Guest Room – היו זמנים בתל אביב

זמן: רביעי בלילה, ספטמבר 2020

מיקום: מקווה ישראל 26, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים הגסט רום – Guest Room, נפתח לפני כשנתיים וחצי על ידי קבוצת יזמים מתחום המסעדנות והמשקאות

הסיפורכמה ימים לפני שתחל שנה עברית חדשה, ועמה עוד סגר באדיבות המדינה, החלטתי לנצל את מעט הזמן שנשאר.

יומיים קודם לכן יצאתי לסיבוב עם דייר חדש מהעבודה הישנה לפרידה משוק לוינסקי – פלורנטין והסביבה. באזור היו עדיין לא מעט שיצאו לבלות, למרות שלא נצפו התקהלויות. אנו הסתפקנו בבירה בביר שופ – Meltzer PA אותה לא הכרתי, כשאח"כ קינחתי בנקניקיה טבעונית טעימה עם תוספות ב Fat Dog.

לא ויתרתי גם על דייט עם העכברושית וכך יצאנו לבלות בעיר פחות מ-48 שעות לפני שהדבר הופך לבלתי אפשרי. בהתחלה חשבנו ללכת לאיזו מסעדה טובה לארוחת שחיתות, אבל כמובן שלא היו מקומות. במקום זאת החלטנו להגיע פשוט לאזור יהודה הלוי – מקווה ישראל, ומשם לאיזה מקום להתגלגל.

הבר של האברהם הוסטל על הגג היה כבר סגור, כמו כל המקום עצמו, בטאקריה נרשמנו רק כדי להיות 13 בתור או משהו כזה, ולכן הצעתי שננסה את הגסט רום שהיה בתוכניות שלי מזמן אך לא יצא אל הפועל עדיין.

בדרך חלפנו ליד ההמבורגר גורמה שהיה מפוצץ, כשבגסט רום לעומתו ישבו אמנם אנשים בחוץ בשולחנות על הרחוב אך בפנים היה ריק.

התיישבנו בהתחלה בפנים, כשמלצרית צרפתייה (?) צעירה הגישה לנו תפריטים עם המון קוקטיילים מעניינים. העכברושית רצתה לעבור החוצה להרגיש קצת את הרחוב והאנשים (בכל זאת הולכים לסגר בו לשתות לבד זו לא בעיה) אז עברנו לשולחן קטן שהתפנה.

גסט רום – תפריט

בחוץ לא היתה מוזיקה אבל כן היו הניחוחות המוכרים והאופיינים לתל אביב, אז שאפנו מהאוויר כל מה שרק אפשר רגע לפני שגם זה נגמר. בחרנו בהתייעצות עם המלצרית לנסות שני קוקטיילים מעניינים – Jungle Bird על בסיס רום ואננס (50 ש"ח), ו Playboy גם כן על אותו בסיס רק יותר חמצמץ (48), ואותם ללוות במספר נשנושים – זיתים בפורט (12), לחם ומטבלים (18) וסלט עגבניות בלי הכוסברה (32).

הזיתים הגיעו במהרה, יפים ואיכותיים. אחריהם הגיעו הקוקטיילים שהיו שניהם טובים עם טעמים שהשתלבו היטב, כשאף אחד לא דומיננטי יתר על המידה. העכברושית אהבה את ה Playboy כך שאני זכיתי ב Jungle Bird. בהמשך הגיעו גם סלט העגבניות, ממנו הפרדנו את גוש הגבינה ולחם חם מהתנור, עם שמן זית בלסמי, טחינה ורוטב סלסה קצת חריפה, ואנו שתינו ונשנשו בהנאה.

החלטנו ללכת על עוד קוקטייל ביחד – Coos Somo Politan, גרסת המציאות לקוסמופוליטן על בסיס וודקה וערק (48) – תקראו שוב את השם. זה היה חזק ומתקתק, כשאני שתיתי את רובו הפעם כמעט לבד.

Coo Somo Politan

החשבון יצא 208 ש"ח, ובו גם גיליתי ששמה של המלצרית הנחמדה הוא אמלין (כשאני דווקא ניחשתי שארלוט).

חזרנו לקינוח אל הטאקריה שם בדיוק הגיע תורנו (סתם, לא בדיוק – התור שלנו הגיע אחרי חצי שעה לפי ההודעה שהתקבלה). לקחנו את הצ'ורוס הטבעוני (21 ש"ח או 7 ליחידה), כשגם לרוטב השוקולד הלא טבעוני נמצא פתרון בעזרת סילאן. קינוח לעניין, כשתקרית מוזרה נרשמה עם מלצרית שעברה עם צלחות ממנה רק ביקשנו חשבון והיא העירה לנו בחוצפה שהיא עסוקה.

מי יודע מתי יהיה הסיבוב הבא….

לסיכום: עם מגוון נרחב של קוקטיילים טובים, אווירה קלילה וגם נשנושים, עם שירות טוב ובלי גימיקים מיותרים, הגסט רום הינו (היה?) מקום טוב לבילוי לילי

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר אם עוד יהיה אפשר מתישהו

לילה ביום טוב – שוק הכרמל באוויר הפתוח

זמן: רביעי בלילה, אוגוסט 2020

מיקום: סמטת יום טוב והסביבה, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: שוק הכרמל עבר מהפכה לילית בשנתיים האחרונות, כשבנוסף לכמה מקומות ותיקים עוד ועוד מקומות חדשים נפתחים

הסיפורהעונה, הקורונה והזמנים מכוונים אותנו לצאת למקומות פתוחים. אחרי ששבוע לפני ביליתי עם חברים באזור שוק לוינסקי, הפעם יצאתי לדייט עם העכברושית בשוק הכרמל.

הגענו אל השוק מכיוון הכרמלית כשהשעה היתה לקראת 21:00. ברחוב דניאל, בו השוק גובל, שמחנו לראות את שביל האופניים הטקטי, והגגון החדש שעושה צל ביום מעל הרחוב שהעירייה בנתה בחודשים האחרונים.

עשינו את דרכינו דרך סמטאות השוק, שעדיין הסריחו קצת אחרי השטיפה הלילית, אל עבר סמטת יום טוב, כשבדרך חלפנו ליד שלל מקומות בילוי, שאת חלקם הכרתי ואת חלקם לא, ורובם היו די מלאים במבלים (ויויאן בר, M25, Lela, ביר בזאר, בסטה בר ברק, אלברט, יום טוב 33 ועוד).

יום טוב קפה (יום טוב 30), בית קפה / בר לילי, שהיה על הכוונת שלי זמן רב, היה היעד הראשון לערב זה. השולחנות שעל הסמטה מול המקום היו מלאים במבלים צעירים, לשמחתנו נמצא לנו מקום בחלל הגדול והמרווח שבפנים.

התפריט, שהוגש לנו ע"י מלצרית חביבה, מכיל מאכלים ברוח השוק. העכברושית הזמינה תפוח אדמה עם שמנת חמוצה חם מהטאבון (24 ש"ח), ובנוסף הזמנו גם בטטה עם רוטב מיסו וטוגראשי, מה שזה לא יהיה (28), וסלט בריאות לחלוק (52).

בגזרת האלכוהול ובהמלצת המלצרית הזמינה העכברושית קוקטייל El Patron עם פסיפולרה, טקילה, רוזטה וליים (47). תפריט הבירות לא נראה משהו עם מכבי וגולדסטאר מהחבית, אז אחרי התלבטות בין קוקטיילים שונים בחרתי את ה- Funanas על בסיס רום ואננס (46).

האוכל הגיע די במהרה. העכברושית אהבה את התפוח אדמה וגם את הבטטה עם הרוטב המתקתק. אני דווקא נהנתי יותר מהסלט העשיר (קינואה, בטטה, שעועית ירוקה, תפוח, גרעינים והרבה בצלים, עם טחינה גולמית).

המשקאות קצת התעכבו בגלל עומס על הבר. אך שני הקוקטיילים היו טובים, כשזה עם האננס דווקא היה יותר חמוץ ממתקתק.

אחרי ששילמנו את החשבון, חזרנו אל הסמטא בדרך אל המקום הבא, בשאיפה לקינוח ובירה טובה.

חשבתי לשתות משהו בבסטה בר ברק, שם מגישים גיבור מהחבית, אך ויתרתי בגלל שפחות התחשקה לי IPA בכוס פלסטיק.

התיישבנו בביר בזאר הותיק והטוב הסמוך. לרשת לה סניפים בשווקים בירושלים ותל אביב (כשבשוק לוינסקי נסגר כאמור הסניף), יש מבצע בו מגישים שליש בירה חינם לפי שם מתחלף כל שבוע. מכיוון שהשבוע היה זה גיא, גל או גלי, זכיתי. במקום יש מבחר בקבוקי בירות בוטיק ישראליות ממבשלות שונות, וכן כמה ברזים, רק שכולם חוץ מאחד הם של המבשלה הדרומית ששייכת לבעלים. החלטתי לנסות את בירת הקנאביס – קנאברו, ולראות אם מדובר בבירה מיוחדת או סתם בגימיק. לא היה נעים לנו לשבת רק על בירה חינם, אז העכברושית הזמינה לקינוח לחוח עם נוטלה, אך התאכזבה לשמוע כעבור כמה דקות שנגמר.

הבירת קנאביס, היתה קלילה ומתוקה יחסית ל Pale Ale, ומין הסתם (אין בה באמת את המרכיבים הפעילים) לא השפיעה במיוחד מעבר לרגיל. כשאחרי שסיימתי את השליש, איתו נשנשנו קצת מהפופקורן שמחלקים, חזרנו לשוטט בסמטאות, בחיפוש אחרי קינוח מתוק.

נכנסו אל ה Lela – בית מאפה ומעדניה גרוזינית/גאורגית, שנראתה די אותנטית עם כל המאכלים והתמונות שעל הקירות. אך העכברושית לא מצאה שם משהו מתוק שבו חפצה לאכול.

המשכנו לרדת חזרה למטה לכיוון הכרמלית עד שהגענו אל הויויאן, בר קוקטיילים, שנפתח במקור כפופ אפ בר לפני כשנה ונראה מעניין, אך לא היו בו קינוחים. המארחת הלבבית הציעה לנו לנסות את בית המאפה האיטלקי הסמוך – פיצה שוק (של הבוקה בוקה) וכך עשינו. המוכר האיטלקי היה ידידותי והעכברושית לקחה שני קינוחים קטנים (עם נוטלה כמובן), כשאחד היה טוב ואחד קצת סתמי, ובזה סגרנו את הבילוי הלילי.

לסיכום: אין כמו לילה בשוק (אחרי השטיפה), עם האווירה הלילית ומלא מקומות בילוי מגוונים (יש עוד הרבה שלא הגענו אליהם הפעם). היום טוב סוגר את הפינה עם אוכל טוב ואווירה קלילה וצעירה, כשנחוץ רק שדרוג בגזרת הבירה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ליום טוב – כדאי לבקר

עיר ללא הפסקה גם בימי קורונה? מסע לילי מדרום לרוטשילד בואכה שוק לוינסקי

זמן: שני בלילה, אוגוסט 2020

מיקום: יהודה הלוי – לוינסקי והסביבה

רקע היסטורי: אזור הבילויים האלטרנטיבי של תל אביב שפרח בשנים האחרונות לפני הקורונה

הסיפור: מאז תחילת הקורונה עכברוש העיר כבר לא יוצא כמו פעם. סיורים כבר אין, מקומות אהובים נסגרו, חברים חוששים בחלקם לצאת (או להיכנס לבידוד), אז שותים בירות טובות בבית במקום זאת (ומצייצים עליהן מדי פעם בטוויטר). מסע הברים האחרון היה לפני כחודשיים עם העכברושית, כשביולי יצאנו במקום לבר לדייט לילי על חוף הים. אך למרות הגל השני, החיים כן חוזרים למסלולם, כשגם גרף הכניסות לעכברוש העיר חזר לטפס (למעלה מ-1000 בשבוע).

בתחילת השבוע פנו אליי משתתפים מאחד הסיורים המיוחדים שערכתי לכריסטמס, שרצו לבדוק אופציה לסיור ברים ובירות לבנם שעומד להתגייס. במקביל הציע לי גם הראשוני לצאת לבירה, וגם דיברתי עם נטול הכינוי שנצא לשתות לכבוד יום הולדתו שחל לא מזמן, אז החלטתי לשלב יציאה משותפת עם סיור מכין חלופי למציאות הקורונה.

היעד הראשון היה האברהם הוסטל, שבימים אלו לא הומה מתיירים, אליו הגענו לקראת 21:00. כמו כן הבר הגדול שבתוכו סגור בגלל התקנות, אך במקום זאת הפכו את הזולה על הגג לבר חלופי. בכניסה להוסטל צריך למלא הצהרת בריאות, מה שהרתיע את נטול הכינוי והראשוני, שלא רצו לעלות ולבדוק. עליתי לבדי אל הגג, שהיה אמנם ריק, אך היה נראה מזמין לבילוי קיצי תחת כיפת השמיים, כשמהחבית יש עדיין שני שפירא לפחות.

אברהם הוסטל – הבר על הגג

המשכנו משם מערבה ביהודה הלוי אל מקווה ישראל, כשבדרך חלפנו ליד הכולי עלמא שעדיין סגור. חזרנו אל יהודה הלוי, חצינו את נחלת בנימין והרצל, והתיישבנו בביר שופ, שעובד כרגיל, והיה די מלא (עם מרווחים בהתאם לתקנות). הצוות הגברי במקום הפך להיות נשי, רבעים כבר אין, רק שלישים וחצאים (לפחות חזרו לכוסות הזכוכית), כשהמבחר והמחירים עדיין שווים (כ-20 ש"ח לבירת בוטיק, 25 לחצי).

הזמנתי חצי Blonde Ale של Good Stuff Brewery (מה שהיה Oak and Ash), כשנטול הכינוי הלך על בירת חיטה כהרגלו, והראשוני ניסה הפעם את השטיגל אשכוליות. התיישבנו בשולחן באחד הקצוות, כשלאחר מספר דקות הגיעו הבירות הטריות והקרות. לשם שינוי השיחה לא נסבה הפעם על פנסיות והשקעות, אלא על הרגלים וטעמים נרכשים (אוכלי בשר מול טבעונים), עונשים למפיצי קורונה ביודעין, ושאלונים לאבחון פסיכופטים (האם הייתם דורסים למוות איש אחד שנמצא מולכם או מסיתים את ההגה והורגים 5 אחרים? לתשובות נכונות, מוזמנים לפנות לנטול הכינוי, לו הפתרונים).

משם המשכנו לטייל רגלית לכיוון דרום. עבודות הרכבת הקלה עדיין נמשכות, סמטת בית הבד לא היתה עמוסה מאוד, ואילו התדר פעל כרגיל, רגוע יותר מבדרך כלל.

חצינו את דרך יפו לעבר מדרחוב שוק לוינסקי. עברנו ליד האונסיס, שהיה מפוצץ לפני חודשיים, ועכשיו היה סגור (מסתבר שהם פתוחים רק רביעי עד שבת), משם פנינו שמאלה ללוינסקי. העובדה שהשוק הפך למדרחוב, בשילוב ההתאמה לימי קורונה עם ישיבה בחוץ, בעזרת העירייה, שהציבה אף היא כסאות (ושמשיות בשעות היום) מחייה את האזור גם בלילות. כך ישבו מבלים בחוץ בצ'נטרו, ועוד רבים ליד קפה קאימאק הותיק והטוב.

צ'נטרו לוינסקי

פנינו שוב שמאלה הפעם לרחוב זבולון. שם גיליתי שבמקום הביר בזאר ז"ל, ועוד בתקופת הקורונה, נפתח בר יין/קוקטיילים אפלולי חדש, שלדברי הברמנית נקרא ג'ונז – JONZ. לא מצאתי שום פרסום אודותיו. זהו הבר החדש מבית היוצר של המלגו ומלבר מסתבר, מה גם רונית יודקביץ' ובעלה הנוכחי, בדיוק יצאו מבילוי שם.

הדלידה בכלל הפכה לאימפריה בימי הקורונה, עם שולחנות בחוץ על הרחוב, כשגם מגרש החניה ששימש להקרנות סרטים מדי פעם, הפך לחלק ממנה כך נראה עם שולחן גדול. הפיפיז הקטן, ששוכן אף הוא בזבולון, ותמיד היה סגור בימים ושעות שעברתי שם, היה הפעם פתוח אף הוא עם לא מעט מבלים יחסית בפנים ובחוץ.

רחוב זבולון – דלידה ופיפיז

חזרנו אל דרך יפו, כשה Fat Dog בפינת החלוצים היה סגור. משם הלכנו לרחוב לבונטין. לבונטין 7 נראה סגור, אך הפיצריה הטבעונית של החתול הירוק שלידו פתוחה, אז לא ויתרתי על סלייס לדרך. המשכנו למעלה ברחוב, שהיה די מנומנם. הראשוני עצר לפיצה אף הוא בסופר פיצה (לבונטין 19, מה שהיה לזמן מה מסעדת הראמן של אהרוני – הירו, ממנה לא התלהבתי ואכן היא לא שרדה).

עברנו גם ליד הטאקריה שעבדה כרגיל, וחזרנו אל יהודה הלוי דרך עבודות הרכבת הקלה, מעניין מה יסתיים קודם – הם או תקופת הקורונה.

לסיכום: גם בתקופת הקורונה תל אביב עדיין עיר ללא הפסקה (בניגוד לכתבה שהתפרסמה השבוע על מקומות הברנז'ה). אולי לא כמו פעם, אך עדיין, אם קצת ידע או עזרה, תוכלו למצוא לכם מקום טוב, לא המוני, עמוס ודחוס מדי, לבלות בו בשעות הלילה.

הסיור ברים ובירות המאורגן אמנם בסוף לא יצא, אך אם אתם מחפשים סיור קבוצתי אינטימי שכזה או המלצות, מוזמנים לפנות בשמחה (cityrat.telaviv@gmail.com).

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אין כמו סיור לילי בתל אביב 

אונסיס, שוק לוינסקי והסביבה – חוזרים לשגרה?

זמן: חמישי בלילה, יוני 2020

מיקום: המשביר 4, שוק לוינסקי והסביבה

רקע היסטורי: האונסיס Onassis, בר בסגנון יווני, נפתח כ-4 חודשים לפני תחילת הקורונה, היכן ששכן לפני כן הדייגו סאן

הסיפורהקורונה אולי לא מאחורינו כמו שהיינו רוצים לחשוב, אבל גם לא איתנו כמו שיש כאלו שמפחידים ורוצים שנחשוב. בינתיים הברים והמסעדות קיבלו אישור לפעול מחדש (אלו ששרדו לפחות), אז העכברושית הציעה שנצא לדייט אחרי תקופה ארוכה, ואני הסכמתי בשמחה.

התכנון היה להיות ספונטניים באזור שוק לוינסקי הפורח בלילות, שם הסתובבתי הרבה במסגרת סיורי הברים (שעד כה לא חזרו לפעול) וסתם כדי לבלות. הגענו אל האזור אחרי 21:00, כשדבר ראשון חלפנו ליד האגנס לוינסקי, מקום טוב שלא שרד לצערי את תקופה הקורונה.

משם עלינו לכיוון מדרחוב לוינסקי, שעבר הרחבה עד רחוב הרצל. בצ'נטרו ישבו לא מעט אנשים בחוץ, כך גם בטוני ואסתר שעברו שיפוץ והרחבה בתקופה הקורונה. הצעתי לעכברושית את סאלוף ובניו או את הבר החדש של פיצה LILA, היא היתה פחות בקטע של בצקים, אז הלכנו אל הקליפורניה. כשכבר התיישבנו התברר לנו שעדיין אין אפשרות להגיש אוכל במקום. השעה היתה כבר לקראת 22:00, ואתם לא רוצים להסתבך עם עכברושית רעבה. אז הובלתי אותנו אל האונאסיס שנמצא לא הרחק משם וקיוויתי לטובה.

את האונאסיס אי אפשר לפספס עם השלט המאיר למרחוק, המקום היה יחסית ריק, אז התיישבנו על הבר בין החלק הפנימי לרחוב, רק כדי לגלות שצריך להזמין מקום מראש. בכל זאת, למזלי, היה מקום שלא הוזמן על הבר בפנים, אז עברנו לשם, כשהברמן הגיש לנו את התפריטים.

אונסיס – תפריט

במקום אין בירות מהחבית, יש כמה קוקטיילים, יינות ועוד. בגזרת האוכל הלכו על שף מתחלף שמציע בכל פעם את התפריט שלו. הפעם היה זה יונתן תמיר, אותו אני לא מכיר.

בתפריט לא היה משהו טבעוני נטו, אז ביקשנו מהמלצר האם אפשר לטבען את הכרובית המטוגנת. זה בדק עם השף שאמר שאפשר להגיש ללא הלאבנה הפיקנטית אך רמת המנה לא תהיה אותו הדבר. נחמד שהוא מיידע מצד אחד, אך מצד שני משף אפשר לצפות שיוכל לאלתר (במיוחד שמדובר בכרובית מטוגנת) משהו אחר באותה הרמה (מוזר שלא היתה אופציה עם טחינה).

בכל זאת הזמנו את הכרובית עם הלאבנה בצד (44), מנת סלקים צמחונית לעכברושית (39), קוקטייל סלק ואוזו בשבילי (48), וכוס גוורץ' לעכברושית (39).

בשולחן בצד ישבו חברות שחגגות מסיבת רווקות, כשהמקום החל להתמלא. גם לידינו על הבר התיישבו מבלים נוספים אז הצטופפתי עם העכברושית כדי לשמור על מרווח בהתאם לנהלים.

הקוקטייל היה מתקתק אך לא חזק (אפילו העכברושית אמרה שהמשקה, שמבוסס על אוזו טעים לה), כשהיין הוגש בכוס לואובול דווקא.

האוכל הגיע כעבור זמן לא רב. המנות היו קטנות יחסית למחירן, אך היו טעימות – בכרובית מטוגנת וסלק צריך להתאמץ כדי לפספס.

בהמשך הברמן פינק אותנו גם בצ'ייסר של הקוקטייל השני (ליצ'י וטקילה). אנו נשארנו עוד כמה דקות, עד שהגיע הסימן שלנו לזוז בדמות שיר של אייל גולן, אפילו שזה עוד מלפני תקופת ה@#$מוביל והקטינות.

הלכנו לגלידה לקינוח באוטלו (לילינבלום פינת הרצל), שם הזמינה העכברושית גלידה טעימה ואפילו טבעונית. אני קינחתי בבירה של oak&ash בביר שופ, בו נאלצים להגיש עכשיו בכוסות פלסטיק, והיה די מלא. משם המשכנו לסמטת בית הבד שהפכה אף היא למדרחוב בלילות. שם, כמו גם בתדר בבית רומנו, אליו נכנסנו, היו לא מעט אנשים, אך לא מפוצץ כמו שאפשר היה לצפות ביוני בליל חמישי.

לסיכום: המיינסטרים הגיע לשוק לוינסקי בדמות האונסיס, שפונה לקהל הרחב. כשהמחירים, מגוון הבירות והמוסיקה, לא מותירים בכך ספק רב.

בכלליות נראה שיש התעוררות מחודשת של חיי הלילה בסביבה, אך זו עדיין לא חזרה מלאה לשגרה. אפשר רק לקוות שזו תחזור בקרוב, ואולי אפילו יפתחו מתישהו מקומות חדשים וטובים במקום האגנס והביר בזאר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם לא מצאתם בסביבה משהו טוב יותר ולא אכפת לכם להתפשר 

השופטים וחברים – כבר לא בבידוד (אפילו יש גם קוריאני ליד)

זמן: חמישי בלילה, מרץ 202

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד פחות משנתיים 40!

הסיפור: הימים ימי הקורונה, אך בינתיים בילויים כרגיל, כשהתוכנית המקורית היתה לצאת לדייט עם העכברושית בבר יין טבעוני חדש שנפתח על אבן גבירול – The Blue Cheesery. הזמנו מקום מראש, אבל איחרנו ב-15 דקות אז השולחן לא נשמר לנו. למרות שהעכברושית המתינה בסבלנות לשולחן שיתפנה, נתפס זה במהירות ע"י זוג שבא אחרי, כשהבעלים העדיף שהם יישבו שם כי טענו שיהיו שלושה, בעוד שאותנו שלח להצטרף לשולחן אחר. שלום ולא תודה, החלטנו לחפש משהו אחר בסביבה.

בשנה האחרונה נפתחו על המקטע המערבי של אבן גבירול בין כיכר רבין לקפלן כמה ברים חדשים. אחד מהם, לידו חלפתי לפני כן, הוא השולי לוצי, שנמצא קצת דרומי לשם והיה מפוצץ, ללא חששות מקורונה כך נראה. מכיוון שזה שייך לבעלים של סלון ברלין, לא מקום מועדף עליי, ויתרנו עליו.

שולי לוצי – מלא

גם על הטרביץ, לו עדיין לא מלאו שנה, מבית המוזנר, שהיה צמוד אלינו מול הלונדון מיניסטור, ויתרנו, והמשכנו לכיוון צפון. חלפנו ליד סניף חדש של המלביה, שנפתח בצמוד לשופטים, ועקב רעבונה של העכברושית, החלטנו לא להמשיך ולשוטט, אלא לפאב הקלאסי להיכנס, שם בטוח יימצא משהו שישביעה.

טרביץ בר

המלביה אבן גבירול

בחוץ היה מלא, אז נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר. התפריט לא השתנה מהפעם הקודמת שהייתי לפני 3 חודשים, כשהעכברושית התלבטה והזמינה בסוף טוסט צהובה (28) עם כוס גוורצטרמינר (32), ואני החלטתי להזמין הפעם חצי גינס (33), צי'פס משודרג (28) וכמובן ביקשתי מהברמן לא לשכוח את הארבעס.

הברמן מזג לעכברושית את כוס היין במהרה והתפנה למזיגת הבירה. הגינס לא נמזגה בדיוק על פי ההגדרה, כשהברמן הקפיד אמנם על הההמתנה בין מילוי שלושת רבעי הכוס להשלמתה (אולי קצת יותר מדי זמן), אך ויתר לחלוטין על זווית ההטייה בעת המזיגה, אולי זאת הסיבה שהפעם היא היתה לי קצת פחות טעימה (או סתם בגלל הפסיכולוגיה). הארבעס הרגיעו קצת את הרעב של העכברושית, עד שהגיעו גם הצ'יפס והטוסט צהובה עם ירקות בצד. שתי המנות היו די שומניות, כשמנת הצ'יפס היתה נדיבה וכללה גם בטטה וטבעות בצל, ולשמחתי אפילו עם מיונז טבעוני.

כשברקע מוזיקת ראפ והיפ הופ הפעם, אכלנו ושתינו לרוויה. שילמנו את החשבון שיצא 121 ש"ח, כשהעכברושית הציעה שנלך צפונה לכיוון הכיכר אל הסניף של הקינוח קוריאני So Bing לידו חלפנו מספר פעמים בעבר. בדרך עברנו ליד עוד בר אוכל חדש – מאנה, שכבר עשה לעצמו יחסי ציבור עם מישהי בשם שורטי ממשחקי השף, שהיתה שותפה ופרשה מיד עם הפתיחה.

מאנה בר

הדיספליי ב So Bing נראה מזמין אז ביקשנו מהמוכרן שיסביר לנו במה מדובר. הוא סיפר לנו שהקינוח הקוריאני ששמו בינג סו הוא לא גלידה וגם לא ברד, אלא בעצם מרקם שלג מבוסס על חלב/חלב קוקוס, לא כבד מדי מבחינה קלורית, שמגיע עם תוספות לבחירה (ובתקווה בלי קורונה) ועולה 28 ש"ח (לא זוכר את הסכום המדויק). אז הזמנו מנה על בסיס חלב קוקוס, עם תותים, רוטב שוקולד, אוריאו וקצפת צמחית.

מכירים את ה"שלג" שמצטבר במקפיא, כשהוא לא סגור היטב? בלי התוספות זה בערך הטעם. הכסף הלך, אבל לפחות לא בזבזנו יותר מדי קלוריות לשווא.

So Bing

לסיכום: טוב שיש השופטים בתל אביב, שם תמצאו מבחר בירות ואוכל מתאים, עם אווירה של פאב קלאסי, מוסיקה וכל הנלווים, כשעכשיו הוא כבר לא מבודד באיזור עם כל הברים ומקומות הבילוי החדשים שנפתחו מסביב. אולי בסוף (אחרי משבר הקורונה) עוד יהיה אפשר לערוך גם שם סיור ברים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר 

מהפגנה למסיבה – סבב הברים האולטימטיבי?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

ערב מוצ"ש שהתחיל בהפגנה בהבימה ונגמר אחרי הרבה שתייה בהופעה ומסיבה בכולי עלמא

הבעז"ב עדיין בביקור בארץ, בשלישי היינו בדאבל דייט בבית העמודים ובמוצ"ש הוא הציע שנצא רק אנחנו הגברים, כמיטב המסורת לסבב ברים.

קודם כל הייתי צריך לממש את זכות היסוד של חופש ההפגנה. כשלאחר שנפרדתי מהעכברושית, שהיתה אף היא, צעדתי לקצה השני של שדרות רוטשילד למקום בו אני מתחיל את סיורי הברים באופן קבוע, שם פגשתי את הבעז"ב.

התלבטתי איתו אם ללכת לכיוון צפון – אלנבי, נחלת בנימין שוק הכרמל – שם היו כמה מקומות שרציתי לבדוק, או לכיוון דרום – כמו בסיור הרגיל. החלטנו ללכת דרומה, חצינו את לילינבלום והעלנו זכרונות קצרים, עברנו ליד ההרצל16, והתיישבנו בביר שופ, בו לא היו הרבה אנשים, לבירה ראשונה – הוא הזמין חצי שבט, אני רבע ברודוג אלוויס ג'יוס, כשברקע ברמקולים התנגנה לה נירוונה.

אחרי הבירה המשכנו אל בית רומנו והתדר. זה היה מלא כצפוי במוצ"ש, עם DJ וריקודים, אירוע של וירג'ין אטלנטיק באחד החללים, ועומס גם בחנות התקליטים, כשאנו הסתובבנו קצת אך לא הצטרפנו למבלים.

חצינו את הכביש אל היעד הבא בסיור – האגנס פאב בלוינסקי. האגנס היה ריק יחסית, אך עדיין היתה בו מוסיקה טובה ואנו התיישבנו על הבר עם הברמנית אוריה. הוא לקח חצי מלכה בהירה, ואני שליש שפירא IPA, כשליווינו את הבירות עם מנת זיתים מתובלים טעימים, וכשסיימנו המשכנו משם הלאה.

הלכנו במעלה שוק לוינסקי, כשהבעז"ב חיפש משהו לאכול בלי יותר מדי המתנה. עברנו בסמטת השוק, שם התאבלנו על הפאוץ' שנפטר. ב-LILA היה עמוס כרגיל, חשבנו לנסות את הסאלוף ובניו אך זה היה סגור (כמו גם קאימק). לבסוף הגענו אל ה-Fat Dog בדרך יפו פינת החלוצים, שם אני הזמנתי נקניקיה טבעונית בלחמניה, והוא, שהזמין לא טבעוני, התקשה טיפה עם הצ'ילי חריף, כנראה שהוא עדיין לא טקסני בהגדרה.

Vegan Sausage – Fat Dog Tel Aviv

חשבנו לאן להמשיך משם, כשהכיוון שנבחר היה אזור לבונטין. בלבונטין 7 היו הרבה אנשים בחוץ (הופעה/מסיבה), שאר הרחוב היה מנומנם. בסופו של הרחוב, חצינו את הכביש והגענו אל האברהם הוסטל, שם עלינו אל הבר הענק, בו בדיוק הסתיים אירוע נוסף של Fluentlv, שנראה שהיה מוצלח. בכל זאת ישבנו לבירה – הוא חצי שפירא לאגר, אני שליש שפירא אוטמיל סטאוט, כשבינתיים רוב המבלים עזבו, והצוות סידרו את המקום בחזרה.

Fluentlv Abraham hostel

החלטנו להמשיך ליעד נוסף, כשגם אותו הבעז"ב לא הכיר עדיין – הכולי עלמא (מקווה ישראל 10), ועבר זמן רב למדי מאז שהייתי בו לאחרונה. עברנו את הדורמן וירדנו במדרגות למטה אל המתחם הגדול שמחולק לכמה חללים בהם מתקיימים הופעות, תצוגות ועוד. בחדר הקטן והסגור, ישבו כמה שנראו משועממים, כששניים שיחקו בפלייסטיישן או משהו כזה והשאר בוהים. האקשן התרכז בחדר הפנימי יותר שם התקיימה הופעה מקפיצה של La Kombina Sound System עם איתמר רביב. החלטנו להישאר וליהנות, אז הזמנו ממה שנראה כמו דוכן בקולנוע, סלאשי של ברד אלכוהולי עם מיץ פירות (45 ש"ח לכוס), כשיש גם בירות מהחבית (טמפו), ונשנושים למיניהם (נאצ'וס, פיצה, פופקורן).

כולי עלמא Kuli Alma

 

המוסיקה הלטינית עם נגיעות ים תיכוניות היתה טובה מאוד, והאווירה גם כן (האוויר קצת פחות), עם הרבה תיירים מכל העולם וטיפוסים מוזרים – אחד למשל בחליפה ועם מקטרת בלוק של שרלוק הולמס (והוא לא היה חלק מהמקום). כשנגמרה ההופעה, החלה מסיבת ריקודים בחדר הסמוך בו ישבו קודם המשועממים, כשאנחנו נשארנו עוד מספר דקות לפני שחזרנו אל העולם שבחוץ. כשהבעז"ב ציין שהיה זה סבב ברים מוצלח מאוד, אולי אף האולטימטיבי, עד הפעם הבאה לפחות.

 

השופטים – יש דברים שלא משתנים

זמן: מוצ"ש, נובמבר 2019

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד שנתיים 40!

הסיפורבד"כ איני אוהב לצאת במוצ"ש לבלות בעיר, עמוס מדי לטעמי. התוכנית היתה לצאת עם נטול הכינוי ולפטי באמצע השבוע, אך בגלל מחסור בערבים פנויים (גם בגלל הסיורים) נאלצתי להעביר למוצ"ש.

הרבה זמן לא הייתי בשופטים (כמעט 3 שנים), ככה זה שבתל אביב יש מגוון שכזה, וכל הזמן נפתחים מקומות חדשים ומעניינים. דיברתי עם נטול הכינוי והחלטנו שזה היעד, לפטי הבריז (זה מה שקורה כשגרים בבקעה מעבר להרי החושך), ובלי קשר הצעתי לראשוני, שחזר ממרתון ניו יורק, שיצטרף אלינו אף הוא.

הגענו אל האזור קצת לפני 21:00, הסילביה באמפר שנמצא די ממול היה מלא (כצפוי במוצ"ש), וגם בשופטים היו הרבה אנשים. בחוץ לא היו מקומות ישיבה, אז נכנסנו אל הבר בפנים, שם קיבלו את פנינו כראוי עם פרל ג'אם בהופעה ברמקולים.

התיישבנו על הבר ועיינו בתפריט שנשאר באותו פורמט. זה לא השתנה רבות מלפני 3 שנים – הבירות קצת התחלפו (מהחבית נוספו טוכר חיטה, טוכר לאגר ושיפיארד IPA במקום גוסר, אדלווייס ודאנסינג קאמל), והמחירים עלו בסביבות 10 עד 15 אחוזים.

נטול הכינוי הזמין בזריזות חצי טוכר חיטה (28 ש"ח), ואני ביקשתי לטעום את השיפיארד שהיתה לא רעה, והזמנתי חצי ממנה (32), כשעם הבירה ביקשתי גם את הארבעס שבחינם מגיעים (זוכרים שהיו פעם מגישים בברים בחינם ביגל'ה, זיתים, תורמוסים וכו' עם הבירה?).

הבירה נמזגה לנו במהרה, ויכולנו לשתות בניחותא, עם המוסיקה הטובה ברקע ועדיין לנהל שיחה.

כשהיינו כבר באמצע הבירה הצטרף אלינו הראשוני, שטעם משתי הבירות שהזמנו, והזמין חצי טוכר חיטה (28). הארבעס לא השביעו אותי, אז הזמנתי גם צלוחית ירקות קטנה עם טחינה (14).

נטול הכינוי הזמין בירה נוספת, מנת הירקות היתה נדיבה וטרייה, וגם הטחינה היתה טעימה, והשיחה קלחה עם מגוון נושאים. כשאיכשהו שוב הגענו בסוף לתוכניות הפרישה לפנסיה של נטול הכינוי בגיל 50.

ברבע ל-23:00 ביקשנו את החשבון (שימו לב לשם המלצר). רק אחרי ששילמנו שמנו לב שיצא לברמן (טל) יותר מ-40 ש"ח טיפ, כשבד"כ אנחנו לא כאלו נדיבים. לקח לנו כמה דקות עד ששמנו לב שהוא שכח להכניס טוכר אחת לחשבון, הרווח על חשבונו.

המקום היה עדיין מלא כשיצאנו החוצה. נפרדנו לשלום מהראשוני, שלמרות שהוא חזק במרתונים בא על אופניים חשמליות ממרחק הליכה של 15 דקות, ושמנו פעמינו בחזרה הביתה.

לסיכום: השופטים לא השתנו כמעט בכלל ועדיין מציעים מבחר בירות טוב מהחבית ובבקבוקים, תפריט מגוון ומשביע בלי יותר מדי דברים פלצניים (וגם ידידותי לטבעונים), מוזיקה טובה, ואווירה שהשתרשה עם השנים. פאב קלאסי ומקום מפגש מצוין לכל המינים והגילאים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר 

הקאנטרי קלאב החדש – כדאי לעשות מנוי או כרטיסיה?

רוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים בתל אביב ולשתות בירות בוטיק? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, מוצאי ראש השנה, אוקטובר 2019

מיקום:  דיזנגוף סנטר, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקאנטרי קלאב Country Club TLV נפתח לפני כחודשיים עם הרבה יחסי ציבור במתחם בתוך דיזנגוף סנטר (הסבר בהמשך), ע"י חבורה גדולה של אנשי לילה, אוכל ועסקים (ביניהם גם בעלי ההונולולו החדש יחסית בו ביקרתי לא מזמן)

הסיפוראחת הבעיות בחיי הלילה / ברים בתל אביב, היא שקשה למצוא roof top bars (ברים על גגות) איכותיים, לא שיש יותר מדי גם ככה (סורא מארה, הנסיך, מונדו2000 ועוד כמה). וכך שחיפש הקורא תפוחי מקום חדש שכזה, המלצתי לו לנסות את הקאנטרי קלאב החדש, שנפתח על אחד הגגות של המבנה של דיזנגוף סנטר.

תפוחי דיווח בזמן אמת מהשטח וחזר עם פידבק חיובי, כך שלמרות שלרוב שאני לא מתלהב מהסוג הזה של ברים/מגה ברים, שבאים עם הרבה יחצנות אך בלי תוכן בד"כ מעבר ללראות ולהראות, החלטתי לנסות אותו כמה ימים מאוחר יותר כשיצאתי לדייט עם העכברושית.

הגענו לדיזנגוף סנטר לקראת 21:00. הכניסה אל הבר היא מדלת צדדית בכביש הגישה לחניון העילי (מכיוון בוגרשוב), כשבאופן לא מפתיע על המדרכה בחוץ יש מארחת ומאבטח שמצידיהם חבלי אירועים שחוסמים את המעבר למי שסתם עובר שם.

המארחת שאלה האם הזמנו מקום, ענינו שלא (בעקרון אמורים להזמין דרך הפייסבוק), אך זו לא היתה בעיה, ואנחנו עברנו שלב ונכנסו פנימה שם חיכינו למארחת השניה. זו שאלה אם אנחנו מעוניינים בבר או בשולחן, החלטנו לשבת על הבר הקטן יותר שקרוב לכניסה.

אז איך לתאר את המקום? מתחם די גדול ומושקע, שאמנם יושב על גג כלשהו, אך הנוף היחידי ממנו הוא של מגדלי המגורים של הדיזנגוף סנטר שנמצאים מעליו. מעל החלל הפתוח יש מאווררי ענק שמספקים רוח נעימה. במתחם יש הרבה שולחנות ואזורי ישיבה לקבוצות, בר קטן ליד הכניסה ובפנים יותר עוד שני ברים בצורת מרובע.

קאנטרי קלאב דיזנגוף סנטר – הנוף מהגג

ברמן חביב, שדיבר חלש יחסית, הגיש לנו את תפריטי האוכל והשתייה והסביר לנו עליהם קצת. בגזרת האוכל יש שני תפריטים: קליפורניה – אוכל בסגנון אמריקאי בערך וסיאמסיי – בסגנון אסייתי (התמונות באדיבות הקורא תפוחי, חבל שגם אני לא צילמתי). בגזרת השתייה יש תפריט קוקטיילים מעניין עם כמה בירות פחות מעניינות.

קאנטרי קלאב – תפריט קוקטיילים

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

אני הזמנתי פינה קולדה צלולה (49 ש"ח), אותו טעם רק צבע אחר הבטיח הברמן, כשהעכברושית הזמינה את הלייפגארד פאנץ' (49) שנראה מעניין, מתקתק ותוסס. לאכול בחרנו לקחת שתי מנות – אגרול תאילנדי טבעוני (49), ופטריות מצפון תאילנד (49 גם כן, נראה שזה מספר קסם בקאנטרי קלאב).

הברמן התנצל שאינו מכין את הקוקטיילים מולנו, והסביר שהם נמזגים מחבית שהכין המיקסולוג במקום אחר בבר. על זה עוד לא שמעתי קודם לכן, אבל מסתבר שזה לא הפריע לקוקטיילים לצאת טעימים, כשבאמת בפינה הקולדה הצלולה הקוקוס הורגש עדיין באותה המידה.

אולי בגלל השעה המוקדמת, אולי בגלל החגים, המקום מסביבנו לא היה מלא במיוחד, כאשר נרשם ייצוג רב יותר למין הנשי דווקא. בעוד שהמוסיקה האלקטרונית שהתנגנה התאימה לאווירה של לאונג' / צ'יל אאוט.

האוכל הגיע כעבור זמן מה, כאשר הדעות בינינו היו חלוקות הפעם. אני אהבתי יותר את האגרולים הגדולים והדחוסים, והעכברושית דווקא אהבה יותר את שיפודי הפטריות שהגיעו עם חסה שאמורים לעטוף אותן בה, עם שאר הירקות (סוג של רול). בכל מקרה אפשר היה להסכים שהתמחור לשתי המנות גבוה מהרגיל, אם כי לא מפתיע בהתחשב בסגנון ובאופיו של המקום.

בין לבין הלכתי לשירותים, שממוקמים מחוץ לבר, כמעט בתוך דיזנגוף סנטר, ובהם יש חלוקה לנשים, גברים ויוניסקס. בדרך עברתי בשאר המתחם של הקאנטרי קלאב, וגם ליד הבר המרכזי המרובע, שהיה די מלא, אולי בגלל הברמניות האטרקטיביות שהיו לבושות בהתאם.

היינו כבר בשלבי סיום של האוכל והשתייה, כשלידינו התיישבו שתי נשים, ואחת מהן הדליקה ועישנה עלינו סיגריה (מזל שלפחות יש מאוורר גדול מעל). זה היה הסימן שלנו לסיים, לשלם את החשבון (196 ש"ח) ולהמשיך לקינוח במקום אחר.

הלכנו אל הגודנס הטבעוני לקינוח. כשבדרך לשם בבוגרשוב פינת קינג ג'ורג', חלפנו ליד מקום מעניין של קינוחים קוריאנים – סו בינג.

בגודנס הזמנו את הבננה לוטי, שהיתה לא יותר מסבירה, כשלפחות גלידת האוריאו שהגיעה מעל היתה די טעימה. בדיעבד אולי היינו צריכים ללכת על הקינוח קוריאני דווקא.

לסיכום: הקאנטרי קלאב הזה קצת יוקרתי ויקר מדי לטעמי וכנראה שלא נעשה מנוי או כרטיסיה. אבל לביקור חד/דו פעמי בדייט, חבורה או עם חברים מחו"ל שהגיעו לביקור, הוא ייתן מענה לא רע יחסית באספקטים של המוסיקה, אוכל, שתייה ואווירה. חבל שלא מנצלים עוד חללים פנויים בסנטר לברים נוספים בסגנונות שונים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

פונטנה – אפריטיבו מהיר בשדרה

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום שני בערב, יולי 2019

מיקום: רוטשילד 65, תל אביב

רקע היסטורי: הפונטנה Fontana הוא בר/גינת אפריטיבו (הסבר בהמשך) חדש מבית היוצר של קבוצת האימפריאל בשיתוף מלונות אטלס (בהמשך לבושוויק בו כבר ביקרנו) – במלון רוטשילד 65.

הסיפור: העכברושית ואני היינו ביום של חגיגות. אחרי ארוחת צהרים טובה בקאב קאם, חיפשנו בערב משהו יותר קליל כשבר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל – הפונטנה ענה להגדרה (ובניגוד למקומות חדשים אחרים שם גם לא מבקשים כרטיס אשראי לביטחון למקרה שלא מגיעים).

הגענו אל המלון ב-20:40 וניגשנו אל הבר שנמצא במרפסת על הפינה. מארחת הובילה אותנו לשולחן קטן ליד המזרקה/עץ עם התאורה הכחולה כשמסביבנו המקום היה די מלא במבלים בחתך נרחב יחסית של גילאים.

עיינו בתפריטי ההרצה של המקום, כשכעבור כמה דקות ניגש אלינו מלצר חביב והסביר לנו על הקונספט. האפריטיבו מגיע מאיטליה ומציע בילוי קליל של משקאות אלכוהולים קלים יחסית עם נשנושים לפני הארוחה העיקרית. וכך תפריט המשקאות העיקרי של הפונטה מחולק ל-4: משקאות מבוססים ג'ין וטוניק, שפיריצים על בסיס מרטיני ויין, ורמוט וטוניק וקוקטיילים רגילים קצת יותר חזקים (רוב המשקאות בסביבות ה-40 ₪, חוץ מהמחוזקים). חוץ מזה יש גם תפריט יינות ותפריט אוכל בו אין יותר מדי אופציות טבעוניות.

פונטנה – תפריט קוקטיילים

פונטנה – תפריט אוכל

פונטנה – תפריט יינות

העכברושית ביקשה מהמלצר המקצועי המלצות ולבסוף בחרה להזמין שפריץ אננס (42), כשאני הלכתי על משהו חזק יותר – מנהטן הפוך (49), הקוקטייל הקלאסי רק עם יחס הפוך בין הוויסקי לוורמוט.

גם לגבי האוכל לא היינו סגורים. רצינו להזמין משהו טבעוני לחלוק, הסלט אבטיח עם הגבינת פטה בצד נראה מזמין, אז הזמנו ממנו. כמו כן הזמנו את הכרובית עם הקרם שורשים הלא טבעוני (למה?) בצד (38), לחם וזיתים (14), וגם מנת קלאמרי פריך לעכברושית לצערי (44).

התברר שהסלט אבטיח לא יכול לבוא עם הגבינה בצד אז נאלצנו לוותר עליו. בקושי הספקנו לסיים את ההזמנה וכבר הגיעו אלינו המשקאות לשולחן (ככה זה שעובדים עם טאבלטים).

השפריץ של העכברושית היה מתקתק וטעים עם חתיכת אננס ענקית בתוכו, אותו זללה העכברושית. לא ברור אם בגלל זה הורגש בו דווקא הטעם של האפרסק. גם המנהטן ההפוך שלי היה קליל וטעים לחיך. עם הקוקטיילים הגיעו גם הלחם והזיתים.

לא עבר זמן רב וקיבלנו גם את שתי המנות האחרות. הכרובית היתה די פשוטה וגם עם הקרם שורשים אותו ניסתה העכברושית לא הלהיבה. גם הקלאמרי היה סביר בלבד לדברי העכברושית שהשתמשה גם איתו בקרם שורשים של הכרובית.

לגמנו ונישנשנו לאיטנו, ועדיין כשסיימנו השעה היתה עוד לפני 21:30 (בקושי 50 דקות מאז שהגענו). שילמנו את החשבון שיצא 183 ₪, והמשכנו למקום אחר לקינוח טבעוני מתוק.

ירדנו במורד השדרה בואכה אלנבי והשתלבנו בעדר צעירים דוברי אנגלית עד שאלו עצרו לבירה זולה בקופיקס. המשכנו אל עבר הזכאים שם לא היינו מאז שהתחלפו הבעלים. מלצרית חמודה וצעירה במיוחד (ילדה של אחד העובדים) קיבלה את פנינו ואחרי שעיינו בתפריט המתוקים התיישבנו בשולחן צבעוני ויפה.

בהמלצת המלצר המבוגר הזמנו את הספיישל של עוגת השכבות (42), כאשר בעוד אנו ממתינים נשמעו מסביבנו בעיקר שפות זרות.

הקינוח היה מוצלח ביותר – טעים ומתוק במידה הנכונה, כשהתפריט והמקום נראו מזמינים (ופחות פלצניים), בפעם הבאה נחזור לארוחה מלאה.

לסיכום: האמת שהפונטנה די קולע להגדרה של קבוצת האימפריאל – בילוי קליל וזריז על הדרך לפני הארוחה. יכול להתאים לתיירים, מבקרים בשדרה בשעה יחסית מוקדמת, אך לא כבילוי/מנה העיקרית של הערב (בטח שלא לטבעונים שבינינו). אולי עם התפריט הקבוע זה עוד ישתנה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף רק למשקה או שניים בהפי האוור (עד 19:00 בלבד)

הטחינייה – צלחו את מחסום השנה (או שלא)

עדכון אוגוסט 2019 – המקום נסגר (בגלל סיכסוך שותפים כך נאמר לי)

זמן: יום חמישי בערב, יולי 2019

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר משנה ו-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: קבענו לצאת עם בת דודה צעירה מארה"ב שנמצאת בארץ כמה חודשים וחשבנו על אזור/מקום מגניב לקחת אותה אליו. הטחינייה, שם לא ביקרנו כבר למעלה מחצי שנה, נראה לנו מתאים – בגלל האוכל והאווירה.

הגענו לאזור השוק, שהיה יחסית רגוע לערב חמישי, בסביבות 21:00, וצעדנו לעבר הטחינייה. גם בטחינייה היה ריק יחסית לפעמים קודמות ואנו בחרנו לשבת בפינת הבר הרחוקה בפנים.

התפריטים טיפה השתנו מהפעם האחרונה שהיינו שם, כשהתלבטנו עם הברמנית המקועקעת (היא לא השתנתה) מה כדאי להזמין. גילינו שבמקום להתלבט יותר מדי לגבי הטחינות המיוחדות פשוט אפשר להזמין צלחת של בא לי הכל – 6 מאזטים של טחינה (45 ש"ח). הזמנו גם את הסטייק בטטה שאהבנו בפעמים קודמות (38) וסלט "הכי של בית" (30), שבתפריט באנגלית נכתב כסלט ישראלי או משהו בסגנון.

הטחיניה – תפריט

הטחינייה – תפריט

בגזרת השתייה ביקשתי טעימה של אוזו בשביל בת הדודה (שבארץ כבר מותר לה לשתות), ואחרי שוידאנו שהיא בסדר עם זה היא הזמינה את הקוקטייל ורוד ומגניב (44 ₪) ע"ב אוזו, אבטיח, קוקוס וליים, כך עשתה גם העכברושית, ומכיוון שהיצע הבירות שם די מצומצם זרמתי איתן גם אני.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה. שאלנו את הברמנית אם יש סיבה מיוחדת למה ריק כל כך. זו השיבה שכנראה זה בגלל המהומות/הפגנות שהחלו יום קודם לכן והיו אמורות להימשך גם באותו היום, ולכן אולי אנשים חוששים לצאת לבלות ולהיתקע.

הקוקטיילים הגיעו ראשונים, חזקים ומתוקים. אח"כ הגיע הסלט הישראלי – פשוט וטעים.

צלחת המאזטים של הטחינות השונות – כתומה, ירוקה, לבנה, סגולה, חריפה ובאבא גנוב, היתה נדיבה ומוצלחת ביותר, כאשר גם הלחם שמוגש עם המנות עבר שינוי ועכשיו הוא עגול, עם שום וטעים גם כן.

דווקא הסטייק בטטה היה פחות עסיסי מפעמים קודמות אך עדיין נחמד.

המקום עצמו נשאר כמעט ריק לחלוטין באופן מפתיע, כשחוץ מאיתנו ישבו רק עוד שלושה מהמגזר הדתי (המקום אינו כשר בהגדרה אלא בהשגחה פרטית – אינו מגיש בשר ואינו פתוח בשבת).

הבנות הזמינו גם קינוח, הפעם לא את הקראק פאי המושחת, אלא את השוקו קוקו (40) – עוגת שוקולד דחוסה כמו פאדג' עם קרמל מלוח שממנה הם מאוד נהנו.

אחרי ששילמנו את החשבון (285 ₪) המשכנו להסתובב קצת באזור, כשכמה עשרות מטרים משם בסמטת השוק היה מלא לגמרי בטוני ואסתר, כך גם בפיצה LILA (כמו בפעם שעברה שעברנו שם), כשגילינו גם מקום חדש שבדיוק נפתח להרצה בסמטא, והבטחנו למלצר/מארח החברותי שאיתו דיברנו שעוד נחזור לבקר.

לסיכום: הטחינייה צלחו את מחסום השנה, כשאפשר ליהנות שם גם רק מהאוכל כשיש קצת פחות אווירה. מקווה שימשיכו כך וישמרו על הרמה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר