סיינה – לא במקום הנכון

 זמן: חמישי בלילה, מרץ 2024

מיקום: דיזנגוף פינת ירמיהו, תל אביב

רקע היסטורי: סיינה Siena בר יין איטלקי חדש נפתח לפני מספר שבועות בדיזנגוף פינת ירמיהו, היכן ששכן לאחרונה בר הצפון הישן, ולפניו הג'רמייה המיתולוגי.

הסיפור: בחודשים האחרונים בכל פעם שעברתי בדיזנגוף ירמיהו, ראיתי שבפינה הדרום מזרחית מתבצעים שיפוצים, כשבסיבוב האחרון עם נטול הכינוי באזור לפני כשבועיים, גיליתי שנפתח שם הסיינה – בר יין איטלקי, מקום עם פוטנציאל טוב לדייט עם העכברושית (כמו למשל האל וסינו בצפון אבן גבירול לא הרחק משם).

הדייט, שנפל במקור על תאריך יום הולדתו של עכברוש העיר, נדחה בסוף בשבוע וקצת לערב יום חמישי, רגע לפני שלשעון קיץ מחליפים.

הגענו אל אזור צפון דיזנגוף בסביבות 21:00, כשמרבית מקומות הבילוי מסביב (נאם, רוזה פארקס וכו') היו כבר די מלאים.

הסיינה לעומת זו היה די ריק, מה שלא הפריע לי ולעכברושית שלא חיפשנו להצטופף. החלטנו להתיישב בשולחן קטן בפנים בסמוך לקיר עם מבחר בקבוקי היין הגדול, כשאת פנינו קידם ריח חזק ומבטיח של פיצות בתנור.

מלצר צעיר הגיש לנו את התפריטים. תפריט האוכל כולל מנות פתיחה, סלטים, פסטות ופיצות – אותן אפשר לקבל גם עם גבינות טבעוניות, כשבתפריט המשקאות הדגש הוא מין הסתם על יינות.

סיינה – תפריט יין ומשקאות

סיינה – תפריט אוכל

המלצר הצעיר לא בדיוק עזר לנו עם מידע לגבי מנות טבעוניות שאינן פיצות (לא מסומן בתפריט), אך בירר לנו ואמר שכן אפשר לחלוק פיצה – חצי רגילה וחצי עם גבינה טבעונית אז הזמנו את הנאפולי (49 ש"ח), כשהעכברושית הזמינה בנוסף גם סלט קפרזה (59).

לגבי היין העכברושית לא התלבטה הפעם והזמין ישר כוס שאבלי (52), אותה היא שותה לרוב עם חברות. אני הזמנתי דווקא אדום – כוס פינו נואר צרפתי (42).

אחרי שהמלצר סיים לקחת את ההזמנה הוא ערך לנו את השולחן – התמונה מדברת בעד עצמה.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה, ניסינו לנהל שיחה, מה שהיה קצת קשה בכלל המוסיקה הקצבית עם הבסים החזקים, שהתנגנה בווליום גבוה, כאילו זהו לא בר יין אלא סוג של דאנס בר.

היין הוגש אמנם בכוסות גדולות, אבל לא בכמות גדולה מדי, כנראה שהעיצוב יותר חשוב.

סלט הקפרזה כלל את כל המרכיבים – בזיליקום, עגבניות שרי טריות, בצל סגול, שמן זית ובלסמי עם גוש גבינה גדול ולא חתוך באמצע כפי שבדרך כלל מכינים.

הפיצה הריחה טוב. המלצר אמר לנו איזה חצי טבעוני ואיזה לא, כשהעכברושית שטעמה הבינה שזה בעצם הפוך. למרות הריח הטוב, הפיצה היתה סבירה בלבד ולא הותירה רושם מיוחד.

ויתרנו על קינוח במקום וביקשנו את החשבון. זה יצא 202 ש"ח, כשלשאול איך היה לנו, אף אחד לא טרח.

המשכנו משם רגלית לקינוח בכנאפה אל ג'מילה ביורדי הסירה, כשהפעם גם אני הזמנתי כנאפה טבעונית.

לסיכום: הסיינה לא נמצא במקום המתאים מבחינת השם, השירות, המוסיקה וגם האוכל לצערי – כשכולם לא ממש מתאימים לבר יין איטלקי.  מקומות בסגנון בדרך אפשר למצוא דווקא מחוץ לעיר. בינתיים נמשיך להתגעגע לפיקולה פסטה ולחפש מקומות יותר טובים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

מרלנ'ס עד ברלין – חג אירי בפלורנטין

האם הימים הטובים עוד לפנינו? התשובה בתמונה האחרונה בסוף למטה

זמן: יום ראשון בלילה, סיינט פטריק דיי, מרץ 2024

מיקום:, פלורנטין 10 פינת ויטל, תל אביב

רקע היסטורי: המרלנ'ס Marlene's הינו בר חדש (וגם בית קפה ביום) בלב שכונת פלורנטין שנפתח לפני מספר חודשים ע"י יוצאי הגוגיס וסלון ברלין במקום הפלורנטין 10,  שעבד בפינה 18 שנה, ונסגר בקיץ האחרון.

הסיפור: אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו בהרכב מלא קבענו מפגש של החבורה מהעבודה הקודמת, רק התלבטנו היכן לקבוע. בצפון דיזנגוף הייתי שבוע לפני כן, אז הוחלט שניפגש ליד מקלאגר ונמצא משהו חדש ומעניין מהמקומות החדשים שנפתחו באזור פלורנטין-לוינסקי ועדיין לא יצא לי לבקר בהם.

לצורך כך עשיתי מחקר מקדים קצר במרשתת לבדוק מי ומה נפתח בשכונה, כשהפור נפל על המרלנ'ס כתחנה ראשונה.

מקלאגר ואני הגענו אל המקום קצת אחרי תשע בערב. זה לא נראה שונה בהרבה מהפלורנטין 10 שהיה שם לפניו – בחוץ כסאות ושולחנות, ובפנים חצי בר אליפטי. בחוץ השולחנות היו קטנים לארבעה, אז התיישבנו על הבר בפנים, עד שיגיעו החברים.

הברמן הגיש לנו את התפריט. בגזרת השתייה יש לא מעט בירות מהחבית במחירים שווים לכל נפש 17 עד 20 ש"ח לשליש, 22 עד 26 ש"ח לחצי, כשבגזרת האוכל יש מאכלי בר טיפוסיים – בורגרים (גם טבעוני), פיצה, סלטים ונשנושים רגילים.

מרלנס – תפריט

מקלאגר רצה את האסטרייה אך זו לא היתה זמינה, כמו גם הקרלסברג, אז הזמין במקום לאגר אחר – חצי קירין (25 ש"ח). אני ויתרתי הפעם על גינס לכבוד החג האירי והזמנתי חצי אלכסנדר גרין (24), חייבים לשתות IPA כך כתב לנו קודם הלריס.

הזמנו גם משהו לאכול ליד – סלט ארטישוק (44) וחציל בתנות (38), כך רשום בתפריט כנראה בטעות.

המקום היה די ריק יחסית (בכל זאת יום ראשון), מוסיקה טובה התנגנה ברקע (רוק משובח מעשורים שונים) ומקלאגר ואני קיבלנו את הבירות והשקנו לחיים.

בעוד אנו מחכים לשאר החבורה שתגיע, סיפר לי מקלאגר על דילמה בתחום הקריירה -האם להישאר בכלוב הזהב בחברה גדולה ומפנקת או לעבור לאתגר חדש בסטארטאפ קטן עם פוטנציאל, וכמו כן על ביקוריו במסגרת זו בבוקרשט שברומניה, בה אין משהו מלהיב מדי לדבריו.

האוכל הגיע גם כעבור זמן מה, השילוב של המרכיבים בסלט (סלק, בזיליקום, זיתים, ארטישוק, אגוזי מלך, בצל ובלסמי) היה טוב, כאשר מנת החציל היתה די סטנדרטית אבל השביעה עם הלחם שהוגש בצד.

היינו לקראת סיום המנות, כשאלינו הצטרפו הלריס והמפליא בסיפוריו. הם התיישבו לידינו על הבר, הזמינו בירות ואוכל לנשנש, והזמנו לכולנו גם צ'ייסרים במבצע (50).

שוחחנו קצת על הזוגיות של מקלאגר (בתכנון עתידי של מסיבת רווקים בחו"ל אם וכאשר  זה יהיה רלוונטי), הלריס סיפר על טיולו האחרון והמומלץ באזור הכינרת (ואדי אל ג'ורם), ואילו המפליא בסיפוריו, שנראה היה קצת בדיכאון, העלה נושא חדש לדיון – איך אפשר להתבסס כלכלית בשנים הקרובות, כך שלא יצטרך יותר לעבוד.

הפתרון לדבריו מגיע מלעבוד בקרן השקעות (ואז מקבלים אחוזים על אקזיטים של חברות), או לחלופין כמו קרוב משפחתו המבוגר להשקיע בחולות – נדל"ן עתידי שיסדר את כל הדורות.

תוך כדי השיחה המשכנו לעוד סיבוב של בירות עד שלקראת 23:30 היה הלריס כבר לחוץ לחתוך. אחרי ששילמנו את החשבון יצאנו וחצינו את הכביש  אל שדרת הברים שברחוב ויטל.

הברים שם היו יותר שוקקי חיים מהמרלנ'ס, כשהגענו אל הפינה של ידידיה פרנקל שם נמצאים הברלין בפלורנטין והאורסה (ששייכים לאותו בעלים) שהיו מלאים ובהם חגגו עם ההפי האוור של ימי ראשון (50% על הבירות) והכובעים הגבוהים הממותגים של גינס את סיינט פטריקס דיי.

הלריס והמפליא בסיפוריו רצו שנשב שם לעוד בירה לחוות קצת את האווירה, אז התמקמנו בברלין בפלורנטין ליד הכניסה, כשבוריס הבעלים סיפר לנו קצת על הפרסים של מזיגת הגינס בהם הבר זכה.

הזמנו שלושה שלישים של גינס (15 ש"ח כ"א בהפי האוור) ולאגר למקלאגר כמובן – בקס הפעם. המפליא בסיפוריו הביא פיצה מהג'וזפה הסמוך לו וללריס שלא נשאר איתנו עוד זמן רב.

ברקע גם כאן שמענו את לד זפלין, ואני שהייתי כבר רווי באלכסנדר גרין התקשתי לסיים את הגינס הטובה שלי, ובנוסף גם לעלות  במדרגות התלולות לשירותים בקומה השנייה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשלקראת סיום חזר אלינו בוריס לשיחה ובין היתר שיתף אותנו בקשיים של להיות בעלים ולנהל ברים בתקופה מורכבת שכזו.

לסיכום: במרלנ'ס יש מגוון בירה בזול ומוסיקה טובה – אולי לא מקום למסיבה אבל כן עושה את העבודה. תמיד אפשר לקפוץ לברלין בפלורנטין או אחד האחרים אם רוצים להרגיש חלק מההמולה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למרלנ'ס – אפשר לבקר (מקלאגר רצה יותר), כשאם אתם באזור בימי ראשון כדאי לקפוץ לפינה הצפונית של ויטל ולתפוס שם את ההפי האוור.

 

מסע בצפון עם שר המשקאות

 זמן: שלישי בערב, מרץ 2024

מיקום: דיזנגוף 268, תל אביב

רקע היסטורי: הבר של שר המשקאות בדיזנגוף 268 נפתח לפני יותר מ-7 שנים כחלק מחנות המשקאות של הרשת היכן ששכנו בעבר הקצת יותר רחוק ברים "תל אביבים" רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

הסיפור: ניימן מיודענו הגיע לארץ לביקור, הזדמנות טובה לקבוע לבירה, כשהזמנתי עוד חברים. הירושלמי ויתר, המהגר היה ביוגה, הראשוני חטף נזלת (או שפעת), לפטי בליסבון, רני בפריז וניימן בסוף הבריז, כך שנשארנו רק נטול הכינוי ואני.

אחרי שבתקופה האחרונה יצא לי להיות יותר באזור פלורנטין וגם בשופטים, הפעם החלטנו ללכת לאזור צפון דיזנגוף ולמצוא שם משהו מתאים, כשאם לא נמצא כזה נשב מקסימום בעמירם הותיק.

הגענו מוקדם יחסית, קצת אחרי שמונה ושלושים, והתחלנו ללכת מכיוון הנמל דרומה על דיזנגוף, כשבדרך ניהלנו דיון האם מנהלים שעובדים הרבה שעות בגלל הרבה דיונים ופגישות באמת עובדים קשה או פשוט לא אפקטיביים ומבזבזים את הזמן.

בפינת ירמיהו בדקנו אם יש עדיין הפי האוור ברוזה פארקס הותיק אבל מכיוון שנגמר כבר ויתרנו לבינתיים. מול הרוזה, היכן שפעם היה הג'רמייה המיתולוגי, ובשנים האחרונות בר הצפון הישן,  נפתח ממש עכשיו ה Siena, בר יין איטלקי, אותו ננסה בהרכב וזמן אחר כנראה.

Siena סיינה – בר יין איטלקי חדש בפינת ירמיהו דיזנוגף

סיינה Siena – תפריט אוכל ויינות

המשכנו דרומה עד שדרות נורדאו, שם גיליתי שגם בר הקוקטיילים דאבל סטנדרט גם נסגר, ואילו בפינה מדרום לו עדיין פועל הנורדר המואר שנפתח איפה שהיו הפישבון והרום סרוויס לפניו.

זה לא כל כך נעים לראות בר סגור

המשכנו דרומה עד שהגענו אל שר המשקאות, בו היינו לאחרונה גם עם ניימן ולפטי לפני כשנה וחצי, וכשראינו שיש הרבה אופציות מהחבית – הסטנדרטיות וכמה יותר משודרגות החלטנו להתיישב שם בחוץ.

שר המשקאות – בירות מהחבית

שר המשקאות – תפריט בירות ועוד

הפרנסיסקאנר לא היתה זמינה אז נטול הכינוי התפשר על חצי הוגארדן ואילו אני הזמנתי חצי ברודוג אלוויס ג'וס, שעבר הרבה זמן מאז יצא לי אותה לשתות.

תפריט האוכל די מצומצם, אז הזמנתי רק צלוחית פיצוחים קלויים לנשנש משהו בצד.

קיבלנו את הבירות די מהר האלוויס ג'וס נראתה לי קצת בהירה וטעמה פחות אשכולתית ממה שזכרתי, אבל כאמור לא שתיתי אותה זמן רב. נטול הכינוי התלהב בינתיים מהתחתיות הצבאיות של גולדסטאר – במיוחד זו של חיל ההנדסה.

אלוויס ג'וס?

המקום היה די רגוע, ברקע התנגנה לה מוסיקת פופ נשית מהניינטיז (כריסטינה אגווילרה), החתול המקומי קפץ אלינו לשולחן, כשהשיחה נסבה הפעם בעיקר על ספרים דווקא.

כשסיימנו את הבירות והפיצוחים, החלטנו להמשיך הלאה וביקשנו את החשבון, אז התברר לי שלא קיבלתי את האלוויס ג'וס בכלל אלא את IPA וזה של הרצל בטעות (שזולה יותר), מה שהסביר את ההבדל בטעם ובמראה.

כפיצוי ביקשתי טעימה קטנה של האלוויס ג'וס לפני שהמשכנו בדרך הלאה.

חזרנו לכיוון צפון, כשעצרנו בברוקלין פיצה, שם לקחתי משולש פיצה טבעונית – 22 ש"ח, אמנם משולש גדול ולא רע, אבל די יקר.

Brooklyn Pizza – big but expensive

נטול הכינוי ויתר על פיצה ובמקום זאת צעדנו אל רחוב הירקון אל עבר הכנאפה אל ג'מילה, שם הוא הזמין לו כנאפה לקינוח, כשבזאת סיימנו להפעם את המסע.

לסיכום: גם באזור צפון דיזנגוף יש מספיק מקומות בילוי שמתחלפים עם השנים. טוב שיש כמה עוגנים קבועים, ביניהם שר המשקאות והרוזה למשל, בהם אתם יכולים לדעת מראש מה אתם מקבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לשר המשקאות – אפשר לבקר, כדאי לבדוק מתי ההפי האוור

 

השופטים וחברים – Back to basic

 זמן: חמישי בלילה, פברואר 2024

מיקום: השופטים פינת אבן גבירול 39, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חגג לפני שנתיים יום הולדת 40! והינו אחד מהברים הותיקים בעיר ביחד עם העמירם.

הסיפור: אחרי הדייט עם העכברושית הגיעה שוב הזדמנות לצאת לשתות משהו עם חבר מהגולה. כשהפעם לא היה זה עם ההולנדי/חולוני אלא עם ג'וני דילר שהגיע לביקור מולדת מטורונטו שנה וחצי אחרי שעזב.

חיפשתי הפעם משהו בסיסי ונגיש, בלי סיכונים והרפתקאות, בו נוכל לשבת לשוחח בכיף ולשתות. הבחירה נפלה על השופטים הותיק, איתו קשה ליפול, בו הייתי עם מקלאגר ביוני שעבר (מרגיש שמאז חלף הרבה יותר זמן).

לירושלמי צץ משהו ואמר שיגיע באיחור אז כגיבוי הזמנתי את נטול הכינוי (שמכיר אף הוא את החבורה עוד מהטירונות ועוד) שיצטרף אלינו (אחרי שלא יצא לנו כבר זמן מה לצאת).

נטול הכינוי ואני הגענו אל השופטים בדיוק בזמן שקבענו – 21:30, כשג'וני דילר שהגיע בקו האדום מאם המושבות, כבר חיכה לנו בסמוך מכיוון שלא היה שולחן פנוי במקום. עם הירושלמי והמלומד היינו אמורים להיות חמישה, אז נאלצנו לחכות לשולחן מתאים שיתפנה.

כעבור כ-10 דקות התפנה לנו השולחן והמלצרית הגישה לנו את התפריט, כשזה התפצל לשניים – הדף עם הלוגו המוכר עם השתייה (שנראה שלא השתנה למעט המחירים שקצת עלו) ותפריט האוכל היומי (שנראה מצומצם יחסית) על דף מודפס בנפרד.

השופטים – תפריט משקאות

השופטים – תפריט אוכל יומי

ג'וני דילר שמח לגלות שיש טוכר בתפריט והזמין ממנה חצי (35 ש"ח), כך עשה גם נטול הכינוי, כשאני שמחתי לגלות מהמלצרית שיש סאונדווייב IPA ממנה הזמנתי חצי גם (31).

ג'וני היה קצת רעב אז הזמין נקניקיות, ומכיוון שאי אפשר להזמין סתם נשנושים כמו צ'יפס או ירקות כמו פעם הזמנתי לנו גם בוטנים (4) וזיתים (8) לשולחן.

בזמן שחיכינו לבירות סיפר לנו ג'וני קצת על החיים בטורונטו בימים אלו ובכלל, כולל העובדה שאפשר להוציא שם רשיון ולקנות רובי סער, בתנאי שהם לספורט במטווח או לציד (אסור להסתובב סתם ככה מחוץ לבית).

השקנו לחיים עם הבירות, כשהמלומד הצטרף אלינו כעבור מספר דקות והזמין אף הוא חצי טוכר. הירושלמי גם הגיע בסוף והזמין חצי IPA וגם מנת חומוס עם צ'יפס לו ולמלומד שהיו רעבים (29, 8).

השיחה עברה לנושאים אחרים, כשג'וני סיפר לנו על הקריירה החדשה בתחום ההימורים החברתיים, והצדיק את הכינוי שלו עוד משכבר הימים.

בהמשך הזמנו לשולחן עוד מנת חומוס ובירות (אני הלכתי הפעם על שליש גינס – 31), כשבגלל העומס במקום או בגלל המטבח, חלק מהדברים קצת התעכבו הפעם.

השיחה נדדה קצת לשוק הנדל"ן בטורונטו והסביבה – מסתבר שאנשים שמסוגלים גרים שם באחוזות עם קולנוע ביתי ועוד, כשג'וני שואף להגיע לשם גם עוד כמה שנים.

לפני החשבון הרמנו צ'ייסרים (12 כ"א לפני המבצע), כשלקינוח הזמין הירושלמי שלושה מלבי במלביה הסמוכה, אחד לעצמו, אחד נתן למלומד כמעט בכוח, כשאת השלישי לא מצא למי לדחוף, עד שבסוף נמצא מישהו לתת לו בדרך בכיכר החטופים.

לסיכום: השופטים יישאר השופטים, נקווה שלעוד הרבה שנים, שתמיד יהיה לנו לאן לחזור כשצריך.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

שאפל בר – היו חברים בפלורנטין

 זמן: יום שלישי בלילה, ינואר 2024

מיקום: פלורנטין 19,  תל אביב

רקע היסטורי:השאפל בר (Shuffle bar) נפתח כבר לפני כ-10 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום, כולל משחקי קופסא ועוד.

הסיפור: כחלק מהשלמת המפגשים עם חברים, אחרי הפגישה הספונטנית עם מקלאגר, הגיע תורם של נטול הכינוי ולפטי, שהפעם אישר ולא הבריז.

בהתחלה חשבתי על פראג הקטנה, אך לפטי ביקש מקום עם חניה או בקרבה לקו האדום, אז החלטנו להדרים לאזור לוינסקי-פלורנטין.

נטול הכינוי ואני הגענו אל האזור בסביבות 9 בערב והתחלנו להסתובב בשוק לוינסקי לחפש משהו נחמד. בדרך גיליתי חנות ממתקים חדשה שלא הכרתי בפינת הרצל וגם הראתי לנטול הכינוי את בית הקפה שנפתח במדרחוב במקום הסניף הלא קשור של הגולדה שנסגר סוף סוף.

חנות ממתקים חדשה לוינסקי-הרצל

משם המשכנו אל סמטת אלוף בצלות – חניון לשעבר שהפך לגינה פתוחה מגניבה עם מקומות אוכל ואלכוהול שם היו הרבה מבלות ומבלים שישבו וצפו בהופעה של מוסיקה הודית – מה שפחות הטעים לנטול הכינוי.

סמטת גינת אלוף בצלות

בינתיים לפטי, שהגיע ברכב בסוף, ביקש שנגיע לאזור פלורנטין, אז הלכנו לכיוון. בדרך חלפנו בפינת פלורנטין-הרצל, שם רק הקאנו היה פתוח בעוד שה NG שנפתח במקום הנינה והמסקליטו היו סגורים.

נטול הכינוי התעייף מההליכה או שסתם היה צמא לבירה, לכן נעצרנו בבר הראשון על פלורנטין – השאפל בר, שבעבר היה המקום אחד מהאהובים עליי, עם הפי האוורס טובים וארוכים, מבצעים, משחקים ומגוון מאכלים טבעוניים מושחתים.

למרות שהיה ריק בפנים התברר שהמקומות בשולחנות שמורים ויש מקום רק על הבר אז שם התיישבנו, כשלפטי הצטרף אלינו די במהרה.

התפריט השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי, מבחר המנות הטבעוניות המיוחדות הצטמצם (אך עדיין יחסית יפה), כשהתווספו מלא מנות חומוס שונות. מהחבית אפשר למצוא את נציגי מב"י הרגילים ונגזרותיהם (כולל לומה, אך ללא בירת הבוטיק שלהם – שקמה) ויש גם קוקטיילים ועוד.

שאפל בר – תפריט אוכל 2024

שאפל בר – תפריט בירות ומשקאות ינואר 2024

אמנם היתה בירת חיטה, אך זו היתה הוויינשטפן ויטוס (חיטה מקולקלת לדברי נטול הכינוי), לשמחתו דווקא הבלאנק שטעם היתה טובה והוא ולפטי הזמינו ממנה חצי כל אחד (35 ש"ח), בעוד שמכיוון שגם הברז המתחלף היה ריק, הסתפקתי שוב בשליש גינס (30) בלית ברירה.

לפטי ואני חיפשנו משהו לנשנש עם הבירה, כשהזמנו בסוף את המסבחה חציל (38) עליה המליץ גם הברמן.

החברים קיבלו את הבירות שלהם במהרה, בעוד שהגינס קצת התעכבה בגלל שיטת המזיגה לדברי הברמן. אך שנייה לפני שהגיש לי אותה הוא שפך ממנה קצת קצף לכיור והוסיף עוד בירה, לא זכור לי שזה היה חלק מההדרכה במבשלה בדבלין, אך בכל זאת הטעם היה כהלכה.

למסבחה חציל לקח קצת יותר זמן מהצפוי להגיע, כשזו היתה סבירה כנשנוש ולא מעבר.

ברקע התנגנה לה מוסיקת פופ מיינסטרימית מסוף שנות ה-80 / תחילת שנות ה-90, כשעל המסך מולנו יכולנו לצפות בתקצירי כדורגל "מרתקים" בזמן שאנו משוחחים (חיפה-בית"ר ו- 9-0 של פאריס סן ז'רמן בליגה הצרפתית), עד שהתחיל שידור ישיר של משחק גביע של צ'לסי – מידלסבורו בגביע האנגלי.

כשסיימנו את הבירות, לא נשארנו לצפות במשחק, שילמנו את החשבון ויצאנו החוצה לאוויר הקריר (עם ריח סיגריות קל שדבק בנו והגיע מחדר המעשנים הסמוך ולא ממש מופרד שבפנים) שם נפרדנו לשלום עד הפעם הבאה, כשמכיוון שלפטי שילם עליי כי שכחתי את הארנק, תהיה לו אולי גם יותר מוטבציה למפגש כזה במהרה.

לסיכום: השאפל בר בר היה פעם מהחברים הטובים של עכברוש העיר בפלורנטין, כשהבר היה הרבה יותר משתלם ומלהיב. עכשיו הוא עוד בר סטנדרטי עם קצת יותר מבחר באוכל טבעוני, כשלהשוואה הידידיה, בו ביקרתי יומיים לפני כן, אפילו עם מבחר מצומצם יותר בבירות ובאוכל, כבר עדיף.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לשאפל – עדיין אפשר לבקר, עדיף להגיע כשיש הפי האוור או משהו אחר

המשביר – לא רק למוצ'ילרים

 זמן: ראשון בלילה, אוגוסט 2023

מיקום: המשביר 2, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: בר המשביר Hamashbir Bar, נפתח ממש בסוף 2021 בואכה 2022 ע"י קבוצת חברים שהגיעו מהדדה בפלורנטין. זהו כבר גלגול שלישי של בר במיקום זה בשנים האחרונות (אם לא פספסתי באמצע משהו), כשלבפניו היו שם את האונסיס והדייגו סאן.

הסיפור: אוגוסט החם עדיין כאן וכך גם עונת התיירים (אלו שעזבו בזמן), כשהפעם הגיע תורו של הטנדר"ש שהגיע לביקור אחרי שנה, הפעם לפחות בלי טילים ואזעקות ברקע.

בשבוע שעבר מאז היציאה עם התייר הקודם – ההולנדי מחולון, הספקתי גם לבלות עם חברים מהעבודה בהפי האוור בקונסיירז', בו אין יותר מדי חידושים. קוקטייל ב-35 ש"ח, ויחד עם טיפה נשנושים יצא עדיין 60 ש"ח פלוס לכל אחד מהמשתתפים.

הפעם קבענו לצאת עם הטנדר"ש רק הבנים  – המהגר (לשעבר איש העולם הגדול) ואני. מכיוון שהטנדר"ש רגיש לכל מיני סוגי מזונות וחיפש אוכל בסגנון ישראלי, הזמנתי מקום מראש למשביר שם ידעתי מפעמים קודמות שיש מנות שיאהב, ובנוסף גם הופעת ג'אז בראשון.

הגענו אל השוק קצת אחרי 20:30, כשבדרך אל המשביר המהגר דאג שאולי לא אזכור כל טייק אח"כ לפוסט (השמטתי את אלו שלא PC לטובתם, למשל אלו שכללו זכרונות של חוויות כאלו ואחרות מהצבא).

המשביר לא היה מלא, ההופעה עוד לא החלה, ואנו בחרנו לשבת בשולחן בחוץ כדי שנוכל לדבר, כשמלצרית צעירה הביאה לנו את התפריטים שלא השתנו יותר מדי, והטנדר"ש והמהגר ביקשו ממנה הסברים לגבי המנות השונות.

בנוסף היא הציעה לנו ללכת על בקבוק יין במבצע משתלם, אז במקום בירה הפעם ולהעדפת הטנדר"ש הזמנו בקבוק רוזה (70 ש"ח).

בגזרת האוכל הזמין הטנדר"ש קבבים על טחינה (44), כשהמהגר ואני הזמנו גם סלט הבית עם הגבינה בצד (48), בשר מפורק טבעוני של רידיפיינמיט בפרנה (52), עראייס טבעוני (56) וגם כרוביתוש (36).

היין הגיע במהרה, אך איכותו היתה בהתאם למחיר – לא ממש גבוהה. לאוכל לקח קצת יותר זמן להגיע הפעם – הכרובית היתה פחות עשויה מבד"כ, הסלט היה רגיל, הבשר המפורק הטבעוני היה חביב, העראייס הטבעוני היה קצת שרוף, כשהטנדר"ש נהנה מהקבבים שלו.

בינתיים התחילה ההופעה שכללה סקסופוניסט, זמרת, צ'לו וגיטרה. הטנדר"ש סיפר לנו קצת על הביקור בארץ ותוכניותיו והשווה את האזור של שוק לוינסקי וקהל המבלים בו למקומות של מוצ'ילרים מטיוליו.

סיימנו לאכול ולשתות, כשהשעה היתה קצת אחרי 22:00, אז שילמנו את החשבון ויצאנו לסיבוב רגלי  באזור להראות לטנדר"ש קצת את חיי הלילה וגם למצוא משהו לקינוח.

המסלול היה די דומה בחלקו לסיורי הבירה של עכברוש העיר – עברנו בתדר שהיה די רגוע כצפוי ליום ראשון, פארק המסילה הסמוך (בו היתה אותה כמות צעירים אולי כמו בתדר עצמו), הביר שופ ביהודה הלוי והרצל 16 (בית המעליה), כשלאחר מכן חצינו את הכביש ונכנסנו לגלידריה של הבונה בונו.

הטנדר"ש ניסה למצוא גלידה ללא סויה, אך המוכרן האדיב לא היה יכול להתחייב על גלידה שאין בה גם סויה, אפילו אם זה טיפה. לכן ויתרנו על הקינוח שם והמשכנו ללכת למעלה ביהודה הלוי עד לאזור הרכבת הקלה, כשבדרך המשכנו לשוחח על הבדלים תרבותיים ואחרים בין החיים בטורונטו לאלו בתל אביב.

משם חזרנו דרך לבונטין ואלנבי אל שוק לוינסקי, כשבדרך נכנסו לחפש קינוח בסוויט בוקס, אך בסוף ויתרנו.

הסתובבנו עוד קצת באזור סמטת השוק, כשחלפנו ליד הופעת במה פתוחה בפופ אפ שליד קפה לוינסקי – דבר שבהחלט חסר בסצינת הברים וחיי הלילה.

תוך כדי הערב הטנדר"ש שאל על מקומות ואזוריים יותר יוקרתיים בעיר (ופחות של "מוצ'ילרים") שיוכל לצאת אליהם עם בת זוגו, המלצנו לו על כמה מקומות שנחשבים כאלו, כשבדרך חזרה עברנו גם ברוטשילד להראות לו כמה (אלנה במלון נורמן למשל).

לסיכום: עם אוכל נחמד ואווירה (עם או בלי הופעה), המשביר הוא ברירת מחדל לא רעה, לא רק למוצ'ילרים, בשוק לוינסקי והסביבה. חבל שאין עוד הופעות שם בלילות אחרים, או במקומות אחרים בסביבה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

לילי רוז – משווים ומעלים

זמן: מוצ"ש, יולי 2023

מיקום: אבן גבירול 146 (מול בזל), תל אביב

רקע היסטורי: לילי רוז (Lily Rose), הבר שנקרא באותו השם כמו של בתו של ג'וני דפ, שהפכה אף היא לשחקנית, מותיקי הברים באזור צפון אבן גבירול (שעדיין שורד), חי וקיים כבר 18 שנה. לפני זמן מה עבר לבניין ליד כנראה בגלל העבודות והשיפוצים (כשלידו באופן סימבולי סנדלריה).

הסיפור: שוב הגיע מוצ"ש ואיתו ה"בילוי" הקבוע בקפלן. הפעם העכברושית לא הצטרפה כשבמקומה שכנעתי את הראשוני להגיע (נטול הכינוי שוב נשאר בבית), כשזה הציע שנמשיך לאחר מכן לבירה (שנייה באותו השבוע).

אחרי חווייה עוצמתית בקפלן, חיפשתי משהו קליל, בטווח רכיבה ולא עמוס מדי. בבריו 66 הייתי לפני חודשיים וסתם יקר ובשופטים גם הייתי לא מזמן עם מקלאגר, כשנזכרתי שמישהו דיבר לא מזמן על הלילי רוז באבן גבירול בו לא הייתי כבר כמה שנים טובות (או פחות), הזדמנות טובה לחזור ולבדוק.

הגענו אל המקום בסביבות 21:30. זה היה רגוע ולא עמוס – בחוץ מספר שולחנות מוגבהים בתפוסה חלקית, ובפנים בר קטן ,שהיה ריק ובו התיישבנו, כשברקע מוסיקת רוק בלוז טובה ונעימה.

שמחתי לראות שהבירות קצת השתדרגו מהפעם שעברה – מיקלר IPA כלשהי מהחבית, נגב אואזיס וגם מכבי וגולדסטאר כמובן, במחירים יחסית סבירים לחלק זה של העיר. אני הלכתי על חצי מיקלר (34 ש"ח), כשלראשוני המלצתי על אואזיס ממנה הזמין חצי (34).

לילי רוז – תפריט אלכוהול

יש גם קצת אוכל ונשנושים – בהעדר מטבח, חלקו מגיע ממקומות אוכל סמוכים (חבל שלא מיישמים גם בברים נוספים). אנחנו הסתפקנו במנת נאצ'וס עם מטבלים (25) שיהיה משהו לנשנש עם הבירה, אך אלו היו די סתמיים.

לילי רוז – תפריט אוכל ונשנושים

בעוד אנו שותים, דיברנו על כל מיני, כשהראשוני סיפר לי על תוכניותיו להשלים את ששת המרתונים הגדולים שנה הבאה בבוסטון והציע שאצטרף לטיול באזור (כמו שכבר עשיתי עם הבעז"ב לפני כמה שנים).

אופציה שנייה שהציע היא שנצטרף אליו ואל בת זוגו למופע של טיילור סוויפט בפריז במאי 2024. עד אז מי יודע, אולי כבר לא תישאר לנו דמוקרטיה, ונעבור גם ככה לאירופה.

החשבון יצא 93 ש"ח, שילמנו וחזרנו אל האופניים, מדוושים הביתה בלחות של תל אביב.

לסיכום: הלילי רוז נשאר בר שכונתי תל אביבי פשוט קלאסי, ולא פלצני, כשעם כל העבודות באזור, שוב אין ממש כאלו מסביב. כמו המחאה, בכתובת החדשה נראה שהם משווים ומעלים, נזכור זאת לפעם הבאה כשנהיה בסביבה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אפילו כדאי בהפי האוור (א-ה עד 20:30)

סימטא בר – בחזרה למקום הפשע

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2023

מיקום: דיזנגוף 122, תל אביב

רקע היסטורי: הסימטא בר (או אולי בר הסימטא) נפתח בסתיו 2015 במקום בר הסקס בוטיק שפעל שם לפניו. בראשון לינואר 2016 עלה המקום לכותרות הראשיות בנסיבות מצערות בעקבות פיגוע ירי עם הרוגים בשישי בצהרים (מה שהוביל ליותר מ-1000 כניסות באותו היום לפוסט של עכברוש העיר על הבר, שפורסם חודש וקצת לפני, והיה אחד מהפוסטים הראשונים בפלטפורמה החדשה של וורדפרס)

הסיפור: עבר כבר זמן מאז שיצאנו להפי האוור אחרי העבודה, ולמרות שתכננו לעשות זאת כמה פעמים זה לא יצא. הפעם, אחרי שידענו שנסיים גם ככה מאוחר, התארגנו לבירה אחרי, אפילו שידענו שההפי האוור כנראה כבר נגמר.

בסביבות 21:00 יצאנו אל רחוב דיזנגוף מכיוון הכיכר, בחיפוש אחרי מקום נחמד לשבת בו. על הג'ניה ויתרתי מראש ובקונסיירז', בו אפשר להתנחם בקוקטיילים וגימיקים, בחוץ הכל היה מוזמן ולא רצינו לשבת בפנים אז המשכנו צפונה. בדרך על הרחוב נתקלנו בכמויות גדולות של אנשי בטחון – מג"ב, משטרה ופקחים של העירייה, כולל במה מוגבהת לאבטחה בפינת פרישמן, תחושת ביטחון זה לא ממש השרה אם זו היתה הכוונה.

גם בג'וני בוי על פרישמן (מקום שאף פעם לא חשבתי לשבת בו) הכל היה מוזמן (למרות שהיו הרבה שולחנות ריקים), אז המשכנו להצפין מעבר לשם. את הצינה פסלתי גם מראש, והספייסהאוס היה מלא, אז חצינו אל הסימטא שם היה עדיין יחסית די ריק.

לשמחתנו (כפי שחשבנו באותה נקודת זמן), לא היו הזמנות לשולחנות שבחוץ אז התיישבנו בשולחן לארבעה (בינתיים היינו עדיין רק שלושה), כשהמארחת הביאה לנו את התפריטים.

על פניו התפריט נראה די מגוון יחסית באוכל ובשתייה, כשבירה מהחבית אפשר להזמין ב"כוס" אך לא ברורה המידה. גם ההפי האוור, שאותו גם ככה פספסנו, לא כפי שהיה בעבר – 40% הנחה משש עד שמונה, ואח"כ רק 20% הנחה עד תשע, על מה אני לא זוכר במדויק.

סימטא – תפריט אוכל

סימטא – תפריט אלכוהול

שני החברים הזמינו אסטריה דאם (34 ש"ח), ואני הזמנתי מלכה אדמונית (35), חוץ מזה הזמנו גם עוד 2 צ'ייסרים (12) וצ'יפס (34).

בזמן שחיכינו לבירות שיגיעו, טען אחד החברים שהבירה נקראת אסטרשה ולא אסטריה (בגלל ה-דאבל L בספרדית), כשהתערבנו איתו ובדקנו זאת שוב עם חברה מספרד שאישרה שאנחנו צודקים כמובן. אם זאת יש לציין כי במקסיקו הוגים את השילוב אותיות אכן כמו "ש", אבל זה לא משנה כי זוהי בירה ספרדית.

בעוד החברים קיבלו את הבירות מהר יחסית אך בכוסות של אולי קצת יותר משליש (אפילו לא "פינט" שקרי כלשהו), כשאיתם הגיעו גם הצ'ייסרים, המלכה האדמונית הגיעה אחרי דקות ארוכות ומספר בירורים עם המלצרית. מילא היתה רק מתעכבת, אבל זו היתה פשוט בטעם שונה ומוזר – לגמרי לא כפי שאמורה להיות.

החבר הרביעי בדיוק יצא מהמשרד אז הזמנו לו בינתיים וויינשטפן, כדי שאולי תגיע בזמן יחד איתו. אך למרות שלקח לו יותר מ-10 דקות הוא עדיין הגיעה לפניה.

מסביבנו התמלא בינתיים המקום בקהל צעיר יחסית – קבוצות בחורים, קבוצות בחורות וגם קבוצות מעורבות. בשולחן בחורים שהיה לידינו, שהיה עסוק בפלירטוטים עם המארחות והמלצריות, נראה שלפחות אחד מהיושבים היה איש ביטחון סמוי לפי האקדח שהסתתר לו חלקית מתחת לבגדים.

השעה היתה כבר אחרי 22:00 ואנחנו היינו אחרי יום ארוך במשרד, אז לא המשכנו לסיבוב שני (לא רק בגלל השעה), שילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום.

בדרך חזרה על דיזנגוף, עברתי בין היתר ליד ה MILA שנסגר לצמיתות כך מסתבר ועדיין לא נפתח כלום במקומו. אחרי שחציתי צפונה את בן גוריון, נעלמו יחסית די בפתאומיות גם כל אנשי הבטחון, זאת למרות שגם במקטע הזה היו לא מעט מקומות בילוי עמוסים.

לסיכום: הסימטא הוא עוד בר גנרי וחסר משמעות על דיזנגוף, עם כוסות לא תקניות, מחירים גבוהים, שירות בינוני ומטה, בירה לא טעימה כשאפילו ההפי האוור (אם באים בזמן) שלא מפצה על השאר.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר  – מומלץ לוותר, מצד שני כנראה שאני גם ככה לא קהל היעד

אורסה, Mate והמשביר – יום ראשון בסימן 3

זמן: יום ראשון בלילה, יוני 2023

מיקום: פלורנטין (ויטל) עד שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: בר האורסה – URSA , האח הקטן של הברלין בפלורנטין נפתח בפינה ממולו לפני קצת יותר משנה. ה Mate (מייט) ברחוב ויטל הינו האח הקטן (כבר בן 14) של המייט בדיזנגוף שכבר מזמן נסגר. המשביר (מקבוצה הדדה) הינו הגלגול העכשווי של הבר בתחילת רחוב המשביר ליד דרך יפו (לשעבר הדייגו סאן, אונסיס) שכבר עובד שם כשנה וחצי.

הסיפור: הבעז"ב, כן כן, הגיע לביקור השנתי בארצנו. בשנה שעברה, עקב אילוצי לו"ז, הסתפקנו במפגש רגוע וקצר יחסית בשניט, אך הפעם קבענו לערב ארוך יותר בראשון.

שבועיים לפני כן, בביקור בברלין בפלורנטין, נזכרתי שיש הפי האוור משתלם בימי ראשון באורסה (50% הנחה על האלכוהול כל הערב), שגם לא ביליתי בו כבר שנה, אז קבענו להתחיל שם את הערב.

הגעתי אל המקום בסביבות 20:30, בחוץ היה מלא (כמו גם בברלין ממול), אז נכנסתי פנימה והתיישבתי על הבר. בזמן שחיכיתי לבעז"ב ניגשה אליי עלמה צעירה (וקצת שתויה), שישבה בחוץ עם חברים ואותה אני מכיר כבר כמה שנים מהקניות שאני עושה בשוק לוינסקי בימי שישי, והציעה לי לשתות איתה צ'ייסר. אמרתי למה לא ושתינו צ'ייסר של רום מתובל ונחמד וזו חזרה לחבריה שבחוץ.

כמה דקות לאחר מכן הגיע הבעז"ב, כשנשארנו בבר בפנים מכיוון שעדיין לא היה מקום בחוץ. החלפנו ברכות, כשהבעז"ב רצה לשבת בחוץ ו/או למצוא מקום שמשדרים את המשחק של נבחרת הנוער. בחוץ לא היה מקום כאמור, אז אמרנו שנתחיל עם הסיבוב הראשון שם ונראה מה קורה אח"כ.

בתפריט האלכוהול לא השתנה כמעט כלום מהשנה שעברה חוץ מ-2 בירות מהחבית שפשוט התחלפו, כשהמחירים (הלא זולים מלכתחילה) באופן מפתיע לא עלו. בגזרת האוכל המנות קצת השתנו ואנו התלבטנו אם להזמין משהו לנשנש או לאכול משהו רציני יותר אח"כ במקום אחר.

אורסה תפריט בירות ואלכוהול

אורסה תפריט אוכל

בסופו של דבר הזמנו שנינו חצי סאונדווייב של Siren כל אחד (21 ש"ח בהפי האוור) ומנות קטנות לנשנש – טחינה (26), תפו"א קריספי (32) וגם שרימפס לבעז"ב (34), שמגיעות עם לחם אם מזמינים שלוש.

בעוד אנו לוגמים את הבירות הקרות התעדכנו והחלפנו חוויות.

כעבור זמן מה הגיעו גם הנשנושים שהיו די סטנדרטים ותו לא.

אחרי שסיימנו את הבירות והאוכל, שילמנו את החשבון החלטנו להמשיך למקום אחר בו נוכל לצפות במחצית השניה של משחק הכדורגל.

חוץ מהפינה החמה של הברלין והאורסה היה האזור רגוע יחסית (כשחלק מהמקומות, כגון המסקל, לה טיגרה ואחרים סגורים בכלל בראשון).

לא הלכנו יותר מדי עד שהגענו אל המייט שם שידרו את המשחק, וידעתי גם מהסיבוב הקודם באזור שיש בו בירות זולות, שם התיישבנו בשולחן עגול בפנים מול המסך.

לפני כ-15 שנים היה המייט אחד הברים האטרקטיבים בצפון דיזנגוף עם מגוון בירות טובות לאותה התקופה (בלגיות וכדומה). אך חוץ מהעישון בפנים שלא יכלו להיגמל ממנו, הבר גם היה מאלו שאימצו בזמנו את כוסות ה"פינט" הידועות לשמצה, ולכן נמנעתי ממנו מאז.

איכשהו בסניף בפלורנטין, זה שכן שרד, המחירים דווקא זולים באופן מפתיע והכוסות עכשיו בגדלים תקניים, גם אם המגוון לא מדהים (חצי – 26, שליש – 19). עם זאת, עדיין מעשנים בפנים, מזל שהיה אוורור חזק ולא היו יחסית הרבה מבלים.

הבעז"ב הזמין חצי לף (26) ואני שתיארתי לעצמי שעוד נמשיך לסיבוב נוסף הסתפקתי בשליש גינס (19).

עם להיטי רוק מוכרים וטובים ברקע, צפינו במחצית השנייה של נבחרת הנוער ישראל בכדורגל, כשתוך כדי שאנו צופים נשמעו קריאות וצהלות מהעבר השני של מחיצת הזכוכית, ולא הבנו אם לנו יש דיליי כי לא היו בכלל שערים. הסתבר שהמחיצה היא לחלל גדול ללא עישון (לפחות גם בזה התקדמו), שם הקרינו את הדרבי בכדורסל בו הביסה הפועל את מכבי לקראת משחק שלישי ומכריע בסדרת הגמר.

כשנגמר המשחק בתוצאה 3-1 לנבחרת ישראל שזכתה בצורה מרשימה במקום השלישי, שילמנו את החשבון ויצאנו בחזרה אל הרחוב.

הבעז"ב היה עדיין רעב, וחיפש משהו לאכול – אוכל רחוב. הצעתי שנלך להרצל שם נמצא משהו. אוכל ויאטנמי בקאנו לא התחשק לו, והמסקליטו היה סגור. אז הובלתי אותנו אל המשביר, שם יש כל מיני דברים טובים בפיתות ועוד.

כשהגענו לקראת 23:00 ערב הג'אז של ראשון כבר נגמר, אך ברקע עדיין התנגנה מוסיקה בסגנון, ואנו התיישבנו בבר הקטן בפנים שצופה אל הרחוב.

הזמנו שנינו שפירא מהחבית (הוא חצי, אני שליש), עם כרובית איכותית, כשהבעז"ב לקח גם בפיתה מנה בשרית.

נשנשו ושתינו, נהנים מהמוסיקה, האוכל והבירה הטובה. כשהמקום שהיה יחסית ריק, התמלא קצת מחדש כשבחוץ מולנו בדיוק התיישבו מלא צעירים בשולחן.

כשסיימנו את הסיבוב השלישי, החלטנו להסתפק בזאת לערב זה. המשכנו עוד קצת להסתובב באזור. כשלפני שנפרדנו הספקנו גם לעבור בתדר שהיה רגוע, בלי איזו הופעה או משהו מיוחד.

לסיכום: גם ואולי אפילו בימי ראשון יש הרבה מה לעשות בפלורנטין ובסביבה. אם זה הפי האוור משתלם באורסה, בירה זולה ומשחק במייט, או ערב ג'אז במשביר, מה שבא בא.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאורסה בימי ראשון (3 ביתר הימים) – כדאי לבקר כשיש הפי האוור

3 כוכבים למייט – אפשר לבקר, טוב לשידורי ספורט וכדומה

אין שינוי מפעם שעברה לגבי המשביר

השופטים במוצ"ש – לפחות אצלם אין סיבה לדאגה

זמן: מוצ"ש, יוני 2023

מיקום: השופטים פינת אבן גבירול 39, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חגג לפני שנה יום הולדת 40! והינו אחד מהברים הותיקים בעיר ביחד עם העמירם.

הסיפור: בחודשים האחרונים מוצ"ש זה הדייט הקבוע עם העכברושית כאמור. אך יצא שהיא לא יכלה להצטרף, אז הצעתי למקלאגר (ראו בהמשך) לקבוע לבירה אחרי (כמו בפעם הקודמת כשלא היתה).

מקלאגר הסכים בשמחה, אך העדיף שלא נצא לשניט, שם אין בירות לטעמו. הצעתי את השופטים, תמיד ברירת מחדל טובה, מה גם שעברה שנה מאז שישבתי שם לאחרונה (כפי שיצא גם בברלין בפלורנטין בשבוע שעבר).

הגעתי אל הפאב קצת אחרי 21:30. זה היה מלא, כמו שאר המקומות באזור במוצ"ש, אז ביקשתי מהאחראי שיגיד לי שמשהו יתפנה. עברו כמה דקות עד שהתפנה שולחן קטן בפנים, ועוד כמה דקות עד שהצטרף אליי המשתדרג שביקש וקיבל כינוי משודרג במקום – מקלאגר.

התפריט נראה כמעט זהה לחלוטין לזה שהיה גם לפני שנה, כשבבדיקה לאחר מכן מסתמן שגם המחירים לא עלו – כבר נקודה לטובה. הבירות מהחבית לא בדיוק מיוחדות אך לפחות יש מכל הסוגים ובמידות הנכונות.

מקלאגר הלך על חצי פילזנר (28 ש"ח) ואני על חצי גינס (34) וגם על המבורגר סלק טבעוני של ריינבו (44), כשהמלצרית אמרה לי שייתכן ויתעכב קצת בגלל עומס על המטבח. חשבתי אולי בינתיים ננשנש קצת ארבעס, אך התברר שאלו כבר לא מחולקים ליושבי הבר מזה זמן מה.

דווקא לבירות לקח כמה דקות יותר מדי עד שהגיעו לשולחן, אך אלו היו טריות, קרות וטובות ללא טעמי לוואי.

דיברנו קצת על עבודה, פיטורים של אנשים, מוסיקה, אפילקציות, הופעות (כולל זו של גילמור באנגליה בה הוא היה לפני מספר שנים) ועוד נושאים מגוונים, כשבינתיים הגיע אליי ההמבורגר סלק עם סלט קטן מרענן, שהיה משביע וטעים (אחרי שבטעות הביאו לי כנפיים לא טבעוניות).

ברקע התנגנה מוסיקת רוק טובה ולא שחוקה מדי, ומקלאגר סיפר לי על פרוייקט רשימות ההשמעה שלו לפי סגנונות בספוטיפיי, ואני הצעתי לו לעבור לעבוד שם כמנהל מוצר.

מכיוון שהייתי עוד צריך לרכב חזרה על האופניים ויתרתי על סיבוב שני הפעם, ואחרי ששילמנו את החשבון הלכנו איש איש לאופניו, כשבדיוק נשמעו קריאות שמחה מהסילביה באמפר הסמוך עם הגול השלישי של הנבחרת הצעירה של ישראל במשחק נגד ברזיל ברבע הגמר (שהתברר גם כגול הנצחון).

לסיכום: ככל שמדובר בשופטים בישראל (או בתל אביב), לפחות לפאב הותיק אין סיבה לדאגה, וגם לא לאלו שמגיעים לבלות שם. אותו פאב קלאסי עם אוכל ושתייה מגוונים, במחירים יחסית סבירים, שיתאימו לכולם, מוסיקת רוק טובה ושירות ידידותי, רק חבל שהארבעס כבר לא שם.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר