זמן: יום שני בערב, יוני 2019
מיקום: רחוב המלך ג'ורג' 32 (פינת בורוכוב), תל אביב
רקע היסטורי: בר המעוז (Hamaoz) המקורי נפתח לפני כמעט עשור ברחוב קינג ג'ורג' והיה אחד מהברים החדשניים והלוהטים באותה התקופה (שווה קריאה) בו בילינו רבות. אחרי מספר שנים החליף בעלים, ירד מגדולתו, הפך לבית קפה (מאירה) ובסופו של דבר חזר להיות בר.
הסיפור: קבעתי עם לפטי ונטול הכינוי לבירה, כאשר בחרתי הפעם את אזור קינג ג'ורג', שם היה מקום שזכור לי לטובה – הפוסט קפה, בו לא הייתי כבר שנים רבות.
אחרי תקרית רב קו בדרך, הגענו אל הרחוב קצת לפני 21:00. בדרך לפוסט קפה ראינו מקום/דוכן בירה קטן, שם הציעו בירות מעניינות במחירים זולים למדי, אך בחרנו שלא להתעכב שם.
נכנסנו אל הפוסט קפה שלא היה נראה שהשתנה במשך השנים. על הקיר עדיין מופיעות כרזות לכל מיני סוגי בירות – קרלסברג, גינס ועוד, לכן התאכזבתי מאוד שבתפריט המבחר מצומצם מאוד. מהחבית יש רק גולדסטאר, הייניקן ופאולנר, ובבקבוק יש גם בירות "פרימיום" כמו קורונה, בקס, מכבי 7.9 וגולדסטאר אנפילטרד – או בקיצור נציגי טמפו הסטנדרטיים בלי אופציות אחרות -אז למה להשאיר את הכרזות המטעות?.
מכיוון שלא התחשק לי אף אחת מהבירות הנ"ל, בחרנו להמשיך ולחפש מקום אחר בסביבה. הצעתי לנטול הכינוי לשבת בדוכן אך הוא לא רצה לשתות את הבירה בכוס פלסטיק, לכן עלינו למעלה ברחוב אל אזור אלנבי שם יש כבר מבחר.
התלבטנו בין סלון ברלין למנזר, שהיו די מלאים, כשלפטי, שהתעצל ללכת אלינו מכיוון הסנטר, הציע שנחזור שוב למלך ג'ורג' אל המעוז, או בר אחר שנראה לו נחמד לידו, ואנו הסכמנו.
נכנסנו אל המעוז שלפחות חיצונית לא עבר שינויים משמעותיים, למעט החדר הפנימי המעוצב שעכשיו פתוח רק לאירועים פרטיים.
בחלל החיצוני התארגנו לקראת הקרנה של המשחק ישראל-פולין, ואנו נכנסנו אל הבר הממוזג בו גם לא מעשנים, וגם לא ממש היו בו מבלים.
ברמן צעיר שלא ידע את ימי המעוז הגדולים, הגיש לנו את התפריטים. באלכוהול אפשר למצוא מהחבית וויינשטפן, סן מיגל וטובורג, קוקטיילים ועוד, ובאוכל מאכלי ונשנושי בר טיפוסיים.
המעוז תפריט אוכל
המעוז – תפריט קוקטיילים ואלכוהול
לפטי ונטול הכינוי הזמינו קנקן וויינשטפן (61 ₪ לליטר), אני הזמנתי סן מיגל גדול (31 ל-470 מ"ל כביכול), ולקחנו גם אדממה לנשנש (23*).
הבירות הוגשו לנו במהירות (המים שביקשנו קצת פחות) והברמן פינק אותנו גם בצ'ייסרים ע"ח הבית.
למרות המשחק המקום לא התמלא או התרומם במיוחד ונשאר די ריק. אולי זה רק סימבולי, כשבמקביל הבנו מלפטי שהוא אכן עובר אל ערי השינה שמעבר לכביש 4, נקווה שלא נאבד אותו לגמרי.
החשבון יצא 116 ₪, כאשר הזיכרון שלי היה מדויק – האדממה בתפריט (ראו כוכבית למעלה) הופיע במחיר של 23 ₪, אך בחשבון יצא משום מה 24 – אמנם זה רק שקל, אבל לא ברור למה אנחנו צריכים לשלם אותו סתם. הערתי לברמן, "עידו הלא משהו" כך כתוב בחשבון, שדווקא היה בסדר, והביא לנו חשבון מתוקן.
בדרכנו חזרה עברנו ליד הבר השני שהציע לפטי – ראמה (Rama), שנפתח במקום השמסיה (וטוב שכך) במצודה. אולי נקפוץ לשם לביקור מתישהו, לפני שנוותר לגמרי על החלק הזה של רחוב קינג ג'ורג'.
לסיכום: המעוז במתכונתו הנוכחית לא מצליח לשחזר את ימי גדולתו (ואנחנו?), ונשאר עוד בר שכונתי תל אביבי סטנדרטי ולא מלהיב (איפה הימים שאי אפשר היה לזוז בפנים?), שאפשר רק לקוות שיש בו קצת יותר וייב בסופי שבוע.
3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם אתם באזור, לא כדאי להגיע במיוחד
עכברוש העיר 