אבוקדה – האם זה כבר בשל?

זמן: יום חמישי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: לילינבלום 39, תל אביב

רקע היסטורי: אבוקדה Avocada הינה מסעדה שמוקדשת לאבוקדו, כמוה יש כבר כמה בעולם (טוקיו, אמסטרדם, ניו יורק ועוד). המסעדה נפתחה לפני כחודש, כשעל התפריט אחראי השף טל דדון שבעברו זכאים, ננוצ'קה ואנסטסיה, אך הפעם המקום הוא לא טבעוני בלבד.

הסיפור: כשהייתי צעיר יותר ממש לא אהבתי אבוקדו, רק בצורתו כמרכיב בגווקאמולי אולי. אך עם השנים הטעמים משתנים והיום אני דווקא אוהב אותו וכמוני גם העכברושית, לכן כשנפתח האבוקדה היה זה רק טבעי שנצא לשם לדייט זוגי בהקדם.

הלכנו ברחובות ההומים של תל אביב בלילות חמישי, כשהגענו אל המקום לקראת 21:30. המסעדה היתה מלאה (אי אפשר להזמין מקום מראש), אז התיישבנו בינתיים בשולחן קטן בחוץ ועיינו בתפריטים עד שיתפנה לנו מקום על הבר בפנים.

לאבוקדה יש שני תפריטי אוכל – אחד ללא מוצרים מהחי (כלומר טבעוני) ואחד רגיל שכן כולל כאלו לחלשים. כל אחד מהם מכיל שתי מנות ראשונות, שלוש-ארבעה מנות עיקריות וקינוח אחד או שניים. חוץ מזה יש גם תפריט ספיישלים וכמובן גם תפריט משקאות עם יינות, קוקטיילים מעניינים ואפילו כמה בירות מהחבית.

אבוקדה – תפריט ללא מוצרים מהחי

אבוקדה – תפריט

אבוקדה – תפריט ספיישלים

התלבטנו והתייעצנו עם המלצרית מה להזמין (אגב גם לפה הקידמה הגיע בצורת טאבלטים – כבר מקום שלישי בעיר בחודש האחרון שבכך נתקלתי). בסוף בחרנו מהספיישלים את הברוסקטת פטריות (57 ₪) והסביצ'ה (48) ששתיהן טבעוניות. ומהתפריט הרגיל (הטבעוני) את הראשונה (24) וחצי מנה מגי ושרי (34). בדיוק שסיימנו את ההזמנה על הבר מקום התפנה (וטוב שכך, כי היה פחות נעים עם המעשנים בחוץ), אז עברנו פנימה והשלמנו את ההזמנה של המשקאות דרך הברמן – דאקירי אננס (42) לעכברושית, גרין ליף (44) בשבילי.

האווירה בפנים היתה קלילה ונעימה, כשדי הרבה מלצריות יחסית, עם סוודרים די דומים כולן, באו והלכו כל הזמן. הברמנים נראו די דומים עם הזקנים, ודווקא במטבח היה דווקא צוות מגוון לחלוטין.

עברו פחות מ-10 דקות עד שהמנות התחילו להגיע לשולחן. ראשונה הגיעה דווקא מנת הברוסטקת פטריות – כשמה כן היא, ברוסקטה ועליה טחינה, הרבה סוגי פטריות טעימות עשויות היטב וחתיכות אבוקדו כמובן. מנה שממנה העכברושית התלהבה – המוצלחת ביותר לטעמי וטעמה. איתה הגיע גם הדאקירי של העכברושית שהיה מתקתק וחמצמץ בדיוק כמו שהיא אוהבת.

אחריה הגיעה חצי מנת המגי ושרי – מיקס של עגבניות, עם חתיכת אבוקדו גדולה בפנים, שומשום שחור, בצל וקצת עלים, ששחו ברוטב טחינה ומקדמיה דליל. העכברושית לא התלהבה מההמנה, כשהיה אפשר להפחית או לשנות את הרוטב למשהו ע"ב שמן זית, בלסמי, חרדל ולימון שהיה עובד טוב יותר לדעתי.

עוד כמה דקות חלפו וגם הקוקטייל שלי הגיע והיה נחמד, ואיתו גם יתר המנות.

ראשונה – לחם מחמצת ולחם לבן קלוי עם קצף (?) עגבניות וטחינה אבוקדו (העכברושית פחות אהבה), שעליה אין יותר מדי מה לכתוב.

סביצ'ה – קינואה שחורה עם חתיכות אבוקדו, אננס, פפאיה, עלים, ששחו בקרם מקדמיה עם רטבים חמוצים. מנה מתוקה חמוצה ודי טעימה, אך שוב קצת יותר מדי רוטב דליל, שרובו נשאר בצלחת.

לקינוח העכברושית הזמינה את הפנקייק (36), שאינו טבעוני, אך איתו באה גלידה אמריקאית עם אבוקדו שדווקא כן. הגלידה הגיעה די מהר והיתה קלילה, מתוקה וטעימה. הפנקייק התעכב קצת, אך הגיע לבסוף והיה די גדול וחביב – העכברושית כבר אכלה יותר טעימים ומפנקים, כשהרוטב הדרים ורימונים היה לדבריה טעים.

החשבון יצא 280 ₪, לא נורא יחסית.

לסיכום: לאבוקדה יש קונספט מעניין ומרענן, במיוחד למי שאבוקדו אוהב. האווירה והשירות טובים, כשיש מנות יותר מוצלחות, אך יש גם כאלו שקצת פחות מלהיבות.

מכיוון שיש כבר מקום מוצלח לא הרחק משם עם קונספט של טחינה (הטחינייה), אפשר לשלב אותה בצורה קצת פחות דומיננטית בתפריט.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבוקדה – אפשר לבקר, ממליץ לחכות עוד קצת עד שיבשיל לגמרי

מודעות פרסומת

2018 – סיכום השנה של עכברוש העיר

השנה עוד לא נגמרה, אך בכל זאת הנה סיכום קצר של מה שהיה לנו בעכברוש העיר במהלכה – רשומות נצפות, טרנדים, מקומות וברים נבחרים ומאכזבים, שעות שמחות ועוד.

השנה עכברוש העיר חגג עשור לפעילותו – בלוג הברים הותיק בעיר. סה"כ פורסמו עד כה קצת יותר מ-30 רשומות, כשהנצפות ביותר (גם כאלו שלא פורסמו השנה) היו:

פורט סעיד – שווה לחכות בתור?

בגזרת הבירות אמנם לא נפתחו יותר מדי ברי בירות חדשים חוץ מהלאגר אנד אייל והחדש של הביר בזאר בפשפשים (שזה עדיין יפה), אבל גם באלו והותיקים יותר עשינו כמה וכמה וכמה סיבובים (ועוד כמה נוספים).

ביר בזאר – שוק הפשפשים

האוכל הטבעוני הוא כבר מזמן לא טרנד. ננוצ'קה אמנם נסגרה אבל בילינו יפה בבאנה (כמו תמיד), Opa, טנאת ומקומות טובים נוספים שלא כתבתי עליהם (אנסטסיה, הרצוג, אלגריה), כשרק סולטנה לדעתי לא הצדיקה את ההייפ.

Opa

לא היינו יותר מדי בברי קוקטיילים השנה, אבל גם כאן זו לא רק מגמה. רוב הברים הותיקים והטובים שורדים כיש גם קצת תחלופה.

בילינו בשני מוסדות מהותיקים בעיר – עמירם והנורמה ג'ין, כשסקרנו גם כמה מקומות צעירים ופופולרים – דיזי פרישדון (שם הרגשנו פחות שייכים), והספיק איזי וסורה מארה (באדיבות טל The_mark), וניצלנו את השעות השמחות בין היתר בשם טוב ובאבני (למרות ששם הם כבר פחות).

גינס בעמירם למבוגרים

דיזי פרישדון – לצעירים

המקום החדש המוצלחהטחינייה. אווירה וקהל מעורב, אוכל טעים, שירות מזמין, כששדרוג קטן בגזרת הבירה היה יכול להיות מדהים.

קהל מעורב בטחינייה

הבר המאכזבהארגז. איך יכול להיות שהבירות נגמרות בתקופת המונדיאל?

הארגז – חם, ואין בירות להתקרר

המקום המענייןאברהם (הוסטל) בר.  5 סוגי שפירא מהחבית, תפריט אוכל מגוון והרבה אירועים ותיירים מכל העולם.

שפירא באברהם הוסטל בר

אין ספק שלתל אביב יש הרבה מה להציע (כשאפילו לנתניה יש)

 

 

 

התאילנדית בסמטת הר סיני – לא צריך לחכות יותר מדי

זמן: יום ראשון בלילה, יוני 2018

מיקום: סמטת הר סיני 1, מתחם בית הכנסת הגדול, תל אביב

רקע היסטורי: התאילנדית בסמטת הר סיני (Thai at Har Sinai) נפתחה בסוף שנת 2015 במתחם בית הכנסת הגדול (שישקו, פורט סעיד, סנטה קתרינה ועוד) עם לא מעט יחסי ציבור והרבה הייפ.

הסיפור: קבענו עם הבעז"ב ובת הטייס לדאבל דייט. מכיוון שאני משתדל להימנע ממסעדות בורגניות/פלצניות/נובורישיות מדי (גם ככה ברובן אין לי יותר מדי מבחר), הזמנתי לנו מקום בבר קוקטיילים נחמד. מכיוון שהם כן רצו משהו יותר מסעדתי הצעתי כמה אופציות, כשמהן הם בחרו את פורט סעיד – בהחלט מקום מתאים לתיירים.

קבענו שם בשעה 21:00, כשהזהרתי מראש שאי אפשר להזמין מקום, צריך להירשם ברשימה ולרוב מתפנה שולחן תוך זמן לא ארוך במיוחד. אנחנו הגענו אל המקום ב-21:15 לערך, הם כבר היו אחרי חצי שעה המתנה וסיבוב שתייה. בדקנו עם המארחת הסנובית, וכשהבנו שמשום מה נפלנו על ערב עמוס במיוחד וזה עוד יקח זמן, הבעז"ב ואני הלכנו לחפש בינתיים מקום אחר בסביבה.

נכנסו ל- Mekong בנחלת בנימין ועיינו בתפריט שלהפתעתי כלל דווקא לא מעט אופציות טבעוניות מעניינות. אך חוץ מזה המקום היה די ריק והבעז"ב רצה שנשב במשהו יותר תוסס אז ויתרנו והמשכנו להסתובב. נכנסנו גם אל הבושוויק – בר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל, אך זה עדיין לא נפתח באופן רשמי אלא רק לאירוע עובדים.

חזרנו אל הבנות, שעדיין חיכו בחוץ מול בית הכנסת הגדול, כשאז בדיוק נזכרתי בתאילנדית בסמטת הר סיני שנמצאת ממש ליד, וכשביליתי שם בפעם שעברה עם קבוצה מהעבודה היה בהחלט נחמד (שלחתי לשם גם לא מזמן את הראשוני והפלפלית שהתלהבו במיוחד). השארתי אותם לשתי דקות והלכתי לבדוק אם יש מקום, לשמחתי היה, וכולנו צעדנו לשם, כשהבעז"ב ובת הטייס נתנו את אישורם לשבת שם לאכול.

בחוץ שידרו על מסך את המשחק מהמונדיאל, ואנו העדפנו להתיישב בשולחן בפנים – שם היה פחות עמוס ורועש ואפשר היה גם להרגיש קצת את המזגן, כשמלצרית ידידותית הביאה לנו מים ואת התפריט.

הקונספט של המקום שונה קצת ממסעדות תאילנדיות אחרות – המנות לא גדולות, גם לא יקרות יחסית, וברובן חריפות.

העכברושית ואני בחרנו לחלוק סלט סום טאם בגרסה טבעונית ופחות חריפה (29 ש"ח), כשלמנות עיקריות הזמינה היא את הפאד תאי הצמחוני (58) ואני את הפאד פאק צ'וי שיטאקה הטבעוני הקלאסי (45). הבעז"ב ובת הטייס הזמינו כמה מנות עוף/פירות ים/דגים, והזמנו גם כמה קוקטיילים – טרופיקל לעכבורשית (44), פינה קולדה לי (52) וביטר מאי תאי (48) לבעז"ב.

לא עבר זמן רב והמנות הראשונות הגיעו לשולחן. הסום טאם היה עדיין טעים בגרסה שהזמנו, כשהבעז"ב ובת הטייס בהחלט אהבו גם את המנות שלהם. הקוקטיילים התעכבו טיפה משום מה אך הגיעו בהמשך, כשגם מהם היו כולם מרוצים.

 

המנות העיקריות הגיעו באופן מדורג לשולחן, העכברושית רק חיבבה את הפאד תאי שלה – חשבה שיהיה יותר מתקתק (כך אמרה המלצרית), ואילו המנה שלי טעמה לחיכי, כשהפטריות, הירקות והטופו הרך עם הרוטב השתלבו היטב עם האורז הדביק והלבן.

השעה היתה כבר 22:30 ורוב השולחנות היו פנויים בפנים, למעט שולחן אחד עמוס בחבורת תיירים אמריקאים צעירים. לקינוח הזמנו שתי מנות – מוס שוקולד מיוחד, כשממנו התלהבו מאוד כולם, חוץ ממני שלא יכולתי לטעום, ואת הטפיוקה עם חלב הקוקוס והפירות, שלא היה מתוק יותר מדי, ובסה"כ היה די טוב, כך גם אמר הבעז"ב.

היינו בדיוק בשלב החשבון (בסביבות 480 ש"ח לארבעתינו עם עוד 2 מנות סטיקי רייס, קוקטיילים וקינוחים – לא כל כך נורא), כשהעכברושית הקפיצה אותנו עם קריאת "ג'וק", כשזה הלך על הקיר לא הרחק מהשולחן. המלצרית הציעה שנעבור לשולחן אחר, אך אנחנו כבר העדפנו לשלם בעמידה.

לסיכום: אחרי שכבר נרגע ההייפ מהתאילנדית בהר סיני, לא צריך לחכות יותר מדי כדי להגיע לשם (או סתם לחכות בתור בפורט סעיד). אוכל טעים, שירות ואווירה טובים, והרבה חריף לאלו מכם שאוהבים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

הטחינייה – כולם אוהבים טחינה?

זמן: יום שני בלילה, יוני 2018

מיקום: לויסנקי 33, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני קצת יותר מ-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: את הטחינייה ראיתי ממש כשנפתחה (וגם ראיתי לא מעט יח"צ), וכחובב טחינה חיפשתי הזדמנות טובה להגיע למקום אך עד כה זה לא יצא. והנה קבענו לדאבל דייט עם הראשוני והפלפלית לכבוד יום הולדתה העגול גם כן (יש פה מגמה מדאיגה), אז הצעתי שנלך לשם, כשהכנתי גם אופציות גיבוי במגירה.

העכברושית ואני הגענו אל הטחינייה קצת אחרי 21:00, וכבר היתה שם אווירת מסיבה עם מוסיקה יוונית שמחה (הסתבר שגם יהונתן הבעלים/שף חגג יום הולדת, עם או בלי קשר).

במקום בר מלבני עם הרבה מקומות ישיבה (מזכיר את ימי הפיק אפ) ובתוכו חלל גדול שם מכינים את המנות והמשקאות עם גרפיטי על הקירות. כשיש גם דלפק מוגבה שפונה אל הרחוב עם כמה מקומות ישיבה – שם חיכינו בינתיים עד שתתפנה על הבר לנו פינה מתאימה.

 

המארחת/ברמנית/מלצרית (סופיה) קיבלה את פנינו בצורה מקצועית ושירותית, כשעד שיצטרפו אלינו הראשוני והפלפלית, שאלה אותנו והמליצה לגבי המשקאות להם אין תפריט. בגזרת הבירות יש גולדסטאר ומכבי מחוזקת מהחבית, וכמו כן בירות יווניות, קפרסיאיות שונות בבקבוקים. היא המליצה על קוקטייל ע"ב אוזו, רוזטה, לימונענע ועוד, והעכברושית זרמה איתה כשביקשה שזה יהיה מספיק מתוק, ואילו אני זרמתי עם ההמלצה לבירה קפריסאית בבקבוק.

כעבור כמה דקות הגיעה השתייה. העכברושית אהבה מאוד את הקוקטייל שלה, כשהבירה שלי היתה עוד לאגר קלילה.

אלינו הצטרפו בדיוק גם הזוג הנוסף, ובחלוף שתיים שלוש דקות נוספות עברנו אל הפינה של הבר. המלצרית פנתה אלינו שוב, הפעם עם הסבר מעמיק על תפריט האוכל שמבוסס מין הסתם על טחינה, ובו יש שלל מנות טבעוניות, צמחוניות וגם כאלו עם דגים.

הזמנו כמה מנות לחלוק בינינו. טבעוניות: טחינת ערמונים טבעונית (29), טחינה כתומה מדלעת ובטטה (29), טרטר חציל וקינואה טבעוני (28), וגם כאלו שלא: המסיבה (36), סינייה דגים (42), וסטייק בטטה עם גבינה (38).

הראשוני הזמין את אותה הבירה שלקחתי אני ואילו הפלפלית הלכה על הקוקטייל כמו של העכברושית רק פחות מתוק ויותר חמוץ, כשבמהלך ההכנה הביאה לה הברמנית מספר פעמים טעימות לצורך קבלת משוב עד התאמתו המלאה לחיכה.

המנות החלו לזרום אל הבר, מנות הטחינה הוגשו עם פיתה מיוחדת של המקום – מרובעת עם תרד, וכל אלה שאני טעמתי היו מצוינות, שגם העכברושית שפחות מתלהבת מטחינה אהבה. גם טרטר החציל קינואה היה טעים, אם כי טיפה פיקנטי (בגלל הסחוג). הראשוני והפלפלית אהבו אף הם את המנות שלהם, כשבין לבין קיבלנו צ'ייסר פינוק של עראק הבית.

למרות שהמקום לא היה מלא, היתה בו אווירה שמחה, בשלב מסוים הצטרפו למבלים גם שלושה שבאבניקים. המקום אמנם כשר (חלבי/דגים ולא פתוח בשבת), ואני בעד חיה ותן לחיות (במיוחד לחיות) אבל היה קצת משעשע/מוזר לראות אותם מזמינים מהמלצרית שלבשה מכנסוני טייץ קצרים והרבה קעקועים.

השעה היתה רק 22:30 אבל אורחים נוספים הגיעו – הפקחים, שעקב תלונות אחד השכנים, הגיעו וביקשו להחליש את המוסיקה (שבאמת היתה חזקה). הראשוני והפלפלית הזמינו מנות נוספות – סביצ'ה (39) ועוד סינייה (42), וחיסלו גם אותם.

היינו בשלבי סיום כשאל המקום נכנסנו 3 נשים עם לבוש יחסית מינימלי וחושפני שבאו לחגוג עם השף/בעלים, לא נצפתה שום תרעומת מהשבאבניקים, אולי זה יכול להיות פורמט מצליח לתוכנית ריאלטי שידוכים.

לקינוח הזמנתי אני את המלבי הטבעוני (26), שאמנם נקרא כך אבל עשוי מקציפת קוקוס עם טחינה גולמית מעל, זה היה קצת דחוס וכבד מדי בשבילי. השאר הזמינו בהמלצת המלצרית את הקראק פאי (42) ופשוט עפו עליו.

עם החשבון (477 ש"ח לפני שירות), קיבלנו עוד צ'ייסר עראק פינוק ע"ח הבית, ונפרדנו לשלום מהמלצרית, הראשוני והפלפלית שבעים, שמחים ומרוצים.

לסיכום: אמנם נראה שכמעט כולם אוהבים טחינה, אך גם מי שפחות יהנה ממנה בטחינייה. אפשר תמיד פה ושם לשפר (במיוחד בגזרת הבירות), אבל שווה להגיע בשביל המטעמים, השירות והאווירה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ביחד עם הבילוי המוצלח שבוע לפני כן בטנאת, כיף לגלות בכל פעם מקומות חדשים או ישנים באזור שוק לוינסקי שעדיין לא הוצף במבלי המיינסטרים.

Lenny's – ברירת מחדל

זמן: יום רביעי בערב, דצמבר 2017

מיקום: ויטל 7, פינת קורדוברו ,פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר הלני'ס – Lenny’s Bar עובד בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, עוד מהימים שפלורנטין היתה שכונה פחות עמוסה.

הסיפור: שוב אחרי זמן רב מדי קבענו להיפגש עם חבר הילדות בפלורנטין שם הוא גר. העכברושית רצתה ללכת למסקל בו לא בילינו כבר למעלה משנה, חבר הילדות קצת פחות התלהב אך הסכים להתפשר, למזלו היתה שם המתנה ארוכה אז חצינו את הכביש ללני'ס – הבר השכונתי המועדף עליו.

התיישבנו בשולחן מוגבה קטן בחלל השמאלי של המקום (זה שאינו מוגדר כחלל העישון) בו נמצא גם שולחן הסנוקר, והמלצרית הגישה לנו את התפריטים. תפריט האוכל מגוון למדי, כשיש גם תפריט טבעוני עשיר בנפרד. העכברושית ואני הזמנו כמה מנות לחלוק – סלט סלק ובטטה טבעוני (38 ש"ח), כרובית בתנור (27), צ'יפס בתנור (21) ופיצה טבעונית (39), כשחבר הילדות הזמין סלט חזה עוף (46) וג'ין עם טוניק (48).

אני התלבטתי בגזרה השתייה והזמנתי לטעום את הדלריום טרמנס, שהיתה אמורה להיות פירותית לדברי המלצרית אך דווקא לא היתה כזו ולכן הזמנתי ממנה שליש (33).

בניגוד לפעם שעברה שבילינו שם, הפעם התנגנה במקום דווקא מוזיקה פופ משנות ה-80 וה-90 – הרבה מייקל ג'קסון ואפילו למבדה לאלו מכם שאת הגרסה המקורית זוכרים. למרות שיש הפרדה חדר למקום דווקא מבחוץ קצת עשן סיגריות, לפחות חלקו היה גם מהסוגים היותר טובים, כשחבר הילדות הפליג כרגיל בסיפורים מיוחדים שרק לו קורים.

כעבור זמן מה החלו לזרום המנות לשולחן הקטן. הסלט היה מצוין, הכרובית היתה פחות טובה מזו שאכלנו ערב לפני כן, והפיצה היתה טעימה למרות שקצת התפרקה כשהגבינת קשיו והתוספות הרבות שעליה לא החזיקו מעמד.

החלטנו להתפנק בקינוח וחלקנו בינינו את זה הטבעוני – אצבעות שוקולד (29), מנה נחמדה.

לאחר מכן שילמנו את החשבון ונפרדנו מחבר הילדות לשלום, בתקווה שלא יעבור זמן רב מדי עד שניפגש בפעם הבאה.

לסיכום: הלני'ס שומר על הרמה באוכל, באווירה ובשתייה, ולכן תמיד מהווה ברירת מחדל טובה בשכונה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  כשיש הפי האוור כדאי יותר

שאפל בר – מתערבבים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2017

מיקום: פלורנטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: השאפל בר (Shuffle bar) נפתח לפני כ-4 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט, כשהפעם בחרנו לצאת לשאפל בר, מקום שאנחנו אוהבים ועבר כבר זמן מאז שבילינו בו לאחרונה.

הגענו אל המקום קצת לפני 21:00, כשעשינו בחוכמה שהזמנו מקום מכיוון שהיה מלא. המתנו מספר דקות עד שהושבנו בשולחן עגול קטן ליד החלון.

למי שלא יצא לבלות בשאפל מדובר במקום אינטימי יחסית ובו בפנים שני חדרים, בגדול מביניהם יש בר שמאחוריו מוקרנים משחקים ושולחנות מוגבהים, כשבשני הפנימי יותר יש עוד שולחנות ומקומות ישיבה והוא מיועד למעשנים.

המלצרית הגישה לנו את התפריט, בו יש מגוון נאה יחסית של בירות מהחבית, מבחר רב של מנות טבעוניות וגם כאלו שלא, ומבצעים משתלמים – Happy Hour כל יום עד 21:00 על המשקאות (1+1) ועל האוכל (20% הנחה), ומבצעים יומיים משתנים כשיום שני הוא בשביל הטבעוניים עם 30% הנחה על המנות הטבעוניות.

העכברושית הזמינה לה טוסט (36 ש"ח) ואני התלבטתי בין שני הבורגרים ולבסוף בחרתי בבורגר ערמונים ובטטה (45). בנוסף הזמנו גם שתייה, כשאני לקחתי שליש אדלווייס בתור התחלה (28).

השתייה הגיעה יחסית במהירות אבל האוכל התעכב בגלל העומס במקום.

אחד הדברים הנחמדים בשאפל הוא המשחקים של פעם שאפשר לשחק במקום – 4 בשורה, ג'נגה, טאקי ועוד. חוץ מזה הוסיפו עוד משחקי קלפים חדשים, רק שאלו פחות מוכרים ולא ברור בדיוק איך משחקים אותם מכיוון שאין הוראות.

גם האוכל הגיע לבסוף, שהבורגר הטבעוני היה אחד הטובים, וגם העכברושית נהנתה לה מהטוסט. בעוד אנו אוכלים הקו המוזיקלי השתנה פתאום, ממוזיקת היפ הופ וראפ ישראלית למוזיקה אוריינטלית ודאנס. במקביל הזמנתי לי עוד בירה, הפעם שליש ג'מס 8.8 (33).

לקינוח הזמנו בעצת המלצרית את הבראוניז (35), שגם הוא כמו יתר הקינוחים והרטבים במקום טבעוני, שהיה נחמד ותו לא.

החשבון יצא 154.5 ש"ח בלבד אחרי כל ההנחות – טעים ומשתלם לכל הדעות. כשיצאנו אל הרחוב הבנו שלמרות שישבנו בחדר שבו לא מעשנים, תוך כדי הערב הגיע גם אלינו עשן הסיגריות מהחדר השני ונדבק לנו לשיער ולבגדים.

לסיכום: רוב הדברים מתערבבים טוב מאוד בשאפל – האוכל, השתייה, האווירה, המשחקים, המבצעים, אבל זה לא כל כך כיף ואפילו מבאס שגם עשן הסיגריות מתערבב לו בכל המקום ונשאר עם המבלים גם כשהביתה הם הולכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, עדיף להתמקם כמה שיותר רחוק מחדר העישון

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

סתיו 2017 – המקום נסגר

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים