טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.
3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

מודעות פרסומת

מתי המקלל והתדר – מסע לילי בין דורות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: מתי המקלל – מטלון 41, התדר – בית רומנו (דרך יפו 9), תל אביב

רקע היסטורי: מתי המקלל הינה חמארה מיתולוגית באזור שוק לוינסקי, שנפתחה לפני יותר מ-80 שנה, ובבעלות מתי לנדשטיין ("מתי המקלל") ומשפחתו ב-46 השנים האחרונות, כשהוא עצמו נפטר לפני מספר חודשים, ממש לפני שמלאו לו 90.

בר/פאב/מתחם התדר TEDER.FM, התחיל את דרכו לפני 9 שנים כתחנת רדיו אינטרנטית / פופ אפ בר (שיתוף פעולה של טבק וחרגול) בסמטת הר סיני מול בית הכנסת הגדול. מאז עבר כמה לוקיישנים עד שהתמקם באופן קבוע בבית רומנו (קומפלקס טקסטיל תל אביבי מיתולוגי בפני עצמו), שם הוא ממשיך לשתף פעולה עם אייל שני (שמפעיל שם גם את הרומנו), ומהווה מתחם בילויים שמושך אליו קהלים מגוונים – היפסטרים, תיירים, סחים, צפונים ועוד בגילאים שונים.

הסיפור: עברה כבר חצי שנה מאז שיצאתי עם הג'ינג'י העצבני, עד שלבסוף בין לבין סיורי הברים של עכברוש העיר הצלחנו לתאם מפגש לילי.

הצעתי שנפתח את הבילוי עם הגולדסטאר שאמורה להיות הכי טובה בארץ, אצל מתי המקלל, החמארה שעדיין לא יצא לי לשתות בה במשך כל השנים למרות שאני כל הזמן שם בסביבה.
הג'ינג'י העצבני הגיע לאזור בסביבות 21:45 ודיווח שזה נראה מקום של זקנים ולא ממש פאב/בר. בכל זאת החלטנו להתחיל שם על הבר החיצוני עם שני גולדסטאר (שליש – 18 ש"ח, חצי – 20), וגרגירי חומוס חמים (5).
בתור אחד שלא מחבב יותר מדי גולדסטאר, אלא אם אין שום דבר אחר ראוי בנמצא. הבירה אצל מתי המקלל היתה באמת טובה, קרירה ותוססת במידה הראויה, כשאפילו אפשר להתבלבל ולחשוב שאולי זו  סטלה.
אחרי שסיימנו את הבירה, התחלנו להסתובב באזור בין כל המקומות המוכרים. עלינו גם למונדו 2000, שהיה נראה מואר מלמטה, אבל היה בשלבי סגירה מתקדמים (כנראה שהיה בו אירוע או משהו אחר).
משם הלכנו אל התדר, בו לא יצא לנו לבלות בפעם הקודמת שהיינו שם יחדיו (היה סגור ביום ראשון, כשבמקום זאת ישבנו אז ברומנו).
נכנסו אל החצר הפנימית המרשימה בסביבות 22:30. המקום היה די מלא אך לא מפוצץ כמו בערבים אחרים שהייתי בהם. כשמעבר לקהל שישב ברחבה המרכזית, היתה גם הופעה באחת מהחנויות הקטנות שליד הכניסה.
הלכנו אל הבר והזמנו לנו בירה מהמבחר המינימלי (מכבי ומכבי מחוזקת מהחבית, עוד כמה אופציות סטנדרטיות בבקבוקים) – שליש מכבי בכוס פלסטיק לג'ינג'י (24), בקבוק טייבה בשבילי (32).
מכיוון שהשולחנות היו כולם תפוסים, התיישבנו על הטריבונה שבאמצע הרחבה (לא חסרות אופציות אחרות לישיבה או עמידה במתחם).
לגמנו לאיטנו, כשמסביבנו ישב קהל מעורב, צעיר וגברי ברובו (יחס של 70-30 לטובת הגברים). האוויר תחת כיפת השמיים היה נעים, ברקע התנגנה מוסיקה טובה של תחנת הרדיו, והוייב היה חיובי, כשלדברי הג'ינג'י העצבני אפשר היה להתמסטל רק מהאוויר. הפיצות הגדולות שיצאו לחלק מהשולחנות היו נראות אטרקטיביות, אבל אנחנו לא היינו כל כך רעבים אז ויתרנו.
לפני שעזבנו בסביבות 23:00, עשינו עוד סיבוב במתחם, והתרשמנו מהפער הבין דורי בין חנויות ההלבשה הותיקות ואלו שעברו הסבה לחנות תקליטים למשל (Nuweiba), חללי הופעות והרצאות וכו'.

Nuweiba Records

משם הלכנו דרומה אל לב פלורנטין, כשבדרך עברנו ליד הרבה בתים שנראו נטושים. גילינו שהביר סטיישן אכן נסגר לבסוף, לא מפתיע לאור זה שהמקום נראה תמיד ריק כשעברנו לידו (במקומו תיפתח איזה מסעדת בשרים או משהו, מעניין מה יהיה עם כל הברזים של הבירות).
בשדרות וושינגטון חלפנו ליד המלביה שהיתה מלאה. אני קניתי לי קצת שוקולד טבעוני טעים ב- Coco,
שהיה בשלבי סגירה. הג'ינג'י העצבני הלך על קרפ עם גבינות ועוד בקרפרי ברטון ליד.

Coco Vegan Chocolate

משם חזרנו אל שוק לוינסקי, אל הביר בזאר, שם לקחתי הביתה 6 מיקס (79 ש"ח) מהמבחר הדי מדולל (הבירות של הביר בזאר בעיקר, בחיזוק שפירא, הרצל ובאסטרס) – איפה הימים שהיה אפשר לבחור מעשרות בירות ממבשלות שונות?
לסיכום:  המעבר ממתי המקלל אל התדר דרך שוק לוינסקי הוא מסע בין דורות (שניים לפחות). אצל מתי, אם אתם לא אולדסקול, חלק מהפרלמנט או בקטע של גולדסטאר איכותית, אין לכם יותר מדי מה לחפש. לעומת זאת בתדר, הבירה אולי סתמית, אבל בהחלט כדאי לבוא בשביל המקום עצמו, האווירה, המוסיקה או איזושהי הופעה טובה.
3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתי המקלל – אפשר לבקר רק אם אתם כבר באזור, בעיקר בגלל המיתולוגיה
4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לתדר – מומלץ לבקר (אפשר לשתות בירה איכותית קודם לכן במקום אחר)

 

התחלה טובה

בשבועיים האחרונים הייתי עסוק בעיקר בהדרכת סיור הברים ובירות הבוטיק החדש של עכברוש העיר, כשבין לבין הצלחתי לבקר גם בקליפורניה החדש.

הסיור הראשון, היה בעצם פיילוט, וכלל את העכברושית כמובן, 4 חברים מוכרים, ועוד מדגם לא מייצג של בת דודה תל אביבית צעירה של אחת מהן שלא היתה מוכרת לי קודם. אמנם לא הספקנו את כל הסיור ב-3 שעות, אבל כולם נהנו והתרשמו כפי שאפשר גם לראות בתמונה של הפוסט שהעלה אחד מהם לקבוצת פייסבוק של חובבי בירות.

 

הסיור השני היה כבר של קבוצה גדולה יותר של 20  איש מחברת אסותא אופטיק שבאו לערב גיבוש. הסיור היה ארוך מהרגיל, חברה בהחלט נחמדים, ביום מקצועיים, ובלילה שותים ומבלים.

הסיור השלישי היה הראשון דרך פאנזינג, וכלל 2 זוגות חברים צעירים, 4 חברים ממודיעין, ועוד בחור מגבעתיים, שילוב מעניין. בשלוש שעות הספקנו לעבור בכל הברים והמקומות, למשוך תשומת לב של תיירות צעירות, ובסוף אפילו הופעה לראות, לי היה כיף מאוד.

היה מעייף אך מהנה, רוצים גם אתם להשתתף? הירשמו דרך הפאנזינג או פנו אליי ישירות במייל – cityrat.telaviv@gmail.com

קליפורניה – הנה אנחנו באים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום חמישי בלילה, אוגוסט 2019

מיקום: סמטת השוק 3, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הקליפורניה בר California Bar נפתח לפני שבועות מספר בסמטת השוק שהפכה למתחם בילויים בפני עצמה כבר. הפתיחה הרשמית ביום שישי הקרוב (16.8).

הסיפור: אחרי סיור הברים המוצלח ביום שני באזור, קבעתי עם החברים מהעבודה שלא הצליחו להגיע לבירה. חשבתי לבדוק הפעם את הקליפורניה, לידו חלפתי כבר מספר פעמים בביקורים קודמים.

הגעתי אל אזור דרך יפו, שעמוס לעייפה במבלים בלילות חמישי (במיוחד בקיץ), שם פגשתי את החברים ויחדיו הלכנו סמטת השוק, שהיתה כרגיל די מלאה במבלים (טוני ואסתר, LILA עם תור למונדו 2000 – אליו נגיע עוד בהמשך).

השעה היתה 21:30. הקליפורניה היה מלא בחציו. התיישבנו בשולחן בחוץ, רק שאחד הכסאות היה שבור, אז החלטנו לעבור אל הבר בפנים, שם ישבה חוץ מאיתנו בחורה אחת על הבר לבינתיים ושתתה קוקטייל לבדה.

הברמנית הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות, שלא מבטיחים רבות. מבחר מצומצם של בירות סטנדרטיות מהחבית (קרלסברג, טובורג, גינס), במחירים לא זולים יחסית לאזור, מאכלי בר ונשנושים וגם קוקטיילים.

קליפורניה תפריט שתיה

קליפורניה תפריט אוכל

קליפורניה תפריט קוקטיילים

הזמנתי חצי גינס (34) ופיצה מרינרה טבעונית (41), כשהחברים (להם אני צריך למצוא כינויים הולמים) הזמינו חצי גינס וחצי קרלסברג (28).

התרשמנו קצת מהמקום, כשה-DJ עם השפם המרשים תקלט מוסיקה אלקטרונית טובה. המלצרית והברמנית תיאמו לבוש – גופיה לא חושפנית מדי אבל ללא חזיה (אם זה לא קוד לבוש שנכפה עליהן, לי אין עם זה שום בעיה), כשהתברר שהמדרגות למעלה מובילות לשירותים וגם לבר עישון בקומה השנייה.

הבירה היתה סבבה, כשלידנו הצטרפו אל הבחורה הבודדה עוד חברות, והמקום החל להתמלא. הפיצה היתה סבירה. גבינה טבעונית כלשהי ואננס במקום התפו"א היו הופכים אותה ליותר טובה.

הרווק (הנה מצאתי לו כינוי) ביקש מהברמן סיבוב של הצ'ייסר וויסקי הכי לא טוב שיש לו (נהיה גם שתיין) וקיבלנו וויילד טרקי (19), שגם לא היה זול וגם לא היה משהו. אח"כ הוא השיק עם הברמן צ'ייסר נוסף, הפעם בלאק בוש (26) לפחות.

כמו בבילוי ב-LILA הסמוכה, גם הפעם החשמל קפץ. וכשזה חזר עליתי לקומה השנייה לשירותים ולהתרשם מהבר המעושן, ממנו יש תצפית יפה לפחות אל הסמטה.

באנו לשלם את החשבון וללכת, כשנתקלנו בחבר נוסף מהעבודה לשעבר, שמתגורר בפלורנטין הסמוכה ובא לבלות במקום עם חבורה.

קליפורניה בר סמטת השוק לוינסקי

חשבנו לאן להמשיך מכאן, והצעתי שנעלה אל המונדו 2000 (Mondo 2000), שנמצא על הגג בבניין ליד. הלבוש של האורחים שראינו שנכנסו קודם לכן, בתוספת המארחת והמאבטח למטה, קצת הרתיעו, אבל בכל זאת הצעתי שננסה. ואכן הצלחנו להיכנס אחרי שעברנו את השאלה המכשילה – אתם מוזמנים לאירוע של מישהו? התשובה היתה לא, כשקיבלנו אזהרה שצפוף ולא יהיו מקומות ישיבה, וכמובן גם חותמת מגניבה על היד.

עלינו אל הקומה העליונה (6) במעלית, שם קיבלנו את פנינו מאבטח נוסף שהפנה אותנו אל היציאה לגג. למקום, בו יש שני אזורי פתוחים וחדר אחד מקורה ביניהם, בהחלט יש פוטנציאל לא רע מבחינת הנוף. אבל בחום ובלחות של תל אביב, עם כמות המבלים שהיתה בו, הבירות הסתמיות, והחברה שרקדו בפנים בצורה מוגזמת, לא מצאנו סיבה מיוחדת להישאר שם.

הסתובבנו עוד קצת באזור השוק ופלורנטין, כשעברנו ליד הביר סטיישן, שעדיין פתוח כך נראה, עם הרבה ברזים אבל עדיין בלי מבלים.

לסיכום: הקליפורניה פונה כביכול להיפסטרים, אבל בתכלס הוא היה יכול להיות עוד בר ברחוב ויטל בפלורנטין. במיוחד בימי חמישי אז כולם אליו מגיעים. במונדו 2000 הגג מאבד את השיק כשצפוף מדי, בעיקר בטיפוסים מיוזעים, אולי בסתיו/חורף/אביב יותר נעים או באירועים סגורים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בקליפורניה, בשביל המוסיקה בעיקר, בשביל אוכל ושתייה יש מקומות טובים יותר באזור לרוויה

לאגר אנד אייל – האם הפעם זה יתחבר?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי לפנות ערב, יולי 2019

מיקום: דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב

רקע היסטורי: Lager & Ale לאגר אנד אייל הינו בר בירה בסגנון לונדוני, שנפתח לפני כמעט שנה במתחם שרונה (מול שדרות יהודית) ע"י הבעלים של הוויסקי בר מוזיאון הסמוך, כשיש גם סניף נוסף במרינה בהרצליה.

הסיפור: החולוני הגיע לארץ לביקור מולדת, כשניסינו לתאם מפגש לבירה עם החברה. המשימה לא היתה קלה, כשהתברר שכל אחד לא יכול מתישהו, מה שהביא אותנו לתאם את המפגש לבסוף לשעת בין ערביים מאוחרת באזור שרונה שם היה החולוני כשגם אני הייתי לא רחוק, ואלינו הצטרף גם הירושלמי.

אין הרבה ברים אטרקטיביים באזור והבחירה היתה בין הפורטר אנד סאנס בו לא הייתי שנים, ללאגר אנד אייל שהפעם הקודמת שהייתי בו היתה כתחנה על הדרך בשעת ערב.

ביררתי לגבי ההפי האוור בפורטר אנד סאנס, וכשהתברר שזה אומר רבע בירה ב-15 ₪, העדפתי לנסות שוב את הלאגר אנד אייל, שם אפשר לשתות חצי בסביבות 20 ₪ בלי קשר לשעה.

לקח לי כמעט 5 דקות לחצות את הצומת של החשמונאים-בגין ברגל (ככה זה שדואגים ל"תעדף" את הולכי הרגל ברמזורים), כשבסביבות 18:20 הגעתי ללאגר אנד אייל, שם חיכו לי כבר החולוני והירושלמי בפנים בגלל החום הכבד (חבל שבספסלים בחוץ אין מצננים או מאווררים מתאימים).

החולוני הלך לדלפק, שם מתבצעות ההזמנות, להזמין לנו את הסיבוב הראשון. מבחר הבירות מהחבית ובבקבוקים יפה מאוד, כאשר המחירים כאמור סביב ה-20 ₪ לחצי מהחבית ו-18 לבקבוקים. אם כי הבירות הזמינות ממבשלות הבוטיק הן דווקא יותר בסגנון לאגר ואייל ופחות אלו המיוחדות שאותן אני באופן אישי אוהב.

לאגר אנד אייל תפריט בירות מהחבית

אני הזמנתי חצי נגב אואזיס, בעוד שהחולוני לקח שליש וויינשטפן והירושלמי סן ברנרדוס. הזמנו גם זיתים ומנצ'יס לנשנש ממה שיש (לא יותר מדי, בשרי בעיקר).

שתינו בפנים את הבירות, כשבינתיים לידינו נהיה תור להזמנות. אחרי שסיימנו את הסיבוב הראשון הסכים החולוני לעבור לשבת בחוץ למרום החום. לסיבוב זה הזמנתי לף בראון, כך עשה גם החולוני והירושלמי הזמין חצי וויינשטפן למיטב זכרוננו.

בחוץ היה קהל מעורב, כשהמקום לא היה מלא, ולא נרשמה בו תכונה מיוחדת.

אחרי שסיימנו את הסיבוב השני, טיילנו קצת במתחם ובשוק הממוזג. כשרק על דוכן ה Paletas, הבור הגדול שחופרים ליד, ו-3 תיירים צעירים בני עשרה שהחליטו לעשות תחרות ריצה ביניהם בחוץ (זה שהימרנו עליו זכה), יש מה לכתוב.

לסיכום: הלאגר אנד אייל הוא מקום מפוספס, שקשה לי אליו להתחבר. אמנם יש בו מבחר בירות מרשים עם מחירים אטרקטיביים ביותר, אבל בכל השאר הוא חסר. המיקום במתחם המלאכותי, הבירות שלא מתחלפות (וחסרות גם IPAs), הנשנושים הלא מלהיבים, כשגם על הישיבה בחוץ בשעות הערביים החמות עדיין אין משהו שמקל. חבל, כי עם עוד קצת מאמץ ומחשבה, המקום היה יכול להיות אטרקציה אמיתית לכל מי שעובר בסביבה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – רק אם אתם באזור אפשר לבקר

פיצה LILA – לי, לה וגם לכם

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, יולי 2019

מיקום: מרחביה 4, פינת סמטת השוק, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: פיצה LILA (לילה) נפתחה לפני כשנה וחצי ע"י שני שותפים מהתחום – בוגרי טוני וספה ואייל שני (פורט סעיד, רומנו) באזור שוק לוינסקי השוקק בימים ובלילות, שעדיין לא נכבש ע"י המיינסטרים כמו במרכז פלורנטין הסמוכה.

הסיפור: קבעתי עם לפטי והראשוני באזור שוק לוינסקי, כשנטול הכינוי לא יכל להצטרף הפעם.

הגעתי לנקודת המפגש ב-20:30 אז קבענו, ומכיוון שהם עדיין התעכבו נכנסתי לסמטת השוק בה עברתי לאחרונה כמה פעמים בסיבובי הברים שלי. בסמטא, בנוסף לטוני ואסתר הותיקים, נמצאים בה גם הפיצריה החמה LILA, סניף של האוזן השלישית ובר חדש שרק נפתח – California.

נכנסתי להתרשם מהבר ומהתפריט ולמרות שהמקום נראה מעניין (אפילו שאין מבחר בירות), החלטתי שהפעם ננסה את ה-LILA ונבדוק האם ההייפ מוצדק.

ניגשתי אל המקום כשברקע רעש חזק של אזעקה מאחד מבתי העסק הסמוכים. כשזה השתתק נותר רק הרעש של הביובית שעבדה בסמטה הקטנה ליד המקום שמקשרת לדרך יפו.

למרות כל זאת לא נרתעתי ונרשמתי ברשימת ההמתנה, שהיתה די קצרה באופן מפתיע – תוך שתי דקות התפנה שולחן בפנים ובו התיישבתי.

התפריט מכיל מגוון פיצות מעניינות כשאת גבינת המוצרלה אפשר להחליף בגבינה על בסיס קשיו בתוספת של 7 ש"ח (לא ברור למה).

חוץ מזה יש גם סלטים ועוד כמה מנות נוספות, כשבגזרת השתייה יש סן מיגל מהחבית (לא ברור הגודל), כמה בירות בבקבוקים, קוקטיילים בסיסיים, יינות ועוד.

LILA – תפריט אוכל

LILA – תפריט משקאות

מכיוון שלפטי כבר אכל קודם לכן (למרות שאמרתי לו שלא) וידעתי שהראשוני לא יחלוק איתי פיצה טבעונית, הזמנתי כבר את המרגריטה (44 ש"ח) עם גבינת קשיו (7) וכוס סן מיגל (22).

כעבור כמה דקות הצטרף אליי הראשוני והציע שנעבור אל הבר אז כך עשינו. בעקבותיו הצטרף לבסוף גם לפטי (שהצליח איכשהו למצוא את המקום). הראשוני ניסה לשכנע אותו לחלוק פיצה ואחרי שכנועים הצליח להוציא ממנו התחייבות לשני משולשים של הפיצה הירוקה (55), כששניהם הזמינו גם הם סן מיגל בלית ברירה.

בינתיים הבירה והפיצה שלי כבר הגיעו. הפיצה אמנם היתה שרופה קלות בקצוות של הבצק שהתנפח אך זה לא הפריע לי מכיוון שהשילוב של השאר היה מצוין – עובי הפיצה, הכמות והטעם של רוטב עגבניות, הגבינה הטבעונית, עלי הבזיליקום וגם רוטב הבזיליקום הטעים שהגיע בצד. כוס הבירה היתה די קטנה (250 מ"ל?) ולא הצדיקה את תמחורה, כשהראשוני ביקש מהברמן שהפיצה שלהם לא תצא שרופה.

ישבנו על הבר, לפטי היה עסוק ברכילות חברתית של העבודה בווטסאפ, ומולנו הפיצות יצאו מהתנור בקצב של פס נע. כעבור מספר רגעים הפיצה שלהם הגיעה, לא שרופה, ולדבריהם היתה נחמדה אך לא מדהימה, מה שאולי גרם להם לעבור לשיחה מרתקת על נדל"ן ברמת גן.

בשלב מסוים החשמל במקום קפץ, אך אנחנו לא ניצלנו את המצב וחיכינו שיחזור כדי לשלם את החשבון.

כשיצאנו המקום היה מלא, כשלא מעט המתינו בחוץ לפיצה טייקאווי או למקום שיתפנה. אם היו לנו קצת עגילים והיינו טיפה יותר צעירים/היפסטרים היינו משתלבים בהם היטב.

טיילנו קצת באזור של שוק לוינסקי, בביר בזאר היתה הופעה, כשהטחינייה, בה הייתי רק שבועיים לפני כן, היתה סגורה (בבדיקה שלאחר מכן בדף הפייסבוק של המקום התברר שהבעלים ויתרו על הלילות ועובדים רק בשעות היום מ-11 עד 18, חבל).

לסיכום: ה-LILA בהחלט מתאימה לי, לה ולכם. מקום שמשלב אווירה קלילה ומגניבה עם פיצה טובה, גם בירה טובה בצד היתה רק מוסיפה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

עכברוש העיר מתמסחר?

אחרי יותר מ-11 שנים של בלוג הברים העצמאי הותיק בעיר, בהם ביקרתי וסיקרתי מאות ברים, בתי קפה, מסעדות ועוד, אולי הגיע הזמן?

לוותר ולהתמסחר?

המממ….

הגיע הזמן שגם אחרים יוכלו ליהנות מהידע והנסיון. ולכן עכברוש העיר משיק פעילות חדשה – סבב ברים אלטרנטיבי באזור שוק לוינסקי-פלורנטין שפורח בלילות.

במקום לצאת לבר המוני ומיינסטרימי בדיזנגוף או בשדרות רוטשילד, להידחק רק כדי לראות ולהראות, ולשלם יותר מדי על בירה סתמית ולא טעימה וגם במידה לא ראויה, בואו לגלות ברים אלטרנטיביים, איכותיים וייחודיים, בהם תוכלו לשתות בירות בוטיק באווירה טובה. כשתוך כדי תכירו עוד שלל אופציות מגניבות וטעימות לבילויים מכל הסוגים בשכונה, טרנדים, פיקנטריה ועוד.

מוזמנים להירשם לפעילות, לשתף ברשתות החברתיות ולהמליץ לחברים.

בתודה מראש

העכברוש