אימפריאל – שלא ייגמר מהר

אוהבים בירות בוטיק ורוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

הביקורת הראשונה לשנת 2020 היתה אמור להיות על החוג הצפוני. אך עקב בעיות טכניות (תמונות שנמחקו), וחוויה מאכזבת, החלטתי פשוט להוסיף לפוסט הקודם עדכון

זמן: יום חמישי בלילה, ינואר 2020

מיקום: מלון אימפריאל (Imperial Hotel), הירקון 66, תל אביב

רקע היסטורי: האימפריאל קראפט קוקטייל בר (Imperial Craft Cocktail Bar), נפתח בתחילת שנת 2013, ע"י קבוצת ברמנים/מיקסולוגים בעלי רקע עשיר בתחום האלכוהול והקוקטיילים – בר שירה, גלעד לבנת ודרור אלתרוביץ', כשמאז הוא הפך לאימפריה, עם זכיות בתחרויות ודירוגים גבוהים ברשימות בינלאומיות, והתרחב עם ברים נוספים, בהם לה-אוטרה, פונטנה, בושוויק ואחרים (כשחלקם אף הם במלונות בוטיק).

הסיפורלכבוד יום הולדתה של העכברושית, החלטתי לקחת אותה לבילוי איכותי. עבר כבר זמן רב למדי מאז שביקרתי באימפריאל, בעוד שהיא עדיין לא היתה שם בכלל, כשבכל פעם שחשבתי ללכת איתה כבר לא היה מקום כשהתקשרתי להזמין.

הפעם התקשרתי כמה ימים מראש, ולהפתעתי למרות שהיה זה ערב יום חמישי היה מקום פנוי. לרגל האירוע אפילו הסכמתי בניגוד לעקרונותיי לתת פרטי אשראי לביטחון (הכרטיס מחויב ב-20 ש"ח או משהו כזה במקרה שלא מגיעים ולא מבטלים).

הגענו אל המלון בדיוק בזמן ונכנסנו לבניין. בדקה שחיכינו מחוץ לבר הקוקטיילים שיתפנה לנו המקום, הספקתי לראות שלאימפריאל יש הסמכה של התו העירוני הירוק לעסקים של עיריית תל אביב – כבר עשה לי טוב.

המארחת הובילה אותנו פנימה, אל המקום השמור לנו על הבר, כשאת פנינו קיבל הברמן בשם אסף, שהגיע מדרום אפריקה, לכן העדיף לדבר אנגלית אם אפשר, והגיש לנו את תפריט הקוקטיילים ותפריט האוכל.

בתפריט הקוקטיילים יש 11 קוקטיילים, כשכולם מוסברים היטב מבחינת המרכיבים והטעמים, וכל אחד מהם שואב השראה מחלק אחר בתל אביב.

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

מכיוון שכולם נראים טוב ועושים חשק, התלבטנו ביניהם לא מעט, עד שלבסוף העכברושית בחרה להזמין Dukes Of Hazzard – פירותי ומיוחד (58 ש"ח), ואני הלכתי על אקלטיק קולדה (56) בהשראת פלורנטין.

בגזרת האוכל לא היינו צריכים להתלבט יותר מדי והזמנו שתיים מתוך שלוש מהאופציות הטבעוניות בתפריט שנראה שהשתדרג מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. מהאטמה קארי (46) – חציל תאילנדי, ברוקולי ופטריות ברוטב בטטה קארי אדום, ומאוי תאי גרין (46) – ירוקים, פטריות ואדממה ברוטב פטריות ושום.

אחרי שסיימנו עם ההזמנה, יכולנו להתרשם יותר ממה שהולך מסביב. המקום המעוצב היה מלא, כשעל הבר ומאחוריו דיספליי יפה ומרשים של משקאות, ליקרים, תוספות וטעמים, כשהברמנים המקצוענים כל הזמן עסוקים – מודדים, מוזגים, משקשקים, מוסיפים, מקשטים עד שבסוף יוצאים הקוקטיילים.

הקוקטייל של העכברושית היה בהחלט פירותי ולטעמה. כשהקולדה שלי היתה מתקתקה עם טעם מעושן, והוגשה בכוס מיוחדת עליה סוג של פואמה ששווה קריאה. עם הקוקטיילים הוגשה לנו גם מנת הירוקים, שהיתה מדויקת, טעימה ויחסית גם לא קטנה (כשהעכברושית נפלה כמובן על הצ'ילי החריף הקטן).

כשסיימנו את המנה, הגישו לנו את השנייה (גם ככה אין יותר מדי מקום על הבר הקטן) – המהאטמה קארי, מנה עשירה וממלאת, מתקתקה (בגלל הבטטה), ולא חריפה, שהיתה אף היא בחירה טובה.

נהנינו מהקוקטיילים, מהאוכל ומהאווירה, כך שלא רצינו ללכת הביתה במהרה. החלטנו "להתפרע" ולהזמין קוקטייל נוסף יחדיו, כשהבחירה נפלה על ה-Old Fashioned Hipster, בהשראת כרם התימנים הסמוכה (56), כשהברמן אמר לנו שהוא חזק. אותו בחרנו ללוות עם הקינוח של הרול בננה מטוגן הטבעוני (42).

הקוקטייל, שהוגש עם קוביית קרח גדולה, היה אכן חזק וטעים. הקינוח שכלל 2 רולים מטוגנים של בננה עם גלידת סורבה קוקוס ועוד כל מיני לא איכזב וחוסל במהרה.

החשבון יצא 303 ש"ח, הוגן יחסית לחוויה ומה שקיבלנו בתמורה.

לסיכום: לא לחינם נבחר האימפריאל כאחד מברי הקוקטיילים המובילים בעולם שוב ושוב – הקוקטיילים האיכותיים, השירות המקצועי, האוכל הטעים והידידותי לטבעוניים, המחירים שבאופן מפתיע סבירים, ואפילו יש להם עירוני תו ירוק לעסקים. כאדם/עכברוש ביקורתי חיפשתי וחיפשתי מה אפשר לשפר, והדבר היחידי שהצלחתי למצוא זה שהקוקטיילים יגמרו פחות מהר, ושהברמנים יהיו קצת פחות עסוקים.

 4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ בחום לבקר, אם אתם יכולים להגיע בהפי האוור אז אין על מה לדבר

הקאנטרי קלאב החדש – כדאי לעשות מנוי או כרטיסיה?

רוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים בתל אביב ולשתות בירות בוטיק? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, מוצאי ראש השנה, אוקטובר 2019

מיקום:  דיזנגוף סנטר, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקאנטרי קלאב Country Club TLV נפתח לפני כחודשיים עם הרבה יחסי ציבור במתחם בתוך דיזנגוף סנטר (הסבר בהמשך), ע"י חבורה גדולה של אנשי לילה, אוכל ועסקים (ביניהם גם בעלי ההונולולו החדש יחסית בו ביקרתי לא מזמן)

הסיפוראחת הבעיות בחיי הלילה / ברים בתל אביב, היא שקשה למצוא roof top bars (ברים על גגות) איכותיים, לא שיש יותר מדי גם ככה (סורא מארה, הנסיך, מונדו2000 ועוד כמה). וכך שחיפש הקורא תפוחי מקום חדש שכזה, המלצתי לו לנסות את הקאנטרי קלאב החדש, שנפתח על אחד הגגות של המבנה של דיזנגוף סנטר.

תפוחי דיווח בזמן אמת מהשטח וחזר עם פידבק חיובי, כך שלמרות שלרוב שאני לא מתלהב מהסוג הזה של ברים/מגה ברים, שבאים עם הרבה יחצנות אך בלי תוכן בד"כ מעבר ללראות ולהראות, החלטתי לנסות אותו כמה ימים מאוחר יותר כשיצאתי לדייט עם העכברושית.

הגענו לדיזנגוף סנטר לקראת 21:00. הכניסה אל הבר היא מדלת צדדית בכביש הגישה לחניון העילי (מכיוון בוגרשוב), כשבאופן לא מפתיע על המדרכה בחוץ יש מארחת ומאבטח שמצידיהם חבלי אירועים שחוסמים את המעבר למי שסתם עובר שם.

המארחת שאלה האם הזמנו מקום, ענינו שלא (בעקרון אמורים להזמין דרך הפייסבוק), אך זו לא היתה בעיה, ואנחנו עברנו שלב ונכנסו פנימה שם חיכינו למארחת השניה. זו שאלה אם אנחנו מעוניינים בבר או בשולחן, החלטנו לשבת על הבר הקטן יותר שקרוב לכניסה.

אז איך לתאר את המקום? מתחם די גדול ומושקע, שאמנם יושב על גג כלשהו, אך הנוף היחידי ממנו הוא של מגדלי המגורים של הדיזנגוף סנטר שנמצאים מעליו. מעל החלל הפתוח יש מאווררי ענק שמספקים רוח נעימה. במתחם יש הרבה שולחנות ואזורי ישיבה לקבוצות, בר קטן ליד הכניסה ובפנים יותר עוד שני ברים בצורת מרובע.

קאנטרי קלאב דיזנגוף סנטר – הנוף מהגג

ברמן חביב, שדיבר חלש יחסית, הגיש לנו את תפריטי האוכל והשתייה והסביר לנו עליהם קצת. בגזרת האוכל יש שני תפריטים: קליפורניה – אוכל בסגנון אמריקאי בערך וסיאמסיי – בסגנון אסייתי (התמונות באדיבות הקורא תפוחי, חבל שגם אני לא צילמתי). בגזרת השתייה יש תפריט קוקטיילים מעניין עם כמה בירות פחות מעניינות.

קאנטרי קלאב – תפריט קוקטיילים

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

אני הזמנתי פינה קולדה צלולה (49 ש"ח), אותו טעם רק צבע אחר הבטיח הברמן, כשהעכברושית הזמינה את הלייפגארד פאנץ' (49) שנראה מעניין, מתקתק ותוסס. לאכול בחרנו לקחת שתי מנות – אגרול תאילנדי טבעוני (49), ופטריות מצפון תאילנד (49 גם כן, נראה שזה מספר קסם בקאנטרי קלאב).

הברמן התנצל שאינו מכין את הקוקטיילים מולנו, והסביר שהם נמזגים מחבית שהכין המיקסולוג במקום אחר בבר. על זה עוד לא שמעתי קודם לכן, אבל מסתבר שזה לא הפריע לקוקטיילים לצאת טעימים, כשבאמת בפינה הקולדה הצלולה הקוקוס הורגש עדיין באותה המידה.

אולי בגלל השעה המוקדמת, אולי בגלל החגים, המקום מסביבנו לא היה מלא במיוחד, כאשר נרשם ייצוג רב יותר למין הנשי דווקא. בעוד שהמוסיקה האלקטרונית שהתנגנה התאימה לאווירה של לאונג' / צ'יל אאוט.

האוכל הגיע כעבור זמן מה, כאשר הדעות בינינו היו חלוקות הפעם. אני אהבתי יותר את האגרולים הגדולים והדחוסים, והעכברושית דווקא אהבה יותר את שיפודי הפטריות שהגיעו עם חסה שאמורים לעטוף אותן בה, עם שאר הירקות (סוג של רול). בכל מקרה אפשר היה להסכים שהתמחור לשתי המנות גבוה מהרגיל, אם כי לא מפתיע בהתחשב בסגנון ובאופיו של המקום.

בין לבין הלכתי לשירותים, שממוקמים מחוץ לבר, כמעט בתוך דיזנגוף סנטר, ובהם יש חלוקה לנשים, גברים ויוניסקס. בדרך עברתי בשאר המתחם של הקאנטרי קלאב, וגם ליד הבר המרכזי המרובע, שהיה די מלא, אולי בגלל הברמניות האטרקטיביות שהיו לבושות בהתאם.

היינו כבר בשלבי סיום של האוכל והשתייה, כשלידינו התיישבו שתי נשים, ואחת מהן הדליקה ועישנה עלינו סיגריה (מזל שלפחות יש מאוורר גדול מעל). זה היה הסימן שלנו לסיים, לשלם את החשבון (196 ש"ח) ולהמשיך לקינוח במקום אחר.

הלכנו אל הגודנס הטבעוני לקינוח. כשבדרך לשם בבוגרשוב פינת קינג ג'ורג', חלפנו ליד מקום מעניין של קינוחים קוריאנים – סו בינג.

בגודנס הזמנו את הבננה לוטי, שהיתה לא יותר מסבירה, כשלפחות גלידת האוריאו שהגיעה מעל היתה די טעימה. בדיעבד אולי היינו צריכים ללכת על הקינוח קוריאני דווקא.

לסיכום: הקאנטרי קלאב הזה קצת יוקרתי ויקר מדי לטעמי וכנראה שלא נעשה מנוי או כרטיסיה. אבל לביקור חד/דו פעמי בדייט, חבורה או עם חברים מחו"ל שהגיעו לביקור, הוא ייתן מענה לא רע יחסית באספקטים של המוסיקה, אוכל, שתייה ואווירה. חבל שלא מנצלים עוד חללים פנויים בסנטר לברים נוספים בסגנונות שונים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

הונולולו טיקי בר – עם כוונות טובות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: רביעי בערב, ספטמבר 2019

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: ההונולולו, טיקי בר בהגדרתו העצמית (Honolulu Tiki Bar), נפתח לפני יותר מחצי שנה בכיכר דיזנגוף המחודשת מול קולנוע רב חן (שעדיין איתנו) ע"י הבעלים של הסושיאל קלאב והדאבל סטאנדרט, כשלפני כן שכנו שם בר הדיזי וטראק דה לוקס.

הסיפורעבר זמן רב מאז היציאה האחרונה עם הנותרים מהעבודה הישנה ישנה, והאמת שאחרי כמה נסיונות כושלים לארגן מפגש שכזה כבר החלטתי לוותר. בסופו של דבר הם הרימו את הכפפה וארגנו את המפגש הם הפעם, כשהיעד שבחרתי אני היה ההונולולו טיקי בר בכיכר דיזנגוף, שם יש כמובן גם הפי האוור, בתקווה שהפעם יהיה יותר מוצלח מהבילוי בג'ניה שנמצאת שם ליד.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, שם כבר חיכו שתיים מהבלונדיניות בחבורה, כשהשאר היו אמורים להגיע בהמשך. מכיוון שהייתי רעב וצמא הסתערתי על התפריטים.

הונולולו – תפריט אוכל

הונולולו – תפריט קוקטיילים

תפריט הקוקטיילים כיאה לטיקי בר, מבוסס על הרבה רום ופירות אקזוטיים/טרופיים, כשההפי האוור של 1+1 הוא עד 20:00 (הזמנה של המשקה השני). תפריט האוכל מגוון אף הוא, ידידותי לטבעונים, עם 30% הנחה על המנות בהפי האוור.

הקוקטיילים נראו לי מעניינים והתלבטתי בין כמה אופציות עם המלצרית. לבסוף הזמנתי את זה שנראה לי מיוחד יותר מביניהם – Turmeric Colada, גרסה קצת שונה לפינה קולדה המוכרת, עם כורכום, כשאת הקרם קוקוס החליפו בחלב שיבולת שועל כך אמרה המלצרית (44 ש"ח).

הזמנתי לשולחן צלחת נאצ'וס טבעונית ללא גבינה (42 ש"ח לפני הנחת הפי האוור), ואחרי שהמלצרית חזרה אליי עם תשובות לשאלות גם את קערת הפוקי טופו (54 ש"ח לפני הנחה). גם חברותיי לשולחן הזמינו אוכל ושתייה.

הקוקטיילים הגיעו מהר. הכורכום לא השתלב כל כך בטעם או בצבע, רק כששקע החלק המוקצף והמתוק הקוקטייל שלי היה טעים יותר. זה נגמר מהר, ובעקבותיו הזמנתי את ה Pain Killer במסגרת ההפי האוור (48 במחיר מלא).

בינתיים הצטרפו אלינו נותרים נוספים והזמינו אף הם במהרה, כדי שיספיקו לנצל עד תום את השעה השמחה.

האוכל טפטף לשולחן בקצב לא אחיד. הפוקי טופו היתה מנה טובה ונדיבה יחסית, עם הרבה רכיבים ורוטב טעים. לנאצ'וס לקח משום מה די הרבה זמן להגיע, אך ההמתנה היתה שווה כשהתברר שאלו לא סתם דוריטוס משקית, אלא נאצ'וס איכותיים, בכמות נדיבה גם כן, עם מטבלים (אבוקדו, סלסה) טעימים.

ה- Painkiller הוגש בכוס טיקי הולמת (כמו חלק מהקוקטיילים האחרים שהוגשו לשולחן), והיה מתקתק וטעים. טוויסט מוצלח יותר לפינה קולדה הקלאסית מאשר הקוקטייל הקודם.

המקום מסביבנו היה די נינוח ולא עמוס מדי, אך טוב שהמלצרית שהיתה לבדה במערכה בהתחלה (ביחד עם הטאבלט), קיבלה בהמשך תגבורת ראויה. כשלפני תום השעה השמחה ב-20:00, היא באה לקחת הזמנות ממי שעדיין לא הספיק ורצה לנצל אותה (את השעה, סוטים!).

השעה היתה לקראת 21:00 כשהחלטנו לאחר דיונים רבים להמשיך לקינוח במקום אחר. הבורגנית מהפרובינציה בדיוק הגיעה לאזור ואנו אמרנו לה שכבר תפגוש אותנו באבן גבירול.

החשבון, שהוגש לנו עם צ'ייסרים ע"ח הבית (קוקטייל Dark and Stormy), עמד על 814 ש"ח, מה שנראה לי קצת מוזר בהתחשב בכך שרובנו הזמנו רק שתייה אחת + מאכל במסגרת השעה השמחה.

לאחר כמה בדיקות עם המארחת, שהתנצלה וניסתה לעזור (לדבריה ההנחות לא חושבו טוב במערכת מכיוון שההפי האוור של ה-1+1 הוא חדש), החשבון ירד ל-734 ש"ח – 10% פחות, כשאיתו קיבלנו עוד צ'ייסר כפיצוי על כל העיכוב והטעויות.

ההונולולו עדיין היה מלא רק בחציו, כשעזבנו אותו רגלית לכיוון הברטון באבן גבירול.

הבורגנית מהפרובינציה התייאשה בינתיים מהנהיגה וחיפושי החנייה ופרשה. כשאנו סגרנו את הערב עם קרפים וגלידה מהסיציליאנית הקרובה.

לסיכום: בהונלולו יש בהחלט כוונות טובות. אוכל וקוקטיילים טובים ברורים ומתאימים לטיקי בר, כשבהפי האוור הם גם במחירים משתלמים יחסית. אפשר להרחיב קצת את השעות השמחות (עד 21:00), ולשאוף לקצת יותר אחידות בשירות ופחות טעויות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור, אפשר לבקר גם סתם כך

ניו יורק 2019 (חלק ב') – משוטטים בעיר וברחבי הכפר

בהמשך לפוסט הקודם על הביקור בניו יורק מחודש מאי 2019 הנה חלק ב' והפעם חוויות ממנהטן. שוב יצא ארוך קצת אבל עדיין שווה (כולל ביקור באחד מברי הקוקטיילים הנחשבים בעיר ובעולם ובפאב הותיק בניו יורק).

אחרי המסע לצפון וגיחה נוספת לאירוע משפחתי בניו ג'רזי חזרתי לעיר וקבעתי עם המתאמן הלוגם במוצאי יום ראשון.

קבענו באזור האיסט וילאג' בסביבות 21:30. הייתי מורעב והמתאמן כבר חיכה לי במקום טבעוני שקראתי עליו אך לא התלהב מהתפריט שם. בעוד אני צועד לעברו נתקלתי במקום טבעוני אחר – VSpot, ב-St. Marks Place, שמבוסס על אוכל לטיני, ידידותי לנמנעים מגלוטן, סויה וכו', ואפילו גם כשר הסתבר בדיעבד. החלטתי להתיישב שם ולקרוא לו להצטרף אליי.

עד שהוא יגיע עיינתי בתפריט העשיר שמכיל מגוון מאכלים מפתים. הזמנתי במהירות (המקום נסגר ב-22:00) את הבוריטו וגם 3 אמפנדס. כעבור כמה דקות הוא הצטרף אליי ושכנעתי אותו להזמין את הסיידר האורגני של סמואל סמית' הבריטי (אותו העכברושית שתתה בלונדון).

עד שהאוכל יגיע השלמנו קצת פערים וצפינו בסלולרי בלייב באיכות מעולה בטורונטו מנצחים את מילווקי בשתי הארכות. הבוריטו והאמפנדס היו טעימים ומשביעים ולא ויתרתי גם על קינוח שהומלץ לי ע"י המלצרית והיה גם הוא נחמד.

חשבנו לאן להמשיך משם. בגלל הרעב שכחתי את המקומות שרציתי לבדוק שם באזור וחצינו רגלית את הוילאג' לצד המערבי. חשבנו ללכת ל Arts & Crafts אבל זה היה די ריק, אז הלכנו במקום זאת למה שהפך להיות ברירת המחדל שלנו באזור הווסט וילאג' ה-Blind Tiger, שם ישבנו על הבר ושתינו בירות טובות מהמבחר האיכותי בהנאה.

כשיצאנו התחיל לרדת גשם והמתאמן היה צריך לפרוש, אך סיכמנו שננסה להיפגש גם למחרת בערב.

בערב שלאחר מכן הייתי במסעדה איטלקית נחמדה באפר ווסט סייד עם קרובי משפחה, אך לא ויתרתי על המפגש עם המתאמן הלוגם. הפעם קבענו להיפגש בבר הקוקטיילים Death & Company באיסט וילאג', שנחשב אחד מהטובים בעולם בדירוגים מסוימים. אחרי מסע לא קצר בתחבורה הציבורית וברגל הגעתי אל הבר, אותו יהיה לכם קשה לזהות מהרחוב (Speakeasy), חוץ מדלת שחורה ושומר בכניסה.

המתאמן כבר שמר לנו מקום ברשימה וכעבור כמה דקות התפנה בפנים מקום לשניים. הבר לא גדול במיוחד, התאורה די עמומה, כשאותנו הושיבו בפינה הרחוקה בצד ליד המטבח והמדרגות לקומה התחתונה (שירותים ומחסן).

בר הקוקטיילים המפורסם, שמוציא גם ספר קוקטיילים שזוכה לשבחים, מציע תפריט עשיר בקוקטיילים מורכבים, כ-30 במספר (אחרי שצמצמו מ-50 שהיו פעם), Shaken or Stirred, ברמות שונות של מחירים די גבוהים (מ-17 עד 33 דולר), בירות בוטיק ייחודיות, יינות ומשקאות חריפים רבים נוספים. יש גם תפריט אוכל מצומצם בו אפילו יש מנות ידידיות לטבעונים.

הזמנו שנינו סיבוב ראשון של קוקטיילים, כשאני הלכתי על Tripwire, על בסיס סינגל מאלט 12 שנה ורום. המתאמן הזמין קוקטייל אחר וגם משהו לנשנש – באנס טבעוני שהיו ממש טעימים. מכיוון שהקוקטייל היה מעורבב הורגש בו בעיקר טעמו של הסינגל מאלט האיכותי והחזק.

המשכנו לסיבוב שני של קוקטיילים. הפעם בחרתי בקוקטייל מעורבב – Planet Caravan, על בסיס Scotch, שהורגש קצת פחות מהקוקטייל הקודם – גם כן מצוין.

בין לבין קפצתי גם לשירותים, שעליהם שווה לכתוב בגלל הקטורת, העץ והתאורה העמומה, שנותנים הרגשה כאילו באתם למסאג'.

המתאמן המשיך לבדו לקוקטייל שלישי, ולאחר מכן סיימנו והמשכנו אל היעד הבא בפרופיל שונה לחלוטין.

בדרך גיליתי סניף של VanLeeuwen, גלידריית בוטיק לה יש גם מבחר גלידות טבעוניות (10 טעמים שונים). אז עצרנו לגלידה, שאכן היתה טעימה מאוד.

הפעם נשארנו באזור האיסט וילאג' ונכנסו אל פאב אירי McSorley's Old Ale House, שהינו הפאב הותיק בניו יורק (משנת 1854), עליו שמעתי מהבוס האירי שלי לשעבר כשיצאנו יחדיו לשתות.

במקום מגישים רק בירה כהה או בהירה (וקצת נשנושי פאב), כשאת הבירה מגישים בשתי כוסות (ביחד אמור להיות פינט). אני הלכתי על הכהה, המתאמן על הבהירה, כשהבירה היתה לא רעה, אך חוץ מזה אין שם משהו מיוחד יתר על המידה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשסיימנו את הערב רווי האלכוהול (כולל שתי כוסות יין עוד במסעדה לפני כן) ונפרדנו לשלום ברחובות הריקים בלילה בניו יורק.

במהלך הימים יצא לי פחות להתמקד במסעדות טבעוניות חדשות הפעם. אכלתי כמה וכמה פעמים בשני הסניפים של Peacefood Cafe באפר ווסט סייד ובוילאג' בהם ניסיתי מגוון מנות כשלא נרשמה שום אכזבה. מומלצים במיוחד – הקיש הטבעוני המצוין, מרק ברוקולי מוקרם (אם יש), Green Power Smoothie, והמוס שוקולד על בסיס אבוקדו שהוא גם רואו.

וכמובן אם אתם כבר שם אל תוותרו על טיול או ריצה (עדיף לא אחרי יותר מדי אוכל ואלכוהול בלילה שלפני) בסנטרל פארק.

 

בושוויק – פס ייצור

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר

Cocktails & Dreams – לא צריך רק לחלום

את סקר ברי הקוקטיילים אפשר למצוא ברשומה הקודמת, הפעם ראו את הסקר על מקומות אהובים בפלורנטין בתחתית

זמן: יום רביעי בלילה, ינואר 2017

מיקום: ידידה פרנקל 4 (ליד פינת ויטל), פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילס אנד דרימס (Cocktails & Dreams), נפתח בפלורנטין לפני כשנתיים. המקום נקרא על שם בר הקוקטיילים הניו יורקי האולטימטיבי שרצה לפתוח דאג בסרט הקלאסי "קוקטייל" מסוף שנות ה-80 בכיכובו של טום קרוז הצעיר (לא אספר מה קרה בסוף למי שלא ראה).

הסיפור: העכברושית הציעה שנצא לדייט ספונטני ואני הסכמתי בשמחה. חיפשתי מקום איכותי אבל קליל יחסית, והקוקטיילס אנד דרימס, בו לא בילינו כבר זמן רב, התאים להגדרה.

הגענו אל השכונה קצת אחרי 21:00, כשמעל הבר ראינו במפתיע את השלט Benz Cocktails, מה שגרם לי לחשש שהדיינר הדרום אמריקאי Benz הסמוך השתלט על המקום. בדיקה זריזה ברשת העלתה שהבר עדיין קיים, אז נכנסנו פנימה לברר את פשר העניין.

המלצר החביב שקיבל את פנינו הסביר לנו שדווקא ההיפך קרה – הקוקטיילס אנד דרימס התרחב אל ה- Benz, אך מכיוון שהרבה מבלים אוהבים לאכול שם, הוא שמר על השם, כשהקוקטיילס אנד דרימס הוא מעין ספיק איזי בתוכו עכשיו.

20170111_211119

היה די צפוף על הבר אז התיישבנו בשולחן בצד, כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 12 קוקטיילים מגוונים ומעניינים (במיוחד השמות) במחיר אחיד (45 ש"ח), כשתפריט האוכל עבר שדרוג וכולל יותר אופציות כתוצאה מההרחבה של המקום.

20170111_211547 20170111_211528

העכברושית הלכה כמובן על קוקטייל פירותי ומתקתק בהמלצת המלצר – Redemption, ואני כמובן התלבטתי ארוכות עד שהחלטתי ללכת על ה- Terminator, טוויסט למנהטן לדברי המלצר. על האוכל ויתרתי הפעם כי אכלתי לפני, כשהעכברושית הזמינה לצערי המבורגר (41).

שני החדרים של המקום המאוחד היו די מלאים במבלים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק-בלוז טובה, בסאונד ווליום מתאימים.

תוך מספר דקות קיבלה העכברושית את הקוקטייל שלה, שהיה ע"ב רום, שקדים ובננות, והיה כמו שייק טעים, כשהאלכוהול לא הורגש יחסית. גם אני קיבלתי את הקוקטייל שלי שהיה לעניין – מעושן וחזק עם טיפה מתקתקות, אולי בגלל קליפת התפוז.

20170111_212451-copy-600x800 20170111_212446-copy-600x800 20170111_212448-copy-600x800 20170111_212450-copy-600x800

20170111_212816

בינתיים העכברושית קיבלה גם את ההמבורגר שלה (לא כזה מלהיב לדעתה, עדיף היה להזמין את הפורטובלו הטבעוני כנראה) שהגיע עם צ'יפס בטטה טעים לפי בחירתה.

נהנינו מהקוקטיילים ומהאווירה השכונתית במקום, וכיוון שהערב היה עוד צעיר יחסית החלטנו להזמין עוד קוקטייל – Hillary, לחלוק.

בעוד אנו שותים את הקוקטייל הטעים ע"ב אוזו, קינמון ותפוח מקורמל, הצטרף אלינו גם חבר הילדות שגר ליד ובדיוק הביתה מהלימודים חזר. הוא הזמין דווקא בקבוק בירה (25), והעברנו יחדיו את הזמן בכיף.

20170111_214544

ויתרנו על קינוח הפעם ולקראת 23:00, החלטנו שהגיע הזמן לסיים, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהחבר לשלום, כשבפעם הבאה לא נחכה זמן רב כל כך עד שנחזור.

20170111_223754

לסיכום: קוקטיילים איכותיים ולא יקרים, מוזיקה טובה, אווירה שכונתית אינטימית, ועכשיו גם תפריט אוכל רחב יותר. לא צריך רק לחלום על זה, אפשר פשוט לבוא וליהנות מזה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

לה אוטרה – מורכב מדי

בסקר ברי הקוקטיילים כבר השתתפתם? ראו בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בערב, סוף דצמבר 2016

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: לה אוטרה (La Otra) נפתחה לפני כשנה וחצי כמסעדה מקסיקנית-קאריבית, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר בסגנון מקסיקני.

הסיפור: כמדי תקופה, ורגע לפני שמתחלפת לה שנה, הגיע הזמן למפגש של אחרי העבודה עם החבורה לניצול השעה השמחה. הפעם לא אני בחרתי את המקום אבל כשהציעו שנלך לאימפריאל הסכמתי כמובן מכיוון שלא ביליתי בו כבר זמן רב. הזכרתי רק למארגנת כמה ימים מראש שכדאי להזמין מקום אפילו שמדובר בשעה מוקדמת (18:30), אך היה זה מאוחר מדי מכיוון שכבר לא היה, במקום זו הזמנו לדבר הקרוב ביותר (פיזית וגם קונספטואלית) – לה אוטרה.

לקראת המפגש הצטמצמה כמות המשתתפים, למרות שנשארנו רק 3 החלטנו לא לוותר ואותו לקיים.

הגעתי אל הלה אוטרה בסביבות השעה 19:00. המקום שנמצא בתוך המלון מעוצב כמו בר קוקטיילים אפלולי והיה כבר די מלא במבלים. בפנים חיכו לי כבר שני החברים – הירושלמית ואיש המערכות, שהיו כבר עם קוקטייל ובירה ביד.

20161229_190632

אחרי שהחלפנו ברכות ושלומות פנינו להתבונן בתפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 16 קוקטיילים (כמו באימפריאל נראה לי) בסגנונות שונים, כשבהפי האוור (עד 20:00) הם בחצי המחיר (ויש גם משקאות נוספים). תפריט האוכל כולל מנות מתחכמות בסגנון מקסיקני עם יותר מדי רכיבים לדעתי, ולשמחתי גם אופציה אחת טבעונית.

20161229_190746 20161229_190741

20161229_191118

כעבור מספר דגות ניגש אלינו מלצר בסגנון היפסטרי לקחת את ההזמנה. אני הזמנתי לשתות את קוקטייל טיקי אותו כבר יצא לי לשתות בהנאה באימפריאל – Painkiller #2 (52 ש"ח, 26 בהפי האוור), ולאכול את המנה הטבעונית (28) – Tree Huggers Taco, כשהמלצר אמר לי שזה לא טאקו שגרתי. האחרים, שכבר היו עם שתייה כאמור, הזמינו מאכלים אחרים שאותי לא ממש מעניינים.

חיכינו לשתייה ולאוכל כשבינתיים ניהלנו דיון סוער על עתיד הפורום וההבדל בין התכנים והמשתתפים של קבוצת ווטסאפ לפייסבוק ולחברים שם.

כעבור זמן מה קיבלתי את הקוקטייל שלי שהוגש בכוס בצורת ביצה גדולה שמונחת על גבי משטח קטן מיוחד כדי שלא תיפול. הקוקטייל הטרופי ע"ב רום, אננס וקוקוס היה חזק, מתקתק ומדויק. לעומת זו מנת הטאקו שלי, בה היו כל מיני רכיבים לא אופיינים, היתה קצת מוזרה ולא ממש התחברה (תרתי משמע).

20161229_191948

גם שותפי לשולחן קיבלו את המנות שהזמינו, אותם יש לאכול ביד לדברי המלצר. האוכל היה טעים לדבריהם, אך המנות היו קטנות והם לא יצאו שבעים מהארוחה.

הקוקטייל נגמר כמובן מהר וכך גם המנה הלא גדולה. לפחות נשאר הרבה קרח בכוס, אותו לעסתי בהנאה. החברים המשיכו לסיבוב קוקטיילים נוסף רגע לפני שההפי האוור ייגמר.

אחרי שהם סיימו לשתות החלטנו שהגיע הזמן לחתוך, רצינו לבקש את החשבון אך במשך דקות ארוכות לא הצלחנו למשוך את תשומת ליבו של המלצר שלנו (או של אחד האחרים), שגם לא ממש בדק מה איתנו יותר מדי במהלך הערב.

לבסוף הצלחנו לשלם את החשבון, יצאנו בחזרה החוצה ונפרדנו עד הפעם הבאה לשלום.

20161229_204115

לסיכום: אמנם הקוקטיילים של האימפריאל אכן מספקים את הסחורה, אך כל השאר בלה אוטרה מתוחכם, מורכב ויחסית יקר מדי, כשהשירות (לפחות במקרה זה) לא באותה הרמה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

סתיו 2017 – המקום נסגר

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים

ממקסיקו לניו אורלינס על אלנבי

ויש גם בונוס של שלושה סקרים בסוף

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2016

מיקום: אלנבי 97, תל אביב

רקע היסטורי: הברנינג טאקוס (Burning Tacos), מזללה מקסיקנית, הינה גלגול חדש ללוס ברנינג טאקוס שפעלה לפני כשנתיים בתדר ולאחר מכן בדלי ברחוב אלנבי.

הסיפור: כמי שאוהב אוכל מקסיקני, כשאני קורא או שומע על מקומות מקסיקנים חדשים או ישנים בעיר בהם עוד לא ביקרתי אני בד"כ יוצא לבדוק אותם במהרה. לכן אחרי שקראתי על הברנינג טאקוס בגלגולו החדש, קבעתי עם העכברושית לצאת לדייט אליו.

הגענו אל המקום לקראת 21:30. זה היה מלא, אך תוך שתי דקות, סידר לנו האחראי מקום בשולחן קטן וצפוף ליד הקיר.

20160629_212225

עיינו בתפריטים שקיבלנו, כשתפריט האוכל מכיל כמה מנות מקסיקניות טיפוסיות, ומנות טאקוס/בוריטו במילוי שונה כולל אופציות צמחוניות וטבעוניות. בתפריט האלכוהול אין בשורות מיוחדות, כמה קוקטיילים טיפוסיים (מרגריטה, מוחיטו וכו'), טובורג או סטלה מהחבית ועוד.

20160629_212501 20160629_212518

החלטנו כמובן להזמין נאצ'וס (19 ש"ח) עם תוספת גווקאמולי (6). העכברושית הזמינה בנוסף גם את התירס על מקל (19), תירס על הגריל עם תבלינים, שאמור להיות דומה לזה שיש בקפה הוואנה בניו יורק, וגם מנת קסדייה (39) עם גבינות. ואילו אני הזמנתי את הבוריטו הטבעוני (35), כשעל השתייה החלטנו הפעם לוותר ובמים להסתפק.

הנאצ'וס הגיעו די מהר, והיו פריכים, קשים וטעימים. איתם הגיעה סלסה פיקנטית והגווקאמולי שהזמנו, שהיה די חסכוני ונגמר מהר, כך שהזמנו ממנו עוד (על כך לא חויבנו בסוף).

20160629_212921

עבר כ-20 דקות וגם התירס של העכברושית הגיע לשולחן הקטן. זה נראה היה מתובל קצת יתר על המידה, והתברר גם כחריף במיוחד ללא כל אזהרה, מה שכבר הרס לעכברושית גם את המשך הארוחה, לפחות לא חויבנו על המנה.

20160629_214811

בהמשך קיבלה העכברושית גם את הקאסדייה שלה – מנה לא גדולה במיוחד, אך זה לא שינה הרבה כי כאמור ליהנות ממנה היא גם ככה לא ממש יכלה.

הבוריטו שלי התעכב, עברו דקות ארוכות ורק אחרי ששאלתי פעמיים מה איתו הוא הגיע לבסוף ולא הלהיב, כשהשעועית השחורה היתה בו דומיננטית במיוחד, מה שמעיד אולי על יתר הרכיבים במנה.

20160629_220845

סיימנו ושילמנו את החשבון שלפחות יצא לא יקר יחסית, והמשכנו צפונה על אלנבי לחפש לנו פיצוי וקינוח לעכברושית.

כעבור כמה דקות הגענו אל רחוב ברנר, שם נמצא הפרנץ' 57 (French 57), בר הקוקטיילים המשובח בסגנון ניו אורלינס, שם קיבל את פנינו הפרופסור (אותו אני מכיר אישית כבר לא מעט זמן) שהוא גם הבעלים.

התיישבנו על הבר ועיינו בתפריטים, כששמחתי לגלות שלתפריט האוכל התווספו סוף סוף גם מנות טבעוניות (חבל שכבר באנו שבעים).

20160629_223900

התייעצנו עם הברמן לגבי הקוקטיילים השונים כשהעכברושית גנבה לי את הבחירה כשהזמינה את ה Pearl Diver על בסיס רום ופירות טרופיים (53), אותו כבר טעמתי בעבר. אחרי התלבטות קטנה נוספת החלטתי להזמין את ה Pago Pago Daiquiri גם כן על בסיס רום (53), והעכברושית הזמינה גם את הקינוח המושחת – עוגת גבינה מטוגנת עם רוטב של מייפל וצ'ילי מעורבב (37).

ברקע התנגנה לה מוזיקת בלוז שהתאימה למקום ולאווירה. הקוקטיילים הוכנו לנגד עינינו ע"י הברמן. זה של העכברושית היה מצוין – מתוק, חמוץ ואלכוהולי בדיוק במידה הנכונה, כשגם זה שלי, שהוגש עם שרשרת, היה בכלל לא רע.

20160629_224013  20160629_224414

בניגוד להמלצת הברמן לאכול אותו בידיים, העכברושית את הקינוח עם כף אכלה בהנאה מרובה. למרות שאותו לא סיימה, כי זה קינוח לשניים, וממנו היא כמעט התפוצצה.

20160629_224618

הקינוח והקוקטיילים היוו פיצוי ראוי, ואחרי ששילמנו את החשבון, נפרדנו לשלום מהפרופסור, כשבפעם הבאה נבוא ישר לשם גם לנסו את המנה הטבעונית (ואולי גם קינוח טבעוני יתווסף עד אז לתפריט?).

20160629_230342

לסיכום: הברנינג טאקוס אולי נחשב ומרגיש מגניב וחם, אבל האוכל והשירות לא מצדיקים את ההייפ המוגזם, בקיצור לא שווה ללכת במיוחד לשם.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ל Burning Tacos – אפשר לוותר

ג'ונס בר – בחזרה למציאות

ויש גם שני סקרים בסוף לגבי ברי קוקטיילים בעיר בכלל, וברים בדיזנגוף

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2016

מיקום: דיזנגוף 190, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים הג'ונס (Johns Bar) נפתח לפני קצת פחות מחודשיים והינו אחיו הצעיר והגלוי של בר הקוקטיילים הלילי הג'ספר ג'ונס ששוכן בתוך הפסאז'.

הסיפור: אחרי שהתאוששתי קצת מהביקור בארה"ב ומהג'ט לג, הגיע הזמן לחזור למציאות אז הזמנתי את העכברושית לדייט – לג'ונס החדש, האח הצעיר של הג'ספר – שזכור היה לנו לטובה מהביקור הקודם בו.

מכיוון שמדובר במקום חדש הזמנתי ליתר ביטחון מקום מראש בטלפון (0528515574)

. בסביבות השעה 21:00 נכנסנו לבר וזכינו לקבלת פנים אישית וחגיגית מהצוות. המקום עצמו לא גדול במיוחד אך מזמין, בר ארוך כשמאחוריו הברמנים המוקפדים כמובן ודיספליי המשקאות, כשבצידו הרחוק ליד עמדת ה-DJ, גם עמדה קרה להכנת מנות.

התיישבנו במרכז הבר, כשאחד הברמנים הציג את עצמו, וסיפר לנו שלקראת אליפות ישראל לברמנים/מיקסולוגים, הם מארחים בכל ערב ברמן אחר שמתחרה בתחרות ומכין את הקוקטיילים המיוחדים שלו. הפעם היה זה תאי קובלר מהגטסבי, שהציע תפריט של 4 קוקטיילים.

20160608_213309

חוץ מזה יש גם תפריט קוקטיילים של המקום, שמכיל מגוון קוקטיילים בצבעים ואחרים, בתמחור לא יקר יחסית (44 ש"ח), וגם תפריט אוכל מצומצם יחסית.

תפריט קוקטיילים ג'ונס 20160608_213812

החלטנו לנסות את הקוקטיילים המיוחדים של תאי קובלר – Bare Necessities לעכברושית, ו Eternal Sunshine of Spotless Mind בשבילי. הזמנו גם שתי מנות לנשנש סשימי חציל (31) לחלוק (הקובנייה הטבעונית לא היתה זמינה משום מה), וקפרזה גרואייר (31) לעכברושית.

תאי הברמן, חבוש בכובע ועם זקן מעוצב, הכין לנגד עינינו את הקוקטיילים בצורה מקצועית ומדויקת, כולל כל השקשוקים ההכרחים עם המרפקים.

20160608_213549

בהתחלה קצת התבלבלנו בין הקוקטיילים שקיבלנו – חשבנו שזה עם הטעם המעושן יותר הוא השמש נצחית בראש צלול בגלל שברכיבים היה כתוב Smoke & Mirrors, אך הברמן הסביר לנו שזהו רק שם של ליקר ביתי אותו רוקח תאי, והטעם המעושן הוא בכלל בגלל הטקילה של דון חוליו.

20160608_214258

הקוקטייל של העכברושית היה כאמור בטעם מעושן ודווקא הקוקטייל שלי היה יותר מתוק ולטעמה, אז חלקנו בינינו את שניהם – לגימה לגימה.

הסשימי חציל היה נחמד וטעים, וקצת חריף בגלל הסרירצ'ה, אך לא ממש משביע. העכברושית נהנתה מהמנה שלה, אף כי גם היא לא היתה גדולה ומשביעה.

20160608_215411

בעוד אנו נהנים מהמשקאות מהאווירה ומהמוסיקה הקצבית ברקע, חזרנו למציאות היום יומית בישראל ותל אביב, עם ידיעה על הפיגוע בשרונה (שם אמורה גם להתקיים אליפות הברמנים).

עקב כך וגם בגלל הג'ט לג, ויתרנו על סיבוב נוסף, שילמנו את החשבון ונפרדנו עם צ'ייסר מהברמן לשלום.

20160608_222532

על הקינוח ב-Cookeez דווקא לא ויתרנו, וממנו בהליכה על דיזנגוף אכלנו.

לסיכום: הג'ונס שומר על הסטנדרטים הגבוהים של הג'ספר ושל שאר ברי הקוקטיילים המשובחים בעיר, כשגם המחירים לא יקרים, אם כי מומלץ לא להגיע רעבים.

 3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר