מבירה לבירה עד למיידל'ה – צריך לדעת לאן, עם מי, ומתי לצאת

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2018

מיקום: פלורנטין והסביבה, תל אביב

רקע היסטורי: הביר סטיישן (Beer Station) בפלורנטין, נפתח לפני שנה וקצת, והינו הסניף התל אביבי של הרשת שמציעה מבחר בירות נרחב מהחבית עם אופציה לבקבק הביתה. המיידל'ה הינו בר שכונתי ותיק בפלורנטין, דווקא לא ממש קרוב ללב העניינים שברחוב ויטל.

הסיפור: אחרי המלומד, לפטי, הספרותן, הפלפלית ואחרים, הגיע תורו של נטול הכינוי לחגוג יום הולדת עגול. נטול הכינוי אינו מאלו שחוגגים בגדול, לכן חיפשנו מקום בו יוכל לשתות את האדלווייס שהוא אוהב מהחבית במחיר טוב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל הביר שופ קצת לפני 21:30. הפעם היו חסרות 6 בירות מתוך ה-30 (ועדיין המבחר מרשים), כשהאדלווייס שכבר שתינו שם פעם לא היתה בנמצא. גם נציגי אלכסנדר שהיו שם פעם, כבר אינם. אולי זה סתם במקרה אבל לי זה נראה שיש התכנסות לבירות/מבשלות/יבואנים מסוימים (באסטרס, ג'מס, עמק האלה למשל) ולכן המגוון קצת ירד.

מכיוון שנטול הכינוי די בררן, הוא לא היה מעוניין בבירות החיטה האחרות שמגישים בביר שופ, אז הלכנו אל האגנס שברחוב הקישון. אמנם ידענו שאין אדלווייס, אך בכל זאת בדקנו את התפריט בו מחירים גבוהים יחסית (לביר שופ ודומיו). נטול הכינוי לא רצה להתפשר גם על הבלו מון, ומה גם שמשום מה עישנו שם שני חברה בפנים, אז המשכנו הלאה ללב פלורנטין.

כעבור מספר דקות הגענו אל הביר סטיישן. תפריט הבירות העשיר לא השתנה בהרבה מפעמים קודמות, יש גם בירות שלא מופיעות בו אך עדיין קיימות (אולי הן פשוט מתחלפות, אחרת לא ברור למה לא להוציא תפריט מעודכן). יש בירות ויש מחירים טובים (האוכל סטנדרטי), רק כמו תמיד, אין כמעט מבלים, חוץ מהחתול שמצא לו מקום קבוע ומנמנם לו שם בנעימים.

אדלווייס היתה, אז התיישבנו שם. נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס כמובן (22 ש"ח), אני התלבטתי ובסוף הזמנתי שליש ערבה (פחות מ-20 ש"ח, שכחתי את המחיר המדויק) – בירת בוטיק ישראלית חדשה ולא רעה, ואילו לפטי, שהזדקן ב-30 עד 40 שנה הזמין רק סודה (כדי לא לערבב עם הכדורים).

במקום נוספו גם מסכים גדולים בצדדים (כנראה מימי המונדיאל), עליהם רץ מצעד להיטים כלשהו של MTV, ובו היו גם נציגים ישראלים (רוני דלומי ואחרים). במצעד הזקנים המקומי זכה הראשוני, שלמרות שהוא גר בטווח הליכה, החליט להישאר בבית בגלל השעה (22:00).

כשסיימנו את הבירה החלטנו לחפש מקום אחר בסביבה, כשבחשבון (40 ש"ח עד כמה שזכור לי) קיבלנו הנחת חבר על הצבירה מהפעם שעברה.

המשכנו אל המיידל'ה (פלורנטין 40), בצד השני של הרצל, שם ביליתי לאחרונה לפני כמה שנים טובות. במקום היו רק כמה מבלים בחוץ על הרחוב, כשבפנים, למרות העיצוב המזמין, היה ריק, אך בכל זאת בחרנו להישאר והתיישבנו על הבר.

מהחבית יש 6 בירות – 3 סטנדרטיות (קרלסברג, הוגארדן, טובורג) ו-3 מיוחדות (אלכסנדר, לופולוס בראון ובלונד). נטול הכינוי ואני טעמנו שנינו מהלופולוס בראון החזקה (הבלונד נגמרה), אך בחרנו להזמין דברים אחרים – הוא הוגארדן גדול (32) ואני אלכסנדר בלונד קטן (26). בניגוד אליהם אני לא אכלתי בבית לפני כן, אז שאלתי את הברמן איזו מנה כדאי להזמין מהמבחר הטבעוני העשיר מומלץ להזמין – טורטייה מהטבע (28) הוא אמר, וכך עשיתי.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק בריטי בעיקר בסאונד מצוין, ואנו לגמנו את הבירה באיטיות כשנטול הכינוי שוב סיפר לנו על תוכניותיו לפרוש בעוד 10 שנים.

הטורטייה, אותה הזמנתי עם צ'יפס, היתה טעימה ומשביעה, המלצה טובה.

לקינוח רציתי להזמין לכולנו טראפלס טבעוני (8), אך היה רק אחד, אז רק אני נהנתי משוקולד דחוס מתוק עם קצת מליחות. ממש לפני שסיימנו נכנסנו פנימה הטבח עם עוד כמה מבלות, ושאל אותנו אם יפריע לנו שיעשנו בפנים (לפחות פה הם שואלים בניגוד למקומות אחרים). אמרנו שכן, אבל בכל מקרה שאנחנו הולכים עוד מספר דקות.

אחרי ששילמנו את החשבון התחלנו ללכת בחזרה צפונה אל אזור שוק לוינסקי. בדרך חלפנו ליד מקום שנראה מעניין אותו לא יצא לי עדיין לראות לפני כן – וינטאג' (פלורנטין 55). הלכנו דרך הרחובות השקטים עד שהגענו אל הביר בזאר בזבולון. קניתי Six Mix הביתה, כשגם שם נראה שצמצמו את מבחר המבשלות/בירות שאותן הן מציעים.

לסיכום: כשיוצאים עם חברים לסבב ברים, צריך לדעת עם מי לצאת, לאן לצאת וגם באיזה יום לצאת. לכל המקומות שביקרנו בהם יש פוטנציאל טוב, חבל שחלקם קצת מזייפים או שפשוט אין מבלים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לביר סטיישן עדיין כדאי לבקר בגלל המבחר והמחירים

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למיידל'ה – אפשר לבקר, אולי עדיף כשמלא יותר

מודעות פרסומת

תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

ביר שופ – סימני שחיקה?

זמן: יום ראשון בלילה, פברואר 2018

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי: הביר שופ – Beer Shop, מקום לבירות איכותיות שאפשר גם לקחת הביתה בבקבוקים היישר מהחבית, נפתח בקיץ 2017, כשיש לו גם אח בכור ותיק יותר בנתניה.

הסיפור: עקב נסיבות משפחתיות עבר כמעט חודש מאז שיצאתי לבלות (אם לא מחשיבים ארוחת ערב באוזריה ובירה קצרה בביר בזאר בלוינסקי מטעם העבודה).

המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם) הגיע לביקור קצר בארץ והציע לי לצאת לבירה ספונטנית ולאחר שסיימתי את כל הסידורים והארגונים קבעתי איתו בביר שופ, בו אנחנו מבלים לא מעט, אך הוא עדיין לא ביקר בו.

הגעתי אל האזור בסביבות 22:00, כשבדרך על רחוב הרצל, שמתי לב שנפתח המתחם המדובר של M&R (בראסרי וכו') בהרצל 16 (לפני יותר מעשור פעלה שם המעליה – ע"ש המעלית הראשונה של תל אביב), שכולל בית קפה, בר ומסעדה – דיסקו טוקיו. נכנסתי פנימה להתרשמות קצרה מהמקום שנראה מזמין והיה מלא במבלים, נחזור אליו מתישהו בשבועות הקרובים.

משם המשכתי אל הביר שופ, שהיה קצת מנומנם יחסית. המתאמן הלוגם וחברו הנמר, כבר ישבו בפנים ליד החלון אך לא הזמינו עדיין לשתות.

איני יודע מה הסיבה אבל מהמאגר הגדול של 30 בירות, היו הפעם חסרות 5 לפחות. האצן והנמר טעמו מהבאסטרס סטאטוט ומהסיידר שלהם ומכיוון שהגיעו כבר אחרי סיבוב בקאב קאם הזמינו חצי מהראשון לחלוק (20 ש"ח), ואילו אני הזמנתי כרגיל חצי אלכסנדר/מיקלר גרין גולד (21).

לגמנו לאיטנו מהבירות הטובות, כשדסקסנו על המצב בארץ ובארה"ב, והנמר שיתף אותנו בתעמולת הווטסאפ והסרטונים שאביו מקבל באופן שוטף כחלק מתעמולת הליכוד (ידעתם שזהבה גלאון נחקרה במשטרה 13 שעות? למה על זה לא מדווחים בחדשות? אולי כי זה היה לפני יותר מ-15 שנה…)

הנמר פרש כעבור זמן מה, וגם אני והלוגם לא נשארנו הרבה אחריו. בדרך חזרה עברנו שוב במתחם של הרצל 16, שעדיין המה.

לסיכום: גם מבחר של 20-25 בירות מהחבית במחירים נמוכים זה טוב, אבל נקווה שרק נפלנו על ערב שכזה שבו חסרות האחרות ולא שחיקה (כמו הלוגו שעל הכוס), שהיא סימן לבאות.

אין עדכון לדירוג של עכברוש העיר, שגם אחרי עשור לא מראה סימני שחיקה

ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

  • היצע ומגוון בירותבביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
  • מחירבשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
  • אווירההביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
  • אוכלבשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
  • מבצעיםבביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
  • שירותבביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

אוגנדה – אלטרנטיבה מתאימה?

זמן: יום חמישי בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: סמטת בית הבד 5, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב אוגנדה (Uganda), האח הקטן של הפאב מירושלים, נפתח לפני כ-6 וחצי שנים בדרום העיר. אחרי 3 חודשים הוא נשרף, אך נפתח מחדש מספר חודשים לאחר מכן.

הסיפור: ניימן הגיע לביקור בארץ וקבענו להיפגש בדרך יפו פינת נחלת בנימין כשמשם כבר נמשיך לבר מתאים. מה זה בר מתאים? אתם ודאי שואלים, כשמדובר בניימן, אושיית ברים ופאבים בוורשה, ברלין ותל אביב, התשובה לא פשוטה כמו שחושבים.

בתור התחלה חשבתי שננסה את האוגנדה, בר אלטרנטיבי/היפסטרי בו לא יצא לי להיות עדיין אחרי שנשרף ונפתח מחדש. הגענו אל המקום קצת לפני 22:00, ניימן מצא בקושי חנייה לאופניים, ואנו ניגשנו אל הבר. לא הרבה השתנה בו מאז הפעם האחרונה שביליתי בו, בר קטן ואזור ישיבה לא גדול בפנים, כשרוב המבלים בחוץ יושבים.

נכנסנו פנימה להזמין בירה ישירות מהבר, שלפחות חוץ מהספאטן (האיכותית ביותר לדברי ניימן, שכנראה התלוצץ), והגולדסטאר הלא משהו הישראלית, הוסיפו לפחות גם שפירא מהחבית.

אני הלכתי על חצי שפירא (32 ש"ח) והוא על הגולדסטאר המקומית (28). חיפשנו מקום לשבת בחוץ אבל לא היה כזה, אז התיישבנו בשולחן קטן ליד הבר בפנים.

ברקע התנגנה לה מוסיקה אלקטרונית, כשבעוד אנו שותים, החל להתמלא במבלים גם החלק הפנימי.

כשסיימנו את הבירות לא ראינו סיבה מיוחד להמשיך ולהישאר שם, וניימן שמח להצעתי לעבור אל הביר שופ ברחוב המקביל, שם אפשר לשתות בירה טובה ובזול.

בביר שופ, כל הספסלים בחוץ היו מלאים, ואנו התמקמנו על הבר בפנים. המקום לא השתנה בהרבה מהביקור הקודם, אבל קצת התייקר כשמחירי הבירות עלו בכמה שקלים (עדיין זול מאוד) והזיתים, שחולקו בחינם, עכשיו 4 ש"ח עולים. נראה היה ששני אנשי הצוות לא עומדים בעומס המבלים כשאנשים חיכו לא מעט זמן לבירות והכוסות הריקות נערמו בערימות.

המתנו בסבלנות מספר דקות לפני שהזמנו שנינו חצי אלכסנדר מיקלר גרין גולד (21), ומכיוון שלא אכלתי קודם הזמנתי גם נקניקיה טבעונית, שנאמר לי שאצטרך לחכות עד שתתחמם כ-20 דקות.

שתינו לאיטנו את הבירה הטובה, כשהמקום נשאר מלא כשהיה. כעבור זמן מה הודיע לי הברמן שהלחמניות אזלו ולי לא היתה עם זה בעיה. הנקניקיה הוגשה לי חתוכה, עם כל התוספות, וקיבלנו גם צלוחית זיתים הפעם בחינם.

ישבנו שם יותר משעה, עד שאליי הצטרפו הטרמפיסטית לשעבר (למי שעוקב עוד מתפוז מההתחלה) ובן זוגה, כשאז ניימן נטש. נשארתי איתם עוד זמן מה, עד שהשארתי אותם ליהנות לבדם עם מאנצ'יס ובירה טובה.

לסיכום: כנראה שאוגנדה זו לא אלטרנטיבה מספיקה. אולי המוסיקה עוד יכולה להחשב טובה, אבל כל השאר סתמי ואפילו הבירה לא זולה. היום יש מקומות טובים יותר בסביבה, להיפסטרים ולאלו שלא, הביר שופ לדוגמא.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאוגנדה – אם אתם לא היפסטרים אפשר לוותר

Beer Shop – Take 2

זמן: יום שני בלילה, ספטמבר 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, מקום לבירות איכותיות שאפשר גם לקחת הביתה בבקבוקים היישר מהחבית, נפתח לפני כחודשיים ביהודה הלוי בתל אביב היכן ששכן לפני כן הבודהה בורגר ז"ל (ראו אזכור גם בהמשך).

הסיפור: סוף סוף התפנה לו הסטודנט העמוס, מעכשיו הכוכב העולה, ויצאנו לחגוג לראשונה בביר שופ יחדיו, בו כבר יצא לי לבלות לפני כן בלעדיו.

הגענו לאזור קצת אחרי 21:30. הכוכב העולה היה רעב (וגם אני), אז קפצנו קודם לרחוב לבונטין, שם לקחתי אני משולש פיצה טבעוני וטעים בחתול הירוק והוא לקח בוריטו בטאקריה טייקאווי (ליד פינת רחוב החשמל), שהיה רק סביר לטעמו.

משם עשינו פעמינו אל הביר שופ. בניגוד לדיווחים של חבר שהיה שם בחמישי בערב שבוע לפני כן, המקום לא היה ריק ואף די מלא יחסית לאמצע השבוע, כשאנו התיישבנו על הבר שבפנים.

חלק מהבעיות שנתקלתי בהן בעבר עם מקומות שמציעים מגוון רחב מאוד של בירות, היא שאחרי זמן מה חלק מהברזים מפסיקים פתאום להיות זמינים או שהבירות לא מתחלפות. לשמחתי זה לא המצב בביר שופ, כשהפעם בהיצע הנרחב היתה גם הבירה המיוחדת של מיקקלר ואלכסנדר – גרין גולד, ממנה הזמנו שנינו חצי במהירות (19 ש"ח בלבד!).

מאז הביקור הקודם הוסיפו לתפריט גם  מנה של נקניקיה טבעונית – של הבודהה בורגר, שאמנם כבר אין מקום שכזה בעיר, אך הוא עדיין מייצר חלק מהמוצרים ומוכר אותם לבתי עסק ואחרים. מכיוון שמשולש הפיצה לא השביע אותי, הזמנתי גם אותה.

כעבור כמה דקות הבירה נמזגה לנו בכוסות מתאימות, כשאיתה קיבלנו גם צלוחית זיתים. הבירה (IPA). זו לא איכזבה והיתה מצוינת מכל הבחינות. כשהנקניקיות סיימו להתחמם, קיבלתי את המנה שלי בלחמניה עם כל התוספות (קטשופ, חרדל, כרוב, חמוצים), כשזו היתה משביעה וטעימה.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק פחות מוכרת מהפעם הקודמת, אבל בהחלט נעימה לאוזן, כשנראה היה שקהל המבלים בחוץ ובפנים די מרוצים.

גם אנחנו היינו מרוצים אז החלטנו להזמין רבע נוסף כל אחד. אני הזמנתי רבע IPA עם חוצפה של באסטרס (13), שאת הסיידרים שלהם העכברושית מאוד אוהבת, והכוכב העולה הזמין רבע המכוערת של רונן (13).

ה-IPA של הבאסטרס די אכזב, במיוחד יחסית לאלכסנדר גרין גולד, כשהיה תוסס מדי, או כפי שהגדיר זאת הכוכב העולה – בירה שלא החליטה אם היא משקה מוגז או בירה, בפעם הבאה עדיף לטעום קודם.

ביחד עם סודה לדרך שהזמין הכוכב העולה, החשבון יצא 92 ש"ח בלבד, כשלקחנו גם כרטיסיה (של בקבוקים לקחת הביתה) לפעם הבאה.

לסיכום: גם בטייק 2, החוויה הכוללת (בירות, מחיר, מוזיקה, אוכל, אווירה) בביר שופ היתה מוצלחת מאוד, שרק ימשיכו כך ואנו נמשיך לחזור לעוד טייקים ובירות.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, שת"פ לגבי אוכל (החתול הירוק, טאקריה טייקאווי) יוסיף עוד יותר

ביר שופ (Beer Shop) – הבירה מרימה ראש!

עכברוש העיר ממליץ!

זמן: יום חמישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, נפתח לפני פחות מחודש ברחוב יהודה הלוי 21 (היכן ששכן בעבר הבודהה בורגר ז"ל).

הסיפור: על הביר שופ, בר שמציע 30 בירות מהחבית ואפשרות לקחת הביתה בקבוקים מהחבית, שמעתי לפני כמה חודשים, וחיכיתי רק שיפתח הסניף החדש שלהם בתל אביב.

לפני כ-3 שבועות זה קרה, ואני כבר רציתי ללכת, אבל חיכיתי לסטודנט הלא צעיר (לשעבר התעשיין הצעיר וכו') שיואיל ויפנה מזמנו לצורך כך.

אחרי שהבנתי שכנראה זה לא יקרה בקרוב, ואחרי שהייתי בביר סטיישן בפלורנטין יומיים קודם לכן, קבעתי עם הראשוני לצאת לבירה, כשהביר שופ נבחר כיעד.

הגענו אל הבר בסביבות 21:30, בחוץ יש כמה ספסלים ארוכים (מחציתם היו תפוסים), ובפנים קיר לבנים עליו מפורטים כל סוגי ומשפחות הבירה למיניהן, בר ארוך (ללא מקומות פנויים), ומאחוריו גולת הכותרת – קיר עם 30 ברזי בירה, מעליהם לוח עליו מפורטים כל הבירות (ייצוג יפה לכל הסוגים, כולל מבחר בירות בוטיק ישראליות), אחוזי האלכוהול, הגדלים (רבע, חצי וליטר) והמחירים (ממוצע של 20 ש"ח! לחצי) – התמונה מסבירה יותר טוב מהמילים.

  

בנוסף יש גם מנצ'יס, נקניקיה בלחמניה וטונה אדומה, לא משהו מספק אם באתם רעבים (עדכון – הוסיפו גם נקניקיה טבעונית!).

עם כזה מבחר, קשה להחליט מה להזמין. מכיוון שלא באנו מוכנים לערב שתייה ארוך, החלטנו לשתות ברבעים כדי לטעום כמה סוגים. לסיבוב ראשון הזמנתי רבע Rouge Hazelnut Brown אותה לא ראיתי עדיין בארץ מהחבית (17), כשהראשוני התלבט בין בירות החיטה השונות ובסוף הזמין רבע אדלווייס (12).

הבירות נמזגו לנו בכוסות ממותגות של המקום, כשאנו שתינו אותן בהנאה מרובה ליד החלון. עם הבירה קיבלנו בחינם גם זיתים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק בעיקר משנות ה-90, והמקום התמלא בינתיים כולו במבלים.

לסיבוב השני הזמנתי רבע פיניקס של הדובים (13), כשהראשוני נשאר באותו סגנון עם רבע אלכסנדר חיטה (12), כשטיולים מתוכננים לחו"ל היו שוב עיקר השיחה.

החלטנו להסתפק הפעם בזאת, יהיה עוד מספיק בפעמים הבאות. משם לקחתי את הראשוני לאכול פיצה טבעונית איכותית לא הרחק משם בחתול הירוק (לבונטין 7).

בדרך חלפנו ליד ARIA, שם היתה התקהלות בחוץ של פפראצי ומבלים, עוד אירוע של סלבריטאים, כשבאותו זמן הצטלמה עינת ארליך שלפחות מרחוק נראתה צעירה מאוד יחסית לגילה (שנה הבאה 50).

לסיכום: ככה נראה בר של בירות (גם בחו"ל) – מבחר של 30 בירות איכותיות ומגוונות מהחבית, במחירים משתלמים, עם טייק אווי מהחבית בבקבוקים, מועדון חברים ומבצעים, מוזיקה, ועוד עם אווירה בשביל המבלים.

אם עד לפני קצת יותר מחצי שנה נראה היה שמספר המקומות לבירה טובה בעיר רק הולך ומצטמצם, עם הפתיחה של הסניפים החדשים של הביר בזאר ואגנס באזור לוינסקי, והצטרפותם של סניפי הביר סטיישן והביר שופ, שהגיעו מחוץ לעיר, כשכולם עוד בטווח הליכה של עד כ-10 דקות אחד מהשני, אפשר בהחלט לקבוע שהבירה שוב מרימה ראש, ולצאת לסבב ברים באזור.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, חסר רק איזה שת"פ עם משהו ליד לגבי אוכל ושיביאו Freshly Squeezed IPA!