אגנס פאב – מעכשיו גם בלוינסקי

ויש גם סקר בונוס בסוף הרשומה – מה המקומות האהובים עליכם בשוק לוינסקי והסביבה?  

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2017

מיקום: הקישון 7 (פלורנטין – שוק לוינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות האגנס פאב (Agnes Pub) המקורי בהוד השרון (אותו גם יצא לי לפקוד לפני כחודש וחצי), והבר הנוסף באבן גבירול (אותו יוצא לי לפקוד אחת לכמה חודשים), פתחו הבעלים סניף חדש לפני פחות משבועיים באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: עם מיעוט המקומות בעיר שמשקיעים בבירות איכותיות, שמחתי לראות שהאגנס עומדים לפתוח מקום חדש, ועוד באזור שוק לוינסקי שאהוב עליי במיוחד. הירושלמי, החולוני, ולאדי מרי, המלומד ואני קבענו להיפגש לבירה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, כשקבענו לעשות זאת באגנס שבדיוק נפתח (והמלומד הבריז לנו בסוף בדקה ה-90 כמובן).

הגענו אל המקום קצת לפני 21:30. השמועה כנראה עדיין לא עשתה לה כנפיים כי המקום היה כמעט ריק, ועוד ביום חמישי בערב. נכנסנו אל הבר, שנראה יחסית די קטן, כשאת פנינו קיבלו ברזי הבירה של המקום, ואנו התיישבנו בשולחן קטן לצד החלון.

המלצרית הגישה לנו את התפריטים, שנראים זהים לאלו שבסניפים האחרים עם 16 בירות איכותיות ברובן מהחבית, בהן של מבשלות בוטיק ישראליות מהנפוצות יחסית (נגב, שפירא, אלכסנדר, ג'מס, מלכה), כולל ברז אורח (חבל רק שאין יותר מברז אחד), בקבוקים ומשקאות נוספים במחירים יחסית סבירים (ובגדלים תקניים). בתפריט האוכל מככבים ההמבורגרים (יש גם אחד טבעוני), פיצות ועוד מאכלי בר טיפוסיים.

 

ולאדי מרי שכבר סיים קודם לכן כשהמתין לנו חצי וויינשטפן ויטוס (33 ש"ח) הזמין עוד אחת. אני טעמתי מברז האורח – שפירא IPA והזמנתי חצי (38), כשהירושלמי הזמין חצי נגב אואזיס (33), והחולוני שליש בלבד (29). אני כבר אכלתי לפני כן, אבל הם הזמינו המבורגרים שונים.

נהננו מהבירות הקרות והטעימות, מהחברה ומהמוזיקה (רוק-בלוז) שברקע התנגנה, כשבינתיים המקום במבלים טיפה התמלא.

  

בזמן שהם אכלו את ההמבורגרים שלהם, הזמנתי לי סיבוב נוסף – חצי אלכסנדר אמברה (32), גם בחירה טובה.

לקראת 23:00 החלטנו לסיים להפעם, שילמנו את החשבון, כשלפני שיצאנו גילינו שיש בפנים עוד חלל עם יותר מקום, אם אתם לא רוצים שיגיע אליכם עשן מעבר לחלון.

לסיכום: באגנס החדש משכפלים את הנוסחא שהצליחה להם עד כה – מבחר בירות מגוונות ואיכותיות עם אוכל ברים מתאים ואווירה שכונתית אינטימית ורגועה. תוספת טובה לסצינת חיי הלילה בסביבה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, כשאפשר גם לעשות סבב ברי בירות מגניב בשילוב הביר בזאר

 

מודעות פרסומת

באיחור קל – סיכום חגיגות המסיברוש בביר בזאר

זמן: יום שני בערב, אפריל 2017

מיקום:, זבולון 13, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הוותיק בתל אביב חוגג יום הולדת 9 בסניף החדש של הביר בזאר בלוינסקי – הבית של בירות הבוטיק הישראליות.

הסיפור: 9 שנים עברו וגם השנה הגיע הזמן לחגוג, כשהפעם שריינתי לנו מקום בביר בזאר החדש בו בילינו 3 שבועות לפני כן בהנאה.

הגענו אל הבר בסביבות השעה 9, כשלמרות שהיה זה יום שני, זה היה הפעם די מלא – כנראה שלכבוד המאורע…

התיישבנו בשולחן ששוריין לנו, ועיינו בתפריטים, מחכים שיצטרפו אלינו החברים. העכברושית בחרה להזמין חצי באסטרס מהחבית (29 ש"ח), ואני טעמתי מפה ומשם והחלטתי להזמין את הנצרת (29) – בירת מעורבת של חיטה ו-IPA עם 4.5% אלכוהול. היינו גם רעבים אז הזמנו את הסנדוויץ שוק (34), סלט ביג לוינסקי (28) וחצי כרובית (40).

בינתיים החלו להצטרף אלינו החברים – נטול הכינוי, הראשוני והפלפלית, לפטי ובת זוגו (או להיפך), כשגם בקר עם בת זוגו וחבר, שהיו בחוץ הצטרפו אלינו לשולחן. החברים הזמינו בירות גם להם, וחלקם הלכו על מסלול הטעימות שנראה די מעניין.

המלצר הצעיר הביא לנו כמה צ'ייסרים ואמר שכבר יביא לכולם, אך לא חזר אלינו עם זה. חיכינו וחיכינו אך בסוף החלטנו להסתפק במה שהגיע לשולחן.

עקב העומס במקום לקח טיפה זמן עד שקיבלנו את הבירות לשולחן. האוכל לעומת זו התעכב יחסית די הרבה, כשהכריך היה נחמד, הסלט היה קצת סתמי, והכרובית לא יצאה טוב כמו בפעם שעברה.

חברים נוספים הצטרפו אלינו לשולחן – הסטודנט והתכשיטנית ואורחי הכבוד – באזז-וקה ג'ו ותפוחי שהגיעו במיוחד.

נהנינו מהחברה מהאווירה במקום, ורובנו המשכנו לסיבוב נוסף של בירות (אני הזמנתי חצי דארק מאטר של מבשלת השכן).

לקראת 23:00 החלו החברים לעזוב לאיטם. העכברושית רצתה קינוח אז הזמנו שוב את מוס השוקולד הטבעוני. הפעם הוא לא היה כל כך טעים, כך גם אמרנו למלצרית ששאלה, אז זו לא עשתה משהו מיוחד עם המידע.

נשארנו רק עם באזז-וקה ג'ו ותפוחי וניסינו לחלק בינינו את מה שנשאר מהחשבון של כולם. אך משהו לא יצא שם בסדר בחישוב ולא הצלחנו להבין איך ולמה, אז כמו שהם אוהבים להגיד – "נו שוין".

לסיכום: לביר בזאר בלוינסקי יש קלף מנצח במגוון וסוגי בירות הבוטיק שהוא מציע, בשילוב אווירה טובה ומיקום שמבטיח שלא יהפוך למיינסטרימי מדי. אולי זה עדיין חבלי לידה, אך כמו אחיו הגדול בשוק הכרמל, גם אצלו ניכרות בעיות בשירות ובמטבח שהוא מלא במבלים.

3.5  כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אך הבעלים חייבים לשפר בימים ושעות כשעמוס יותר

ביר בזאר – מה שטוב לשוק הכרמל טוב גם ללוינסקי

יש גם סקר על מקומות בילוי בשוק לוינסקי בסוף הרשומה כמובן…

והאם הביר בזאר מתברג במקומות המומלצים בשוק לוינסקי?

זמן: יום שני בערב, מוצאי פורים, מרץ 2017

מיקום:, זבולון 13, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) החדש בלוינסקי נפתח לפני כ-3 שבועות כחלק ממגמת ההתרחבות של המותג שמציע מגוון בירות בוטיק ישראליות מהחבית ובבקבוקים. זה התחיל מדוכן בשוק הכרמל אליו נוספו בר בשוק הכרמל, בשוק מחנה יהודה, מבשלה בקרית גת (מה שהיה פעם מבשלת נגב) שמארחת שם גם יצרנים אחרים, ופופ אפ בר ברוטשילד מול קובימה שפעל בשנה שעברה וחוזר לסיבוב נוסף ממש בימים אלו.

הסיפור: לפני כחודשיים גיליתי לצערי שאחד המקומות שאהבתי באזור שוק לוינסקי – הברמצווה, נסגר לאחר שנתיים פעילות. תהיתי מדוע וקיוויתי שלא ייפתח עוד בר סתמי במקומו. מה רבה היתה שמחתי כשגיליתי שבמקומו עומד להיפתח בר נוסף של הביר בזאר משוק הכרמל, מקום בו אני אוהב לבלות רבות.

עברתי ליד הביר בזאר החדש, שנפתח כבר בשעות הבוקר המאוחרות כל יום (אך סגור מכניסה ועד צאת השבת), כבר כמה פעמים, אך לא יצא לי לשבת בו עדיין בערב. לכן היה זה רק טבעי לצאת לשם בהזדמנות הראשונה לדייט עם העכברושית.

הגענו אל המקום בסביבות 21:30, כשזה באופן מפתיע היה די ריק יחסית למה שציפיתי, כשרק חלק קטן מהשולחנות היו תפוסים ועל הבר היו הרבה מקומות פנויים. המקום לא עבר שינוי עיצובי גדול מדי מהברמצווה שהיה שם לפניו – חלל גדול עם תקרה גבוהה, שולחנות פזורים במרווח, עם סטנד גדול של בקבוקי בירה במרכז, בר מפותל כשמאחוריו המטבח ומבחר ברזי בירות בוטיק ישראליות מהחבית.

התיישבנו על הבר מול המטבח, שם היתה רק טבחית אחת (נקווה שבימים עמוסים יותר המטבח מתוגבר שלא יווצר צוואר בקבוק כמו שקורה לעיתים בשוק הכרמל). תפריט הבירות מהחבית (10 בירות בוטיק ישראליות) מופיע על הקיר, המחירים סבירים, ויש גם מסלולי טעימות, קנקנים, בקבוקים ועוד. בנוסף עיינו גם בתפריט האוכל מכיוון שהיינו רעבים.

הזמנתי לעכברושית שליש באסטרס (23 ש"ח) מהחבית שאהובה עליה ואילו לי הזמנתי חצי דארק מאטר (29). הסנדוויץ' שוק נראה לי מעניין אך לא הייתי בטוח אם הוא טבעוני אז ביקשתי מהאחראי לברר לגבי הלחם. בינתיים הזמנו את החצי כרובית בתנור עם היוגורט בצד (40) והעכברושית הזמינה את הפיצה (36), שאינה עשויה על גבי לחוח כמו בשוק הכרמל.

העכברושית קיבלה את הסיידר שלה די מהר ואני חיכיתי קצת שיחליפו חבית עד שקיבלתי את הדארק מאטר. כשקיבלנו גם גרגירי חומוס מתובלים לנשנש. נהנינו מהבירות כשבינתיים הגיעה גם הכרובית שהיתה מוצלחת (קשה להרוס כרובית בתנור), לא היה מזיק עוד קצת טחינה גולמית.

העכברושית קיבלה גם את הפיצה שלה, כשהאחראי קיבל תשובה לגבי הסנדוויץ' שלא היתה 100% ודאית, אז במקום זאת הזמנתי את הסלט עדשים שחורות (28).

לידינו התיישב זוג על הבר, כשהבחור הכיר את המלצרית הצעירה, וקטעים משיחתם שהגיעו לאוזנינו היו די משעשעים.

סלט העדשים השחורות היה טעים ומרענן, כשליוויתי אותו עם שליש מלכה אדמונית מהחבית (23), אחרי שטעמתי את עמק האלה טריפל שהיתה לי מתוקה מדי.

במקום יש גם שני קינוחים, אחד מהם הוא מוס שוקולד טבעוני (26), שאותו החלטנו להזמין והיה אף הוא די טעים, אך בדיעבד כבד מדי עם כל האוכל והשתייה.

הסטודנט השכיר ביקש שאביא לו בקבוק בינדי או שניים של הביר בזאר, אז רציתי לקחת שישיית ביר בזאר הביתה. אחרי התלבטויות הזמנתי  2 בינדי, 2 ספיישל לוינסקי, אחד דודש'ך ואחד חתול שמן. אך לצערי ולצערו הרבה יותר של הסטודנט, דווקא הבינדי לא היתה בנמצא אז ויתרתי על השישייה.

שילמנו את החשבון שיצא 205 ש"ח ונפרדנו לשלום מהצוות הידידותי והשירותי של המקום.

בדרך חזרה דרך לוינסקי עברנו ליד ג'לה – הגלידרייה הטבעונית המצוינת על פינת נחלת בנימין, שהיתה עדיין פתוחה למרות השעה המאוחרת (פעם הבאה ניקח שם קינוח), ומה רבה היתה השמחה ההדדית כשהעכברושית פגשה שם את מדריכת הפילאטיס המעולה שלה, ששומרת על דירה בפלורנטין ושמחה לגלות שיש בסביבה מלא אופציות טבעוניות.

לסיכום: לביר בזאר יש נוסחה מנצחת. וגם בשוק לוינסקי הם מיישמים את הקונספט המוצלח כמו בשוק הכרמל – בר/פאב עם מגוון בירות בוטיק ישראליות מרשים שאי אפשר למצוא כמעט בשום מקום (חוץ מהביר בזאר במקומות אחרים) במחירים טובים, אוכל פשוט וטעים ואווירה אינטימית ולא מיינסטרימית המונית (בניגוד לפופ אפ ברוטשילד).

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, מקווה שאחרי שירוץ קצת אפילו ישתפר עם תפריט אוכל מגוון יותר ואיזה הפי האוור

דייגו סאן – אנחנו שוב כאן

ויש כמובן גם את הסקר הרלוונטי בסוף הרשומה (שאותו מישהו כבר להטות ניסה)

זמן: יום ראשון בערב, אוגוסט 2016

מיקום: המשביר 2, פינת דרך יפו, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הדייגו סאן Diego San, סוג של בר אוכל שאמור לשלב אוכל קוריאני ומקסיקני , נפתח לפני כשנה וחצי במתחם שוק לוינסקי.

הסיפור: נפתח בהקדמה. בתל אביב יש די הרבה מקומות בילוי מגוונים ובהם כמובן גם ברים שונים. בשנים האחרונות קשה יותר למצוא ברים ברמה גבוהה (לטעמי). וכשגם שיש כאלו כבר, לצערי הם לאט לאט משקיעים פחות, מפסיקים לחדש ומיישרים קו עם השאר.

וכך כשיצאנו העכברושית ואני לדייט ספונטני, התלבטנו לאן לצאת הפעם. מכיוון שלא היינו סגורים על מקום ספיציפי, החלטנו לצאת לאזור בו יש כמה אפשרויות – שוק לוינסקי.

העכברושית כבר נשנשה משהו בבית, אבל אני הייתי רעב, אז חיפשנו משהו עם אוכל. עברנו ליד האוזריה, שזכתה לאחרונה לכמה כתבות יחצנות מחמיאות, והיתה די מלאה. התבוננתי בתפריט שעל הדלת, אך לא מצאתי אופציות טבעוניות רבות או חדשות, אז המשכנו הלאה.

העכברושית לא רצתה לשבת בקפה קאימק, אז הלכנו אל הדייגו סאן. הבר, בו בילינו בהנאה לפני מספר חודשים (הביקורת הראשונה בעכברוש העיר החדש) והיה תמיד מלא בפעמים קודמות שלידו חלפנו, היה הפעם מלא רק בחציו. נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר, כשהברמנית הגישה לנו את תפריט האוכל והמשקאות.

דייגו סאן - Diego San

התפריט במקום הצבעוני לא השתנה בהרבה מהפעם הקודמת, חוץ מהמחירים שקפצו ב-10 עד 20 אחוזים. זה מכיל 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, כמה אסייתיות בבקבוקים, סנגריות וקוקטיילים מעניינים ומאכלים שמחולקים ל-4 קטגוריות –  מנות פתיחה וסלטים, טאקוס, באנס ודברים מיוחדים.

20160807_212940

למרות שלא הופיעה בתפריט, רציתי להזמין את מנת הטאקוס עם הטופו שהיתה זכורה לי לטובה מהפעם שעברה, אך הברמן (שהחליף את הברמנית) בדק ואמר שמנה זו כבר לא זמינה. במקום זאת בחרתי להזמין שני סלטים – סלט קייל (48 ש"ח) וסלט שעועית שחורה (46). לא ויתרנו גם על גזרת השתייה – העכברושית הזמינה פינה קולדה (41) ואני הזמנתי את הביטר סלרי (44).

הברמן החרוץ היה עסוק בהכנת קוקטיילים בקצב מול עינינו בצורה מקצועית, כשכל אחד הוגש עם פלח לימון על הדופן של הכוס ובתוכו מטרייה צבעונית. לאחר כמה דקות קיבלנו גם אנו את שני הקוקטיילים שלנו שהיו מתקתקים וטעימים.

לא עבר זמן רב וגם הסלטים הגיעו לשולחן. שניהם היו מרעננים וקצת פיקנטיים, עשו את העבודה ולא הכבידו יתר על המידה.

20160807_213959

שעועית שחורה

20160807_214231

סלט קייל

התפוסה במקום לא ממש השתנתה, אך עדיין היתה בו אווירה טובה. חבורת בנות צעירות יחסית, חגגה יום הולדת בשולחן ליד הכניסה.

לעכברושית, שלא ממש אכלה את הסלטים, התחשק קינוח. בהמלצת הברמן היא הזמינה את הפונדנט שוקולד (38), אותו חיסלה במהרה ובהנאה.

אחרי ששילמנו את החשבון, המשכנו לטייל באזור ואני השלמתי את הקינוח עם טראפלס שוקולד טבעוניים, טעימים וזולים בברמצווה.

20160807_222731

לסיכום: הדייגו סאן הוא עדיין מקום נחמד ומעניין לבלות בו. חבל רק שבמקום לחדש ולשפר, הוא סתם נהיה יקר יותר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

ברמצווה – לכל מאורע

ינואר 2017 – המקום לצערי נסגר אך במקומו נפתח סניף חדש לביר בזאר

עכברוש העיר קורא ומיישם את ההמלצות שלו עצמו לשנה החדשה

ויש גם סקר רץ בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בלילה, ינואר 2016

מיקום: זבולון 13, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הברמצווה (BarMitzva) נפתח לפני קצת יותר משנה ע"י חבורת קפה קאימק שבלוינסקי, ברחוב זבולון הסמוך אליו, בקונספט די דומה רק בעל מאפיינים יותר של פאב/בר בעיקר בשעות הערב והלילה, כולל הופעות, DJs אורחים ועוד.

הסיפור: דצמבר כבר נגמר, אבל חלק מהמבקרים עדיין כאן, כשהפעם הגיע הזמן להיפגש עם הספרותן. כשהוא הסכים בשמחה להצעתי ללכת לאזור שוק לוינסקי המגוון.

הגענו אל אזור השוק בסביבות 21:30, כשרוב המקומות היו הומים. עברנו בין היתר ליד הברמצווה, והספרותן ששמע עליו גם, הציע שנשב שם, ואני כמובן הסכמתי מכיוון שכבר ביליתי בו בעבר לא פעם אחת בהנאה.

החלל הגדול של הברמצווה היה מלא לגמרי בקהל מעורב – צעיר ומבוגר, אך נמצא לנו מקום בדוחק (תרתי משמע) על הבר. הברמנית הצעירה הגישה לנו את התפריטים, וחזרה למזיגת משקאות, אותם הניחה על משטח הגומי לידינו, כשאנו קיווינו שכלום לא יישפך עלינו.

ברמצווה

עיינו בתפריטי האוכל והמשקאות. הראשון מכיל מגוון מאכלים צמחוניים וטבעוניים שכולם נראים מעניינים, בעוד תפריט המשקאות מכיל לצערי רק גולדסטאר ומכבי (כולל מחוזקת) מהחבית, שפירא בבקבוק, קוקטיילים ועוד.

ברמצווה - תפריט אוכל

ברמצווה – תפריט אוכל

ברמצווה - תפריט משקאות

ברמצווה – תפריט משקאות

התלבטנו מול האופציות השונות, כשהברמנית גם עזרה לנו בהתלבטויות. בסופו של דבר החלטנו להזמין כמה מנות – צלוחית פיצוחים מהשוק (10 ש"ח) וסלט עדשי קוויאר (28) לחלוק. הספרותן הזמין גם ברוסקטה תפו"א וביצה (28) ואילו אני הזמנתי מסבחה לימה (26).

חזרנו לבעיית הבירה. מכיוון שבפעם שעברה שהייתי ניסיתי את המכבי החזקה ולא ממש התלהבתי, החלטתי לוותר על בירה מהחבית ולהזמין הפעם עראק אננס (31). הספרותן המתוחכם שהגיע לביקור מיונייטד סטייסס אוף אמריקה הלך על משקה מתאים – ג'ין וטוניק (34).

הפיצוחים הטריים הוגשו לנו מיד בצלוחית נדיבה. בעוד אנו מנשנשים שאלה אותנו הברמנית איזה צ'ייסר אנחנו שותים על חשבונה (אני המשכתי עם העראק והוא הלך על וויסקי) – ברוב המקומות זה מגיע אם בכלל, לקראת סוף הארוחה ולא בהתחלה.

בעוד אנו משלימים פערים, נהנים מהפיצוחים והשתייה (שימו לב למלפפון שהודבק לכוס הג'ין אנד טוניק בצורה עגולה) ומהאווירה התוססת במקום, הוגש לנו גם סלט עדשי הקוויאר (עדשים שחורות) שמגיע על גבי קרם חציל ומכיל בצל סגול, פטרוזיליה וירקות – גם כן טרי, מרענן וטעים מאוד.

20160107_214339

קוואיר עדשים

כעבור זמן מה קיבלנו את המנות הנוספות שהזמנו. הספרותן אהב מאוד את הברוסקטה שלו. גם אני נהנתי ממסבחה הלימה שלי, שעשויה מהשעועית הלבנה הגדולה עם לימון ועוד תוספות, הגיעה עם פיתה חמה, ודמתה במרקמה אולי קצת יותר לפירה מאשר למסבחה.

מסבחה לימה

כשסיימנו לאכול התלבטנו לגבי הקינוח בין המלבי לטראפלס הטבעוני. בחרנו בסוף את השני (12), זה הגיע ב-4 חתיכות מצופות בקקאו והיה מריר וטעים.

השעה היתה לקראת 23:00, המקום היה מלא כבהתחלת הערב, ואנו ביקשנו ושילמנו את החשבון שיצא 169 ש"ח בלבד לשנינו.

20160107_225515

יצאנו מהברמצווה והלכנו אל עבר הבר החדש של הדלידה שנמצא ממש מולה (זבולון 8). המקום החשוך היה מלא ונראה אכן כמו בר, מה זה אומר לגבי הדלידה שאמורה להיות חמארה? לא יודע, תשאלו אותם. לאחר עיון בתפריט ובירור עם המלצרית שאמרה לנו  שההפי האוור הלילי של הדלידה גם ככה לא תקף בבר (??), החלטנו שלא להישאר שם.

בדרך חזרה עצרתי לרגע בקפה קאימק שם לקחתי טרפאלס טבעוני טייקאווי לעכברושית שנשארה הפעם בבית.

לסיכום: עם מוזיקה טובה ואווירה שמחה, אוכל מגוון טרי טעים ולא יקר, כך גם השתייה, הברמצווה מתאים לכל מאורע – דייט רגיל או כפול, מפגש זוגי או בחבורה, וגם אפילו לחגיגות ברמצווה כפול שתיים, שלוש, ארבע והלאה. עוד בירות מהחבית שהן לא גולדסטאר או מכבי יתקבלו בברכה.

4 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר

ברים מומלצים בתל אביב – שוק לוינסקי

שנת 2016 החלה, וכמובטח הנה פוסט ראשון בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי).

נתחיל מאזור שוק לוינסקי, חלק משכונת פלורנטין, שהוקמה ע"י יוצאי סלוניקי לפני כ-90 שנה.

שוק לוינסקי אהוב עליי בכל שעות היממה. במהלך היום הוא עמוס במבקרים שבאים לקנות בזול תבלינים, קטניות, פיצוחים, פירות יבשים, צעצועים, בגדים ומה לא. בערבים החנויות כבר סגורות והשוק מתרוקן ממבקרים*, אך אז באים אליו לא מעט מבלים שפוקדים את מקומות הבילוי השונים והמגוונים שנפתחו בו בשנים האחרונות, אך טוב שעדיין הוא לא נהיה עמוס כמו במרכז שכונת פלורנטין.

ויש גם סקר בסוף – אלו מקומות אתם אוהבים בשוק לוינסקי?

המקומות המומלצים של עכברוש העיר (כולל קישורים לביקורות):

ביר בזאר (זבולון 13) – עוד מקום מוצלח ולא המוני של המבשלה עם הנוסחא המוצלחת של 10 בירות בוטיק ישראליות מהחבית, מלא סוגים גם בבקבוקים, אוכל פשוט וטעים, במחירים בהחלט סבירים.

אגנס פאב (הקישון 7) – סניף חדש לפאב המוצלח מאבן גבירול והוד"ש, בו תמצאו 16 בירות, כולל בירות בוטיק ישראליות (מלכה, נגב, ג'מס, שפירא, אלכסנדר) מהחבית, המבורגרים ועוד באווירה שכונתית.

ברמצווה (זבולון 13) – בר עם אווירה מסיבתית, מוסיקה טובה, אוכל טוב וזול, כך גם האלכוהול.

בר קיימא (המשביר 22) – פאב/מסעדה עם אג'נדה חברתית ואוכל טבעוני לא יקר, מומלץ להגיע כשיש הופעות בימי שני.

סאלוף ובניו (נחלת בנימין 80) – חמארה תימנית עם אוכל טיפוסי טעים ולא יקר, כשהאווירה תלויה בכמות המבלים.

קפה קאימק (לוינסקי 49) – בית קפה ביום שהופך לפאב בשעות הערב, עם אוכל צמחוני וטבעוני טעים וזול, כך גם האלכוהול.

אפשר גם:

דייגו סאן (המשביר 2) – בר אוכל מקסיקני קוריאני שיקי וטעים, שהיה משתלם יותר לפני שהעלו את המחירים.

פימפינלה (נחלת בנימין 115 פינת מטלון) – מומלץ במיוחד לאוהבי האניס והעראק מהם אפשר למצוא בו מלא סוגים וטעמים (יש גם דברים אחרים).

דלידה (זבולון 7) – קצת בורגני ומבוגר מדי לטעמי, אך כדאי להגיע אליו אחרי 23:00 אז יש 1+1 לילי משתלם.

טוני ואסתר (לוינסקי 39) – בית קפה נחמד ביום בתוך הפסאז', בו אפשר לשבת לשתות ולאכול משהו גם בשעות הערב והלילה כשבחוץ נעים.

ג'וז ולוז (גבולות 5) – קצת מחוץ למתחם השוק ויותר מסעדתי באופיו. אך מי שמכיר את המקום עוד מימיו ביהודה הלוי, יודע שתמיד ימצא בו אוכל טעים, מקורי ויצירתי.

אוזריה (מטלון 44) – מסעדה יוונית/בלקנית באווירה לילית.

*יש כאלו שאולי ירתעו מהשוק בגלל סטיגמות שליליות על השם והאזור. אז קודם כל הסטיגמות, כדרכן, פשוט לא נכונות. אך לאלו שעדיין חוששים, אפשר להירגע, השוק נמצא מערבית לרחוב העלייה, אזור יחסית שומם בלילות בו לא מתגוררים יותר מדי תושבים (וגם לא זרים).