אגנס פאב – מעכשיו גם בלוינסקי

ויש גם סקר בונוס בסוף הרשומה – מה המקומות האהובים עליכם בשוק לוינסקי והסביבה?  

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2017

מיקום: הקישון 7 (פלורנטין – שוק לוינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות האגנס פאב (Agnes Pub) המקורי בהוד השרון (אותו גם יצא לי לפקוד לפני כחודש וחצי), והבר הנוסף באבן גבירול (אותו יוצא לי לפקוד אחת לכמה חודשים), פתחו הבעלים סניף חדש לפני פחות משבועיים באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: עם מיעוט המקומות בעיר שמשקיעים בבירות איכותיות, שמחתי לראות שהאגנס עומדים לפתוח מקום חדש, ועוד באזור שוק לוינסקי שאהוב עליי במיוחד. הירושלמי, החולוני, ולאדי מרי, המלומד ואני קבענו להיפגש לבירה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, כשקבענו לעשות זאת באגנס שבדיוק נפתח (והמלומד הבריז לנו בסוף בדקה ה-90 כמובן).

הגענו אל המקום קצת לפני 21:30. השמועה כנראה עדיין לא עשתה לה כנפיים כי המקום היה כמעט ריק, ועוד ביום חמישי בערב. נכנסנו אל הבר, שנראה יחסית די קטן, כשאת פנינו קיבלו ברזי הבירה של המקום, ואנו התיישבנו בשולחן קטן לצד החלון.

המלצרית הגישה לנו את התפריטים, שנראים זהים לאלו שבסניפים האחרים עם 16 בירות איכותיות ברובן מהחבית, בהן של מבשלות בוטיק ישראליות מהנפוצות יחסית (נגב, שפירא, אלכסנדר, ג'מס, מלכה), כולל ברז אורח (חבל רק שאין יותר מברז אחד), בקבוקים ומשקאות נוספים במחירים יחסית סבירים (ובגדלים תקניים). בתפריט האוכל מככבים ההמבורגרים (יש גם אחד טבעוני), פיצות ועוד מאכלי בר טיפוסיים.

 

ולאדי מרי שכבר סיים קודם לכן כשהמתין לנו חצי וויינשטפן ויטוס (33 ש"ח) הזמין עוד אחת. אני טעמתי מברז האורח – שפירא IPA והזמנתי חצי (38), כשהירושלמי הזמין חצי נגב אואזיס (33), והחולוני שליש בלבד (29). אני כבר אכלתי לפני כן, אבל הם הזמינו המבורגרים שונים.

נהננו מהבירות הקרות והטעימות, מהחברה ומהמוזיקה (רוק-בלוז) שברקע התנגנה, כשבינתיים המקום במבלים טיפה התמלא.

  

בזמן שהם אכלו את ההמבורגרים שלהם, הזמנתי לי סיבוב נוסף – חצי אלכסנדר אמברה (32), גם בחירה טובה.

לקראת 23:00 החלטנו לסיים להפעם, שילמנו את החשבון, כשלפני שיצאנו גילינו שיש בפנים עוד חלל עם יותר מקום, אם אתם לא רוצים שיגיע אליכם עשן מעבר לחלון.

לסיכום: באגנס החדש משכפלים את הנוסחא שהצליחה להם עד כה – מבחר בירות מגוונות ואיכותיות עם אוכל ברים מתאים ואווירה שכונתית אינטימית ורגועה. תוספת טובה לסצינת חיי הלילה בסביבה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, כשאפשר גם לעשות סבב ברי בירות מגניב בשילוב הביר בזאר

 

רובינא – אותה הגברת?

זמן: יום שני בערב, יוני 2017

מיקום: מרמורק 6 (מול כיכר קובימה), תל אביב

רקע היסטורי: בר הרובינא, הקרוי על שמה של חנה רובינא, אחת משחקניות התיאטרון הגדולות של ישראל ("הגברת הראשונה של התאטרון העברי"), נפתח בספטמבר 2015, ע"י הבעלים של הלואי שבכיכר רבין, ובר היין הגאזטה הסמוך.

הסיפור: אז אחרי שהתאוששתי מהחזרה מארה"ב הגיע הזמן לחזור לשגרה, והפעם מפגש הפי האוור עם החבורה מהעבודה. היעד הפעם היה שוב הרובינא, שם בילינו לאחרונה לפני שנה וחצי.

הגעתי לאזור קצת אחרי 7 בערב. מכיוון שזכרתי שאין שם משהו מיוחד בגזרת האוכל, עצרתי לפני כן ב Superfood Botique החדש ליד (מרמורק 10). המבחר במקום הקטן, שמצטלם יפה, לא גדול כפי שציפיתי (וגם חלק מהדברים כבר אזלו) וכולל כמה סלטים, סנדוויצ'ים וקצת מתוקים.

בהמלצת המנהל בחרתי בסנדוויץ' קטן עם חביתת עדשים (18 ש"ח), שהיה קר ולא ממש הרשים, איתו המשכתי כמה מטרים עד שהגעתי אל הרובינא, שם כבר חיכו לי החברים.

העיצוב והישיבה במקום לא השתנו, כך גם גודל הכוסות הלא סטנדרטי (285 ו-420 מ"ל) והתמחור הגבוה יחסית לכמות. תפריט הבירות מהחבית הצטמצם מכ-20 ל-14 (עדיין סביר, חבל שירדו דווקא בירות הבוטיק), וההפי האוור (עד 20:30) הוא עכשיו 40% הנחה על המשקאות במקום 1+1, כך שהמחיר יוצא סביר בשעות אלו, ולא צריך בהכרח להזמין עוד בירה. כשעל האוכל יש 30% הנחה בלבד, לעומת 50% שאז היה.

לקח לי קצת זמן לתפוס את המלצרית אבל לבסוף הזמנתי "רובינא" מלכה אדמונית (35 ששקול ל-42 ש"ח במחיר מלא, 21 ששקול ל-25 בהפי האוור).

ניצלנו עד תום את שעות האור המאוחרות, כשמכיוון שהחברים היו קצת פחות חזקים בבירה ואלכוהול הפעם, סיימנו יחסית די מוקדם.

לסיכום: רובינא נשארה אותה הגברת – בלי משהו מלהיב ועם מחירים יקרים בשעות הרגילות, לפחות יש הפי האוור ומבחר של בירות. במיקום כזה חבל שאין משהו יותר אטרקטיבי.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, רק אם אתם בסביבה בשעות ההפי האוור

באנה! גם כאן זה עדיין אפשרי

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2017

מיקום: נחמני 36 (בין רוטשילד ליהודה הלוי), תל אביב

רקע היסטורי: באנה – BANA, מסעדה על טהרת אוכל מהצומח נפתחה לפני כחודש, בלב תל אביב, ע"י צעירים תל אביביים עם רקע בתחום הקולינרי והבלייני (בהם גם יוצאי אייל שני, שגם עם כל הפלצנות שלו לפחות נותן כבוד לירקות).

הסיפור: לפני כחודשיים סיפר לי הראשוני (שנמצא ב"רילוקיישן" בלב תל אביב), על מקום טבעוני חדש שנפתח ממש לידו. קיבלתי ממנו דיווחים על ההתקדמות, וגם כשהמקום נפתח לפני כחודש והפך לאטרקציה ברנז'אית לדבריו (ואפילו שגיא כהן רשם עליה ביקורת חיובית – למרות שלי זה לרוב לא אומר יותר מדי ולפעמים אפילו להיפך).

אחרי שחזרתי מארה"ב (הביקורות יגיעו גם הן מתישהו בקרוב), חיפשתי מקום לצאת לדייט עם העכברושית, שרצתה מסעדה, והבאנה המסקרנת ענתה להגדרה.

שכחתי להזמין מקום מראש ליתר ביטחון, מזל שיש אפשרות להירשם ברשימת ההמתנה מהדרך בטלפון (036991566).

הגענו אל הבאנה בסביבות תשע ורבע בערב. המקום המקושט בנורות, היה מלא בקהל מקומי מעורב (צעיר ברובו), כשהיו לא מעט ממתינים בחוץ, אך לשמחתנו בדיוק הגיעו אלינו ברשימה, ולנו שולחן בפנים כבר חיכה.

כבר שנכנסים למקום הצבעוני מרגישים משהו תוסס עם וייב חיובי – הרבה ירקות ופירות טריים מסביב, מטבח פתוח, ודלפק גדול עליו מכינים ומניחים חלק מהמנות והרכיבים.

  

  

מלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את תפריט האוכל (שמתשתנה מדי יום) ותפריט המשקאות. המנות כולם מבוססות על רכיבים מהצומח וכולן מפתות ומעניינות כך שנזקקנו להמלצות.

למרות שלא היינו בקטע של אלכוהול, החלטתי לנסות בהמלצת המלצרית, את קוקטייל היום ע"ב רום ואגסים שנשמע מעניין (38 ש"ח). כשחוץ מזה יש גם בירה אלכסנדר מהחבית, יינות, משקאות לא אלכוהוליים מעניינים ועוד.

אחרי כמה דקות הגענו להחלטות גם בגזרת האוכל והזמנו לחם מחמצת שסק וכוסמין מלא (18), דלעת ערמונים צלויה (44), ירקות פריכים (46) ופטריות צלויות על מחית ערמונים (52).

הקוקטייל היה חביב, כשזמן לא רב מדי אחריו התחילו לזרום לנו האוכל לשולחן.

הלחם היה טרי , לח ודחוס והוגש עם טחינה ועגבניות – מנה נחמדה, אך בדיעבד היה חבל לבזבז דווקא עליה את הקלוריות.

אח"כ הגיעו אלינו שלוש המנות העיקריות בדירוג, כשכולן היו מצוינות, לא פחות:

הירוקים כללו שעועית ירוקה, אספרגוס, ברוקולי וקישוא טריים ואיכותיים, פריכים ומתובלים במידה הנכונה. אכן מנה מאוד מדויקת כפי שאמרה לנו המלצרית.

הדלעת ערמונים נמסה בפה עם רוטב הקרם קוקוס שהיה יותר טעים מסתם יוגורט רגיל, והטבולה עם הכרובית בצד שהלכו עם זה טוב.

גם הפטריות היו טעימות כשמחית הערמונים היתה נהדרת והחליקה היטב בגרון.

המנות לא גדולות מדי אך גם לא קטנות ודי משביעות. לא היינו מלאים לגמרי אז מההתלהבות (גם של העכברושית הלא טבעונית למי שלא יודע או זוכר לצערי) החלטנו להזמין עוד מנה. לצערינו המנה שרצינו בדיוק נגמרה אז הזמנו את הוולקנו בול (42), שנראתה על הנייר מפתה.

כעבור מספר דקות קיבלנו אותה וקצת התאכזבנו – לא בגלל שהיא לא היתה טעימה דווקא, אלא בגלל התיאור שלה שנשמע מלהיב יותר מכשהייתה. המנה כללה גזרי שורשים טריים, קינואה ורוטב חמאת בוטנים סויה – מתאימה יותר כסלט פתיחה ולא כסיומת לארוחה טעימה.

המלצרית הנחמדה ראתה שקצת התבאסנו, אז חלקנו איתה את המידע. החלטנו להזמין גם קינוח – צ'יה פודינג (34). מנה מעניינת, לא כבדה או מתוקה מדי, עם שילוב טעמים מתוק מלוח בין המשמש הצלוי, הקראמבל שקדים והמייפל, לשברי פיסטוקים והצ'יה הרכה עצמה שמושרית בחלב אגוזי לוז שבמקום מכינים.

מלאים ומרוצים שילמנו את החשבון שיצא לא זול (274 ש"ח) אך גם לא נורא יחסית לכל מה שהזמנו (קוקטייל + שש מנות), כשהבטחנו לעצמנו ולמלצרית שעוד נחזור לנסות את המנות האחרות שרצינו ולא יצא לנו.

לסיכום: אחרי שההתייאשתי לאחרונה ממה שקורה בתל אביב – מחסור במקומות איכותיים שנפתחים, וירידה ברמה של אלו הטובים שקיימים, ועוד אחרי שחוויתי ההיפך ממש על קצה המזלג בניו יורק, שמחתי לראות שגם כאן זה עדיין אפשרי אם רוצים. כך לפחות בבאנה, שהוא מקום מלהיב, מגניב ושונה, שמשקיע באוכל איכותי, בריא, טעים, חיובי ומהנה. לא סתם הוא מלא כל ערב במבלים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (אולי הטובה בתחום כרגע בעיר, כשגם כאמור שגיא כהן, שאוהב לקטול מקומות טבעוניים, המליץ)

פלורנטין 10 – טעם של פעם

אלו מקומות מומלצים בפלורנטין? מוזמנים להשתתף בסקר למטה ולהצביע למקומות שעליכם אהובים

זמן: יום חמישי בלילה, מרץ 2017

מיקום:, פלורנטין 10 פינת ויטל, תל אביב

רקע היסטורי: פלורנטין 10,  בית קפה ביום, פאב/בר שכונתי בלילה, נפתח לפני כ-10 שנים במיקום מרכזי בשכונת פלורנטין.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט, רק שלא ידענו בדיוק לאן. החלטנו לבסוף לצאת לפלורנטין, בטוח נמצא כבר משהו שם.

הגענו לשכונה לקראת השעה עשר, כמובן שביום חמישי היה עמוס יחסית לאמצע השבוע ורוב המקומות היו מלאים. העכברושית היתה רעבה אז הלכנו ללני'ס, אך שם היה מקום רק בחלק של הבר בו מעשנים אז ויתרנו. במקום זאת הצעתי שנבדוק את פלורנטין 10, בכל זאת עברו כמה שנים.

בחלק המקורה בחוץ עישנו והיתה אווירת בית קפה, אז נכנסנו פנימה אל הבר שם קיבלה את פנינו מוזיקה טובה (נצ'י נצ) ואווירה קצת יותר מלהיבה.

המלצרית דאגה לנו לשני מקומות על הבר, ואנו עיינו בתפריט וחיפשנו מה לאכול לפני שכבר יהיה ממש מאוחר. התפריט מכיל הרבה מנות – ארוחות בוקר כל היום, סלטים, כריכים, פסטות ועוד, כמו גם מבחר נאה של מנות טבעוניות. אני החלטתי לנסות את הבורגר הטבעוני (49 ש"ח) עם תוספת של שעועית ירוקה. העכברושית החליטה לאחר התייעצות עם הברמנית החביבה על פסטה פונגי – שמנת ופטריות (49) בהמלצתה.

מהחבית יש את כל נציגי טמפו הקבועים פלוס קסטיל רוז' במחירים די סבירים. הלכתי על האופציה הכי טובה מביניהם – חצי פאולנר (34), כשהעכברושית הלכה על בקבוק סטרונגבו – סיידר אלכוהלי (24).

השתייה הוגשה לנו במהרה, כשברקע נצ'י נצ המשיך עם הסוואגה. הבר לא היה מלא כשהקהל הלא צעיר במיוחד הורכב ברובות מזוגות בדייט או סתם חברים.

גם האוכל לא התעכב יותר מדי. הבורגר הטבעוני היה סביר, יש טובים ממנו בעיר. השעועית הירוקה היתה כנראה משקית, הגיעה קרה בחלקה וממש לא טעימה אז ביקשתי במקום את הצ'יפס תפוחי אדמה. המנה של העכברושית לעומת זו היתה לטעמה.

בעוד אנו שותים ואוכלים התחלף הפסקול במקום לשירים מזרחיים ויווניים קלאסים משנות ה-80 (רונה), שהעלו בעכברושית זכרונות נוסטלגיים.

לאחר שסיימנו החלטנו בעקבות המלצת הברמנית להזמין גם את הקינוח הטבעוני המיוחד – סוג של בר שוקולד עם מוס עליו ובננות מסוכרות בצד (38).

זה  היה סתמי ומאכזב – משהו בסגנון ממרח שוקולד פרווה על תערובת עוגיות פתי בר, עם בננות קרות עם סוכר שרוף עליהם  – לא נראה שהשקיעו בהכנתו יותר מדי.

לשמחתי יש היום הרבה מקומות שמציעים מבחר מנות טבעוניות או אפילו 100% טבעוניים, אבל לצערי לא מעט מהם פשוט לא מספיק טובים ומשקיעים (כמו מקומות רגילים)

לקראת סיום הפסקול התחלף בחזרה לנצ'י נצ, כשלידינו היו עסוקים שלושה זוגות בלהתנשק ולהתמזמז.

שילמנו את החשבון שיצא 194 ש"ח – לא יקר יחסית, אבל גם לא זול יחסית לתמורה. כשבחוץ כמו בכל מקום בעיר, הריח הירוק היה באוויר.

לסיכום: פלורנטין 10 אולי היה פעם מקום מגניב בשכונה. היום הוא עוד בית קפה-פאב-בר סביר עם טעם של פעם, בו תמצאו אולי הכל מהכל אבל שום דבר מיוחד.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם לא מצאתם בסביבה מקום טוב יותר

Cocktails & Dreams – לא צריך רק לחלום

את סקר ברי הקוקטיילים אפשר למצוא ברשומה הקודמת, הפעם ראו את הסקר על מקומות אהובים בפלורנטין בתחתית

זמן: יום רביעי בלילה, ינואר 2017

מיקום: ידידה פרנקל 4 (ליד פינת ויטל), פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילס אנד דרימס (Cocktails & Dreams), נפתח בפלורנטין לפני כשנתיים. המקום נקרא על שם בר הקוקטיילים הניו יורקי האולטימטיבי שרצה לפתוח דאג בסרט הקלאסי "קוקטייל" מסוף שנות ה-80 בכיכובו של טום קרוז הצעיר (לא אספר מה קרה בסוף למי שלא ראה).

הסיפור: העכברושית הציעה שנצא לדייט ספונטני ואני הסכמתי בשמחה. חיפשתי מקום איכותי אבל קליל יחסית, והקוקטיילס אנד דרימס, בו לא בילינו כבר זמן רב, התאים להגדרה.

הגענו אל השכונה קצת אחרי 21:00, כשמעל הבר ראינו במפתיע את השלט Benz Cocktails, מה שגרם לי לחשש שהדיינר הדרום אמריקאי Benz הסמוך השתלט על המקום. בדיקה זריזה ברשת העלתה שהבר עדיין קיים, אז נכנסנו פנימה לברר את פשר העניין.

המלצר החביב שקיבל את פנינו הסביר לנו שדווקא ההיפך קרה – הקוקטיילס אנד דרימס התרחב אל ה- Benz, אך מכיוון שהרבה מבלים אוהבים לאכול שם, הוא שמר על השם, כשהקוקטיילס אנד דרימס הוא מעין ספיק איזי בתוכו עכשיו.

20170111_211119

היה די צפוף על הבר אז התיישבנו בשולחן בצד, כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 12 קוקטיילים מגוונים ומעניינים (במיוחד השמות) במחיר אחיד (45 ש"ח), כשתפריט האוכל עבר שדרוג וכולל יותר אופציות כתוצאה מההרחבה של המקום.

20170111_211547 20170111_211528

העכברושית הלכה כמובן על קוקטייל פירותי ומתקתק בהמלצת המלצר – Redemption, ואני כמובן התלבטתי ארוכות עד שהחלטתי ללכת על ה- Terminator, טוויסט למנהטן לדברי המלצר. על האוכל ויתרתי הפעם כי אכלתי לפני, כשהעכברושית הזמינה לצערי המבורגר (41).

שני החדרים של המקום המאוחד היו די מלאים במבלים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק-בלוז טובה, בסאונד ווליום מתאימים.

תוך מספר דקות קיבלה העכברושית את הקוקטייל שלה, שהיה ע"ב רום, שקדים ובננות, והיה כמו שייק טעים, כשהאלכוהול לא הורגש יחסית. גם אני קיבלתי את הקוקטייל שלי שהיה לעניין – מעושן וחזק עם טיפה מתקתקות, אולי בגלל קליפת התפוז.

20170111_212451-copy-600x800 20170111_212446-copy-600x800 20170111_212448-copy-600x800 20170111_212450-copy-600x800

20170111_212816

בינתיים העכברושית קיבלה גם את ההמבורגר שלה (לא כזה מלהיב לדעתה, עדיף היה להזמין את הפורטובלו הטבעוני כנראה) שהגיע עם צ'יפס בטטה טעים לפי בחירתה.

נהנינו מהקוקטיילים ומהאווירה השכונתית במקום, וכיוון שהערב היה עוד צעיר יחסית החלטנו להזמין עוד קוקטייל – Hillary, לחלוק.

בעוד אנו שותים את הקוקטייל הטעים ע"ב אוזו, קינמון ותפוח מקורמל, הצטרף אלינו גם חבר הילדות שגר ליד ובדיוק הביתה מהלימודים חזר. הוא הזמין דווקא בקבוק בירה (25), והעברנו יחדיו את הזמן בכיף.

20170111_214544

ויתרנו על קינוח הפעם ולקראת 23:00, החלטנו שהגיע הזמן לסיים, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהחבר לשלום, כשבפעם הבאה לא נחכה זמן רב כל כך עד שנחזור.

20170111_223754

לסיכום: קוקטיילים איכותיים ולא יקרים, מוזיקה טובה, אווירה שכונתית אינטימית, ועכשיו גם תפריט אוכל רחב יותר. לא צריך רק לחלום על זה, אפשר פשוט לבוא וליהנות מזה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

לה אוטרה – מורכב מדי

בסקר ברי הקוקטיילים כבר השתתפתם? ראו בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בערב, סוף דצמבר 2016

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: לה אוטרה (La Otra) נפתחה לפני כשנה וחצי כמסעדה מקסיקנית-קאריבית, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר בסגנון מקסיקני.

הסיפור: כמדי תקופה, ורגע לפני שמתחלפת לה שנה, הגיע הזמן למפגש של אחרי העבודה עם החבורה לניצול השעה השמחה. הפעם לא אני בחרתי את המקום אבל כשהציעו שנלך לאימפריאל הסכמתי כמובן מכיוון שלא ביליתי בו כבר זמן רב. הזכרתי רק למארגנת כמה ימים מראש שכדאי להזמין מקום אפילו שמדובר בשעה מוקדמת (18:30), אך היה זה מאוחר מדי מכיוון שכבר לא היה, במקום זו הזמנו לדבר הקרוב ביותר (פיזית וגם קונספטואלית) – לה אוטרה.

לקראת המפגש הצטמצמה כמות המשתתפים, למרות שנשארנו רק 3 החלטנו לא לוותר ואותו לקיים.

הגעתי אל הלה אוטרה בסביבות השעה 19:00. המקום שנמצא בתוך המלון מעוצב כמו בר קוקטיילים אפלולי והיה כבר די מלא במבלים. בפנים חיכו לי כבר שני החברים – הירושלמית ואיש המערכות, שהיו כבר עם קוקטייל ובירה ביד.

20161229_190632

אחרי שהחלפנו ברכות ושלומות פנינו להתבונן בתפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 16 קוקטיילים (כמו באימפריאל נראה לי) בסגנונות שונים, כשבהפי האוור (עד 20:00) הם בחצי המחיר (ויש גם משקאות נוספים). תפריט האוכל כולל מנות מתחכמות בסגנון מקסיקני עם יותר מדי רכיבים לדעתי, ולשמחתי גם אופציה אחת טבעונית.

20161229_190746 20161229_190741

20161229_191118

כעבור מספר דגות ניגש אלינו מלצר בסגנון היפסטרי לקחת את ההזמנה. אני הזמנתי לשתות את קוקטייל טיקי אותו כבר יצא לי לשתות בהנאה באימפריאל – Painkiller #2 (52 ש"ח, 26 בהפי האוור), ולאכול את המנה הטבעונית (28) – Tree Huggers Taco, כשהמלצר אמר לי שזה לא טאקו שגרתי. האחרים, שכבר היו עם שתייה כאמור, הזמינו מאכלים אחרים שאותי לא ממש מעניינים.

חיכינו לשתייה ולאוכל כשבינתיים ניהלנו דיון סוער על עתיד הפורום וההבדל בין התכנים והמשתתפים של קבוצת ווטסאפ לפייסבוק ולחברים שם.

כעבור זמן מה קיבלתי את הקוקטייל שלי שהוגש בכוס בצורת ביצה גדולה שמונחת על גבי משטח קטן מיוחד כדי שלא תיפול. הקוקטייל הטרופי ע"ב רום, אננס וקוקוס היה חזק, מתקתק ומדויק. לעומת זו מנת הטאקו שלי, בה היו כל מיני רכיבים לא אופיינים, היתה קצת מוזרה ולא ממש התחברה (תרתי משמע).

20161229_191948

גם שותפי לשולחן קיבלו את המנות שהזמינו, אותם יש לאכול ביד לדברי המלצר. האוכל היה טעים לדבריהם, אך המנות היו קטנות והם לא יצאו שבעים מהארוחה.

הקוקטייל נגמר כמובן מהר וכך גם המנה הלא גדולה. לפחות נשאר הרבה קרח בכוס, אותו לעסתי בהנאה. החברים המשיכו לסיבוב קוקטיילים נוסף רגע לפני שההפי האוור ייגמר.

אחרי שהם סיימו לשתות החלטנו שהגיע הזמן לחתוך, רצינו לבקש את החשבון אך במשך דקות ארוכות לא הצלחנו למשוך את תשומת ליבו של המלצר שלנו (או של אחד האחרים), שגם לא ממש בדק מה איתנו יותר מדי במהלך הערב.

לבסוף הצלחנו לשלם את החשבון, יצאנו בחזרה החוצה ונפרדנו עד הפעם הבאה לשלום.

20161229_204115

לסיכום: אמנם הקוקטיילים של האימפריאל אכן מספקים את הסחורה, אך כל השאר בלה אוטרה מתוחכם, מורכב ויחסית יקר מדי, כשהשירות (לפחות במקרה זה) לא באותה הרמה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור

פורט סעיד – סך החלקים

שימו לב לסקר בסוף הרשומה – מהם המקומות האהובים עליכם באזור שוק הכרמל, נחלת בנימין, אלנבי ומתחם הר סיני

זמן: יום שלישי בלילה, סוף דצמבר 2016

מיקום: סמטת הר סיני 5, מול בית הכנסת הגדול באלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: פורט סעיד (Port Sa’id), הבר-מסעדה של אייל שני ושחר סגל, נפתח לפני יותר מ-4 שנים, מול בית הכנסת הגדול, היכן שפעל לפני כן התדר במשך כמה עונות.

הסיפור: ליד פורט סעיד עברתי הרבה פעמים, היו אפילו פעמים שחשבתי להיכנס ולשבת שם, אך תמיד היו דברים שגרמו לי לא לעשות זאת – ההייפ המוגזם, השרלטנות של אייל שני, מאפייני אוכלוסיית המבלים שם (היפסטרים/בין תחומי/תיירים) או סתם ההמתנה בחוץ על הברזלים.

בכל זאת כשהאוסטרלי ואשת איכות הסביבה הגיעו לביקור בארץ, חיפשתי מקום מעניין שעדיין לא ביליתי בו לצאת איתם והפורט סעיד נראה לי מתאים – גם בגלל שהם באמת תיירים וגם בגלל שידידה שבילתה שם שבוע לפני כן התלהבה והמליצה לי בכל זאת לנסות.

הגענו אל הפורט סעיד בסביבות 21:30. המקום שבד"כ נמצא ברובו תחת כיפת השמיים מול בית הכנסת הגדול, עבר התאמה לחורף (מה שלא תחת העמודים נמצא בסוג של אוהל פתוח מהצדדים עם תנורי חימום כמובן) והיה מלא כהרגלו. ניגשנו אל המארחת ובדקנו כמה זמן עלינו להמתין, כשזו אמרה שלא הרבה החלטנו להירשם ובינתיים נכנסנו פנימה אל הבר – משקאות להזמין.

בתוך הבר יש מטבח פתוח שם עובדים במרץ כל הטבחים, כמה ברמנים שאף הם עסוקים, ה-DJ שמשתמש בתקליטי ויניל, וריח מרווה ריחנית (או סוג אחר) שולט באוויר.

בתפריט האלכוהול אין יותר מדי יוצא מהרגיל (גולדסטאר והייניקן מהחבית) במחירים די סבירים.

20161227_213913

האוסטרלי ואשת איכות הסביבה הזמינו ג'יימסון עם לימון (36 ש"ח) וקיבלו כל אחד מנה די יפה. העכברושית רצתה משקה אלכוהלי קצת יותר חמים אז הזמינה תה עם ג'ק דניאלס ודבש (30), ואני החלטתי ללכת בכיוון דומה וגם הזמנתי תה מחוזק עם קוניאק (30).

יצאנו עם המשקאות החוצה להמתין, עד שכעבור כמה דקות באמת התפנה לנו שולחן קטן ברחבה לא רחוק מהכניסה.

מלצרית צעירה וחביבה הגישה לנו את תפריט האוכל שכולל מגוון מנות מכל הסוגים המינים, כמובן עם תיאורי אייל שני אופיינים.

תפריט אוכל פורט סעיד

תפריט אוכל פורט סעיד

לאחר התייעצות ושאלות החלטנו להזמין כמה מנות לחלוק: ליבת חציל (26) עם לחם (8), תינוקות ברוקולי (40), שעועית יריחו ירוקה (30), מסאבחה שעועית לימה (28), בטטה לאכילה ביד (25) וסלט לחם (38).

עד שיגיעו המנות, שוחחנו לנו בנינוחות בין הניחוחות (גם כאן היה ירוק). לצערנו את המוזיקה שניגן ה-DJ אי אפשר לשמוע בחוץ אם לא נמצאים ממש לידו.

המנות החלו לזרום בהדרגה לשולחן. אפשר להרגיש שאלו עשויות מרכיבים טריים ואיכותיים. אמנם הן קצת יחסית קטנות למחירן (לדעתי) אך מכיוון שהזמנו לא מעט מהן זה התאים מאוד לחלוקה. גם קצב ההגשה שלהן היה די טוב, כך הצלחנו לפנות את השולחן בכל פעם למנה הבאה.

אני אהבתי במיוחד הברוקולי, הבטטה והשעועית – ירקות שאם עושים אותם כמו שצריך הם חבל על הזמן.

20161227_220906

ליבת חציל

20161227_221319

שעועית ירוקה

20161227_221416

ברוקוליני

20161227_222141

מסאבחה לימה

20161227_222337

בטטה

האוסטרלי היה במצב רוח טוב והתבדח רבות, גם עם המלצריות. יותר מצחיק היה כשמזג בטעות את המים לכוס הוויסקי הנוספת שלו (36) ודילל אותה.

על קינוח ויתרנו, שילמנו את החשבון שיצא 230 ש"ח, לא כולל האלכוהול שהזמנו בהתחלה מהבר, ויצאנו החוצה אל האוויר הקר.

לסיכום: בפורט סעיד התמונה השלמה עולה על סכום החלקים – מגוון מנות פשוטות יחסית מרכיבים טריים ואיכותיים, שירות מתוקתק, ושיווק מוצלח, גורמים לכך שהמקום תמיד מלא באוכלוסיות מבלים שונות שבד"כ לא תמצאו יחדיו באותם המקומות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר (לפחות פעם אחת בשביל החוויה השונה)