גוגיס – ניקח את מה שיש

 זמן: יום שלישי בלילה, סוף דצמבר 2023

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני קצת יותר מ-5 שנים, במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: כמדי סוף שנה הגיע החולוני לביקור מולדת הדו שנתי שלו, זאת למרות המלחמה, שנכנסה בינתיים לסוג של שגרה (רעה).

קבענו מפגש עם החבורה, כשאחרי שכבר פקדתי את השניט עם נטול הכינוי בתחילת החודש, בחרתי הפעם בגוגיס הצבעוני, בו לא הייתי מאז פסח שעבר, וגם בו יש מבחר בירות (בזול) ואווירה טובה בנחלה.

החולוני, הירושלמי ואני הגענו אל המקום ביחד קצת אחרי עשר בלילה באיחור כלשהו,  כשהמלומד כבר חיכה לנו שם בחוץ.

המקום היה יחסית מלא בהתחשב בתקופה עם לא מעט צעירים שישבו בחוץ ובפנים. התלבטנו אם להיכנס או לשבת על המדרחוב בחבית או בשולחן, כשהחלטנו להישאר בחוץ והתיישבנו שם בשולחן בסוף.

התפריט השתנה מהפעם שעברה ומרוכז עכשיו בדף אחד עם קצת פחות בירות ומשקאות מכפי שהיו, אך עדיין עם מבחר יפה וזול על הנייר (גם אחרי שקצת התייקר ולא תואם לשלט על המבנה שמבטיח את כל החצאים ב-24 ש"ח).

הירושלמי ואני רצינו להזמין IPA, אך המלצרית בישרה לנו ששתיהן נגמרו אבל שיש גם מלכה אדמונית שלא בתפריט אז הזמנו אותה, רק כדי לגלות אחרי דקה, שגם היא נגמרה.

בלית ברירה הזמנתי חצי גינס (26 ש"ח), כשהירושלמי הזמין לו ולחולוני חצי בלנק כ"א (28).

המלומד רצה בירת חיטה או משהו בסגנון גולדסטאר, אך התברר שגם הבנדיקטר לא זמינה. הוא טעם את הבלנק אך לא אהב, אחריה את האסטריה כשאותה דווקא אהב והזמין ממנה חצי (24).

עם הבירות הזמנו גם קצת נשנושים – טחינה וירקות (36) ומנת צ'יפס (32) למרות שלא היינו ממש רעבים.

בגלל ההזמנה המדורגת כך הגיעו גם הבירות לשולחן, אז השקנו לחיים פעמיים.

אחרי מספר דקות הגיעו גם שתי המנות שהיו די נדיבות אך בלי סכינים ומזלגות אותם נאלצנו לבקש.

השיחה נסבה גם הפעם על שלל נושאים בין היתר על החיים בהולנד בתקופה זו (לא מפחיד ואפילו יש לא מעט תמיכה לדברי החולוני), המפגש שאנחנו מתכננים באמסטרדם כל פעם מחדש ולא יוצא לפועל, שיחות שחוזרות על עצמן של החולוני והירושלמי על חברים שלמדו איתם, וגם שיחות של זקנים על עייפות, משקפי ראייה (במקום לעשות כאלו פשוט קנו טלוויזיה יותר גדולה כמו הירושלמי) ועוד.

הירושלמי סיפר על בחור שפגש – פירותני (אוכל רק פירות) כבר כמה שנים – ירד מלא במשקל, לא לוקח תרופות, בריא ומאושר, ואפילו אין לו מטבח. נשמע מעניין אבל כנראה לא בשביל כל אחד.

מכיוון שהתחלנו מאוחר, לא המשכנו לסיבוב נוסף, אחרי ששילמנו את החשבון (בו הוגדרנו כ-4 גברים) נפרדנו לשלום מהמלומד והמשכנו לסיבוב קצר בנחלה ובשוק הכרמל בחיפוש אחרי גלידריה פתוחה אך לשווא.

תוך כדי גיליתי שני מקומות חדשים שלא הכרתי בשוק, כשלא מעט מקומות (הביר בזאר למשל) היו סגורים כנראה עקב המצב.

לסיכום: הגוגיס אמנם יותר מוצלח כשיש בו מבחר וזמינות הולמת של הבירות בתפריט, אך בימים אלו ניקח את מה שיש, גם זה מספיק.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר לבקר

צפון אברקסס – היו ימים

זמן: מוצ"ש, יולי 2023

מיקום: לילינבלום 40 (ליד פינת נחלת בנימין), תל אביב

רקע היסטורי: מסעדת צפון אברקסס – North Abraxas, נפתחה על ידי אייל שני ושותפו שחר סגל אי שם בסתיו 2009, כהרחבה לבר הפופולרי דאז האברקסס. מאז עברו הרבה מים בירקון, האברקסס המקורי כבר איננו איתנו והם בינתיים הפכו לאימפריה קולינרית (פורט סעיד, רומנו, התדר, המזנון על סניפיו השונים ועוד), תקשורתית ובינלאומית (מקומות שונים בניו יורק, לונדון, סינגפור, וינה ודובאי)

הסיפור: הכוכבים התאילנדים שוב הגיעו לביקור מולדת, הפעם בקיץ החם והסוער, כשהעכברושית ואני שמחנו לקבוע איתם לדאבל דייט. התלבטנו לגבי הלוקיישן, כשתוך כדי הבירורים התברר לי שהבאנה נסגר לפני מספר חודשים לשיפוצים ולא נפתח מאז. לבסוף זרמנו עם הבחירה של הכוכב התאילנדי – הצפון אברקסס, כשעבר יותר מעשור לפחות מאז שהיינו שם עם באזז-וקה ג'ו.

מכיוון שקבענו למוצ"ש ב-21:30, תכננו ואף הספקנו לעבור קודם לכן בקפלן. משם הלכנו רגלית אל הצפון אברקסס בו כבר חיכה לנו הזוג בשולחן בפינה בפנים ליד תיירים נוספים בשולחנות הסמוכים, כשעל השולחן עגבניית מגי כמובן.

עקב השעה, התרכזנו קודם כל בבחירת מנות מהתפריט המשתפך והמתפייט (או המתפלצן) בסגנון הקבוע בהשראתו של אייל שני – הבריאה הכללית, המדויקת והנמסה לתוך עצמה כמובן.

צפון אברקסס – תפריט

לקח טיפה זמן עד שהגיע מלצר והסביר לנו על המנות השונות וגם האופציות הטבעוניות, כשבחרנו להזמין לשולחן כמה מהן לחלוק – לחם (26 ש"ח), פיצה קטנה שהיא בעצם פוקצ'ה עם קרם פרש או משהו כזה כך הסביר המלצר (45), שעועית יריחו (49), תפוח אדמה בוער (48), כרובית תינוקת (53), כרישה חרוכה (52), סלט כללי מאוד (58) ובקבוק יין שבו (194), כשמשום מה אין קוקטיילים או משקאות מעניינים ללא אלכוהול למעט גזוז.

מכיוון שהגענו אחרי הליכה לא קצרה (בה כמעט נמסנו לתוך עצמנו) ביקשנו גם קנקן מים לשולחן, כשהיינו צריכים לחזור על הבקשה שלוש פעמים למלצרים שונים.

אחרי שהזמנו התפנינו לשוחח בניחותא, כשראשונה הגיעה מנת השעועית יריחו בשקית חומה (התמונה היא מנה חלקית בצלחת האישית) – זאת היתה פשוטה וטעימה ויחסית בכמות סבירה.

רק אחריה הגיעו גם בקבוק היין והמים, והמנות החלו לזרום לשולחן באופן מדורג.

לא צילמתי את כולן, רק את אלו שאכלתי גם אני מהן. מנת הלחם הינה רק פרוסה אחת גדולה ועבה (איך חולקים את זה?) עם מטבל קרם פרש ועגבניות (שלא טעמתי בצד). הסלט הכללי מאוד נראה כמו כמה ירקות, פירות וקצת עלים שנשארו ונחתכו גס ועליהם חומץ ותיבול. את המנה של הכרישה אותה לא טעמתי הבנות דווקא מאוד אהבו. אפילו מנת הדגל של המקום – הכרובית התינוקת, היתה די קטנה (בגלל העונה כך אמר המלצר) ולא ממש הלהיבה כבעבר.

מנת/פרוסת לחם

סלט כללי מאוד – כשמו כן הוא

כרובית תינוקת, אכן כך בגודל

כשסיימנו, היתה דרישה גם לקינוח, אני ויתרתי. כשאחרי שנעשה בירור לגבי ביצים חיות במנת הקרמו לוז (52, אין), זו הוזמנה לשולחן ולפחות ממנה נרשמה שביעות רצון גבוהה.

החשבון יצא 593 ש"ח לפני שירות, כביכול לא נורא יחסית בהתחשב גם בכך שהזמנו בקבוק יין, אבל כן יקר בהתחשב בגודל ובתכולת המנות שהזמנו (מזל שלא היו מנות בשריות).

בדרך חזרה בסביבות 23:30, לא נתקלנו בחסימות ובהפגנות מיוחדות אבל כן במלא מלא ניידות, נראה קצת חסר פרופורציות יחסית לדמוקרטיה (?).

לסיכום: היו ימים יפים יותר בלילנבלום ובצפון אברקסס, בה חוץ מהשם והתמחור הגבוה לא נשאר משהו אטרקטיבי ומיוחד כשגם השירות לא ממש מוקפד. אפילו תיירים (שנראה שהיו הרוב במקום) יכולים כבר ליהנות מחוויה טובה יותר אולי בסניפים השונים במדינות אחרות.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר ולמצוא בסביבה מקום אחר טוב יותר (אפילו של אייל שני)

גוגיס – רק לא ביום ראשון

 זמן: יום ראשון בלילה, קצת לפני פסח, אפריל 2023

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני 4 שנים וחצי בערך, במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: כמו בשנה שעברה קבענו לבירה לכבוד יום הולדתו של לפטי, שאישר את הגעתו באופן מפתיע בלי בעיות.

התלבטתי בין השופטים הותיק בו לא הייתי כבר זמן מה לבין משהו חדש באזור שוק הכרמל, כשהאפשרות השנייה נבחרה.

נטול הכינוי ואני הגענו לאזור בסביבות 21:15 והתחלנו לשוטט בסמטאות השוק ולחפש בר מעניין שעדיין לא ישבתי בו. אחרי רבע שעה של שוטטות, כשלא מצאנו משהו אטרקטיבי מספיק, ובעקבות תלונות של נטול הכינוי "שאני תופר אותו" פנינו משם אל הגוגיס שהיה תוכנית הגיבוי או אופציה לסיבוב שני.

בניגוד לפעם שעברה כשהיינו בו, היה המקום הפעם די ריק יחסית ורגוע. מכיוון שהיה מספיק מקום פנוי, התלבטנו היכן לשבת, כשלבסוף התיישבנו בחדר פנימי ללא מבלים אחרים, כשהמארחת אמרה שלמרות שהם לא אוסרים לעשן בפנים, היא לא תושיב לידינו בחדר כאלו שכן רוצים.

בחדרים בפנים יש הרבה פריטים עיצוביים, ספרים, משחקים ועוד, כשגם התפריט עשיר במאכלים (כולל טבעוניים), בירות, וויסקי, קוקטיילים ומשקאות נוספים במחירים לא גבוהים (חצי מהחבית ב-24 ש"ח, שליש ב-19).

גוגיס – תפריט בירות

גוגיס – תפריט אוכל

גוגיס – קוקטיילים, וויסקי ועוד

נטול הכינוי בנה על ארדינגר, אך זו כבר לא בתפריט, במקומה ביקש להזמין חצי וויינשטפן, אך הסתבר שנגמר בסופ"ש ועוד לא הגיעו חביות חדשות (?), אז בלית ברירה חצי בנדיקטינר להזמין נאלץ (24 ש"ח), כשאני הלכתי על חצי ניפה (NEIPA) הישראלית של אוק אנד אש (24).

חככתי בדעתי האם להזמין גם משהו לאכול ואם כן אז מה, כשבהמלצת המלצר הזמנתי לבסוף את הביונד בורגר (59) אותו בדרך כלל אני מכין בבית ולא אוכל בחוץ דווקא.

הבירות הוגשו לנו די מהר. שלי הרגישה קצת פחות טריה מהרגיל, אולי היתה זו סוף החבית.

לפטי כבר היה קרוב, אך כשהגיע למקום לקח לו טיפה זמן עד שמצא אותנו בחדר הפנימי (מזל שלא הלך לאיבוד בניווטים), וכשהתיישב הזמין אף הוא חצי בנדיקטינר.

בינתיים הגיע הבורגר שלי, שהיה נחמד אך אכלתי כבר בורגרים של ביונד שהיו טעימים יותר. מה שקצת אכזב היה הצ'יפס המחומם מהשקית, שלא נראה שהיתה בו השקעה/מחשבה מעבר.

לפטי סיפר לנו על חגיגות יום הולדתו המיוחדות (הזמינו משהו הביתה בוולט), ועל מסעותיו המתוכננים בקרוב. אנחנו חלקנו איתו המלצות לטיולו בארה"ב באזור הפארקים של אריזונה/יוטה (גראנד קניון, לייק פאוול, ברייס קניון וכו') שם היינו אנחנו (בנפרד) לפני שנים לא מעטות.

אפילו שהיה זה יום ראשון היה אפשר לצפות שיגיעו יותר מבלים, בכל זאת הגיע האביב עם מזג אוויר נעים. מה עוד שחופשת הפסח התחילה לסטודנטים וגם לתיירים, אך בכל זאת נשארנו לבד בחדר. אפילו המלצר שפינה לנו את הכוסות הריקות היה בחצי כוח ולא ניסה להציע לנו להזמין סיבוב נוסף או משהו אחר, כשלקח לנו זמן למצוא אותו כשסיימנו כדי לשלם את החשבון.

אחרי ששילמנו את החשבון נפרדנו מלפטי לשלום וחזרנו אל סמטאות שוק הכרמל בדרכנו אל גלידריה שנראתה מעניינת קודם לכן – גלידה גדליה. זאת נראתה צבעונית ומזמינה אך טעמיה (הטבעונים והחלביים) לא הותירו בנו רושם מיוחד.

 

לסיכום: בגוגיס יש כמעט את כל מה שצריך להיות בבר/פאב – מגוון משקאות ובירות (כשאלו זמינות) במחירים אטרקטיבים, אוכל ברים מגוון (גם לטבעונים) בתוך מבנה ייחודי וגדול עם בר וחדרים מעוצבים בסגנון אקלקטי, מרפסת קטנה וישיבה על המדרחוב עם אווירה, ספרים וגם משחקים, בו כל אחד יכול למצוא את הנישה שהוא צריך. חסרות אולי רק הופעות/מוסיקה חיה וחבל שלא מוותרים על התרת העישון בפנים, אם כי לרוב אפשר למצוא מיקום בו את זה לא מרגישים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – כדאי לבקר, רק לא ביום ראשון מסתבר

בר באום – בסוף חוזרים להתחלה

זמן: יום רביעי בלילה, אוגוסט 2022

מיקום: נחלת בנימין 51, תל אביב

רקע היסטורי: הבר באום Bar Baum נפתח בקיץ שעבר ביחד עם בית הקפה מפגש אסי הסמוך אליו על ידי דוד טור וקבוצתו (ברקפסט, קפה אירופה ועוד), שעוד יוזכרו שוב בהמשך הרשומה. בית הקפה משמש מקום לזכרו של אסי דיין, כשהבר עצמו נקרא על שם סרטו – מר באום.

הסיפור: כבר זמן מה שהמשתדרג ואני ניסינו לקבוע לבירה, בסוף הצלחנו, כשגם הלריס הבכיר אישר את הגעתו.

אחרי שבפעם שעברה עשינו סבב ברים בפלורנטין, הפעם חשבתי להתחיל בביר שופ, בו היתה אמורה להיות בירה במהדורה מיוחדת של הדובים בברזים, וממנו להתקדם לאזור אלנבי שם לא ביליתי זמן רב, כשהמשתדרג סיפר לי על מקום שלא הכרתי.

הגעתי אל הביר שופ בסביבות 21:15, רק כדי לגלות שלא שמעו שם על הבירה המובטחת (בבירור לאחר מכן הסתבר שזה אולי יהיה רק השבוע), ומכיוון שהייתי שם ממש לא מזמן לפני כן רציתי לגוון, אז חיכיתי ליד למשתדרג כדי שנלך משם לאזור אלנבי.

זה הגיע תוך דקות מספר עם בקבוק בירה שבישל (בפעם הראשונה) והיה לא רע. הלכנו משם לאלנבי אחד העם, שם פגשנו את הלריס הבכיר שהגיע מכיוון השדרה.

שמנו פעמינו אל השנסקי ברנסקי, סטריט פוד ביום, בר בלילה, שנפתח היכן שהיה הסטפן בראון המיתולוגי, על ידי הבעלים של הג'סמינו הסמוך. המקום הגדול היה מלא ונראה מעניין, נרשמנו אצל המארחת, אך מכיוון שלא באמת היה לנו חשק לחכות המשכנו להסתובב.

המשכנו קצת על אלנבי עד שירדנו משם שוב לנחלת בנימין, אל הבר באום שנמצא מול הדודו בר בו הייתי רק שבוע לפני כן.

במבט מבחוץ הבר באום נראה מקום מעניין- קטן, שחור עם בר אליפטי במרכז, מנורות שולחן, דיספליי משקאות מואר ומוסיקת היפ הופ חזקה, מאפיינים שמזכירים את סצינת הפיק אפ ברים בתל אביב מהעשור הראשון של המאה. בפנים היה ריק ורועש אז החלטנו להתיישב בשולחן קטן בחוץ על המדרחוב ליד הכניסה.

לפני שקיבלנו את התפריט, שאלנו את המלצרית הצעירה מה יש מהחבית. התשובה היתה גולדסטאר בלבד, כשהאופציות בבקבוקים לא הוסיפו יותר מדי עם הייניקן, פאולנר וסול. בכל זאת החלטנו להשאר כי התיישבנו כבר.

בר באום – תפריט שתייה

בר באום – תפריט אוכל

החברים הזמינו שניהם חצי גולדסטאר (32 ש"ח), אך אני שבאתי לערב בציפייה לבירה במהדורה מיוחדת כזכור, לא הייתי מוכן לרדת ברמה, אז כשאין בירה טובה, שותים ערק אשכוליות בלית ברירה (40 ש"ח!).

הייתי גם רעב אז הזמנתי בייגל ירושלמי (29) – חם וטעים עם מטבלים לא רעים – פסטו, עגבניות ושמן זית עם בלסמי.

ישבנו שם זמן מה והתעדכנו בהא ודא. המשתדרג סיפר על מפתחת מהעבודה שהיה רוצה לצאת איתה, הצעתי שיצטרף לחמשת העוקבים שלה בגיטהאב, אם זה לא יהיה קריפי מדי בשבילה זה אולי אפילו יצליח.

התלבטנו לאן להמשיך לסיבוב נוסף אז שילמנו את החשבון והלכנו משם דרומה על הנחלה.

חלפנו ליד מקום חדש בנחלת בנימין 44, שנראה קצת בורגני מדי כדי לשבת בו ככה סתם. בדיוק כמה ימים לאחר מכן קראתי במגזין היחצנות שמדובר במקום/מתחם חדש של שוב דוד טור כמובן, AKA44 שמו – בר קוקטיילים, בר יין, מסעדה ומה לא.

הלריס הבכיר הציע שנלך אל הביר שופ ממנו התחלנו, שם תמיד אפשר למצוא בירה טובה בתמחור סביר, מוסיקה טובה, ואווירה קלילה לשיחה, או כמו שהוא אמר – פשוט הבר הכי טוב לבירה.

הגענו אל הביר שופ והתמקמנו על הבר. התלבטתי הפעם בין המלכה אדמונית אותה אני שותה לעיתים קרובות למכוערת IPA של רונן אותה לא שתיתי הרבה זמן. החלטתי ללכת על המכוערת ולא האדמונית, כשזו היתה יחסית כהה לבדרך כלל.

גם הם טעמו מהבירה החמוצה, כשגם הם הגדירו אותה יותר כמיץ (או מיץ צרבת לדברי המשתדרג) ופחות כבירה. כשהיינו כבר לקראת סיום, שאלנו בקבוצה באופן רטורי מי מצטרף, כשלפתע מספר הסיפורים הגיב ואמר שהוא קרוב, אז החלטנו לחכות לו, ובינתיים עברנו החוצה.

זה הגיע כעבור זמן מה עם אורחת על ארבע, הזמין בירה ואותנו לצ'ייסרים (ולא שילם עליהם), וכרגיל הפליא בסיפוריו השונים, כשאני חושב שאולי צריך להפעיל עליהם חוק דומה לחוק השלושה.

לסיכום: הבר באום הוא מקום קטן מסוג הברים שכבר קשה למצוא בעיר ככה סתם. זה היה יכול להיות אולי נחמד אם היה מציע משהו אחר מעבר למבחר הכל כך מצומצם, או בכלל. כנראה שכדי לשתות בירה טובה בסוף צריכים לחזור תמיד להתחלה.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לבר באום – אפשר לוותר

דודו בר – הזמנים משתנים

זמן: יום חמישי בלילה, אוגוסט 2009 2022

מיקום: נחלת בנימין 40, תל אביב

רקע היסטורי: הדודו בר Dudu bar נפתח כבר שכונתי קטן בנחלת בנימין לפני מלא זמן (יותר מעשור) ושרד מאז את השינויים שעברו על הרחוב במשך השנים עד לפריחתו העכשווית.

הסיפור: שנת 2008, שני בלוגרים צעירים (יחסית) בתל אביב. האחד יוצא לבלות 3-4 פעמים בשבוע, מעלה ביקורות לבלוג בתפוז (שבינתיים הלכו לאיבוד), צובר עוקבים ומנויים וחי את החיים. השני אוסף ומעלה פוסטים עם מידע על אירועים אלטרנטיביים בתל אביב ועוד הגיגים, עובר לברלין ומוסיף תארים.

שנת 2022. הראשון, כבר לא צעיר, עדיין מעלה ביקורות על ברים ומקומות בילוי בתל אביב (ב-wordpress), אם כי לא באותה תדירות. השני, גם לא צעיר, גר עכשיו בפולין, אחרי הרבה שנים בברלין, מפרסם רשומות "יומיות" מעניינות לפרקים, רק בתדירות של חודשים, ביקורות ספרים ועוד, מגיע לביקור בתל אביב, אז איפה נפגשים?

חיפשתי איזה בר שכונתי, לא מוכר, וחשבתי שאולי אמצא אחד שכזה באזור המדרחוב החדש של נחלת בנימין בין מקומות הבילוי השונים, אז שם קבענו, כשנטול הכינוי הצטרף אף הוא.

במקטע של נחלת בנימין מגרוזנברג עד שדרות רוטשילד תמיד היו מקומות בילוי כאלו ואחרים, אך למרות זאת הרחוב עצמו היה די מת וחשוך בלילות כשכמה נסיונות החייאה (פסטיבלי אוכל וכו') לא ממש תפסו, עד שלא מזמן, גם בזכות הקורונה, הפך חלק ממנו למדרחוב טקטי, כולל שביל אופניים, מה שהוביל ליציאה של מקומות הבילוי אל הרחוב עצמו שהפך פתאום לחי ותוסס.

בדרך לשם באוטובוס המלא, ניהלנו כהרגלנו נטול הכינוי ואני דיון על התחבורה הציבורית. הוא כהרגלו טען שהמטרו (אם יהיה מתישהו) הוא הפתרון, ואילו אני טענתי שבהשקעה של עשירית מהזמן והכסף אפשר לשפר ולשדרג בהרבה את הקיים (קווים, תדירות, קיבולת, נת"צים) במידה שתיתן מענה טוב בלי לחפור את כל העיר בפרוייקט בזבזני של עשרות שנים.

הגענו לאזור נחלת בנימין קצת אחרי 21:00, והלכנו מכיוון גרוזנברג דרומה כשבדרך חלפנו על פני מקומות בילוי מגוונים (נורדיניו, ביצ'יקלטה, בושוויק, יין בכרם, שפגאט, גליק, ברוט ועוד) עד לפינת מונטיפיורי שם פגשנו את הבלוגר הותיק – ניימן, שהגיע באופניים כמובן.

התחלנו ללכת על המדרחוב העמוס במבלים והולכים, בחיפושים אחרי מקום מתאים, כשהחלטנו להתיישב בחוץ בדודו בר, בעיקר בגלל שהיו יחסית אופציות לא רעות מהחבית – שפירא IPA, שקמה אמבר אייל, גינס, טובורג ועוד אחת ששכחתי, שידעתי שיהיה קשה למצוא בסביבה הקרובה.

מבר שכונתי אפלולי ואלמוני לפני עשור ויותר, הפך המקום לבר שפונה לקהל הרחב, עם שולחנות וכסאות על המדרחוב, ותפריט שבועי מתחלף של יינות וקצת אוכל.

דודו בר – החלק הפנימי נשאר כשהיה

דודו בר – תפריט בירות ומשקאות

דודו בר – תפריט יינות ואוכל שבועי

ניימן ואני הזמנו שפירא IPA גדול (34 ש"ח), ונטול הכינוי הסתפק בטובורג (28), כשהבטחתי לו שנמצא לו בירת חיטה לסיבוב הבא. הזמנתי גם פיצה טבעונית לנשנש (50 ש"ח פלוס תוספת 7 ש"ח על גבינת קשיו משום מה).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשאחרי שהשקנו לחיים, סיפר לנו ניימן לנו קצת על פולנים ופולניות (כמו הסטריאוטיפים רק בגרסת המקור), הייטק וקריפטו, בירוקרטיה של דרכונים ואזרחויות, יוקר המחייה בפולין (לא קיים – אפשר לחיות כמו מלכים, כמו בסרט יורוטריפ המיתולוגי), מחירי הבירות שם ועוד.

הפיצה שהוגשה כעבור כמה דקות, היתה לא קטנה ונראתה טוב בהתחלה, אך היתה קצת אנמית אחרי הטעימה – די דקה, וכתוצאה מכך גם בלי הרבה רוטב עגבניות וגבינת קשיו עליה כאמור שילמתי תוספת במיוחד.

מסביבנו התחלפו היושבים על המדרחוב – במקום משפחה עם ילדים ועגלה עם תינוקות, זוגות צעירים, כשבמקביל נמשכה תנועת האנשים הרבה, כולל כאלו שהיו במסיבת-רכבת אוזניות.

בילוי משפחתי עם ילדים

זוגות זוגות

מסיבת אוזניות

כשסיימנו עם הבירות והפיצה, שילמנו את החשבון ועלינו משם בחזרה למעלה אל החלק הממוסד והותיק יותר של המדרחוב, כשבכניסה אליו חלפנו על עוד מקום חדש – Fed & Bev, של עוד פליט ריאלטי ממשחקי השף כך למדתי אחרי.

הלכנו אל ה Gugys ברמב"ם (ליד בית העמודים), אותו אהב נטול הכינוי בפעם שעברה, בזכות בירת החיטה ומחירה הנוח. המקום הגדול, בו יש מקומות ישיבה על הרחוב, בר בפנים, וגם מרפסת מסתבר שם התיישבנו, היה מלא כרגיל. ניימן ואני הלכנו שוב על אותו דבר – חצי בזלת אדמונית (24) ונטול הכינוי על חצי ארדינגר (24), כשהסתבר שהמחירים עלו ב-20% תוך ארבעה חודשים, אך אלו עדיין נחשבים זולים.

גוגיס – הבר שבפנים

גוגיס – המרפסת

בירות זולות (יחסית) בגוגיס

הפעם סיפר לנו ניימן על הבדלי תרבויות בין ישראלים (מתפרצים וקוטעים), פולנים (רגשי נחיתות) וגרמנים (נותנים עונשים למי שמפר את הכללים), ונתן גם קצת המלצות לנטול הכינוי לאוקטוברפסט במינכן.

בסביבות 23:30, כשסגרו את המטבח והמוסיקה במרפסת סיימנו ונפרדנו מניימן לשלום, כשבדרך חזרה היה שוב האוטובוס מלא בצעירים לרוב.

לסיכום: הדודו בר הוא עוד אופציה סבירה לבירה באזור הנחלה, לפחות יש קצת מגוון יחסי בגזרת הבירה. בכלל, קשה היום למצוא ברים/פאבים שכונתיים נסתרים כמו של פעם בעיר, בטח כשנראה שבכל מקום (בטח שבקיץ בלילות חמישי), אפילו באזורים שנחשבו עד לא מזמן אלטרנטיביים (לוינסקי), הכל עמוס לעייפה במבלים.

מכירים ברים כאלו? אשמח אם תשתפו אותי בכאלו ששווים בדיקה מיוחדת של עכברוש העיר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לדודו בר – אפשר לבקר

גוגיס – חוזרים לרחובות

ובדיוק שהיה נראה שחוזרים לבלות ברחובות, הגיעה המציאות האיומה באילקה, בדז'ה וו לסימטא ב-2016 (בטווח ה-100 מטר משם)

זמן: יום שלישי בלילה, אפריל 2022

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני 3 שנים וחצי בערך, במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: לכבוד יום הולדתו של לפטי הצלחנו לקבוע איתו נטול הכינוי ואני לבירה, כשעבר רק חודש מהפעם הקודמת – בהחלט מפתיע.

לפני קצת יותר מחודש, כשיצאתי עם נטול הכינוי לאזור שוק הכרמל, אמרתי לו שבפעם הבאה נצא לגוגיס, שם מגישים ארדינגר שהוא אוהב.

נטול הכינוי ואני הגענו למקום בסביבות 21:15. בחוץ על המדרחוב המקום היה מלא לחלוטין, אז נכנסנו פנימה (למרות שחששתי ממעשנים גם שם), שם היו יחסית מעט מבלים והרבה מקומות פנויים על הבר או בשולחנות מוגבהים מסביב, כשבאחד מהם התיישבנו, בחירה טובה כפי שתבינו בהמשך.

חיכינו קצת עד שאחד מהמלצריות.ים שהתרוצצו מסביב יתייחס אלינו, עד שניגשה אלינו אחת המלצריות כעבור מספר דקות. תפריט בירה ואלכוהול לא היה לה זמין אז היא סיפרה לנו על הבירות מהחבית – נציגי מב"י, כמה ממבשלת בזלת, ארדינגר, אסטריה ואולי עוד משהו ששכחתי.

נטול הכינוי הזמין חצי ארדינגר ואני חצי בזלת IPA. רצינו גם לאכול משהו אז המלצרית הביאה לנו את תפריט האוכל ממנו התלבטנו מה להזמין במשך דקות ארוכות.

כשכבר החלטתי מה להזמין והגיעה המלצרית, התברר שאין את הטורטיה עם השווארמה הטבעונית שרציתי (וגם לא פיצות), אז הזמנתי במקום זאת סלט סלק ארטישוק (44 ש"ח), ואילו נטול הכינוי הזמין לחם הבית לנשנוש (15).

בפעם הקודמת שהייתי בגוגיס עישנו לצערי בפנים, הפעם למעט הברמנית שהדליקה ושמה סיגריה בצד ומלצרית שנכנסה עם סיגריה לכמה שניות לא היו אחרים שעישנו. מזל גם שאלו היו עסוקות כל כך שלא היה להם זמן לעשן והאוויר נשאר נקי יחסית.

כעבור כמה דקות הוגשו לנו הבירות לשולחן.

בעוד אנו מחכים לאוכל שלקח קצת יותר זמן, לקח מלצר צעיר מגש עם כוסות בירה מלאות מהבר, עבר מאחורי נטול הכינוי, ואז הכל נפל ונשפך. למזלו של נטול הכינוי זה היה לצד של הבר ולא לשולחן, כך שהבחור שישב שם עבר מקלחת בירה. לא בטוח שהחולצה של המלצר "התעודד ניחלאווי, עוד מעט סוף הדרך" באמת עודדה אחד מהם באותו הרגע.

חלפו עוד מספר דקות אחרי האירוע עד שקיבלנו את האוכל. הסלט סלק ארטישוק היתה בחירה טובה – ירקות מרעננים ובסה"כ מנה בריאה ואף משביעה.

ברקע התנגנה מוסיקת פופ/רוק בריטית משנות ה-80 בעיקר מעורבת קצת עם דברים אחרים כשנטול הכינוי העיר שהרמקולים את הקול של הזמר (ג'ים מוריסון) מעוותים. שתינו ואכלנו מחכים ללפטי שהודיע שיאחר, אבל בינתיים גם השעה שאמר שיגיע כבר עברה.

כשסיימנו החלטנו לפגוש את לפטי כבר במקום הבא. ביקשנו את החשבון ורק אז נזכרתי במחירים הזולים במיוחד של הבירה (20 ש"ח לחצי), שנשארו כפי שהיו בפעם שעברה למרות שחלף זמן רב מאז.

אחרי ששילמנו יצאנו החוצה וניסינו להבין איפה לפטי נתקע. מסתבר שהוא ניסה להגיע דרך הרצל שם יש עבודות, והסתבך כשניסה לעשות מעקף.

התחלנו ללכת לכיוונו דרומה דרך רחוב נחלת בנימין (אחרי החלק של המדרחוב הותיק). עד לפני כמה שנים היה חלק זה של הרחוב די מת בלילות למרות שהיו בו כמה מקומות בילוי. עכשיו עם החלק של המדרחוב החדש שהעירייה סגרה, הפך זה למתחם לילי שוקק מבלים יחסית ליום שלישי עם הרבה מקומות חדשים (בטח עמוס שם יותר בחמישי).

נחלת בנימין – המדרחוב החדש

בין הברים והמסעדות, חיפשנו מקום עם בירת חיטה טובה לנטול הכינוי, אך לא מצאנו מקום מתאים, כשלפטי גם הוא לא נראה באופק עדיין.

המשכנו ללכת דרומה עד רוטשילד ומשם להרצל אל עבר הביר שופ, שם עצרנו וחיכינו ללפטי שכבר יבוא.

נטול הכינוי טעם את השטיגל ווייס אך לא התלהב והזמין חצי פרנסיסקאנר (25), אני הזמנתי את הדזרט הייז של מיקלר (32) ולפטי, שסוף סוף הגיע אחרי שטייל ברחובות העיר ובגשרים שמעל פארק המסילה, הזמין הוא חצי שטיגל ווייס (25).

ישבנו בחוץ ושתינו בכיף, כשלפטי משתף אותנו בחוויותיו הסוערות, כשאחד מנושאי השיחה היו האם שכר של למעלה מ-100 מיליון דולר בשנה למנכ"ל תאגיד באמת מוצדק או מוגזם?

לסיכום: הגוגיס הצבעוני הצליח להתקבע במיקום טוב בנחלה עם היצע טוב וזול, רק חשוב שגם העובדים ישימו לב לשלט הגדול על הבר – "אסור לעשן", ויקפידו כך לעשות. מקומות שכאלו בשילוב הפיכה של כבישים למדרחובים יחזירו את האנשים לרחובות.

3-3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר/כדאי לבקר, רק שימו לב מי יושב או עובר מסביבכם

פורים 2022 בשוק הכרמל, כרם התימנים והנחלה – סיבה למסיבה

זמן: יום רביעי בערב, פורים, מרץ 2022

מיקום: סמטת יום טוב, שוק הכרמל, כרם התימנים, נחלת בנימין, תל אביב

רקע היסטורי: בשנתיים-שלוש האחרונות, עם ולמרות הקורונה, הפך אזור כרם התימנים-שוק הכרמל למקום בילוי לילי תוסס, כשלצד מקומות ותיקים יותר נפתחים עוד ועוד מקומות בילוי של אוכל ואלכוהול כמו פטריות אחרי הגשם.

הסיפור: עכברוש העיר נוסד והחל את פעילותו קצת לפני פורים 2008 – חוגג עוד יומיים יום הולדת 14!

אחד הפוסטים הראשונים שהביאו לעכברוש העיר (אז בתפוז ז"ל) הרבה כניסות וקוראים היה על מסיבת הרחוב בפורים בפלורנטין. מאז זרמו הרבה מים בירקון (פלוס חומרי ניקוי ועוד), בפלורנטין כבר אין מסיבות פורים המוניות כמו פעם, אך בכרם התימנים והאזור יש סוג של קרנבל פורים בשנים האחרונות.

עקב אילוצים, ועל מנת שלא להקלע לעומס רב מדי והמוני של מבלים בחמישי – שושן פורים, יצאנו העכברושית ואני דווקא ביום רביעי, בשעות הערב המוקדמות יחסית (20:30), לכרם התימנים ללא יעד מוגדר אבל עם רשימה של כמה מקומות ששמתי עליהם עין בשיטוטים קודמים באזור.

בדרכנו בסמטאות, חלפו על פנינו מחופשים ומחופשות, אבל אולי בגלל השעה, היום, או מזג האוויר, עדיין היה רגוע יחסית, ולא עמוס יותר מהרגיל.

היעד הראשון אליו הגענו היה ה FIFI- cocktails shack (יום טוב 14), דוכן מרגריטות שנפתח לפני שנתיים, אותו הכיר לי נטול הכינוי דווקא לא מזמן.

המסיבה בפיפי כבר היתה בעיצומה, עם מוסיקה שמחה ומבלים מחופשים מסביב לדוכן הקטן. מכיוון שבמקום אין אוכל ולא רצינו לשתות על בטן ריקה, המשכנו  בינתיים במעלה הסמטה אל דוכן הטאקוס של ה Los Gringos (יום טוב 30) עליו גם שמתי עין בפעם שעברה.

בדוכן הקטן, אותו פתחו שני אמריקאים בשנה האחרונה, מגישים טאקוס כמובן. בגלל פורים היו זמינים רק שני סוגים – עם בשר (לא בשבילנו), או הטבעוני בסגנון קוריאני עם טופו.

הזמנו בהתחלה שניים טבעוניים, בלי כוסברה ורק אחד עם חריף (22 ש"ח לאחד). מכיוון שאחד מהגרינגוס קצת התבלבל עם הכוסברה, העכברושית נבהלה מהבצל החי, וגם ככה זה היה נראה קצת קטן, הזמנו עוד לפני שאכלנו שניים נוספים, הפעם גם בלי הבצל (וקיבלנו הנחה של 10% לכל הארבעה).

הטאקוס מוכנים צ'יק צ'אק על הפלנצ'ה החמה, ואנו התיישבנו איתם בצד במקום ישיבה על הסמטה. הטאקו הלא גדול, לא הצליח להחזיק את התכולה – טופו, בצל ועגבניה, אפילו מגולגל. המנה היתה בסה"כ נחמדה, אך גם שניים לא ממש ישביעו אתכם אם תבואו רעבים. אמנם המנה בסגנון קוריאני אבל לדעתנו עדיין חסר שם עוד מטבל – גווקאמולי לדוגמא.

טאקוס ב Los Gringos

בדרך חזרה ל FIFI חלפנו על פני כמה מקומות בסמטת יום טוב. קפה יום טוב היה סגור משום מה. בבסטה בר ברק היה יחסית מלא. בביר בזאר, שלרוב עמוס שם (במיוחד בפורים בשנים קודמות), היה רגוע ונראה דווקא שצמצמו פעילות כשלא היו ארגזים הפוכים ושולחנות בחוץ כבדרך כלל. האלברט 1943 היה אף הוא די ריק. אולי אצלם דווקא חיכו לחגיגות בשושן פורים בחמישי בלילה.

ב- FIFI המסיבת רחוב נמשכה. הזמנו שני קוקטיילים – מרגריטה אננס קפואה (35) לעכברושית, ופינה קולדה בשבילי (38). לידינו חיכתה לקוקטיילים גם בחורה צעירה בתחפושת סרטן מושקעת שהבינה שלא יהיה לה קל לתפוס את הכוס עם הצבתות, כשתוך כדי הגיעה למקום שלישיית נגני סקסקופון מחופשים לאחים מריו שהרימה את האווירה.

כעבור דקות ספורות קיבלנו את הקוקטיילים, שהיו טעימים, אך קצת קפואים מדי בהתחשב במזג האוויר הקר (וחבל שהוגשו בכוס חד פעמית ולא משהו אחר).

מרגריטה ופינה קולדה ב FIFI

הטאקוס מקודם לא ממש השביעו אותנו, אז ניגשנו לדוכן האמפנדס הארגנטינאי הצמוד – Che, שנפתח כבר לפני 3 שנים מסתבר (יום טוב פינת חבשוש), שם קיבלה את פנינו בשמחה, חיוך ומבטא מוכרנית צעירה. הזמנו 3 אמפנדס – שניים טבעוניים עם ירקות ואחד עם גבינה ובצל לעכברושית (28 ש"ח ל-3 סה"כ), אותם לקחנו עם מטבלים והתיישבנו על ספסל מאולתר ממול.

CHE EMPANDAS

האמפנדס, שמוכנים בעבודת יד במקום, היו טעימים מאוד – הבצק פריך, לא ישב ולא משתלט, והמילוי טרי ועסיסי, במיוחד זה עם הדלעת לדעתי. בדיעבד היינו יכולים להישאר שם מלכתחילה ולוותר על הטאקוס

ישבנו בצד, נהנים מהאוכל, השתייה, המוסיקה והאווירה, כשמולנו חולפים מבלים מחופשים, כולל חבר מכוכב אחר שבא לבקר. כנראה שלא סתם לא ראינו חתולים בסביבה.

ALF – Alien Life Form

כשסיימנו המשכנו להסתובב בסמטאות וחיפשנו לקנח במשהו מתוק. המוניס היה עמוס במבלים ומוסיקה חזקה, ומשם חצינו את הרחוב של השוק אל עבר נחלת בנימין, חולפים בדרך על הרבה מקומות ותיקים וחדשים, כשבסוף הגענו אל הגלידריה של הארטה (arte), בה אנחנו מסיימים הרבה ערבים כשאנו בסביבה, ויש לה גם מבחר אופציות טבעוניות מרשים.

את הגלידה שלא אכזבה, אכלנו תוך כדי הליכה חזרה, שבדרך חלפנו בין היתר על פני עוד מסיבה/הופעה בבית העמודים, שבדיוק ניגנו בה את שיר הציפורים, וגם ליד בר הקוקטיילים של הויויאן שהיה דווקא די ריק ורגוע.

לסיכום: בבילוי לילי בכרם התימנים / שוק הכרמל תמיד תוכלו למצוא לכם משהו מתאים. הפעם מהטאקו קצת התאכזבנו,  הקוקטיילים של הפיפי היו נחמדים אבל אולי כדאי לדגום אותם  בערבים פחות מסיבתיים, ואילו האמפנדס היו מצוינים – נזכור זאת לפעמים הבאות.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בסמטאות של הכרם ושוק הכרמל. קחו בחשבון שבפורים, או בקרוב בערבי חמישי כשמזג האוויר יהיה פחות קר, יהיה עמוס יותר

מהחצ'אפוריס' לביר שופ – זה התבקש

במקור לא תכננתי לכתוב פוסט מיוחד (התמונות עלו לטוויטר עוד באותו ערב), אבל זה התבקש מהקהל

זמן: ראשון בערב, סוף ינואר 2022

מיקום: חצ'אפוריס – נחלת בנימין 107, ביר שופ – יהודה הלוי 21

רקע היסטורי:  החצ'אפוריס' (hachapuris), פולקלור בצלחת, המתמחה באוכל גאורגי, נפתח לפני כחצי שנה בנחלת בנימין בין לוינסקי למטלון

הסיפור: את השנה פתחנו ממקום ממנו אפשר בעיקר לעלות ברמה, אך במקום שנתקדם הלאה במהרה, נשארנו בעיקר בבית בחודש ינואר המדבק, סוער וקר.

והנה הגיע סוף החודש, המשתדרג הציע שנצא לבירה, כשעבר זמן רב יחסית מהפעם האחרונה. הצענו לחבורה להצטרף, ומתוכם הלריס הבכיר שבדיוק החלים נענה להזמנה.

קבענו באזור מגוריו של המשתדרג ליד שוק לוינסקי, כשהרעיון היה לאכול משהו לפני ואז להמשיך לבירה טובה.

בחודשים האחרונים בכל פעם שעברתי באזור באזור שוק לוינסקי, שמתי לב לשלטים שמפנים למקום הגאורגי החדש – החצ'אפוריס', אך עד העיתוי לא היה אף פעם מתאים, עד עתה.

נכנסו אל המקום הקטן בסביבות רבע ל-9 והתיישבנו על הבר. בתפריט  יש היצע רחב של מאכלים גאורגים (בתפריט המודפס יש גם תמונות), בצקים וגבינות בעיקר, מרקים, הרבה אופציות טבעוניות ועוד, כשהכל מוכן ונאפה במקום. חוץ מזה יש גם מקרר קינוחים שנראה מפתה, עם בירות פרימיום בלגיות בבקבוקים (יש גם משקאות נוספים), אך הפעם לא באנו בשביל זה.

חצ'אפוריס – תפריט

התלבטתי בין המנות השונות, כשבהמלצת המוכרנית, החלטתי ללכת על אצ'ארולי עם גבינה טבעונית ותרד (42 ש"ח).

בתוך מספר דקות הוגש לי האצ'ארולי עם סלט גזר קצת פיקנטי, ורוטב חמצמץ מתקתק. המנה היתה משביעה ונחמדה (למרות שהגבינה הטבעונית היתה קצת פחות מתובלת ממה שציפיתי), כשהיה נעים לשבת לאכול ובמקביל לנהל שיחה.

כשכבר סיימתי לאכול (המשתדרג אכל בבית לפני), הצטרף אלינו הלאריס הבכיר, שחשב להזמין לשתות תה (?), אך ויתר אחרי שהבין שכבר באנו להמשיך לבירה במקום אחר.

הלכנו משם דרך מדרחוב שוק לוינסקי, שהיה די רגוע, אל הרצל ומשם אל הביר שופ, שם היו רוב השולחנות בחוץ מלאים אז התיישבנו על הבר בפנים.

המשתדרג הלך ישר על חצי לאגר איטלקי גנרי (מורטי). אני התלבטתי וטעמתי שני סוגי IPA, כשבחרתי להתחיל עם שליש "I Do Not Seek. I find" של מבשלת Thornbridge בשיתוף פעולה עם מבשלה נוספת – IPA בסגנון west coast עם טעמי אשכוליות מורגשים (27 ש"ח). הלריס החליט לנסות משהו חדש וטעם גם הוא IPA, והזמין בסוף חצי ממה שבחר (ברודוג אם אני לא טועה) ואדממה בנוסף.

הבירה היתה טרייה, איכותית וטעימה, ברקע התנגנה מוסיקת רוק טובה ולא שחוקה, כשהברמן היה נראה לנו כמו כפיל צעיר של טיפוס שכולנו מכירים.

התלבטנו לגבי הסיבוב השני, כשהחלטנו בסוף להישאר ולא להמשיך למקום אחר. אני הזמנתי הפעם משהו מקומי – שליש עשן לבן של הדובים (20 ש"ח), והם הזמינו חצאים אחרים ואיזה מאכל בשרי – בילטונג.

שתינו בכיף עד סביבות 23:30, אז החלטנו לסיים את הערב, כשלקחתי גם טייקאווי קצת סיידרים בבקבוקים לעכברושית על הדרך.

לסיכום: החצא'פוריס' עושה רושם כמקום שמתבקש לאכול בו משהו לפני או אחרי בילוי בסביבה, כשאפשר גם סתם ככה לבוא אליו (פתוח מ-10 עד 22). בביר שופ ממשיכים לשמור על המבחר והרמה, רק לא ברור למה המחירים של הבירות המיובאות הטובות גבוהים יותר משמעותית יחסית למקומיות בהתחשב בשקל החזק.

ובלי קשר עם מגוון כזה של בירות זה מתבקש שיהיו גם מגוון מאכלים ממקומות בסביבה, חבל שבביר שופ לא מרימים את הכפפה.

3.5 כוכבים לחאצ'פוריס' – כדאי לבקר

נורמן – תוספת הותק עדיין תופסת?

זמן: יום רביעי בלילה, אוגוסט 2021

מיקום: הלל הזקן 8, מתחם שוק הכרמל/כרם התימנים תל אביב

רקע היסטורי: בר הנורמן (Norman) נפתח לפני כ-18 שנים (!) ע"י חבורת הנורמנים (נורמה ג'ין ז"ל, פורטר אנד סאנס, נורמן פרימיום), כשלפני עשור בערך הם מכרו את הבר הקטן למישהו אחר שאותו מפעיל מאז.

הסיפור: אחרי שהיציאה שלנו נדחתה במספר ימים, קבעתי עם נטול הכינוי והראשוני לבירה ספונטנית. האזור שנבחר היה שוק הכרמל, כשהיעד התיאורטי היה הנורמן הותיק בו לא הייתי כבר שנתיים וחצי.

לפני עשור ויותר היה הנורמן אחד הברים המועדפים עליי בעיר – מקום קטן ואינטימי, עם בירות איכותיות שלא היו נפוצות אז, מוסיקת רוק טובה, ואפילו קומת גלריה שאפשר לשבת בה עד שנסגרה והפכה למחסן. מאז זרמו הרבה מים בירקון, הנורמן החליף בעלים אבל שמר על אותו הקונספט פחות או יותר. אז חשבתי שיהיה מעניין לחזור אליו ולראות כיצד שרד אחרי כל הסגרים של הקורונה.

נטול הכינוי ואני הגענו אל הבר שהיה די ריק קצת אחרי 21:30. אם התלבטנו לרגע לגבי ישיבה בפנים (מוסיקה ואווירה) או בחוץ (אוויר פתוח), אחד המבלים וגם הברמן שעישנו בפנים (כנראה שזה קבוע שם), חסכו את ההתלבטות הזו מאיתנו, והתיישבנו בשולחן על הסמטה, כשהראשוני הצטרף אלינו גם כן.

מהחבית היו בערך את אותן 5 בירות כמו פעם, ביניהן לה שוף, פרנסיסקאנר, מרדסו, בל פילז ועוד אחת ששכחתי. אני הזמנתי חצי לה שוף, נטול הכינוי חצי פרנסיסקאנר והראשוני חצי מרדסו. חוץ מזה יש גם אדממה ופיצות לנשנש, אך אנחנו הסתפקנו בשקית ביסלי אותה הביא איתו הראשוני.

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות, וציננו אותנו קצת בחום ובלחות של לילות אוגוסט בתל אביב, כשהחברים סוף סוף הבינו שהמצב רק יחמיר עם השנים, קוראים לזה משבר האקלים, עכשיו נראה אם הם יפנימו ויתחילו לשנות עוד קצת הרגלים, כשייאמר לזכותם ששניהם מגיעים לעבודה על אופניים. כל זה לא מוריד מאחריות הממשלות וחברות דלקי המאובנים שהם הגורמים העיקריים – כן גם הגז "הטבעי".

מסביבנו לא ישבו או התרחשו יותר מדי דברים, כשמדי פעם עברו מבלים ומבלות צעירות בדרך לחלק היותר הומה של הסמטה שם נמצאים המנזר וסלון ברלין.

כשסיימנו את הבירות ביקשנו את החשבון שם הופתענו קצת מהמחיר הזול של הפרנסיסקאנר (25 ש"ח לחצי) אל מול האחרות (36) – אולי זה מתומחר לפי אחוז האלכוהול?

חשבנו להמשיך לסיבוב נוסף במקום אחר בסביבה, אז הלכנו לכיוון אלנבי מעבר לפינה שם פעם היתה פראג הקטנה, שהתברר שעברה לבן יהודה. סלון ברלין היה עמוס במבלים, ואנחנו הגענו איכשהו בסוף לאבולעפיה שם השלמנו את הבירה עם בצקים.

לסיכום: הנורמן נשאר כשהיה. מצד אחד עדיין אותו בר קטן, אינטימי ונחמד. מצד שני תוספת הותק כבר לא תופסת (יותר בצבא ואצל ועדי העובדים) – אין ממש אווירה (אולי בימים ושעות אחרים), כשבירות מגוונות ואיכותיות כבר אפשר למצוא בהרבה מקומות בסביבה, בלי צורך לחזור עם ריח של מאפרה.

2.5 כוכבים – אפשר לוותר, אולי רק לבוא לשבת בחוץ (כל עוד זה אפשרי) בהפי האוור

בית העמודים – בסצינה העולמית

זמן: שלישי בלילה, נובמבר 2019

מיקום: רמב"ם 14, מדרחוב נחלת בנימין, תל אביב

רקע היסטורי: בר ומועדון הג'אז בית העמודים (Beit Haamudim) נפתח לפני יותר מ-8 שנים במבנה לשימור על עמודים במדרחוב נחלת בנימין. בתחילת דרכו היתה בו הופעת ג'אז אחת לשבוע כאשר כיום יש בו הופעות כל יום, והוא אף נבחר לאחד ממועדוני הג'אז (או ג'ז) הטובים בעולם ע"י הביזנס אינסיידר בשנת 2015.

הסיפור: הבעז"ב ובת הטייס קפצו לביקור בחודש נובמבר הפעם וקבענו איתם לדאבל דייט. במקום שניקח אותם לסיור ברים, היעד שנבחר לבסוף היה בית העמודים, בו לא הייתי כבר זמן רב, שם היתה אמורה להיות הופעה של בן דוד של בת הטייס – גיל ליבני (Livniology), עם נגנים נוספים, ברביעייה כמובן.

בסביבות השעה 21:15 הגענו אל אזור נחלת בנימין דרך הסמטאות של שוק הכרמל, שהיו רטובות עדיין אחרי השטיפה של הערב. חלפנו ליד הגוגיס (Gugys), שהיה די מלא בחוץ על המדרחוב, שם גם אמר לנו שלום הבעלים הצבעוני של המקום.

מהמדרחוב נכנסנו אל החלל הפנימי של בית העמודים, כשגילינו שההופעה עולה 32 ש"ח לאדם, במזומן – לא סכום גדול, אם כי פעם זה היה בחינם. הבעז"ב ובת הטייס כבר חיכו לנו בשולחן מוגבה קטנטן בצד, כששאר המקום האינטימי, שמתחלק לשניים (חלל ההופעות וחלל הבר עם עמוד ביניהם) עם הרבה תמונות של נגני ג'אז על הקירות, היה עדיין ריק לקראת ההופעה שהיתה אמורה להתחיל ב-22:00.

אחרי שהחלפנו מילים וברכות, התפנינו להזמנה. הם באו כבר אחרי מסעדה אז הסתפקו רק בשתייה, ואילו אנחנו היינו רעבים אז עיינו בתפריטים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות צמחוניות/טבעוניות מעניינות, כשבגזרת השתייה אפשר למצוא מהחבית מבחר מצומצם יחסית – עלמה, אסטרייה ובזלת חיטה, יינות ועוד.

בית העמודים תפריט אוכל

בית העמודים תפריט שתייה

העכברושית הלכה על הכריך עין הפוכה (47 ש"ח) וכוס יין לבן פינו גריג'יו (37), ואני הזמנתי בהמלצת המלצרית את הרול הטבעוני (45) עם בזלת קטנה (??) מהחבית (30), כשבינתיים הפך הערב, עוד לפני שההופעה החלה בכלל, למפגש בני דודים של בת הטייס.

הנגנים החלו בכיוונון הסאונד, כשבינתיים קיבלנו את האוכל לשולחן הקטן שהתנדנד (כמו גם הכסאות). העכברושית אהבה מאוד את הכריך המפוצץ שלה (אפילו שהגיע עם מלפפון חמוץ אותו להוציא ביקשה), כשהרול שלי היה קצת קשה מדי מבחוץ וסביר בלבד.

המקום התמלא לקראת ההופעה, ואפילו ויתרנו על כסא, לטובת השולחן שמלפנינו (טעות ששילמנו עליה בדיעבד, כשאלו קצת הסתירו והפריעו לנו בהמשך).

ההופעה עצמה החלה בזמן (בטוויטר אפשר גם לראות סרטון קצרצר), כשהתברר שמעבר לכך שגיל ליבני זמר ונגן משובח (יחד עם שאר הלהקה), הוא גם סטנדאפיסט בכלל לא רע.

עקב אילוצים נאלצנו לפרוש לקראת 23:00, שילמנו את חלקנו בחשבון (159 ש"ח), ונפרדנו מהבעז"ב ובת הטייס לשלום.

לסיכום: בית העמודים הוא מקום שונה בנוף המקומי. לא משהו גדול, מפואר או שמותאם במיוחד להופעות, אך אולי זה מה שדווקא נותן לו את האופי הייחודי משל עצמו. עם תפריט אוכל יחסית מגוון, אפילו שתפריט השתייה קצת פחות, כדאי לבוא בעיקר בשביל ההופעות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, לחובבי המוסיקה והג'אז כדאי ביותר