טאקריה – מהיר, מהיר מדי

 זמן: יום שלישי בערב (ערב ערב פסח) אפריל 2023

מיקום: לבונטין 27, פינת מקווה ישראל, תל אביב

רקע היסטורי: טאקריה (Taqueria), מסעדה-מזללה מקסיקנית, נפתחה לפני יותר מעשור (!) ע"י האחים ירזין (קפה איטליה, זוזוברה, מוזס ועוד), קצת לפני שהתחיל הגל המקסיקני ששטף את העיר (Mex & Co,צ'אנגוס, דייגו סאן וכו'), ובינתיים דעך מאז כשרק הותיקות יותר (מסקל, מקסיקנה) וביניהן הטאקריה נשארו.

הסיפור: התוכנית היתה להיפגש עם קרובי משפחה שבאו לביקור מקליפורניה. אלה לא היו פנויים בסוף אך בכל זאת החלטנו לצאת לדייט בלעדיהם.

העכברושית ואני הגענו לפינה המרכזית של הרכבת ולבונטין בסביבות 21:00 והתלבטנו בין 3 אפשרויות – הבר של אברהם הוסטל, הבאנה שנמצאת בנחמני לא רחוק משם ולא היינו בה זמן רב או הטאקריה, כשהחלטנו לנסות את מזלנו באחרון.

הפעם האחרונה בה ישבנו בטאקריה היתה לפני שנים. מאז עברתי שם מספר פעמים, אך בגלל שהמקום תמיד היה מלא עם הרבה ממתינים, לא רציתי לחכות והמשכתי למקום אחר, אבל כן יצא לי לאכול פעם פעמיים בטייקאווי מאז.

גם הפעם היה המקום מלא בפנים ובחוץ, כשנרשמנו ברשימת ההמתנה עם 4 קבוצות/זוגות לפנינו. עברו רק שתיים שלוש דקות וכבר חשבנו שאין לנו מה לחכות, כשלפתע התפנה מקום לזוג על הבר הקטן בצד בפנים ואנו קפצנו על המציאה.

חיש קל הגיש לנו המלצר את התפריטים שלא נראה שהשתנו מבחינת התכולה – מבחר של נאצ'וס, קסדיות, טאקוס, בוריטוס, מרגריטות רגילות/קפואות ועוד. רק המחירים עלו בכ-20 עד 30 אחוזים במהלך השנים לרוב המנות.

טאקריה – תפריט

טאקריה – תפריט צד שני

רצינו לחלוק נאצ'וס אך עם הגבינה המותכת רק על חלק מהמנה כשהמלצר הסביר לנו שהדבר לא אפשרי, ניחא. הזמנו במקום את החלופה בלי הגבינה – הטורטייה צ'יפס עם סלסת עגבניות (28 ש"ח) ותוספת אבוקדו (4).

העכברושית חשקה בקסדייה הקלאסית רק בלי הכוסברה, אך התברר שגם את זה אי אפשר לשנות, אז הזמינה את הקסדייה ילדים במקום זאת (28). אני שוב התלבטתי קצת אך הלכתי בסוף על הבוריטו הטבעוני (46).

לשתות הזמינה העכברושית את המרגריטה מנגו הקפואה (34) ואני הלכתי על זו עם הליים (32).

בקושי הספקנו להזמין וכבר קיבלנו שתייה ואוכל לשולחן, אך התברר שהמלצרים לא רשמו את ההזמנה נכון במערכת ואלו היו לזוג שישב ליד.

עברו בקושי רק עוד שתיים שלוש דקות וכבר הוגשה לנו, הפעם לא בטעות, הטורטייה צ'יפס עם הסלסה והאבוקדו. עוד דקותיים חלפו, וגם הבוריטו הטבעוני והשתייה היו על השולחן שלנו (בצ'יפוטלה זה היה לוקח יותר זמן).

הטורטייה צ'יפס היו קצת יבשים, כשהיה קשה להלביש עליהם את הסלסה והאבוקדו. הבוריטו היה סביר, כשהגווקאמולי, הגבינה הטבעונית והשעועית לא הורגשו יחסית בטעמים.

אולי בהשפעת המהירות בה הוגשו המנות, לגמתי מהר מדי המרגריטה הקפואה, על כך שילמתי עם "בריין פריז" במהרה.

דווקא לקסדייה ילדים לקח זמן רב יחסית עד שהגיעה – 10 דקות אחרי כל השאר (כנראה שהמנה לילדים לא מוכנה מראש כמו שאר המנות, מה שיכול להסביר למה גם אי אפשר לשנות אותן). זו דווקא נראתה די פשוטה, כשהעכברושית לא אמרה עליה יותר מדי לטובה או לרעה.

האוכל והשתייה אמנם הוגשו לנו בפחות מרבע שעה בסה"כ, אבל אנחנו לקחנו לנו יותר מכפול מהזמן עד שסיימנו ושילמנו את החשבון, כשלא הרגשנו צורך ללכת גם על קינוח.

לסיכום: הטאקריה עדיין מהווה מקום עם אוכל מקסיקני סביר שכמותו חסרים בעיר. אבל אם פעם זה היה מקום מגניב לשבת בו עם החברים, התחושה היום היא חלק מפס ייצור של אוכל מהיר.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר החדש – אפשר לוותר ופשוט להזמין טייקאווי מהסניף בלבונטין אם בא לכם משהו בסגנון מקסיקני פחות או יותר (או כמו בבדיחה – "אולה")