הקאנטרי קלאב החדש – כדאי לעשות מנוי או כרטיסיה?

רוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים בתל אביב ולשתות בירות בוטיק? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, מוצאי ראש השנה, אוקטובר 2019

מיקום:  דיזנגוף סנטר, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקאנטרי קלאב Country Club TLV נפתח לפני כחודשיים עם הרבה יחסי ציבור במתחם בתוך דיזנגוף סנטר (הסבר בהמשך), ע"י חבורה גדולה של אנשי לילה, אוכל ועסקים (ביניהם גם בעלי ההונולולו החדש יחסית בו ביקרתי לא מזמן)

הסיפוראחת הבעיות בחיי הלילה / ברים בתל אביב, היא שקשה למצוא roof top bars (ברים על גגות) איכותיים, לא שיש יותר מדי גם ככה (סורא מארה, הנסיך, מונדו2000 ועוד כמה). וכך שחיפש הקורא תפוחי מקום חדש שכזה, המלצתי לו לנסות את הקאנטרי קלאב החדש, שנפתח על אחד הגגות של המבנה של דיזנגוף סנטר.

תפוחי דיווח בזמן אמת מהשטח וחזר עם פידבק חיובי, כך שלמרות שלרוב שאני לא מתלהב מהסוג הזה של ברים/מגה ברים, שבאים עם הרבה יחצנות אך בלי תוכן בד"כ מעבר ללראות ולהראות, החלטתי לנסות אותו כמה ימים מאוחר יותר כשיצאתי לדייט עם העכברושית.

הגענו לדיזנגוף סנטר לקראת 21:00. הכניסה אל הבר היא מדלת צדדית בכביש הגישה לחניון העילי (מכיוון בוגרשוב), כשבאופן לא מפתיע על המדרכה בחוץ יש מארחת ומאבטח שמצידיהם חבלי אירועים שחוסמים את המעבר למי שסתם עובר שם.

המארחת שאלה האם הזמנו מקום, ענינו שלא (בעקרון אמורים להזמין דרך הפייסבוק), אך זו לא היתה בעיה, ואנחנו עברנו שלב ונכנסו פנימה שם חיכינו למארחת השניה. זו שאלה אם אנחנו מעוניינים בבר או בשולחן, החלטנו לשבת על הבר הקטן יותר שקרוב לכניסה.

אז איך לתאר את המקום? מתחם די גדול ומושקע, שאמנם יושב על גג כלשהו, אך הנוף היחידי ממנו הוא של מגדלי המגורים של הדיזנגוף סנטר שנמצאים מעליו. מעל החלל הפתוח יש מאווררי ענק שמספקים רוח נעימה. במתחם יש הרבה שולחנות ואזורי ישיבה לקבוצות, בר קטן ליד הכניסה ובפנים יותר עוד שני ברים בצורת מרובע.

קאנטרי קלאב דיזנגוף סנטר – הנוף מהגג

ברמן חביב, שדיבר חלש יחסית, הגיש לנו את תפריטי האוכל והשתייה והסביר לנו עליהם קצת. בגזרת האוכל יש שני תפריטים: קליפורניה – אוכל בסגנון אמריקאי בערך וסיאמסיי – בסגנון אסייתי (התמונות באדיבות הקורא תפוחי, חבל שגם אני לא צילמתי). בגזרת השתייה יש תפריט קוקטיילים מעניין עם כמה בירות פחות מעניינות.

קאנטרי קלאב – תפריט קוקטיילים

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

אני הזמנתי פינה קולדה צלולה (49 ש"ח), אותו טעם רק צבע אחר הבטיח הברמן, כשהעכברושית הזמינה את הלייפגארד פאנץ' (49) שנראה מעניין, מתקתק ותוסס. לאכול בחרנו לקחת שתי מנות – אגרול תאילנדי טבעוני (49), ופטריות מצפון תאילנד (49 גם כן, נראה שזה מספר קסם בקאנטרי קלאב).

הברמן התנצל שאינו מכין את הקוקטיילים מולנו, והסביר שהם נמזגים מחבית שהכין המיקסולוג במקום אחר בבר. על זה עוד לא שמעתי קודם לכן, אבל מסתבר שזה לא הפריע לקוקטיילים לצאת טעימים, כשבאמת בפינה הקולדה הצלולה הקוקוס הורגש עדיין באותה המידה.

אולי בגלל השעה המוקדמת, אולי בגלל החגים, המקום מסביבנו לא היה מלא במיוחד, כאשר נרשם ייצוג רב יותר למין הנשי דווקא. בעוד שהמוסיקה האלקטרונית שהתנגנה התאימה לאווירה של לאונג' / צ'יל אאוט.

האוכל הגיע כעבור זמן מה, כאשר הדעות בינינו היו חלוקות הפעם. אני אהבתי יותר את האגרולים הגדולים והדחוסים, והעכברושית דווקא אהבה יותר את שיפודי הפטריות שהגיעו עם חסה שאמורים לעטוף אותן בה, עם שאר הירקות (סוג של רול). בכל מקרה אפשר היה להסכים שהתמחור לשתי המנות גבוה מהרגיל, אם כי לא מפתיע בהתחשב בסגנון ובאופיו של המקום.

בין לבין הלכתי לשירותים, שממוקמים מחוץ לבר, כמעט בתוך דיזנגוף סנטר, ובהם יש חלוקה לנשים, גברים ויוניסקס. בדרך עברתי בשאר המתחם של הקאנטרי קלאב, וגם ליד הבר המרכזי המרובע, שהיה די מלא, אולי בגלל הברמניות האטרקטיביות שהיו לבושות בהתאם.

היינו כבר בשלבי סיום של האוכל והשתייה, כשלידינו התיישבו שתי נשים, ואחת מהן הדליקה ועישנה עלינו סיגריה (מזל שלפחות יש מאוורר גדול מעל). זה היה הסימן שלנו לסיים, לשלם את החשבון (196 ש"ח) ולהמשיך לקינוח במקום אחר.

הלכנו אל הגודנס הטבעוני לקינוח. כשבדרך לשם בבוגרשוב פינת קינג ג'ורג', חלפנו ליד מקום מעניין של קינוחים קוריאנים – סו בינג.

בגודנס הזמנו את הבננה לוטי, שהיתה לא יותר מסבירה, כשלפחות גלידת האוריאו שהגיעה מעל היתה די טעימה. בדיעבד אולי היינו צריכים ללכת על הקינוח קוריאני דווקא.

לסיכום: הקאנטרי קלאב הזה קצת יוקרתי ויקר מדי לטעמי וכנראה שלא נעשה מנוי או כרטיסיה. אבל לביקור חד/דו פעמי בדייט, חבורה או עם חברים מחו"ל שהגיעו לביקור, הוא ייתן מענה לא רע יחסית באספקטים של המוסיקה, אוכל, שתייה ואווירה. חבל שלא מנצלים עוד חללים פנויים בסנטר לברים נוספים בסגנונות שונים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

הונולולו טיקי בר – עם כוונות טובות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: רביעי בערב, ספטמבר 2019

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: ההונולולו, טיקי בר בהגדרתו העצמית (Honolulu Tiki Bar), נפתח לפני יותר מחצי שנה בכיכר דיזנגוף המחודשת מול קולנוע רב חן (שעדיין איתנו) ע"י הבעלים של הסושיאל קלאב והדאבל סטאנדרט, כשלפני כן שכנו שם בר הדיזי וטראק דה לוקס.

הסיפורעבר זמן רב מאז היציאה האחרונה עם הנותרים מהעבודה הישנה ישנה, והאמת שאחרי כמה נסיונות כושלים לארגן מפגש שכזה כבר החלטתי לוותר. בסופו של דבר הם הרימו את הכפפה וארגנו את המפגש הם הפעם, כשהיעד שבחרתי אני היה ההונולולו טיקי בר בכיכר דיזנגוף, שם יש כמובן גם הפי האוור, בתקווה שהפעם יהיה יותר מוצלח מהבילוי בג'ניה שנמצאת שם ליד.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, שם כבר חיכו שתיים מהבלונדיניות בחבורה, כשהשאר היו אמורים להגיע בהמשך. מכיוון שהייתי רעב וצמא הסתערתי על התפריטים.

הונולולו – תפריט אוכל

הונולולו – תפריט קוקטיילים

תפריט הקוקטיילים כיאה לטיקי בר, מבוסס על הרבה רום ופירות אקזוטיים/טרופיים, כשההפי האוור של 1+1 הוא עד 20:00 (הזמנה של המשקה השני). תפריט האוכל מגוון אף הוא, ידידותי לטבעונים, עם 30% הנחה על המנות בהפי האוור.

הקוקטיילים נראו לי מעניינים והתלבטתי בין כמה אופציות עם המלצרית. לבסוף הזמנתי את זה שנראה לי מיוחד יותר מביניהם – Turmeric Colada, גרסה קצת שונה לפינה קולדה המוכרת, עם כורכום, כשאת הקרם קוקוס החליפו בחלב שיבולת שועל כך אמרה המלצרית (44 ש"ח).

הזמנתי לשולחן צלחת נאצ'וס טבעונית ללא גבינה (42 ש"ח לפני הנחת הפי האוור), ואחרי שהמלצרית חזרה אליי עם תשובות לשאלות גם את קערת הפוקי טופו (54 ש"ח לפני הנחה). גם חברותיי לשולחן הזמינו אוכל ושתייה.

הקוקטיילים הגיעו מהר. הכורכום לא השתלב כל כך בטעם או בצבע, רק כששקע החלק המוקצף והמתוק הקוקטייל שלי היה טעים יותר. זה נגמר מהר, ובעקבותיו הזמנתי את ה Pain Killer במסגרת ההפי האוור (48 במחיר מלא).

בינתיים הצטרפו אלינו נותרים נוספים והזמינו אף הם במהרה, כדי שיספיקו לנצל עד תום את השעה השמחה.

האוכל טפטף לשולחן בקצב לא אחיד. הפוקי טופו היתה מנה טובה ונדיבה יחסית, עם הרבה רכיבים ורוטב טעים. לנאצ'וס לקח משום מה די הרבה זמן להגיע, אך ההמתנה היתה שווה כשהתברר שאלו לא סתם דוריטוס משקית, אלא נאצ'וס איכותיים, בכמות נדיבה גם כן, עם מטבלים (אבוקדו, סלסה) טעימים.

ה- Painkiller הוגש בכוס טיקי הולמת (כמו חלק מהקוקטיילים האחרים שהוגשו לשולחן), והיה מתקתק וטעים. טוויסט מוצלח יותר לפינה קולדה הקלאסית מאשר הקוקטייל הקודם.

המקום מסביבנו היה די נינוח ולא עמוס מדי, אך טוב שהמלצרית שהיתה לבדה במערכה בהתחלה (ביחד עם הטאבלט), קיבלה בהמשך תגבורת ראויה. כשלפני תום השעה השמחה ב-20:00, היא באה לקחת הזמנות ממי שעדיין לא הספיק ורצה לנצל אותה (את השעה, סוטים!).

השעה היתה לקראת 21:00 כשהחלטנו לאחר דיונים רבים להמשיך לקינוח במקום אחר. הבורגנית מהפרובינציה בדיוק הגיעה לאזור ואנו אמרנו לה שכבר תפגוש אותנו באבן גבירול.

החשבון, שהוגש לנו עם צ'ייסרים ע"ח הבית (קוקטייל Dark and Stormy), עמד על 814 ש"ח, מה שנראה לי קצת מוזר בהתחשב בכך שרובנו הזמנו רק שתייה אחת + מאכל במסגרת השעה השמחה.

לאחר כמה בדיקות עם המארחת, שהתנצלה וניסתה לעזור (לדבריה ההנחות לא חושבו טוב במערכת מכיוון שההפי האוור של ה-1+1 הוא חדש), החשבון ירד ל-734 ש"ח – 10% פחות, כשאיתו קיבלנו עוד צ'ייסר כפיצוי על כל העיכוב והטעויות.

ההונולולו עדיין היה מלא רק בחציו, כשעזבנו אותו רגלית לכיוון הברטון באבן גבירול.

הבורגנית מהפרובינציה התייאשה בינתיים מהנהיגה וחיפושי החנייה ופרשה. כשאנו סגרנו את הערב עם קרפים וגלידה מהסיציליאנית הקרובה.

לסיכום: בהונלולו יש בהחלט כוונות טובות. אוכל וקוקטיילים טובים ברורים ומתאימים לטיקי בר, כשבהפי האוור הם גם במחירים משתלמים יחסית. אפשר להרחיב קצת את השעות השמחות (עד 21:00), ולשאוף לקצת יותר אחידות בשירות ופחות טעויות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור, אפשר לבקר גם סתם כך

ג'ניה – כמה כדאי לחכות?

זמן: שלישי בערב, פברואר 2019

מיקום: בן עמי 11, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: בר הג'ניה (Jenia), הנקרא על שמה של ג'ניה אוורבוך האדריכלית, שעיצבה את הבתים שסובבים את כיכר דיזנגוף, נפתח לפני כ-3 חודשים ע"י חבורה שמפעילה בין היתר 2 ברים נוספים בכיכרות בעיר – לואי (כיכר רבין) והרובינא (כיכר הבימה) – בהם כבר יצא לנו לבלות.

הסיפור: הזמן חולף מהר, וכבר עברו חודשיים מאז המפגש הקודם עם החבורה מהעבודה הישנה, מה שאומר שצריך למצוא יעד מתאים בו יש שעה שמחה – הג'ניה נראה מתאים למאורע.

הבורגנית מהפרובינציה, איש הסלפי ואני הגענו אל הבר קצת לפני 19:00. המקום, בו יש מקומות ישיבה רבים בחוץ, היה עדיין ריק, כשהמארח הציע לנו להתיישב בשולחן עגול, גדול וגבוה בצד בו יהיה מקום לכולנו – שם התיישבנו.

לצערנו ההתחלה לא בישרה טובות, כשדווקא בשולחן שלידנו, מכל השולחנות הפנויים במקום, התיישבו אנשי צוות שאכלו, שתו ועישנו (כשהעשן עם הרוח עלינו) לפני שיתחילו במשמרת.

פיצתה על כך מלצרית שמחה וחייכנית (עם טאבלט) שהגישה לנו את התפריט, כשבהפי האוור יש 30% הנחה על האוכל ו-50% הנחה על השתייה, אבל לא על כולה הסתבר כמה דקות מאוחר יותר כשהבורגנית הזמינה לה סנגריה חמה (42 ₪) שמתאימה ליום סגרירי וקריר אבל עליה אין הנחה.

ג'ניה – תפריט

אני ואיש הסלפי הזמנו שנינו בירה – מרדסו גדול בשבילו (21 ₪ בהפי האוור ל-400 וקצת מ"ל, 42 ₪ מחיר מלא!) ומלכה אדמונית בשבילי (17 ₪ בהפי האוור, 35 מחיר מלא). הבורגנית היתה מורעבת אז החלטנו לא לחכות לשאר החבורה והזמנו יחד כמה מנות לחלוק – פוקצ'ה (13 ₪ בהפי האוור), חציל (29) ורביולי סלק טבעוני (28).

השתייה הוגשה ראשונה כמובן וגם האוכל הגיע די במהירות. המנות עצמן היו לא גדולות (אולי גם הם מגיעות ב"פיינט") ולא כאלו מלהיבות, כשהבורגנית התאכזבה שלא אכלנו בדוכן כריכים בכיכר עליו היא שמעה המלצות.

המתנו לנותרים שיצטרפו אלינו, אך אלו בוששו מלבוא, מכיוון שהם עצמם המתינו דקות ארוכות שיתפנה מקום בחניון הסמוך. בינתיים המקום התמלא בחציו, וממש כמה דקות לפני 20:00 הם הצטרפו אלינו בשמחה ומיד חיפשו את המלצר שיקח מהם הזמנה, לפני שתגמר השעה השמחה.

גם הם הזמינו כמה בירות, פיצה, סלטי עגבניות והמבורגרים, ואילו אנחנו הזמנו סיבוב נוסף של בירה. כשלמרות שהמקום היה מלא רק בחציו המלצר הזהיר שיש עומס ויכול לקחת בין 30 ל-40 דקות עד שהאוכל יגיע.

לפחות השתייה לא התעכבה יתר על המידה (לאלו מאיתנו שקיבלו כוסות נקיות), כך שיכולנו להשיק לחיים ולהחליף חוויות.

המלצר באמת לא התלוצץ, כשלאוכל לקח זמן רב למדי להגיע לשולחן, וגם אז הוא הגיע באופן מדורג – הפיצה ראשונה, סלט העגבניות לאחר מכן (כמה זמן לוקח להכין סלט?) ולבסוף ההמבורגרים, שלא היו מרשימים בגודל או בטעם (ואיש הסלפי דיווח מאוחר יותר שההמבורגר שלו יצא בדרך שנכנס).

הבורגנית פרשה, והשאר התלבטו לגבי הקינוחים, כשהחליטו להזמין מהם שניים שנשמעו מעניינים. כשראו שגם הקינוחים מתעכבים ומתעכבים, ביקשו מהמלצר לבטל אותם ופשוט להביא לנו את החשבון, ובינתיים המלצרית מההתחלה הזמינה את השולחן שלידינו (שהגיע הרבה אחרינו) לצ'ייסרים על חשבון הבית.

בסופו של דבר החשבון הגיע עם אחד הקינוחים שכבר היה מוכן במפתיע, כשהמלצר הצעיר התנצל בלשון רבים על העיכובים, סיפר לנו שכפיצוי הורידו לנו מהחשבון את סיבוב המשקאות הראשון ושגם הקינוח הזה, ואף השני שהגיע בעקבותיו, אליו לא נכנסו (כשגם הם לא הרשימו).

איכשהו למרות ההפי האוור ולמרות הפיצוי, החשבון יצא עדיין די יקר יחסית למה שקיבלנו (416 ₪). אחרי שאותו שילמנו נפרדנו לשלום בתקווה שלא נמתין זמן רב ל/במקום במפגש הבא (תרתי משמע).

לסיכום: בג'ניה השקיעו במקום גדול ואטרקטיבי מול הכיכר, אבל חבל שהזניחו את השאר. זמני המתנה לא הגיוניים (ועוד שהמקום לא מלא), אוכל לא כזה טעים ומחירים גבוהים. למרות שבערך התנצלו (היה ראוי לשלוח מישהו קצת יותר בכיר מהמלצר) ונתנו גם פיצוי כנראה שלשם אנחנו כבר לא חוזרים.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לוותר, גם בהפי האוור יש מספיק מקומות בסביבה משתלמים ומוצלחים יותר

6 במאי – מה השתנה?

זמן: יום חמישי בלילה, נובמבר 2018

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף (מול קולנוע רב חן), תל אביב

רקע היסטורי: ה-6 במאי אחיו הצעיר של הבר הירושלמי 5 במאי (סינקו דה מאיו) משוק מחנה יהודה, נפתח לפני קצת פחות מ-5 שנים מול קולנוע רב חן, היכן ששכן לפני כן סניף של לה צ'מפה זכרונה לברכה.

הסיפור: עבר זמן רב מאז שיצאנו לדאבל דייט עם מיס מוואה והחייכן עד שסוף סוף הצלחנו לתאם ערב לצאת יחדיו. התלבטנו לגבי המקום בין הטחינייה, א-לה רמפה (שם הייתי לפני חודש והיה מוצלח), דייגו סאן (שנסגר באופן מפתיע) ואחרים, עד שבגלל אילוצי מיקום של מיס מוואה הפור נפל על ה-6 במאי בו ביקרנו לאחרונה לפני יותר משנתיים והיה זכור לי לטובה.

מכיוון שהמקום נמצא באזור דיזנגוף הזמנתי התקשרתי להזמין מקום בטלפון ליתר בטחון – דרך מענה אוטומטי מעניין שפשוט קולט את הפרטים ומאשר.

הגענו אל המקום לקראת 21:00 בערב, כשבדרך חלפתי ליד כיכר דיזנגוף המשופצת שבלילה עם התאורה והבניינים היפים שמסביב נראית דווקא די טוב (ראוי לציון גם לחיוב שביל האופניים שמקיף את הכיכר). ביום עדיין לא ביקרתי שם – מעניין איך זה נראה כשיש אוטובוסים ותחבורה רבה וכשהשמש קופחת (צל אין שם יותר מדי).

ל-6 במאי יש שלושה חלקים (כמו לכל דבר) – שולחנות בחוץ מתחת לכיפת השמיים מול קופות הקולנוע, שולחנות באזור מקורה וחלל פנימי שם נמצאים המטבח והבר – בו דאגתי שישריינו לנו את הפינה על מנת להימנע מעשן הסיגריות שבחוץ.

מכיוון שקצת התעכבתי, לקחתי לידי את תפריט האוכל והשתייה להשלים פערים. בגזרת האוכל יש סלטים, בורגרים, פיצות ועוד, כשבגזרת השתייה יש רק בירות סתמיות של טמפו, כמה קוקטיילים ועוד.

הבנות הזמינו סנגריה חמה (30 ₪), החייכן הלך על חצי בירה (משום מה לא חויבה בסוף בחשבון שמתי לב) ואני בלית ברירה הזמנתי אוזו לימונים (30) שמוכן במקום כך נאמר לי ע"י הברמן הצעיר (שלא כל כך התייחס אלינו באופן כללי).

בגזרת האוכל הם הזמינו די הרבה מנות – סלט בלאדי (39), סלט אבוקדו (39), 2 חצאי לאפה (8 כ"א), 2 בטטאז' (26 כ"א), 2 כרובית (29) ואני הוספתי לזה את הפיצה הטבעונית (39).

קיבלנו את השתייה די מהר, כשהאוזו לימונים שלי היה סביר ולא יותר. הרמנו לחיים והתחלנו להשלים פערים בכל התחומים.

המנות החלו גם לזרום לשולחן ולא אכזבו את הקהל הרעב שטרף אותן. גם הפיצה שהוגשה עם רוטב עגבניות וסחוג בקערית הפתיעה לטובה עם בצק קשה אך דקיק שאת מה שעליו הצליח להחזיק.

היה לנו נחמד עם האוכל והאווירה, קצת פחות עם העשן שהגיע מהחלק המקורה שבחוץ גם פנימה.

לקינוח הזמנו את העוגת בננה הטבעונית, שהוגשה עם מייפל וטחינה גולמית. גם היא היתה טובה לדעת הסועדים.

פתאום שמנו לב לשעה שבה החייכון ומיס מוואה כבר היו צריכים לעזוב. שילמנו את החשבון שיצא 358 ₪. את החשבון הגבוה יותר הם כבר שילמו קודם לכן על השופינג, אבל לפחות חסכו בכך שמצאו חניה סודית חינמית (לבינתיים) ממש ליד הכיכר המשופצת.

לסיכום: ה-6 במאי נשאר מקום חביב, אבל כבר פחות מלהיב. האוכל פשוט ודי טעים (אבל המחירים כבר לא ממש זולים), כשבבירות והאלכוהול הם לא מבריקים, ולא מובן למה גם מי שיושב בחלל המקורה או לפחות על הבר בפנים צריך "ליהנות" מהריח שנשאר על השיער והבגדים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  מכיוון שבאזור יש היצע ברים די נרחב כדאי שיתאמצו קצת יותר

אריס בר – בין לבין

מסע לאורך השנים על דיזנגוף – חלק ב'

זמן: יום רביעי בלילה, אפריל 2018

מיקום: דיזנגוף 226 (ליד פינת ז'בוטינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: אריס בר (Aris bar), נפתח לפני כ-5 חודשים במקום המייט דיזנגוף שפעל שם יותר מעשור.

הסיפור: אז אחרי שסיימנו להרגיש צעירים וחמוצים בדיזי פרישדון, המשכנו נטול הכינוי, לפטי ואני צפונה על דיזנגוף ליעד הבא שלנו. ככל שעולים צפונה על הרחוב, ובמיוחד כשעוברים את שדרות בן גוריון, הברים פונים לאוכולוסיה קצת יותר מבוגרת (30-40).

תכננתי במקור להגיע למקום שנמצא ליד נורדאו, שם כל כמה חודשים נפתח בר אחר, אך פתאום הגענו לאיפה שהיה המייט הותיק וגילינו שעכשיו יש במקומו מקום אחר שנראה חביב – Aris, אז התיישבנו בשולחן פנוי בחוץ על הרחוב.

השם אמנם יווני, אבל התפריט מכיל כיתוב וברכות בערבית (מה שגרם לנטול הכינוי להעיר הערות). מגוון הבירות סביר – גם כאן יש נציגות לבירות בוטיק (מלכה, נגב), אך שוב הגדלים לא ברורים, גדול/קטן ששקולים לכמעט חצי או כמעט שליש לדברי המלצרית (כמובן שמלמטה ולא מלמעלה), וגם המחירים לא מפתים.

נטול הכינוי הזמין גולדסטאר אנפילטרד גדול (30 ש"ח), אני הזמנתי מלכה אדמונית גדולה (36) וחומוס אגדה שעשוי מעדשים (25), ולפטי שהתלבט טעם את הנגב אואזיס והמלכה ולבסוף הזמין נגב קטן בלבד (29), הגיל עושה את שלו.

עד שיגיעו הבירות והאוכל קפצתי לשירותים בפנים, כשבדרך התרשמתי מהחלק הפנימי בו אין כבר שולחן סנוקר, וגם החדר הנוסף מצד שמאל אינו בשימוש.

לא עבר זמן רב מהרגע שחזרתי לשולחן עד שקיבלנו את הבירות שהוגשו בכוסות מעוצבות עם עיגול מסביב, כך שקשה היה להעריך כמה הם באמת קרובות לחצי או לשליש. לפחות הן היו טריות וטעימות שלא כמו בדיזי פרישדון.

מנת החומוס עדשים, שהוגשה עם פיתה חמה מהמיקרוגל (אולי זה הפך אותה לכשרה לפסח?), לא היתה גדולה אך היתה שונה וחביבה.

ישבנו כך שעה קלה, עד שהגיעה השעה להמשיך ליעד הבא. אך לפטי הזקן כבר שפך מנוע, אז החלטנו לוותר לו הפעם, ולהשלים את הסבב בפעם הבאה.

לסיכום: אריס הוא בר שמייצג נאמנה את מיקומו על הרחוב ובציר הזמן – בין לבין, עם קונספט מזרח תיכוני בערך שכזה, ובלי לחרוג יותר מדי מהסטנדרט.

2.5-3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אם אתם בסביבה אפשר לבקר, אם לא אפשר לוותר

דיזי פרישדון – הצעירים והחמוצים

דיזנגוף – מסע לאורך השנים (חלק א')

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2018

מיקום: דיזנגוף 121 (בין פרישמן לגורדון), תל אביב

רקע היסטורי: בר הדיזי פרישדון (Dizzy Frishdon) נפתח בתחילת שנת 2010, במתחם כיכר דיזנגוף ז"ל והסביבה שבדיוק בימים ההם החל לקום לתחייה, כשמאז נפתחו על הרחוב עוד ברים רבים שהצטרפו לחגיגה.

הסיפור: הפעם הגיע תורו של לפטי לחגוג יום הולדת עגול. אחרי התגובה של החייכן לגבי החגיגות של הזקנים בנורמה ג'ין, הצעתי (או יותר נכון החלטתי), שהפעם, נחזור כמה שנים אחורה בזמן ונצא לדיזנגוף לסבב ברים כמו בימים כשהיינו צעירים.

משום מה גם הפעם הגענו נטול הכינוי ואני בדיוק בזמן שקבענו (21:20) עם לפטי לדיזנגוף פינת פרישמן. הרחוב שקק חיים, כשלא ניכרה ההשפעה של פסח על אי אילו מהברים.

היעד הראשון היה הדיזי פרישדון. ההתחלה לא בישרה טובות – המקום היה די מלא / מוזמן מראש. כשאחד מבעלי התפקידים הציע לנו להיכנס בינתיים ולעמוד, דאג נטול הכינוי לעשות פדיחות ולספר לו בקול כמה אנחנו זקנים, ושבגילנו אנחנו רק יושבים.

המתנו למארחת, שאמרה לנו שיש הרבה חגיגות ימי הולדת וערב מוזיקה שחורה, אז יש מקום רק בפנים, לנו זה התאים. עברנו את השולחנות שבחוץ, הברזלים והנדנדות במפלס הביניים, אל המפלס הנמוך יותר שם יש בר מלבני גדול (שריד מימי הפיק אפ העליזים) ואזורי ישיבה כאלו ואחרים בצדדים.

התיישבנו ליד דרגש על הקיר במפלס התחתון שהיה עדיין די ריק. באופן מפתיע למרות שהעלנו את ממוצע הגילאים לא היינו הכי זקנים שם, כשעל הבר ישבו שני בחורים יותר מבוגרים (עם הג'קט של הארלי דיוווידסון וכו'), והיו בסביבה עוד כמה להם כבר האפירו/הלבינו השערות שעל הראש.

מלצרית צעירה ונחמדה בשם עונג הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות. הבירות היו יחסית מגוונות מהצפוי (וויינשטפן, ויטוס, נגב, סטלה, טובורג, קרלסברג, מרדסו), אך המחירים והגדלים של הכוסות ( 29-35 ש"ח ל-400 וקצת מ"ל, לפחות הגינס בגדלים תקניים) לא ממש הלהיבו. נטול הכינוי ולפטי הזמינו שניהם וויינשטפן (35) ואני הזמנתי נגב "אדומה" – כלומר אמבר אייל (35), וגם פלטת ירקות (35), הם כיאה לזקנים כבר אכלו בבית לפני, כשהמלצרית דאגה גם לקחת מאיתנו כרטיס אשראי לפיקדון.

אפשר לקרוא לנו חמוצים, אבל לפחות שהבירות לא יהיו חמוצות (ועם ריח מוזר) כמו הוויינשטפן שקיבלו נטול הכינוי ולפטי. פנינו למלצרית שבדקה עם האחראי, שאמר לה שזו חבית חדשה והציע למזוג להם מהחבית שלמעלה (חד גדיא חד גדיא). ליתר ביטחון הם ביקשו טעימה לפני, וכשגם זו לא היתה טובה משום מה (או אולי אלו בלוטות הטעם שלהם שהשתנו עם השנים?), הם טעמו את הויטוס, שהיתה בסדר והזמינו בסוף ממנה. גם הנגב שלי לא היתה בדיוק טרייה, אבל התפשרתי כבר במקום לעבור גם כן את אותה סאגה.

המקום התמלא די במהירות מסביבנו, בהרבה בנות צעירות בעיקר, להן לא היתה בעיה לעמוד וגם קצת לרקוד, כשהסתבר שהגזרה הגבוהה של הג'ינס עד הפופיק חזרה לאופנה. אני בינתיים הייתי תקוע עם פלטת ירקות גדולה ביד, כשלא היה לי ממש איפה להניח אותה.

הדי ג'יי שאייש את העמדה באמת תיקלט מוזיקה שחורה, שירים טובים ומוכרים משנות ה-90 (סנופ שעוד היה דוגי דוג, No Diggity ועוד), חבל שהוא שחט אותם לחלוטין עם המקצב המהיר.

לפני ששילמנו את החשבון והמשכנו ליעד הבא, החלטנו כבר מה יהיה המקצוע שלנו עוד 30 שנה בפנסיה – צלמי מבלים בבר, מעניין אם יש בזה גם שכר.

לסיכום: הדיזי פרישדון עדיין מהווה אטרקציה טובה לצעירים שיוצאים לדיזנגוף – מלא, אופנתי ורועש. אני באופן אישי, מוכן לעמוד ולשתות בברים, אבל כבר עברתי את הגיל שבו אני מוכן להתפשר על האיכות בשביל זה.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר, אם לא באתם לראות ולהיראות או להרגיש צעירים אפשר לוותר

ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

סנטרו קפה – מרכזי, מרכזי מדי

זמן: מוצ"ש, אפריל 2017

מיקום: דיזנגוף 69, פינת טשרניחובסקי (מול דיזנגוף סנטר), תל אביב

רקע היסטורי: הסנטרו קפה (Centro Café) נפתח לפני כחצי שנה ברחוב דיזנגוף מול הסנטר היכן ששכן לפני כן סניף של טל בייגלס (עוד יש כמה כאלו), ע"י האחים אבידן, להם רקורד מרשים בתחום חיי הלילה בעיר – מולדת, מלכי, טיילור מייד, רום סרוויס, קונסיירז', כששני האחרונים אף הם על דיזנגוף. המקום פועל כבית קפה-בר-ביסטרו-מסעדה, שאמור היה לעבוד 24 שעות ביממה, אך אני לא בטוח שאכן כך.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט מאוחר יחסית וחיפשנו מקום לאכול בו משהו לא כבד מדי, כשהצעתי שנבדוק את הסנטרו קפה.

הגענו אל הצומת המרכזית מול הסנטר בסביבות 22:30. המקום, שרובו כולל מקומות ישיבה על הרחוב היה די מלא, אבל לא היה תור, אז חיכינו למארחת שהציעה לנו לחכות. כעבור 2 דקות היא הציעה לנו לשבת על הבר, ואנו הסכמו. בדרכינו פנימה אל המקום חלפנו על פני השולחנות הרבים עם קהל מבלים לא אחיד (מבוגרים, צעירים), שנראה היה ברובו (לי לפחות) לא מקומי.

נכנסנו פנימה אל אזור הבר המעוצב אך הלא גדול במיוחד, שם קיבלה את פנינו ברמנית שהגישה לנו את התפריטים.

תפריט האוכל כולל מגוון רב (מדי) של מאכלים – סלטים, פסטות, בשרים ועוד (כשיש גם ארוחות בוקר בשעות המתאימות). יש גם תפריט קוקטיילים לא גדול במיוחד, עם שמות מתרבות הפופ ורכיבים לא מסובכים יותר מדי.

כאמור חיפשנו משהו קל יחסית. העכברושית הזמינה סלט פנצנלה (47 ש"ח), ואני הזמנתי את הסלט עגבניות (49) אחרי שהתלבטתי קלות. בגזרת השתייה הזמינה העכברושית את הגאנז & רוזס (48) ואני את הברוס וויין (44).

בעוד אנו משוחחים וממתינים לאוכל ולמשקאות, התרשמנו מהסביבה ומההכנה של הקוקטיילים ע"י הברמנים. כיאה למקום מעוצב שכזה, גם הכוסות בהם מוגשים הקוקטיילים מותאמים לשמות – כוס לגו, עם כנפי עטלף, בתוך בבושקה גדולה, עם אקדח מעוצב ועוד.

האוכל והקוקטיילים הוגשו לנו די מהר יחסית. הסלטים היו לא רעים, עם רכיבים טריים ואיכותיים (עדשים מונבטות, ברוקולי, שרי בשלי), אך די יקרים יחסית לגודלם. הקוקטיילים אמנם הוגשו בכוסות המעוצבות, אך אלו התבררו כמסורבלות ולא נוחות לאחיזה. כשהקוקטייל של העכברושית הרגיש כמו שייק תות בננה, וגם שלי לא ממש הרשים.

לעכברושית התחשק גם קינוח, ומכיוון שלא היה משהו טבעוני, הזמינה לבד את הנמסיס (44), עוגת שוקולד עשירה וטעימה לדבריה, רק גדולה מדי לאדם אחד, אפילו אם הוא אוהב ממש שוקולד.

שילמנו את החשבון (232 ש"ח) ויצאנו מהמקום בסביבות 23:30, כשזה היה עדיין די מלא, אולי אפילו באותם אנשים שהיו כשהגענו.

לסיכום: אין ספק שהסנטרו קפה הוא מקום מרכזי, מרכזי מדי לטעמי. תפריט גדול ויקר מדי, קוקטיילים פשוטים, כשעיצוב הכוסות המיוחדות לא ממש מוסיף, אווירה קצת סתמית, ככה זה כשפונים לקהל הרחב והמיינסטרימי (ראו ערך יאיר לפיד).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם תיירים מחוץ לעיר שבאו לבקר ולא מצאתם משהו טוב יותר

למה רוטינה?

לכבוד החג ורגע לפני שחוזרים לשגרה (רוטינה) עכברוש העיר מארח שוב בשמחה את טל The_mark הידועה

״הרוטינה״ מתחילה איתי ברגל ימין ומתמקמת  בלב ההתרחשות התל אביבית, משקיפה על התלכדות הרחובות פרישמן ודיזנגוף. כשמשקללים בעד ונגד מבינים שהרוטינה יכולה להיטמע די מהר בשגרתנו הצנועה.

את המרחב האישי שלי כנראה אף פעם לא אקבל בתל אביב, אבל לפחות מקום לחלץ את העצמות העייפות מחנייה ומדילוג בין ברים עמוסים לעילא, פלוס תפריט אטרקטיבי גם לחיך וגם לכיס.

(חוץ מחומוס-כמהין, הישמרו לנפשותיכם. שבעה חברים שונים שנכחו במקום העידו על טעם של סוליית נעליים שהומסה).

תשמעו, יוקר המחיה זו לא מילה גיסה, אבל בתל אביב לא החליטו על משנה סדורה: התל אביבים  זועקים לפרקים בסיסמאות שמבקשות להוזיל את יוקר המחירים ובו בעת מופצצים כל בר-מסעדה-ביסטרו-מטעמת-שף חיה ומצויה.

אז גם אני, עד לרגע בו נפלתי בחיק הרוטינה (שהיא לא אלא זמנית עד שתיסגר ואאלץ למצוא לי חדשה) מצאתי את עצמי יושבת על פרזול ממתכת או מעץ שנקרא כיסא, משלמת שלוש ספרות על כרובית בטחינה וקוקטייל יפה לסלפי אך חסר מעוף בטעם ובסטלה.

הרוטינה מבינה את הרצון הטבעי-ביולוגי שלנו לנשנש, בלי שיעמיקו לנו עוד החורים בכיסים. הדילים שלהם מוצגים בתפריט בבירור ולא בכוכביות מתחכמות ומציעים ארבע מנות ב109 שקלים, משמע 27₪ בממוצע לכל מנה. משהגיעו המנות והיו לשביעות רצוננו – כרובית מטוגנת (קשה לפשל) אנטיפסטי (נשמע בינוני, הביצוע משוגע), סלט ירוק עם פקאן ופטה (הגברים עפו, ובצדק) המבוגר באן (טרנדי ומוצלח) הזמנו עוד זוג מנות (שגם הן מקבלות מחיר מבצע, בעלות של ₪59) ואחריהן עוד זוג.

כמו ישראלים טובים ביקשנו להפוך את שני הזוגות לרביעייה, והנה שמונה אנשים התחלקו בחשבון של 350 ₪ בלבד (שמגלם בתוכו עוד 30-40₪ על שליש בירה מהחבית לאלה שחשקו).

כמובן שהכל מתקזז עם החנייה שעולה לנו כמו חצי סטייק פילה, אבל לפחות הרגשנו שלא עושקים אותנו בכל מקום.

לסיכום – המיקום מתאים, האוכל טעים, ושום תלונות על הבירות ושאר החריפים. מה גם שגילינו שהם מארחים הרצאות מעניינות ועושים מיני פעילויות לקראת החגים.

מנגד, החנייה בעייתית וסופה בחניונים (בקומה -4 בכבשן מהגיהינום) ומרחב המחייה גבולי; אם אתם לא רוצים בכל נשימה להרגיש את הגב של השכן שלכם, תבקשו שיושיבו אתכם בחוץ כמו בני אדם.

 

8.7 בסולם The_mark

 

 

 

ברים מומלצים בתל אביב – דיזנגוף

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

פוסט שלישי בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי בשנתיים האחרונות) – והפעם רחוב דיזנגוף מכיכר דיזנגוף וצפונה.

רחוב דיזנגוף הוא אחד הרחובות המרכזיים, אם לא המרכזי, של תל אביב מאז אמצע המאה שעברה, כשאפילו קיבל פועל על שמו כתוצאה מכך (להזנגדף). ב-5 שנים האחרונות זוכה הרחוב לעדנה גם בלילות, אז פועלים בו ברים רבים (שהשתלטו גם על המדרכות), המושכים אליהם כמויות גדולות של מבלים, ברובם יחסית צעירים (30 ומטה). בסופי שבוע בדרך כלל כל המקומות כמעט מפוצצים, עקב תוספת של הרבה מבלים חוץ תל אביביים שאל העיר הגדולה יוצאים.

לשמחתנו, ועל מנת לכסות את העלויות הקבועות, גם על דיזנגוף מציעים רוב הברים מבצעים משתלמים בהפי האוורס בשעות הערב היחסית מוקדמות (עד 21:00 לרוב).

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים על דיזנגוף? יש לא מעט אפשרויות…

המקומות המומלצים של עכברוש העיר (כולל קישורים לביקורות):

קונסיירז' (דיזנגוף 95) – בר קוקטיילים איכותי, מקצועי ומושקע, בו יש משקאות איכותיים (גם בירות), אוכל טוב ואווירה שמתאימה לכל מאורע.

ג'אספר בר (דיזנגוף 190) – מקום שכונתי נסתר, לחובבי הקוקטיילים ויודעי דבר.

223 (דיזנגוף 223) – בר הקוקטיילים הותיק בעיר, שלמרות שהחליף מאז פתיחתו כבר כמה בעלים, עדיין לא נס ליחו.

ספייסהאוס (דיזנגוף 117) – בר הקוקטיילים החדש יחסית מבית ה-223, שמעודד את המבלים בו לחלוק.

 

אפשר גם:

לא חסרים ברים אחרים בהם אפשר לבלות ברדיוס יחסית די קרוב (למשל: 6 במאיסימטא, Mila, דיזי פרישדון, סרבסה, ביר גארדן, אילקה, גובה 192 ועוד), חלקם לדעתי קצת חסרי ייחוד או פשוט יותר מדי דומים. אפשר פשוט להסתובב ביניהם רגלית, ולראות לאיזה מקום אתם מתחברים (כדאי לעיין לפני כן גם בתפריט). כשעדיף להגיע קצת יותר מוקדם ולנצל את אלו שמציעים 1+1 או מבצעים אחרים.