שניט – סוגרים שנה ועומדים בהבטחה

 זמן: יום שלישי בלילה, דצמבר 2022

מיקום: הארבעה 12, תל אביב, ניו יורק ועוד

רקע היסטורי:השניט – Schnitt Brewing Company, הינו פאב-מבשלת בירה או גסטרופאב תל אביבי מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו לפני כמעט שנה.

הסיפור: שוב עבר הרבה זמן מאז הפוסט הקודם שפורסם. בינתיים ביליתי בכל מיני מקומות גם בתל אביב וגם בניו יורק! להלן סקירה קצרה לפני שנגיע לעיקר.

J17 הטבעונית בירמיהו – דייט עם העכברושית. האוכל היה טעים, אבל לא היתה כל כך אווירה – אולי זו התקופה, אולי זה בגלל שהיה זה יום שני ולא חמישי כמו בפעם שעברה לפני שנה.

לזניה טבעונית עם רדפיינמיט

התאילנדית בהר סיני – דאבל דייט עם איש העולם הגדול ואשת איכות הסביבה שהתגעגעו לאוכל תאילנדי. האוכל היה אותנטי וטעים אבל המחירים בשקלים ולא בבאטים.

ניו יורק – הפעם לא יצא לי לחפש ולפקוד יותר מדי ברים ומסעדות טבעוניות מעניינות. כן הספקתי להיות ב- Peacefood Cafe, במסעדה טבעונית נחמדה P.S Kitchen ליד טיימס סקוור, לשתות בירה על הבוקר עם אוהדי ארגנטינה בפאב של בירות קראפט בגמר המונדיאל (שכולו היו מכור מראש אם תשאלו אותי), לראות את הניקס-ווריורס עם סטף בלבוש אזרחי, ואת קרב הענקים נטס-באקס עם יאניס, קיירי ודוראנט. לאכול גלידה ולהסתובב במינוס 12 שמרגיש רק כמו מינוס 23, עד הפעם הבאה שבתקווה תהיה יותר חמה.

עוד לפני שחזרתי החולוני ההולנדי (אותו פגשתי ממש לא מזמן) הגיע לארץ לרגל חג הכריסטמס הבא עלינו לטובה, כך שקבענו מפגש עם הירושלמי והמלומד (ג'וני היגר לקנדה, כמעט כמו בשיר של משינה), כשהיעד היה השניט – כפי שהובטח בביקור הקודם בו, וגם כי לא הייתי שם כמעט חצי שנה ורציתי לראות אם ומה השתנה.

הגענו אל השניט בסביבות 9 וחצי. כשכמו בביקורים קודמים, גם הפעם המקום המרווח לא היה עמוס מדי בחוץ או בפנים.

ניגשנו אל הבר לבצע את ההזמנה (שירות עצמי). כנראה שמתישהו במהלך התקופה מאז שביקרתי שם בפעם האחרונה בקיץ, הכירו בשניט במגבלות שלהם והבינו שריבועים ריקים או בירות "Soon" על הלוח לא נראים טוב, כך שחוץ מהסיידר האורח נכנסו גם שתי בירות של הבירבזאר (וויטני ובינדי), זאת עם 11 בירות של השניט מהחבית (שיא חדש בפעמים שהייתי שם) ופיצוחים.

חוץ מזה גם תפריט האוכל התעבה ומכיל מגוון רב יותר של מנות, גם הרבה טבעוניות.

שניט – תפריט אוכל

חיכינו בסבלנות מספר דקות עד שברמנית מצוות הבר התפנתה אלינו. ביקשנו לטעום שתי בירות – Holy Schnitt ו- Haze Yofei, כשהחולוני אהב יותר את הראשונה אז הזמנו ממנה קנקן של ליטר וחצי (99 ש"ח), כשבנוסף הזמנו את הפיצוחים (29), הפרייד פיקלס (25), הוט דוג טבעוני בשבילי (38), ואת זה הטבעוני בסגנון הוואי לירושלמי (38).

הברמנית העירה שהבירה כבר בסוף החבית, ושאלה אם נרצה אחרי שאמרה שזה לא ממש משנה. גם לנו זה לא ממש שינה, כשבסוף קיבלנו את הקנקן בגלל זה בכלל בחינם.

לקחנו את הפיצוחים והתמקמנו בשולחן עגול מוגבה שלא התנדנד בחלק החיצוני והמקורה שעל הכיכר. מזגנו את הבירה לכוסות והשקנו לחיים. לא יודע אם זה בגלל סוף החבית אבל זו היתה די עכורה ונטולה גזים יחסית.

המלומד הצטרף אלינו כעבור כמה דקות והצטרף לחגיגה. כשבאותו זמן היו מוכנות גם הנקניקיות הטבעוניות והפיקלס. הנקניקיות (של רדיפיינמיט כך כתוב באתר) היו נחמדות, אבל כבר יצא לי לאכול נקניקיות טבעוניות טובות מהם בעיר ובכלל.

הקנקן נגמר יחסית די מהר, כשהמלומד והירושלמי הלכו להביא לנו קנקן נוסף, הפעם של ה Haze Yofei ולהזמין לעצמם גם אוכל.

ה-Haze Yofei היתה מוצלחת יותר ואנו המשכנו לשתות ולחלוק חוויות, ושלחנו ברכת סנובם גודם לג'וני שמעבר לים.

לקינוח הזמנו את שתי האופציות – מלבי ובר שוקולד (34 כ"א, שתי המנות טבעוניות). המלבי היה מתוק מדי, כשהבר שוקולד היה דווקא במתיקות מופחתת יחסית.

בסביבות 23:30 עזבנו את המתחם, כשבדרך הביתה עשינו סיבוב בכיכר גבעון, שבה אין יותר מדי בנוסף מאז שה-416 נשרף (ונפתח בינתיים בקניון TLV מחדש). 

נתראה שוב ב-2023.

לסיכום: אחרי שנה וכמה ביקורים אפשר לסכם ולהגיד שבשניט הבירה לא רעה באיכות ובמגוון, בטח כשעכשיו הם כבר לא יותר מדי מתיימרים. האוכל והנשנושים אף הם לא רעים, די מגוונים, ומאוד ידידותיים לטבעונים. בקיצור טוב שיש מקום ייחודי כזה שבעיר (במיוחד אחרי שהגמל המרקד שהיה כאן הרבה לפני נסגר).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, רק לא לבוא עם ציפיות מוגזמות מדי

 

ארה"ב 2022 – נגיעות

אז אחרי שלוש שנים מהטיול האחרון שלי לארה"ב (מאז לא טסתי לשום מקום אחר גם), טסתי לשם שוב. הפעם לא ממש לטיול, כך שלא היה לי הרבה זמן פנוי לתכנן ביקורים במקומות בילוי מעניינים.

בכל זאת החלטתי להעלות גם הפעם פוסט עם רשמים ותמונות ממקומות בהם כן ביקרתי (כדאי לקרוא עד הסוף).

נתחיל דווקא מאורלנדו, בה לא ביקרתי באף פארק שעשועים:

צ'יפוטלה – כל מי שהיה בארה"ב בטח מכיר, רשת של אוכל מקסיקני מהיר (אבל לא בהכרח ג'אנק) עם אופציות טבעוניות משביעות וטעימות (הלכתי על הבוריטו במילוי sofritas טבעוני), איך לא פותחים בארץ אני לא מבין.

Downtown Winter Garden – אזור תחנת רכבת ישנה באחד מפרברי אורלנדו (לא יודע אם תגיעו לשם במיוחד, אבל אם כן נחמד לשבת שם) שהפך למרכז בילויים וקניות עם שוק איכרים, מבשלת בירה, דוכני מזון, אירועים ועוד. זה נראה משתלב היטב באזור בניגוד למתחם התחנה בתל אביב שמופרד מהעיר (אולי פארק המסילה יהיה יותר אטרקטיבי). אכלתי שם ביונד טבעוני טעים (הרגיש שונה מזה שיש בארץ) ברשת Burgerfi, טורטיות טבעוניות במילוי סויה וכרוב ובראוניז טבעונים בדוכן Press'd (לא באותו יום), ושתיתי NEIPA של המבשלה המקומית הנחמדה שנמצאת שם – Crooked Can, לה יש גם גם סניף באוהיו.

בנוסף ישבתי ב Miller's Ale House, בר ספורט שלו יש סניפים רבים ברחבי ארה"ב. אמנם מקום די גנרי עם יותר מדי מנות של בשר וגבינות (האמריקאים חייבים לדחוף רכיבים מהחי לכל מנה וסלט, יש להם חסך בחלבון). אך גם בבר שכזה יש מלא ברזי בירה מהחבית, כשחלקן אפילו של מבשלות בוטיק מקומיות (שתיתי IPA אחרת של ה Crooked Can), ובורגר טבעוני של גרנדין (אותו לקחתי בלי הלחמניה שהברמן לא ידע להגיד לי אם טבעונית או לא).

מאורלנדו עברתי לניו יורק, שם היה לי קצת יותר זמן ואפשרויות לאכול ולבלות:

MACE – בר קוקטיילים טרנדי ואיכותי (מופיע ברשימת 50 הברים הטובים בצפון אמריקה כבר כמה שנים) ב west village ליד הוושינגטון סקוור, אליו יצאתי עם החייל הזרקן (שגם צילם את התמונות) והמתאמן הלוגם (אם זה עדיין הכינוי שמתאים לו). הבר התוסס היה מלא בקהל צעיר יחסית, בלי גימיקים בחוץ ובפנים. אנחנו הושבנו בקצה בפנים כמו בפעם שעברה ב Death & Co, מה שאולי קצת הוריד מהאווירה של המקום.

עדיין הקוקטיילים המוקפדים היו מצויינים (שני סיבובים) וכך גם המנות הטבעוניות שהזמנתי (ירקות עם חומוס ואספרגוס מטוגן ברוטב). אפילו הצלחנו לארח בשולחן לזמן קצר את בת דודתה ובעלה הפרופסור של העכברושית שהיו במקרה גם בעיר, וקיבלו הסבר מהאצן והזרקן על ניהול פיננסי ותגמול בסטארטפים.

גם בתל אביב יש כמה ברי קוקטיילים ברמה גבוהה, אבל בתחושתי האישית הסצינה והאווירה שונה. בניו יורק יש מין הסתם יותר מבחר ומגוון, אבל למרות שזה לא זול, זה נראה כמו בילוי לילי שמושך גם צעירים באופן קבוע. זאת כשבתל אביב הברים האיכותיים באמת פונים לקהל מבוגר יותר, וגם כשיוצאים כבר לבר שכזה, זה בד"כ לאירוע מיוחד.

Planta Queen – מסעדה טרנדית בסגנון אסייתי על טהרת המזון מהצומח אליה יצאתי עם זוג המתולתלים, בהמלצת החייל הזרקן שאינו טבעוני (למסעדה סניפים נוספים בטורונטו, וושינגטון ופלורידה ובקרוב עוד). אחרי שהזמנו מקום מראש ללא בעייה מיוחדת, והגענו אל המקום בסביבות 8 בערב. המסעדה המעוצבת והמוארת היתה מלאה, כשמוזיקה קצבית בווליום גבוה יחסית התנגנה.

מלצר צעיר ונמרץ (אולי קצת יותר מדי), הסביר לנו קצת על המנות, שרובן קטנות, וכמה כדאי להזמין ולחלוק (לא ששמענו את כל ההסברים).

חוץ מקוקטייל, סיידר אלכוהולי ובירה הזמנו כמה מנות מסוגים שונים – סושי, כיסוני כרובית, איטריות אודון בשמנת פטריות טראפל טבעוני, דאמפלינג תרד, וסליידר של לחמניית באו עם פטריה מטוגנת בסגנון עוף.

אחרי השתייה התחילו המנות לזרום לשולחן. חוץ מהסליידר שהיה נראה מוזר ובדיעבד מיותר (דווקא אותו לא צילמתי) היו כל המנות טובות, עם שילוב טעמים מעניין בכל אחת מהן. אמנם הן היו לא זולות, אבל גם לא קטנות מדי יחסית למה שציפיתי, אז יצאנו די שבעים.

מהקינוחים הזמנו את שתי האפשרויות שהיו זמינות – בראוניז עם גלידה ורוטב שוקולד, ועוגת גבינת קשיו עם מאצ'ה, שלא אכזבו.

לסיכום: מסעדה טבעונית טרנדית נחמדה, קצת רועשת, מהירה ויקרה.

LuAnne’s Wild Ginger – מסעדה אסייתית טבעונית די ותיקה בין ליטל איטלי לסוהו, בה כבר הייתי בעבר, לא יקרה, עם מנות מגוונות, גדולות ומשביעות על בסיס סייטן טופו והרבה ירקות, די מפתיע שהיא היתה ריקה.

Peacefood Cafe – בית הקפה הטבעוני המועדף עליי מביקורים קודמים בניו יורק. הפעם הלכתי עם המתולתלים ושות' בראשון בבוקר. מכונת המיצים המצויינים לא עבדה לצערי. הזמנו צ'יפס חומוס שהיה דומה לפלאפל מרובע דחוס. הגבינה של הפיצה היתה דביקה מדי. הנאגטס סויה היו בסדר ולא מעבר. הקיש דלעת שהזמנתי היה טעים אבל המרקם היה קצת שונה ממה שהיה זכור לי מפעמים קודמות – קצת יותר עיסתי ומתפורר. המתולתל פחות התחבר למנת ה RAW לזניה שהזמין. ואילו הפניני סייטן של המתולתלת היה לטעמה. איכשהו זה הרגיש שהמבחר והרמה קצת ירדו, אולי בגלל הקורונה. לפחות נשאר מבחר קינוחים גדול ומפתה ממנו הזמנו את הטירימיסו שכולם אהבו.

Beyond Sushi – רשת סניפי אוכל אסייתי טבעוני. היתה האופציה הפתוחה הכי קרובה אליי במידטאון אז עצרתי להשביע את רעבוני, עם רול שהיה די סתמי.

La Botaniste – גם מקום טבעוני אורגני שאכלתי בו בעבר. הפעם הייתי בסניף אחר לארוחת צהרים זריזה רגע לפני החזרה – צ'ילי סין קרנה וקינוח mud שוקולד שעשו את העבודה.

ומי שהגיע עד לכאן שלא יוותר על טיולים בסנטרל פארק כמובן, פשוט מקסים ונעים להסתובב שם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ניו יורק 2019 (חלק ב') – משוטטים בעיר וברחבי הכפר

בהמשך לפוסט הקודם על הביקור בניו יורק מחודש מאי 2019 הנה חלק ב' והפעם חוויות ממנהטן. שוב יצא ארוך קצת אבל עדיין שווה (כולל ביקור באחד מברי הקוקטיילים הנחשבים בעיר ובעולם ובפאב הותיק בניו יורק).

אחרי המסע לצפון וגיחה נוספת לאירוע משפחתי בניו ג'רזי חזרתי לעיר וקבעתי עם המתאמן הלוגם במוצאי יום ראשון.

קבענו באזור האיסט וילאג' בסביבות 21:30. הייתי מורעב והמתאמן כבר חיכה לי במקום טבעוני שקראתי עליו אך לא התלהב מהתפריט שם. בעוד אני צועד לעברו נתקלתי במקום טבעוני אחר – VSpot, ב-St. Marks Place, שמבוסס על אוכל לטיני, ידידותי לנמנעים מגלוטן, סויה וכו', ואפילו גם כשר הסתבר בדיעבד. החלטתי להתיישב שם ולקרוא לו להצטרף אליי.

עד שהוא יגיע עיינתי בתפריט העשיר שמכיל מגוון מאכלים מפתים. הזמנתי במהירות (המקום נסגר ב-22:00) את הבוריטו וגם 3 אמפנדס. כעבור כמה דקות הוא הצטרף אליי ושכנעתי אותו להזמין את הסיידר האורגני של סמואל סמית' הבריטי (אותו העכברושית שתתה בלונדון).

עד שהאוכל יגיע השלמנו קצת פערים וצפינו בסלולרי בלייב באיכות מעולה בטורונטו מנצחים את מילווקי בשתי הארכות. הבוריטו והאמפנדס היו טעימים ומשביעים ולא ויתרתי גם על קינוח שהומלץ לי ע"י המלצרית והיה גם הוא נחמד.

חשבנו לאן להמשיך משם. בגלל הרעב שכחתי את המקומות שרציתי לבדוק שם באזור וחצינו רגלית את הוילאג' לצד המערבי. חשבנו ללכת ל Arts & Crafts אבל זה היה די ריק, אז הלכנו במקום זאת למה שהפך להיות ברירת המחדל שלנו באזור הווסט וילאג' ה-Blind Tiger, שם ישבנו על הבר ושתינו בירות טובות מהמבחר האיכותי בהנאה.

כשיצאנו התחיל לרדת גשם והמתאמן היה צריך לפרוש, אך סיכמנו שננסה להיפגש גם למחרת בערב.

בערב שלאחר מכן הייתי במסעדה איטלקית נחמדה באפר ווסט סייד עם קרובי משפחה, אך לא ויתרתי על המפגש עם המתאמן הלוגם. הפעם קבענו להיפגש בבר הקוקטיילים Death & Company באיסט וילאג', שנחשב אחד מהטובים בעולם בדירוגים מסוימים. אחרי מסע לא קצר בתחבורה הציבורית וברגל הגעתי אל הבר, אותו יהיה לכם קשה לזהות מהרחוב (Speakeasy), חוץ מדלת שחורה ושומר בכניסה.

המתאמן כבר שמר לנו מקום ברשימה וכעבור כמה דקות התפנה בפנים מקום לשניים. הבר לא גדול במיוחד, התאורה די עמומה, כשאותנו הושיבו בפינה הרחוקה בצד ליד המטבח והמדרגות לקומה התחתונה (שירותים ומחסן).

בר הקוקטיילים המפורסם, שמוציא גם ספר קוקטיילים שזוכה לשבחים, מציע תפריט עשיר בקוקטיילים מורכבים, כ-30 במספר (אחרי שצמצמו מ-50 שהיו פעם), Shaken or Stirred, ברמות שונות של מחירים די גבוהים (מ-17 עד 33 דולר), בירות בוטיק ייחודיות, יינות ומשקאות חריפים רבים נוספים. יש גם תפריט אוכל מצומצם בו אפילו יש מנות ידידיות לטבעונים.

הזמנו שנינו סיבוב ראשון של קוקטיילים, כשאני הלכתי על Tripwire, על בסיס סינגל מאלט 12 שנה ורום. המתאמן הזמין קוקטייל אחר וגם משהו לנשנש – באנס טבעוני שהיו ממש טעימים. מכיוון שהקוקטייל היה מעורבב הורגש בו בעיקר טעמו של הסינגל מאלט האיכותי והחזק.

המשכנו לסיבוב שני של קוקטיילים. הפעם בחרתי בקוקטייל מעורבב – Planet Caravan, על בסיס Scotch, שהורגש קצת פחות מהקוקטייל הקודם – גם כן מצוין.

בין לבין קפצתי גם לשירותים, שעליהם שווה לכתוב בגלל הקטורת, העץ והתאורה העמומה, שנותנים הרגשה כאילו באתם למסאג'.

המתאמן המשיך לבדו לקוקטייל שלישי, ולאחר מכן סיימנו והמשכנו אל היעד הבא בפרופיל שונה לחלוטין.

בדרך גיליתי סניף של VanLeeuwen, גלידריית בוטיק לה יש גם מבחר גלידות טבעוניות (10 טעמים שונים). אז עצרנו לגלידה, שאכן היתה טעימה מאוד.

הפעם נשארנו באזור האיסט וילאג' ונכנסו אל פאב אירי McSorley's Old Ale House, שהינו הפאב הותיק בניו יורק (משנת 1854), עליו שמעתי מהבוס האירי שלי לשעבר כשיצאנו יחדיו לשתות.

במקום מגישים רק בירה כהה או בהירה (וקצת נשנושי פאב), כשאת הבירה מגישים בשתי כוסות (ביחד אמור להיות פינט). אני הלכתי על הכהה, המתאמן על הבהירה, כשהבירה היתה לא רעה, אך חוץ מזה אין שם משהו מיוחד יתר על המידה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשסיימנו את הערב רווי האלכוהול (כולל שתי כוסות יין עוד במסעדה לפני כן) ונפרדנו לשלום ברחובות הריקים בלילה בניו יורק.

במהלך הימים יצא לי פחות להתמקד במסעדות טבעוניות חדשות הפעם. אכלתי כמה וכמה פעמים בשני הסניפים של Peacefood Cafe באפר ווסט סייד ובוילאג' בהם ניסיתי מגוון מנות כשלא נרשמה שום אכזבה. מומלצים במיוחד – הקיש הטבעוני המצוין, מרק ברוקולי מוקרם (אם יש), Green Power Smoothie, והמוס שוקולד על בסיס אבוקדו שהוא גם רואו.

וכמובן אם אתם כבר שם אל תוותרו על טיול או ריצה (עדיף לא אחרי יותר מדי אוכל ואלכוהול בלילה שלפני) בסנטרל פארק.

 

ניו יורק 2019 (חלק א') – טבע, מבשלות, בירות, אוכל טבעוני ועוד

יצא קצת ארוך, אבל שווה לקרוא….

כלפני שנתיים ושלוש יצא לי גם השנה לטוס (לרגל אירוע משפחתי) לארה"ב בחודש מאי.

כמו ב-2016 ו-2017, קבעתי עם הבעז"ב לצאת לטיול טבע/בירה (הפעם בלי פלייאוף), הפעם לפארק אדירונדק – הגדול ביותר בארה"ב, בצפון מזרח מדינת ניו יורק.

יצאנו לדרך צפונה מניו יורק במזג אוויר קריר וגשום. דאגנו מראש לסמן בדרך צפונה מבשלות בירה ונקודות עניין.

בשעות הצהרים המאוחרות הגענו אל הנקודה הראשונה באולבני, בירת מדינת ניו יורק – Druthers Brewing Company.

המבשלה זוכת הפרסים נוסדה בשנת 2010 ולה שלושה מקומות במדינת ניו יורק. זאת באולבני ממוקמת באזור תעשיה בעיר, וכשהגענו לא נראה מבחוץ שמתרחש שם יותר מדי, למעט אשה צעירה שיצאה החוצה הפילה שקית עם בקבוקי בירה שנשברו (כנראה מההתרגשות).

נכנסנו פנימה למבשלה/בר. המקום די גדול כשחציו הוא המבשלה וחציו שולחנות ישיבה ובר – שם התיישבנו.

מכיוון שהיתה עוד דרך ארוכה לפנינו החלטנו לחלוק ביחד מגש טעימות כשכל אחד בחר 3 בירות, כשהבעז"ב הלך על פילזנר, לאגר וחיטה, ואני הלכתי על איילים  – אחת זוכת פרסים בסגנון סקוטי, אמבר, ו- Northeast PA.

בגזרת האוכל לא בניתי על משהו טבעוני מיוחד בשבילי. אך שמחתי לגלות שהקדמה הגיעה גם לכאן ויש אפשרות להזמין את ה-Beyond Meat Burger וכך עשיתי.

הבירות היו מצוינות במיוחד אלו שזכו בפרסים. בעוד אנו יושבים שם המקום אפילו החל להתמלא במבלים ואנו המשכנו משם הלאה צפונה.

הגענו אל Lake George, עיירת נופש ידועה ליד האגם. מכיוון שעונת התיירות עוד לא התחילה שם רשמית, ועקב מזג האוויר החורפי, העיירה היתה די נטושה, כשרוב המקומות בה היו סגורים. החלטנו להמשיך הלאה צפונה אל Lake Placid (שם התקיימו משחקי אולימפידת החורף ב-1980 עם הנס על הקרח).

הגענו אל העיירה שממוקמת על שפת אגמים ובין ההרים בשעת ערב. היה קר מאוד (3 מעלות), התמקמנו באיזה מלון זול, והלכנו לבר ספורט שאין מה לרשום עליו יותר מדי (כמובן שיש בו מבחר בירות גדול) שם ראינו בשידור חי את גולדן סטייט נגד פורטלנד.

למחרת נאלצנו לוותר על תוכניותנו לכבוש את הפסגות של ההרים (עקב שלג, קרח ובוץ בשבילים). במקום זאת הספקנו בשני טרקים לא ארוכים אך יפים באזורים קצת יותר נמוכים.

Mount Jo – Adirondack

אחרי שסיימנו קפצנו אל מבשלה מקומית צעירה יחסית – Big Slide Brewery משנת 2016, גם היא זוכת פרסים.

הסתבר שיש הפי האוור של 1+1 על הבירות והקוקטיילים אבל רק אם יושבים על הבר, אז עברנו לשם מהשולחן.

הבעז"ב החליט לנצל את המבצע והזמין פינט (אמריקאי) פילזנר להתחלה, כשאני ויתרתי על ההפי האוור והזמנתי מגש טעימות של 6 בירות (195 מ"ל כל כוס) – APA עם פלפל חריף, סוגים שונים וייחודיים של IPA ו-UBU שמיושנת בחביות ברבן.

תפריט האוכל במקום הוא על בסיס Farm to Table (אפשר למצוא אותו באתר). הפיצה הטבעונית – עם גבינת קשיו ביתית ו Impossible Sausage – פשוט דרשה שאזמין אותה, כשהבעז"ב הזמין כריך בשרי.

גם כאן הבירות היו איכותיות ביותר, חזקות וייחודיות, כשבהחלט נהנתי מכולן. הפיצה לעומת זאת היתה מבטיחה יותר על הנייר, כשהגבינת קשיו הביתית היתה יותר פירורית, והנקניקיה הטבעונית די התייבשה בתנור, מה שגרם לכל הציפוי של הפיצה די להתפרק.

Big Slide Brewery

הבעז"ב הזמין פינט נוסף של פורטר הפעם, וממש התלהב מהכריך שאכל.

מבושמים ושבעים חזרנו לעיירה שם התמקמנו הפעם במלון מפנק יותר מול האגם, כשאת המשחק של מילווקי-טורונטו ראינו בחדר הפעם.

בבוקר שלאחר מכן ביקרנו במתחם של מפלים וגשרים תלוייה יפיפיים (Gorge Falls). ניסינו לעלות לתצפית לאחד ההרים אך הדרך היתה סגורה, כשבמקום זאת קפצנו לביקור במקלט לשיקום חיות בר שנפגעו – דובים (אותם דווקא לא ראינו), זאבים, נשרים, בובקאטס ועוד.

בדרך חזרה דרומה עצרנו בלייק ג'ורג', הפעם במזג אוויר יפה. ישבנו מול האגם ושתינו בירה ממבשלה מקומית, כשמסביבנו חגגו צעירים מקומיים.

הנסיעה משם חזרה לניו יורק היתה ארוכה, כשבסביבות 17:00 הגענו אל השיי סטאדיום – אצטדיון קבוצת הבייסבול של הניו יורק מטס. לאחר קטע אמריקאי משעשע עם החנייה, נכנסנו אל הפאב וגם המבשלה של מיקלר (Mikkeller).

מבחר הבירות הייחודיות מרשים ביותר (כ-60) – קשה לבחור. מכיוון שבמקום היה גם אירוע חברה כלשהו, החוויה הכוללת (שירות ואוכל) היתה פחות טובה, זאת לעומת ברים אחרים של מיקלר בעולם (סן פרנסיסקו, בנגקוק).

החזרנו את הרכב ונסענו לניו יורק (עם נהג אזרביג'אני שאשתו ישראלית עם משפחה בראשון כמובן) ל Lower East Side שם התמקמנו.

הלכנו לארוחת ערב במקום מקסיקני טבעוני (Jajaja), רק כדי לגלות שיש שעה וחצי המתנה. חיפשנו משהו אחר בסביבה ובסוף פשוט התיישבנו במקום ויטנאמי נחמד לארוחה טובה.

משם עלינו לבר בירות בוטיק באיסט וילאג' –  Alphabet City Beer Company.

הייחודיות של המקום היא בין היתר שכל חבית שנגמרת מוחלפת באחת שונה לחלוטין. שתינו שנינו בירות טובות מההיצע שהיה וצפינו ברבע השלישי של פורטלנד-גולדן סטייט (כשנראה היה שלפורטלנד עוד יש סיכוי).

חיפשנו בר נוסף עם קצת יותר אווירה לראות את הרבע האחרון של המשחק, אז חזרנו לאיזה מקום שכונתי שראינו בדרך. למרות שגם שם יש היצע של כ-30 בירות מהחבית, רובן היו די סטנדרטיות (הייניקן, סטלה וכדומה), וגם לא היתה אווירה מיוחדת מדי.

ובזאת הסתכם המסע המשותף שלנו הפעם (עד שנה הבאה?).

בקרוב יתפרסם חלק ב' ובו יופיע גם המתאמן הלוגם, יש למה לחכות…

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים – ניו יורק, ארה"ב 2017 (חלק ג')

אז אחרי בילוי קצר בניו יורק ואחריו טיול מהנה עם הבעז"ב והרבה בירה במיין ובוסטון חזרתי שוב לניו יורק.

יצא קצת ארוך אבל שווה לקרוא, שלא תפספסו את הבר מספר 1 בעולם ועוד.

השעה היתה כבר שעת ערב מוקדמת והסתובבתי באזור צ'לסי ובטיילת של  ה High Line. כעבור זמן מה הייתי רעב וניסיתי לקבוע עם המשועבד, ששהה אף הוא בעיר עם בת זוגו וגיסו, לארוחת ערב. הם התעכבו ואני חיפשתי משהו טבעוני נחמד באזור. למרות שעשיתי הכנה לפני, לא היה באזור משהו חוץ מהבלוסום, בה הייתי כבר בשנה שעברה ורציתי משהו אחר. נעזרתי ב-Google Maps ו Yelp לראות מה נמצא באזור וכך הגעתי ל Vita, גן עדן טבעוני להגדרתם, על השדרה השמינית ליד רחוב 18.

המקום, שנראה די חדש, היה אמנם ריק, אבל התפריט נראה לי מעניין, אז החלטתי להיכנס ולשבת בפאטיו שבפנים.

מכיוון שהייתי שם די לבד, זכיתי לתשומת ליבו האישית ועזרתו של המלצר הנחמד. בחרתי להזמין פאייה ויטה, עם צ'וריסו סייטן וללוות את זה בשייק פינה קולדה עם אוכמניות.

השייק הגיע במהירות, והיה חלק, מתקתק, חמצמץ וטעים. גם האוכל הגיע בעקבותיו מהר, כשהפאייה לא היתה גדולה מדי, אך די טעימה והרכיבים הרגישו טריים ואיכותיים. התפנקתי גם בקינוח – טירמיסו טבעוני, עם מרקם עוגתי, שהיה לא רע בכלל.

לאחר מכן הלכתי לפגוש את המשועבד וחבורתו שישבו ואכלנו במסעדה תאילנדית קצת יותר פופולרית ליד היוניון סקוור. כשהם סיימו רצינו להמשיך לבר קוקטיילים ספיק איזי איכותי ליד (Raines Law Room), בו כבר ביליתי בעבר בהנאה, אבל ויתרנו בגלל רשימת ההמתנה ארוכה.

בבוקר שלאחר מכן שוב הגיע הסוף שבוע, ואחרי המתנה בשמש הקופחת מתחת לגשר ברוקלין שמתי את פעמיי עם המעבורת אל צפון וויליאמסבורג ל Smorgasburg Market, שוק אוכל שפעיל בימי שבת וראשון.

בשוק יש שלל דוכנים מגוונים ומעניינים, דונאטס שעשויים מספגטי, צ'יפסים ונאצ'וס מיוחדים ועוד מאכלים מכל הסוגים והמינים. הסתובבתי קצת בין הדוכנים, שרובם לא היו רלוונטיים בשבילי, עד שמצאתי דוכן נחמד של בורגרים וסנדוויצ'ים מהצומח, שם הזמנתי בורגר סלק שהיה קצת חריף וקצת שרוף, אבל די טעים.

מה שנחמד בשוק האוכל, זה שהוא לא המוני מדי ולא תמצאו בו רשתות אוכל או מותגים מוכרים (מישהו אמר טעם העיר?), יש אזור ישיבה גדול ליד הדוכנים, הופעות, מוזיקה ועוד.

אחרי שסיימתי את הבורגר, הלכתי בחזרה לדוכן שראיתי בהתחלה, בו מגישים שייקים שעשויים מ-100% פרי, כולל הכוס בה שותים. הטעות היתה שלא הלכתי לשם בהתחלה, כי בינתיים התור כבר גדל, אבל השייק אננס היה שווה את ההמתנה.

המשכתי להסתובב ברחובות המעניינים בוויליאמסבורג, כשבסוף מצאתי את עצמי באיזה בר שכונתי נחמד – Sugarburg, בו גם כן מגישים שלל בירות בוטיק מהחבית, כשכמעט את כולן לא הכרתי (יש גם טייק אווי בבקבוקים מיוחדים). הלכתי על משהו מקומי – Bronx Summer Pale Ale שהרווה את צמאוני.

חזרתי למנהטן שם קבעתי עם קרובי משפחה להצגה וארוחת ערב. הייתי באזור הסוהו ולא ידעתי איפה כדאי לאכול ליד. שוב נעזרתי בחבריי המקוונים כדי לגלות שיש מסעדה אסייתית טבעונית בטווח הליכה –LuAnnes' Wild Ginger, שנראתה מאוד נחמדה.

ישבנו שם שני מבוגרים וילדה, והזמנו כמה מנות מהתפריט הנרחב – פנקייקים, שניצלוני סויה, אגרולים, דאמפלינגס תרד, מנת ירקות מאודים, אורז מטוגן עם כל מיני תוספות, דלעת ערמונים מאודה ונודלס כמובן. כל המנות היו טובות וטעימות (ולא שוחות ברוטב) בלי אף נפילה.

לקינוח הזמנו שתי מנות – בראוניז שוקולד עם גלידה וגלידת טופי מלוח, שגם הן היו מוצלחות, משם המשכנו לברודווי למחזמר טוב – School Of Rock, כשלאחר מכן כבר היה כבר מאוחר והייתי עייף מדי מיום ארוך מכדי לצאת ולשתות.

שוב הגיע הבוקר, כשאותו פתחתי עם קאפקייס טבעוניים מצוינים ב Erin Mckenna's Bakery הטבעונית, נטולת גלוטן ואף כשרה ב Lower East Side.

אחרי יומיים בניו יורק בלי קניות, החלטתי להמשיך עם המגמה, ולנצל את מזג האוויר הנעים לטיול בסנטרל פארק. בפארק היו לא מעט אנשים, זוגות שהתחתנו, הופעות רחוב ועוד, אך הכל ברוגע ונעימות, פשוט ליהנות. סוף סוף הצטרפו אליי גם המשועבד וחבורתו, שלקחו הפסקה מהקניות, ואנו טיילנו ביחד מסביב לאגם, ב Rabmle ועוד.

השעה היתה כבר כמעט 15:00, כשיצאנו מהפארק באזור השדרה החמישית, אך אני לא אכלתי שום דבר מהבוקר אז נפרדתי מהם וחיפשתי משהו לאכול בסביבה. ידידיי החדשים עזרו לי למצוא מקום טבעוני שנקרא La Botaniste לא הרחק משם אז אליו הלכתי.

זו היתה החלטה טובה, כשבמקום מגישים מגוון תבשילים טבעוניים בריאים וטעימים עם תוספות ועוד. אני הלכתי על הספייסי צ'ילי סין קרנה (ללא בשר) שהוגש על גבי קינואה ואורז מלא, תה לימונדה קר, ומוס שוקלד עם בראוניז לקינוח – ארוחה טעימה ומזינה.

לצערי לאחר מכן הגיע הזמן לקצת שופינג (רובו לא בשבילי), וכך ירדתי למטה כמה בלוקים על גבי השדרה החמישית.

הייתי צריך למהר, כי קבעתי שוב עם המתאמן הלוגם, שהזמין עוד כמה חברים, לצאת לבר, ולא סתם בר אלא ה Dead Rabbit, שנבחר כבר מספר אחד בעולם בשנים 2015 ו-2016 ע"י המגזין פורבס, והיה אצלי ברשימה כבר בשנה שעברה, אך לא הספקתי בו אז לבלות.

מה שנחמד בבר הוא שאי אפשר להזמין מקום מראש (אחרת כנראה לא היה לנו סיכוי), אז פשוט הגענו אליו לקראת 8 בערב וקיווינו לטוב (מכיוון שהיה זה יום חג, האזור בו הוא נמצא – הדאונטאון, היה די ריק, מה שכנראה שיחק לטובתנו).

נכנסו אל הבר שמחולק ל-3 קומות. הראשונה – The Taproom, פאב לכל דבר. השנייה – The Parlor, מקדש הקוקטיילים. והשלישית לאירועים פרטיים.

כמובן שלקומה השנייה היתה רשימת המתנה, אז לקחנו זמזם, ונכנסנו אל הקומה הראשונה, שהיתה עמוסה ובה היתה להקה בהופעה חיה. מבחר הבירות במקום יחסית לברים אחרים בעיר לא גדול, אך גם פה אפשר למצוא כמה בירות בוטיק מהחבית, אז הזמנתי לי Bells Two Hearted.

בינתיים הצטרף אלינו החבר הרביעי, שהתברר ששירת איתי בצבא לפני שנים, וגם בחור אירי שיכור במקצת שלא היה שייך אבל ניהל איתנו שיחה משעשעת.

בדיוק סיימנו את הבירות, כשהזמזם צפצף, ואנו עלינו כלאחר כבוד לקומה השנייה שם נמצא בר הקוקטיילים.

התיישבנו בשני שולחנות קטנים יחסית ליד הכניסה, ומלצרית בתלבושת אדומה הגישה לנו את התפריטים עם הסבר מצורף. תפריט הקוקטיילים הוא קומיקס על בכיכוב Dead Rabbit, כשאחרי כל פרק מופיעים 6 קוקטיילים, וכך מתפתח התפריט במקביל לעלילה מהקל לכבד, בתפריט כזה עשיר ומורכב קשה להתמקד.

אחרי דקות ארוכות וקצת שאלות החלטנו מה להזמין. אני פתחתי עם קוקטייל Bushwacker ע"ב קוניאק, שקדים, שזיף, אננס ועוד, כשבמקביל הזמנו גם קצת אוכל ונשנושים.

הקוקטיילים זרמו לשולחן, והאוכל (שלא היה העיקר) הגיע גם הוא מתישהו. בהמשך הזמנתי סיבוב נוסף הפעם את ה Holy Smoke ע"ב וויסקי, אגוזי מקדמיה, קוקוס, אננס ועוד.

שתיתי לא מעט קוקטיילים מוצלחים בחיי (וגם כאלו שלא), ואין ספק שאלו היו בין המוצלחים ביותר – מדויקים, חזקים, לא יותר מדי מתוקים או עם הרבה קרח, עם הכמות הנכונה של כל הרכיבים שבפה טעמיהם משתלבים.

נהנינו מהמקום, מהקוקטיילים, מהאווירה והחברה, אבל כל ערב מגיע מתישהו לסיומו וכך היה גם כאן. נשאר רק עוד יום אחד.

מזג האוויר ביום האחרון היה גשום וקריר. הסתובבתי ברחובות עד שהייתי רעב ולקחתי מאפה ומשהו מתוק טבעוני בדוכן ביוניון סקוור, שלא היו כאלה טעימים.

המשכתי להסתובב באזור הסוהו, הלואר איסט והאיסט וילאג', עד שבשעות אחה"צ, התחלתי להיות רעב. חיפשתי שוב בסביבה מקומות מעניינים, אך בגלל החג היו רבים מהם סגורים.

לבסוף הגעתי אל ה Urban Vegan Kitchen בווסט וילאג' – דיינר/לאונג' טבעוני, שבו החיות מופיעות בתמונות הסלבס שעל הקירות.

כמו אסיר שאוכל את הארוחה האחרונה שלו (במקרה שלי בניו יורק), החלטתי להתפרע. הזמנתי 2 מנות ראשונות – תירס רחוב מקסיקני צלוי על מקל עם גבינה טבעונית טעימה והכל, וברוקוליני שום פריך וטעים. למנה עיקרית הזמנתי את הבורגר עם צ'יפס, ולקינוח בראוני סאנדיי – יאמי! בהחלט קומפורט פוד כמו שאת המקום מתארים.

נותרו לי כמה שעות להשלמות, כשלפני שעזבתי את העיר לא ויתרתי על בירה אחרונה בפאב שכונתי בסוהו, בו הבעלים הוא גם הברמן שגדל עם הבר ב-30 השנים האחרונות.

 

לסיכום: לא צריך להתכונן יותר מראש בניו יורק, אם יוצאים (ומחפשים) מגלים מקומות נפלאים. נכון שתמיד עוזבים בתחושה שלא הספקנו מה שרצינו (אוכל, בילויים, קניות ומה לא), אבל זה רק משאיר לנו מוטיבציה לחזור שוב כמה שיותר בקרוב (או לפנטז על רילוקיישן שכנראה לא יבוא).

 

 

 

 

 

 

 

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

לשתות בניו יורק – כי איך אפשר שלא?

אז אחרי הפוסט הקודם על סן פרנסיסקו ואזור המפרץ אדלג לרגע על האוכל הטבעוני שם ואעבור ישר לשתייה בניו יורק שם התארחתי אצל המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם). זה לקח אותי לברים בהם הוא אוהב לשתות, לא שחסרים ברים טובים בעיר בהם אפשר לבלות.

אגב בארה"ב יש יותר מ-4000 מבשלות! מה שמבטיח שבכמעט כל בר או פאב תמצאו בירות שונות ואיכותיות.

 

Blind Tiger Ale House

אחרי סיבוב רגלי ארוך בצ'לסי מרקט, ההיי ליין ויוניון סקוור, הגענו אל אזור הוושינגטון סקוור בואכה הווילאג', שם הלכנו אל המקום שאהוב על הלוגם, ובמקרה (או שלא) גם מדורג מספר 1 בעיר ב RateBeer.

היתה זאת שעת אחה"צ ביום ראשון והפאב הקלאסי, בו יש 30 ברזים של בירות קראפט איכותיות, היה מלא (גם באמצע השבוע בשעת צהריים היו בו לא מעט אנשים).

עם מבחר שכזה שוב התלבטתי מה להזמין עד שהחלטתי על ה- Back in Black (בירת Black IPA) של מבשלת 21st Amendment (שהיא דווקא מסן פרנסיסקו), והלוגם הזמין American Wheat. לגמנו את הבירות הטובות באיטיות במושב מאולתר על אדן האח (ללא אש כמובן) והמשכנו להסתובב בעיר.

 

George Keeley

חיפשתי איזה בר שכונתי טוב באזור של האצן (Upper West) לראות את משחק מספר 6 של גמר המערב והוא המליץ שנלך לג'ורג' קילי, שם אפשר גם למצוא בירות טובות לשתות תוך כדי.

הגענו אל הבר כמה דקות לפני המשחק אחרי ארוחה טבעונית זריזה וטובה לא רחוק משם והתיישבנו על הבר. מאחורי הבר יש מסך דיגיטלי עליו מוצגות הבירות הזמינות ב-23 הברזים שבמקום, כולל מצב הבירה בחביות. חוץ מזה פזורים מסביב לפחות 7 מסכים בהם מוקרנים משדרי ספורט שונים (בייסבול, הוקי וכדורסל), כשברקע מתנגנת מוזיקה, כך שלא שומעים את השדרים והפסקול.

ביקשנו כמה טעימות עד שהחלטנו להזמין. הלוגם לקח בהמלצתי את ה No Hero, בירת Oatmeal Stout של מבשלת Evil Twin (התאום הזהה הרשע של מיקקלר מהפוסט הקודם על סן פרנסיסקו, סיפור לפוסט אחר וארוך בפני עצמו). ואני לקחתי APA – Smells like a safety meeting של מבשלת Dark Horse, למיטב זכרוני.

הבירות היו טובות וכך גם המשחק, כולל הערות הביניים המשעשעות או המעצבנות של האמריקאים שישבו בבר. במחצית השנייה של המשחק הזמנו סיבוב נוסף, אני הלכתי הפעם על ה- No Hero, ואילו הלוגם הזמין סיידר חזק ומלא (Hard Cider) של מבשלת Hard Sin מניו יורק – מומלץ!

כשהתחיל הרבע הרביעי, הברמנים כיבו את המוזיקה ושידרו גם את הפסקול של המשחק, כשכל הנוכחים בבר צפו בו בעניין והריעו לקבוצתם – הרוב היו לטובת גולדן סטייט, שלבסוף גם ניצחה, כנראה בגלל שבאתי עם החולצה הצהובה.

 

 

Surf Bar

אי אפשר להגיע לניו יורק ולא לקפוץ גם לשכונה המגניבה העכשווית – וויליאמסבורג שבברוקלין, שם נפגשנו לפטי, בת זוגו הבלתי נראית ואני עם הלוגם.

אחרי בירה זריזה בפאב שכונתי סטנדרטי חביב, לקח אותנו האצן אל ה Surf Bar, סוג של בר גלישה/פיראטים בו על הרצפה יש חול ים, ועל התקרה גלשנים גם.

התיישבנו בחצר הנעימה שמקושטת באורות צבעוניים, כמובן שלידינו ישבו ישראלים-מקומיים, והתלבטנו בין קוקטיילי הטיקי השונים, כשהאצן סיפר לנו שבזה הם מתמחים. לקח לנו קצת זמן, והמלצרית קצת התרגזה אבל בסוף הגענו להחלטה.

הלוגם ואני הזמנו את אותו הדבר – RumRunner, ע"ב רום שחור עם אננס, תפוזים ועוד. כשהבלתי נראית הזמינה קוקטייל אחר, ואילו בת זוגה לפטי, שוב לא שתתה.

הקוקטיילים הוגשו לנו בכוסות פלסטיק עם קש ומטרייה, והיו נחמדים, אך לא מוקפדים כמו בברי קוקטיילים נחשבים. בכל מקרה היתה בחצר היתה אווירה טובה, אפילו אחרי שהאורות נכבו שם משום מה וישבנו בחשכה.