שאפל בר – מתערבבים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2017

מיקום: פלורנטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: השאפל בר (Shuffle bar) נפתח לפני כ-4 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט, כשהפעם בחרנו לצאת לשאפל בר, מקום שאנחנו אוהבים ועבר כבר זמן מאז שבילינו בו לאחרונה.

הגענו אל המקום קצת לפני 21:00, כשעשינו בחוכמה שהזמנו מקום מכיוון שהיה מלא. המתנו מספר דקות עד שהושבנו בשולחן עגול קטן ליד החלון.

למי שלא יצא לבלות בשאפל מדובר במקום אינטימי יחסית ובו בפנים שני חדרים, בגדול מביניהם יש בר שמאחוריו מוקרנים משחקים ושולחנות מוגבהים, כשבשני הפנימי יותר יש עוד שולחנות ומקומות ישיבה והוא מיועד למעשנים.

המלצרית הגישה לנו את התפריט, בו יש מגוון נאה יחסית של בירות מהחבית, מבחר רב של מנות טבעוניות וגם כאלו שלא, ומבצעים משתלמים – Happy Hour כל יום עד 21:00 על המשקאות (1+1) ועל האוכל (20% הנחה), ומבצעים יומיים משתנים כשיום שני הוא בשביל הטבעוניים עם 30% הנחה על המנות הטבעוניות.

העכברושית הזמינה לה טוסט (36 ש"ח) ואני התלבטתי בין שני הבורגרים ולבסוף בחרתי בבורגר ערמונים ובטטה (45). בנוסף הזמנו גם שתייה, כשאני לקחתי שליש אדלווייס בתור התחלה (28).

השתייה הגיעה יחסית במהירות אבל האוכל התעכב בגלל העומס במקום.

אחד הדברים הנחמדים בשאפל הוא המשחקים של פעם שאפשר לשחק במקום – 4 בשורה, ג'נגה, טאקי ועוד. חוץ מזה הוסיפו עוד משחקי קלפים חדשים, רק שאלו פחות מוכרים ולא ברור בדיוק איך משחקים אותם מכיוון שאין הוראות.

גם האוכל הגיע לבסוף, שהבורגר הטבעוני היה אחד הטובים, וגם העכברושית נהנתה לה מהטוסט. בעוד אנו אוכלים הקו המוזיקלי השתנה פתאום, ממוזיקת היפ הופ וראפ ישראלית למוזיקה אוריינטלית ודאנס. במקביל הזמנתי לי עוד בירה, הפעם שליש ג'מס 8.8 (33).

לקינוח הזמנו בעצת המלצרית את הבראוניז (35), שגם הוא כמו יתר הקינוחים והרטבים במקום טבעוני, שהיה נחמד ותו לא.

החשבון יצא 154.5 ש"ח בלבד אחרי כל ההנחות – טעים ומשתלם לכל הדעות. כשיצאנו אל הרחוב הבנו שלמרות שישבנו בחדר שבו לא מעשנים, תוך כדי הערב הגיע גם אלינו עשן הסיגריות מהחדר השני ונדבק לנו לשיער ולבגדים.

לסיכום: רוב הדברים מתערבבים טוב מאוד בשאפל – האוכל, השתייה, האווירה, המשחקים, המבצעים, אבל זה לא כל כך כיף ואפילו מבאס שגם עשן הסיגריות מתערבב לו בכל המקום ונשאר עם המבלים גם כשהביתה הם הולכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, עדיף להתמקם כמה שיותר רחוק מחדר העישון

מודעות פרסומת

מה-Nature Boys ללבונטין 7, בגלל הטבע

זמן: יום רביעי בערב, דצמבר 2017

מיקום: לבונטין 30 (Nature Boys), לבונטין 7, תל אביב

רקע היסטורי: ה-Nature Boys  (נייצ'ר בויס), הינה מסעדה/דיינר טבעוני חדש, שנפתח לפני קצת יותר מחודש מול עבודות הרכבת הקלה. לבונטין 7 הינו בר הופעות ומסיבות שפועל כבר למעלה מעשור.

הסיפור: לפני זמן לא רב הספרותן חזר לארץ ועבר לגור באזור רחוב העליה, אז קבענו לצאת ולבלות כדי שיכיר עוד אופציות בסביבה.

הצעתי שנצא לאכול משהו ואז לאיזה בר והוא נענה בשמחה, כשהיעד הראשון היה ה- Nature Boys החדש עליו שמעתי גם מהסטודנט הכוכב וגם בקר שם כבר בילה.

מכל הימים בחודש האחרון נפלנו זה שהיה הכי סוער וקר, למרות זאת הצלחנו להגיע אל היעד הראשון ברשימה. ה-Nature Boys, לא גדול במיוחד אבל נראה מזמין, וכשנכנסנו  היה לפנינו תור של מספר אנשים, כשעד שיגיע תורינו התבוננו בתפריט שעל הקיר והתלבטנו מה להזמין.

הקופאית חיזקה את דעתנו כשהמליצה לנו להזמין את הלאב בורגר (38 ש"ח כ"א), ובנוסף רצינו להזמין גם מיקס של צ'יפסים שונים, אך רק הרגיל היה זמין (13).

בזמן שהזמנו נתפסו כל השולחנות הפנויים, ואנו חיכינו לבורגרים, שתינו בינתיים סודה ומים, וקיווינו שעד שיתפנה משהו עד שהבורגרים יהיו מוכנים.

לשמחתנו בדיוק כשההזמנה היתה מוכנה אחד השולחנות התפנה. אכלנו את הלאב בורגר שהיה עסיסי ומוצלח ביותר והשתלב היטב גם עם הקוליסאו, הירקות והלחמניה, כשהצ'יפס (שאפוי בתנור) הגיע קצת שרוף אך היה לא רע.

התוכנית המקורית היתה להמשיך משם לאחד הברים דרום מערב ומשם, אך עקב הגשם והרוח חיפשנו משהו קרוב ליד. עברנו ליד עבודות הרכבת הקלה בדרך להוסטל 51 שהיה סגור ומסוגר, אז הלכנו לבר הכי קרוב לשם – לבונטין 7.

נכנסו אל קומת הבר (שהיא גם "חדר העישון" של קומת ההופעות שלמטה), שהיתה די די ריקה, שם קיבל את פנינו חתול שישן על הבר ליד הברזים כשאנו התיישבנו על שני כסאות במרכז.

מהאופציות שיש מהחבית (וויינשטפן, גינס, טובורג, סטלה), בחרנו שנינו להזמין גינס – אני חצי (35) והספרותן רק שליש (29). לגמנו לאיטנו את הבירה הקרה והמרירה, כשלשמחתנו אף אחד לא עישן בסביבה. בינתיים הגיעו כמה מבלים שהחליטו ללטף את החתול וזה העיר אותו מהתנומה, אחרי כמה דקות הוא החליט שמספיק לו וחצה את הבר מולנו למקום רגוע יותר וחזר למצב שינה.

סיימנו את הבירה בדיוק בזמן שמישהו שהתיישב לידינו הדליק סיגריה, אז שילמנו את החשבון ויצאנו בחזרה אל הרחוב כשבינתיים מזג האוויר קצת נרגע.

לסיכום: הבורגרים ב- Nature Boys הם מהטבעוניים הטובים בעיר, וגם למי שלא מומלץ לנסות. בלבונטין 7 אולי יש הופעות טובות, אבל עם מחירים לא זולים וחשש לעשן סיגריות זה לא מהמקומות המומלצים לבוא בהם סתם ככה לשתות (עדיף במקום לשבת לפיצה בחתול הירוק).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ל Nature Boys – כדאי לבקר

2.5 כוכבים ללבונטין 7 – אפשר לוותר

ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

  • היצע ומגוון בירותבביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
  • מחירבשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
  • אווירההביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
  • אוכלבשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
  • מבצעיםבביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
  • שירותבביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

הנסיך – יתרון אסטרטגי

זמן: יום ראשון בערב, נובמבר 2017

מיקום: נחלת בנימין 18, תל אביב

רקע היסטורי: בר הנסיך נפתח במקור לפני כ-5 שנים במבנה לשימור במדרחוב נחלת בנימין, כגלגול של בית הקפה הנסיך הקטן מסמטה פלונית. הקונספט לא ממש תפס ולפני כמה שנים המקום החליף בעלים (מקבוצת המלכי, מולדת, ועוד).

הסיפור: עברו כבר חודשיים שלושה והגיע הזמן למפגש החבורה שאחרי העבודה. הפעם היינו רק ארבעה, והמיקום שבחרתי היה בר הנסיך בנחלת בנימין, בעיקר בגלל הגג הפתוח שלו שמשקיף על המדרחוב, בשילוב מזג האוויר הנעים בתקופת הסתיו.

הגענו אל הבר קצת לפני שמונה בערב. המקום היה עדיין די ריק יחסית ואנו התיישבנו באחד השולחנות שבחוץ (בפנים פחות נחמד לשבת כשהמוזיקה לרוב בווליום גבוה מדי).

אחת המלצריות הגישה לנו את התפריט. זה מכיל מגוון מצומצם למדי של בירות סטנדרטיות, מאכלי בר שנראים מעניינים (יש גם כמה אופציות טבעוניות) וגילינו שיש גם דיל של הפי האוור – 45 ש"ח לשליש בירה (או יין) ומנה של אוכל עד 20:00, כשאפשר לשדרג גם ל"פיינט" (קצת פחות מחצי לדברי המלצרית) בתוספת 5 ש"ח.

 

הלכנו כולנו על דיל של אוכל + שתייה, כשאני הזמנתי את המעורב אדמה – ירקות ושורשים על גבי טחינה.

קשקשנו כרגיל, כשהשתייה הגיעה יחסית מהר, וגם המנות לא התעכבו יותר מדי וטוב שכך כי היינו די רעבים.

באופן לא מפתיע משום מה, היו המנות די קטנות יחסית לתיאורן ומחירן בתפריט, כשפעם ראשונה נתקלתי בעגבניה שרופה אבל קרה, לפחות היו עוד ירקות אחרים יותר טעימים במנה (אפילו שלא היו חמים), וגם פלפל חריף ממנו נגסתי קמעא, לתדהמתה/הנאתה של הירושלמית בחבורה.

הגג אט אט התמלא, ומסביב עלו יותר ניחוחות ירוקים מאשר של סיגריות רגילות דווקא. החברים הזמינו בחלקם מנות נוספות ושתייה, אך גם מאלו לא נרשמה התלהבות יתרה.

קצת אחרי 22:00 החלטנו לסיים, כשהחשבון יצא 294 ש"ח, די יקר בהתחשב בתמורה ובכך שחצי הוזמן במסגרת ההפי האוור.

לסיכום: לנסיך יש יתרון אסטרטגי – המיקום והגג. השאר די סתמי ויקר, כנראה שהבעלים יודעים שלא צריך להשקיע יותר מזה כדי להרוויח (אולי ביחצנות רק).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף במזג אוויר נעים ולהגיע כבר בשעות ההפי האוור

אוגנדה – אלטרנטיבה מתאימה?

זמן: יום חמישי בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: סמטת בית הבד 5, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב אוגנדה (Uganda), האח הקטן של הפאב מירושלים, נפתח לפני כ-6 וחצי שנים בדרום העיר. אחרי 3 חודשים הוא נשרף, אך נפתח מחדש מספר חודשים לאחר מכן.

הסיפור: ניימן הגיע לביקור בארץ וקבענו להיפגש בדרך יפו פינת נחלת בנימין כשמשם כבר נמשיך לבר מתאים. מה זה בר מתאים? אתם ודאי שואלים, כשמדובר בניימן, אושיית ברים ופאבים בוורשה, ברלין ותל אביב, התשובה לא פשוטה כמו שחושבים.

בתור התחלה חשבתי שננסה את האוגנדה, בר אלטרנטיבי/היפסטרי בו לא יצא לי להיות עדיין אחרי שנשרף ונפתח מחדש. הגענו אל המקום קצת לפני 22:00, ניימן מצא בקושי חנייה לאופניים, ואנו ניגשנו אל הבר. לא הרבה השתנה בו מאז הפעם האחרונה שביליתי בו, בר קטן ואזור ישיבה לא גדול בפנים, כשרוב המבלים בחוץ יושבים.

נכנסנו פנימה להזמין בירה ישירות מהבר, שלפחות חוץ מהספאטן (האיכותית ביותר לדברי ניימן, שכנראה התלוצץ), והגולדסטאר הלא משהו הישראלית, הוסיפו לפחות גם שפירא מהחבית.

אני הלכתי על חצי שפירא (32 ש"ח) והוא על הגולדסטאר המקומית (28). חיפשנו מקום לשבת בחוץ אבל לא היה כזה, אז התיישבנו בשולחן קטן ליד הבר בפנים.

ברקע התנגנה לה מוסיקה אלקטרונית, כשבעוד אנו שותים, החל להתמלא במבלים גם החלק הפנימי.

כשסיימנו את הבירות לא ראינו סיבה מיוחד להמשיך ולהישאר שם, וניימן שמח להצעתי לעבור אל הביר שופ ברחוב המקביל, שם אפשר לשתות בירה טובה ובזול.

בביר שופ, כל הספסלים בחוץ היו מלאים, ואנו התמקמנו על הבר בפנים. המקום לא השתנה בהרבה מהביקור הקודם, אבל קצת התייקר כשמחירי הבירות עלו בכמה שקלים (עדיין זול מאוד) והזיתים, שחולקו בחינם, עכשיו 4 ש"ח עולים. נראה היה ששני אנשי הצוות לא עומדים בעומס המבלים כשאנשים חיכו לא מעט זמן לבירות והכוסות הריקות נערמו בערימות.

המתנו בסבלנות מספר דקות לפני שהזמנו שנינו חצי אלכסנדר מיקלר גרין גולד (21), ומכיוון שלא אכלתי קודם הזמנתי גם נקניקיה טבעונית, שנאמר לי שאצטרך לחכות עד שתתחמם כ-20 דקות.

שתינו לאיטנו את הבירה הטובה, כשהמקום נשאר מלא כשהיה. כעבור זמן מה הודיע לי הברמן שהלחמניות אזלו ולי לא היתה עם זה בעיה. הנקניקיה הוגשה לי חתוכה, עם כל התוספות, וקיבלנו גם צלוחית זיתים הפעם בחינם.

ישבנו שם יותר משעה, עד שאליי הצטרפו הטרמפיסטית לשעבר (למי שעוקב עוד מתפוז מההתחלה) ובן זוגה, כשאז ניימן נטש. נשארתי איתם עוד זמן מה, עד שהשארתי אותם ליהנות לבדם עם מאנצ'יס ובירה טובה.

לסיכום: כנראה שאוגנדה זו לא אלטרנטיבה מספיקה. אולי המוסיקה עוד יכולה להחשב טובה, אבל כל השאר סתמי ואפילו הבירה לא זולה. היום יש מקומות טובים יותר בסביבה, להיפסטרים ולאלו שלא, הביר שופ לדוגמא.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאוגנדה – אם אתם לא היפסטרים אפשר לוותר

קפה קאימק – מייצג נאמנה

סקר המקומות של שוק לוינסקי ממתין לכם בסוף הפוסט

זמן: יום שני בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: לוינסקי 49, שוק לוינסקי – פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: קפה קאימק (Caffe Kaymak) נפתח לפני כ-8 שנים, ע"י יוסף כהן, איש עסקים שהגיע מאוסטרליה, ולא מצא בית קפה לשבת בו בשוק לוינסקי. בעקבות דרישות העירייה, המקום התרחב וכך גם התפריט הצמחוני טבעוני המשתנה. כשהמקום פתוח גם בערבים ובלילות ויש בו מדי פעם גם הופעות.

הסיפור:קבעתי עם הג'ינג'י העצבני מפגש 1 על 1, הוא העדיף אזור רגוע יותר עם חניה, אז שוק לוינסקי נבחר. נפגשנו בשוק בסביבות השעה 22:00, רחוב זבולון היה די הומה, במיוחד הביר בזאר, שם התקיימה הופעה רוק-בלוז של יום שני.

אנו חיפשנו מקום קצת יותר שקט שנוכל לשוחח, וגם שאוכל לאכול בו משהו כי הייתי רעב, אז המשכנו אל קפה קאימק, שנראה קצת שאנטי וזרוק. זה היה אף הוא די מלא, כשבחוץ היו הניחוחות הטיפוסיים למראה של המקום.

התיישבנו בשולחן מוגבהה בפנים, כשהמלצרית הפנתה אותנו לקיר עליו יש לוחות עם התפריטים. העקרון בקפה קאימק די פשוט – תבשילים בסגנון הודי, סלטים, שתייה מקומית בעיקר (כולל אלכוהול) וקינוחים במחירים מזמינים.

התלבטתי בין התבשילים השונים, עד שהמלצרית פתרה את הבעיה והציעה לנו לקחת את הטאלי המשולש (64), שתי צלחות אורז מלא שמגיעות עם 3 תבשילים מהתפריט – מרק שעועית, עדשים עם פירות יבשים ועוד עדשים עם לימון כבוש. חוץ מזה הזמנו גם שתייה – ערק רוזטה היביסקוס בשבילי (22) וחצי גולדסטאר (24) לעצבני.

השתייה הוגשה לנו די מהר, כשהמשקה שלי היה מתקתק וטעים, שילוב טוב בין הערק לשקדים.

כעבור מספר דקות הגיעו גם האורז עם התבשילים, טריים ומתובלים – פשוט משביע וטעים.

בינתיים המקום כבר די התרוקן ואנו נשארנו כמעט לבדנו. רציתי גם משהו מתוק לקינוח ובהמלצת המלצרית הזמנתי את המלבי הטבעוני (18) שאף הוא לא אכזב.

ישבנו עוד מספר דקות עד שביקשנו ושילמנו את החשבון.

לאחר מכן חזרנו אל הביר בזאר, בו מתקיימים ארועים מיוחדים לכבוד האוקטוברפסט. ההופעה בינתיים כבר הסתיימה המקום התרוקן אף הוא. אנו התיישבנו על הבר לבירה בקטנה – שליש נגב (23), לפני שסגרנו את הערב בחצות.

לסיכום: קפה קאימק מייצג נאמנה את השוק בו הוא נמצא, עם אוכל טעים ומשביע על בסיס הסחורה של השוק, אלכוהול זול באווירה נינוחה ובלי עיצוב מוגזם, גימיקים או פוזה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)