בירה בחשכה – חוויה חושית שונה

זמן: יום שני בלילה, יוני 2022

מיקום: מרכז נא לגעת, נמל יפו, תל אביב-יפו

רקע היסטורי: מרכז נא לגעת הוא מרכז תרבות ואמנות יוצרת, יחיד במינו בעולם, המהווה מודל מוביל וחדשני בכל הנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה ומעניק במה למפגש שיוויוני בין אנשים חירשים, אנשים עיוורים ואנשים חירשים-עיוורים לבין הקהל הרחב. בתוך המרכז נמצאת מסעדת בלאקאאוט – מסעדת שף בה אוכלים בחשכה מוחלטת וכמו כן מתקיימות בה סדנאות שונות.

הסיפור: במסעדת הבלקאאוט במרכז נא לגעת הייתי לפני מספר שנים בארוחת שף טבעונית, חווייה ייחודית בה נהננו מארוחה טבעונית מלאה בלי לראות מאומה.

לפני מספר חודשים נתקלתי בסדנת בירות בחשכה שמתקיימת במסעדה, וכך לכבוד יום הולדתו של הכוכב התאילנדי, שתכנן להגיע לביקור מולדת, הזמנו לו במתנה סדנה כשאני שמחתי להתלוות אליו.

הגענו אל המרכז קצת אחרי 9 בערב, שמחים לגלות שרק פספסנו את ההסבר שלפני. מלבדינו היו עוד כ-25 איש שבאו לסדנה, ואנו הפקדנו את חפצנו שעלולים להאיר (שעונים, טלפונים וכו') בלוקרים ליד הכניסה.

אל המסעדה נכנסנו בקבוצות קטנות, כשמכיוון שמדובר בחושך מוחלט, זו מתבצעת ברכבת עם ידיים על הכתפיים, כשכל אחד מובל עד לכסא שלו.

התיישבנו בשולחן עם זוג נוסף שהיה בדייט. כשמולי על השולחן חשתי בבקבוק בירה ולידו כוס ריקה, 3 כוסות נוספות שכבר נמזגו, ושלוש צלוחיות קטנות עם מנצ'יס, זיתים, וגבינות (לא רלוונטי בשבילי).

אחרי שכולם התיישבו, הציג את עצמו אלדר – הברמן שהדריך את הסדנה, בליווי מדריכים עוורים מהמרכז, והסביר לנו מה הולך להיות.

וכך התחלנו את הטעימות של הבירות השונות. את הראשונה כאמור מזגנו לבד, נזהרים ומרגישים עם האצבע שלא נשפוך בטעות על עצמנו.

הבירה הראשונה היתה מסוג לאגר. הכוכב ניחש בהצלחה מה היא, גם מהטעם וגם לפי הבקבוק, כשאלדר המדריך הסביר לנו על הסוג וההיסטוריה של הבירה.

המשכנו כך גם לבירות הבאות, שלא אפרט מהן כדי לא להרוס למי שמגיע לחוות. השתמשנו בחוש הריח כדי לחוות כל בירה לפני שטעמנו אותה, כשלאחרי הטעימה, המשתתפים ניסו לנחש מהי כל בירה, חלקם (בתוכם הכוכב כאמור) די בהצלחה, ואלדר הסביר בצורה מקצועית ומעניינת על כל אחת.

תחום הבירה לא זר לי מין הסתם, כבר הייתי בסדנאות ושתיתי מלא סוגים. אך למרות זאת, ולמרות שלא נחשפנו בסדנה לבירות חדשות או מיוחדות שלא הכרתי או טעמתי קודם לכן, השתייה בחשיכה היתה חווייה מיוחדת, כשהרגשתי בחלק מהבירות גם טעמים שלא בהכרח הרגשתי שלא בחושך (ייתכן שזה גם בגלל שבברים לא ממש מקפידים לאחסן ולהגיש אותן כמו שצריך).

אחרי שסיימנו לטעום מכל ארבעת הבירות, נשארנו לשבת ולשתות, כשהמדריכים העוורים של המרכז סיפרו לנו את סיפוריהם – כיצד התעוורו וכיצד הם נהנים מאורח חיים פעיל ומעורר השראה.

אחרי שסיימנו את הבירות, הסיפורים והשאלות, יצאנו החוצה בדרך בה נכנסנו, בחושך מוחלט עדיין, ברכבת עם ידיים על הכתפיים.

השעה עוד לא היתה מאוחרת מדי, ולכן המשכנו משם אל השניט, הברופאב התל אביבי שנפתח בתחילת השנה ברחוב הארבעה עם הרבה באזז, ובו כבר ביקרתי מספר פעמים, האחרונה לפני כ-3 חודשים, ומהן יצאתי עם רגשות מעורבים, בעוד שהכוכב התאילנדי שהתלהב עד כה מרחוק ציפה לבקר במקום.

השניט היה כמעט ריק לחלוטין בפנים, כשגם היצע הברזים מהחבית שוב היה מדולדל – מתוך 16 על הלוח, רק 8 במספר כשאפילו הכוכב הביע פליאה/אכזבה מכך, בטח כשלא מצא אפילו NEIPA אחת לרפואה, ולא התלהב מהחמוצה שטעם. לפחות מגוונים עם הכיתוב על גבי הריבועים הריקים – במקום soon על כולם.

ישנם הטוענים שבברופאב הגיוני שלא תמיד כל הברזים זמינים – כשחלק מהבירות אוזלות והחדשות עדיין לא מוכנות – טענה בהחלט לגיטימית. אבל כשבמקום בגודל כזה, שעובד כבר חצי שנה, כ-30 עד 50 אחוז מהברזים לא זמינים באופן כמעט קבוע, זה כבר לא תופס ואף מאכזב את מי שאוהב/מחפש סוגים ספציפים ולא בא לו להיכנס לאתר בכל פעם מראש ולבדוק.

מכיוון שלא מצא משהו טוב יותר הזמין הכוכב חצי west coast ipa ואני הסתפקתי בשליש Go Celtics, שמשום מה עדיין זמינה למרות שסדרת הגמר כבר נגמרה יותר משבועיים קודם לכן באכזבה. בתפריט האוכל רוב הנשנושים מטוגנים, והכוכב לא רצה, אז הזמנו גם מקלות ירקות (סלרי זה החיים) עם מטבל לצד הבירה.

בחוץ בשולחנות בכיכר גבעון היו כבר יותר אנשים. שתינו את הבירות שהיו בסדר אך לא מעבר, כשהסטטאוט שלי היה בטעמו דומה מאוד לגינס, רק קצת פחות חזק ומריר, אולי בטעימה בחשכה היה מרגיש לי יותר מיוחד וטעים.

לסיכום: מומלץ להגיע למרכז נא לגעת לחוויה שונה. אם זה אוכל, בירות, שוקולד, יין או הצגה, ליהנות מהחושים האחרים, לשמוע סיפורים מרגשים ולקבל קצת פרספקטיבה והשראה.