פותחים שולחן אצל סאלוף ובניו

זמן: יום ראשון בערב, אוקטובר 2015

מיקום: נחלת בנימין 80, מתחם שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הסאלוף ובניו, חמארה תימנית מודרנית לפי הגדרתה, נפתחה במתחם שוק לוינסקי הפורח לפני כ-9 חודשים, ע"י בנו של בעלי מאפיית הסאלוף משכונת התקווה, שחבר לאחד מבעלי הטפאלה והדלידה (שנמצא אף הוא בשוק).

הסיפור: העכברושית הציעה דייט ספונטני ואני הסכמתי בשמחה, כשהיא הציעה שנלך לסאלוף ובניו, לידו עברנו שבועיים קודם לכן כשבילינו בדייגו סאן (ועליו גם שמעתי המלצות מאחרים בלי קשר).

הגענו אל הסאלוף ובניו קצת אחרי תשעה בערב. בניגוד לפעם שעברה, היה הפעם המקום די ריק יחסית, אך בכל זאת התיישבנו.

העיצוב של הסאלוף ובניו בהחלט עונה להגדרה של פאב/חמארה, עם שני חדרים והרבה מקומות ישיבה סביב שולחנות, כשתמונה של המלך (זוהר ארגוב) תלויה על אחד הקירות.

מלצר צעיר וחביב הגיש לנו את התפריט. בגזרת האוכל הדגש הוא על אוכל תימני מסורתי כמובן – ג'חנון, מלאווח וכדומה, כשיש מגוון לא רע של מנות נוספות, כולל גם כאלו טבעוניות. בתפריט האלכוהול אפשר למצוא רק את מכבי וגולדסטאר מהחבית (25 ש"ח לחצי מכבי, 27 לחצי גולדסטאר, 52 לקנקן), יש גם עראק כמובן ומשקאות נוספים, עם כל מיני וריאציות בקנקנים.

העכברושית התלבטה בין הג'חנון למלאווח ובהמלצת המלצר בחרה בראשון (25), שכמובן מוכן במקום. גם אני התלבטתי עם המלצר ולבסוף בחרתי בתבשיל השעועית על גבי קוסקוס עבודת יד שגם כן מוכן במקום (28). בנוסף הזמנו גם קצת ירקות – סלט קצוץ קטן (14) ומנת כרובית בתנור (21).

בגלל הבדלים בהעדפות השתיה לא יכולנו לחלוק בינינו שום קנקן. העכברושית הזמינה סיידר strongbow אלכוהולי בבקבוק (24), ואני הזמנתי ערק עם לימונדה ורוזטה (25+4) לבסוף.

האוכל והשתייה הוגשו לנו לשולחן די מהר, ואנו היינו מרוצים במידה רבה ויותר, כשהמלצר חלק איתנו גם צ'ייסר.

כשהגענו התנגנה ברקע מוזיקה בסגנון יווני, קצת ראפ ישראלי ועופרה חזה. כשבהמשך הקו המוזיקלי התחלף למוזיקה מזרחית "קלאסית" משנות השמונים – זוהר ארגוב, "אשליות" ועוד. אולי בגלל שזה היה יום ראשון אבל המקום אפילו התרוקן עוד יותר בינתיים, לנו זה לא ממש הפריע, אבל כנראה שמלא האווירה נהיית יותר שמחה בהתאם.

לקינוח לא ויתרה העכברושית על הלחוח נוטלה (18) – הגרסה התימנית לקרפ, בננה לוטי או איך שלא קוראים לבלילה בצקית על הפלטה אותה ממלאים בדברים מתוקים.

אחרי ששילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום, קניתי אני טראפלס טבעוני בקפה קאימק הסמוך, והמשכנו להסתובב קצת ברחובות החשוכים והשוממים של השוק יחסית לשעות היום, למעט במקומות הבילוי הרבים והמעניינים שבו.

לסיכום: הסאלוף ובניו בהחלט עונה להגדרה כחמארה תימנית מודרנית, עם אוכל טיפוסי טעים וגם זול יחסית ומוזיקה אופיינית. מחירי האלכוהול אמנם סבירים, אך יש זולים מהם באזור. הוזלה נוספת שלהם, עם עוד סוגי אניס ועראק, או הרחבת ה happy hour (עד 20:00 בלבד), יוסיפו לאטרקטיביות של המקום.

3.5 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר החדש – שווה ביקור, כנראה שלא דווקא בימי ראשון