בריו 66 – משבת לשבת

 זמן:מוצ"ש, אפריל 2023

מיקום: יהודה מכבי 66, תל אביב

רקע היסטורי: הבריו 66 (Barrio 66), נפתח לפני יותר מ-15 שנים, על יהודה המכבי, בצידו המזרחי של אבן גבירול ליד הפארק, באיזור שבו אין כמעט פאבים וברים אחרים ליד.

הסיפור: הסיפור מתחיל הפעם מיום חמישי אחה"צ (חשבתי לפרסם פוסט נפרד אבל החלטתי בסוף לשלב כאן) מהחביתוש אל הים.

חביתוש הינה חנות בירות ברחוב בוגרשוב בתל אביב בואכה בן יהודה, בה יש יותר מ-20 בירות מגוונות מהחבית (ומקרר מלא בפחיות ובקבוקים) אותן ניתן להזמין במשלוח או לקחת בבקבוקי פלסטיק שנמזגים במקום מהמקור, מרוקנים מאוויר וממולאים בגז, כך שהטריות והאיכות של הבירה נשמרת.

ליד החביתוש יוצא לי לעבור לא למעט, אך למרות המבחר, מכיוון שאין במקום מקומות ישיבה, לא יצא לי לקנות שם בירה עד שהגיע הזמן להפי האוור עם חברים מהעבודה.

הגענו אל החביתוש בסביבות 17:00. מבחר ומגוון הבירות כאמור מרשים, אך להפתעתי חלק גדול מהברזים היו עם מדבקות, מה שאומר שהן אינן זמינות (ועוד בחמישי), ביניהן לצערי כאלו שאני אוהב כמו מלכה אדמונית, נגב ועוד.

טעמתי בירה בטעם סברס/קקטוס ובירה בטעם קוקוס – שתיהן ממש, אבל ממש לא טעימות, כשבסוף לקחתי שפירא IPA (בקבוק מהחבית של 450 מ"ל ב-32 ש"ח), והחברים לקחו כל מיני – סיידר, גולדסטאר, בלומון ועוד.

לקחנו את הבירות עם קצת נשנושים וישבנו בטריבונות בטיילת מול הים. מזג אוויר נעים, שמש ועננים, והרבה אנשים – יושבים, משחקים על החול, רצים או סתם הולכים, בקיצור סגירת השבוע בבילוי מהנה עם חברים.

השבוע נגמר והתחיל סוף השבוע כשבסופו הבילוי הקבוע במוצ"ש. העכברושית הפעם לא הצטרפה, ואני הגעתי לשם עם הפסיכולוג ברכיבה.

האירוע נגמר הפעם מוקדם מהצפוי, כך שהחלטנו להמשיך משם לבירה קטנה בדרך חזרה, כשהבריו 66 היה בטווח רכיבה קצרה ומהירה (ככה זה כשהרחובות הראשיים סגורים למכוניות – אוטוסטרדה לאופניים).

הבר הותיק, שהיה ריק יחסית, לא השתנה מפעמים שעברו, ואנו התיישבנו בחדר הפנימי מול המסך שעל הקיר כדי שנוכל לצפות תוך כדי בקצת פלייאוף NBA – פילדלפיה נגד ברוקלין.

מלצרית נחמדה הביאה לנו את תפריטי האוכל (סושי ודברים אחרים) שנמצאים בהרצה (?), כשלקבלת תפריט המשקאות צריך לסרוק את הקוד QR.

זו שאלה אם באנו מהמחאה, ענינו שכן ושאלנו אם זה מזכה אותנו בהנחה – כן, אם זה היה תלוי בה היא השיבה.

חשבנו לנשנש משהו, אך לא היה ברור לנו בדיוק מה זה כל דבר בתפריט, אז שאלנו את המלצרית. בסוף הזמנו צוקומונו (19 ש"ח) וצ'יפס מתובל בפוריקקה – סוג של תבלין אצות (29).

בתפריט המשקאות ניתן למצוא כמה בירות מהחבית במחירים מופקעים – 32 עד 36 ש"ח לשליש, 37 עד 41 לחצי, ולא הקצה העליון של הפרימיום אם תשאלו אותי. אז הסתפקנו שנינו בשליש מלכה אדמונית (36).

הצ'יפס עם התיבול של האצות היה פשוט צ'יפס עם כמה נקודות שחורות, והצוקומונו זה פשוט ירקות מוחמצים. מנות פשוטות שמות מתוחכמים.

תוך כדי ששתינו את הבירה, נשנשנו, וחיכינו למים שרק אחרי 3 פעמים שביקשנו הגיעו, סיפרתי קצת לפסיכולוג על ההיסטוריה של הבלוג של עכברוש העיר, כולל אנקדוטה שקשורה למצב העכשווי:

לפני קצת יותר מעשור, כשעכברוש העיר היה בשיאו (בתפוז), והתוכן היה עוד שווה משהו (כשהאינסטגרם היו עוד בחיתוליו), כתבתי טור ביקורת קבוע באתר "בקבוק" שעסק בתרבות ותעשיית האלכוהול בארץ. בשלב כלשהו התחלף העורך הנחמד של האתר בלא אחרת מאשר מאי גולן, היום השרה לקידום מעמד האישה ואולי בקרוב הקונסולית בניו יורק על פי השמועות, איתה נפגשתי אפילו פעם אחת. אין ספק שהיא מאז התקדמה, ותראו לאן הגענו אנחנו.

בינתיים המקום די התמלא, בעיקר באנשים שהגיעו רגלית אחרינו מקפלן. בצירוף מקרים מעניין, מתוך רבבות אלפי אנשים שהיו שם ואולי אף יותר, דווקא אלו שעמדו ממש לידינו, הגיעו אף הם לבריו והתיישבו בשולחן הסמוך אלינו.

אנחנו לא נשארנו זמן רב, שילמנו את החשבון המופרך לשני שליש בירה ונשנושים קלים, והמשכנו הביתה ברכיבה להוריד קצת את הקלוריות, עד שבת הבאה.

לסיכום: מחירים מופקעים שכאלו לבירה זו סיבה למחאה בפני עצמה. בכל מקרה אין טעם להגיע לבריו 66 במיוחד אלא אם במקרה נקלעתם לסביבה ואין ברירה. עדיף כבר לקחת בירות מהחביתוש הביתה או לשבת מול הים (נקווה רק שמחדשים שם את המלאי).

2.5 כוכבים לבריו 66 – אפשר לוותר