אברהם הוסטל – חתול שמן על הגג

זמן: יום שלישי בלילה, מאי 2023

מיקום: לבונטין 21 (מפגש עם רחוב הרכבת ויהודה הלוי), תל אביב

רקע היסטורי: הסניף התל אביבי הענק של רשת האכסניות אברהם הוסטל (Abraham Hostel) נפתח לפני כ-6 שנים, בצומת מרכזית בעיר, ממש מעל רחוב יהודה הלוי, שם כבר הסתיימו עבודות הרכבת הקלה. בקומה הראשונה של ההוסטל יש חלל גדול ובו בר, בו מתקיימים גם אירועים שונים (פסטיבל הבירה למשל), כשבקומת הכניסה ועל הגג בקומה השלישית נפתחו לאחרונה שני ברים של הרשת והמבשלה של הביר בזאר, לה סניפים גם בשוק הכרמל, הפשפשים, הבימה ובירושלים.

הסיפור: באברהם הוסטל ובתוכו הביר בזאר כמעט ביליתי עם העכברושית וכמעט גם עם החולוני בחודש אפריל, אך בסוף היינו במקומות אחרים, כך שהוא היה היעד הבא לבירה.

אחרי מספר פעמים שניסינו, הצלחנו לבסוף לקבוע מפגש לבירה עם החברים מהעבודה הקודמת – המשתדרג (צריך למצוא לו כינוי חדש), הלריס, והמפליא בסיפוריו, כשמקום המפגש שבחרתי היה האברהם הוסטל (בו כבר יצא לנו לבלות יחדיו לפני כמה שנים).

הגעתי ראשון אל הקומפלקס הגדול קצת אחרי 9 בערב. הבר של הביר בזאר בכניסה להוסטל היה נראה פחות אטרקטיבי, בבר שבקומה הראשונה בדיוק הסתיים אירוע כלשהו עם הרבה מבוגרים, אז עליתי לבדוק את הבר החדש של הביר בזאר על הגג.

הגג הינו לוקיישן מרכזי ומצוין, כשמסביב של גגות תל אביב עם כל מגדלי הבנקים ועוד. במקום לא היו יותר מדי אנשים, אך בכל זאת התיישבתי על הבר, כשהברמן החביב בירך אותי לשלום.

בבר עשרה ברזים של בירה מהחבית, כמעט כולם הבירות המוכרות של הביר בזאר (הסתבר בהמשך שלא כולן בהכרח זמינות בשלב זה), ויש גם קצת אוכל – נאצ'וס, פיצה וחומוס של המקום.

את הבירות של הביר בזאר אני כבר מכיר, אבל פחות מתחבר. לכן לקחתי טעימה של בירה חדשה שלא הכרתי של משק קלוצמן בסגנון PA עם נגיעות לימון. זאת היתה לא רעה אז הזמנתי ממנה חצי (32).

לא חלף זמן רב וגם הלריס והמשתדרג הצטרפו אליי על הבר. הלריס, שהזמין חצי בינדי (32) התחיל בשיווק אגרסיבי של קורס שחייה בסגנון west, כאשר המשתדרג רק ניסה להבין בינתיים עם הברמן אם הגלאגר היא לאגר מספיק גנרי לטעמו (32).

הזמנו גם נאצ'וס עם סלסה לנשנש (32), כשהמפליא בסיפוריו הצטרף אלינו והזמין חצי דודש'ך (32) וצלוחית נוספת של סלסה כי חשש מדאבל דיפינג.

התעדכנו ושוחחנו על כל מיני, בעוד שהמפליא בסיפוריו לא היה במיטבו הפעם. תוך כדי החברים הזמינו גם פיצה (45) ועוד נאצ'וס (לא רעים בכלל).

על הגג עם הבריזה לא הרבה השתנה, באו עוד כמה תיירים ותיירות צעירים, כשהברמן הציע והכין להם איזה קוקטייל עם עשבים מהגינה.

בינתיים החברים הזמינו עוד סיבוב של בירה, עליו אני ויתרתי. כשהבנו שעל הגג לא הולך הרבה להשתנות, החלטנו לרדת למטה לקומה ראשונה עם הכוסות, שם נמצא הבר הגדול ואולי גם משהו לאכול.

בדרך עברנו בחדר המשחקים של ההוסטל, שימו לב לכיתוב על הקיר.

החלל הגדול של הבר היה די ריק, ומסתבר שגם שם אין יותר מדי מה לאכול (פיצה או בייגל). בכל זאת נשארנו לעוד סיבוב בירה, שם יש קצת מבחר שהוא לא של הביר בזאר (אני הזמנתי שליש שפירא IPA שעלתה 24), ושיחקנו קצת פוסבול וסנוקר כמו בימים הטובים של פעם.

יצאנו מההוסטל בסביבות 23:30, כשהמפליא בסיפוריו עדיין היה רעב. קפצנו לטאקרייה ולעוד מקום של פיצה, אך מכיוון שזה לא אוכל במקומות שמגישים חזיר, הוא ויתר עליהם.

לפני שנפרדנו, הסתובבנו עוד קצת כשבדרך נתקלנו ב One Bar Mikve שנמצא בירידה במדרגות ליד מכון קעקועים קטן. בר של פעם שהיה ריק (יש מצב שבאנו בשעה מוקדמת מדי) אולי עוד נחזור לשם.

לסיכום: לבר של הביר בזאר על הגג של האברהם הוסטל יש פוטנציאל – לוקיישן, אוויר, נוף, הרבה בירות, אבל הוא עדיין לא ממומש. כדי שיגיע לכך, צריך יותר מגוון של משקאות ואוכל (עוד בירות חוץ מהבירות הביר בזאר), מחירים קצת יותר אטרקטיביים, (בסניפים האחרים של הביר בזאר המחירים היו יותר זולים בפעם האחרונה שהייתי), ולגרום לכך שיבוא יותר קהל – תיירים מההוסטל ובכלל.

גם לבר הגדול של האברהם הוסטל (שנראה מקום מגניב לשהות בו אם אתם תיירים בתקציב לא גבוה) עצמו יש פוטצניאל, אך בתנאי שיש אירוע/קהל.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר. רצוי לבדוק את מצב התפוסה כשמגיעים ואם זה ערב חלש למצוא בסביבה מקום אחר.

ביר בזאר – מבירה לבירה בשוק הכרמל

זמן: יום שלישי בלילה, אוגוסט 2022

מיקום: ישכון 36 פינת יום טוב , תל אביב

רקע היסטורי: הסניף הראשון שהוא גם בר של מבשלת הביר בזאר (Beer Bazaar) שהתחילו בדוכן סמוך בשוק הכרמל נפתח לפני יותר מ-7 שנים. מאז המבשלה הדרומית, שמציעה שלל בירות בוטיק ישראליות, הרחיבה את רשת הברים שלה ופתחה סניפים נוספים, רובם בשווקים – הפשפשים, מחנה יהודה, שוק לוינסקי שנסגר לפני שנתיים, ועוד אחד מול הבימה. המבשלה שרדה את הקורונה בזכות מארזי משלוחים, מבשלת בשביל אחרים, ובקרוב מתכוונת לפתוח מבשלה נוספת.

הסיפור: יולי-אוגוסט זוהי עונת התיירים, בה חברים שעברו להם לחו"ל באים לביקור (הכוכב, הבעז"ב, ניימן ואחרים), וכתוצאה מכך יוצאים הרבה לבלות.

הפעם הגיע תורו של ההולנדי/חולוני המעופף שהגיע לביקור קצר יחסית. הירושלמי ביקש שנצא למקום שהוא לא דרום העיר, אז אחרי שבילינו הרבה באזור הנחלה לאחרונה, הגיע הזמן לצאת לאזור שוק הכרמל – כרם התימנים, שם לא ביליתי כבר זמן מה.

הגענו אל האזור בסביבות 22:00. בדרכינו אל תוך האזור שמענו לא מעט דוברי שפות זרות, אך הסמטאות עצמן לא היו מלאות.

החולוני והירושלמי היו רעבים אז חשבתי לקחת אותם אל דוכן האמפנדס Che, אך זה היה סגור, אז המשכנו משם למעלה ביום טוב אל עבר הביר בזאר, בו לא הייתי זמן רב.

הביר בזאר בשוק הכרמל היה פעם אחד מהמקומות המועדפים עליי, עם בירות של המבשלה וכמה ישראליות אחרות מהחבית. אך מתישהו עברו להציע בו רק את הבירות הקבועות של הביר בזאר בברזים (ובנוסף סיידר של באסטרס ועוד אחת מתחלפת), ולמרות שיש מגוון סוגים, לא מצאתי בירה כזו שאני מספיק אוהב כדי להגיע במיוחד.

במקום היו מבלים בחוץ בעיקר אך היו מספיק שולחנות פנויים. אנו התיישבנו בשולחן בחוץ על הסמטה, כשמלצר צעיר ניגש אלינו לקחת הזמנה והביא לנו בינתיים קרטון פופקורן קטן על חשבון הבית. החברים כאמור היו רעבים, אך למרות שיש תפריט אוכל במקום, היתה תקלה במטבח, כשחוץ מפיצה ונאצ'וס לא היה משהו אחר (אולי זה קשור למודעה של דרוש טבח.ית). החברים הזמינו פיצה עם תוספת בצל לכל אחד (32 ש"ח), ואילו אני הזמנתי נאצ'וס עם סלסה (32) שיהיה משהו לנשנש עם הבירה.

ביר בזאר – תפריט

בגזרת השתייה החלטתי לנסות את הברז המתחלף – Session Pressure Drop, בירת IPA אך פחות חזקה כפי שאמר המלצר (32 לחצי). הירושלמי הלך על שליש סיידר לימונדה חמוציות (28), והחולוני שחיפש בירת חיטה בווארית הזמין שליש וויטני (28) שאמורה להיות בסגנון.

המשקאות של החברים הגיעו די מהר, וגם נראו שנמזגו בצורה מהירה יחסית. לשלי לקח עוד דקה שתיים, וכשזו הגיעה הרמנו לחיים.

הירושלמי פחות התחבר לסיידר, החולוני אמר שהוויטני יותר מזכירה הוגארדן מאשר בירה בווארית, ואילו הבירה שלי היתה לטעמי.

הפיצות והנאצ'וס הגיעו ביחד לשולחן. הפיצות עצמן היו די גדולות ולא רעות לפי מה שדיווחו החברים, כשהנאצ'וס משקית היו בתמחור די גבוה יחסית לאיכות ולכמות שהוגשה.

נהננו מהאוויר הנעים, מהחברה ומהשיחה (שאלה שעלתה – מי יותר יפות ההולנדיות או הישראליות?), כשתוך כדי העפתי מבט במבחר הבקבוקים שאפשר להזמין או לקנות הביתה, שכוללים גם הרבה של מבשלות ישראליות אחרות, למרות שלא מצאתי את הבירות הספיציפיות שחיפשתי.

בקבוקים בביר בזאר – חלק מהמבחר

חיכינו גם שהמלומד יצטרף אלינו, וכשזה הגיע שילמנו את החשבון והמשכנו הלאה לסיבוב שני.

זה היה במרחק של 10 מטרים, בבסטה בר ברק הסמוכה על סמטת יום טוב, שפתוחה כבר חמש שנים, למרות שרוב הזמן נראה שאין שם הרבה אנשים.

לצערי הפעם לא היו זמינות הגיבור IPA או נגב, אז הזמנו כולנו שליש מלכה (30), כשהמלומד הזמין גם פיצה שהיתה גם יותר קטנה וגם יותר יקרה מזאת של הביר בזאר, וגם לא משהו לפי מה שאמר.

אמנם היה נחמד לשבת על הסמטה עכשיו שפחות חם, אבל היינו יכולים למצוא מקום טוב אחר לבירה זולה ונשנוש גם. לפחות קבענו לחודש מאי באמסטרדם.

אחרי שסיימנו את הבירה, רצה הירושלמי קינוח אך לא מצאנו בכרם משהו טוב שפתוח. אז ניצלנו זאת להליכה לנווה צדק בשעה די מאוחרת.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשהגענו לרחוב שבזי. האניטה כבר היו בשלבי סגירה, אבל הסכימו לקחת מהירושלמי והמלומד הזמנה בתנאי שזה מחוץ לסניף והתשלום באשראי. תוך כדי משך זקנקנו המיוחד של המלומד את תשומת הלב של עוברת אורח עם 20K עוקבים בלינקדאין, מה שהמשיך לסוג של שיחה מעניינת איתה, בלשון המעטה, וגם עם חברתה שעוסקת בתחום פגועי הנפש. החולוני המעופף אפילו קיבל הצעה להיות הנציג שלה באמסטרדם.

לסיכום: תמיד טוב שיש בעיר מקומות כמו הביר בזאר שמציעים מבחר בירות מקומיות שונות מהשטאנץ הדי קבוע במרבית המקומות. מבחינה אישית חבל שהם לא מגוונים בברזים – יותר של מבשלות אחרות, או אפילו כאלו מהמיוחדות שלהם שהם מציעים בבקבוקים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לביר בזאר – אפשר לבקר, כדאי אפילו אם לוקחים תיירים לסיבוב באזור השוק והכרם

אלברט 1943 – המודל החדש?

 

זמן: יום שני בלילה, יוני 2021

מיקום: סמטת יום טוב 29 פינת מל"ן, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: אלברט 1943 – Albert TLV, הינו בר מסעדה שנפתח לפני כשנה וחצי לערך בכרם התימנים/שוק הכרמל, ונקרא על שם דוקטור אלברט הופמן שגילה והתנסה ב L.S.D בשנת 1943, כשגם המקום בעיצובו ובתפריט בנוי בהשראת התרבות הפסיכודלית על פי הגדרתו העצמית.

הסיפור: אחרי תקופה קצת עמוסה, עכברוש העיר חוזר לעניינים לאיטו. היציאות האחרונות, היו לאזור יהודה הלוי/מקווה ישראל, שוק לוינסקי והסביבה (דרומית לרוטשילד), בהם פקדנו בין היתר את התדר, כולי עלמא (שהיה ריק בשעה מוקדמת יחסית במוצ"ש), אברהם הוסטל (גם ריק, אחרי אירוע ה- T-Market), ואחרים, כשבסוף הגענו איכשהו תמיד לברירות המחדל – הביר שופ וטוני ואסתר, עליהם כבר רשמתי לא מזמן ולכן לא התפרסמו ביקורות חדשות.

על מנת לגוון, קבעתי הפעם עם הכוכבים העולים מהעבודה של פעם (בהם זה שהגיע מתאילנד), בשוק הכרמל, כשהאלברט לידו חלפתי בביקור הקודם שם לא מזמן ונראה מעניין, נבחר כמקום המפגש. 

הכוכב העולה מתאילנד ואני הגענו קצת באיחור של כחצי שעה לקראת 22:00, כאשר שני החברים שכבר חיכו לנו שם, בדיוק התיישבו סוף סוף בשולחן שהתפנה (ליד השירותים).

הסתבר, שהמקום לא כולל שירות, כלומר צריך לגשת לדלפק ולבצע הזמנה. הכוכב התאילנדי ואני ניגשנו לשם במהרה, שם קיבלה את פנינו צעירה נחמדה. התפריטים תלויים על הקיר, כשבגזרת האוכל יש בעיקר פסטות, פיצות וסלטים (כולל לא מעט אופציות טבעוניות), ובמשקאות אין הפתעות מיוחדות מחוץ לסטנדרט, מגוון מצומצם של בירות מהחבית (קרלסברג, טובורג, ויינשטפן) וכמה קוקטיילים.

הכוכב הזמין סלט פסטה מתוסבכת (השם בהשראת הקו הפסיכדלי של המקום), ובירה, אותה קיבל מיד אבל בכוס מפלסטיק. אני הזמנתי פיצה טבעונית אישית – אוטופיה (48 ש"ח), אך ויתרתי על הבירה בגלל המבחר הדל והפסולת המיותרת.

חזרנו לשולחן עם איתוריות שקיבלנו, כדי שיודיעו לנו כשהמנות מוכנות. כשבינתיים מצאתי פיתרון לבעיית הבירה – הבסטה בר ברק הסמוכה, שם הזמנתי הגיבור IPA מהחבית, בכוס זכוכית גדולה, כשהתחייבתי להחזירה אחר כך.

השלמנו פערים, כשמסביבנו באו והלכו בסמטה ולשירותים מבלות ומבלים. הכוכב התאילנדי קיבל את המתוסבכת שלו בכלי חד פעמי, בעוד שהפיצה שלי בוששה מלבוא. ניגשתי פעם ועוד פעם אל המוכרנית הצעירה שליד הקופה, זו התנצלה על העומס ואמרה שעוד מעט הפיצה מוכנה, אך בסוף האיתורית צפצפה רק כעבור שלושת רבעי שעה! לפחות הפיצה היתה טעימה.

תוך כדי הזמינו החברים עוד אוכל ושתייה, כשלאחר מכן החלטנו להמשיך לעוד מקום בשוק – הביר בזאר שנמצא באותה הסימטא 20 שניות בהליכה.

בבירבזאר, שהיה לא עמוס (אך די מלא יחסית לשעה המאוחרת באמצע השבוע), מציעים כ-10 בירות מגוונות מהחבית, כולן מהמבשלה שלהם (ואותן אני אישית פחות אוהב), בניגוד לעבר אז היו גם ברזים מתחלפים של מבשלות אחרות. בחוץ יש דיספליי מרשים של הבירות של המבשלה גם בבקבוקים, כשלפחות בפנים יש מלאי יפה של בקבוקים ממבשלות ישראליות נוספות מהן אפשר לבחור (בניגוד למה שהיה בסניף של שוק הפשפשים בביקורינו האחרון).  

החברים הזמינו בינדי, דודהש'ך וחתול שמן, ואני הזמנתי דארק מאטר בבקבוק. שתינו וקשקשנו עוד זמן מה, כשעל הרצפה לידינו עברו כמה גו'קים מהשוק, עד שסיימנו את הבירות וסגרנו את הבילוי בסביבות חצות.

לסיכום: בשוק הכרמל יש אווירה כמעט בכל מקום בו תבחרו לשבת לאוכל, נשנוש ושתייה. המודל של טייקאוויי וישיבה בסמטאות יכול להיות נחמד לגיוון וערבוב ממספר מקומות, אך בתנאי שהשירות ברמה, ושלא יוצרים סתם עוד פסולת חד פעמית לא מתכלה – באלברט כרגע זה לא המצב וחבל שכך. 

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר ולמצוא בסביבה מקום אטרקטיבי וסביבתי יותר

 

ביר בזאר שוק הפשפשים – 100 רק על הנייר

זמן: שני בלילה, אפריל 2021

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי החמישי של מבשלת הבוטיק הישראלית – הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי שנסגר קצת לפני הקורונה, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), נפתח לפני שנתיים וחצי בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפור: הביקור הקודם בביר בזאר בפשפשים היה לפני שנה וחודשיים, קצת לפני שהקורונה פרצה אל חיינו. זה היה מוצלח מאוד, לכן החלטנו לחזור אליו שוב עכשיו כשאפשר, לכבוד יום הולדתו של לפטי המבוגר.

נטול הכינוי ואני הגענו אל האזור בסביבות 21:00. גם הפעם בדרך לביר בזאר עברנו ליד היאפא כנאפה, כשמכיוון שלא היה תור והבנו שלפטי מאחר, החליט נטול הכינוי להזמין לו כנאפה, אותה אכל בהנאה על ספסל ברחוב.

בביר בזאר היו תפוסים בערך כחצי מהשולחנות שבחוץ, כשהבר שבפנים היה ריק, אז התיישבנו בקצהו שקרוב לרחוב, כשברמן חביב וידידותי קיבל את פנינו.

היצע הברזים מהחבית הצטמצם כמעט בחצי מאז הביקור הקודם שנה לפני, כשגם הבירות שהופיעו על הלוח, לא היו זמינות בחלקן. גם היצע הבקבוקים על המדפים הצטמצם משמעותית וכלל בעיקר את הבירות של מבשלת הביר בזאר או כאלו שהם מבשלים לאחרים, ומבחר בירות של מבשלת הגיבור.

אפריל 2021:

לעומת 2020:

התפריט לא השתנה יותר מדי:

נטול הכינוי רצה להזמין חצי וויטני, אך זו לא היתה זמינה ובמקומה היתה בירת "תו כתום חיטה" חדשה ממנה הזמין חצי (29 ש"ח). אני הזמנתי שליש של הגיבור Indian Pale Ale כך אמר לי הברמן שבבירות נראה פחות מתמצא (25), וכמו כן צ'יפס קטן (21). 

ברקע התנגן פסקול של מיטב הלהיטים של Queen, הצ'יפס הגיע (סטנדרטי), מזג האוויר היה נעים, ולפטי הצטרף אלינו סוף סוף והזמין אף הוא שליש חיטה מהחבית (25), כדי שנוכל לשתות במקום אחר את הסבב שני.

• 

בין לבין דיברנו קצת על שוק משחקי המציאות המדומה, כשהברמן שהסתבר כמפתח משחקים שכאלו היה שותף לשיחה, וכמו כן על שוק מפתחי השבבים הרותח (זה הזמן להסבת מקצוע?).

החלטנו להמשיך למקום אחר לסיבוב הבא (וגם ויתרתי על שישיה הביתה בעקבות המלאי הדליל), שילמנו את החשבון שיצא 100 ש"ח (על הנייר) והמשכנו הלאה

נכנסנו אל סמטאות השוק לחפש אחרי מקום לשבת לסיבוב שני, עברנו ליד המיין בזאר אך לא מצאנו משהו מעניין מהחבית. המקומות שבשוליים היו די ריקים, כשהפספרטו לו היה היצע בירות בוטיק מגוונות נסגר לצמיתות. האקבר, השאפה והאחרים הידועים והמיינסטרימים היו מלאים ועמוסים דווקא, ואנחנו ויתרנו על סבב שני שם. במקום זאת חזרנו שוב אל היאפא כנאפה, שם היו עכשיו קצת יותר בחוץ אנשים שחיכו למנות, אבל לשמחתנו לא היה תור להזמנות. לפטי ואני הזמנו כנאפה (אני טבעונית עם פיסטוק במקום גבינה), אותה אכלנו בהנאה תוך כדי הליכה, כשחלפנו גם ליד הניסו שממבלים המה.

לפטי פרש, ואנחנו המשכנו בסוף לעוד סיבוב – בשוק לוינסקי, שהיה רגוע יחסית לפעם הקודמת כשהיינו לא מזמן. הלכנו אל הבר החדש שמציע חצי בירה מהחבית ב-15 ש"ח (במזומן). הבלו מון לא היתה טובה, אז נטול הכינוי הזמין מרדסו טריפל לשם שינוי, כשאני הלכתי על חצי נגב לסיום הערב.

לסיכום: בניגוד לביקור לפני הקורונה נחלנו הפעם אכזבה, כשהביר בזאר שהציג והציע בעבר מגוון של 100 בירות קראפט ישראליות (מה שעדיין מופיע בגגון שמעליו), לא קרוב לזה בכלל. נקווה שזאת רק דעיכה זמנית בגלל תקופת הקורונה, כי אלו היו פני הדברים גם בסניף בלוינסקי בחודשים לפני שנסגר (עוד לפניה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

לילה ביום טוב – שוק הכרמל באוויר הפתוח

זמן: רביעי בלילה, אוגוסט 2020

מיקום: סמטת יום טוב והסביבה, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: שוק הכרמל עבר מהפכה לילית בשנתיים האחרונות, כשבנוסף לכמה מקומות ותיקים עוד ועוד מקומות חדשים נפתחים

הסיפור: העונה, הקורונה והזמנים מכוונים אותנו לצאת למקומות פתוחים. אחרי ששבוע לפני ביליתי עם חברים באזור שוק לוינסקי, הפעם יצאתי לדייט עם העכברושית בשוק הכרמל.

הגענו אל השוק מכיוון הכרמלית כשהשעה היתה לקראת 21:00. ברחוב דניאל, בו השוק גובל, שמחנו לראות את שביל האופניים הטקטי, והגגון החדש שעושה צל ביום מעל הרחוב שהעירייה בנתה בחודשים האחרונים.

עשינו את דרכינו דרך סמטאות השוק, שעדיין הסריחו קצת אחרי השטיפה הלילית, אל עבר סמטת יום טוב, כשבדרך חלפנו ליד שלל מקומות בילוי, שאת חלקם הכרתי ואת חלקם לא, ורובם היו די מלאים במבלים (ויויאן בר, M25, Lela, ביר בזאר, בסטה בר ברק, אלברט, יום טוב 33 ועוד).

יום טוב קפה (יום טוב 30), בית קפה / בר לילי, שהיה על הכוונת שלי זמן רב, היה היעד הראשון לערב זה. השולחנות שעל הסמטה מול המקום היו מלאים במבלים צעירים, לשמחתנו נמצא לנו מקום בחלל הגדול והמרווח שבפנים.

התפריט, שהוגש לנו ע"י מלצרית חביבה, מכיל מאכלים ברוח השוק. העכברושית הזמינה תפוח אדמה עם שמנת חמוצה חם מהטאבון (24 ש"ח), ובנוסף הזמנו גם בטטה עם רוטב מיסו וטוגראשי, מה שזה לא יהיה (28), וסלט בריאות לחלוק (52).

בגזרת האלכוהול ובהמלצת המלצרית הזמינה העכברושית קוקטייל El Patron עם פסיפולרה, טקילה, רוזטה וליים (47). תפריט הבירות לא נראה משהו עם מכבי וגולדסטאר מהחבית, אז אחרי התלבטות בין קוקטיילים שונים בחרתי את ה- Funanas על בסיס רום ואננס (46).

האוכל הגיע די במהרה. העכברושית אהבה את התפוח אדמה וגם את הבטטה עם הרוטב המתקתק. אני דווקא נהנתי יותר מהסלט העשיר (קינואה, בטטה, שעועית ירוקה, תפוח, גרעינים והרבה בצלים, עם טחינה גולמית).

המשקאות קצת התעכבו בגלל עומס על הבר. אך שני הקוקטיילים היו טובים, כשזה עם האננס דווקא היה יותר חמוץ ממתקתק.

אחרי ששילמנו את החשבון, חזרנו אל הסמטא בדרך אל המקום הבא, בשאיפה לקינוח ובירה טובה.

חשבתי לשתות משהו בבסטה בר ברק, שם מגישים גיבור מהחבית, אך ויתרתי בגלל שפחות התחשקה לי IPA בכוס פלסטיק.

התיישבנו בביר בזאר הותיק והטוב הסמוך. לרשת לה סניפים בשווקים בירושלים ותל אביב (כשבשוק לוינסקי נסגר כאמור הסניף), יש מבצע בו מגישים שליש בירה חינם לפי שם מתחלף כל שבוע. מכיוון שהשבוע היה זה גיא, גל או גלי, זכיתי. במקום יש מבחר בקבוקי בירות בוטיק ישראליות ממבשלות שונות, וכן כמה ברזים, רק שכולם חוץ מאחד הם של המבשלה הדרומית ששייכת לבעלים. החלטתי לנסות את בירת הקנאביס – קנאברו, ולראות אם מדובר בבירה מיוחדת או סתם בגימיק. לא היה נעים לנו לשבת רק על בירה חינם, אז העכברושית הזמינה לקינוח לחוח עם נוטלה, אך התאכזבה לשמוע כעבור כמה דקות שנגמר.

הבירת קנאביס, היתה קלילה ומתוקה יחסית ל Pale Ale, ומין הסתם (אין בה באמת את המרכיבים הפעילים) לא השפיעה במיוחד מעבר לרגיל. כשאחרי שסיימתי את השליש, איתו נשנשנו קצת מהפופקורן שמחלקים, חזרנו לשוטט בסמטאות, בחיפוש אחרי קינוח מתוק.

נכנסו אל ה Lela – בית מאפה ומעדניה גרוזינית/גאורגית, שנראתה די אותנטית עם כל המאכלים והתמונות שעל הקירות. אך העכברושית לא מצאה שם משהו מתוק שבו חפצה לאכול.

המשכנו לרדת חזרה למטה לכיוון הכרמלית עד שהגענו אל הויויאן, בר קוקטיילים, שנפתח במקור כפופ אפ בר לפני כשנה ונראה מעניין, אך לא היו בו קינוחים. המארחת הלבבית הציעה לנו לנסות את בית המאפה האיטלקי הסמוך – פיצה שוק (של הבוקה בוקה) וכך עשינו. המוכר האיטלקי היה ידידותי והעכברושית לקחה שני קינוחים קטנים (עם נוטלה כמובן), כשאחד היה טוב ואחד קצת סתמי, ובזה סגרנו את הבילוי הלילי.

לסיכום: אין כמו לילה בשוק (אחרי השטיפה), עם האווירה הלילית ומלא מקומות בילוי מגוונים (יש עוד הרבה שלא הגענו אליהם הפעם). היום טוב סוגר את הפינה עם אוכל טוב ואווירה קלילה וצעירה, כשנחוץ רק שדרוג בגזרת הבירה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ליום טוב – כדאי לבקר

ביר בזאר שוק הפשפשים – מודל לחיקוי

רוצים גם אתם להכיר ולבלות במקומות בילוי חדשים ומיוחדים ולשתות בירות בוטיק איכותיות? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של מבשלת הבוטיק הישראלית – הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי שבשיפוצים כרגע, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), נפתח לפני שנה וכמה חודשים בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפור: אמנם יוצא לי כמעט כל שבוע לבלות במקומות שמגישים מבחר בירות בוטיק איכותיות כחלק מסיורי הברים של עכברוש העיר. אבל אחרי החווייה הקצת מאכזבת ב Craft, חיפשתי מקום אחר לבירות טובות, סיבה טובה להדרים עד ליפו לסניף של הביר בזאר בו לא ביקרתי כבר זמן רב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל אזור השוק בסביבות 21:00. בסמטאות מסביב היו הרבה משאיות שלטים של הערכות לצילומים (סדרה של נטפליקס כנראה). בדרך לביר בזאר עברנו ליד היאפא כנאפה, זה היה מלא, ועוד היה גם תור, כשנטול הכינוי אמר שיזמין שם כנאפה בחזור.

גם הביר בזאר היה די הומה, בחוץ לפחות. אנו נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר – מלפנינו הברזים ומאחורינו קיר הבקבוקים הצבעוני. ברמנים ידידותיים קיבלו את פנינו והגישו לנו את תפריט הבירות והאוכל.

מהחבית ניתן למצוא 14 בירות בוטיק ישראליות, רובם של הביר בזאר אבל גם של אחרים במחירים מזמינים (24 ש"ח לשליש, 29 לחצי), כשיש גם כמה מסלולי טעימות – שוטים קטנים או כוסות. גם בתפריט האוכל יש אופציות מגוונות, אבל אנו לא באנו הפעם לאכול.

ביר בזאר שוק הפשפשים – תפריט אוכל ובירות

נטול הכינוי הזמין חצי וויטני במהרה (29), אני ולפטי טעמנו כמה בירות חדשות – הטריפל כשות החדש של נגב (קצת מתקתק וחזק), והתות מבסוט של הביר בזאר, אך לבסוף חזרנו למקורות – אני הזמנתי חצי דארק מאטר (29) והוא וויטני גם (29). כאמור לא היינו רעבים, אבל לשמחתנו בביר בזאר את המבלים בפופקורן מתובל בחינם מפנקים.

שתינו ונשנשנו מהפופקורן (שהתמלא כל פעם כשהתרוקן) כשהשיחה נסבה הפעם ברובה על וירוס הקורונה (כשגם את הבירה לא תמצאו בביר בזאר). ברקע התנגנה מוסיקת רוק מוכרת וטובה, קיבלנו גם צ'ייסר מהברמן, ונטול הכינוי הזמין לו חצי וויטני נוסף.

כשהיינו בשלבי סיום פניתי אל קיר הבקבוקים המרשים, בו ניתן למצוא בירות בסגנונות שונים כמעט של כל מבשלות הבוטיק הישראליות המסחריות – ביר בזאר, באסטרס, אלכסנדר, החלוץ, הרצל, נגב, שפירא, ברזל, הגליל, הגיבור, בזלת, רונן, דנסינג קאמל, מלכה, השכן ואולי עוד כמה שלא שמתי לב. אפילו בועה – בירה תל אביבית מתנשאת, אפשר שם למצוא. היה קשה לבחור בירות לשישייה הביתה לקנות (79 ש"ח ל six mix של מגוון מבשלות, 69 אם זה רק הבירות של הביר בזאר עצמו).

אחרי שסיימתי לבחור, שילמנו את החשבון (116 ש"ח), וחזרנו אל היאפא כנאפה, שלמרות אמצע השבוע והשעה, התור בו רק הלך וגדל והחוצה עבר – מעניין האם הכנאפה שם מצדיקה את הדבר.

yaffa knafeh – האם שווה לחכות בתור?

לסיכום: הביר בזאר בפשפשים מהווה מודל לחיקוי לסניפים האחרים של הרשת ובכלל – מגוון בירות בוטיק מהחבית, עוד יותר מגוון בבקבוקים (ובלי חוסרים), פינוקים, מוסיקה ושירות איכותי. נקווה שגם הסניף בלוינסקי יראה ככה כשיפתח מחדש אחרי השיפוצים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר

טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

ביר בזאר הפשפשים – עברנו את החורף

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום שני בערב, אפריל 2019

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), מבשלת הבוטיק הישראלית, נפתח לפני כמעט חצי שנה בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפור: לכבוד יום הולדתו של לפטי, שהצליח לשרוד עוד חורף, וערב לפני הבחירות (מי יודע אם נשרוד עוד חורף), קבענו לצאת לבירה עם נטול הכינוי. החלטנו להדרים עד יפו בשביל הבירות של הביר בזאר, וגם כדי לבדוק איך המקום, בו ביליתי לאחרונה בנובמבר, את החורף עבר.

נטול הכינוי ואני הגענו קצת אחרי 21:00 אל המקום, שהיה יחסית מנומנם – בחוץ ישבו כמה חבורות, משפחות ותיירים בשולחנות, ואילו הבר שבפנים היה ריק, ועליו התיישבנו.

לא נראה שמשהו השתנה במקום. מהחבית אפשר למצוא 15 ברזים שונים (8 של הביר בזאר, 7 של אחרים), עוד כ-100 בבקבוקים (למרות שהמדפים נראו חצי ריקים), כשתפריט האוכל הכשר לא השתנה מהפעם האחרונה ואינו מביא איתו בשורה גדולה.

הברמנית הנחמדה שאלה מה נרצה לשתות. נטול הכינוי הזמין חצי וויטני (29 ₪) ואילו אני טעמתי מהפורטר קוקוס אך הזמנתי חצי Dark Matter שאהובה עליי מאוד (29). בנוסף קיבלנו גם צלוחית פופקורן עם פפריקה לנשנש, והזמנתי גם צלוחית פיצוחים (17).

כעבור זמן מה הצטרף אלינו נטול הכינוי שהזמין גם הוא חצי וויטני ורצה לאכול את מנת החומוס עולי ציון. אך לצערו לא היה ממנה, אז הוא הסתפק בצ'יפס קטן (18), שאמור להיות עם תיבול מיוחד, אך כשטעמנו ממנו גם הפעם לא הצלחנו להבחין בו.

שתינו לאיטנו ושוחחנו על המצב, כשניסינו לשכנע את לפטי לא לנטוש את המרכז ולעבור לקרייה, כמו הבירה והחיים – זה מתחיל מתוק ונגמר מר.

מספר תיירים באו והלכו, וגם כאן ריחף ריח הגראס באוויר, כשלא ברור לי למה צריך ליגלזציה שמריחים את זה בכל פינה עיר.

ב-22:30 החלטנו לסיים ולקוות שלמחרת בערב אולי יהיה יותר טוב. נטול הכינוי בחר לוותר על גיחה לאבולעפיה לפני שאת האזור נעזוב.

לסיכום: היתרון של הביר בזאר בשוק הפשפשים על הסניפים האחרים הוא כמות ומגוון הברזים, החסרון כאמור הוא בתפריט האוכל הכשר, בו אין מנות "שוק" מעניינות וטעימות כמו בסניף בשוק הכרמל למשל. מעניין אם זה יספיק לו כדי שגם את החורף הבא ישרוד, ושום מילה על תוצאות הבחירות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (בשביל הבירות), כדאי לאכול לפני או אחרי, עד שהאוכל במקום ישתפר

ביר בזאר שוק הכרמל – לא חייבים עדלאידע

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: חמישי בלילה, פורים, מרץ 2019

מיקום: ישכון 36 פינת יום טוב, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הסניף הראשון שהוא גם בר של מבשלת הביר בזאר שהתחילו בדוכן סמוך בשוק הכרמל נפתח לפני כמעט 4 שנים. מאז המבשלה הדרומית, שמציעה שלל בירות בוטיק ישראליות, הרחיבה את רשת הברים שלה ופתחה סניפים נוספים, רובם בשווקים – לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ועוד אחד מול הבימה.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט זוגי. אחרי הסיבוב הקודם בשוק הכרמל עם הג'ינג'י העצבני בתחילת החודש, שמנו פעמנו לעבר השוק במטרה למצוא מקום נחמד לשבת באופן ספונטני.

השעה היתה סביבות 21:00, כשהשוק כבר היה אחרי השטיפה, ובסמטאות נראה היה שמהמקומות והמבלים מתכוננים למסיבות פורים.

אחרי שיטוט קל בסמטאות, מכיוון שלא היינו יותר מדי רעבים ולעכברושית התחשק סיידר תפוחים, החלטנו לשבת בביר בזאר – ברירת המחדל בדרך כלל, שדווקא לא יצא לנו לבלות בו יחדיו כבר זמן רב.

המקום היה די הומה במבלים, רובם מחופשים. כשלשמחתנו מצאנו שולחן קטן לזוג ליד הכניסה בו התיישבנו. התפריטים לא השתנו מפעמים קודמות, מהחבית יש בעיקר את הברזים של הביר בזאר (24 ₪ לשליש, 29 ₪ לחצי) ועוד שתיים שלוש בירות מתחלפות, כשתפריט האוכל מכיל כריכים, סלטים, פיצות ועוד (המחירים באתר לא מעודכנים).

העכברושית הלכה על הסיידר קינמון של באסטרס, ובאווירת פורים אפילו הזמינה ממנו בטעות חצי (29). אני הזמנתי חצי נגב פורטר מהחבית (29), כשליווינו את המשקאות עם סלט קרם ארטישוק טבעוני (32) לחלוק ותפו"א עם שמנת חמוצה בשבילה (19).

השתייה הגיע במהירות ואחרי מספר דקות הגיע גם האוכל, כשהסלט קרם ארטישוק היה פחות טעים ממה שחשבתי שיהיה.

בעוד אנו שותים ואוכלים לאיטנו, נהננו מתצוגת התחפושות המגוונות של המבלים שעברו וחלפו מולנו על הסמטא בדרכם לבילוי או למסיבה (סוג של עדלאידע), כשמדי פעם נרשמו גם תשואות של היושבים בביר בזאר, אם זה למשהו שהיה במרפסת, אותו לא הצלחנו לראות מהזווית שלנו, או לתחפושת מקורית/מוצלחת במיוחד – המסכה של ג'ים קארי למשל.

היה נראה שהלילה עוד צעיר וחגיגות פורים ימשכו עד השעות הקטנות בשוק, אך אנו החלטנו לפרוש עם שישיית בירות הביתה לפחות.

לסיכום: לא כל יום פורים ויש "עדלאידע" בשוק. אך גם בימים שאין הביר בזאר הוא מקום בילוי טוב עם שלל בירות מהחבית (אפילו שאין גיוון יחסית) ובבקבוקים, אווירה טובה (עדיף אחרי הנקיון של השוק) ואוכל לא רע.

יפה גם לראות שב-3 שנים שעברו מאז שהיינו בביר בזאר בפורים, השוק החל להתעורר בלילות וניתן למצוא בו הרבה יותר מקומות בילוי מגוונים בסמטאות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

גוגיס אנד ביונד – הפעם לא עושים בושות

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני כ-4 חודשים במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: האורח מחו"ל איתו היה לי עד לא מזמן קשר מקצועי הגיע לביקור בארץ והפעם הציע שניפגש באופן חברי. אחרי הבושות בארגז בפעם שעברה, הצעתי שניפגש בגוגיס בו עדיין לא ביקרתי אמנם, אך ממה שראיתי בתמונות ובפרסומים נראה די מעניין, ואם לא יש באזור שוק הכרמל-נחלת בנימין-אלנבי, אופציות אחרות וראויות גם כן.

הגעתי אל המקום כמה דקות אחרי 21:00 כשהוא כבר חיכה לי על הבר עם חצי אלכסנדר גרין ביד. המקום אכן מעניין לא רק בתמונות – מקום צבעוני עם בובות, רובוטים ועוד, והיצע בירות יפה מאוד מהחבית במחירים משתלמים ביותר (20 ₪ לחצי) ועוד בקבוקים שלא תמצאו בכל מקום אחר.

גוגיס – תפריט בירות

הצטרפתי אליו עם חצי אלכסנדר גרין גם כן (20) והזמנתי מהברמנית את הטורטיה ירקות עם טחינה (32) הטבעונית שיהיה משהו לנשנש.

מסביב המבלים נראו בחלקם תיירים וחלקם מקומיים, כשהבעלים גור הסתובב ביניהם בלבוש ססגוני ועושה שמח -מפריח בועות, מדביק מדבקות ועוד.

התעדכנו אחד עם השני, שתינו את הבירה הקרה והטעימה ונשנשנו מהאוכל הסביר. היה די נחמד, עד שלקראת 22:00 עם השמחה והאווירה הבנו שמאפשרים גם במקום לעשן חופשי בפנים, ולכן אחרי שהאורח סיים את הבירה הנוספת שהזמין, שילמנו את החשבון (יותר נכון הוא שילם) והמשכנו הלאה רגלית.

חלפנו ליד בית העמודים הסמוך, והראתי לו מלמטה גם את הנסיך, כשמשם עלינו במדרחוב לכיוון כיכר מגן דוד וסמטת הלל הזקן, שם בין המנזר לסלון ברלין נעלם לי פתאום בניין כשבמקומו הופיע לו חניון.

החלטתי שנבדוק את הנורמן, ממנו די ברחתי בפעם האחרונה בגלל סיבה דומה. חוץ מזה שנוספו עוד אורות וקצת מקומות בחוץ על הסימטה, לא הרבה השתנה בנורמן – עדיין אותו מקום אינטימי, עם מבחר וויסקי ובירות מרשים, כשמהחבית יש את הבלגיות הקבועות – מרדסו, לה שוף, צ'רי שוף, שימאי, סן ברנרדוס, בל פילס גם ישראלית אחת – מלכה אדמונית.

התיישבנו בפנים על הבר, שהיה ריק חוץ מאיתנו. האורח היה פחות בעניין של הבירות הבלגיות אך כן טעם ואהב את המלכה, שמשום מה מוגדרת על הברז וגם ע"י הברמנית כ Pale Ale, למרות שלדעתנו היא יותר Amber Ale. הזמנו שנינו חצי (36) ושתינו בלי שמישהו מסביבו הפעם יעשן. בהזדמנות זו הוא סיפר לי שהמשפחה של אישתו מפעילה את הבר הותיק בניו יורק (משנת 1854) – McSorley's Old Ale House, בר אירי ליד הוילג', בו מגישים רק שני סוגי בירות (כהה ובהירה), כשאפשר להזמין בירות רק בזוגות ולשלם רק במזומן, ואני אמרתי שאבדוק אותו בביקורי הבא שם.

משם המשכנו ליעד נוסף ואחרון בשוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד כמה מקומות שעדיין לא יצא לי לבלות בהם – איסטנבול, היום טוב קפה והליבר בר, עד שהגענו אל הביר בזאר, שם ישבנו על הבר. הוא שתה חצי בינדי (29) , בגלל שחוץ מהפרשר דרופ לא היו בירות אחרות מהחבית שהם לא של הביר בזאר, הזמנתי אני את ההולי פרוט של אלכסנדר ומיקלר בבקבוק (26), כשגם הוא אהב את הריח והטעם שלה.

הולי פרוט – אלכסנדר מיקלר

לסיכום: הגוגיס הוא מקום שונה, צבעוני ומעניין, כשמגוון הבירות הנאה ומחירים מהזולים בעיר רק מוסיפים. חבל רק שעשן הסיגריות נכפה על כל המבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר לבקר, אם מתחילים לעשן בפנים אפשר לעבור לשבת בחוץ או לחתוך למקום אחר

3 כוכבים גם לנורמן – אפשר לבקר, עשן אמנם אין, אבל את מחירי הבירות, בהתחשב בהיצע שבסביבה כדאי קצת למטה לעדכן

3.5 כוכבים לביר בזאר – כדאי לבקר, כשכדאי גם שההיצע מהחבית יכלול עוד בירות של מבשלות אחרות (כמו בסניף החדש בשוק הפשפשים) אחרת יש בסביבה עוד אופציות