הרבה חדשות ללא בשורות

 זמן: שני בלילה, מאי 2024

מיקום: שוק לוינסקי וסביבתו, תל אביב

רקע היסטורי: עד לפני 5 שנים היה אזור שוק לוינסקי וסביבתו הקרובה סוג של מתחם בילוי אלטרנטיבי/מחתרתי לעומת ההמולה המיינסטרימית של פלורנטין. בשנים האחרונות, עם הפיכתו למדרחוב, פתיחת פארק המסילה הסמוך ועוד, הפך לאזור בילוי אטרקטיבי ועמוס לרוב, בימים וגם בלילות, כשמקומות בילוי נפתחים ונסגרים בו חדשות לבקרים.

הסיפור: פסח וכל מה שכרוך בו חלפו ועברו, הגיע הזמן לקבוע לבירה עם לפטי ונטול הכינוי, כשעבר זמן רב מדי מהפעם האחרונה בה נפגשנו שלושתנו יחדיו.

החלטתי הפעם לצאת לאזור שוק לוינסקי, לבדוק כמה מקומות ישנים ו/או חדשים לידם חלפתי בחודשים האחרונים.

נטול הכינוי ואני הגענו לאזור קצת לפני 21:00, כשחשבתי להתחיל בסיבוב ראשון של בירה זולה, בבירה ב-15 ש"ח בסמטת השוק שם לא הייתי זמן רב. כשהגענו אל המקום גילינו שהבירה קצת יותר יקרה (18-20 ש"ח), לא נורא, רק שכמעט כל הבירות מהחבית שם לא היו זמינות, אז אין באמת בחירה, לפחות לא באמת בבירה טובה.

חתכנו משם למדרחוב, שם בחנות היינות המוארת מדי מאנו וינו, אפשר גם לשבת בחוץ עכשיו ולשתות. לפחות הוסיפו פרגולה כך שעכשיו זה מאיר פחות.

חלפנו ליד הפינה בה שכן עד לא מזמן סניף של הגולדה שנסגר לשמחתי. מה שהוביל אותי לדיון עם נטול הכינוי על למה הם לא משהו (מתוק ויקר מדי), ולמה באופן כללי רשתות שמשתלטות על המרחב העירוני זה לא דבר חיובי.

המשכנו במעלה המדרחוב שם נפתח בפינת נחלת בנימין טוסט לוינסקי במקום בר היין rehab, ובהמשכו גיליתי עוד בית אוכל חדש – "הקטן", שנראה קצת מפונפן.

משם פנינו שמאלה אל רחוב החלוצים, כשלקראת סופו חלפנו ליד ה"בר-אילן",  שנחשב אולי לפאב המקומי לפי מה שקראתי, אך נראה קצת מקום זקן מדי אפילו בשבילנו.

נטול הכינוי התחיל לאבד סבלנות כהרגלו (צריך לתת לו קודם לשתות ואז להסתובב), אז משם המשכו במורד דרך יפו אל המקום שאליו תכננתי שנלך לסיבוב שני.

בדרך, במעבר שמוביל מדרך יפו לסמטת השוק, מצאתי עוד מקום חדש שלא הכרתי – Riha HiFi, סוג של בר יין מבית פיצה LILA, שלא הספקתי לתהות על קנקנו.

מרחוב הרצל ראיתי מרחוק מקום חדש בסמטת בית הבד, אך נטול הכינוי כבר היה לחוץ מדי שנגיע כבר אז הלכנו משם ישירות אל הבירה בר – Beera Bar, שנפתח לפני קצת יותר מחודש במקום הביר שופ, בו כבר הספקתי לשבת ולשתות.

לבר, שהיה די רגוע (לא שבד"כ הוא רועש ותוסס), התווסף תפריט אוכל מצומצם, אפשרות ליין, בירות בפחיות מהמקרר וגם סוג של הפי האוור – 1+1 עד 19:44. דווקא בגזרת הבירות מהחבית הוא קצת התדרדר – כשלעומת הפעם שעברה אז היו בו 18 בירות זמינות מתוך 24 ברזים, הפעם היו רק 14 זמינות. גם זה עדיין טוב, אבל תמיד נשמח לעוד.

נטול הכינוי הזמין חצי ארדינגר (33 ש"ח) במהרה. אני הלכתי שוב על ה Hazy Delivery של Pinta שטעמה לי בפעם שעברה (36 ש"ח ל-400 מ"ל), ומנת נאצ'וס לנשנש יחד איתה (27).

התיישבנו בשולחן בחוץ עם הבירות וחיכינו ללפטי שטען שהגיע ברכבת הקלה מהבקעה שיצטרף אלינו. עוד לפני שהגיע קיבלנו גם את הנאצ'וס שהיו די סתמיים ויקרים יחסית לגודל הקערה.

כשסוף סוף לפטי הצטרף, דווקא לא הזמין אף הוא חצי ארדינגר אלא את החיטה הבלגית (33), ויכולנו לשבת לשתות את הבירות כולנו בכיף, כשדיברנו על עבודה, חופשות, תוכניות לקיץ ועוד.

כשסיימנו את הבירות התלבטנו האם להמשיך לסיבוב נוסף, אך החלטנו בסופו של דבר לוותר.

בדרך חזרה, עברנו שוב ליד סמטת בית הבד, שם עצרנו הפעם לבדוק מהו המקום החדש. התברר שזהו הלאבה – Lava, סוג של מזללה איטלקית עם ריח טוב ומחירים יקרים, של זה המכונה ה"פסטה נאצי", שאינו מתחייב ללוחות זמנים.

LAVA – תפריט

לסיכום: לא מעט מקומות חדשים נפתחו בשוק וסביבתו בחודשים האחרונים. אך כמו במשדרי החדשות, גם מערב זה לא יצאנו עם בשורות מעניינות, אולי בפעמים הבאות.

לגבי הבירה בר שכבר חגג יותר מחודש. בינתיים לא נראה שהוא שדרוג או תחליף הולם של הביר שופ, גם כאן נמשיך לחכות.

3 כוכבים לבירה בר – אפשר לבקר,  כדאי אם אתם מחפשים מבחר קצת שונה וגדול יותר של בירות מעניינות.

Beera Bar – המקום החדש

 זמן: שלישי בלילה, אפריל 2024

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. BEERA Bar Tel Aviv, בירה בר תל אביב נפתח בתחילת השבוע, במקום הביר שופ ששכן שם בשש וחצי שנה האחרונות (ולפניו הבודהה בורגר למי שזוכר) ע"י חברה מרמת גן הפועלים בתחום הבירות ומייבאים בירות שונות לארץ, ומפעילים גם בר וחנות בירות באותו שם בריגא, לטביה.

הסיפור: רק ביום שישי האחרון היינו באירוע הסגירה של הביר שופ וכמובטח כבר קבעתי למפגש בבירה בר החדש עם הירושלמי, המלומד והחולוני המעופף, שהגיע הפעם לביקור האביב  שלו מאמסטרדם (בביקור החורף היינו בגוגיס).

הירושלמי ואני הגענו אל המקום קצת אחרי 21:30, כשמפינת הרצל כבר אפשר לראות חלק מהשינויים שנעשו – הלוגו המואר של הבר החדש מעל ושולחנות עגולים קטנים במקום אלו הגבוהים שהיו שם לפני כן בחוץ.

גם בפנים בוצעו כמה שינויים – הטבלה המחזורית של הבירה הוחלפה בציור קיר צבעוני, הברזים והבר עדיין במקום, אך מעליהם תפריט הבירות עבר שינוי ללוח ירוק נפרד לכל ברז, כשעכשיו אמורות להיות בו 25 בירות מהחבית בסה"כ. את תפריט הבירות והביקורות עליהן אפשר למצוא גם בדף של המקום באתר של Untappd.

BEERA Bar (בירה בר) – תפריט הבירות החדש

שאלתי את הברמן הצעיר (שעבד שם בביר שופ גם כבר כמה שנים) אם יהיו בסוף גם 30 בירות מהחבית, כמספר הברזים. הוא ענה לי שלא, כשלדבריו שום בר לא צריך באמת יותר מ-25 ברזים.

חידוש נוסף במקום הוא הבירות של מבשלת הבוטיק Pinta הפולנית (אותה הכיר ואישר גם הקורא ניימן שמתגורר בוורשה), כשהירושלמי ואני התלבטנו עם הברמן מה מהן כדאי להזמין – בסוף הלכנו שנינו על Hazy Delivery בכוס של 400 מ"ל (36 ש"ח), כשהזמנו גם מאנצ'יס לנשנש (20 ש"ח לשלישייה) ופיצה (44) עם תוספת בצל (4) לירושלמי (בהמשך צפויים להיות עוד מאכלים ונשנושים).

באנו להתיישב בחוץ כשאלינו הצטרף החולוני המעופף, לו הזמנתי חצי מלכה אדמונית (33) והשקנו לחיים. חילקתי לחברים גם מאפינס הפתעות טבעוני שהכנתי בבית, כשאחר כך ניסינו לשכנע את החולוני שיש בו גם הפתעות מיוחדות אותן הוא עדיין לא ניסה אצלו בעיר (כמו בסצינה בסרט הקאלט יורוטריפ – שווה צפייה למי שלא מכיר).

ה-Hazy Delivery היתה טובה מאוד, IPA איכותית, עסיסית ופירותית, שהחסרון העיקרי שלה היתה שנגמרה מהר מדי (מקווה שיוסיפו גם קנקנים).

בעוד אנו לוגמים ומנשנשים סיפרתי לחברים בין היתר על סרט שראיתי בטלוויזיה בשבת עם העכברושית – דפיקה בדלת עם קיאנו ריבס, ממנו היא קצת הזדעזעה – אל תתפתו להצעות מפתות זו המסקנה.

המלומד, שאחרי שהתלונן שמאוחרת לו מדי השעה, הגיע רק אחרי 22:00 והצטרף אלינו לשולחן. הוא הזמין חצי Volfas Engelman Blanc – בירת חיטה בלגית (33), שהיתה לו קצת פחות טעימה משציפה – עם טעם לוואי של לימון לדבריו.

המשכנו לסיבוב שני הפעם של Vocation Hop Skip and Juice, הירושלמי ואני עם 400 מ"ל (36) והחולוני עם רבע ליטר בלבד (32, לא ברור למה ההבדל במחיר כל כך קטן).

תוך כדי ניגשתי לשוחח קצת עם מקלאגר, שהגיע אף הוא עם חבר גנרי למקום, ושתה לו שפאטן "IPA".

הבר נשאר די רגוע, כשחוץ מחבורת נשים לא צעירות, שהתיישבו ונראו פחות שייכות, לא קרה בו יותר מדי – בשבילנו גם זה טוב.

לקראת 23:30 ביקשנו את החשבון, וכששילמנו אמר לי הברמן שבימים הקרובים יווספו גם הבירות החסרות.

המשכנו משם רגלית צפונה על הרצל. בשביל החולוני נכנסנו אל בית המעליה (המעלית הראשונה של תל אביב שחוגגת 100 השנה), שם שוכן היום ההרצל16 עם החצר האנגלית היפה. משם הלכנו עוד קצת אל האוטלו בפינת לילנבלום וסיימנו את הערב עם גלידה טובה וזכרונות מהימים שרצנו 2 ק"מ בפחות מ-7 דקות.

לסיכום: כמו קודמו גם המקום החדש של ה BEERA Bar מציע מבחר יפה של בירות בוטיק איכותיות באווירה תל אביבית נינוחה, אך עדיין מוקדם להגיד אם גם הוא יהפוך בשבילי לסוג של ברירת מחדל באזור כפי שהיה הביר שופ לפניו.

אין דירוג בשלב זה בסולם עכברוש העיר, נשוב לביקור חוזר בקרוב

ביר שופ (Beer Shop) – סוף תקופה

 זמן: יום שישי בצהרים, מרץ 2024

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח הצעיר של הביר שופ המקורי בנתניה (שגם בו יצא לי להיות), נפתח בקיץ 2017 ברחוב יהודה הלוי 21 (היכן ששכן בעבר הבודהה בורגר ז"ל).

הסיפור: מאז שנפתח אי אז בשנת 2017, הביר שופ, על 30 ברזי הבירה מהחבית שיש בו, היה אחד מהברים המועדפים עלי בעיר. ביליתי בו עם חברים שונים לא מעט לאורך השנים, כשבנוסף היה המקום אחד מהתחנות בסבב הברים ובירות הבוטיק של עכברוש העיר (יחד עם האגנס והביר בזאר בשוק לוינסקי ז"ל) בשנה שלפני לפני הקורונה, כך שיצא לי להביא אליו ולשתות בו עם מאות אנשים, ואני לא מגזים.

לכן, כששמעתי שהמקום עומד להיסגר בשישי שבוע שעבר, הייתי חייב לקפוץ אליו עוד פעם אחרונה. מכיוון שלא היה לי שום ערב פנוי בשבוע זה (באחד מהם כבר קבעתי לדייט עם העכברושית כשהלכנו לסיינה – בר יין איטלקי חדש בירמיהו דיזנגוף), הצעתי לחברים להיפגש שם בשישי בצהרים, כשלאותו יום תוכננו בו גם חגיגות הפרידה.

רובם לצערי לא יכלו (אחד מהם רשם לי ששישי זה יום לסקס – סידורים, קניות וספונג'ה), אבל לשמחתי המהגר יכל, כך שקבענו ללכת יחדיו, כשאראה כבר אח"כ מי עוד יוכל להצטרף.

השעה היתה קצת לפני אחת בצהרים, כשעשינו דרכנו רגלית על יהודה הלוי אל עבר הבר. ברחוב, בו לא היתה תנועה רבה של אנשים בימי העבודות של הרכבת הקלה וגם בשנים שלפני כן, היו דווקא הרבה הולכי רגל בשעה זו. יחד עם פארק המסילה הסמוך, נראה שעכשיו זהו אזור לא רע להסתובב בו רגלית.

הביר שופ עצמו, היה נראה די מנומנם, אמנם היו בו כמה אנשים בשולחנות שבחוץ, אך למעט ה-DJ שניסה לארגן לעצמו עדיין את העמדה, לא נרשמה במקום תכונה מיוחדת יחסית למסיבת הפרידה.

הטבלה המחזורית של הבירה

גם הברזים בפנים לא היו הפעם בתפוסה מלאה, כשרק כשני שליש מתוכם היו זמינים (עדיין מדובר בכמעט 20 בירות שונות וטובות), כשלכבוד המסיבה החצאים היו במחיר של שלישים.

30 ברזים! בדרך כלל הרוב היה זמין

המהגר הזמין חצי פרנסיסקאנר ואני חצי מלכה אדמונית והזמנו גם זיתים ומאנצ'יס לשולחן לנשנש.

התיישבנו בשולחן בחוץ, כאשר לא עברו כמה דקות וקיבלנו את הבירות והזיתים, כשאת המאנצ'יס, שעוד לא קיבלנו, ביקשנו להחליף לאפונת וואסאבי. אין כמו בירה קרה וטובה בשישי בצהרים, כשאת הזיתים נאלצנו להחזיר מכיוון שהגלעינים שלהם התפרקו (כנראה היו דפוקים מדי).

בינתיים ניסינו להבין מאחד העובדים במקום, למה המקום נסגר ומה יהיה במקומו. מסתבר שהבעלים של הביר שופ פשוט מכרו את הבר לקבוצת יזמים מרמת גן, שמפעילים בר (או ברים) בריגה (לטביה) וחיפשו מקום מתאים בתל אביב. הסניף בנתניה של הביר שופ ימשיך יעבוד ואילו הבר החדש, שאמור כבר להיפתח, יקרא כנראה "בירה בר" ויציע גם כן מבחר בירות גדול כמו קודם לכן, בדגש על IPA לדבריו, כך שנראה שלא הרבה צפוי להשתנות ואף הוא ימשיך שם לעבוד.

בעוד אנחנו ממשיכים לסיבוב שני, אני הפעם עם חצי Punk IPA של ברודוג, הצטרפו אלינו לשולחן המכור המשותף ובת זוגו חברתה הטובה של העכברושית (שמכיוון שלא הופיעה בבלוג כבר שנים מאז ימי תפוז כבר שכחתי את הכינוי המקורי שלה), שקנו בדיוק טרנזיסטור! שיהיה בבית. ערכתי ביניהם לבין המהגר היכרות (למרות שכבר נפגשו פה ושם בעבר באירועים משותפים כנראה) והסברתי להם את הקשר המשותף שלהם לכוכב התאילנדי.

הם גם הזמינו חצי כל אחד (מלכה אדמונית לה, ברודוג Punk IPA בשבילו), כשהמהגר סיפר להם את קורותיו בארצות הגולה (מאירלנד, דרך ישראל לאוסטרליה ותאילנד עד תל מונד) וכיצד גורלנו היה יכול להיות הפוך דווקא.

תוך כדי ה-DJ הצליח לחבר את המחשב לרמקולים כמו שצריך והתחיל לתקלט, בעוד שהמקום במקביל גם החל להתמלא.

עברנו לשוחח על ה – Plan B שלנו לעתיד, כשגם מקלאגר, שאף הוא קשור לכוכב התאילנדי שהיה חסר לכולנו, הצטרף אלינו לשולחן עם פיצוחים טובים שקנה בשוק לוינסקי.

לקראת שלוש נאלצנו המהגר ואני לחתוך, כשהתכנון הוא לחזור בקרוב, את הבר החדש לבדוק.

לסיכום: זוהי סופה של תקופה, בה הביר שופ תמיד היה בשבילי סוג של ברירת מחדל לבירה – חלק מסבב ברים או סתם בקטנה. כפי שרשמתי בביקורת הראשונה, השנייה וגם בהמשך לא מעט – ככה צריך להיראות בר של בירות. מבחר של 30 בירות איכותיות ומגוונות מהחבית – לא אלו הסטנדרטיות והמוכרות (כשבדרך כלל רובן המוחלט גם היו זמינות), במחירים שהיו בהתחלה ממש משתלמים ועלו בשנים האחרונות בעיקר מאז הקורונה, טייק אווי מהחבית בבקבוקים, עוד בירות בוטיק בפחיות ובקבוקים שהתווספו, נשנושים ועוד (רק חבל שלא היה אף פעם שת"פ אוכל טייקאווי עם אחד מבתי האוכל בסביבה).

הבר ששרד את הקורונה וגם את המלחמה האחרונה, אמנם הוא לא היה הראשון להביא את הבשורה, כשהשטרן1 והנורמה ג'ין ז"ל החלוציים היו שם לפני, אבל גם הם לא הציעו מבחר שכזה מכל העולם. אמנם היום כבר קשה למצוא בעיר מקומות שמחזיקים כמות גדולה של בירות בוטיק מהחבית (אולי רק פראג הקטנה). אבל כל אלו סייעו לתרבות בירת הבוטיק בארץ, כשבזכותם כיום במרבית הברים, גם אלו המיינסטרימים למהדרין, תוכלו למצוא כמה ברזים איכותיים.

סיינה – לא במקום הנכון

 זמן: חמישי בלילה, מרץ 2024

מיקום: דיזנגוף פינת ירמיהו, תל אביב

רקע היסטורי: סיינה Siena בר יין איטלקי חדש נפתח לפני מספר שבועות בדיזנגוף פינת ירמיהו, היכן ששכן לאחרונה בר הצפון הישן, ולפניו הג'רמייה המיתולוגי.

הסיפור: בחודשים האחרונים בכל פעם שעברתי בדיזנגוף ירמיהו, ראיתי שבפינה הדרום מזרחית מתבצעים שיפוצים, כשבסיבוב האחרון עם נטול הכינוי באזור לפני כשבועיים, גיליתי שנפתח שם הסיינה – בר יין איטלקי, מקום עם פוטנציאל טוב לדייט עם העכברושית (כמו למשל האל וסינו בצפון אבן גבירול לא הרחק משם).

הדייט, שנפל במקור על תאריך יום הולדתו של עכברוש העיר, נדחה בסוף בשבוע וקצת לערב יום חמישי, רגע לפני שלשעון קיץ מחליפים.

הגענו אל אזור צפון דיזנגוף בסביבות 21:00, כשמרבית מקומות הבילוי מסביב (נאם, רוזה פארקס וכו') היו כבר די מלאים.

הסיינה לעומת זו היה די ריק, מה שלא הפריע לי ולעכברושית שלא חיפשנו להצטופף. החלטנו להתיישב בשולחן קטן בפנים בסמוך לקיר עם מבחר בקבוקי היין הגדול, כשאת פנינו קידם ריח חזק ומבטיח של פיצות בתנור.

מלצר צעיר הגיש לנו את התפריטים. תפריט האוכל כולל מנות פתיחה, סלטים, פסטות ופיצות – אותן אפשר לקבל גם עם גבינות טבעוניות, כשבתפריט המשקאות הדגש הוא מין הסתם על יינות.

סיינה – תפריט יין ומשקאות

סיינה – תפריט אוכל

המלצר הצעיר לא בדיוק עזר לנו עם מידע לגבי מנות טבעוניות שאינן פיצות (לא מסומן בתפריט), אך בירר לנו ואמר שכן אפשר לחלוק פיצה – חצי רגילה וחצי עם גבינה טבעונית אז הזמנו את הנאפולי (49 ש"ח), כשהעכברושית הזמינה בנוסף גם סלט קפרזה (59).

לגבי היין העכברושית לא התלבטה הפעם והזמין ישר כוס שאבלי (52), אותה היא שותה לרוב עם חברות. אני הזמנתי דווקא אדום – כוס פינו נואר צרפתי (42).

אחרי שהמלצר סיים לקחת את ההזמנה הוא ערך לנו את השולחן – התמונה מדברת בעד עצמה.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה, ניסינו לנהל שיחה, מה שהיה קצת קשה בכלל המוסיקה הקצבית עם הבסים החזקים, שהתנגנה בווליום גבוה, כאילו זהו לא בר יין אלא סוג של דאנס בר.

היין הוגש אמנם בכוסות גדולות, אבל לא בכמות גדולה מדי, כנראה שהעיצוב יותר חשוב.

סלט הקפרזה כלל את כל המרכיבים – בזיליקום, עגבניות שרי טריות, בצל סגול, שמן זית ובלסמי עם גוש גבינה גדול ולא חתוך באמצע כפי שבדרך כלל מכינים.

הפיצה הריחה טוב. המלצר אמר לנו איזה חצי טבעוני ואיזה לא, כשהעכברושית שטעמה הבינה שזה בעצם הפוך. למרות הריח הטוב, הפיצה היתה סבירה בלבד ולא הותירה רושם מיוחד.

ויתרנו על קינוח במקום וביקשנו את החשבון. זה יצא 202 ש"ח, כשלשאול איך היה לנו, אף אחד לא טרח.

המשכנו משם רגלית לקינוח בכנאפה אל ג'מילה ביורדי הסירה, כשהפעם גם אני הזמנתי כנאפה טבעונית.

לסיכום: הסיינה לא נמצא במקום המתאים מבחינת השם, השירות, המוסיקה וגם האוכל לצערי – כשכולם לא ממש מתאימים לבר יין איטלקי.  מקומות בסגנון בדרך אפשר למצוא דווקא מחוץ לעיר. בינתיים נמשיך להתגעגע לפיקולה פסטה ולחפש מקומות יותר טובים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

ביר גארדן – גם כשלא כל ערב פורים

 זמן: יום חמישי לפנות ערב, ערב פורים, מרץ 2024

מיקום: ריינס 2, כיכר צינה דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף, נפתח לפני כ-10 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, לאלו מכם שמכירים וזוכרים.

הסיפור: השעה היתה קצת אחרי חמש אחה"צ כשהפעם חיפשנו מקום נחמד במרכז תל אביב לבירה קלילה אחרי העבודה לפרידה מעובד. בהתחלה חשבתי על החביתוש בבוגרשוב שם ראיתי לא מזמן שבנוסף למגוון הבירות מהחבית הוסיפו מקומות ישיבה על הרחוב. אך זה היה סגור משום מה (לאור המצב?) כשגם בטלפון של המקום אין מענה.

אמנם במרכז העיר יש עוד הרבה ברים, אך רבים נפתחים רק אחרי 18:00 – הביגי זי למשל, שאף הוא בבוגרשוב. במקום זאת צעדנו רגלית לאזור כיכר דיזנגוף, שם יש יותר מבחר, שגם פתוח בשעות מוקדמות – כגון הקונסיירז', בו יצא לי לשבת כבר לא מעט פעמים בשעות השמחות (כולל גם בהפי האוור במסגרת העבודה בערב שלפני כן).

החברים כבר היו צמאים (הציעו לקנות בירות ולשבת בכיכר – מה שפחות מתאים במיוחד עכשיו) , אז הלכנו אל הביר גארדן שצופה אל הכיכר, שכבר פתוח מ-17:00, כששמחתי לגלות שהחזירו את ההפי האוור שהיה לפני המלחמה שכולל עכשיו 50% הנחה על כל האוכל המשקאות עד 19:00, ו-30% הנחה מ-19:00 עד 20:00.

הבר היה מקושט לפורים. בפנים היה ריק, כשבחוץ ישבו אנשים במספר שולחנות והשאר היו שמורים. המלצר הפנה אותנו אל המארחת, כשזו הציעה לנו לשבת בשולחן בחוץ שמוזמן רק ב-21:00 ולנו זה התאים.

תפריט המשקאות כולל מגוון לא רע יחסית במחירים טיפוסיים לאזור. בגזרת הבירות מהחבית יש כמעט את כל מבחר הבירות של מב"י, כולל את בירת הבוטיק שלהם שקמה – IPA וגם אמבר אייל.

ביר גארדן – תפריט משקאות

החברים הזמינו משקאות שונים ואני הלכתי על שקמה כשהמלצר המליץ על ה-IPA על פני האמבר אייל (38 ש"ח לחצי לפני ההנחה).

בתפריט האוכל אפשר למצוא מאכלי בר טיפוסיים וסוגי מנות נקניקיות (כולל טבעוניות). הזמנו לשולחן לנשנש צ'יפס בטטה (38) וצ'יפס רגיל (34), כשהחבר שלא אוכל בעבודה הזמין נקניקיות.

ביר גארדן – תפריט אוכל

השקמה הוגשה בכוס הממותגת והמעוצבת, שנותנת לבירה מראה קצת שונה (וגם מסווה כוס לא נקייה מספיק אם יש). זאת היתה צוננת ולא רעה יחסית לבירת בוטיק של מבשלה גדולה.

באופן לא צפוי הצ'יפס בטטה היה קצת מאכזב, כשהיה רך מדי ופחות טעים מהצ'יפס הרגיל.

מסביבנו ישבו קבוצות מעורבות – צעירים, הורים עם ילדים ואף מבוגרים. בינתיים השמש שקעה, המקום החל להתמלא ומולנו על הרחוב חלפו האנשים, חלקם כבר מחופשים ומחופשות, כולל כמה כאלו תחפושות מקוריות ומושקעות.

ישבנו ושתינו לנו בכיף עד סביבות 19:00, אז גם החל טפטוף קל. החשבון לכל מה שהזמנו יצא 215 ש"ח בלבד במסגרת ההפי האוור – בהחלט שווה, כשהמלצרים זכות לתשר נאה.

אחרי ששילמנו את החשבון, נפרדנו לשלום, כשכל הערב עוד לפנינו – יותר נחמד עם קצת (אבל לא יותר מדי) אלכוהול בקיבה.

לסיכום: עם הפי האוור משתלם (שלא מכריח אתכם לשתות כפול), גם כשלא ערב פורים, הביר גארדן נותן מענה טוב לבירה מוקדמת עם נוף תל אביבי של האנשים והכיכר קצת לפני שהעיר עוברת למשמרת לילה.

חבל שבשעות שאין מבצע המחירים די גבוהים, בעוד שבמקומות אחרים בעיר – לדוגמא במרלנ'ס בפלורנטין בו הייתי לאחרונה, המחירים זולים בכל הערב (20 וקצת ש"ח לחצי) גם בלי שעה שמחה.

3 כוכבים – אפשר לבקר, כדאי כשיש 50% הנחה בהפי האוור בשעות המוקדמות או גם 30% מאוחר יותר

מרלנ'ס עד ברלין – חג אירי בפלורנטין

האם הימים הטובים עוד לפנינו? התשובה בתמונה האחרונה בסוף למטה

זמן: יום ראשון בלילה, סיינט פטריק דיי, מרץ 2024

מיקום:, פלורנטין 10 פינת ויטל, תל אביב

רקע היסטורי: המרלנ'ס Marlene's הינו בר חדש (וגם בית קפה ביום) בלב שכונת פלורנטין שנפתח לפני מספר חודשים ע"י יוצאי הגוגיס וסלון ברלין במקום הפלורנטין 10,  שעבד בפינה 18 שנה, ונסגר בקיץ האחרון.

הסיפור: אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו בהרכב מלא קבענו מפגש של החבורה מהעבודה הקודמת, רק התלבטנו היכן לקבוע. בצפון דיזנגוף הייתי שבוע לפני כן, אז הוחלט שניפגש ליד מקלאגר ונמצא משהו חדש ומעניין מהמקומות החדשים שנפתחו באזור פלורנטין-לוינסקי ועדיין לא יצא לי לבקר בהם.

לצורך כך עשיתי מחקר מקדים קצר במרשתת לבדוק מי ומה נפתח בשכונה, כשהפור נפל על המרלנ'ס כתחנה ראשונה.

מקלאגר ואני הגענו אל המקום קצת אחרי תשע בערב. זה לא נראה שונה בהרבה מהפלורנטין 10 שהיה שם לפניו – בחוץ כסאות ושולחנות, ובפנים חצי בר אליפטי. בחוץ השולחנות היו קטנים לארבעה, אז התיישבנו על הבר בפנים, עד שיגיעו החברים.

הברמן הגיש לנו את התפריט. בגזרת השתייה יש לא מעט בירות מהחבית במחירים שווים לכל נפש 17 עד 20 ש"ח לשליש, 22 עד 26 ש"ח לחצי, כשבגזרת האוכל יש מאכלי בר טיפוסיים – בורגרים (גם טבעוני), פיצה, סלטים ונשנושים רגילים.

מרלנס – תפריט

מקלאגר רצה את האסטרייה אך זו לא היתה זמינה, כמו גם הקרלסברג, אז הזמין במקום לאגר אחר – חצי קירין (25 ש"ח). אני ויתרתי הפעם על גינס לכבוד החג האירי והזמנתי חצי אלכסנדר גרין (24), חייבים לשתות IPA כך כתב לנו קודם הלריס.

הזמנו גם משהו לאכול ליד – סלט ארטישוק (44) וחציל בתנות (38), כך רשום בתפריט כנראה בטעות.

המקום היה די ריק יחסית (בכל זאת יום ראשון), מוסיקה טובה התנגנה ברקע (רוק משובח מעשורים שונים) ומקלאגר ואני קיבלנו את הבירות והשקנו לחיים.

בעוד אנו מחכים לשאר החבורה שתגיע, סיפר לי מקלאגר על דילמה בתחום הקריירה -האם להישאר בכלוב הזהב בחברה גדולה ומפנקת או לעבור לאתגר חדש בסטארטאפ קטן עם פוטנציאל, וכמו כן על ביקוריו במסגרת זו בבוקרשט שברומניה, בה אין משהו מלהיב מדי לדבריו.

האוכל הגיע גם כעבור זמן מה, השילוב של המרכיבים בסלט (סלק, בזיליקום, זיתים, ארטישוק, אגוזי מלך, בצל ובלסמי) היה טוב, כאשר מנת החציל היתה די סטנדרטית אבל השביעה עם הלחם שהוגש בצד.

היינו לקראת סיום המנות, כשאלינו הצטרפו הלריס והמפליא בסיפוריו. הם התיישבו לידינו על הבר, הזמינו בירות ואוכל לנשנש, והזמנו לכולנו גם צ'ייסרים במבצע (50).

שוחחנו קצת על הזוגיות של מקלאגר (בתכנון עתידי של מסיבת רווקים בחו"ל אם וכאשר  זה יהיה רלוונטי), הלריס סיפר על טיולו האחרון והמומלץ באזור הכינרת (ואדי אל ג'ורם), ואילו המפליא בסיפוריו, שנראה היה קצת בדיכאון, העלה נושא חדש לדיון – איך אפשר להתבסס כלכלית בשנים הקרובות, כך שלא יצטרך יותר לעבוד.

הפתרון לדבריו מגיע מלעבוד בקרן השקעות (ואז מקבלים אחוזים על אקזיטים של חברות), או לחלופין כמו קרוב משפחתו המבוגר להשקיע בחולות – נדל"ן עתידי שיסדר את כל הדורות.

תוך כדי השיחה המשכנו לעוד סיבוב של בירות עד שלקראת 23:30 היה הלריס כבר לחוץ לחתוך. אחרי ששילמנו את החשבון יצאנו וחצינו את הכביש  אל שדרת הברים שברחוב ויטל.

הברים שם היו יותר שוקקי חיים מהמרלנ'ס, כשהגענו אל הפינה של ידידיה פרנקל שם נמצאים הברלין בפלורנטין והאורסה (ששייכים לאותו בעלים) שהיו מלאים ובהם חגגו עם ההפי האוור של ימי ראשון (50% על הבירות) והכובעים הגבוהים הממותגים של גינס את סיינט פטריקס דיי.

הלריס והמפליא בסיפוריו רצו שנשב שם לעוד בירה לחוות קצת את האווירה, אז התמקמנו בברלין בפלורנטין ליד הכניסה, כשבוריס הבעלים סיפר לנו קצת על הפרסים של מזיגת הגינס בהם הבר זכה.

הזמנו שלושה שלישים של גינס (15 ש"ח כ"א בהפי האוור) ולאגר למקלאגר כמובן – בקס הפעם. המפליא בסיפוריו הביא פיצה מהג'וזפה הסמוך לו וללריס שלא נשאר איתנו עוד זמן רב.

ברקע גם כאן שמענו את לד זפלין, ואני שהייתי כבר רווי באלכסנדר גרין התקשתי לסיים את הגינס הטובה שלי, ובנוסף גם לעלות  במדרגות התלולות לשירותים בקומה השנייה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשלקראת סיום חזר אלינו בוריס לשיחה ובין היתר שיתף אותנו בקשיים של להיות בעלים ולנהל ברים בתקופה מורכבת שכזו.

לסיכום: במרלנ'ס יש מגוון בירה בזול ומוסיקה טובה – אולי לא מקום למסיבה אבל כן עושה את העבודה. תמיד אפשר לקפוץ לברלין בפלורנטין או אחד האחרים אם רוצים להרגיש חלק מההמולה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למרלנ'ס – אפשר לבקר (מקלאגר רצה יותר), כשאם אתם באזור בימי ראשון כדאי לקפוץ לפינה הצפונית של ויטל ולתפוס שם את ההפי האוור.

 

מסע בצפון עם שר המשקאות

 זמן: שלישי בערב, מרץ 2024

מיקום: דיזנגוף 268, תל אביב

רקע היסטורי: הבר של שר המשקאות בדיזנגוף 268 נפתח לפני יותר מ-7 שנים כחלק מחנות המשקאות של הרשת היכן ששכנו בעבר הקצת יותר רחוק ברים "תל אביבים" רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

הסיפור: ניימן מיודענו הגיע לארץ לביקור, הזדמנות טובה לקבוע לבירה, כשהזמנתי עוד חברים. הירושלמי ויתר, המהגר היה ביוגה, הראשוני חטף נזלת (או שפעת), לפטי בליסבון, רני בפריז וניימן בסוף הבריז, כך שנשארנו רק נטול הכינוי ואני.

אחרי שבתקופה האחרונה יצא לי להיות יותר באזור פלורנטין וגם בשופטים, הפעם החלטנו ללכת לאזור צפון דיזנגוף ולמצוא שם משהו מתאים, כשאם לא נמצא כזה נשב מקסימום בעמירם הותיק.

הגענו מוקדם יחסית, קצת אחרי שמונה ושלושים, והתחלנו ללכת מכיוון הנמל דרומה על דיזנגוף, כשבדרך ניהלנו דיון האם מנהלים שעובדים הרבה שעות בגלל הרבה דיונים ופגישות באמת עובדים קשה או פשוט לא אפקטיביים ומבזבזים את הזמן.

בפינת ירמיהו בדקנו אם יש עדיין הפי האוור ברוזה פארקס הותיק אבל מכיוון שנגמר כבר ויתרנו לבינתיים. מול הרוזה, היכן שפעם היה הג'רמייה המיתולוגי, ובשנים האחרונות בר הצפון הישן,  נפתח ממש עכשיו ה Siena, בר יין איטלקי, אותו ננסה בהרכב וזמן אחר כנראה.

Siena סיינה – בר יין איטלקי חדש בפינת ירמיהו דיזנוגף

סיינה Siena – תפריט אוכל ויינות

המשכנו דרומה עד שדרות נורדאו, שם גיליתי שגם בר הקוקטיילים דאבל סטנדרט גם נסגר, ואילו בפינה מדרום לו עדיין פועל הנורדר המואר שנפתח איפה שהיו הפישבון והרום סרוויס לפניו.

זה לא כל כך נעים לראות בר סגור

המשכנו דרומה עד שהגענו אל שר המשקאות, בו היינו לאחרונה גם עם ניימן ולפטי לפני כשנה וחצי, וכשראינו שיש הרבה אופציות מהחבית – הסטנדרטיות וכמה יותר משודרגות החלטנו להתיישב שם בחוץ.

שר המשקאות – בירות מהחבית

שר המשקאות – תפריט בירות ועוד

הפרנסיסקאנר לא היתה זמינה אז נטול הכינוי התפשר על חצי הוגארדן ואילו אני הזמנתי חצי ברודוג אלוויס ג'וס, שעבר הרבה זמן מאז יצא לי אותה לשתות.

תפריט האוכל די מצומצם, אז הזמנתי רק צלוחית פיצוחים קלויים לנשנש משהו בצד.

קיבלנו את הבירות די מהר האלוויס ג'וס נראתה לי קצת בהירה וטעמה פחות אשכולתית ממה שזכרתי, אבל כאמור לא שתיתי אותה זמן רב. נטול הכינוי התלהב בינתיים מהתחתיות הצבאיות של גולדסטאר – במיוחד זו של חיל ההנדסה.

אלוויס ג'וס?

המקום היה די רגוע, ברקע התנגנה לה מוסיקת פופ נשית מהניינטיז (כריסטינה אגווילרה), החתול המקומי קפץ אלינו לשולחן, כשהשיחה נסבה הפעם בעיקר על ספרים דווקא.

כשסיימנו את הבירות והפיצוחים, החלטנו להמשיך הלאה וביקשנו את החשבון, אז התברר לי שלא קיבלתי את האלוויס ג'וס בכלל אלא את IPA וזה של הרצל בטעות (שזולה יותר), מה שהסביר את ההבדל בטעם ובמראה.

כפיצוי ביקשתי טעימה קטנה של האלוויס ג'וס לפני שהמשכנו בדרך הלאה.

חזרנו לכיוון צפון, כשעצרנו בברוקלין פיצה, שם לקחתי משולש פיצה טבעונית – 22 ש"ח, אמנם משולש גדול ולא רע, אבל די יקר.

Brooklyn Pizza – big but expensive

נטול הכינוי ויתר על פיצה ובמקום זאת צעדנו אל רחוב הירקון אל עבר הכנאפה אל ג'מילה, שם הוא הזמין לו כנאפה לקינוח, כשבזאת סיימנו להפעם את המסע.

לסיכום: גם באזור צפון דיזנגוף יש מספיק מקומות בילוי שמתחלפים עם השנים. טוב שיש כמה עוגנים קבועים, ביניהם שר המשקאות והרוזה למשל, בהם אתם יכולים לדעת מראש מה אתם מקבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לשר המשקאות – אפשר לבקר, כדאי לבדוק מתי ההפי האוור

 

השופטים וחברים – Back to basic

 זמן: חמישי בלילה, פברואר 2024

מיקום: השופטים פינת אבן גבירול 39, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חגג לפני שנתיים יום הולדת 40! והינו אחד מהברים הותיקים בעיר ביחד עם העמירם.

הסיפור: אחרי הדייט עם העכברושית הגיעה שוב הזדמנות לצאת לשתות משהו עם חבר מהגולה. כשהפעם לא היה זה עם ההולנדי/חולוני אלא עם ג'וני דילר שהגיע לביקור מולדת מטורונטו שנה וחצי אחרי שעזב.

חיפשתי הפעם משהו בסיסי ונגיש, בלי סיכונים והרפתקאות, בו נוכל לשבת לשוחח בכיף ולשתות. הבחירה נפלה על השופטים הותיק, איתו קשה ליפול, בו הייתי עם מקלאגר ביוני שעבר (מרגיש שמאז חלף הרבה יותר זמן).

לירושלמי צץ משהו ואמר שיגיע באיחור אז כגיבוי הזמנתי את נטול הכינוי (שמכיר אף הוא את החבורה עוד מהטירונות ועוד) שיצטרף אלינו (אחרי שלא יצא לנו כבר זמן מה לצאת).

נטול הכינוי ואני הגענו אל השופטים בדיוק בזמן שקבענו – 21:30, כשג'וני דילר שהגיע בקו האדום מאם המושבות, כבר חיכה לנו בסמוך מכיוון שלא היה שולחן פנוי במקום. עם הירושלמי והמלומד היינו אמורים להיות חמישה, אז נאלצנו לחכות לשולחן מתאים שיתפנה.

כעבור כ-10 דקות התפנה לנו השולחן והמלצרית הגישה לנו את התפריט, כשזה התפצל לשניים – הדף עם הלוגו המוכר עם השתייה (שנראה שלא השתנה למעט המחירים שקצת עלו) ותפריט האוכל היומי (שנראה מצומצם יחסית) על דף מודפס בנפרד.

השופטים – תפריט משקאות

השופטים – תפריט אוכל יומי

ג'וני דילר שמח לגלות שיש טוכר בתפריט והזמין ממנה חצי (35 ש"ח), כך עשה גם נטול הכינוי, כשאני שמחתי לגלות מהמלצרית שיש סאונדווייב IPA ממנה הזמנתי חצי גם (31).

ג'וני היה קצת רעב אז הזמין נקניקיות, ומכיוון שאי אפשר להזמין סתם נשנושים כמו צ'יפס או ירקות כמו פעם הזמנתי לנו גם בוטנים (4) וזיתים (8) לשולחן.

בזמן שחיכינו לבירות סיפר לנו ג'וני קצת על החיים בטורונטו בימים אלו ובכלל, כולל העובדה שאפשר להוציא שם רשיון ולקנות רובי סער, בתנאי שהם לספורט במטווח או לציד (אסור להסתובב סתם ככה מחוץ לבית).

השקנו לחיים עם הבירות, כשהמלומד הצטרף אלינו כעבור מספר דקות והזמין אף הוא חצי טוכר. הירושלמי גם הגיע בסוף והזמין חצי IPA וגם מנת חומוס עם צ'יפס לו ולמלומד שהיו רעבים (29, 8).

השיחה עברה לנושאים אחרים, כשג'וני סיפר לנו על הקריירה החדשה בתחום ההימורים החברתיים, והצדיק את הכינוי שלו עוד משכבר הימים.

בהמשך הזמנו לשולחן עוד מנת חומוס ובירות (אני הלכתי הפעם על שליש גינס – 31), כשבגלל העומס במקום או בגלל המטבח, חלק מהדברים קצת התעכבו הפעם.

השיחה נדדה קצת לשוק הנדל"ן בטורונטו והסביבה – מסתבר שאנשים שמסוגלים גרים שם באחוזות עם קולנוע ביתי ועוד, כשג'וני שואף להגיע לשם גם עוד כמה שנים.

לפני החשבון הרמנו צ'ייסרים (12 כ"א לפני המבצע), כשלקינוח הזמין הירושלמי שלושה מלבי במלביה הסמוכה, אחד לעצמו, אחד נתן למלומד כמעט בכוח, כשאת השלישי לא מצא למי לדחוף, עד שבסוף נמצא מישהו לתת לו בדרך בכיכר החטופים.

לסיכום: השופטים יישאר השופטים, נקווה שלעוד הרבה שנים, שתמיד יהיה לנו לאן לחזור כשצריך.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

אלפקה בר – בהתחשב במצב

זמן: יום חמישי בלילה, פברואר 2024

מיקום: פלורנטין 40, תל אביב

רקע היסטורי: האלפקה בר Alpaca Vegan Bar נפתח לפני כשנתיים היכן שפעל לפניו המיידל'ה במשך מספר שנים, ומגדיר את עצמו כבר הטבעוני הראשון בתל אביב, למרות שהיו לפניו גם אחרים (Phi Bar, אוקספורד ז"ל, 416 בתחילת דרכו).

הסיפור: בתקופה שכזו, גם לצאת לשתות ולאכול משהו לא מתחשק כמו פעם, אך עדיין ממשיכים, גם כדי לברוח ולשכוח את המציאות היום יומית.

על הדייט הקודם עם העכברושית בינואר לא פרסמתי פוסט. זה היה במסעדה האסייתית למפור בקינג ג'ורג' (ממשיכת דרכה של האנוי הויאטנמית שהיתה בלילנבלום) – ארוחת ערב טובה ומאוחרת לכבוד היום הולדת.

הפעם בחרתי ביעד מוכר בו היינו ונהנינו כבר מספר פעמים בעבר – האלפקה בר.

הגענו אל המקום קצת אחרי 21:00, בחוץ לא היו הרבה אנשים והיה די קר, אז נכנסו פנימה שם היה די מלא – גם הבר וגם השולחנות שמסביב, כך שהתיישבנו בפינה על הבר שסביב המדרגות, כשאחד המלצרים הביא לנו את התפריטים.

למרות שהיינו שם כאמור כמה פעמים, האחרונה לפני כחצי שנה, כמו אז העכברושית שוב לא זכרה בהתחלה שהיינו שם, וגם לא שזהו בר טבעוני לגמרי, אז הזכרתי לה.

הפעם לא באנו רק לקינוח, כשהעכברושית היתה די רעבה והתלבטנו מה להזמין מהתפריט.

אלפקה בר – תפריט אוכל

אלפקה בר – תפריט אלכוהול

היתרון של בלוג עם ביקורות זה במקומות שכבר היינו בהם לבדוק בהן איזה מנות אהבנו יותר או פחות. ראיתי שאהבנו את מנת הארטישוק אז הזמנו אותה שוב (38 ש"ח) ובהמלצת המלצר את הסנדוויץ של גדליה עם רידיפיין מיט (72).

בגזרת השתייה המליץ המלצר על קוקטייל Error 404, שלא הכרנו כשהוא טען שהוא בתפריט מזמן. הלכנו על ההמלצה שלו (52), עם הקיצ'י ליצ'י המוכר (48).

במקום היתה אווירה ביתית נעימה, עם מוסיקה קצבית שהוסיפה ולא הפריעה, כשלאוכל ולשתייה לא לקח הרבה זמן להגיע.

מנת הארטישוק נראתה טיפה אחרת, כשהעכברושית פחות אהבה אותה הפעם. הסנדוויץ של גדליה היה סביר, למרות שלא היה ברור בדיוק מה יש בפנים, כשהצ'יפס היה פשוט טעים.

הקוקטייל של ה Error 404 היה בהחלט קצת חמצמץ אבל בגלל שהוגש עם קיווי ויתרתי עליו. לידינו התחלפו הזוגות, כשגם אחד מהם הזמין את אותו קוקטייל אך זה לא היה בהתאם לציפיות ולכן הוחלף.

גם הפעם לא ויתרנו על קינוח והזמנו את האופציה היחידה מהתפריט – מוס שוקולד לבן עם חתיכות בראוניז, ממנו היו לנו כמה זכרונות טובים, אך להפתעתנו גם הוא היה הפעם פחות טעים.

צ'ייסר לא קיבלנו גם הפעם, ואחרי ששילמנו את החשבון (248 ש"ח), הלכנו משם בחזרה. בדרך חלפנו על איזה בר חדש וצבעוני באחד הרחובות הקטנים שצפונית לאזור הבילויים בפלורנטין, שנראה ממבט חטוף כמו מקום טוב להיפסטרים, נבדוק יותר לעומק בפעם הבאה.

לסיכום: בהתחשב במצב, כשבעקבותיו גם נסגרו הרבה מקומות טבעוניים אחרים בעיר (AJA, הרצוג), טוב שיש מקום כמו האלפקה בר לקצת אסקפיזם (יש גם משחקים נחמדים לחברים כמו בשאפל בר בפלורנטין). רק פעם הבאה נלך על תחושות הבטן ולא דווקא על המלצות המלצר.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – עדיין כדאי לבקר

שאפל בר – היו חברים בפלורנטין

 זמן: יום שלישי בלילה, ינואר 2024

מיקום: פלורנטין 19,  תל אביב

רקע היסטורי:השאפל בר (Shuffle bar) נפתח כבר לפני כ-10 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום, כולל משחקי קופסא ועוד.

הסיפור: כחלק מהשלמת המפגשים עם חברים, אחרי הפגישה הספונטנית עם מקלאגר, הגיע תורם של נטול הכינוי ולפטי, שהפעם אישר ולא הבריז.

בהתחלה חשבתי על פראג הקטנה, אך לפטי ביקש מקום עם חניה או בקרבה לקו האדום, אז החלטנו להדרים לאזור לוינסקי-פלורנטין.

נטול הכינוי ואני הגענו אל האזור בסביבות 9 בערב והתחלנו להסתובב בשוק לוינסקי לחפש משהו נחמד. בדרך גיליתי חנות ממתקים חדשה שלא הכרתי בפינת הרצל וגם הראתי לנטול הכינוי את בית הקפה שנפתח במדרחוב במקום הסניף הלא קשור של הגולדה שנסגר סוף סוף.

חנות ממתקים חדשה לוינסקי-הרצל

משם המשכנו אל סמטת אלוף בצלות – חניון לשעבר שהפך לגינה פתוחה מגניבה עם מקומות אוכל ואלכוהול שם היו הרבה מבלות ומבלים שישבו וצפו בהופעה של מוסיקה הודית – מה שפחות הטעים לנטול הכינוי.

סמטת גינת אלוף בצלות

בינתיים לפטי, שהגיע ברכב בסוף, ביקש שנגיע לאזור פלורנטין, אז הלכנו לכיוון. בדרך חלפנו בפינת פלורנטין-הרצל, שם רק הקאנו היה פתוח בעוד שה NG שנפתח במקום הנינה והמסקליטו היו סגורים.

נטול הכינוי התעייף מההליכה או שסתם היה צמא לבירה, לכן נעצרנו בבר הראשון על פלורנטין – השאפל בר, שבעבר היה המקום אחד מהאהובים עליי, עם הפי האוורס טובים וארוכים, מבצעים, משחקים ומגוון מאכלים טבעוניים מושחתים.

למרות שהיה ריק בפנים התברר שהמקומות בשולחנות שמורים ויש מקום רק על הבר אז שם התיישבנו, כשלפטי הצטרף אלינו די במהרה.

התפריט השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי, מבחר המנות הטבעוניות המיוחדות הצטמצם (אך עדיין יחסית יפה), כשהתווספו מלא מנות חומוס שונות. מהחבית אפשר למצוא את נציגי מב"י הרגילים ונגזרותיהם (כולל לומה, אך ללא בירת הבוטיק שלהם – שקמה) ויש גם קוקטיילים ועוד.

שאפל בר – תפריט אוכל 2024

שאפל בר – תפריט בירות ומשקאות ינואר 2024

אמנם היתה בירת חיטה, אך זו היתה הוויינשטפן ויטוס (חיטה מקולקלת לדברי נטול הכינוי), לשמחתו דווקא הבלאנק שטעם היתה טובה והוא ולפטי הזמינו ממנה חצי כל אחד (35 ש"ח), בעוד שמכיוון שגם הברז המתחלף היה ריק, הסתפקתי שוב בשליש גינס (30) בלית ברירה.

לפטי ואני חיפשנו משהו לנשנש עם הבירה, כשהזמנו בסוף את המסבחה חציל (38) עליה המליץ גם הברמן.

החברים קיבלו את הבירות שלהם במהרה, בעוד שהגינס קצת התעכבה בגלל שיטת המזיגה לדברי הברמן. אך שנייה לפני שהגיש לי אותה הוא שפך ממנה קצת קצף לכיור והוסיף עוד בירה, לא זכור לי שזה היה חלק מההדרכה במבשלה בדבלין, אך בכל זאת הטעם היה כהלכה.

למסבחה חציל לקח קצת יותר זמן מהצפוי להגיע, כשזו היתה סבירה כנשנוש ולא מעבר.

ברקע התנגנה לה מוסיקת פופ מיינסטרימית מסוף שנות ה-80 / תחילת שנות ה-90, כשעל המסך מולנו יכולנו לצפות בתקצירי כדורגל "מרתקים" בזמן שאנו משוחחים (חיפה-בית"ר ו- 9-0 של פאריס סן ז'רמן בליגה הצרפתית), עד שהתחיל שידור ישיר של משחק גביע של צ'לסי – מידלסבורו בגביע האנגלי.

כשסיימנו את הבירות, לא נשארנו לצפות במשחק, שילמנו את החשבון ויצאנו החוצה לאוויר הקריר (עם ריח סיגריות קל שדבק בנו והגיע מחדר המעשנים הסמוך ולא ממש מופרד שבפנים) שם נפרדנו לשלום עד הפעם הבאה, כשמכיוון שלפטי שילם עליי כי שכחתי את הארנק, תהיה לו אולי גם יותר מוטבציה למפגש כזה במהרה.

לסיכום: השאפל בר בר היה פעם מהחברים הטובים של עכברוש העיר בפלורנטין, כשהבר היה הרבה יותר משתלם ומלהיב. עכשיו הוא עוד בר סטנדרטי עם קצת יותר מבחר באוכל טבעוני, כשלהשוואה הידידיה, בו ביקרתי יומיים לפני כן, אפילו עם מבחר מצומצם יותר בבירות ובאוכל, כבר עדיף.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לשאפל – עדיין אפשר לבקר, עדיף להגיע כשיש הפי האוור או משהו אחר