פונטנה – אפריטיבו מהיר בשדרה

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום שני בערב, יולי 2019

מיקום: רוטשילד 65, תל אביב

רקע היסטורי: הפונטנה Fontana הוא בר/גינת אפריטיבו (הסבר בהמשך) חדש מבית היוצר של קבוצת האימפריאל בשיתוף מלונות אטלס (בהמשך לבושוויק בו כבר ביקרנו) – במלון רוטשילד 65.

הסיפור: העכברושית ואני היינו ביום של חגיגות. אחרי ארוחת צהרים טובה בקאב קאם, חיפשנו בערב משהו יותר קליל כשבר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל – הפונטנה ענה להגדרה (ובניגוד למקומות חדשים אחרים שם גם לא מבקשים כרטיס אשראי לביטחון למקרה שלא מגיעים).

הגענו אל המלון ב-20:40 וניגשנו אל הבר שנמצא במרפסת על הפינה. מארחת הובילה אותנו לשולחן קטן ליד המזרקה/עץ עם התאורה הכחולה כשמסביבנו המקום היה די מלא במבלים בחתך נרחב יחסית של גילאים.

עיינו בתפריטי ההרצה של המקום, כשכעבור כמה דקות ניגש אלינו מלצר חביב והסביר לנו על הקונספט. האפריטיבו מגיע מאיטליה ומציע בילוי קליל של משקאות אלכוהולים קלים יחסית עם נשנושים לפני הארוחה העיקרית. וכך תפריט המשקאות העיקרי של הפונטה מחולק ל-4: משקאות מבוססים ג'ין וטוניק, שפיריצים על בסיס מרטיני ויין, ורמוט וטוניק וקוקטיילים רגילים קצת יותר חזקים (רוב המשקאות בסביבות ה-40 ₪, חוץ מהמחוזקים). חוץ מזה יש גם תפריט יינות ותפריט אוכל בו אין יותר מדי אופציות טבעוניות.

פונטנה – תפריט קוקטיילים

פונטנה – תפריט אוכל

פונטנה – תפריט יינות

העכברושית ביקשה מהמלצר המקצועי המלצות ולבסוף בחרה להזמין שפריץ אננס (42), כשאני הלכתי על משהו חזק יותר – מנהטן הפוך (49), הקוקטייל הקלאסי רק עם יחס הפוך בין הוויסקי לוורמוט.

גם לגבי האוכל לא היינו סגורים. רצינו להזמין משהו טבעוני לחלוק, הסלט אבטיח עם הגבינת פטה בצד נראה מזמין, אז הזמנו ממנו. כמו כן הזמנו את הכרובית עם הקרם שורשים הלא טבעוני (למה?) בצד (38), לחם וזיתים (14), וגם מנת קלאמרי פריך לעכברושית לצערי (44).

התברר שהסלט אבטיח לא יכול לבוא עם הגבינה בצד אז נאלצנו לוותר עליו. בקושי הספקנו לסיים את ההזמנה וכבר הגיעו אלינו המשקאות לשולחן (ככה זה שעובדים עם טאבלטים).

השפריץ של העכברושית היה מתקתק וטעים עם חתיכת אננס ענקית בתוכו, אותו זללה העכברושית. לא ברור אם בגלל זה הורגש בו דווקא הטעם של האפרסק. גם המנהטן ההפוך שלי היה קליל וטעים לחיך. עם הקוקטיילים הגיעו גם הלחם והזיתים.

לא עבר זמן רב וקיבלנו גם את שתי המנות האחרות. הכרובית היתה די פשוטה וגם עם הקרם שורשים אותו ניסתה העכברושית לא הלהיבה. גם הקלאמרי היה סביר בלבד לדברי העכברושית שהשתמשה גם איתו בקרם שורשים של הכרובית.

לגמנו ונישנשנו לאיטנו, ועדיין כשסיימנו השעה היתה עוד לפני 21:30 (בקושי 50 דקות מאז שהגענו). שילמנו את החשבון שיצא 183 ₪, והמשכנו למקום אחר לקינוח טבעוני מתוק.

ירדנו במורד השדרה בואכה אלנבי והשתלבנו בעדר צעירים דוברי אנגלית עד שאלו עצרו לבירה זולה בקופיקס. המשכנו אל עבר הזכאים שם לא היינו מאז שהתחלפו הבעלים. מלצרית חמודה וצעירה במיוחד (ילדה של אחד העובדים) קיבלה את פנינו ואחרי שעיינו בתפריט המתוקים התיישבנו בשולחן צבעוני ויפה.

בהמלצת המלצר המבוגר הזמנו את הספיישל של עוגת השכבות (42), כאשר בעוד אנו ממתינים נשמעו מסביבנו בעיקר שפות זרות.

הקינוח היה מוצלח ביותר – טעים ומתוק במידה הנכונה, כשהתפריט והמקום נראו מזמינים (ופחות פלצניים), בפעם הבאה נחזור לארוחה מלאה.

לסיכום: האמת שהפונטנה די קולע להגדרה של קבוצת האימפריאל – בילוי קליל וזריז על הדרך לפני הארוחה. יכול להתאים לתיירים, מבקרים בשדרה בשעה יחסית מוקדמת, אך לא כבילוי/מנה העיקרית של הערב (בטח שלא לטבעונים שבינינו). אולי עם התפריט הקבוע זה עוד ישתנה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף רק למשקה או שניים בהפי האוור (עד 19:00 בלבד)

מודעות פרסומת

הטחינייה – צלחו את מחסום השנה (או שלא)

עדכון אוגוסט 2019 – המקום נסגר (בגלל סיכסוך שותפים כך נאמר לי)

זמן: יום חמישי בערב, יולי 2019

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר משנה ו-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: קבענו לצאת עם בת דודה צעירה מארה"ב שנמצאת בארץ כמה חודשים וחשבנו על אזור/מקום מגניב לקחת אותה אליו. הטחינייה, שם לא ביקרנו כבר למעלה מחצי שנה, נראה לנו מתאים – בגלל האוכל והאווירה.

הגענו לאזור השוק, שהיה יחסית רגוע לערב חמישי, בסביבות 21:00, וצעדנו לעבר הטחינייה. גם בטחינייה היה ריק יחסית לפעמים קודמות ואנו בחרנו לשבת בפינת הבר הרחוקה בפנים.

התפריטים טיפה השתנו מהפעם האחרונה שהיינו שם, כשהתלבטנו עם הברמנית המקועקעת (היא לא השתנתה) מה כדאי להזמין. גילינו שבמקום להתלבט יותר מדי לגבי הטחינות המיוחדות פשוט אפשר להזמין צלחת של בא לי הכל – 6 מאזטים של טחינה (45 ש"ח). הזמנו גם את הסטייק בטטה שאהבנו בפעמים קודמות (38) וסלט "הכי של בית" (30), שבתפריט באנגלית נכתב כסלט ישראלי או משהו בסגנון.

הטחיניה – תפריט

הטחינייה – תפריט

בגזרת השתייה ביקשתי טעימה של אוזו בשביל בת הדודה (שבארץ כבר מותר לה לשתות), ואחרי שוידאנו שהיא בסדר עם זה היא הזמינה את הקוקטייל ורוד ומגניב (44 ₪) ע"ב אוזו, אבטיח, קוקוס וליים, כך עשתה גם העכברושית, ומכיוון שהיצע הבירות שם די מצומצם זרמתי איתן גם אני.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה. שאלנו את הברמנית אם יש סיבה מיוחדת למה ריק כל כך. זו השיבה שכנראה זה בגלל המהומות/הפגנות שהחלו יום קודם לכן והיו אמורות להימשך גם באותו היום, ולכן אולי אנשים חוששים לצאת לבלות ולהיתקע.

הקוקטיילים הגיעו ראשונים, חזקים ומתוקים. אח"כ הגיע הסלט הישראלי – פשוט וטעים.

צלחת המאזטים של הטחינות השונות – כתומה, ירוקה, לבנה, סגולה, חריפה ובאבא גנוב, היתה נדיבה ומוצלחת ביותר, כאשר גם הלחם שמוגש עם המנות עבר שינוי ועכשיו הוא עגול, עם שום וטעים גם כן.

דווקא הסטייק בטטה היה פחות עסיסי מפעמים קודמות אך עדיין נחמד.

המקום עצמו נשאר כמעט ריק לחלוטין באופן מפתיע, כשחוץ מאיתנו ישבו רק עוד שלושה מהמגזר הדתי (המקום אינו כשר בהגדרה אלא בהשגחה פרטית – אינו מגיש בשר ואינו פתוח בשבת).

הבנות הזמינו גם קינוח, הפעם לא את הקראק פאי המושחת, אלא את השוקו קוקו (40) – עוגת שוקולד דחוסה כמו פאדג' עם קרמל מלוח שממנה הם מאוד נהנו.

אחרי ששילמנו את החשבון (285 ₪) המשכנו להסתובב קצת באזור, כשכמה עשרות מטרים משם בסמטת השוק היה מלא לגמרי בטוני ואסתר, כך גם בפיצה LILA (כמו בפעם שעברה שעברנו שם), כשגילינו גם מקום חדש שבדיוק נפתח להרצה בסמטא, והבטחנו למלצר/מארח החברותי שאיתו דיברנו שעוד נחזור לבקר.

לסיכום: הטחינייה צלחו את מחסום השנה, כשאפשר ליהנות שם גם רק מהאוכל כשיש קצת פחות אווירה. מקווה שימשיכו כך וישמרו על הרמה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מוניס בכרם – חצי הכוס המלאה

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: מל"ן 30, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר המוניס בכרם Moonis Bar נפתח לפני קצת יותר מ-3 חודשים, היכן ששכן קפה איינשטיין לפניו שלא החזיק מעמד זמן רב. כשעליו לא ראיתי שרשמו דבר במקומות אחרים.

הסיפור: אחרי המפגש המעושן בסלון ברלין עם המנהל הבכיר והחברים מהעבודה לשעבר, המשכתי לפגישת הבק טו בק שלי עם הראשוני בכיכר מגן דוד בשעה 21:00.

התחלנו להסתובב בסמטאות של כרם התימנים וחיפשנו מקום נחמד לשבת בו משלל האפשרויות לידן עברתי בפעמים קודמות.

הגענו אל רחוב מל"ן, שם על הסמטה גילינו את המוניס, שנראה נחמד ושוקק. ראיתי שיש שם גם נגב מהחבית ואוכל, אז החלטנו להתמקם שם.

ישבנו על הסמטה כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. בתפריט המשקאות הצבעוני יש כמה קוקטיילים מעניינים, 3 בירות טמפו מהחבית מחוזקות בנגב אואזיס במחירים סבירים (והפי האוור עד 20:30), עוד אופציות בבקבוקים, ומשקאות נוספים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות חביב שמתאים לכולם.

מוניס בר – תפריט אוכל

מוניס בר – תפריט משקאות

אחרי הליטר בירה בסלון ברלין הייתי חייב לאכול משהו רציני יותר אז הזמנתי את העשב של השכן (42 ש"ח), לא מה שזה נשמע, ולא ויתרתי על בירה נוספת – חצי נגב (34). הראשוני הזמין אף הוא לאכול – ברוסקטה בטאבון (36) אותה ליווה עם חצי פאולנר (32).

מסביבנו המקום המה, ואנשים אפילו חיכו שיתפנה שולחן. אנחנו רק חיכינו לאוכל ולשתייה שהגיעו די במהרה, כשהבירה נמזגה בנדיבות רבה – הרבה מעל הקו המסומן.

הסלט עצמו היה משביע ומרענן – הרבה עלים ועשבים, עם פיצוחים טריים ופרות חמצמצים מתוקים. גם הברוסקטה של הראשוני היתה גדולה ונראתה טוב למי שאוהב גבינות.

בעוד אנו אוכלים ושותים, סיפר לי הראשוני קצת חוויות מדרום אפריקה ואת תכנוניו למרתון הקרוב בחו"ל. כשניהלנו דיון גם על משמעות החיים כשכיר, רווח והפסד ומה שלימדו אותנו כל החיים לחשוב.

קצת אחרי 22:30 שילמנו את החשבון ופינינו את השולחן לבאים אחרינו. משם חזרנו דרך הסמטאות השוקקות אל המציאות האפורה ברחוב אלנבי.

לסיכום: בלי יחסי ציבור בכלל, במוניס יש אוויר וגם אווירה. מקום נחמד וכיפי בכרם לשבת לדרינק ואוכל בקטנה. לעומת הבילוי בסלון ברלין זוהי בהחלט חצי הכוס המלאה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר ואפילו כדאי אם אתם משוטטים כבר בסמטאות של הכרם

א-לה רמפה – עסקים כרגיל

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: חמישי בערב, מוצאי יום העצמאות, מאי 2019

מיקום: העמל 21, תל אביב

רקע היסטורי:  א-לה רמפה (Alla Rampa) בר-מסעדה חצי מחתרתי, נפתח במיקום לא שגרתי (באזור דרום רחוב שוקן) לפני יותר מ-6 שנים ע"י שני שותפים מתחום האומנות, להם גם רקע בתחום הקולינרי, כשמדי פעם נערכים במקום אירועי אומנות ומוזיקה שונים.

הסיפור: הא-לה רמפה הוא מסוג המקומות הלא מיינסטרימים והשגרתיים שאני אוהב לחזור אליהם מדי זמן מה (וגם להמליץ לאחרים). לאחרונה ביליתי שם לפני חצי שנה בחבורה (פוסט לא פורסם), וכשקבעתי לצאת עם העכברושית לדייט ולא מצאתי מקום מעניין אחר, שריינתי לנו שולחן שם.

הגענו אל המקום, שנמצא באזור קצת מפוקפק בלילות, בשעה 21:00. למרות שהיה זה מוצאי יום העצמאות, לא נרשמה תכונה מיוחדת במקום או בקהל. הובלנו לשולחן בחוץ על הרמפה מצד ימין, שם על השולחן היו מונחים מפתחות וטלפון נייד מהעידן שלפני הטלפונים החכמים, שכאילו נשכחו, גימיק נחמד שיכול לגרום לבלבול ולהעלות חיוך אצל המבלים.

בעוד אנו מעיינים בתפריטי האוכל והמשקאות, שלא השתנו בשנתיים וחצי האחרונות (חוץ מהמחירים שעלו בשקל, שניים לחלק מהמנות), התברר לנו שמסביבנו מעשנים. למרות שמדובר במקום פתוח, העשן הגיע אלינו עם הרוח, אז עברנו לחלק השני של הרמפה, שם מרווח ומאוורר יותר (אפשר גם לשבת בפנים שם בכלל לא מעשנים).

א-לה רמפה תפריט אוכל

בגזרת השתייה הזמנתי חצי נגב אמבר אייל (34 ₪) והעכברושית הזמינה שליש ווסטונס (27), בעוד שבגזרת האוכל התלבטנו כרגיל. העכברושית החליטה להזמין פסטה ארטישוק (56) ואני החלטתי לנסות את האינדונזיד (58) אותו לא יצא לי לנסות אף פעם. את המנות העיקריות החלטנו ללוות עם סלט באגס באני בזירת רצח (44) שהיה לנו טעים מאוד בפעמים קודמות.

השתייה הגיעה כעבור כמה דקות, כשאת הבירה חזרו להגיש בצנצנות.

הסלט הגיע 2 דקות לאחר מכן, והיה מרענן וטעים כמו בפעמים קודמות, עם הדם (הסלק) הנוטף מתחת לכל הירקות.

המנות העיקריות לא אכזבו אף הן, כשהעכברושית היתה מרוצה מהפסטה שלה, וגם אני שבעתי מהתבשיל העשיר (שהיה יכול להיות רק קצת יותר פיקנטי).

המקום מסביבנו לא היה מלא, כשלא היתה איזושהי הופעה או משהו מיוחד הפעם. בסביבות 22:00 כבר היינו אחרי האוכל כך שהחלטנו להזמין גם קינוח – היחידי שאפשר טבעוני – בננה מקורמלת עם השמנת בצד (38).

דווקא הקינוח השאיר לנו טעם חמוץ בפה (ולא בגלל השמנת אותה כמובן לא אכלתי), כשקיבלנו 3 חתיכות בננה לא הכי טעימות, עם סוכר שרוף עליהם, בתמחור מופרז יחסית לתמורה.

החשבון יצא 257 ש"ח, כשבדרך החוצה מין האזור, היה אפשר לצפות באלו שעובדים/ות שם שעות נוספות.

לסיכום: גם ביום העצמאות בא-לה רמפה העסקים כרגיל, כשלא ניכר שינוי משמעותי מבילויים קודמים. המיקום הנידח והקצת מפוקפק מבטיח שהוא לא יהפוך למקום מיינסטרימי בורגני, אבל גם מקום שכזה צריך מדי פעם לחדש ולרענן קצת את התפריטים (ולא רק להעלות את המחירים).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

אגנס פאב – דווקא כן*

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: חמישי בלילה, מאי 2019

מיקום: אבן גבירול 129 (ליד פינת ז'בוטינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: האגנס פאב (Agnes Pub) על אבן גבירול בתל אביב (אחיו הצעיר של האגנס בהוד השרון), עובד בהצלחה כבר עוד מעט 8 שנים, כשיש להם אח נוסף צעיר גם באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: קבעתי לבירה עם המכור אחרי זמן רב שלא נפגשנו. הוא הגיע מהדרום הקרוב וחיפש משהו נוח וטוב, והאגנס על צפון אבן גבירול נתן לכך מענה (סוג של ברירת מחדל באזור הצפוני).

הגעתי אל האגנס קצת אחרי 21:30, כשהמכור עדיין היה בדרך והיה צפוי להגיע יותר לקראת 22:00. בחוץ על הרחוב היה מלא, ואילו למטה בפרטר היה ריק, אז התיישבתי בפנים על הבר בקומת הרחוב.

עיינתי במהירות בתפריט שלא השתנה בתוכנו יותר מדי – מגוון בירות פרימיום מהחבית ובבקבוק, במחירים לא זולים כל כך (לפחות זה חצאים אמיתיים), ומבחר מנות מאכלי בר (בורגרים בעיקר) מאזור ה-50 ₪ ומעלה (אין נשנושים קלים – לדוגמא אי אפשר להזמין סתם מנה קטנה של צ'יפס). חוץ מזה שמחתי שהיה גם ברז אורח של ברודוג – אלביס ג'וס (IPA מיוחדת) ממנה ביקשתי טעימה.

אגנס – תפריט בירות

רציתי להזמין ממנה חצי עד שיגיע המכור, אך התברר שהחליפו חבית/ משהו היה בשטיפה ושיקח זמן עד שהבירה תהיה זמינה, אז החלטתי לחכות לו ולבירה יחדיו.

בינתיים "נהניתי" ממופע של בחור שישב ליד על הבר והיה עסוק בלהעיר הערות לברמנית והמלצרית, ששם עבדו, ולהוריד צ'ייסרים עד שהדייט שלו תצטרף אליו (התברר שהוא קבוע במקום ובנות הצוות רגילות ולא לוקחות אותו ברצינות רבה מדי, או לפחות כך הן אומרות).

קצת לפני 22:00 קיבלתי את הבירה שלי, שהיתה איכותית – קרה ומרירה עם מעט טעם של אשכולית. באותו שלב הצטרף אליי המכור, כשמכיוון ששוב היו בעיות עם הברודוג הזמין בינתיים חצי ג'מס 8.8 (34).

התעדכנו והחלפנו רשמים, גם מהשידור החוזר של ברצלונה-ליברפול ששודר על המסכים. ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק-בלוז טובה, הדייט של המטרידן שהיה לידינו כבר הגיעה, ויכולנו ליהנות מהבירה והאווירה.

כשסיימנו את הבירות המשכנו שנינו לחצי ברודוג נוסף כל אחד כשהבחור עם הדייט פרש (היא נשארה למזלה).

לקראת חצות היינו כבר קצת אפופים מהבירות החזקות אז החלטנו לסיים, כשבחשבון גילינו שהברודוג לא באה בזול – 40 ₪ לכוס.

האגנס היה עדיין די מלא כשעזבנו. כשהמזג, לידו חלפנו בדרך, היה מפוצץ בקהל צעיר מיינסטרימי.

לסיכום: דווקא כן – האגנס הוא פאב איכותי עם בירות איכותיות, שידורי ספורט, מוסיקה טובה ואווירה. אבל כל זה בא עם כוכבית קטנה בגלל המחירים והמחסור בנשנושים קלים (נכון שמחירי הבירות בעיר גבוהים, בעיקר בברים להמונים, אבל יש מקומות שמוכרים בירות איכותיות בפחות, גם באגנס אפשר ללכת קצת לקראת הלקוחות).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

קן הקוקייה – שאלה של זמן ומיקום

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר

זמן: חמישי בלילה, אפריל 2019

מיקום: נועם 3, שוק הפשפשים, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: הבר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: אחרי הבילוי המוצלח שלנו בחודש פברואר בקן הקוקייה, קבעה שם העכברושית עם חברותיה הכפר סבתאיות למפגש של חבורת השבת. בסופו של דבר בגלל המיקום, השעה או הגיל הן ויתרו על המפגש, אך מכיוון שהעכברושית הזמינה שם כבר מקום, בדקנו עם חברינו, נערי הפרחים (דמויות חדשות בבלוג), אם ירצו להצטרף אלינו לדאבל דייט שם והם נענו בשמחה.

הגענו ארבעתנו אל הבר ב-21:15, בחוץ כבר שאפנו פסיבית ניחוח ירוק (לא לריאות), ואחת המארחות הובילה אותנו אל השולחן שנשמר לנו בחדר הפנימי בצד ליד הבר.

לא השתנה משהו מיוחד בתפריטים בחודשיים מאז שהיינו שם. בחרנו לחלוק כמה מנות לטבעוניים ולאלו שלא מבינינו – ירקות מהפלטה החמה (44 ₪), סלט כרובית (46), סלט קיץ עם הגבינה בצד (44), כדורי לאבנה (45) וכנאפה דג (59).

קן הקוקייה – תפריט אוכל

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

בגזרת השתיה דווקא התעוררו קצת בעיות, כשנערי הפרחים חששו קצת מרכיבי התבלינים בקוקטיילים ולכן הזמינה נערת הפרחים כוס גוורצטרמינר (44) וכמוה עשתה גם העכברושית. בהעדר בירות אחרות חוץ ממכבי מהחבית נער הפרחים הזמין בלית ברירה בקבוק גולדסטאר (25), כשאני החלטתי לנסות קוקטייל אחר הפעם – מיס אניס (47).

המקום התמלא שוב במהירות בשלל מבלים, כשהמוסיקה היתה אוריינטלית קצבית ורועשת. במיוחד כשישבנו מתחת לאחד הרמקולים ולא יכולנו לשמוע כמעט אחד את השני.

בקבוק הגולדסטאר וכוסות הגוורצט הגיעו יחסית מהר, אם כי 44 ₪ לכמות שנמזגה זו קצת שערוריה. הקוקטייל התעכב והתעכב (מזל שלא הזמנתי משהו יותר מורכב), והגיע רק אחרי דקות ארוכות כך שלא יכולנו להשיק לחיים לפני. הקוקטייל עצמו היה הפעם קצת אנמי, לא שילוב מעניין כמו בפעם שעברה, וגם נגמר ממש במהרה (קרח דווקא היה בשפע).

לאוכל גם לקח קצת זמן להגיע. המנות היו טובות כמו בפעם שעברה אם כי גם כאן היחס כמות למחיר הוא די רע.

מכיוון שהיה קשה לנו לשוחח בווליום החזק, וגם כאן אין משום מה קינוח טבעוני בהיצע (לא ברור למה במקומות שדווקא מגישים אופציות טבעוניות טובות מוותרים על כך בשלב הקינוחים), החלטנו לעבור למקום אחר שקט יותר בסביבה – קפה מיכלאנג'לו שנמצא לא הרחק משם והתקרב לשעת הסגירה.

ניסינו לתפוס את אחת המלצריות על מנת לקבל את החשבון. אך למרות שיש רבות כאלו הן לא שמו לב אלינו עד שנאצלנו לגשת אל הבר, מה שגם לא כל כך עזר. לבסוף הצלחנו לקבל את החשבון, אולי היה עדיף שלא, ולשלמו, כשהבנות יצאו בינתיים ככח חלוץ לקפה מיכלאנג'לו (בן תרדיון 2), שתי סמטאות ליד.

בקפה מיכלאנג'לו הטבעוני הזמנו שני קינוחים – מוס שוקולד (38), וכדורי טחינה בשוקולד (28) עם בננה מקורמלת מעל שהיו שניהם טעימים ומוצלחים, וגם יכולנו לדבר בינינו בנעימים.

לסיכום: גם אחרי ביקור שני קן הקוקייה הוא עדיין מקום שכדאי לבקר בו לפחות פעם אחת בזוג, דאבל דייט או חבורה בשביל האווירה. קחו בחשבון שהזמן שבו תגיעו והמיקום שבו תשבו עלול להשפיע לחיוב או לשלילה על החוויה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

מברוק – לא לפה לא לשם

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2018

מיקום: קינג ג'ורג' 79, תל אביב

רקע היסטורי: פאב/בר המברוק Mabrouk נפתח לפני כשנתיים על קינג ג'ורג' ליד הסנטר, היכן ששכi לפני כן ג'וני קריספי ובעבר היותר רחוק בר הפאבלה.

הסיפור: עברו כמעט חודשיים מהמפגש הקודם עם החבורה שאחרי העבודה, מה שאומר שהגיע הזמן לעוד מפגש.

קינג ג'ורג' הינו רחוב די ראשי ומרכזי בעיר, אבל קצת מבוזבז לטעמי מבחינת מקומות הבילוי שעליו. לכן לא חשבתי עליו כאופציה, עד ששמעתי לא מזמן על המברוק, בו לא יצא לי לבקר, ונראה מתאים למפגש בהפי האוור.

מפאת מזג האוויר החורפי ועשן הסיגריות שריינתי לחבורה מקום בפנים. הגעתי ראשון בשעה שקבענו (19:30), כשבדקות הראשונות הרגשתי קצת כמו בקיץ של אביה. מלצרית צעירה ונחמדה הפיגה את בדידותי והגישה לי את התפריט. תפריט המשקאות כולל 4 בירות מהחבית (מרדסו, מלכה בהירה, טובורג וסטלה), עוד כמה בבקבוק, כמה קוקטיילים וגם יינות ומבעבעים. תפריט האוכל כולל כריכים, סלטים ומאכלי בר אחרים.

המלצרית הסבירה לי גם על ההפי האוור – 1+1 על כל השתייה עד 21:00, כשאת הכוס השנייה אפשר להזמין עד 21:30 ואפשר שיהיה משקה אחר גם. על האוכל לעומת זו אין הנחה מכיוון שלדבריה המחירים גם ככה נמוכים יחסית כי זה תפריט הרצה.

מברוק – תפריט אוכל

מברוק – תפריט אלכוהול

עד שהחברים יצטרפו הזמנתי לי חצי מלכה (36) שהוגשה לי די מהר. אליי הצטרף איש הסלפי ומכיוון שלא ירד גשם, העשן משולחן שישב ליד החלון נכנס פנימה, והמוזיקה בפנים היתה חזקה למדי, החלטנו לעבור לשולחן מוגבה בחוץ שם העשן והמוזיקה פחות הפריעו.

בדיוק שעברנו החוצה אלינו הצטרפה גם הדאגנית, ומספר דקות מועט לאחר מכן גם שאר החברים, כולל דוגמן הבית של היוניקלו (לא ביבי), כשרק הבורגנית מהפרובניציה היתה חסרה (קיבלה פס הפעם). המלצרית ניגשה אלינו שוב והסבירה את כללי ההפי האוור וכולנו הזמנו שתייה ומאכלים שונים.

אני הזמנתי את הארטישוק בגרסה הטבעונית בלי הרוסטביף (41), ובמקביל הזמנתי חצי מלכה נוסף.

השתייה זרמה לשולחן, והאוכל הגיע גם בצורה מדורגת (מדי). מנת הארטישוק היתה טעימה אך גודלה לא הצדיק את מחירה, במיוחד אם זה עוד נחשב תפריט "הרצה".

כולם המשיכו גם לסביבו שתייה נוסף והיה שמח מאוד כך שהזמן חלף במהרה. השקנו גם צ'ייסרים מתוקים קצת אותם הביאה לנו המלצרית, ובלי ששמנו לב השעה היתה כבר לקראת 22:30, כשכולם היו כבר די מבושמים, אז החלטנו לסיים את הערב המוצלח.

החשבון ל-7 יצא 672 ₪ (אחרי שדוגמן היוניקלו כבר שילם), לפני שהמלצרית הורידה לנו את התוספת צ'יפס בטטה (9) שהבטיחה שלא תחייב בעת ההזמנה. לא כזה זול בהתחשב בכך שהשתייה היתה 1+1.

לסיכום: בדומה קצת לרחוב שבו הוא נמצא שהינו ציר בין רחובות ראשיים יותר, המברוק הוא אמנם בר חביב אבל לא ממש לפה או לשם. ההפי האוור קצת פחות משתלם ממקומות אחרים בגלל מחירי האלכוהול הלא כל כך זולים, והאוכל שהינו די פשוט בסה"כ גם כן לא זול ועוד עליו אין שום הנחה. מזל שמה שהכי חשוב הוא פשוט להיות בחברה טובה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בשעות ההפי האוור