לה אוטרה – האחר, ודברים אחרים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2022

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: הבר לה אוטרה La Otra (האחר.ת/השני.ה בספרדית) נפתח ב-2015, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר קוקטיילים בסגנון טיקי/מקסיקני.

הסיפור: עבר הרבה זמן מאז הפוסט הקודם שפורסם. בינתיים ביליתי בכל מיני מקומות בספרד וגם באירופה! להלן סקירה קצרה לפני שנגיע לאחרת.

ולנסיה – עיר יפה, זולה וידידותית להולכי רגל, חובבי בירות בוטיק וגם לטבעונים – מסעדת Copenhagen למשל

רוטרדם – עיר תעשייתית, אבל גם בה יש מקומות טבעוניים מוצלחים – Vegan Junk Food Bar,, ומבשלות בירה מקומיות כגון: Stadshaven, Brewdog Rotterdam ועוד.

אמסטרדם – בה הסתובבתי עם החולוני המקומי בקור של 0 מעלות, כשזאת הפתיעה לטובה במגוון ומבחר האוכל הטבעוני. גם בה הייתי בסניף של Vegan Junk Food Bar, ב Madre המקסיקנית הטבעונית המוצלחת, בברופאב של מבשלת Troost האורגנית, אכלנו צ'יפס הולנדי לארוחת בוקר (ככה זה כשיש פרק זמן מוגבל), ואפילו בגלידריה היו אופציות טבעוניות טובות.

חוץ מזה יצא לי גם לצאת לראות איזה משחק של המונדיאל עם חברים מהעבודה בדיזי פרישדון הגנרי על דיזנגוף בשעות ההפי האוור (50% הנחה על האלכוהול, 30% על האוכל). האוכל (כרובית, חציל) דווקא הפתיע לטובה. מבחר הבירות לא מזהיר וגם אבל הגינס לא היתה בשיאה, כשהיחס מחיר לכמות בשעות הלא שמחות לא ממש אטרקטיבי (35 ש"ח ל-410 מ"ל) כיאה למרבית המקומות בסביבה.

ואחרי כל זה נגיע לעיקר. הבוס מהעבודה החליט לעזוב לפני כמה חודשים, כשבנוסף לפרידה מכולם, תכננו לארגן לו פרידה מהצוות הקרוב המצומצם. התנדבתי למצוא מקום מתאים לאירוע (ההצעות האחרות היו גרקו למשל) – משהו קרוב למשרד עם אלכוהול טוב, אוכל ורצוי גם הפי האוור. הבחירה המתבקשת היתה האימפריאל, אך שם לא היה מקום בשעה שרצינו, לכן הסתפקתי באחר שצמוד אליו – הלה אוטרה, בו ביליתי לאחרונה לפני כמעט 6 שנים גם בהפי האוור.

הגענו אל המלון קצת לפני 7 בערב, כאשר המארחת בכניסה קיבלה ושאלה לאן פנינו. אחרי שענינו חיכינו 2 דקות עד שהגיע מלצר צעיר והוביל אותנו לשולחן בפנים.

המקום לא השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו, כשאת התפריט אפשר למצוא באתר דרך הקוד QR שעל השולחן. בו מופיעים מספר קוקטיילים מעניינים – בעיקר פירותיים/בסגנון טיקי. תפריט האוכל מכיל גם מגוון מנות, חלקן בהשפעה מקסיקנית, כולל מספר אופציות טבעוניות.

המקום התמלא די מהר יחסית לשעה, כשאנחנו חיכינו למלצר שלקח לו זמן לבוא לקחת הזמנה. אני הזמנתי את הקוקטייל Rocket Man בתור התחלה (34 ש"ח בהפי האוור, כמו שאר הקוקטיילים).

בנוסף הזמנו כל מיני מנות לשולחן, ביניהן גם טבעוניות – פטריות על הפלאנצ'ה (58), נאצ'וס סופרים טבעוני וגם לא (66 למנה), קרעי תפוחי אדמה (32), ברוקולי בגריל (54) ועוד.

הקוקטיילים לא התעכבו זמן רב מדי, וכשאלו הגיעו השקנו לחיים. הרוקט מן היה מאוד פירותי ומתקתק, לא רע בתור התחלה.

האוכל הגיע קצת יותר באיטיות ובטפטופים אל השולחן. הפטריות היו עסיסיות ועשויות היטב אך המנה היתה קטנה. הנאצו'ס אמנם לא היו כאלו משקית אבל לא מיוחדים או בכמות גדולה מדי, כשבקושי היו עליהם גווקאמולי וסלסה – מנה שללא ספק לא מצדיקה את מחירה הגבוה (להשוואה במסעדת Madra אמסטרדם הכינו לנו את הגווקאמולי של הנאצ'וס במקום מכל הרכיבים מול עינינו והמנה שהיתה נדיבה יותר עלתה רק 12 יורו – ראו תמונה למעלה). הקרעי תפו"א היו די סתמיים וגם די מעט. כשהברוקולי שהגיע באיחור ניכר (עם הסיבוב השני של הקוקטיילים) היה פריך וטעים אבל שוב לא יותר מדי.

המקום היה די עמוס יחסית לשעה המוקדמת, כשדיברנו על כל מיני – כנסים והרפתקאות בחו"ל, שימוש בחומרים כאלו ואחרים, קצת ריכולי עבודה, החיים עצמם ועוד.

המשכנו כמובן לסיבוב נוסף של קוקטיילים במסגרת ההפי האוור, כשהפעם הזמנתי את הגוארצ'ה (34) – קצת פחות פירותי אך עדיין מתקתק.

עם הסיבוב השני הזמינו החברים עוד אוכל – המבורגרים (שהמלצר אמר שהוא אישית הופתע מהם לטובה), וטאקו לבוס לשעבר שתכנן לחלוק את זה בתמורה לחצי המבורגר. אני הזמנתי את המנה הטבעונית היחידה שעוד לא טעמתי – הסלט (48). זה הוגש מהר וכלל הרבה חסות ותוספות (תפוז במקום אננס) – מרענן ונחמד (אך שוב יקר מדי).

ההמבורגרים היו לא רעים לדברי החברים, אבל הם לא עפו עליהם כמו המלצר. מנת הטאקו היתה דוגמית אישית, לא משהו שניתן לחלוק אותו. כשבינתיים המלצר גם פינק אותנו בצ'ייסר אוזו על חשבון הבית.

השולחן היה מוזמן על הנייר לשעתיים, כך שלקראת 21:00 היינו אמורים לפנות אותו תיאורטית. אך הדבר לא נדרש מאיתנו מכיוון שהמקום די התרוקן בשעה זו.

ישבנו ופטפטנו עוד עד סביבות 21:30 אז ביקשנו את החשבון. למרות שכל הקוקטיילים שהזמנו היו בהפי האוור (34 ש"ח), עם האוכל (עליו אין הנחה) ועוד בזיכוי מנת הטאקו, החשבון עדיין יצא 949 ש"ח לפני שירות לחמישתנו.

אחרי ששילמנו ובדרכינו החוצה, נכנסנו רגע לאימפריאל להתרשמות, וגם הכניסו אותו לחדר פרטי נוסף לאירועים שעל קיומו לא ידעתי לפני כן.

לסיכום: הלה אוטרה הוא בהחלט לא האימפריאל. מקום חביב עם קוקטיילים לא רעים, אך אלו של האימפריאל מיוחדים וטובים יותר. האוכל לא רע אבל בתמחור לא סביר יחסית לתמורה, ואילו השירות ידידותי אבל לא כזה מקצועי, עדיף להזמין כבר מקום מראש לאחר שליד, או לנסות ברי קוקטיילים אחרים בעיר הגדולה (הסטנלי למשל).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור

 

סטנלי – מאחורי הקלעים

זמן: חמישי אחה"צ, סוף אוקטובר 2022

מיקום: מלון בקסטייג', בלינסון 6, תל אביב

רקע היסטורי: הסטנלי Stanley, הינו בר קוקטיילים חדש, שנפתח במלון הבוטיק החדש Backstage בתל אביב ליד כיכר דיזנגוף. הבר הינו בסגנון "ארטיזנלי" כשחלק מהמשקאות הינם תוצרת עצמית מחומרי גלם שלוקטו מקומית.

הסיפור: לפני הרבה שנים, עוד לפני הקורונה, פעם בחודשיים שלושה היינו מארגנים מפגש של חברים מהעבודה בשעות הערביים, בכדי לנצל את שעות ההפי האוור בתל אביב.

מאז עברו הרבה מים בירקון, החלפתי עבודות, באה והלכה קורונה, והמנהג נעלם לו עד שהחלטתי שהגיע הזמן לחדש אותו במקום העכשווי. היתרון – הוא במרכז תל אביב אז לא צריך להגיע במיוחד. החיסרון – מרבית הברים נפתחים רק בשעה 18:00 (למה???), אז קשה יותר למצוא מקום שווה ולהתחיל לשתות מוקדם.

לכן, הסטנלי החדש במלון הבקסטייג', שנפתח בשעה 17:00, מציע הפי האוור של 50% על הקוקטיילים (ו-20% על האוכל), ונמצא 5 דקות הליכה מהמשרד, היה הבחירה המתבקשת. כשדאגתי לעשות שם ביקור מקדים בשעות היום לפני כן לבדוק על מה מדובר.

וכך, ביום חמישי, שעה 17:00, יצאנו חבורה לכיוון המלון והבר. הכניסה למלון מזמינה ונעימה, עם כסאות ושולחנות על הרחוב, אך מסתבר שאי אפשר לשבת שם כחלק מהבר, שנמצא בחלל הפנימי הגדול שמעבר ללובי הכניסה.

חלל זה מכיל כורסאות וספות עם שולחנות, במה שמתאים/מזכיר לאונג'ים של מלונות ופחות ברי קוקטיילים. גם הבר עצמו והברמנים שמכינים את המשקאות אינם נמצא בחלל זה אלא בצד ליד הכניסה, מה שעלול קצת לקלקל למי שאוהב ליהנות מהצפייה בהכנת הקוקטייל עצמו, לנו זה לא שינה יותר מדי.

התיישבנו בכורסאות בצד, כשהמלצרית הגישה לנו את תפריטי הקוקטיילים והאוכל גם.

תפריט הקוקטיילים מכיל 4 עמודים של מגוון קוקטיילים ייחודיים ומעניינים על בסיסים שונים. כשתפריט האוכל מכיל גם הוא מאכלים מעניינים, אם כי לא התעמקנו בו יותר מדי בגלל השעה המוקדמת.

התייעצנו עם המלצרית לגבי הקוקטיילים השונים, כשאני בחרתי להתחיל עם Chrystal Clear, קוקטייל מבוסס רום לבן עם ציר אננס וציר לימון ליים שהינם zero waste, כלומר מוכנים משאריות של פירות בהם משתמשים במלון להכנת מנות ומשקאות (56 ש"ח, 28 בהפי האוור).

השאר בחרו ברובם בקוקטייל ה Deep Purple, והזמנו גם לנשנש צלוחית זיתים (טבעוני), ושקדים מטובלים (לא טבעוני).

תוך זמן לא רב הגישה לנו המלצרית את הקוקטיילים. שלי הוגש בהיי בול מלאה בקרח והיה חמצמץ וחזק, לא רע להתחלה.

קשקשנו על כל מיני, כשבינתיים הצטרפו אלינו עוד חברים מהעבודה, איתם המשכנו גם לסיבוב נוסף. שלי היה הפעם Desert Storm – חריף יותר הפעם עם רום כהה, ג'ינג'ר ביר, ביטרס ו-וואסבי (58 לפני, 29 אחרי).

מסביבנו לא היו יותר מדי התרחשויות, כשבסביבות 18:30 החלו החברים לנטוש בהדרגה, ככה זה כשמתחילים מוקדם ויש גם בית לחזור אליו מהעבודה.

החשבון הכולל יצא 406 ש"ח ל-14 קוקטיילים ועוד קצת נשנושים. אחרי ששילמנו המשיכו עוד חלק לפיצה בר יין בדיזנגוף ההומה, כשאני נפרדתי מהם לשלום ועשיתי את דרכי הביתה עם קצת זגזוגים.

לסיכום: הסטנלי שונה מברי הקוקטיילים המובילים בעיר, כשבהחלט אפשר להגדיר אותו כמקום של מאחורי הקלעים. בעוד שהקוקטיילים עצמם ייחודיים ודי טובים, האווירה עצמה היא יותר של לובי בבית מלון ופחות בר מסוגנן עם או בלי גימיקים. גם המיקום בתוך המלון ולא פתוח אל/על הרחוב קצת מנתק אותו מהמתרחש מסביב. לפעמים זה יכול להתאים, אבל חלק גדול מהכיף בברים בתל אביב זה החיבור אל הרחובות והאנשים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר  – משתלם לבקר בהפי האוור, לא יודע מה קורה מאוחר יותר (ולא אשאר במיוחד לבדוק)

 

בירה בצפון דיזנגוף – מהשר אל פעילת זכויות האדם

זמן: מוצ"ש, אוקטובר 2022

מיקום: צפון דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי:הבר של שר המשקאות בדיזנגוף 268 נפתח לפני כ-6 שנים כחלק מחנות המשקאות של הרשת היכן ששכנו לפני כן ברים רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

בר הרוזה פארקס Rosa Parks, הקרוי על שמה של פעילת זכויות האדם הנודעת, שוכן בפינה העמוסה של ירמיהו-דיזנגוף כבר 16 שנים, והינו אחד מוותיקי הברים השכונתיים בעיר, כאשר בקומה השנייה של המקום נמצא בר הקוקטיילים ג'וזפין בייקר.

הסיפור: עם כל החופשים, החגים והטיולים בחודש האחרון, לא יצא לי לצאת סתם ככה לשתות בירה עם חברים בעיר. זוכרים את ניימן? אז הוא נסע ושוב חזר, וכך קבענו לבירה במוצ"ש, גם עם נטול הכינוי ולפטי שחזרו לארץ.

חשבתי לחזור למקומות שלא הייתי בהם זמן רב, כך שקבענו להיפגש בבר של שר המשקאות, שם היה זכור לי שיש מבחר לא רע של בירות מהחבית, וכמובן שמהחנות יש עוד הרבה סוגים בבקבוקים ופחיות (וגם קוקטיילים ויינות).

נטול הכינוי ואני הגענו למקום בשעה 9 בערב, כשניימן כבר חיכה לנו במקום. הבר שבחוץ לא היה מלא, כך שבחרנו בשולחן פנוי והתיישבנו, כשעוד לפני שההמלצרית ניגשה אלינו התבוננו על ברזי הבירות מהחבית לראות מה זמין (10 מתוך 11).

המלצרית ניגשה אלינו במהרה, כשלצערו של ניימן הנגב-מיקלר דזרט הייז, לא היתה זמינה (לא בטוח מתי היא היתה בכלל), אז הוא הזמין חצי הרצל IPA וזה, וכך עשיתי גם אני. נטול הכינוי התלבט מעט, ולמרות שהוא בדרך כלל שותה בירת חיטה, לא התחשק לו לשתות את הבלומון, ולכן הזמין הפעם חצי גולדסטאר, עד עכשיו אני לא מבין למה.

הבירות הגיעו די מהר. ניימן שיתף אותנו בהרגלי הקבורה והאבלות בפולין (אתם לא רוצים לדעת), בעוד שנטול הכינוי סיפר על חוויותיו מהאוקטוברפסט במינכן – דווקא הבירה לא משהו מיוחד (לאגר כלשהו), אבל שווה להגיע בשביל האווירה. בינתיים הצטרף אלינו גם לפטי שהגיע מעבר להרי האופל. הוא חשב לסמוך על נטול הכינוי ולהזמין מה שהוא שותה כמו בדרך כלל, אבל ויתר אחרי שהבין למזלו שזה גולדסטאר.

בכוס ובחשבון מלכה אבל בכוס הרצל IPA וזה

אחרי שטעם ודווקא התרשם לטובה מההרצל, הזמין לפטי בכל זאת בירת חיטה – חצי בלומון, כי ה-IPA עדיין משאירה בסוף טעם מר. גם לפטי שיתף אותנו בחוויותיו מנסיעתו האחרונה לצפון איטליה והסביבה. כשמסביבנו התמלאו אט אט השולחנות על הרחוב במבלים נוספים.

שר המשקאות – לא רק חנות אלכוהול

תוך כדי השלמת הפערים, קפצתי אל חנות המשקאות שבפנים, שם הצטיידתי בכמה בירות וסיידרים, כולל כאלו של Craft Nation שלא הכרתי, ובירת העשור של מבשלת שריגים (בטוויטר עוד אחלוק רשמים).

הערב היה עוד צעיר (בניגוד אלינו), אז החלטנו להמשיך לסיבוב נוסף אבל במקום אחר לא רחוק משם. שילמנו את החשבון שיצא סביר, והלכנו משם צפונה על דיזנגוף אל עבר פינת ירמיהו.

כשהגענו לפינה התוססת, העיר ניימן שלא היה שם זמן רב, שאולי המקומות בה השתנו אבל היא עדיין נראית אותו הדבר. ואכן, הג'רמייה והמובינג הותיקים כבר לא שם, אך הרוזה פארקס הותיק עדיין חי וקיים. יש לציין שלמרות שזה פתוח כאמור כבר 16 שנים, ובעבר גרתי ממש ליד, יצא לי לבלות בו רק פעמים ספורות, האחרונה לפני שנים רבות.

ניגשנו אל הפינה של הרוזה פארקס, כאשר המארחת קיבלה את פנינו. רצינו לשבת בחוץ, שם היו לא מעט מבלים, אך באזור ללא עישון, אך אין כזה דבר מוסדר, אז התיישבנו בשולחן עגול בפנים שם היו כל השולחנות פנויים.

בתפריטים של הרוזה פארקס אין הפתעות מיוחדות, מגוון מאכלי בר ונשנושים, מהחבית נציגי טמפו בתוספת שפירא (דאגתי לבדוק לפני שהגעתי), בגדלים לא סטנדרטים אבל לפחות ברורים, כשהמחירים היחסיים אינם זולים.

רוזה פארקס – תפריט אוכל

רוזה פארקס – תפריט משקאות

נטול הכינוי חזר לבירת החיטה עם פאולנר גדול (36 ל-470 מ"ל), ניימן לקח שפירא פייל אייל גדול (36), אני הסתפקתי בשפירא IPA קטן (30), ואילו לפטי שעמד לעשות את דרכו בחזרה מעבר להרי האופל ויתר על בירה והסתפק בירקות חתוכים (42) אחרי שהתברר לו שאין מסבחה עדשים (וגם שהוא צריך גם ללמוד איך את זה מבטאים).

שלחתי את ניימן שעלה לשירותים, שיתרשם גם מבר הקוקטיילים שבקומה השנייה עליו המלצתי לו – הג'וזפין בייקר, ספיקאיזי קלאסי, מקצועי ואינטימי בו בילינו בהנאה לפני כחודש וחצי.

עם הבירות והירקות (טעימים אך לא מצדיקים את המחיר), המשכנו בשיחה ערה על שלל נושאים – דרכונים ואזרחויות כתלות בסטטוס משפחתי, מותגי ענק בינלאומיים וטכנולוגיים – טובים או רעים (אפל לדוגמא) ועוד.

בחשבון הסתבר לי שה- IPA שהזמנתי, זולה יותר ממה שהיה רשום בתפריט, כנראה שהיה איזה מבצע או משהו.

אחרי שנפרדנו לשלום מניימן ומלפטי (מעניין את מי מהם אראה קודם), בדקנו באפליקציה איזה אוטובוס כדאי לקחת חזרה. המסקנה היא שלא כדאי בהכרח להסתמך על האלגוריתם שלהם – כשאלו ממליצות לחכות לאוטובוס, שעוד עושה סיבוב בדרך, כ-20 דקות, במקום לקחת אחד אחר שמגיע עכשיו ופשוט ללכת ברגל אחר כך עוד 5 דקות.

לסיכום: גם באזור הצפוני הפחות הומה של דיזנגוף יש מקומות לשבת לשתות בירה. שר המשקאות הוא מקום חביב, כשמעבר לחנות אפשר לשבת ולשתות מגוון בירות ואלכוהול עם חברים במחירים שפויים עם אוכל בצד (אותו הפעם לא ניסיתי), ואפילו לראות איזה משחק טוב אם במקרה משודר.

הרוזה פארקס נשאר אותו שכונתי פחות או יותר כמו פעם. לא משהו לבוא אליו במיוחד, אבל יכול להיות נחמד אם אתם במקרה בסביבה בשביל הקהל הצעיר והאווירה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לשר המשקאות – אפשר לבקר, כדאי בהפי האוור

2.5-3 כוכבים לרוזה פארקס – אם אתם בסביבה אפשר לבקר, עדיף כבר בהפי האוור

ג'וזפין בייקר – סוף עונת התיירים

 

זמן: יום רביעי בלילה, אוגוסט 2022

מיקום: דיזנגוף 265 פינת ירמיהו, תל אביב

רקע היסטורי: הג'וזפין בייקר Josephine Baker הינו בר קוקטיילים (ספיקאיזי), שקרוי על שם בדרנית, רקדנית, זמרת ופעילת זכויות אדם אמריקאית. זה נפתח לפני כשנתיים בקומה השנייה של הבר השכונתי הותיק רוזה פארקס.

הסיפור: כפי שהזכרתי בפוסט הקודם, יולי-אוגוסט זוהי עונת החברים שבאים לבקר על תקן תיירים. אחרי הכוכב, הבעז"ב, ניימן והחולוני המעופף ורגע לפני שיגיע תורנו להיות תיירים, קבענו לצאת לבלות בדאבל דייט עם הטנדר"ש (שהיום רודף שמלות יותר קטנות מבעבר) ובת זוגו הRקדנית, כשעברו יותר מארבע וחצי שנים מאז שיצאנו איתם לאחרונה (זאת למרות שכבר יצא לי להיפגש מאז שהגיעו, אך זה היה בין טילים להפסקת אש, עם האירי ובת זוגו הסביבתית, בלי העכברושית, במקום יותר מסעדתי שעליו כבר כתבתי, ובאותו ערב לא היה לי חשק לתעד).

הם באו כבר אחרי ארוחה, אז כיוונו לאיזה בר יין/קוקטיילים מגניב. בהתחלה חשבתי ללכת למיראז' בפארק המסילה, אך שם אי אפשר להזמין מקום מראש ולא רציתי שסתם נחכה אם יהיה עמוס. נזכרתי בדאבל סטנדרט בדיזנגוף-נורדאו, שעברו שנים מאז שהיינו בו, אך לא היה בו מקום פנוי לאותו ערב. אז אמרתי אולי ננסה את הג'וזפין בייקר שנמצא לא הרחק משם, ועוד לא יצא לי להיות בו, ולשמחתי היה בו מקום בהזמנה מראש של שעתיים.

הגענו אל הפינה העמוסה בסביבות 21:30, כשהרוזה פארקס היה מלא בקומה התחתונה ועל הרחוב בקהל צעיר.

רוזה פארקס ומעליו הג'וזפין בייקר

עלינו דרכו למעלה אל הקומה השנייה ושם התגלה לעינינו מראה שאותי קצת הפתיע של בר קוקטיילים אינטימי ומסוגנן אך לא מפונפן, שהיה רק אולי בשליש מהתפוסה, עם ברמנים בלבוש מקצועי, מה שהזכיר לעכברושית את בר הקוקטיילים ה-223 המיתולוגי.

הברמן הנחמד (שבקולו נדמה לי שהבחנתי בקצת מבטא אנגלוסקסי) הגיש לנו מים קרים ואת התפריטים. אלו כוללים תפריט של 8 קוקטיילים, תפריט אוכל מצומצם של 5 מנות, ואת תפריט האוכל של הרוזה פארקס ממנו גם אפשר להזמין לאכול.

ג'וזפין בייקר – תפריט קוקטיילים (לא כזה מעודכן)

ג'וזפין בייקר – תפריט אוכל מצומצם (יש גם בנוסף את זה של הרוזה פארקס)

יחד עם התפריטים בתור התחלה הוגשו לנו גם שוטים ורודים קטנים בכוסות מעוצבות, סוג של שפריץ קמפרי אשכוליות.

התלבטנו בין הקוקטיילים השונים, כשהברמן ניגש לעזור לנו עם הסברים. הסתבר שהרכיבים בקוקטיילים קצת שונים ממה שרשום בתפריט – אין חלבון מהחי אלא רק חלבון טבעוני (וטוב שכך), ובקוקטייל על בסיס קפה אין מסקרופנה ובן אנד ג'ריס אלא דברים אחרים.

הRקדנית הזמינה Black Venus על בסיס ג'ין ועם פחם פעיל (54 ש"ח). הטנדר"ש החליט לנסות את ה Too Skinny too Dark, זאת אחרי שבת זוגו הסבירה והזכירה לו שהוא רגיש לאגוזי מלך ולא לאגוזי לוז (52). אני הלכתי על ה May 20 עם הבנרו חריף (52). והעכברושית הלכה על ה Rainbow Tribe, קוקטייל טיקי מתוק בהמלצת הברמן (58).

אני והעכברושית לא אכלנו קודם אז הזמנו משהו קטן כל אחד שיהיה בצד – מנת Pink Cauliflower בשבילי (36), וצלחת גבינות (56) בשבילה.

המתנו בסבלנות לקוקטיילים שהוכנו בקפדנות, בדייקנות ועם כל הערבובים והשקשוקים על ידי צמד הברמנים כפי שנראה מהצד. ברקע התנגנה מוסיקה קלה וקצבית מעורבת בווליום סביר שהוסיף לאווירה אך לא הקשה על השיחה.

הקוקטיילים הוגשו לנו לשולחן, כשזה של העכברושית הגיע בכוס טיקי מתאימה עם מקל קינמון אותו חרך הברמן עם הברנר עד שהעלה עשן.

הקוקטיילים של העכברושית היה מתוק ופירותי בדיוק לטעמה. גם הRקדנית אהבה את שלה. שלי היה נחמד עם הטוויסט החריף. רק הטנדר"ש פחות התחבר לקוקטייל שלו שהרגיש יותר כמו קפה מחוזק.

הברמן שבא לבדוק מה איתנו החליט שהוא רוצה להכין לטנדר"ש קוקטייל אחר חדש. זה בחר את ה Raibow Tribe, כמו של העכברושית, שהוגש לו גם כן בכוס טיקי ועם טקס חריכת מקל הקינמון כמובן.

גם האוכל לא אכזב. מנת הכרובית שלי היתה לא גדולה אבל יצירתית וטעימה כשהוגשה במיני פיתות קראנצ'יות עם טחינה סלק בפנים ודברים נוספים (באופן כללי קשה לקלקל מנה עם כרובית). גם הצלחת גבינות של העכברושית נראתה לא רעה, עם כמה סוגי גבינות, טוסטונים, זיתים, אגס מתקתק, סוג של ריבה, ופקאנים מסוכרים.

בעוד אנו אוכלים ושותים להנאתנו דיברנו על דברים רבים – החיים בישראל מול החיים בקנדה, איך זה להיות תייר במדינה שגדלת בה אחרי הרבה שנים שאתה לא גר בה, חופשות וטיולים, בילויים, ריקודים, האם ומתי כדאי להגר, או אולי דווקא לחזור לקראת הפנסיה לגור בישראל ליהנות מחודשי החורף החמים והפטור ממיסים.

יכולנו להמשיך לשבת כך עוד הרבה זמן, אך בקיץ עמוס שכזה צריכים ללכת לישון גם. אנחנו כבר לא צעירים שחוזרים לפנות בוקר כמו שהיינו פעם (הסתבר שהטנדר"ש פעם עוד היה מספיק לישון קצת לפני שהיה יוצא לבלות).

סיימנו את הערב קצת לפני חצות ואחרי ששילמנו את החשבון ירדנו למטה לרחוב דרך הרוזה פארקס, שהיה כבר חצי ריק. נחכה למפגש הבא כאן או שם.

לסיכום: הג'וזפין בייקר הוא בר קוקטיליים ספיקאיזי מפתיע, מקצועי ומוקפד בו נעים לשבת לדייט רומנטי, כפול, מפגש חברות, עם אורחים מחו"ל וכו'. נקווה שרק יישאר כזה בלי להיות מושפע מהסביבה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ויויאן בלוינסקי – החלק החסר?

זמן: יום חמישי בערב, אוגוסט 2022

מיקום: סמטת השוק 3, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים ויויאן – Vivian בשוק לוינסקי הינו סניף חדש וטרי לויויאן משוק הכרמל שנפתח לפני כשלוש שנים בשוק הכרמל כבר קוקטיילים פופ אפ בר, ובעקבות ההצלחה נשאר שם באופן קבוע.

הסיפור: רגע לפני שהתחיל הבלגאן השנתי הספקתי לצאת לבירה בביר שופ עם נטול הכינוי ואפילו לפטי הצטרף. הפעם לא יעלה פוסט בנפרד, כי רשמתי עליו מספיק. מה שכן עם 29 ברזים זמינים מתוך 30 של בירות טובות ומגוונות מהחבית (שלא כמו למשל בשניט), במחירים סבירים, אם כי לא זולים כפי שהיו, זהו עדיין בר הבירות המוביל (והיחיד?) בעיר.

Beer Shop תל אביב

הערב שאחרי שוריין לדאבל דייט זוגי עם הבעז"ב ובת הטייס, אך אלו בסוף לא יכלו. במקום זאת קבעתי עם העכברושית לדייט, כשהיעד היה הסניף החדש של הויויאן בלוינסקי אותו גיליתי לפני כחודש, אחרי שכבר בילינו בהנאה לפני כשנה בשוק הכרמל בבר המקורי.

הגענו אל הסמטה העמוסה קצת לפני 21:00, ולשמחתנו היה מקום פנוי בויויאן, בשולחן על הסמטה בצד ליד ה LILA, מול עוד מכון קעקועים חדש, ולידו בצד מה שנראה כמו נרקומן לא מזיק, יש בשוק מדי פעם גם כאלו.

סמטת שוק לוינסקי

תפריט האלכוהול כולל מבחר קוקטיילים כמו בשוק הכרמל, ויינות מגוונים. תפריט האוכל לעומתו, שנמצא בהרצה, מצומצם מאוד.

ויויאן לוינסקי – תפריט קוקטיילים

ויויאן לוינסקי – תפריט יינות

ויויאן לוינסקי – תפריט אוכל (בהרצה)

התייעצנו עם המלצרית/אחראית לגבי הקוקטיילים. אני הזמנתי את היאמאס (46 ש"ח), עם אננס ואניס, על בסיס אוזו ולא רום בהמלצתה. העכברושית התלבטה בין הספיישל העונתי לשפריץ הקסום, אך הראשון לא היה זמין, לכן הלכה על קוקטייל האושר (46) על בסיס רום עם אבטיח ועוד בהמלצתה המלצרית.

בגזרת האוכל לקחתי אני את שתי האופציות הטבעוניות היחידות – חמוצי הבית (18) וסלט ויויאני (42). העכברושית הלכה על הטוסט שיכורים (46) אחרי שוידאה שיגיע בלי חריף וזיתים.

השולחנות שמסביבנו החלו להתמלא, וכעבור כמה דקות קיבלנו את הקוקטיילים הצבעוניים לשולחן. אלו הצטלמו היטב והיו מתקתקים וקלילים, אם כי לטעמי היו פחות איכותיים ומוקפדים מברי קוקטיילים אחרים (למשל ה-MACE ב NYC).

בדיעבד התברר שאלו בדיוק שני הקוקטיילים שהזמנו בשוק הכרמל לפני שנה רק במחירים הרבה יותר נמוכים (39 ש"ח לקוקטייל). חבל שלא קראתי מראש את ההמלצה שלי לקחת את היאמאס על בסיס רום ולא על אניס.

הסלט והטוסט הגיעו לא זמן רב מדי האחרי הקוקטיילים. הטוסט היו מלוח מדי לטעמה של העכברושית (והיא עוד אוהבת מלח), ואילו הסלט היה נחמד ומרענן אך קטן יחסית למחירו, מזל שלא באתי רעב באמת. דווקא מנת החמוצים, שאמורים להיות מראש מוכנים, הגיעה אחרי שתיהן.

מזג האוויר היה נעים יחסית, וכך גם האווירה הקלילה שמסביב. כשסיימנו לאכול ולשתות שילמנו את החשבון, שיצא יחסית לא זול, כשהבטחתי לעכברושית קינוח איכותי במקום אחר.

חזרנו אל מדרחוב לוינסקי והלכנו מזרחה אל עבר החצ'אפוריס' הגיאורגי במיקומו החדש בלוינסקי 52, בו יצא לנו כבר להיות מספר פעמים, בעיקר בשעות הבוקר. העכברושית נהנתה הפעם ממאפה בצקי עבודת יד ממולא בנוטלה ומסקרפונה, ואני מבראוניז טבעוני שוקולדי דחוס וטעים, כשמשניהם נשאר לנו מספיק לקחת הביתה.

קינוח בחצ'אפוריס'

לסיכום: בשוק לוינסקי בכלל, ובסמטת השוק בפרט יש הכל מהכל – קפה טרי (קפליקס), פיצה טובה (LILA), בירה זולה מהחבית (בירה ב-15 ש"ח), מסיבות על הגג (מונדו 2000), ברים שכונתיים טרנדים כולל גם בגרסה מקסיקנית (קליפורניה והבאחה), בית קפה חצי היפסטרי (טוני ואסתר) ועוד, רק בר קוקטיילים עדיין חסר.

הויויאן יכולים להתאים בצורה מושלמת למשבצת הזו כפי שעשו בשוק הכרמל, אך הרבה עדיין חסר – תפריט האוכל דליל ולא זול, כך גם הקוקטיילים עצמם שהתייקרו ללא סיבה (למרות שעדיין זולים יחסית), השירות שקצת מגמגם, כשהמקום באופן כללי מרגיש פחות מגניב מאחיו הבוגר (או בעצם אחותו הבוגרת).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, לפחות עד שישתפרו ויתייצבו נשתה ונאכל במקום אחר

ארה"ב 2022 – נגיעות

אז אחרי שלוש שנים מהטיול האחרון שלי לארה"ב (מאז לא טסתי לשום מקום אחר גם), טסתי לשם שוב. הפעם לא ממש לטיול, כך שלא היה לי הרבה זמן פנוי לתכנן ביקורים במקומות בילוי מעניינים.

בכל זאת החלטתי להעלות גם הפעם פוסט עם רשמים ותמונות ממקומות בהם כן ביקרתי (כדאי לקרוא עד הסוף).

נתחיל דווקא מאורלנדו, בה לא ביקרתי באף פארק שעשועים:

צ'יפוטלה – כל מי שהיה בארה"ב בטח מכיר, רשת של אוכל מקסיקני מהיר (אבל לא בהכרח ג'אנק) עם אופציות טבעוניות משביעות וטעימות (הלכתי על הבוריטו במילוי sofritas טבעוני), איך לא פותחים בארץ אני לא מבין.

Downtown Winter Garden – אזור תחנת רכבת ישנה באחד מפרברי אורלנדו (לא יודע אם תגיעו לשם במיוחד, אבל אם כן נחמד לשבת שם) שהפך למרכז בילויים וקניות עם שוק איכרים, מבשלת בירה, דוכני מזון, אירועים ועוד. זה נראה משתלב היטב באזור בניגוד למתחם התחנה בתל אביב שמופרד מהעיר (אולי פארק המסילה יהיה יותר אטרקטיבי). אכלתי שם ביונד טבעוני טעים (הרגיש שונה מזה שיש בארץ) ברשת Burgerfi, טורטיות טבעוניות במילוי סויה וכרוב ובראוניז טבעונים בדוכן Press'd (לא באותו יום), ושתיתי NEIPA של המבשלה המקומית הנחמדה שנמצאת שם – Crooked Can, לה יש גם גם סניף באוהיו.

בנוסף ישבתי ב Miller's Ale House, בר ספורט שלו יש סניפים רבים ברחבי ארה"ב. אמנם מקום די גנרי עם יותר מדי מנות של בשר וגבינות (האמריקאים חייבים לדחוף רכיבים מהחי לכל מנה וסלט, יש להם חסך בחלבון). אך גם בבר שכזה יש מלא ברזי בירה מהחבית, כשחלקן אפילו של מבשלות בוטיק מקומיות (שתיתי IPA אחרת של ה Crooked Can), ובורגר טבעוני של גרנדין (אותו לקחתי בלי הלחמניה שהברמן לא ידע להגיד לי אם טבעונית או לא).

מאורלנדו עברתי לניו יורק, שם היה לי קצת יותר זמן ואפשרויות לאכול ולבלות:

MACE – בר קוקטיילים טרנדי ואיכותי (מופיע ברשימת 50 הברים הטובים בצפון אמריקה כבר כמה שנים) ב west village ליד הוושינגטון סקוור, אליו יצאתי עם החייל הזרקן (שגם צילם את התמונות) והמתאמן הלוגם (אם זה עדיין הכינוי שמתאים לו). הבר התוסס היה מלא בקהל צעיר יחסית, בלי גימיקים בחוץ ובפנים. אנחנו הושבנו בקצה בפנים כמו בפעם שעברה ב Death & Co, מה שאולי קצת הוריד מהאווירה של המקום.

עדיין הקוקטיילים המוקפדים היו מצויינים (שני סיבובים) וכך גם המנות הטבעוניות שהזמנתי (ירקות עם חומוס ואספרגוס מטוגן ברוטב). אפילו הצלחנו לארח בשולחן לזמן קצר את בת דודתה ובעלה הפרופסור של העכברושית שהיו במקרה גם בעיר, וקיבלו הסבר מהאצן והזרקן על ניהול פיננסי ותגמול בסטארטפים.

גם בתל אביב יש כמה ברי קוקטיילים ברמה גבוהה, אבל בתחושתי האישית הסצינה והאווירה שונה. בניו יורק יש מין הסתם יותר מבחר ומגוון, אבל למרות שזה לא זול, זה נראה כמו בילוי לילי שמושך גם צעירים באופן קבוע. זאת כשבתל אביב הברים האיכותיים באמת פונים לקהל מבוגר יותר, וגם כשיוצאים כבר לבר שכזה, זה בד"כ לאירוע מיוחד.

Planta Queen – מסעדה טרנדית בסגנון אסייתי על טהרת המזון מהצומח אליה יצאתי עם זוג המתולתלים, בהמלצת החייל הזרקן שאינו טבעוני (למסעדה סניפים נוספים בטורונטו, וושינגטון ופלורידה ובקרוב עוד). אחרי שהזמנו מקום מראש ללא בעייה מיוחדת, והגענו אל המקום בסביבות 8 בערב. המסעדה המעוצבת והמוארת היתה מלאה, כשמוזיקה קצבית בווליום גבוה יחסית התנגנה.

מלצר צעיר ונמרץ (אולי קצת יותר מדי), הסביר לנו קצת על המנות, שרובן קטנות, וכמה כדאי להזמין ולחלוק (לא ששמענו את כל ההסברים).

חוץ מקוקטייל, סיידר אלכוהולי ובירה הזמנו כמה מנות מסוגים שונים – סושי, כיסוני כרובית, איטריות אודון בשמנת פטריות טראפל טבעוני, דאמפלינג תרד, וסליידר של לחמניית באו עם פטריה מטוגנת בסגנון עוף.

אחרי השתייה התחילו המנות לזרום לשולחן. חוץ מהסליידר שהיה נראה מוזר ובדיעבד מיותר (דווקא אותו לא צילמתי) היו כל המנות טובות, עם שילוב טעמים מעניין בכל אחת מהן. אמנם הן היו לא זולות, אבל גם לא קטנות מדי יחסית למה שציפיתי, אז יצאנו די שבעים.

מהקינוחים הזמנו את שתי האפשרויות שהיו זמינות – בראוניז עם גלידה ורוטב שוקולד, ועוגת גבינת קשיו עם מאצ'ה, שלא אכזבו.

לסיכום: מסעדה טבעונית טרנדית נחמדה, קצת רועשת, מהירה ויקרה.

LuAnne’s Wild Ginger – מסעדה אסייתית טבעונית די ותיקה בין ליטל איטלי לסוהו, בה כבר הייתי בעבר, לא יקרה, עם מנות מגוונות, גדולות ומשביעות על בסיס סייטן טופו והרבה ירקות, די מפתיע שהיא היתה ריקה.

Peacefood Cafe – בית הקפה הטבעוני המועדף עליי מביקורים קודמים בניו יורק. הפעם הלכתי עם המתולתלים ושות' בראשון בבוקר. מכונת המיצים המצויינים לא עבדה לצערי. הזמנו צ'יפס חומוס שהיה דומה לפלאפל מרובע דחוס. הגבינה של הפיצה היתה דביקה מדי. הנאגטס סויה היו בסדר ולא מעבר. הקיש דלעת שהזמנתי היה טעים אבל המרקם היה קצת שונה ממה שהיה זכור לי מפעמים קודמות – קצת יותר עיסתי ומתפורר. המתולתל פחות התחבר למנת ה RAW לזניה שהזמין. ואילו הפניני סייטן של המתולתלת היה לטעמה. איכשהו זה הרגיש שהמבחר והרמה קצת ירדו, אולי בגלל הקורונה. לפחות נשאר מבחר קינוחים גדול ומפתה ממנו הזמנו את הטירימיסו שכולם אהבו.

Beyond Sushi – רשת סניפי אוכל אסייתי טבעוני. היתה האופציה הפתוחה הכי קרובה אליי במידטאון אז עצרתי להשביע את רעבוני, עם רול שהיה די סתמי.

La Botaniste – גם מקום טבעוני אורגני שאכלתי בו בעבר. הפעם הייתי בסניף אחר לארוחת צהרים זריזה רגע לפני החזרה – צ'ילי סין קרנה וקינוח mud שוקולד שעשו את העבודה.

ומי שהגיע עד לכאן שלא יוותר על טיולים בסנטרל פארק כמובן, פשוט מקסים ונעים להסתובב שם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ויויאן – שיק בשוק

 

זמן: יום חמישי בלילה, יולי 2021

מיקום: יחיא קפח 2, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים ויויאן – Vivian, נפתח לפני כשנתיים בשוק הכרמל כבר קוקטיילים פופ אפ בר על ידי שתי בנות זוג מהתחום והאזור, ובעקבות ההצלחה נשאר שם באופן קבוע, אם כי עובד רק בשישי בשעות היום וחלק מלילות השבוע (אפשר להזמין גם לאירועים).

הסיפור: אחרי דייט "עסקי" בצהרים עם העכברושית בטאיזו, שהיה מוצלח מאוד – האוכל (רק המסאמן טופו היה חריף לעכברושית), הקוקטיילים, והקינוח, קבענו לצאת לדייט רומנטי יותר גם בערב.

מכיוון שהייתי די מלא מהצהרים, חיפשתי מקום קליל עם אווירה לדרינק לילי. הויויאן, לידו חלפנו פעמים רבות כבר, היה נראה לי כיעד שיתאים, כשהעכברושית זרמה כתמיד.

הגענו אל המקום עם הנורות הצבעוניות שמסביב, שהיה רק בתפוסה חלקית, בסביבות 21:30, כשברקע מוסיקה אוריינטלית קצבית בווליום גבוה יחסית.

הצצנו בתפריט הקוקטיילים. זה נראה מזמין עם קוקטיילים ייחודיים ושמות מעניינים. העכברושית נזכרה שהיא גם רעבה (לא אכלה כאמור את המסאמן בצהרים), אז בדקנו גם את תפריט האוכל, בו אין יותר מדי מבחר, אך מצאנו בו כמה אפשרויות שיתאימו לה ולי.

ויויאן – תפריט

התיישבנו בשולחן עגול ברחבה שמול הבר, כשאלינו ניגש המלצר. העכברושית התלבטה איתו לגבי קוקטייל מתאים, כשזה המליץ לה על אושר (39 ש"ח), מי לא היה מסכים. אני הזמנתי את היאמאס (39), על בסיס אוזו ולא רום (גם כן בהמלצת המלצר). עם הקוקטיילים הזמנו גם כמה מנות לנשנש – סלט של יוונים (35) עם הבולגרית בצד, צ'יפס הולנדי (32) וחמוצים ונהנים (15).

הקוקטיילים הגיעו אחרי כ-10 דקות, בכוסות זכוכית מעוטרות וקצת עלים. העכברושית היתה מאושרת מהקוקטייל שלה שהיה מתקתק על בסיס רום, אבטיח, ליצ'י ובזיליקום. שלי היה נחמד גם כן אם כי קצת חמצמץ לטעמי, אולי הייתי צריך לנסות אותו על בסיס רום.

כמה דקות אחרי הגיע גם האוכל לשולחן – ירקות טריים, צ'יפס פריך, חמוצים חמוצים (ולעכברושית כמובן קצת חריפים), נתנו מענה מיטבי לערב בו לא היינו יותר מדי רעבים.

שתינו ונשנשו בהנאה, כשהמקום מסביבנו אט אט התמלא (חבל רק על המים בכוסות הפלסטיק). לאורך הערב המוסיקה כל הזמן השתנתה בסגנון – אוריינטלי, יווני, סטטיק ובן אל, ספרדי, היפ הופ ועוד, אך תמיד נשארה בווליום לא נמוך וקצבית באווירה מסיבתית.

עייפים מהיום, החלטנו לסיים קצת יותר מוקדם הפעם עם החשבון. ויתרנו גם על קינוח בשוק, הספיק לנו זה המצוין מהצהרים בטאיזו – היער השחור.

היער השחור – טאיזו

לסיכום: בהחלט היה חסר בר קוקטיילים בסצינה של שוק הכרמל בלילות. עם קוקטיילים משובחים (ולא יקרים), אווירה שמחה ידידותית וצבעונית, הויויאן סוגר את הפינה הזאת.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר אם אתם באזור שוק הכרמל

 

אימפריאל – שלא ייגמר מהר

אוהבים בירות בוטיק ורוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

הביקורת הראשונה לשנת 2020 היתה אמור להיות על החוג הצפוני. אך עקב בעיות טכניות (תמונות שנמחקו), וחוויה מאכזבת, החלטתי פשוט להוסיף לפוסט הקודם עדכון

זמן: יום חמישי בלילה, ינואר 2020

מיקום: מלון אימפריאל (Imperial Hotel), הירקון 66, תל אביב

רקע היסטורי: האימפריאל קראפט קוקטייל בר (Imperial Craft Cocktail Bar), נפתח בתחילת שנת 2013, ע"י קבוצת ברמנים/מיקסולוגים בעלי רקע עשיר בתחום האלכוהול והקוקטיילים – בר שירה, גלעד לבנת ודרור אלתרוביץ', כשמאז הוא הפך לאימפריה, עם זכיות בתחרויות ודירוגים גבוהים ברשימות בינלאומיות, והתרחב עם ברים נוספים, בהם לה-אוטרה, פונטנה, בושוויק ואחרים (כשחלקם אף הם במלונות בוטיק).

הסיפור: לכבוד יום הולדתה של העכברושית, החלטתי לקחת אותה לבילוי איכותי. עבר כבר זמן רב למדי מאז שביקרתי באימפריאל, בעוד שהיא עדיין לא היתה שם בכלל, כשבכל פעם שחשבתי ללכת איתה כבר לא היה מקום כשהתקשרתי להזמין.

הפעם התקשרתי כמה ימים מראש, ולהפתעתי למרות שהיה זה ערב יום חמישי היה מקום פנוי. לרגל האירוע אפילו הסכמתי בניגוד לעקרונותיי לתת פרטי אשראי לביטחון (הכרטיס מחויב ב-20 ש"ח או משהו כזה במקרה שלא מגיעים ולא מבטלים).

הגענו אל המלון בדיוק בזמן ונכנסנו לבניין. בדקה שחיכינו מחוץ לבר הקוקטיילים שיתפנה לנו המקום, הספקתי לראות שלאימפריאל יש הסמכה של התו העירוני הירוק לעסקים של עיריית תל אביב – כבר עשה לי טוב.

המארחת הובילה אותנו פנימה, אל המקום השמור לנו על הבר, כשאת פנינו קיבל הברמן בשם אסף, שהגיע מדרום אפריקה, לכן העדיף לדבר אנגלית אם אפשר, והגיש לנו את תפריט הקוקטיילים ותפריט האוכל.

בתפריט הקוקטיילים יש 11 קוקטיילים, כשכולם מוסברים היטב מבחינת המרכיבים והטעמים, וכל אחד מהם שואב השראה מחלק אחר בתל אביב.

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

מכיוון שכולם נראים טוב ועושים חשק, התלבטנו ביניהם לא מעט, עד שלבסוף העכברושית בחרה להזמין Dukes Of Hazzard – פירותי ומיוחד (58 ש"ח), ואני הלכתי על אקלטיק קולדה (56) בהשראת פלורנטין.

בגזרת האוכל לא היינו צריכים להתלבט יותר מדי והזמנו שתיים מתוך שלוש מהאופציות הטבעוניות בתפריט שנראה שהשתדרג מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. מהאטמה קארי (46) – חציל תאילנדי, ברוקולי ופטריות ברוטב בטטה קארי אדום, ומאוי תאי גרין (46) – ירוקים, פטריות ואדממה ברוטב פטריות ושום.

אחרי שסיימנו עם ההזמנה, יכולנו להתרשם יותר ממה שהולך מסביב. המקום המעוצב היה מלא, כשעל הבר ומאחוריו דיספליי יפה ומרשים של משקאות, ליקרים, תוספות וטעמים, כשהברמנים המקצוענים כל הזמן עסוקים – מודדים, מוזגים, משקשקים, מוסיפים, מקשטים עד שבסוף יוצאים הקוקטיילים.

הקוקטייל של העכברושית היה בהחלט פירותי ולטעמה. כשהקולדה שלי היתה מתקתקה עם טעם מעושן, והוגשה בכוס מיוחדת עליה סוג של פואמה ששווה קריאה. עם הקוקטיילים הוגשה לנו גם מנת הירוקים, שהיתה מדויקת, טעימה ויחסית גם לא קטנה (כשהעכברושית נפלה כמובן על הצ'ילי החריף הקטן).

כשסיימנו את המנה, הגישו לנו את השנייה (גם ככה אין יותר מדי מקום על הבר הקטן) – המהאטמה קארי, מנה עשירה וממלאת, מתקתקה (בגלל הבטטה), ולא חריפה, שהיתה אף היא בחירה טובה.

נהנינו מהקוקטיילים, מהאוכל ומהאווירה, כך שלא רצינו ללכת הביתה במהרה. החלטנו "להתפרע" ולהזמין קוקטייל נוסף יחדיו, כשהבחירה נפלה על ה-Old Fashioned Hipster, בהשראת כרם התימנים הסמוכה (56), כשהברמן אמר לנו שהוא חזק. אותו בחרנו ללוות עם הקינוח של הרול בננה מטוגן הטבעוני (42).

הקוקטייל, שהוגש עם קוביית קרח גדולה, היה אכן חזק וטעים. הקינוח שכלל 2 רולים מטוגנים של בננה עם גלידת סורבה קוקוס ועוד כל מיני לא איכזב וחוסל במהרה.

החשבון יצא 303 ש"ח, הוגן יחסית לחוויה ומה שקיבלנו בתמורה.

לסיכום: לא לחינם נבחר האימפריאל כאחד מברי הקוקטיילים המובילים בעולם שוב ושוב – הקוקטיילים האיכותיים, השירות המקצועי, האוכל הטעים והידידותי לטבעוניים, המחירים שבאופן מפתיע סבירים, ואפילו יש להם עירוני תו ירוק לעסקים. כאדם/עכברוש ביקורתי חיפשתי וחיפשתי מה אפשר לשפר, והדבר היחידי שהצלחתי למצוא זה שהקוקטיילים יגמרו פחות מהר, ושהברמנים יהיו קצת פחות עסוקים.

 4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ בחום לבקר, אם אתם יכולים להגיע בהפי האוור אז אין על מה לדבר

בושוויק – פס ייצור

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר

לה אוטרה – מורכב מדי

בסקר ברי הקוקטיילים כבר השתתפתם? ראו בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בערב, סוף דצמבר 2016

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: לה אוטרה (La Otra) נפתחה לפני כשנה וחצי כמסעדה מקסיקנית-קאריבית, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר בסגנון מקסיקני.

הסיפור: כמדי תקופה, ורגע לפני שמתחלפת לה שנה, הגיע הזמן למפגש של אחרי העבודה עם החבורה לניצול השעה השמחה. הפעם לא אני בחרתי את המקום אבל כשהציעו שנלך לאימפריאל הסכמתי כמובן מכיוון שלא ביליתי בו כבר זמן רב. הזכרתי רק למארגנת כמה ימים מראש שכדאי להזמין מקום אפילו שמדובר בשעה מוקדמת (18:30), אך היה זה מאוחר מדי מכיוון שכבר לא היה, במקום זו הזמנו לדבר הקרוב ביותר (פיזית וגם קונספטואלית) – לה אוטרה.

לקראת המפגש הצטמצמה כמות המשתתפים, למרות שנשארנו רק 3 החלטנו לא לוותר ואותו לקיים.

הגעתי אל הלה אוטרה בסביבות השעה 19:00. המקום שנמצא בתוך המלון מעוצב כמו בר קוקטיילים אפלולי והיה כבר די מלא במבלים. בפנים חיכו לי כבר שני החברים – הירושלמית ואיש המערכות, שהיו כבר עם קוקטייל ובירה ביד.

אחרי שהחלפנו ברכות ושלומות פנינו להתבונן בתפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 16 קוקטיילים (כמו באימפריאל נראה לי) בסגנונות שונים, כשבהפי האוור (עד 20:00) הם בחצי המחיר (ויש גם משקאות נוספים). תפריט האוכל כולל מנות מתחכמות בסגנון מקסיקני עם יותר מדי רכיבים לדעתי, ולשמחתי גם אופציה אחת טבעונית.

כעבור מספר דגות ניגש אלינו מלצר בסגנון היפסטרי לקחת את ההזמנה. אני הזמנתי לשתות את קוקטייל טיקי אותו כבר יצא לי לשתות בהנאה באימפריאל – Painkiller #2 (52 ש"ח, 26 בהפי האוור), ולאכול את המנה הטבעונית (28) – Tree Huggers Taco, כשהמלצר אמר לי שזה לא טאקו שגרתי. האחרים, שכבר היו עם שתייה כאמור, הזמינו מאכלים אחרים שאותי לא ממש מעניינים.

חיכינו לשתייה ולאוכל כשבינתיים ניהלנו דיון סוער על עתיד הפורום וההבדל בין התכנים והמשתתפים של קבוצת ווטסאפ לפייסבוק ולחברים שם.

כעבור זמן מה קיבלתי את הקוקטייל שלי שהוגש בכוס בצורת ביצה גדולה שמונחת על גבי משטח קטן מיוחד כדי שלא תיפול. הקוקטייל הטרופי ע"ב רום, אננס וקוקוס היה חזק, מתקתק ומדויק. לעומת זו מנת הטאקו שלי, בה היו כל מיני רכיבים לא אופיינים, היתה קצת מוזרה ולא ממש התחברה (תרתי משמע).

גם שותפי לשולחן קיבלו את המנות שהזמינו, אותם יש לאכול ביד לדברי המלצר. האוכל היה טעים לדבריהם, אך המנות היו קטנות והם לא יצאו שבעים מהארוחה.

הקוקטייל נגמר כמובן מהר וכך גם המנה הלא גדולה. לפחות נשאר הרבה קרח בכוס, אותו לעסתי בהנאה. החברים המשיכו לסיבוב קוקטיילים נוסף רגע לפני שההפי האוור ייגמר.

אחרי שהם סיימו לשתות החלטנו שהגיע הזמן לחתוך, רצינו לבקש את החשבון אך במשך דקות ארוכות לא הצלחנו למשוך את תשומת ליבו של המלצר שלנו (או של אחד האחרים), שגם לא ממש בדק מה איתנו יותר מדי במהלך הערב.

לבסוף הצלחנו לשלם את החשבון, יצאנו בחזרה החוצה ונפרדנו עד הפעם הבאה לשלום.

לסיכום: אמנם הקוקטיילים של האימפריאל אכן מספקים את הסחורה, אך כל השאר בלה אוטרה מתוחכם, מורכב ויחסית יקר מדי, כשהשירות (לפחות במקרה זה) לא באותה הרמה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור