שנה חדשה – סדנת בירות חדשה

אז הנה התחילה לה עוד שנה, שנת העכברוש שנפתחת בסערה!
אוהבים בירה?
בא לכם לטעום מגוון בירות איכותיות שמאוחסנות ונמזגות לפי הספר?
ללמוד יותר על ההבדלים בין הבירות השונות ולהבין איך שיטות המזיגה והכוסות משפיעות על טעמן?
מוזמנים להגיע לסדנת הבירה הייחודית של עכברוש העיר בשיתוף עם פאב האגנס!
בסדנה, שתתקיים בפאב האגנס בלוינסקי ותמשך כשעתיים, תלמדו ממומחי האגנס על ההבדלים בין סוגי הבירות השונות, איך אמורים לאחסן בירה, איך מוזגים בירה בצורה הנכונה, איזה כוס מתאימה לאיזו בירה ולמה ועוד. כל זה בזמן שאתם טועמים ושותים מהבירות האיכותיות של האגנס, ונהנים מהאווירה בפאב השכונתי (גם אחרי שהסדנה נגמרת)
הסדנא מועברת ע"י מומחי הבירות ומערכות המזיגה של פאב האגנס, לו סניף בהוד השרון מאז שנת 2003 ושני סניפים נוספים בתל אביב, בהם מערכות קירור ומזיגת בירה מיוחדות
מה תקבלו?
  • טעימות של בירות איכותיות מהחבית בשיטות מזיגה וכוסות שונות
  • 5 כוסות בירות איכותיות לבחירתכם מהתפריט (150 מ"ל כל כוס)
  • 5 אחוז הנחה על תפריט האוכל המגוון והמשובח של פאב האגנס
  • תכירו בירות חדשות וחברים חדשים

בקיצור הרבה בירה, אוכל טוב וחוויה מעניינת וכיפית

שתהיה שנה מוצלחת

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – נכנס למצעד השנתי

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: מוצ"ש, סוף דצמבר 2019

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני כחצי שנה לערך, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפוררחוב בן יהודה כבר אינו תוסס כפי שהיה בתחילת העשור, ולכן לא יוצא לי לבלות בו יותר מדי. בכל זאת כשהלכתי בו לפני כשבועיים נתקלתי בבר חדש יחסית, בית בירה ישראלי – Craft TLV, שנפתח במקום האוסטריה דה פיורלה בה אכלנו פעמים רבות. המקום נראה מעניין, במיוחד תפריט הבירות האטרקטיבי הכולל כ-30 בירות מגוונות ואיכותיות מהחבית במחירים טובים (אפילו אחרי שעלו קצת לא מזמן) ומבצעים מעניינים, כשחיכיתי להזדמנות טובה לצאת אליו לשתות.

לכבוד ביקור המולדת של החולוני מאמסטרדם, קבענו מפגש חברים מספיק זמן מראש, כשאמרתי שהפעם ננסה את ה- Craft TLV.

קבענו למוצ"ש ב-21:00. היה זה ערב קר למדי, ועקב אילוצים שונים, הגענו בסוף החולוני, הירושלמי ואני אל הבר רק לקראת 22:00, שם כבר חיכו לנו המלומד וג'וני דילר. המקום, שנראה כמו פאב קלאסי, לא היה חם מספיק גם בפנים, כבשלב זה גם לא היו בו מבלים אחרים.

החלפנו ברכות ועדכונים, וניגשנו מהר להזמין. תפריט הבירות כאמור מאוד מגוון – מבחר בירות בוטיק ישראליות וגם מיובאות, שאותם לא תמצאו ברוב הברים בעיר, אך לא בהכרח תואם ומעודכן עם הברזים והחביות שכל הזמן מתחלפות או לא בהכרח זמינות. תפריט האוכל מכיל רמות שונות של מחירים למאכלי בר רבים (מ-15 ש"ח בקפיצות של 10), רובם בשריים, כשאין יותר מדי אופציות מעניינות לטבעוניים.

בית הבירה הישראלי Craft TLV תפריט בירות

החברים הזמינו בירות סטנדרטיות יחסית – וויינשטפן (25 ש"ח לחצי, 22 לשליש) ושתי נגב אואזיס (23 לחצי, 22 לשליש) עם 3 פיצות (25) ומקלוני מוצרלה (35). אני התלבטתי בין הבירות השונות, טעמתי קצת מהשבט (שדוחפים את עצמם חזק בסצינת בירות הבוטיק) ואחרות, ולבסוף הזמנתי חצי טייפון של הדובים (23).

דיברתי קצת עם הברמן/מלצר, שהיה לבדו בבר חוץ מעובד המטבח, אך זה לא ידע לתת לי יותר מדי פרטים על הבעלים, או על הבירת Craft שמיוצרת בשבילם, וגם אמר לי שאין ירקות בגריל אז הסתפקתי במנת החמוצים (15).

מכיוון שהיינו לבד בבר, הבירות הגיעו יחסית מהר. לאוכל לעומתן לקח קצת יותר זמן, כשהפיצות שנראו גדולות ממבט תחתי על הבסיס, עד שהונחו על השולחן והתבררו כככאלו כמו בחזרה לעתיד 2, רק שלא גדלו עד הסוף.

החלפנו חוויות, כשהתברר לנו שהחולוני שגר באמסטרדם כבר שנה וחצי, עדיין לא ניסה שום דבר ירוק. המלומד וג'וני דילר, המומחים בתחום, הסבירו לו על האופציות השונות (לעשן או לאכול), וההשפעות, כשהוא התעניין במשהו שיעזור לו פשוט להירגע מלחצי היום יום, אולי בקרוב עוד יצא לו להתנסות.

בינתיים הגיעו אל הבר עוד זוג מבלים וקבוצה קטנה שהתיישבה בחוץ, כך שכבר לא היינו לבד (הקומה השנייה נשארה ריקה). הברמן גם כן נשאר לבד, ורמת השירות בהתאם קצת ירדה. החברים, שלא שבעו הזמינו עוד שתי פיצות לשולחן.

השעה היתה לקראת לקראת 23:30, כשביקשנו את החשבון, זה יצא 290 ש"ח (אחרי שהברמן תיקן את הטעות במחיר החמוצים שאליה שמנו לב). לקח עוד קצת זמן עד שהתשלום בוצע כהלכה, יצאנו החוצה ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: ה-Craft מביא את בשורת בירות הבוטיק מדרום העיר גם אל צפונה. עם קצת יותר השקעה באוכל ובתפעול הוא יוכל להתחרות בהם בהצלחה, ולהפוך למוקד משיכה קבוע.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – בשביל מבחר הבירות ומחירן בהחלט כדאי לבקר, במיוחד כשיש בהפי האוור

אפילוג – הברים והפאבים האהובים של העשור

אפילוג לסיכום העשור של עכברוש העיר – רשימת הברים והפאבים בהם אהבתי במיוחד לשבת (או לעמוד) ולשתות פעמים רבות בעשור האחרון (מקווה שלא שכחתי מישהו) – מוזמנים להוסיף את הברים שלכם בתגובות

חלק מהברים אינם קיימים כבר, וחלקם אולי כבר לא כפי שהיו, אבל עדיין מופיעים בזכות ברשימה שלי (שלא כוללת מקומות אחרים שאינם ברים אך עדיין אהובים)

לה צ'מפה (קאסה דה קאווה) – הטאפאס בר הקטן בנחלת בנימין התחיל את הטרנד כבר בעשור שלפני כן. המקום היה עמוס, הקאווה הזולה נמזגה בכמויות, שני סניפים נוספים נפתחו עד שלקראת סוף 2012 המקום נסגר

קורדובירו – טאפאס בר מעולה בפלורנטין (ליד השטרן1 שאת שניהם פתחו אותם הבעלים). מקום בו היה אפשר למצוא קאווה טובה ולא יקרה, אוכל מצוין ואווירה, עד שנסגר גם הוא לקראת סוף 2012

שטרן1 – בר הבירות והוויסקי בפלורנטין נפתח ממש כמה ימים לפני תחילת העשור, והביא לחיינו מגוון ענק של וויסקי, בירות מהחבית ובקבוקים שקודם לכן היה קשה למצוא. עבד היטב כ-5 שנים, עד שניסה להתרחב גם לשוק הפשפשים מה שכנראה הביא עליו את סופו

השכן – הבר השכונתי בקצהו הצפוני של אבן גבירול, שכל אחד היה רוצה שיהיה לו אחד כזה לידו. בירה לא יקרה, נשנושים, משחקים ואווירה של דירת סטודנטים/צעירים בתל אביב. לקראת אמצע העשור נסגר, שופץ והפך לאל וסינו – בר יין לבורגנים

המעוז – נפתח גם הוא חודשיים לפני תחילת העשור והיה אחד המקומות המובילים בעיר במשך כמה שנים, עד שהתחיל לדעוך, החליף בעלים ועבר מאז כמה גלגולים. מקום גדול עם שלושה חלקים: החדר הפנימי, שהיה מושקע ומעוצב בסגנון דירה (כולל מקלחת) והיה מקום מצוין לקבוצות ואירועים. חלל הבר, שהיה עמוס תמיד, עם סצינת פיק אפ באוויר. והמרפסת בחוץ, שהמתה אף היא במבלים (בעיקר המעשנים)

הבר קיימא – קואופרטיב, בר ומסעדה טבעוני, שנפתח בעקבות המחאה החברתית של 2011, ופעל במשך יותר מ-3 שנים בשוק לוינסקי. אירועים והופעות אלטרנטיביות, אוכל טבעוני טעים וגם לא יקר, חבל שנסגר

223 – בר הקוקטיילים, שהתניע את הסצנה המקומית הפורחת לפני יותר מעשור. אווירה שכונתית ותוססת, קוקטיילים מקצועיים וטעימים, יותר מזה לא היינו צריכים

מסקל – התחיל את העשור בתור בר מקסיקני קטן בפלורנטין, עם משקאות ואוכל אותנטיים וטעימים. בעקבות ההצלחה עבר הרחבה די במהרה, כשהוא עדיין עובד עד היום בהצלחה, רק יותר מיינסטרימי וקצת פחות מיוחד מכפי שהיה בהתחלה

קוקטיילס אנד דרימס – בר קוקטיילים אינטימי בפלורנטין בו ישבנו ושתינו משקאות טעימים לא מעט פעמים. התמזג עם ה Benz הסמוך לפני מספר שנים

שאפל בר – נפתח לקראת אמצע העשור בפלורנטין. בר שמציע מגוון בירות ואוכל (כולל תפריט טבעוני עשיר), הפי האוור עד 21:00 ומבצעים משתלמים, וגם משחקים של פעם (טאקי וכדומה), מהם אפשר ליהנות עם החברים

א-לה רמפה – בר/מסעדה אלטרנטיבי במיקום לא שגרתי (רחוב העמל) עם אווירה בהתאם, אוכל טוב ומשקאות במחירים נורמליים

נורמן – הבר הקטן בהלל הזקן בצמוד לשוק הכרמל לא השתנה יותר מדי במשך העשור. ניתן למצוא בו עדיין את אותן בירות איכותיות מהחבית, מבחר וויסקי גדול ואווירה חו"לית ואינטימית. השאלה היחידה היא אם מעשנים או לא בפנים

ביר בזאר (ישכון, שוק הכרמל) – התחיל ליד מדוכן קטן ברחוב רמב"ם. שם את בירות הבוטיק הישראליות על המפה –  עם כ-7 בירות מתחלפות מהחבית ועוד כ-100 סוגים בבקבוקים, באווירה של שוק ועם אוכל טעים. בהמשך קנה גם מבשלה בקריית גת (מה שהיה נגב) ופתח סניפים נוספים (לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ומול הבימה), מחלוצי חיי הלילה בסמטאות השוק

ביר שופ – 30 בירות טובות ומגוונות מהחבית (ישראליות בוטיק ומיובאות) במחירים הוגנים ואופציה לבקבק הביתה מהחבית, בשבילי זה הרבה יותר ממספיק

אגנס  – הפאב שהחל את דרכו בהוד השרון לפני כמעט שני עשורים, התפשט בעשור החולף גם לתל אביב עם סניפים באבן גבירול ולוינסקי, בהם ניתן למצוא מגוון בירות איכותיות שנשמרות בחדרי קירור מיוחדים, אוכל ברים איכותי, מוזיקת בלוז מצוינת, באווירה של פאב שכונתי

השופטים – הפאב המיתולוגי הקלאסי כבר כאן כמעט 4 עשורים. כשבמהלך העשור האחרון התאים את עצמו לרוח התקופה, שדרג את התפריט, ותמיד כיף לשבת בו לבירה עם חברים

ביצ'יקלטה – בר-מסעדה בגינה בנחלה, עם אוכל טוב ואווירה קלילה, בו אהבתי לשבת עד שהתפריט השתנה ורמת השירות ירדה

 

 

ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק ב')

סיכום העשור של עכברוש העיר – חלק ב' (ראו חלק א' למי שפספס) 

נזכרתי במשהו ב-ח'

חו"ל – סצינת המבשלות ובירות הבוטיק פורחת גם שם, וגם המקומות הטבעוניים כמובן (בנגקוק, סן פרנסיסקו, ניו יורק, אזור ניו אינגלנדמדריד ועוד)

ונמשיך מאיפה שהפסקנו…

כיכרות – עדיין לא כמו בחו"ל, אבל בעשור האחרון התחזקו גם מקומות הבילוי סביב הכיכרות המרכזיים בעיר (הבימה, רבין, דיזנגוף)

לוינסקי – כבר בתחילת העשור היו לא מעט אופציות ליליות מעניינות בשוק לוינסקי (שהפך עכשיו למדרחוב). כשאל אלו מצטרפים כל הזמן עוד שלל מקומות בילוי מגוונים. אך בניגוד לשכונת פלורנטין, רובם לא מרוכזים בשטח מצומצם מדי, מה שלא מעמיס על האזור יותר מדי מבלים, ושומר עדיין על האזור מלהפוך למיינסטרים להמונים (אני באופן אישי מבלה שם אחת לשבוע שבועיים, בבוקר לקניות או בלילה בסיורים)

לילנבלום – בתחילת העשור היה אחד ממוקדי הלילה החמים של תל אביב עם שלל ברים באווירה סליזית (שסק, מישמיש, ננוצ'קה, אברקסס, צוזאמן, לילינבלום 19, לימה לימה ועוד), היום רובם כבר לא שם ומהרחוב נשארו בעיקר זכרונות ומסעדות

מסלולים – ברי המסלולים פרצו אל חיינו בסוף שנת 2011 עם המזג, שהציע דיל די פשוט – תשלום קבוע עבור שתייה ללא הגבלה של משקאות לפי מסלולים, קונספט שמשך אליו המון מבלים צעירים. מהר מאוד נפתחו עוד ברים רבים כאלו כפטריות אחרי הגשם (חלקם של אותם בעלים – ביגי זי, טנג'יר), כשאחרי שנרגעה ההתלהבות שרדו רק חלק. לבר זה בהחלט משתלם (והוא גם מרוויח על האוכל), כי תכלס אם אתם לא שתיינים כבדים, כנראה שזה לא באמת מוזיל את המחירים – בסופו של דבר תשלמו את ה-70 ש"ח בערך ותשתו מקסימום ליטר בירה סטנדרטי / 3 כוסות יין.

מגה ברים ומתחמי בילוי – זוכרים את הקלרה, גוסיפ, אפטאון, גלינה וכו' (ואיתם השאיפה של העירייה להעביר את חיי הלילה לנמל ולארבעה). מתישהו באמצע העשור הם די נעלמו מחיינו (או לפחות כך נראה לי בגלל שהתבגרנו) וטוב שכך. במקומם נכנסו סוג אחר של מתחמי בילוי מרוכזים בהם ניתן למצוא חוויות בילוי מגוונת – כשבית רומנו (התדר, רומנו ואירועי קונספט), סמטת הר סיני ובית הכנסת הגדול (פורט סעיד הפופולרי, התאילנדית בהר סיני, שישקו, סנטה קתרינה ועוד), והכולי עלמא הם הבולטים

נובורישים – מסעדות יוקרתיות ונובורישיות נפתחות ונסגרות. בעשור האחרון צצו להם גם לא מעט ברים לנובורישים/בורגניים (דלידה, צ'יקטי לדוגמא) -לא בדיוק מסעדה, כביכול עם אווירה של בר, כשמה שבטוח שהכל בהחלט די יקר

סיבוב ברים – ריבוי מקומות הבילוי בתל אביב, והעובדה שהעיר לא גדולה והם יחסית מרוכזים, מאפשר לצאת לערב של סיבוב ברים בשילוב אוכל, קונספט, בירות בוטיק, או סתם להראות לתיירים מקומות מעניינים

עישון – בתחילת העשור היתה מלחמה גדולה על העישון בברים, עם פקחים, דוחות, תלונות ועוד. הנושא ירד בינתיים מהכותרות, אבל היום במרבית הברים לא מעשנים בפנים (גם כחלק מתרבות הישיבה על הרחוב), ויש הפרדה כזו או אחרת עמה הרוב יכולים לחיות (תרתי משמע), מה שמאפשר לציבור הלא מעשן לצאת ובלי חשש לבלות

פיק אפ – עוד טרנד חזק שנעלם לאורך העשור עם ברים מוכרים רבים שנסגרו (בעיקר על בן יהודה) – אליעזר וה Friends לדוגמא שהיום יש שם חנות להדפסות (מי היה מאמין). כשעדיין ניתן למצוא בעיר ברי פיק אפ (בעיקר באזור אלנבי)

צ'ינגלה – לפני עשור זה לא היה, אבל היום את ריח הקנאביס אפשר להריח בלילות כמעט ליד כל מקום כשמסתובבים ברחובות

קוקטיילים – בתחילת העשור היה בעיר את ה-223 ששם את הקוקטיילים על המפה. השותפים שיצאו ממנו התפצלו ופתחו עוד ברי קוקטיילים מוצלחים ברחבי העיר (בל בוי, ספייסהאוס ואחרים), האימפריה של האימפריאל שהתפשטה (לה אוטרה, בושוויק, פונטנה), האחים אבידן (עם קונסיירז' ועוד) ואחרים (ג'אספר ג'ונס, דאבל סטנדרט) שנכנסנו לתחום. כשהיום אפשר למצוא בעיר ברי קוקטיילים למכביר, וכל הזמן נפתחים גם חדשים (בולטים בשנה האחרונה – קאנטרי קלאב, הונולולו ופנטסטיק)

רשתות – זוכרים את האוטו 76 על שלושת סניפיו בתל אביב? ה MASH שהפך לרשת אף הוא? דרינק פוינט? האירוניה היא שהיום ניתן למצוא עדיין סניפים של האוטו בפרברים אך בעיר כבר לא

שוק הכרמל והאזור – לצד המקומות הותיקים (המנזר, נורמן, פראג הקטנה, סלון ברלין), נפתחו עוד הרבה מקומות בילוי ליליים בכל האזור שמסביב – בכרם, בסמטאות השוק ובאזור מדרחוב נחלת בנימין (גוגיס, הנסיך, ביר בזאר, מוניס בכרם ורבים אחרים)

 

תל אביב – כי גם עם כל החסרונות והבעיות, אין על העיר הזאת! מקווה שהעשור הקרוב יביא איתו הרבה טוב

 

ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק א')

מסתבר שלא קל לסכם עשור שלם. לצורך הסקירה נברתי לא מעט ברשומות מהעבר בבלוג הישן בתפוז וגם כאן – בהחלט עשינו כברת דרך ארוכה. ב-2010 הבלוג פרח עם חגיגות יום הולדת שנתיים מוצלחות במיוחד, מאות כניסות יומיות, 150-200 מנויים קבועים לבלוג, וכמה מאות עוקבים בפייסבוק (שלא פעיל כבר כמה שנים) הכל ללא שיווק או פרסום בתשלום. החלטתי לסכם את העשור לפי אותיות הא-ב ומפאת האורך לחלק את הסיכום לכמה חלקים. בטוח שפספסתי גם דברים, מוזמנים להוסיף בתגובות

אוכל – לפני עשור במרבית הברים היה אפשר למצוא מאכלי בר ונשנושים (צ'יפס, אדממה, נאצ'וס, פיצה, ירקות וכו'). היום כמעט כל בר חדש שנפתח מתהדר באיזה שף, מגדיר את עצמו בר אוכל עם קונספט, ומציע מגוון מאכלים, חלקם מיוחדים, כולל התאמה גם לטבעונים (להם בכלל נפתחו שלל מקומות משובחים בעיר בעשור האחרון). חבל רק שבמרבית הברים כבר לא מגישים איזה נשנוש חינם עם הבירה (בייגל'ה, זיתים וכו').

בירות בוטיק – בתחילת העשור היה אפשר לספור על יד אחת פאבים/ברים בהם היה אפשר למצוא מבחר בירות פרימיום/בוטיק (נורמה ג'ין, נורמן, שטרן1 ז"ל) כשרובן היו מיובאות. כמו בעולם גם בישראל התחום התפתח, והיום מעבר לנציגי הנורמנים נוספו עוד מקומות (עדיין לא מספיק) בהם ניתן למצוא מבחר גדול של בירות כאלו (פורטר אנד סאנס, אגנס, ביר שופ, ביר בזאר, לאגר אנד אייל ואחרים), כשגם בברים "רגילים" יש בד"כ נציגות של ברז אחד או יותר מחוץ לסטנדרט הקבוע של מב"י וטמפו. גם תחום המבשלות ובירות הבוטיק המקומיות גדל משמעותית כשהיום ניתן למצוא אותן בהרבה מקומות וסוגים שונים בבקבוקים או מהחבית – אלכסנדר, ביר בזאר, ג'מס, דאנסינג קאמל, הדובים, מלכה, נגב, שפירא, גיבור, ברזל, הגליל, בזלת, אוק אנד אש, רונן, עמק האלה, באסטרס, שבט, מוסקו, השכן, הרצל, ליבירה, שיטה ועוד בטוח כמה ששכחתי.

גודל – אם פעם הכרנו כוסות של חצי ושליש, בתחילת העשור נכנסנו לחיינו אורחים חדשים – גדול, קטן, פיינט "ישראלי", שניט ועוד גדלים לא תקניים, מה שהקשה להבין עבור כמה אנחנו בדיוק משלמים. בחלק לא מבוטל של הברים עדיין מגישים ככה בירות לצערי. חלק מציינים את הגודל המדויק בתפריט, חלק לא, במקומות שכאלו כדאי לכם בהזדמנות לעשות חישוב כמה באמת עולה חצי במקום, פתאום תגלו שעובדים עליכם וזה לא באמת זול

דיזנגוף – הרחוב בהחלט חזר לעניינים בכל מה שקשור לסצינה הלילית, כשהיום יש בו שלל ברים (ברובם די דומים בקונספט), שעמוסים מדי ערב בקהל צעיר יחסית (25-30), שאוהב בעיקר לשבת על הרחוב ולהרגיש חלק מהעיר. תרמה לכך לא מעט מדיניות העירייה שהשתנתה והגדילה את שעות הפעילות בלילה, ואפשרה גם תפיסת שטח מדרכה נאה לכל בר על הרחוב.

 

הפי האוור – תוך כדי העשור הבינו הברים שכדי לא להפסיד בשעות המוקדמות הפחות חזקות, צריך מבצעים שיביאו לקוחות. היום בברים רבים ניתן למצוא הפי האוור (בחלקם אפילו עד 20:30-21:00) גם על השתייה וגם על האוכל, כשבחלקם זה באמת כדאי יחסית לשעות הרגילות בגלל הגדלים של הכוסות (ראו ג)

ויטל, פלורנטין – לפני עשור המקום היה עדיין סוג של אלטרנטיבי ולא הפך לחלק מהמיינסטרים הלילי בעיר לגמרי. היום הוא בהחלט כזה, כשבערבי סוף השבוע הרחוב והשכונה עמוסים יתר על המידה במבלים

אם יש למישהו רעיונות לגבי האותיות ז' וח' מוזמן לרשום בתגובות

טאפאס – הרבה קאווה זרמה עם טרנד ברי הטאפאס (לה צ'מפה, קורדובירו ואחרים) שפרח פה בתחילת העשור הקודם. היום כמעט ולא נותר זכר לטרנד, כשגם הקאווה כבר לא פופלרית כפי שהיתה.

יפו (שוק הפשפשים) – מצד אחד אין ספק שהתפתח בעשור האחרון רבות, אך בגזרת חיי הלילה ידע עליות ומורדות בעיקר כתלות בעונות. בסופו של דבר לעומת מתחמים אחרים (הנמל, שרונה, התחנה) הצליח להתבסס ולמשוך תיירים ואת קהל המיינסטרים בלילות כשלצד המקומות ותיקים, נפתחים גם מקומות חדשים, גם אם חלקם לא שורדים

סוף חלק א', בקרוב חלק ב'

 

 

סיכום השנה של עכברוש העיר, או שאולי עדיף כבר סיכום העשור – מה דעתכם?

וואוו, אנחנו כבר עוד שנייה ב-2020, לזקנים שבינינו זה פעם נראה תאריך דמיוני רחוק מאוד בעתיד והנה זה מגיע

גם שהתחלתי את עכברוש העיר בשנת 2008, אפילו לא חשבתי על השנה הזאת

ועכשיו כשאנחנו כבר אוטוטו שם עם קילומטראז' של הרבה ברים ובירות מאחורינו, אפשר לסכם את העשור – ברים אהובים, טרנדים שבאו והלכו ועוד

מה היו המקומות שעשו לכם את העשור? מהם המקומות שנסגרו וחסרים לכם? מקומות שעדיין לא הייתם בהם והם בתכנון לעשור הבא?

מוזמנים לשתף בפרטי או בתגובות, כאשר בשבוע הקרוב אעלה פוסט חגיגי מסכם

שיהיה חג אורים (כריסטמס/חנוכה) שמח – מוזמנים להירשם לסיור הברים החגיגי לחגים של עכברוש העיר

 

מהפגנה למסיבה – סבב הברים האולטימטיבי?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

ערב מוצ"ש שהתחיל בהפגנה בהבימה ונגמר אחרי הרבה שתייה בהופעה ומסיבה בכולי עלמא

הבעז"ב עדיין בביקור בארץ, בשלישי היינו בדאבל דייט בבית העמודים ובמוצ"ש הוא הציע שנצא רק אנחנו הגברים, כמיטב המסורת לסבב ברים.

קודם כל הייתי צריך לממש את זכות היסוד של חופש ההפגנה. כשלאחר שנפרדתי מהעכברושית, שהיתה אף היא, צעדתי לקצה השני של שדרות רוטשילד למקום בו אני מתחיל את סיורי הברים באופן קבוע, שם פגשתי את הבעז"ב.

התלבטתי איתו אם ללכת לכיוון צפון – אלנבי, נחלת בנימין שוק הכרמל – שם היו כמה מקומות שרציתי לבדוק, או לכיוון דרום – כמו בסיור הרגיל. החלטנו ללכת דרומה, חצינו את לילינבלום והעלנו זכרונות קצרים, עברנו ליד ההרצל16, והתיישבנו בביר שופ, בו לא היו הרבה אנשים, לבירה ראשונה – הוא הזמין חצי שבט, אני רבע ברודוג אלוויס ג'יוס, כשברקע ברמקולים התנגנה לה נירוונה.

אחרי הבירה המשכנו אל בית רומנו והתדר. זה היה מלא כצפוי במוצ"ש, עם DJ וריקודים, אירוע של וירג'ין אטלנטיק באחד החללים, ועומס גם בחנות התקליטים, כשאנו הסתובבנו קצת אך לא הצטרפנו למבלים.

חצינו את הכביש אל היעד הבא בסיור – האגנס פאב בלוינסקי. האגנס היה ריק יחסית, אך עדיין היתה בו מוסיקה טובה ואנו התיישבנו על הבר עם הברמנית אוריה. הוא לקח חצי מלכה בהירה, ואני שליש שפירא IPA, כשליווינו את הבירות עם מנת זיתים מתובלים טעימים, וכשסיימנו המשכנו משם הלאה.

הלכנו במעלה שוק לוינסקי, כשהבעז"ב חיפש משהו לאכול בלי יותר מדי המתנה. עברנו בסמטת השוק, שם התאבלנו על הפאוץ' שנפטר. ב-LILA היה עמוס כרגיל, חשבנו לנסות את הסאלוף ובניו אך זה היה סגור (כמו גם קאימק). לבסוף הגענו אל ה-Fat Dog בדרך יפו פינת החלוצים, שם אני הזמנתי נקניקיה טבעונית בלחמניה, והוא, שהזמין לא טבעוני, התקשה טיפה עם הצ'ילי חריף, כנראה שהוא עדיין לא טקסני בהגדרה.

Vegan Sausage – Fat Dog Tel Aviv

חשבנו לאן להמשיך משם, כשהכיוון שנבחר היה אזור לבונטין. בלבונטין 7 היו הרבה אנשים בחוץ (הופעה/מסיבה), שאר הרחוב היה מנומנם. בסופו של הרחוב, חצינו את הכביש והגענו אל האברהם הוסטל, שם עלינו אל הבר הענק, בו בדיוק הסתיים אירוע נוסף של Fluentlv, שנראה שהיה מוצלח. בכל זאת ישבנו לבירה – הוא חצי שפירא לאגר, אני שליש שפירא אוטמיל סטאוט, כשבינתיים רוב המבלים עזבו, והצוות סידרו את המקום בחזרה.

Fluentlv Abraham hostel

החלטנו להמשיך ליעד נוסף, כשגם אותו הבעז"ב לא הכיר עדיין – הכולי עלמא (מקווה ישראל 10), ועבר זמן רב למדי מאז שהייתי בו לאחרונה. עברנו את הדורמן וירדנו במדרגות למטה אל המתחם הגדול שמחולק לכמה חללים בהם מתקיימים הופעות, תצוגות ועוד. בחדר הקטן והסגור, ישבו כמה שנראו משועממים, כששניים שיחקו בפלייסטיישן או משהו כזה והשאר בוהים. האקשן התרכז בחדר הפנימי יותר שם התקיימה הופעה מקפיצה של La Kombina Sound System עם איתמר רביב. החלטנו להישאר וליהנות, אז הזמנו ממה שנראה כמו דוכן בקולנוע, סלאשי של ברד אלכוהולי עם מיץ פירות (45 ש"ח לכוס), כשיש גם בירות מהחבית (טמפו), ונשנושים למיניהם (נאצ'וס, פיצה, פופקורן).

כולי עלמא Kuli Alma

 

המוסיקה הלטינית עם נגיעות ים תיכוניות היתה טובה מאוד, והאווירה גם כן (האוויר קצת פחות), עם הרבה תיירים מכל העולם וטיפוסים מוזרים – אחד למשל בחליפה ועם מקטרת בלוק של שרלוק הולמס (והוא לא היה חלק מהמקום). כשנגמרה ההופעה, החלה מסיבת ריקודים בחדר הסמוך בו ישבו קודם המשועממים, כשאנחנו נשארנו עוד מספר דקות לפני שחזרנו אל העולם שבחוץ. כשהבעז"ב ציין שהיה זה סבב ברים מוצלח מאוד, אולי אף האולטימטיבי, עד הפעם הבאה לפחות.

 

בית העמודים – בסצינה העולמית

זמן: שלישי בלילה, נובמבר 2019

מיקום: רמב"ם 14, מדרחוב נחלת בנימין, תל אביב

רקע היסטורי: בר ומועדון הג'אז בית העמודים (Beit Haamudim) נפתח לפני יותר מ-8 שנים במבנה לשימור על עמודים במדרחוב נחלת בנימין. בתחילת דרכו היתה בו הופעת ג'אז אחת לשבוע כאשר כיום יש בו הופעות כל יום, והוא אף נבחר לאחד ממועדוני הג'אז (או ג'ז) הטובים בעולם ע"י הביזנס אינסיידר בשנת 2015.

הסיפורהבעז"ב ובת הטייס קפצו לביקור בחודש נובמבר הפעם וקבענו איתם לדאבל דייט. במקום שניקח אותם לסיור ברים, היעד שנבחר לבסוף היה בית העמודים, בו לא הייתי כבר זמן רב, שם היתה אמורה להיות הופעה של בן דוד של בת הטייס – גיל ליבני (Livniology), עם נגנים נוספים, ברביעייה כמובן.

בסביבות השעה 21:15 הגענו אל אזור נחלת בנימין דרך הסמטאות של שוק הכרמל, שהיו רטובות עדיין אחרי השטיפה של הערב. חלפנו ליד הגוגיס (Gugys), שהיה די מלא בחוץ על המדרחוב, שם גם אמר לנו שלום הבעלים הצבעוני של המקום.

מהמדרחוב נכנסנו אל החלל הפנימי של בית העמודים, כשגילינו שההופעה עולה 32 ש"ח לאדם, במזומן – לא סכום גדול, אם כי פעם זה היה בחינם. הבעז"ב ובת הטייס כבר חיכו לנו בשולחן מוגבה קטנטן בצד, כששאר המקום האינטימי, שמתחלק לשניים (חלל ההופעות וחלל הבר עם עמוד ביניהם) עם הרבה תמונות של נגני ג'אז על הקירות, היה עדיין ריק לקראת ההופעה שהיתה אמורה להתחיל ב-22:00.

אחרי שהחלפנו מילים וברכות, התפנינו להזמנה. הם באו כבר אחרי מסעדה אז הסתפקו רק בשתייה, ואילו אנחנו היינו רעבים אז עיינו בתפריטים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות צמחוניות/טבעוניות מעניינות, כשבגזרת השתייה אפשר למצוא מהחבית מבחר מצומצם יחסית – עלמה, אסטרייה ובזלת חיטה, יינות ועוד.

בית העמודים תפריט אוכל

בית העמודים תפריט שתייה

העכברושית הלכה על הכריך עין הפוכה (47 ש"ח) וכוס יין לבן פינו גריג'יו (37), ואני הזמנתי בהמלצת המלצרית את הרול הטבעוני (45) עם בזלת קטנה (??) מהחבית (30), כשבינתיים הפך הערב, עוד לפני שההופעה החלה בכלל, למפגש בני דודים של בת הטייס.

הנגנים החלו בכיוונון הסאונד, כשבינתיים קיבלנו את האוכל לשולחן הקטן שהתנדנד (כמו גם הכסאות). העכברושית אהבה מאוד את הכריך המפוצץ שלה (אפילו שהגיע עם מלפפון חמוץ אותו להוציא ביקשה), כשהרול שלי היה קצת קשה מדי מבחוץ וסביר בלבד.

המקום התמלא לקראת ההופעה, ואפילו ויתרנו על כסא, לטובת השולחן שמלפנינו (טעות ששילמנו עליה בדיעבד, כשאלו קצת הסתירו והפריעו לנו בהמשך).

ההופעה עצמה החלה בזמן (בטוויטר אפשר גם לראות סרטון קצרצר), כשהתברר שמעבר לכך שגיל ליבני זמר ונגן משובח (יחד עם שאר הלהקה), הוא גם סטנדאפיסט בכלל לא רע.

עקב אילוצים נאלצנו לפרוש לקראת 23:00, שילמנו את חלקנו בחשבון (159 ש"ח), ונפרדנו מהבעז"ב ובת הטייס לשלום.

לסיכום: בית העמודים הוא מקום שונה בנוף המקומי. לא משהו גדול, מפואר או שמותאם במיוחד להופעות, אך אולי זה מה שדווקא נותן לו את האופי הייחודי משל עצמו. עם תפריט אוכל יחסית מגוון, אפילו שתפריט השתייה קצת פחות, כדאי לבוא בעיקר בשביל ההופעות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, לחובבי המוסיקה והג'אז כדאי ביותר

אל וסינו (El Vecino) – השכן שהתברגן

זמן: שישי בערב, נובמבר 2019

מיקום: אבן גבירול 192 (צפונית לכיכר מילאנו), תל אביב

רקע היסטורי: אל וסינו – El Vecino, ביסטרו בר יין, שנפתח לפני כ-6 שנים בקצהו הצפוני של פארק הירקון ע"י חבורת השאטו שועל / זוריק, כגלגולו המודרני של בר השכן (אל וסינו = שכן בספרדית), שהיה אחד מהברים האהובים עלינו לפני כעשור.

הסיפורהרבה זמן לא נפגשנו עם הקברניט (לשעבר הלולן) ואוהבת החיות, ולכן כשהם הציעו שניפגש בשישי בערב הסכמנו בשמחה, למרות שבערבי שישי לרוב אנו לא יוצאים לבלות.

מכיוון שהזוג לא יצא לתל אביב כבר כמה שנים (ואנחנו לא זרמנו על נתניה), חיפשנו מקום נוח, עם חניה קרובה וקלה וגם יין, שיהיה להם קל להסתגל. האל וסינו, בו העכברושית כבר היתה פעמיים ואני לא, נבחר כיעד (חניה בשפע בספורטק שמעבר לגשר), גם בגלל ימיו מפעם בתור השכן.

למי מכם שלא מכיר את תל אביב בשישי בערב, עד השעה 22:00 בערך, העיר חצי ריקה, כשהרבה נוסעים לארוחות שישי אצל המשפחות, והמבלים עדיין לא מגיעים, כך כשהם הגיעו קצת לקראת 21:00, היתה חנייה בשפע בבני דן, ממש מתחת לגשר אבן גבירול, בצמוד לאל וסינו.

עלינו ברגל דרך הסלעיה והצמחיה אל האל וסינו, שזוכה ליהנות מהנוף הירוק. מכיוון שלא קיבלה את פנינו מארחת, נכנסנו פנימה רק כדי שזו תחזור איתנו לכניסה ומשם לאותו המקום – שולחן עגול גדול ליד החלון שפונה לאבן גבירול.

המקום, שהיה מלא כמעט לגמרי בקהל מעורב אף כי מרביתו לא ממש צעיר, עבר שדרוג מבחינת העיצוב, כראוי למיתוג החדש, כשקומת המרתף בה היו פעם משחקים (פוזבול, סנוקר) וספות, הפכה למרתף יינות (לא ירדנו לבדוק).

בתפריט מופיע המוטו – "אנחנו לא מתפשרים על האוכל, אתם על תתפשרו על היין", כשזה כולל מגוון גדול של מנות שונות, קוקטיילים, קצת בירות ועוד, ויש בנפרד גם תפריט יינות.

אל וסינו – תפריט

אל וסינו – תפריט יין

אין בתפריט יותר מדי מנות טבעוניות, אם כי את חלקן ניתן לטבען, גם ככה לא באנו רעבים מדי יש לציין.

העכברושית ואני הזמנו 2 באן טבעוני (34 ש"ח כ"א) וגם מנת פטריות מוקפצות על שמן זית במקום חמאה ועם הגבינה בצד (58), כשבגזרת השתייה הזמנו שנינו סנגריה אדומה – לה חמה ולי קרה (33 כ"א).

אוהבת החיות ביקשה לטעום כמה יינות, ובחרה בסוף ביין הבית של טפרברג (29), כשבגזרת האוכל הזמינה את הסלט קינואה אדומה בלי הגבינה (37). הקברניט הזמין את הסלט פאפאיה עם העוף (43) וגם טעם מהבירות – שועלאגר ועלמה (ששתיהן לא באמת מיוצרות בארץ אלא בספרד), והזמין שועלאגר קטן (27).

לא התראינו כאמור כבר זמן רב מדי, אז השלמנו פערים, סיפורים ועניינים. בינתיים קיבלנו לשולחן את האוכל והשתייה.

הבאן היה רך וטעים (ממולא בפטריות וגם טיפה פלפל חריף למי שרגיש) , כשמנת הפטריות היתה די פשוטה וקטנה מאוד ביחס למחירה הגבוה. הסנגריה החמה הוגשה בכוס קטנה, בעוד שהסנגריה הקרה הוגשה בכוס יין גבוהה וגדולה עם הרבה קרח שדילל את טעמה.

המשכנו בשיחה הנעימה, כשאוהבת החיות, שלא שבעה מהקינואה, הזמינה גם היא באן טבעוני (34).

בשלב כלשהו, כשהסנגריה היתה לקראת סיום, פגעתי בידי בכוס הגבוהה שנפלה ונשפכה (בעיקר הקרח), לכיוון העכברושית שלא נפגעה. שלא כמו בתקרית בחוג הצפוני, הפעם לא קיבלתי ריפיל על חשבון הבית.

כשסיימנו לאכול הגישה לנו המלצרית את תפריט הקינוחים עם כוסיות קטנות עשויות משוקולד עם מילוי קרם טירמיסו, שזה כמו בייליס כך אמרו – אני מין הסתם לא טעמתי.

המלצרית ויתרה בשלב כלשהו על לשאול אותנו אם אנחנו רוצים קינוח רציני יותר, ובכל מקרה ויתרנו על העניין (לי לא היה משהו טבעוני גם ככה). המשכנו לשוחח בינינו עד סביבות רבע לאחת עשרה אז החלטנו לסיים ולשלם את החשבון. וכשירדנו חזרה דרך הצמחיה והסלעיה אל בני דן, כבר לא היתה בשעה זו חניה פנויה.

לסיכום: האל וסינו הוא כבר לא השכן הצעיר והמגניב של פעם, הוא פשוט התבגר התברגן (כמו חלק גדול מהקהל שלו יש להניח). אולי לא מתפשרים שם על היינות לפי המוטו, רק חבל שגם על מחירי המנות הגבוהים (יחסית לגודלן) לא ממש מתפשרים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, בעיקר למי שבגיל ובסטטוס המתאים ואוהב מקומות בסגנון

השופטים – יש דברים שלא משתנים

זמן: מוצ"ש, נובמבר 2019

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד שנתיים 40!

הסיפורבד"כ איני אוהב לצאת במוצ"ש לבלות בעיר, עמוס מדי לטעמי. התוכנית היתה לצאת עם נטול הכינוי ולפטי באמצע השבוע, אך בגלל מחסור בערבים פנויים (גם בגלל הסיורים) נאלצתי להעביר למוצ"ש.

הרבה זמן לא הייתי בשופטים (כמעט 3 שנים), ככה זה שבתל אביב יש מגוון שכזה, וכל הזמן נפתחים מקומות חדשים ומעניינים. דיברתי עם נטול הכינוי והחלטנו שזה היעד, לפטי הבריז (זה מה שקורה כשגרים בבקעה מעבר להרי החושך), ובלי קשר הצעתי לראשוני, שחזר ממרתון ניו יורק, שיצטרף אלינו אף הוא.

הגענו אל האזור קצת לפני 21:00, הסילביה באמפר שנמצא די ממול היה מלא (כצפוי במוצ"ש), וגם בשופטים היו הרבה אנשים. בחוץ לא היו מקומות ישיבה, אז נכנסנו אל הבר בפנים, שם קיבלו את פנינו כראוי עם פרל ג'אם בהופעה ברמקולים.

התיישבנו על הבר ועיינו בתפריט שנשאר באותו פורמט. זה לא השתנה רבות מלפני 3 שנים – הבירות קצת התחלפו (מהחבית נוספו טוכר חיטה, טוכר לאגר ושיפיארד IPA במקום גוסר, אדלווייס ודאנסינג קאמל), והמחירים עלו בסביבות 10 עד 15 אחוזים.

נטול הכינוי הזמין בזריזות חצי טוכר חיטה (28 ש"ח), ואני ביקשתי לטעום את השיפיארד שהיתה לא רעה, והזמנתי חצי ממנה (32), כשעם הבירה ביקשתי גם את הארבעס שבחינם מגיעים (זוכרים שהיו פעם מגישים בברים בחינם ביגל'ה, זיתים, תורמוסים וכו' עם הבירה?).

הבירה נמזגה לנו במהרה, ויכולנו לשתות בניחותא, עם המוסיקה הטובה ברקע ועדיין לנהל שיחה.

כשהיינו כבר באמצע הבירה הצטרף אלינו הראשוני, שטעם משתי הבירות שהזמנו, והזמין חצי טוכר חיטה (28). הארבעס לא השביעו אותי, אז הזמנתי גם צלוחית ירקות קטנה עם טחינה (14).

נטול הכינוי הזמין בירה נוספת, מנת הירקות היתה נדיבה וטרייה, וגם הטחינה היתה טעימה, והשיחה קלחה עם מגוון נושאים. כשאיכשהו שוב הגענו בסוף לתוכניות הפרישה לפנסיה של נטול הכינוי בגיל 50.

ברבע ל-23:00 ביקשנו את החשבון (שימו לב לשם המלצר). רק אחרי ששילמנו שמנו לב שיצא לברמן (טל) יותר מ-40 ש"ח טיפ, כשבד"כ אנחנו לא כאלו נדיבים. לקח לנו כמה דקות עד ששמנו לב שהוא שכח להכניס טוכר אחת לחשבון, הרווח על חשבונו.

המקום היה עדיין מלא כשיצאנו החוצה. נפרדנו לשלום מהראשוני, שלמרות שהוא חזק במרתונים בא על אופניים חשמליות ממרחק הליכה של 15 דקות, ושמנו פעמינו בחזרה הביתה.

לסיכום: השופטים לא השתנו כמעט בכלל ועדיין מציעים מבחר בירות טוב מהחבית ובבקבוקים, תפריט מגוון ומשביע בלי יותר מדי דברים פלצניים (וגם ידידותי לטבעונים), מוזיקה טובה, ואווירה שהשתרשה עם השנים. פאב קלאסי ומקום מפגש מצוין לכל המינים והגילאים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר