הרבה חדשות ללא בשורות

 זמן: שני בלילה, מאי 2024

מיקום: שוק לוינסקי וסביבתו, תל אביב

רקע היסטורי: עד לפני 5 שנים היה אזור שוק לוינסקי וסביבתו הקרובה סוג של מתחם בילוי אלטרנטיבי/מחתרתי לעומת ההמולה המיינסטרימית של פלורנטין. בשנים האחרונות, עם הפיכתו למדרחוב, פתיחת פארק המסילה הסמוך ועוד, הפך לאזור בילוי אטרקטיבי ועמוס לרוב, בימים וגם בלילות, כשמקומות בילוי נפתחים ונסגרים בו חדשות לבקרים.

הסיפור: פסח וכל מה שכרוך בו חלפו ועברו, הגיע הזמן לקבוע לבירה עם לפטי ונטול הכינוי, כשעבר זמן רב מדי מהפעם האחרונה בה נפגשנו שלושתנו יחדיו.

החלטתי הפעם לצאת לאזור שוק לוינסקי, לבדוק כמה מקומות ישנים ו/או חדשים לידם חלפתי בחודשים האחרונים.

נטול הכינוי ואני הגענו לאזור קצת לפני 21:00, כשחשבתי להתחיל בסיבוב ראשון של בירה זולה, בבירה ב-15 ש"ח בסמטת השוק שם לא הייתי זמן רב. כשהגענו אל המקום גילינו שהבירה קצת יותר יקרה (18-20 ש"ח), לא נורא, רק שכמעט כל הבירות מהחבית שם לא היו זמינות, אז אין באמת בחירה, לפחות לא באמת בבירה טובה.

חתכנו משם למדרחוב, שם בחנות היינות המוארת מדי מאנו וינו, אפשר גם לשבת בחוץ עכשיו ולשתות. לפחות הוסיפו פרגולה כך שעכשיו זה מאיר פחות.

חלפנו ליד הפינה בה שכן עד לא מזמן סניף של הגולדה שנסגר לשמחתי. מה שהוביל אותי לדיון עם נטול הכינוי על למה הם לא משהו (מתוק ויקר מדי), ולמה באופן כללי רשתות שמשתלטות על המרחב העירוני זה לא דבר חיובי.

המשכנו במעלה המדרחוב שם נפתח בפינת נחלת בנימין טוסט לוינסקי במקום בר היין rehab, ובהמשכו גיליתי עוד בית אוכל חדש – "הקטן", שנראה קצת מפונפן.

משם פנינו שמאלה אל רחוב החלוצים, כשלקראת סופו חלפנו ליד ה"בר-אילן",  שנחשב אולי לפאב המקומי לפי מה שקראתי, אך נראה קצת מקום זקן מדי אפילו בשבילנו.

נטול הכינוי התחיל לאבד סבלנות כהרגלו (צריך לתת לו קודם לשתות ואז להסתובב), אז משם המשכו במורד דרך יפו אל המקום שאליו תכננתי שנלך לסיבוב שני.

בדרך, במעבר שמוביל מדרך יפו לסמטת השוק, מצאתי עוד מקום חדש שלא הכרתי – Riha HiFi, סוג של בר יין מבית פיצה LILA, שלא הספקתי לתהות על קנקנו.

מרחוב הרצל ראיתי מרחוק מקום חדש בסמטת בית הבד, אך נטול הכינוי כבר היה לחוץ מדי שנגיע כבר אז הלכנו משם ישירות אל הבירה בר – Beera Bar, שנפתח לפני קצת יותר מחודש במקום הביר שופ, בו כבר הספקתי לשבת ולשתות.

לבר, שהיה די רגוע (לא שבד"כ הוא רועש ותוסס), התווסף תפריט אוכל מצומצם, אפשרות ליין, בירות בפחיות מהמקרר וגם סוג של הפי האוור – 1+1 עד 19:44. דווקא בגזרת הבירות מהחבית הוא קצת התדרדר – כשלעומת הפעם שעברה אז היו בו 18 בירות זמינות מתוך 24 ברזים, הפעם היו רק 14 זמינות. גם זה עדיין טוב, אבל תמיד נשמח לעוד.

נטול הכינוי הזמין חצי ארדינגר (33 ש"ח) במהרה. אני הלכתי שוב על ה Hazy Delivery של Pinta שטעמה לי בפעם שעברה (36 ש"ח ל-400 מ"ל), ומנת נאצ'וס לנשנש יחד איתה (27).

התיישבנו בשולחן בחוץ עם הבירות וחיכינו ללפטי שטען שהגיע ברכבת הקלה מהבקעה שיצטרף אלינו. עוד לפני שהגיע קיבלנו גם את הנאצ'וס שהיו די סתמיים ויקרים יחסית לגודל הקערה.

כשסוף סוף לפטי הצטרף, דווקא לא הזמין אף הוא חצי ארדינגר אלא את החיטה הבלגית (33), ויכולנו לשבת לשתות את הבירות כולנו בכיף, כשדיברנו על עבודה, חופשות, תוכניות לקיץ ועוד.

כשסיימנו את הבירות התלבטנו האם להמשיך לסיבוב נוסף, אך החלטנו בסופו של דבר לוותר.

בדרך חזרה, עברנו שוב ליד סמטת בית הבד, שם עצרנו הפעם לבדוק מהו המקום החדש. התברר שזהו הלאבה – Lava, סוג של מזללה איטלקית עם ריח טוב ומחירים יקרים, של זה המכונה ה"פסטה נאצי", שאינו מתחייב ללוחות זמנים.

LAVA – תפריט

לסיכום: לא מעט מקומות חדשים נפתחו בשוק וסביבתו בחודשים האחרונים. אך כמו במשדרי החדשות, גם מערב זה לא יצאנו עם בשורות מעניינות, אולי בפעמים הבאות.

לגבי הבירה בר שכבר חגג יותר מחודש. בינתיים לא נראה שהוא שדרוג או תחליף הולם של הביר שופ, גם כאן נמשיך לחכות.

3 כוכבים לבירה בר – אפשר לבקר,  כדאי אם אתם מחפשים מבחר קצת שונה וגדול יותר של בירות מעניינות.

Beera Bar – המקום החדש

 זמן: שלישי בלילה, אפריל 2024

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. BEERA Bar Tel Aviv, בירה בר תל אביב נפתח בתחילת השבוע, במקום הביר שופ ששכן שם בשש וחצי שנה האחרונות (ולפניו הבודהה בורגר למי שזוכר) ע"י חברה מרמת גן הפועלים בתחום הבירות ומייבאים בירות שונות לארץ, ומפעילים גם בר וחנות בירות באותו שם בריגא, לטביה.

הסיפור: רק ביום שישי האחרון היינו באירוע הסגירה של הביר שופ וכמובטח כבר קבעתי למפגש בבירה בר החדש עם הירושלמי, המלומד והחולוני המעופף, שהגיע הפעם לביקור האביב  שלו מאמסטרדם (בביקור החורף היינו בגוגיס).

הירושלמי ואני הגענו אל המקום קצת אחרי 21:30, כשמפינת הרצל כבר אפשר לראות חלק מהשינויים שנעשו – הלוגו המואר של הבר החדש מעל ושולחנות עגולים קטנים במקום אלו הגבוהים שהיו שם לפני כן בחוץ.

גם בפנים בוצעו כמה שינויים – הטבלה המחזורית של הבירה הוחלפה בציור קיר צבעוני, הברזים והבר עדיין במקום, אך מעליהם תפריט הבירות עבר שינוי ללוח ירוק נפרד לכל ברז, כשעכשיו אמורות להיות בו 25 בירות מהחבית בסה"כ. את תפריט הבירות והביקורות עליהן אפשר למצוא גם בדף של המקום באתר של Untappd.

BEERA Bar (בירה בר) – תפריט הבירות החדש

שאלתי את הברמן הצעיר (שעבד שם בביר שופ גם כבר כמה שנים) אם יהיו בסוף גם 30 בירות מהחבית, כמספר הברזים. הוא ענה לי שלא, כשלדבריו שום בר לא צריך באמת יותר מ-25 ברזים.

חידוש נוסף במקום הוא הבירות של מבשלת הבוטיק Pinta הפולנית (אותה הכיר ואישר גם הקורא ניימן שמתגורר בוורשה), כשהירושלמי ואני התלבטנו עם הברמן מה מהן כדאי להזמין – בסוף הלכנו שנינו על Hazy Delivery בכוס של 400 מ"ל (36 ש"ח), כשהזמנו גם מאנצ'יס לנשנש (20 ש"ח לשלישייה) ופיצה (44) עם תוספת בצל (4) לירושלמי (בהמשך צפויים להיות עוד מאכלים ונשנושים).

באנו להתיישב בחוץ כשאלינו הצטרף החולוני המעופף, לו הזמנתי חצי מלכה אדמונית (33) והשקנו לחיים. חילקתי לחברים גם מאפינס הפתעות טבעוני שהכנתי בבית, כשאחר כך ניסינו לשכנע את החולוני שיש בו גם הפתעות מיוחדות אותן הוא עדיין לא ניסה אצלו בעיר (כמו בסצינה בסרט הקאלט יורוטריפ – שווה צפייה למי שלא מכיר).

ה-Hazy Delivery היתה טובה מאוד, IPA איכותית, עסיסית ופירותית, שהחסרון העיקרי שלה היתה שנגמרה מהר מדי (מקווה שיוסיפו גם קנקנים).

בעוד אנו לוגמים ומנשנשים סיפרתי לחברים בין היתר על סרט שראיתי בטלוויזיה בשבת עם העכברושית – דפיקה בדלת עם קיאנו ריבס, ממנו היא קצת הזדעזעה – אל תתפתו להצעות מפתות זו המסקנה.

המלומד, שאחרי שהתלונן שמאוחרת לו מדי השעה, הגיע רק אחרי 22:00 והצטרף אלינו לשולחן. הוא הזמין חצי Volfas Engelman Blanc – בירת חיטה בלגית (33), שהיתה לו קצת פחות טעימה משציפה – עם טעם לוואי של לימון לדבריו.

המשכנו לסיבוב שני הפעם של Vocation Hop Skip and Juice, הירושלמי ואני עם 400 מ"ל (36) והחולוני עם רבע ליטר בלבד (32, לא ברור למה ההבדל במחיר כל כך קטן).

תוך כדי ניגשתי לשוחח קצת עם מקלאגר, שהגיע אף הוא עם חבר גנרי למקום, ושתה לו שפאטן "IPA".

הבר נשאר די רגוע, כשחוץ מחבורת נשים לא צעירות, שהתיישבו ונראו פחות שייכות, לא קרה בו יותר מדי – בשבילנו גם זה טוב.

לקראת 23:30 ביקשנו את החשבון, וכששילמנו אמר לי הברמן שבימים הקרובים יווספו גם הבירות החסרות.

המשכנו משם רגלית צפונה על הרצל. בשביל החולוני נכנסנו אל בית המעליה (המעלית הראשונה של תל אביב שחוגגת 100 השנה), שם שוכן היום ההרצל16 עם החצר האנגלית היפה. משם הלכנו עוד קצת אל האוטלו בפינת לילנבלום וסיימנו את הערב עם גלידה טובה וזכרונות מהימים שרצנו 2 ק"מ בפחות מ-7 דקות.

לסיכום: כמו קודמו גם המקום החדש של ה BEERA Bar מציע מבחר יפה של בירות בוטיק איכותיות באווירה תל אביבית נינוחה, אך עדיין מוקדם להגיד אם גם הוא יהפוך בשבילי לסוג של ברירת מחדל באזור כפי שהיה הביר שופ לפניו.

אין דירוג בשלב זה בסולם עכברוש העיר, נשוב לביקור חוזר בקרוב

ביר שופ (Beer Shop) – סוף תקופה

 זמן: יום שישי בצהרים, מרץ 2024

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח הצעיר של הביר שופ המקורי בנתניה (שגם בו יצא לי להיות), נפתח בקיץ 2017 ברחוב יהודה הלוי 21 (היכן ששכן בעבר הבודהה בורגר ז"ל).

הסיפור: מאז שנפתח אי אז בשנת 2017, הביר שופ, על 30 ברזי הבירה מהחבית שיש בו, היה אחד מהברים המועדפים עלי בעיר. ביליתי בו עם חברים שונים לא מעט לאורך השנים, כשבנוסף היה המקום אחד מהתחנות בסבב הברים ובירות הבוטיק של עכברוש העיר (יחד עם האגנס והביר בזאר בשוק לוינסקי ז"ל) בשנה שלפני לפני הקורונה, כך שיצא לי להביא אליו ולשתות בו עם מאות אנשים, ואני לא מגזים.

לכן, כששמעתי שהמקום עומד להיסגר בשישי שבוע שעבר, הייתי חייב לקפוץ אליו עוד פעם אחרונה. מכיוון שלא היה לי שום ערב פנוי בשבוע זה (באחד מהם כבר קבעתי לדייט עם העכברושית כשהלכנו לסיינה – בר יין איטלקי חדש בירמיהו דיזנגוף), הצעתי לחברים להיפגש שם בשישי בצהרים, כשלאותו יום תוכננו בו גם חגיגות הפרידה.

רובם לצערי לא יכלו (אחד מהם רשם לי ששישי זה יום לסקס – סידורים, קניות וספונג'ה), אבל לשמחתי המהגר יכל, כך שקבענו ללכת יחדיו, כשאראה כבר אח"כ מי עוד יוכל להצטרף.

השעה היתה קצת לפני אחת בצהרים, כשעשינו דרכנו רגלית על יהודה הלוי אל עבר הבר. ברחוב, בו לא היתה תנועה רבה של אנשים בימי העבודות של הרכבת הקלה וגם בשנים שלפני כן, היו דווקא הרבה הולכי רגל בשעה זו. יחד עם פארק המסילה הסמוך, נראה שעכשיו זהו אזור לא רע להסתובב בו רגלית.

הביר שופ עצמו, היה נראה די מנומנם, אמנם היו בו כמה אנשים בשולחנות שבחוץ, אך למעט ה-DJ שניסה לארגן לעצמו עדיין את העמדה, לא נרשמה במקום תכונה מיוחדת יחסית למסיבת הפרידה.

הטבלה המחזורית של הבירה

גם הברזים בפנים לא היו הפעם בתפוסה מלאה, כשרק כשני שליש מתוכם היו זמינים (עדיין מדובר בכמעט 20 בירות שונות וטובות), כשלכבוד המסיבה החצאים היו במחיר של שלישים.

30 ברזים! בדרך כלל הרוב היה זמין

המהגר הזמין חצי פרנסיסקאנר ואני חצי מלכה אדמונית והזמנו גם זיתים ומאנצ'יס לשולחן לנשנש.

התיישבנו בשולחן בחוץ, כאשר לא עברו כמה דקות וקיבלנו את הבירות והזיתים, כשאת המאנצ'יס, שעוד לא קיבלנו, ביקשנו להחליף לאפונת וואסאבי. אין כמו בירה קרה וטובה בשישי בצהרים, כשאת הזיתים נאלצנו להחזיר מכיוון שהגלעינים שלהם התפרקו (כנראה היו דפוקים מדי).

בינתיים ניסינו להבין מאחד העובדים במקום, למה המקום נסגר ומה יהיה במקומו. מסתבר שהבעלים של הביר שופ פשוט מכרו את הבר לקבוצת יזמים מרמת גן, שמפעילים בר (או ברים) בריגה (לטביה) וחיפשו מקום מתאים בתל אביב. הסניף בנתניה של הביר שופ ימשיך יעבוד ואילו הבר החדש, שאמור כבר להיפתח, יקרא כנראה "בירה בר" ויציע גם כן מבחר בירות גדול כמו קודם לכן, בדגש על IPA לדבריו, כך שנראה שלא הרבה צפוי להשתנות ואף הוא ימשיך שם לעבוד.

בעוד אנחנו ממשיכים לסיבוב שני, אני הפעם עם חצי Punk IPA של ברודוג, הצטרפו אלינו לשולחן המכור המשותף ובת זוגו חברתה הטובה של העכברושית (שמכיוון שלא הופיעה בבלוג כבר שנים מאז ימי תפוז כבר שכחתי את הכינוי המקורי שלה), שקנו בדיוק טרנזיסטור! שיהיה בבית. ערכתי ביניהם לבין המהגר היכרות (למרות שכבר נפגשו פה ושם בעבר באירועים משותפים כנראה) והסברתי להם את הקשר המשותף שלהם לכוכב התאילנדי.

הם גם הזמינו חצי כל אחד (מלכה אדמונית לה, ברודוג Punk IPA בשבילו), כשהמהגר סיפר להם את קורותיו בארצות הגולה (מאירלנד, דרך ישראל לאוסטרליה ותאילנד עד תל מונד) וכיצד גורלנו היה יכול להיות הפוך דווקא.

תוך כדי ה-DJ הצליח לחבר את המחשב לרמקולים כמו שצריך והתחיל לתקלט, בעוד שהמקום במקביל גם החל להתמלא.

עברנו לשוחח על ה – Plan B שלנו לעתיד, כשגם מקלאגר, שאף הוא קשור לכוכב התאילנדי שהיה חסר לכולנו, הצטרף אלינו לשולחן עם פיצוחים טובים שקנה בשוק לוינסקי.

לקראת שלוש נאלצנו המהגר ואני לחתוך, כשהתכנון הוא לחזור בקרוב, את הבר החדש לבדוק.

לסיכום: זוהי סופה של תקופה, בה הביר שופ תמיד היה בשבילי סוג של ברירת מחדל לבירה – חלק מסבב ברים או סתם בקטנה. כפי שרשמתי בביקורת הראשונה, השנייה וגם בהמשך לא מעט – ככה צריך להיראות בר של בירות. מבחר של 30 בירות איכותיות ומגוונות מהחבית – לא אלו הסטנדרטיות והמוכרות (כשבדרך כלל רובן המוחלט גם היו זמינות), במחירים שהיו בהתחלה ממש משתלמים ועלו בשנים האחרונות בעיקר מאז הקורונה, טייק אווי מהחבית בבקבוקים, עוד בירות בוטיק בפחיות ובקבוקים שהתווספו, נשנושים ועוד (רק חבל שלא היה אף פעם שת"פ אוכל טייקאווי עם אחד מבתי האוכל בסביבה).

הבר ששרד את הקורונה וגם את המלחמה האחרונה, אמנם הוא לא היה הראשון להביא את הבשורה, כשהשטרן1 והנורמה ג'ין ז"ל החלוציים היו שם לפני, אבל גם הם לא הציעו מבחר שכזה מכל העולם. אמנם היום כבר קשה למצוא בעיר מקומות שמחזיקים כמות גדולה של בירות בוטיק מהחבית (אולי רק פראג הקטנה). אבל כל אלו סייעו לתרבות בירת הבוטיק בארץ, כשבזכותם כיום במרבית הברים, גם אלו המיינסטרימים למהדרין, תוכלו למצוא כמה ברזים איכותיים.

ידידיה – יש חברים בפלורנטין

 זמן: יום ראשון בלילה, ינואר 2024

מיקום: ידידיה פרנקל 29, פלורנטין תל אביב

רקע היסטורי: הידידיה YedidiYa הינו בית קפה – בר מבית הקיוסקו הסמוך, שקרוי על שם הרחוב ונפתח ב-2022, בצמוד למרים – בית מרקחת פרטי וחנות לאספקת קנאביס רפואי.

הסיפור: אחרי הרבה זמן שאנחנו מנסים לקבוע מפגש של החבורה, הציע לי מקלאגר לבוא לבירה ספונטנית והפעם זה הצליח דווקא. קבענו באזור מגוריו סביבת פלורנטין-לוינסקי כשהיו מספר יעדים אפשרים, כשתמיד אפשר גם ללכת להפי האוור של ימי ראשון באורסה או הברלין בפלורנטין.

המקום שחשבתי להתחיל בו היה הידידיה בר, לידו חלפתי מספר פעמים בערבים והיה די ריק, אך נזכרתי בו לאחרונה, כשחלפתי שם בבוקר והיה מלא בשעות שעובד כבית קפה.

נפגשנו ליד הבר בסביבות 21:45. בחוץ על הרחוב היו מספר שולחנות תפוסים עם מבלים, בפנים היו שולחנות קטנים פנויים אך אלו נראו יותר מתאימים לדייטים, כשהסתבר שיש גם חצר אחורית/פנימית פתוחה ונחמדה שם היה מקום לשבת בספה וכסא בקצה.

אחרי שוידאנו עם הברמנית שאפשר לשבת שם, שמחנו לראות שיש גם בדיוק שתי בירות מהחבית שמתאימות לשנינו (התפריט הכתוב לא מעודכן), והזמנו כל אחד חצי – אני נגב אמבר אייל (27 ש"ח), הוא בקס (24), כשבנוסף הזמנתי גם מנה קטנה של עלי גפן על טחינה (22), שיהיה לי משהו לנשנש בצד.

ידידיה תפריט משקאות

ידידיה – תפריט אוכל

הבירות נמזגו לנו חיש קל, בכוסות הממותגות ההפוכות כפי שאפשר בתמונה לראות, כשלקחנו אותן איתנו אל החצר.

אחרי שהשקנו לחיים התעדכנו בנעשה זה אצל זה, בבעיות ובמעלות בעבודה, במיוחד בהתחשב בתקופה, וכמו תמיד השיחה קלחה, כשעלי הגפן הגיעו אחרי זמן מה, והיו לא רעים בכלל. תוך כדי העלנו גם הצעה לשת"פ עם בית המרקחת ליד (לפני שגיליתי שהוא גם חנות לאספקת קנאביס רפואי) – תרופות ביום, קוקטיילים בלילה.

כשסיימנו את הבירות נגשנו אל הבר לשלם את החשבון שיצא 73 ש"ח בלבד לפני שירות, ומשם המשכנו אל היעד הבא – הביר שופ בו לא הייתי תקופה ארוכה.

בדרך חלפנו דרך התדר ופארק המסילה שהיו די רגועים יחסית, כשגם הביר שופ היה די מנומנם.

ראיתי על הלוח את הבירות (כשהיו לא מעט חסרות הפעם) ובהם כמה של Siren ללא פירוט אז שאלתי. הברמנית אמרה ששתיים חמוצות (לא עבר הטרנד הזה?) ואחת לאגר, אז ביקשנו טעימה מהאחרונה. למרות הסגנון זו היתה עם ניחוחות פירותיים וטעמים של אשכוליות וזרעי כוסברה, לא בשביל המקלאגר שהזמין חצי שפאטן בעוד שאני הסתפקתי בשליש Hazy Queen של Horizont ההונגרית (כשהמחירים, במיוחד לבירות הזרות, פחות אטרקטיביים ממה שהיו בעבר).

ישבנו הפעם על הבר בפנים, כשברקע להיטי פופ עכשווים והמשכנו לשוחח ולשתות בנעימים.

לקראת חצות החלטנו לסיים בזאת, לפני שנהפוך לדלועים.

לסיכום: לעומת הברים העמוסים בידידיה פרנקל (בואכה ויטל) הידידיה הוא מקום קטן ונסתר. אבל עם מגוון אפשרויות לא רע בתחומי האוכל, השתייה והישיבה, צריך שיהיו גם חברים כאלו בשכונה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לידידיה – אפשר לבקר, מתאים בעיקר לדייט או סתם מפגש עם חבר

הבחירות הנכונות – לאכול ולשתות

זמן: שני בלילה, נובמבר 2022

מיקום: ביר שופ – יהודה הלוי 21, אלפקה – פלורנטין 40, תל אביב

רקע היסטורי: הביר שופ (Beer Shop) הגיע לתל אביב מנתניה לפני יותר מ-5 שנים, והביא איתו בשורה של היצע בירה מרשים ואיכותי מהחבית (30 ברזים), כולל אופציה לבקבוק של ליטר הביתה מהחבית, ומאז הפך למקום שאותו אני פוקד לעיתים קרובות יחסית.

האלפקה בר Alpaca Vegan Bar נפתח לפני כ-9 חודשים היכן שפעל לפניו המיידל'ה במשך מספר שנים, ומגדיר את עצמו כבר הטבעוני הראשון בתל אביב, למרות שהיו לפניו גם אחרים (Phi Bar, אוקספורד ז"ל, 416 בתחילת דרכו), אם כי כרגע הוא אולי בהגדרה הבר היחיד.

הסיפור: סוף חודש אוקטובר, הלוואין, בחירות, זמן טוב לצאת ולשתות. במיוחד אחרי שבחודש האחרון שתיתי דווקא יותר יין וקוקטיילים ופחות בירות.

הפעם קבעתי עם נטול הכינוי ולפטי, שהתחיל לצאת בתדירות גבוהה יותר, אך התלבטתי כהרגלי לגבי היעד – לנסות משהו מוכר וטוב? מקום שלא הייתי בו זמן רב? או לנסות דווקא מקום חדש?

בסופו של דבר בחרתי שנתחיל מהביר שופ, בתקווה שהפעם תהיה פה הבירה החדשה של הדובים, שלא היתה בפעם שעברה, ובושלה עכשיו שוב.

נטול הכינוי ואני הגענו אל האזור קצת אחרי 21:00. למרות ההלוואין לא נרשמה ברחובות, וגם לא בתדר תכונה מיוחדת – תחפושות או קישוטים מיוחדים. חצינו את התדר לפארק המסילה, ויצאנו משם אל הרצל במעבר החדש שנפתח לא מזמן.

משם הדרך לביר שופ היתה קצרה. השולחנות בחוץ היה בחצי תפוסה, ואנו ונכנסנו פנימה לראות מה יש במבחר הפעם. אמנם היתה בירה חדשה יחסית של הדובים – ערביקה, אך לא זו שקיוויתי למצוא. במקום זאת הזמנתי חצי Hazy Queen, שהיא NEIPA של המבשלה Horizont מהונגריה (36 ש"ח). נטול הכינוי, כהרגלו הזמין חצי פרנסיסקאנר (29).

ישבנו ושתינו לאיטנו במזג האוויר הסתווי, מחכים ללפטי שיצטרף אלינו.

זה התקשר אלינו כעבור זמן מה ואמר שחנה דרומה ורחוק, ושנבוא לפגוש אותו בפלורנטין. מכיוון שהיינו לקראת סוף הבירה, הסכמנו, וקבענו להיפגש באלפקה – הבר הטבעוני בו בילינו לפני מספר חודשים.

כשהגענו בחוץ היה מלא, והצטרפנו אל לפטי שחיכה לנו על הבר.

תפריט המשקאות לא השתנה מהפעם שעברה, כשמהחבית יש אלכסנדר (אמברה או גרין), ג'מס (חיטה), קרומבאכר פילס, וגולדסטאר לאלו שמתעקשים. חוץ מזה יש גם קוקטיילים מעניינים ואת שאר המשקאות הרגילים. תפריט האוכל גם לא השתנה יותר מדי, ומכיל מבחר נשנושי בר, סלטית ומנות טבעוניות (בורגרים וכו'), שמבוססות על חלופות טעימות, מוסריות וסביבתיות לבשר  – ביונד או רדיפיינמיט.

אלפקה – תפריט משקאות

אלפקה – תפריט אוכל

לפטי ונטול הכינוי הזמינו שניהם חצי ג'מס חיטה (32), כשאני הזמנתי שליש אלכסנדר גרין (28). מכיוון שלא אכלתי קודם שכנעתי את לפטי לחלוק איתי מנה טבעונית – טורטייה מקסיקנית פיקנטית במילוי שעועית שחורה ורידפיין טחון בתוספת פרחי כרובית מטוגנים (54).

השקנו לחיים, ודיברנו על החיים וטיולים. הטורטייה והפרחי כרובית המטוגנים היו לעניין, וגם המוסיקה ברקע – רוק לועזי מסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, התאימה בסגנון ובווליום לערב הנעים.

לסיכום: כשיוצאים לבלות צריך לדעת לבחור נכון איפה לאכול ולשתות. הביר שופ שומר על יציבות עם זמינות ומבחר גבוה של בירות איכותיות מהחבית, חבל רק שהמחירים כבר לא זולים כשהיו – הישראליות (29 לחצי) והמיובאות (36), אם כי הם עדיין סבירים יחסית לאחרים. באלפקה אפשר למצוא גם מגוון קטן אך נחמד של בירות, אוכל טבעוני מגוון וטעים (גם לאחרים), מוסיקה ואווירה שכונתית טובה, זה בהחלט יותר ממספיק.

3.5 כוכבים לביר שופ – כדאי לבקר

3.5 כוכבים לאלפקה בר – כדאי לבקר (גם לא טבעונים)

בר באום – בסוף חוזרים להתחלה

זמן: יום רביעי בלילה, אוגוסט 2022

מיקום: נחלת בנימין 51, תל אביב

רקע היסטורי: הבר באום Bar Baum נפתח בקיץ שעבר ביחד עם בית הקפה מפגש אסי הסמוך אליו על ידי דוד טור וקבוצתו (ברקפסט, קפה אירופה ועוד), שעוד יוזכרו שוב בהמשך הרשומה. בית הקפה משמש מקום לזכרו של אסי דיין, כשהבר עצמו נקרא על שם סרטו – מר באום.

הסיפור: כבר זמן מה שהמשתדרג ואני ניסינו לקבוע לבירה, בסוף הצלחנו, כשגם הלריס הבכיר אישר את הגעתו.

אחרי שבפעם שעברה עשינו סבב ברים בפלורנטין, הפעם חשבתי להתחיל בביר שופ, בו היתה אמורה להיות בירה במהדורה מיוחדת של הדובים בברזים, וממנו להתקדם לאזור אלנבי שם לא ביליתי זמן רב, כשהמשתדרג סיפר לי על מקום שלא הכרתי.

הגעתי אל הביר שופ בסביבות 21:15, רק כדי לגלות שלא שמעו שם על הבירה המובטחת (בבירור לאחר מכן הסתבר שזה אולי יהיה רק השבוע), ומכיוון שהייתי שם ממש לא מזמן לפני כן רציתי לגוון, אז חיכיתי ליד למשתדרג כדי שנלך משם לאזור אלנבי.

זה הגיע תוך דקות מספר עם בקבוק בירה שבישל (בפעם הראשונה) והיה לא רע. הלכנו משם לאלנבי אחד העם, שם פגשנו את הלריס הבכיר שהגיע מכיוון השדרה.

שמנו פעמינו אל השנסקי ברנסקי, סטריט פוד ביום, בר בלילה, שנפתח היכן שהיה הסטפן בראון המיתולוגי, על ידי הבעלים של הג'סמינו הסמוך. המקום הגדול היה מלא ונראה מעניין, נרשמנו אצל המארחת, אך מכיוון שלא באמת היה לנו חשק לחכות המשכנו להסתובב.

המשכנו קצת על אלנבי עד שירדנו משם שוב לנחלת בנימין, אל הבר באום שנמצא מול הדודו בר בו הייתי רק שבוע לפני כן.

במבט מבחוץ הבר באום נראה מקום מעניין- קטן, שחור עם בר אליפטי במרכז, מנורות שולחן, דיספליי משקאות מואר ומוסיקת היפ הופ חזקה, מאפיינים שמזכירים את סצינת הפיק אפ ברים בתל אביב מהעשור הראשון של המאה. בפנים היה ריק ורועש אז החלטנו להתיישב בשולחן קטן בחוץ על המדרחוב ליד הכניסה.

לפני שקיבלנו את התפריט, שאלנו את המלצרית הצעירה מה יש מהחבית. התשובה היתה גולדסטאר בלבד, כשהאופציות בבקבוקים לא הוסיפו יותר מדי עם הייניקן, פאולנר וסול. בכל זאת החלטנו להשאר כי התיישבנו כבר.

בר באום – תפריט שתייה

בר באום – תפריט אוכל

החברים הזמינו שניהם חצי גולדסטאר (32 ש"ח), אך אני שבאתי לערב בציפייה לבירה במהדורה מיוחדת כזכור, לא הייתי מוכן לרדת ברמה, אז כשאין בירה טובה, שותים ערק אשכוליות בלית ברירה (40 ש"ח!).

הייתי גם רעב אז הזמנתי בייגל ירושלמי (29) – חם וטעים עם מטבלים לא רעים – פסטו, עגבניות ושמן זית עם בלסמי.

ישבנו שם זמן מה והתעדכנו בהא ודא. המשתדרג סיפר על מפתחת מהעבודה שהיה רוצה לצאת איתה, הצעתי שיצטרף לחמשת העוקבים שלה בגיטהאב, אם זה לא יהיה קריפי מדי בשבילה זה אולי אפילו יצליח.

התלבטנו לאן להמשיך לסיבוב נוסף אז שילמנו את החשבון והלכנו משם דרומה על הנחלה.

חלפנו ליד מקום חדש בנחלת בנימין 44, שנראה קצת בורגני מדי כדי לשבת בו ככה סתם. בדיוק כמה ימים לאחר מכן קראתי במגזין היחצנות שמדובר במקום/מתחם חדש של שוב דוד טור כמובן, AKA44 שמו – בר קוקטיילים, בר יין, מסעדה ומה לא.

הלריס הבכיר הציע שנלך אל הביר שופ ממנו התחלנו, שם תמיד אפשר למצוא בירה טובה בתמחור סביר, מוסיקה טובה, ואווירה קלילה לשיחה, או כמו שהוא אמר – פשוט הבר הכי טוב לבירה.

הגענו אל הביר שופ והתמקמנו על הבר. התלבטתי הפעם בין המלכה אדמונית אותה אני שותה לעיתים קרובות למכוערת IPA של רונן אותה לא שתיתי הרבה זמן. החלטתי ללכת על המכוערת ולא האדמונית, כשזו היתה יחסית כהה לבדרך כלל.

גם הם טעמו מהבירה החמוצה, כשגם הם הגדירו אותה יותר כמיץ (או מיץ צרבת לדברי המשתדרג) ופחות כבירה. כשהיינו כבר לקראת סיום, שאלנו בקבוצה באופן רטורי מי מצטרף, כשלפתע מספר הסיפורים הגיב ואמר שהוא קרוב, אז החלטנו לחכות לו, ובינתיים עברנו החוצה.

זה הגיע כעבור זמן מה עם אורחת על ארבע, הזמין בירה ואותנו לצ'ייסרים (ולא שילם עליהם), וכרגיל הפליא בסיפוריו השונים, כשאני חושב שאולי צריך להפעיל עליהם חוק דומה לחוק השלושה.

לסיכום: הבר באום הוא מקום קטן מסוג הברים שכבר קשה למצוא בעיר ככה סתם. זה היה יכול להיות אולי נחמד אם היה מציע משהו אחר מעבר למבחר הכל כך מצומצם, או בכלל. כנראה שכדי לשתות בירה טובה בסוף צריכים לחזור תמיד להתחלה.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לבר באום – אפשר לוותר

ויויאן בלוינסקי – החלק החסר?

זמן: יום חמישי בערב, אוגוסט 2022

מיקום: סמטת השוק 3, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים ויויאן – Vivian בשוק לוינסקי הינו סניף חדש וטרי לויויאן משוק הכרמל שנפתח לפני כשלוש שנים בשוק הכרמל כבר קוקטיילים פופ אפ בר, ובעקבות ההצלחה נשאר שם באופן קבוע.

הסיפור: רגע לפני שהתחיל הבלגאן השנתי הספקתי לצאת לבירה בביר שופ עם נטול הכינוי ואפילו לפטי הצטרף. הפעם לא יעלה פוסט בנפרד, כי רשמתי עליו מספיק. מה שכן עם 29 ברזים זמינים מתוך 30 של בירות טובות ומגוונות מהחבית (שלא כמו למשל בשניט), במחירים סבירים, אם כי לא זולים כפי שהיו, זהו עדיין בר הבירות המוביל (והיחיד?) בעיר.

Beer Shop תל אביב

הערב שאחרי שוריין לדאבל דייט זוגי עם הבעז"ב ובת הטייס, אך אלו בסוף לא יכלו. במקום זאת קבעתי עם העכברושית לדייט, כשהיעד היה הסניף החדש של הויויאן בלוינסקי אותו גיליתי לפני כחודש, אחרי שכבר בילינו בהנאה לפני כשנה בשוק הכרמל בבר המקורי.

הגענו אל הסמטה העמוסה קצת לפני 21:00, ולשמחתנו היה מקום פנוי בויויאן, בשולחן על הסמטה בצד ליד ה LILA, מול עוד מכון קעקועים חדש, ולידו בצד מה שנראה כמו נרקומן לא מזיק, יש בשוק מדי פעם גם כאלו.

סמטת שוק לוינסקי

תפריט האלכוהול כולל מבחר קוקטיילים כמו בשוק הכרמל, ויינות מגוונים. תפריט האוכל לעומתו, שנמצא בהרצה, מצומצם מאוד.

ויויאן לוינסקי – תפריט קוקטיילים

ויויאן לוינסקי – תפריט יינות

ויויאן לוינסקי – תפריט אוכל (בהרצה)

התייעצנו עם המלצרית/אחראית לגבי הקוקטיילים. אני הזמנתי את היאמאס (46 ש"ח), עם אננס ואניס, על בסיס אוזו ולא רום בהמלצתה. העכברושית התלבטה בין הספיישל העונתי לשפריץ הקסום, אך הראשון לא היה זמין, לכן הלכה על קוקטייל האושר (46) על בסיס רום עם אבטיח ועוד בהמלצתה המלצרית.

בגזרת האוכל לקחתי אני את שתי האופציות הטבעוניות היחידות – חמוצי הבית (18) וסלט ויויאני (42). העכברושית הלכה על הטוסט שיכורים (46) אחרי שוידאה שיגיע בלי חריף וזיתים.

השולחנות שמסביבנו החלו להתמלא, וכעבור כמה דקות קיבלנו את הקוקטיילים הצבעוניים לשולחן. אלו הצטלמו היטב והיו מתקתקים וקלילים, אם כי לטעמי היו פחות איכותיים ומוקפדים מברי קוקטיילים אחרים (למשל ה-MACE ב NYC).

בדיעבד התברר שאלו בדיוק שני הקוקטיילים שהזמנו בשוק הכרמל לפני שנה רק במחירים הרבה יותר נמוכים (39 ש"ח לקוקטייל). חבל שלא קראתי מראש את ההמלצה שלי לקחת את היאמאס על בסיס רום ולא על אניס.

הסלט והטוסט הגיעו לא זמן רב מדי האחרי הקוקטיילים. הטוסט היו מלוח מדי לטעמה של העכברושית (והיא עוד אוהבת מלח), ואילו הסלט היה נחמד ומרענן אך קטן יחסית למחירו, מזל שלא באתי רעב באמת. דווקא מנת החמוצים, שאמורים להיות מראש מוכנים, הגיעה אחרי שתיהן.

מזג האוויר היה נעים יחסית, וכך גם האווירה הקלילה שמסביב. כשסיימנו לאכול ולשתות שילמנו את החשבון, שיצא יחסית לא זול, כשהבטחתי לעכברושית קינוח איכותי במקום אחר.

חזרנו אל מדרחוב לוינסקי והלכנו מזרחה אל עבר החצ'אפוריס' הגיאורגי במיקומו החדש בלוינסקי 52, בו יצא לנו כבר להיות מספר פעמים, בעיקר בשעות הבוקר. העכברושית נהנתה הפעם ממאפה בצקי עבודת יד ממולא בנוטלה ומסקרפונה, ואני מבראוניז טבעוני שוקולדי דחוס וטעים, כשמשניהם נשאר לנו מספיק לקחת הביתה.

קינוח בחצ'אפוריס'

לסיכום: בשוק לוינסקי בכלל, ובסמטת השוק בפרט יש הכל מהכל – קפה טרי (קפליקס), פיצה טובה (LILA), בירה זולה מהחבית (בירה ב-15 ש"ח), מסיבות על הגג (מונדו 2000), ברים שכונתיים טרנדים כולל גם בגרסה מקסיקנית (קליפורניה והבאחה), בית קפה חצי היפסטרי (טוני ואסתר) ועוד, רק בר קוקטיילים עדיין חסר.

הויויאן יכולים להתאים בצורה מושלמת למשבצת הזו כפי שעשו בשוק הכרמל, אך הרבה עדיין חסר – תפריט האוכל דליל ולא זול, כך גם הקוקטיילים עצמם שהתייקרו ללא סיבה (למרות שעדיין זולים יחסית), השירות שקצת מגמגם, כשהמקום באופן כללי מרגיש פחות מגניב מאחיו הבוגר (או בעצם אחותו הבוגרת).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, לפחות עד שישתפרו ויתייצבו נשתה ונאכל במקום אחר

גוגיס – חוזרים לרחובות

ובדיוק שהיה נראה שחוזרים לבלות ברחובות, הגיעה המציאות האיומה באילקה, בדז'ה וו לסימטא ב-2016 (בטווח ה-100 מטר משם)

זמן: יום שלישי בלילה, אפריל 2022

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני 3 שנים וחצי בערך, במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: לכבוד יום הולדתו של לפטי הצלחנו לקבוע איתו נטול הכינוי ואני לבירה, כשעבר רק חודש מהפעם הקודמת – בהחלט מפתיע.

לפני קצת יותר מחודש, כשיצאתי עם נטול הכינוי לאזור שוק הכרמל, אמרתי לו שבפעם הבאה נצא לגוגיס, שם מגישים ארדינגר שהוא אוהב.

נטול הכינוי ואני הגענו למקום בסביבות 21:15. בחוץ על המדרחוב המקום היה מלא לחלוטין, אז נכנסנו פנימה (למרות שחששתי ממעשנים גם שם), שם היו יחסית מעט מבלים והרבה מקומות פנויים על הבר או בשולחנות מוגבהים מסביב, כשבאחד מהם התיישבנו, בחירה טובה כפי שתבינו בהמשך.

חיכינו קצת עד שאחד מהמלצריות.ים שהתרוצצו מסביב יתייחס אלינו, עד שניגשה אלינו אחת המלצריות כעבור מספר דקות. תפריט בירה ואלכוהול לא היה לה זמין אז היא סיפרה לנו על הבירות מהחבית – נציגי מב"י, כמה ממבשלת בזלת, ארדינגר, אסטריה ואולי עוד משהו ששכחתי.

נטול הכינוי הזמין חצי ארדינגר ואני חצי בזלת IPA. רצינו גם לאכול משהו אז המלצרית הביאה לנו את תפריט האוכל ממנו התלבטנו מה להזמין במשך דקות ארוכות.

כשכבר החלטתי מה להזמין והגיעה המלצרית, התברר שאין את הטורטיה עם השווארמה הטבעונית שרציתי (וגם לא פיצות), אז הזמנתי במקום זאת סלט סלק ארטישוק (44 ש"ח), ואילו נטול הכינוי הזמין לחם הבית לנשנוש (15).

בפעם הקודמת שהייתי בגוגיס עישנו לצערי בפנים, הפעם למעט הברמנית שהדליקה ושמה סיגריה בצד ומלצרית שנכנסה עם סיגריה לכמה שניות לא היו אחרים שעישנו. מזל גם שאלו היו עסוקות כל כך שלא היה להם זמן לעשן והאוויר נשאר נקי יחסית.

כעבור כמה דקות הוגשו לנו הבירות לשולחן.

בעוד אנו מחכים לאוכל שלקח קצת יותר זמן, לקח מלצר צעיר מגש עם כוסות בירה מלאות מהבר, עבר מאחורי נטול הכינוי, ואז הכל נפל ונשפך. למזלו של נטול הכינוי זה היה לצד של הבר ולא לשולחן, כך שהבחור שישב שם עבר מקלחת בירה. לא בטוח שהחולצה של המלצר "התעודד ניחלאווי, עוד מעט סוף הדרך" באמת עודדה אחד מהם באותו הרגע.

חלפו עוד מספר דקות אחרי האירוע עד שקיבלנו את האוכל. הסלט סלק ארטישוק היתה בחירה טובה – ירקות מרעננים ובסה"כ מנה בריאה ואף משביעה.

ברקע התנגנה מוסיקת פופ/רוק בריטית משנות ה-80 בעיקר מעורבת קצת עם דברים אחרים כשנטול הכינוי העיר שהרמקולים את הקול של הזמר (ג'ים מוריסון) מעוותים. שתינו ואכלנו מחכים ללפטי שהודיע שיאחר, אבל בינתיים גם השעה שאמר שיגיע כבר עברה.

כשסיימנו החלטנו לפגוש את לפטי כבר במקום הבא. ביקשנו את החשבון ורק אז נזכרתי במחירים הזולים במיוחד של הבירה (20 ש"ח לחצי), שנשארו כפי שהיו בפעם שעברה למרות שחלף זמן רב מאז.

אחרי ששילמנו יצאנו החוצה וניסינו להבין איפה לפטי נתקע. מסתבר שהוא ניסה להגיע דרך הרצל שם יש עבודות, והסתבך כשניסה לעשות מעקף.

התחלנו ללכת לכיוונו דרומה דרך רחוב נחלת בנימין (אחרי החלק של המדרחוב הותיק). עד לפני כמה שנים היה חלק זה של הרחוב די מת בלילות למרות שהיו בו כמה מקומות בילוי. עכשיו עם החלק של המדרחוב החדש שהעירייה סגרה, הפך זה למתחם לילי שוקק מבלים יחסית ליום שלישי עם הרבה מקומות חדשים (בטח עמוס שם יותר בחמישי).

נחלת בנימין – המדרחוב החדש

בין הברים והמסעדות, חיפשנו מקום עם בירת חיטה טובה לנטול הכינוי, אך לא מצאנו מקום מתאים, כשלפטי גם הוא לא נראה באופק עדיין.

המשכנו ללכת דרומה עד רוטשילד ומשם להרצל אל עבר הביר שופ, שם עצרנו וחיכינו ללפטי שכבר יבוא.

נטול הכינוי טעם את השטיגל ווייס אך לא התלהב והזמין חצי פרנסיסקאנר (25), אני הזמנתי את הדזרט הייז של מיקלר (32) ולפטי, שסוף סוף הגיע אחרי שטייל ברחובות העיר ובגשרים שמעל פארק המסילה, הזמין הוא חצי שטיגל ווייס (25).

ישבנו בחוץ ושתינו בכיף, כשלפטי משתף אותנו בחוויותיו הסוערות, כשאחד מנושאי השיחה היו האם שכר של למעלה מ-100 מיליון דולר בשנה למנכ"ל תאגיד באמת מוצדק או מוגזם?

לסיכום: הגוגיס הצבעוני הצליח להתקבע במיקום טוב בנחלה עם היצע טוב וזול, רק חשוב שגם העובדים ישימו לב לשלט הגדול על הבר – "אסור לעשן", ויקפידו כך לעשות. מקומות שכאלו בשילוב הפיכה של כבישים למדרחובים יחזירו את האנשים לרחובות.

3-3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר/כדאי לבקר, רק שימו לב מי יושב או עובר מסביבכם

מהחצ'אפוריס' לביר שופ – זה התבקש

במקור לא תכננתי לכתוב פוסט מיוחד (התמונות עלו לטוויטר עוד באותו ערב), אבל זה התבקש מהקהל

זמן: ראשון בערב, סוף ינואר 2022

מיקום: חצ'אפוריס – נחלת בנימין 107, ביר שופ – יהודה הלוי 21

רקע היסטורי:  החצ'אפוריס' (hachapuris), פולקלור בצלחת, המתמחה באוכל גאורגי, נפתח לפני כחצי שנה בנחלת בנימין בין לוינסקי למטלון

הסיפור: את השנה פתחנו ממקום ממנו אפשר בעיקר לעלות ברמה, אך במקום שנתקדם הלאה במהרה, נשארנו בעיקר בבית בחודש ינואר המדבק, סוער וקר.

והנה הגיע סוף החודש, המשתדרג הציע שנצא לבירה, כשעבר זמן רב יחסית מהפעם האחרונה. הצענו לחבורה להצטרף, ומתוכם הלריס הבכיר שבדיוק החלים נענה להזמנה.

קבענו באזור מגוריו של המשתדרג ליד שוק לוינסקי, כשהרעיון היה לאכול משהו לפני ואז להמשיך לבירה טובה.

בחודשים האחרונים בכל פעם שעברתי באזור באזור שוק לוינסקי, שמתי לב לשלטים שמפנים למקום הגאורגי החדש – החצ'אפוריס', אך עד העיתוי לא היה אף פעם מתאים, עד עתה.

נכנסו אל המקום הקטן בסביבות רבע ל-9 והתיישבנו על הבר. בתפריט  יש היצע רחב של מאכלים גאורגים (בתפריט המודפס יש גם תמונות), בצקים וגבינות בעיקר, מרקים, הרבה אופציות טבעוניות ועוד, כשהכל מוכן ונאפה במקום. חוץ מזה יש גם מקרר קינוחים שנראה מפתה, עם בירות פרימיום בלגיות בבקבוקים (יש גם משקאות נוספים), אך הפעם לא באנו בשביל זה.

חצ'אפוריס – תפריט

התלבטתי בין המנות השונות, כשבהמלצת המוכרנית, החלטתי ללכת על אצ'ארולי עם גבינה טבעונית ותרד (42 ש"ח).

בתוך מספר דקות הוגש לי האצ'ארולי עם סלט גזר קצת פיקנטי, ורוטב חמצמץ מתקתק. המנה היתה משביעה ונחמדה (למרות שהגבינה הטבעונית היתה קצת פחות מתובלת ממה שציפיתי), כשהיה נעים לשבת לאכול ובמקביל לנהל שיחה.

כשכבר סיימתי לאכול (המשתדרג אכל בבית לפני), הצטרף אלינו הלאריס הבכיר, שחשב להזמין לשתות תה (?), אך ויתר אחרי שהבין שכבר באנו להמשיך לבירה במקום אחר.

הלכנו משם דרך מדרחוב שוק לוינסקי, שהיה די רגוע, אל הרצל ומשם אל הביר שופ, שם היו רוב השולחנות בחוץ מלאים אז התיישבנו על הבר בפנים.

המשתדרג הלך ישר על חצי לאגר איטלקי גנרי (מורטי). אני התלבטתי וטעמתי שני סוגי IPA, כשבחרתי להתחיל עם שליש "I Do Not Seek. I find" של מבשלת Thornbridge בשיתוף פעולה עם מבשלה נוספת – IPA בסגנון west coast עם טעמי אשכוליות מורגשים (27 ש"ח). הלריס החליט לנסות משהו חדש וטעם גם הוא IPA, והזמין בסוף חצי ממה שבחר (ברודוג אם אני לא טועה) ואדממה בנוסף.

הבירה היתה טרייה, איכותית וטעימה, ברקע התנגנה מוסיקת רוק טובה ולא שחוקה, כשהברמן היה נראה לנו כמו כפיל צעיר של טיפוס שכולנו מכירים.

התלבטנו לגבי הסיבוב השני, כשהחלטנו בסוף להישאר ולא להמשיך למקום אחר. אני הזמנתי הפעם משהו מקומי – שליש עשן לבן של הדובים (20 ש"ח), והם הזמינו חצאים אחרים ואיזה מאכל בשרי – בילטונג.

שתינו בכיף עד סביבות 23:30, אז החלטנו לסיים את הערב, כשלקחתי גם טייקאווי קצת סיידרים בבקבוקים לעכברושית על הדרך.

לסיכום: החצא'פוריס' עושה רושם כמקום שמתבקש לאכול בו משהו לפני או אחרי בילוי בסביבה, כשאפשר גם סתם ככה לבוא אליו (פתוח מ-10 עד 22). בביר שופ ממשיכים לשמור על המבחר והרמה, רק לא ברור למה המחירים של הבירות המיובאות הטובות גבוהים יותר משמעותית יחסית למקומיות בהתחשב בשקל החזק.

ובלי קשר עם מגוון כזה של בירות זה מתבקש שיהיו גם מגוון מאכלים ממקומות בסביבה, חבל שבביר שופ לא מרימים את הכפפה.

3.5 כוכבים לחאצ'פוריס' – כדאי לבקר

K בר – טעם של פעם

זמן: רביעי בלילה, אוקטובר 2021

מיקום: הרצל 4 והסביבה, תל אביב

רקע היסטורי: ה K Bar (קיי בר) נפתח אי שם ב-2015 על רחוב הרצל, כיורש/ממשיך דרכו של בר השסק ז"ל המיתולוגי ששכן לא הרחק משם על לילנבלום

הסיפור: החבר מהעבודה של פעם, שעבר שדרוג לפני שנה מדרום גוש דן בואכה השפלה לעיר הגדולה (מגורים ועבודה), ולכן ייקרא מעכשיו "המשתדרג", הציע שנצא ספונטנית לבירה באזור לוינסקי, ואני נענתי להזמנה.

נפגשנו קצת לפני 21:30, והתחלנו לשוטט במדרחוב שוק לוינסקי ולחפש מקום לשבת לשתות. ויקטור שהפך למקום בילוי לילי היה די מלא, אבל דגים זה לא הקטע שלי, כשהמשתדרג גם אמר שהמחרים סתם גבוהים. נכנסנו לסמטת השוק שם הבר של ה-15 ש"ח לחצי עדיין מגיש בירות לאגר לא לטעמי, הקליפורניה שעבר הרחבה גם לא התחשק לי. חזרנו ללוינסקי וירדנו למטה שם בברחוב החדש (לוינסקי 33, לשעבר הטחינייה) היתה אמנם מיני מסיבת רחוב עם ה DJ שתקלט אבל רציתי משהו יותר טוב ממה שיש להם להציע מהחבית.

שמנו פעמנו אל הרצל, כשבדרך חלפנו על פני כמה מקומות חדשים. נכנסו אל נווה צדק שם במדרחוב של אחד העם נפתח בר חדש עליו שמעתי – Tu Lo (תו לאו), בשטח של המעדניה של משק ברזילי. המקום נראה מעניין, אך לא היו שם בכלל מבלים.

חזרנו אל ה K Bar בהרצל, לידו חלפנו קודם לכן, והיה נראה מעניין. למרות שזה נמצא על הרחוב הסואן, כשחולפים לידו, מבעד לדלת והחלונות השחורים, קשה לדעת שמדובר שהמקום בכלל פועל.

נכנסנו פנימה למקום הקטן, החשוך והאינטימי – בצד ימין בר קטן שמאחוריו דיספליי משקאות גבוה, ומהצד השני תמונה יצירתית על הקיר ושולחנות נמוכים. המקום היה עדיין יחסית ריק, כשרוב המבלים ישבו על הבר עצמו, שם פינו לנו מקום טוב באמצע.

חוץ ממגוון המשקאות שבדיספליי, יש שלושה ברזי בירה סטנדרטיים – גינס, בקס וטובורג. אני הזמנתי מהברמנית חצי גינס (33 ש"ח) והמשתדרג בקס (32) שהיה מסתבר רק 450 מ"ל.

האווירה והמוסיקה (צ'יל אאוט קצת פסיכדלי) היתה כמו בברים הקטנים שהיו בנחלת בנימין, לילינבלום והסביבה, בימי השסק, מישמיש וכו'. מה שקצת פגע בכך היה כמובן עשן הסיגריות שנלווה לכך. בהתחלה היה זה רק זוג בודד בפינה שלא הורגש כמעט בזכות איוורור/מיזוג מוצלח, אך בהמשך המקום התמלא במהירות (לא קשה מדי) בקהל מעורב ולמרות שהרוב לא עישנו, זה כבר התחיל להפריע, אפילו שלא חנק ונדבק. בין לבין הספקנו לנהל שיחה רגועה עם הבירה, על דברים שהיו, דברים שעכשיו ודברים שיהיו, כשהפעם נושא הקורונה כמעט לא עלה.

לא נשארנו לסיבוב נוסף או וויסקי שהיה יכול להתאים דווקא. המשכנו משם אל ברירת המחדל – הביר שופ כמובן, שם היו מהחבית כל 30 הברזים זמינים. המשתדרג הלך על חצי לאגר איטלקי שהוא לא פרוני – Moretti, ואני הזמנתי שליש NEIPA של ברודוג – Hazy Jane.

כשהיינו בשלבי סיום הצטרף אלינו המפליא בסיפוריו, שהיה הפעם קצת מדוכדך ורעב, והציע שנמשיך משם אל הפיצה המפורסמת של התדר.

התדר היה בתפוסה די מתאימה ליום ולשעה, החברים הזמינו מכבי כי זה מה שיש מהחבית (אני ויתרתי), חצי פיצה רגילה לחלוק ביניהם, ופיצת דם טבעונית אישית. בשבילי.

התיישבנו בשולחן ברחבה הפתוחה, כשהמפליא בסיפוריו, סיפר לנו על מה שעבר עליו מאז שראינו אותו לאחרונה, מה שהיה די מזמן. מהפיצה לא נרשמה התלהבות מאף אחד – בצק דק, אין מספיק רוטב (מזל שיש במגש בצד), והמחיר מופקע.

השעה היתה קצת אחרי 0:30, כשהגיע זמני לפרוש, ערב לא קצר, עם סיבוב ברים כמו בימים טרום קורונה – אולי זה הזמן להחזיר את הסיורים במתכונת קצת שונה.

לסיכום: ה K Bar נותן טעם טוב של פעם בכל הקשור לעיצוב, האווירה והמוסיקה. חבל שיש גם טעם וריח לוואי של פעם עם עשן סיגריות.

2.5 כוכבים ל K בר – אם לא עשן הסיגריות היה אפשר ואולי כדאי לבקש אך איתו אפשר לוותר