הקאנטרי קלאב החדש – כדאי לעשות מנוי או כרטיסיה?

רוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים בתל אביב ולשתות בירות בוטיק? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, מוצאי ראש השנה, אוקטובר 2019

מיקום:  דיזנגוף סנטר, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקאנטרי קלאב Country Club TLV נפתח לפני כחודשיים עם הרבה יחסי ציבור במתחם בתוך דיזנגוף סנטר (הסבר בהמשך), ע"י חבורה גדולה של אנשי לילה, אוכל ועסקים (ביניהם גם בעלי ההונולולו החדש יחסית בו ביקרתי לא מזמן)

הסיפוראחת הבעיות בחיי הלילה / ברים בתל אביב, היא שקשה למצוא roof top bars (ברים על גגות) איכותיים, לא שיש יותר מדי גם ככה (סורא מארה, הנסיך, מונדו2000 ועוד כמה). וכך שחיפש הקורא תפוחי מקום חדש שכזה, המלצתי לו לנסות את הקאנטרי קלאב החדש, שנפתח על אחד הגגות של המבנה של דיזנגוף סנטר.

תפוחי דיווח בזמן אמת מהשטח וחזר עם פידבק חיובי, כך שלמרות שלרוב שאני לא מתלהב מהסוג הזה של ברים/מגה ברים, שבאים עם הרבה יחצנות אך בלי תוכן בד"כ מעבר ללראות ולהראות, החלטתי לנסות אותו כמה ימים מאוחר יותר כשיצאתי לדייט עם העכברושית.

הגענו לדיזנגוף סנטר לקראת 21:00. הכניסה אל הבר היא מדלת צדדית בכביש הגישה לחניון העילי (מכיוון בוגרשוב), כשבאופן לא מפתיע על המדרכה בחוץ יש מארחת ומאבטח שמצידיהם חבלי אירועים שחוסמים את המעבר למי שסתם עובר שם.

המארחת שאלה האם הזמנו מקום, ענינו שלא (בעקרון אמורים להזמין דרך הפייסבוק), אך זו לא היתה בעיה, ואנחנו עברנו שלב ונכנסו פנימה שם חיכינו למארחת השניה. זו שאלה אם אנחנו מעוניינים בבר או בשולחן, החלטנו לשבת על הבר הקטן יותר שקרוב לכניסה.

אז איך לתאר את המקום? מתחם די גדול ומושקע, שאמנם יושב על גג כלשהו, אך הנוף היחידי ממנו הוא של מגדלי המגורים של הדיזנגוף סנטר שנמצאים מעליו. מעל החלל הפתוח יש מאווררי ענק שמספקים רוח נעימה. במתחם יש הרבה שולחנות ואזורי ישיבה לקבוצות, בר קטן ליד הכניסה ובפנים יותר עוד שני ברים בצורת מרובע.

קאנטרי קלאב דיזנגוף סנטר – הנוף מהגג

ברמן חביב, שדיבר חלש יחסית, הגיש לנו את תפריטי האוכל והשתייה והסביר לנו עליהם קצת. בגזרת האוכל יש שני תפריטים: קליפורניה – אוכל בסגנון אמריקאי בערך וסיאמסיי – בסגנון אסייתי (התמונות באדיבות הקורא תפוחי, חבל שגם אני לא צילמתי). בגזרת השתייה יש תפריט קוקטיילים מעניין עם כמה בירות פחות מעניינות.

קאנטרי קלאב – תפריט קוקטיילים

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

קאנטרי קלאב – תפריט אוכל

אני הזמנתי פינה קולדה צלולה (49 ש"ח), אותו טעם רק צבע אחר הבטיח הברמן, כשהעכברושית הזמינה את הלייפגארד פאנץ' (49) שנראה מעניין, מתקתק ותוסס. לאכול בחרנו לקחת שתי מנות – אגרול תאילנדי טבעוני (49), ופטריות מצפון תאילנד (49 גם כן, נראה שזה מספר קסם בקאנטרי קלאב).

הברמן התנצל שאינו מכין את הקוקטיילים מולנו, והסביר שהם נמזגים מחבית שהכין המיקסולוג במקום אחר בבר. על זה עוד לא שמעתי קודם לכן, אבל מסתבר שזה לא הפריע לקוקטיילים לצאת טעימים, כשבאמת בפינה הקולדה הצלולה הקוקוס הורגש עדיין באותה המידה.

אולי בגלל השעה המוקדמת, אולי בגלל החגים, המקום מסביבנו לא היה מלא במיוחד, כאשר נרשם ייצוג רב יותר למין הנשי דווקא. בעוד שהמוסיקה האלקטרונית שהתנגנה התאימה לאווירה של לאונג' / צ'יל אאוט.

האוכל הגיע כעבור זמן מה, כאשר הדעות בינינו היו חלוקות הפעם. אני אהבתי יותר את האגרולים הגדולים והדחוסים, והעכברושית דווקא אהבה יותר את שיפודי הפטריות שהגיעו עם חסה שאמורים לעטוף אותן בה, עם שאר הירקות (סוג של רול). בכל מקרה אפשר היה להסכים שהתמחור לשתי המנות גבוה מהרגיל, אם כי לא מפתיע בהתחשב בסגנון ובאופיו של המקום.

בין לבין הלכתי לשירותים, שממוקמים מחוץ לבר, כמעט בתוך דיזנגוף סנטר, ובהם יש חלוקה לנשים, גברים ויוניסקס. בדרך עברתי בשאר המתחם של הקאנטרי קלאב, וגם ליד הבר המרכזי המרובע, שהיה די מלא, אולי בגלל הברמניות האטרקטיביות שהיו לבושות בהתאם.

היינו כבר בשלבי סיום של האוכל והשתייה, כשלידינו התיישבו שתי נשים, ואחת מהן הדליקה ועישנה עלינו סיגריה (מזל שלפחות יש מאוורר גדול מעל). זה היה הסימן שלנו לסיים, לשלם את החשבון (196 ש"ח) ולהמשיך לקינוח במקום אחר.

הלכנו אל הגודנס הטבעוני לקינוח. כשבדרך לשם בבוגרשוב פינת קינג ג'ורג', חלפנו ליד מקום מעניין של קינוחים קוריאנים – סו בינג.

בגודנס הזמנו את הבננה לוטי, שהיתה לא יותר מסבירה, כשלפחות גלידת האוריאו שהגיעה מעל היתה די טעימה. בדיעבד אולי היינו צריכים ללכת על הקינוח קוריאני דווקא.

לסיכום: הקאנטרי קלאב הזה קצת יוקרתי ויקר מדי לטעמי וכנראה שלא נעשה מנוי או כרטיסיה. אבל לביקור חד/דו פעמי בדייט, חבורה או עם חברים מחו"ל שהגיעו לביקור, הוא ייתן מענה לא רע יחסית באספקטים של המוסיקה, אוכל, שתייה ואווירה. חבל שלא מנצלים עוד חללים פנויים בסנטר לברים נוספים בסגנונות שונים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

מודעות פרסומת

החוג הצפוני – חוזרים לאקדמיה?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: מוצ"ש, ספטמבר 2019

מיקום: כיכר אנטין, חיים לבנון פינת איינשטיין, רמת אביב

רקע היסטורי: החוג הצפוני, בית קפה ביום, בר בלילה, נפתח לפני קצת יותר מ-5 שנים, בכיכר המרכזית של אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב, ע"י חבורת המזג, טנג'יר, ביגי זי ועוד, שפונים לקהל הצעירים.

הסיפורלרוב לא יוצא לי לצאת לבלות במוצ"ש, תל אביב עמוסה מדי במבלים מחוץ לעיר בסופי שבוע, אין הפי האוור וגם צריך להתכונן לתחילת השבוע ושביזות יום א'.

בכל זאת קרה שהעכברושית קבעה עם חברותיה הכפר סבתאיות אצלנו, אז תכננתי לצאת מהבית לכמה סידורים והצעתי לנטול הכינוי שנלך לבירה מאוחרת אחרי.

נפגשנו קצת לפני 22:00. מפאת השעה המאוחרת ומכיוון שלא התחשק לי הבלגן בלב העיר, החלטנו לנסות הפעם יעד באזור אחר, רגוע יותר – רמת אביב, כשהתלבטנו בין החוג הצפוני לראש פינה, שנמצאים לא הרחק אחד מהשני.

הגענו אל כיכר אנטין בסביבות 22:00, החוג הצפוני ממוקם בקצה מעל הטריבונות הקטנות, עם הרבה שולחנות, אזורי ישיבה פזורים, ובר כמובן. התבוננו בתפריט שבכניסה, שם ראיתי שיש היצע בירות יחסית סביר של נציגי מב"י וגם נגב, ולמרות שהמחירים לא כאלו מפתים, החלטנו להיכנס ולשבת על הבר.

הברמן הגיש לנו את תפריטי האוכל והמשקאות. תפריט האלכוהול היה שונה מזה שראינו בכניסה – תפריט השעות השמחות כל הלילה עם מחירים נמוכים ואטרקטיבים יותר. הברמן הסביר לנו שמוצ"ש עד רביעי זה הפי האוור ותפריט מוזל כל הערב, נראה שעשינו בחירה לא רעה.

החוג הצפוני – תפריט בירות, קוקטיילים ואלכוהול

החוג הצפוני – תפריט אוכל

החוג הצפוני -תפריט מסלולים

לא באנו לשתות בכמויות אז בחרנו לא ללכת על תפריט המסלולים. נטול הכינוי הזמין חצי וויינשטפן (27 ש"ח) ואני הזמנתי חצי נגב (29) וצלחת ירקות וטחינה לארוחת ערב (32), כשהברמן אמר לנו שהכוסות הן אכן חצי ליטר, למרות שהן נראו קצת פחות לדעתי.

הבירה היתה צוננת וקרירה, כאשר הירקות היו טריים, הטחינה טעימה ובכלל המנה היתה נדיבה.

מסביבנו המקום, שהיה מלא בחציו כשהגענו, המשיך להתמלא לאיטו בקבוצות בעיקר (כנראה סטודנטים שגרים באזור ברובם), באופן מפתיע דווקא ואולי בגלל האווירה הישנונית של השכונות שמסביב.  כשאזור הישיבה מזכיר קצת אזור קבלת פנים בגן אירועים, עם הרבה ירוק וצמחים, בקטע חיובי.

כשהייתי כבר אחרי אמצע הבירה שלי, החליקה לפתע הכוס מידי (הלחות של תל אביב שגרמה לכוס הקרה להזיע), וכל הבירה נשפכה על הבר. אחרי שעזרנו קצת לברמן לנקות את הבר, הוא מזג לי כוס חדשה של נגב ביוזמתו – הפתעה נעימה (הפי האוור של חצי + 1).

נטול הכינוי לא שפך את הבירה שלו אבל הזמין חצי וויינשטפן נוסף, וכשסיימנו את הבירות, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהברמן הנחמד לשלום.

לסיכום: למרות מיקומו באזור נידח יחסית, החוג הצפוני מפתיע לטובה. תפריט ושירות מזמינים בלילות השמחים, לא מעט מבלים, ואווירה רגועה, שאולי אפילו הופכת לתוססת יותר בלילות חמישי ושישי או בתקופת שנת הלימודים. אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נחזור לאקדמיה ונרגיש שוב צעירים?

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, כשאם אתם גרים בסביבה אפילו כדאי (בהעדר אלטרנטיבות ראויות אחרות באזור לבילוי לילי, חוץ מהראש פינה)

הונולולו טיקי בר – עם כוונות טובות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: רביעי בערב, ספטמבר 2019

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: ההונולולו, טיקי בר בהגדרתו העצמית (Honolulu Tiki Bar), נפתח לפני יותר מחצי שנה בכיכר דיזנגוף המחודשת מול קולנוע רב חן (שעדיין איתנו) ע"י הבעלים של הסושיאל קלאב והדאבל סטאנדרט, כשלפני כן שכנו שם בר הדיזי וטראק דה לוקס.

הסיפורעבר זמן רב מאז היציאה האחרונה עם הנותרים מהעבודה הישנה ישנה, והאמת שאחרי כמה נסיונות כושלים לארגן מפגש שכזה כבר החלטתי לוותר. בסופו של דבר הם הרימו את הכפפה וארגנו את המפגש הם הפעם, כשהיעד שבחרתי אני היה ההונולולו טיקי בר בכיכר דיזנגוף, שם יש כמובן גם הפי האוור, בתקווה שהפעם יהיה יותר מוצלח מהבילוי בג'ניה שנמצאת שם ליד.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, שם כבר חיכו שתיים מהבלונדיניות בחבורה, כשהשאר היו אמורים להגיע בהמשך. מכיוון שהייתי רעב וצמא הסתערתי על התפריטים.

הונולולו – תפריט אוכל

הונולולו – תפריט קוקטיילים

תפריט הקוקטיילים כיאה לטיקי בר, מבוסס על הרבה רום ופירות אקזוטיים/טרופיים, כשההפי האוור של 1+1 הוא עד 20:00 (הזמנה של המשקה השני). תפריט האוכל מגוון אף הוא, ידידותי לטבעונים, עם 30% הנחה על המנות בהפי האוור.

הקוקטיילים נראו לי מעניינים והתלבטתי בין כמה אופציות עם המלצרית. לבסוף הזמנתי את זה שנראה לי מיוחד יותר מביניהם – Turmeric Colada, גרסה קצת שונה לפינה קולדה המוכרת, עם כורכום, כשאת הקרם קוקוס החליפו בחלב שיבולת שועל כך אמרה המלצרית (44 ש"ח).

הזמנתי לשולחן צלחת נאצ'וס טבעונית ללא גבינה (42 ש"ח לפני הנחת הפי האוור), ואחרי שהמלצרית חזרה אליי עם תשובות לשאלות גם את קערת הפוקי טופו (54 ש"ח לפני הנחה). גם חברותיי לשולחן הזמינו אוכל ושתייה.

הקוקטיילים הגיעו מהר. הכורכום לא השתלב כל כך בטעם או בצבע, רק כששקע החלק המוקצף והמתוק הקוקטייל שלי היה טעים יותר. זה נגמר מהר, ובעקבותיו הזמנתי את ה Pain Killer במסגרת ההפי האוור (48 במחיר מלא).

בינתיים הצטרפו אלינו נותרים נוספים והזמינו אף הם במהרה, כדי שיספיקו לנצל עד תום את השעה השמחה.

האוכל טפטף לשולחן בקצב לא אחיד. הפוקי טופו היתה מנה טובה ונדיבה יחסית, עם הרבה רכיבים ורוטב טעים. לנאצ'וס לקח משום מה די הרבה זמן להגיע, אך ההמתנה היתה שווה כשהתברר שאלו לא סתם דוריטוס משקית, אלא נאצ'וס איכותיים, בכמות נדיבה גם כן, עם מטבלים (אבוקדו, סלסה) טעימים.

ה- Painkiller הוגש בכוס טיקי הולמת (כמו חלק מהקוקטיילים האחרים שהוגשו לשולחן), והיה מתקתק וטעים. טוויסט מוצלח יותר לפינה קולדה הקלאסית מאשר הקוקטייל הקודם.

המקום מסביבנו היה די נינוח ולא עמוס מדי, אך טוב שהמלצרית שהיתה לבדה במערכה בהתחלה (ביחד עם הטאבלט), קיבלה בהמשך תגבורת ראויה. כשלפני תום השעה השמחה ב-20:00, היא באה לקחת הזמנות ממי שעדיין לא הספיק ורצה לנצל אותה (את השעה, סוטים!).

השעה היתה לקראת 21:00 כשהחלטנו לאחר דיונים רבים להמשיך לקינוח במקום אחר. הבורגנית מהפרובינציה בדיוק הגיעה לאזור ואנו אמרנו לה שכבר תפגוש אותנו באבן גבירול.

החשבון, שהוגש לנו עם צ'ייסרים ע"ח הבית (קוקטייל Dark and Stormy), עמד על 814 ש"ח, מה שנראה לי קצת מוזר בהתחשב בכך שרובנו הזמנו רק שתייה אחת + מאכל במסגרת השעה השמחה.

לאחר כמה בדיקות עם המארחת, שהתנצלה וניסתה לעזור (לדבריה ההנחות לא חושבו טוב במערכת מכיוון שההפי האוור של ה-1+1 הוא חדש), החשבון ירד ל-734 ש"ח – 10% פחות, כשאיתו קיבלנו עוד צ'ייסר כפיצוי על כל העיכוב והטעויות.

ההונולולו עדיין היה מלא רק בחציו, כשעזבנו אותו רגלית לכיוון הברטון באבן גבירול.

הבורגנית מהפרובינציה התייאשה בינתיים מהנהיגה וחיפושי החנייה ופרשה. כשאנו סגרנו את הערב עם קרפים וגלידה מהסיציליאנית הקרובה.

לסיכום: בהונלולו יש בהחלט כוונות טובות. אוכל וקוקטיילים טובים ברורים ומתאימים לטיקי בר, כשבהפי האוור הם גם במחירים משתלמים יחסית. אפשר להרחיב קצת את השעות השמחות (עד 21:00), ולשאוף לקצת יותר אחידות בשירות ופחות טעויות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור, אפשר לבקר גם סתם כך

פיצה, שוקולד וקרפ – סגירת מעגל

זמן: יום חמישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: שוק לוינסקי / פלורנטין, תל אביב

הסיפור: בשבועות האחרונים יצא לי לבלות כמעט כל שבוע לפחות פעם אחת אם לא פעמיים באזור שוק לוינסקי והסביבה. בשעות הלילה בסיורי הברים ובירות הבוטיק, סקירה של מקומות חדשים שנפתחו, או מקומות שכבר נהפכו לשם דבר באם הם ותיקים או חדשים יחסית, וגם להסתובב בשעות היום ולקנות דברים הביתה.

תכננתי לסיים את הסבב האזורי בתחילת השבוע עם העכברושית ומיס מוואה, אך עקב אילוצי תפריט, הסתפקנו בסוף בטוני ואסתר שם לא ישבנו בערב כבר שנים.

לשמחתנו קבענו גם עם נערי הפרחים באותו השבוע, ולמרות שיום חמישי בד"כ עמוס מדי, החלטתי שננסה בכל זאת את התכנון המקורי – פיצה ב LILA בתור התחלה, ומשם להמשיך לבירה ומתוקים במקומות נוספים (קצת מזכיר את הסיבוב שעשיתי באבן גבירול לפני 3 שנים)

העכברושית ואני הגענו ככוח חלוץ אל ה LILA קצת אחרי 21:00, כשנערי הפרחים היו אמורים להצטרף בהמשך. יחסית לימי חמישי ולשעה, לא היה עומס רב מדי, ואנחנו נרשמנו ברשימת ההמתנה. אחת המלצריות שאלה אם כבר הייתי שם היום לפני כן, כנראה שזה בגלל שיצא לי להיות שם באזור הרבה לאחרונה.

תוך 10 דקות התפנה לנו שולחן בסמטא שבצד, בו התיישבנו. עיינו בתפריט הפיצות, והתחלנו בהתייעצות טלפוניות לגבי הרכבת קואליציית פיצות שתתאים לכולנו – לטבעונים ולאלו שלא.

LILA – תפריט אוכל

LILA – תפריט שתייה

נערת הפרחים ואני סיכמנו על בצלים וקונפי שום עם גבינת קשיו טבעונית (65 ש"ח). הלא טבעונים לא הגיעו להסכמה טלפונית והעכברושית החליטה בסוף להזמין את הפיצת ארטישוק (55) וללוות אותה בסיידר מאגנרס בבקבוק (28), כשאני החלטתי לוותר על הבירה שם בגלל היחס בין המחיר לכמות.

המאגנרס הגיע במהרה וגם נערי הפרחים הגיעו לבסוף, אך הפיצות בוששו מלבוא. נער הפרחים הזמין סן מיגל (22) מהחבית וגם הוא התפלא על הכמות הקטנה, כשנערת הפרחים חלקה בינתיים את הסיידר עם העכברושית.

הפיצה הטבעונית הגיעה ראשונה והיתה טובה מאוד עם בצק דק, פריך וחזק, שהחזיק היטב את רוטב העגבניות, הגבינת הטבעונית והתוספות. כשאיתה הגיעו בצד גם זיתים ורוטב הפסטו הטעים.

חלפו כ-10 דקות עד שגם הפיצת ארטישוק הגיעה. מרוב רעב נער הפרחים לא יכל היה לחכות שהפיצה תתקרר ושילם על כך. כשגם הם נהנו מהפיצה שלהם, שהשביעה אותם.

סיימנו את הפיצות, כשהשעה עדיין לא היתה 22:30. שילמנו את החשבון והמשכנו ליעד הבא.

מכיוון שהיינו בסה"כ לא מעט זמן ב-LILA, החלטתי שנוותר הפעם על הבירה ונמשיך היישר לסוף המסלול – שדרות וושינגטון בפלורנטין, שם נוכל לאכול משהו מתוק וטעים.

בדרכינו חלפנו ליד מה שהיה הביר סטיישן ועכשיו זה משהו של בשרים. מבחר ברזי הבירה עדיין שם על הקיר, מעניין מה מהן הם מציעים.

הגענו אל שדרות וושינגטון והחלטנו לוותר על המלבי וללכת על קרפ בברטון (Bretonne), הסניף הצעיר והפחות עמוס של זה מאבן גבירול. אני ונערת הפרחים הזמנו קרפ טבעוני עם שילוב של הברטונלה וקרם ערמונים, והם הזמינו קרפ עם נוטלה ובננות.

בזמן ההמתנה לקרפים, קפצנו אל ה-Coco במורד השדרה, שם זללנו כמה טראפלס טבעוניים, כשחזרנו בדיוק בזמן לקרפים שלא אכזבו.

החלטנו לסיים את הערב בזה הפעם, כשלפני שנפרדנו הסתובבנו עוד קצת ברחובות פלורנטין ושוק לוינסקי, שהיו רגועים יחסית לליל חמישי.

לסיכום: עם מבחר שכזה של מקומות באזור שוק לוינסקי ופלורנטין, כל אחד יכול למצוא וליהנות ממה שמתאים לו. ה-LILA מומלצת לחובבי הפיצה, אם כי כדאי להגיע בלילות אחרים בשבוע או בשעה מוקדמת יותר. כשהברטון הוא אופציה טובה לקינוח מתוק (אבל לא רק) אם אתם באזור.
מומלץ לבקר באזור שוק לוינסקי בלילות (כבר ציינתי את זה נדמה לי פעם או פעמיים). אם אתם לא מכירים את האזור מספיק טוב אתם מוזמנים להרשם לסיור הברים של עכברוש העיר, כשיש גם סיור מיוחד לכבוד החגים.

 

טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.
3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

פיצה LILA – לי, לה וגם לכם

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, יולי 2019

מיקום: מרחביה 4, פינת סמטת השוק, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: פיצה LILA (לילה) נפתחה לפני כשנה וחצי ע"י שני שותפים מהתחום – בוגרי טוני וספה ואייל שני (פורט סעיד, רומנו) באזור שוק לוינסקי השוקק בימים ובלילות, שעדיין לא נכבש ע"י המיינסטרים כמו במרכז פלורנטין הסמוכה.

הסיפור: קבעתי עם לפטי והראשוני באזור שוק לוינסקי, כשנטול הכינוי לא יכל להצטרף הפעם.

הגעתי לנקודת המפגש ב-20:30 אז קבענו, ומכיוון שהם עדיין התעכבו נכנסתי לסמטת השוק בה עברתי לאחרונה כמה פעמים בסיבובי הברים שלי. בסמטא, בנוסף לטוני ואסתר הותיקים, נמצאים בה גם הפיצריה החמה LILA, סניף של האוזן השלישית ובר חדש שרק נפתח – California.

נכנסתי להתרשם מהבר ומהתפריט ולמרות שהמקום נראה מעניין (אפילו שאין מבחר בירות), החלטתי שהפעם ננסה את ה-LILA ונבדוק האם ההייפ מוצדק.

ניגשתי אל המקום כשברקע רעש חזק של אזעקה מאחד מבתי העסק הסמוכים. כשזה השתתק נותר רק הרעש של הביובית שעבדה בסמטה הקטנה ליד המקום שמקשרת לדרך יפו.

למרות כל זאת לא נרתעתי ונרשמתי ברשימת ההמתנה, שהיתה די קצרה באופן מפתיע – תוך שתי דקות התפנה שולחן בפנים ובו התיישבתי.

התפריט מכיל מגוון פיצות מעניינות כשאת גבינת המוצרלה אפשר להחליף בגבינה על בסיס קשיו בתוספת של 7 ש"ח (לא ברור למה).

חוץ מזה יש גם סלטים ועוד כמה מנות נוספות, כשבגזרת השתייה יש סן מיגל מהחבית (לא ברור הגודל), כמה בירות בבקבוקים, קוקטיילים בסיסיים, יינות ועוד.

LILA – תפריט אוכל

LILA – תפריט משקאות

מכיוון שלפטי כבר אכל קודם לכן (למרות שאמרתי לו שלא) וידעתי שהראשוני לא יחלוק איתי פיצה טבעונית, הזמנתי כבר את המרגריטה (44 ש"ח) עם גבינת קשיו (7) וכוס סן מיגל (22).

כעבור כמה דקות הצטרף אליי הראשוני והציע שנעבור אל הבר אז כך עשינו. בעקבותיו הצטרף לבסוף גם לפטי (שהצליח איכשהו למצוא את המקום). הראשוני ניסה לשכנע אותו לחלוק פיצה ואחרי שכנועים הצליח להוציא ממנו התחייבות לשני משולשים של הפיצה הירוקה (55), כששניהם הזמינו גם הם סן מיגל בלית ברירה.

בינתיים הבירה והפיצה שלי כבר הגיעו. הפיצה אמנם היתה שרופה קלות בקצוות של הבצק שהתנפח אך זה לא הפריע לי מכיוון שהשילוב של השאר היה מצוין – עובי הפיצה, הכמות והטעם של רוטב עגבניות, הגבינה הטבעונית, עלי הבזיליקום וגם רוטב הבזיליקום הטעים שהגיע בצד. כוס הבירה היתה די קטנה (250 מ"ל?) ולא הצדיקה את תמחורה, כשהראשוני ביקש מהברמן שהפיצה שלהם לא תצא שרופה.

ישבנו על הבר, לפטי היה עסוק ברכילות חברתית של העבודה בווטסאפ, ומולנו הפיצות יצאו מהתנור בקצב של פס נע. כעבור מספר רגעים הפיצה שלהם הגיעה, לא שרופה, ולדבריהם היתה נחמדה אך לא מדהימה, מה שאולי גרם להם לעבור לשיחה מרתקת על נדל"ן ברמת גן.

בשלב מסוים החשמל במקום קפץ, אך אנחנו לא ניצלנו את המצב וחיכינו שיחזור כדי לשלם את החשבון.

כשיצאנו המקום היה מלא, כשלא מעט המתינו בחוץ לפיצה טייקאווי או למקום שיתפנה. אם היו לנו קצת עגילים והיינו טיפה יותר צעירים/היפסטרים היינו משתלבים בהם היטב.

טיילנו קצת באזור של שוק לוינסקי, בביר בזאר היתה הופעה, כשהטחינייה, בה הייתי רק שבועיים לפני כן, היתה סגורה (בבדיקה שלאחר מכן בדף הפייסבוק של המקום התברר שהבעלים ויתרו על הלילות ועובדים רק בשעות היום מ-11 עד 18, חבל).

לסיכום: ה-LILA בהחלט מתאימה לי, לה ולכם. מקום שמשלב אווירה קלילה ומגניבה עם פיצה טובה, גם בירה טובה בצד היתה רק מוסיפה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

בושוויק – פס ייצור

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר