אלברט 1943 – המודל החדש?

 

זמן: יום שני בלילה, יוני 2021

מיקום: סמטת יום טוב 29 פינת מל"ן, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: אלברט 1943 – Albert TLV, הינו בר מסעדה שנפתח לפני כשנה וחצי לערך בכרם התימנים/שוק הכרמל, ונקרא על שם דוקטור אלברט הופמן שגילה והתנסה ב L.S.D בשנת 1943, כשגם המקום בעיצובו ובתפריט בנוי בהשראת התרבות הפסיכודלית על פי הגדרתו העצמית.

הסיפור: אחרי תקופה קצת עמוסה, עכברוש העיר חוזר לעניינים לאיטו. היציאות האחרונות, היו לאזור יהודה הלוי/מקווה ישראל, שוק לוינסקי והסביבה (דרומית לרוטשילד), בהם פקדנו בין היתר את התדר, כולי עלמא (שהיה ריק בשעה מוקדמת יחסית במוצ"ש), אברהם הוסטל (גם ריק, אחרי אירוע ה- T-Market), ואחרים, כשבסוף הגענו איכשהו תמיד לברירות המחדל – הביר שופ וטוני ואסתר, עליהם כבר רשמתי לא מזמן ולכן לא התפרסמו ביקורות חדשות.

על מנת לגוון, קבעתי הפעם עם הכוכבים העולים מהעבודה של פעם (בהם זה שהגיע מתאילנד), בשוק הכרמל, כשהאלברט לידו חלפתי בביקור הקודם שם לא מזמן ונראה מעניין, נבחר כמקום המפגש. 

הכוכב העולה מתאילנד ואני הגענו קצת באיחור של כחצי שעה לקראת 22:00, כאשר שני החברים שכבר חיכו לנו שם, בדיוק התיישבו סוף סוף בשולחן שהתפנה (ליד השירותים).

הסתבר, שהמקום לא כולל שירות, כלומר צריך לגשת לדלפק ולבצע הזמנה. הכוכב התאילנדי ואני ניגשנו לשם במהרה, שם קיבלה את פנינו צעירה נחמדה. התפריטים תלויים על הקיר, כשבגזרת האוכל יש בעיקר פסטות, פיצות וסלטים (כולל לא מעט אופציות טבעוניות), ובמשקאות אין הפתעות מיוחדות מחוץ לסטנדרט, מגוון מצומצם של בירות מהחבית (קרלסברג, טובורג, ויינשטפן) וכמה קוקטיילים.

הכוכב הזמין סלט פסטה מתוסבכת (השם בהשראת הקו הפסיכדלי של המקום), ובירה, אותה קיבל מיד אבל בכוס מפלסטיק. אני הזמנתי פיצה טבעונית אישית – אוטופיה (48 ש"ח), אך ויתרתי על הבירה בגלל המבחר הדל והפסולת המיותרת.

חזרנו לשולחן עם איתוריות שקיבלנו, כדי שיודיעו לנו כשהמנות מוכנות. כשבינתיים מצאתי פיתרון לבעיית הבירה – הבסטה בר ברק הסמוכה, שם הזמנתי הגיבור IPA מהחבית, בכוס זכוכית גדולה, כשהתחייבתי להחזירה אחר כך.

השלמנו פערים, כשמסביבנו באו והלכו בסמטה ולשירותים מבלות ומבלים. הכוכב התאילנדי קיבל את המתוסבכת שלו בכלי חד פעמי, בעוד שהפיצה שלי בוששה מלבוא. ניגשתי פעם ועוד פעם אל המוכרנית הצעירה שליד הקופה, זו התנצלה על העומס ואמרה שעוד מעט הפיצה מוכנה, אך בסוף האיתורית צפצפה רק כעבור שלושת רבעי שעה! לפחות הפיצה היתה טעימה.

תוך כדי הזמינו החברים עוד אוכל ושתייה, כשלאחר מכן החלטנו להמשיך לעוד מקום בשוק – הביר בזאר שנמצא באותה הסימטא 20 שניות בהליכה.

בבירבזאר, שהיה לא עמוס (אך די מלא יחסית לשעה המאוחרת באמצע השבוע), מציעים כ-10 בירות מגוונות מהחבית, כולן מהמבשלה שלהם (ואותן אני אישית פחות אוהב), בניגוד לעבר אז היו גם ברזים מתחלפים של מבשלות אחרות. בחוץ יש דיספליי מרשים של הבירות של המבשלה גם בבקבוקים, כשלפחות בפנים יש מלאי יפה של בקבוקים ממבשלות ישראליות נוספות מהן אפשר לבחור (בניגוד למה שהיה בסניף של שוק הפשפשים בביקורינו האחרון).  

החברים הזמינו בינדי, דודהש'ך וחתול שמן, ואני הזמנתי דארק מאטר בבקבוק. שתינו וקשקשנו עוד זמן מה, כשעל הרצפה לידינו עברו כמה גו'קים מהשוק, עד שסיימנו את הבירות וסגרנו את הבילוי בסביבות חצות.

לסיכום: בשוק הכרמל יש אווירה כמעט בכל מקום בו תבחרו לשבת לאוכל, נשנוש ושתייה. המודל של טייקאוויי וישיבה בסמטאות יכול להיות נחמד לגיוון וערבוב ממספר מקומות, אך בתנאי שהשירות ברמה, ושלא יוצרים סתם עוד פסולת חד פעמית לא מתכלה – באלברט כרגע זה לא המצב וחבל שכך. 

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר ולמצוא בסביבה מקום אטרקטיבי וסביבתי יותר