בושוויק – פס ייצור

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר

מודעות פרסומת

מיידל'ה – אנחנו כבר לא צעירים

זמן: יום ראשון בלילה, דצמבר 2018

מיקום:, פלורנטין 40, תל אביב

רקע היסטורי: בר המיידל'ה Meydale נפתח לפני כ-5 שנים בפלורנטין, ובו פעלה בעבר גם תחנת הרדיו 109FM.

הסיפור: ההולנדי המעופף (לשעבר החולוני) הגיע לביקור מולדת בארץ אז דאגנו לתאם מפגש חברים בהתאם כשכולם אישרו הגעה – הירושלמי, המלומד וג'וני דילר. לא נסגרתי על יעד מסוים מראש אבל הכיוון היה פלורנטין שם יוכל הירושלמי לאכול לקינוח גלידה להנאתו באניטה כמו בפעם שעברה.

החלטתי שננסה את השאפל בר, בו ביליתי כבר כמה פעמים, אך עבר כבר זמן רב יחסית מאז ביליתי בו לאחרונה. ההולנדי והירושלמי הגיעו קצת לפני 21:00, אך מכיוון שלא הזמנו מראש והמקום היה מלא, היה מקום רק בחדר העישון שבאותו שלב לא היו בו כמעט אנשים אז הם התיישבו שם. הצטרפתי כעבור דקות מספר, ומכיוון שהם כבר הזמינו בירות, הזמנתי גם שליש גינס לבינתיים (28 ש"ח) כשביקשנו לעבור אם יתפנה בחדר השני מקום.

לא עבר זמן רב וגם חדר העישון התמלא במבלים ואיתם הריח המצחין. סיימנו את הבירות במהירות וכשהמלומד וג'וני דילר הצטרפו אלינו, החלטנו לוותר על הבירה השנייה של ההפי האוור ולעבור למקום אחר, כשהמלצרים התנצלו שלא נמצא לנו שולחן בחדר הנקי יחסית.

הצעתי שנעבור אל המיידל'ה, שם ביליתי לאחרונה לפני מספר חודשים כחלק מסבב ברים באזור פלורנטין. במיידל'ה ישבו בחוץ כמה מבלים צעירים (וגם זכינו לראות חצי מופע בסגנון אמסטרדם), כשבקומת הבר היה די ריק אבל לא לחלוטין (יש עוד קומה למטה עם מסכים ומשחקים).

הברמנית/מלצרית הצעירה, איתה התלוצצנו קצת, חיברה לנו שני שולחנות עגולים. צחוק צחוק, אבל הסתבר שהחברה היו רציניים ששאלו אם יש משקאות חמים. למזלם היה תה עם נענע (7), ממנו הזמינו המלומד, ההולנדי (שלפחות שתה בירה קודם), וג'וני דילר (היו ימים…).

לבקשתי היא הביאה לי שתי טעימות של הלופולוס (Lupulus) – בירת מנזרים בלגית חזקה, אך אני העדפתי חצי אלכסנדר גרין (32), כשלפחות הירושלמי שתה איתי שליש אלכסנדר בלונד (26) ולא בייש לגמרי את חבורת הזקנים.

מיידל'ה – תפריט אלכוהול

היינו רעבים, אז עיינו בתפריט האוכל המזמין (ומאוד ידידותי לטבעונים). הירושלמי, המלומד ואני הזמנו את ההמבורגר פלורנטין הטבעוני (42), הם עם טבעות בצל בהמלצת הברמנית. ג'וני דילר הזמין קרפצ'יו (35) וההולנדי הזמין כראוי לכינויו החדש את המיקס צ'יפס (24).

מיידל'ה – תפריט אוכל

ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק מעורבת ונעימה לאוזן, כשהמקום התמלא קצת במבלים וגם כלבים. הבורגרים ע"ב פטריות לא אכזבו והיו עסיסיים אך לא יותר מדי עיסתיים, כשגם התוספות שבאו איתם, הצ'יפס של ההולנדי והתה היו טובים.

בסביבות 22:30 ביקשנו את החשבון (אמרתי כבר זקנים?), אותו לא שילם הירושלמי לבדו למרות תקרת האשראי החדשה שלו, כשאת הנושא הבטיח לבדוק ג'וני דילר הבכיר.

משם המשכנו לגלידה משובחה באניטה, לשמחתם כולם, במיוחד הירושלמי.

לסיכום: המיידל'ה הוא בר שכונתי קלאסי וידידותי גם לצעירים וגם לזקנים (וגם לכלבים) עם כל המאפיינים הנדרשים – כמה בירות מעניינות, אוכל טעים ומגוון, ומוסיקה טובה, במחירים יחסית סבירים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, כדאי בהפי האוור (1+1 על המשקאות, שליש קרלסברג וטובורג ב-12 ₪)

אבוקדה – האם זה כבר בשל?

זמן: יום חמישי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: לילינבלום 39, תל אביב

רקע היסטורי: אבוקדה Avocada הינה מסעדה שמוקדשת לאבוקדו, כמוה יש כבר כמה בעולם (טוקיו, אמסטרדם, ניו יורק ועוד). המסעדה נפתחה לפני כחודש, כשעל התפריט אחראי השף טל דדון שבעברו זכאים, ננוצ'קה ואנסטסיה, אך הפעם המקום הוא לא טבעוני בלבד.

הסיפור: כשהייתי צעיר יותר ממש לא אהבתי אבוקדו, רק בצורתו כמרכיב בגווקאמולי אולי. אך עם השנים הטעמים משתנים והיום אני דווקא אוהב אותו וכמוני גם העכברושית, לכן כשנפתח האבוקדה היה זה רק טבעי שנצא לשם לדייט זוגי בהקדם.

הלכנו ברחובות ההומים של תל אביב בלילות חמישי, כשהגענו אל המקום לקראת 21:30. המסעדה היתה מלאה (אי אפשר להזמין מקום מראש), אז התיישבנו בינתיים בשולחן קטן בחוץ ועיינו בתפריטים עד שיתפנה לנו מקום על הבר בפנים.

לאבוקדה יש שני תפריטי אוכל – אחד ללא מוצרים מהחי (כלומר טבעוני) ואחד רגיל שכן כולל כאלו לחלשים. כל אחד מהם מכיל שתי מנות ראשונות, שלוש-ארבעה מנות עיקריות וקינוח אחד או שניים. חוץ מזה יש גם תפריט ספיישלים וכמובן גם תפריט משקאות עם יינות, קוקטיילים מעניינים ואפילו כמה בירות מהחבית.

אבוקדה – תפריט ללא מוצרים מהחי

אבוקדה – תפריט

אבוקדה – תפריט ספיישלים

התלבטנו והתייעצנו עם המלצרית מה להזמין (אגב גם לפה הקידמה הגיע בצורת טאבלטים – כבר מקום שלישי בעיר בחודש האחרון שבכך נתקלתי). בסוף בחרנו מהספיישלים את הברוסקטת פטריות (57 ₪) והסביצ'ה (48) ששתיהן טבעוניות. ומהתפריט הרגיל (הטבעוני) את הראשונה (24) וחצי מנה מגי ושרי (34). בדיוק שסיימנו את ההזמנה על הבר מקום התפנה (וטוב שכך, כי היה פחות נעים עם המעשנים בחוץ), אז עברנו פנימה והשלמנו את ההזמנה של המשקאות דרך הברמן – דאקירי אננס (42) לעכברושית, גרין ליף (44) בשבילי.

האווירה בפנים היתה קלילה ונעימה, כשדי הרבה מלצריות יחסית, עם סוודרים די דומים כולן, באו והלכו כל הזמן. הברמנים נראו די דומים עם הזקנים, ודווקא במטבח היה דווקא צוות מגוון לחלוטין.

עברו פחות מ-10 דקות עד שהמנות התחילו להגיע לשולחן. ראשונה הגיעה דווקא מנת הברוסטקת פטריות – כשמה כן היא, ברוסקטה ועליה טחינה, הרבה סוגי פטריות טעימות עשויות היטב וחתיכות אבוקדו כמובן. מנה שממנה העכברושית התלהבה – המוצלחת ביותר לטעמי וטעמה. איתה הגיע גם הדאקירי של העכברושית שהיה מתקתק וחמצמץ בדיוק כמו שהיא אוהבת.

אחריה הגיעה חצי מנת המגי ושרי – מיקס של עגבניות, עם חתיכת אבוקדו גדולה בפנים, שומשום שחור, בצל וקצת עלים, ששחו ברוטב טחינה ומקדמיה דליל. העכברושית לא התלהבה מההמנה, כשהיה אפשר להפחית או לשנות את הרוטב למשהו ע"ב שמן זית, בלסמי, חרדל ולימון שהיה עובד טוב יותר לדעתי.

עוד כמה דקות חלפו וגם הקוקטייל שלי הגיע והיה נחמד, ואיתו גם יתר המנות.

ראשונה – לחם מחמצת ולחם לבן קלוי עם קצף (?) עגבניות וטחינה אבוקדו (העכברושית פחות אהבה), שעליה אין יותר מדי מה לכתוב.

סביצ'ה – קינואה שחורה עם חתיכות אבוקדו, אננס, פפאיה, עלים, ששחו בקרם מקדמיה עם רטבים חמוצים. מנה מתוקה חמוצה ודי טעימה, אך שוב קצת יותר מדי רוטב דליל, שרובו נשאר בצלחת.

לקינוח העכברושית הזמינה את הפנקייק (36), שאינו טבעוני, אך איתו באה גלידה אמריקאית עם אבוקדו שדווקא כן. הגלידה הגיעה די מהר והיתה קלילה, מתוקה וטעימה. הפנקייק התעכב קצת, אך הגיע לבסוף והיה די גדול וחביב – העכברושית כבר אכלה יותר טעימים ומפנקים, כשהרוטב הדרים ורימונים היה לדבריה טעים.

החשבון יצא 280 ₪, לא נורא יחסית.

לסיכום: לאבוקדה יש קונספט מעניין ומרענן, במיוחד למי שאבוקדו אוהב. האווירה והשירות טובים, כשיש מנות יותר מוצלחות, אך יש גם כאלו שקצת פחות מלהיבות.

מכיוון שיש כבר מקום מוצלח לא הרחק משם עם קונספט של טחינה (הטחינייה), אפשר לשלב אותה בצורה קצת פחות דומיננטית בתפריט.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבוקדה – אפשר לבקר, ממליץ לחכות עוד קצת עד שיבשיל לגמרי

2018 – סיכום השנה של עכברוש העיר

השנה עוד לא נגמרה, אך בכל זאת הנה סיכום קצר של מה שהיה לנו בעכברוש העיר במהלכה – רשומות נצפות, טרנדים, מקומות וברים נבחרים ומאכזבים, שעות שמחות ועוד.

השנה עכברוש העיר חגג עשור לפעילותו – בלוג הברים הותיק בעיר. סה"כ פורסמו עד כה קצת יותר מ-30 רשומות, כשהנצפות ביותר (גם כאלו שלא פורסמו השנה) היו:

פורט סעיד – שווה לחכות בתור?

בגזרת הבירות אמנם לא נפתחו יותר מדי ברי בירות חדשים חוץ מהלאגר אנד אייל והחדש של הביר בזאר בפשפשים (שזה עדיין יפה), אבל גם באלו והותיקים יותר עשינו כמה וכמה וכמה סיבובים (ועוד כמה נוספים).

ביר בזאר – שוק הפשפשים

האוכל הטבעוני הוא כבר מזמן לא טרנד. ננוצ'קה אמנם נסגרה אבל בילינו יפה בבאנה (כמו תמיד), Opa, טנאת ומקומות טובים נוספים שלא כתבתי עליהם (אנסטסיה, הרצוג, אלגריה), כשרק סולטנה לדעתי לא הצדיקה את ההייפ.

Opa

לא היינו יותר מדי בברי קוקטיילים השנה, אבל גם כאן זו לא רק מגמה. רוב הברים הותיקים והטובים שורדים כיש גם קצת תחלופה.

בילינו בשני מוסדות מהותיקים בעיר – עמירם והנורמה ג'ין, כשסקרנו גם כמה מקומות צעירים ופופולרים – דיזי פרישדון (שם הרגשנו פחות שייכים), והספיק איזי וסורה מארה (באדיבות טל The_mark), וניצלנו את השעות השמחות בין היתר בשם טוב ובאבני (למרות ששם הם כבר פחות).

גינס בעמירם למבוגרים

דיזי פרישדון – לצעירים

המקום החדש המוצלחהטחינייה. אווירה וקהל מעורב, אוכל טעים, שירות מזמין, כששדרוג קטן בגזרת הבירה היה יכול להיות מדהים.

קהל מעורב בטחינייה

הבר המאכזבהארגז. איך יכול להיות שהבירות נגמרות בתקופת המונדיאל?

הארגז – חם, ואין בירות להתקרר

המקום המענייןאברהם (הוסטל) בר.  5 סוגי שפירא מהחבית, תפריט אוכל מגוון והרבה אירועים ותיירים מכל העולם.

שפירא באברהם הוסטל בר

אין ספק שלתל אביב יש הרבה מה להציע (כשאפילו לנתניה יש)

 

 

 

התאילנדית בסמטת הר סיני – לא צריך לחכות יותר מדי

זמן: יום ראשון בלילה, יוני 2018

מיקום: סמטת הר סיני 1, מתחם בית הכנסת הגדול, תל אביב

רקע היסטורי: התאילנדית בסמטת הר סיני (Thai at Har Sinai) נפתחה בסוף שנת 2015 במתחם בית הכנסת הגדול (שישקו, פורט סעיד, סנטה קתרינה ועוד) עם לא מעט יחסי ציבור והרבה הייפ.

הסיפור: קבענו עם הבעז"ב ובת הטייס לדאבל דייט. מכיוון שאני משתדל להימנע ממסעדות בורגניות/פלצניות/נובורישיות מדי (גם ככה ברובן אין לי יותר מדי מבחר), הזמנתי לנו מקום בבר קוקטיילים נחמד. מכיוון שהם כן רצו משהו יותר מסעדתי הצעתי כמה אופציות, כשמהן הם בחרו את פורט סעיד – בהחלט מקום מתאים לתיירים.

קבענו שם בשעה 21:00, כשהזהרתי מראש שאי אפשר להזמין מקום, צריך להירשם ברשימה ולרוב מתפנה שולחן תוך זמן לא ארוך במיוחד. אנחנו הגענו אל המקום ב-21:15 לערך, הם כבר היו אחרי חצי שעה המתנה וסיבוב שתייה. בדקנו עם המארחת הסנובית, וכשהבנו שמשום מה נפלנו על ערב עמוס במיוחד וזה עוד יקח זמן, הבעז"ב ואני הלכנו לחפש בינתיים מקום אחר בסביבה.

נכנסו ל- Mekong בנחלת בנימין ועיינו בתפריט שלהפתעתי כלל דווקא לא מעט אופציות טבעוניות מעניינות. אך חוץ מזה המקום היה די ריק והבעז"ב רצה שנשב במשהו יותר תוסס אז ויתרנו והמשכנו להסתובב. נכנסנו גם אל הבושוויק – בר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל, אך זה עדיין לא נפתח באופן רשמי אלא רק לאירוע עובדים.

חזרנו אל הבנות, שעדיין חיכו בחוץ מול בית הכנסת הגדול, כשאז בדיוק נזכרתי בתאילנדית בסמטת הר סיני שנמצאת ממש ליד, וכשביליתי שם בפעם שעברה עם קבוצה מהעבודה היה בהחלט נחמד (שלחתי לשם גם לא מזמן את הראשוני והפלפלית שהתלהבו במיוחד). השארתי אותם לשתי דקות והלכתי לבדוק אם יש מקום, לשמחתי היה, וכולנו צעדנו לשם, כשהבעז"ב ובת הטייס נתנו את אישורם לשבת שם לאכול.

בחוץ שידרו על מסך את המשחק מהמונדיאל, ואנו העדפנו להתיישב בשולחן בפנים – שם היה פחות עמוס ורועש ואפשר היה גם להרגיש קצת את המזגן, כשמלצרית ידידותית הביאה לנו מים ואת התפריט.

הקונספט של המקום שונה קצת ממסעדות תאילנדיות אחרות – המנות לא גדולות, גם לא יקרות יחסית, וברובן חריפות.

העכברושית ואני בחרנו לחלוק סלט סום טאם בגרסה טבעונית ופחות חריפה (29 ש"ח), כשלמנות עיקריות הזמינה היא את הפאד תאי הצמחוני (58) ואני את הפאד פאק צ'וי שיטאקה הטבעוני הקלאסי (45). הבעז"ב ובת הטייס הזמינו כמה מנות עוף/פירות ים/דגים, והזמנו גם כמה קוקטיילים – טרופיקל לעכבורשית (44), פינה קולדה לי (52) וביטר מאי תאי (48) לבעז"ב.

לא עבר זמן רב והמנות הראשונות הגיעו לשולחן. הסום טאם היה עדיין טעים בגרסה שהזמנו, כשהבעז"ב ובת הטייס בהחלט אהבו גם את המנות שלהם. הקוקטיילים התעכבו טיפה משום מה אך הגיעו בהמשך, כשגם מהם היו כולם מרוצים.

 

המנות העיקריות הגיעו באופן מדורג לשולחן, העכברושית רק חיבבה את הפאד תאי שלה – חשבה שיהיה יותר מתקתק (כך אמרה המלצרית), ואילו המנה שלי טעמה לחיכי, כשהפטריות, הירקות והטופו הרך עם הרוטב השתלבו היטב עם האורז הדביק והלבן.

השעה היתה כבר 22:30 ורוב השולחנות היו פנויים בפנים, למעט שולחן אחד עמוס בחבורת תיירים אמריקאים צעירים. לקינוח הזמנו שתי מנות – מוס שוקולד מיוחד, כשממנו התלהבו מאוד כולם, חוץ ממני שלא יכולתי לטעום, ואת הטפיוקה עם חלב הקוקוס והפירות, שלא היה מתוק יותר מדי, ובסה"כ היה די טוב, כך גם אמר הבעז"ב.

היינו בדיוק בשלב החשבון (בסביבות 480 ש"ח לארבעתינו עם עוד 2 מנות סטיקי רייס, קוקטיילים וקינוחים – לא כל כך נורא), כשהעכברושית הקפיצה אותנו עם קריאת "ג'וק", כשזה הלך על הקיר לא הרחק מהשולחן. המלצרית הציעה שנעבור לשולחן אחר, אך אנחנו כבר העדפנו לשלם בעמידה.

לסיכום: אחרי שכבר נרגע ההייפ מהתאילנדית בהר סיני, לא צריך לחכות יותר מדי כדי להגיע לשם (או סתם לחכות בתור בפורט סעיד). אוכל טעים, שירות ואווירה טובים, והרבה חריף לאלו מכם שאוהבים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

הטחינייה – כולם אוהבים טחינה?

זמן: יום שני בלילה, יוני 2018

מיקום: לויסנקי 33, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני קצת יותר מ-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: את הטחינייה ראיתי ממש כשנפתחה (וגם ראיתי לא מעט יח"צ), וכחובב טחינה חיפשתי הזדמנות טובה להגיע למקום אך עד כה זה לא יצא. והנה קבענו לדאבל דייט עם הראשוני והפלפלית לכבוד יום הולדתה העגול גם כן (יש פה מגמה מדאיגה), אז הצעתי שנלך לשם, כשהכנתי גם אופציות גיבוי במגירה.

העכברושית ואני הגענו אל הטחינייה קצת אחרי 21:00, וכבר היתה שם אווירת מסיבה עם מוסיקה יוונית שמחה (הסתבר שגם יהונתן הבעלים/שף חגג יום הולדת, עם או בלי קשר).

במקום בר מלבני עם הרבה מקומות ישיבה (מזכיר את ימי הפיק אפ) ובתוכו חלל גדול שם מכינים את המנות והמשקאות עם גרפיטי על הקירות. כשיש גם דלפק מוגבה שפונה אל הרחוב עם כמה מקומות ישיבה – שם חיכינו בינתיים עד שתתפנה על הבר לנו פינה מתאימה.

 

המארחת/ברמנית/מלצרית (סופיה) קיבלה את פנינו בצורה מקצועית ושירותית, כשעד שיצטרפו אלינו הראשוני והפלפלית, שאלה אותנו והמליצה לגבי המשקאות להם אין תפריט. בגזרת הבירות יש גולדסטאר ומכבי מחוזקת מהחבית, וכמו כן בירות יווניות, קפרסיאיות שונות בבקבוקים. היא המליצה על קוקטייל ע"ב אוזו, רוזטה, לימונענע ועוד, והעכברושית זרמה איתה כשביקשה שזה יהיה מספיק מתוק, ואילו אני זרמתי עם ההמלצה לבירה קפריסאית בבקבוק.

כעבור כמה דקות הגיעה השתייה. העכברושית אהבה מאוד את הקוקטייל שלה, כשהבירה שלי היתה עוד לאגר קלילה.

אלינו הצטרפו בדיוק גם הזוג הנוסף, ובחלוף שתיים שלוש דקות נוספות עברנו אל הפינה של הבר. המלצרית פנתה אלינו שוב, הפעם עם הסבר מעמיק על תפריט האוכל שמבוסס מין הסתם על טחינה, ובו יש שלל מנות טבעוניות, צמחוניות וגם כאלו עם דגים.

הזמנו כמה מנות לחלוק בינינו. טבעוניות: טחינת ערמונים טבעונית (29), טחינה כתומה מדלעת ובטטה (29), טרטר חציל וקינואה טבעוני (28), וגם כאלו שלא: המסיבה (36), סינייה דגים (42), וסטייק בטטה עם גבינה (38).

הראשוני הזמין את אותה הבירה שלקחתי אני ואילו הפלפלית הלכה על הקוקטייל כמו של העכברושית רק פחות מתוק ויותר חמוץ, כשבמהלך ההכנה הביאה לה הברמנית מספר פעמים טעימות לצורך קבלת משוב עד התאמתו המלאה לחיכה.

המנות החלו לזרום אל הבר, מנות הטחינה הוגשו עם פיתה מיוחדת של המקום – מרובעת עם תרד, וכל אלה שאני טעמתי היו מצוינות, שגם העכברושית שפחות מתלהבת מטחינה אהבה. גם טרטר החציל קינואה היה טעים, אם כי טיפה פיקנטי (בגלל הסחוג). הראשוני והפלפלית אהבו אף הם את המנות שלהם, כשבין לבין קיבלנו צ'ייסר פינוק של עראק הבית.

למרות שהמקום לא היה מלא, היתה בו אווירה שמחה, בשלב מסוים הצטרפו למבלים גם שלושה שבאבניקים. המקום אמנם כשר (חלבי/דגים ולא פתוח בשבת), ואני בעד חיה ותן לחיות (במיוחד לחיות) אבל היה קצת משעשע/מוזר לראות אותם מזמינים מהמלצרית שלבשה מכנסוני טייץ קצרים והרבה קעקועים.

השעה היתה רק 22:30 אבל אורחים נוספים הגיעו – הפקחים, שעקב תלונות אחד השכנים, הגיעו וביקשו להחליש את המוסיקה (שבאמת היתה חזקה). הראשוני והפלפלית הזמינו מנות נוספות – סביצ'ה (39) ועוד סינייה (42), וחיסלו גם אותם.

היינו בשלבי סיום כשאל המקום נכנסנו 3 נשים עם לבוש יחסית מינימלי וחושפני שבאו לחגוג עם השף/בעלים, לא נצפתה שום תרעומת מהשבאבניקים, אולי זה יכול להיות פורמט מצליח לתוכנית ריאלטי שידוכים.

לקינוח הזמנתי אני את המלבי הטבעוני (26), שאמנם נקרא כך אבל עשוי מקציפת קוקוס עם טחינה גולמית מעל, זה היה קצת דחוס וכבד מדי בשבילי. השאר הזמינו בהמלצת המלצרית את הקראק פאי (42) ופשוט עפו עליו.

עם החשבון (477 ש"ח לפני שירות), קיבלנו עוד צ'ייסר עראק פינוק ע"ח הבית, ונפרדנו לשלום מהמלצרית, הראשוני והפלפלית שבעים, שמחים ומרוצים.

לסיכום: אמנם נראה שכמעט כולם אוהבים טחינה, אך גם מי שפחות יהנה ממנה בטחינייה. אפשר תמיד פה ושם לשפר (במיוחד בגזרת הבירות), אבל שווה להגיע בשביל המטעמים, השירות והאווירה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ביחד עם הבילוי המוצלח שבוע לפני כן בטנאת, כיף לגלות בכל פעם מקומות חדשים או ישנים באזור שוק לוינסקי שעדיין לא הוצף במבלי המיינסטרים.

Lenny's – ברירת מחדל

זמן: יום רביעי בערב, דצמבר 2017

מיקום: ויטל 7, פינת קורדוברו ,פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר הלני'ס – Lenny’s Bar עובד בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, עוד מהימים שפלורנטין היתה שכונה פחות עמוסה.

הסיפור: שוב אחרי זמן רב מדי קבענו להיפגש עם חבר הילדות בפלורנטין שם הוא גר. העכברושית רצתה ללכת למסקל בו לא בילינו כבר למעלה משנה, חבר הילדות קצת פחות התלהב אך הסכים להתפשר, למזלו היתה שם המתנה ארוכה אז חצינו את הכביש ללני'ס – הבר השכונתי המועדף עליו.

התיישבנו בשולחן מוגבה קטן בחלל השמאלי של המקום (זה שאינו מוגדר כחלל העישון) בו נמצא גם שולחן הסנוקר, והמלצרית הגישה לנו את התפריטים. תפריט האוכל מגוון למדי, כשיש גם תפריט טבעוני עשיר בנפרד. העכברושית ואני הזמנו כמה מנות לחלוק – סלט סלק ובטטה טבעוני (38 ש"ח), כרובית בתנור (27), צ'יפס בתנור (21) ופיצה טבעונית (39), כשחבר הילדות הזמין סלט חזה עוף (46) וג'ין עם טוניק (48).

אני התלבטתי בגזרה השתייה והזמנתי לטעום את הדלריום טרמנס, שהיתה אמורה להיות פירותית לדברי המלצרית אך דווקא לא היתה כזו ולכן הזמנתי ממנה שליש (33).

בניגוד לפעם שעברה שבילינו שם, הפעם התנגנה במקום דווקא מוזיקה פופ משנות ה-80 וה-90 – הרבה מייקל ג'קסון ואפילו למבדה לאלו מכם שאת הגרסה המקורית זוכרים. למרות שיש הפרדה חדר למקום דווקא מבחוץ קצת עשן סיגריות, לפחות חלקו היה גם מהסוגים היותר טובים, כשחבר הילדות הפליג כרגיל בסיפורים מיוחדים שרק לו קורים.

כעבור זמן מה החלו לזרום המנות לשולחן הקטן. הסלט היה מצוין, הכרובית היתה פחות טובה מזו שאכלנו ערב לפני כן, והפיצה היתה טעימה למרות שקצת התפרקה כשהגבינת קשיו והתוספות הרבות שעליה לא החזיקו מעמד.

החלטנו להתפנק בקינוח וחלקנו בינינו את זה הטבעוני – אצבעות שוקולד (29), מנה נחמדה.

לאחר מכן שילמנו את החשבון ונפרדנו מחבר הילדות לשלום, בתקווה שלא יעבור זמן רב מדי עד שניפגש בפעם הבאה.

לסיכום: הלני'ס שומר על הרמה באוכל, באווירה ובשתייה, ולכן תמיד מהווה ברירת מחדל טובה בשכונה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  כשיש הפי האוור כדאי יותר