ביר גארדן – גם כשלא כל ערב פורים

 זמן: יום חמישי לפנות ערב, ערב פורים, מרץ 2024

מיקום: ריינס 2, כיכר צינה דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף, נפתח לפני כ-10 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, לאלו מכם שמכירים וזוכרים.

הסיפור: השעה היתה קצת אחרי חמש אחה"צ כשהפעם חיפשנו מקום נחמד במרכז תל אביב לבירה קלילה אחרי העבודה לפרידה מעובד. בהתחלה חשבתי על החביתוש בבוגרשוב שם ראיתי לא מזמן שבנוסף למגוון הבירות מהחבית הוסיפו מקומות ישיבה על הרחוב. אך זה היה סגור משום מה (לאור המצב?) כשגם בטלפון של המקום אין מענה.

אמנם במרכז העיר יש עוד הרבה ברים, אך רבים נפתחים רק אחרי 18:00 – הביגי זי למשל, שאף הוא בבוגרשוב. במקום זאת צעדנו רגלית לאזור כיכר דיזנגוף, שם יש יותר מבחר, שגם פתוח בשעות מוקדמות – כגון הקונסיירז', בו יצא לי לשבת כבר לא מעט פעמים בשעות השמחות (כולל גם בהפי האוור במסגרת העבודה בערב שלפני כן).

החברים כבר היו צמאים (הציעו לקנות בירות ולשבת בכיכר – מה שפחות מתאים במיוחד עכשיו) , אז הלכנו אל הביר גארדן שצופה אל הכיכר, שכבר פתוח מ-17:00, כששמחתי לגלות שהחזירו את ההפי האוור שהיה לפני המלחמה שכולל עכשיו 50% הנחה על כל האוכל המשקאות עד 19:00, ו-30% הנחה מ-19:00 עד 20:00.

הבר היה מקושט לפורים. בפנים היה ריק, כשבחוץ ישבו אנשים במספר שולחנות והשאר היו שמורים. המלצר הפנה אותנו אל המארחת, כשזו הציעה לנו לשבת בשולחן בחוץ שמוזמן רק ב-21:00 ולנו זה התאים.

תפריט המשקאות כולל מגוון לא רע יחסית במחירים טיפוסיים לאזור. בגזרת הבירות מהחבית יש כמעט את כל מבחר הבירות של מב"י, כולל את בירת הבוטיק שלהם שקמה – IPA וגם אמבר אייל.

ביר גארדן – תפריט משקאות

החברים הזמינו משקאות שונים ואני הלכתי על שקמה כשהמלצר המליץ על ה-IPA על פני האמבר אייל (38 ש"ח לחצי לפני ההנחה).

בתפריט האוכל אפשר למצוא מאכלי בר טיפוסיים וסוגי מנות נקניקיות (כולל טבעוניות). הזמנו לשולחן לנשנש צ'יפס בטטה (38) וצ'יפס רגיל (34), כשהחבר שלא אוכל בעבודה הזמין נקניקיות.

ביר גארדן – תפריט אוכל

השקמה הוגשה בכוס הממותגת והמעוצבת, שנותנת לבירה מראה קצת שונה (וגם מסווה כוס לא נקייה מספיק אם יש). זאת היתה צוננת ולא רעה יחסית לבירת בוטיק של מבשלה גדולה.

באופן לא צפוי הצ'יפס בטטה היה קצת מאכזב, כשהיה רך מדי ופחות טעים מהצ'יפס הרגיל.

מסביבנו ישבו קבוצות מעורבות – צעירים, הורים עם ילדים ואף מבוגרים. בינתיים השמש שקעה, המקום החל להתמלא ומולנו על הרחוב חלפו האנשים, חלקם כבר מחופשים ומחופשות, כולל כמה כאלו תחפושות מקוריות ומושקעות.

ישבנו ושתינו לנו בכיף עד סביבות 19:00, אז גם החל טפטוף קל. החשבון לכל מה שהזמנו יצא 215 ש"ח בלבד במסגרת ההפי האוור – בהחלט שווה, כשהמלצרים זכות לתשר נאה.

אחרי ששילמנו את החשבון, נפרדנו לשלום, כשכל הערב עוד לפנינו – יותר נחמד עם קצת (אבל לא יותר מדי) אלכוהול בקיבה.

לסיכום: עם הפי האוור משתלם (שלא מכריח אתכם לשתות כפול), גם כשלא ערב פורים, הביר גארדן נותן מענה טוב לבירה מוקדמת עם נוף תל אביבי של האנשים והכיכר קצת לפני שהעיר עוברת למשמרת לילה.

חבל שבשעות שאין מבצע המחירים די גבוהים, בעוד שבמקומות אחרים בעיר – לדוגמא במרלנ'ס בפלורנטין בו הייתי לאחרונה, המחירים זולים בכל הערב (20 וקצת ש"ח לחצי) גם בלי שעה שמחה.

3 כוכבים – אפשר לבקר, כדאי כשיש 50% הנחה בהפי האוור בשעות המוקדמות או גם 30% מאוחר יותר

מרלנ'ס עד ברלין – חג אירי בפלורנטין

האם הימים הטובים עוד לפנינו? התשובה בתמונה האחרונה בסוף למטה

זמן: יום ראשון בלילה, סיינט פטריק דיי, מרץ 2024

מיקום:, פלורנטין 10 פינת ויטל, תל אביב

רקע היסטורי: המרלנ'ס Marlene's הינו בר חדש (וגם בית קפה ביום) בלב שכונת פלורנטין שנפתח לפני מספר חודשים ע"י יוצאי הגוגיס וסלון ברלין במקום הפלורנטין 10,  שעבד בפינה 18 שנה, ונסגר בקיץ האחרון.

הסיפור: אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו בהרכב מלא קבענו מפגש של החבורה מהעבודה הקודמת, רק התלבטנו היכן לקבוע. בצפון דיזנגוף הייתי שבוע לפני כן, אז הוחלט שניפגש ליד מקלאגר ונמצא משהו חדש ומעניין מהמקומות החדשים שנפתחו באזור פלורנטין-לוינסקי ועדיין לא יצא לי לבקר בהם.

לצורך כך עשיתי מחקר מקדים קצר במרשתת לבדוק מי ומה נפתח בשכונה, כשהפור נפל על המרלנ'ס כתחנה ראשונה.

מקלאגר ואני הגענו אל המקום קצת אחרי תשע בערב. זה לא נראה שונה בהרבה מהפלורנטין 10 שהיה שם לפניו – בחוץ כסאות ושולחנות, ובפנים חצי בר אליפטי. בחוץ השולחנות היו קטנים לארבעה, אז התיישבנו על הבר בפנים, עד שיגיעו החברים.

הברמן הגיש לנו את התפריט. בגזרת השתייה יש לא מעט בירות מהחבית במחירים שווים לכל נפש 17 עד 20 ש"ח לשליש, 22 עד 26 ש"ח לחצי, כשבגזרת האוכל יש מאכלי בר טיפוסיים – בורגרים (גם טבעוני), פיצה, סלטים ונשנושים רגילים.

מרלנס – תפריט

מקלאגר רצה את האסטרייה אך זו לא היתה זמינה, כמו גם הקרלסברג, אז הזמין במקום לאגר אחר – חצי קירין (25 ש"ח). אני ויתרתי הפעם על גינס לכבוד החג האירי והזמנתי חצי אלכסנדר גרין (24), חייבים לשתות IPA כך כתב לנו קודם הלריס.

הזמנו גם משהו לאכול ליד – סלט ארטישוק (44) וחציל בתנות (38), כך רשום בתפריט כנראה בטעות.

המקום היה די ריק יחסית (בכל זאת יום ראשון), מוסיקה טובה התנגנה ברקע (רוק משובח מעשורים שונים) ומקלאגר ואני קיבלנו את הבירות והשקנו לחיים.

בעוד אנו מחכים לשאר החבורה שתגיע, סיפר לי מקלאגר על דילמה בתחום הקריירה -האם להישאר בכלוב הזהב בחברה גדולה ומפנקת או לעבור לאתגר חדש בסטארטאפ קטן עם פוטנציאל, וכמו כן על ביקוריו במסגרת זו בבוקרשט שברומניה, בה אין משהו מלהיב מדי לדבריו.

האוכל הגיע גם כעבור זמן מה, השילוב של המרכיבים בסלט (סלק, בזיליקום, זיתים, ארטישוק, אגוזי מלך, בצל ובלסמי) היה טוב, כאשר מנת החציל היתה די סטנדרטית אבל השביעה עם הלחם שהוגש בצד.

היינו לקראת סיום המנות, כשאלינו הצטרפו הלריס והמפליא בסיפוריו. הם התיישבו לידינו על הבר, הזמינו בירות ואוכל לנשנש, והזמנו לכולנו גם צ'ייסרים במבצע (50).

שוחחנו קצת על הזוגיות של מקלאגר (בתכנון עתידי של מסיבת רווקים בחו"ל אם וכאשר  זה יהיה רלוונטי), הלריס סיפר על טיולו האחרון והמומלץ באזור הכינרת (ואדי אל ג'ורם), ואילו המפליא בסיפוריו, שנראה היה קצת בדיכאון, העלה נושא חדש לדיון – איך אפשר להתבסס כלכלית בשנים הקרובות, כך שלא יצטרך יותר לעבוד.

הפתרון לדבריו מגיע מלעבוד בקרן השקעות (ואז מקבלים אחוזים על אקזיטים של חברות), או לחלופין כמו קרוב משפחתו המבוגר להשקיע בחולות – נדל"ן עתידי שיסדר את כל הדורות.

תוך כדי השיחה המשכנו לעוד סיבוב של בירות עד שלקראת 23:30 היה הלריס כבר לחוץ לחתוך. אחרי ששילמנו את החשבון יצאנו וחצינו את הכביש  אל שדרת הברים שברחוב ויטל.

הברים שם היו יותר שוקקי חיים מהמרלנ'ס, כשהגענו אל הפינה של ידידיה פרנקל שם נמצאים הברלין בפלורנטין והאורסה (ששייכים לאותו בעלים) שהיו מלאים ובהם חגגו עם ההפי האוור של ימי ראשון (50% על הבירות) והכובעים הגבוהים הממותגים של גינס את סיינט פטריקס דיי.

הלריס והמפליא בסיפוריו רצו שנשב שם לעוד בירה לחוות קצת את האווירה, אז התמקמנו בברלין בפלורנטין ליד הכניסה, כשבוריס הבעלים סיפר לנו קצת על הפרסים של מזיגת הגינס בהם הבר זכה.

הזמנו שלושה שלישים של גינס (15 ש"ח כ"א בהפי האוור) ולאגר למקלאגר כמובן – בקס הפעם. המפליא בסיפוריו הביא פיצה מהג'וזפה הסמוך לו וללריס שלא נשאר איתנו עוד זמן רב.

ברקע גם כאן שמענו את לד זפלין, ואני שהייתי כבר רווי באלכסנדר גרין התקשתי לסיים את הגינס הטובה שלי, ובנוסף גם לעלות  במדרגות התלולות לשירותים בקומה השנייה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשלקראת סיום חזר אלינו בוריס לשיחה ובין היתר שיתף אותנו בקשיים של להיות בעלים ולנהל ברים בתקופה מורכבת שכזו.

לסיכום: במרלנ'ס יש מגוון בירה בזול ומוסיקה טובה – אולי לא מקום למסיבה אבל כן עושה את העבודה. תמיד אפשר לקפוץ לברלין בפלורנטין או אחד האחרים אם רוצים להרגיש חלק מההמולה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למרלנ'ס – אפשר לבקר (מקלאגר רצה יותר), כשאם אתם באזור בימי ראשון כדאי לקפוץ לפינה הצפונית של ויטל ולתפוס שם את ההפי האוור.

 

ברלין בפלורנטין – לנצל את היום, והלילה

 זמן: ראשון בלילה, יולי 2023

מיקום: ויטל פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הבר ברלין (Berlin) בפלורנטין נפתח לפני כ-8 שנים, היכן שהיה לפניו ברחוב, ועבר מאז כמה שינויים וגלגולים עד שהתייצב והתרחב, כשלפני כשנה וקצת פתח הבעלים גם את האורסה בפינה הנגדית.

הסיפור: הקיץ כבר כאן – זמן טוב לקבוע לבירה לילית עם חברים. סוף סוף הצלחתי לקבוע עם הירושלמי, כשגם נטול הכינוי היה בעניין. אפילו הראשוני, שלא זוכר מתי שתה איתנו לאחרונה, התקשר בלי קשר והציע להיפגש, אז קבענו שיצטרף גם.

הפעם החלטתי על היעד מראש – הברלין בפלורנטין, בו אמנם הייתי לא מזמן יחסית עם נטול הכינוי, אך לא היה זה ביום ראשון, אז יש כאמור הפי האוור משתלם כל הערב – 50% הנחה על כל האלכוהול (כמו באורסה שממול, שם הייתי עם הבעז"ב לפני מספר שבועות). פיצוי נדרש אחרי הבילוי בסימטא בחמישי שלפני.

הגענו אל הבר לקראת 22:00, שם פגשנו חבר צעיר של הראשוני שגר בשכונה. בחוץ לא היה מקום, אז המארחת הושיבה אותנו באחד החדרים שבפנים בשולחן גבוה שלא היה נוח, ממנו עברנו לשני שולחנות נמוכים סמוכים שהיו פנויים.

התפריטים נשארו כשהיו. כשאנחנו התרכזנו בשתייה והזמנו שלושה חצאי פרנסיסקאנר (17 ש"ח בהפי האוור במקום 34) ושני חצאי פאנק IPA של ברודוג (18 במקום 36) – פול האוס. בנוסף לקחנו גם משהו לנשנש – שני פוטטו מטובל (38) ו"ליד הבירה" (14).

בעוד אנו שותים את הבירות סיפר לנו החבר הצעיר של הראשוני על אימוני הריצה שלו (33 דקות ל-10 ק"מ), כשניהלנו גם דיון לגבי בגידות של בני/בנות זוג (תיאורטי כמובן) – האם משהו חד פעמי (כשיש כאלו שטסים במיוחד למדינות פחות מתקדמות בשביל זה) הוא כמו רומן מתמשך והאם ניתן על אחד מהם לסלוח או שלא, מה דעתכם בנושא?

אגב, הבירות אמנם זולות בהפי האוור, אבל הרווח על הנשנושים כנראה מכסה את זה – לפחות לפי מנת הפוטטוס הקטנה שקיבלנו, כשמטבל הצ'ילי הטבעוני לא היה זמין, והקטשופ לא הגיע למרות שביקשנו.

בהמשך נטול הכינוי הזמין עוד חצי פרנסיסקאנר, אנחנו ויתרנו הפעם. לקראת 23:30 החלטנו לסיים, רק היה קשה להשיג מישהו מהמלצרים שלא ממש נכנסו לחדר בו היינו או יצרו קשר עין מבחוץ.

החשבון יצא 196 ש"ח, ל-6 חצאים אמיתיים וקצת נשנושים, הרבה יותר נורמלי כאמור מדיזנגוף בחמישי.

משם המשכנו לקינוח במלביה בשדרות וושינגטון, כשבדרך נתתי לירושלמי קצת סקירה על הגרפיטי שבשכונה (לפחות מה שאני מכיר ויודע).

לסיכום:  הברלין הוא בר שכונתי סולידי בפלורנטין בו תמיד יש מבלים, מגוון לא רע של בירות ואלכוהול, במחירים טובים ביום ראשון. גם האוכל מגוון אם באים רעבים, רק כדאי לשבת במקום בולט, שם יראו אתכם המלצרים.

3 כוכבים לברלין – אפשר לבקר,  רצוי לנצל את היום בראשון אז תקף ההפי האוור כל הערב

אורסה, Mate והמשביר – יום ראשון בסימן 3

זמן: יום ראשון בלילה, יוני 2023

מיקום: פלורנטין (ויטל) עד שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: בר האורסה – URSA , האח הקטן של הברלין בפלורנטין נפתח בפינה ממולו לפני קצת יותר משנה. ה Mate (מייט) ברחוב ויטל הינו האח הקטן (כבר בן 14) של המייט בדיזנגוף שכבר מזמן נסגר. המשביר (מקבוצה הדדה) הינו הגלגול העכשווי של הבר בתחילת רחוב המשביר ליד דרך יפו (לשעבר הדייגו סאן, אונסיס) שכבר עובד שם כשנה וחצי.

הסיפור: הבעז"ב, כן כן, הגיע לביקור השנתי בארצנו. בשנה שעברה, עקב אילוצי לו"ז, הסתפקנו במפגש רגוע וקצר יחסית בשניט, אך הפעם קבענו לערב ארוך יותר בראשון.

שבועיים לפני כן, בביקור בברלין בפלורנטין, נזכרתי שיש הפי האוור משתלם בימי ראשון באורסה (50% הנחה על האלכוהול כל הערב), שגם לא ביליתי בו כבר שנה, אז קבענו להתחיל שם את הערב.

הגעתי אל המקום בסביבות 20:30, בחוץ היה מלא (כמו גם בברלין ממול), אז נכנסתי פנימה והתיישבתי על הבר. בזמן שחיכיתי לבעז"ב ניגשה אליי עלמה צעירה (וקצת שתויה), שישבה בחוץ עם חברים ואותה אני מכיר כבר כמה שנים מהקניות שאני עושה בשוק לוינסקי בימי שישי, והציעה לי לשתות איתה צ'ייסר. אמרתי למה לא ושתינו צ'ייסר של רום מתובל ונחמד וזו חזרה לחבריה שבחוץ.

כמה דקות לאחר מכן הגיע הבעז"ב, כשנשארנו בבר בפנים מכיוון שעדיין לא היה מקום בחוץ. החלפנו ברכות, כשהבעז"ב רצה לשבת בחוץ ו/או למצוא מקום שמשדרים את המשחק של נבחרת הנוער. בחוץ לא היה מקום כאמור, אז אמרנו שנתחיל עם הסיבוב הראשון שם ונראה מה קורה אח"כ.

בתפריט האלכוהול לא השתנה כמעט כלום מהשנה שעברה חוץ מ-2 בירות מהחבית שפשוט התחלפו, כשהמחירים (הלא זולים מלכתחילה) באופן מפתיע לא עלו. בגזרת האוכל המנות קצת השתנו ואנו התלבטנו אם להזמין משהו לנשנש או לאכול משהו רציני יותר אח"כ במקום אחר.

אורסה תפריט בירות ואלכוהול

אורסה תפריט אוכל

בסופו של דבר הזמנו שנינו חצי סאונדווייב של Siren כל אחד (21 ש"ח בהפי האוור) ומנות קטנות לנשנש – טחינה (26), תפו"א קריספי (32) וגם שרימפס לבעז"ב (34), שמגיעות עם לחם אם מזמינים שלוש.

בעוד אנו לוגמים את הבירות הקרות התעדכנו והחלפנו חוויות.

כעבור זמן מה הגיעו גם הנשנושים שהיו די סטנדרטים ותו לא.

אחרי שסיימנו את הבירות והאוכל, שילמנו את החשבון החלטנו להמשיך למקום אחר בו נוכל לצפות במחצית השניה של משחק הכדורגל.

חוץ מהפינה החמה של הברלין והאורסה היה האזור רגוע יחסית (כשחלק מהמקומות, כגון המסקל, לה טיגרה ואחרים סגורים בכלל בראשון).

לא הלכנו יותר מדי עד שהגענו אל המייט שם שידרו את המשחק, וידעתי גם מהסיבוב הקודם באזור שיש בו בירות זולות, שם התיישבנו בשולחן עגול בפנים מול המסך.

לפני כ-15 שנים היה המייט אחד הברים האטרקטיבים בצפון דיזנגוף עם מגוון בירות טובות לאותה התקופה (בלגיות וכדומה). אך חוץ מהעישון בפנים שלא יכלו להיגמל ממנו, הבר גם היה מאלו שאימצו בזמנו את כוסות ה"פינט" הידועות לשמצה, ולכן נמנעתי ממנו מאז.

איכשהו בסניף בפלורנטין, זה שכן שרד, המחירים דווקא זולים באופן מפתיע והכוסות עכשיו בגדלים תקניים, גם אם המגוון לא מדהים (חצי – 26, שליש – 19). עם זאת, עדיין מעשנים בפנים, מזל שהיה אוורור חזק ולא היו יחסית הרבה מבלים.

הבעז"ב הזמין חצי לף (26) ואני שתיארתי לעצמי שעוד נמשיך לסיבוב נוסף הסתפקתי בשליש גינס (19).

עם להיטי רוק מוכרים וטובים ברקע, צפינו במחצית השנייה של נבחרת הנוער ישראל בכדורגל, כשתוך כדי שאנו צופים נשמעו קריאות וצהלות מהעבר השני של מחיצת הזכוכית, ולא הבנו אם לנו יש דיליי כי לא היו בכלל שערים. הסתבר שהמחיצה היא לחלל גדול ללא עישון (לפחות גם בזה התקדמו), שם הקרינו את הדרבי בכדורסל בו הביסה הפועל את מכבי לקראת משחק שלישי ומכריע בסדרת הגמר.

כשנגמר המשחק בתוצאה 3-1 לנבחרת ישראל שזכתה בצורה מרשימה במקום השלישי, שילמנו את החשבון ויצאנו בחזרה אל הרחוב.

הבעז"ב היה עדיין רעב, וחיפש משהו לאכול – אוכל רחוב. הצעתי שנלך להרצל שם נמצא משהו. אוכל ויאטנמי בקאנו לא התחשק לו, והמסקליטו היה סגור. אז הובלתי אותנו אל המשביר, שם יש כל מיני דברים טובים בפיתות ועוד.

כשהגענו לקראת 23:00 ערב הג'אז של ראשון כבר נגמר, אך ברקע עדיין התנגנה מוסיקה בסגנון, ואנו התיישבנו בבר הקטן בפנים שצופה אל הרחוב.

הזמנו שנינו שפירא מהחבית (הוא חצי, אני שליש), עם כרובית איכותית, כשהבעז"ב לקח גם בפיתה מנה בשרית.

נשנשו ושתינו, נהנים מהמוסיקה, האוכל והבירה הטובה. כשהמקום שהיה יחסית ריק, התמלא קצת מחדש כשבחוץ מולנו בדיוק התיישבו מלא צעירים בשולחן.

כשסיימנו את הסיבוב השלישי, החלטנו להסתפק בזאת לערב זה. המשכנו עוד קצת להסתובב באזור. כשלפני שנפרדנו הספקנו גם לעבור בתדר שהיה רגוע, בלי איזו הופעה או משהו מיוחד.

לסיכום: גם ואולי אפילו בימי ראשון יש הרבה מה לעשות בפלורנטין ובסביבה. אם זה הפי האוור משתלם באורסה, בירה זולה ומשחק במייט, או ערב ג'אז במשביר, מה שבא בא.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאורסה בימי ראשון (3 ביתר הימים) – כדאי לבקר כשיש הפי האוור

3 כוכבים למייט – אפשר לבקר, טוב לשידורי ספורט וכדומה

אין שינוי מפעם שעברה לגבי המשביר

ברלין בפלורנטין – האם זה מספיק?

 זמן: רביעי בלילה, ערב ערב שבועות, מאי 2023

מיקום: ויטל פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הבר ברלין (Berlin) בפלורנטין נפתח לפני כ-8 שנים, היכן שהיה לפניו ברחוב, ועבר מאז כמה שינויים וגלגולים עד שהתייצב והתרחב, כשלפני כשנה פתח הבעלים גם את האורסה בפינה הנגדית.

הסיפור: קבעתי עם נטול הכינוי לבירה ספונטנית, כשהשאלה היתה רק היכן – דרום או מרכז. החלטנו ללכת דרומה לאזור פלורנטין ולבדוק מה חדש שם בגזרת הברים, כשנטול הכינוי ביקש שלא אעשה לו טיול רגלי ארוך מדי הפעם.

הגענו אל האזור קצת אחרי 22:00. אמנם היה זה יום רביעי, אבל לפני ערב החג, כשהרחובות והמקומות היו עמוסים פחות מהצפוי.

הלכנו על פרנקל וחלפנו ליד בר קטן (ידידיה?) שנראה מעניין אבל היה ריק ולא היתה בו בירת חיטה לנטול הכינוי, אז המשכנו הלאה לרחוב המקביל – פלורנטין.

בפלורנטין עצרנו להסתכל בתפריט של השאפל, אבל לא מצאנו שם את שחפצה נפשינו, אז המשכנו ללכת עד רחוב ויטל מלא הברים.

הסתכלנו בתפריט של ה MATE, שעדיין שם (המקורי שהיה בדיזנגוף ממזמן נסגר). באופן מפתיע הבירות שם מתומחרות די בזול ~ 26 ש"ח לחצי (בעבר הם היו מהברים שמכרו "פינט" במחיר של חצי), אך נטול הכינוי לא רצה להתפשר על הוגארדן הפעם.

הגענו שוב אל הפינה של פרנקל, אל הברלין בפלורנטין, בו לא ביקרתי כבר שנה כמעט, כשהחלטנו להישאר שם. המארחת/מלצרית אמרה שיש לה רק מקום בפנים, מה שהיה בסדר מבחינתנו. זו הובילה אותנו לאחד החדרים של ההרחבה שהיה כמעט ריק, בו התיישבנו ליד שולחן עגול.

תפריטי האוכל והמשקאות כמעט ולא השתנו מהפעם שעברה ומכילים מגוון רב יחסית של משקאות ומאכלי בר. כשבגזרת הבירות נוספו גם בירות מתחלפות של מיקלר (חמוצה הפעם, לא בשבילי), וקאסק.

נטול הכינוי הזמין כמובן בירת חיטה (לכבוד חג הקציר) – חצי פרנסיסקאנר (34 ש"ח), כשאני לא הייתי בטוח עד שהמלצר אמר לי שיש גם שקמה מעושנת אז החלטתי לנסות אותה והזמנתי שליש (26). כמו כן הזמנתי משהו לנשנש – "ליד הבירה" (14).

"ליד הבירה" הגיע תוך 5 דקות וכלל קורנישים, גרעיני תירס קלויים וזיתים – נשנוש נחמד וקליל. בעקבותיו הגיעו גם הבירות, כשהשקמה המעושנת היתה נחמדה ולא כבדה מדי.

ליד הבירה

שקמה מעושנת

המקום התוסס בד"כ היה יחסית רגוע הפעם, ברקע התנגנה מוסיקת דאנס קצבית, ונטול הכינוי ואני ניהלנו דיונים על קינוחים חלביים מול טבעוניים. הוא טען שקינוח חלבי תמיד יהיה טוב יותר, ואילו אני אמרתי שזה תלוי בקינוח עצמו, המתכון, חומרי הגלם וכו'. למשל – טראפלס שוקולד מריר לא צריכים חלב או שמנת שישתלטו על הטעם שלהם.

הסתפקנו הפעם בסיבוב אחד, כשקצת אחרי 23:00 שילמנו את החשבון וחזרנו אל הרחובות עד הפעם הבאה.

לסיכום:  בהתחשב במצב הברים, הבירות והמחירים בעיר, ובאופן כללי, הברלין בפלורנטין הוא אופציה טובה יחסית, אך האם זה מספיק?

3 כוכבים לברלין – אפשר לבקר, כדאי בעיקר בהפי האוור, במיוחד בימי ראשון אז הוא כל הערב

לה אוטרה – האחר, ודברים אחרים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2022

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: הבר לה אוטרה La Otra (האחר.ת/השני.ה בספרדית) נפתח ב-2015, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר קוקטיילים בסגנון טיקי/מקסיקני.

הסיפור: עבר הרבה זמן מאז הפוסט הקודם שפורסם. בינתיים ביליתי בכל מיני מקומות בספרד וגם באירופה! להלן סקירה קצרה לפני שנגיע לאחרת.

ולנסיה – עיר יפה, זולה וידידותית להולכי רגל, חובבי בירות בוטיק וגם לטבעונים – מסעדת Copenhagen למשל

רוטרדם – עיר תעשייתית, אבל גם בה יש מקומות טבעוניים מוצלחים – Vegan Junk Food Bar,, ומבשלות בירה מקומיות כגון: Stadshaven, Brewdog Rotterdam ועוד.

אמסטרדם – בה הסתובבתי עם החולוני המקומי בקור של 0 מעלות, כשזאת הפתיעה לטובה במגוון ומבחר האוכל הטבעוני. גם בה הייתי בסניף של Vegan Junk Food Bar, ב Madre המקסיקנית הטבעונית המוצלחת, בברופאב של מבשלת Troost האורגנית, אכלנו צ'יפס הולנדי לארוחת בוקר (ככה זה כשיש פרק זמן מוגבל), ואפילו בגלידריה היו אופציות טבעוניות טובות.

חוץ מזה יצא לי גם לצאת לראות איזה משחק של המונדיאל עם חברים מהעבודה בדיזי פרישדון הגנרי על דיזנגוף בשעות ההפי האוור (50% הנחה על האלכוהול, 30% על האוכל). האוכל (כרובית, חציל) דווקא הפתיע לטובה. מבחר הבירות לא מזהיר וגם אבל הגינס לא היתה בשיאה, כשהיחס מחיר לכמות בשעות הלא שמחות לא ממש אטרקטיבי (35 ש"ח ל-410 מ"ל) כיאה למרבית המקומות בסביבה.

ואחרי כל זה נגיע לעיקר. הבוס מהעבודה החליט לעזוב לפני כמה חודשים, כשבנוסף לפרידה מכולם, תכננו לארגן לו פרידה מהצוות הקרוב המצומצם. התנדבתי למצוא מקום מתאים לאירוע (ההצעות האחרות היו גרקו למשל) – משהו קרוב למשרד עם אלכוהול טוב, אוכל ורצוי גם הפי האוור. הבחירה המתבקשת היתה האימפריאל, אך שם לא היה מקום בשעה שרצינו, לכן הסתפקתי באחר שצמוד אליו – הלה אוטרה, בו ביליתי לאחרונה לפני כמעט 6 שנים גם בהפי האוור.

הגענו אל המלון קצת לפני 7 בערב, כאשר המארחת בכניסה קיבלה ושאלה לאן פנינו. אחרי שענינו חיכינו 2 דקות עד שהגיע מלצר צעיר והוביל אותנו לשולחן בפנים.

המקום לא השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו, כשאת התפריט אפשר למצוא באתר דרך הקוד QR שעל השולחן. בו מופיעים מספר קוקטיילים מעניינים – בעיקר פירותיים/בסגנון טיקי. תפריט האוכל מכיל גם מגוון מנות, חלקן בהשפעה מקסיקנית, כולל מספר אופציות טבעוניות.

המקום התמלא די מהר יחסית לשעה, כשאנחנו חיכינו למלצר שלקח לו זמן לבוא לקחת הזמנה. אני הזמנתי את הקוקטייל Rocket Man בתור התחלה (34 ש"ח בהפי האוור, כמו שאר הקוקטיילים).

בנוסף הזמנו כל מיני מנות לשולחן, ביניהן גם טבעוניות – פטריות על הפלאנצ'ה (58), נאצ'וס סופרים טבעוני וגם לא (66 למנה), קרעי תפוחי אדמה (32), ברוקולי בגריל (54) ועוד.

הקוקטיילים לא התעכבו זמן רב מדי, וכשאלו הגיעו השקנו לחיים. הרוקט מן היה מאוד פירותי ומתקתק, לא רע בתור התחלה.

האוכל הגיע קצת יותר באיטיות ובטפטופים אל השולחן. הפטריות היו עסיסיות ועשויות היטב אך המנה היתה קטנה. הנאצו'ס אמנם לא היו כאלו משקית אבל לא מיוחדים או בכמות גדולה מדי, כשבקושי היו עליהם גווקאמולי וסלסה – מנה שללא ספק לא מצדיקה את מחירה הגבוה (להשוואה במסעדת Madra אמסטרדם הכינו לנו את הגווקאמולי של הנאצ'וס במקום מכל הרכיבים מול עינינו והמנה שהיתה נדיבה יותר עלתה רק 12 יורו – ראו תמונה למעלה). הקרעי תפו"א היו די סתמיים וגם די מעט. כשהברוקולי שהגיע באיחור ניכר (עם הסיבוב השני של הקוקטיילים) היה פריך וטעים אבל שוב לא יותר מדי.

המקום היה די עמוס יחסית לשעה המוקדמת, כשדיברנו על כל מיני – כנסים והרפתקאות בחו"ל, שימוש בחומרים כאלו ואחרים, קצת ריכולי עבודה, החיים עצמם ועוד.

המשכנו כמובן לסיבוב נוסף של קוקטיילים במסגרת ההפי האוור, כשהפעם הזמנתי את הגוארצ'ה (34) – קצת פחות פירותי אך עדיין מתקתק.

עם הסיבוב השני הזמינו החברים עוד אוכל – המבורגרים (שהמלצר אמר שהוא אישית הופתע מהם לטובה), וטאקו לבוס לשעבר שתכנן לחלוק את זה בתמורה לחצי המבורגר. אני הזמנתי את המנה הטבעונית היחידה שעוד לא טעמתי – הסלט (48). זה הוגש מהר וכלל הרבה חסות ותוספות (תפוז במקום אננס) – מרענן ונחמד (אך שוב יקר מדי).

ההמבורגרים היו לא רעים לדברי החברים, אבל הם לא עפו עליהם כמו המלצר. מנת הטאקו היתה דוגמית אישית, לא משהו שניתן לחלוק אותו. כשבינתיים המלצר גם פינק אותנו בצ'ייסר אוזו על חשבון הבית.

השולחן היה מוזמן על הנייר לשעתיים, כך שלקראת 21:00 היינו אמורים לפנות אותו תיאורטית. אך הדבר לא נדרש מאיתנו מכיוון שהמקום די התרוקן בשעה זו.

ישבנו ופטפטנו עוד עד סביבות 21:30 אז ביקשנו את החשבון. למרות שכל הקוקטיילים שהזמנו היו בהפי האוור (34 ש"ח), עם האוכל (עליו אין הנחה) ועוד בזיכוי מנת הטאקו, החשבון עדיין יצא 949 ש"ח לפני שירות לחמישתנו.

אחרי ששילמנו ובדרכינו החוצה, נכנסנו רגע לאימפריאל להתרשמות, וגם הכניסו אותו לחדר פרטי נוסף לאירועים שעל קיומו לא ידעתי לפני כן.

לסיכום: הלה אוטרה הוא בהחלט לא האימפריאל. מקום חביב עם קוקטיילים לא רעים, אך אלו של האימפריאל מיוחדים וטובים יותר. האוכל לא רע אבל בתמחור לא סביר יחסית לתמורה, ואילו השירות ידידותי אבל לא כזה מקצועי, עדיף להזמין כבר מקום מראש לאחר שליד, או לנסות ברי קוקטיילים אחרים בעיר הגדולה (הסטנלי למשל).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור

 

סטנלי – מאחורי הקלעים

זמן: חמישי אחה"צ, סוף אוקטובר 2022

מיקום: מלון בקסטייג', בלינסון 6, תל אביב

רקע היסטורי: הסטנלי Stanley, הינו בר קוקטיילים חדש, שנפתח במלון הבוטיק החדש Backstage בתל אביב ליד כיכר דיזנגוף. הבר הינו בסגנון "ארטיזנלי" כשחלק מהמשקאות הינם תוצרת עצמית מחומרי גלם שלוקטו מקומית.

הסיפור: לפני הרבה שנים, עוד לפני הקורונה, פעם בחודשיים שלושה היינו מארגנים מפגש של חברים מהעבודה בשעות הערביים, בכדי לנצל את שעות ההפי האוור בתל אביב.

מאז עברו הרבה מים בירקון, החלפתי עבודות, באה והלכה קורונה, והמנהג נעלם לו עד שהחלטתי שהגיע הזמן לחדש אותו במקום העכשווי. היתרון – הוא במרכז תל אביב אז לא צריך להגיע במיוחד. החיסרון – מרבית הברים נפתחים רק בשעה 18:00 (למה???), אז קשה יותר למצוא מקום שווה ולהתחיל לשתות מוקדם.

לכן, הסטנלי החדש במלון הבקסטייג', שנפתח בשעה 17:00, מציע הפי האוור של 50% על הקוקטיילים (ו-20% על האוכל), ונמצא 5 דקות הליכה מהמשרד, היה הבחירה המתבקשת. כשדאגתי לעשות שם ביקור מקדים בשעות היום לפני כן לבדוק על מה מדובר.

וכך, ביום חמישי, שעה 17:00, יצאנו חבורה לכיוון המלון והבר. הכניסה למלון מזמינה ונעימה, עם כסאות ושולחנות על הרחוב, אך מסתבר שאי אפשר לשבת שם כחלק מהבר, שנמצא בחלל הפנימי הגדול שמעבר ללובי הכניסה.

חלל זה מכיל כורסאות וספות עם שולחנות, במה שמתאים/מזכיר לאונג'ים של מלונות ופחות ברי קוקטיילים. גם הבר עצמו והברמנים שמכינים את המשקאות אינם נמצא בחלל זה אלא בצד ליד הכניסה, מה שעלול קצת לקלקל למי שאוהב ליהנות מהצפייה בהכנת הקוקטייל עצמו, לנו זה לא שינה יותר מדי.

התיישבנו בכורסאות בצד, כשהמלצרית הגישה לנו את תפריטי הקוקטיילים והאוכל גם.

תפריט הקוקטיילים מכיל 4 עמודים של מגוון קוקטיילים ייחודיים ומעניינים על בסיסים שונים. כשתפריט האוכל מכיל גם הוא מאכלים מעניינים, אם כי לא התעמקנו בו יותר מדי בגלל השעה המוקדמת.

התייעצנו עם המלצרית לגבי הקוקטיילים השונים, כשאני בחרתי להתחיל עם Chrystal Clear, קוקטייל מבוסס רום לבן עם ציר אננס וציר לימון ליים שהינם zero waste, כלומר מוכנים משאריות של פירות בהם משתמשים במלון להכנת מנות ומשקאות (56 ש"ח, 28 בהפי האוור).

השאר בחרו ברובם בקוקטייל ה Deep Purple, והזמנו גם לנשנש צלוחית זיתים (טבעוני), ושקדים מטובלים (לא טבעוני).

תוך זמן לא רב הגישה לנו המלצרית את הקוקטיילים. שלי הוגש בהיי בול מלאה בקרח והיה חמצמץ וחזק, לא רע להתחלה.

קשקשנו על כל מיני, כשבינתיים הצטרפו אלינו עוד חברים מהעבודה, איתם המשכנו גם לסיבוב נוסף. שלי היה הפעם Desert Storm – חריף יותר הפעם עם רום כהה, ג'ינג'ר ביר, ביטרס ו-וואסבי (58 לפני, 29 אחרי).

מסביבנו לא היו יותר מדי התרחשויות, כשבסביבות 18:30 החלו החברים לנטוש בהדרגה, ככה זה כשמתחילים מוקדם ויש גם בית לחזור אליו מהעבודה.

החשבון הכולל יצא 406 ש"ח ל-14 קוקטיילים ועוד קצת נשנושים. אחרי ששילמנו המשיכו עוד חלק לפיצה בר יין בדיזנגוף ההומה, כשאני נפרדתי מהם לשלום ועשיתי את דרכי הביתה עם קצת זגזוגים.

לסיכום: הסטנלי שונה מברי הקוקטיילים המובילים בעיר, כשבהחלט אפשר להגדיר אותו כמקום של מאחורי הקלעים. בעוד שהקוקטיילים עצמם ייחודיים ודי טובים, האווירה עצמה היא יותר של לובי בבית מלון ופחות בר מסוגנן עם או בלי גימיקים. גם המיקום בתוך המלון ולא פתוח אל/על הרחוב קצת מנתק אותו מהמתרחש מסביב. לפעמים זה יכול להתאים, אבל חלק גדול מהכיף בברים בתל אביב זה החיבור אל הרחובות והאנשים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר  – משתלם לבקר בהפי האוור, לא יודע מה קורה מאוחר יותר (ולא אשאר במיוחד לבדוק)

 

אורסה – ראשון זה השחור החדש

זמן: יום ראשון בלילה, יוני 2022

מיקום: ויטל 2 פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר האורסה – URSA , הינו מקום חדש מבית הבעלים של הברלין בפלורנטין שנפתח בפינה ממולו לפני קצת יותר מחודשיים, היכן ששכן לפני כן בר אוכל תאילנדי.

הסיפור: לפני כחודש וחצי, במהלך סבב ברים לילי עם המשתדרג, ישבתי באורסה, בר חביב עם וייב חיובי, אבל טיפה נובורישי (ויקר) לפלורנטין.

במסגרת הביקור הקודם גיליתי שיש הפי האוור משתלם – 50% הנחה על האלכוהול כל יום עד 21:00, ובימי ראשון כל הלילה, ולכן תכננתי לשם מתישהו לחזור.

מכיוון שעד השעה 21:00 יותר קשה לי להגיע לשם לאזור לרוב, קבעתי עם נטול הכינוי ביום ראשון, כשהיתר הבריזו בתירוצים שונים.

הגענו אל רחוב ויטל קצת אחרי 22:00. זה היה די מלא, אך לא עמוס כמו בלילות סוף השבוע. גם בברלין בפלורנטין יש הפי האוור משתלם בימי ראשון, אז התלבטנו בינו לבין האורסה, כשהחלטנו ללכת לאחרון.

בחוץ על הרחוב היו מרבית השולחנות תפוסים, כשבפנים על הבר הגבוה נראה די פנוי אז נכנסנו. בדרך אל הבר עברנו ליד משקר/מכונת הבירות החדשה (יש לזה שם אחר?) – ממנה ניתן לרכוש פחיות של בירות איכותיות ומגוונות (מיקלר, ברודוג, ביוורטאון, סיירן ועוד) הביתה או לשתייה במקום.

התיישבנו על הבר הצופה על הרחוב, כשבינתיים הברמנים היו עסוקים בהכנת משקאות.

כשאחד מהם התפנה הוא הגיש לנו את התפריט. בגזרת האלכוהול לא השתנה משהו מהפעם שעברה. מהחבית יש את אותן 6 בירות, כשאלו הלא סטנדטיות די יקרות (42 ש"ח לחצי), כשבדקנו כמובן שיש גם את ההפי האוור (שלא כולל את היינות).

אורסה – תפריט אלכוהול ומשקאות

תפריט האוכל כן התעדכן דווקא ומכיל מגוון רחב יותר, כולל גם אופציות טבעוניות וזולות.

אורסה – תפריט אוכל

נטול הכינוי הזמין כמובן חצי וויינשטפן (34 ש"ח המחיר הרגיל שירד ל-17 בהפי האוור), ואני הזמנתי חצי סאוונדווייב – IPA של סיירן (42 –> 21).

שתינו את הבירות הקרות, כשנתתי לנטול הכינוי לטעום מה IPA, אך הוא אמר שהיא חמוצה ומרה ולא טעימה. כדי להסביר לו מה זאת בירה חמוצה (אחד הטרנדים העולים בעולם הבירה) ביקשתי מהברמן הידידותי טעימה של החמוצה של סיירן. דווקא אותה נטול הכינוי אהב יותר, ואמר שהיא כמו מיץ אשכוליות, מה שהוביל אותו לדיון קצר והסבר מהברמן על ההבדל בין בריזרים למיניהם לבירה חמוצה, שנעשית על אותו בסיס ובאותו תהליך פחות או יותר של בירה רגילה.

ברקע התנגן פסקול רוק ישראלי מוכר ואיכותי מתקופות שונות – החברים של נטשה, משינה, מרסדס בנד ועוד. תוך כדי שיחה צפינו ברחוב ובקהל שישב בחוץ ולי לפחות נראה צעיר ומקומי ברובו.

כשסיימנו את הבירות המשכנו לסיבוב נוסף אותו הדבר ובאותו מחיר מוזל. הברמנים עבדו כמעט ללא הפסקה, כשלפי הצבע של מה שמזגו נראה שהקאמפרי הולך חזק. באיזשהו שלב אחד הברמנים לקח הפסקה והכין לו איזה צינגלה (אם זה המונח המתאים ביותר) מושקע מולנו על הבר.

אחרי הסיבוב השני ביקשנו את החשבון, שיצא זול מדי למרות ההפי האוור, אז הערנו את תשומת ליבו של הברמן שיוסיף גם את הסיבוב השני, שילמנו והמשכנו הלאה.

התכנון היה לטעום סוף סוף את הפיצה של הלה טיגרה שממול. אך אז גילינו שזו סגורה בימי ראשון, כנראה שלכל הפי האוור יש חיסרון.

במקום זאת הזמנתי נקניקיה טבעונית בלחמניה (40) מהמזללה הצמודה של ה Jeffrey's, אותה לקחתי טייקאווי, ואילו נטול הכינוי עצר ולקח מלבי מהמלבייה.

Jeffrey's – תפריט

הנקניקיה (שבעצם היו 3) בלחמניה היתה לא רעה ומשביעה. בדרך עצרתי לרגע לבדוק איזה בר החליף את המיידלה וגיליתי לשמחתי הרבה שזהו בר טבעוני חדש יחסית (נפתח בינואר) Alpaca Vegan Bar, הוספתי אותו לרשימה, השבועות הקרובים קצת עמוסים אך נגיע אליו במהרה (טוב שנפתח מקום חדש לטבעונים בשכונה לאור האכזבה שחווינו בשאפל בר בפעם שעברה).

Alpaca Vegan Bar – תפריט

לבסוף הגענו אל תחנת האוטובוס. בזמן ההמתנה הארוכה זכינו לצפות ולהיות חלק ממופע יחיד של בחור שיכור (?) שקילל ברוסית, צעק על הרחוב וגם עלינו, עד שהשוטרים מסיירת הביטחון העירונית שחנתה ליד החליטו שהספיק להם, ודאגו שיעלה לאוטובוס קו מספר 1 – משם זו כבר בעיה של הנהג.

לסיכום: החברה של הברלין בפלורנטין יודעים את העבודה כשהאורסה הינו בר שכונתי עם מוסיקה ואווירה טובה, מגוון בירות ואוכל לא רע, בסה"כ נחמד, אך לא יותר מדי מיוחד. אבל כשיש הפי האוור ארוך בימים רגילים ובראשון כל הערב, שווה יותר לקפוץ אליו (בסופי שבוע עדיף להימנע מאזור ויטל).

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאורסה בימי ראשון – כי ראשון זה השחור החדש!

ברלין – מכונה משומנת – בפלורנטין

זמן: מוצ"ש, יוני 2022

מיקום: ויטל פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הבר ברלין (Berlin) בפלורנטין נפתח לפני כ-7 שנים, היכן שהיה לפניו ברחוב, ועבר מאז כמה שינויים וגלגולים עד שהתייצב והתרחב, כשלאחרונה פתח הבעלים גם את האורסה בפינה הנגדית.

הסיפור: בדרך כלל איני יוצא לבלות במוצ"ש, בטח שלא לפלורנטין, עמוס מדי לטעמי. אבל כשחבר הילדות הזמין אותנו להרמת כוסית לכבוד יום הולדתו בברלין היה ברור שנגיע.

העכברושית ואני הגענו אל האזור לקראת 20:30, זה היה כבר די שוקק במבלים, כשמרבית המקומות היו מקושטים בדגלי גאווה.

הצטרפנו אל חבר הילדות והחבורה שאיתו, שישבו בברלין בחלק החיצוני שפונה אל ויטל.

הברלין בפלורנטין התחיל כאמור לפני מספר שנים כבר קטן עם חלון פונה לרחוב, כאשר בתקופת הקורונה הוציא ארגזים לשבת על הרחוב, ובמקביל התרחב על חשבון שני מקומות שהיו סמוכים לו על רחוב פרנקל.

לאחר שהתמקמנו, בירכנו את בעל השמחה והכרנו את הסובבים, התפננו להביט בתפריטים העמוסים. בגזרת המשקאות ניתן למצוא מגוון בירות מהחבית חלקן סטנדרטיות חלקן קצת מעבר (בקס, לוונבראו, פרנסיסקאנר, גינס, קארלסברג לומה, פאנק IPA, לופלוס ושקמה כמובן), מבחר קוקטיילים ועוד. המחירים לא זולים אך לא מופרזים (וגם לא עלו בשנה האחרונה), ויש גם הפי האוור משתלם עד 21:00 בימות השבוע – 50% הנחה על האלכוהול, ובימי א' לאורך כל הלילה.

ברלין בפלורנטין – תפריט שתייה

בגזרת האוכל, התפריט לא השתנה בהרבה מלפני שנה. זה מציע בעיקר מנות בלחמניה, עם שמות של מקומות בגרמניה, נשנושים, וכולל גם אופציות לטבעונים.

ברלין בפלורנטין – תפריט אוכל

הזמנתי לשתות חצי פאנק IPA של ברודוג (36 ש"ח) בעוד שהעכברושית הזמינה בקבוק סיידר תפוחים סאמרסבי (28). בניגוד לפעם שעברה כשהייתי, הפעם באתי רעב, אז הזמנתי את מנת הנקניקיות "פוטסדאם" (68) של Redefine Meat (בשר חדש מודפס מהצומח) אותם עדיין לא טעמתי, זאת למרות שהמלצר (הלא טבעוני) לא ממש המליץ. העכברושית הזמינה את הפרצל הברילנאי (38) עליו שמה עין, אחרי שביררה שהוא לא מגיע עם משהו חריף.

המשקאות הוגשו לנו די מהר, והרמנו לחיים עם חבר הילדות.

האוכל הגיע מספר דקות לאחר מכן. הפרצל של העכברושית, שהגיע עם גבינת צ'דר מותכת עליו, אולי נראה טוב, אבל היה די מאכזב לטעמה – יבש, כשהמטבלים שבצד לא התאימו לה. מנת הנקניקיות הטבעוניות בלחמניה היתה די גדולה עם רוטב ברביקיו וגבינה טבעונית עליה וצ'יפס בצד – נראה די משביע.

הנקניקיות עצמן היו שונות מההוט דוג הטבעוניות או הביונד סוסג' – פחות רטובות, חלקלקות ושומניות, יותר בשרניות ודחוסות, די טעים, גם לדעת העכברושית שלקחה כמה ביסים.

רידיפיין מיט – נקניקייה טבעונית

במקביל לשיחה עם החבורה, נהננו קצת ממוסיקת הרוק הטובה שהגיעה בווליום לא גבוה מהאורסה שממול (בברלין לא נשמעה בחוץ מוסיקה), ומהניחוחות המוכרים אותם מריחים בכל בר בעיר, אך במיוחד בפלורנטין. לפחות זה פיצה קצת על החום והלחות שבאוויר.

אורסה בר

ישבנו במקום עד סביבות 21:30, אז שילמנו את החשבון שכלל גם 4 גלנפידיך שמתברר ששתו אחרים בשולחן, ונפרדנו מהחבורה לשלום.

חלק מהחבורה המשיכו לפיצה "לה טיגרה" הסמוכה, אותה תכננתי לנסות אבל עדיין לא יצא. העכברושית ואני המשכנו לברטון בשדרות וושינגטון משם לקחנו קרפ עם מילוי הברטונלה הטבעוני טייקאווי לקינוח.

הלכנו דרך הרחובות, בהם ניתן לראות את השינויים שחלו בפלורנטין עם השנים עם השתלטות חנויות היין ומכוני הקעקועים הרבים. את הקרפ אכלנו בפארק המסילה, כשברקע שמענו את ההופעה שהיתה בתדר.

לסיכום: הברלין אולי כבר לא מגניב/מלהיב/סמי מחתרתי כפי שהיה בעבר (אם באמת היה), כשעם ההתרחבות הפך למכונה משומנת ששולטת על הפינה, ובסה"כ בר סולידי לשבת בו לבירה עם או בלי אוכל בצד. במיוחד לאור זאת שמרבית הברים בשכונה מסביב כבר די מיינסטרימים ובטח שלא זולים או עם מבצעים טובים כמו פעם.

3 כוכבים לברלין – אפשר לבקר, כדאי בעיקר בהפי האוור, במיוחד בימי ראשון אז הוא כל הערב

טרביץ – משהו לכתוב עליו

זמן: יום חמישי בלילה, מרץ 2022

מיקום: אבן גבירול 31, תל אביב

רקע היסטורי: הטרביץ בר Travitz Bar נפתח לפני כמעט 3 שנים על אבן גבירול, באזור שהיה שומם יחסית מול הלונדון מיניסטור, ע"י קבוצת המוזנר.

הסיפור: בעקבות תקופת הקורונה לא הופיע כבר כמה שנים בעכברוש העיר הספרותן המדופלם והידוע. מסתבר שבזמן זה הוא עבד על ספרו הראשון שיצא לאור לא מזמן, בתחום הספרות העברית כמובן, ואני שמחתי לקבל הזמנה לערב ההשקה החגיגי בבית אריאלה.

בסיומו של ערב ההשקה האלגנטי, בו היו בנוסף לאנשי האקדמיה והספרות גם חברים רגילים, המשכנו מספר חברים, אותם אני מכיר עוד מימי בית הספר היסודי והצופים, כשאת רובם לא ראיתי שנים ארוכות, יחד עם הספרותן לבירה לילית.

היעד המתבקש היה השופטים באבן גבירול, אך שם לא היה מקום. הדרמנו על הרחוב עד שהגענו אל המקום הבא שהיה על הדרך – הטרביץ, שם היה שולחן מוגבה פנוי בצד בחוץ שנראה מתאים למרות הקור (משום מה לא חשבו להוסיף שם בחוץ משהו לחימום).

ההתחלה היתה קצת איטית, כשנאלצנו ללקט מסביב כסאות גבוהים, ובהמשך גם תפריטים (האחד שהביאו לשולחן לא ממש הספיק).

התפריט של הטרביץ לא ממש הלהיב, עם טובורג, באדווייזר וגינס מהחבית, וגם זה לא בגדלים תקניים. גם באוכל אין בשורות עם מבחר מאכלי בר מצומצם, בלי יותר מדי אופציות טבעוניות.

טרביץ – תפריט אוכל (סוג של)

המלצרית החיננית לקחה מאיתנו הזמנה, כשאני הלכתי על גינס גדולה (29 ש"ח ל-420 מ"ל?), האחרים הזמינו אף הם ברובם שתייה, והזמנו גם כמה מאכלים שיהיה לנישנוש לכולם.

בזמן שהמתנו לאוכל ולשתייה, סיפר לנו הספרותן קצת יותר על תהליך הכתיבה, ההוצאה לאור, ההכנות שלפני ערב ההשקה, והתוכניות להמשך בעולם הספרות והאקדמיה.

האוכל והשתייה הוגשו לנו כעבור כמה דקות, ובהם לא היו הפתעות מיוחדות או מרעישות, כאשר הגינס הוגשה בכוס ממותגת של המקום, בגודל לא ברור, או כמו שאמרה המלצרית – "גדול".

ישבנו כך כשעה עם סיפורים, זכרונות ועוד, עד שלקראת חצות (ולקראת שעון הקיץ – שעת שינה אחת פחות), חלקנו בינינו את החשבון שיצא 345 ש"ח, והלכנו משם בלי שוב.

לסיכום: כפי שתיאר הספרותן בנאומו את נושא המחקר (המעניין מאוד יש לומר) שבחר כמקרי, הבחירה בטרביץ היתה אף היא מקרית, אך לפחות נתנה לי משהו לכתוב עליו אפילו בשבוע חורפי שכזה בתחילת האביב. כשבלוק מצפון יש את השופטים, ופחות ממאה מטרים מדרום את השולי לוצי, שניהם עם יותר אווירה ומבחר (ובשולי לוצי גם הפי האוור עד מאוחר), אין באמת סיבה לשבת בטרביץ, שהינו הוא עוד בר שכונתי קצת טפל וסתמי.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר ולמצוא בסביבה משהו טוב יותר