המשביר ועוד – כי לכל חג יש מוצאי חג

 זמן: חמישי בערב, מוצאי חג ראשון ורביעי בערב, מוצאי חג שני – מימונה, אפריל 2023

מיקום: אזור שוק לוינסקי והסביבה תל אביב

רקע היסטורי: יציאת מצרים, פרעה, 10 המכות, הגדה או אגדה, העיקר שיש סיבה למסיבה.

הסיפור: כמו בקיץ או בסוף השנה, גם בפסח באים לבקר בעיר אורחים מהגולה.

במוצאי החג הראשון, הגיע בן דוד מקליפורניה עם אשתו שלא היו בארץ שנים. לקחתי אותם לסיבוב באזור שוק לוינסקי והסביבה. שאלתי מה ירצו לאכול, ומכיוון שלא היתה להם העדפה מסוימת והיינו ליד פיצה LILA (שעבדה כרגיל והיתה מלאה), שאלתי אם זה מתאים, והם הסכימו בשמחה.

אחרי המתנה של כרבע שעה התפנה לנו שולחן והתיישבנו במקום לו תפריט עשיר בפיצות ותוספות מיוחדות ועוד.

LILA תפריט

אני הלכתי על פיצה טבעונית (גבינת קשיו) עם ארטישוק וקייל, הם הזמינו סלט קיסר ופיצה ביאנקה עם נגרוני בצד. הפיצה היתה טעימה לכולם (אך בגלל שדקה מתקררת קצת מהר) והנגרוני היה חזק, וכשסיימנו המשכנו משם.

עברנו בתדר, שהיה מלא כרגיל אך לא מפוצץ, ממנו הם לא התלהבו יתר על המידה. אבל כן נהנו מבירה (לא כשרה לפסח) בביר שופ מהצד השני של פארק המסילה.

שבוע לאחר מכן במוצאי החג השני, AKA "המימונה", קבעתי עם ההולנדי מחולון, שהגיע לביקור מולדת (יש לציין שהירושלמי הזמין אותנו לבוא אליו למופלטות בלי החגיגות אך ויתרנו על הרעיון).

חשבתי שנתחיל את הערב בארוחה טבעונית טובה כמו באמסטרדם, אך כשהגענו לבאנה זו היתה סגורה משום מה.

בעקבות מזג האוויר הגשום לא רציתי שנלך יותר מדי, אז הלכנו לאברהם הוסטל שנמצא לא הרחק משם, לגביו התלבטנו העכברושית ואני שבוע לפני כן ובסוף בחרנו בטאקריה ליד.

בקומת הקרקע של ההוסטל הגדול פתחו לפני זמן מה סניף חדש של הביר בזאר (יש גם בקומה השלישית). הבר נראה מעניין אך היה ריק אז עלינו לקומה הראשונה של המקום שם נמצא הבר שמופעל על ידי המקום.

בחלל הענק, שמשמש גם לאירועים שונים (כמו פסטיבל הבירה למשל), היו מספר מבלים/תיירים אך לא יותר מדי. בכל זאת התיישבנו בשולחן מוגבה ליד הבר. כשעברו מספר דקות ולא ראינו שמישהו מתייחס אלינו, החלטנו לנטוש את המקום הישנוני ולהמשיך הלאה.

המשכנו משם לאזור שוק לוינסקי, שם יש הרבה אפשרויות. המדרחוב היה יחסית די שומם, כשקפה קאימק, שהיה פתוח היה נראה לי מתאים. לאכזבתי דווקא בערב זה לא היה את התפריט הרגיל, בעיקר מנות של פיתות עם ניגובים שונים (כנראה בגלל המימונה), אז גם שם לא נשארנו.

כשהתברר שגם טוני ואסתר סגור התחלתי כבר לחשוש שאאכזב את ההולנדי מחולון. המשכנו אל רחוב המשביר כשמרחוק ראיתי שהבר בפינה, שלא אכזב בפעם האחרונה, פתוח ועובד.

ניגשנו אל המקום בו היתה סוג של חגיגות מימונה עם מוסיקה בהתאם. המארח קיבל את פנינו עם לבוש מסורתי (?) ומיקרופון צעצוע והפנה אותנו לשולחן עגול בחוץ מתחת לסכך שם לא נרטב, כשבדרך עברנו ליד שולחן בו אכלו פיתה שנראתה טוב עם הרבה טחינה למעלה.

מעבר לכך שהודפס לא באיכות טובה, התפריט של האוכל והמשקאות לא השתנה מהפעם שעברה.

המשביר – תפריט אוכל

המשביר – תפריט משקאות ואלכוהול

הזמנו חצי שפירא (36 ש"ח כ"א), כרוביתוש (36) ופשוט סלט (48) לחלוק בינינו. ולמנה עיקרית את העראייס הטבעוני עם רידפיין מיט (56, לא ברור למה הוא יותר יקר ב-8 ש"ח מהרגיל).

קיבלנו את הבירות לשולחן במהרה, כשהמקום שהיה בתפוסה יפה גם ככה, אט אט התמלא. הכרובית והסלט הגיעו יחדיו, כשזו הראשונה עשויה בדיוק במידה הנכונה וטעימה, והסלט היה עם ירקות טריים ויפים.

כשסיימנו את הכרובית והסלט הגיעה המנה של העראייס הטבעוני, לא בדיוק מה שחשבנו (הפיתה שראינו קודם לכן) או שציפינו. אך למרות ההפתעה המנה בסופו של דבר לא אכזבה והיתה עסיסית, עם מטבלים טובים לצידה.

בין לבין דיברנו על החיים ההזויים בישראל מול החיים היחסית שפויים (אבל בלי הרבה שמש) בהולנד, כשהחולוני אמר שאינו רואה את עצמו חוזר לכאן.

למרות האווירה החגיגית, בניגוד לכמה שולחנות אחרים, לא קיבלנו מופלטה או צ'ייסרים פינוקים (יש יאמרו שזה קיפוח בגלל ששנינו אשכנזים).

קינוח טבעוני לא היה במקום אז שילמנו את החשבון שיצא 268 ש"ח – רק 67 יורו לפי השער עכשיו!, והמשכנו הלאה.

פנינו משם אל רחוב הרצל במטרה להגיע ל Otello בפינת לילנבלום, אך קצת לפני שמתי לב לגלידריה חדשה Bona Bono, היכן שהיה לפני כן עוד סניף של ארומה (הרצל 17), שנראתה מזמינה אז נכנסנו אליה.

המוכרן בגלידריה (יש לזה שם?), שהיה לא צעיר יחסית לעובדים בגלידריות אחרות, הסביר, המליץ ונתן לנו לטעום מהגלידות השונות, כשיש מבחר יפה של טבעוניות.

Bona Bono

אחרי מספר טעימות בחרתי שילוב של גלידת קשיו וגלידת קוקוס, בחירה טובה ולא מתוקה מדי. יצאנו החוצה כי אין כמו לאכול גלידה בחוץ כשקר. אולי חוץ מאשר כשמתחיל מבול ואין מחסה או איפה להסתתר ליד.

בונה בונו

לסיכום: עם אוכל טעים ומגוון, בירה לא רעה, אווירה טובה, אפילו אם זה במחיר לא מזהיר, נחמד לבוא במוצאי חג או גם ככה סתם לבילוי לילי במשביר (וגם באחרים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר במשביר, כשכדאי גם לבדוק את הבונה בונו החדשה יחסית בעיר.

שניט – סוגרים שנה ועומדים בהבטחה

 זמן: יום שלישי בלילה, דצמבר 2022

מיקום: הארבעה 12, תל אביב, ניו יורק ועוד

רקע היסטורי:השניט – Schnitt Brewing Company, הינו פאב-מבשלת בירה או גסטרופאב תל אביבי מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו לפני כמעט שנה.

הסיפור: שוב עבר הרבה זמן מאז הפוסט הקודם שפורסם. בינתיים ביליתי בכל מיני מקומות גם בתל אביב וגם בניו יורק! להלן סקירה קצרה לפני שנגיע לעיקר.

J17 הטבעונית בירמיהו – דייט עם העכברושית. האוכל היה טעים, אבל לא היתה כל כך אווירה – אולי זו התקופה, אולי זה בגלל שהיה זה יום שני ולא חמישי כמו בפעם שעברה לפני שנה.

לזניה טבעונית עם רדפיינמיט

התאילנדית בהר סיני – דאבל דייט עם איש העולם הגדול ואשת איכות הסביבה שהתגעגעו לאוכל תאילנדי. האוכל היה אותנטי וטעים אבל המחירים בשקלים ולא בבאטים.

ניו יורק – הפעם לא יצא לי לחפש ולפקוד יותר מדי ברים ומסעדות טבעוניות מעניינות. כן הספקתי להיות ב- Peacefood Cafe, במסעדה טבעונית נחמדה P.S Kitchen ליד טיימס סקוור, לשתות בירה על הבוקר עם אוהדי ארגנטינה בפאב של בירות קראפט בגמר המונדיאל (שכולו היו מכור מראש אם תשאלו אותי), לראות את הניקס-ווריורס עם סטף בלבוש אזרחי, ואת קרב הענקים נטס-באקס עם יאניס, קיירי ודוראנט. לאכול גלידה ולהסתובב במינוס 12 שמרגיש רק כמו מינוס 23, עד הפעם הבאה שבתקווה תהיה יותר חמה.

עוד לפני שחזרתי החולוני ההולנדי (אותו פגשתי ממש לא מזמן) הגיע לארץ לרגל חג הכריסטמס הבא עלינו לטובה, כך שקבענו מפגש עם הירושלמי והמלומד (ג'וני היגר לקנדה, כמעט כמו בשיר של משינה), כשהיעד היה השניט – כפי שהובטח בביקור הקודם בו, וגם כי לא הייתי שם כמעט חצי שנה ורציתי לראות אם ומה השתנה.

הגענו אל השניט בסביבות 9 וחצי. כשכמו בביקורים קודמים, גם הפעם המקום המרווח לא היה עמוס מדי בחוץ או בפנים.

ניגשנו אל הבר לבצע את ההזמנה (שירות עצמי). כנראה שמתישהו במהלך התקופה מאז שביקרתי שם בפעם האחרונה בקיץ, הכירו בשניט במגבלות שלהם והבינו שריבועים ריקים או בירות "Soon" על הלוח לא נראים טוב, כך שחוץ מהסיידר האורח נכנסו גם שתי בירות של הבירבזאר (וויטני ובינדי), זאת עם 11 בירות של השניט מהחבית (שיא חדש בפעמים שהייתי שם) ופיצוחים.

חוץ מזה גם תפריט האוכל התעבה ומכיל מגוון רב יותר של מנות, גם הרבה טבעוניות.

שניט – תפריט אוכל

חיכינו בסבלנות מספר דקות עד שברמנית מצוות הבר התפנתה אלינו. ביקשנו לטעום שתי בירות – Holy Schnitt ו- Haze Yofei, כשהחולוני אהב יותר את הראשונה אז הזמנו ממנה קנקן של ליטר וחצי (99 ש"ח), כשבנוסף הזמנו את הפיצוחים (29), הפרייד פיקלס (25), הוט דוג טבעוני בשבילי (38), ואת זה הטבעוני בסגנון הוואי לירושלמי (38).

הברמנית העירה שהבירה כבר בסוף החבית, ושאלה אם נרצה אחרי שאמרה שזה לא ממש משנה. גם לנו זה לא ממש שינה, כשבסוף קיבלנו את הקנקן בגלל זה בכלל בחינם.

לקחנו את הפיצוחים והתמקמנו בשולחן עגול מוגבה שלא התנדנד בחלק החיצוני והמקורה שעל הכיכר. מזגנו את הבירה לכוסות והשקנו לחיים. לא יודע אם זה בגלל סוף החבית אבל זו היתה די עכורה ונטולה גזים יחסית.

המלומד הצטרף אלינו כעבור כמה דקות והצטרף לחגיגה. כשבאותו זמן היו מוכנות גם הנקניקיות הטבעוניות והפיקלס. הנקניקיות (של רדיפיינמיט כך כתוב באתר) היו נחמדות, אבל כבר יצא לי לאכול נקניקיות טבעוניות טובות מהם בעיר ובכלל.

הקנקן נגמר יחסית די מהר, כשהמלומד והירושלמי הלכו להביא לנו קנקן נוסף, הפעם של ה Haze Yofei ולהזמין לעצמם גם אוכל.

ה-Haze Yofei היתה מוצלחת יותר ואנו המשכנו לשתות ולחלוק חוויות, ושלחנו ברכת סנובם גודם לג'וני שמעבר לים.

לקינוח הזמנו את שתי האופציות – מלבי ובר שוקולד (34 כ"א, שתי המנות טבעוניות). המלבי היה מתוק מדי, כשהבר שוקולד היה דווקא במתיקות מופחתת יחסית.

בסביבות 23:30 עזבנו את המתחם, כשבדרך הביתה עשינו סיבוב בכיכר גבעון, שבה אין יותר מדי בנוסף מאז שה-416 נשרף (ונפתח בינתיים בקניון TLV מחדש). 

נתראה שוב ב-2023.

לסיכום: אחרי שנה וכמה ביקורים אפשר לסכם ולהגיד שבשניט הבירה לא רעה באיכות ובמגוון, בטח כשעכשיו הם כבר לא יותר מדי מתיימרים. האוכל והנשנושים אף הם לא רעים, די מגוונים, ומאוד ידידותיים לטבעונים. בקיצור טוב שיש מקום ייחודי כזה שבעיר (במיוחד אחרי שהגמל המרקד שהיה כאן הרבה לפני נסגר).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, רק לא לבוא עם ציפיות מוגזמות מדי

 

לה אוטרה – האחר, ודברים אחרים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2022

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: הבר לה אוטרה La Otra (האחר.ת/השני.ה בספרדית) נפתח ב-2015, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר קוקטיילים בסגנון טיקי/מקסיקני.

הסיפור: עבר הרבה זמן מאז הפוסט הקודם שפורסם. בינתיים ביליתי בכל מיני מקומות בספרד וגם באירופה! להלן סקירה קצרה לפני שנגיע לאחרת.

ולנסיה – עיר יפה, זולה וידידותית להולכי רגל, חובבי בירות בוטיק וגם לטבעונים – מסעדת Copenhagen למשל

רוטרדם – עיר תעשייתית, אבל גם בה יש מקומות טבעוניים מוצלחים – Vegan Junk Food Bar,, ומבשלות בירה מקומיות כגון: Stadshaven, Brewdog Rotterdam ועוד.

אמסטרדם – בה הסתובבתי עם החולוני המקומי בקור של 0 מעלות, כשזאת הפתיעה לטובה במגוון ומבחר האוכל הטבעוני. גם בה הייתי בסניף של Vegan Junk Food Bar, ב Madre המקסיקנית הטבעונית המוצלחת, בברופאב של מבשלת Troost האורגנית, אכלנו צ'יפס הולנדי לארוחת בוקר (ככה זה כשיש פרק זמן מוגבל), ואפילו בגלידריה היו אופציות טבעוניות טובות.

חוץ מזה יצא לי גם לצאת לראות איזה משחק של המונדיאל עם חברים מהעבודה בדיזי פרישדון הגנרי על דיזנגוף בשעות ההפי האוור (50% הנחה על האלכוהול, 30% על האוכל). האוכל (כרובית, חציל) דווקא הפתיע לטובה. מבחר הבירות לא מזהיר וגם אבל הגינס לא היתה בשיאה, כשהיחס מחיר לכמות בשעות הלא שמחות לא ממש אטרקטיבי (35 ש"ח ל-410 מ"ל) כיאה למרבית המקומות בסביבה.

ואחרי כל זה נגיע לעיקר. הבוס מהעבודה החליט לעזוב לפני כמה חודשים, כשבנוסף לפרידה מכולם, תכננו לארגן לו פרידה מהצוות הקרוב המצומצם. התנדבתי למצוא מקום מתאים לאירוע (ההצעות האחרות היו גרקו למשל) – משהו קרוב למשרד עם אלכוהול טוב, אוכל ורצוי גם הפי האוור. הבחירה המתבקשת היתה האימפריאל, אך שם לא היה מקום בשעה שרצינו, לכן הסתפקתי באחר שצמוד אליו – הלה אוטרה, בו ביליתי לאחרונה לפני כמעט 6 שנים גם בהפי האוור.

הגענו אל המלון קצת לפני 7 בערב, כאשר המארחת בכניסה קיבלה ושאלה לאן פנינו. אחרי שענינו חיכינו 2 דקות עד שהגיע מלצר צעיר והוביל אותנו לשולחן בפנים.

המקום לא השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו, כשאת התפריט אפשר למצוא באתר דרך הקוד QR שעל השולחן. בו מופיעים מספר קוקטיילים מעניינים – בעיקר פירותיים/בסגנון טיקי. תפריט האוכל מכיל גם מגוון מנות, חלקן בהשפעה מקסיקנית, כולל מספר אופציות טבעוניות.

המקום התמלא די מהר יחסית לשעה, כשאנחנו חיכינו למלצר שלקח לו זמן לבוא לקחת הזמנה. אני הזמנתי את הקוקטייל Rocket Man בתור התחלה (34 ש"ח בהפי האוור, כמו שאר הקוקטיילים).

בנוסף הזמנו כל מיני מנות לשולחן, ביניהן גם טבעוניות – פטריות על הפלאנצ'ה (58), נאצ'וס סופרים טבעוני וגם לא (66 למנה), קרעי תפוחי אדמה (32), ברוקולי בגריל (54) ועוד.

הקוקטיילים לא התעכבו זמן רב מדי, וכשאלו הגיעו השקנו לחיים. הרוקט מן היה מאוד פירותי ומתקתק, לא רע בתור התחלה.

האוכל הגיע קצת יותר באיטיות ובטפטופים אל השולחן. הפטריות היו עסיסיות ועשויות היטב אך המנה היתה קטנה. הנאצו'ס אמנם לא היו כאלו משקית אבל לא מיוחדים או בכמות גדולה מדי, כשבקושי היו עליהם גווקאמולי וסלסה – מנה שללא ספק לא מצדיקה את מחירה הגבוה (להשוואה במסעדת Madra אמסטרדם הכינו לנו את הגווקאמולי של הנאצ'וס במקום מכל הרכיבים מול עינינו והמנה שהיתה נדיבה יותר עלתה רק 12 יורו – ראו תמונה למעלה). הקרעי תפו"א היו די סתמיים וגם די מעט. כשהברוקולי שהגיע באיחור ניכר (עם הסיבוב השני של הקוקטיילים) היה פריך וטעים אבל שוב לא יותר מדי.

המקום היה די עמוס יחסית לשעה המוקדמת, כשדיברנו על כל מיני – כנסים והרפתקאות בחו"ל, שימוש בחומרים כאלו ואחרים, קצת ריכולי עבודה, החיים עצמם ועוד.

המשכנו כמובן לסיבוב נוסף של קוקטיילים במסגרת ההפי האוור, כשהפעם הזמנתי את הגוארצ'ה (34) – קצת פחות פירותי אך עדיין מתקתק.

עם הסיבוב השני הזמינו החברים עוד אוכל – המבורגרים (שהמלצר אמר שהוא אישית הופתע מהם לטובה), וטאקו לבוס לשעבר שתכנן לחלוק את זה בתמורה לחצי המבורגר. אני הזמנתי את המנה הטבעונית היחידה שעוד לא טעמתי – הסלט (48). זה הוגש מהר וכלל הרבה חסות ותוספות (תפוז במקום אננס) – מרענן ונחמד (אך שוב יקר מדי).

ההמבורגרים היו לא רעים לדברי החברים, אבל הם לא עפו עליהם כמו המלצר. מנת הטאקו היתה דוגמית אישית, לא משהו שניתן לחלוק אותו. כשבינתיים המלצר גם פינק אותנו בצ'ייסר אוזו על חשבון הבית.

השולחן היה מוזמן על הנייר לשעתיים, כך שלקראת 21:00 היינו אמורים לפנות אותו תיאורטית. אך הדבר לא נדרש מאיתנו מכיוון שהמקום די התרוקן בשעה זו.

ישבנו ופטפטנו עוד עד סביבות 21:30 אז ביקשנו את החשבון. למרות שכל הקוקטיילים שהזמנו היו בהפי האוור (34 ש"ח), עם האוכל (עליו אין הנחה) ועוד בזיכוי מנת הטאקו, החשבון עדיין יצא 949 ש"ח לפני שירות לחמישתנו.

אחרי ששילמנו ובדרכינו החוצה, נכנסנו רגע לאימפריאל להתרשמות, וגם הכניסו אותו לחדר פרטי נוסף לאירועים שעל קיומו לא ידעתי לפני כן.

לסיכום: הלה אוטרה הוא בהחלט לא האימפריאל. מקום חביב עם קוקטיילים לא רעים, אך אלו של האימפריאל מיוחדים וטובים יותר. האוכל לא רע אבל בתמחור לא סביר יחסית לתמורה, ואילו השירות ידידותי אבל לא כזה מקצועי, עדיף להזמין כבר מקום מראש לאחר שליד, או לנסות ברי קוקטיילים אחרים בעיר הגדולה (הסטנלי למשל).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור

 

דודו בר – הזמנים משתנים

זמן: יום חמישי בלילה, אוגוסט 2009 2022

מיקום: נחלת בנימין 40, תל אביב

רקע היסטורי: הדודו בר Dudu bar נפתח כבר שכונתי קטן בנחלת בנימין לפני מלא זמן (יותר מעשור) ושרד מאז את השינויים שעברו על הרחוב במשך השנים עד לפריחתו העכשווית.

הסיפור: שנת 2008, שני בלוגרים צעירים (יחסית) בתל אביב. האחד יוצא לבלות 3-4 פעמים בשבוע, מעלה ביקורות לבלוג בתפוז (שבינתיים הלכו לאיבוד), צובר עוקבים ומנויים וחי את החיים. השני אוסף ומעלה פוסטים עם מידע על אירועים אלטרנטיביים בתל אביב ועוד הגיגים, עובר לברלין ומוסיף תארים.

שנת 2022. הראשון, כבר לא צעיר, עדיין מעלה ביקורות על ברים ומקומות בילוי בתל אביב (ב-wordpress), אם כי לא באותה תדירות. השני, גם לא צעיר, גר עכשיו בפולין, אחרי הרבה שנים בברלין, מפרסם רשומות "יומיות" מעניינות לפרקים, רק בתדירות של חודשים, ביקורות ספרים ועוד, מגיע לביקור בתל אביב, אז איפה נפגשים?

חיפשתי איזה בר שכונתי, לא מוכר, וחשבתי שאולי אמצא אחד שכזה באזור המדרחוב החדש של נחלת בנימין בין מקומות הבילוי השונים, אז שם קבענו, כשנטול הכינוי הצטרף אף הוא.

במקטע של נחלת בנימין מגרוזנברג עד שדרות רוטשילד תמיד היו מקומות בילוי כאלו ואחרים, אך למרות זאת הרחוב עצמו היה די מת וחשוך בלילות כשכמה נסיונות החייאה (פסטיבלי אוכל וכו') לא ממש תפסו, עד שלא מזמן, גם בזכות הקורונה, הפך חלק ממנו למדרחוב טקטי, כולל שביל אופניים, מה שהוביל ליציאה של מקומות הבילוי אל הרחוב עצמו שהפך פתאום לחי ותוסס.

בדרך לשם באוטובוס המלא, ניהלנו כהרגלנו נטול הכינוי ואני דיון על התחבורה הציבורית. הוא כהרגלו טען שהמטרו (אם יהיה מתישהו) הוא הפתרון, ואילו אני טענתי שבהשקעה של עשירית מהזמן והכסף אפשר לשפר ולשדרג בהרבה את הקיים (קווים, תדירות, קיבולת, נת"צים) במידה שתיתן מענה טוב בלי לחפור את כל העיר בפרוייקט בזבזני של עשרות שנים.

הגענו לאזור נחלת בנימין קצת אחרי 21:00, והלכנו מכיוון גרוזנברג דרומה כשבדרך חלפנו על פני מקומות בילוי מגוונים (נורדיניו, ביצ'יקלטה, בושוויק, יין בכרם, שפגאט, גליק, ברוט ועוד) עד לפינת מונטיפיורי שם פגשנו את הבלוגר הותיק – ניימן, שהגיע באופניים כמובן.

התחלנו ללכת על המדרחוב העמוס במבלים והולכים, בחיפושים אחרי מקום מתאים, כשהחלטנו להתיישב בחוץ בדודו בר, בעיקר בגלל שהיו יחסית אופציות לא רעות מהחבית – שפירא IPA, שקמה אמבר אייל, גינס, טובורג ועוד אחת ששכחתי, שידעתי שיהיה קשה למצוא בסביבה הקרובה.

מבר שכונתי אפלולי ואלמוני לפני עשור ויותר, הפך המקום לבר שפונה לקהל הרחב, עם שולחנות וכסאות על המדרחוב, ותפריט שבועי מתחלף של יינות וקצת אוכל.

דודו בר – החלק הפנימי נשאר כשהיה

דודו בר – תפריט בירות ומשקאות

דודו בר – תפריט יינות ואוכל שבועי

ניימן ואני הזמנו שפירא IPA גדול (34 ש"ח), ונטול הכינוי הסתפק בטובורג (28), כשהבטחתי לו שנמצא לו בירת חיטה לסיבוב הבא. הזמנתי גם פיצה טבעונית לנשנש (50 ש"ח פלוס תוספת 7 ש"ח על גבינת קשיו משום מה).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשאחרי שהשקנו לחיים, סיפר לנו ניימן לנו קצת על פולנים ופולניות (כמו הסטריאוטיפים רק בגרסת המקור), הייטק וקריפטו, בירוקרטיה של דרכונים ואזרחויות, יוקר המחייה בפולין (לא קיים – אפשר לחיות כמו מלכים, כמו בסרט יורוטריפ המיתולוגי), מחירי הבירות שם ועוד.

הפיצה שהוגשה כעבור כמה דקות, היתה לא קטנה ונראתה טוב בהתחלה, אך היתה קצת אנמית אחרי הטעימה – די דקה, וכתוצאה מכך גם בלי הרבה רוטב עגבניות וגבינת קשיו עליה כאמור שילמתי תוספת במיוחד.

מסביבנו התחלפו היושבים על המדרחוב – במקום משפחה עם ילדים ועגלה עם תינוקות, זוגות צעירים, כשבמקביל נמשכה תנועת האנשים הרבה, כולל כאלו שהיו במסיבת-רכבת אוזניות.

בילוי משפחתי עם ילדים

זוגות זוגות

מסיבת אוזניות

כשסיימנו עם הבירות והפיצה, שילמנו את החשבון ועלינו משם בחזרה למעלה אל החלק הממוסד והותיק יותר של המדרחוב, כשבכניסה אליו חלפנו על עוד מקום חדש – Fed & Bev, של עוד פליט ריאלטי ממשחקי השף כך למדתי אחרי.

הלכנו אל ה Gugys ברמב"ם (ליד בית העמודים), אותו אהב נטול הכינוי בפעם שעברה, בזכות בירת החיטה ומחירה הנוח. המקום הגדול, בו יש מקומות ישיבה על הרחוב, בר בפנים, וגם מרפסת מסתבר שם התיישבנו, היה מלא כרגיל. ניימן ואני הלכנו שוב על אותו דבר – חצי בזלת אדמונית (24) ונטול הכינוי על חצי ארדינגר (24), כשהסתבר שהמחירים עלו ב-20% תוך ארבעה חודשים, אך אלו עדיין נחשבים זולים.

גוגיס – הבר שבפנים

גוגיס – המרפסת

בירות זולות (יחסית) בגוגיס

הפעם סיפר לנו ניימן על הבדלי תרבויות בין ישראלים (מתפרצים וקוטעים), פולנים (רגשי נחיתות) וגרמנים (נותנים עונשים למי שמפר את הכללים), ונתן גם קצת המלצות לנטול הכינוי לאוקטוברפסט במינכן.

בסביבות 23:30, כשסגרו את המטבח והמוסיקה במרפסת סיימנו ונפרדנו מניימן לשלום, כשבדרך חזרה היה שוב האוטובוס מלא בצעירים לרוב.

לסיכום: הדודו בר הוא עוד אופציה סבירה לבירה באזור הנחלה, לפחות יש קצת מגוון יחסי בגזרת הבירה. בכלל, קשה היום למצוא ברים/פאבים שכונתיים נסתרים כמו של פעם בעיר, בטח כשנראה שבכל מקום (בטח שבקיץ בלילות חמישי), אפילו באזורים שנחשבו עד לא מזמן אלטרנטיביים (לוינסקי), הכל עמוס לעייפה במבלים.

מכירים ברים כאלו? אשמח אם תשתפו אותי בכאלו ששווים בדיקה מיוחדת של עכברוש העיר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לדודו בר – אפשר לבקר

מקומות טבעוניים בתל אביב – עכברוש העיר סוקר וממליץ

כבר הרבה זמן חשבתי לעשות איזו סקירת מסעדות ומקומות טבעוניים בתל אביב, כשיש בעיר היום מגוון מקומות שמתאימים לאירועים וקהלים שונים. ועכשיו אחרי החוויה הטבעונית בניו יורק הגיע הזמן.

הסקירה היא של מקומות שהייתי בהם אישית ועל סמך חוויותיי בהם (לא תמיד מתפרסמות הביקורות, לפעמים רק עולות תמונות לטוויטר). בחלקם הייתי כבר לפני זמן מה, אז יכול להיות שעכשיו המצב השתנה לטובה או לרעה, ובטוח שפספסתי פה כמה ברשימה (אם כן מוזמנים להוסיף בתגובה).

מעבר למקומות הטבעוניים לחלוטין, יש בתל אביב מלא מקומות Vegan Friendly, עם הרבה אפשרויות טבעוניות טובות גם כן, אך אלו לא יופיעו בסקירה זו.

הסקירה מסודרת לפני קטגוריות, ממקומות לאירועים מיוחדים לכאלו יום יומיים.

Opa (אופה – סבא בגרמנית) – מסעדת השפית של שיראל ברגר בשוק לוינסקי שנפתחה לפני כמעט 4 שנים. מסעדה שמתבססת על חומרי גלם טריים ועונתיים, ירקות ופירות בעיקר (Farm to Table), שעוברים תהליכי התססה, בישול ארוך וטכניקות אחרות, כך שיוצאות מנות מיוחדות, אותן לא תמצאו בשום מקום אחר.

התחלה היה ניתן להזמין במקום מנות שונות מהתפריט, היום אפשר רק לבוא לארוחת טעימות לא זולה בלשון המעטה – 260 ש"ח לסועד (לא כולל שתייה ושירות). ארוחה זו כוללת כ-9 מנות מדויקות אך לא גדולות, משביעות אך לא מפוצצות כפי שאולי היה אפשר לצפות.

העכברושית ואני אכלנו במסעדה מספר פעמים, בהתחלה חיבבנו אבל לא התלהבנו, אבל בפעמים הבאות (לא התפרסמו ביקורות, אבל כן הועלו תמונות לטוויטר) אהבנו. מסעדה מיוחדת מאוד לאירועים מיוחדים, ממליץ בחום גם ללא טבעונים שפתוחים לטעמים שונים ולא נעולים רק על דברים מתים.

משק ברזילי – החלה את דרכה במושב ירקונה ועברה למיקומה בנווה צדק בתל אביב בשנת 2013. במסעדה, שהפכה עם השנים מצמחונית לטבעונית (ולה גם מעדניה סמוכה), תפריט עונתי, עם מגוון מנות מעניינות מסוגים שונים – סלטים, פסטות, ירקות, בורגרים ופיצות טבעוניות, קטניות, טופו, סייטן, קינוחים ועוד.

מסעדה יציבה וטובה, ויחסית די יקרה. בעבר היה יוצא לי לסעוד שם אחת לכמה חודשים, אך בשנים האחרונות פחות. מתאימה בעיקר לאירועים, סעודות משפחתיות (של מבוגרים) וכדומה, כל אחד ימצא לו שם מנה טובה לאכול. אפשר לבוא גם בקטנה למשקה ונשנוש קל או קינוח.

416 – מסעדה ובר קוקטיילים טבעוני ברחוב הארבעה עם מחירים גבוהים, ונסיון לחקות מנות מהחי, פחות מוצלח לטעמי. היינו פעם ראשונה ואחרונה לפני כשלושה שבועות (יולי 2022). לא תכננו לחזור, כשגם ככה שבועיים לאחר מכן המקום נשרף. בעקבות כך פנו הבעלים לגיוס המונים ותוך כמה חודשים המקום נפתח שוב

באנה – מסעדה/ביסטרו טבעוני בנחמני, כולל גם ישיבה בחצר מקסימה מתחת לעצים, שנפתח לפני חמש שנים ומאז גם הספיק להחליף בעלים. מנות מגוונות מבוססות ומשולבות של ירקות, קטניות, אגוזים, ועוד. מקום טעים ונעים אם כי לא זול, אותו העכברושית ואני פוקדים ונהנים אחת לכמה חודשים. מתאים לדייטים רגילים או זוגיים, וגם לעסקיות צהרים במרכז תל אביב.

אנסטסיה – אחד מבתי הקפה/מסעדות הטבעונים הראשונים שנפתחו בעיר בשנת 2013. המקום מציע מנות מגוונות לבוקר, צהרים או ערב כולל שייקים בריאים, גבינות טבעוניות, super food, raw food ועוד food. מאז הקורונה המקום איבד מקרנו – המבחר והמנות הצטמצמו ורק נעשה יקר יותר. מתאים היום יותר לארוחות בוקר ונשנושים לטעמי.

J17 הטבעונית – מסעדה טבעונית שנפתחה בירמיהו לפני תחילת הקורונה. במסעדה תפריט מגוון עם נשנושים, תבשילים שונים, בורגרים איכותיים, סלטים ועוד. בערב יש אווירה קלילה ונעימה שמתאימה לבילוי לילי בזוג או בחבורה. יצא לי להיות במקום בבוקר, עסקית צהרים ובערב ולא התאכזבתי, כשגם השירות אישי ולבבי (כשלא עמוס מדי).

אלגריה – מעדניה ובית קפה טבעוני בצפון אבן גבירול, בו אפשר לעצור לקפה ומאפה, לקנות טייקאווי לחמים, כריכים, סלטים, גבינות טבעוניות או מתוקים. אפשר גם לשבת לארוחה טבעונית מלאה מתפריט הישיבה, אך לאור עבודות הרכבת הקלה על הרחוב מומלץ יותר כרגע לקחת טייקאווי לפיקניק בפארק.

אלפקה בר – בר טבעוני חדש יחסית בפלורנטין, בו יש בירות, קוקטיילים, נשנושים ומאכלי בר, כולל בורגרים מסוגים שונים (ביונד, רידיפיינמיט) ועוד. מומלץ לבילוי לילי וקליל

גודנס – דיינר רחוב טבעוני בסגנון אמריקאי שנפתח לפני כחמש שנים בקינג ג'ורג' ליד גן מאיר (הבעלים קנו אח"כ גם את הבאנה). לא התלהבתי ממנו יותר מדי כשהייתי אי אז, אולי שווה לקפוץ לביקור חוזר לראות איך הוא עכשיו

דוסה בר – אוכל רחוב הודי טבעוני בבן יהודה שנפתח לפני 6 שנים (ועובד בשיתוף פעולה עם האלגריה). הייתי די מזמן כשהחוויה היתה בסדר אך לא מעבר

קפה מיכלאנג'לו – בית קפה טבעוני ביפו ליד שוק הפשפשים, נראה נחמד אבל יצא לי רק לטעום בו את הקינוחים

מרקט (Market) דיזנגוף – המקום הטבעוני לתבשיל בריא ומשביע במרכז העיר (בלא יותר מ-50 ש"ח). מבחר תבשילים מגוונים מתחלפים (אסייתי, מקסיקני, הודי, פרסי, יווני, מרוקאי ואחרים), סלטים מוכנים וגם קינוחים מפתים. לפחות אחת לשבוע אני שם בצהרים – תמונות נבחרות בטוויטר של עכברוש העיר

הרצוג – מנות הרים טריות מתחלפות (יש גם גבעות ותלים) על בסיס קטניות ודגנים. משביע גם, אבל יקר יותר ופחות וטעים ומשתלם מהמרקט

ריינבו – בורגרים טבעוניים ועוד באבן גבירול (הגלגול של הבודהה בורגר) וקינג ג'ורג'. אם אתם על הדרך ומחפשים בורגר טבעוני קרוב וטוב

VGF – מאפיה/מעדניה טבעונית ונטולת גלוטן בנחלת בנימין – שוק לוינסקי. לקפה, מאפה ועוד דברים טעימים כשאתם בשוק או לקחת הביתה

החתול הירוק – פיצריה טבעונית ותיקה צמודה ללבונטין 7, כשהגבינה על בסיס קשיו. לתחילת/אמצע/סוף בילוי בסביבה.

מידאס – מגע הזהב של השוקולד. שוקולדים ופרלנים מיוחדים (שנראים מצוין) וגם גלידה hand made (רואים איך שילבתי אנגלית פה) על בן יהודה ליד אוטוסטרדת האופניים. יש גם גלריה קומה שנייה בה אפשר לשבת לקפה (במקרה זה חבל שאני לא שותה). מזל שאני מצליח להגביל את עצמי שם לקנייה שם פעם בחודש חודשיים

טעם לחיים – מעדנייה וחנות טבעונית שנפתחה בשוק לוינסקי בשנת 2014. הרבה אגוזים, יבשים, רטבים, חטיפים, תחליפי בשר וחלב ועוד במחירים טובים. כולל גבינות וממרחים שהם עצמם מכינים. עובר שם תמיד כשאני יוצא לקניות בשוק לוינסקי

ארץ בראשית – סופר טבעוני חדש יחסית בפלורנטין (כמובן) בו תוכלו למצוא כמעט את כל המוצרים הטבעונים המוכרים שיש היום בחנויות (גבינות, בורגרים, חלב ועוד ועוד), במחירים זולים יחסית לחנויות טבע שונות. בימי שישי יש גם ממולאים טעימים מאוד

עשה לי חשק לצאת… ומה המקומות הטבעוניים המועדפים עליכם?

ארה"ב 2022 – נגיעות

אז אחרי שלוש שנים מהטיול האחרון שלי לארה"ב (מאז לא טסתי לשום מקום אחר גם), טסתי לשם שוב. הפעם לא ממש לטיול, כך שלא היה לי הרבה זמן פנוי לתכנן ביקורים במקומות בילוי מעניינים.

בכל זאת החלטתי להעלות גם הפעם פוסט עם רשמים ותמונות ממקומות בהם כן ביקרתי (כדאי לקרוא עד הסוף).

נתחיל דווקא מאורלנדו, בה לא ביקרתי באף פארק שעשועים:

צ'יפוטלה – כל מי שהיה בארה"ב בטח מכיר, רשת של אוכל מקסיקני מהיר (אבל לא בהכרח ג'אנק) עם אופציות טבעוניות משביעות וטעימות (הלכתי על הבוריטו במילוי sofritas טבעוני), איך לא פותחים בארץ אני לא מבין.

Downtown Winter Garden – אזור תחנת רכבת ישנה באחד מפרברי אורלנדו (לא יודע אם תגיעו לשם במיוחד, אבל אם כן נחמד לשבת שם) שהפך למרכז בילויים וקניות עם שוק איכרים, מבשלת בירה, דוכני מזון, אירועים ועוד. זה נראה משתלב היטב באזור בניגוד למתחם התחנה בתל אביב שמופרד מהעיר (אולי פארק המסילה יהיה יותר אטרקטיבי). אכלתי שם ביונד טבעוני טעים (הרגיש שונה מזה שיש בארץ) ברשת Burgerfi, טורטיות טבעוניות במילוי סויה וכרוב ובראוניז טבעונים בדוכן Press'd (לא באותו יום), ושתיתי NEIPA של המבשלה המקומית הנחמדה שנמצאת שם – Crooked Can, לה יש גם גם סניף באוהיו.

בנוסף ישבתי ב Miller's Ale House, בר ספורט שלו יש סניפים רבים ברחבי ארה"ב. אמנם מקום די גנרי עם יותר מדי מנות של בשר וגבינות (האמריקאים חייבים לדחוף רכיבים מהחי לכל מנה וסלט, יש להם חסך בחלבון). אך גם בבר שכזה יש מלא ברזי בירה מהחבית, כשחלקן אפילו של מבשלות בוטיק מקומיות (שתיתי IPA אחרת של ה Crooked Can), ובורגר טבעוני של גרנדין (אותו לקחתי בלי הלחמניה שהברמן לא ידע להגיד לי אם טבעונית או לא).

מאורלנדו עברתי לניו יורק, שם היה לי קצת יותר זמן ואפשרויות לאכול ולבלות:

MACE – בר קוקטיילים טרנדי ואיכותי (מופיע ברשימת 50 הברים הטובים בצפון אמריקה כבר כמה שנים) ב west village ליד הוושינגטון סקוור, אליו יצאתי עם החייל הזרקן (שגם צילם את התמונות) והמתאמן הלוגם (אם זה עדיין הכינוי שמתאים לו). הבר התוסס היה מלא בקהל צעיר יחסית, בלי גימיקים בחוץ ובפנים. אנחנו הושבנו בקצה בפנים כמו בפעם שעברה ב Death & Co, מה שאולי קצת הוריד מהאווירה של המקום.

עדיין הקוקטיילים המוקפדים היו מצויינים (שני סיבובים) וכך גם המנות הטבעוניות שהזמנתי (ירקות עם חומוס ואספרגוס מטוגן ברוטב). אפילו הצלחנו לארח בשולחן לזמן קצר את בת דודתה ובעלה הפרופסור של העכברושית שהיו במקרה גם בעיר, וקיבלו הסבר מהאצן והזרקן על ניהול פיננסי ותגמול בסטארטפים.

גם בתל אביב יש כמה ברי קוקטיילים ברמה גבוהה, אבל בתחושתי האישית הסצינה והאווירה שונה. בניו יורק יש מין הסתם יותר מבחר ומגוון, אבל למרות שזה לא זול, זה נראה כמו בילוי לילי שמושך גם צעירים באופן קבוע. זאת כשבתל אביב הברים האיכותיים באמת פונים לקהל מבוגר יותר, וגם כשיוצאים כבר לבר שכזה, זה בד"כ לאירוע מיוחד.

Planta Queen – מסעדה טרנדית בסגנון אסייתי על טהרת המזון מהצומח אליה יצאתי עם זוג המתולתלים, בהמלצת החייל הזרקן שאינו טבעוני (למסעדה סניפים נוספים בטורונטו, וושינגטון ופלורידה ובקרוב עוד). אחרי שהזמנו מקום מראש ללא בעייה מיוחדת, והגענו אל המקום בסביבות 8 בערב. המסעדה המעוצבת והמוארת היתה מלאה, כשמוזיקה קצבית בווליום גבוה יחסית התנגנה.

מלצר צעיר ונמרץ (אולי קצת יותר מדי), הסביר לנו קצת על המנות, שרובן קטנות, וכמה כדאי להזמין ולחלוק (לא ששמענו את כל ההסברים).

חוץ מקוקטייל, סיידר אלכוהולי ובירה הזמנו כמה מנות מסוגים שונים – סושי, כיסוני כרובית, איטריות אודון בשמנת פטריות טראפל טבעוני, דאמפלינג תרד, וסליידר של לחמניית באו עם פטריה מטוגנת בסגנון עוף.

אחרי השתייה התחילו המנות לזרום לשולחן. חוץ מהסליידר שהיה נראה מוזר ובדיעבד מיותר (דווקא אותו לא צילמתי) היו כל המנות טובות, עם שילוב טעמים מעניין בכל אחת מהן. אמנם הן היו לא זולות, אבל גם לא קטנות מדי יחסית למה שציפיתי, אז יצאנו די שבעים.

מהקינוחים הזמנו את שתי האפשרויות שהיו זמינות – בראוניז עם גלידה ורוטב שוקולד, ועוגת גבינת קשיו עם מאצ'ה, שלא אכזבו.

לסיכום: מסעדה טבעונית טרנדית נחמדה, קצת רועשת, מהירה ויקרה.

LuAnne’s Wild Ginger – מסעדה אסייתית טבעונית די ותיקה בין ליטל איטלי לסוהו, בה כבר הייתי בעבר, לא יקרה, עם מנות מגוונות, גדולות ומשביעות על בסיס סייטן טופו והרבה ירקות, די מפתיע שהיא היתה ריקה.

Peacefood Cafe – בית הקפה הטבעוני המועדף עליי מביקורים קודמים בניו יורק. הפעם הלכתי עם המתולתלים ושות' בראשון בבוקר. מכונת המיצים המצויינים לא עבדה לצערי. הזמנו צ'יפס חומוס שהיה דומה לפלאפל מרובע דחוס. הגבינה של הפיצה היתה דביקה מדי. הנאגטס סויה היו בסדר ולא מעבר. הקיש דלעת שהזמנתי היה טעים אבל המרקם היה קצת שונה ממה שהיה זכור לי מפעמים קודמות – קצת יותר עיסתי ומתפורר. המתולתל פחות התחבר למנת ה RAW לזניה שהזמין. ואילו הפניני סייטן של המתולתלת היה לטעמה. איכשהו זה הרגיש שהמבחר והרמה קצת ירדו, אולי בגלל הקורונה. לפחות נשאר מבחר קינוחים גדול ומפתה ממנו הזמנו את הטירימיסו שכולם אהבו.

Beyond Sushi – רשת סניפי אוכל אסייתי טבעוני. היתה האופציה הפתוחה הכי קרובה אליי במידטאון אז עצרתי להשביע את רעבוני, עם רול שהיה די סתמי.

La Botaniste – גם מקום טבעוני אורגני שאכלתי בו בעבר. הפעם הייתי בסניף אחר לארוחת צהרים זריזה רגע לפני החזרה – צ'ילי סין קרנה וקינוח mud שוקולד שעשו את העבודה.

ומי שהגיע עד לכאן שלא יוותר על טיולים בסנטרל פארק כמובן, פשוט מקסים ונעים להסתובב שם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

416 – זה קורה לכולם

עדכון יולי 2022 – שבועיים אחרי שביקרנו במסעדה היא נשרפה ועכשיו הבעלים פתחו הדסטארט לגיוס כספים לפתוח פופאפ במקום אחר

במיוחד בשביל הכוכב מתאילנד

זמן: יום שישי בערב, יולי 2022

מיקום: הארבעה 16, תל אביב

רקע היסטורי: ה-416 (רחוב הארבעה מספר 16) נפתחה לפני יותר מ-5 שנים על ידי התאומים בן ואל רחמני, אליהם חבר השף דוד סיני ברזילי (עוגתה), בתור בר קוקטיילים / מסעדה עם אוכל טבעוני שמכוונת לכלל האוכלוסיה.

הסיפור: כשנפתח מקום טבעוני חדש בעיר זוהי סיבה למסיבה לטבעונים. בתקופת הקורונה נסגרו כמה שכאלו או שסתם ירדו ברמה, אך עדיין נפתחים חדשים מדי פעם, ה-J17 הינו דוגמא לאחד מוצלח שכזה.

ה-416 נפתח לפני יותר מ-5 שנים. אך למרות שחשבתי מדי פעם לבדוק אותו, לא ממש התלהבתי מהרעיון, בגלל המיקום במתחם הארבעה, ביקורות לא ממש מוצלחות, ומנות שמנסות יותר מדי לחקות מנות בשריות, שלא ממש עשו לי חשק ללכת לשם.

אבל יצא שהעכברושית ואני ציינו תאריך חגיגי ודווקא שמעתי עליו פה ושם דברים חיוביים. אז החלטתי לנסות אותו בכל זאת לכבוד המאורע, ועוד בשישי בערב, כששריינתי מקום מראש כמובן.

הגענו למקום לקראת 20:30. בחוץ היה די מלא, גם בפנים כך גילינו, כשהמארחת הובילה אותנו פנימה לשולחן קצת חשוך בPינה צד. ברקע התנגנו להיטי פופ מוכרים משנות ה-80 שהעכברושית אהבה (מדונה וכו').

למסעדה אין תפריטים מודפסים, כשצריך לסרוק את הברקוד ולהיכנס להתבונן בו באתר. אישית אני פחות מתחבר לזה כשיש הרבה אפשרויות יחסית ופחות נוח לגלול למעלה ולמטה כל הזמן.

מלצרית צעירה ניגשה אלינו, ומכיוון שלא הכרנו את המנות והמשקאות ביקשנו ממנה המלצות, אותן נתנה בלי יותר מדי פירוט או התלהבות.

ראשית היא לקחה מאיתנו הזמנה של המשקאות – קוקטייל 75ML על בסיס ג'ין לעכברושית (54 ש"ח) ו- The Orchard בשבילי (50).

כעבור דקה היא חזרה לקחת את ההזמנה של האוכל. בחרנו להזמין כמה מנות לחלוק בינינו – מנה ראשונה את ה"קלאמרי" מלך היער (50), ולעיקריות טופו אננס מוקפץ (74) וחלה עם "רוסטביף" (72) בעקבות המלצתה, עם האיולי הפיקנטי בצד.

לא עברו שתי דקות וקיבלנו את הקוקטיילים לשולחן. אלו היו מוצלחים, אם כי שלי לא היה מה שציפיתי לו דווקא, כשהוויסקי וההדרים לא הורגשו כפי שציפיתי לפי מה שהופיע בתפריט, וכמו כן הוא הוגש עם מקל קינמון חרוך בקצהו מה שלא היה רשום גם כן ונתן לו טעם מעושן.

בקושי הספקנו לטעום את הקוקטיילים, כשכבר הוגשו לנו מנת ה"קלאמרי" והמוקפץ טופו אננס יחדיו. קצת לא צפוי ואולי מוזר, כשהמנות מוגשות דקות ספורות בלבד אחרי שהוזמנו. עם הקצב המהיר של הגשת המנות השתנתה גם המוסיקה במקום להיפ הופ קצבי ורועש יותר.

ה"קלאמרי" היה פשוט פטריות מטוגנות בבלילה, נחמד אבל לא משהו מיוחד. המוקפץ טופו אננס דווקא הבטיח רבות – אננס הינו תוספת מוצלחת לדעתי לפיצות ומוקפצים בגלל השילוב של המתוק והחמוץ שבו – אבל די אכזב כשבמנה היו חתיכות אננס לא גדולות אותן ניתן לספור על יד אחת, יותר נכון היה לקרוא למנה מוקפץ טופו קישואים מהם היו לא מעט.

חלפו עוד מספר דקות וגם החלה עם ה"רוסטביף" הוגשה לנו במהירות לשולחן. מנה זו נראתה גדולה ומשביעה. אך לצערי פשוט היתה ממש לא טובה. הסייטן היה בחלקו חרוך וקשה ולא הזכיר בטעמו או במרקמו רוסטביף (אלא אם זה השתנה ב-15 שנים האחרונות מאז שאכלתי בשר לאחרונה), כשהרטבים שבכריך (כולל האיולי) היו כבדים מדי ופשוט לא הייתי מסוגל לסיים יותר מחצי מהחצי שלי מהמנה.

בשלב זה חל מהפך דרמטי לפחות בכל מה שקשור לשירות. המלצרית שלקחה לנו את ההזמנה וזרקה לנו את המנות במהירות שיא בהתחלה פשוט נעלמה לנו, לא באה לבדוק מה איתנו, לפנות את הצלחות, לשאול לגבי קינוח, כלום.

אחרי שעבר זמן והבנו שהיא לא תגיע ביוזמתה סימנו לה לבוא, כשהחלטנו להזמין בכל זאת קינוח שאולי יפצה על האוכל הבינוני ומטה וביקשנו ממנה המלצות. לא שאלו עזרו הרבה אבל החלטנו ללכת על הבראוניז או פאדג' כפי שהוא מופיע בתפריט (52), שדווקא היה לא רע אך לא פיצה על שאר הארוחה.

החשבון יצא 352 ש"ח, כשהנחמה היחידה היא שלפחות את זה שילמנו עם שובר buyme שהיה לי גם ככה. את הטיפ כבר שילמנו בלי שובר, לא שזה זכה לתגובה או תודה כלשהי מהמלצרית.

לסיכום: עשר שנים אני טבעוני ואכלתי במקומות טבעונים רבים בארץ ובחו"ל. חלקם ידעו לעשות מטעמים מיוחדים מחומרי גלם מהצומח והיו מוצלחים מאוד, חלקם פחות. ה-416 לצערי נמצא בתחתית הרשימה גם מבחינת האוכל וגם מבחינת השירות. אך בכל זאת המסעדה/מזללה לרוב מלאה מכל הפעמים שעברתי בסביבה. מהנסיון לחקות מנות בשריות במראה ובשמות כנראה שהם מכוונים לקהל הלא טבעוני דווקא (במיוחד לאלו שבלוטות הטעם שלהם התקלקלו מרוב אכילת בשר).

בדיוק באותו יום שישי התפרסמה ביקורת שלילית ביותר של שגיא כהן, שאני לא מחסידיו, על בר 51 (ממנו גם לא התלהבה העכברושית שהיתה שם בעבר עם חברותיה בעקבות המלצות של אותו שגיא כהן) – על האוכל, השירות ובכלל, אז כנראה שבסוף זה קורה לכולם.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, בשניט הסמוך יש גם דברים טבעוניים, מטוגנים או לא, עם בירה טובה ותמחור שפוי יותר

סמטת השוק – הכל מהכל

זמן: יום שלישי בלילה, יולי 2022

מיקום: סמטת השוק, מדרחוב שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: אחרי שרחוב ויטל פלורנטין הפך להיות כבר מיינסטרים כבר לפני כמה שנים, פרחה לה האלטרנטיבה באזור שוק לוינסקי עם מקומות בילוי ליליים מגוונים. בינתיים הפך השוק למדרחוב והביא איתו המוני מבקרים יומיים, נפתחו בו עוד מקומות בילוי ליליים, כשהקורונה אפילו עזרה לחלקם בבילוי באוויר הפתוח, וגם הוא הפך להיות מלא בלילות, אך עדיין לא כמו בימים.

הסיפור: אחרי דחיות מרובות מסיבות שונות הצלחנו סוף סוף לקבוע מפגש חברים לבירת פרידה מג'וני שעובר לטורונטו, כשאחרי שהחולוני עבר לאמסטרדם לפני כמה שנים, נשארנו עכשיו רק שלושה מהחבורה.

השעה היתה כמעט 22:00 כשהירושלמי ואני פגשנו את ג'וני שחיכה לנו כבר בסמטת השוק בלוינסקי ליד העליה למונדו 2000. חיכינו למלומד שיצטרף אלינו ולכן לא החלטנו איפה לשבת עדיין.

כשזה הגיע כעבור מספר דקות, מכיוון שאינו מכיר את המקומות בשוק, הלכתי לקראתו על המדרחוב לפגוש אותו, כשג'וני והירושלמי התמקמו בינתיים בבירה ב-15 ₪ במרכז סמטת השוק.

כשהצטרפנו אליהם הם כבר היו עם שתי כוסות בירה ביד. כשהירושלמי נתן את שלו למלומד, והלך ביחד איתי להזמין מהבר.

הקונספט של המקום די פשוט – חצי בירה ב-15 ₪ במזומן (יש גם משקאות נוספים בזול), כשהמגוון פחות טוב ממה שהיה פעם (עלמה, שפאטן, פרנסיסקאנר, גוס איילנד IPA), אבל עדיין זו כנראה הבירה מהחבית הזולה ביותר בעיר ועוד אפילו בלי הפי האוור.

כולנו שתינו גוס איילנד IPA, והתיישבנו מסביב לארגז קטן בסמטה, כשמסביבנו השולחנות היו מלאים במבלים והרבה ניחוחות ירוקים.

ג'וני שיתף אותנו בסיפור המעבר המפתיע לטורונטו, כולל כל ההרפתקאות הכרוכות במעבר לקנדה – הוצאת כסף מזומן בלי חשבון בנק מקומי, היסטורית אשראי שלא קיימת ונחוצה להשכרת דירה, לימודים בביהס ציבורי שכוללים מלווה צמודה ללימודי אנגלית ועוד.

חוץ מזה הוא גם סיפר לנו על מכירת הרכב שלו בישראל לאוליגרך רוסי, סיפור משעשע בפני עצמו.

כשסיימנו את הבירות חיפשנו משהו לאכול, לא חסר בסביבה. מקסיקני מהבאחה קליפורניה לא התחשק לאף אחד, אז הלכנו כמה מטרים הצידה אל פיצה LILA אך גילינו שבעקבות השעה שהיתה כמעט 23:00 הם עברו לטייקאווי בלבד.

תוך כדי גיליתי שפתחו בצמוד לפיצה בר קוקטיילים חדש – סניף נוסף לויויאן המוצלח משוק הכרמל. עוד שדרוג לסמטה.

יצאנו מסמטת השוק אל מדרחוב לוינסקי, וצעדנו כמה מטרים מערבה אל הצ'נטרו (centro) שם התיישבנו ואכלנו פניני טעים ויקר כולנו, אני את הטבעוני כמובן (40 ₪). חבל שלא זכרתי באותו הרגע שיש את החצ'אפוריס בכיוון השני במיקומו החדש (לוינסקי 52), לטעמי מקום יותר מוצלח.

לסיכום: בירה זולה או סנדוויץ יקר, בסמטת השוק וסביבתה הקרובה תמצאו בלילות כמעט הכל מהכל. נקווה רק שזו לא תהפוך לרחוב ויטל במקרה, ועם או בלי קשר שהגולדה לא תשאר שם לעוד הרבה זמן.

סופר טיוזדיי בפלורנטין – מהמסקליטו עד לאורסה, זה עניין של בחירה

זמן: יום שלישי בלילה, מאי 2022

מיקום: פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: המסקליטו Mezcalito, סניף קטן של המסעדה/בר מקסיקני הותיק בפלורנטין – המסקל, נפתח לפני מספר חודשים על הרצל פינת פלורנטין, במקום בר האוכל ארפה ששכן שם לפני בצמוד לבר האוכל הויטנאמי קאנו המוצלח.

בר האורסה – URSA, הינו מקום חדש מבית הבעלים של הברלין בפלורנטין שנפתח בפינה ממול (ויטל פינת פרנקל) לפני כחודש, היכן ששכן לפני כן מקום תאילנדי.

הסיפור: אחרי זמן רב שלא יצא לי לצאת לבירה, קבעתי עם המשתדרג, כשעבר זמן רב מאז שיצאנו בפעם האחרונה.

נפגשנו באזור שוק לוינסקי בסביבות 21:15. חשבתי לנסות את הבר החדש שנפתח ברחוב השוק 28, אך זה היה די מנומנם עם תפריט מצומצם, אז המשכנו משם הלאה לאזור פלורנטין ולמצוא שם משהו מתאים.

בדרך החלטנו להיכנס למסקליטו החדש (הרצל פינת פלורנטין) ולהסתכל בתפריט. המסקליטו, שהיה די מלא, הינו סניף קטן יותר כאמור של המסקל הותיק. המסקל החל את דרכו פחות או יותר עם עכברוש העיר לפני כ-14 שנים, בר מקסיקני ייחודי קטנטן וייחודי ברחוב ויטל, עם השנים עבר הרחבה, וביחד עם השכונה כולה מצא את דרכו אל המיינסטרים. קצת פחות ייחודי ומגניב, יקר יותר, אבל עדיין טעים.

מסקליטו – תפריט

מכיוון שלא אכלתי ארוחת ערב לפני, והרבה זמן לא אכלתי מקסיקני הצעתי שנשב. המשתדרג הזמין צמד טאקוס, ואני הזמנתי בוריטו פורטובלו טבעוני (52 ש"ח) שהיה משביע וטעים, אם כי קצת יקר והיה חסר לי גווקאמולי.

טיוזדיי טאקו? טיוזדיי בוריטו!

משם המשכנו אל רחוב פלורנטין וחיפשנו מקום עם אווירה ומוסיקה לשבת לבירה אז נכנסנו אל השאפל בר. בניגוד לבדרך כלל המקום דווקא לא היה מלא מדי, ואנו נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר. כמי שהשאפל היה אחד מהברים האהובים עליו בתל אביב, התאכזבתי לגלות שויתרו שם לחלוטין על בירות לא סטנדרטיות מהחבית ועכשיו יש אמנם 9 ברזים אבל בהם יש רק את טובורג, גינס, קרלסברג (וגם לומה) ווויינשטפן של מב"י. בלית ברירה הזמנתי שליש גינס (30), במטרה להמשיך אח"כ למקום עם יותר אפשרויות/בירות איכותיות, כשהמשתדרג הזמין חצי קרלסברג.

הגינס עצמה היתה סבירה, אך לא מספיק קרה ומרירה לטעמי. ישבנו שם ושתינו זמן מה, עד שהחלטנו להמשיך הלאה. כשסיימנו גיליתי לצערי שגם ההפי האוור קוצר ועכשיו במקום שיהיה עד 9 בערב כבר ב-8 נגמר.

חשבנו ללכת להתנחם בביר שופ כפי שיוצא לנו בדרך כלל, אך בדרך עברנו ברחוב ויטל ההומה, כשרציתי להראות למשתדרג את בר היין WineBerry בו ביליתי לא מזמן. חלפנו וסקרנו מספר מקומות בדרך עד שבפינה של ויטל ופרנקל נעצרנו ליד הבר החדש שראיתי גם בפעם שעברה. התברר שזה האורסה (Ursa), שנפתח ממש לא מזמן שייך לבעלים של הברלין בפלורנטין (נגמר להם המקום להתרחב כנראה מהעבר השני). בירור קצר העלה שיש בו בירות מעניינות מהחבית (של Siren למשל), אז החלטנו להתיישב בחוץ בשולחן מוגבה כשמעלינו בפנים הבר עם ברמן קר רוח.

תפריט האלכוהול לא מכיל יותר מדי בירות מהחבית אך לפחות מגוון לא רע – הסאונדווייב IPA והפומפולצ'לו החמוצה של Siren, למביק אחת, קירין (לאגר יפני) וגם גינס ווויינשטפן, כשהמחירים גם כאן לא זולים בכלל (גם לא של הקוקטיילים). לפחות זה לגדלים סטנדרטים ולא מחיר נמוך יותר כביכול אך לכמות קטנה כמו בפרלה לדוגמא. יש גם תפריט אוכל עם כמה מנות, כבר אכלנו לפני כן אז לא ממש התמקדנו בו, אך ממבט חטוף נראה שאין בו נשנושים והיצע מספק לטבעונים.

אורסה – תפריט

אני הזמנתי חצי סאונדווייב (42!), כשהמשתדרג הלך על חצי קירין (32), כשאת הבירות קיבלנו די מהר יחסית לשולחן.

ברקע התנגנה מוסיקת רוק קצבית איכותית (ACDC, Iron Maden ואחרים), שתינו לאיטנו, כשהמשתדרג סיפר לי על האנשים והחוויות בחברה המצליחה בה הוא עובד. נשמע טוב, רק לדעתי חבל שמעבר לבידור והפגת השעמום להמונים, היא לא מתעלת את המשאבים והיכולות (לפחות את חלקם) לדברים יותר משמעותיים ומועילים.

המלצר פינק אותנו בין לבין בצ'ייסר על חשבון הבית. כשאחרי שסיימנו את הבירות ושילמנו את החשבון, המשכנו משם בחזרה אל שוק לוינסקי שם נפרדו דרכנו.

לסיכום: בכל סיבוב לילי בפלורנטין ובסביבה תוכלו למצוא משהו ישן או חדש מעניין. שווה לעשות סיבוב קצר לפני שתבחרו היכן לשבת. הסופר טיוזדיי שלנו כלל הפעם שלושה מקומות – אחד ותיק ושניים חדשים.

המסקליטו החדש הוא מקום נחמד לקרייב לאוכל מקסיקני (אפילו שהטורטיות מקמח חיטה ולא תירס), אך קחו בחשבון את המחיר.

בשאפל בר הותיק בחרו לצמצם עוד יותר את ההיצע וגם את השעות השמחות וחבל שכך. תכננו לצאת אליו מתישהו אך למרות האוכל הטבעוני האיכותי, והאווירה השמחה לרוב, כנראה שזה כבר לא יקרה בקרוב.

האורסה הינו מקום נחמד לבירה עם מוסיקה טובה. כדאי רק לבוא בימי ראשון או בשעה השמחה (עד 21:00) אז יש 50% על האלכוהול לפי מה שכתוב באתר של ההזמנות, כדי שלא תצטרכו לקחת משכנתא.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאורסה – אפשר לבקר

פורים 2022 בשוק הכרמל, כרם התימנים והנחלה – סיבה למסיבה

זמן: יום רביעי בערב, פורים, מרץ 2022

מיקום: סמטת יום טוב, שוק הכרמל, כרם התימנים, נחלת בנימין, תל אביב

רקע היסטורי: בשנתיים-שלוש האחרונות, עם ולמרות הקורונה, הפך אזור כרם התימנים-שוק הכרמל למקום בילוי לילי תוסס, כשלצד מקומות ותיקים יותר נפתחים עוד ועוד מקומות בילוי של אוכל ואלכוהול כמו פטריות אחרי הגשם.

הסיפור: עכברוש העיר נוסד והחל את פעילותו קצת לפני פורים 2008 – חוגג עוד יומיים יום הולדת 14!

אחד הפוסטים הראשונים שהביאו לעכברוש העיר (אז בתפוז ז"ל) הרבה כניסות וקוראים היה על מסיבת הרחוב בפורים בפלורנטין. מאז זרמו הרבה מים בירקון (פלוס חומרי ניקוי ועוד), בפלורנטין כבר אין מסיבות פורים המוניות כמו פעם, אך בכרם התימנים והאזור יש סוג של קרנבל פורים בשנים האחרונות.

עקב אילוצים, ועל מנת שלא להקלע לעומס רב מדי והמוני של מבלים בחמישי – שושן פורים, יצאנו העכברושית ואני דווקא ביום רביעי, בשעות הערב המוקדמות יחסית (20:30), לכרם התימנים ללא יעד מוגדר אבל עם רשימה של כמה מקומות ששמתי עליהם עין בשיטוטים קודמים באזור.

בדרכנו בסמטאות, חלפו על פנינו מחופשים ומחופשות, אבל אולי בגלל השעה, היום, או מזג האוויר, עדיין היה רגוע יחסית, ולא עמוס יותר מהרגיל.

היעד הראשון אליו הגענו היה ה FIFI- cocktails shack (יום טוב 14), דוכן מרגריטות שנפתח לפני שנתיים, אותו הכיר לי נטול הכינוי דווקא לא מזמן.

המסיבה בפיפי כבר היתה בעיצומה, עם מוסיקה שמחה ומבלים מחופשים מסביב לדוכן הקטן. מכיוון שבמקום אין אוכל ולא רצינו לשתות על בטן ריקה, המשכנו  בינתיים במעלה הסמטה אל דוכן הטאקוס של ה Los Gringos (יום טוב 30) עליו גם שמתי עין בפעם שעברה.

בדוכן הקטן, אותו פתחו שני אמריקאים בשנה האחרונה, מגישים טאקוס כמובן. בגלל פורים היו זמינים רק שני סוגים – עם בשר (לא בשבילנו), או הטבעוני בסגנון קוריאני עם טופו.

הזמנו בהתחלה שניים טבעוניים, בלי כוסברה ורק אחד עם חריף (22 ש"ח לאחד). מכיוון שאחד מהגרינגוס קצת התבלבל עם הכוסברה, העכברושית נבהלה מהבצל החי, וגם ככה זה היה נראה קצת קטן, הזמנו עוד לפני שאכלנו שניים נוספים, הפעם גם בלי הבצל (וקיבלנו הנחה של 10% לכל הארבעה).

הטאקוס מוכנים צ'יק צ'אק על הפלנצ'ה החמה, ואנו התיישבנו איתם בצד במקום ישיבה על הסמטה. הטאקו הלא גדול, לא הצליח להחזיק את התכולה – טופו, בצל ועגבניה, אפילו מגולגל. המנה היתה בסה"כ נחמדה, אך גם שניים לא ממש ישביעו אתכם אם תבואו רעבים. אמנם המנה בסגנון קוריאני אבל לדעתנו עדיין חסר שם עוד מטבל – גווקאמולי לדוגמא.

טאקוס ב Los Gringos

בדרך חזרה ל FIFI חלפנו על פני כמה מקומות בסמטת יום טוב. קפה יום טוב היה סגור משום מה. בבסטה בר ברק היה יחסית מלא. בביר בזאר, שלרוב עמוס שם (במיוחד בפורים בשנים קודמות), היה רגוע ונראה דווקא שצמצמו פעילות כשלא היו ארגזים הפוכים ושולחנות בחוץ כבדרך כלל. האלברט 1943 היה אף הוא די ריק. אולי אצלם דווקא חיכו לחגיגות בשושן פורים בחמישי בלילה.

ב- FIFI המסיבת רחוב נמשכה. הזמנו שני קוקטיילים – מרגריטה אננס קפואה (35) לעכברושית, ופינה קולדה בשבילי (38). לידינו חיכתה לקוקטיילים גם בחורה צעירה בתחפושת סרטן מושקעת שהבינה שלא יהיה לה קל לתפוס את הכוס עם הצבתות, כשתוך כדי הגיעה למקום שלישיית נגני סקסקופון מחופשים לאחים מריו שהרימה את האווירה.

כעבור דקות ספורות קיבלנו את הקוקטיילים, שהיו טעימים, אך קצת קפואים מדי בהתחשב במזג האוויר הקר (וחבל שהוגשו בכוס חד פעמית ולא משהו אחר).

מרגריטה ופינה קולדה ב FIFI

הטאקוס מקודם לא ממש השביעו אותנו, אז ניגשנו לדוכן האמפנדס הארגנטינאי הצמוד – Che, שנפתח כבר לפני 3 שנים מסתבר (יום טוב פינת חבשוש), שם קיבלה את פנינו בשמחה, חיוך ומבטא מוכרנית צעירה. הזמנו 3 אמפנדס – שניים טבעוניים עם ירקות ואחד עם גבינה ובצל לעכברושית (28 ש"ח ל-3 סה"כ), אותם לקחנו עם מטבלים והתיישבנו על ספסל מאולתר ממול.

CHE EMPANDAS

האמפנדס, שמוכנים בעבודת יד במקום, היו טעימים מאוד – הבצק פריך, לא ישב ולא משתלט, והמילוי טרי ועסיסי, במיוחד זה עם הדלעת לדעתי. בדיעבד היינו יכולים להישאר שם מלכתחילה ולוותר על הטאקוס

ישבנו בצד, נהנים מהאוכל, השתייה, המוסיקה והאווירה, כשמולנו חולפים מבלים מחופשים, כולל חבר מכוכב אחר שבא לבקר. כנראה שלא סתם לא ראינו חתולים בסביבה.

ALF – Alien Life Form

כשסיימנו המשכנו להסתובב בסמטאות וחיפשנו לקנח במשהו מתוק. המוניס היה עמוס במבלים ומוסיקה חזקה, ומשם חצינו את הרחוב של השוק אל עבר נחלת בנימין, חולפים בדרך על הרבה מקומות ותיקים וחדשים, כשבסוף הגענו אל הגלידריה של הארטה (arte), בה אנחנו מסיימים הרבה ערבים כשאנו בסביבה, ויש לה גם מבחר אופציות טבעוניות מרשים.

את הגלידה שלא אכזבה, אכלנו תוך כדי הליכה חזרה, שבדרך חלפנו בין היתר על פני עוד מסיבה/הופעה בבית העמודים, שבדיוק ניגנו בה את שיר הציפורים, וגם ליד בר הקוקטיילים של הויויאן שהיה דווקא די ריק ורגוע.

לסיכום: בבילוי לילי בכרם התימנים / שוק הכרמל תמיד תוכלו למצוא לכם משהו מתאים. הפעם מהטאקו קצת התאכזבנו,  הקוקטיילים של הפיפי היו נחמדים אבל אולי כדאי לדגום אותם  בערבים פחות מסיבתיים, ואילו האמפנדס היו מצוינים – נזכור זאת לפעמים הבאות.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בסמטאות של הכרם ושוק הכרמל. קחו בחשבון שבפורים, או בקרוב בערבי חמישי כשמזג האוויר יהיה פחות קר, יהיה עמוס יותר