צפון אברקסס – היו ימים

זמן: מוצ"ש, יולי 2023

מיקום: לילינבלום 40 (ליד פינת נחלת בנימין), תל אביב

רקע היסטורי: מסעדת צפון אברקסס – North Abraxas, נפתחה על ידי אייל שני ושותפו שחר סגל אי שם בסתיו 2009, כהרחבה לבר הפופולרי דאז האברקסס. מאז עברו הרבה מים בירקון, האברקסס המקורי כבר איננו איתנו והם בינתיים הפכו לאימפריה קולינרית (פורט סעיד, רומנו, התדר, המזנון על סניפיו השונים ועוד), תקשורתית ובינלאומית (מקומות שונים בניו יורק, לונדון, סינגפור, וינה ודובאי)

הסיפור: הכוכבים התאילנדים שוב הגיעו לביקור מולדת, הפעם בקיץ החם והסוער, כשהעכברושית ואני שמחנו לקבוע איתם לדאבל דייט. התלבטנו לגבי הלוקיישן, כשתוך כדי הבירורים התברר לי שהבאנה נסגר לפני מספר חודשים לשיפוצים ולא נפתח מאז. לבסוף זרמנו עם הבחירה של הכוכב התאילנדי – הצפון אברקסס, כשעבר יותר מעשור לפחות מאז שהיינו שם עם באזז-וקה ג'ו.

מכיוון שקבענו למוצ"ש ב-21:30, תכננו ואף הספקנו לעבור קודם לכן בקפלן. משם הלכנו רגלית אל הצפון אברקסס בו כבר חיכה לנו הזוג בשולחן בפינה בפנים ליד תיירים נוספים בשולחנות הסמוכים, כשעל השולחן עגבניית מגי כמובן.

עקב השעה, התרכזנו קודם כל בבחירת מנות מהתפריט המשתפך והמתפייט (או המתפלצן) בסגנון הקבוע בהשראתו של אייל שני – הבריאה הכללית, המדויקת והנמסה לתוך עצמה כמובן.

צפון אברקסס – תפריט

לקח טיפה זמן עד שהגיע מלצר והסביר לנו על המנות השונות וגם האופציות הטבעוניות, כשבחרנו להזמין לשולחן כמה מהן לחלוק – לחם (26 ש"ח), פיצה קטנה שהיא בעצם פוקצ'ה עם קרם פרש או משהו כזה כך הסביר המלצר (45), שעועית יריחו (49), תפוח אדמה בוער (48), כרובית תינוקת (53), כרישה חרוכה (52), סלט כללי מאוד (58) ובקבוק יין שבו (194), כשמשום מה אין קוקטיילים או משקאות מעניינים ללא אלכוהול למעט גזוז.

מכיוון שהגענו אחרי הליכה לא קצרה (בה כמעט נמסנו לתוך עצמנו) ביקשנו גם קנקן מים לשולחן, כשהיינו צריכים לחזור על הבקשה שלוש פעמים למלצרים שונים.

אחרי שהזמנו התפנינו לשוחח בניחותא, כשראשונה הגיעה מנת השעועית יריחו בשקית חומה (התמונה היא מנה חלקית בצלחת האישית) – זאת היתה פשוטה וטעימה ויחסית בכמות סבירה.

רק אחריה הגיעו גם בקבוק היין והמים, והמנות החלו לזרום לשולחן באופן מדורג.

לא צילמתי את כולן, רק את אלו שאכלתי גם אני מהן. מנת הלחם הינה רק פרוסה אחת גדולה ועבה (איך חולקים את זה?) עם מטבל קרם פרש ועגבניות (שלא טעמתי בצד). הסלט הכללי מאוד נראה כמו כמה ירקות, פירות וקצת עלים שנשארו ונחתכו גס ועליהם חומץ ותיבול. את המנה של הכרישה אותה לא טעמתי הבנות דווקא מאוד אהבו. אפילו מנת הדגל של המקום – הכרובית התינוקת, היתה די קטנה (בגלל העונה כך אמר המלצר) ולא ממש הלהיבה כבעבר.

מנת/פרוסת לחם

סלט כללי מאוד – כשמו כן הוא

כרובית תינוקת, אכן כך בגודל

כשסיימנו, היתה דרישה גם לקינוח, אני ויתרתי. כשאחרי שנעשה בירור לגבי ביצים חיות במנת הקרמו לוז (52, אין), זו הוזמנה לשולחן ולפחות ממנה נרשמה שביעות רצון גבוהה.

החשבון יצא 593 ש"ח לפני שירות, כביכול לא נורא יחסית בהתחשב גם בכך שהזמנו בקבוק יין, אבל כן יקר בהתחשב בגודל ובתכולת המנות שהזמנו (מזל שלא היו מנות בשריות).

בדרך חזרה בסביבות 23:30, לא נתקלנו בחסימות ובהפגנות מיוחדות אבל כן במלא מלא ניידות, נראה קצת חסר פרופורציות יחסית לדמוקרטיה (?).

לסיכום: היו ימים יפים יותר בלילנבלום ובצפון אברקסס, בה חוץ מהשם והתמחור הגבוה לא נשאר משהו אטרקטיבי ומיוחד כשגם השירות לא ממש מוקפד. אפילו תיירים (שנראה שהיו הרוב במקום) יכולים כבר ליהנות מחוויה טובה יותר אולי בסניפים השונים במדינות אחרות.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר ולמצוא בסביבה מקום אחר טוב יותר (אפילו של אייל שני)