שניט – אלו החיים?

 זמן: יום ראשון בלילה, דצמבר 2023

מיקום: הארבעה 12 / כיכר גבעון, תל אביב

רקע היסטורי:השניט – Schnitt Brewing Company, הינו פאב-מבשלת בירה או גסטרופאב תל אביבי מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו לפני כמעט שנתיים, התרחב לפני כחצי שנה עם הלאוטר Lauter – בר וחנות בירות  בפינה הסמוכה על כיכר גבעון, ולאחרונה התחדשו עם סניף חדש ביפו.

הסיפור: הפוסט האחרון של עכברוש העיר היה אי שם בסוף אוגוסט, מאז עברנו הרבה, הספקנו להיות בחופשה בניו יורק, עליה הפעם לא התפרסמה סקירה למרות שיצא לנו גם שם לבלות (לפחות אשים כמה תמונות להזכיר נשכחות) וחזרנו לכמה ימי הסתגלות בסוכות רגע לפני שפרצה המלחמה.

מאז לא ממש יצא לי לצאת לבלות, חוץ מפעמיים שלוש לבירה עם חברים בגינה או בסלון בבית.

אבל לאט לאט החיים נכנסים לסוג של שגרה חדשה, מקומות חוזרים לעבוד (אלו שלא נסגרו), וצריך גם לחזק אותם כדי שישרדו (גם ה צפיותבעכברוש העיר חזרו לרמה שהיו בספטמבר, חודש שהיה חלש יחסית בגלל החגים ובגלל שלא היו פוסטים חדשים).

גם מפגשים חברתיים חשובים, כך שקבעתי עם נטול הכינוי (אפילו איתו) לצאת לשתות משהו כאשר ההתלבטות היתה בין פראג הקטנה, גוגיס או השניט, בכולן יש מגוון בירות, כשהבחירה נפלה הפעם על השניט, שם ידעתי שיש בירה חדשה לרגל המצב מבית הדובים וגם ככה הגיע הזמן לביקור הדו שנתי.

הגענו אל המקום קצת אחרי 9 בערב, כשבדרך חלפנו ליד הפורטר אנד סאנס שהיה נראה סגור במבט ראשון, אך במבט נוסף התברר כפתוח ופשוט כמעט ריק.

גם בשניט עצמו בפנים היה כמעט ריק לגמרי, אבל מול הבר ובחוץ בכיכר היו לא מעט אנשים יחסית, בטח גם שזהו ערב יום ראשון.

התפריט על הלוח נראה די מבטיח, אך כשהגיע תורנו להזמין התברר שהוא לא ממש מעודכן – בירת החיטה הבווארית נגמרה לצערו של נטול הכינוי ואת הבירת חיטה מעושנת הוא לא אהב. גם החלופה שלו שהיתה הפילזנר לא היתה זמינה בגלל פיצוץ באחד הצינורות, כך שבסופו של דבר הוא טעם מהבלונד אייל והזמין ממנה חצי.

אני טעמתי מה NEIPA עם השאטה, בההחריפות לא היתה כזו מורגשת (לא כמו בדאנסינג קאמל ז"ל) ומהועדת תקומה – NEW IPA של הדובים, כשהזמנתי חצי מהשנייה (29 ש"ח).

תפריט האוכל המלא על הקיר לא רלוונטי (כנראה לאור המצב), אבל יש תפריט אוכל מודפס עם רוב הנשנושים, נקניקיות (גם טבעוניות) ועוד. מכיוון שלא אכלתי לפני כן, התלבטתי אם להזמין משהו או לא, כשהחלטתי בסוף להזמין נקניקיה טבעונית בלחמניה של רידפיינמיט (39).

התיישבנו עם הבירות בשולחן עגול בחוץ והשקו לחיים, אך כעבור מספר דקות ביקש נטול הכינוי להיכנס פנימה בגלל הניחוחות. בפנים היה כאמור ריק, כשחוץ מאיתנו ישב שם עוד זוג, אך לפחות היתה מוסיקה ומיזוג.

כשראיתי שהנקניקייה שלי מתעכבת ומתעכבת, ניגשתי בסוף לבדוק מה איתה, והיא אכן היתה מוכנה ומחכה שאאסוף אותה (רק שהברמנית רשמה מספר נייד לא נכון להודעה).

כשאוכלים נקניקיה בלחמניה (טבעונית או לא), חשובים לא פחות ממנה הלחמניה וכל התוספות, כשבמקרה זה אלו די אכזבו כפי שאפשר בתמונה עצמה לראות.

לקראת 22:00 סיימנו את הבירות והמשכנו משם רגלית לאבן גבירול אל המלבייה שם קנה לו נטול הכינוי מלבי מתוק, כשבמקומות האוכל והברים בדרך וליד היה תפוסה די אופיינית לערבי יום ראשון – מלחמה או לא.

לסיכום: גם בימים אלו של חוסר ודאות ויציבות, השניט מצליח לשמור פחות או יותר על אותו סטטוס כמו בעבר, אלו החיים כמו שנאמר, לטוב ולרע (נקווה שהראשון יגבר במהרה).

שניט + לאוטר – מתבגרים ומתרחבים

 זמן: יום ראשון בלילה, אוגוסט 2023

מיקום: הארבעה 12 / כיכר גבעון, תל אביב

רקע היסטורי:השניט – Schnitt Brewing Company, הינו פאב-מבשלת בירה או גסטרופאב תל אביבי מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו לפני כשנה וחצי והתרחב בעצמו לאחרונה עם הלאוטר Lauter – בר וחנות בירות  בפינה הסמוכה על כיכר גבעון.

הסיפור: חוץ מארבע העונות הרגילות שעדיין יש לנו (עד שהקיץ ישתלט על הסתיו והאביב והחורף יעלם לו), יש גם את עונת התיירים שחוזרת פעמיים בשנה – ביולי/אוגוסט ובדצמבר לרוב (לפעמים גם בפסח).

הפעם הגיע ההולנדי מחולון, כשקבענו בהתאם את המפגש הדו שנתי שלנו עם החבורה הותיקה, גם הפעם בשניט, שם היה המפגש הקודם שלנו בסוף 2022, ובלי קשר הגיע הזמן לחזור אליו לביקור (במקום ליפול לסוג של מלכודת תיירים).

הירושלמי, ההולנדי ואני הגענו אל השניט ב-21:30, שם כבר חיכה לנו המלומד שהגיע בזמן הפעם. התלבטנו היכן לשבת, כשמכיוון שבלאוטר אין ממש מקומות ישיבה בפנים והיו פחות אנשים, החלטנו להתמקמם בשניט בשולחן בפנים, כשאני קפצתי בכל זאת לרגע ללאוטר, בו עדיין לא הייתי, לראות מי ומה יש שם.

כשחזרתי אל השניט החברים עדיין עיינו בתפריט. במקום להזמין דרך הקוד QR שמוביל לאתר, ניגשנו החולוני ואני אל הבר להזמין.

עם הזמן הבינו בשניט שריבועים ריקים או חסרים על הלוח לא משדרים את המסר הנכון, ועכשיו אין כאלו. המבחר כולל יותר מ-10 בירות של השניט ועוד שתיים אורחות (סיידר ולאגר), כשיש על הלוח גם פיצוחים, חמוצים, טוניק וג'ינג'ר ביר.

שניט – תפריט בירות מהחבית ועוד

אני והחולוני טעמנו 3 סוגי בירות – Triple Hope NEIPA, Jaffa (IPA West coast) ושלאפטונדה. על הטעימה של ה IPA עם הקוקוס והתותים ויתרתי מראש הפעם. מכולם מצאה חן בעינינו יותר ה Triple Hope, ממנה הזמנו קנקן (99 ש"ח לליטר וחצי – לא יקר יחסית, אבל גם בלי הנחה משמעותית לכמות – חצי עולה 34).

שניט – תפריט אוכל

הסתכלנו גם על תפריט האוכל ממנו הזמנו כל מיני נשנושים – פיצוחי השניט (29), החמוצים של תאיר (18), פרייד פיקלס (25), טבעות בצל (29), נאצ'וס (25) ומקלוני ירקות (29), כשהחשבון הכולל עם הקנקן יצא 251 ש"ח (היה אמור לצאת כמה שקלים יותר) עליו הוספנו גם קצת שירות (בהולנד אגב לא מוסיפים כמעט בכלל).

חזרנו לשולחן עם הקנקן והרמנו לחיים, כשהברמן הקפיץ לנו גם את הפיצוחים שלא לקחנו מהדלפק (לא משהו מיוחד).

בין השיחות הרגילות, העדכונים והשלמת הפערים, ניסינו שוב לתאם נסיעה לאמסטרדם אל ההולנדי מחולון, כשהפעם נקבע היעד ליוני 2024, נראה אם זה יקרה הפעם.

מזל שנזכרתי לבדוק את ה SMS בטלפון, כי שאר הנשנושים כבר חיכו לנו מוכנים בבר, כשביניהם יש לציין את הפיקלס המטוגנים שהשתפרו (החלק המטוגן לא התפרק כמו בפעמים קודמות).

הקנקן כבר נגמר, אז לסיבוב השני קפצנו אל הלאוטר להביא משהו בניחוח בינלאומי. התפריט על המסך, בסגנון craft bars בחו"ל, מכיל כאמור בירות בוטיק מיובאות וייחודיות שונות וגם שתיים של השניט.

לאוטר – תפריט בירות מהחבית

טעמנו כמה בירות כשלבסוף בחרנו לקחת 2 כוסות של Love & Hate ו-2 של Love & Death של מבשלת Vocation (בכוס ממותגת של השניט עד 0.3 ליטר, אין קנקנים), כשהמלומד שילם באמריקן אקספרס – עבר בהצלחה הפעם.

כשחזרנו לשולחן בשניט תהה המלומד איך שילם 149 ש"ח על 4 כוסות – סכום שהיה אמור להיות זוגי על הנייר. בדקתי בתפריט (טוב שצילמתי) וגיליתי שכוס עולה 35 ש"ח ל-300 מ"ל, כשעכשיו הם תהו גם על המחיר גבוה, בעוד שהמלומד בדק וגילה ששילם בעצם רק 140 (ככה זה כשאתה לא רגיל).

תוך כדי הסיבוב השני, איכשהו הגיעה השיחה גם לנושא משקפי ראייה לטווח קרוב/רחוק (לא שלי לשמחתי) – אין ספק שעם השנים אנחנו מתבגרים (או מזדקנים, תלוי איך תקראו לזה).

כשסיימנו את הבירות, המשכנו כמובן כמו בפעמים קודמות לגלידה – הפעם אל הבוז'ה בכיכר גבעון – עם מבחר יפה של טעמים (כולל טבעוניים), ומחירים קצת יותר זולים יחסית לאחרים. רצינו לשבת לאכול בפנים, אך אמרו לנו שאי אפשר כי הם מתחילים תיכף לשטוף את הרצפה, אז חזרנו החוצה אל הכיכר לאכול בעמידה.

בזאת סיימנו להפעם, מחכים למפגש הבא איפשהו (אולי בקריית אונו אפילו) שיגיע בקרוב.

לסיכום: כמונו, גם השניט התבגרו ומצאו לעצמם נוסחא יציבה וטובה עם מבחר בירות ייחודיות ולא רעות, נשנושים מגוונים כולל הרבה לטבעונים, ואווירה טובה בכיכר ממנה נהנים חובבי הבירות, חבל רק שאין גם הופעות. הלאוטר אמור להשלים את התמונה עם בירות בוטיק מיובאות ואיכותיות מחו"ל, כשאלו שם אמנם, אך המחירים לא ממש אטרקטיביים, וגם הקהל נראה עדיין פחות בעניין – ניתן להם עוד קצת זמן.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר במתחם, אין כמעט (אם בכלל) מקומות בסגנון בתל אביב או בישראל

 

שניט – סוגרים שנה ועומדים בהבטחה

 זמן: יום שלישי בלילה, דצמבר 2022

מיקום: הארבעה 12, תל אביב, ניו יורק ועוד

רקע היסטורי:השניט – Schnitt Brewing Company, הינו פאב-מבשלת בירה או גסטרופאב תל אביבי מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו לפני כמעט שנה.

הסיפור: שוב עבר הרבה זמן מאז הפוסט הקודם שפורסם. בינתיים ביליתי בכל מיני מקומות גם בתל אביב וגם בניו יורק! להלן סקירה קצרה לפני שנגיע לעיקר.

J17 הטבעונית בירמיהו – דייט עם העכברושית. האוכל היה טעים, אבל לא היתה כל כך אווירה – אולי זו התקופה, אולי זה בגלל שהיה זה יום שני ולא חמישי כמו בפעם שעברה לפני שנה.

לזניה טבעונית עם רדפיינמיט

התאילנדית בהר סיני – דאבל דייט עם איש העולם הגדול ואשת איכות הסביבה שהתגעגעו לאוכל תאילנדי. האוכל היה אותנטי וטעים אבל המחירים בשקלים ולא בבאטים.

ניו יורק – הפעם לא יצא לי לחפש ולפקוד יותר מדי ברים ומסעדות טבעוניות מעניינות. כן הספקתי להיות ב- Peacefood Cafe, במסעדה טבעונית נחמדה P.S Kitchen ליד טיימס סקוור, לשתות בירה על הבוקר עם אוהדי ארגנטינה בפאב של בירות קראפט בגמר המונדיאל (שכולו היו מכור מראש אם תשאלו אותי), לראות את הניקס-ווריורס עם סטף בלבוש אזרחי, ואת קרב הענקים נטס-באקס עם יאניס, קיירי ודוראנט. לאכול גלידה ולהסתובב במינוס 12 שמרגיש רק כמו מינוס 23, עד הפעם הבאה שבתקווה תהיה יותר חמה.

עוד לפני שחזרתי החולוני ההולנדי (אותו פגשתי ממש לא מזמן) הגיע לארץ לרגל חג הכריסטמס הבא עלינו לטובה, כך שקבענו מפגש עם הירושלמי והמלומד (ג'וני היגר לקנדה, כמעט כמו בשיר של משינה), כשהיעד היה השניט – כפי שהובטח בביקור הקודם בו, וגם כי לא הייתי שם כמעט חצי שנה ורציתי לראות אם ומה השתנה.

הגענו אל השניט בסביבות 9 וחצי. כשכמו בביקורים קודמים, גם הפעם המקום המרווח לא היה עמוס מדי בחוץ או בפנים.

ניגשנו אל הבר לבצע את ההזמנה (שירות עצמי). כנראה שמתישהו במהלך התקופה מאז שביקרתי שם בפעם האחרונה בקיץ, הכירו בשניט במגבלות שלהם והבינו שריבועים ריקים או בירות "Soon" על הלוח לא נראים טוב, כך שחוץ מהסיידר האורח נכנסו גם שתי בירות של הבירבזאר (וויטני ובינדי), זאת עם 11 בירות של השניט מהחבית (שיא חדש בפעמים שהייתי שם) ופיצוחים.

חוץ מזה גם תפריט האוכל התעבה ומכיל מגוון רב יותר של מנות, גם הרבה טבעוניות.

שניט – תפריט אוכל

חיכינו בסבלנות מספר דקות עד שברמנית מצוות הבר התפנתה אלינו. ביקשנו לטעום שתי בירות – Holy Schnitt ו- Haze Yofei, כשהחולוני אהב יותר את הראשונה אז הזמנו ממנה קנקן של ליטר וחצי (99 ש"ח), כשבנוסף הזמנו את הפיצוחים (29), הפרייד פיקלס (25), הוט דוג טבעוני בשבילי (38), ואת זה הטבעוני בסגנון הוואי לירושלמי (38).

הברמנית העירה שהבירה כבר בסוף החבית, ושאלה אם נרצה אחרי שאמרה שזה לא ממש משנה. גם לנו זה לא ממש שינה, כשבסוף קיבלנו את הקנקן בגלל זה בכלל בחינם.

לקחנו את הפיצוחים והתמקמנו בשולחן עגול מוגבה שלא התנדנד בחלק החיצוני והמקורה שעל הכיכר. מזגנו את הבירה לכוסות והשקנו לחיים. לא יודע אם זה בגלל סוף החבית אבל זו היתה די עכורה ונטולה גזים יחסית.

המלומד הצטרף אלינו כעבור כמה דקות והצטרף לחגיגה. כשבאותו זמן היו מוכנות גם הנקניקיות הטבעוניות והפיקלס. הנקניקיות (של רדיפיינמיט כך כתוב באתר) היו נחמדות, אבל כבר יצא לי לאכול נקניקיות טבעוניות טובות מהם בעיר ובכלל.

הקנקן נגמר יחסית די מהר, כשהמלומד והירושלמי הלכו להביא לנו קנקן נוסף, הפעם של ה Haze Yofei ולהזמין לעצמם גם אוכל.

ה-Haze Yofei היתה מוצלחת יותר ואנו המשכנו לשתות ולחלוק חוויות, ושלחנו ברכת סנובם גודם לג'וני שמעבר לים.

לקינוח הזמנו את שתי האופציות – מלבי ובר שוקולד (34 כ"א, שתי המנות טבעוניות). המלבי היה מתוק מדי, כשהבר שוקולד היה דווקא במתיקות מופחתת יחסית.

בסביבות 23:30 עזבנו את המתחם, כשבדרך הביתה עשינו סיבוב בכיכר גבעון, שבה אין יותר מדי בנוסף מאז שה-416 נשרף (ונפתח בינתיים בקניון TLV מחדש). 

נתראה שוב ב-2023.

לסיכום: אחרי שנה וכמה ביקורים אפשר לסכם ולהגיד שבשניט הבירה לא רעה באיכות ובמגוון, בטח כשעכשיו הם כבר לא יותר מדי מתיימרים. האוכל והנשנושים אף הם לא רעים, די מגוונים, ומאוד ידידותיים לטבעונים. בקיצור טוב שיש מקום ייחודי כזה שבעיר (במיוחד אחרי שהגמל המרקד שהיה כאן הרבה לפני נסגר).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, רק לא לבוא עם ציפיות מוגזמות מדי

 

The Last Dance

 זמן: יום חמישי בלילה, ספטמבר 2022

מיקום: התעשיה 12 (פינת המסגר), תל אביב

רקע היסטורי: הדאנסינג קאמל – The Dancing Camel, מבשלת בירת הבוטיק התל אביבית הראשונה והותיקה בארץ נפתחה בשנת 2005 על ידי יהודי אמריקאי חובב בירות בשם דיוויד כהן, שעשה עלייה והביא איתו את החלום שלו לבשל בירות CRAFT בארץ.

הסיפור: בביקור האחרון שלי בדאנסינג קאמל לפני כמה חודשים, ניתן היה לראות שהברופאב הותיק קצת מדשדש. ממודיעין שטח באדיבות הכוכב התאילנדי הסתבר שמחפשים למקום קונה. לכן ההודעה שהמקום ייסגר לצמיתות לפני ראש השנה אמנם היתה עצובה אך לא הפתיעה לחלוטין.

לאורך השנים ידע המקום עליות ומורדות, כשבתקופת השיא (אי שם בסוף העשור הראשון של המאה) אפילו נפתח בר נוסף בפלורנטין (שנסגר כבר מזמן), בו היה ניתן למצוא את הבירות שלה ובירות בוטיק ישראליות אורחות נוספות מהחבית.

למקום ייחודי שכזה מגיע ריקוד אחרון – לכן קבעתי עם לפטי שם לבירה אחרונה. נטול הכינוי הסכים אף הוא להצטרף למרות שלא התלהב מכך, כשניימן לצערי לא הצליח לפנות את הזמן ולהגיע גם כן.

נטול הכינוי ואני הגענו אל הדאנסינג קאמל קצת אחרי 9 בערב. מי שהיה מגיע סתם כך לא יכול היה לנחש שהמקום עומד להיסגר בעוד שבוע – זה היה די מלא כמו בימים הטובים, עם מוסיקת רוק ברקע, בלי מכירת חיסול, מסיבת פרידה או לחלופין אווירת נכאים. כשאפילו בתוך המבשלה העביר פלג (בועה) עוד סדנת בירה ביתית – מומלץ בחום למי שמתעניין בתחום ומחפש חווייה ייחודית.

סדנת בירה של פלג

הפעם היתה בירת החיטה Hefe Wit זמינה וממנה הזמין נטול הכינוי חצי. אני הזמנתי חצי Docs IPA, ועם זה את הצ'יפס בתיבול קייג'ון.

המלצרית/ברמנית דוברת האנגלית קצת התקשתה במזיגה, אז עזר לה הברמן/מלצר הנוסף. כשזו הגישה לנו את הבירה ניסיתי לדלות ממנה קצת יותר פרטים על הסגירה והאם יפתח משהו חדש במקום – ממה שהבנתי המקום נמכר, הבר ייסגר, אך המבשלה שבפנים תמשיך לעבוד (?).

כעבור זמן מה הצטרף אלינו לפטי, ששמח להזמין חצי Leche Del Diablo – בירת חיטה מתובלת בפלפל שאטה, אותה הוא אוהב.

כנראה שבמקום (ובמטבח הקטן) לא רגילים כבר לעומס שכזה, כך שהצ'יפס שהזמנתי התעכב, עד שאחרי מספר תזכורות הגיע לבסוף.

בינתיים הלכתי להגיד שלום לפלג שסיים בדיוק את סדנת הבירה שהעביר בתוך המבשלה. ממנו למדתי שדיוויד – הבעלים, חוזר לעסקים אחרים בארה"ב (אולי שם עוד יפתח מבשלה) ואת המקום קונים יזמים חדשים ,שלא היו בתחום הבירה. הם לא מתכוונים לפתוח בר אלא רק יבשלו בירות משלהם, כשעדיין לא היה ברור לו אם ימשיך שם עם הסדנאות או שאולי יעבור למקום אחר.

Dancing Camel Brewery

חזרתי אל החברים, נשנשתי מהצ'יפס ושתינו את הבירות, כשלצערו של לפטי לא היה את הבירה שהוא אוהב לקנות הביתה בבקבוקים (גם לא היתה אף פעם לדעתי).

קצת אחרי 23:00 החלטנו לסיים, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהגמל המרקד בפעם האחרונה לשלום.

הגמל המרקד – מבט אחרון

לסיכום: הדאנסינג קאמל היה חלוץ בתחום בירות הקראפט בארץ כולל כוסות ה-100 לשתיינים הקבועים, קירות בקבוקי הבירה מכל העולם ועוד. בילינו שם בג'אם סשנים והופעות, חגגתי יום הולדת בשישי בצהרים עם חברים, ראינו שם את המונדיאל ונהנינו מבירות הבוטיק המיוחדות שכמותן לא היו הרבה בארץ כגון – הפטריוט, Olde Papa, הגולם עם אחוז האלכוהול הגבוה שהיתה נמזגת עד שנגמרת, ואחרות (כולל קוקטיילי בירה) – אותן היה אפשר למצוא גם בברים נוספים מהחבית או בבקבוקים וגם בחנויות.

למרות זאת שבשנים האחרונות הוא היה כבר מעבר לשיאו, על כל מקום כזה שנסגר מתה פיית בירות במקום אחר, והמבחר הולך ומצטמצם. נקווה שהמבשלות הקיימות, להן יש גם ברים בתל אביב או מחוצה לה (שניט, ביר בזאר, ג'מס, שריגים ואחרים) ימשיכו לבשל ולמכור ולצד זה לשפר ולהשתדרג, ושבנוסף אליהן יצטרפו ויפתחו מבשלות וברי בירות קראפט נוספים (זה הזמן לקאמבק של מבשלת העם של הדובים?).

 

ביר בזאר – מבירה לבירה בשוק הכרמל

זמן: יום שלישי בלילה, אוגוסט 2022

מיקום: ישכון 36 פינת יום טוב , תל אביב

רקע היסטורי: הסניף הראשון שהוא גם בר של מבשלת הביר בזאר (Beer Bazaar) שהתחילו בדוכן סמוך בשוק הכרמל נפתח לפני יותר מ-7 שנים. מאז המבשלה הדרומית, שמציעה שלל בירות בוטיק ישראליות, הרחיבה את רשת הברים שלה ופתחה סניפים נוספים, רובם בשווקים – הפשפשים, מחנה יהודה, שוק לוינסקי שנסגר לפני שנתיים, ועוד אחד מול הבימה. המבשלה שרדה את הקורונה בזכות מארזי משלוחים, מבשלת בשביל אחרים, ובקרוב מתכוונת לפתוח מבשלה נוספת.

הסיפור: יולי-אוגוסט זוהי עונת התיירים, בה חברים שעברו להם לחו"ל באים לביקור (הכוכב, הבעז"ב, ניימן ואחרים), וכתוצאה מכך יוצאים הרבה לבלות.

הפעם הגיע תורו של ההולנדי/חולוני המעופף שהגיע לביקור קצר יחסית. הירושלמי ביקש שנצא למקום שהוא לא דרום העיר, אז אחרי שבילינו הרבה באזור הנחלה לאחרונה, הגיע הזמן לצאת לאזור שוק הכרמל – כרם התימנים, שם לא ביליתי כבר זמן מה.

הגענו אל האזור בסביבות 22:00. בדרכינו אל תוך האזור שמענו לא מעט דוברי שפות זרות, אך הסמטאות עצמן לא היו מלאות.

החולוני והירושלמי היו רעבים אז חשבתי לקחת אותם אל דוכן האמפנדס Che, אך זה היה סגור, אז המשכנו משם למעלה ביום טוב אל עבר הביר בזאר, בו לא הייתי זמן רב.

הביר בזאר בשוק הכרמל היה פעם אחד מהמקומות המועדפים עליי, עם בירות של המבשלה וכמה ישראליות אחרות מהחבית. אך מתישהו עברו להציע בו רק את הבירות הקבועות של הביר בזאר בברזים (ובנוסף סיידר של באסטרס ועוד אחת מתחלפת), ולמרות שיש מגוון סוגים, לא מצאתי בירה כזו שאני מספיק אוהב כדי להגיע במיוחד.

במקום היו מבלים בחוץ בעיקר אך היו מספיק שולחנות פנויים. אנו התיישבנו בשולחן בחוץ על הסמטה, כשמלצר צעיר ניגש אלינו לקחת הזמנה והביא לנו בינתיים קרטון פופקורן קטן על חשבון הבית. החברים כאמור היו רעבים, אך למרות שיש תפריט אוכל במקום, היתה תקלה במטבח, כשחוץ מפיצה ונאצ'וס לא היה משהו אחר (אולי זה קשור למודעה של דרוש טבח.ית). החברים הזמינו פיצה עם תוספת בצל לכל אחד (32 ש"ח), ואילו אני הזמנתי נאצ'וס עם סלסה (32) שיהיה משהו לנשנש עם הבירה.

ביר בזאר – תפריט

בגזרת השתייה החלטתי לנסות את הברז המתחלף – Session Pressure Drop, בירת IPA אך פחות חזקה כפי שאמר המלצר (32 לחצי). הירושלמי הלך על שליש סיידר לימונדה חמוציות (28), והחולוני שחיפש בירת חיטה בווארית הזמין שליש וויטני (28) שאמורה להיות בסגנון.

המשקאות של החברים הגיעו די מהר, וגם נראו שנמזגו בצורה מהירה יחסית. לשלי לקח עוד דקה שתיים, וכשזו הגיעה הרמנו לחיים.

הירושלמי פחות התחבר לסיידר, החולוני אמר שהוויטני יותר מזכירה הוגארדן מאשר בירה בווארית, ואילו הבירה שלי היתה לטעמי.

הפיצות והנאצ'וס הגיעו ביחד לשולחן. הפיצות עצמן היו די גדולות ולא רעות לפי מה שדיווחו החברים, כשהנאצ'וס משקית היו בתמחור די גבוה יחסית לאיכות ולכמות שהוגשה.

נהננו מהאוויר הנעים, מהחברה ומהשיחה (שאלה שעלתה – מי יותר יפות ההולנדיות או הישראליות?), כשתוך כדי העפתי מבט במבחר הבקבוקים שאפשר להזמין או לקנות הביתה, שכוללים גם הרבה של מבשלות ישראליות אחרות, למרות שלא מצאתי את הבירות הספיציפיות שחיפשתי.

בקבוקים בביר בזאר – חלק מהמבחר

חיכינו גם שהמלומד יצטרף אלינו, וכשזה הגיע שילמנו את החשבון והמשכנו הלאה לסיבוב שני.

זה היה במרחק של 10 מטרים, בבסטה בר ברק הסמוכה על סמטת יום טוב, שפתוחה כבר חמש שנים, למרות שרוב הזמן נראה שאין שם הרבה אנשים.

לצערי הפעם לא היו זמינות הגיבור IPA או נגב, אז הזמנו כולנו שליש מלכה (30), כשהמלומד הזמין גם פיצה שהיתה גם יותר קטנה וגם יותר יקרה מזאת של הביר בזאר, וגם לא משהו לפי מה שאמר.

אמנם היה נחמד לשבת על הסמטה עכשיו שפחות חם, אבל היינו יכולים למצוא מקום טוב אחר לבירה זולה ונשנוש גם. לפחות קבענו לחודש מאי באמסטרדם.

אחרי שסיימנו את הבירה, רצה הירושלמי קינוח אך לא מצאנו בכרם משהו טוב שפתוח. אז ניצלנו זאת להליכה לנווה צדק בשעה די מאוחרת.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשהגענו לרחוב שבזי. האניטה כבר היו בשלבי סגירה, אבל הסכימו לקחת מהירושלמי והמלומד הזמנה בתנאי שזה מחוץ לסניף והתשלום באשראי. תוך כדי משך זקנקנו המיוחד של המלומד את תשומת הלב של עוברת אורח עם 20K עוקבים בלינקדאין, מה שהמשיך לסוג של שיחה מעניינת איתה, בלשון המעטה, וגם עם חברתה שעוסקת בתחום פגועי הנפש. החולוני המעופף אפילו קיבל הצעה להיות הנציג שלה באמסטרדם.

לסיכום: תמיד טוב שיש בעיר מקומות כמו הביר בזאר שמציעים מבחר בירות מקומיות שונות מהשטאנץ הדי קבוע במרבית המקומות. מבחינה אישית חבל שהם לא מגוונים בברזים – יותר של מבשלות אחרות, או אפילו כאלו מהמיוחדות שלהם שהם מציעים בבקבוקים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לביר בזאר – אפשר לבקר, כדאי אפילו אם לוקחים תיירים לסיבוב באזור השוק והכרם

שניט – עד האורח הבא?

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2022

מיקום: הארבעה 12, תל אביב

רקע היסטורי: השניט – Schnitt Brewing Company, הינו ברו-פאב (פאב מבשלה) תל אביבי מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו בתחילת שנת 2022.

הסיפור:  אחרי זמן רב שלא היה בארץ הגיע הבעז"ב לביקור מולדת אז קבענו מפגש כמובן, שנדחה בכמה ימים בגלל אילוצים חיצוניים.

חשבתי לאן כדאי ללכת, כשהוא העדיף מקום ממוזג. בהתחלה הצעתי שניפגש בפלורנטין וננצל את ההפי האוור המשתלם של ימי ראשון בברלין בפלורנטין או באורסה, אבל אז נזכרתי שיש אצטדיון מלא בבלומפילד (הסופר קאפ הצרפתי) ולכן פחות כדאי להתקרב לאזור.

במקום זאת הצעתי שנפגש בשניט בו ביקרתי מספר פעמים מאז שנפתח, ובו ישבתי לאחרונה עם הכוכב שהגיע מתאילנד. כך שנוכל לשתות בירות ייחודיות במבשלה תל אביבית מקומית באווירה רגועה יחסית.

הגעתי אל המקום קצת לפני 22:00, כשהבעז"ב בדיוק חנה בחניון. בחוץ על כיכר גבעון היה חצי מלא ובפנים די ריק. נכנסתי בינתיים פנימה לראות מה מצב הבירות הזמינות, ואפילו שבאתי בציפיות לא גבוהות הצלחתי שוב להתאכזב – מתוך 16 בירות על הלוח, רק 8 זמינות – 50% בלבד (חצי כח), וזאת כשלפי האתר של המקום יש כביכול יותר. אחד מהם בכלל סיידר של באסטרס ואחד אלכוזוז שזה סודה בטעמים עם אלכוהול שמותסס או משהו במקום לפי מה שהצלחתי להבין, לפחות הפעם היו גם כמה סוגי IPA.

כשהבעז"ב הגיע ניגשנו אל הבר להזמין (שירות עצמי). במקום היו 3 ברמנים. אחד נתן שירות או משהו לאלו שבאו מבחוץ בעמדת האיסוף העצמי של האוכל. השני היה לידינו ולקח הזמנה בלתי נגמרת ממישהי שהיתה לפנינו. השלישית, למרות שראתה ששניהם עסוקים ולא מתפנים ללקוחות שממתינים, היתה עסוקה בשטיפת כוסות, עד שלפתע התפנתה למישהו שנדחף מהצד של הבר, למרות שהערנו שחיכינו שם לפניו.

בסוף ההזמנה הבלתי נגמרת (כולל התשלומים בכרטיסים שונים) הסתיימה, כך שהברמן התפנה אלינו. הבעז"ב הזמין חצי חיטה – דה ברוינה (29 ש"ח) ואני חצי NEIPA עכשיו מעונן (34), כשלקחנו גם לנשנש את הנאצ'וס (25) וההאש פאפיס (29) בקטנה.

לקחנו את הבירות לשולחן בפנים והרמנו לחיים, גם לזכרו של ביל ראסל שנפטר, כשהבעז"ב היה מרוצה מהבירה שבחר.

כעבור 10 דקות קיבלנו SMS שהאוכל מוכן, בשביל זה הייתי צריך לצאת החוצה כדי לקחת אותו מעמדת האיסוף ולחזור פנימה לשולחן.

הנשנושים היו סבירים, כשברקע התנגנה מוסיקה משנות ה-80 בווליום שקצת הקשה על השיחה, אבל לא נורא.

כשסיימנו את הבירות רצינו להמשיך לסיבוב נוסף אך שוב היה תור להזמנה (למרות שהמקום היה כאמור די ריק). אז חיכינו כמה דקות שירד הלחץ ואז הזמנו סיבוב נוסף – הוא Route 66 – APA חצי (34) ואני הסתפקתי בשליש Old School IPA חוף מערבי (29), מספיק לערב אחד.

סיכום: למרות ההתפשרות על זמינות נמוכה של הברזים באופן קבוע בשניט והשירות הלא אחיד, הולך להם לא רע כך נראה. כשמספר הברים בעיר שמציע בירות ייחודיות נמוך ביותר (עוד יותר מאז הקורונה), טוב שעדיין יש מקומות כמו השניט שאפשר למצוא בהם כאלו, אך אני כנראה אחזור אליו שוב רק כשיבוא האורח הבא. אולי עד אז עוד ישתפר לטובה.

לאחרונה השניט פרסמו שהם מתחילים לייצא גם בירות לחנויות וברים בארה"ב, מעניין אם ואיך זה ישפיע על הברזים בארבעה.

3 כוכבים לשניט – אפשר לבקר בשביל הבירות הייחודיות (בהנחה שתהיה בירה שאתם אוהבים זמינה)

בירה בחשכה – חוויה חושית שונה

זמן: יום שני בלילה, יוני 2022

מיקום: מרכז נא לגעת, נמל יפו, תל אביב-יפו

רקע היסטורי: מרכז נא לגעת הוא מרכז תרבות ואמנות יוצרת, יחיד במינו בעולם, המהווה מודל מוביל וחדשני בכל הנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה ומעניק במה למפגש שיוויוני בין אנשים חירשים, אנשים עיוורים ואנשים חירשים-עיוורים לבין הקהל הרחב. בתוך המרכז נמצאת מסעדת בלאקאאוט – מסעדת שף בה אוכלים בחשכה מוחלטת וכמו כן מתקיימות בה סדנאות שונות.

הסיפור: במסעדת הבלקאאוט במרכז נא לגעת הייתי לפני מספר שנים בארוחת שף טבעונית, חווייה ייחודית בה נהננו מארוחה טבעונית מלאה בלי לראות מאומה.

לפני מספר חודשים נתקלתי בסדנת בירות בחשכה שמתקיימת במסעדה, וכך לכבוד יום הולדתו של הכוכב התאילנדי, שתכנן להגיע לביקור מולדת, הזמנו לו במתנה סדנה כשאני שמחתי להתלוות אליו.

הגענו אל המרכז קצת אחרי 9 בערב, שמחים לגלות שרק פספסנו את ההסבר שלפני. מלבדינו היו עוד כ-25 איש שבאו לסדנה, ואנו הפקדנו את חפצנו שעלולים להאיר (שעונים, טלפונים וכו') בלוקרים ליד הכניסה.

אל המסעדה נכנסנו בקבוצות קטנות, כשמכיוון שמדובר בחושך מוחלט, זו מתבצעת ברכבת עם ידיים על הכתפיים, כשכל אחד מובל עד לכסא שלו.

התיישבנו בשולחן עם זוג נוסף שהיה בדייט. כשמולי על השולחן חשתי בבקבוק בירה ולידו כוס ריקה, 3 כוסות נוספות שכבר נמזגו, ושלוש צלוחיות קטנות עם מנצ'יס, זיתים, וגבינות (לא רלוונטי בשבילי).

אחרי שכולם התיישבו, הציג את עצמו אלדר – הברמן שהדריך את הסדנה, בליווי מדריכים עוורים מהמרכז, והסביר לנו מה הולך להיות.

וכך התחלנו את הטעימות של הבירות השונות. את הראשונה כאמור מזגנו לבד, נזהרים ומרגישים עם האצבע שלא נשפוך בטעות על עצמנו.

הבירה הראשונה היתה מסוג לאגר. הכוכב ניחש בהצלחה מה היא, גם מהטעם וגם לפי הבקבוק, כשאלדר המדריך הסביר לנו על הסוג וההיסטוריה של הבירה.

המשכנו כך גם לבירות הבאות, שלא אפרט מהן כדי לא להרוס למי שמגיע לחוות. השתמשנו בחוש הריח כדי לחוות כל בירה לפני שטעמנו אותה, כשלאחרי הטעימה, המשתתפים ניסו לנחש מהי כל בירה, חלקם (בתוכם הכוכב כאמור) די בהצלחה, ואלדר הסביר בצורה מקצועית ומעניינת על כל אחת.

תחום הבירה לא זר לי מין הסתם, כבר הייתי בסדנאות ושתיתי מלא סוגים. אך למרות זאת, ולמרות שלא נחשפנו בסדנה לבירות חדשות או מיוחדות שלא הכרתי או טעמתי קודם לכן, השתייה בחשיכה היתה חווייה מיוחדת, כשהרגשתי בחלק מהבירות גם טעמים שלא בהכרח הרגשתי שלא בחושך (ייתכן שזה גם בגלל שבברים לא ממש מקפידים לאחסן ולהגיש אותן כמו שצריך).

אחרי שסיימנו לטעום מכל ארבעת הבירות, נשארנו לשבת ולשתות, כשהמדריכים העוורים של המרכז סיפרו לנו את סיפוריהם – כיצד התעוורו וכיצד הם נהנים מאורח חיים פעיל ומעורר השראה.

אחרי שסיימנו את הבירות, הסיפורים והשאלות, יצאנו החוצה בדרך בה נכנסנו, בחושך מוחלט עדיין, ברכבת עם ידיים על הכתפיים.

השעה עוד לא היתה מאוחרת מדי, ולכן המשכנו משם אל השניט, הברופאב התל אביבי שנפתח בתחילת השנה ברחוב הארבעה עם הרבה באזז, ובו כבר ביקרתי מספר פעמים, האחרונה לפני כ-3 חודשים, ומהן יצאתי עם רגשות מעורבים, בעוד שהכוכב התאילנדי שהתלהב עד כה מרחוק ציפה לבקר במקום.

השניט היה כמעט ריק לחלוטין בפנים, כשגם היצע הברזים מהחבית שוב היה מדולדל – מתוך 16 על הלוח, רק 8 במספר כשאפילו הכוכב הביע פליאה/אכזבה מכך, בטח כשלא מצא אפילו NEIPA אחת לרפואה, ולא התלהב מהחמוצה שטעם. לפחות מגוונים עם הכיתוב על גבי הריבועים הריקים – במקום soon על כולם.

ישנם הטוענים שבברופאב הגיוני שלא תמיד כל הברזים זמינים – כשחלק מהבירות אוזלות והחדשות עדיין לא מוכנות – טענה בהחלט לגיטימית. אבל כשבמקום בגודל כזה, שעובד כבר חצי שנה, כ-30 עד 50 אחוז מהברזים לא זמינים באופן כמעט קבוע, זה כבר לא תופס ואף מאכזב את מי שאוהב/מחפש סוגים ספציפים ולא בא לו להיכנס לאתר בכל פעם מראש ולבדוק.

מכיוון שלא מצא משהו טוב יותר הזמין הכוכב חצי west coast ipa ואני הסתפקתי בשליש Go Celtics, שמשום מה עדיין זמינה למרות שסדרת הגמר כבר נגמרה יותר משבועיים קודם לכן באכזבה. בתפריט האוכל רוב הנשנושים מטוגנים, והכוכב לא רצה, אז הזמנו גם מקלות ירקות (סלרי זה החיים) עם מטבל לצד הבירה.

בחוץ בשולחנות בכיכר גבעון היו כבר יותר אנשים. שתינו את הבירות שהיו בסדר אך לא מעבר, כשהסטטאוט שלי היה בטעמו דומה מאוד לגינס, רק קצת פחות חזק ומריר, אולי בטעימה בחשכה היה מרגיש לי יותר מיוחד וטעים.

לסיכום: מומלץ להגיע למרכז נא לגעת לחוויה שונה. אם זה אוכל, בירות, שוקולד, יין או הצגה, ליהנות מהחושים האחרים, לשמוע סיפורים מרגשים ולקבל קצת פרספקטיבה והשראה.

מהתעשיה למתחם – מסע בערבות תל אביב

זמן: יום שלישי בלילה, יוני 2022

מיקום: דאנסינג קאמל – התעשיה 12 (פינת המסגר), לאגר אנד אייל – דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב

רקע היסטורי: הדאנסינג קאמל – The Dancing Camel, מבשלת בירת הבוטיק הראשונה והותיקה בארץ נפתחה בשנת 2005 על ידי יהודי אמריקאי חובב בירות בשם דיוויד כהן. Lager & Ale (לאגר אנד אייל) הינו בר בירה בסגנון לונדוני, שנפתח לפני 4 שנים במתחם שרונה ע"י הבעלים של הוויסקי בר מוזיאון הסמוך, כשמאז נפתחו עוד 5 סניפים במתחמים אחרים (נמל תל אביב, מרינה הרצליה, מצפה רמון, יכין פתח תקווה, וסינמה סיטי בנתניה).

הסיפור: נטול הכינוי הציע שנצא לבירה ספונטנית והסכמתי אבל התלבטתי לאן. לאחרונה קשה למצוא מקומות חדשים/מעניינים לבירה טובה במחירים סבירים, אז חשבתי שנצא לאזור צפון דיזנגוף אולי נמצא משהו מעניין שם.

מכיוון שפספסנו את האוטובוס הרלוונטי ואחרי המתנה ארוכה הבנו שהבא אחריו יגיע עוד הרבה זמן, עלינו על אחד אחר שהגיע ועובר דרך רחוב המסגר שם ליד נמצא הברופאב של דנסינג קאמל בו לא ביקרתי כבר כמה שנים.

רחוב המסגר נראה די נטוש, כשלידינו חלף רובוט משלוחים בהרצה, עם ליווי של מפעיל – שליחי Wolt הזהרו שלא להתנגש בו וגם שלא יגנוב לכם את העבודה בעתיד.

נכנסו מהמסגר אל רחוב התעשיה, בו גם היו עבודות כמובן, אז נמלטנו מהרעש אל הדאנסינג קאמל, שחוץ משתי ברמניות דוברות אנגלית, ישבו בו רק 3 אנשים על הבר.

המקום עצמו לא השתנה בשנים האחרונות – המבשלה בחלק הפנימי יותר, בר ושולחנות ישיבה בחלל אחד ליד הכניסה, ועל הקירות הרבה בקבוקים ופחיות בירה ממדינות שונות, וכמו כן קיר עם הכוסות של השתיינים הכבדים והקבועים. גם הבירות מהחבית לא משתנות – 7 הקבועות מסוגים שונים, וברז עונתי מתחלף שהיה הפעם הבלטיק פורטר 1872 ממנו הזמנתי חצי (33 ש"ח).

בגזרת האוכל לעומת זאת התפריט די הצטמצם ולמקום כבר אין כשרות רשמית (למרות שהבירות כשרות והאוכל בחזקת כשר).

דאנסינג קאמל – תפריט

דווקא ההף וויט, בירת החיטה הבלגית, לא היתה זמינה מכל הברזים, אז נטול הכינוי טעם את הלצ'ה דל דיאבלו – חיטה מתובלת, אך לא אהב והזמין במקום זאת חצי Eve – אייל בלונדיני (32).

התיישבנו באחד השולחנות ושתינו את הבירות הקרות, כשבינתיים דיברנו על כל מיני, בין היתר על זה שכל הצעירים עוזבים את העבודות "המסורתיות" (מלצרים, עובדים בנתב"ג, מלונות וכו') וחסרים מלא עובדים (שלא נדבר על משבר המורים). כשאחת הסברות היא שחלקם הגדול עוברים להיות שליחי Wolt, עם שכר לא רע והרבה גמישות ועצמאות (עד שיחליפו אותם הרובוטים מקודם לפחות), שגם להם יש חסרונות.

ברקע התנגנה מוסיקה טובה של פרל ג'אם, אבל בליווי הרעש החזק של העבודות מבחוץ, אז החלטנו להמשיך הלאה למקום אחר לסיבוב נוסף – אל עבר הלאגר אנד אייל הנמצא די קרוב יחסית בדרום מזרח מתחם שרונה, ובו גם ביקרתי לאחרונה לפני כמה שנים (ככה זה כשלא מסתובבים שם באזור).

הלכנו ברחובות הדי שוממים אל עבר המתחם, עד שעלינו אל עבר הרחבה המוארת שליד הלאגר אנד אייל, שהיתה די מלאה במבלים צעירים יחסית שלא נראה שמתגוררים בתוככי העיר או בפרוייקט והמגדלים הסמוכים.

נכנסנו פנימה אל הבר המואר להזמין בשירות עצמי. בפנים יש שורת ברזים של בירות מוכרות ומגוונות יחסית מהחבית, כולל ישראליות – מלכה, נגב, הרצל וה"בוטיק" החדשה יחסית של מב"י – שקמה, שזוכה במקום לקידום מכירות דרך מבצעים מיוחדים. שליש בירה עולה פחות מ-20, וחצי קצת יותר מ-20, בהחלט זול, כשהמחירים מופיעים על הלוח גם בשקלים וגם בפאונדים.

נטול הכינוי רצה להזמין וויינשטפן, אבל התברר שהיא אינה זמינה, וכמוה גם הנגב, הרצל ועוד כמה ברזים עליהם היו כוסות פלסטיק מונחים. במקום זאת הזמין חצי פרנסיסקאנר ואילו אני הזמנתי חצי מלכה אדמונית (22).

לקחנו את הבירות, שהוגשו בכוסות ממותגות ונמזגו בנדיבות גם מעל הקו המדיד, והתיישבנו ליד חבית גדולה בחוץ. המלכה היתה אמנם זולה וקרה, אבל בטעם היא לא הרגישה טרייה וטובה, ולכן לא סיימתי אותה עד סופה.

משם המשכנו ספונטנית אל עבר פסטיבל הטבעונות שהתקיים בסמוך במתחם. בין דוכני האוכל לא ראיתי דברים חדשים שלא הכרתי, ולמרות שהתחשק לי לנשנש משהו גם ככה זה לא היה רלוונטי, כי השעה שמותרת למכירה (23:00) כבר עברה, לא נורא, שבעתי כבר מהבירה.

לסיכום: מצד אחד זה טוב שיש מבשלה יציבה וותיקה כמו הדאנסינג קאמל בתוך העיר בלי הרבה רעש מסביב (חוץ מהעבודות של השיפוצים) שמיועדת למי שכבר מכיר. מצד שני נראה שלאחרונה הם בעיקר מתרכזים במכירה בבקבוקים/חבית במקומות אחרים. במיקום שכזה אם לא יחדשו וישקיעו קצת בשיווק כדי להביא לקוחות ישנים וחדשים (כמו שעושים בשניט למשל), המקום ידעך עד שבסוף יסגר כמו שקרה לרבים אחרים.

הלאגר אנד אייל לעומתו מכוון לקהל יעד רחב שמגיע למתחמים (לא אני), מחפש לשבת על בירה זולה ולא ממש אכפת לו יותר מדי מסביב (אווירה, מוסיקה, ייחודיות וכו'). אבל אם כבר יש מבחר ברזים, כדאי שלפחות מרביתם יהיו זמינים (ראה ערך השניט – להם לפחות יש תירוץ שהם בעצמם מבשלים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לדאנסינג קאמל – אפשר לבקר

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר ללאגר אנד אייל – אפשר לבקר אם אתם בסביבה במקרה

שניט – אז מה נסגר?

זמן: יום ראשון בלילה, מרץ 2022

מיקום: הארבעה 12, תל אביב

רקע היסטורי: השניט – Schnitt Brewing Company, הינו ברו-פאב (פאב מבשלה) תל אביבי חדש מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו בתחילת שנת 2022.

הסיפור: אחרי הביקור הראשון הקצת מאכזב בפברואר והביקור השני החודש שפיצה על כך, לא תכננתי לבקר שוב בשניט או לכתוב עליו בפרק זמן קצר שכזה (מבטיח שזה האחרון לתקופה הקרובה).

אך יצא המקרה, ואחרי שהעכברושית ואני ביחד עם עוד חברה יצאנו מהצגה/הופעה של יוצר מוכשר מהשכונה באזור המוסכים, חיפשנו מקום להמשיך אליו לדרינק ונשנוש לילי. השניט, ברחוב הארבעה, היה המקום האטרקטיבי הכי קרוב יחסית (על הטרביץ ויתרנו הפעם).

נכנסנו אל השניט מכיוון רחוב הארבעה קצת אחרי 21:30. הפעם היה דווקא די מלא בפנים, למרות שבחוץ כבר פחות קר.

ניגשנו אל הדלפק של הבר, כשהפעם, בניגוד למה שהופיע בכתבות היחצנות שפורסמו לאחרונה, רק 9 מתוך 16 ברזים היו פעילים (מתוכם שניים סיידרים של באסטרס בכלל), אלא אם בשאר מגישים בירת "Soon", אני אישית לא מכיר (את הבירות הזמינות מהחבית אפשר לבדוק באתר של השניט).

שניט – תפריט בירות

לשמחתי, 3 מתוכן היו בירות חדשות שלא הכרתי מסוגים שאני בד"כ אוהב – NEIPA, Black IPA, Irish Stout, לפחות זה. טעמתי משלושתם (מעניין אם מערבבים את ה NEIPA עם הסטאוט יוצא משהו דומה ל- Black IPA), ובחרתי להזמין Black IPA (חצי ב-34 ש"ח). העכברושית הזמינה שליש סיידר תפוחים של באסטרס (29), והחברה הסתפקה בסודה.

הזמנו גם כמה נשנושים מתפריט האוכל שלא השתנה בתוכן אלא רק בעיצוב – סלט קולסלאו טבעוני (32), צ'יפס (25), טבעות בצל (29), ונאצ'וס (25).

בפנים ליד הבר הרגיש טיפה מעושן (העשן נכנס כנראה מבחוץ כי לא עישנו בפנים), אז יצאנו החוצה עם המשקאות אל כיכר גבעון, שם לא הורגש עשן סיגריות, אלא ניחוחות אחרים.

בחוץ היה די רגוע, ואנו ישבנו ולגמנו לאיטנו. כעבור כמה דקות קיבלנו SMS שגם האוכל מוכן אז ניגשנו לקחת.

האוכל הפעם היה פחות מוצלח – הסלט היה די אנמי ובדיעבד מיותר. הצ'יפס היה סטנדרטי עם מטבל שלא ממש נדבק. טבעות הבצל היו נחמדות אבל חלקן פשוט החליקו מהחלק המטוגן. הנאצ'וס היו פריכים וטובים כבפעם שעברה.

שתינו ונשנשו עוד שעה קלה, כשהפעם ויתרנו על קינוח או סיבוב נוסף.

סיכום: אז מה נסגר עם השניט? נכון שיש אילוצים של זמני בישול ועוד, אך זה לא מצדיק את העובדה שאין מספיק בירות זמינות (במיוחד כמה ימים לפני פסטיבל הבירה באברהם הוסטל בו הם משתתפים). יש מבלים שפתוחים לכמה סוגים של בירה, אך יש כאלו שלא, ומי שלא מתחבר למה שזמין בהחלט יתאכזב אם יבוא. גם באוכל, למרות שמטוגנים לצד הבירה תמיד הולכים. אפשר גם כאן לשדרג את התפריט ולהוסיף דברים יותר מזינים ובריאים.

בסופו של יום, הביקור השלישי עדיין לא מכריע לכאן או לכאן. השניט הוא עדיין ברו-פאב מקורי ומושקע (וקצת יקר) בנוף התל אביבי וספיציפית באזור הארבעה, אך נראה שהמקום סובל עוד מחבלי לידה. מחברה מקצוענים שכאלו אפשר וצריך לצפות שישלימו את הפערים במהרה.

בלי קשר כדאי גם לקפוץ לפאב/מבשלת הדאנסינג קאמל התל אביבית הותיקה והלא רחוקה, אפילו אם רק לצורך ההשוואה (קחו בחשבון שהנראות לא אותו דבר).

3.5 כוכבים לשניט – כדאי לבקר

שניט – Take 2

זמן: יום רביעי בערב, מרץ 2022

מיקום: הארבעה 12, תל אביב

רקע היסטורי: השניט – Schnitt Brewing Company, הינו ברו-פאב (פאב מבשלה) תל אביבי חדש מבית הפורטר אנד סאנס – Porter & Sons, שנפתח בצמוד אליו לפני כחודשיים.

הסיפור: אחרי זמן רב מדי העכברושית ואני יצאנו לדייט חצי ספונטני והתלבטתי לגבי היעד.

הביקור הקודם בשניט לא היה מלהיב מספיק. אך כמה ימים לפני כן ראיתי שגדל שם המבחר של הבירות, כולל הסגנונות שאני יותר מתחבר אליהם, ושסוף סוף הוסיפו גם ברזים אורחים – של באסטרס, אותם אוהבת העכברושית. אז החלטתי שננסה שוב – Take 2.

בדרך אל המקום עברנו ליד הפאנץ' ליין הותיק והעתיק, שהיה די מלא. לרגע התלבטנו אם להיכנס ולהצטרף לערב קריוקי מלהיב ומגניב אבל ויתרנו (לא באמת אם תהיתם).

כבר מהכניסה היה אפשר להרגיש ולראות את השינוי באווירה מהפעם שעברה. המקום הגדול היה הפעם יותר מלא וחי, למרות שעדיין היה חצי ריק בפנים, כשגם בחוץ בכיכר גבעון ישבו לא מעט מבלים.

גם בגזרת הבירות ניכר השיפור כאמור – 10 בירות של המבשלה מתוך 12 ברזים (לעומת 7 בפעם שעברה), ועוד שניים אורחים של באסטרס.

שניט – בירות מהחבית

התלבטתי מה להזמין וביקשתי לטעום 3 בירות – קצנלסון (DDH NEIPA), מעונן חלקית (הייזי דריי-הופד פייל אייל) ולוינסקי פארמהאוס – סייזון עם תבלינים משוק לוינסקי, שהיתה המעניינת משלושתם (כך חשבה גם העכברושית שלא אוהבת בירות בכלל). בעצה עם הברמנית בחרתי להתחיל עם חצי קצנלסון (34 ש"ח), כשהעכברושית הזמינה שליש סיידר באסטרס, אותו לרוב היא שותה בבית בבקבוקים (29), ומוגש אפילו בכוס ממותגת של הבאסטרס.

תפריט האוכל לא השתנה יותר מדי, והזמנו 3 מנות טבעוניות לנשנש בצד – נאצ'וס טיחואנה (25), קנזס סיטי פרייד פיקלס (25) ומיסיסיפי האש פאפיס (29). מכיוון שמדובר בשירות עצמי, שילמנו במקום וקיבלנו את המשקאות מיד. את האוכל באים לקחת כשהוא מוכן כשמקבלים SMS לנייד.

שניט – תפריט אוכל

יצאנו החוצה עם השתייה  והתיישבנו בספסלים שבכיכר גבעון שמאחור. זאת, עם בתי עסק נוספים שפתוחים, הופכת למתחם לילי מעניין, שלדעתי יפרח באביב. מעניין אם מישהו עוד זוכר את אירועי טעם העיר הראשונים שהיו שם, לפני שהפכו להמוניים.

לא חלף יותר מדי זמן וקיבלנו את ההודעה לנייד שהאוכל מוכן. הנאצ'וס, לא דוריטוס מהשקית, היו נחמדים, כך גם המטוגנים והמטבלים.

בחוץ היה טיפה קריר אבל לא נורא, היו גם מוסיקה ואווירה, מהם נהננו ביחד עם הנשנושים והשתייה, כשמסביבנו ישב קהל מעורב.

כשסיימנו את הסיבוב הראשון, ניגשתי להזמין משקה נוסף – שליש לוינסקי פארמהאוס הפעם (29), ולברר לגבי קינוח היום. זה היה קראמבל טבעוני, אותו הזמנו גם (23).

הלוינסקי המתובלנת היתה אף היא טובה, כשהקראמבל היה קצת מוזר ולא אחיד. כדאי אולי לנסות קינוח אחר בסביבה בפעם הבאה – מה-416 לדוגמא.

עקב אילוצי זמן, לא המשכנו לסיבוב נוסף הפעם, והסתפקנו בכך לעת עתה.

לסיכום: אחרי הטייק הראשון הלא מלהיב, עכשיו עם מבחר בירות גדול וטוב יותר בברזים, בתוספת מקצועיות ואווירה, הטייק השני היה הרבה יותר מוצלח. חשוב לשמור על יציבות ויש עוד מה לשפר, אבל שרק ימשיכו כך. אל תשכחו שעדיף לקחת שתי בירות, לא רק אחת – Take 2 not just 1.

3.5-4 כוכבים לשניט – כדאי/מומלץ לבקר, רק כדאי לבדוק קודם לכן באתר שלהם אילו בירות יש בברזים ואם אתם אליהן מתחברים.