ארה"ב 2017 (חלק ב') – עולים צפונה – מבשלות, בירות ועוד הפתעות

חלק א' – ניו יורק, הקל והמוכר

חלק ב' – עולם צפונה – מבשלות בירות ועוד

אז אחרי שהות קצרה בניו יורק, עליתי צפונה לבוסטון, שם נפגשתי עם הבעז"ב, שהגיע אף הוא במיוחד. לא התעכבנו ונסענו ישר צפונה עד שהגענו לפורטלנד, מיין – בה פורחת סצינת מבשלות הבוטיק -microbreweries, ואנו הגענו לאחת מהן – Allagash.

במרכז המבקרים של המבשלה יש פאב נחמד, שם מגישים טעימות בירה בחינם, ואפשר גם לרכוש מרצ'נדייס ולערוך סיור במבשלה.

 

על הסיור ויתרנו, אבל על הבירה לא, וקיבלנו 4 כוסות כל אחד עם בירות שונות של המבשלה, כפי שניתן לראות בתמונות. היינו צריכים לאכול גם משהו  אז הלכנו למשאית האוכל הקוריאני – מקסיקני שהיתה בחוץ, שם קנינו קערות אורז עם כל מיני תוספות שהיו סבירות.

השעה היתה עדיין שעת אחה"צ מוקדמת יחסית, אז נסענו לתוך העיירה אל Rising Tide Brewery. הבירה שם לא היתה בחינם, אבל בכל זאת הזמנו 4 בירות לטעימות, אותן חלקנו הפעם.

 

ליד המבשלה יש גם מרכז מבקרים של מזקקת אלכוהול מקומית – Maine Craft Distilling. הבעז"ב רצה להיכנס אז זרמתי. שוחחנו שם עם בחור צעיר שהסביר לנו קצת על המזקקה ועל בעיות המיסוי במדינה, טעמנו דגימות מכמה משקאות חזקים, והבעז"ב הזמין גם את הגרסה שלהם לבלאדי מרי.

השעה היתה אמנם רק קצת אחרי 5 אחה"צ, אך אחרי כל הטעימות הבנו שיש לנו כ-3 שעות נסיעה בגשם ליעד הבא, שאליו רצינו להגיע לפני החשכה, אז יצאנו לדרך. כשאני, שלא הייתי כבר תחת השפעת אלכוהול נהגתי, אל דאגה.

אחרי נהיגה רצופה וארוכה, הגענו בסביבות 20:30 אל העיירה בר הרבור, שנמצאת ב-Mount Desert Island, שם תכננו לטייל באכדיה נשיונל בפארק.

אחרי שהתמקמנו, יצאנו אל העיירה הקטנה בגשם, רק כדי לגלות שמרבית המקומות המומלצים לאכול בהם, מפסיקים להגיש אוכל ב-21:00, אז נאצלנו להסתפק באוכל בבר מקומי, שלא היו הרבה דברים טובים לרשום עליו.

בערב השני בבר הרבור לא חזרנו על אותה טעות והלכנו לאכול בשעה מוקדמת יותר ב Side Street Cafe. מהאוכל הטבעוני שם לא התלהבתי במיוחד (לפחות היה שם משהו). אך מה שנחמד שם (וגם בבר האירי בו הלכנו לראות אח"כ את המשחק) הוא מבחר הבירות מהחבית, לפחות כעשר במספר. כשרובן בירות בוטיק מקומיות (מהעיירה, ממדינת מיין או ממדינות אחרות באזור) ולא ממש מוכרות (חוץ מ Allagash ו Rising Tide אותן כבר יצא לנו להכיר קודם לכן), ואנו דאגנו להכיר עוד כמה מהן (אני למשל שתיתי בין היתר Blueberry Ale של מבשלה מקומית מהעיירה).

בין לבין מזג האוויר האיר לנו פנים ואנו טיילנו יומיים בפארק אקדיה המרשים. מה שאותי עוד יותר הרשים, זה שלמרות שבשנה יש בו המוני מטיילים, לא תמצאו בטבע זבל ושאריות של מבקרים, לצערי שלא כמו במדינתנו בה יש מקומות יפים אך בכולם תמצאו ניירות טואלט, מגבונים, שקיות ריקות של במבה וכדומה, בקבוקים ומה לא – הטבע במיטבו.

אחרי שסיימנו לטפס אל ההר הגבוה באי וחזרנו לרכב בדרך לא דרך, התחלנו לנסוע בחזרה דרומה לעבר פורטלנד שם תכננו לישון בלילה. בדרך עצרנו בקמדן – עוד עיירה קטנה נחמדה. שם אכלנו ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה אסייאתית איכותית – Long Grain, בה יש הרבה אופציות טבעוניות (וגם כאלו שלו), וקציצות אורז מטוגנות מעולות.

המשכנו דרומה עד שהגענו לפורטלנד. לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לבדוק כמה ברים בעיר, בה יש לא מעט כאלו יחסית לגודלה (כ-60 אלף תושבים, אם כי באזור המטרופוליטן שלה יש הרבה יותר).

הראשון היה ה The Thirsty Pig – בר בירות ונקניקיות, שמציע בירות מקומיות ואיכותיות ממיין. המקום שנסגר ב-22:00 באמצע השבוע היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מבירה איכותית (אני הזמנתי את ה Mason's Hipster Apocalypse) ואפילו מנקניקיה טבעונית טעימה עם כל התוספות כמו שאפשר לראות בתמונה.

 

 

לאחר מכן המשכנו לבר בסמטה ממול – Novare Res Bier Cafe. מקום גדול עם דק חיצוני, בו יש תפריט עשיר ביותר של בירות איכותיות מהחבית – למעלה מ-30, כשמתוכן 13 הן תוצרת מקומית, והיה די מלא יחסית ללילה רגיל באמצע השבוע. הבעז"ב הזמין בירה מיוחדת של המקום, בעוד שאני הלכתי על ה Allagash. הבירות היו טובות אך נרשמו קצת תקלות עם המזון (מנות שאזלו) וגם בסוף עם החשבון (המלצרית התבלבלה בינינו לשולחן אחר)

בבוקר שלאחר מכן עשינו את דרכינו בגשם בחזרה לבוסטון. בגלל היום הגשום ומזג האוויר הקר לא יצא לנו להסתובב בעיר יותר מדי.

כן הספקנו לאכול עסקית צהרים טעימה ומשתלמת במסעדת My Thai Vegan Cafe. כשאפילו הבעז"ב נהנה מהמנה שהזמין עם תחליף בקר מהצומח, אמר שזה כמעט אותו דבר והוא לא היה מרגיש בהבדל, אולי רק בגלל שזה אולי טיפה פחות כבד. הזמנו גם 2 עוגות שנראו טוב לקינוח. הציפוי שלהם היה טעים, אבל הן היו יבשות בפנים, ובדיעבד אפשר היה לוותר עליהן.

גולת הכותרת בבוסטון לא היתה המפגש האקראי והמהיר עם צ'ארלס בארקלי במעלית, אלא העובדה שיצא לי לפגוש את שאקיל אוניל בכניסה למלון, ללחוץ את ידו, ואפילו להצטלם איתו בזריזות בהסכמתו.

לפני משחק 5 של גמר המזרח – בוסטון מול קליבלנד, נכנסו לכמה ברים ליד האולם. גם בהם ניתן היה למצוא בירות מקומיות בתוספת מהסטנדרטיות (גינס – שעכשיו הפכה גם לטבעונית ולכן יכולתי לשתות ממנה, סמואל אדאמס וכו'), ואכלנו ארוחת ערב ברשת מקסיקנית לא מי יודע מה.

המשחק עצמו היה די חד צדדי (נגמר 30 הפרש), אך לפחות זכינו לראות את השחקן מס' 1 בעולם כרגע, ומהטופ 5 בכל הזמנים (לברון).

בשורה התחתונה: יש הרבה מה לעשות, לראות ולשתות במדינת מיין והסביבה. לחובבי הבירות לא כדאי לפספס את פורטלנד, כשגם לבוסטון כדאי להקדיש יומיים שלושה.