קן הקוקייה – שאלה של זמן ומיקום

זמן: חמישי בלילה, אפריל 2019

מיקום: נועם 3, שוק הפשפשים, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: הבר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: אחרי הבילוי המוצלח שלנו בחודש פברואר בקן הקוקייה, קבעה שם העכברושית עם חברותיה הכפר סבתאיות למפגש של חבורת השבת. בסופו של דבר בגלל המיקום, השעה או הגיל הן ויתרו על המפגש, אך מכיוון שהעכברושית הזמינה שם כבר מקום, בדקנו עם חברינו, נערי הפרחים (דמויות חדשות בבלוג), אם ירצו להצטרף אלינו לדאבל דייט שם והם נענו בשמחה.

הגענו ארבעתנו אל הבר ב-21:15, בחוץ כבר שאפנו פסיבית ניחוח ירוק (לא לריאות), ואחת המארחות הובילה אותנו אל השולחן שנשמר לנו בחדר הפנימי בצד ליד הבר.

לא השתנה משהו מיוחד בתפריטים בחודשיים מאז שהיינו שם. בחרנו לחלוק כמה מנות לטבעוניים ולאלו שלא מבינינו – ירקות מהפלטה החמה (44 ₪), סלט כרובית (46), סלט קיץ עם הגבינה בצד (44), כדורי לאבנה (45) וכנאפה דג (59).

קן הקוקייה – תפריט אוכל

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

בגזרת השתיה דווקא התעוררו קצת בעיות, כשנערי הפרחים חששו קצת מרכיבי התבלינים בקוקטיילים ולכן הזמינה נערת הפרחים כוס גוורצטרמינר (44) וכמוה עשתה גם העכברושית. בהעדר בירות אחרות חוץ ממכבי מהחבית נער הפרחים הזמין בלית ברירה בקבוק גולדסטאר (25), כשאני החלטתי לנסות קוקטייל אחר הפעם – מיס אניס (47).

המקום התמלא שוב במהירות בשלל מבלים, כשהמוסיקה היתה אוריינטלית קצבית ורועשת. במיוחד כשישבנו מתחת לאחד הרמקולים ולא יכולנו לשמוע כמעט אחד את השני.

בקבוק הגולדסטאר וכוסות הגוורצט הגיעו יחסית מהר, אם כי 44 ₪ לכמות שנמזגה זו קצת שערוריה. הקוקטייל התעכב והתעכב (מזל שלא הזמנתי משהו יותר מורכב), והגיע רק אחרי דקות ארוכות כך שלא יכולנו להשיק לחיים לפני. הקוקטייל עצמו היה הפעם קצת אנמי, לא שילוב מעניין כמו בפעם שעברה, וגם נגמר ממש במהרה (קרח דווקא היה בשפע).

לאוכל גם לקח קצת זמן להגיע. המנות היו טובות כמו בפעם שעברה אם כי גם כאן היחס כמות למחיר הוא די רע.

מכיוון שהיה קשה לנו לשוחח בווליום החזק, וגם כאן אין משום מה קינוח טבעוני בהיצע (לא ברור למה במקומות שדווקא מגישים אופציות טבעוניות טובות מוותרים על כך בשלב הקינוחים), החלטנו לעבור למקום אחר שקט יותר בסביבה – קפה מיכלאנג'לו שנמצא לא הרחק משם והתקרב לשעת הסגירה.

ניסינו לתפוס את אחת המלצריות על מנת לקבל את החשבון. אך למרות שיש רבות כאלו הן לא שמו לב אלינו עד שנאצלנו לגשת אל הבר, מה שגם לא כל כך עזר. לבסוף הצלחנו לקבל את החשבון, אולי היה עדיף שלא, ולשלמו, כשהבנות יצאו בינתיים ככח חלוץ לקפה מיכלאנג'לו (בן תרדיון 2), שתי סמטאות ליד.

בקפה מיכלאנג'לו הטבעוני הזמנו שני קינוחים – מוס שוקולד (38), וכדורי טחינה בשוקולד (28) עם בננה מקורמלת מעל שהיו שניהם טעימים ומוצלחים, וגם יכולנו לדבר בינינו בנעימים.

לסיכום: גם אחרי ביקור שני קן הקוקייה הוא עדיין מקום שכדאי לבקר בו לפחות פעם אחת בזוג, דאבל דייט או חבורה בשביל האווירה. קחו בחשבון שהזמן שבו תגיעו והמיקום שבו תשבו עלול להשפיע לחיוב או לשלילה על החוויה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

מודעות פרסומת

ביר בזאר הפשפשים – עברנו את החורף

זמן: יום שני בערב, אפריל 2019

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), מבשלת הבוטיק הישראלית, נפתח לפני כמעט חצי שנה בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפור: לכבוד יום הולדתו של לפטי, שהצליח לשרוד עוד חורף, וערב לפני הבחירות (מי יודע אם נשרוד עוד חורף), קבענו לצאת לבירה עם נטול הכינוי. החלטנו להדרים עד יפו בשביל הבירות של הביר בזאר, וגם כדי לבדוק איך המקום, בו ביליתי לאחרונה בנובמבר, את החורף עבר.

נטול הכינוי ואני הגענו קצת אחרי 21:00 אל המקום, שהיה יחסית מנומנם – בחוץ ישבו כמה חבורות, משפחות ותיירים בשולחנות, ואילו הבר שבפנים היה ריק, ועליו התיישבנו.

לא נראה שמשהו השתנה במקום. מהחבית אפשר למצוא 15 ברזים שונים (8 של הביר בזאר, 7 של אחרים), עוד כ-100 בבקבוקים (למרות שהמדפים נראו חצי ריקים), כשתפריט האוכל הכשר לא השתנה מהפעם האחרונה ואינו מביא איתו בשורה גדולה.

הברמנית הנחמדה שאלה מה נרצה לשתות. נטול הכינוי הזמין חצי וויטני (29 ₪) ואילו אני טעמתי מהפורטר קוקוס אך הזמנתי חצי Dark Matter שאהובה עליי מאוד (29). בנוסף קיבלנו גם צלוחית פופקורן עם פפריקה לנשנש, והזמנתי גם צלוחית פיצוחים (17).

כעבור זמן מה הצטרף אלינו נטול הכינוי שהזמין גם הוא חצי וויטני ורצה לאכול את מנת החומוס עולי ציון. אך לצערו לא היה ממנה, אז הוא הסתפק בצ'יפס קטן (18), שאמור להיות עם תיבול מיוחד, אך כשטעמנו ממנו גם הפעם לא הצלחנו להבחין בו.

שתינו לאיטנו ושוחחנו על המצב, כשניסינו לשכנע את לפטי לא לנטוש את המרכז ולעבור לקרייה, כמו הבירה והחיים – זה מתחיל מתוק ונגמר מר.

מספר תיירים באו והלכו, וגם כאן ריחף ריח הגראס באוויר, כשלא ברור לי למה צריך ליגלזציה שמריחים את זה בכל פינה עיר.

ב-22:30 החלטנו לסיים ולקוות שלמחרת בערב אולי יהיה יותר טוב. נטול הכינוי בחר לוותר על גיחה לאבולעפיה לפני שאת האזור נעזוב.

לסיכום: היתרון של הביר בזאר בשוק הפשפשים על הסניפים האחרים הוא כמות ומגוון הברזים, החסרון כאמור הוא בתפריט האוכל הכשר, בו אין מנות "שוק" מעניינות וטעימות כמו בסניף בשוק הכרמל למשל. מעניין אם זה יספיק לו כדי שגם את החורף הבא ישרוד, ושום מילה על תוצאות הבחירות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (בשביל הבירות), כדאי לאכול לפני או אחרי, עד שהאוכל במקום ישתפר

קן הקוקייה – לא בכפייה

זמן: חמישי בלילה, סוף פברואר 2019

מיקום: נועם 3, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: בר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest על שם הסרט הקלאסי, נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים, שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: לפני מספר חודשים אחרי בילוי ביפו חלפתי על פני קן הקוקייה, שלו רק דלת כניסת קטנה בחזית. המקום נראה מעניין ורשמתי אותו כפוטנציאל לביקור בעתיד. וכך שקבעתי לצאת דייט עם העכברושית, הזמנתי מקום בקן הקוקייה, בתקווה שלא אאושפז שם בכפייה.

הגענו אל המקום בסביבות 21:00, כשאחת המארחות קיבלה את פנינו וביקשה שנמתין למארחת השנייה שתוביל אותנו לשולחן ששמרו לנו. הלכנו עם המארחת השנייה דרך החלל הקטן יחסית שבחדר הכניסה ואז גילינו שיש גם חלל ישיבה נוסף וגדול בפנים וקומת הגלריה, עם ריהוט ומנורות מיוחדות מסביב, DJ בעמדה, כולל ווידאו ארט על גבי 2 מסכים. המקום היה עדיין יחסית לא מלא, לידינו היה שולחן של מפגש מרובה חברים, וה- DJ תקלט מוסיקה רגועה בסגנון צ'יל אאוט.

קיבלנו לידינו את התפריטים. בתפריט האלכוהול יש קוקטיילים מעניינים, את כל שאר המשקאות הרגילים, ומכבי, מכבי 7.9 מהחבית. בגזרת האוכל יש מגוון מנות, שחלקן כוללות חיות מתות ולכן אותי באופן אישי לא מעניינות, אך יש גם כמה מנות טבעוניות וגם צמחוניות (שאפשר להוציא מהן את הגבינות).

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

קן הקוקייה – תפריט אוכל

בהמלצת המלצר הצעיר וההיפסטרי העכברושית הזמינה את כדורי הלאבנה (45 ₪) והזמנו עוד שתי מנות לחלוק – ירקות מהפלטה החמה (44) וסלט כרובית (46). העכברושית רצתה להזמין לשתות את קוקטייל ה- PIMP MY PLUM שלדברי המלצר מכיל שילוב מוצלח של כל הטעמים (חמוץ, מתוק, מלוח, חריף) אך נרתעה מהחריף, אז הזמינה במקום את המוחיטו אל שבאז (53 ₪), אז אני הזמנתי אותו במקומה (51).

המקום הגדול החל להתמלא די במהירות, מבלים ומלצרים לידנו חלפו, וה-DJ החל להתאים את עצמו גם הוא – עם מוסיקה קצבית יותר, כשגם האורות התעמעמו.

האוכל והשתייה הגיעו לשולחן באופן מדורג.

הקוקטייל שלי על בסיס שזיף וטקילה הוגש כמו מרגריטה עם מלח על הכוס והיה מצוין, כשבו השתלבו אכן כל הטעמים ואפילו לא היה חריף מדי. גם הקוקטייל של העכברושית היה לטעמה, מתקתק ועם טוויסט מעניין של שערות חלבה מתוקות למעלה.

גם האוכל לא אכזב. העכברושית אהבה את כדורי הלאבנה שלה שהוגשו עם חציל ורסק עגבניות. הכרובית בסלט היתה קראנצית מאוד והוגשה עם טחינה ושקדים טעימים ושילוב מוצלח היו גם חתיכות האפרסמון. מנת הירקות מהפלטה לא היתה גדולה אך הירקות הצלויים היו טעימים עם קרם השקדים – אי אפשר לא לאהוב כזו מנה.

בשלב זה המקום היה כמעט מלא לחלוטין עם הרבה מבלים בכל הגילאים והמגדרים, והאווירה היתה טובה ואפילו די מגניבה.

אחרי שסיימנו העכברושית חשקה גם בקינוח ובהמלצת המלצר הזמינה את הפיסטוקולד (33 ₪) – מוס שוקולד עם קצפת פיסטוק בצד, אותו לא הצליחה לסיים לבד, כשאני הסתפקתי בשערות החלבה המתוקות מהקוקטייל שלה.

ביקשנו את החשבון בסביבות 22:30, זה יצא 272 ₪, לא זול אך עדיין יחסית בגדר הסביר, ואחרי ששילמנו עזבנו את קן הקוקייה, כשנראה שהלילה שם עדיין צעיר.

לסיכום: לקן הקוקייה הזה דווקא תרצו להגיע כשיש בו מקום לכולם (תרתי משמע). קוקטיילים טובים, אוכל טעים, שירות מקצועי, מוסיקה טובה ואווירה – מקום שמתאים לכל מאורע בו תהנו מהבילוי גם לא בכפייה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ביר בזאר בשוק הפשפשים – האם דווקא הוא יצליח בניגוד לגלגולים הקודמים?

זמן: יום ראשון בלילה, נובמבר 2018

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר Beer Bazaar ממשיכים במגמת ההתרחבות בשווקים עם סניף שישי (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה) במספר של מבשלת הבוטיק הישראלית, הפעם בשוק הפשפשים היכן ששכן בשנה האחרונה המוטל (של קבוצת האימפריאל והפונדק דה לוקס הסמוך שגם נסגר) ועוד מקומות בהם גם הסניף השני של השטרן1 ז"ל שהיה מחלוצי ברי הבירות האיכותיות בעיר (ביחד עם הנורמן והנורמה ג'ין).

הסיפור: הפעם אני הצעתי ספונטנית לכוכב העולה (שעוד מעט יורד) לצאת לבירה, כשהחלטנו לבדוק את הסניף החדש של הביר בזאר בפשפשים שנפתח לפני כשבועיים שלושה.

הגענו אל אזור השוק, שלא היה מפוצץ כבימי חמישי, חגים וכדומה, בסביבות 21:00, וצעדנו אל הביר בזאר, שם כבר חיכו לנו שני חברים של הכוכב העולה שהיו לפני כן במיין בזאר בסמוך לשם.

המקום די מזמין – מספר שולחנות על הרחוב, כשבפנים יש בר מול מבחר ברזי הבירה (13), ודיספליי מרשים של בקבוקי בירות בוטיק ישראליות (כ-100) על הקיר השני.

מה שמשמח בביר בזאר החדש הוא שמעבר לבירות של המבשלה עצמה, יש גם 6 בירות אחרות (בסניפים האחרים זה פחות) – כשהכוכב ואני בחרנו להזמין את האלכסנדר מיקלר גרין גולד (הוא חצי – 29 ₪, ואני שליש -24 ₪).

חברינו לשולחן התעניינו לגבי הוויטני, אך זו משום מה אזלה, אז הם הזמינו שניהם חצי דודש'ך שאמורה להיות אמבר אייל בהגדרתה, אך לא בדיוק כזו בהוויתה.

מכיוון שלא אכלנו לפני עיינו גם בתפריט האוכל המגוון יחסית (וגם כשר). הוא הזמין כריך בשרי ואני הסתפקתי במנת צ"פס קטנה בתיבול בירה (18). ההזמנה אגב נרשמת בטאבלט ייעודי – יפה לראות שגם בישראל מתקדמים.

הבירה היתה טובה כרגיל. הכריך של הכוכב היה סביר, רק חבל שהוגש עם תפוצ'יפס משקית. גם הצ'יפס שלי נראה היה מהקפאה בשקית, ובנוסף נגמר גם הקטשופ זמנית.

אלינו הצטרף גם איש חשוב בהחלט, שהזמין גם הוא בירה וכריך. אני בינתיים הזמנתי שליש דארק מאטר של השכן לסיבוב שני (24), והכוכב לקח בקבוק הולי פרוט (26) של האלכסנדר מיקלר גם כן (תזכורת לעצמי – לא לטעום ממנה יחד עם הדארק מאטר).

נהנינו מהחברה ומהאוויר הנעים (מה עושים כשגשום וקר?), כשברקע ניגנו הביטלס ולידינו חלפו מדי כמה דקות חבורות של תיירות ותיירים.

החלטתי לנסות את הקינוח הטבעוני – פאי סמורס (28) שנראה מעניין – שכבות של שוקולד מריר, קרם לוטוס ופירורי ביסקוויט (בלי המרשמלו).

לקינוח לקח זמן להגיע. וכשהגיע לא היה ברור מה הוא בדיוק – מעין שכבת קרם ושוקולד צ'יפס שנאפו יותר מדי זמן בתוך מחבת בתנור.

את החשבון שילמנו גם ישירות דרך האייפד (הקידמה כבר כאן). כשלקחנו גם שישיית 6 מיקס טובה הביתה (79) – עם נגב IPA, הולי פרוט, דארק מאטר ובאסטרס לעכברושית (שימו לב שצריך לקנות לפני 23:00 לפי החוק).

בדרך הביתה חלפנו גם ליד קן הקוקייה, שם שוחחנו קצת עם המארחת הנחמדה, כשהמקום נרשם כאופציה לעתיד ברשימה.

לסיכום: הביר בזאר ממשיכים באותה הנוסחא שכנראה עובדת בהצלחה. בתוספת המבורכת בשוק הפשפשים מרווח נקי ונעים (יותר מהמקום שוק הכרמל כשמנקים), היצע הבירות מהחבית גדול יותר מהסניפים האחרים, לא חסרים בקבוקים (כמו בלוינסקי), רק האוכל אולי דורש שיפור אבל בשביל זה יש בסביבה גם מקומות אחרים.

מעניין יהיה לראות כיצד המקום ישרוד בחודשי החורף הקרים – האם המבנה של ההוצאות התפעוליות שמתבססות על הבירות של המבשלה יספיק גם כשיהיו פחות תיירים ומבלים, או שהוא ילך בדרכם של הגלגולים הקודמים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מהגברת הזקנה למשרת הנודע – אין כמו יפו בלילות

אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
כשעוברות החתיכות
עם שפתיים צבע דם. ……

…..בוא נשתה חביבי בירה
כל אחד יגמור עשרים
ונראה אצל אלוירה
מה עושים החברים….

מתוך "אין כמו יפו בלילות" (חיים חפר)

זמן: יום שני בלילה, יולי 2018

מיקום: סמטת רבי חנינא, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הגברת הזקנה The Old Lady הינו בית אוכל / בר פיצה שנפתח לפני יותר מחצי שנה בפינת מרכזית בשוק הפשפשים היכן ששכן פעם בר הג'יבריש ואחרים. הפספטרו Paspartu (משרתו של פיליאס פוג מהספר "מסביב לעולם ב-80 יום") נמצא בהמשך אותה סמטה ולו יש כבר ותק של כ-5 שנים.

הסיפור: מפגש בירה עם החבורה מהעבודה הקודמת זו כבר מסורת. עם החברים מהעבודה הנוכחית זה היה יותר בעייתי לארגן מפגש שכזה, אבל בסוף זה הצליח. אחרי שחלק ניסו למשוך לראשון (?) התפשרנו על יפו, כשהבשלן העולה הציע את הגברת הזקנה שם הוא כבר בילה ונהנה.

הגענו אל המקום בטפטופים קצת אחרי 21:00, המקומות הרבים במתחם השוק היו מלאים בחלקם, כשהגברת הזקנה היתה יחסית די ריקה ולא היינו בטוחים אם נשב שם. בסופו של דבר כשהגיעו כולם החלטנו להישאר והתיישבנו בשולחן מוגבה בחוץ.

התפריט של המקום מכיל מבחר פיצות מעניינות, כשבגזרת השתייה יש מהחבית את נציגי טמפו הפשוטים – פאולנר, מכבי, גולדסטאר ו"לא מסוננת".

החברים הזמינו ביניהם כמה פיצות לחלוק, חוץ מ"שומר הכשרות והחדשנות המודרני" שלא הזמין מכיוון שיש שם פיצות שמערבבות בשר וחלב. הוא אפילו לא היה מוכן לאכול מהפיצה הטבעונית שהרכבתי לי (57 ש"ח כולל תוספת), כשבנוסף הזמנו גם כמה קנקני בירה לחלוק בהם מכבי (50) ופאולנר (70).

הפיצה הטבעונית היתה טעימה כשחיסלתי לבד את המגש הלא קטן, וגם החברים נהנו מהפיצות שלהם, כשהמקום והשוק מסביבנו המשיך להתמלא, אך לא הגיע למצב צבירה עמוס מדי.

הזמן חלף בלי ששמנו לב, כשהשעה היתה כבר 22:45 כשהחלטנו להמשיך ליעד אחר באזור ולכן שילמנו את החשבון.

עברנו בסמטה המקבילה להגיד לחבר אחר מזל טוב, כשחלפנו ליד האקבר והשאפה שהיו מפוצצים כפי שהם לרוב. הגענו אל הפספרטו שנמצא בקצהו של המתחם, זה לא היה מלא במיוחד ואנו התיישבנו שוב בחוץ בשולחן מוגבה.

שמחתי לגלות שתפריט הבירות מהחבית עבר שדרוג מאז הפעם האחרונה שהייתי במקום, כשחוץ מזה יש מגוון מרשים של בירות בוטיק שונות בבקבוקים, כולל ישראליות שעדיין לא יצא לי להכיר.

בעוד החברים הזמינו בירות יחסית סטנדרטיות בחרתי אני בירת שיטה סטאוט בבקבוק (32) של מבשלת שיטה מערד. זו היתה טובה =  מרירה כמו סטאוט, אך לא כמו גינס, עם טעמי קלייה.

תוך כדי ניגשה אלינו אשת מכירות צעירה וניסתה לעניין אותנו להתקין אפליקציה חדשה של Glassify – סורקים את תחתית כוס הבירה ומקבלים הטבות כלשהן בהמשך לפי כמויות השתיה. זה הסביר את המדבקות בתחתית הכוסות, אך לא את המודל העסקי של האפליקציה, שאותה להסביר לנו לא ידעה.

השוק מסביבנו נשאר די שוקק יחסית לאמצע השבוע ושעה שכזאת, ואנו שתינו לאיטנו בהנאה עד קצת לפני חצות.

לסיכום: לגברת הזקנה יש פיצה טובה, לפספרטו יש בירות – איכותיות ומגוון, כל אחד בפני עצמו נחמד אך שילוב ביניהם היה יכול להיות מצוין. מכיוון שהם אחד ליד השני (וליד מקומות רבים נוספים), כמה טוב שאפשר פשוט לעבור מכאן לשם.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתחם שוק הפשפשים – כדאי לבקר, רק לא בסופי שבוע (חמישי עד שבת) אז עמוס ביותר

רעמסס – למראית עין

זמן: יום שני בערב, נובמבר 2016

מיקום: הגימנסיה העברית 7 (ליד כיכר השעון), יפו – תל אביב

רקע היסטורי: מתחם הרעמסס (Ramesses), בר קוקטיילים / מסעדה, נפתח לפני כחמישה חודשים עם לא מעט יחסי ציבור, בסמטת השוק היווני שליד שוק הפשפשים ביפו, ע"י הבעלים של בר הבוקסא, אליהם חבר השף אלי שטיין (אדורה ביסטרו) שאחראי על המטבח.

הסיפור: חיפשנו מקום לחגוג למשתעבד (לשעבר הבחור הפעיל), עוד אבן דרך בחיים, כשאחת המשתתפות הציעה את הרעמסס עליו היא שמעה דברים טובים. מכיוון שמדובר במקום די מדובר, הזמנתי מקום ליתר ביטחון לשמונה אנשים.

היא ואני הגענו ראשונים אל המקום בשעה 21:00. המקום בהחלט עושה רושם ראשוני חיובי, עם הרבה מקומות ישיבה שפזורים בסמטה, גרפיטי מעוצב על הקירות, בר פתוח בו כל דבר אפשר לראות, כשמלמעלה נורות צבעוניות.

20161107_210209

המארח הוביל אותנו אל השולחן שלנו נשמר. בין השולחנות שמסביב, עמוד החימום, ואבן השפה הגבוהה של המדרכה בצד, לא ממש היה מקום לשבת כמו שצריך. בהמשך כשהצטרפו גם האחרים נאלצנו להנדס מחדש את אזור הישיבה והזזנו את השולחן אחרי שהמארחת הזיזה הצידה את שאר המכשולים ומבלים.

אחרי שהתמקמנו קצת יותר בנוח, והחלפנו בינינו דברים, יכולנו להתפנות לעיין קצת בתפריטים. תפריט הקוקטיילים מכיל מגוון מעניין, בלשון המעטה, של משקאות מתוחכמים (לי הם נראו קצת יותר מדי מורכבים) אך יחסית לא יקרים (46 ש"ח לקוקטייל), כשיש גם משקאות אחרים ומבחר נאה של בירות מהחבית, אם כי לא ברור מה הגדלים. תפריט האוכל מחולק למנות פתיחה, סלטים, גריל פחמים, תנור אבן וקינוחים.

20161107_212147 20161107_211831 20161107_210141

אחרי קצת התלבטות והתייעצות החלטנו להזמין משקאות ומאכלים שונים. אני החלטתי לנסות קוקטייל שנראה קצת מוזר אבל מעניין – ברנגריה, ג'ין חילבה וג'ינג'ר, וורמוט לבן, ג'ינג'ר אייל, למון גראס ואננס (46), ומכיוון שהייתי רעב הזמנתי גם בטטות ודלעת ערמונים בבישול ארוך בתנור האבן, ללא גבינת העיזים (42).

בעוד אנו נהנים מהחברה ומחכים, המקום סביבנו התמלא במבלים בכל הגילאים (דווקא פחות בצעירים), כשחלקם היו גם תיירים.

המנות והקוקטיילים הגיעו לשולחן באופן לא אחיד למדי כשחלקם התעכבו לא מעט. למרות שהזמנתי ראשון, הקוקטייל והמנה שלי התעכבו ולא הגיעו בכלל. אלו שקיבלו את הקוקטיילים השונים התרשמו באופן מעורב, כששכנתי לשולחן שהזמינה קליאופטרה על בסיס ג'ין מלפפונים ביתי אמרה שהוא פשוט לא טעים.

עבר כבר לא מעט זמן, והקוקטייל שהזמנתי עדיין לא הגיע כך שעדיין לא יכולנו להרים לחיים, לפחות מנת הבטטות והדלעת ערמונים הגיעה והיתה לא רעה בכלל, אם כי קצת שרופה בחלקים מסוימים.

20161107_215542

אחרי שביררנו עם המלצרית מספר פעמים, התברר שהקוקטייל שלי כבר הגיע אבל הוגש בטעות למישהו אחר בשולחן (אח של חתן השמחה) והיה לו מאוד טעים, זו הזמינה לי אותו שוב, כמו גם משהו אחר במקום הקליאופטרה לשכנתי.

עברה כבר כמעט שעה מאז שהגענו ומכיוון שלא כולנו היינו עם שתייה ביד עדיין לא הרמנו כוסית. למזלנו, מכיוון שחגגנו מאורע משמח, ואחת מאיתנו גם הכירה את אחת מהאחראיות, קיבלנו לשולחן סיבוב צ'ייסרים (גם הוא הגיע בחלקים), וסוף סוף שתינו לחיים.

סיימתי גם כבר לאכול, אך הקוקטייל המבוקש עדיין לא הוגש. המלצרית שוב התנצלה וצ'ייסר כפיצוי הציעה (?), אותו אמרתי שתביא כבר לבעל השמחה.

אחרי עוד זמן מה, גם אני קיבלתי את הברנגריה שהזמנתי. זה היה אכן מאוד טעים – חמצמץ ומתקתק במידה הנכונה, לא צריך להרתע מהחילבה (רק חבל שבגלל הציפייה הארוכה שכחתי בסוף לצלם תמונה).

בהמשך קיבלנו לשולחן עוד כמה סיבובים של צ'ייסרים, עד שהמשתעבד היה כבר עם ראש טוב – קצת שיכור אבל עדיין במצב סביר.

לקראת חצות החלטנו לסגור את הערב. ואחרי ששילמנו את החשבון, הלכנו בחזרה דרך הסמטה באוויר הקריר והנעים.

לסיכום: ברעמסס השקיעו לא מעט למראית עין כלפי חוץ על מנת למשוך את כל סוגי המבקרים, אך זה לא ממש עוזר או מצדיק חוסר אחידות שכזו בכל השאר, בעיקר בכל מה שקשור לנוחות הישיבה במקום, השירות והקוקטיילים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, או באופן חד פעמי לצורך אירוע כלשהו / עם תיירים לבקר

פספרטו – מסביב לשוק בשמונים דקות

זמן: יום ראשון בלילה, ספטמבר 2016

מיקום: רבי חנינא 7, שוק הפשפשים, יפו

רקע היסטורי:  בר הפספרטו (Paspartu), ע"ש משרתו של פיליאס פוג מהספר "מסביב לעולם ב-80 יום", נפתח לפני כ-3 שנים במתחם שוק הפשפשים ע"י ברמן לשעבר בקורדוברו ז"ל ושותפים נוספים, כמקום בילוי פחות המוני/מיינסטרימי בשוק שפונה בעיקר לתיירים עם מגוון בירות מרחבי העולם, ובו מוקרנים ומאורגנים גם כל מיני משחקים וטורנירים שונים.

הסיפור: העכברושית והתעשיינית נפגשו בבית, ואני והתעשיין יצאנו לבלות בחוץ. החלטנו הפעם להדרים עד לשוק הפשפשים, כשהיעד היה הפספרטו, בו לא ביליתי עדיין למרות שעברתי לידו מספר פעמים.

למרות שהיה זה יום ראשון (בסופי שבוע עדיף להימנע מהמתחם העמוס, כמו בפלורנטין), היו יחסית לא מעט מבלים בסמטאות המרכזיות של השוק. אנו שמנו פעמנו אל הפספרטו שדווקא לא נמצא במרכז המתחם.

לפספרטו שני חללים צמודים – באחד מהם נמצא הבר, כשגם בחוץ יש מקומות ישיבה עם ספות, כורסאות, ספסלים ועוד. במקום לא היו יותר מדי מבלים, ואנו החלטנו לשבת בחלל של הבר, ליד השולחן עליו היה לוח שחמט ועליו כלים מסודרים וממתינים (התמונה וחלק מהאחרות באדיבות התעשיין).

img_20160918_223328

20160918_214923

מלצר חביב הגיש לנו את התפריטים. בתפריט הבירות ניתן למצוא באמת מגוון בירות מגוונות מרחבי העולם, אך אלו זמינות בעיקר דווקא בבקבוקים, כשמהחבית יש רק את טמפו הפחות או יותר סטנדרטיות במחירים סבירים. בתפריט האוכל לא התמקדנו כי לא הגענו רעבים.

20160918_215033 20160918_215102 20160918_215215

התעשיין הזמין שליש גולדסטאר מקומי (23 ש"ח), ואני הלכתי על בירת החודש בבקבוק – Rogue. זו דווקא אינה מופיעה בתפריט וממנה יש כמה סוגים, כשאני הזמנתי את ה American Amber Ale בהמלצת התעשיין (31) וכדי שיהיה משהו לנשנש הזמנתי גם ירקות קראנצ'ים (18).

פצחנו במשחק שח לוהט, כשהטעויות המטופשות שלי התאזנו אח"כ עם טעויותיו של התעשיין, והמשחק נעשה מעניין. בינתיים הוגשו לנו הבירות והירקות (צלוחית גדולה של גזר, פלפל ומלפפון מתובלים בשמן זית עם צלוחית טחינה), כשהבירה שלי בהחלט עמדה בציפיות.

20160918_215845

ברקע התנגנה מוזיקת רוק/בלוז טובה בעיקר מהמאה הקודמת – ג'ניס ג'ופלין, ריי צ'ארלס ואחרים. בשלב מסוים ניגש אלינו אחד המבלים ורצה את המנצח למשחק להזמין, אך אנו נאצלנו לסרב מפני שלא תכננו להישאר אחרי שנסיים.

בסופו של דבר הטוב מבינינו ניצח, שילמנו את החשבון וחזרנו אל הסמטאות.

20160918_223052

החלטנו להמשיך לסיבוב נוסף, הפעם במקום מרכזי והומה יותר – בסמטת רבי נחמן. בשאפה בר הבירות נראו לנו פחות, אז בדקנו את האקבר (Akbar) שנמצא ליד, שם ראינו שיש נגב מהחבית אז ליד שולחן מוגבה בחוץ התיישבנו.

img_20160918_224342

קהל המבלים באכבר היה די מגוון, כשהמוזיקה היתה יותר מדי חזקה. התפריט מכיל מגוון סביר של בירות, ואוכל בשרי בעיקר (אבל לא רק). קטע מוזר/מעצבן במקום הוא שהבירות האיכותיות יותר מהחבית (מרדסו, נגב) מופלות לרעה (או שאלו המבלים שאותן אוהבים) ומוגשות משום מה רק בכוסות של שליש, בעוד שהבירות הסטנדרטיות זמינות גם בכוסות חצי.

הזמתי שני שליש נגב, שליש (שלושים וקצת ש"ח) לכל אחד הסברתי למלצרית שלא הבינה את הבדיחה. הבירה הוגשה לנו עם צלוחית תורמוסים. סיימנו יחסית מהר ושילמנו את החשבון, כשבדרך הביתה עוד עצרתי לגלידת סורבה (שוקולד ואננס, 16 ש"ח) בכפיתולניה – יצא לי לאכול טובות ממנה.

לסיכום: הפספרטו מקום נחמד לשבת בו בשולי השוק בלי יותר מדי המולה וליהנות מבירה טובה, חבל שהוא מתגאה בבירות מגוונות מכל העולם אך מהחבית הוא לא מספק את הסחורה. האקבר מנסה להיראות מגניב וזרוק אך הוא עוד מקום מיינסטרימי בשוק, כמותו יש גם אחרים טובים יותר או פחות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לפספרטו – אפשר לבקר

2.5-3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאקבר – אפשר לוותר אלא אם אתם באזור ולא מצאתם משהו אחר