הטחינייה – ההבדלים הקטנים

זמן: יום חמישי בלילה, דצמבר 2018

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר מ-9 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: העכברושית ואני היינו בכלל מוזמנים לארוחת ערב אצל חבר שנאלץ לבטל, אך זה לא אומר שגם אנחנו צריכים לבטל, ולכן החלטנו בכל זאת לצאת לדייט.

החלטנו ללכת לטחינייה, שם כבר בילינו בהנאה יותר מפעם אחת ביחד וגם בנפרד, כשזו גם נבחרה כמקום החדש והמוצלח של עכברוש העיר בסיכום השנה שהיתה.

הצענו לפלפלית להצטרף אלינו, כשבצירוף מקרים גם בן זוגה הראשוני יצא לשם בלי קשר עם חברים (בשבילם הוא לא מתעצל).

הגענו למקום בסביבות 21:15. הבר היה די מלא. הראשוני כבר ישב בפינה אחת של הבר עם חבריו ואילו העכברושית והפלפלית, שהגיעו כמה דקות לפני התמקמו בפינה ליד – הבחירה היתה די ברורה.

משום מה, בניגוד לפעמיים הקודמות שהייתי שם, הצוות השתנה, כשיהונתן ברבי השף/בעלים לא היה נוכח, וכמו כן גם לא סופי המלצרית/ברמנית/מארחת הזכורה לטובה.

התפריט לא השתנה כך נראה. התלבטנו בינינו ועם הברמנית/מלצרית המקועקעת מה להזמין, כשהחלטנו בסוף להזמין כמה מנות ולחלוק – סטייק בטטה מתקתק בגרסה הטבעונית (38 ₪), מסיבה (36) עם הביצה בצד, טחינה בטטה כתומה (29) וסינייה דג (49) לפלפלית.

הטחינייה – תפריט אוכל

הטחינייה – תפריט שתייה

התחשק לי גם לשתות משהו, אך מכיוון שהבירות לא השתנו אף הן, הזמנתי גם הפעם קוקטייל – ירוק אסלי (38) על בסיס אוזו.

הווליום היה הפעם לא גבוה יחסית, ואנו פטפטנו בינינו כשתוך כדי צפינו בטבח והברמנית בקושי עומדים בצבר ההזמנות, כשמהתנור יצאו בטטות מרובות (חלקן קצת שרופות).

ראשונה הגיעה אלינו מנת הבטטה – רכה, מתוקה ונימוחה בשילוב טעמים מצוין עם הצ'ימיצו'ורי, טחינת וואסבי טיפונת חריפה והגבינה הטבעונית הרכה, כשזאת חוסלה במהרה.

שתי דקות לאחר מכן הגיעה הטחינה הכתומה (בטטה, דלעת) עם הפפריקה המעושנת, שמצריכה פיתה לניגוב איתה.

הפיתה המרובעת החמה והמיוחדת של המקום הגיעה עם מנת המסיבה, שהיתה אף היא טעימה, במיוחד הארטישוק שבתוכה.

גם מנת הסינייה דג של הפלפלית הגיעה, אך עליה איני יכול לחוות דעה.

העכברושית עדיין לא שבעה, ומכיוון שהתלהבה מהסטייק בטטה, החלטנו להזמין עוד מנה. עד שהמנה תגיע (לוקח זמן לצלות את הבטטה בתנור) קפצתי בינתיים לבדוק מה קורה עם הראשוני וחבורתו שכבר היו אחרי הקינוח וניכר היה שנהנו מערב מוצלח.

לבסוף כשהגיעה מנת הבטטה, התברר שהטבח טעה ולא הכין אותה בגרסה הטבעונית אלא הרגילה. אני כבר הייתי שבע אז העכברושית והפלפלית החליטו אותה להשאיר וחיסלו אותה במהרה.

לקינוח היה די ברור מה הן יזמינו – את הקראק פאי (42), אותו הן אהבו מאוד בפעם שעברה לפני חצי שנה, אני ויתרתי הפעם.

החשבון יצא 280 ₪, אך תוקן לאחר מכן ע"י הברמנית/מלצרית, שהבטיחה קודם לכן שמנת הבטטה הנוספת לא תחויב, ל-242 ₪ בלבד.

לסיכום: הבילוי בטחינייה עדיין מוצלח מבחינת האוכל והאווירה, אבל זוהי דוגמא טובה לכך שלפעמים ההבדלים הקטנים כמו הנוכחות ו/או השירות של הבעלים/שף (מפתיע שבחמישי הוא לא היה שם), מארחת/מלצרית (או מלצר) מוצלחת, משדרגים את החוויה.

מודעות פרסומת

Opa – זה מורכב

זמן: שני בערב, אוקטובר 2018

מיקום: החלוצים 8, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: מסעדת Opa (הסבר על השם בהמשך) נפתחה ממש עכשיו (לפני שבוע בערך למיטב ידיעתי), ע"י השפית שיראל ברגר, שברזומה שלה נמצאת גם מיס קפלן עם נקניקיית הגזר המפורסמת. האוכל במסעדה מבוסס על צמחים אורגנים בקונספט של Farm to Table, עם בישול ארוך, תסיסה ועוד שיטות בישול מעניינות.

הסיפור: העכברושית ואני קבענו דייט אחרי הרבה זמן שלא יצאנו ביחד רק שנינו, כשכמה ימים קודם נתקלתי פתאום בידיעה על פתיחתה של ה-OPA של שיראל ברגר, שאת המנות שלה, אחרי שמיס קפלן נסגרה, רציתי לנסות בימי ראשון הטבעוניים בפרנצ'57 ז"ל, אך הדבר לא יצא לי.

הגענו אל המקום שנראה מרשים כבר מבחוץ קצת לפני 21:00. גם מבפנים המקום נראה מוקפד ומזמין, עם מטבח שקוף, תאורה מעומעמת ותחושה כאילו אנחנו יושבים לארוחה אינטימית בחדר האוכל בביתו של שף פרטי, כשברקע התנגנה מוסיקה מעורבת של רית'ם אנד בלוז משנות ה-60 ועוד כל מיני שירים מוכרים בסגנונות אחרים.

מארחת חייכנית ואדיבה הושיבה אותנו בשולחן קטן בצד, והמלצר הגיש לנו את התפריטים. תפריט האוכל מכיל 7 מנות ו-3 קינוחים, כשהמלצר הסביר לנו שמומלץ לזוג להזמין בין 4 ל-6 מנות, ושיש גם אפשרות לשלם 320 ש"ח ולקבל את כל המנות מהתפריט וקינוח אחד. תפריט האלכוהול מכיל בעיקר מגוון רב של יינות מגוונים, בכוסות או בקבוקים.

שאלנו את המלצר גם לגבי השם שלא היינו בטוחים מה מאחוריו. התשובה די פשוטה – Opa זה סבא בגרמנית, כשאל השם התחברו השפית והבעלים.

כל המנות נראו מעניינות אז חשבנו ללכת על הדיל שהמלצר הציע. אך מכיוון שנרתענו מהגויאבה ולא רצינו לאכול סתם יותר מדי, החלטנו לוותר על הדיל ולהזמין רק 4 מנות – דלעת (62 ש"ח), ארינג'י (67), ארטישוק ירושלמי (63) ולחם (23).

המלצר הציע לנו ללוות את הארוחה עם יין, ולכן טעמנו סלקטו קיאנטי, ממנו הזמנו שתי כוסות (36 כ"א).

חיכינו לבאות, כשבאותו הרגע קיבלנו שיחה מעוררת דאגה מהבית והתלבטנו מה לעשות. החלטנו לחכות כמה דקות וביקשנו בינתיים לעצור את הכנת המנות. לשמחתנו הדברים הסתדרו תוך כמה דקות, והחלטנו להישאר וליהנות.

המנות החלו לזרום לשולחן די מהר, כשהלחם החם והפריך הגיע ראשון עם צלוחית שמן זית והיה מצוין.

בעקבותיו הגיעה מנת הארינג'י – פטריות יער עסיסיות ובשרניות עם קרם שיטאקי טעים (אותו ניגבנו בסוף גם עם הלחם) וצ'יפס טפיוקה. מנה טובה אך קטנה.

רק סיימנו את הפטריות והגיעה מנת הדלעת – ריבת דלעת מעושנת במייפל עם כל מיני רכיבים מעל ומסביב. גם כן לא יותר מדי גדולה, לדעתי טובה אך העכברושית פחות התחברה.

מנת הארטישוק הגיע עם חרדל מיובש, נענע ועוד. הרכיבים קצת פחות התחברו פיזית ביחד אבל הארטישוק עצמו היה טעים.

בשלב זה בארוחה פתאום הוסיף לנו המלצר כסא נוסף לשולחן, ואנחנו חיכינו להפתעה שלא הגיעה.

מכיוון שהמנות לא גדולות (בלשון המעטה), לא היינו מפוצצים אז החלטנו להזמין מנה נוספת – שזיף (42), מנה בה העכברושית חשקה מלכתחילה, בה המרכיבים החמוצים, מתוקים ותוססים השתלבו היטב.

התלבטנו לגבי הקינוח, כשלבסוף בהמלצת המלצר הזמנו את הנקטרינה (36) – פרוסות דקות של נקטרינה עם ריבת נקטרינה חמוצה וגלידה תמר ברהי-קפה. הגלידה לבדה היתה קצת אנמית, אך השילוב עם החמיצות של הריבה היה מוצלח.

החשבון יצא 365 ש"ח לפני שירות. בהחלט לא זול, מה שהעלה את השאלה האם במסעדת גורמה עדיף לקבל כמות גדולה (שאז תמיד יוצאים מפוצצים) פחות איכותית או אוכל אורגני ואיכותי אבל מעט יחסית (בתנאי שעדיין יוצאים שבעים).

מכיוון שהיינו כבר ליד קפצנו לזמן קצר אל הביר בזאר, שהיה ריק כמו בפעם שעברה. למה? בשביל ההולי פרוט המעולה, כשעל הדרך הצטרף אלינו חבר לעבודה.

לסיכום: ה-Opa היא מסעדת שף טבעונית וכמו מסעדות שף לא טבעוניות זה אומר שהדברים בה מורכבים. מצד אחד זהו מקום מקצועי ומזמין עם אוכל איכותי ויצירתי אך מצד שני המנות לא גדולות ודי יקרות.

העכברושית אהבה יותר את הבאנה, והלא טבעוניים עלולים להתקשות, אך מבחינה טבעונית מדובר במסעדה בקצה של הסקאלה. כדאי לפחות ללכת לשם פעם אחת בזוג או שלישייה, ובשביל הנסיון והחוויה לקחת את התפריט המלא שבמבצע.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (כנראה שנחזור בעוד מספר חודשים כשיתחלפו חומרי הגלם העונתיים)

מבירה לבירה – סיבוב בכיוון ההפוך

זמן: יום ראשון בלילה, ספטמבר 2018

מיקום: שוק לוינסקיפלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: ראו ברשומה על הסיבוב הקודם באזור לפני כחודשיים.

הסיפור: הכוכב העולה הציע להיפגש לבירה מאוחרת בדרום העיר, ומכיוון שהדבר קורה לעיתים די נדירות נענתי להצעתו.

קבענו להיפגש בביר בזאר בשוק לוינסקי, שם הוא שתה כמה ימים לפני כן את הבירה החדשה מסוג New England IPA של מיקלר ואלכסנדר – Holy Fruit. נפגשנו במקום ב-22:30, כשבו היו רק כמה מבלים שישבו בחוץ ובפנים היה ריק לגמרי.

התיישבנו על הבר והזמנו שנינו חצי הולי פרוט (29 ש"ח) . התפריטים השתנו מעט כשמחיר הבירות מהחבית עלה בשקל אחד, וגם תפריט האוכל הצטמצם (זמני עד למעבר לתפריט חדש נאמר לי מאוחר יותר).

בנוסף הזמנו לנשנש געלה פיצוחים (15), סלט עלים עם בוטנים קלויים ומלוחים.

הבירה החזקה (8%), שהינה דאבל IPA, הריחה היטב והיתה מצוינת – פירותית, כשותית ולא מרה מדי. לגמנו אותה לאיטנו בהנאה.

אחרי שסיימנו החלטנו להדרים קצת לפלורנטין, הגענו אל שדרות וושינגטון, שם עצרנו בברטון קרפרי, כשהכוכב רצה להשביע את רעבונו. אני חשבתי לקחת מלבי טבעוני מהמלביה, אבל כוס קפה שנפלה לרצפה בגלל גבר שיכור והתיזה עליי, הבריחה אותי בחזרה אל הברטון שם גם אני הזמנתי לי קרפ טבעוני.

משם המשכנו אל הביר סטיישן בשטרן פינת פרנקל. השעה היתה כבר כמעט חצות, ועוד יום ראשון, אז לא ציפינו שיהיו שם יותר מדי נפשות. מה שכן הפתיע זה שהתפריטים גם פה התחדשו – תפריט הבירות המלא הודפס סוף סוף, וגם תפריט האוכל התעדכן (למרות שהוא זמני), ומכיל עכשיו יותר אופציות טבעוניות ראויות.

הכוכב העולה הזמין חצי אלכסנדר גרין (26), כשאני החלטתי הפעם לוותר. ישבנו בחוץ כשלידינו ישב בחור קצת מסטול אבל עם שמיעה די טובה, כשבסוף עזרתי לכוכב עם לגימה או שתיים.

לסיכום: הקסם בביר בזאר פעם היה הבירות המתחלפות מהמבשלות השונות, היום מתוך 10 בירות מהחבית, 8 הן שלהם קבועות. עדיין בשביל בירה איכותית כמו ה Holy Fruit שווה לקפוץ במיוחד.

הביר סטיישן לא חידשו יותר מדי מאז שנפתחו, אולי עכשיו עם תפריט האוכל החדש שייצא בקרוב, יהיה כדאי לבוא שם לקצת יותר מבירה מזדמנת טובה מהמגוון הנרחב.

אין עדכון בסולם עכברוש העיר

הטחינייה – כנראה שכולם אוהבים טחינה!

זמן: יום חמישי בלילה, יולי 2018

מיקום: לוינסקי 33 פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני כ-4 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי

הסיפור: הפעם עברו רק 4 חודשים מהמפגש הקודם עם החולוני, המלומד והירושלמי, כשגם הפעם שמנו פעמנו לכיוון אזור שוק לוינסקי ללא יעד מוגדר.

בעוד המלומד מתעכב, החולוני והירושלמי היו רעבים, אז הצעתי את הטחינייה, בה נהנינו מאוד בפעם שעברה, והם זרמו בשמחה.

נכנסנו אל הבר שהיה עדיין ריק יחסית, כשהפעם התיישבנו בפנים באחת הפינות של הבר. סופיה המלצרית/ברמנית/מארחת מהפעם שעברה, קיבלה את פנינו גם הפעם והגישה לנו את התפריט הקבוע. זה מחולק למנות ניגוב, מנות טבעוניות, צמחוניות, דגים, משקאות, וקינוחים.

התייעצנו בינינו וגם עם סופיה והזמנו כמה מנות לחלוק – מסיבה עם הביצה בצד (36 ש"ח), באבא גנוש (26), סטייק בטטה מתקתק עם הגבינה בצד (38), וסלט מלפפון עם קולורבי ועוד (36). בנוסף הם הזמינו לחלוק ביניהם את הקבב פטריות על טחינת עמבה (33) ואת המוסקה האיטלקית (44).

בגזרת השתייה הלכו שניהם על גולדסטאר (25 ש"ח ל-350 מ"ל), ואני שהעדפתי לא להזמין אותה או מכבי הזמנתי קוקטייל ורוד מגניב על בסיס אוזו (38) בלי הגבינה הבולגרית.

הקוקטייל היה מתוק ומגניב, ובעוד אנו מחכים לאוכל דאג הירושלמי לשטוף ידיים בכיור של הבר לידינו.

לא עבר זמן לפני שהמנות החלו לזרום אלינו אל הבר. מהמנות שאכלתי המוצלחת ביותר היתה הסטייק בטטה המתקתק בזכות השילוב עם הטחינת אבוקדו והווסאבי החריף.

סלט המלפפונים היה טרי ומרענן אבל לא ריגש במיוחד.

הבאבא גנוש היה נחמד.

והמסיבה בלי הביצה החליקה היטב עם הפיתה המרובעת המיוחדת של המקום.

עם הארוחה פינקה אותנו סופי בצ'ייסר עראק תוצרת הבית.

אחרי שכבר סיימנו לאכול הצטרף אלינו המלומד בכבודו ובעצמו והזמין אף הוא גולדסטאר (25), פיתה קומפלט (18), ובהמלצת הירושלמי והחולני את הקבב פטריות גם (33), והיה אף הוא מרוצה.

הבר היה כבר כמעט מלא לגמרי. כשאחרי עוד צ'ייסר ע"ח הבית בחרנו על הקינוח שם לוותר, ולהמשיך למקום אחר. אמנם הפעם לא היו שבאבניקים כמו בפעם שעברה, אבל כן היו כמה חובשי כיפה. ביציאה הבנו שזאת מכיוון שלמקום יש תעודת השגחה (לא כשרות חס וחלילה – במושג הזה אסור להשתמש).

החשבון יצא לארבעתנו – 399 ש"ח בלבד, אז עיגלנו אותו עם הטיפ על השירות המוצלח למעלה.

משם המשכנו רגלית לעבר פלורנטין לגלידה באניטה, כשבדרך כל המקומות היו עמוסים ומלאים, אפילו הביר סטיישן להפתעתי.

באניטה היו מלא אנשים, כשכל אחד מאיתנו לקח לו גלידה. הירושלמי שלקח 4 טעמים, התלהב במיוחד, כשבמשך שבוע אחרי לא הפסיק להזכיר לנו שהגלידה היתה לו ממש טעימה.

לסיכום: אחרי הביקור השני, הפעם עם חברים אחרים, אפשר לקבוע כנראה שכולם אוהבים טחינה. עם מנות יצירתיות, שירות ברמה ואווירה שמחה, בטחינייה מספקים את הסחורה. עוד שיפור בגזרת הבירה והשתייה וגיבורים יעופו גם בשבילה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר מומלץ לבקר

ביר בזאר לוינסקי במונדיאל – מוכנים לרבע הגמר

על הביר בזאר בלוינסקי כתבתי כבר כמה ביקורות, ולא השתנה הרבה מהפעם האחרונה. אז למה אני כן כותב עליו פוסט? בגלל המונדיאל כמובן.

כשרוצים לראות משחק בחוץ עם חברים ולא בבית תמיד נשאלת השאלה איפה כדאי לקבוע – מקרן איכותי? אוכל ובירות ברמה? מקום עם אווירת כדורגל חמה? לא פשוט למצוא מקום שנותן מענה לכל השלושה.

הבעז"ב הציע שנצא לראות את בלגיה-יפן, משחק שעל הנייר לא נראה כזה מעניין אבל עדיין, ואני חיפשתי מקום שלא יאכזב כמו הארגז (מזל שאז לא באתי רק כדי לראות את המשחק).

אחרי בדיקות והתלבטויות החלטנו על הביר בזאר בלוינסקי, שם יש בירות טובות, אוכל, מקרן באיכות גבוהה כך בדף שלהם נכתב, ואווירה של פאב, כשליתר ביטחון הזמנתי מקום בפנים מול המסך.

הגעתי אל המקום, שהיה מלא רק בחציו (אולי בגלל האטרקטיביות של המשחק), קצת לפני 21:00 שם כבר חיכה הבעז"ב, במקום טוב כפי שהוזמן. הוא כבר היה בבירה הראשונה שלו ואני הזמנתי אחת גם כן. משום מה בגזרת הפיצוחים יש עכשיו רק גרעינים (פעם היו שם יותר דברים) אז ויתרנו על זה. הזמנו וחלקנו סנדוויץ שוק טעים, וסלט ביג לוינסקי סביר (יותר מדי כרוב, פחות מדי רוטב ודברים אחרים), בזמן שצפינו במחצית הראשונה, שהוקרנה אמנם במקרן איכותי, אבל לא המריאה לגבהים מיוחדים.

עם המחצית השנייה, וגם הבירה השנייה, החל המשחק האמיתי, יפן הובילה 2-0 תוך מספר רגעים. הבלגים לא נלחצו, ועם החילופים הנכונים, חזרו לעניינים (כשהבעז"ב שתה בינתיים גם בירה שלישית ונישנש סאלוף קראנץ'), עד הגול במתפרצת שהכריע את המשחק 3-2 לבלגיה בתוספת הזמן אחרי הדקה ה-90, בהחלט משחק מדהים.

אחרי המשחק יצאנו לסיבוב לילי באזור השוק ופלורנטין, בדרך נכנסנו אל הביר סטיישן, ששוב היה ריק, למרות מבחר הבירות המרשים.

בשורה התחתונה אם אתם מחפשים מקום טוב לראות בו את רבע הגמר או המשך המונדיאל, הביר בזאר בלוינסקי בהחלט מוכן (רק תבדקו אם הוא לא סגור בשישי בערב או בשבת). עם קצת יותר שיווק ומבצעי מונדיאל מיוחדים, יהיה שם גם הרבה יותר קהל.

 

 

 

הטחינייה – כולם אוהבים טחינה?

זמן: יום שני בלילה, יוני 2018

מיקום: לויסנקי 33, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני קצת יותר מ-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: את הטחינייה ראיתי ממש כשנפתחה (וגם ראיתי לא מעט יח"צ), וכחובב טחינה חיפשתי הזדמנות טובה להגיע למקום אך עד כה זה לא יצא. והנה קבענו לדאבל דייט עם הראשוני והפלפלית לכבוד יום הולדתה העגול גם כן (יש פה מגמה מדאיגה), אז הצעתי שנלך לשם, כשהכנתי גם אופציות גיבוי במגירה.

העכברושית ואני הגענו אל הטחינייה קצת אחרי 21:00, וכבר היתה שם אווירת מסיבה עם מוסיקה יוונית שמחה (הסתבר שגם יהונתן הבעלים/שף חגג יום הולדת, עם או בלי קשר).

במקום בר מלבני עם הרבה מקומות ישיבה (מזכיר את ימי הפיק אפ) ובתוכו חלל גדול שם מכינים את המנות והמשקאות עם גרפיטי על הקירות. כשיש גם דלפק מוגבה שפונה אל הרחוב עם כמה מקומות ישיבה – שם חיכינו בינתיים עד שתתפנה על הבר לנו פינה מתאימה.

 

המארחת/ברמנית/מלצרית (סופיה) קיבלה את פנינו בצורה מקצועית ושירותית, כשעד שיצטרפו אלינו הראשוני והפלפלית, שאלה אותנו והמליצה לגבי המשקאות להם אין תפריט. בגזרת הבירות יש גולדסטאר ומכבי מחוזקת מהחבית, וכמו כן בירות יווניות, קפרסיאיות שונות בבקבוקים. היא המליצה על קוקטייל ע"ב אוזו, רוזטה, לימונענע ועוד, והעכברושית זרמה איתה כשביקשה שזה יהיה מספיק מתוק, ואילו אני זרמתי עם ההמלצה לבירה קפריסאית בבקבוק.

כעבור כמה דקות הגיעה השתייה. העכברושית אהבה מאוד את הקוקטייל שלה, כשהבירה שלי היתה עוד לאגר קלילה.

אלינו הצטרפו בדיוק גם הזוג הנוסף, ובחלוף שתיים שלוש דקות נוספות עברנו אל הפינה של הבר. המלצרית פנתה אלינו שוב, הפעם עם הסבר מעמיק על תפריט האוכל שמבוסס מין הסתם על טחינה, ובו יש שלל מנות טבעוניות, צמחוניות וגם כאלו עם דגים.

הזמנו כמה מנות לחלוק בינינו. טבעוניות: טחינת ערמונים טבעונית (29), טחינה כתומה מדלעת ובטטה (29), טרטר חציל וקינואה טבעוני (28), וגם כאלו שלא: המסיבה (36), סינייה דגים (42), וסטייק בטטה עם גבינה (38).

הראשוני הזמין את אותה הבירה שלקחתי אני ואילו הפלפלית הלכה על הקוקטייל כמו של העכברושית רק פחות מתוק ויותר חמוץ, כשבמהלך ההכנה הביאה לה הברמנית מספר פעמים טעימות לצורך קבלת משוב עד התאמתו המלאה לחיכה.

המנות החלו לזרום אל הבר, מנות הטחינה הוגשו עם פיתה מיוחדת של המקום – מרובעת עם תרד, וכל אלה שאני טעמתי היו מצוינות, שגם העכברושית שפחות מתלהבת מטחינה אהבה. גם טרטר החציל קינואה היה טעים, אם כי טיפה פיקנטי (בגלל הסחוג). הראשוני והפלפלית אהבו אף הם את המנות שלהם, כשבין לבין קיבלנו צ'ייסר פינוק של עראק הבית.

למרות שהמקום לא היה מלא, היתה בו אווירה שמחה, בשלב מסוים הצטרפו למבלים גם שלושה שבאבניקים. המקום אמנם כשר (חלבי/דגים ולא פתוח בשבת), ואני בעד חיה ותן לחיות (במיוחד לחיות) אבל היה קצת משעשע/מוזר לראות אותם מזמינים מהמלצרית שלבשה מכנסוני טייץ קצרים והרבה קעקועים.

השעה היתה רק 22:30 אבל אורחים נוספים הגיעו – הפקחים, שעקב תלונות אחד השכנים, הגיעו וביקשו להחליש את המוסיקה (שבאמת היתה חזקה). הראשוני והפלפלית הזמינו מנות נוספות – סביצ'ה (39) ועוד סינייה (42), וחיסלו גם אותם.

היינו בשלבי סיום כשאל המקום נכנסנו 3 נשים עם לבוש יחסית מינימלי וחושפני שבאו לחגוג עם השף/בעלים, לא נצפתה שום תרעומת מהשבאבניקים, אולי זה יכול להיות פורמט מצליח לתוכנית ריאלטי שידוכים.

לקינוח הזמנתי אני את המלבי הטבעוני (26), שאמנם נקרא כך אבל עשוי מקציפת קוקוס עם טחינה גולמית מעל, זה היה קצת דחוס וכבד מדי בשבילי. השאר הזמינו בהמלצת המלצרית את הקראק פאי (42) ופשוט עפו עליו.

עם החשבון (477 ש"ח לפני שירות), קיבלנו עוד צ'ייסר עראק פינוק ע"ח הבית, ונפרדנו לשלום מהמלצרית, הראשוני והפלפלית שבעים, שמחים ומרוצים.

לסיכום: אמנם נראה שכמעט כולם אוהבים טחינה, אך גם מי שפחות יהנה ממנה בטחינייה. אפשר תמיד פה ושם לשפר (במיוחד בגזרת הבירות), אבל שווה להגיע בשביל המטעמים, השירות והאווירה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ביחד עם הבילוי המוצלח שבוע לפני כן בטנאת, כיף לגלות בכל פעם מקומות חדשים או ישנים באזור שוק לוינסקי שעדיין לא הוצף במבלי המיינסטרים.

ביר בזאר לוינסקי – עומד בפני עצמו

זמן: יום חמישי בלילה, מאי 2018

מיקום: זבולון 13, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) בשוק לוינסקי נפתח לפני כשנה ורבע כחלק מהתרחבות מבשלת הבוטיק ורשת הברים הישראלית שלה סניפים בשוק הכרמל, מחנה יהודה ועוד.

הסיפור: בזמן האחרון לא יצא לי יותר מדי לצאת לבלות בלילות, כשגם עם החברה מהעבודה הישנה לא נפגשתי כבר זמן רב. אחרי תיאומי לו"ז מתישים, הצלחנו להוציא את המפגש לפועל, כשהפעם שכנעתי אותם לרדת לדרום העיר בלי חשש לחניה (הצעתי גם לשמש כוולה פרקינג אם לא תהיה ברירה) ולהיפגש שם בביר בזאר לתיקון החוויה שהיתה להם משוק הכרמל (פשוט באנו בשעה לא נכונה כשהאזור מטונף ומצחין אחרי שעות הפעילות של השוק ולפני הניקיון).

קבענו בשעה 20:00 לערך, ולשמחתם הם מצאו חנייה וכבר ישבו ארבעתם בשולחן בפנים כשאני הגעתי מספר דקות אחריהם. ה"אכלנית" בחבורה שעשתה שיעורי בית, שאלה אותי מה עם הכרובית, אך התפריט כבר השתנה מאז, כשגם תפריט הבירות מהחבית משתנה כל הזמן.

התלבטנו בין הבירות השונות, וגם לקחנו לפני כן מספר טעימות. בסופו של דבר בחרנו להזמין כל אחד משהו אחר – גאלגר, וויטני, שפירא שלאגר, דודהשך כשאני התחלתי עם בינדי דווקא (כל הבירות ב-29 ש"ח לחצי, 23 לשליש). הזמנו גם צ'ייסרים לכבוד המפגש, וכמובן גם אוכל רב.

הבירות והאוכל זרמו היטב ביחד והשיחה קלחה, כשברקע ה-DJ תקלט מוזיקת רוק טובה ולא שחוקה.

בשלב מסוים נפתח בפנים גם סוג של בזאר בגדים של מעצב או מעצבת אך לא בדקנו לעומק את העניין.

המשכנו לסיבוב שני וגם שלישי של משקאות ונהננו מהאווירה ומהחברה. החיסרון היחיד היה שמכיוון שהמקום פתוח לרחוב כל עשן הסיגריות מבחוץ (לפחות לא מעשנים בפנים) זרם עם הרוח פנימה.

בסביבות 22:30 החלטנו שמספיק לערב זה, שילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום אחרי ששלחתי את החבורה לגלידה משובחת לא הרחק משם בפלורנטין אצל אניטה.

לסיכום: הביר בזאר של שוק לוינסקי עומד כבר בפני עצמו כך נראה (יש גם הופעות חיות בערבים אחרים בשבוע ועוד הפתעות), ופועל היטב בגזרה. מצד אחד זה טוב שיש כזו רשת ברים למבשלת בוטיק ושהם מוציאים ומציעים עוד בירות חדשות משלהם מהחבית. אך מצד שני זה אומר שכבר כמעט ואין בירות איכותיות ומיוחדות מהחבית של מבשלות בוטיק ישראליות אחרות שפעם כן היו וזה קצת חבל.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר