קאנו ואלפקה – בילוי של ליל קיץ בפלורנטין

 זמן: יום חמישי בלילה, אוגוסט 2023

מיקום: הרצל פינת פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הקאנו Kanu – אוכל רחוב וייטנאמי, נפתח כבר לפני כמעט עשור בהרצל סמוך לפינת פלורנטין, כשהאלפקה בר Alpaca Bar נפתח לפני כשנה וחצי ממש ליד – בפלורנטין 40 במקום המיידלה ז"ל.

הסיפור: העכברושית הציעה שנצא לדייט ואני הסכמתי בשמחה. ביעד שחשבתי עליו, בו עוד לא היינו, היה מקום רק ברשימת המתנה, כך שבמקום זאת הגענו לאזור פלורנטין שם הייתי בטוח שנמצא דבר מה.

בסביבות 21:00 הגענו אל ידידיה פרנקל, שם הצעתי לעכברושית כמה הצעות – פיצה בלה טיגרה, יין ב-Wineberry או קארנל המקסיקנית החדשה (יותר מזללה על הדרך מאשר מקום לבילוי), אך היא דחתה את כולן. אז הצעתי שנלך לכיוון הרצל אל הקאנו, בו כבר היינו כמה פעמים בעבר, או האלפקה בר שגם בו היינו לא מזמן, מה שהיא תבחר.

בדרך להרצל חלפנו על פני בר שאיני יודע את שמו (ידידיה?) ותמיד ריק שאני עובר שם, כשדווקא הפעם זה היה מלא.

כשהגענו אל הרצל נזכרה העכברושית שכבר אכלנו בקאנו ונהנינו אז התיישבנו שם. המקומות שהיו בצידיו התחלפו בינתיים והפכו לסניפים של מקומות אחרים – ההארפה'ס הונצואליאני נסגר ובמקומו נפתח המסקליטו מבית המסקל, והנינה הפך ל NG בורגר, כששלושתם היו יחסית די ריקים לחמישי בערב.

מלצר שהציג את עצמו בשם שמשון קיבל את פנינו בשמחה והציע לנו את התפריט ומקום ישיבה. התפריט מסתבר מאז הפעם האחרונה הפך לטבעוני לגמרי, מה שמצוין מבחינתי, אך לפי מה שאמר שמשון עומד להשתנות שוב בזמן הקרוב ולהכיל גם מנות שאינן טבעוניות.

קאנו – תפריט

 

העכברושית ואני התלבטנו האם להזמין את הספיישל שנראה מעניין ואיתו עוד מנה, או להזמין 3 מנות שונות מסוגי המנות השונות – דאמפלינג, רולס, סלטים ובאנס.

בחרנו באופציה השנייה והזמנו את הדאמפלינגס (45), ובהתייעצות עם שמשון המלצר את הרוייס רולס (41) בתוספת "גבינת עיזים" טבעונית (9) והסלט אומאמי (45).

הדאמפלינגס הגיעו די מהר, 5 במספר. כולם היום טעימים במיוחד אלו עם הבטטה.

בדיוק שסיימנו אותם הגיעו הרולס שהיו לא רעים אף הם, במיוחד עם הרוטב חמאת בוטנים, כשה"גבינת העיזים" באמת היתה עם טעם שכזה, לא בטוח אם דווקא למנה זו זה התאים.

לבסוף הגיע גם הסלט אומאמי שהיה מאכזב יחסית – חריף קצת למרות ששמשון אמר שלא יהיה, וכך קלקל את המנות הקודמות לעכברושית.

 

התלבטנו אם לקחת משהו אחר בנוסף כדי לסיים בטעם אחר והחלטנו לנסות את הבאן "בקר" עם הרידפיינמיט ורוטב חמאת בוטנים במקום האיולי (52). מנה חביבה אבל קצת כבדה אחרי כל הארוחה.

תוך כדי שאכלנו מסביבנו בקאנו ובמסקליטו גם באו, ישבו והלכו מבלים בגילאים שונים, כשדווקא ה NG בצד השני נשאר ריק כמעט לחלוטין.

מכיוון שלא שתינו משהו עם האוכל חוץ ממים (יש רק סאקה ובירה יפנית/תאילנדית), החלטנו להמשיך לדרינק וקינוח באלפקה בר שליד. 

בחשבון (שימו לב לשעת ההדפסה) גילינו שלמלצר הנחמד קוראים בכלל נתנאל, כשהעכברושית טענה כבר קודם שלא באמת קוראים לו שמשון. זה הסביר לנו ששמו באמת נתנאל אך הכינוי שלו זה שמשון וביחד זה האל שנתן שמש.

נפרדנו ממנו לשלום והמשכנו לאלפקה בר הטבעוני אף הוא, שלא היה מלא אף הוא. בחוץ ישבה קבוצת צעירים בשולחן גדול, אנחנו התיישבנו על הבר בפנים כמו בפעם שעברה, עליו נוספו גם בובות חמודות של אלפקות לקישוט.

העכברושית חשבה להזמין את הקוקטייל על בסיס ליקר קפה, אך הזכרתי לה שהיא קצת פחות התחברה לטעם של הקוקוס, אז במקום זאת הזמינה את הליצ'י קיצ'י. אני הסתפקתי בשליש אלכסנדר גרין הפעם, כשלקינוח בחרנו שוב את השוקולד הלבן עם החתיכות בראוניז בצנצנת.

העכברושית ממש אהבה את הקוקטייל שלה, וגם הקינוח היה טעים. הפעם לא היה DJ, אבל כן היתה מוסיקה קצבית מוכרת ברקע ואנו ישבנו ושתינו להנאתנו כך זמן מה. 

אחרי שכבר סיימנו ושילמנו, הציעה לנו הבעלים/מנהלת צ'ייסר ע"ח הבית (יש מבצע למי שמשתף תמונה ברשת), אך אנו החלטנו לותר ולשמור אותו לפעם הבאה שבתקווה תגיע במהרה.

לסיכום: אין כמו בילוי של ליל קיץ נעים יחסית בפלורנטין (אפילו אם אתם לא מוצ'ילרים). הקאנו הוא מקום נחמד ומיוחד לאכול בו, רק צריך לזכור ולהתמקד במנות שלכם מתאימות. כמו שגם רשמתי בביקורת עליו בפעם הקודמת – אפשר ורצוי להמשיך ממנו לבילוי אלכוהולי לילי וקינוח טעים – כשהאלפקה בר הסמוך זו תמיד בחירה טובה (כולל גם לארוחה).

3 כוכבים לקאנו – אפשר לבקר, בשביל אוכל מעניין וטעים סתם כך, או לפני/אחרי בילוי במקום אחר

AJA – מהשכונה ומעלה

 זמן: יום רביעי בערב, מאי 2023

מיקום: פלורנטין 34, תל אביב

רקע היסטורי: ה AJA (אג'ה) הינה מסעדה (שעושה גם קייטרינג) שמגדירה את עצמו כפלסטינאית, יהודית, קווירית, טבעונית, כשזו גם דוגלת בערכים חברתיים וסביבתיים, ונקראת על שם יישות המגינה על יערות ובעלי חיים (כך קראתי). המקום נפתח כבית קפה בסוף קיץ 2021, ומאז עבר כמה התאמות ושדרוגים.

הסיפור: שוב עבר זמן רב מדי מאז הדייט הקודם עם העכברושית (כאמור יציאות זוגיות להפגנות במוצ"ש לא נחשבות), אך הפעם הזמנתי מקום מראש ב AJA – אחרי שבפעם שעברה שלא עשיתי זאת בילינו בהנאה באלפקה במקום.

למרות שהזמנו מראש לשעה 21:00, כשהגענו היה המקום הקטן מלא לגמרי בפנים ולא היה ברור לנו כל כך היכן נשב. הסתבר שהיה קצת בלבול בהזמנות אבל אנחנו יכולים לשבת בשולחן הקטן שעל המדרכה הצרה או שיסדרו לנו שולחן ליד הכניסה. העכברושית קצת חששה מהישיבה על הרחוב ההומה והרועש יחסית, אך הצלחתי לשכנע אותה שזה יהיה בסדר (עזר גם שבפנים גם היתה בעיה עם האוורור והיה קצת מעושן מהבישול)

AJA – זה כבר היה בסוף

המלצר.ית / בעלים סידר.ה לנו את השולחן והביא.ה לנו את תפריטי האוכל והאלכוהול. זה של האוכל מחולק ל-4 קטגוריות – פתיחים, ראשונות, ביניים ועיקריות, הרבה מנות מגוונות ומעניינות. בזה של האלכוהול, יינות, קוקטיילים ועוד.

אג'ה – תפריט

AJA – תפריט אוכל

AJA – תפריט אלכוהול וקינוחים

ביקשנו המלצות, ולאחר התייעצות החלטנו ללכת על חלק מהן – מנת הכרישה (42 ש"ח), רולד זוקיני (44) וקראמבל (54). על לחם שמגיע עם אחת המנות ויתרנו, והזמנו גם מנה עיקרית אחת – פטריות ותפו"א (74).

העכברושית הזמינה גם כוס יין רוזה של יקב דלתון (45) ואני הלכתי על מנה של ערק ג'יבלי (26) עם קרח.

לפתיחה קיבלנו פינוק צ'ייסרים של סוג של אפרטיף תוצרת בית עם בזיליקום ודברים ששכחתי שהיה חביב. אחריו הגיעה השתייה, כשהכוס של העכברושית נראתה כמו של ענקים לעומת שלי עם הערק.

בעוד אנו ממתינים לאוכל חלפו על פנינו מגוון אנשים ונשים ממדינות ובגילאים שונים ומגוונים, וכך גם בהמשך הערב.

ראשונות קיבלנו שתי מנות – הכרישה והרולד זוקיני. הכרישה הגיעה בצורת מקלות רכים ומאודים עם ויניגרט סמיך, מנה מצוינת שהעכברושית מאוד אהבה. כשהרולד זוקיני הינו בצורת שבלולים ממולא בסוג של קרם עגבניות, מתאבן נחמד לכל הדעות.

זוקיני וכרישה – לפני הדברים שנפלו מלמעלה

בעוד אנו בשלבי סיום של המנות הראשונות, לפתע פתאום החלו לנשור עלינו חתיכות קטנות מהמרפסת שמעלינו אל השולחן. הסתבר שהשכנה מלמעלה החליטה לסדר את העציצים, ואת מה שחתכה פשוט שפכה מהדלי אל הרחוב (ראו גם בתמונה הראשית של הפוסט).

אחרי שהחליפו לנו את הצלחות והכוסות, עבר קצת זמן עד שקיבלנו את המנה הבאה, שהיתה פינוק על חשבון הבית – טרטר עגבניות – מנה נחמדה ומרעננת שהוגשה עם לחם, כשבנוסף קיבלנו גם את מנת הלחם עם ממרח טעים על בסיס סויה.

טרטר עגבניות

לאחר מכן הגיע המנה של הקראמבל ארטישוק – אין כמו ארטישוק עסיסי בציפוי פירורים טעימים – מנה מוצלחת מאוד.

קראמבל ארטישוק

ולבסוף הגיעה המנה העיקרית – פטריית אויסטר מעושנת עם גראטן תפוח אדמה. הפטרייה היתה גדולה ועסיסית, אבל אכלתי במקומות אחרים מנות עם פטריות יותר טובות (למשל פטריית הפנינה השחורה ב OPA), כשגם הגראטן היה נחמד אבל לא מיוחד. בדיעבד היה עדיף אולי להזמין מנה אחרת יותר מעניינת ממנות הביניים או הראשונות.

פטריות ותפוחי אדמה

לא ויתרנו על קינוח, כשהיה זה הפעם פאי לימון (46) עם מרקם מצוין וקרם לימון נהדר בפנים, כשהעכברושית ביקשה מהטבח/מלצר/בעלים לדעת מה יש במתכון חוץ מלימון.

פאי לימון

סיימנו את הערב שבעים ומרוצים קצת אחרי 23:00 עם החשבון (בערך במקביל לשאר יושבי המקום). אין ספק שעוד נשוב מתישהו לטעום ולנסות מנות נוספות.

לסיכום: מה שלרוב כיף במקומות טבעוניים שלא מנסים לחקות מנות בשריות (או להשתמש בתחליפי בשר) זה השימוש היצירתי בחומרי גלם איכותיים מהצומח – ארטישוק, זוקיני ועוד, מהן יוצאים מנות מיוחדות וטעימות. נהנינו מזה מאוד בחווייה ייחודית ב-OPA מספר פעמים, בבאנה אליה אנו תמיד חוזרים, ועכשיו גם ב AJA, מהשכונה ומעלה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

טאקריה – מהיר, מהיר מדי

 זמן: יום שלישי בערב (ערב ערב פסח) אפריל 2023

מיקום: לבונטין 27, פינת מקווה ישראל, תל אביב

רקע היסטורי: טאקריה (Taqueria), מסעדה-מזללה מקסיקנית, נפתחה לפני יותר מעשור (!) ע"י האחים ירזין (קפה איטליה, זוזוברה, מוזס ועוד), קצת לפני שהתחיל הגל המקסיקני ששטף את העיר (Mex & Co,צ'אנגוס, דייגו סאן וכו'), ובינתיים דעך מאז כשרק הותיקות יותר (מסקל, מקסיקנה) וביניהן הטאקריה נשארו.

הסיפור: התוכנית היתה להיפגש עם קרובי משפחה שבאו לביקור מקליפורניה. אלה לא היו פנויים בסוף אך בכל זאת החלטנו לצאת לדייט בלעדיהם.

העכברושית ואני הגענו לפינה המרכזית של הרכבת ולבונטין בסביבות 21:00 והתלבטנו בין 3 אפשרויות – הבר של אברהם הוסטל, הבאנה שנמצאת בנחמני לא רחוק משם ולא היינו בה זמן רב או הטאקריה, כשהחלטנו לנסות את מזלנו באחרון.

הפעם האחרונה בה ישבנו בטאקריה היתה לפני שנים. מאז עברתי שם מספר פעמים, אך בגלל שהמקום תמיד היה מלא עם הרבה ממתינים, לא רציתי לחכות והמשכתי למקום אחר, אבל כן יצא לי לאכול פעם פעמיים בטייקאווי מאז.

גם הפעם היה המקום מלא בפנים ובחוץ, כשנרשמנו ברשימת ההמתנה עם 4 קבוצות/זוגות לפנינו. עברו רק שתיים שלוש דקות וכבר חשבנו שאין לנו מה לחכות, כשלפתע התפנה מקום לזוג על הבר הקטן בצד בפנים ואנו קפצנו על המציאה.

חיש קל הגיש לנו המלצר את התפריטים שלא נראה שהשתנו מבחינת התכולה – מבחר של נאצ'וס, קסדיות, טאקוס, בוריטוס, מרגריטות רגילות/קפואות ועוד. רק המחירים עלו בכ-20 עד 30 אחוזים במהלך השנים לרוב המנות.

טאקריה – תפריט

טאקריה – תפריט צד שני

רצינו לחלוק נאצ'וס אך עם הגבינה המותכת רק על חלק מהמנה כשהמלצר הסביר לנו שהדבר לא אפשרי, ניחא. הזמנו במקום את החלופה בלי הגבינה – הטורטייה צ'יפס עם סלסת עגבניות (28 ש"ח) ותוספת אבוקדו (4).

העכברושית חשקה בקסדייה הקלאסית רק בלי הכוסברה, אך התברר שגם את זה אי אפשר לשנות, אז הזמינה את הקסדייה ילדים במקום זאת (28). אני שוב התלבטתי קצת אך הלכתי בסוף על הבוריטו הטבעוני (46).

לשתות הזמינה העכברושית את המרגריטה מנגו הקפואה (34) ואני הלכתי על זו עם הליים (32).

בקושי הספקנו להזמין וכבר קיבלנו שתייה ואוכל לשולחן, אך התברר שהמלצרים לא רשמו את ההזמנה נכון במערכת ואלו היו לזוג שישב ליד.

עברו בקושי רק עוד שתיים שלוש דקות וכבר הוגשה לנו, הפעם לא בטעות, הטורטייה צ'יפס עם הסלסה והאבוקדו. עוד דקותיים חלפו, וגם הבוריטו הטבעוני והשתייה היו על השולחן שלנו (בצ'יפוטלה זה היה לוקח יותר זמן).

הטורטייה צ'יפס היו קצת יבשים, כשהיה קשה להלביש עליהם את הסלסה והאבוקדו. הבוריטו היה סביר, כשהגווקאמולי, הגבינה הטבעונית והשעועית לא הורגשו יחסית בטעמים.

אולי בהשפעת המהירות בה הוגשו המנות, לגמתי מהר מדי המרגריטה הקפואה, על כך שילמתי עם "בריין פריז" במהרה.

דווקא לקסדייה ילדים לקח זמן רב יחסית עד שהגיעה – 10 דקות אחרי כל השאר (כנראה שהמנה לילדים לא מוכנה מראש כמו שאר המנות, מה שיכול להסביר למה גם אי אפשר לשנות אותן). זו דווקא נראתה די פשוטה, כשהעכברושית לא אמרה עליה יותר מדי לטובה או לרעה.

האוכל והשתייה אמנם הוגשו לנו בפחות מרבע שעה בסה"כ, אבל אנחנו לקחנו לנו יותר מכפול מהזמן עד שסיימנו ושילמנו את החשבון, כשלא הרגשנו צורך ללכת גם על קינוח.

לסיכום: הטאקריה עדיין מהווה מקום עם אוכל מקסיקני סביר שכמותו חסרים בעיר. אבל אם פעם זה היה מקום מגניב לשבת בו עם החברים, התחושה היום היא חלק מפס ייצור של אוכל מהיר.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר החדש – אפשר לוותר ופשוט להזמין טייקאווי מהסניף בלבונטין אם בא לכם משהו בסגנון מקסיקני פחות או יותר (או כמו בבדיחה – "אולה")

 

פראג הקטנה – בודקים אופציות במערב

 זמן: רביעי בלילה, מרץ 2023

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פראג הקטנה – Little Prague, פאב-מסעדה צ'כית, נפתחה בתל אביב לפני מיותר מ-20 שנה, עברה כמה מיקומים עם השנים עד שהתקבעה באלנבי 56. בעקבות משבר הקורונה החליטו הבעלים לסגור את המקום (יש סניף נוסף בבת ים), אך מצאו מקום חלופי בבן יהודה (שם זול יותר עכשיו, עקב העבודות של הרכבת הקלה וכמות המקומות להשכרה), שם שכן לפני כן פאב ה-Craft TLV, ולפניו במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה.

הסיפור: שוב עברו יותר משבועיים מאז הפוסט הקודם על העמירם הותיק. אך הפעם דווקא כן יצא לי לצאת לבירה פעמיים, ועוד בהפי האוור בדיזנגוף – לביר גארדן והדיזי פרישדון, אך אין לי משהו מיוחד לחדש לגביהם.

התכנון המקורי היה לצאת לבירה עם הירושלמי, אך זה הבריז ברגע האחרון. נטול הכינוי היה יותר ספונטני וזרם אפילו עם השעה המאוחרת יחסית לאמצע השבוע.

התלבטתי לאן נלך הפעם, כשהגענו לאזור בן יהודה-ז'בוטינסקי והצעתי שנלך לפראג הקטנה, שם ישבנו לאחרונה לפני יותר משנה, כשנטול הכינוי נענה בשמחה (ככה זה כשיש אדלווייס מהחבית).

למרות אמצע השבוע והעבודות על בן יהודה, היו יחסית לא מעט אנשים במקום. חלקם ישבו בשולחנות חוץ, חלקם על הבר או בשולחנות שבפנים.

התיישבנו גם אנו על הבר כשהברמן הגיש לנו את התפריטים. בגזרת השתייה מהחבית יש מבחר יפה של בירות צ'כיות, אוסטריות, גרמניות, בלגיות ובריטיות (כולל סיידרים) מוכרות ברובן, ישראלית אחת (מלכה) ומתחזה אחת (עלמה), במחירים לא כאלו זולים אך גם לא מופרזים יחסית.

פראג הקטנה – תפריט בירות

בגזרת האוכל יש מנות צ'כיות מסורתיות, הרבה בשרים, קצת סלטים ועוד, כשאפילו נוספה מנה טבעונית עיקרית אחת מאז הפעם שעברה שהיינו – ראגו טבעוני, אולי נבוא מתישהו מוקדם יותר לנסות.

נטול הכינוי אפילו לא הביט בתפריט והזמין ישר חצי אדלווייס (32 ש"ח – עלייה של 10% מסוף שנת 2021), בעוד שאני כן עיינתי בו התלבטתי בין המלכה האדמונית לביוורטאון בלאדי אל (עם תפוז דם) ממנה טעמתי והזמנתי בסוף שליש (34) עם חמוצי הבית המסורתיים (18 – גם עלייה של יותר מ-10% מהפעם שעברה).

בזמן ששתינו את הבירה, סיפר לי שוב נטול הכינוי על החווייה העוצמתית והמהנה שלו מהאוקטוברפסט האחרון במינכן בקטע החברתי. כשאני אמרתי שאם כך אולי יהנה גם מחוויה דומה במשחק כדורגל איכותי, אבל לא נראה שהוא בקטע.

כשהיינו לקראת סיום הבירה, הכין הברמן לזוג שישב לידינו על הבר סוג של קוקטייל בירה בו לא נתקלתי עדיין – שני שליש כוס בירה בהירה, מעליה בירה כהה עם ראש קצף יפה, נראה מעניין.

אחרי ששילמנו את החשבון, חזרנו לצעוד על בן יהודה לכיוון צפון. צעידה זו העלתה בי זכרונות על הימים היפים של חיי הלילה של רחוב בן יהודה מארלוזרוב צפונה – לפני יותר מ-20 שנים עם קפה בגדד ואשת לוט, כשאחריהם לפני 10-15 שנים עבדו שם בהצלחה האליעזר וה-Friends הצמודים (כשהנכסים היום ריקים), האלכוהום, מורטי והלן ועוד. היום, חוץ מפראג הקטנה, אין שום פאב/בר לילי אחר על בן יהודה בסביבה (השילה, עם הוולה פארקינג לא נחשבת כזו), לפחות יש סצנה לילית על דיזנגוף.

לסיכום: עם כל מה שהולך במדינה, צריך לבדוק אופציות במערב.  פראג עצמה אולי מתאימה יותר לטיולים, אבל בינתיים, עד שנמצא משהו, לפחות פראג הקטנה תמשיך להוות אופציה לא רעה לבירה במערב תל אביב.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

מקומות טבעוניים בתל אביב – עכברוש העיר סוקר וממליץ

כבר הרבה זמן חשבתי לעשות איזו סקירת מסעדות ומקומות טבעוניים בתל אביב, כשיש בעיר היום מגוון מקומות שמתאימים לאירועים וקהלים שונים. ועכשיו אחרי החוויה הטבעונית בניו יורק הגיע הזמן.

הסקירה היא של מקומות שהייתי בהם אישית ועל סמך חוויותיי בהם (לא תמיד מתפרסמות הביקורות, לפעמים רק עולות תמונות לטוויטר). בחלקם הייתי כבר לפני זמן מה, אז יכול להיות שעכשיו המצב השתנה לטובה או לרעה, ובטוח שפספסתי פה כמה ברשימה (אם כן מוזמנים להוסיף בתגובה).

מעבר למקומות הטבעוניים לחלוטין, יש בתל אביב מלא מקומות Vegan Friendly, עם הרבה אפשרויות טבעוניות טובות גם כן, אך אלו לא יופיעו בסקירה זו.

הסקירה מסודרת לפני קטגוריות, ממקומות לאירועים מיוחדים לכאלו יום יומיים.

Opa (אופה – סבא בגרמנית) – מסעדת השפית של שיראל ברגר בשוק לוינסקי שנפתחה לפני כמעט 4 שנים. מסעדה שמתבססת על חומרי גלם טריים ועונתיים, ירקות ופירות בעיקר (Farm to Table), שעוברים תהליכי התססה, בישול ארוך וטכניקות אחרות, כך שיוצאות מנות מיוחדות, אותן לא תמצאו בשום מקום אחר.

התחלה היה ניתן להזמין במקום מנות שונות מהתפריט, היום אפשר רק לבוא לארוחת טעימות לא זולה בלשון המעטה – 260 ש"ח לסועד (לא כולל שתייה ושירות). ארוחה זו כוללת כ-9 מנות מדויקות אך לא גדולות, משביעות אך לא מפוצצות כפי שאולי היה אפשר לצפות.

העכברושית ואני אכלנו במסעדה מספר פעמים, בהתחלה חיבבנו אבל לא התלהבנו, אבל בפעמים הבאות (לא התפרסמו ביקורות, אבל כן הועלו תמונות לטוויטר) אהבנו. מסעדה מיוחדת מאוד לאירועים מיוחדים, ממליץ בחום גם ללא טבעונים שפתוחים לטעמים שונים ולא נעולים רק על דברים מתים.

משק ברזילי – החלה את דרכה במושב ירקונה ועברה למיקומה בנווה צדק בתל אביב בשנת 2013. במסעדה, שהפכה עם השנים מצמחונית לטבעונית (ולה גם מעדניה סמוכה), תפריט עונתי, עם מגוון מנות מעניינות מסוגים שונים – סלטים, פסטות, ירקות, בורגרים ופיצות טבעוניות, קטניות, טופו, סייטן, קינוחים ועוד.

מסעדה יציבה וטובה, ויחסית די יקרה. בעבר היה יוצא לי לסעוד שם אחת לכמה חודשים, אך בשנים האחרונות פחות. מתאימה בעיקר לאירועים, סעודות משפחתיות (של מבוגרים) וכדומה, כל אחד ימצא לו שם מנה טובה לאכול. אפשר לבוא גם בקטנה למשקה ונשנוש קל או קינוח.

416 – מסעדה ובר קוקטיילים טבעוני ברחוב הארבעה עם מחירים גבוהים, ונסיון לחקות מנות מהחי, פחות מוצלח לטעמי. היינו פעם ראשונה ואחרונה לפני כשלושה שבועות (יולי 2022). לא תכננו לחזור, כשגם ככה שבועיים לאחר מכן המקום נשרף. בעקבות כך פנו הבעלים לגיוס המונים ותוך כמה חודשים המקום נפתח שוב

באנה – מסעדה/ביסטרו טבעוני בנחמני, כולל גם ישיבה בחצר מקסימה מתחת לעצים, שנפתח לפני חמש שנים ומאז גם הספיק להחליף בעלים. מנות מגוונות מבוססות ומשולבות של ירקות, קטניות, אגוזים, ועוד. מקום טעים ונעים אם כי לא זול, אותו העכברושית ואני פוקדים ונהנים אחת לכמה חודשים. מתאים לדייטים רגילים או זוגיים, וגם לעסקיות צהרים במרכז תל אביב.

אנסטסיה – אחד מבתי הקפה/מסעדות הטבעונים הראשונים שנפתחו בעיר בשנת 2013. המקום מציע מנות מגוונות לבוקר, צהרים או ערב כולל שייקים בריאים, גבינות טבעוניות, super food, raw food ועוד food. מאז הקורונה המקום איבד מקרנו – המבחר והמנות הצטמצמו ורק נעשה יקר יותר. מתאים היום יותר לארוחות בוקר ונשנושים לטעמי.

J17 הטבעונית – מסעדה טבעונית שנפתחה בירמיהו לפני תחילת הקורונה. במסעדה תפריט מגוון עם נשנושים, תבשילים שונים, בורגרים איכותיים, סלטים ועוד. בערב יש אווירה קלילה ונעימה שמתאימה לבילוי לילי בזוג או בחבורה. יצא לי להיות במקום בבוקר, עסקית צהרים ובערב ולא התאכזבתי, כשגם השירות אישי ולבבי (כשלא עמוס מדי).

אלגריה – מעדניה ובית קפה טבעוני בצפון אבן גבירול, בו אפשר לעצור לקפה ומאפה, לקנות טייקאווי לחמים, כריכים, סלטים, גבינות טבעוניות או מתוקים. אפשר גם לשבת לארוחה טבעונית מלאה מתפריט הישיבה, אך לאור עבודות הרכבת הקלה על הרחוב מומלץ יותר כרגע לקחת טייקאווי לפיקניק בפארק.

אלפקה בר – בר טבעוני חדש יחסית בפלורנטין, בו יש בירות, קוקטיילים, נשנושים ומאכלי בר, כולל בורגרים מסוגים שונים (ביונד, רידיפיינמיט) ועוד. מומלץ לבילוי לילי וקליל

גודנס – דיינר רחוב טבעוני בסגנון אמריקאי שנפתח לפני כחמש שנים בקינג ג'ורג' ליד גן מאיר (הבעלים קנו אח"כ גם את הבאנה). לא התלהבתי ממנו יותר מדי כשהייתי אי אז, אולי שווה לקפוץ לביקור חוזר לראות איך הוא עכשיו

דוסה בר – אוכל רחוב הודי טבעוני בבן יהודה שנפתח לפני 6 שנים (ועובד בשיתוף פעולה עם האלגריה). הייתי די מזמן כשהחוויה היתה בסדר אך לא מעבר

קפה מיכלאנג'לו – בית קפה טבעוני ביפו ליד שוק הפשפשים, נראה נחמד אבל יצא לי רק לטעום בו את הקינוחים

מרקט (Market) דיזנגוף – המקום הטבעוני לתבשיל בריא ומשביע במרכז העיר (בלא יותר מ-50 ש"ח). מבחר תבשילים מגוונים מתחלפים (אסייתי, מקסיקני, הודי, פרסי, יווני, מרוקאי ואחרים), סלטים מוכנים וגם קינוחים מפתים. לפחות אחת לשבוע אני שם בצהרים – תמונות נבחרות בטוויטר של עכברוש העיר

הרצוג – מנות הרים טריות מתחלפות (יש גם גבעות ותלים) על בסיס קטניות ודגנים. משביע גם, אבל יקר יותר ופחות וטעים ומשתלם מהמרקט

ריינבו – בורגרים טבעוניים ועוד באבן גבירול (הגלגול של הבודהה בורגר) וקינג ג'ורג'. אם אתם על הדרך ומחפשים בורגר טבעוני קרוב וטוב

VGF – מאפיה/מעדניה טבעונית ונטולת גלוטן בנחלת בנימין – שוק לוינסקי. לקפה, מאפה ועוד דברים טעימים כשאתם בשוק או לקחת הביתה

החתול הירוק – פיצריה טבעונית ותיקה צמודה ללבונטין 7, כשהגבינה על בסיס קשיו. לתחילת/אמצע/סוף בילוי בסביבה.

מידאס – מגע הזהב של השוקולד. שוקולדים ופרלנים מיוחדים (שנראים מצוין) וגם גלידה hand made (רואים איך שילבתי אנגלית פה) על בן יהודה ליד אוטוסטרדת האופניים. יש גם גלריה קומה שנייה בה אפשר לשבת לקפה (במקרה זה חבל שאני לא שותה). מזל שאני מצליח להגביל את עצמי שם לקנייה שם פעם בחודש חודשיים

טעם לחיים – מעדנייה וחנות טבעונית שנפתחה בשוק לוינסקי בשנת 2014. הרבה אגוזים, יבשים, רטבים, חטיפים, תחליפי בשר וחלב ועוד במחירים טובים. כולל גבינות וממרחים שהם עצמם מכינים. עובר שם תמיד כשאני יוצא לקניות בשוק לוינסקי

ארץ בראשית – סופר טבעוני חדש יחסית בפלורנטין (כמובן) בו תוכלו למצוא כמעט את כל המוצרים הטבעונים המוכרים שיש היום בחנויות (גבינות, בורגרים, חלב ועוד ועוד), במחירים זולים יחסית לחנויות טבע שונות. בימי שישי יש גם ממולאים טעימים מאוד

עשה לי חשק לצאת… ומה המקומות הטבעוניים המועדפים עליכם?

ארה"ב 2022 – נגיעות

אז אחרי שלוש שנים מהטיול האחרון שלי לארה"ב (מאז לא טסתי לשום מקום אחר גם), טסתי לשם שוב. הפעם לא ממש לטיול, כך שלא היה לי הרבה זמן פנוי לתכנן ביקורים במקומות בילוי מעניינים.

בכל זאת החלטתי להעלות גם הפעם פוסט עם רשמים ותמונות ממקומות בהם כן ביקרתי (כדאי לקרוא עד הסוף).

נתחיל דווקא מאורלנדו, בה לא ביקרתי באף פארק שעשועים:

צ'יפוטלה – כל מי שהיה בארה"ב בטח מכיר, רשת של אוכל מקסיקני מהיר (אבל לא בהכרח ג'אנק) עם אופציות טבעוניות משביעות וטעימות (הלכתי על הבוריטו במילוי sofritas טבעוני), איך לא פותחים בארץ אני לא מבין.

Downtown Winter Garden – אזור תחנת רכבת ישנה באחד מפרברי אורלנדו (לא יודע אם תגיעו לשם במיוחד, אבל אם כן נחמד לשבת שם) שהפך למרכז בילויים וקניות עם שוק איכרים, מבשלת בירה, דוכני מזון, אירועים ועוד. זה נראה משתלב היטב באזור בניגוד למתחם התחנה בתל אביב שמופרד מהעיר (אולי פארק המסילה יהיה יותר אטרקטיבי). אכלתי שם ביונד טבעוני טעים (הרגיש שונה מזה שיש בארץ) ברשת Burgerfi, טורטיות טבעוניות במילוי סויה וכרוב ובראוניז טבעונים בדוכן Press'd (לא באותו יום), ושתיתי NEIPA של המבשלה המקומית הנחמדה שנמצאת שם – Crooked Can, לה יש גם גם סניף באוהיו.

בנוסף ישבתי ב Miller's Ale House, בר ספורט שלו יש סניפים רבים ברחבי ארה"ב. אמנם מקום די גנרי עם יותר מדי מנות של בשר וגבינות (האמריקאים חייבים לדחוף רכיבים מהחי לכל מנה וסלט, יש להם חסך בחלבון). אך גם בבר שכזה יש מלא ברזי בירה מהחבית, כשחלקן אפילו של מבשלות בוטיק מקומיות (שתיתי IPA אחרת של ה Crooked Can), ובורגר טבעוני של גרנדין (אותו לקחתי בלי הלחמניה שהברמן לא ידע להגיד לי אם טבעונית או לא).

מאורלנדו עברתי לניו יורק, שם היה לי קצת יותר זמן ואפשרויות לאכול ולבלות:

MACE – בר קוקטיילים טרנדי ואיכותי (מופיע ברשימת 50 הברים הטובים בצפון אמריקה כבר כמה שנים) ב west village ליד הוושינגטון סקוור, אליו יצאתי עם החייל הזרקן (שגם צילם את התמונות) והמתאמן הלוגם (אם זה עדיין הכינוי שמתאים לו). הבר התוסס היה מלא בקהל צעיר יחסית, בלי גימיקים בחוץ ובפנים. אנחנו הושבנו בקצה בפנים כמו בפעם שעברה ב Death & Co, מה שאולי קצת הוריד מהאווירה של המקום.

עדיין הקוקטיילים המוקפדים היו מצויינים (שני סיבובים) וכך גם המנות הטבעוניות שהזמנתי (ירקות עם חומוס ואספרגוס מטוגן ברוטב). אפילו הצלחנו לארח בשולחן לזמן קצר את בת דודתה ובעלה הפרופסור של העכברושית שהיו במקרה גם בעיר, וקיבלו הסבר מהאצן והזרקן על ניהול פיננסי ותגמול בסטארטפים.

גם בתל אביב יש כמה ברי קוקטיילים ברמה גבוהה, אבל בתחושתי האישית הסצינה והאווירה שונה. בניו יורק יש מין הסתם יותר מבחר ומגוון, אבל למרות שזה לא זול, זה נראה כמו בילוי לילי שמושך גם צעירים באופן קבוע. זאת כשבתל אביב הברים האיכותיים באמת פונים לקהל מבוגר יותר, וגם כשיוצאים כבר לבר שכזה, זה בד"כ לאירוע מיוחד.

Planta Queen – מסעדה טרנדית בסגנון אסייתי על טהרת המזון מהצומח אליה יצאתי עם זוג המתולתלים, בהמלצת החייל הזרקן שאינו טבעוני (למסעדה סניפים נוספים בטורונטו, וושינגטון ופלורידה ובקרוב עוד). אחרי שהזמנו מקום מראש ללא בעייה מיוחדת, והגענו אל המקום בסביבות 8 בערב. המסעדה המעוצבת והמוארת היתה מלאה, כשמוזיקה קצבית בווליום גבוה יחסית התנגנה.

מלצר צעיר ונמרץ (אולי קצת יותר מדי), הסביר לנו קצת על המנות, שרובן קטנות, וכמה כדאי להזמין ולחלוק (לא ששמענו את כל ההסברים).

חוץ מקוקטייל, סיידר אלכוהולי ובירה הזמנו כמה מנות מסוגים שונים – סושי, כיסוני כרובית, איטריות אודון בשמנת פטריות טראפל טבעוני, דאמפלינג תרד, וסליידר של לחמניית באו עם פטריה מטוגנת בסגנון עוף.

אחרי השתייה התחילו המנות לזרום לשולחן. חוץ מהסליידר שהיה נראה מוזר ובדיעבד מיותר (דווקא אותו לא צילמתי) היו כל המנות טובות, עם שילוב טעמים מעניין בכל אחת מהן. אמנם הן היו לא זולות, אבל גם לא קטנות מדי יחסית למה שציפיתי, אז יצאנו די שבעים.

מהקינוחים הזמנו את שתי האפשרויות שהיו זמינות – בראוניז עם גלידה ורוטב שוקולד, ועוגת גבינת קשיו עם מאצ'ה, שלא אכזבו.

לסיכום: מסעדה טבעונית טרנדית נחמדה, קצת רועשת, מהירה ויקרה.

LuAnne’s Wild Ginger – מסעדה אסייתית טבעונית די ותיקה בין ליטל איטלי לסוהו, בה כבר הייתי בעבר, לא יקרה, עם מנות מגוונות, גדולות ומשביעות על בסיס סייטן טופו והרבה ירקות, די מפתיע שהיא היתה ריקה.

Peacefood Cafe – בית הקפה הטבעוני המועדף עליי מביקורים קודמים בניו יורק. הפעם הלכתי עם המתולתלים ושות' בראשון בבוקר. מכונת המיצים המצויינים לא עבדה לצערי. הזמנו צ'יפס חומוס שהיה דומה לפלאפל מרובע דחוס. הגבינה של הפיצה היתה דביקה מדי. הנאגטס סויה היו בסדר ולא מעבר. הקיש דלעת שהזמנתי היה טעים אבל המרקם היה קצת שונה ממה שהיה זכור לי מפעמים קודמות – קצת יותר עיסתי ומתפורר. המתולתל פחות התחבר למנת ה RAW לזניה שהזמין. ואילו הפניני סייטן של המתולתלת היה לטעמה. איכשהו זה הרגיש שהמבחר והרמה קצת ירדו, אולי בגלל הקורונה. לפחות נשאר מבחר קינוחים גדול ומפתה ממנו הזמנו את הטירימיסו שכולם אהבו.

Beyond Sushi – רשת סניפי אוכל אסייתי טבעוני. היתה האופציה הפתוחה הכי קרובה אליי במידטאון אז עצרתי להשביע את רעבוני, עם רול שהיה די סתמי.

La Botaniste – גם מקום טבעוני אורגני שאכלתי בו בעבר. הפעם הייתי בסניף אחר לארוחת צהרים זריזה רגע לפני החזרה – צ'ילי סין קרנה וקינוח mud שוקולד שעשו את העבודה.

ומי שהגיע עד לכאן שלא יוותר על טיולים בסנטרל פארק כמובן, פשוט מקסים ונעים להסתובב שם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

416 – זה קורה לכולם

עדכון יולי 2022 – שבועיים אחרי שביקרנו במסעדה היא נשרפה ועכשיו הבעלים פתחו הדסטארט לגיוס כספים לפתוח פופאפ במקום אחר

במיוחד בשביל הכוכב מתאילנד

זמן: יום שישי בערב, יולי 2022

מיקום: הארבעה 16, תל אביב

רקע היסטורי: ה-416 (רחוב הארבעה מספר 16) נפתחה לפני יותר מ-5 שנים על ידי התאומים בן ואל רחמני, אליהם חבר השף דוד סיני ברזילי (עוגתה), בתור בר קוקטיילים / מסעדה עם אוכל טבעוני שמכוונת לכלל האוכלוסיה.

הסיפור: כשנפתח מקום טבעוני חדש בעיר זוהי סיבה למסיבה לטבעונים. בתקופת הקורונה נסגרו כמה שכאלו או שסתם ירדו ברמה, אך עדיין נפתחים חדשים מדי פעם, ה-J17 הינו דוגמא לאחד מוצלח שכזה.

ה-416 נפתח לפני יותר מ-5 שנים. אך למרות שחשבתי מדי פעם לבדוק אותו, לא ממש התלהבתי מהרעיון, בגלל המיקום במתחם הארבעה, ביקורות לא ממש מוצלחות, ומנות שמנסות יותר מדי לחקות מנות בשריות, שלא ממש עשו לי חשק ללכת לשם.

אבל יצא שהעכברושית ואני ציינו תאריך חגיגי ודווקא שמעתי עליו פה ושם דברים חיוביים. אז החלטתי לנסות אותו בכל זאת לכבוד המאורע, ועוד בשישי בערב, כששריינתי מקום מראש כמובן.

הגענו למקום לקראת 20:30. בחוץ היה די מלא, גם בפנים כך גילינו, כשהמארחת הובילה אותנו פנימה לשולחן קצת חשוך בPינה צד. ברקע התנגנו להיטי פופ מוכרים משנות ה-80 שהעכברושית אהבה (מדונה וכו').

למסעדה אין תפריטים מודפסים, כשצריך לסרוק את הברקוד ולהיכנס להתבונן בו באתר. אישית אני פחות מתחבר לזה כשיש הרבה אפשרויות יחסית ופחות נוח לגלול למעלה ולמטה כל הזמן.

מלצרית צעירה ניגשה אלינו, ומכיוון שלא הכרנו את המנות והמשקאות ביקשנו ממנה המלצות, אותן נתנה בלי יותר מדי פירוט או התלהבות.

ראשית היא לקחה מאיתנו הזמנה של המשקאות – קוקטייל 75ML על בסיס ג'ין לעכברושית (54 ש"ח) ו- The Orchard בשבילי (50).

כעבור דקה היא חזרה לקחת את ההזמנה של האוכל. בחרנו להזמין כמה מנות לחלוק בינינו – מנה ראשונה את ה"קלאמרי" מלך היער (50), ולעיקריות טופו אננס מוקפץ (74) וחלה עם "רוסטביף" (72) בעקבות המלצתה, עם האיולי הפיקנטי בצד.

לא עברו שתי דקות וקיבלנו את הקוקטיילים לשולחן. אלו היו מוצלחים, אם כי שלי לא היה מה שציפיתי לו דווקא, כשהוויסקי וההדרים לא הורגשו כפי שציפיתי לפי מה שהופיע בתפריט, וכמו כן הוא הוגש עם מקל קינמון חרוך בקצהו מה שלא היה רשום גם כן ונתן לו טעם מעושן.

בקושי הספקנו לטעום את הקוקטיילים, כשכבר הוגשו לנו מנת ה"קלאמרי" והמוקפץ טופו אננס יחדיו. קצת לא צפוי ואולי מוזר, כשהמנות מוגשות דקות ספורות בלבד אחרי שהוזמנו. עם הקצב המהיר של הגשת המנות השתנתה גם המוסיקה במקום להיפ הופ קצבי ורועש יותר.

ה"קלאמרי" היה פשוט פטריות מטוגנות בבלילה, נחמד אבל לא משהו מיוחד. המוקפץ טופו אננס דווקא הבטיח רבות – אננס הינו תוספת מוצלחת לדעתי לפיצות ומוקפצים בגלל השילוב של המתוק והחמוץ שבו – אבל די אכזב כשבמנה היו חתיכות אננס לא גדולות אותן ניתן לספור על יד אחת, יותר נכון היה לקרוא למנה מוקפץ טופו קישואים מהם היו לא מעט.

חלפו עוד מספר דקות וגם החלה עם ה"רוסטביף" הוגשה לנו במהירות לשולחן. מנה זו נראתה גדולה ומשביעה. אך לצערי פשוט היתה ממש לא טובה. הסייטן היה בחלקו חרוך וקשה ולא הזכיר בטעמו או במרקמו רוסטביף (אלא אם זה השתנה ב-15 שנים האחרונות מאז שאכלתי בשר לאחרונה), כשהרטבים שבכריך (כולל האיולי) היו כבדים מדי ופשוט לא הייתי מסוגל לסיים יותר מחצי מהחצי שלי מהמנה.

בשלב זה חל מהפך דרמטי לפחות בכל מה שקשור לשירות. המלצרית שלקחה לנו את ההזמנה וזרקה לנו את המנות במהירות שיא בהתחלה פשוט נעלמה לנו, לא באה לבדוק מה איתנו, לפנות את הצלחות, לשאול לגבי קינוח, כלום.

אחרי שעבר זמן והבנו שהיא לא תגיע ביוזמתה סימנו לה לבוא, כשהחלטנו להזמין בכל זאת קינוח שאולי יפצה על האוכל הבינוני ומטה וביקשנו ממנה המלצות. לא שאלו עזרו הרבה אבל החלטנו ללכת על הבראוניז או פאדג' כפי שהוא מופיע בתפריט (52), שדווקא היה לא רע אך לא פיצה על שאר הארוחה.

החשבון יצא 352 ש"ח, כשהנחמה היחידה היא שלפחות את זה שילמנו עם שובר buyme שהיה לי גם ככה. את הטיפ כבר שילמנו בלי שובר, לא שזה זכה לתגובה או תודה כלשהי מהמלצרית.

לסיכום: עשר שנים אני טבעוני ואכלתי במקומות טבעונים רבים בארץ ובחו"ל. חלקם ידעו לעשות מטעמים מיוחדים מחומרי גלם מהצומח והיו מוצלחים מאוד, חלקם פחות. ה-416 לצערי נמצא בתחתית הרשימה גם מבחינת האוכל וגם מבחינת השירות. אך בכל זאת המסעדה/מזללה לרוב מלאה מכל הפעמים שעברתי בסביבה. מהנסיון לחקות מנות בשריות במראה ובשמות כנראה שהם מכוונים לקהל הלא טבעוני דווקא (במיוחד לאלו שבלוטות הטעם שלהם התקלקלו מרוב אכילת בשר).

בדיוק באותו יום שישי התפרסמה ביקורת שלילית ביותר של שגיא כהן, שאני לא מחסידיו, על בר 51 (ממנו גם לא התלהבה העכברושית שהיתה שם בעבר עם חברותיה בעקבות המלצות של אותו שגיא כהן) – על האוכל, השירות ובכלל, אז כנראה שבסוף זה קורה לכולם.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, בשניט הסמוך יש גם דברים טבעוניים, מטוגנים או לא, עם בירה טובה ותמחור שפוי יותר

א-לה רמפה – לא יורדים למטה

זמן: רביעי בערב, תחילת פברואר 2022

מיקום: העמל 21, תל אביב

רקע היסטורי:  א-לה רמפה (A-la Rampa) בר-מסעדה חצי מחתרתי, במיקום לא שגרתי (באזור דרום רחוב שוקן), נפתח לפני כמעט 9 שנים ע"י שני שותפים מתחום האומנות, להם גם רקע בתחום הקולינרי, כשמדי פעם נערכים במקום אירועי אומנות ומוזיקה שונים. בשנה האחרונה פתחו גם מקום נוסף בסגנון מקסיקני במבנה סמוך – לה מעלה (Le Mala).

הסיפור: ינואר בדיוק נגמר כשנערי הפרחים הציעו שנצא לדאבל דייט ספונטני ואנחנו הסכמנו בשמחה. התלבטנו לגבי היעד כשהפעם החלטנו ללכת על משהו מוכר – הא-לה רמפה, מקום אליו אהבתי לחזור מדי פעם ובו לא היינו גם כן זמן רב, עם אופציה לבדוק את הלה מעלה אם יהיה עמוס שם.

הגענו אל המקום, שבניגוד לסביבה מואר ומזמין, אחרי 21:00. למרות שהיה די מלא ולא הזמנו מקום מראש, נמצא לנו שולחן בחוץ על הרמפה כמובן, מתחת למנורת חימום שקצת עזרה עם הקור של פברואר.

למקום כבר אין תפריט מודפס, אלא קוד סריקה שמוביל לדף בו ניתן למצוא את כל המנות והמשקאות. זה טיפה הצטמצם אבל לא השתנה יותר מדי מפעמים קודמות (המחירים לא השתנו יותר מדי, כשחלק מהמנות עלו בפחות מ-5% מאז הפעם שביקרנו כמעט לפני 3 שנים), עם הרבה אופציות צמחוניות וטבעוניות מגוונות.

העכברושית הפעם לא התלבטה והזמינה ישר את סלט הקפרזה (46 ש"ח). אני לקחתי את הסלט ברוס לי (46), והוספתי גם את מנת הפרחי הכרובית בטחינה (39) שתמיד הולכת טוב.

נערי הפרחים התלבטו קצת יותר מאיתנו, כשלבסוף היא הזמינה את הסנייה הטבעונית (58) והוא את הלזניה (58).

בגזרת השתייה אני התחלתי עם שליש נגב אמבר אייל (27) לזכר הימים הטובים כשזאת היתה אחת מבירות הבוטיק הייחודיות והטובות של המבשלות הישראליות. הבנות ביקשו לטעום את היין החם המפולפל (גלווין), זה היה מעניין אך קצת מוזר, אז הן בחרו במקום זאת לחלוק בקבוק סיידר אגסים (27), ואילו נער הפרחים הלך על קוקטייל וויסקי פאוור (46) – אולי בשאיפה להפוך לאוליגרך?

בתפריט מופיע שמי שמביא טלפון/מפתחות ישנים (שפעם היו מונחים על השולחנות), מקבל בירה חינם. לא בטוח שזה דווקא בקטע סביבתי, אבל כדאי לדעת שיש הרבה מתכות יקרות/קשות להשגה (בכמויות מזעריות אמנם), בכל טלפון חכם.

הנגב הוגשה בכוס ממותגת לעומת הצנצנות של פעם (אולי מגישים בהן חצי עדיין) והזכירה נשכחות. הקוקטייל של נער הפרחים הוגש עם מקלות קינמון ונראה ורדרד ומעניין (עם מיץ חמוציות), בעוד שהבנות היו מרוצות מהסיידר אגסים שבחרו.

העכברושית ואני קיבלנו ראשונים את המנות. סלט הברוס לי, על בסיס אטריות שעועית ועוד, היה חמצמץ, חרפרף וטעים, כשגם הכרובית היתה איכותית כתמיד.

גם נערי הפרחים היו מרוצים מהמנות שבחרו, ואני שסיימתי בינתיים את הנגב הזמנתי שליש נוסף, הפעם IPA שפירא (27).

השיחה קלחה כהרגלה, כשאחד מהנושאים שעלה האם העבודה (כשכירים) היא אמצעי או מטרה. והאם באמת אפשר להגיד שנהנים ממנה גם כשהיא גולשת לרוב מעבר לשעות המוגדרות, לשעות הערב והלילה המאוחרות, או שזה פשוט חלק מההתמכרות.

במקום קינוח, הלכנו על משהו מחמם, כשנער הפרחים הזמין תה עם נענע (10) וחלק אותו עם הנערה. העכברושית הלכה על תה עם ג'ינג'ר לימון ודבש (15), כשאני רק השתמשתי בו לחימום כפות הידיים.

החשבון יצא 401 ש"ח, לא נורא יחסית לתמורה. שילמנו וחזרנו הביתה עד הפעם הבאה שמקווים שתבוא במהרה.

לסיכום: הא-לה רמפה אולי כבר לא היפסטרים/מחתרתיים כמו שהיו בשנים הראשונות, אך שומרים על יציבות ולא יורדים למטה. מקום שתמיד נחמד לחזור אליו, כשצריך לבדוק בקרוב גם את החדש שלהם – לה מעלה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

סוגרים שנה בפראג, הקטנה

זמן: רביעי בלילה, דצמבר 2021

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פראג הקטנה – Little Prague, פאב-מסעדה צ'כית, נפתחה בתל אביב כבר לפני כמעט 20 שנה, עברה כמה מיקומים עם השנים עד שהתקבעה באלנבי 56. בעקבות משבר הקורונה החליטו הבעלים לסגור את המקום (יש סניף נוסף בבת ים), אך מצאו מקום חלופי בבן יהודה (שם זול יותר עכשיו, עקב העבודות של הרכבת הקלה וכמות המקומות להשכרה), שם שכן לפני כן פאב ה-Craft TLV, ולפניו במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה.

הסיפור: אחרי תקופה קצת ארוכה יחסית בה לא יצא לי לצאת לבירה בעיר, החלטתי שצריך להספיק עוד אחת לפחות לפני שמסתיימת שנת 2021. נטול הכינוי נענה להזמנה, כשלפטי כהרגלו בשנה האחרונה (אפילו כשיש לו נסיבות מקלות) שוב לא יכל.

היעד שנבחר היה פראג הקטנה. במקום שהיה באלנבי הייתי לאחרונה לפני שנים, עד כשלפני כמה חודשים גיליתי שעברה בכלל לבן יהודה, למקום בו שכן הקראפט, בר בירות ישראלי שלא שרד, אך לפחות השאיר אחריו תשתית ראויה לבירות מהחבית.

הגענו אל המקום בהליכה בין הטיפות ברחובות תל אביב מאזור גן העיר בסביבות 21:30, כשכבר מרחוק ברחוב ניתן להבחין בדגל צ'כיה גדול מעל. המקום היה יחסית די ריק ואנו נכנסנו פנימה והתיישבנו בצידו של הבר, אחרי שהברמן ניקה את הבירה שנשפכה לו קודם לכן שם על הריצפה.

העיצוב הבסיסי של המקום לא השתנה הרבה מהגלגול הקודם בתור הקראפט. בר לא גדול במיוחד בצורת האות ר, שולחנות וכסאות עץ בפנים, בחוץ, ובקומה למעלה, קיר עם הרבה ברזי בירה, בתוספת מיני עץ אשוח וקישוטי כריסמטס.

התפריטים בקונספט המוכר. מהחבית יש מבחר יפה של בירות צ'כיות, אוסטריות, גרמניות, בלגיות ובריטיות מוכרות, בחיזוק של 2 ישראליות (מלכה, הרצל) ומתחזה אחת (עלמה), במחירים לא זולים אך סבירים אם משווים להרבה מקומות אחרים בעיר.

פראג הקטנה – תפריט בירות

בגזרת האוכל יש מנות צ'כיות מסורתיות, הרבה בשרים, קצת סלטים ועוד.

פראג הקטנה תפריט אוכל

נטול הכינוי הזמין ישר חצי אדלווייס (29 ש"ח), בעוד שאני הזמנתי חצי מלכה אדמונית (34) עם חמוצי הבית (16). הפעם נטול הכינוי לא חיכה עם הרעב שלו לנקניקיה עד לסוף הבילוי והזמין מנה (59).

הבירה נמזגה לנו חיש קל ולא אכזבה. ברקע התנגנה מוסיקת רוק בסגנונות שונים (ACDC וכו'), במסך בצד מעל הבר שודרו טורנירי פוקר בערוץ אגו, ועל הבר לידינו ישבו חבורה שעברית לא שפת אימם, שתו להנאתם ועישנו סיגריות אלקטרוניות, כך שלא סבלנו מהעשן.

נטול הכינוי נהנה מהאוכל שלו, כך ששכח לשתות את הבירה תוך כדי. אני סיימתי לפניו אז המשכתי לחצי הרצל IPA חזקה יותר (34), כשגם הוא הזמין כשסיים לאכול חצי אדלווייס נוסף.

בין לבין הברמן, ששבר תוך כדי הערב לפחות 3 כוסות בירה, פינק גם בצ'ייסר וויסקי על חשבון הבית, ואנו לגמנו את הבירות הטובות, שניכר שהיו טריות ואוכסנו היטב ולכן טעמן נשמר.

אחרי שסיימנו את הסיבוב השני, החלטנו לסיים את הביקור, שילמנו את החשבון שיצא 201 ש"ח, ועשינו דרכנו חזרה לתחנת האוטובוס מול גן העיר בהליכה קצת בזיגזג.

לסיכום: גם במיקום החדש, נראה שפראג הקטנה לא יותר מדי השתנתה – פאב/מסעדה קלאסי, עם תשתית ומבחר טוב של בירות ואוכל צ'כי/בשרי למי שבעניין. נקווה שב-2022 יפתחו עוד מקומות טובים לבירה ולא נחזור שוב אחורה בזמן.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

J17 – גיחה לעבר עם מבט אל העתיד

זמן: יום חמישי בלילה, נובמבר 2021

מיקום:, ירמיהו 17, תל אביב

רקע היסטורי: J17 – הטבעונית בירמיהו, נפתחה כבר לפני כמה שנים (כך הסתבר לי בדיעבד) היכן ששכנו בעבר מגוון סניפים של בתי אוכל שונים – חומוס נטו, חומוס אשכרה הטבעוני, מקסיקנה ואולי גם אחרים בין לבין.

הסיפור: האירי/אוסטרלי/אקספט תאילנדי, שיקרא מעתה איש העולם הגדול ואשת איכות הסביבה חזרו/עלו לארץ אחרי יותר מעשור, ולמרות שנפגשנו כבר כמה פעמיים, עדיין לא יצא לנו לצאת לבילוי לילי כמו בימים של פעם לפני שעזבו, או כמו שסתם שבאו לבקר (כשבקישור נמצא הפוסט הנצפה ביותר בעכברוש העיר).

בגלל מיקומם שקצת רחוק מתל אביב, ביקשו השניים להיפגש בצד הצפוני של העיר. אז חשבתי על אזור ירמיהו-דיזנגוף, בסמוך אליו התגוררנו כולנו אי אז בימים, כשבדיוק נתקלתי איפשהו ב-J17 הטבעונית שנראתה לי מעניינת ומשום מה לא שמעתי עליה קודם.

התקשרתי להזמין מקום ליתר ביטחון, רק שבמסעדה ביקשו שאזמין דרך ה Ontopo, והבטיחו שנקבל גם מתנה על חשבון הבית. אז נכנסתי אל הקישור שנשלח וביצעתי הזמנה לשעה היעודה.

הגענו אל האזור בסביבות השעה 9 בערב. בשנים האחרונות עבר המתחם העמוס בירמיהו-דיזנגוף, בו היינו מבלים רבות, מתיחת פנים. הפו סושי שהיה על ירמיהו, עבר והתרחב במיקום חדש קצת דרומית לפינת דיזנגוף. הג'רמייה והמובינג הותיקים ששכנו על הפינה שנים רבות נסגרו אחד אחרי השני לפני שנתיים (עוד לפני הקורונה), ובמקומם נפתחו בר האוכל הצפון הישן ובית הקפה ג'פרי לבובסקי בהתאמה. את הוניליה בפינה החליף סניף של בוטיק סנטרל (שעלה מתחתית הרחוב). מסעדת נאם החליפה את בר ה MASH. את הסניף של טוני וספה החליף פאפא ג'ונס ועוד. רק בר הרוזה פארקס הותיק נשאר במקומו. רק חסר עוד סניף מיותר של גולדה, אבל דאגה יש אחד כזה ממש לא רחוק.

נכנסנו אל ה J17, שעכשיו כבר מקורה לחורף, כשזה היה חצי ריק. בשולחן גדול במרכז חגגה קבוצת בנות צעירות, כשבחדר הפנימי היה מקום לרוב, .

תוך זמן לא רב, המקום התמלא די מהר בקהל מעורב (טוב שהזמנו מקום), עד כדי כך שקבוצת הבנות לא מצאה כיסא פנוי נוסף, ועברו לשבת שם אחת על השנייה.

הזוג החוזר עדיין לא הגיע, וניצלנו את הזמן להתבונן בתפריטים שכוללים מבחר רב של מאכלים טבעוניים שונים, תבשילים, שילובים וספיישלים, תפריט של רידיפיינמיט (סטארטאפ ישראלי בתחום הפוד טק שפיתח בשר מודפס מהצומח, והושק לאחרונה באופן מסחרי, אליו עוד נגיע בהמשך), קוקטיילים מעניינים ועוד.

J17 – תפריט

J17 – תפריט קוקטיילים

J17 – תפריט רידיפיין, בינתיים יש רק את הבורגר הקבב והנקניקיה

היינו כבר רעבים, ורצינו לשאול כמה שאלות, אך מכיוון שהכסאות מולנו היו עדיין ריקים, המלצרים/ות (או אולי היו אלה המארחים/בעלים – ההגדרות שם לא ברורות עד הסוף), שהיו לפתע עמוסים, לא ממש התפנו אלינו.

לשמחתנו הצטרפו אלינו לבסוף גם איש העולם הגדול ואשת איכות הסביבה, ואז ניגש אלינו מלצר נועז (ככה מופיע שמו בחשבון – מוזמנים לבדוק), שהסביר לנו על התפריטים והמנות, וקצת על הערב היווני שהיה באותו ערב במקום (בכל ערב יש ספיישלים ממדינה אחרת).

החלטנו לשלב כמה סגנונות – העכברושית ואני הזמנו מנה אחת של רידפיין בורגר לחלוק (68 ש"ח), ומהמנות הראשונות את הממולאים (28), והכרובית המוקפצת (29), מכיוון שהסלט שרצינו נגמר. אשת איכות הסביבה הזמינה גם היא רידיפיין בורגר ואילו הוא הלך על "מצב רוח חופשי" (55) – ארוחת טעימות אישית הכוללת 3 מנות מהסירים ושתי תוספות, ועוד מנה של כרובית מוקפצת.

הזמנו גם משקאות – 2 קוקטיילים של Gentle Gin לבנות (42 כ"א), קוקטייל Jamaica Split בשבילי (42), וג'יימסון לאיש העולם הגדול (32), איך אפשר שלא.

בגלל העומס במקום, האוכל בושש מלבוא. הקוקטיילים הגיעו ראשונים רק קצת אחרי 10, והיו טעימים. כשבינתיים פינקו אותנו במנת אנטיפסטי קטנה עד שיגיעו המנות.

אלו החלו לזרום לשולחן רק בסביבות 22:15.

ראשונה הגיעה הכרובית המוקפצת, שהיתה עסיסית וצלויה היטב כמו שאמורה להיות, ואותה לא הספקתי לצלם בגלל הרעב.

אח"כ הגיעה מנת הממולאים, שהיתה בעצם רק כרוב ממולא (הבצל והעלי גפן נגמרו) עם טחינה בצד, והיתה נחמדה.

איש העולם הגדול קיבל קערה עם 3 קציצות – סויה בולס, קציצת עדשים וטופו בסגנון חריימה, עם מג'דרה ורוטב עגבניות, חלק טעימות, חלק קצת יבשות.

ואז הגיעו לשולחן שני מגשים גדולים עם הבורגרים של רידפיינמיט, אותם לא יצא לי עדיין לנסות קודם לכן, שלנו עם פירה שורשים, שהיה קצת אנמי, ושל אשת איכות הסביבה עם צ'יפס סטנדרטי, בלחמניות טריות, אווריריות וטובות.

Redefine Burger

אז איך הרידפיין בורגר כך ודאי אתם רוצים לשאול? גם העכברושית וגם אשת איכות הסביבה הלא טבעוניות אהבו קודם כל (וכך גם אני). המרקם מזכיר את הבורגר הבשרי, רק בלי הכבדות, וטעמי הלוואי (של השומן בעיקר) שנשארים אחרי. מבחינת הטעם נראה שהבורגר היה טיפה יותר מדי וול דאן, וחרוך קלות, כך שנראה שהיה קצת פחות עסיסי, ואולי טיפה יבש מכפי שהיה אמור להיות.

מי שיחפש בורגר טבעוני ממש כמו הבשרי, לא ימצא זאת. אך מי שמחפש בורגר טעים ועסיסי (שעם שיווק נכון יכול להתחרות ב Beyondmeat) ללא נקיפות מצפון (מוסריות וסביבתיות) בהחלט יהנה ממנו מאוד.

תוך כדי שאכלנו, כשכבר לא היינו כל כך רעבים, יכולנו ליהנות יותר מהאווירה והחברה שבשולח ומסביב.

לקראת שלב הקינוחים התפנו אלינו יותר גם הבעלים/מלצרים החברותיים. הם הסבירו לנו על שלושת הקינוחים האפשרים (יש גם מבחר חליטות תה מעניין ומרשים). לא רצינו להתחזר יותר מדי אז ויתרנו על הצלחת מתוקים עם המלבי גם, והזמנו רק את הבאגסו קייק (30) – עוגה בסגנון הודי עם תחתית מעוגיית לוטוס ושלוש שכבות שוקולד מריר, לוטוס וקוקוס, ואת הקרנאץ' שוקולד שהיה על חשבון הבית כפי שהובטח מלכתחילה.

עם הקינוחים קיבלנו גם הפתעה נוספת על חשבון הבית – לוקומדס, סופגניות יווניות עם זיגוג מייפל (טבעוניות כמובן), שהוכנו על ידי הטבחית לכבוד הערב היווני, והיו נהדרות.

בהתחשב בלוקומדס היה אפשר לוותר בדיעבד על הקראנץ' שוקולד שלא היה מיוחד, אך לא על הבאגסו קייק שהיה גם הוא נהדר ובמהרה חוסל.

גם מסיבוב לוקומדס נוסף שהגיע לשולחן לא נשאר יותר מדי.

שבעים, שמחים ומרוצים, יצאנו מהמקום אחרי ששילמנו את החשבון (465 ש"ח לפני שירות לארבעתנו), שאולי נראה על פניו לא זול, אך לא יצא יותר מדי יקר בהתחשב בהכל.

לסיכום: טבעוניים או לא, ב J17 הטבעונית, למרות שיש קצת בלגן, ואולי יותר מדי מגוון, אין ספק שתמצאו משהו טעים לאכול. העתיד כבר כאן, בואו לנסות וליהנות, עדיף לא בשעות עמוסות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, במיוחד לטבעוניים/צמחוניים אך גם לאחרים, אפשר גם לעסקיות צהרים או שישי צהרים (כך נאמר לנו) אם אתם בסביבה עוברים.