Cocktails & Dreams – לא צריך רק לחלום

את סקר ברי הקוקטיילים אפשר למצוא ברשומה הקודמת, הפעם ראו את הסקר על מקומות אהובים בפלורנטין בתחתית

זמן: יום רביעי בלילה, ינואר 2017

מיקום: ידידה פרנקל 4 (ליד פינת ויטל), פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילס אנד דרימס (Cocktails & Dreams), נפתח בפלורנטין לפני כשנתיים. המקום נקרא על שם בר הקוקטיילים הניו יורקי האולטימטיבי שרצה לפתוח דאג בסרט הקלאסי "קוקטייל" מסוף שנות ה-80 בכיכובו של טום קרוז הצעיר (לא אספר מה קרה בסוף למי שלא ראה).

הסיפור: העכברושית הציעה שנצא לדייט ספונטני ואני הסכמתי בשמחה. חיפשתי מקום איכותי אבל קליל יחסית, והקוקטיילס אנד דרימס, בו לא בילינו כבר זמן רב, התאים להגדרה.

הגענו אל השכונה קצת אחרי 21:00, כשמעל הבר ראינו במפתיע את השלט Benz Cocktails, מה שגרם לי לחשש שהדיינר הדרום אמריקאי Benz הסמוך השתלט על המקום. בדיקה זריזה ברשת העלתה שהבר עדיין קיים, אז נכנסנו פנימה לברר את פשר העניין.

המלצר החביב שקיבל את פנינו הסביר לנו שדווקא ההיפך קרה – הקוקטיילס אנד דרימס התרחב אל ה- Benz, אך מכיוון שהרבה מבלים אוהבים לאכול שם, הוא שמר על השם, כשהקוקטיילס אנד דרימס הוא מעין ספיק איזי בתוכו עכשיו.

20170111_211119

היה די צפוף על הבר אז התיישבנו בשולחן בצד, כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 12 קוקטיילים מגוונים ומעניינים (במיוחד השמות) במחיר אחיד (45 ש"ח), כשתפריט האוכל עבר שדרוג וכולל יותר אופציות כתוצאה מההרחבה של המקום.

20170111_211547 20170111_211528

העכברושית הלכה כמובן על קוקטייל פירותי ומתקתק בהמלצת המלצר – Redemption, ואני כמובן התלבטתי ארוכות עד שהחלטתי ללכת על ה- Terminator, טוויסט למנהטן לדברי המלצר. על האוכל ויתרתי הפעם כי אכלתי לפני, כשהעכברושית הזמינה לצערי המבורגר (41).

שני החדרים של המקום המאוחד היו די מלאים במבלים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק-בלוז טובה, בסאונד ווליום מתאימים.

תוך מספר דקות קיבלה העכברושית את הקוקטייל שלה, שהיה ע"ב רום, שקדים ובננות, והיה כמו שייק טעים, כשהאלכוהול לא הורגש יחסית. גם אני קיבלתי את הקוקטייל שלי שהיה לעניין – מעושן וחזק עם טיפה מתקתקות, אולי בגלל קליפת התפוז.

20170111_212451-copy-600x800 20170111_212446-copy-600x800 20170111_212448-copy-600x800 20170111_212450-copy-600x800

20170111_212816

בינתיים העכברושית קיבלה גם את ההמבורגר שלה (לא כזה מלהיב לדעתה, עדיף היה להזמין את הפורטובלו הטבעוני כנראה) שהגיע עם צ'יפס בטטה טעים לפי בחירתה.

נהנינו מהקוקטיילים ומהאווירה השכונתית במקום, וכיוון שהערב היה עוד צעיר יחסית החלטנו להזמין עוד קוקטייל – Hillary, לחלוק.

בעוד אנו שותים את הקוקטייל הטעים ע"ב אוזו, קינמון ותפוח מקורמל, הצטרף אלינו גם חבר הילדות שגר ליד ובדיוק הביתה מהלימודים חזר. הוא הזמין דווקא בקבוק בירה (25), והעברנו יחדיו את הזמן בכיף.

20170111_214544

ויתרנו על קינוח הפעם ולקראת 23:00, החלטנו שהגיע הזמן לסיים, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהחבר לשלום, כשבפעם הבאה לא נחכה זמן רב כל כך עד שנחזור.

20170111_223754

לסיכום: קוקטיילים איכותיים ולא יקרים, מוזיקה טובה, אווירה שכונתית אינטימית, ועכשיו גם תפריט אוכל רחב יותר. לא צריך רק לחלום על זה, אפשר פשוט לבוא וליהנות מזה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מודעות פרסומת

לה אוטרה – מורכב מדי

בסקר ברי הקוקטיילים כבר השתתפתם? ראו בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בערב, סוף דצמבר 2016

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: לה אוטרה (La Otra) נפתחה לפני כשנה וחצי כמסעדה מקסיקנית-קאריבית, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר בסגנון מקסיקני.

הסיפור: כמדי תקופה, ורגע לפני שמתחלפת לה שנה, הגיע הזמן למפגש של אחרי העבודה עם החבורה לניצול השעה השמחה. הפעם לא אני בחרתי את המקום אבל כשהציעו שנלך לאימפריאל הסכמתי כמובן מכיוון שלא ביליתי בו כבר זמן רב. הזכרתי רק למארגנת כמה ימים מראש שכדאי להזמין מקום אפילו שמדובר בשעה מוקדמת (18:30), אך היה זה מאוחר מדי מכיוון שכבר לא היה, במקום זו הזמנו לדבר הקרוב ביותר (פיזית וגם קונספטואלית) – לה אוטרה.

לקראת המפגש הצטמצמה כמות המשתתפים, למרות שנשארנו רק 3 החלטנו לא לוותר ואותו לקיים.

הגעתי אל הלה אוטרה בסביבות השעה 19:00. המקום שנמצא בתוך המלון מעוצב כמו בר קוקטיילים אפלולי והיה כבר די מלא במבלים. בפנים חיכו לי כבר שני החברים – הירושלמית ואיש המערכות, שהיו כבר עם קוקטייל ובירה ביד.

20161229_190632

אחרי שהחלפנו ברכות ושלומות פנינו להתבונן בתפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 16 קוקטיילים (כמו באימפריאל נראה לי) בסגנונות שונים, כשבהפי האוור (עד 20:00) הם בחצי המחיר (ויש גם משקאות נוספים). תפריט האוכל כולל מנות מתחכמות בסגנון מקסיקני עם יותר מדי רכיבים לדעתי, ולשמחתי גם אופציה אחת טבעונית.

20161229_190746 20161229_190741

20161229_191118

כעבור מספר דגות ניגש אלינו מלצר בסגנון היפסטרי לקחת את ההזמנה. אני הזמנתי לשתות את קוקטייל טיקי אותו כבר יצא לי לשתות בהנאה באימפריאל – Painkiller #2 (52 ש"ח, 26 בהפי האוור), ולאכול את המנה הטבעונית (28) – Tree Huggers Taco, כשהמלצר אמר לי שזה לא טאקו שגרתי. האחרים, שכבר היו עם שתייה כאמור, הזמינו מאכלים אחרים שאותי לא ממש מעניינים.

חיכינו לשתייה ולאוכל כשבינתיים ניהלנו דיון סוער על עתיד הפורום וההבדל בין התכנים והמשתתפים של קבוצת ווטסאפ לפייסבוק ולחברים שם.

כעבור זמן מה קיבלתי את הקוקטייל שלי שהוגש בכוס בצורת ביצה גדולה שמונחת על גבי משטח קטן מיוחד כדי שלא תיפול. הקוקטייל הטרופי ע"ב רום, אננס וקוקוס היה חזק, מתקתק ומדויק. לעומת זו מנת הטאקו שלי, בה היו כל מיני רכיבים לא אופיינים, היתה קצת מוזרה ולא ממש התחברה (תרתי משמע).

20161229_191948

גם שותפי לשולחן קיבלו את המנות שהזמינו, אותם יש לאכול ביד לדברי המלצר. האוכל היה טעים לדבריהם, אך המנות היו קטנות והם לא יצאו שבעים מהארוחה.

הקוקטייל נגמר כמובן מהר וכך גם המנה הלא גדולה. לפחות נשאר הרבה קרח בכוס, אותו לעסתי בהנאה. החברים המשיכו לסיבוב קוקטיילים נוסף רגע לפני שההפי האוור ייגמר.

אחרי שהם סיימו לשתות החלטנו שהגיע הזמן לחתוך, רצינו לבקש את החשבון אך במשך דקות ארוכות לא הצלחנו למשוך את תשומת ליבו של המלצר שלנו (או של אחד האחרים), שגם לא ממש בדק מה איתנו יותר מדי במהלך הערב.

לבסוף הצלחנו לשלם את החשבון, יצאנו בחזרה החוצה ונפרדנו עד הפעם הבאה לשלום.

20161229_204115

לסיכום: אמנם הקוקטיילים של האימפריאל אכן מספקים את הסחורה, אך כל השאר בלה אוטרה מתוחכם, מורכב ויחסית יקר מדי, כשהשירות (לפחות במקרה זה) לא באותה הרמה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

סתיו 2017 – המקום נסגר

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים

ממקסיקו לניו אורלינס על אלנבי

ויש גם בונוס של שלושה סקרים בסוף

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2016

מיקום: אלנבי 97, תל אביב

רקע היסטורי: הברנינג טאקוס (Burning Tacos), מזללה מקסיקנית, הינה גלגול חדש ללוס ברנינג טאקוס שפעלה לפני כשנתיים בתדר ולאחר מכן בדלי ברחוב אלנבי.

הסיפור: כמי שאוהב אוכל מקסיקני, כשאני קורא או שומע על מקומות מקסיקנים חדשים או ישנים בעיר בהם עוד לא ביקרתי אני בד"כ יוצא לבדוק אותם במהרה. לכן אחרי שקראתי על הברנינג טאקוס בגלגולו החדש, קבעתי עם העכברושית לצאת לדייט אליו.

הגענו אל המקום לקראת 21:30. זה היה מלא, אך תוך שתי דקות, סידר לנו האחראי מקום בשולחן קטן וצפוף ליד הקיר.

20160629_212225

עיינו בתפריטים שקיבלנו, כשתפריט האוכל מכיל כמה מנות מקסיקניות טיפוסיות, ומנות טאקוס/בוריטו במילוי שונה כולל אופציות צמחוניות וטבעוניות. בתפריט האלכוהול אין בשורות מיוחדות, כמה קוקטיילים טיפוסיים (מרגריטה, מוחיטו וכו'), טובורג או סטלה מהחבית ועוד.

20160629_212501 20160629_212518

החלטנו כמובן להזמין נאצ'וס (19 ש"ח) עם תוספת גווקאמולי (6). העכברושית הזמינה בנוסף גם את התירס על מקל (19), תירס על הגריל עם תבלינים, שאמור להיות דומה לזה שיש בקפה הוואנה בניו יורק, וגם מנת קסדייה (39) עם גבינות. ואילו אני הזמנתי את הבוריטו הטבעוני (35), כשעל השתייה החלטנו הפעם לוותר ובמים להסתפק.

הנאצ'וס הגיעו די מהר, והיו פריכים, קשים וטעימים. איתם הגיעה סלסה פיקנטית והגווקאמולי שהזמנו, שהיה די חסכוני ונגמר מהר, כך שהזמנו ממנו עוד (על כך לא חויבנו בסוף).

20160629_212921

עבר כ-20 דקות וגם התירס של העכברושית הגיע לשולחן הקטן. זה נראה היה מתובל קצת יתר על המידה, והתברר גם כחריף במיוחד ללא כל אזהרה, מה שכבר הרס לעכברושית גם את המשך הארוחה, לפחות לא חויבנו על המנה.

20160629_214811

בהמשך קיבלה העכברושית גם את הקאסדייה שלה – מנה לא גדולה במיוחד, אך זה לא שינה הרבה כי כאמור ליהנות ממנה היא גם ככה לא ממש יכלה.

הבוריטו שלי התעכב, עברו דקות ארוכות ורק אחרי ששאלתי פעמיים מה איתו הוא הגיע לבסוף ולא הלהיב, כשהשעועית השחורה היתה בו דומיננטית במיוחד, מה שמעיד אולי על יתר הרכיבים במנה.

20160629_220845

סיימנו ושילמנו את החשבון שלפחות יצא לא יקר יחסית, והמשכנו צפונה על אלנבי לחפש לנו פיצוי וקינוח לעכברושית.

כעבור כמה דקות הגענו אל רחוב ברנר, שם נמצא הפרנץ' 57 (French 57), בר הקוקטיילים המשובח בסגנון ניו אורלינס, שם קיבל את פנינו הפרופסור (אותו אני מכיר אישית כבר לא מעט זמן) שהוא גם הבעלים.

התיישבנו על הבר ועיינו בתפריטים, כששמחתי לגלות שלתפריט האוכל התווספו סוף סוף גם מנות טבעוניות (חבל שכבר באנו שבעים).

20160629_223900

התייעצנו עם הברמן לגבי הקוקטיילים השונים כשהעכברושית גנבה לי את הבחירה כשהזמינה את ה Pearl Diver על בסיס רום ופירות טרופיים (53), אותו כבר טעמתי בעבר. אחרי התלבטות קטנה נוספת החלטתי להזמין את ה Pago Pago Daiquiri גם כן על בסיס רום (53), והעכברושית הזמינה גם את הקינוח המושחת – עוגת גבינה מטוגנת עם רוטב של מייפל וצ'ילי מעורבב (37).

ברקע התנגנה לה מוזיקת בלוז שהתאימה למקום ולאווירה. הקוקטיילים הוכנו לנגד עינינו ע"י הברמן. זה של העכברושית היה מצוין – מתוק, חמוץ ואלכוהולי בדיוק במידה הנכונה, כשגם זה שלי, שהוגש עם שרשרת, היה בכלל לא רע.

20160629_224013  20160629_224414

בניגוד להמלצת הברמן לאכול אותו בידיים, העכברושית את הקינוח עם כף אכלה בהנאה מרובה. למרות שאותו לא סיימה, כי זה קינוח לשניים, וממנו היא כמעט התפוצצה.

20160629_224618

הקינוח והקוקטיילים היוו פיצוי ראוי, ואחרי ששילמנו את החשבון, נפרדנו לשלום מהפרופסור, כשבפעם הבאה נבוא ישר לשם גם לנסו את המנה הטבעונית (ואולי גם קינוח טבעוני יתווסף עד אז לתפריט?).

20160629_230342

לסיכום: הברנינג טאקוס אולי נחשב ומרגיש מגניב וחם, אבל האוכל והשירות לא מצדיקים את ההייפ המוגזם, בקיצור לא שווה ללכת במיוחד לשם.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ל Burning Tacos – אפשר לוותר

ג'ונס בר – בחזרה למציאות

ויש גם שני סקרים בסוף לגבי ברי קוקטיילים בעיר בכלל, וברים בדיזנגוף

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2016

מיקום: דיזנגוף 190, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים הג'ונס (Johns Bar) נפתח לפני קצת פחות מחודשיים והינו אחיו הצעיר והגלוי של בר הקוקטיילים הלילי הג'ספר ג'ונס ששוכן בתוך הפסאז'.

הסיפור: אחרי שהתאוששתי קצת מהביקור בארה"ב ומהג'ט לג, הגיע הזמן לחזור למציאות אז הזמנתי את העכברושית לדייט – לג'ונס החדש, האח הצעיר של הג'ספר – שזכור היה לנו לטובה מהביקור הקודם בו.

מכיוון שמדובר במקום חדש הזמנתי ליתר ביטחון מקום מראש בטלפון (0528515574)

. בסביבות השעה 21:00 נכנסנו לבר וזכינו לקבלת פנים אישית וחגיגית מהצוות. המקום עצמו לא גדול במיוחד אך מזמין, בר ארוך כשמאחוריו הברמנים המוקפדים כמובן ודיספליי המשקאות, כשבצידו הרחוק ליד עמדת ה-DJ, גם עמדה קרה להכנת מנות.

התיישבנו במרכז הבר, כשאחד הברמנים הציג את עצמו, וסיפר לנו שלקראת אליפות ישראל לברמנים/מיקסולוגים, הם מארחים בכל ערב ברמן אחר שמתחרה בתחרות ומכין את הקוקטיילים המיוחדים שלו. הפעם היה זה תאי קובלר מהגטסבי, שהציע תפריט של 4 קוקטיילים.

20160608_213309

חוץ מזה יש גם תפריט קוקטיילים של המקום, שמכיל מגוון קוקטיילים בצבעים ואחרים, בתמחור לא יקר יחסית (44 ש"ח), וגם תפריט אוכל מצומצם יחסית.

תפריט קוקטיילים ג'ונס 20160608_213812

החלטנו לנסות את הקוקטיילים המיוחדים של תאי קובלר – Bare Necessities לעכברושית, ו Eternal Sunshine of Spotless Mind בשבילי. הזמנו גם שתי מנות לנשנש סשימי חציל (31) לחלוק (הקובנייה הטבעונית לא היתה זמינה משום מה), וקפרזה גרואייר (31) לעכברושית.

תאי הברמן, חבוש בכובע ועם זקן מעוצב, הכין לנגד עינינו את הקוקטיילים בצורה מקצועית ומדויקת, כולל כל השקשוקים ההכרחים עם המרפקים.

20160608_213549

בהתחלה קצת התבלבלנו בין הקוקטיילים שקיבלנו – חשבנו שזה עם הטעם המעושן יותר הוא השמש נצחית בראש צלול בגלל שברכיבים היה כתוב Smoke & Mirrors, אך הברמן הסביר לנו שזהו רק שם של ליקר ביתי אותו רוקח תאי, והטעם המעושן הוא בכלל בגלל הטקילה של דון חוליו.

20160608_214258

הקוקטייל של העכברושית היה כאמור בטעם מעושן ודווקא הקוקטייל שלי היה יותר מתוק ולטעמה, אז חלקנו בינינו את שניהם – לגימה לגימה.

הסשימי חציל היה נחמד וטעים, וקצת חריף בגלל הסרירצ'ה, אך לא ממש משביע. העכברושית נהנתה מהמנה שלה, אף כי גם היא לא היתה גדולה ומשביעה.

20160608_215411

בעוד אנו נהנים מהמשקאות מהאווירה ומהמוסיקה הקצבית ברקע, חזרנו למציאות היום יומית בישראל ותל אביב, עם ידיעה על הפיגוע בשרונה (שם אמורה גם להתקיים אליפות הברמנים).

עקב כך וגם בגלל הג'ט לג, ויתרנו על סיבוב נוסף, שילמנו את החשבון ונפרדנו עם צ'ייסר מהברמן לשלום.

20160608_222532

על הקינוח ב-Cookeez דווקא לא ויתרנו, וממנו בהליכה על דיזנגוף אכלנו.

לסיכום: הג'ונס שומר על הסטנדרטים הגבוהים של הג'ספר ושל שאר ברי הקוקטיילים המשובחים בעיר, כשגם המחירים לא יקרים, אם כי מומלץ לא להגיע רעבים.

 3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

טיילור מייד (Tailor Made) – הגיע הזמן לרענן את הקולקציה

ויש גם את הסקר על הברים האהובים באזור בסוף

זמן: יום שני בערב, מאי 2016

מיקום: אלנבי 99, תל אביב

רקע היסטורי: טיילור מייד (Tailor Made), בר-מסעדה, נפתח בתחילת שנת 2013, היכן ששכנה מסעדת סטפן בראון קודם לכן, שעברה למקום בו שכנה מסעדת רדיו רוסקו ליד, ונסגרה גם היא כבר.

הסיפור: כמנהגנו בקודש מדי חודש וחצי לערך, הגיע הזמן למפגש של החברים מהעבודה. הפעם בחרנו לחגוג יחדיו את ימי ההולדת של חברי הפורום שחלים בחודש מאי. לשם כך ויתרנו הפעם על ההפי האוור וקבענו לצאת לטיילור מייד בשעה מאוחרת יותר.

אחרי שהלכתי דרך רחוב אלנבי, המעניין בפני עצמו, הגעתי אל המקום בסביבות רבע לתשע. למרות שהיה זה אמצע השבוע, השעה היתה מוקדמת והמקום היה ריק, זכיתי לקבלת הפנים הקבועה של המארחת – "למי אתה? הזמנת מקום?"

מכיוון שהזמנו מקום מראש כמובן לא היתה בעיה, נכנסתי אל החצר האנגלית היפה עם העצים (יתרון הגדול של הטיילור מייד, אך גם חיסרון כמו שתבינו בהמשך) והצטרפתי אל שני חברי הפורום, שישבו בשולחן הארוך המוגבה שבאמצע.

ניצלתי את הזמן עד שיצטרפו אלינו שאר חברי הפורום לעיין בתפריטים. אלו אמנם עברו שינוי עיצובי מאז הפעם שעברה שהייתי, אך השתייה (בירות, קוקטיילים ועוד) והמאכלים לא השתנו בהרבה, אולי רק קצת במחירים.

20160516_204829

טיילור מייד תפריט משקאות

20160516_204931

טיילור מייד – תפריט אוכל וקוקטיילים

לאט לאט הצטרפו אלינו שאר החברים, ואחרי שהחלפנו ברכות וקצת פטפטנו, התפננו להזמין. אני בחרתי להזמין את קוקטייל המאי פאי (49 ש"ח) על בסיס חלב קוקוס, בקרדי ופירות, אותו זכרתי לטובה מביקור קודם במקום. בנוסף הזמנתי גם את קוקטייל עגבניות השרי (39) ומנת הכרובית הזהובה בגרסה הטבעונית (34) לחלוק עם הבחור הפעיל ובת זוגו שכמובן הצטרפה.

החברים בשולחן הזמינו אף הם אוכל ושתייה, כמו גם את אחד מהקוקטיילים לחלוקה. בעוד אנו מחליפים חוויות, החלה החצר מסביבנו להתמלא, כשלידנו בשולחן הגדול חגגו למישהו יום הולדת כ-30 מבלים.

לאוכל ולשתייה לקח קצת זמן להגיע לשולחן – היו כאלו שקיבלו את מה שהזמינו מהר, והיו כאלו שחיכו לא מעט – לא כזה נחמד שבאים ביחד. הבירות אגב, מוגשות בכוסות לא תקניות (M,L,XL), כשהמלצרית ידעה להגיד שהמדיום הוא קצת פחות מ-300 והלארג' הוא 440 (נניח), אך גם אלו מאיתנו שהזמינו בירות, קיבלו את הכוסות לא ממש מלאות.

המאי פאי היה נחמד אבל הרגיש קצת דליל יחסית למה שזכרתי. קוקטייל עגבניות השרי הוגש עם הרבה טחינה וצנוברים והיה נחמד וטעים, כך גם הכרובית הזהובה, אם כי לא בטוח שהן מצדיקות את המחירים.

20160516_213428

20160516_213037

20160516_213404

בהמשך רצו הבחור הפעיל ובת זוגו עוד משהו צמחוני או טבעוני להזמין והתפתו לבסוף למנת הפלאפל האורגני –  שני חצאי פיתות קטנות עם כדור גדול בכל אחת מהן, אולי טעים אבל כנראה שזו מנת הפלאפל היקרה ביותר בעיר (36).

בסביבות השעה 22:00 החצר כבר התמלאה לחלוטין. פה מגיע כאמור החיסרון, כשמותר לעשן בחוץ (בחלל הפנימי אסור), והעשן מגיע לכל מקום.

20160516_230240

למרות שהיינו קבוצה גדולה, חגגנו ימי הולדת, ועוד אחת החוגגות הכירה דרך בעלה לעתיד את הבעלים, לא מצאו הפעם לנכון לצ'פר אותנו בכלום לאורך הערב, למעט בקינוח אחד בסוף, לו נאלצנו גם לחכות שיגיע לשולחן אחרי שכבר קיבלנו ושילמנו את החשבון (829).

20160516_225436

כשיצאנו החוצה לרחוב, נתקלנו בשף מושיק רוט שנכנס למקום, שכמובן אחת מאיתנו התלהבה והצטלמה איתו.

לסיכום: הטיילור מייד עדיין מקום מושקע יחסית ונוצץ שמושך מבלים. אבל נראה שהחייט כבר קצת עייף והגיע הזמן לרענן את הקולקציה בכל המובנים – תפריט, שירות, מוזיקה וגם את האוויר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

Double standard – על קוקטיילים מיוחדים וקאובויס בתל אביב

לכבוד החג (וגם אלו שאינם שותים בו בירות) עכברוש העיר מארח בשמחה את גיל (אתם מוזמנים גם כן)

יצאתי מן הרובע*, והנה אני כותבת פוסט אורח על בר חדש ותל אביבי באחד הבלוגים האהובים עלי. מסתבר שיש חיים מחוץ לרובע.

הכל החל ערב אחד כשביקרתי בתערוכה (של אמן מהרובע) בארטמרקט, בנמל תל אביב. שתי חברותי ואני חיפשנו מקום נחמד לבלות בו לאחר מכן, ומיד שאלתי את העכברוש, שהוא מבחינתי התנ"ך של הברים, לאן כדאי ללכת. כיוון שהוא הודיע לי שאין מקומות טובים בנמל תל אביב (למה זה? אולי תאירו את עיני?), החלטנו לצעוד לאורך דיזנגוף עד שנמצא מקום שיצוד את עינינו.

חמושות בסטילטו (מי יותר ומי פחות), במצב רוח טוב וברוח נשית, התחלנו לצעוד. עברנו על פני מסעדות חדשות (אלוהים, מה שקורה בתל אביב, בעוד אני מחזקת את קהילת רובע צפון מזרח), ברים קטנים וחביבים, ואז הגענו אל ה Double Standard. נזכרתי שממש לא מזמן העכברוש כתב עליו. אם ראיתם את העיצוב של המקום, אתם בטח מבינים שמיד החלטנו להישאר.

הצוות הגברי והמזוקן (תכף אתייחס אליו, מבטיחה), הושיב אותנו בשולחן גבוה במרכז הבר הקטנטן והיפיפה ומיד טרח לספר לנו על כל הקוקטיילים המעניינים (וכשאני אומרת מעניינים, אני מתכוונת לשילובים אקזוטיים, מוזרים, כאלו שכנראה מעולם לא טעמתם). תהיתי ביני לביני, אשת יין אדום במקרה הטוב ומרטיני לבן במקרה הפרוע (כן, כן, איך נפלו גיבורי ויסקי, טקילות וסאותרן קומפורט), האם אחד מן הקוקטיילים יספק את צרכי העלובים, אבל החלטתי שאם אני ברומא… זרמתי. המלצר ששמע את העדפותיי חייך והמליץ על קוקטייל עם יסמין (בגלל החיוך, וכמו העכברושית, הלכתי על ה Jasmin Sour).

או אז הגיע האתגר האמיתי של המקום. אמנם מדובר בתפריט הרצה, אבל אין ולו מנה אחת לטבעונים. שאלתי, חייכתי, והוא הלך ושאל וחזר מחויך גם הוא, ולבסוף הוחלט על לחמניית בטן חזיר (סליחה, סליחה, חבריי הטבעוניים על התיאור) – ללא בטן החזיר. קונספט מעניין, ללא ספק. קיבלתי לחמנייה נהדרת ועסיסית, מלאה בירקות (מי צריך חזירים, לעזאזל?). הצוות הבטיח שבתפריט הקבוע יהיו מנות לטבעוניים. נרגעתי. הקוקטייל היה לגמרי לא מה שציפיתי, אבל נהניתי ממנו מאוד.

המקום מפתיע. הלבוש הרשמי (כל הצוות בחליפות. כמה יפה ומרענן. לפחות עד חום יולי אוגוסט), הצוות הגברי הכל כך מסביר פנים, ההקפדה, ההסברים, החיוכים המפוזרים לכל עבר. הטעמים בהחלט מיוחדים, הן של הקוקטיילים והן של האוכל, והעיצוב הכל כך יפה של המקום שמשמש חנות ביום ובר בלילה. כשהחמאנו לאחד הבעלים על המקום, הוא פשוט זרח משמחה. על זה נאמר – Priceless.

ורק דבר אחד קטנטן העיב על הערב הזה. אופנת הזקנים. אני חייבת להבין, ואני יודעת שאני מתפרצת כאן כאורחת לרגע (ומותר לי לראות כל פגע) – אבל אופנת הזקנים לא הסתיימה? האם מישהי/ו חושב שזה יפה? ואיך לעזאזל אפשר ליהנות מיופיים של הגברים התל אביבים כשהזקן מכסה חלק כה נכבד ממנה? שמא תל אביב מלאה בקאובויס, ולא סיפרו לי כלום?

חברותי היקרות – בואו נפצח בקמפיין למיגור הזקנים. נדמה לי שהבילויים בברים התל אביביים יהיו הרבה יותר יפים, לא?

יאללה, תיהנו. ואל תשכחו לחזור לספר איך היה. ואם תגזרו בדרך את הזקן, בכלל עשיתי את שלי.

שלכם,

גיל

 

*רובע צפון מזרח – מקום המגורים שלי וגם נושא הבלוג שלי.

 Double Standard – דיזנגוף 247, פינת שדרות נורדאו, תל אביב

לסקירה של העכברוש על הבר, לבלוג המקומי שלי – רובע צפון מזרח.