אוגנדה – אלטרנטיבה מתאימה?

זמן: יום חמישי בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: סמטת בית הבד 5, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב אוגנדה (Uganda), האח הקטן של הפאב מירושלים, נפתח לפני כ-6 וחצי שנים בדרום העיר. אחרי 3 חודשים הוא נשרף, אך נפתח מחדש מספר חודשים לאחר מכן.

הסיפור: ניימן הגיע לביקור בארץ וקבענו להיפגש בדרך יפו פינת נחלת בנימין כשמשם כבר נמשיך לבר מתאים. מה זה בר מתאים? אתם ודאי שואלים, כשמדובר בניימן, אושיית ברים ופאבים בוורשה, ברלין ותל אביב, התשובה לא פשוטה כמו שחושבים.

בתור התחלה חשבתי שננסה את האוגנדה, בר אלטרנטיבי/היפסטרי בו לא יצא לי להיות עדיין אחרי שנשרף ונפתח מחדש. הגענו אל המקום קצת לפני 22:00, ניימן מצא בקושי חנייה לאופניים, ואנו ניגשנו אל הבר. לא הרבה השתנה בו מאז הפעם האחרונה שביליתי בו, בר קטן ואזור ישיבה לא גדול בפנים, כשרוב המבלים בחוץ יושבים.

נכנסנו פנימה להזמין בירה ישירות מהבר, שלפחות חוץ מהספאטן (האיכותית ביותר לדברי ניימן, שכנראה התלוצץ), והגולדסטאר הלא משהו הישראלית, הוסיפו לפחות גם שפירא מהחבית.

אני הלכתי על חצי שפירא (32 ש"ח) והוא על הגולדסטאר המקומית (28). חיפשנו מקום לשבת בחוץ אבל לא היה כזה, אז התיישבנו בשולחן קטן ליד הבר בפנים.

ברקע התנגנה לה מוסיקה אלקטרונית, כשבעוד אנו שותים, החל להתמלא במבלים גם החלק הפנימי.

כשסיימנו את הבירות לא ראינו סיבה מיוחד להמשיך ולהישאר שם, וניימן שמח להצעתי לעבור אל הביר שופ ברחוב המקביל, שם אפשר לשתות בירה טובה ובזול.

בביר שופ, כל הספסלים בחוץ היו מלאים, ואנו התמקמנו על הבר בפנים. המקום לא השתנה בהרבה מהביקור הקודם, אבל קצת התייקר כשמחירי הבירות עלו בכמה שקלים (עדיין זול מאוד) והזיתים, שחולקו בחינם, עכשיו 4 ש"ח עולים. נראה היה ששני אנשי הצוות לא עומדים בעומס המבלים כשאנשים חיכו לא מעט זמן לבירות והכוסות הריקות נערמו בערימות.

המתנו בסבלנות מספר דקות לפני שהזמנו שנינו חצי אלכסנדר מיקלר גרין גולד (21), ומכיוון שלא אכלתי קודם הזמנתי גם נקניקיה טבעונית, שנאמר לי שאצטרך לחכות עד שתתחמם כ-20 דקות.

שתינו לאיטנו את הבירה הטובה, כשהמקום נשאר מלא כשהיה. כעבור זמן מה הודיע לי הברמן שהלחמניות אזלו ולי לא היתה עם זה בעיה. הנקניקיה הוגשה לי חתוכה, עם כל התוספות, וקיבלנו גם צלוחית זיתים הפעם בחינם.

ישבנו שם יותר משעה, עד שאליי הצטרפו הטרמפיסטית לשעבר (למי שעוקב עוד מתפוז מההתחלה) ובן זוגה, כשאז ניימן נטש. נשארתי איתם עוד זמן מה, עד שהשארתי אותם ליהנות לבדם עם מאנצ'יס ובירה טובה.

לסיכום: כנראה שאוגנדה זו לא אלטרנטיבה מספיקה. אולי המוסיקה עוד יכולה להחשב טובה, אבל כל השאר סתמי ואפילו הבירה לא זולה. היום יש מקומות טובים יותר בסביבה, להיפסטרים ולאלו שלא, הביר שופ לדוגמא.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאוגנדה – אם אתם לא היפסטרים אפשר לוותר

מודעות פרסומת

מולי בלומס – גם כשעוברות השנים

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2017

מיקום: מנדלי מו"ס 2, פינת הירקון 100, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב האירי מולי בלומס (Molly Bloom’s), ע"ש הדמות מהספר "יוליסס", פועל בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, כשגם האח הקטן ליאו בלומס ברמת החי"ל פעיל כבר שנים רבות, ולמשפחה נוסף יחסית לא מזמן עוד סניף בשרונה.

הסיפור: נטול הכינוי חגג יום הולדת ולכבוד המאורע קבענו לצאת לבירה, כשבניגוד ליציאות אחרות בחודש יולי, חיפשתי מקום חדש או כזה שלא בילינו בו זמן רב, כשפתאום נזכרתי בערגה במולי בלומס, שעברו שנים מאז שביליתי בו לאחרונה.

לפטי, נטול הכינוי ואנוכי הגענו אל המקום קצת לפני השעה 22:00. אמנם היה זה יום ראשון, אך עדיין מדובר בחודש יולי, ולכן הופתענו כשהמקום היה כמעט ריק לגמרי ונטול תיירים.

זה לא הפריע לנו להתיישב בשולחן בפנים, כשמלצרית צעירה חביבה דוברת אנגלית הגישה לנו את התפריטים. כמו המקום, שמעוצב כבר אירי מסורתי,  גם התפריטים לא השתנו ממש בשנים האחרונות. תפריט האלכוהול מכיל את אותן 6 אופציות מהחבית (גינס כמובן, קילקני, וויינשטפן, קרלסברג, טובורג ומגנרס סיידר), 28 ש"ח לשליש ו-33 לחצי. יש גם מבחר יפה של בירות בבקבוקים, וכמו כן סוגי וויסקי שונים, בעוד שתפריט האוכל נרחב ומכיל בעיקר מאכלי פאבים טיפוסיים.

    

הזמנו את אותו דבר שהיינו מזמינים לפני 10 שנים – אני חצי גינס (אפשר לשתות אותה עכשיו כשהיא כבר טבעונית) והם חצאי וויינשטפן. בנוסף לפטי ואני הזמנו לחלוק את ההמבורגר עדשים הטבעוני (49 ש"ח).

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות הטעימות. וגם הבורגר עדשים (מטוגן) לא התעכב יותר מדי, והפתיע לטובה.

  

אלינו הצטרף בשלב זה הראשוני, שהגיע על אופניים חשמליות יוקרתיות, כשהוא הזמין חצי מגנרס.

שתינו ואכלנו לאיטנו, והתחלנו לתכנן טיולים משותפים לשנה הבאה בארה"ב וקנדה, כשבינתיים הכל נשאר בגדר חלום בלבד.

לסיכום: כמו הדמות בספר, גם הבר של המולי בלומס לא השתנה בכלל עם השנים (חוץ מהמחירים שעלו בעשור בכ-20 אחוזים), ושומר על סטנדרט אחיד וטוב, אם כי היה אפשר לגוון לפעמים (למשל ברזי בירה מתחלפים או אורחים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש שידורי ספורט והופעות וגם הפי האוור בשעות מוקדמות יותר

אגנס פאב – מעכשיו גם בלוינסקי

ויש גם סקר בונוס בסוף הרשומה – מה המקומות האהובים עליכם בשוק לוינסקי והסביבה?  

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2017

מיקום: הקישון 7 (פלורנטין – שוק לוינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות האגנס פאב (Agnes Pub) המקורי בהוד השרון (אותו גם יצא לי לפקוד לפני כחודש וחצי), והבר הנוסף באבן גבירול (אותו יוצא לי לפקוד אחת לכמה חודשים), פתחו הבעלים סניף חדש לפני פחות משבועיים באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: עם מיעוט המקומות בעיר שמשקיעים בבירות איכותיות, שמחתי לראות שהאגנס עומדים לפתוח מקום חדש, ועוד באזור שוק לוינסקי שאהוב עליי במיוחד. הירושלמי, החולוני, ולאדי מרי, המלומד ואני קבענו להיפגש לבירה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, כשקבענו לעשות זאת באגנס שבדיוק נפתח (והמלומד הבריז לנו בסוף בדקה ה-90 כמובן).

הגענו אל המקום קצת לפני 21:30. השמועה כנראה עדיין לא עשתה לה כנפיים כי המקום היה כמעט ריק, ועוד ביום חמישי בערב. נכנסנו אל הבר, שנראה יחסית די קטן, כשאת פנינו קיבלו ברזי הבירה של המקום, ואנו התיישבנו בשולחן קטן לצד החלון.

המלצרית הגישה לנו את התפריטים, שנראים זהים לאלו שבסניפים האחרים עם 16 בירות איכותיות ברובן מהחבית, בהן של מבשלות בוטיק ישראליות מהנפוצות יחסית (נגב, שפירא, אלכסנדר, ג'מס, מלכה), כולל ברז אורח (חבל רק שאין יותר מברז אחד), בקבוקים ומשקאות נוספים במחירים יחסית סבירים (ובגדלים תקניים). בתפריט האוכל מככבים ההמבורגרים (יש גם אחד טבעוני), פיצות ועוד מאכלי בר טיפוסיים.

 

ולאדי מרי שכבר סיים קודם לכן כשהמתין לנו חצי וויינשטפן ויטוס (33 ש"ח) הזמין עוד אחת. אני טעמתי מברז האורח – שפירא IPA והזמנתי חצי (38), כשהירושלמי הזמין חצי נגב אואזיס (33), והחולוני שליש בלבד (29). אני כבר אכלתי לפני כן, אבל הם הזמינו המבורגרים שונים.

נהננו מהבירות הקרות והטעימות, מהחברה ומהמוזיקה (רוק-בלוז) שברקע התנגנה, כשבינתיים המקום במבלים טיפה התמלא.

  

בזמן שהם אכלו את ההמבורגרים שלהם, הזמנתי לי סיבוב נוסף – חצי אלכסנדר אמברה (32), גם בחירה טובה.

לקראת 23:00 החלטנו לסיים להפעם, שילמנו את החשבון, כשלפני שיצאנו גילינו שיש בפנים עוד חלל עם יותר מקום, אם אתם לא רוצים שיגיע אליכם עשן מעבר לחלון.

לסיכום: באגנס החדש משכפלים את הנוסחא שהצליחה להם עד כה – מבחר בירות מגוונות ואיכותיות עם אוכל ברים מתאים ואווירה שכונתית אינטימית ורגועה. תוספת טובה לסצינת חיי הלילה בסביבה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, כשאפשר גם לעשות סבב ברי בירות מגניב בשילוב הביר בזאר

 

אגנס פאב – זה מה שיש

זמן: יום שני בערב, יוני 2016

מיקום: אבן גבירול 129 (ליד פינת ז'בוטינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: האגנס פאב (Agnes Pub) בתל אביב (אחיו הצעיר של האגנס בהוד השרון), חוגג בימים אלו יום הולדת 5.

הסיפור: אחרי הטיול לארה"ב, שכלל הרבה בירות איכותיות, קבעתי עם לפטי וחיפשתי מקום מתאים בו אפשר ליהנות מבירה איכותית. לביר בזאר בשוק כבר יצאתי עם העכברושית שבוע לפני כן, אז החלטנו שהפעם נלך לאגנס, בו לא בילנו כבר הרבה זמן, והזמנו גם את נטול הכינוי להצטרף.

הגענו אל המקום קצת לפני 22:00, והתיישבנו בפנים בשולחן קטן ליד הבר העליון שבקומת הרחוב.

20160627_215111

תפריטי האוכל (מיני בורגרים) והשתייה היו כבר על השולחן ושמחתי לראות על הלוח שהברז האורח הוא של שפירא IPA, רק כדי להתאכזב מיד כשכששמעתי שזו נגמרה ואינה זמינה יותר.

20160627_215543   20160627_215441

הברמנית ניגשה אלינו ושאלה אם אנחנו רוצים להזמין, אך מכיוון שעדיין התלבטנו מה להזמין מבין הבירות הטובות, הזמנתי בינתים שני מיני בורגרים Viking Junior טבעוני (44 ש"ח), וביקשנו עוד כמה דקות.

זו היתה כנראה טעות, כי המלצרית שעברה לידינו אח"כ והבטיחה כבר לחזור שכחה לעשות זאת, והברמנית שניגשה אלינו בהתחלה, שכחה אף מאיתנו, והיתה עסוקה בלדבר עם יושבי הבר שלידינו.

לבסוף הצלחנו לזכות שוב בתשומת ליבה של המלצרית. נטול הכינוי הזמין  חצי וויינשטפן ויטוס (33), לפטי הלך על הבלו מון שמגיעה רק בכוס של 475 מ"ל (34), ואני ביקשתי טעימה של אלכסנדר גרין.

הבורגרים הגיעו ראשונים. לפטי ואני אכלנו מהם אחד כל אחד, כשהם היו די עסיסיים וטעימים.

20160627_220654

בהמשך הגיעו אלינו מהבר התחתון גם הבירות בצורה מדורגת, כאשר אני לא התלהבתי מהאלכסנדר גרין ובמקום זה הזמנתי חצי נגב אמבר אייל (34).

20160627_221301  20160627_222345

סוף סוף יכולנו ליהנות מהבירות הקרות והאיכותיות, כשברקע התנגנה לה מוזיקת רוק בלוז, ועל מסך הטלוויזיה נבחרת אנגליה שוב עשתה בושות.

למחצית השנייה כבר לא נשארנו קצת ובמקום זאת שילמנו את החשבון.

20160627_224814

משם הלכנו דרומה על אבן גבירול אל ה-Chipstar שמול בניין העירייה, אותו עדיין לא ניסינו. נטול הכינוי ואני הזמנו כל אחד את המנה הקטנה (12 ש"ח). הצ'יפס, שעל פי נטול הכינוי עובר טיגון כפול ומגיע עם רוטב לבחירה, היה פריך וטעים, אך לא משהו כזה מדהים כמו שהייתם אולי מצפים.

20160627_230847

היינו כבר ליד אז נכנסתי גם אל הוניליה, שם גיליתי טעם טבעוני חדש של בננה, אז החלטתי גם אותו לנסות. וכך הגיע לסיומו לילה של בורגר, בירה, צ'יפס וגלידה – אמריקה זה פה.

לסיכום: בכל זאת ישראל זה לא אמריקה, תל אביב זה לא סן פרנסיסקו או ניו יורק, זה מה שיש ואין הרבה מה לעשות. אך למרות השירות הלא מזהיר, האגנס הוא עדיין אחד המקומות הבודדים בעיר בהם ניתן למצוא מגוון בירות בוטיק אותן כדאי להכיר, כשגם המסביב (אוכל, אווירה, מוזיקה) בהחלט יותר מסביר.

 3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

לא כך מתחילים שנה

שנת 2016 רק החלה, ואני קיוויתי למשוך קוראים חדשים לבלוג בפלטפורמה החדשה באמצעות סדרת כתבות על הברים המומלצים בעיר.

לצערי הרב, משאלתי התגשמה אך לא בצורה שקיוויתי לה, כשבעקבות הירי היום בבר/פאב הסימטא שבדיזנגוף עליו כתבתי רק לפני חודש וחצי, "זכיתי" להמון כניסות חדשות בכמה שעות בלבד.

נותר רק לאחל החלמה מהירה לכל הפצועים ולקוות שלהבא לא יגיעו אלי הקוראים בנסיבות טראגיות שכאלו אלא בנסיבות משמחות שקשורות לבילויים.