ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

מודעות פרסומת

מבשלת שריגים – ככה נראה ביר גארדן ישראלי

עכברוש העיר יוצא לטיול.

כבר הרבה זמן שרציתי לשלב טיול באזור הרי ירושלים – עמק האלה עם ביקור במבשלת שריגים שם אפשר לשבת בביר גארדן ולטעום ממבחר הבירות של מבשלת הבוטיק – רונן ועמק האלה (ולהיזכר במבשלות בפורטלנד, מיין, בערגה).

לבסוף זה גם קרה בשבת לפני שבועיים כשהגענו לשם בשעת צהרים, ובניגוד לפעם הקודמת שניסינו (לפני כחודשיים), היו הפעם מקומות ישיבה.

המקום שממוקם בכניסה למושב, לא גדול מדי, ונראה מבחוץ באמת דומה לביר גארדן עם שולחנות ארוכים וספסלים תחת שמשיות, כשבפנים פזורים הרבה בקבוקים במארזים וחביות.

התפריט כולל 7 בירות של המבשלה, ברז אורח, ואוכל בהתאם (נקניקיות, פחמימות ומטוגנים), כשיש גם חומוסיה ליד ממנה אפשר להביא אוכל קצת יותר מגוון. הבירה מהחבית יחסית לא יקרה (20 ש"ח לשליש, 25 לחצי), יש גם מגש טעימות (7 בירות של 150 מ"ל ב-55), אך דווקא הבקבוקים יקרים יחסית – 15 ש"ח, כשבחנויות אלכוהול ובביר בזאר אפשר למצוא אותן במחיר זהה או אפילו פחות מזה, כשאפשר היה לצפות שיהיו זולים יותר במבשלה.

במקום עובדות מספר מלצריות צעירות מהסביבה, אך למרות שלא היו הרבה אנשים, היה קשה קצת לקבל מהם יחס, או לבצע הזמנה.

כשהצלחנו לעשות זאת, הזמנו מגש טעימות, כשבמקום אחת הבירות שהיתה חסרה, ביקשנו את הפושקין (ברז אורח). בנוסף הזמנו גם את הצ'יפס הרגיל והצ'יפס בטטה, והבאנו גם חומוס מליד.

הבירות הגיעו במגש עם שמות הבירות ליד כל כוס. אלו היו צוננות וטעימות אך לא עזרו מספיק עם החום שבמקום שרר. צ'יפס הבטטה היה מטוגן ומלוח מדי, כשהצ'יפס הרגיל פשוט לא הגיע ונאלצנו להזמין אותו שוב (וגם את הרטבים שלא הגיעו).

בשורה התחתונה: ככה נראה ביר גארדן ישראלי – שירות חובבני (בלי מנהלת או מנהל אחראי), חוסר ארגון (שלא נדבר על השירותים) ואבזור הולם (אפשר היה למקם כמה מאווררים). נראה באמת יותר כמו דוכן בירה בבריכה של המושב (שממוקמת ליד ואותה הוא משרת גם) ולא כמו מקום שאמור למשוך אליו חובבי בירה (אפשר לקוות שבאמצע השבוע התמונה אולי קצת שונה).