שישקו – זמן מנרמל את הכל?

 זמן: שני בלילה, סוף יולי 2023

מיקום: הר סיני 2, רחבת הבית כנסת הגדול, תל אביב

רקע היסטורי: בר/פאב השישקו – Shishko (איש שמן בבולגרית), נפתח בסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית, ע"י 3 שותפים מקצועניים ומוכרים בתחום המסעדנות והאלכוהול כחמארה בולגרית.

הסיפור: במהלך הבילוי במוצ"ש בצפון אברקסס (גם הוא מסוף אותו עשור), אמרה הכוכבת התאילנדית שאהבה את בר השישקו בעבר והזכירה לי את המקום בו לא ביליתי כבר כמה שנים. וכך נבחר המקום ליציאה הבאה לכבוד יום הולדתו של נטול הכינוי, כשגם לפטי והראשוני (איתו הייתי שם בפעם שעברה) הצטרפו בשמחה.

קבענו לקראת 21:30, אך בזכות תדירות האוטובוסים הנפלאה בארצנו, הגענו נטול הכינוי ואנוכי רק לקראת 22:00 אל רחבת הבית כנסת הגדול – סמטת הר סיני, שהיתה עמוסה ומלאה במבלים, כולל הפורט סעיד, התאילנדית בהר סיני ושישקו עצמו.

הראשוני, שהגיע בזמן, חיכה לנו כבר זמן רב. לפחות התנחמנו בזאת כשהגענו הוא ולפטי כבר ישבו בשולחן בחוץ (אחרי שהכל היה תפוס עד אז), הראשוני כבר היה עם בירה והם אפילו קיבלו צ'ייסר פינוק בדיוק, כשלפטי בחר בצ'ייסר יין – מה נסגר??

נטול הכינוי ואני עיינו בתפריט וחיכינו למלצר.ית שיגיעו לקחת הזמנה. בגזרת השתייה עברו מהבירות הסטנדרטיות של טמפו לאלו של מב"י, כאשר המחירים עלו ב-20% על פני שש שנים. בעוד שבגזרת האוכל יש מגוון מאזטים ומאכלים בסגנון מזרח אירופאי כשגם כאן המחירים עלו בכ-20 עד 40 אחוזים למנות השונות.

שישקו – תפריט בירות וקוקטיילים

שישקו – תפריט אוכל

מכיוון אך אף אחד לא הגיע לקחת הזמנה, פנינו למארחת שחלפה לידינו שאמרה שתקרא למלצרית, ותוך כדי ביקשנו צ'ייסרים גם בשבילנו, אך אלו לא הגיעו עד סוף הערב.

כשהמלצרית הגיעה לבסוף, היה נראה שהיא פחות בעניין של לקחת הזמנה אך בכל זאת עשתה זאת – אני הזמנתי חצי גינס (34 ש"ח), נטול הכינוי חצי ויינשטפן (34), כשבנוסף הזמנו לנשנש את החצילים השרופים (31), "הפותחים שולחן" (טחינה, חלה וחמוצים – 50), והראשוני, שאוהב את האוכל של השישקו, הזמין גם מנת קבב חריף (68).

אחרי מספר דקות הגיעה גם החצי ויינשטפן שהזמין לפטי עוד לפני שהגענו, ואחריה החצילים, הטחינה, החלה והחמוצים. כשרק אחרי כל זה הגיעו גם הבירות שלי ושל נטול הכינוי.

מסביבנו המשיכה ההמולה, כשהשיחה נסבה בעיקר על המצב במדינה, לאן זה עוד יגיע, ולאן אנחנו עוד נגיע (או שלא).

בסביבות 22:30 השישקו החל פתאום להתרוקן, וגם האזור מסביב די נרגע יחסית (ראו את התמונה למעלה – אפילו המלצרית כבר במנוחה), כשאנחנו המשכנו לנשנש מהמנות הקטנות ולשתות את הבירות הקרות (הצ'ייסר יין נשאר על השולחן כשהיה).

ב-23:00, כשכבר היינו לקראת סיום, זכינו סוף סוף לקצת יותר יחס ממלצר נחמד, שעם החשבון (285 ש"ח ל-4 בירות וקצת אוכל) אפילו הביא לנו מים לשולחן (שכבר ביקשנו מהמלצרית בהתחלה).

אחרי ששילמנו את החשבון חזרנו אל אלנבי ומשם אל רוטשילד, חולפים בדרך על פניהם של צעירים וצעירות, ברים של תיירים (אולי נעשה סיבוב מתישהו) והרבה שפות זרות.

לסיכום: השישקו נשאר בערך כמו שהיה (פחות מלהיב/מגניב ממה שהיה בהתחלה), חוץ מהמחירים שעלו לא מעט, כשאת הרווח העיקרי הם עושים על האוכל כמובן. האם זה שיחסית מדובר בפאב סביר בעיר, שפעיל כבר תקופה ארוכה (ולפיכך כנראה גם מצליח), אומר שהזמן מנרמל את הכל? ומה זה אומר על המצב במדינה – האם אף הוא (שכנראה עוד יהיה גרוע יותר) יהפוך לנורמלי מבחינתנו עם הזמן, עד שיהיה מאוחר מדי לצאת מכאן?

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר