ביר בזאר שוק הפשפשים – מודל לחיקוי

רוצים גם אתם להכיר ולבלות במקומות בילוי חדשים ומיוחדים ולשתות בירות בוטיק איכותיות? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של מבשלת הבוטיק הישראלית – הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי שבשיפוצים כרגע, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), נפתח לפני שנה וכמה חודשים בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפוראמנם יוצא לי כמעט כל שבוע לבלות במקומות שמגישים מבחר בירות בוטיק איכותיות כחלק מסיורי הברים של עכברוש העיר. אבל אחרי החווייה הקצת מאכזבת ב Craft, חיפשתי מקום אחר לבירות טובות, סיבה טובה להדרים עד ליפו לסניף של הביר בזאר בו לא ביקרתי כבר זמן רב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל אזור השוק בסביבות 21:00. בסמטאות מסביב היו הרבה משאיות שלטים של הערכות לצילומים (סדרה של נטפליקס כנראה). בדרך לביר בזאר עברנו ליד היאפא כנאפה, זה היה מלא, ועוד היה גם תור, כשנטול הכינוי אמר שיזמין שם כנאפה בחזור.

גם הביר בזאר היה די הומה, בחוץ לפחות. אנו נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר – מלפנינו הברזים ומאחורינו קיר הבקבוקים הצבעוני. ברמנים ידידותיים קיבלו את פנינו והגישו לנו את תפריט הבירות והאוכל.

מהחבית ניתן למצוא 14 בירות בוטיק ישראליות, רובם של הביר בזאר אבל גם של אחרים במחירים מזמינים (24 ש"ח לשליש, 29 לחצי), כשיש גם כמה מסלולי טעימות – שוטים קטנים או כוסות. גם בתפריט האוכל יש אופציות מגוונות, אבל אנו לא באנו הפעם לאכול.

ביר בזאר שוק הפשפשים – תפריט אוכל ובירות

נטול הכינוי הזמין חצי וויטני במהרה (29), אני ולפטי טעמנו כמה בירות חדשות – הטריפל כשות החדש של נגב (קצת מתקתק וחזק), והתות מבסוט של הביר בזאר, אך לבסוף חזרנו למקורות – אני הזמנתי חצי דארק מאטר (29) והוא וויטני גם (29). כאמור לא היינו רעבים, אבל לשמחתנו בביר בזאר את המבלים בפופקורן מתובל בחינם מפנקים.

שתינו ונשנשנו מהפופקורן (שהתמלא כל פעם כשהתרוקן) כשהשיחה נסבה הפעם ברובה על וירוס הקורונה (כשגם את הבירה לא תמצאו בביר בזאר). ברקע התנגנה מוסיקת רוק מוכרת וטובה, קיבלנו גם צ'ייסר מהברמן, ונטול הכינוי הזמין לו חצי וויטני נוסף.

כשהיינו בשלבי סיום פניתי אל קיר הבקבוקים המרשים, בו ניתן למצוא בירות בסגנונות שונים כמעט של כל מבשלות הבוטיק הישראליות המסחריות – ביר בזאר, באסטרס, אלכסנדר, החלוץ, הרצל, נגב, שפירא, ברזל, הגליל, הגיבור, בזלת, רונן, דנסינג קאמל, מלכה, השכן ואולי עוד כמה שלא שמתי לב. אפילו בועה – בירה תל אביבית מתנשאת, אפשר שם למצוא. היה קשה לבחור בירות לשישייה הביתה לקנות (79 ש"ח ל six mix של מגוון מבשלות, 69 אם זה רק הבירות של הביר בזאר עצמו).

אחרי שסיימתי לבחור, שילמנו את החשבון (116 ש"ח), וחזרנו אל היאפא כנאפה, שלמרות אמצע השבוע והשעה, התור בו רק הלך וגדל והחוצה עבר – מעניין האם הכנאפה שם מצדיקה את הדבר.

yaffa knafeh – האם שווה לחכות בתור?

לסיכום: הביר בזאר בפשפשים מהווה מודל לחיקוי לסניפים האחרים של הרשת ובכלל – מגוון בירות בוטיק מהחבית, עוד יותר מגוון בבקבוקים (ובלי חוסרים), פינוקים, מוסיקה ושירות איכותי. נקווה שגם הסניף בלוינסקי יראה ככה כשיפתח מחדש אחרי השיפוצים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – לא מחוברים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני פחות מ-9 חודשים, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפורהספקתי לבקר בקראפט לפני שהתחילה שנת 2020. עם מבחר הבירות והמחירים למקום היה פוטנציאל חיובי, כשהדבר היה כרוך גם בשיפורים בתחומים אחרים. בקר, שהלך לשם בעקבות המלצתי, נתקל באותם דברים ודי התאכזב מהמקום. כך שחובתי היתה לבוא אליו שוב, לשתות ולדגום.

קבעתי עם נטול הכינוי ולפטי לצאת לבירה אחרי זמן רב, כשבדרך חלפנו ליד האריס בר בדיזנגוף, שם בילינו לפני כמעט שנתיים. זה היה מלא, כשנראה שלמרות מיקומו הצפוני יחסית על הרחוב, הוא די תפס.

בקראפט לעומתו, היה די ריק, כמו בפעם הקודמת שהיינו, לפחות היה פחות קר. את פנינו קיבלה ברמנית/מלצרית צעירה, ואנו התיישבנו על הבר.

החברים הסתכלו בתפריט הבירות שלא השתנה, כשמבט על הברזים שעל הקיר הבהיר שהוא לא ממש מעודכן. עם הרבה תגיות ומדבקות, עליהם רשומים היו כל מיני שמות, היה קשה להבין בדיוק מהן הבירות שזמינות ומחוברות. תפריט האוכל נשאר אף הוא כשהיה. כשלמקום התווסף גם תפריט בירות טוכר עם מבצעים.

Craft TLV – תפריט בירות לא ממש עדכני

 

התברר שהברמנית הצעירה לא בדיוק שולטת בעברית, ניחא. אבל כששאלנו אותה לגבי הבירות, היא ענתה שהיא לא שותה בירות וזה לא התחום שלה – זה כבר משהו קצת בעייתי במקום שמגדיר את עצמו בית בירה.

נטול הכינוי התאכזב שלא היתה אדלווייס, והזמין חצי וויינשטפן במקום (25 ש"ח), לפטי טעם איזו בירת חיטה ישראלית, רצה להזמין איזה אחת אחרת, אך בסוף הלך על הוגארדן חצי (25). אני ביקשתי לטעום מהברז עליו היה כתוב Green Mountain, בירה שאני לא מכיר ולא נתקלתי בה בארץ. הבירה היתה IPA לא רעה, אז במקום לנסות ולהבין את הפתקים על הברזים ביחד עם הברמנית הזמנתי חצי ממנה (25), עם מנת ירקות בגריל שהפעם היתה זמינה (25).

עם הבירות קיבלנו גם צלוחית בייגלה לנשנוש (יפה שעדיין יש מקומות שמגישים) כשנטול הכינוי סוף סוף גילה ש IPA אמנם מריחה טוב אבל היא די מרירה. מנת הירקות בגריל היתה סבירה, אם כי מתומחרת קצת מעבר לגודלה. כשברקע על המסך הגדול (4K עם מדבקה) רצו קליפים עכשוויים ללא סאונד, שלא התחברו למוזיקת הרוק שברקע התנגנה.

שתינו לאט ורגוע. כשסיימנו את הבירות לא ראינו צורך להישאר לסיבוב נוסף, אז שילמנו את החשבון שיצא בדיוק 100 ש"ח, והלכנו משם.

לסיכום: למרות היצע הברזים המרשים והמחירים, ב-Craft לא ממש מחוברים. התפריט לא מחובר לברזים, התגיות, והבירות הזמינות לא ממש ברורות, והברמנית גם לא ממש מחוברת למקום, שכנראה לא סתם ריק יחסית לברים אחרים באזור. בשביל לשתות מגוון בירות איכותיות עם אווירה ועוד, נמשיך בינתיים ללכת לסיורי הברים בדרום.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, בעיקר בשביל מבחר הבירות ומחיריהן

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – נכנס למצעד השנתי

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: מוצ"ש, סוף דצמבר 2019

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני כחצי שנה לערך, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפוררחוב בן יהודה כבר אינו תוסס כפי שהיה בתחילת העשור, ולכן לא יוצא לי לבלות בו יותר מדי. בכל זאת כשהלכתי בו לפני כשבועיים נתקלתי בבר חדש יחסית, בית בירה ישראלי – Craft TLV, שנפתח במקום האוסטריה דה פיורלה בה אכלנו פעמים רבות. המקום נראה מעניין, במיוחד תפריט הבירות האטרקטיבי הכולל כ-30 בירות מגוונות ואיכותיות מהחבית במחירים טובים (אפילו אחרי שעלו קצת לא מזמן) ומבצעים מעניינים, כשחיכיתי להזדמנות טובה לצאת אליו לשתות.

לכבוד ביקור המולדת של החולוני מאמסטרדם, קבענו מפגש חברים מספיק זמן מראש, כשאמרתי שהפעם ננסה את ה- Craft TLV.

קבענו למוצ"ש ב-21:00. היה זה ערב קר למדי, ועקב אילוצים שונים, הגענו בסוף החולוני, הירושלמי ואני אל הבר רק לקראת 22:00, שם כבר חיכו לנו המלומד וג'וני דילר. המקום, שנראה כמו פאב קלאסי, לא היה חם מספיק גם בפנים, כבשלב זה גם לא היו בו מבלים אחרים.

החלפנו ברכות ועדכונים, וניגשנו מהר להזמין. תפריט הבירות כאמור מאוד מגוון – מבחר בירות בוטיק ישראליות וגם מיובאות, שאותם לא תמצאו ברוב הברים בעיר, אך לא בהכרח תואם ומעודכן עם הברזים והחביות שכל הזמן מתחלפות או לא בהכרח זמינות. תפריט האוכל מכיל רמות שונות של מחירים למאכלי בר רבים (מ-15 ש"ח בקפיצות של 10), רובם בשריים, כשאין יותר מדי אופציות מעניינות לטבעוניים.

בית הבירה הישראלי Craft TLV תפריט בירות

החברים הזמינו בירות סטנדרטיות יחסית – וויינשטפן (25 ש"ח לחצי, 22 לשליש) ושתי נגב אואזיס (23 לחצי, 22 לשליש) עם 3 פיצות (25) ומקלוני מוצרלה (35). אני התלבטתי בין הבירות השונות, טעמתי קצת מהשבט (שדוחפים את עצמם חזק בסצינת בירות הבוטיק) ואחרות, ולבסוף הזמנתי חצי טייפון של הדובים (23).

דיברתי קצת עם הברמן/מלצר, שהיה לבדו בבר חוץ מעובד המטבח, אך זה לא ידע לתת לי יותר מדי פרטים על הבעלים, או על הבירת Craft שמיוצרת בשבילם, וגם אמר לי שאין ירקות בגריל אז הסתפקתי במנת החמוצים (15).

מכיוון שהיינו לבד בבר, הבירות הגיעו יחסית מהר. לאוכל לעומתן לקח קצת יותר זמן, כשהפיצות שנראו גדולות ממבט תחתי על הבסיס, עד שהונחו על השולחן והתבררו כככאלו כמו בחזרה לעתיד 2, רק שלא גדלו עד הסוף.

החלפנו חוויות, כשהתברר לנו שהחולוני שגר באמסטרדם כבר שנה וחצי, עדיין לא ניסה שום דבר ירוק. המלומד וג'וני דילר, המומחים בתחום, הסבירו לו על האופציות השונות (לעשן או לאכול), וההשפעות, כשהוא התעניין במשהו שיעזור לו פשוט להירגע מלחצי היום יום, אולי בקרוב עוד יצא לו להתנסות.

בינתיים הגיעו אל הבר עוד זוג מבלים וקבוצה קטנה שהתיישבה בחוץ, כך שכבר לא היינו לבד (הקומה השנייה נשארה ריקה). הברמן גם כן נשאר לבד, ורמת השירות בהתאם קצת ירדה. החברים, שלא שבעו הזמינו עוד שתי פיצות לשולחן.

השעה היתה לקראת לקראת 23:30, כשביקשנו את החשבון, זה יצא 290 ש"ח (אחרי שהברמן תיקן את הטעות במחיר החמוצים שאליה שמנו לב). לקח עוד קצת זמן עד שהתשלום בוצע כהלכה, יצאנו החוצה ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: ה-Craft מביא את בשורת בירות הבוטיק מדרום העיר גם אל צפונה. עם קצת יותר השקעה באוכל ובתפעול הוא יוכל להתחרות בהם בהצלחה, ולהפוך למוקד משיכה קבוע.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – בשביל מבחר הבירות ומחירן בהחלט כדאי לבקר, במיוחד כשיש בהפי האוור

Tel Aviv Craft Beers Pub Crawl

City Rat Tel Aviv was established 11 years ago as a personal blog, for me to write original, independent takes covering the bars and restaurants scene in Tel Aviv.
Over the years I've reviewed hundreds of bars and restaurants, and created a small knit community of friends and followers who participated in nightly outings to favorite spots, typically out of the beaten path. Given my experience and familiarity with the scene, I wanted to reach a wider audience through a new offering, my very own Tel Aviv Craft Beers Pub Crawl, is now open to the public.

This pub crawl is for all of you (locals or tourists) who want to discover new places in Tel Aviv and enjoy local and imported craft beers. On the crawl we'll discover new bars, pubs and cool hang out places off the beaten path. Initially the tour will focus on the Levinsky Market nightlife scene, trends, a bit of history and more.

You are invited to enroll, share or recommend to friends, family and others.

If you are looking for more details, recommendations, or want your own tailor made private tour, you are always welcome to email me at – cityrat.telaviv@gmail.com

Hope to see you soon in one of the tours.

התחלה טובה

בשבועיים האחרונים הייתי עסוק בעיקר בהדרכת סיור הברים ובירות הבוטיק החדש של עכברוש העיר, כשבין לבין הצלחתי לבקר גם בקליפורניה החדש.

הסיור הראשון, היה בעצם פיילוט, וכלל את העכברושית כמובן, 4 חברים מוכרים, ועוד מדגם לא מייצג של בת דודה תל אביבית צעירה של אחת מהן שלא היתה מוכרת לי קודם. אמנם לא הספקנו את כל הסיור ב-3 שעות, אבל כולם נהנו והתרשמו כפי שאפשר גם לראות בתמונה של הפוסט שהעלה אחד מהם לקבוצת פייסבוק של חובבי בירות.

 

הסיור השני היה כבר של קבוצה גדולה יותר של 20  איש מחברת אסותא אופטיק שבאו לערב גיבוש. הסיור היה ארוך מהרגיל, חברה בהחלט נחמדים, ביום מקצועיים, ובלילה שותים ומבלים.

הסיור השלישי היה הראשון דרך פאנזינג, וכלל 2 זוגות חברים צעירים, 4 חברים ממודיעין, ועוד בחור מגבעתיים, שילוב מעניין. בשלוש שעות הספקנו לעבור בכל הברים והמקומות, למשוך תשומת לב של תיירות צעירות, ובסוף אפילו הופעה לראות, לי היה כיף מאוד.

היה מעייף אך מהנה, רוצים גם אתם להשתתף? הירשמו דרך הפאנזינג או פנו אליי ישירות במייל – cityrat.telaviv@gmail.com

לאגר אנד אייל – האם הפעם זה יתחבר?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי לפנות ערב, יולי 2019

מיקום: דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב

רקע היסטורי: Lager & Ale לאגר אנד אייל הינו בר בירה בסגנון לונדוני, שנפתח לפני כמעט שנה במתחם שרונה (מול שדרות יהודית) ע"י הבעלים של הוויסקי בר מוזיאון הסמוך, כשיש גם סניף נוסף במרינה בהרצליה.

הסיפור: החולוני הגיע לארץ לביקור מולדת, כשניסינו לתאם מפגש לבירה עם החברה. המשימה לא היתה קלה, כשהתברר שכל אחד לא יכול מתישהו, מה שהביא אותנו לתאם את המפגש לבסוף לשעת בין ערביים מאוחרת באזור שרונה שם היה החולוני כשגם אני הייתי לא רחוק, ואלינו הצטרף גם הירושלמי.

אין הרבה ברים אטרקטיביים באזור והבחירה היתה בין הפורטר אנד סאנס בו לא הייתי שנים, ללאגר אנד אייל שהפעם הקודמת שהייתי בו היתה כתחנה על הדרך בשעת ערב.

ביררתי לגבי ההפי האוור בפורטר אנד סאנס, וכשהתברר שזה אומר רבע בירה ב-15 ₪, העדפתי לנסות שוב את הלאגר אנד אייל, שם אפשר לשתות חצי בסביבות 20 ₪ בלי קשר לשעה.

לקח לי כמעט 5 דקות לחצות את הצומת של החשמונאים-בגין ברגל (ככה זה שדואגים ל"תעדף" את הולכי הרגל ברמזורים), כשבסביבות 18:20 הגעתי ללאגר אנד אייל, שם חיכו לי כבר החולוני והירושלמי בפנים בגלל החום הכבד (חבל שבספסלים בחוץ אין מצננים או מאווררים מתאימים).

החולוני הלך לדלפק, שם מתבצעות ההזמנות, להזמין לנו את הסיבוב הראשון. מבחר הבירות מהחבית ובבקבוקים יפה מאוד, כאשר המחירים כאמור סביב ה-20 ₪ לחצי מהחבית ו-18 לבקבוקים. אם כי הבירות הזמינות ממבשלות הבוטיק הן דווקא יותר בסגנון לאגר ואייל ופחות אלו המיוחדות שאותן אני באופן אישי אוהב.

לאגר אנד אייל תפריט בירות מהחבית

אני הזמנתי חצי נגב אואזיס, בעוד שהחולוני לקח שליש וויינשטפן והירושלמי סן ברנרדוס. הזמנו גם זיתים ומנצ'יס לנשנש ממה שיש (לא יותר מדי, בשרי בעיקר).

שתינו בפנים את הבירות, כשבינתיים לידינו נהיה תור להזמנות. אחרי שסיימנו את הסיבוב הראשון הסכים החולוני לעבור לשבת בחוץ למרום החום. לסיבוב זה הזמנתי לף בראון, כך עשה גם החולוני והירושלמי הזמין חצי וויינשטפן למיטב זכרוננו.

בחוץ היה קהל מעורב, כשהמקום לא היה מלא, ולא נרשמה בו תכונה מיוחדת.

אחרי שסיימנו את הסיבוב השני, טיילנו קצת במתחם ובשוק הממוזג. כשרק על דוכן ה Paletas, הבור הגדול שחופרים ליד, ו-3 תיירים צעירים בני עשרה שהחליטו לעשות תחרות ריצה ביניהם בחוץ (זה שהימרנו עליו זכה), יש מה לכתוב.

לסיכום: הלאגר אנד אייל הוא מקום מפוספס, שקשה לי אליו להתחבר. אמנם יש בו מבחר בירות מרשים עם מחירים אטרקטיביים ביותר, אבל בכל השאר הוא חסר. המיקום במתחם המלאכותי, הבירות שלא מתחלפות (וחסרות גם IPAs), הנשנושים הלא מלהיבים, כשגם על הישיבה בחוץ בשעות הערביים החמות עדיין אין משהו שמקל. חבל, כי עם עוד קצת מאמץ ומחשבה, המקום היה יכול להיות אטרקציה אמיתית לכל מי שעובר בסביבה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – רק אם אתם באזור אפשר לבקר

עכברוש העיר מתמסחר?

אחרי יותר מ-11 שנים של בלוג הברים העצמאי הותיק בעיר, בהם ביקרתי וסיקרתי מאות ברים, בתי קפה, מסעדות ועוד, אולי הגיע הזמן?

לוותר ולהתמסחר?

המממ….

הגיע הזמן שגם אחרים יוכלו ליהנות מהידע והנסיון. ולכן עכברוש העיר משיק פעילות חדשה – סבב ברים אלטרנטיבי באזור שוק לוינסקי-פלורנטין שפורח בלילות.

במקום לצאת לבר המוני ומיינסטרימי בדיזנגוף או בשדרות רוטשילד, להידחק רק כדי לראות ולהראות, ולשלם יותר מדי על בירה סתמית ולא טעימה וגם במידה לא ראויה, בואו לגלות ברים אלטרנטיביים, איכותיים וייחודיים, בהם תוכלו לשתות בירות בוטיק באווירה טובה. כשתוך כדי תכירו עוד שלל אופציות מגניבות וטעימות לבילויים מכל הסוגים בשכונה, טרנדים, פיקנטריה ועוד.

מוזמנים להירשם לפעילות, לשתף ברשתות החברתיות ולהמליץ לחברים.

בתודה מראש

העכברוש

 

ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

  • היצע ומגוון בירותבביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
  • מחירבשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
  • אווירההביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
  • אוכלבשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
  • מבצעיםבביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
  • שירותבביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

ארה"ב 2017 (חלק ב') – עולים צפונה – מבשלות, בירות ועוד הפתעות

חלק א' – ניו יורק, הקל והמוכר

חלק ב' – עולם צפונה – מבשלות בירות ועוד

אז אחרי שהות קצרה בניו יורק, עליתי צפונה לבוסטון, שם נפגשתי עם הבעז"ב, שהגיע אף הוא במיוחד. לא התעכבנו ונסענו ישר צפונה עד שהגענו לפורטלנד, מיין – בה פורחת סצינת מבשלות הבוטיק -microbreweries, ואנו הגענו לאחת מהן – Allagash.

במרכז המבקרים של המבשלה יש פאב נחמד, שם מגישים טעימות בירה בחינם, ואפשר גם לרכוש מרצ'נדייס ולערוך סיור במבשלה.

 

על הסיור ויתרנו, אבל על הבירה לא, וקיבלנו 4 כוסות כל אחד עם בירות שונות של המבשלה, כפי שניתן לראות בתמונות. היינו צריכים לאכול גם משהו  אז הלכנו למשאית האוכל הקוריאני – מקסיקני שהיתה בחוץ, שם קנינו קערות אורז עם כל מיני תוספות שהיו סבירות.

השעה היתה עדיין שעת אחה"צ מוקדמת יחסית, אז נסענו לתוך העיירה אל Rising Tide Brewery. הבירה שם לא היתה בחינם, אבל בכל זאת הזמנו 4 בירות לטעימות, אותן חלקנו הפעם.

 

ליד המבשלה יש גם מרכז מבקרים של מזקקת אלכוהול מקומית – Maine Craft Distilling. הבעז"ב רצה להיכנס אז זרמתי. שוחחנו שם עם בחור צעיר שהסביר לנו קצת על המזקקה ועל בעיות המיסוי במדינה, טעמנו דגימות מכמה משקאות חזקים, והבעז"ב הזמין גם את הגרסה שלהם לבלאדי מרי.

השעה היתה אמנם רק קצת אחרי 5 אחה"צ, אך אחרי כל הטעימות הבנו שיש לנו כ-3 שעות נסיעה בגשם ליעד הבא, שאליו רצינו להגיע לפני החשכה, אז יצאנו לדרך. כשאני, שלא הייתי כבר תחת השפעת אלכוהול נהגתי, אל דאגה.

אחרי נהיגה רצופה וארוכה, הגענו בסביבות 20:30 אל העיירה בר הרבור, שנמצאת ב-Mount Desert Island, שם תכננו לטייל באכדיה נשיונל בפארק.

אחרי שהתמקמנו, יצאנו אל העיירה הקטנה בגשם, רק כדי לגלות שמרבית המקומות המומלצים לאכול בהם, מפסיקים להגיש אוכל ב-21:00, אז נאצלנו להסתפק באוכל בבר מקומי, שלא היו הרבה דברים טובים לרשום עליו.

בערב השני בבר הרבור לא חזרנו על אותה טעות והלכנו לאכול בשעה מוקדמת יותר ב Side Street Cafe. מהאוכל הטבעוני שם לא התלהבתי במיוחד (לפחות היה שם משהו). אך מה שנחמד שם (וגם בבר האירי בו הלכנו לראות אח"כ את המשחק) הוא מבחר הבירות מהחבית, לפחות כעשר במספר. כשרובן בירות בוטיק מקומיות (מהעיירה, ממדינת מיין או ממדינות אחרות באזור) ולא ממש מוכרות (חוץ מ Allagash ו Rising Tide אותן כבר יצא לנו להכיר קודם לכן), ואנו דאגנו להכיר עוד כמה מהן (אני למשל שתיתי בין היתר Blueberry Ale של מבשלה מקומית מהעיירה).

בין לבין מזג האוויר האיר לנו פנים ואנו טיילנו יומיים בפארק אקדיה המרשים. מה שאותי עוד יותר הרשים, זה שלמרות שבשנה יש בו המוני מטיילים, לא תמצאו בטבע זבל ושאריות של מבקרים, לצערי שלא כמו במדינתנו בה יש מקומות יפים אך בכולם תמצאו ניירות טואלט, מגבונים, שקיות ריקות של במבה וכדומה, בקבוקים ומה לא – הטבע במיטבו.

אחרי שסיימנו לטפס אל ההר הגבוה באי וחזרנו לרכב בדרך לא דרך, התחלנו לנסוע בחזרה דרומה לעבר פורטלנד שם תכננו לישון בלילה. בדרך עצרנו בקמדן – עוד עיירה קטנה נחמדה. שם אכלנו ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה אסייאתית איכותית – Long Grain, בה יש הרבה אופציות טבעוניות (וגם כאלו שלו), וקציצות אורז מטוגנות מעולות.

המשכנו דרומה עד שהגענו לפורטלנד. לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לבדוק כמה ברים בעיר, בה יש לא מעט כאלו יחסית לגודלה (כ-60 אלף תושבים, אם כי באזור המטרופוליטן שלה יש הרבה יותר).

הראשון היה ה The Thirsty Pig – בר בירות ונקניקיות, שמציע בירות מקומיות ואיכותיות ממיין. המקום שנסגר ב-22:00 באמצע השבוע היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מבירה איכותית (אני הזמנתי את ה Mason's Hipster Apocalypse) ואפילו מנקניקיה טבעונית טעימה עם כל התוספות כמו שאפשר לראות בתמונה.

 

 

לאחר מכן המשכנו לבר בסמטה ממול – Novare Res Bier Cafe. מקום גדול עם דק חיצוני, בו יש תפריט עשיר ביותר של בירות איכותיות מהחבית – למעלה מ-30, כשמתוכן 13 הן תוצרת מקומית, והיה די מלא יחסית ללילה רגיל באמצע השבוע. הבעז"ב הזמין בירה מיוחדת של המקום, בעוד שאני הלכתי על ה Allagash. הבירות היו טובות אך נרשמו קצת תקלות עם המזון (מנות שאזלו) וגם בסוף עם החשבון (המלצרית התבלבלה בינינו לשולחן אחר)

בבוקר שלאחר מכן עשינו את דרכינו בגשם בחזרה לבוסטון. בגלל היום הגשום ומזג האוויר הקר לא יצא לנו להסתובב בעיר יותר מדי.

כן הספקנו לאכול עסקית צהרים טעימה ומשתלמת במסעדת My Thai Vegan Cafe. כשאפילו הבעז"ב נהנה מהמנה שהזמין עם תחליף בקר מהצומח, אמר שזה כמעט אותו דבר והוא לא היה מרגיש בהבדל, אולי רק בגלל שזה אולי טיפה פחות כבד. הזמנו גם 2 עוגות שנראו טוב לקינוח. הציפוי שלהם היה טעים, אבל הן היו יבשות בפנים, ובדיעבד אפשר היה לוותר עליהן.

גולת הכותרת בבוסטון לא היתה המפגש האקראי והמהיר עם צ'ארלס בארקלי במעלית, אלא העובדה שיצא לי לפגוש את שאקיל אוניל בכניסה למלון, ללחוץ את ידו, ואפילו להצטלם איתו בזריזות בהסכמתו.

לפני משחק 5 של גמר המזרח – בוסטון מול קליבלנד, נכנסו לכמה ברים ליד האולם. גם בהם ניתן היה למצוא בירות מקומיות בתוספת מהסטנדרטיות (גינס – שעכשיו הפכה גם לטבעונית ולכן יכולתי לשתות ממנה, סמואל אדאמס וכו'), ואכלנו ארוחת ערב ברשת מקסיקנית לא מי יודע מה.

המשחק עצמו היה די חד צדדי (נגמר 30 הפרש), אך לפחות זכינו לראות את השחקן מס' 1 בעולם כרגע, ומהטופ 5 בכל הזמנים (לברון).

בשורה התחתונה: יש הרבה מה לעשות, לראות ולשתות במדינת מיין והסביבה. לחובבי הבירות לא כדאי לפספס את פורטלנד, כשגם לבוסטון כדאי להקדיש יומיים שלושה.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….