מסקל – בחזרה למקורות

מקסיקני בשבוע – שימו לב לסקר בסוף הפוסט

זמן: יום חמישי בערב, נובמבר 2015

מיקום: ויטל 2, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: המסקל (Mezcal), טקילה בר מקסיקני (ע"ש המשקה המפורסם עם התולעת), נפתח לפני כמעט 8 שנים שנים במתחם הלילי בפלורנטין (רחוב ויטל וסביבתו) ע"י זוג שמקורו במרכז/דרום אמריקה (גילוי נאות – אותם יצא לי להכיר אישית). בעקבות ההצלחה, החליטו הבעלים לפני  כמה שנים להרחיב את הבר הקטן כשעכשיו הוא יותר מכפליים מגודלו המקורי.

הסיפור: קבענו לצאת עם הלולן ואוהבת החיות, התלבטנו לאן, ולהם התחשק מקסיקני. אחרי שמהטאקרייה בשבוע שעבר לא התלהבנו יותר מדי, הצענו את המסקל, בו פעם היינו מבלים אחת לחודש-חודשיים, ועכשיו יוצא לנו לפקוד אותו אחת לכמה חודשים עדיין. מכיוון שמדובר במתחם פלורנטין, שבד"כ עמוס בערבי חמישי, דאגנו להזמין מקום מראש.

הגענו אל השכונה בסביבות השעה 21:00, כשבדרך למסקל ראינו שהגרין שאק בידידיה פרנקל נסגר, ואילו הברחוב שלידו שבפינה הוא עכשיו ברלין בפלורנטין, נראה שלא מעט מקומות נסגרו או התחלפו לאחרונה בפלורנטין (גם המקום בו היה השטרן1 ז"ל עדיין עומד ריק).

פנינו לרחוב ויטל, שהיה כבר די הומה, עד שהגענו אל המסקל. מארחת/מלצרית חביבה הובילה אותנו אל השולחן שנשמר לנו ליד החלון שהיה פתוח. חששנו מעשן הסיגריות של השולחנות בחוץ, אך המארחת שאלה אם אנו רוצים לסגור את החלונות ועשתה זאת לשמחתנו בזריזות.

הפלייסמנט על השולחן הוא התפריט. מכיוון שזה לא השתנה הרבה בשנים האחרונות, הזמנו מיד שתי מנות נאצ'וס שמכינים במקום – אחד רגיל עם סלסה עגבניות, ואחד עם עוד כל מיני תוספות (פריחולס, גווקאמולי, גבינה ושמנת).

לא עבר זמן רב וקיבלנו את הנאצ'וס אל השולחן, בדיוק כשהגיעו אוהבת החיות והלולן. אלו היו מצוינים כתמיד, כשהסלסת עגבניות היה פיקטנית כפי שצריך, וגם הפריחולס (אותו ביקשה העכברושית בצד) היה מאוד טעים.

כשכולנו שם והנאצ'וס כבר על השולחן, התלבטנו מה להזמין בנוסף. התפריט כפי שניתן לראות מכיל מאכלים קלאסיים בואריציות שונות – טאקוס, בוריטו, קאסדייה, טוסטאדס, צ'ימיצ'נגה, אנצ'לדס ועוד.

העכברושית התלבטה, ובעצת המלצרית הזמינה לבסוף את מנת הצ'ימיצ'נגה הקטנה (32) בגרסה הצמחונית. אני החלטתי הפעם לוותר על הבוריטו ולהזמין גם צ'ימיצ'נגה, אבל את המנה הגדולה (48) בגרסה הטבעונית. הלולן ואוהבת החיות תיאמו גם הם ביניהם, והזמינו בוריטו שניהם – הוא עם עוף (34) והיא את הטבעוני עם הפטריות (34).

בגזרת השתייה ויתרנו על היצע הטקילות הגדול. הלולן ואני הזמנו חצי סן מיגל מהחבית (29), העכברושית הלכה על מרגריטת ליים קפואה (34), ואוהבת החיות על יין אדום (34).

המקום היה מלא כמעט לגמרי, גם השולחנות וגם הבר, כשהקהל ברובו נראה יחסית לאזור קצת יותר מבוגר (30 ומעלה). ברקע התנגנה מוזיקת לטינית קצבית בווליום גבוה, אבל לא יותר מדי. שמחתי לראות שאת נורות הליבון החשופות, החליפו בצבעוניות, כך שבמקום יש פחות אווירה מסעדתית ויותר של בר (כפי שהמלצתי לעשות אחרי היינו שם בפעם שעברה).

את הנאצ'וס חיסלנו די מהר בהנאה, ולא עבר זמן רב וקיבלנו גם את האוכל לשולחן. הבוריטוס של אוהבת החיות והלולן נעלמו חיש קל. וגם למנות הצ'ימיצ'נגה הטעימות של העכברושית ושלי, לא לקח הרבה זמן ללכת בעקבותם, למרות שהיו חמות למדי.

נהנינו מהערב, והחלטנו לא לותר על קינוח במקום. בגזרה זו יש פלאן, צ'ורוס או פאלטוס (קרטיבים בעבודת יד) שהשתלטו על העיר. הזמנו לשולחן מנת צ'ורוס (24), שהגיעו מסוכרים משום מה, ולטעמינו היו מתוקים יתר על המידה. אני החלטתי לנסות גם את הפאלטה אבוקדו (14) – נשמע ומרגיש מוזר בביס הראשון, אבל לטעמי האישי די נחמד אחרי שמתרגלים.

החשבון לארבעתינו יצא 378 ש"ח. פחות מ-100 ש"ח לאדם, אבל לא כזה זול. לא אכפת לנו לשלם קצת יותר כשאנחנו נהנים, בניגוד למקרים אחרים.

לסיכום: המסקל הוא לא בר קטן וחצי מחתרתי כמו פעם, וגם פלורנטין זה היום מתחם מיינסטרימי (במיוחד בסופי שבוע). אך טוב לראות שעדיין שומרים בו על רמה גבוהה ונאמנות למקור. תמיד כיף לבלות שם, אין ספק שעוד נחזור.

3.5 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר החדש – כדאי לבקר