מבירה לבירה – סיבוב בכיוון ההפוך

זמן: יום ראשון בלילה, ספטמבר 2018

מיקום: שוק לוינסקי – פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: ראו ברשומה על הסיבוב הקודם באזור לפני כחודשיים.

הסיפור: הכוכב העולה הציע להיפגש לבירה מאוחרת בדרום העיר, ומכיוון שהדבר קורה לעיתים די נדירות נענתי להצעתו.

קבענו להיפגש בביר בזאר בשוק לוינסקי, שם הוא שתה כמה ימים לפני כן את הבירה החדשה מסוג New England IPA של מיקלר ואלכסנדר – Holy Fruit. נפגשנו במקום ב-22:30, כשבו היו רק כמה מבלים שישבו בחוץ ובפנים היה ריק לגמרי.

התיישבנו על הבר והזמנו שנינו חצי הולי פרוט (29 ש"ח) . התפריטים השתנו מעט כשמחיר הבירות מהחבית עלה בשקל אחד, וגם תפריט האוכל הצטמצם (זמני עד למעבר לתפריט חדש נאמר לי מאוחר יותר).

בנוסף הזמנו לנשנש געלה פיצוחים (15), סלט עלים עם בוטנים קלויים ומלוחים.

הבירה החזקה (8%), שהינה דאבל IPA, הריחה היטב והיתה מצוינת – פירותית, כשותית ולא מרה מדי. לגמנו אותה לאיטנו בהנאה.

אחרי שסיימנו החלטנו להדרים קצת לפלורנטין, הגענו אל שדרות וושינגטון, שם עצרנו בברטון קרפרי, כשהכוכב רצה להשביע את רעבונו. אני חשבתי לקחת מלבי טבעוני מהמלביה, אבל כוס קפה שנפלה לרצפה בגלל גבר שיכור והתיזה עליי, הבריחה אותי בחזרה אל הברטון שם גם אני הזמנתי לי קרפ טבעוני.

משם המשכנו אל הביר סטיישן בשטרן פינת פרנקל. השעה היתה כבר כמעט חצות, ועוד יום ראשון, אז לא ציפינו שיהיו שם יותר מדי נפשות. מה שכן הפתיע זה שהתפריטים גם פה התחדשו – תפריט הבירות המלא הודפס סוף סוף, וגם תפריט האוכל התעדכן (למרות שהוא זמני), ומכיל עכשיו יותר אופציות טבעוניות ראויות.

הכוכב העולה הזמין חצי אלכסנדר גרין (26), כשאני החלטתי הפעם לוותר. ישבנו בחוץ כשלידינו ישב בחור קצת מסטול אבל עם שמיעה די טובה, כשבסוף עזרתי לכוכב עם לגימה או שתיים.

לסיכום: הקסם בביר בזאר פעם היה הבירות המתחלפות מהמבשלות השונות, היום מתוך 10 בירות מהחבית, 8 הן שלהם קבועות. עדיין בשביל בירה איכותית כמו ה Holy Fruit שווה לקפוץ במיוחד.

הביר סטיישן לא חידשו יותר מדי מאז שנפתחו, אולי עכשיו עם תפריט האוכל החדש שייצא בקרוב, יהיה כדאי לבוא שם לקצת יותר מבירה מזדמנת טובה מהמגוון הנרחב.

אין עדכון בסולם עכברוש העיר

מבירה לבירה עד למיידל'ה – צריך לדעת לאן, עם מי, ומתי לצאת

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2018

מיקום: פלורנטין והסביבה, תל אביב

רקע היסטורי: הביר סטיישן (Beer Station) בפלורנטין, נפתח לפני שנה וקצת, והינו הסניף התל אביבי של הרשת שמציעה מבחר בירות נרחב מהחבית עם אופציה לבקבק הביתה. המיידל'ה הינו בר שכונתי ותיק בפלורנטין, דווקא לא ממש קרוב ללב העניינים שברחוב ויטל.

הסיפור: אחרי המלומד, לפטי, הספרותן, הפלפלית ואחרים, הגיע תורו של נטול הכינוי לחגוג יום הולדת עגול. נטול הכינוי אינו מאלו שחוגגים בגדול, לכן חיפשנו מקום בו יוכל לשתות את האדלווייס שהוא אוהב מהחבית במחיר טוב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל הביר שופ קצת לפני 21:30. הפעם היו חסרות 6 בירות מתוך ה-30 (ועדיין המבחר מרשים), כשהאדלווייס שכבר שתינו שם פעם לא היתה בנמצא. גם נציגי אלכסנדר שהיו שם פעם, כבר אינם. אולי זה סתם במקרה אבל לי זה נראה שיש התכנסות לבירות/מבשלות/יבואנים מסוימים (באסטרס, ג'מס, עמק האלה למשל) ולכן המגוון קצת ירד.

מכיוון שנטול הכינוי די בררן, הוא לא היה מעוניין בבירות החיטה האחרות שמגישים בביר שופ, אז הלכנו אל האגנס שברחוב הקישון. אמנם ידענו שאין אדלווייס, אך בכל זאת בדקנו את התפריט בו מחירים גבוהים יחסית (לביר שופ ודומיו). נטול הכינוי לא רצה להתפשר גם על הבלו מון, ומה גם שמשום מה עישנו שם שני חברה בפנים, אז המשכנו הלאה ללב פלורנטין.

כעבור מספר דקות הגענו אל הביר סטיישן. תפריט הבירות העשיר לא השתנה בהרבה מפעמים קודמות, יש גם בירות שלא מופיעות בו אך עדיין קיימות (אולי הן פשוט מתחלפות, אחרת לא ברור למה לא להוציא תפריט מעודכן). יש בירות ויש מחירים טובים (האוכל סטנדרטי), רק כמו תמיד, אין כמעט מבלים, חוץ מהחתול שמצא לו מקום קבוע ומנמנם לו שם בנעימים.

אדלווייס היתה, אז התיישבנו שם. נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס כמובן (22 ש"ח), אני התלבטתי ובסוף הזמנתי שליש ערבה (פחות מ-20 ש"ח, שכחתי את המחיר המדויק) – בירת בוטיק ישראלית חדשה ולא רעה, ואילו לפטי, שהזדקן ב-30 עד 40 שנה הזמין רק סודה (כדי לא לערבב עם הכדורים).

במקום נוספו גם מסכים גדולים בצדדים (כנראה מימי המונדיאל), עליהם רץ מצעד להיטים כלשהו של MTV, ובו היו גם נציגים ישראלים (רוני דלומי ואחרים). במצעד הזקנים המקומי זכה הראשוני, שלמרות שהוא גר בטווח הליכה, החליט להישאר בבית בגלל השעה (22:00).

כשסיימנו את הבירה החלטנו לחפש מקום אחר בסביבה, כשבחשבון (40 ש"ח עד כמה שזכור לי) קיבלנו הנחת חבר על הצבירה מהפעם שעברה.

המשכנו אל המיידל'ה (פלורנטין 40), בצד השני של הרצל, שם ביליתי לאחרונה לפני כמה שנים טובות. במקום היו רק כמה מבלים בחוץ על הרחוב, כשבפנים, למרות העיצוב המזמין, היה ריק, אך בכל זאת בחרנו להישאר והתיישבנו על הבר.

מהחבית יש 6 בירות – 3 סטנדרטיות (קרלסברג, הוגארדן, טובורג) ו-3 מיוחדות (אלכסנדר, לופולוס בראון ובלונד). נטול הכינוי ואני טעמנו שנינו מהלופולוס בראון החזקה (הבלונד נגמרה), אך בחרנו להזמין דברים אחרים – הוא הוגארדן גדול (32) ואני אלכסנדר בלונד קטן (26). בניגוד אליהם אני לא אכלתי בבית לפני כן, אז שאלתי את הברמן איזו מנה כדאי להזמין מהמבחר הטבעוני העשיר מומלץ להזמין – טורטייה מהטבע (28) הוא אמר, וכך עשיתי.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק בריטי בעיקר בסאונד מצוין, ואנו לגמנו את הבירה באיטיות כשנטול הכינוי שוב סיפר לנו על תוכניותיו לפרוש בעוד 10 שנים.

הטורטייה, אותה הזמנתי עם צ'יפס, היתה טעימה ומשביעה, המלצה טובה.

לקינוח רציתי להזמין לכולנו טראפלס טבעוני (8), אך היה רק אחד, אז רק אני נהנתי משוקולד דחוס מתוק עם קצת מליחות. ממש לפני שסיימנו נכנסנו פנימה הטבח עם עוד כמה מבלות, ושאל אותנו אם יפריע לנו שיעשנו בפנים (לפחות פה הם שואלים בניגוד למקומות אחרים). אמרנו שכן, אבל בכל מקרה שאנחנו הולכים עוד מספר דקות.

אחרי ששילמנו את החשבון התחלנו ללכת בחזרה צפונה אל אזור שוק לוינסקי. בדרך חלפנו ליד מקום שנראה מעניין אותו לא יצא לי עדיין לראות לפני כן – וינטאג' (פלורנטין 55). הלכנו דרך הרחובות השקטים עד שהגענו אל הביר בזאר בזבולון. קניתי Six Mix הביתה, כשגם שם נראה שצמצמו את מבחר המבשלות/בירות שאותן הן מציעים.

לסיכום: כשיוצאים עם חברים לסבב ברים, צריך לדעת עם מי לצאת, לאן לצאת וגם באיזה יום לצאת. לכל המקומות שביקרנו בהם יש פוטנציאל טוב, חבל שחלקם קצת מזייפים או שפשוט אין מבלים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לביר סטיישן – עדיין כדאי לבקר בגלל המבחר והמחירים

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למיידל'ה – אפשר לבקר, אולי עדיף כשמלא יותר

ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

• היצע ומגוון בירות – בביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
• מחיר – בשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
• אווירה – הביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
• אוכל – בשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
• מבצעים – בביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
• שירות – בביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

ביר סטיישן – תחנה חדשה בעיר

שימו לב בתחתית לסקר הברים של פלורנטין

זמן: יום שלישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: שטרן 1, פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: לפני כחודש וחצי נפתח הביר סטיישן (Beer Station), סניף חדש בפלורנטין של הרשת לה יש סניפים בחולון, ראשון ואשדוד, היכן ששכנה לפני כן מסעדה דרום אמריקאית שלא שרדה זמן רב, ולפניה השטרן1 – בר הבירות הזכור לטובה.

הסיפור: על הסניף החדש של הביר סטיישן שמעתי מפה ומשם – מקום עם מלא בירות מהחבית, שאפשר גם למלא ולקחת הביתה בבקבוקים, ועוד בפינה של השטרן1, נשמע מתכון מצוין.

לכן, בהזדמנות הראשונה שיצאה לי, קבעתי עם חבר הילדות שמתגורר בפלורנטין, אותו לא ראיתי זמן רב, כשכמובן שמחתי שהעכברושית הסכימה להצטרף גם.

הגענו אל האזור קצת לפני 9 בערב. המקום, שעיצובו לא ממש השתנה מאז ימי השטרן1 (בר ומאחוריו הברזים, בצדדים שולחן עגולים, ויש גם חדר פנימי למטה), היה די ריק ואנו נכנסנו פנימה שם קיבל את פנינו קיר עם 20 ברזים, להם מחוברים גם בקבוקים, וקיבלנו הסבר איך זה עובד מהבעלים, שאמר שבקרוב יתווספו עוד ברזים כך שמספרם יגיע לכ-40.

תפריט הבירות די מרשים – הרבה סוגים של בירות (אפילו שיש ייצוג גדול מדי בינתיים לדעתי ללאגר, פילזנר חיטה) במחירים מזמינים (20 עד 28 ש"ח לחצי, 30-49 ש"ח לליטר!). תפריט האוכל מורכב רק מנשנושים – צ'יפס, נאצ'וס, אדממה, ומאכלי ים מטוגנים בהם אנחנו לא ממש נוגעים.

טעמתי מהשושנע (בירת חיטה עם נגיעות נענע), אך בחרתי להזמין חצי ביטבורגר (20), כשאת הראשונה הזמין דווקא חבר הילדות. הזמנו גם קצת נשנושים – אדממה וצ'יפס, כשחבר הילדות הזמין קלאמרי מטוגנים.

הבירות הוגשו לנו במהירות ואנו התיישבנו בשולחן עגול קטן בפנים כשברקע התנגנה לה מוזיקה עם שירים (בעיקר להיטי רוק) מוכרים וטובים.

גם הנשנושים הגיעו בהמשך אך לא הרשימו מי יודע מה. חבר הילדות קיבל בכלל שרימפס מטוגנים עם תפוחי אדמה שהוגשו אמנם בצורה יפה, אבל זה לא מה שהוא רצה. הבעלים/ברמן הנחמד החליף לו את זה בלי בעיה, רק שעל הקלאמרי אמר חבר הילדות שזו מנה לא אכילה.

המשכתי לבדי לסיבוב נוסף, הפעם משהו קצת יותר לטעמי – חצי אלכסנדר גרין (24), כשהמקום נשאר די ריק למעט עוד שני זוגות חברים.

החשבון יצא זול למדי – 139 ש"ח בלבד, כשבנוסף קיבלתי גם כרטיס חבר שצובר 10% על כל קניה, שבו אוכל לצבור או לנצל בפעם הבאה.

לסיכום: בניגוד לרשתות (לרוב גנריות ומיינסטרימיות להחריד) שבד"כ מתחילות בעיר הגדולה ומתפשטות החוצה, הביר סטיישן דווקא עשה את התהליך ההפוך והגיע לתל אביב אחרי שהצליח בערים מחוצה לה. אמנם המיקום שלו בפלורנטין לא אידיאלי (מחוץ ל"סטריפ"), אך עם מגוון ומחירים כאלו של בירות מהחבית, שגם אפשר לקחת הביתה בבקבוקים, אפשר לסלוח לחולשתו בנשנושים (בשכונה יש מספיק מקומות אחרים שלזה מתאימים), ולהגיע אליו (או לקחת טייקאווי) לערב שתייה מוכנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אבל אולי לחכות שבועיים שלושה עד שיתווספו עוד בירות מהחבית והמקום טיפה עוד ישתפשף וישתפר.