השופטים וחברים – כבר לא בבידוד (אפילו יש גם קוריאני ליד)

זמן: חמישי בלילה, מרץ 202

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד פחות משנתיים 40!

הסיפור: הימים ימי הקורונה, אך בינתיים בילויים כרגיל, כשהתוכנית המקורית היתה לצאת לדייט עם העכברושית בבר יין טבעוני חדש שנפתח על אבן גבירול – The Blue Cheesery. הזמנו מקום מראש, אבל איחרנו ב-15 דקות אז השולחן לא נשמר לנו. למרות שהעכברושית המתינה בסבלנות לשולחן שיתפנה, נתפס זה במהירות ע"י זוג שבא אחרי, כשהבעלים העדיף שהם יישבו שם כי טענו שיהיו שלושה, בעוד שאותנו שלח להצטרף לשולחן אחר. שלום ולא תודה, החלטנו לחפש משהו אחר בסביבה.

בשנה האחרונה נפתחו על המקטע המערבי של אבן גבירול בין כיכר רבין לקפלן כמה ברים חדשים. אחד מהם, לידו חלפתי לפני כן, הוא השולי לוצי, שנמצא קצת דרומי לשם והיה מפוצץ, ללא חששות מקורונה כך נראה. מכיוון שזה שייך לבעלים של סלון ברלין, לא מקום מועדף עליי, ויתרנו עליו.

שולי לוצי – מלא

גם על הטרביץ, לו עדיין לא מלאו שנה, מבית המוזנר, שהיה צמוד אלינו מול הלונדון מיניסטור, ויתרנו, והמשכנו לכיוון צפון. חלפנו ליד סניף חדש של המלביה, שנפתח בצמוד לשופטים, ועקב רעבונה של העכברושית, החלטנו לא להמשיך ולשוטט, אלא לפאב הקלאסי להיכנס, שם בטוח יימצא משהו שישביעה.

טרביץ בר

המלביה אבן גבירול

בחוץ היה מלא, אז נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר. התפריט לא השתנה מהפעם הקודמת שהייתי לפני 3 חודשים, כשהעכברושית התלבטה והזמינה בסוף טוסט צהובה (28) עם כוס גוורצטרמינר (32), ואני החלטתי להזמין הפעם חצי גינס (33), צי'פס משודרג (28) וכמובן ביקשתי מהברמן לא לשכוח את הארבעס.

הברמן מזג לעכברושית את כוס היין במהרה והתפנה למזיגת הבירה. הגינס לא נמזגה בדיוק על פי ההגדרה, כשהברמן הקפיד אמנם על הההמתנה בין מילוי שלושת רבעי הכוס להשלמתה (אולי קצת יותר מדי זמן), אך ויתר לחלוטין על זווית ההטייה בעת המזיגה, אולי זאת הסיבה שהפעם היא היתה לי קצת פחות טעימה (או סתם בגלל הפסיכולוגיה). הארבעס הרגיעו קצת את הרעב של העכברושית, עד שהגיעו גם הצ'יפס והטוסט צהובה עם ירקות בצד. שתי המנות היו די שומניות, כשמנת הצ'יפס היתה נדיבה וכללה גם בטטה וטבעות בצל, ולשמחתי אפילו עם מיונז טבעוני.

כשברקע מוזיקת ראפ והיפ הופ הפעם, אכלנו ושתינו לרוויה. שילמנו את החשבון שיצא 121 ש"ח, כשהעכברושית הציעה שנלך צפונה לכיוון הכיכר אל הסניף של הקינוח קוריאני So Bing לידו חלפנו מספר פעמים בעבר. בדרך עברנו ליד עוד בר אוכל חדש – מאנה, שכבר עשה לעצמו יחסי ציבור עם מישהי בשם שורטי ממשחקי השף, שהיתה שותפה ופרשה מיד עם הפתיחה.

מאנה בר

הדיספליי ב So Bing נראה מזמין אז ביקשנו מהמוכרן שיסביר לנו במה מדובר. הוא סיפר לנו שהקינוח הקוריאני ששמו בינג סו הוא לא גלידה וגם לא ברד, אלא בעצם מרקם שלג מבוסס על חלב/חלב קוקוס, לא כבד מדי מבחינה קלורית, שמגיע עם תוספות לבחירה (ובתקווה בלי קורונה) ועולה 28 ש"ח (לא זוכר את הסכום המדויק). אז הזמנו מנה על בסיס חלב קוקוס, עם תותים, רוטב שוקולד, אוריאו וקצפת צמחית.

מכירים את ה"שלג" שמצטבר במקפיא, כשהוא לא סגור היטב? בלי התוספות זה בערך הטעם. הכסף הלך, אבל לפחות לא בזבזנו יותר מדי קלוריות לשווא.

So Bing

לסיכום: טוב שיש השופטים בתל אביב, שם תמצאו מבחר בירות ואוכל מתאים, עם אווירה של פאב קלאסי, מוסיקה וכל הנלווים, כשעכשיו הוא כבר לא מבודד באיזור עם כל הברים ומקומות הבילוי החדשים שנפתחו מסביב. אולי בסוף (אחרי משבר הקורונה) עוד יהיה אפשר לערוך גם שם סיור ברים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר 

השופטים – יש דברים שלא משתנים

זמן: מוצ"ש, נובמבר 2019

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד שנתיים 40!

הסיפורבד"כ איני אוהב לצאת במוצ"ש לבלות בעיר, עמוס מדי לטעמי. התוכנית היתה לצאת עם נטול הכינוי ולפטי באמצע השבוע, אך בגלל מחסור בערבים פנויים (גם בגלל הסיורים) נאלצתי להעביר למוצ"ש.

הרבה זמן לא הייתי בשופטים (כמעט 3 שנים), ככה זה שבתל אביב יש מגוון שכזה, וכל הזמן נפתחים מקומות חדשים ומעניינים. דיברתי עם נטול הכינוי והחלטנו שזה היעד, לפטי הבריז (זה מה שקורה כשגרים בבקעה מעבר להרי החושך), ובלי קשר הצעתי לראשוני, שחזר ממרתון ניו יורק, שיצטרף אלינו אף הוא.

הגענו אל האזור קצת לפני 21:00, הסילביה באמפר שנמצא די ממול היה מלא (כצפוי במוצ"ש), וגם בשופטים היו הרבה אנשים. בחוץ לא היו מקומות ישיבה, אז נכנסנו אל הבר בפנים, שם קיבלו את פנינו כראוי עם פרל ג'אם בהופעה ברמקולים.

התיישבנו על הבר ועיינו בתפריט שנשאר באותו פורמט. זה לא השתנה רבות מלפני 3 שנים – הבירות קצת התחלפו (מהחבית נוספו טוכר חיטה, טוכר לאגר ושיפיארד IPA במקום גוסר, אדלווייס ודאנסינג קאמל), והמחירים עלו בסביבות 10 עד 15 אחוזים.

נטול הכינוי הזמין בזריזות חצי טוכר חיטה (28 ש"ח), ואני ביקשתי לטעום את השיפיארד שהיתה לא רעה, והזמנתי חצי ממנה (32), כשעם הבירה ביקשתי גם את הארבעס שבחינם מגיעים (זוכרים שהיו פעם מגישים בברים בחינם ביגל'ה, זיתים, תורמוסים וכו' עם הבירה?).

הבירה נמזגה לנו במהרה, ויכולנו לשתות בניחותא, עם המוסיקה הטובה ברקע ועדיין לנהל שיחה.

כשהיינו כבר באמצע הבירה הצטרף אלינו הראשוני, שטעם משתי הבירות שהזמנו, והזמין חצי טוכר חיטה (28). הארבעס לא השביעו אותי, אז הזמנתי גם צלוחית ירקות קטנה עם טחינה (14).

נטול הכינוי הזמין בירה נוספת, מנת הירקות היתה נדיבה וטרייה, וגם הטחינה היתה טעימה, והשיחה קלחה עם מגוון נושאים. כשאיכשהו שוב הגענו בסוף לתוכניות הפרישה לפנסיה של נטול הכינוי בגיל 50.

ברבע ל-23:00 ביקשנו את החשבון (שימו לב לשם המלצר). רק אחרי ששילמנו שמנו לב שיצא לברמן (טל) יותר מ-40 ש"ח טיפ, כשבד"כ אנחנו לא כאלו נדיבים. לקח לנו כמה דקות עד ששמנו לב שהוא שכח להכניס טוכר אחת לחשבון, הרווח על חשבונו.

המקום היה עדיין מלא כשיצאנו החוצה. נפרדנו לשלום מהראשוני, שלמרות שהוא חזק במרתונים בא על אופניים חשמליות ממרחק הליכה של 15 דקות, ושמנו פעמינו בחזרה הביתה.

לסיכום: השופטים לא השתנו כמעט בכלל ועדיין מציעים מבחר בירות טוב מהחבית ובבקבוקים, תפריט מגוון ומשביע בלי יותר מדי דברים פלצניים (וגם ידידותי לטבעונים), מוזיקה טובה, ואווירה שהשתרשה עם השנים. פאב קלאסי ומקום מפגש מצוין לכל המינים והגילאים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר 

טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.
3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

מתי המקלל והתדר – מסע לילי בין דורות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: מתי המקלל – מטלון 41, התדר – בית רומנו (דרך יפו 9), תל אביב

רקע היסטורי: מתי המקלל הינה חמארה מיתולוגית באזור שוק לוינסקי, שנפתחה לפני יותר מ-80 שנה, ובבעלות מתי לנדשטיין ("מתי המקלל") ומשפחתו ב-46 השנים האחרונות, כשהוא עצמו נפטר לפני מספר חודשים, ממש לפני שמלאו לו 90.

בר/פאב/מתחם התדר TEDER.FM, התחיל את דרכו לפני 9 שנים כתחנת רדיו אינטרנטית / פופ אפ בר (שיתוף פעולה של טבק וחרגול) בסמטת הר סיני מול בית הכנסת הגדול. מאז עבר כמה לוקיישנים עד שהתמקם באופן קבוע בבית רומנו (קומפלקס טקסטיל תל אביבי מיתולוגי בפני עצמו), שם הוא ממשיך לשתף פעולה עם אייל שני (שמפעיל שם גם את הרומנו), ומהווה מתחם בילויים שמושך אליו קהלים מגוונים – היפסטרים, תיירים, סחים, צפונים ועוד בגילאים שונים.

הסיפור: עברה כבר חצי שנה מאז שיצאתי עם הג'ינג'י העצבני, עד שלבסוף בין לבין סיורי הברים של עכברוש העיר הצלחנו לתאם מפגש לילי.

הצעתי שנפתח את הבילוי עם הגולדסטאר שאמורה להיות הכי טובה בארץ, אצל מתי המקלל, החמארה שעדיין לא יצא לי לשתות בה במשך כל השנים למרות שאני כל הזמן שם בסביבה.
הג'ינג'י העצבני הגיע לאזור בסביבות 21:45 ודיווח שזה נראה מקום של זקנים ולא ממש פאב/בר. בכל זאת החלטנו להתחיל שם על הבר החיצוני עם שני גולדסטאר (שליש – 18 ש"ח, חצי – 20), וגרגירי חומוס חמים (5).
בתור אחד שלא מחבב יותר מדי גולדסטאר, אלא אם אין שום דבר אחר ראוי בנמצא. הבירה אצל מתי המקלל היתה באמת טובה, קרירה ותוססת במידה הראויה, כשאפילו אפשר להתבלבל ולחשוב שאולי זו  סטלה.
אחרי שסיימנו את הבירה, התחלנו להסתובב באזור בין כל המקומות המוכרים. עלינו גם למונדו 2000, שהיה נראה מואר מלמטה, אבל היה בשלבי סגירה מתקדמים (כנראה שהיה בו אירוע או משהו אחר).
משם הלכנו אל התדר, בו לא יצא לנו לבלות בפעם הקודמת שהיינו שם יחדיו (היה סגור ביום ראשון, כשבמקום זאת ישבנו אז ברומנו).
נכנסו אל החצר הפנימית המרשימה בסביבות 22:30. המקום היה די מלא אך לא מפוצץ כמו בערבים אחרים שהייתי בהם. כשמעבר לקהל שישב ברחבה המרכזית, היתה גם הופעה באחת מהחנויות הקטנות שליד הכניסה.
הלכנו אל הבר והזמנו לנו בירה מהמבחר המינימלי (מכבי ומכבי מחוזקת מהחבית, עוד כמה אופציות סטנדרטיות בבקבוקים) – שליש מכבי בכוס פלסטיק לג'ינג'י (24), בקבוק טייבה בשבילי (32).
מכיוון שהשולחנות היו כולם תפוסים, התיישבנו על הטריבונה שבאמצע הרחבה (לא חסרות אופציות אחרות לישיבה או עמידה במתחם).
לגמנו לאיטנו, כשמסביבנו ישב קהל מעורב, צעיר וגברי ברובו (יחס של 70-30 לטובת הגברים). האוויר תחת כיפת השמיים היה נעים, ברקע התנגנה מוסיקה טובה של תחנת הרדיו, והוייב היה חיובי, כשלדברי הג'ינג'י העצבני אפשר היה להתמסטל רק מהאוויר. הפיצות הגדולות שיצאו לחלק מהשולחנות היו נראות אטרקטיביות, אבל אנחנו לא היינו כל כך רעבים אז ויתרנו.
לפני שעזבנו בסביבות 23:00, עשינו עוד סיבוב במתחם, והתרשמנו מהפער הבין דורי בין חנויות ההלבשה הותיקות ואלו שעברו הסבה לחנות תקליטים למשל (Nuweiba), חללי הופעות והרצאות וכו'.

Nuweiba Records

משם הלכנו דרומה אל לב פלורנטין, כשבדרך עברנו ליד הרבה בתים שנראו נטושים. גילינו שהביר סטיישן אכן נסגר לבסוף, לא מפתיע לאור זה שהמקום נראה תמיד ריק כשעברנו לידו (במקומו תיפתח איזה מסעדת בשרים או משהו, מעניין מה יהיה עם כל הברזים של הבירות).
בשדרות וושינגטון חלפנו ליד המלביה שהיתה מלאה. אני קניתי לי קצת שוקולד טבעוני טעים ב- Coco,
שהיה בשלבי סגירה. הג'ינג'י העצבני הלך על קרפ עם גבינות ועוד בקרפרי ברטון ליד.

Coco Vegan Chocolate

משם חזרנו אל שוק לוינסקי, אל הביר בזאר, שם לקחתי הביתה 6 מיקס (79 ש"ח) מהמבחר הדי מדולל (הבירות של הביר בזאר בעיקר, בחיזוק שפירא, הרצל ובאסטרס) – איפה הימים שהיה אפשר לבחור מעשרות בירות ממבשלות שונות?
לסיכום:  המעבר ממתי המקלל אל התדר דרך שוק לוינסקי הוא מסע בין דורות (שניים לפחות). אצל מתי, אם אתם לא אולדסקול, חלק מהפרלמנט או בקטע של גולדסטאר איכותית, אין לכם יותר מדי מה לחפש. לעומת זאת בתדר, הבירה אולי סתמית, אבל בהחלט כדאי לבוא בשביל המקום עצמו, האווירה, המוסיקה או איזושהי הופעה טובה.
3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתי המקלל – אפשר לבקר רק אם אתם כבר באזור, בעיקר בגלל המיתולוגיה
4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לתדר – מומלץ לבקר (אפשר לשתות בירה איכותית קודם לכן במקום אחר)

 

ניו יורק 2019 (חלק א') – טבע, מבשלות, בירות, אוכל טבעוני ועוד

יצא קצת ארוך, אבל שווה לקרוא….

כלפני שנתיים ושלוש יצא לי גם השנה לטוס (לרגל אירוע משפחתי) לארה"ב בחודש מאי.

כמו ב-2016 ו-2017, קבעתי עם הבעז"ב לצאת לטיול טבע/בירה (הפעם בלי פלייאוף), הפעם לפארק אדירונדק – הגדול ביותר בארה"ב, בצפון מזרח מדינת ניו יורק.

יצאנו לדרך צפונה מניו יורק במזג אוויר קריר וגשום. דאגנו מראש לסמן בדרך צפונה מבשלות בירה ונקודות עניין.

בשעות הצהרים המאוחרות הגענו אל הנקודה הראשונה באולבני, בירת מדינת ניו יורק – Druthers Brewing Company.

המבשלה זוכת הפרסים נוסדה בשנת 2010 ולה שלושה מקומות במדינת ניו יורק. זאת באולבני ממוקמת באזור תעשיה בעיר, וכשהגענו לא נראה מבחוץ שמתרחש שם יותר מדי, למעט אשה צעירה שיצאה החוצה הפילה שקית עם בקבוקי בירה שנשברו (כנראה מההתרגשות).

נכנסנו פנימה למבשלה/בר. המקום די גדול כשחציו הוא המבשלה וחציו שולחנות ישיבה ובר – שם התיישבנו.

מכיוון שהיתה עוד דרך ארוכה לפנינו החלטנו לחלוק ביחד מגש טעימות כשכל אחד בחר 3 בירות, כשהבעז"ב הלך על פילזנר, לאגר וחיטה, ואני הלכתי על איילים  – אחת זוכת פרסים בסגנון סקוטי, אמבר, ו- Northeast PA.

בגזרת האוכל לא בניתי על משהו טבעוני מיוחד בשבילי. אך שמחתי לגלות שהקדמה הגיעה גם לכאן ויש אפשרות להזמין את ה-Beyond Meat Burger וכך עשיתי.

הבירות היו מצוינות במיוחד אלו שזכו בפרסים. בעוד אנו יושבים שם המקום אפילו החל להתמלא במבלים ואנו המשכנו משם הלאה צפונה.

הגענו אל Lake George, עיירת נופש ידועה ליד האגם. מכיוון שעונת התיירות עוד לא התחילה שם רשמית, ועקב מזג האוויר החורפי, העיירה היתה די נטושה, כשרוב המקומות בה היו סגורים. החלטנו להמשיך הלאה צפונה אל Lake Placid (שם התקיימו משחקי אולימפידת החורף ב-1980 עם הנס על הקרח).

הגענו אל העיירה שממוקמת על שפת אגמים ובין ההרים בשעת ערב. היה קר מאוד (3 מעלות), התמקמנו באיזה מלון זול, והלכנו לבר ספורט שאין מה לרשום עליו יותר מדי (כמובן שיש בו מבחר בירות גדול) שם ראינו בשידור חי את גולדן סטייט נגד פורטלנד.

למחרת נאלצנו לוותר על תוכניותנו לכבוש את הפסגות של ההרים (עקב שלג, קרח ובוץ בשבילים). במקום זאת הספקנו בשני טרקים לא ארוכים אך יפים באזורים קצת יותר נמוכים.

Mount Jo – Adirondack

אחרי שסיימנו קפצנו אל מבשלה מקומית צעירה יחסית – Big Slide Brewery משנת 2016, גם היא זוכת פרסים.

הסתבר שיש הפי האוור של 1+1 על הבירות והקוקטיילים אבל רק אם יושבים על הבר, אז עברנו לשם מהשולחן.

הבעז"ב החליט לנצל את המבצע והזמין פינט (אמריקאי) פילזנר להתחלה, כשאני ויתרתי על ההפי האוור והזמנתי מגש טעימות של 6 בירות (195 מ"ל כל כוס) – APA עם פלפל חריף, סוגים שונים וייחודיים של IPA ו-UBU שמיושנת בחביות ברבן.

תפריט האוכל במקום הוא על בסיס Farm to Table (אפשר למצוא אותו באתר). הפיצה הטבעונית – עם גבינת קשיו ביתית ו Impossible Sausage – פשוט דרשה שאזמין אותה, כשהבעז"ב הזמין כריך בשרי.

גם כאן הבירות היו איכותיות ביותר, חזקות וייחודיות, כשבהחלט נהנתי מכולן. הפיצה לעומת זאת היתה מבטיחה יותר על הנייר, כשהגבינת קשיו הביתית היתה יותר פירורית, והנקניקיה הטבעונית די התייבשה בתנור, מה שגרם לכל הציפוי של הפיצה די להתפרק.

Big Slide Brewery

הבעז"ב הזמין פינט נוסף של פורטר הפעם, וממש התלהב מהכריך שאכל.

מבושמים ושבעים חזרנו לעיירה שם התמקמנו הפעם במלון מפנק יותר מול האגם, כשאת המשחק של מילווקי-טורונטו ראינו בחדר הפעם.

בבוקר שלאחר מכן ביקרנו במתחם של מפלים וגשרים תלוייה יפיפיים (Gorge Falls). ניסינו לעלות לתצפית לאחד ההרים אך הדרך היתה סגורה, כשבמקום זאת קפצנו לביקור במקלט לשיקום חיות בר שנפגעו – דובים (אותם דווקא לא ראינו), זאבים, נשרים, בובקאטס ועוד.

בדרך חזרה דרומה עצרנו בלייק ג'ורג', הפעם במזג אוויר יפה. ישבנו מול האגם ושתינו בירה ממבשלה מקומית, כשמסביבנו חגגו צעירים מקומיים.

הנסיעה משם חזרה לניו יורק היתה ארוכה, כשבסביבות 17:00 הגענו אל השיי סטאדיום – אצטדיון קבוצת הבייסבול של הניו יורק מטס. לאחר קטע אמריקאי משעשע עם החנייה, נכנסנו אל הפאב וגם המבשלה של מיקלר (Mikkeller).

מבחר הבירות הייחודיות מרשים ביותר (כ-60) – קשה לבחור. מכיוון שבמקום היה גם אירוע חברה כלשהו, החוויה הכוללת (שירות ואוכל) היתה פחות טובה, זאת לעומת ברים אחרים של מיקלר בעולם (סן פרנסיסקו, בנגקוק).

החזרנו את הרכב ונסענו לניו יורק (עם נהג אזרביג'אני שאשתו ישראלית עם משפחה בראשון כמובן) ל Lower East Side שם התמקמנו.

הלכנו לארוחת ערב במקום מקסיקני טבעוני (Jajaja), רק כדי לגלות שיש שעה וחצי המתנה. חיפשנו משהו אחר בסביבה ובסוף פשוט התיישבנו במקום ויטנאמי נחמד לארוחה טובה.

משם עלינו לבר בירות בוטיק באיסט וילאג' –  Alphabet City Beer Company.

הייחודיות של המקום היא בין היתר שכל חבית שנגמרת מוחלפת באחת שונה לחלוטין. שתינו שנינו בירות טובות מההיצע שהיה וצפינו ברבע השלישי של פורטלנד-גולדן סטייט (כשנראה היה שלפורטלנד עוד יש סיכוי).

חיפשנו בר נוסף עם קצת יותר אווירה לראות את הרבע האחרון של המשחק, אז חזרנו לאיזה מקום שכונתי שראינו בדרך. למרות שגם שם יש היצע של כ-30 בירות מהחבית, רובן היו די סטנדרטיות (הייניקן, סטלה וכדומה), וגם לא היתה אווירה מיוחדת מדי.

ובזאת הסתכם המסע המשותף שלנו הפעם (עד שנה הבאה?).

בקרוב יתפרסם חלק ב' ובו יופיע גם המתאמן הלוגם, יש למה לחכות…

אבני – חולש על הפינה

זמן: מוצ"ש, סוכות, סוף ספטמבר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא על שם הרחוב בו הוא נמצא (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: כשנטול הכינוי הציע לי לצאת לבירה ספונטנית לא יכולתי לסרב לאירוע נדיר שכזה.

אחרי שיצא לי לבלות לא מעט בדרום העיר (לוינסקי-פלורנטין) לאחרונה, החלטתי הפעם לצאת לאזור הצפון הישן ולבדוק את האבני שלא יצא לי עדיין לבקר בו למרות שהוא כבר קיים כמעט שנה.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:30. זה היה מלא לחלוטין בקהל מעורב (30+), ומכיוון שלא נראה שמשהו עומד להתפנות בקרוב, החלטנו ללכת לאגנס בינתיים, בלוק אחד צפונה, ולהתחיל עם בירה שם.

האגנס לא היה מלא במיוחד ואנו התיישבנו לבסוף על הבר בקומת הפרטר. לא השתנה יותר מדי באגנס, עדיין יש מבחר יפה ומגוון של בירות איכותיות מהחבית, במחיר לא זול אך סביר יחסית לצפון העיר.

 

נטול הכינוי הזמין חצי ג'מס 8.8 (34 ש"ח) ואני הזמנתי לחימום או בעצם צינון שליש גינס (28), שלא נמזגה בצורה מקצועית במיוחד (שימו לב בתמונה), אך עדיין היתה קרה ומרירה כהלכה.

בעוד אנו שותים, ניהלנו דיון על הגרלת הלוטו (56 מיליון ש"ח), לאן הולך הכסף, והאם היא מפוברקת כשהזכייה מראש ידועה (בארה"ב מסתבר שזה כבר קרה).

מהאגנס חזרנו אל האבני, שבשעה 22:30 כבר לא היה מלא. בסה"כ המקום לא גדול במיוחד, יש שני אזורי ישיבה בחוץ על ארלוזורוב ואבן גבירול, כמה מקומות על הבר הקטן והמעוצב שבפנים, שני מקומות ישיבה שצופים אל הרחוב, ושולחן קטן בפינה בו התיישבנו.

בניגוד לברים האחרים של האחים אבידן, באבני הדגש הוא לאו דווקא על הקוקטיילים, כשיש 8 ברזים מהחבית, כולל כמה בירות בוטיק, במחירים די דומים לאלו של האגנס. בנוסף יש גם משקאות רגילים ותפריט אוכל מגוון יחסית. יש גם הפי האוור עד 21:00, שכולל 1+1 על רוב המשקאות ו-25% הנחה על האוכל.

נטול הכינוי הזמין הפעם חצי וויינשטפן (35), אני הזמנתי שליש מלכה אדמונית (28) וגם פלאפל כרובית (38) – סוג של ארוחת ערב מאוחרת.

את הבירות קיבלנו כעבור מספר דקות, כשהדיון על הלוטו הגענו בינתיים לדיון לגבי כמה כסף מספיק לפרישה לפנסיה ואיזה סכום של זכייה בלוטו ישנה או לא ישנה את תוכניות הפרישה.

הפלאפל כרובית שהגיע אף הוא לשולחן עם הרבה טחינה, היה טעים והספיק לי לאותה השעה. אך כארוחת ערב זו מנת פלאפל די יקרה ולא בהכרח משביעה.

בחשבון הופיעה לנו שורה של מס כחלון 2ש"ח. זו לא באמת מתווספת לסכום, אלא מופיעה שם כמחאה על כל תוספות המיסוי והחקיקה שנכנסו או אמורות להיכנס בקרוב (מיסים על טיפים לדוגמא) ומכבידות על בעלי הברים והמסעדות (ובסוף כנראה יתגלגלו עלינו).

לסיכום: האבני, שחולש בהצלחה על הפינה, הוא מקום נחמד ומגוון ובכלל לא רע ליציאה של דרינק ונשנוש בצד. אם רוצים יותר מזה כדאי אולי לבוא לפני 21:00 וליהנות ממבצעי השעה השמחה. בסה"כ מדובר בתוספת טובה לאזור צפון אבן גבירול היחסית מנומנם.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר, אבדוק בקרוב איך בהפי האוור ואעדכן

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאגנס – כדאי לבקר עדיין, אבל רצוי  גם שיתחילו לגוון אחרת זה כבר ישעמם. למשל אם אתם כבר עובדים עם אלכסנדר למה שלא תחליפו מדי פעם חביות ותביאו בירות מיוחדות כמו ההולי פרוט?

פאב עמירם – חוזרים לשנות ה-80?

רוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים בתל אביב ולשתות בירות בוטיק? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום רביעי בלילה, מאי 2018

מיקום: התערוכה 8, פינת אוסישקין, קצת מזרחית לקצה הצפוני של דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: פאב עמירם (Pub Amiram), הינו הפאב הותיק בתל אביב למיטב ידיעתי – כשחלפו כבר 42 שנה! מאז שנפתח בספטמבר 1976. עמירם הפעיל את המקום קצת יותר מ-30 שנה, עד שהחליט לצאת לטייל בעולם ומכר את המקום לבעלים אחרים שמפעילים אותו עכשיו.

הסיפור: התכנון המקורי היה להגיע לעמירם כתחנה האחרונה במסע לאורך השנים עם נטול הכינוי ולפטי. אך לפטי שפך לאגר (לא את הבירה), אחרי הדיזי פרישדון והאריס בר, אז דחינו את ההמשך בכמה שבועות.

נטול הכינוי ואני הגענו לעמירם קצת אחרי 9 בערב, כמו שהוא נראה מבחוץ כך גם מבפנים – פאב קלאסי עם בר בצורת ר', ספסלים ושולחנות עץ, לא חשוך מדי ומוזיקה חלשה ברקע. את פנינו קיבל גם שנאוצר ענק ונחמד, שקצת חסם את המעבר, כשאחרי שהתיישבנו בשולחן שבפינה, חזר למצב שטיח רצפה.

   

התפריט לא מסובך מדי, נציגי מבשלות ישראל מהחבית (טובורג, וויינשטפן, גינס וקרלסברג), בחיזוק של ג'מס 8.8, מחירים לא זולים אך סבירים (28 עד 32 ש"ח לחצי), ותפריט אוכל עשיר במאכלי פאבים, על הלוח יש גם מיוחדים, רובם לצערי לא טבעוניים או צמחוניים.

המלצרית/בעלים(?) ניגשה אלינו לקחת הזמנה, כששנינו הזמנו חצי ג'מס (32 ש"ח), ואני הזמנתי בנוסף גם את החמוצים של איתמר (12), וסלט עדשים ללא פטה (28).

הג'מס הקרירה התאימה ליום שרבי שכזה, כשאליה הצטרפו החמוצים בלי אזהרה מהשום החי והחריף. בעוד אנחנו באמצע הבירה הצטרף אלינו לפטי שתיכנן להזמין שליש וויינשטפן אך שוכנע להזמין חצי (32) ואחרי שטעם מהעדשים שלי הזמין אף הוא מנה רק עם פטה (28).

גם לפטי נפל למלכודת של השום החי, זה לא הפריע לו לקחת שן נוספת. למרות שהמקום די נידח יחסית ואין לו יחסי ציבור, כנראה שהותק והאיכות עושים את העבודה ומבלים באים והולכים. שאלנו את הברמן/בעלים לגבי עמירם והוא אמר שהוא מתגורר עכשיו בקרוואן ומדי פעם פוקד את המקום.

לסיבוב שני הזמנתי חצי גינס (32), ונטול הכינוי הזמין עוד חצי ג'מס (32). בדיוק כשהתחלנו לשתות הצטרף אלינו באופן ספונטני הקורא, המעריץ, והבלוגר הידוע הנקרא ניימן, שנמצא בארץ לטובת כנס כלשהו והגיע ברכיבה מהירה מגבעתיים, כשגם הוא הזמין חצי גינס (32).

השיחה קלחה וחלפה גם היא דרך השנים (קדימה), תוכניות לטיולים בעולם, הגירה לארצות אחרות, איך לחסוך במס (הקריירה המפוספסת של נטול הכינוי), תוכניות פרישה לפנסיה (אולי אז הוא יהיה יועץ מס?), ועד למשוואות דיפרנציליות חלקיות (מזל שבשלב הזה כבר הייתי אחרי שתי הבירות).

סיימנו בערך באותו הזמן שעל המסך שמאחורינו ליברפול עלתה לגמר ליגת האלופות, נקווה שזה סימן לבאות, אולי גם אנחנו נחזור לשנות ה-80 ונהיה שוב ילדים.

לסיכום: לא יודע איך הוא היה בהתחלה בסוף שנות ה-70 וה-80, אבל עמירם הינו פאב קלאסי לכל דבר ועניין. מי שלא מחפש טרנדים אלא מקום עם אופי, בירה קרה עם משהו בצד ואנשי שיחה, ימצא אותם שם.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

אקבר – עונת התיירים

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2017

מיקום: נחמן 2, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: האקבר (Akbar Pub) הינו פאב/בר שפועל כבר כמה שנים באחת הסמטאות של שוק הפשפשים.

הסיפור: סוף דצמבר זוהי עונת החגים שבה בד"כ באים לביקור חברים ממקומות רחוקים. הפעם הגיעו הטנדר"ש (למי שעוד זוכר) ובת זוגו, והזמינו אותנו להיפגש איתם בסוף היום בשוק הפשפשים ביפו באקבר, בו כבר יצא לי לבלות בעבר.

אנו הגענו אל אזור השוק קצת לפני 21:00, האקבר אמנם נמצא בסמטה אבל בהחלט לא קטן ובו שולחנות מוגבהים בחוץ, בר ואזורי ישיבה שונים בפנים. החברים ישבו כבר בשולחן עגול בפנים, כשליד היו הכנות להופעה שהיתה אמורה להתחיל.

היינו רעבים אז עיינו בתפריט האוכל שמכיל מגוון מנות בר/שוק (יש מבצע של שתי מנות ב-69 ש"ח או ארבע ב-128) סטנדרטיות פחות או יותר. תפריט האלכוהול והבירות לא רע יחסית אבל לא זול (במיוחד כשהוא נמצא בשוק).

הזמנו מנת כרובית וסלט ירקות שוק (69 ביחד לשתיהן), כשאני הזמנתי גם שליש מק שוף (36), כשמשום מה קיבלתי את הצ'רי שוף. הטנדר"ש והאחרים היו בשלב הקינוח והוא התלהב מאוד מהמנה של הזיוה סטלה (29) – זיוה ממולאת בנוטלה עם שוקולד לבן בצד, אגסים מתוקים ועוד, ואותה הזמין לחלוק.

המנה של הזיוה סטלה הגיעה גם עם ביצת נוטלה, כשהטנדר"ש התלהב ממנה אף יותר אחרי שטעם ממנה. המנות שלנו גם הגיעו – הכרובית המטוגנת היתה מצוינת (ולכן הזמנו בהמשך עוד אחת), כשהסלט היה די סתמי.

אחרי שהלהקה סיימה לעשן בחוץ (כשהניחוחות הירוקים הגיעו גם לבפנים), החלה ההופעה של אתי גורי במופע פלמנקו טוב וסוחף – השירה, הנגינה והריקוד גם (במיוחד אחרי שהיינו במופע במדריד לא מזמן ויש לנו מקור להשוואה).

הטנדר"ש שכנע את העכברושית להזמין מנת זיוה סטלה נוספת (29), כשהבטיח שיעזור לה איתה, וכך עשה, כשגם היא אותה אהבה.

בסביבות 22:30 החלטנו להמשיך הלאה ואחרי ששילמנו את החשבון, הסתובבנו קצת בסמטאות של השוק ומשם הלכנו לעץ המואר בכיכר השעון ולמעלה לתצפית היפה על קו החוף של תל אביב-יפו מגן הפסגה.

לסיכום: האקבר הוא מקום די סטדרנטי, שמתוקף מיקומו מכוון בעיקר לתיירים – חוץ ופנים (מכאן גם המחירים), כשכמותו בשוק יש גם אחרים. אם אתם אכן נפגשים עם כאלו אז נחמד לשבת שם, במיוחד אם יש הופעה שלאווירה ולחוויית הבילוי רק מוסיפה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

אוגנדה – אלטרנטיבה מתאימה?

זמן: יום חמישי בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: סמטת בית הבד 5, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב אוגנדה (Uganda), האח הקטן של הפאב מירושלים, נפתח לפני כ-6 וחצי שנים בדרום העיר. אחרי 3 חודשים הוא נשרף, אך נפתח מחדש מספר חודשים לאחר מכן.

הסיפור: ניימן הגיע לביקור בארץ וקבענו להיפגש בדרך יפו פינת נחלת בנימין כשמשם כבר נמשיך לבר מתאים. מה זה בר מתאים? אתם ודאי שואלים, כשמדובר בניימן, אושיית ברים ופאבים בוורשה, ברלין ותל אביב, התשובה לא פשוטה כמו שחושבים.

בתור התחלה חשבתי שננסה את האוגנדה, בר אלטרנטיבי/היפסטרי בו לא יצא לי להיות עדיין אחרי שנשרף ונפתח מחדש. הגענו אל המקום קצת לפני 22:00, ניימן מצא בקושי חנייה לאופניים, ואנו ניגשנו אל הבר. לא הרבה השתנה בו מאז הפעם האחרונה שביליתי בו, בר קטן ואזור ישיבה לא גדול בפנים, כשרוב המבלים בחוץ יושבים.

נכנסנו פנימה להזמין בירה ישירות מהבר, שלפחות חוץ מהספאטן (האיכותית ביותר לדברי ניימן, שכנראה התלוצץ), והגולדסטאר הלא משהו הישראלית, הוסיפו לפחות גם שפירא מהחבית.

אני הלכתי על חצי שפירא (32 ש"ח) והוא על הגולדסטאר המקומית (28). חיפשנו מקום לשבת בחוץ אבל לא היה כזה, אז התיישבנו בשולחן קטן ליד הבר בפנים.

ברקע התנגנה לה מוסיקה אלקטרונית, כשבעוד אנו שותים, החל להתמלא במבלים גם החלק הפנימי.

כשסיימנו את הבירות לא ראינו סיבה מיוחד להמשיך ולהישאר שם, וניימן שמח להצעתי לעבור אל הביר שופ ברחוב המקביל, שם אפשר לשתות בירה טובה ובזול.

בביר שופ, כל הספסלים בחוץ היו מלאים, ואנו התמקמנו על הבר בפנים. המקום לא השתנה בהרבה מהביקור הקודם, אבל קצת התייקר כשמחירי הבירות עלו בכמה שקלים (עדיין זול מאוד) והזיתים, שחולקו בחינם, עכשיו 4 ש"ח עולים. נראה היה ששני אנשי הצוות לא עומדים בעומס המבלים כשאנשים חיכו לא מעט זמן לבירות והכוסות הריקות נערמו בערימות.

המתנו בסבלנות מספר דקות לפני שהזמנו שנינו חצי אלכסנדר מיקלר גרין גולד (21), ומכיוון שלא אכלתי קודם הזמנתי גם נקניקיה טבעונית, שנאמר לי שאצטרך לחכות עד שתתחמם כ-20 דקות.

שתינו לאיטנו את הבירה הטובה, כשהמקום נשאר מלא כשהיה. כעבור זמן מה הודיע לי הברמן שהלחמניות אזלו ולי לא היתה עם זה בעיה. הנקניקיה הוגשה לי חתוכה, עם כל התוספות, וקיבלנו גם צלוחית זיתים הפעם בחינם.

ישבנו שם יותר משעה, עד שאליי הצטרפו הטרמפיסטית לשעבר (למי שעוקב עוד מתפוז מההתחלה) ובן זוגה, כשאז ניימן נטש. נשארתי איתם עוד זמן מה, עד שהשארתי אותם ליהנות לבדם עם מאנצ'יס ובירה טובה.

לסיכום: כנראה שאוגנדה זו לא אלטרנטיבה מספיקה. אולי המוסיקה עוד יכולה להחשב טובה, אבל כל השאר סתמי ואפילו הבירה לא זולה. היום יש מקומות טובים יותר בסביבה, להיפסטרים ולאלו שלא, הביר שופ לדוגמא.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאוגנדה – אם אתם לא היפסטרים אפשר לוותר

מולי בלומס – גם כשעוברות השנים

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2017

מיקום: מנדלי מו"ס 2, פינת הירקון 100, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב האירי מולי בלומס (Molly Bloom’s), ע"ש הדמות מהספר "יוליסס", פועל בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, כשגם האח הקטן ליאו בלומס ברמת החי"ל פעיל כבר שנים רבות, ולמשפחה נוסף יחסית לא מזמן עוד סניף בשרונה.

הסיפור: נטול הכינוי חגג יום הולדת ולכבוד המאורע קבענו לצאת לבירה, כשבניגוד ליציאות אחרות בחודש יולי, חיפשתי מקום חדש או כזה שלא בילינו בו זמן רב, כשפתאום נזכרתי בערגה במולי בלומס, שעברו שנים מאז שביליתי בו לאחרונה.

לפטי, נטול הכינוי ואנוכי הגענו אל המקום קצת לפני השעה 22:00. אמנם היה זה יום ראשון, אך עדיין מדובר בחודש יולי, ולכן הופתענו כשהמקום היה כמעט ריק לגמרי ונטול תיירים.

זה לא הפריע לנו להתיישב בשולחן בפנים, כשמלצרית צעירה חביבה דוברת אנגלית הגישה לנו את התפריטים. כמו המקום, שמעוצב כבר אירי מסורתי,  גם התפריטים לא השתנו ממש בשנים האחרונות. תפריט האלכוהול מכיל את אותן 6 אופציות מהחבית (גינס כמובן, קילקני, וויינשטפן, קרלסברג, טובורג ומגנרס סיידר), 28 ש"ח לשליש ו-33 לחצי. יש גם מבחר יפה של בירות בבקבוקים, וכמו כן סוגי וויסקי שונים, בעוד שתפריט האוכל נרחב ומכיל בעיקר מאכלי פאבים טיפוסיים.

    

הזמנו את אותו דבר שהיינו מזמינים לפני 10 שנים – אני חצי גינס (אפשר לשתות אותה עכשיו כשהיא כבר טבעונית) והם חצאי וויינשטפן. בנוסף לפטי ואני הזמנו לחלוק את ההמבורגר עדשים הטבעוני (49 ש"ח).

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות הטעימות. וגם הבורגר עדשים (מטוגן) לא התעכב יותר מדי, והפתיע לטובה.

  

אלינו הצטרף בשלב זה הראשוני, שהגיע על אופניים חשמליות יוקרתיות, כשהוא הזמין חצי מגנרס.

שתינו ואכלנו לאיטנו, והתחלנו לתכנן טיולים משותפים לשנה הבאה בארה"ב וקנדה, כשבינתיים הכל נשאר בגדר חלום בלבד.

לסיכום: כמו הדמות בספר, גם הבר של המולי בלומס לא השתנה בכלל עם השנים (חוץ מהמחירים שעלו בעשור בכ-20 אחוזים), ושומר על סטנדרט אחיד וטוב, אם כי היה אפשר לגוון לפעמים (למשל ברזי בירה מתחלפים או אורחים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש שידורי ספורט והופעות וגם הפי האוור בשעות מוקדמות יותר