אגנס פאב – דווקא כן*

זמן: חמישי בלילה, מאי 2019

מיקום: אבן גבירול 129 (ליד פינת ז'בוטינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: האגנס פאב (Agnes Pub) על אבן גבירול בתל אביב (אחיו הצעיר של האגנס בהוד השרון), עובד בהצלחה כבר עוד מעט 8 שנים, כשיש להם אח נוסף צעיר גם באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: קבעתי לבירה עם המכור אחרי זמן רב שלא נפגשנו. הוא הגיע מהדרום הקרוב וחיפש משהו נוח וטוב, והאגנס על צפון אבן גבירול נתן לכך מענה (סוג של ברירת מחדל באזור הצפוני).

הגעתי אל האגנס קצת אחרי 21:30, כשהמכור עדיין היה בדרך והיה צפוי להגיע יותר לקראת 22:00. בחוץ על הרחוב היה מלא, ואילו למטה בפרטר היה ריק, אז התיישבתי בפנים על הבר בקומת הרחוב.

עיינתי במהירות בתפריט שלא השתנה בתוכנו יותר מדי – מגוון בירות פרימיום מהחבית ובבקבוק, במחירים לא זולים כל כך (לפחות זה חצאים אמיתיים), ומבחר מנות מאכלי בר (בורגרים בעיקר) מאזור ה-50 ₪ ומעלה (אין נשנושים קלים – לדוגמא אי אפשר להזמין סתם מנה קטנה של צ'יפס). חוץ מזה שמחתי שהיה גם ברז אורח של ברודוג – אלביס ג'וס (IPA מיוחדת) ממנה ביקשתי טעימה.

אגנס – תפריט בירות

רציתי להזמין ממנה חצי עד שיגיע המכור, אך התברר שהחליפו חבית/ משהו היה בשטיפה ושיקח זמן עד שהבירה תהיה זמינה, אז החלטתי לחכות לו ולבירה יחדיו.

בינתיים "נהניתי" ממופע של בחור שישב ליד על הבר והיה עסוק בלהעיר הערות לברמנית והמלצרית, ששם עבדו, ולהוריד צ'ייסרים עד שהדייט שלו תצטרף אליו (התברר שהוא קבוע במקום ובנות הצוות רגילות ולא לוקחות אותו ברצינות רבה מדי, או לפחות כך הן אומרות).

קצת לפני 22:00 קיבלתי את הבירה שלי, שהיתה איכותית – קרה ומרירה עם מעט טעם של אשכולית. באותו שלב הצטרף אליי המכור, כשמכיוון ששוב היו בעיות עם הברודוג הזמין בינתיים חצי ג'מס 8.8 (34).

התעדכנו והחלפנו רשמים, גם מהשידור החוזר של ברצלונה-ליברפול ששודר על המסכים. ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק-בלוז טובה, הדייט של המטרידן שהיה לידינו כבר הגיעה, ויכולנו ליהנות מהבירה והאווירה.

כשסיימנו את הבירות המשכנו שנינו לחצי ברודוג נוסף כל אחד כשהבחור עם הדייט פרש (היא נשארה למזלה).

לקראת חצות היינו כבר קצת אפופים מהבירות החזקות אז החלטנו לסיים, כשבחשבון גילינו שהברודוג לא באה בזול – 40 ₪ לכוס.

האגנס היה עדיין די מלא כשעזבנו. כשהמזג, לידו חלפנו בדרך, היה מפוצץ בקהל צעיר מיינסטרימי.

לסיכום: דווקא כן – האגנס הוא פאב איכותי עם בירות איכותיות, שידורי ספורט, מוסיקה טובה ואווירה. אבל כל זה בא עם כוכבית קטנה בגלל המחירים והמחסור בנשנושים קלים (נכון שמחירי הבירות בעיר גבוהים, בעיקר בברים להמונים, אבל יש מקומות שמוכרים בירות איכותיות בפחות, גם באגנס אפשר ללכת קצת לקראת הלקוחות).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מודעות פרסומת

בושוויק – פס ייצור

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר

שר המשקאות – הבר של השר

זמן: שלישי בערב, מרץ 2019

מיקום: דיזנגוף 268, תל אביב

רקע היסטורי: הבר (והחנות) שר המשקאות בדיזנגוף נפתח לפני יותר משנתיים וחצי כסניף נוסף ברשת שלה חנות משקאות בדרום העיר וכמו כן חנות/בר ברמת גן, היכן ששכנו לפני כן ברים רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

הסיפור: בשיטוטיי בתקופה האחרונה על גבי דיזנגוף, גיליתי שאיכשהו פספסתי עד עכשיו את החנות של שר המשקאות בפינה שלא האירה פנים לברים הגנרים הקודמים ששם שכנו. ראיתי גם שחוץ ממגוון האלכוהול שאפשר לקנות הביתה, יש במקום בר, שמציע בירות מעניינות מהחבית (ברודוג פאנק IPA, ארדינגר ובלו מון בין היתר) וגם הפי האוור של 1+1 עד 21:00 כולל הנחה על האוכל – בהחלט מצדיק בילוי.

פניתי אל חבריי חובבי בירות החיטה – לפטי ונטול הכינוי והצעתי להם שניפגש מוקדם יחסית על מנת שנוכל לנצל את ההפי האוור, כשהם באופן מפתיע זרמו.

נטול הכינוי ואני הגענו אל המקום בשמונה וחצי, כחצי שעה לפני תום ההפי האוור. בספסלים שבחוץ לא ישבו כמעט מבלים, אולי בגלל הערב הקריר, כשעל גבי מסך גדול הוקרן משחק כדורסל של מכבי תל אביב. אחד מהצוות של המקום ניגש אלינו עם התפריטים. לדאבונו של נטול הכינוי התברר שהתפריטים לא מעודכנים ושהברזים במקום בדיוק הוחלפו, כך שאין יותר ארדינגר וגם פרוני, כשבמקומם יש וויינשטפן וגינס , ובגלל ההחלפה חלק מהבירות אינן זמינות.

שר המשקאות – תפריט בירות (לא מעודכן)

שר המשקאות – תפריט אוכל

לשמחתי הברודוג פאנק IPA היתה זמינה אז הזמנתי ממנה חצי (37 ₪), כשנטול הכינוי החליט להזמין חצי מכבי 7.9 (27). רצינו גם לאכול משהו עם הבירות אז הזמנתי אני את הסלט האסייאתי (31 ₪ בהפי האוור אחרי 30% הנחה), והוא הזמין נקניקיות (27 בהפי האוור).

הבירה והאוכל הוגשו לנו די במהירות. הבירה הקרה היתה מצוינת כהרגלה וגם הסלט האסייאתי היה די גדול (במיוחד בהשוואה לאוכל של ברים אחרים בהפי האוור), טעים ומשביע.

קצת לפני 21:00 הצטרף אלינו גם לפטי והזמין במהירות שליש בלו מון (27) ופיצה קפרזה (31 בהפי האוור).

ברקע התנגנה לה בעיקר מוזיקת היפ הופ וראפ טובה, כשמשום מה התגנב גם שיר של מייקל ג'קסון לפלייליסט, שאחרי סרט הדוקו עליו (לעזוב את נוורלנד) אולי תהיה זו הפעם האחרונה שאותו נשמע.

למקום התווספו מספר מבלים, אך עדיין הוא נשאר ריק יחסית. המשכנו כולנו לסיבוב שני ומהנה של הבירות, כשאחריו בשעה 22:00 החלטנו לחתוך.

כששילמנו את החשבון (180 ₪ בלבד), שאלתי את המלצר לגבי הקומה הגדולה שלמעלה. התברר שיש שם גם אזור ישיבה של ספות עם מסך, שמתאים למפגש חברים או למאורע.

לסיכום: למרות שמדובר בחנות משקאות במקור, והמקום רחוק מהאזור העמוס במרכז דיזנגוף עם כמות מבלים דלילה יותר, הקונספט של הבר עובד כאן וכדאי אליו להגיע בשביל הבירות הטובות והמבצעים המשתלמים בהפי האוור.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור

קן הקוקייה – לא בכפייה

זמן: חמישי בלילה, סוף פברואר 2019

מיקום: נועם 3, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: בר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest על שם הסרט הקלאסי, נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים, שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: לפני מספר חודשים אחרי בילוי ביפו חלפתי על פני קן הקוקייה, שלו רק דלת כניסת קטנה בחזית. המקום נראה מעניין ורשמתי אותו כפוטנציאל לביקור בעתיד. וכך שקבעתי לצאת דייט עם העכברושית, הזמנתי מקום בקן הקוקייה, בתקווה שלא אאושפז שם בכפייה.

הגענו אל המקום בסביבות 21:00, כשאחת המארחות קיבלה את פנינו וביקשה שנמתין למארחת השנייה שתוביל אותנו לשולחן ששמרו לנו. הלכנו עם המארחת השנייה דרך החלל הקטן יחסית שבחדר הכניסה ואז גילינו שיש גם חלל ישיבה נוסף וגדול בפנים וקומת הגלריה, עם ריהוט ומנורות מיוחדות מסביב, DJ בעמדה, כולל ווידאו ארט על גבי 2 מסכים. המקום היה עדיין יחסית לא מלא, לידינו היה שולחן של מפגש מרובה חברים, וה- DJ תקלט מוסיקה רגועה בסגנון צ'יל אאוט.

קיבלנו לידינו את התפריטים. בתפריט האלכוהול יש קוקטיילים מעניינים, את כל שאר המשקאות הרגילים, ומכבי, מכבי 7.9 מהחבית. בגזרת האוכל יש מגוון מנות, שחלקן כוללות חיות מתות ולכן אותי באופן אישי לא מעניינות, אך יש גם כמה מנות טבעוניות וגם צמחוניות (שאפשר להוציא מהן את הגבינות).

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

קן הקוקייה – תפריט אוכל

בהמלצת המלצר הצעיר וההיפסטרי העכברושית הזמינה את כדורי הלאבנה (45 ₪) והזמנו עוד שתי מנות לחלוק – ירקות מהפלטה החמה (44) וסלט כרובית (46). העכברושית רצתה להזמין לשתות את קוקטייל ה- PIMP MY PLUM שלדברי המלצר מכיל שילוב מוצלח של כל הטעמים (חמוץ, מתוק, מלוח, חריף) אך נרתעה מהחריף, אז הזמינה במקום את המוחיטו אל שבאז (53 ₪), אז אני הזמנתי אותו במקומה (51).

המקום הגדול החל להתמלא די במהירות, מבלים ומלצרים לידנו חלפו, וה-DJ החל להתאים את עצמו גם הוא – עם מוסיקה קצבית יותר, כשגם האורות התעמעמו.

האוכל והשתייה הגיעו לשולחן באופן מדורג.

הקוקטייל שלי על בסיס שזיף וטקילה הוגש כמו מרגריטה עם מלח על הכוס והיה מצוין, כשבו השתלבו אכן כל הטעמים ואפילו לא היה חריף מדי. גם הקוקטייל של העכברושית היה לטעמה, מתקתק ועם טוויסט מעניין של שערות חלבה מתוקות למעלה.

גם האוכל לא אכזב. העכברושית אהבה את כדורי הלאבנה שלה שהוגשו עם חציל ורסק עגבניות. הכרובית בסלט היתה קראנצית מאוד והוגשה עם טחינה ושקדים טעימים ושילוב מוצלח היו גם חתיכות האפרסמון. מנת הירקות מהפלטה לא היתה גדולה אך הירקות הצלויים היו טעימים עם קרם השקדים – אי אפשר לא לאהוב כזו מנה.

בשלב זה המקום היה כמעט מלא לחלוטין עם הרבה מבלים בכל הגילאים והמגדרים, והאווירה היתה טובה ואפילו די מגניבה.

אחרי שסיימנו העכברושית חשקה גם בקינוח ובהמלצת המלצר הזמינה את הפיסטוקולד (33 ₪) – מוס שוקולד עם קצפת פיסטוק בצד, אותו לא הצליחה לסיים לבד, כשאני הסתפקתי בשערות החלבה המתוקות מהקוקטייל שלה.

ביקשנו את החשבון בסביבות 22:30, זה יצא 272 ₪, לא זול אך עדיין יחסית בגדר הסביר, ואחרי ששילמנו עזבנו את קן הקוקייה, כשנראה שהלילה שם עדיין צעיר.

לסיכום: לקן הקוקייה הזה דווקא תרצו להגיע כשיש בו מקום לכולם (תרתי משמע). קוקטיילים טובים, אוכל טעים, שירות מקצועי, מוסיקה טובה ואווירה – מקום שמתאים לכל מאורע בו תהנו מהבילוי גם לא בכפייה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ג'ניה – כמה כדאי לחכות?

זמן: שלישי בערב, פברואר 2019

מיקום: בן עמי 11, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: בר הג'ניה (Jenia), הנקרא על שמה של ג'ניה אוורבוך האדריכלית, שעיצבה את הבתים שסובבים את כיכר דיזנגוף, נפתח לפני כ-3 חודשים ע"י חבורה שמפעילה בין היתר 2 ברים נוספים בכיכרות בעיר – לואי (כיכר רבין) והרובינא (כיכר הבימה) – בהם כבר יצא לנו לבלות.

הסיפור: הזמן חולף מהר, וכבר עברו חודשיים מאז המפגש הקודם עם החבורה מהעבודה הישנה, מה שאומר שצריך למצוא יעד מתאים בו יש שעה שמחה – הג'ניה נראה מתאים למאורע.

הבורגנית מהפרובינציה, איש הסלפי ואני הגענו אל הבר קצת לפני 19:00. המקום, בו יש מקומות ישיבה רבים בחוץ, היה עדיין ריק, כשהמארח הציע לנו להתיישב בשולחן עגול, גדול וגבוה בצד בו יהיה מקום לכולנו – שם התיישבנו.

לצערנו ההתחלה לא בישרה טובות, כשדווקא בשולחן שלידנו, מכל השולחנות הפנויים במקום, התיישבו אנשי צוות שאכלו, שתו ועישנו (כשהעשן עם הרוח עלינו) לפני שיתחילו במשמרת.

פיצתה על כך מלצרית שמחה וחייכנית (עם טאבלט) שהגישה לנו את התפריט, כשבהפי האוור יש 30% הנחה על האוכל ו-50% הנחה על השתייה, אבל לא על כולה הסתבר כמה דקות מאוחר יותר כשהבורגנית הזמינה לה סנגריה חמה (42 ₪) שמתאימה ליום סגרירי וקריר אבל עליה אין הנחה.

ג'ניה – תפריט

אני ואיש הסלפי הזמנו שנינו בירה – מרדסו גדול בשבילו (21 ₪ בהפי האוור ל-400 וקצת מ"ל, 42 ₪ מחיר מלא!) ומלכה אדמונית בשבילי (17 ₪ בהפי האוור, 35 מחיר מלא). הבורגנית היתה מורעבת אז החלטנו לא לחכות לשאר החבורה והזמנו יחד כמה מנות לחלוק – פוקצ'ה (13 ₪ בהפי האוור), חציל (29) ורביולי סלק טבעוני (28).

השתייה הוגשה ראשונה כמובן וגם האוכל הגיע די במהירות. המנות עצמן היו לא גדולות (אולי גם הם מגיעות ב"פיינט") ולא כאלו מלהיבות, כשהבורגנית התאכזבה שלא אכלנו בדוכן כריכים בכיכר עליו היא שמעה המלצות.

המתנו לנותרים שיצטרפו אלינו, אך אלו בוששו מלבוא, מכיוון שהם עצמם המתינו דקות ארוכות שיתפנה מקום בחניון הסמוך. בינתיים המקום התמלא בחציו, וממש כמה דקות לפני 20:00 הם הצטרפו אלינו בשמחה ומיד חיפשו את המלצר שיקח מהם הזמנה, לפני שתגמר השעה השמחה.

גם הם הזמינו כמה בירות, פיצה, סלטי עגבניות והמבורגרים, ואילו אנחנו הזמנו סיבוב נוסף של בירה. כשלמרות שהמקום היה מלא רק בחציו המלצר הזהיר שיש עומס ויכול לקחת בין 30 ל-40 דקות עד שהאוכל יגיע.

לפחות השתייה לא התעכבה יתר על המידה (לאלו מאיתנו שקיבלו כוסות נקיות), כך שיכולנו להשיק לחיים ולהחליף חוויות.

המלצר באמת לא התלוצץ, כשלאוכל לקח זמן רב למדי להגיע לשולחן, וגם אז הוא הגיע באופן מדורג – הפיצה ראשונה, סלט העגבניות לאחר מכן (כמה זמן לוקח להכין סלט?) ולבסוף ההמבורגרים, שלא היו מרשימים בגודל או בטעם (ואיש הסלפי דיווח מאוחר יותר שההמבורגר שלו יצא בדרך שנכנס).

הבורגנית פרשה, והשאר התלבטו לגבי הקינוחים, כשהחליטו להזמין מהם שניים שנשמעו מעניינים. כשראו שגם הקינוחים מתעכבים ומתעכבים, ביקשו מהמלצר לבטל אותם ופשוט להביא לנו את החשבון, ובינתיים המלצרית מההתחלה הזמינה את השולחן שלידינו (שהגיע הרבה אחרינו) לצ'ייסרים על חשבון הבית.

בסופו של דבר החשבון הגיע עם אחד הקינוחים שכבר היה מוכן במפתיע, כשהמלצר הצעיר התנצל בלשון רבים על העיכובים, סיפר לנו שכפיצוי הורידו לנו מהחשבון את סיבוב המשקאות הראשון ושגם הקינוח הזה, ואף השני שהגיע בעקבותיו, אליו לא נכנסו (כשגם הם לא הרשימו).

איכשהו למרות ההפי האוור ולמרות הפיצוי, החשבון יצא עדיין די יקר יחסית למה שקיבלנו (416 ₪). אחרי שאותו שילמנו נפרדנו לשלום בתקווה שלא נמתין זמן רב ל/במקום במפגש הבא (תרתי משמע).

לסיכום: בג'ניה השקיעו במקום גדול ואטרקטיבי מול הכיכר, אבל חבל שהזניחו את השאר. זמני המתנה לא הגיוניים (ועוד שהמקום לא מלא), אוכל לא כזה טעים ומחירים גבוהים. למרות שבערך התנצלו (היה ראוי לשלוח מישהו קצת יותר בכיר מהמלצר) ונתנו גם פיצוי כנראה שלשם אנחנו כבר לא חוזרים.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לוותר, גם בהפי האוור יש מספיק מקומות בסביבה משתלמים ומוצלחים יותר

רומנו – אולי ביום אחר

זמן: ראשון בלילה, פברואר 2019

מיקום: בית רומנו, דרך יפו 9, תל אביב

רקע היסטורי: רומנו Romano, נפתחה בבית רומנו לפני כשלוש וחצי שנים כשיתוף פעולה נוסף של אייל שני והתדר, לאחר שזה התמקם בבית רומנו באופן קבוע.

הסיפור: אחרי חופשה בתאילנד וסבבי ברים עם הכוכב בבנגקוק (ייתכן ויתפרסם פוסט נפרד או שלא), הצלחתי לקבוע סוף סוף עם הג'ינג'י העצבני לצאת לבלות.

לרוב אני לא אוהב ללכת למקומות עם יותר מדי הייפ והמולה, אך הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולצאת לבית רומנו לידו חלפתי פעמים רבות אך לא יצא לי בו עדיין לבלות.

נכנסתי אל החצר הפנימית של בית רומנו דרך הכניסה הכביכול מוסתרת קצת אחרי 22:00. התדר סגור ביום ראשון הסתבר (ככה זה כשלא בודקים מראש), אז הג'ינג'י חיכה לי ברומנו של אייל שני, שבקומה העליונה, כבר עם חצי גולדסטאר ביד.

הקונספט ברומנו דומה לפורט סעיד, התפריט מכיל שלל מנות מכל הסוגים עם תיאורים ציוריים, כשבגזרת הבירות יש רק גולדסטאר והיינקן מהחבית ועוד כמה סטנדרטיות בבקבוקים.

רומנו – תפריט

המלצר הצעיר הסביר לנו את מהמנות ונתן לנו המלצות. בחרנו להזמין את הכרובית (36 ש"ח, בכל זאת אייל שני) ואת הבטטה (31), כשהזמנתי רק שליש גולדסטאר (25, בכל זאת גולדסטאר), במחשבה שנעבור אח"כ למקום אחר ונשתה בו עוד.

מסביבנו השולחנות ברומנו היו תפוסים ברובם, האווירה היתה נעימה ונינוחה, וכך גם המוסיקה (סוג של צ'יל אאוט/גרוב) שהיטב השתלבה.

מנת הבטטה הגיעה משום מה בגרסה לא טבעונית (עם קרם פרש), והמלצר לקח אותה להחליף. בינתיים הגיעה הכרובית, שהיתה טעימה ונימוחה (אם כי במחיר מופרז לגודלה). גם מנת הבטטה בגרסתה הטבעונית הגיעה במהירות – 3 בטטות לא גדולות, טעימות אמנם אך לא יוצאות מהרגיל (אולי רק קצת במחיר).

נשנשנו ושתינו לאיטנו. כשסיימנו שילמנו את החשבון וחיפשנו יעד נוסף.

הלכנו אל הצוזאמן הסמוך, בו לא יצא לי גם כן לבלות במיקומו החדש. זה היה די ריק בחוץ וגם בפנים. בעוד אנו מתלבטים אם והיכן לשבת, סיפר לנו הברמן שיש ערב סטנד אפ קומדי פתוח בקומת הגלריה (כל יום ראשון) אז החלטנו לעלות ולצפות.

הגלריה היתה כמעט מלאה כשיצא לנו לצפות ב-4 סטנדאפיסיטים צעירים. הראשון מעפולה עם הרבה בדיחות על החינוך שם ובתי הספר המקצועיים בפריפריה (לימודי ספרות – מבוא לדירוג, מפעיל מכונות וכדומה). השני היה מסטול לדבריו, וכך גם הסטנד אפ הקצר שלו שהיה בעיקר על weed. השלישי היה המוצלח מכולם, עם בדיחות על הגובה שלו (מטר תשעים פלוס), גוגל והפרטיות שלנו, בן אנד ג'ריס ועוד. והרביעי עם הרבה בדיחות על אסיד, דברים הזויים, זרעונים ועוד כמה דברים.

בסה"כ היה די חביב, כשפרשנו משם הביתה בסביבות חצות.

לסיכום: רומנו היא בעצם מעין שכפול של פורט סעיד, כשבמקור היה נחמד יותר לבלות. אולי בערב אחר, הומה יותר, כשהתדר גם כן עובד, זה משתנה, נבדוק מתישהו ונראה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

יודה – יש גם נקודה חיובית

זמן: שני בלילה, ינואר 2019

מיקום: יהודה המכבי 1 (פינת אבן גבירול), כיכר מילאנו, תל אביב

רקע היסטורי: בר היודה (Yuda), ע"ש הרחוב בו הוא נמצא ולא על שם המאסטר ממלחמת הכוכבים, נפתח לפני יותר מ-7 שנים, בצפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

הסיפור: עבר זמן מאז שיצאתי עם נטול הכינוי ולפטי לבירה, כשהאיחוד המחודש שלהם היה סיבה מספיק טובה לקבוע.

התלבטתי בין האפשרויות השונות, כשלבסוף החלטתי לבדוק את היודה, בו לא הייתי מאז שנפתח כבר לפני כ-7 שנים .

לקראת 21:30, הגענו אל אזור צפון אבן גבירול (עליו אפרסם מתישהו בקרוב סקירה אזורית), שהינו די מנומנם בלילות. נכנסנו אל יודה דרך אזור העישון המקורה שבחוץ אל החלל הפנימי, שם יש בר קטן ועוד מקומות ישיבה בפנים ליד המסך הגדול עליו הוקרן משחק כדורגל מהליגה הישראלית (הדרבי של תל אביב).

התיישבנו על הבר, כשהברמן קיבל את פנינו בחיוך ובברכה, הציג את עצמו (דניאל אם אני זוכר נכון) ושאל לשמותינו גם, כשלפטי החליט להתחכם ולהיקרא דווקא ברוך.

תפריט השתייה לא מעודכן לגמרי, כשמהחבית אפשר להזמין מכבי, גולדסטאר ופאולנר וגם שני סוגי ג'מס, בגדלים של 200/400 מ"ל (לפחות הם מציינים זאת) או קנקן. חוץ מזה יש את שאר המשקאות הרגילים וגם קוקטיילים. תפריט האוכל כולל מגוון נשנושים ומאכלי בר, כשיש גם תפריט קומבינות שמכיל כל מיני שילובים.

יודה – תפריט אוכל

יודה – תפריט משקאות (לא מעודכן)

יודה – תפריט קוקטיילים

הזמנתי ג'מס אמבר אייל 400 מ"ל (31 ₪ = 39 ₪ לחצי) וקשיו תאילנדי לנשנש (13), כשהם הזמינו יחדיו קנקן פאולנר (72 = 36 לחצי!).

הברמן הגיש לנו את המשקאות, שבמקביל ביקשנו ממנו להחליש קצת את הסאונד החזק של משחק הכדורגל.

המקום לא היה עמוס, ואפילו די ריק יחסית. מזל, כי העשן מאזור המעשנים שבחוץ, זרם גם פנימה דרך הדלת הפתוחה בצורה די חופשית.

שתינו לאיטנו וכמעט נפלנו מהכסאות הגבוהים כשלפטי סיפר לנו שהוא שוקל מעבר לקריית אונו דווקא.

בינתיים הזמנתי לנשנש גם כרוב מוחמץ, כשהברמן הציע לנו גם כוסות מים (בלי שביקשנו) ובהמשך גם צ'ייסר עליו, כשרק אני נענתי בחיוב להצעה.

אחרי שסיימנו לשתות, החלטנו לחתוך, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהברמן הידידותי לשלום.

לסיכום: 7 שנים עברו, אבל היודה לא השתפר מאז ונשאר די סתמי (מזל שלו שאין יותר מדי תחרות באזור) – בירות יקרות, עשן שחודר מאזור העישון, משחק כדורגל לא מעניין שמשתלט על הסאונד, כשלפחות הנחמדות והשירותיות של הברמן נותנת למקום נקודה חיובית.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר