זמן: חמישי בלילה, מרץ 2024
מיקום: דיזנגוף פינת ירמיהו, תל אביב
רקע היסטורי: סיינה Siena בר יין איטלקי חדש נפתח לפני מספר שבועות בדיזנגוף פינת ירמיהו, היכן ששכן לאחרונה בר הצפון הישן, ולפניו הג'רמייה המיתולוגי.
הסיפור: בחודשים האחרונים בכל פעם שעברתי בדיזנגוף ירמיהו, ראיתי שבפינה הדרום מזרחית מתבצעים שיפוצים, כשבסיבוב האחרון עם נטול הכינוי באזור לפני כשבועיים, גיליתי שנפתח שם הסיינה – בר יין איטלקי, מקום עם פוטנציאל טוב לדייט עם העכברושית (כמו למשל האל וסינו בצפון אבן גבירול לא הרחק משם).
הדייט, שנפל במקור על תאריך יום הולדתו של עכברוש העיר, נדחה בסוף בשבוע וקצת לערב יום חמישי, רגע לפני שלשעון קיץ מחליפים.
הגענו אל אזור צפון דיזנגוף בסביבות 21:00, כשמרבית מקומות הבילוי מסביב (נאם, רוזה פארקס וכו') היו כבר די מלאים.
הסיינה לעומת זו היה די ריק, מה שלא הפריע לי ולעכברושית שלא חיפשנו להצטופף. החלטנו להתיישב בשולחן קטן בפנים בסמוך לקיר עם מבחר בקבוקי היין הגדול, כשאת פנינו קידם ריח חזק ומבטיח של פיצות בתנור.
מלצר צעיר הגיש לנו את התפריטים. תפריט האוכל כולל מנות פתיחה, סלטים, פסטות ופיצות – אותן אפשר לקבל גם עם גבינות טבעוניות, כשבתפריט המשקאות הדגש הוא מין הסתם על יינות.
המלצר הצעיר לא בדיוק עזר לנו עם מידע לגבי מנות טבעוניות שאינן פיצות (לא מסומן בתפריט), אך בירר לנו ואמר שכן אפשר לחלוק פיצה – חצי רגילה וחצי עם גבינה טבעונית אז הזמנו את הנאפולי (49 ש"ח), כשהעכברושית הזמינה בנוסף גם סלט קפרזה (59).
לגבי היין העכברושית לא התלבטה הפעם והזמין ישר כוס שאבלי (52), אותה היא שותה לרוב עם חברות. אני הזמנתי דווקא אדום – כוס פינו נואר צרפתי (42).
אחרי שהמלצר סיים לקחת את ההזמנה הוא ערך לנו את השולחן – התמונה מדברת בעד עצמה.
בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה, ניסינו לנהל שיחה, מה שהיה קצת קשה בכלל המוסיקה הקצבית עם הבסים החזקים, שהתנגנה בווליום גבוה, כאילו זהו לא בר יין אלא סוג של דאנס בר.
היין הוגש אמנם בכוסות גדולות, אבל לא בכמות גדולה מדי, כנראה שהעיצוב יותר חשוב.
סלט הקפרזה כלל את כל המרכיבים – בזיליקום, עגבניות שרי טריות, בצל סגול, שמן זית ובלסמי עם גוש גבינה גדול ולא חתוך באמצע כפי שבדרך כלל מכינים.
הפיצה הריחה טוב. המלצר אמר לנו איזה חצי טבעוני ואיזה לא, כשהעכברושית שטעמה הבינה שזה בעצם הפוך. למרות הריח הטוב, הפיצה היתה סבירה בלבד ולא הותירה רושם מיוחד.
ויתרנו על קינוח במקום וביקשנו את החשבון. זה יצא 202 ש"ח, כשלשאול איך היה לנו, אף אחד לא טרח.
המשכנו משם רגלית לקינוח בכנאפה אל ג'מילה ביורדי הסירה, כשהפעם גם אני הזמנתי כנאפה טבעונית.
לסיכום: הסיינה לא נמצא במקום המתאים מבחינת השם, השירות, המוסיקה וגם האוכל לצערי – כשכולם לא ממש מתאימים לבר יין איטלקי. מקומות בסגנון בדרך אפשר למצוא דווקא מחוץ לעיר. בינתיים נמשיך להתגעגע לפיקולה פסטה ולחפש מקומות יותר טובים.
2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר