לאגר אנד אייל – תחנה בדרך

זמן: מוצ"ש, אוקטובר 2018

מיקום: דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב

רקע היסטורי: Lager & Ale לאגר אנד אייל הינו בר בירה בסגנון לונדוני, שנפתח לפני כחודשים במתחם שרונה (מול שדרות יהודית) ע"י הבעלים של הוויסקי בר מוזיאון הסמוך, כשהתכנון הוא להתרחב ולפתוח סניפים נוספים גם בפרברים.

הסיפור: בד"כ אני לא יוצא למתחמים (הנמל, התחנה, שרונה, הארבעה). לטעמי הם די מלאכותיים ומנותקים מהעיר, כשמקומות הבילוי שבהם הם מיינסטרימים למהדרין, כלומר חסרי ייחוד ואווירה ופונים בעיקר לקהל שמגיע מחוץ לעיר.

כשהכוכב העולה הציע שנצא לבלות במוצ"ש (פה חשדתי) הצעתי שאולי בכל זאת נעבור ונבדוק את הלאגר אנד אייל על מבחר הבירות והמחירים הזולים שלו, כשמשם נמשיך לביר בזאר בלוינסקי שם אמורים להגיש את ההולי פרוט המשובחת של מיקלר-אלכסנדר.

הגענו אל המתחם, שהיה די ריק, לקראת 21:00. הלאגר אנד אייל מעוצב ומואר יפה גם מבחוץ – ספסלים ושולחנות עץ, וגם מבפנים – בר עם מבחר ברזים ודיספליי מרשים של בקבוקים, רק הלקוחות חסרים.

הקונספט של המקום הוא שירות עצמי – מזמינים מהבר בפנים בירה ולוקחים אותה החוצה. מבחר הבירות (רגילות וגם פרימיום) כולל כ-15 בירות מהחבית ועוד כ-30 בבקבוקים במחירים זולים ביותר – בסביבות 20 ₪ לחצי מהחבית, 15 לשליש ו- 18 ₪ לבקבוקים. תפריט האוכל לא רחב במיוחד וכולל אוכל רחוב – נשנושים לא מעניין לטעמי.

בעוד הכוכב מתלבט הזמנתי אני חצי גינס מהחבית (22), שנמזגה היטב לפי הכללים. הוא הזמין לבסוף ברודוג פאנק IPA בבקבוק (18) והתיישבנו בחוץ ליד אחד השולחנות.

בחוץ היה די קריר (הסתיו כבר כאן), וכך גם היו הבירות, כשמסביבנו ישבו כמה זוגות בודדים, די משמים. הכוכב הזמין עוד שליש – הפעם פולרס Wild River APA, שקצת אכזבה אותו.

כשסיימנו את הבירות לא מצאנו סיבה מיוחדת להישאר שם והדרמנו לכיוון לבונטין שם הלכנו לחתול הירוק לפיצה. מכיוון שזמן ההמתנה היה כ-20 דקות (בגלל הופעה בלבונטין 7), הלכנו אל ה- Fat Dog שבדרך יפו פינת החלוצים, בה כבר יצא לי לאכול נקניקיה טבעונית (מחלבון אפונה) טובה שבוע לפני כן וכך גם הפעם (אחרי שויתרתי על הכרוב הכבוש שמשתלט על הטעם).

משם הלכנו אל הביר בזאר ברחוב זבולון, כשבאופן מפתיע ראיתי את הראשוני שם בחוץ. הסתבר שהעכברושית המדהימה ארגנה לי מסיבת הפתעה עם מיטב החברים שמככבים בפוסטים השונים והשתלטו על המקום.

אמנם לא באמת היתה הולי פרוט מהחבית (זה סתם היה תירוץ למשוך אותי לשם), אבל נהנתי מאוד מהחגיגה, החולצה המיוחדת, העוגות הטבעוניות וה Dark Matter.

לסיכום: לא ברור מה המודל העסקי של הלאגר אנד אייל או אם מישהו מסבסד לו את השכירות במטרה להחיות את המתחם בלילות. לטעמי אין סיבה מיוחדת לצאת במיוחד אליו למרות מבחר הבירות הבאמת זולות. מקסימום כתחנה בדרך לחגיגות אחרות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר על הדרך, כשאם אתם עובדים או כבר נמצאים באזור אז כדאי

מודעות פרסומת

מבירה לבירה – סיבוב בכיוון ההפוך

זמן: יום ראשון בלילה, ספטמבר 2018

מיקום: שוק לוינסקיפלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: ראו ברשומה על הסיבוב הקודם באזור לפני כחודשיים.

הסיפור: הכוכב העולה הציע להיפגש לבירה מאוחרת בדרום העיר, ומכיוון שהדבר קורה לעיתים די נדירות נענתי להצעתו.

קבענו להיפגש בביר בזאר בשוק לוינסקי, שם הוא שתה כמה ימים לפני כן את הבירה החדשה מסוג New England IPA של מיקלר ואלכסנדר – Holy Fruit. נפגשנו במקום ב-22:30, כשבו היו רק כמה מבלים שישבו בחוץ ובפנים היה ריק לגמרי.

התיישבנו על הבר והזמנו שנינו חצי הולי פרוט (29 ש"ח) . התפריטים השתנו מעט כשמחיר הבירות מהחבית עלה בשקל אחד, וגם תפריט האוכל הצטמצם (זמני עד למעבר לתפריט חדש נאמר לי מאוחר יותר).

בנוסף הזמנו לנשנש געלה פיצוחים (15), סלט עלים עם בוטנים קלויים ומלוחים.

הבירה החזקה (8%), שהינה דאבל IPA, הריחה היטב והיתה מצוינת – פירותית, כשותית ולא מרה מדי. לגמנו אותה לאיטנו בהנאה.

אחרי שסיימנו החלטנו להדרים קצת לפלורנטין, הגענו אל שדרות וושינגטון, שם עצרנו בברטון קרפרי, כשהכוכב רצה להשביע את רעבונו. אני חשבתי לקחת מלבי טבעוני מהמלביה, אבל כוס קפה שנפלה לרצפה בגלל גבר שיכור והתיזה עליי, הבריחה אותי בחזרה אל הברטון שם גם אני הזמנתי לי קרפ טבעוני.

משם המשכנו אל הביר סטיישן בשטרן פינת פרנקל. השעה היתה כבר כמעט חצות, ועוד יום ראשון, אז לא ציפינו שיהיו שם יותר מדי נפשות. מה שכן הפתיע זה שהתפריטים גם פה התחדשו – תפריט הבירות המלא הודפס סוף סוף, וגם תפריט האוכל התעדכן (למרות שהוא זמני), ומכיל עכשיו יותר אופציות טבעוניות ראויות.

הכוכב העולה הזמין חצי אלכסנדר גרין (26), כשאני החלטתי הפעם לוותר. ישבנו בחוץ כשלידינו ישב בחור קצת מסטול אבל עם שמיעה די טובה, כשבסוף עזרתי לכוכב עם לגימה או שתיים.

לסיכום: הקסם בביר בזאר פעם היה הבירות המתחלפות מהמבשלות השונות, היום מתוך 10 בירות מהחבית, 8 הן שלהם קבועות. עדיין בשביל בירה איכותית כמו ה Holy Fruit שווה לקפוץ במיוחד.

הביר סטיישן לא חידשו יותר מדי מאז שנפתחו, אולי עכשיו עם תפריט האוכל החדש שייצא בקרוב, יהיה כדאי לבוא שם לקצת יותר מבירה מזדמנת טובה מהמגוון הנרחב.

אין עדכון בסולם עכברוש העיר

ביר בזאר לוינסקי במונדיאל – מוכנים לרבע הגמר

על הביר בזאר בלוינסקי כתבתי כבר כמה ביקורות, ולא השתנה הרבה מהפעם האחרונה. אז למה אני כן כותב עליו פוסט? בגלל המונדיאל כמובן.

כשרוצים לראות משחק בחוץ עם חברים ולא בבית תמיד נשאלת השאלה איפה כדאי לקבוע – מקרן איכותי? אוכל ובירות ברמה? מקום עם אווירת כדורגל חמה? לא פשוט למצוא מקום שנותן מענה לכל השלושה.

הבעז"ב הציע שנצא לראות את בלגיה-יפן, משחק שעל הנייר לא נראה כזה מעניין אבל עדיין, ואני חיפשתי מקום שלא יאכזב כמו הארגז (מזל שאז לא באתי רק כדי לראות את המשחק).

אחרי בדיקות והתלבטויות החלטנו על הביר בזאר בלוינסקי, שם יש בירות טובות, אוכל, מקרן באיכות גבוהה כך בדף שלהם נכתב, ואווירה של פאב, כשליתר ביטחון הזמנתי מקום בפנים מול המסך.

הגעתי אל המקום, שהיה מלא רק בחציו (אולי בגלל האטרקטיביות של המשחק), קצת לפני 21:00 שם כבר חיכה הבעז"ב, במקום טוב כפי שהוזמן. הוא כבר היה בבירה הראשונה שלו ואני הזמנתי אחת גם כן. משום מה בגזרת הפיצוחים יש עכשיו רק גרעינים (פעם היו שם יותר דברים) אז ויתרנו על זה. הזמנו וחלקנו סנדוויץ שוק טעים, וסלט ביג לוינסקי סביר (יותר מדי כרוב, פחות מדי רוטב ודברים אחרים), בזמן שצפינו במחצית הראשונה, שהוקרנה אמנם במקרן איכותי, אבל לא המריאה לגבהים מיוחדים.

עם המחצית השנייה, וגם הבירה השנייה, החל המשחק האמיתי, יפן הובילה 2-0 תוך מספר רגעים. הבלגים לא נלחצו, ועם החילופים הנכונים, חזרו לעניינים (כשהבעז"ב שתה בינתיים גם בירה שלישית ונישנש סאלוף קראנץ'), עד הגול במתפרצת שהכריע את המשחק 3-2 לבלגיה בתוספת הזמן אחרי הדקה ה-90, בהחלט משחק מדהים.

אחרי המשחק יצאנו לסיבוב לילי באזור השוק ופלורנטין, בדרך נכנסנו אל הביר סטיישן, ששוב היה ריק, למרות מבחר הבירות המרשים.

בשורה התחתונה אם אתם מחפשים מקום טוב לראות בו את רבע הגמר או המשך המונדיאל, הביר בזאר בלוינסקי בהחלט מוכן (רק תבדקו אם הוא לא סגור בשישי בערב או בשבת). עם קצת יותר שיווק ומבצעי מונדיאל מיוחדים, יהיה שם גם הרבה יותר קהל.

 

 

 

תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

ביר בזאר לוינסקי – עומד בפני עצמו

זמן: יום חמישי בלילה, מאי 2018

מיקום: זבולון 13, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) בשוק לוינסקי נפתח לפני כשנה ורבע כחלק מהתרחבות מבשלת הבוטיק ורשת הברים הישראלית שלה סניפים בשוק הכרמל, מחנה יהודה ועוד.

הסיפור: בזמן האחרון לא יצא לי יותר מדי לצאת לבלות בלילות, כשגם עם החברה מהעבודה הישנה לא נפגשתי כבר זמן רב. אחרי תיאומי לו"ז מתישים, הצלחנו להוציא את המפגש לפועל, כשהפעם שכנעתי אותם לרדת לדרום העיר בלי חשש לחניה (הצעתי גם לשמש כוולה פרקינג אם לא תהיה ברירה) ולהיפגש שם בביר בזאר לתיקון החוויה שהיתה להם משוק הכרמל (פשוט באנו בשעה לא נכונה כשהאזור מטונף ומצחין אחרי שעות הפעילות של השוק ולפני הניקיון).

קבענו בשעה 20:00 לערך, ולשמחתם הם מצאו חנייה וכבר ישבו ארבעתם בשולחן בפנים כשאני הגעתי מספר דקות אחריהם. ה"אכלנית" בחבורה שעשתה שיעורי בית, שאלה אותי מה עם הכרובית, אך התפריט כבר השתנה מאז, כשגם תפריט הבירות מהחבית משתנה כל הזמן.

התלבטנו בין הבירות השונות, וגם לקחנו לפני כן מספר טעימות. בסופו של דבר בחרנו להזמין כל אחד משהו אחר – גאלגר, וויטני, שפירא שלאגר, דודהשך כשאני התחלתי עם בינדי דווקא (כל הבירות ב-29 ש"ח לחצי, 23 לשליש). הזמנו גם צ'ייסרים לכבוד המפגש, וכמובן גם אוכל רב.

הבירות והאוכל זרמו היטב ביחד והשיחה קלחה, כשברקע ה-DJ תקלט מוזיקת רוק טובה ולא שחוקה.

בשלב מסוים נפתח בפנים גם סוג של בזאר בגדים של מעצב או מעצבת אך לא בדקנו לעומק את העניין.

המשכנו לסיבוב שני וגם שלישי של משקאות ונהננו מהאווירה ומהחברה. החיסרון היחיד היה שמכיוון שהמקום פתוח לרחוב כל עשן הסיגריות מבחוץ (לפחות לא מעשנים בפנים) זרם עם הרוח פנימה.

בסביבות 22:30 החלטנו שמספיק לערב זה, שילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום אחרי ששלחתי את החבורה לגלידה משובחת לא הרחק משם בפלורנטין אצל אניטה.

לסיכום: הביר בזאר של שוק לוינסקי עומד כבר בפני עצמו כך נראה (יש גם הופעות חיות בערבים אחרים בשבוע ועוד הפתעות), ופועל היטב בגזרה. מצד אחד זה טוב שיש כזו רשת ברים למבשלת בוטיק ושהם מוציאים ומציעים עוד בירות חדשות משלהם מהחבית. אך מצד שני זה אומר שכבר כמעט ואין בירות איכותיות ומיוחדות מהחבית של מבשלות בוטיק ישראליות אחרות שפעם כן היו וזה קצת חבל.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

קפה קאימק – מייצג נאמנה

סקר המקומות של שוק לוינסקי ממתין לכם בסוף הפוסט

זמן: יום שני בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: לוינסקי 49, שוק לוינסקי – פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: קפה קאימק (Caffe Kaymak) נפתח לפני כ-8 שנים, ע"י יוסף כהן, איש עסקים שהגיע מאוסטרליה, ולא מצא בית קפה לשבת בו בשוק לוינסקי. בעקבות דרישות העירייה, המקום התרחב וכך גם התפריט הצמחוני טבעוני המשתנה. כשהמקום פתוח גם בערבים ובלילות ויש בו מדי פעם גם הופעות.

הסיפור:קבעתי עם הג'ינג'י העצבני מפגש 1 על 1, הוא העדיף אזור רגוע יותר עם חניה, אז שוק לוינסקי נבחר. נפגשנו בשוק בסביבות השעה 22:00, רחוב זבולון היה די הומה, במיוחד הביר בזאר, שם התקיימה הופעה רוק-בלוז של יום שני.

אנו חיפשנו מקום קצת יותר שקט שנוכל לשוחח, וגם שאוכל לאכול בו משהו כי הייתי רעב, אז המשכנו אל קפה קאימק, שנראה קצת שאנטי וזרוק. זה היה אף הוא די מלא, כשבחוץ היו הניחוחות הטיפוסיים למראה של המקום.

התיישבנו בשולחן מוגבהה בפנים, כשהמלצרית הפנתה אותנו לקיר עליו יש לוחות עם התפריטים. העקרון בקפה קאימק די פשוט – תבשילים בסגנון הודי, סלטים, שתייה מקומית בעיקר (כולל אלכוהול) וקינוחים במחירים מזמינים.

התלבטתי בין התבשילים השונים, עד שהמלצרית פתרה את הבעיה והציעה לנו לקחת את הטאלי המשולש (64), שתי צלחות אורז מלא שמגיעות עם 3 תבשילים מהתפריט – מרק שעועית, עדשים עם פירות יבשים ועוד עדשים עם לימון כבוש. חוץ מזה הזמנו גם שתייה – ערק רוזטה היביסקוס בשבילי (22) וחצי גולדסטאר (24) לעצבני.

השתייה הוגשה לנו די מהר, כשהמשקה שלי היה מתקתק וטעים, שילוב טוב בין הערק לשקדים.

כעבור מספר דקות הגיעו גם האורז עם התבשילים, טריים ומתובלים – פשוט משביע וטעים.

בינתיים המקום כבר די התרוקן ואנו נשארנו כמעט לבדנו. רציתי גם משהו מתוק לקינוח ובהמלצת המלצרית הזמנתי את המלבי הטבעוני (18) שאף הוא לא אכזב.

ישבנו עוד מספר דקות עד שביקשנו ושילמנו את החשבון.

לאחר מכן חזרנו אל הביר בזאר, בו מתקיימים ארועים מיוחדים לכבוד האוקטוברפסט. ההופעה בינתיים כבר הסתיימה המקום התרוקן אף הוא. אנו התיישבנו על הבר לבירה בקטנה – שליש נגב (23), לפני שסגרנו את הערב בחצות.

לסיכום: קפה קאימק מייצג נאמנה את השוק בו הוא נמצא, עם אוכל טעים ומשביע על בסיס הסחורה של השוק, אלכוהול זול באווירה נינוחה ובלי עיצוב מוגזם, גימיקים או פוזה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.