בר באום – בסוף חוזרים להתחלה

זמן: יום רביעי בלילה, אוגוסט 2022

מיקום: נחלת בנימין 51, תל אביב

רקע היסטורי: הבר באום Bar Baum נפתח בקיץ שעבר ביחד עם בית הקפה מפגש אסי הסמוך אליו על ידי דוד טור וקבוצתו (ברקפסט, קפה אירופה ועוד), שעוד יוזכרו שוב בהמשך הרשומה. בית הקפה משמש מקום לזכרו של אסי דיין, כשהבר עצמו נקרא על שם סרטו – מר באום.

הסיפור: כבר זמן מה שהמשתדרג ואני ניסינו לקבוע לבירה, בסוף הצלחנו, כשגם הלריס הבכיר אישר את הגעתו.

אחרי שבפעם שעברה עשינו סבב ברים בפלורנטין, הפעם חשבתי להתחיל בביר שופ, בו היתה אמורה להיות בירה במהדורה מיוחדת של הדובים בברזים, וממנו להתקדם לאזור אלנבי שם לא ביליתי זמן רב, כשהמשתדרג סיפר לי על מקום שלא הכרתי.

הגעתי אל הביר שופ בסביבות 21:15, רק כדי לגלות שלא שמעו שם על הבירה המובטחת (בבירור לאחר מכן הסתבר שזה אולי יהיה רק השבוע), ומכיוון שהייתי שם ממש לא מזמן לפני כן רציתי לגוון, אז חיכיתי ליד למשתדרג כדי שנלך משם לאזור אלנבי.

זה הגיע תוך דקות מספר עם בקבוק בירה שבישל (בפעם הראשונה) והיה לא רע. הלכנו משם לאלנבי אחד העם, שם פגשנו את הלריס הבכיר שהגיע מכיוון השדרה.

שמנו פעמינו אל השנסקי ברנסקי, סטריט פוד ביום, בר בלילה, שנפתח היכן שהיה הסטפן בראון המיתולוגי, על ידי הבעלים של הג'סמינו הסמוך. המקום הגדול היה מלא ונראה מעניין, נרשמנו אצל המארחת, אך מכיוון שלא באמת היה לנו חשק לחכות המשכנו להסתובב.

המשכנו קצת על אלנבי עד שירדנו משם שוב לנחלת בנימין, אל הבר באום שנמצא מול הדודו בר בו הייתי רק שבוע לפני כן.

במבט מבחוץ הבר באום נראה מקום מעניין- קטן, שחור עם בר אליפטי במרכז, מנורות שולחן, דיספליי משקאות מואר ומוסיקת היפ הופ חזקה, מאפיינים שמזכירים את סצינת הפיק אפ ברים בתל אביב מהעשור הראשון של המאה. בפנים היה ריק ורועש אז החלטנו להתיישב בשולחן קטן בחוץ על המדרחוב ליד הכניסה.

לפני שקיבלנו את התפריט, שאלנו את המלצרית הצעירה מה יש מהחבית. התשובה היתה גולדסטאר בלבד, כשהאופציות בבקבוקים לא הוסיפו יותר מדי עם הייניקן, פאולנר וסול. בכל זאת החלטנו להשאר כי התיישבנו כבר.

בר באום – תפריט שתייה

בר באום – תפריט אוכל

החברים הזמינו שניהם חצי גולדסטאר (32 ש"ח), אך אני שבאתי לערב בציפייה לבירה במהדורה מיוחדת כזכור, לא הייתי מוכן לרדת ברמה, אז כשאין בירה טובה, שותים ערק אשכוליות בלית ברירה (40 ש"ח!).

הייתי גם רעב אז הזמנתי בייגל ירושלמי (29) – חם וטעים עם מטבלים לא רעים – פסטו, עגבניות ושמן זית עם בלסמי.

ישבנו שם זמן מה והתעדכנו בהא ודא. המשתדרג סיפר על מפתחת מהעבודה שהיה רוצה לצאת איתה, הצעתי שיצטרף לחמשת העוקבים שלה בגיטהאב, אם זה לא יהיה קריפי מדי בשבילה זה אולי אפילו יצליח.

התלבטנו לאן להמשיך לסיבוב נוסף אז שילמנו את החשבון והלכנו משם דרומה על הנחלה.

חלפנו ליד מקום חדש בנחלת בנימין 44, שנראה קצת בורגני מדי כדי לשבת בו ככה סתם. בדיוק כמה ימים לאחר מכן קראתי במגזין היחצנות שמדובר במקום/מתחם חדש של שוב דוד טור כמובן, AKA44 שמו – בר קוקטיילים, בר יין, מסעדה ומה לא.

הלריס הבכיר הציע שנלך אל הביר שופ ממנו התחלנו, שם תמיד אפשר למצוא בירה טובה בתמחור סביר, מוסיקה טובה, ואווירה קלילה לשיחה, או כמו שהוא אמר – פשוט הבר הכי טוב לבירה.

הגענו אל הביר שופ והתמקמנו על הבר. התלבטתי הפעם בין המלכה אדמונית אותה אני שותה לעיתים קרובות למכוערת IPA של רונן אותה לא שתיתי הרבה זמן. החלטתי ללכת על המכוערת ולא האדמונית, כשזו היתה יחסית כהה לבדרך כלל.

גם הם טעמו מהבירה החמוצה, כשגם הם הגדירו אותה יותר כמיץ (או מיץ צרבת לדברי המשתדרג) ופחות כבירה. כשהיינו כבר לקראת סיום, שאלנו בקבוצה באופן רטורי מי מצטרף, כשלפתע מספר הסיפורים הגיב ואמר שהוא קרוב, אז החלטנו לחכות לו, ובינתיים עברנו החוצה.

זה הגיע כעבור זמן מה עם אורחת על ארבע, הזמין בירה ואותנו לצ'ייסרים (ולא שילם עליהם), וכרגיל הפליא בסיפוריו השונים, כשאני חושב שאולי צריך להפעיל עליהם חוק דומה לחוק השלושה.

לסיכום: הבר באום הוא מקום קטן מסוג הברים שכבר קשה למצוא בעיר ככה סתם. זה היה יכול להיות אולי נחמד אם היה מציע משהו אחר מעבר למבחר הכל כך מצומצם, או בכלל. כנראה שכדי לשתות בירה טובה בסוף צריכים לחזור תמיד להתחלה.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לבר באום – אפשר לוותר