הנסיך – יתרון אסטרטגי

זמן: יום ראשון בערב, נובמבר 2017

מיקום: נחלת בנימין 18, תל אביב

רקע היסטורי: בר הנסיך נפתח במקור לפני כ-5 שנים במבנה לשימור במדרחוב נחלת בנימין, כגלגול של בית הקפה הנסיך הקטן מסמטה פלונית. הקונספט לא ממש תפס ולפני כמה שנים המקום החליף בעלים (מקבוצת המלכי, מולדת, ועוד).

הסיפור: עברו כבר חודשיים שלושה והגיע הזמן למפגש החבורה שאחרי העבודה. הפעם היינו רק ארבעה, והמיקום שבחרתי היה בר הנסיך בנחלת בנימין, בעיקר בגלל הגג הפתוח שלו שמשקיף על המדרחוב, בשילוב מזג האוויר הנעים בתקופת הסתיו.

הגענו אל הבר קצת לפני שמונה בערב. המקום היה עדיין די ריק יחסית ואנו התיישבנו באחד השולחנות שבחוץ (בפנים פחות נחמד לשבת כשהמוזיקה לרוב בווליום גבוה מדי).

אחת המלצריות הגישה לנו את התפריט. זה מכיל מגוון מצומצם למדי של בירות סטנדרטיות, מאכלי בר שנראים מעניינים (יש גם כמה אופציות טבעוניות) וגילינו שיש גם דיל של הפי האוור – 45 ש"ח לשליש בירה (או יין) ומנה של אוכל עד 20:00, כשאפשר לשדרג גם ל"פיינט" (קצת פחות מחצי לדברי המלצרית) בתוספת 5 ש"ח.

 

הלכנו כולנו על דיל של אוכל + שתייה, כשאני הזמנתי את המעורב אדמה – ירקות ושורשים על גבי טחינה.

קשקשנו כרגיל, כשהשתייה הגיעה יחסית מהר, וגם המנות לא התעכבו יותר מדי וטוב שכך כי היינו די רעבים.

באופן לא מפתיע משום מה, היו המנות די קטנות יחסית לתיאורן ומחירן בתפריט, כשפעם ראשונה נתקלתי בעגבניה שרופה אבל קרה, לפחות היו עוד ירקות אחרים יותר טעימים במנה (אפילו שלא היו חמים), וגם פלפל חריף ממנו נגסתי קמעא, לתדהמתה/הנאתה של הירושלמית בחבורה.

הגג אט אט התמלא, ומסביב עלו יותר ניחוחות ירוקים מאשר של סיגריות רגילות דווקא. החברים הזמינו בחלקם מנות נוספות ושתייה, אך גם מאלו לא נרשמה התלהבות יתרה.

קצת אחרי 22:00 החלטנו לסיים, כשהחשבון יצא 294 ש"ח, די יקר בהתחשב בתמורה ובכך שחצי הוזמן במסגרת ההפי האוור.

לסיכום: לנסיך יש יתרון אסטרטגי – המיקום והגג. השאר די סתמי ויקר, כנראה שהבעלים יודעים שלא צריך להשקיע יותר מזה כדי להרוויח (אולי ביחצנות רק).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף במזג אוויר נעים ולהגיע כבר בשעות ההפי האוור

מודעות פרסומת

ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

Φ (PHI) Bar – Symbol of the future?

זמן: יום שני בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: אחד העם 54, תל אביב

רקע היסטורי:. ה Φ, האות פי PHI ביוונית (ולא פאי), הינו בר מסעדה טבעוני חדש שנפתח ע"י הבעלים של האלפאבית הסמוך, במתחם אחד העם 54, היכן ששכן לפני כן האוטו רוטשילד (שאם אני לא טועה וגם הסניף באבן גבירול שלו כבר לא פעיל היה הסניף האחרון של רשת הברים המיינסטרימית המאוסה בתל אביב, עכשיו נשארו רק סניפים מחוץ לעיר).

הסיפור: על הפי בר שמעתי במקרה מהכוכב העולה. לא מצאתי עליו יותר מדי מידע ברשת, סיבה מצוינת לצאת אליו עם העכברושית לדייט.

הגענו אל המתחם של אחד העם 54, בו נמצאים כאמור האלפאבית, סושיאל קלאב, פי החדש וגם מקס ברנר (מהצד של רוטשילד), בסביבות 21:30.

הפי, לו חלל גדול ומרווח המכיל שולחנות עץ לבנים וספסלים לידם, כולל אזור גדול בחוץ ברחבה, היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליד אחד השולחנות שבפנים להתיישב כשמוזיקה אלקטרונית קצבית אותנו מלווה. חיכינו שמישהו יגש אלינו עד שכעבור שתיים שלוש דקות אמר לנו הברמן שמזמינים אצלו ומדובר בהגשה עצמית, אז ניגשתי אל הבר והבאתי לנו תפריט.

תפריט ההרצה מכיל מספר מנות טבעוניות מגוונות ובריאות (בעיקר אסיאתיות). כשבגזרת השתייה, מעבר לבירות הסטנדרטיות מהחבית (גולדסטאר, מכבי), הקונספט הוא של מיצים סחוטים בריאים מחוזקים או "אלכוהול סחוט", כשאת המיצים ניתן לשלב עם וויסקי, וודקה, רום, אניס, ג'ין או קמפרי, ובנוסף יש גם שייקים ועוד.

לאחר התלבטויות החלטנו מה להזמין – ירוק חמוץ (תפוח,ג'ינג'ר, ליים) עם אניס בשבילי (38 ש"ח), שייק מנגו ספירולינה לעכברושית (26), כשבגזרת האוכל הזמינה העכברושית מפגש אורזים (38) בלי הצ'ילי ואני את התבשיל האינדונזי החריף (38) אחרי שוידאתי שהכוסברה לא יותר מדי דומיננטית.

את המשקה שלי (כמו את שאר המשקאות האלכוהולים) ערבב הברמן במקום, כשהמיץ כבר היה מוכן בבקבוק מראש. השילוב עם האניס היה מרענן ונחמד.

לא עברו מספר דקות וקראו לי לקחת גם את השייק והמנות מהמטבח, כשהמנות הוגשו בכלים חד פעמיים (נראו אקולוגים לפחות). מפגש האורזים הכיל אורז בר, אדום, קצת טופו ועוד כל מיני והעכברושית היתה די מרוצה ממנה. התבשיל האינדונזי היה נחמד גם הוא אבל קצת דליל ולא ממש חריף (חוץ מכמה חתיכות צ'ילי) לטעמי, והשייק היה סמיך וטעים.

בסה"כ המנות השביעו והיו נחמדות אבל מהתיאור בתפריט ציפינו שיהיו קצת יותר גדולות ומרשימות.

לאט לאט החל המקום להתמלא במבלים, ואנחנו חשבנו האם להזמין שם גם קינוח – גלידה אמריקאית קוקוס עם ג'וגי ברי ופרי.

החלטנו לוותר על הקינוח שם ובמקום זאת עלינו בשדרות רוטשילד עד לנחמני שם נכנסנו אל הבאנה לקינוחים – שלגון קשיו וניל (20) בציפוי שוקולד שהיה מצוין, ועוגיית חמאת בוטנים עם גלידת קוקוס ופקאנים (35) שגם היה נחמד.

בדרכינו חזרה עברנו שוב דרך המתחם של אחד העם 54, כשעכשיו (קצת לפני 23:00) היה כבר הפי מלא בחציו.

לסיכום: הפי הוא מקום שונה מהרגיל שמנסה לשלב כמה זאנרים – אוכל טבעוני בריא ומזין, אלכוהול בשילוב מיצים ושייקים, ומוזיקה/אווירה שתמשוך גם את קהל הקלאברים והבליינים המקצועיים. כרגע זה נראה קצת יותר טוב על הנייר מאשר בפועל, אבל למקום, שעדיין בהרצה, בהחלט יש פוטנציאל.

זה בהחלט סימבולי שמקום בסגנון ובמיקום מרכזי שכזה, החליף מקום מיינסטרימי וסתמי. מקווה שזה סמל לעתיד ושהמגמה רק תמשך.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשביל הוייב כנראה עדיף להגיע בשעות מאוחרות יותר (22:00 וצפונה)

ביר סטיישן – תחנה חדשה בעיר

שימו לב בתחתית לסקר הברים של פלורנטין

זמן: יום שלישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: שטרן 1, פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: לפני כחודש וחצי נפתח הביר סטיישן (Beer Station), סניף חדש בפלורנטין של הרשת לה יש סניפים בחולון, ראשון ואשדוד, היכן ששכנה לפני כן מסעדה דרום אמריקאית שלא שרדה זמן רב, ולפניה השטרן1 – בר הבירות הזכור לטובה.

הסיפור: על הסניף החדש של הביר סטיישן שמעתי מפה ומשם – מקום עם מלא בירות מהחבית, שאפשר גם למלא ולקחת הביתה בבקבוקים, ועוד בפינה של השטרן1, נשמע מתכון מצוין.

לכן, בהזדמנות הראשונה שיצאה לי, קבעתי עם חבר הילדות שמתגורר בפלורנטין, אותו לא ראיתי זמן רב, כשכמובן שמחתי שהעכברושית הסכימה להצטרף גם.

הגענו אל האזור קצת לפני 9 בערב. המקום, שעיצובו לא ממש השתנה מאז ימי השטרן1 (בר ומאחוריו הברזים, בצדדים שולחן עגולים, ויש גם חדר פנימי למטה), היה די ריק ואנו נכנסנו פנימה שם קיבל את פנינו קיר עם 20 ברזים, להם מחוברים גם בקבוקים, וקיבלנו הסבר איך זה עובד מהבעלים, שאמר שבקרוב יתווספו עוד ברזים כך שמספרם יגיע לכ-40.

תפריט הבירות די מרשים – הרבה סוגים של בירות (אפילו שיש ייצוג גדול מדי בינתיים לדעתי ללאגר, פילזנר חיטה) במחירים מזמינים (20 עד 28 ש"ח לחצי, 30-49 ש"ח לליטר!). תפריט האוכל מורכב רק מנשנושים – צ'יפס, נאצ'וס, אדממה, ומאכלי ים מטוגנים בהם אנחנו לא ממש נוגעים.

טעמתי מהשושנע (בירת חיטה עם נגיעות נענע), אך בחרתי להזמין חצי ביטבורגר (20), כשאת הראשונה הזמין דווקא חבר הילדות. הזמנו גם קצת נשנושים – אדממה וצ'יפס, כשחבר הילדות הזמין קלאמרי מטוגנים.

הבירות הוגשו לנו במהירות ואנו התיישבנו בשולחן עגול קטן בפנים כשברקע התנגנה לה מוזיקה עם שירים (בעיקר להיטי רוק) מוכרים וטובים.

גם הנשנושים הגיעו בהמשך אך לא הרשימו מי יודע מה. חבר הילדות קיבל בכלל שרימפס מטוגנים עם תפוחי אדמה שהוגשו אמנם בצורה יפה, אבל זה לא מה שהוא רצה. הבעלים/ברמן הנחמד החליף לו את זה בלי בעיה, רק שעל הקלאמרי אמר חבר הילדות שזו מנה לא אכילה.

המשכתי לבדי לסיבוב נוסף, הפעם משהו קצת יותר לטעמי – חצי אלכסנדר גרין (24), כשהמקום נשאר די ריק למעט עוד שני זוגות חברים.

החשבון יצא זול למדי – 139 ש"ח בלבד, כשבנוסף קיבלתי גם כרטיס חבר שצובר 10% על כל קניה, שבו אוכל לצבור או לנצל בפעם הבאה.

לסיכום: בניגוד לרשתות (לרוב גנריות ומיינסטרימיות להחריד) שבד"כ מתחילות בעיר הגדולה ומתפשטות החוצה, הביר סטיישן דווקא עשה את התהליך ההפוך והגיע לתל אביב אחרי שהצליח בערים מחוצה לה. אמנם המיקום שלו בפלורנטין לא אידיאלי (מחוץ ל"סטריפ"), אך עם מגוון ומחירים כאלו של בירות מהחבית, שגם אפשר לקחת הביתה בבקבוקים, אפשר לסלוח לחולשתו בנשנושים (בשכונה יש מספיק מקומות אחרים שלזה מתאימים), ולהגיע אליו (או לקחת טייקאווי) לערב שתייה מוכנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אבל אולי לחכות שבועיים שלושה עד שיתווספו עוד בירות מהחבית והמקום טיפה עוד ישתפשף וישתפר.

 

 

מולי בלומס – גם כשעוברות השנים

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2017

מיקום: מנדלי מו"ס 2, פינת הירקון 100, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב האירי מולי בלומס (Molly Bloom’s), ע"ש הדמות מהספר "יוליסס", פועל בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, כשגם האח הקטן ליאו בלומס ברמת החי"ל פעיל כבר שנים רבות, ולמשפחה נוסף יחסית לא מזמן עוד סניף בשרונה.

הסיפור: נטול הכינוי חגג יום הולדת ולכבוד המאורע קבענו לצאת לבירה, כשבניגוד ליציאות אחרות בחודש יולי, חיפשתי מקום חדש או כזה שלא בילינו בו זמן רב, כשפתאום נזכרתי בערגה במולי בלומס, שעברו שנים מאז שביליתי בו לאחרונה.

לפטי, נטול הכינוי ואנוכי הגענו אל המקום קצת לפני השעה 22:00. אמנם היה זה יום ראשון, אך עדיין מדובר בחודש יולי, ולכן הופתענו כשהמקום היה כמעט ריק לגמרי ונטול תיירים.

זה לא הפריע לנו להתיישב בשולחן בפנים, כשמלצרית צעירה חביבה דוברת אנגלית הגישה לנו את התפריטים. כמו המקום, שמעוצב כבר אירי מסורתי,  גם התפריטים לא השתנו ממש בשנים האחרונות. תפריט האלכוהול מכיל את אותן 6 אופציות מהחבית (גינס כמובן, קילקני, וויינשטפן, קרלסברג, טובורג ומגנרס סיידר), 28 ש"ח לשליש ו-33 לחצי. יש גם מבחר יפה של בירות בבקבוקים, וכמו כן סוגי וויסקי שונים, בעוד שתפריט האוכל נרחב ומכיל בעיקר מאכלי פאבים טיפוסיים.

    

הזמנו את אותו דבר שהיינו מזמינים לפני 10 שנים – אני חצי גינס (אפשר לשתות אותה עכשיו כשהיא כבר טבעונית) והם חצאי וויינשטפן. בנוסף לפטי ואני הזמנו לחלוק את ההמבורגר עדשים הטבעוני (49 ש"ח).

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות הטעימות. וגם הבורגר עדשים (מטוגן) לא התעכב יותר מדי, והפתיע לטובה.

  

אלינו הצטרף בשלב זה הראשוני, שהגיע על אופניים חשמליות יוקרתיות, כשהוא הזמין חצי מגנרס.

שתינו ואכלנו לאיטנו, והתחלנו לתכנן טיולים משותפים לשנה הבאה בארה"ב וקנדה, כשבינתיים הכל נשאר בגדר חלום בלבד.

לסיכום: כמו הדמות בספר, גם הבר של המולי בלומס לא השתנה בכלל עם השנים (חוץ מהמחירים שעלו בעשור בכ-20 אחוזים), ושומר על סטנדרט אחיד וטוב, אם כי היה אפשר לגוון לפעמים (למשל ברזי בירה מתחלפים או אורחים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש שידורי ספורט והופעות וגם הפי האוור בשעות מוקדמות יותר

אגנס פאב – מעכשיו גם בלוינסקי

ויש גם סקר בונוס בסוף הרשומה – מה המקומות האהובים עליכם בשוק לוינסקי והסביבה?  

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2017

מיקום: הקישון 7 (פלורנטין – שוק לוינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות האגנס פאב (Agnes Pub) המקורי בהוד השרון (אותו גם יצא לי לפקוד לפני כחודש וחצי), והבר הנוסף באבן גבירול (אותו יוצא לי לפקוד אחת לכמה חודשים), פתחו הבעלים סניף חדש לפני פחות משבועיים באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: עם מיעוט המקומות בעיר שמשקיעים בבירות איכותיות, שמחתי לראות שהאגנס עומדים לפתוח מקום חדש, ועוד באזור שוק לוינסקי שאהוב עליי במיוחד. הירושלמי, החולוני, ולאדי מרי, המלומד ואני קבענו להיפגש לבירה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, כשקבענו לעשות זאת באגנס שבדיוק נפתח (והמלומד הבריז לנו בסוף בדקה ה-90 כמובן).

הגענו אל המקום קצת לפני 21:30. השמועה כנראה עדיין לא עשתה לה כנפיים כי המקום היה כמעט ריק, ועוד ביום חמישי בערב. נכנסנו אל הבר, שנראה יחסית די קטן, כשאת פנינו קיבלו ברזי הבירה של המקום, ואנו התיישבנו בשולחן קטן לצד החלון.

המלצרית הגישה לנו את התפריטים, שנראים זהים לאלו שבסניפים האחרים עם 16 בירות איכותיות ברובן מהחבית, בהן של מבשלות בוטיק ישראליות מהנפוצות יחסית (נגב, שפירא, אלכסנדר, ג'מס, מלכה), כולל ברז אורח (חבל רק שאין יותר מברז אחד), בקבוקים ומשקאות נוספים במחירים יחסית סבירים (ובגדלים תקניים). בתפריט האוכל מככבים ההמבורגרים (יש גם אחד טבעוני), פיצות ועוד מאכלי בר טיפוסיים.

 

ולאדי מרי שכבר סיים קודם לכן כשהמתין לנו חצי וויינשטפן ויטוס (33 ש"ח) הזמין עוד אחת. אני טעמתי מברז האורח – שפירא IPA והזמנתי חצי (38), כשהירושלמי הזמין חצי נגב אואזיס (33), והחולוני שליש בלבד (29). אני כבר אכלתי לפני כן, אבל הם הזמינו המבורגרים שונים.

נהננו מהבירות הקרות והטעימות, מהחברה ומהמוזיקה (רוק-בלוז) שברקע התנגנה, כשבינתיים המקום במבלים טיפה התמלא.

  

בזמן שהם אכלו את ההמבורגרים שלהם, הזמנתי לי סיבוב נוסף – חצי אלכסנדר אמברה (32), גם בחירה טובה.

לקראת 23:00 החלטנו לסיים להפעם, שילמנו את החשבון, כשלפני שיצאנו גילינו שיש בפנים עוד חלל עם יותר מקום, אם אתם לא רוצים שיגיע אליכם עשן מעבר לחלון.

לסיכום: באגנס החדש משכפלים את הנוסחא שהצליחה להם עד כה – מבחר בירות מגוונות ואיכותיות עם אוכל ברים מתאים ואווירה שכונתית אינטימית ורגועה. תוספת טובה לסצינת חיי הלילה בסביבה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, כשאפשר גם לעשות סבב ברי בירות מגניב בשילוב הביר בזאר

 

ברלין בפלורנטין? בוורשה יש דברים יותר מעניינים

הסקר על פלורנטין ממשיך בתחתית הרשומה, בואו גם לקרוא על מקומות מומלצים בפלורנטין

זמן: יום שישי בערב, פורים, מרץ 2017

מיקום:, ידידיה פרנקל 6 פינת ויטל 1, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר ברלין (Berlin) בפלורנטין נפתח לפני כשנתיים בערך בויטל פינת ידידיה פרנקל, היכן ששכן  לפני כן הברחוב, ואולי גם אחרים, ועבר תוך כדי לא מעט שינויים.

הסיפור: אחרי זמן רב סוף סוף הזדמן לי לצאת לבירה עם התעשיין – להלן הסטודנט השכיר. לרוב אני משתדל שלא לצאת בלילות שישי העמוסים, אך בגלל שלא יצא לנו לצאת שוב בשלושה שבועות הקרובים כנראה, החלטנו לצאת, ועוד לפלורנטין, בפורים, בתקווה שלא יהיה מפוצץ ונמצא לנו משהו מעניין.

הגענו אל השכונה לקראת 21:30. מסיבת רחוב לא ממסדית כמו פעם כבר אין כמה שנים, וחוץ ממבלים מחופשים פה ושם, לא נרשמה אווירה פורימית מיוחדת ואפילו לא היה עדיין עמוס מדי כבלילות שישי רגילים.

הצעתי שנלך לברלין בפלורנטין, שם נהנתי בפעם שעברה, למרות שידעתי שהמקום עבר מאז כמה שינויים.

הגענו אל הבר כשחוץ מאיתנו ישבו בחוץ שני הברמנים, שהתחפשו למלצריות שחסרות להם בבר לדבריהם, ועוד חבר, ועישנו אתם כבר בטח מנחשים מה. נכנסנו פנימה לראות מה יש מהחבית. חוץ מהמקשוף שהתחלפה ללופולוס (Lupulus) – בירת מנזרים טריפל בלגית חזקה, והגולדסטאר שהפכה למשהו לא מעניין כל כך גם כן (מרפי'ס אם אני זוכר נכון אוהרה'ס, שהיה בכלל חסר), האחרות נשארו אותו הדבר – עלמה (ספרדית במיתוג ישראלי), פרנסיסקאנר ולוונבראו.

החלטנו להישאר ולשבת בפנים ליד היציאה, אולי נשאף קצת מהאווירה. ביקשנו לטעום את הלופולוס והלוונבראו. הסטודנט השכיר לא כל כך התלהב אז הזמין בסוף חצי פרנסיסקאנר (32 ש"ח). אני רציתי להזמין חצי לופולוס, אך בעצת הברמן החלטתי להסתפק רק בשליש (30) בתור התחלה.

הבירות נמזגו לנו חיש קל. ביקשתי לעיין גם בתפריט האוכל, כשגיליתי שהמקום כבר הספיק להוריד לחלוטין את המנות הטבעוניות המיוחדות שהיו בו, ומציע עכשיו סתם מאכלי בר טיפוסיים ולא מיוחדים.

הבירה שלי היה חזקה וטובה – מעין שילוב של סאן ברנרדוס ומקשוף, אך לא יותר מדי מתוקה. ניהלנו בינינו שיחה מעניינת, בין היתר על חוסר הייחודיות של הברים היום בעיר לעומת מה שהיה לפני כמה שנים – כשהיום כמעט ולא נפתחים כאלו שאפילו מנסים להיות קצת ייחודיים ושונים.

הברמן הזמין אותנו לצ'ייסר, כשאחרי שהוציא בקבוק מהמקפיא, הוא גילה שנפלו לו מהחולצה הבלונים מהתחפושת, לפחות יצא משהו שליש משעשע לכתוב עליו לקוראים.

כשסיימנו את הבירה לא מצאנו סיבה מיוחדת להישאר לעוד אחת. המקום, כמו גם שאר השכונה, לא ממש התמלא במבלים, אולי בגלל השעה המוקדמת יחסית.

הסתובבנו קצת ברחובות הריקים יחסית, כשבדרך עברנו ליד מקומות שפשוט נסגרו ולא נפתח במקומם כלום וגם ליד מה שהיו פעם הקורדוברו והשטרן1 ועכשיו במקומום יש מקומות בילוי לא ממש מעניינים. הלכנו גם אל שדרות וושינגטון – פוטנציאל מבוזבז, כדי לגלות שבמקום הצ'אנגוס המקסיקני נפתח סתם עוד מקום של שניצל (שגם כך סגור בשבת), לפחות אל הגרפיטי של הומר נוספו גם דמויות נוספות ליד – ליסה, פלנדרז וכמובן מיסטר ברנז.

לפני שחתכנו הביתה הלכנו בחזרה אל רחוב ויטל, שם התעשיין הזמין לו צ'יפס באמסטרדם פרייס, ומכיוון שלא היתה אפשרות להזמין רק משולש פיצה טבעונית יחיד ב Tony’s (שהתפצל לשני מקומות קטנים – פיצריה ובר ליד) הצטרפי אליו. אלו היו טובים בהרבה מהצ'יפס ההולנדי האחרון שניסינו – הצ'יפסטאר.

לסיכום: אחרי שירד לחלוטין מהקטע הטבעוני, הברלין בפלורנטין הוא עוד בר שכונתי, לפחות עוד יש בו כמה בירות קצת פחות שגרתיות ממקומות אחרים. כנראה שצריך עכשיו לנסוע לוורשה כדי למצוא מקומות קצת יותר מיוחדים (הקורא הוותיק ניימן מוזמן להעלות פוסט אורח עם רשמים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר