מברוק – לא לפה לא לשם

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2018

מיקום: קינג ג'ורג' 79, תל אביב

רקע היסטורי: פאב/בר המברוק Mabrouk נפתח לפני כשנתיים על קינג ג'ורג' ליד הסנטר, היכן ששכi לפני כן ג'וני קריספי ובעבר היותר רחוק בר הפאבלה.

הסיפור: עברו כמעט חודשיים מהמפגש הקודם עם החבורה שאחרי העבודה, מה שאומר שהגיע הזמן לעוד מפגש.

קינג ג'ורג' הינו רחוב די ראשי ומרכזי בעיר, אבל קצת מבוזבז לטעמי מבחינת מקומות הבילוי שעליו. לכן לא חשבתי עליו כאופציה, עד ששמעתי לא מזמן על המברוק, בו לא יצא לי לבקר, ונראה מתאים למפגש בהפי האוור.

מפאת מזג האוויר החורפי ועשן הסיגריות שריינתי לחבורה מקום בפנים. הגעתי ראשון בשעה שקבענו (19:30), כשבדקות הראשונות הרגשתי קצת כמו בקיץ של אביה. מלצרית צעירה ונחמדה הפיגה את בדידותי והגישה לי את התפריט. תפריט המשקאות כולל 4 בירות מהחבית (מרדסו, מלכה בהירה, טובורג וסטלה), עוד כמה בבקבוק, כמה קוקטיילים וגם יינות ומבעבעים. תפריט האוכל כולל כריכים, סלטים ומאכלי בר אחרים.

המלצרית הסבירה לי גם על ההפי האוור – 1+1 על כל השתייה עד 21:00, כשאת הכוס השנייה אפשר להזמין עד 21:30 ואפשר שיהיה משקה אחר גם. על האוכל לעומת זו אין הנחה מכיוון שלדבריה המחירים גם ככה נמוכים יחסית כי זה תפריט הרצה.

מברוק – תפריט אוכל

מברוק – תפריט אלכוהול

עד שהחברים יצטרפו הזמנתי לי חצי מלכה (36) שהוגשה לי די מהר. אליי הצטרף איש הסלפי ומכיוון שלא ירד גשם, העשן משולחן שישב ליד החלון נכנס פנימה, והמוזיקה בפנים היתה חזקה למדי, החלטנו לעבור לשולחן מוגבה בחוץ שם העשן והמוזיקה פחות הפריעו.

בדיוק שעברנו החוצה אלינו הצטרפה גם הדאגנית, ומספר דקות מועט לאחר מכן גם שאר החברים, כולל דוגמן הבית של היוניקלו (לא ביבי), כשרק הבורגנית מהפרובניציה היתה חסרה (קיבלה פס הפעם). המלצרית ניגשה אלינו שוב והסבירה את כללי ההפי האוור וכולנו הזמנו שתייה ומאכלים שונים.

אני הזמנתי את הארטישוק בגרסה הטבעונית בלי הרוסטביף (41), ובמקביל הזמנתי חצי מלכה נוסף.

השתייה זרמה לשולחן, והאוכל הגיע גם בצורה מדורגת (מדי). מנת הארטישוק היתה טעימה אך גודלה לא הצדיק את מחירה, במיוחד אם זה עוד נחשב תפריט "הרצה".

כולם המשיכו גם לסביבו שתייה נוסף והיה שמח מאוד כך שהזמן חלף במהרה. השקנו גם צ'ייסרים מתוקים קצת אותם הביאה לנו המלצרית, ובלי ששמנו לב השעה היתה כבר לקראת 22:30, כשכולם היו כבר די מבושמים, אז החלטנו לסיים את הערב המוצלח.

החשבון ל-7 יצא 672 ₪ (אחרי שדוגמן היוניקלו כבר שילם), לפני שהמלצרית הורידה לנו את התוספת צ'יפס בטטה (9) שהבטיחה שלא תחייב בעת ההזמנה. לא כזה זול בהתחשב בכך שהשתייה היתה 1+1.

לסיכום: בדומה קצת לרחוב שבו הוא נמצא שהינו ציר בין רחובות ראשיים יותר, המברוק הוא אמנם בר חביב אבל לא ממש לפה או לשם. ההפי האוור קצת פחות משתלם ממקומות אחרים בגלל מחירי האלכוהול הלא כל כך זולים, והאוכל שהינו די פשוט בסה"כ גם כן לא זול ועוד עליו אין שום הנחה. מזל שמה שהכי חשוב הוא פשוט להיות בחברה טובה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בשעות ההפי האוור

מודעות פרסומת

גוגיס אנד ביונד – הפעם לא עושים בושות

זמן: יום רביעי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני כ-4 חודשים במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: האורח מחו"ל איתו היה לי עד לא מזמן קשר מקצועי הגיע לביקור בארץ והפעם הציע שניפגש באופן חברי. אחרי הבושות בארגז בפעם שעברה, הצעתי שניפגש בגוגיס בו עדיין לא ביקרתי אמנם, אך ממה שראיתי בתמונות ובפרסומים נראה די מעניין, ואם לא יש באזור שוק הכרמל-נחלת בנימין-אלנבי, אופציות אחרות וראויות גם כן.

הגעתי אל המקום כמה דקות אחרי 21:00 כשהוא כבר חיכה לי על הבר עם חצי אלכסנדר גרין ביד. המקום אכן מעניין לא רק בתמונות – מקום צבעוני עם בובות, רובוטים ועוד, והיצע בירות יפה מאוד מהחבית במחירים משתלמים ביותר (20 ₪ לחצי) ועוד בקבוקים שלא תמצאו בכל מקום אחר.

גוגיס – תפריט בירות

הצטרפתי אליו עם חצי אלכסנדר גרין גם כן (20) והזמנתי מהברמנית את הטורטיה ירקות עם טחינה (32) הטבעונית שיהיה משהו לנשנש.

מסביב המבלים נראו בחלקם תיירים וחלקם מקומיים, כשהבעלים גור הסתובב ביניהם בלבוש ססגוני ועושה שמח -מפריח בועות, מדביק מדבקות ועוד.

התעדכנו אחד עם השני, שתינו את הבירה הקרה והטעימה ונשנשנו מהאוכל הסביר. היה די נחמד, עד שלקראת 22:00 עם השמחה והאווירה הבנו שמאפשרים גם במקום לעשן חופשי בפנים, ולכן אחרי שהאורח סיים את הבירה הנוספת שהזמין, שילמנו את החשבון (יותר נכון הוא שילם) והמשכנו הלאה רגלית.

חלפנו ליד בית העמודים הסמוך, והראתי לו מלמטה גם את הנסיך, כשמשם עלינו במדרחוב לכיוון כיכר מגן דוד וסמטת הלל הזקן, שם בין המנזר לסלון ברלין נעלם לי פתאום בניין כשבמקומו הופיע לו חניון.

החלטתי שנבדוק את הנורמן, ממנו די ברחתי בפעם האחרונה בגלל סיבה דומה. חוץ מזה שנוספו עוד אורות וקצת מקומות בחוץ על הסימטה, לא הרבה השתנה בנורמן – עדיין אותו מקום אינטימי, עם מבחר וויסקי ובירות מרשים, כשמהחבית יש את הבלגיות הקבועות – מרדסו, לה שוף, צ'רי שוף, שימאי, סן ברנרדוס, בל פילס גם ישראלית אחת – מלכה אדמונית.

התיישבנו בפנים על הבר, שהיה ריק חוץ מאיתנו. האורח היה פחות בעניין של הבירות הבלגיות אך כן טעם ואהב את המלכה, שמשום מה מוגדרת על הברז וגם ע"י הברמנית כ Pale Ale, למרות שלדעתנו היא יותר Amber Ale. הזמנו שנינו חצי (36) ושתינו בלי שמישהו מסביבו הפעם יעשן. בהזדמנות זו הוא סיפר לי שהמשפחה של אישתו מפעילה את הבר הותיק בניו יורק (משנת 1854) – McSorley's Old Ale House, בר אירי ליד הוילג', בו מגישים רק שני סוגי בירות (כהה ובהירה), כשאפשר להזמין בירות רק בזוגות ולשלם רק במזומן, ואני אמרתי שאבדוק אותו בביקורי הבא שם.

משם המשכנו ליעד נוסף ואחרון בשוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד כמה מקומות שעדיין לא יצא לי לבלות בהם – איסטנבול, היום טוב קפה והליבר בר, עד שהגענו אל הביר בזאר, שם ישבנו על הבר. הוא שתה חצי בינדי (29) , בגלל שחוץ מהפרשר דרופ לא היו בירות אחרות מהחבית שהם לא של הביר בזאר, הזמנתי אני את ההולי פרוט של אלכסנדר ומיקלר בבקבוק (26), כשגם הוא אהב את הריח והטעם שלה.

הולי פרוט – אלכסנדר מיקלר

לסיכום: הגוגיס הוא מקום שונה, צבעוני ומעניין, כשמגוון הבירות הנאה ומחירים מהזולים בעיר רק מוסיפים. חבל רק שעשן הסיגריות נכפה על כל המבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר לבקר, אם מתחילים לעשן בפנים אפשר לעבור לשבת בחוץ או לחתוך למקום אחר

3 כוכבים גם לנורמן – אפשר לבקר, עשן אמנם אין, אבל את מחירי הבירות, בהתחשב בהיצע שבסביבה כדאי קצת למטה לעדכן

3.5 כוכבים לביר בזאר – כדאי לבקר, כשכדאי גם שההיצע מהחבית יכלול עוד בירות של מבשלות אחרות (כמו בסניף החדש בשוק הפשפשים) אחרת יש בסביבה עוד אופציות

6 במאי – מה השתנה?

זמן: יום חמישי בלילה, נובמבר 2018

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף (מול קולנוע רב חן), תל אביב

רקע היסטורי: ה-6 במאי אחיו הצעיר של הבר הירושלמי 5 במאי (סינקו דה מאיו) משוק מחנה יהודה, נפתח לפני קצת פחות מ-5 שנים מול קולנוע רב חן, היכן ששכן לפני כן סניף של לה צ'מפה זכרונה לברכה.

הסיפור: עבר זמן רב מאז שיצאנו לדאבל דייט עם מיס מוואה והחייכן עד שסוף סוף הצלחנו לתאם ערב לצאת יחדיו. התלבטנו לגבי המקום בין הטחינייה, א-לה רמפה (שם הייתי לפני חודש והיה מוצלח), דייגו סאן (שנסגר באופן מפתיע) ואחרים, עד שבגלל אילוצי מיקום של מיס מוואה הפור נפל על ה-6 במאי בו ביקרנו לאחרונה לפני יותר משנתיים והיה זכור לי לטובה.

מכיוון שהמקום נמצא באזור דיזנגוף הזמנתי התקשרתי להזמין מקום בטלפון ליתר בטחון – דרך מענה אוטומטי מעניין שפשוט קולט את הפרטים ומאשר.

הגענו אל המקום לקראת 21:00 בערב, כשבדרך חלפתי ליד כיכר דיזנגוף המשופצת שבלילה עם התאורה והבניינים היפים שמסביב נראית דווקא די טוב (ראוי לציון גם לחיוב שביל האופניים שמקיף את הכיכר). ביום עדיין לא ביקרתי שם – מעניין איך זה נראה כשיש אוטובוסים ותחבורה רבה וכשהשמש קופחת (צל אין שם יותר מדי).

ל-6 במאי יש שלושה חלקים (כמו לכל דבר) – שולחנות בחוץ מתחת לכיפת השמיים מול קופות הקולנוע, שולחנות באזור מקורה וחלל פנימי שם נמצאים המטבח והבר – בו דאגתי שישריינו לנו את הפינה על מנת להימנע מעשן הסיגריות שבחוץ.

מכיוון שקצת התעכבתי, לקחתי לידי את תפריט האוכל והשתייה להשלים פערים. בגזרת האוכל יש סלטים, בורגרים, פיצות ועוד, כשבגזרת השתייה יש רק בירות סתמיות של טמפו, כמה קוקטיילים ועוד.

הבנות הזמינו סנגריה חמה (30 ₪), החייכן הלך על חצי בירה (משום מה לא חויבה בסוף בחשבון שמתי לב) ואני בלית ברירה הזמנתי אוזו לימונים (30) שמוכן במקום כך נאמר לי ע"י הברמן הצעיר (שלא כל כך התייחס אלינו באופן כללי).

בגזרת האוכל הם הזמינו די הרבה מנות – סלט בלאדי (39), סלט אבוקדו (39), 2 חצאי לאפה (8 כ"א), 2 בטטאז' (26 כ"א), 2 כרובית (29) ואני הוספתי לזה את הפיצה הטבעונית (39).

קיבלנו את השתייה די מהר, כשהאוזו לימונים שלי היה סביר ולא יותר. הרמנו לחיים והתחלנו להשלים פערים בכל התחומים.

המנות החלו גם לזרום לשולחן ולא אכזבו את הקהל הרעב שטרף אותן. גם הפיצה שהוגשה עם רוטב עגבניות וסחוג בקערית הפתיעה לטובה עם בצק קשה אך דקיק שאת מה שעליו הצליח להחזיק.

היה לנו נחמד עם האוכל והאווירה, קצת פחות עם העשן שהגיע מהחלק המקורה שבחוץ גם פנימה.

לקינוח הזמנו את העוגת בננה הטבעונית, שהוגשה עם מייפל וטחינה גולמית. גם היא היתה טובה לדעת הסועדים.

פתאום שמנו לב לשעה שבה החייכון ומיס מוואה כבר היו צריכים לעזוב. שילמנו את החשבון שיצא 358 ₪. את החשבון הגבוה יותר הם כבר שילמו קודם לכן על השופינג, אבל לפחות חסכו בכך שמצאו חניה סודית חינמית (לבינתיים) ממש ליד הכיכר המשופצת.

לסיכום: ה-6 במאי נשאר מקום חביב, אבל כבר פחות מלהיב. האוכל פשוט ודי טעים (אבל המחירים כבר לא ממש זולים), כשבבירות והאלכוהול הם לא מבריקים, ולא מובן למה גם מי שיושב בחלל המקורה או לפחות על הבר בפנים צריך "ליהנות" מהריח שנשאר על השיער והבגדים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  מכיוון שבאזור יש היצע ברים די נרחב כדאי שיתאמצו קצת יותר

אבני – מצמצמים?

זמן: שני בערב, אוקטובר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא מין הסתם על שם הרחוב (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה וקצת ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: בביקור הקודם באבני לפני כ-3 שבועות עם נטול הכינוי ראיתי שיש הפי האוור טוב עד 21:00, ולכן בחרתי בו כמקום מפגש לחבורה מהעבודה, כשדאגתי לשריין מראש גם שולחן.

הגעתי אל המקום בסביבות 19:40, זה היה כמעט מלא, כשבשולחן שלנו כבר חיכתה אחת מהחבורה, אליה הצטרפתי כשיחד איתי הגיעה בדיוק עוד חברה ואחרי שתי דקות גם הבורגנית מהפרובינציה עם שעון הג'יימס בונד החדש שלה.

היינו רעבים וצמאים כשמלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את התפריטים (רגיל וההפי האוור). משום מה תפריט ההפי האוור (שבדיוק יצא לדברי המלצרית) הוא לא מה שהיה לפני, כשמשום מה רק שתי הבירות הפחות איכותיות כלולות ב 1+1 (קרלסברג וטובורג) מכלל הבירות מהחבית, וגם מתפריט האוכל יש הנחה של 25% רק על מנות נבחרות.

מכיוון שלא רציתי לבזבז קלוריות מיותרות על בירות פחות לטעמי הזמנתי קוקטייל – האנגאובר (46 ש"ח). הבנות הזמינו שרדונה (39) ושליש קרלסברג (28), כשמתפריט האוכל לקחנו כל מיני לחלוק – סלט קראנצ'י שוק (39 ש"ח, 29 בהפי האוור), כרובית בתזונה (28 בהפי האוור), ירקות צלויים עם טחינה (33) ועראייס (34).

השתייה הגיעה די מהר והשקנו לחיים. הקוקטייל שלי היה חמוץ מתקתק, עם הרבה קרח ולא כזה חזק. המנות גם הגיעו בעקבות השתייה, מנות לא גדולות יתר על המידה (במיוחד הסלט שלפי התיאור היינו מצפים לקערה גדולה) אבל במחיר של ההפי האוור זה עוד סבבה. בשלב זה אלינו הצטרף גם איש הסלפי, שהזמין גם הוא קוקטייל.

למרות החום והלחות לפחות הרגשנו משבי רוח שקיררו קצת את האוויר. המלצרית פינקה אותנו בצ'ייסר, כשהמשכנו גם לסיבוב שני. אני הזמנתי קוקטייל אבן גבירול (42, חינם בהפי האוור 1+1) על בסיס ערק עם טוויסט של גבעול רוזמרין שלא השתלב כל כך בטעמים.

אל השולחן הצטרפו גם הסטודנט הנצחי והדאגנית (כינוי זמני), כך שהיינו בנוכחות מלאה של החבורה בפעם הראשונה מזה כשנה. גם הם הזמינו אוכל ושתייה כשפתאום נשמע בום חזק מהצומת הסמוכה. מכונית שפנתה מארלוזורוב לאבן גבירול לקחה פניה רחבה מדי משום מה, ונתקעה בעץ שעל האי תנועה. לא נראה שהיו נפגעים אך הדבר גרר הגעה של כוחות משטרה רבים יחסית.

רציתי גם להזמין את הקינוח הטבעוני אותו ראיתי לפני 3 שבועות בתפריט, אך זה כבר אינו זמין, כנראה כחלק מהצמצומים.

לקראת 22:00 הזמנו את החשבון שיצא 648 ש"ח (בשעות רגילות היה יוצא כנראה כ-300 ש"ח יותר), אז גם הבנו שלא קראנו נכון את הכרובית בתזונה. גם הפעם הופיעה בחשבון השורה על מס כחלון (הסבר ברשומה הקודמת על האבני) ללא חיוב.

כשנפרדנו לדרכינו חלפנו ליד המכונית ההרוסה, בעוד הנהג היה עסוק בהסברים לבוחן התנועה.

לסיכום: נראה שבאבני כבר ערוכים למס כחלון (למרות שזה עדיין בכלל בדיונים) באופן מעשי עם צמצום מבחר הבירות עליהן חל ההפי האוור (מי עושה כזה דבר?), גודל המנות, ומבחר הקינוחים. עדיין מדובר בבר עירוני טיפוסי וחביב על הרחוב, כשבשעה השמחה למרות הכל משתלם לרוב.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר בהפי האוור, אבל יש מקומות אחרים בסביבה עם שעות שמחות יותר

אבני – חולש על הפינה

זמן: מוצ"ש, סוכות, סוף ספטמבר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא על שם הרחוב בו הוא נמצא (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: כשנטול הכינוי הציע לי לצאת לבירה ספונטנית לא יכולתי לסרב לאירוע נדיר שכזה.

אחרי שיצא לי לבלות לא מעט בדרום העיר (לוינסקי-פלורנטין) לאחרונה, החלטתי הפעם לצאת לאזור הצפון הישן ולבדוק את האבני שלא יצא לי עדיין לבקר בו למרות שהוא כבר קיים כמעט שנה.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:30. זה היה מלא לחלוטין בקהל מעורב (30+), ומכיוון שלא נראה שמשהו עומד להתפנות בקרוב, החלטנו ללכת לאגנס בינתיים, בלוק אחד צפונה, ולהתחיל עם בירה שם.

האגנס לא היה מלא במיוחד ואנו התיישבנו לבסוף על הבר בקומת הפרטר. לא השתנה יותר מדי באגנס, עדיין יש מבחר יפה ומגוון של בירות איכותיות מהחבית, במחיר לא זול אך סביר יחסית לצפון העיר.

 

נטול הכינוי הזמין חצי ג'מס 8.8 (34 ש"ח) ואני הזמנתי לחימום או בעצם צינון שליש גינס (28), שלא נמזגה בצורה מקצועית במיוחד (שימו לב בתמונה), אך עדיין היתה קרה ומרירה כהלכה.

בעוד אנו שותים, ניהלנו דיון על הגרלת הלוטו (56 מיליון ש"ח), לאן הולך הכסף, והאם היא מפוברקת כשהזכייה מראש ידועה (בארה"ב מסתבר שזה כבר קרה).

מהאגנס חזרנו אל האבני, שבשעה 22:30 כבר לא היה מלא. בסה"כ המקום לא גדול במיוחד, יש שני אזורי ישיבה בחוץ על ארלוזורוב ואבן גבירול, כמה מקומות על הבר הקטן והמעוצב שבפנים, שני מקומות ישיבה שצופים אל הרחוב, ושולחן קטן בפינה בו התיישבנו.

בניגוד לברים האחרים של האחים אבידן, באבני הדגש הוא לאו דווקא על הקוקטיילים, כשיש 8 ברזים מהחבית, כולל כמה בירות בוטיק, במחירים די דומים לאלו של האגנס. בנוסף יש גם משקאות רגילים ותפריט אוכל מגוון יחסית. יש גם הפי האוור עד 21:00, שכולל 1+1 על רוב המשקאות ו-25% הנחה על האוכל.

נטול הכינוי הזמין הפעם חצי וויינשטפן (35), אני הזמנתי שליש מלכה אדמונית (28) וגם פלאפל כרובית (38) – סוג של ארוחת ערב מאוחרת.

את הבירות קיבלנו כעבור מספר דקות, כשהדיון על הלוטו הגענו בינתיים לדיון לגבי כמה כסף מספיק לפרישה לפנסיה ואיזה סכום של זכייה בלוטו ישנה או לא ישנה את תוכניות הפרישה.

הפלאפל כרובית שהגיע אף הוא לשולחן עם הרבה טחינה, היה טעים והספיק לי לאותה השעה. אך כארוחת ערב זו מנת פלאפל די יקרה ולא בהכרח משביעה.

בחשבון הופיעה לנו שורה של מס כחלון 2ש"ח. זו לא באמת מתווספת לסכום, אלא מופיעה שם כמחאה על כל תוספות המיסוי והחקיקה שנכנסו או אמורות להיכנס בקרוב (מיסים על טיפים לדוגמא) ומכבידות על בעלי הברים והמסעדות (ובסוף כנראה יתגלגלו עלינו).

לסיכום: האבני, שחולש בהצלחה על הפינה, הוא מקום נחמד ומגוון ובכלל לא רע ליציאה של דרינק ונשנוש בצד. אם רוצים יותר מזה כדאי אולי לבוא לפני 21:00 וליהנות ממבצעי השעה השמחה. בסה"כ מדובר בתוספת טובה לאזור צפון אבן גבירול היחסית מנומנם.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר, אבדוק בקרוב איך בהפי האוור ואעדכן

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאגנס – כדאי לבקר עדיין, אבל רצוי  גם שיתחילו לגוון אחרת זה כבר ישעמם. למשל אם אתם כבר עובדים עם אלכסנדר למה שלא תחליפו מדי פעם חביות ותביאו בירות מיוחדות כמו ההולי פרוט?

שם טוב – הולך לפניו עד סוף השעה

זמן: יום רביעי בערב, ינואר 2018

מיקום: שדרות מסריק 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר השם טוב (Shem Tov Bar) נפתח כבר לפני למעלה מ-5 שנים, היכן ששכן השרלוק לפניו.

הסיפור: אנחנו כבר בינואר, שזה אומר שעברו חודשיים מאז נובמבר, זמן למפגש עם החבורה מהעבודה. הפעם החלטנו על היעד ברגע האחרון – השם טוב ליד כיכר מסריק בו יש הפי האוור עד 21:00 (זאת אחרי שהם דחו את שתי הצעותיי הראשונות – דרומי מדי או תפריט לא מספק לטעמם).

הגעתי אל הבר קצת לפני 21:00, כשהחברים כבר חיכו לי בשולחן בתוך הבר שלא היה עמוס במיוחד, עם משקה ביד. נשארו עוד מספר דקות להפי האוור, שכולל 50% הנחה על האלכוהול והאוכל, ולכן עיינתי בתפריט, בו אין משהו יוצא מהרגיל, ובמהירות הזמנתי חצי גינס (36 ש"ח במחיר מלא, 18 בהפי האוור) ואת הסקפה סנדוויץ' טבעוני (38 במחיר מלא, 19 בהפי האוור).

הגינס שלי הגיעה יחסית במהירות והשקנו לחיים כי מי יודע מתי תהיה לנו הזדמנות עד הפעם הבאה.

מכיוון שאנו כבר בסוג של חורף, בימים קרים/גשומים, שלא כמו באביב, בסתיו או בקיץ, הברים השכונתיים, על אף ההפי האוור, די מנומנמים ולא מלאים, כשגם בשם טוב היה זה מצב העניינים.

עברו עוד כמה דקות והאוכל הגיע לשולחן, כשהכריך הטבעוני הפתוח שלי על לחם פרנה, די התפרק ולא ממש הרשים.

השעה השמחה כבר חלפה, אך מלבד המחירים לא הרבה השתנה, ואנחנו המשכנו עוד כשעה בשיחה.

אחרי 22:00 החלטנו לסיים, וניסינו לשלם את החשבון, זה לקח לנו כמה דקות יותר מהצפוי, כנראה שגם המלצרית נמנמה בעמידה.

לסיכום: השם טוב הוא עוד שכונתי סטנדרטי כמו רבים אחרים באזור, כששמו הטוב הולך לפניו לפחות עד שנגמרת השעה השמחה (50% עדיף על 1+1), בעוד שאחריה עדיף אולי להמשיך למקום אחר בסביבה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר בהפי האוור – אפשר לבקר,  לא בהפי האוור אפשר למצוא מקום טוב יותר

Lenny's – ברירת מחדל

זמן: יום רביעי בערב, דצמבר 2017

מיקום: ויטל 7, פינת קורדוברו ,פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר הלני'ס – Lenny’s Bar עובד בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, עוד מהימים שפלורנטין היתה שכונה פחות עמוסה.

הסיפור: שוב אחרי זמן רב מדי קבענו להיפגש עם חבר הילדות בפלורנטין שם הוא גר. העכברושית רצתה ללכת למסקל בו לא בילינו כבר למעלה משנה, חבר הילדות קצת פחות התלהב אך הסכים להתפשר, למזלו היתה שם המתנה ארוכה אז חצינו את הכביש ללני'ס – הבר השכונתי המועדף עליו.

התיישבנו בשולחן מוגבה קטן בחלל השמאלי של המקום (זה שאינו מוגדר כחלל העישון) בו נמצא גם שולחן הסנוקר, והמלצרית הגישה לנו את התפריטים. תפריט האוכל מגוון למדי, כשיש גם תפריט טבעוני עשיר בנפרד. העכברושית ואני הזמנו כמה מנות לחלוק – סלט סלק ובטטה טבעוני (38 ש"ח), כרובית בתנור (27), צ'יפס בתנור (21) ופיצה טבעונית (39), כשחבר הילדות הזמין סלט חזה עוף (46) וג'ין עם טוניק (48).

אני התלבטתי בגזרה השתייה והזמנתי לטעום את הדלריום טרמנס, שהיתה אמורה להיות פירותית לדברי המלצרית אך דווקא לא היתה כזו ולכן הזמנתי ממנה שליש (33).

בניגוד לפעם שעברה שבילינו שם, הפעם התנגנה במקום דווקא מוזיקה פופ משנות ה-80 וה-90 – הרבה מייקל ג'קסון ואפילו למבדה לאלו מכם שאת הגרסה המקורית זוכרים. למרות שיש הפרדה חדר למקום דווקא מבחוץ קצת עשן סיגריות, לפחות חלקו היה גם מהסוגים היותר טובים, כשחבר הילדות הפליג כרגיל בסיפורים מיוחדים שרק לו קורים.

כעבור זמן מה החלו לזרום המנות לשולחן הקטן. הסלט היה מצוין, הכרובית היתה פחות טובה מזו שאכלנו ערב לפני כן, והפיצה היתה טעימה למרות שקצת התפרקה כשהגבינת קשיו והתוספות הרבות שעליה לא החזיקו מעמד.

החלטנו להתפנק בקינוח וחלקנו בינינו את זה הטבעוני – אצבעות שוקולד (29), מנה נחמדה.

לאחר מכן שילמנו את החשבון ונפרדנו מחבר הילדות לשלום, בתקווה שלא יעבור זמן רב מדי עד שניפגש בפעם הבאה.

לסיכום: הלני'ס שומר על הרמה באוכל, באווירה ובשתייה, ולכן תמיד מהווה ברירת מחדל טובה בשכונה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  כשיש הפי האוור כדאי יותר