לאגר אנד אייל – האם הפעם זה יתחבר?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי לפנות ערב, יולי 2019

מיקום: דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב

רקע היסטורי: Lager & Ale לאגר אנד אייל הינו בר בירה בסגנון לונדוני, שנפתח לפני כמעט שנה במתחם שרונה (מול שדרות יהודית) ע"י הבעלים של הוויסקי בר מוזיאון הסמוך, כשיש גם סניף נוסף במרינה בהרצליה.

הסיפור: החולוני הגיע לארץ לביקור מולדת, כשניסינו לתאם מפגש לבירה עם החברה. המשימה לא היתה קלה, כשהתברר שכל אחד לא יכול מתישהו, מה שהביא אותנו לתאם את המפגש לבסוף לשעת בין ערביים מאוחרת באזור שרונה שם היה החולוני כשגם אני הייתי לא רחוק, ואלינו הצטרף גם הירושלמי.

אין הרבה ברים אטרקטיביים באזור והבחירה היתה בין הפורטר אנד סאנס בו לא הייתי שנים, ללאגר אנד אייל שהפעם הקודמת שהייתי בו היתה כתחנה על הדרך בשעת ערב.

ביררתי לגבי ההפי האוור בפורטר אנד סאנס, וכשהתברר שזה אומר רבע בירה ב-15 ₪, העדפתי לנסות שוב את הלאגר אנד אייל, שם אפשר לשתות חצי בסביבות 20 ₪ בלי קשר לשעה.

לקח לי כמעט 5 דקות לחצות את הצומת של החשמונאים-בגין ברגל (ככה זה שדואגים ל"תעדף" את הולכי הרגל ברמזורים), כשבסביבות 18:20 הגעתי ללאגר אנד אייל, שם חיכו לי כבר החולוני והירושלמי בפנים בגלל החום הכבד (חבל שבספסלים בחוץ אין מצננים או מאווררים מתאימים).

החולוני הלך לדלפק, שם מתבצעות ההזמנות, להזמין לנו את הסיבוב הראשון. מבחר הבירות מהחבית ובבקבוקים יפה מאוד, כאשר המחירים כאמור סביב ה-20 ₪ לחצי מהחבית ו-18 לבקבוקים. אם כי הבירות הזמינות ממבשלות הבוטיק הן דווקא יותר בסגנון לאגר ואייל ופחות אלו המיוחדות שאותן אני באופן אישי אוהב.

לאגר אנד אייל תפריט בירות מהחבית

אני הזמנתי חצי נגב אואזיס, בעוד שהחולוני לקח שליש וויינשטפן והירושלמי סן ברנרדוס. הזמנו גם זיתים ומנצ'יס לנשנש ממה שיש (לא יותר מדי, בשרי בעיקר).

שתינו בפנים את הבירות, כשבינתיים לידינו נהיה תור להזמנות. אחרי שסיימנו את הסיבוב הראשון הסכים החולוני לעבור לשבת בחוץ למרום החום. לסיבוב זה הזמנתי לף בראון, כך עשה גם החולוני והירושלמי הזמין חצי וויינשטפן למיטב זכרוננו.

בחוץ היה קהל מעורב, כשהמקום לא היה מלא, ולא נרשמה בו תכונה מיוחדת.

אחרי שסיימנו את הסיבוב השני, טיילנו קצת במתחם ובשוק הממוזג. כשרק על דוכן ה Paletas, הבור הגדול שחופרים ליד, ו-3 תיירים צעירים בני עשרה שהחליטו לעשות תחרות ריצה ביניהם בחוץ (זה שהימרנו עליו זכה), יש מה לכתוב.

לסיכום: הלאגר אנד אייל הוא מקום מפוספס, שקשה לי אליו להתחבר. אמנם יש בו מבחר בירות מרשים עם מחירים אטרקטיביים ביותר, אבל בכל השאר הוא חסר. המיקום במתחם המלאכותי, הבירות שלא מתחלפות (וחסרות גם IPAs), הנשנושים הלא מלהיבים, כשגם על הישיבה בחוץ בשעות הערביים החמות עדיין אין משהו שמקל. חבל, כי עם עוד קצת מאמץ ומחשבה, המקום היה יכול להיות אטרקציה אמיתית לכל מי שעובר בסביבה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – רק אם אתם באזור אפשר לבקר

מודעות פרסומת

לאגר אנד אייל – תחנה בדרך

זמן: מוצ"ש, אוקטובר 2018

מיקום: דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב

רקע היסטורי: Lager & Ale לאגר אנד אייל הינו בר בירה בסגנון לונדוני, שנפתח לפני כחודשים במתחם שרונה (מול שדרות יהודית) ע"י הבעלים של הוויסקי בר מוזיאון הסמוך, כשהתכנון הוא להתרחב ולפתוח סניפים נוספים גם בפרברים.

הסיפור: בד"כ אני לא יוצא למתחמים (הנמל, התחנה, שרונה, הארבעה). לטעמי הם די מלאכותיים ומנותקים מהעיר, כשמקומות הבילוי שבהם הם מיינסטרימים למהדרין, כלומר חסרי ייחוד ואווירה ופונים בעיקר לקהל שמגיע מחוץ לעיר.

כשהכוכב העולה הציע שנצא לבלות במוצ"ש (פה חשדתי) הצעתי שאולי בכל זאת נעבור ונבדוק את הלאגר אנד אייל על מבחר הבירות והמחירים הזולים שלו, כשמשם נמשיך לביר בזאר בלוינסקי שם אמורים להגיש את ההולי פרוט המשובחת של מיקלר-אלכסנדר.

הגענו אל המתחם, שהיה די ריק, לקראת 21:00. הלאגר אנד אייל מעוצב ומואר יפה גם מבחוץ – ספסלים ושולחנות עץ, וגם מבפנים – בר עם מבחר ברזים ודיספליי מרשים של בקבוקים, רק הלקוחות חסרים.

הקונספט של המקום הוא שירות עצמי – מזמינים מהבר בפנים בירה ולוקחים אותה החוצה. מבחר הבירות (רגילות וגם פרימיום) כולל כ-15 בירות מהחבית ועוד כ-30 בבקבוקים במחירים זולים ביותר – בסביבות 20 ₪ לחצי מהחבית, 15 לשליש ו- 18 ₪ לבקבוקים. תפריט האוכל לא רחב במיוחד וכולל אוכל רחוב – נשנושים לא מעניין לטעמי.

בעוד הכוכב מתלבט הזמנתי אני חצי גינס מהחבית (22), שנמזגה היטב לפי הכללים. הוא הזמין לבסוף ברודוג פאנק IPA בבקבוק (18) והתיישבנו בחוץ ליד אחד השולחנות.

בחוץ היה די קריר (הסתיו כבר כאן), וכך גם היו הבירות, כשמסביבנו ישבו כמה זוגות בודדים, די משמים. הכוכב הזמין עוד שליש – הפעם פולרס Wild River APA, שקצת אכזבה אותו.

כשסיימנו את הבירות לא מצאנו סיבה מיוחדת להישאר שם והדרמנו לכיוון לבונטין שם הלכנו לחתול הירוק לפיצה. מכיוון שזמן ההמתנה היה כ-20 דקות (בגלל הופעה בלבונטין 7), הלכנו אל ה- Fat Dog שבדרך יפו פינת החלוצים, בה כבר יצא לי לאכול נקניקיה טבעונית (מחלבון אפונה) טובה שבוע לפני כן וכך גם הפעם (אחרי שויתרתי על הכרוב הכבוש שמשתלט על הטעם).

משם הלכנו אל הביר בזאר ברחוב זבולון, כשבאופן מפתיע ראיתי את הראשוני שם בחוץ. הסתבר שהעכברושית המדהימה ארגנה לי מסיבת הפתעה עם מיטב החברים שמככבים בפוסטים השונים והשתלטו על המקום.

אמנם לא באמת היתה הולי פרוט מהחבית (זה סתם היה תירוץ למשוך אותי לשם), אבל נהנתי מאוד מהחגיגה, החולצה המיוחדת, העוגות הטבעוניות וה Dark Matter.

לסיכום: לא ברור מה המודל העסקי של הלאגר אנד אייל או אם מישהו מסבסד לו את השכירות במטרה להחיות את המתחם בלילות. לטעמי אין סיבה מיוחדת לצאת במיוחד אליו למרות מבחר הבירות הבאמת זולות. מקסימום כתחנה בדרך לחגיגות אחרות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר על הדרך, כשאם אתם עובדים או כבר נמצאים באזור אז כדאי