קן הקוקייה – שאלה של זמן ומיקום

זמן: חמישי בלילה, אפריל 2019

מיקום: נועם 3, שוק הפשפשים, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: הבר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: אחרי הבילוי המוצלח שלנו בחודש פברואר בקן הקוקייה, קבעה שם העכברושית עם חברותיה הכפר סבתאיות למפגש של חבורת השבת. בסופו של דבר בגלל המיקום, השעה או הגיל הן ויתרו על המפגש, אך מכיוון שהעכברושית הזמינה שם כבר מקום, בדקנו עם חברינו, נערי הפרחים (דמויות חדשות בבלוג), אם ירצו להצטרף אלינו לדאבל דייט שם והם נענו בשמחה.

הגענו ארבעתנו אל הבר ב-21:15, בחוץ כבר שאפנו פסיבית ניחוח ירוק (לא לריאות), ואחת המארחות הובילה אותנו אל השולחן שנשמר לנו בחדר הפנימי בצד ליד הבר.

לא השתנה משהו מיוחד בתפריטים בחודשיים מאז שהיינו שם. בחרנו לחלוק כמה מנות לטבעוניים ולאלו שלא מבינינו – ירקות מהפלטה החמה (44 ₪), סלט כרובית (46), סלט קיץ עם הגבינה בצד (44), כדורי לאבנה (45) וכנאפה דג (59).

קן הקוקייה – תפריט אוכל

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

בגזרת השתיה דווקא התעוררו קצת בעיות, כשנערי הפרחים חששו קצת מרכיבי התבלינים בקוקטיילים ולכן הזמינה נערת הפרחים כוס גוורצטרמינר (44) וכמוה עשתה גם העכברושית. בהעדר בירות אחרות חוץ ממכבי מהחבית נער הפרחים הזמין בלית ברירה בקבוק גולדסטאר (25), כשאני החלטתי לנסות קוקטייל אחר הפעם – מיס אניס (47).

המקום התמלא שוב במהירות בשלל מבלים, כשהמוסיקה היתה אוריינטלית קצבית ורועשת. במיוחד כשישבנו מתחת לאחד הרמקולים ולא יכולנו לשמוע כמעט אחד את השני.

בקבוק הגולדסטאר וכוסות הגוורצט הגיעו יחסית מהר, אם כי 44 ₪ לכמות שנמזגה זו קצת שערוריה. הקוקטייל התעכב והתעכב (מזל שלא הזמנתי משהו יותר מורכב), והגיע רק אחרי דקות ארוכות כך שלא יכולנו להשיק לחיים לפני. הקוקטייל עצמו היה הפעם קצת אנמי, לא שילוב מעניין כמו בפעם שעברה, וגם נגמר ממש במהרה (קרח דווקא היה בשפע).

לאוכל גם לקח קצת זמן להגיע. המנות היו טובות כמו בפעם שעברה אם כי גם כאן היחס כמות למחיר הוא די רע.

מכיוון שהיה קשה לנו לשוחח בווליום החזק, וגם כאן אין משום מה קינוח טבעוני בהיצע (לא ברור למה במקומות שדווקא מגישים אופציות טבעוניות טובות מוותרים על כך בשלב הקינוחים), החלטנו לעבור למקום אחר שקט יותר בסביבה – קפה מיכלאנג'לו שנמצא לא הרחק משם והתקרב לשעת הסגירה.

ניסינו לתפוס את אחת המלצריות על מנת לקבל את החשבון. אך למרות שיש רבות כאלו הן לא שמו לב אלינו עד שנאצלנו לגשת אל הבר, מה שגם לא כל כך עזר. לבסוף הצלחנו לקבל את החשבון, אולי היה עדיף שלא, ולשלמו, כשהבנות יצאו בינתיים ככח חלוץ לקפה מיכלאנג'לו (בן תרדיון 2), שתי סמטאות ליד.

בקפה מיכלאנג'לו הטבעוני הזמנו שני קינוחים – מוס שוקולד (38), וכדורי טחינה בשוקולד (28) עם בננה מקורמלת מעל שהיו שניהם טעימים ומוצלחים, וגם יכולנו לדבר בינינו בנעימים.

לסיכום: גם אחרי ביקור שני קן הקוקייה הוא עדיין מקום שכדאי לבקר בו לפחות פעם אחת בזוג, דאבל דייט או חבורה בשביל האווירה. קחו בחשבון שהזמן שבו תגיעו והמיקום שבו תשבו עלול להשפיע לחיוב או לשלילה על החוויה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

מודעות פרסומת

בושוויק – פס ייצור

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר

ביר בזאר הפשפשים – עברנו את החורף

זמן: יום שני בערב, אפריל 2019

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), מבשלת הבוטיק הישראלית, נפתח לפני כמעט חצי שנה בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפור: לכבוד יום הולדתו של לפטי, שהצליח לשרוד עוד חורף, וערב לפני הבחירות (מי יודע אם נשרוד עוד חורף), קבענו לצאת לבירה עם נטול הכינוי. החלטנו להדרים עד יפו בשביל הבירות של הביר בזאר, וגם כדי לבדוק איך המקום, בו ביליתי לאחרונה בנובמבר, את החורף עבר.

נטול הכינוי ואני הגענו קצת אחרי 21:00 אל המקום, שהיה יחסית מנומנם – בחוץ ישבו כמה חבורות, משפחות ותיירים בשולחנות, ואילו הבר שבפנים היה ריק, ועליו התיישבנו.

לא נראה שמשהו השתנה במקום. מהחבית אפשר למצוא 15 ברזים שונים (8 של הביר בזאר, 7 של אחרים), עוד כ-100 בבקבוקים (למרות שהמדפים נראו חצי ריקים), כשתפריט האוכל הכשר לא השתנה מהפעם האחרונה ואינו מביא איתו בשורה גדולה.

הברמנית הנחמדה שאלה מה נרצה לשתות. נטול הכינוי הזמין חצי וויטני (29 ₪) ואילו אני טעמתי מהפורטר קוקוס אך הזמנתי חצי Dark Matter שאהובה עליי מאוד (29). בנוסף קיבלנו גם צלוחית פופקורן עם פפריקה לנשנש, והזמנתי גם צלוחית פיצוחים (17).

כעבור זמן מה הצטרף אלינו נטול הכינוי שהזמין גם הוא חצי וויטני ורצה לאכול את מנת החומוס עולי ציון. אך לצערו לא היה ממנה, אז הוא הסתפק בצ'יפס קטן (18), שאמור להיות עם תיבול מיוחד, אך כשטעמנו ממנו גם הפעם לא הצלחנו להבחין בו.

שתינו לאיטנו ושוחחנו על המצב, כשניסינו לשכנע את לפטי לא לנטוש את המרכז ולעבור לקרייה, כמו הבירה והחיים – זה מתחיל מתוק ונגמר מר.

מספר תיירים באו והלכו, וגם כאן ריחף ריח הגראס באוויר, כשלא ברור לי למה צריך ליגלזציה שמריחים את זה בכל פינה עיר.

ב-22:30 החלטנו לסיים ולקוות שלמחרת בערב אולי יהיה יותר טוב. נטול הכינוי בחר לוותר על גיחה לאבולעפיה לפני שאת האזור נעזוב.

לסיכום: היתרון של הביר בזאר בשוק הפשפשים על הסניפים האחרים הוא כמות ומגוון הברזים, החסרון כאמור הוא בתפריט האוכל הכשר, בו אין מנות "שוק" מעניינות וטעימות כמו בסניף בשוק הכרמל למשל. מעניין אם זה יספיק לו כדי שגם את החורף הבא ישרוד, ושום מילה על תוצאות הבחירות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (בשביל הבירות), כדאי לאכול לפני או אחרי, עד שהאוכל במקום ישתפר

כמו צועני – מיקלר וחברים

זמן: חמישי בלילה סוף מרץ 2019

מיקום: נחלת יצחק עד פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: מבשלת מיקלר (Mikkeller) הינה אחת ממבשלות בירות הבוטיק המובילות בעולם, כשבמקור היא היתה מבשלה "צוענית", כלומר מבשלת את המתכונים שלה במבשלות אחרות, אך מאז פתחה גם שתי מבשלות בארה"ב. בנוסף מפעילה המבשלה ברים ייחודיים ברחבי העולם, מתוכם בבר בבנגקוק ובסן פרנסיסקו יצא לי לבלות. כמו כן יש למיקלר שיתופי פעולה עם מבשלות אחרות, אפילו בארץ הם הוציאו עם מבשלת אלכסנדר את ה Milk&Honey, Green Gold ו- Holy Fruit, כשמהשתיים האחרונות שתיתי לשמחתי כבר לא מעט גם מבקבוקים וגם מחביות (ניתן למצוא בעיקר בסניפים השונים של ביר בזאר).

הסיפור: הקורא האדוק והבלוגר המכובד בפני עצמו ניימן פרסם שמתחילים לשווק את הבירות של מיקלר בארץ, ואפילו יתקיים אירוע השקה חגיגי לכבוד כך בחנות של הביר אנד ביונד – Beer & Beyond.

למרות שהחנות נמצאת בנחלת יצחק, על גבול גבעתיים, אזור שלא יוצא לי לבלות בו כמעט בכלל, החלטתי ללכת בכל זאת והצעתי למספר חברים להצטרף, כאשר לשמחתי שניים מהם הסכימו – הלריס ומספר הסיפורים.

הגעתי אל שכונת השינה בסביבות 20:30 ונכנסתי למבנה המסחרי ביגאל אלון בו נמצאת החנות שם נערך אירוע ההשקה. במתחם היו בסביבות 30-40 ביר גיקס שבאו לטעום את הבירות של מיקלר – 6 חביות (IPA, PA, Berliner, Pilsner, Seisson ו- Chipotle Porter), כאשר כרטיסיה ל-3 טעימות של 200 מ"ל עלתה 50 ₪ (כולל כוס מתנה).

מכיוון שלא הייתי בטוח שאגיע, לא שילמתי על הכרטיסיה מראש ונאלצתי לעמוד בתור (יש רק קופה אחת, חבל שלא נערכו עם עוד מסופון) כדי לרכוש אחת, כשלשמחתי הצטרף אליי מספר הסיפורים כעבור מספר דקות.

כשהגיע תורנו רכשנו 3 כרטיסיות,  כשבדיוק אז הצטרף אלינו גם הלריס, ויכולנו להתחיל סוף סוף בטעימות. את הסיבוב הראשון שתינו בחוץ, כשמספר הסיפורים פינק אותנו בתפוצ'יפס מהסופר הסמוך של הקופיקס. אני התחלתי עם ה-IPA, שהיתה טובה אבל לא מיוחדת מדי.

לסיבוב השני לקחתי את הצ'יפוטלה פורטר – בירה כהה, כשהטוויסט החריף הורגש בה במידה ראויה, בירה מיוחדת וטעימה. לקינוח לקחתי את הברלינר – בירה חמוצה עם פסיפלורה, מרגישה יותר כמו יין/סיידר חמוץ מאשר בירה, מומלצת רק למי שאוהב/מכיר את הז'אנר. בין לבין דיברתי גם עם מנהל המותג של מיקלר בארץ, שסיפר שבינתיים, חוץ ממכירה בבקבוקים בחנויות, יהיו בירות מהחבית רק בפורטר אנד סאנס ובבר ידוע ששכחתי את שמו בירושלים, עד שיראו איך זה יתפוס, בכל זאת מדובר בבירות לא זולות.

הערב היה עוד צעיר, החלטנו לחצות את איילון מערבה ולנדוד לכיוון שוק הכרמל/דרום העיר, בלי יעד מוגדר עד שהגענו לפלורנטין בסופו של דבר.

החברה היו רעבים אז הלכנו לפיצה המפורסמת של ג'וזפה, שם התברר לי שיש גם אפשרות טבעונית כולל לפצל פיצה לרבעים. לקחנו מגש גדול ממנו רבע טבעוני (גבינה של משומשו) עם פטריות וברוקולי. אכלנו בחוץ על הרחוב כשהפיצה היתה נחמדה בלבד לטעמי – רוטב העגבניות פשוט לא הורגש מספיק.

המשכנו לנדוד כמו צוענים ברחובות פלורנטין, כשבדרך המספר מפליא בסיפורים, עד שהגענו לשדרות וושינגטון שם נכנסנו לחנות השוקולד הטבעונית – Coco. קנינו קצת לאכול במקום ממגוון השוקולדים המפתים, ולקחתי גם הביתה מארז טעים לעכברושית.

חיפשנו עוד מקום חי והומה לבירה, כשהשאפל היה בדיוק ליד. התיישבנו על הבר, שתינו בירות, שמענו עוד סיפורים מהמספר, שיחקנו באפליקציה Think Fast עם בנות שישבו על הבר לידינו, וגם קצת טאקי בינינו. השעה היתה מתישהו אחרי חצות כשסיימנו את הערב (ככה זה כשיש שעה פחות לישון בעקבות המעבר לשעון קיץ) והמשכנו את הנדודים בחזרה הביתה.

ביר בזאר שוק הכרמל – לא חייבים עדלאידע

זמן: חמישי בלילה, פורים, מרץ 2019

מיקום: ישכון 36 פינת יום טוב, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הסניף הראשון שהוא גם בר של מבשלת הביר בזאר שהתחילו בדוכן סמוך בשוק הכרמל נפתח לפני כמעט 4 שנים. מאז המבשלה הדרומית, שמציעה שלל בירות בוטיק ישראליות, הרחיבה את רשת הברים שלה ופתחה סניפים נוספים, רובם בשווקים – לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ועוד אחד מול הבימה.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט זוגי. אחרי הסיבוב הקודם בשוק הכרמל עם הג'ינג'י העצבני בתחילת החודש, שמנו פעמנו לעבר השוק במטרה למצוא מקום נחמד לשבת באופן ספונטני.

השעה היתה סביבות 21:00, כשהשוק כבר היה אחרי השטיפה, ובסמטאות נראה היה שמהמקומות והמבלים מתכוננים למסיבות פורים.

אחרי שיטוט קל בסמטאות, מכיוון שלא היינו יותר מדי רעבים ולעכברושית התחשק סיידר תפוחים, החלטנו לשבת בביר בזאר – ברירת המחדל בדרך כלל, שדווקא לא יצא לנו לבלות בו יחדיו כבר זמן רב.

המקום היה די הומה במבלים, רובם מחופשים. כשלשמחתנו מצאנו שולחן קטן לזוג ליד הכניסה בו התיישבנו. התפריטים לא השתנו מפעמים קודמות, מהחבית יש בעיקר את הברזים של הביר בזאר (24 ₪ לשליש, 29 ₪ לחצי) ועוד שתיים שלוש בירות מתחלפות, כשתפריט האוכל מכיל כריכים, סלטים, פיצות ועוד (המחירים באתר לא מעודכנים).

העכברושית הלכה על הסיידר קינמון של באסטרס, ובאווירת פורים אפילו הזמינה ממנו בטעות חצי (29). אני הזמנתי חצי נגב פורטר מהחבית (29), כשליווינו את המשקאות עם סלט קרם ארטישוק טבעוני (32) לחלוק ותפו"א עם שמנת חמוצה בשבילה (19).

השתייה הגיע במהירות ואחרי מספר דקות הגיע גם האוכל, כשהסלט קרם ארטישוק היה פחות טעים ממה שחשבתי שיהיה.

בעוד אנו שותים ואוכלים לאיטנו, נהננו מתצוגת התחפושות המגוונות של המבלים שעברו וחלפו מולנו על הסמטא בדרכם לבילוי או למסיבה (סוג של עדלאידע), כשמדי פעם נרשמו גם תשואות של היושבים בביר בזאר, אם זה למשהו שהיה במרפסת, אותו לא הצלחנו לראות מהזווית שלנו, או לתחפושת מקורית/מוצלחת במיוחד – המסכה של ג'ים קארי למשל.

היה נראה שהלילה עוד צעיר וחגיגות פורים ימשכו עד השעות הקטנות בשוק, אך אנו החלטנו לפרוש עם שישיית בירות הביתה לפחות.

לסיכום: לא כל יום פורים ויש "עדלאידע" בשוק. אך גם בימים שאין הביר בזאר הוא מקום בילוי טוב עם שלל בירות מהחבית (אפילו שאין גיוון יחסית) ובבקבוקים, אווירה טובה (עדיף אחרי הנקיון של השוק) ואוכל לא רע.

יפה גם לראות שב-3 שנים שעברו מאז שהיינו בביר בזאר בפורים, השוק החל להתעורר בלילות וניתן למצוא בו הרבה יותר מקומות בילוי מגוונים בסמטאות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

בסטה בר ברק – לגלות דברים חדשים בשוק זה תמיד נחמד

זמן: חמישי בלילה, מרץ 2019

מיקום: יום טוב 22, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הבסטה בר ברק (לא בטוח אם זה השם הרשמי בכלל) נפתח לפני קצת יותר משנה וחצי בבסטה בסמטה מקבילה לראשית בשוק הכרמל.

הסיפור: השעה היתה חצות לערך כשהג'ינג'י העצבני יצאנו מההופעה הטובה של ערן צור בקפה ביאליק, בה הוא התלהב לא פחות מערן צור עצמו.

מכיוון שהשתייה שם היתה די חלשה (שתיתי סנגריה לא משהו) והיינו עם האנדרלין של ההופעה עדיין, החלטנו להסתובב באזור ולחפש מקום לאיזו בירה אולי.

חצינו את אלנבי ונכנסנו אל הלל הזקן שם הנורמן היה מלא במבלים שישבו בחוץ (מדיניות הרעש של העירייה כנראה כבר לא נאכפת). המשכנו אל הסמטאות הקטנות של שוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד מקומות מוכרים וגם כאלו שלא.

בסמטת/רחוב יום טוב עברנו ליד בית הקפה באותו השם – יום טוב, אליו רציתי להגיע מתישהו לאכול בשעה מוקדמת יותר. ברירת המחדל היתה קצת יותר למטה – הביר בזאר, אך ממש כמה מטרים לפני עצרנו לרגע ליד דוכן, שאת שמו לא ידעתי, למרות שחלפתי לידו כבר בעבר. ראינו שיש בו כמה ברזים של בירת ברזל – בירת בוטיק ישראלית קיבוצית לא מופרטת מאזור עמק חפר  (לא רוצה לא צריך!) אותה לא יצא לי לטעום עדיין, בטח שלא מהחבית.

החלטנו לבדוק את העניין, התיישבנו על הבר (סוג של) וביקשנו מהברמנית החביבה כמה טעימות – לורי אדמונית (אייל ענברי בסגנון בלגי), רובי חיטה (בסגנון גרמני – כמו פאולנר לדברי הברמנית) ואפי IPA (כשיש גם גולדסטאר, עלמה והייניקן). אני אהבתי את ה- IPA ואילו הג'ינג'י את החיטה, אז הזמנו מהן חצי כל אחד (34 ₪).

הבירה הוגשה לנו בכוסות פלסטיק בצירוף צלוחית מנצ'יס קטנה (יש גם עוד נשנושים). לידנו ישבו מבלים נוספים (חלקם תיירים) בשולחנות מאולתרים (ארגזים), כשגם הביר בזאר הצמוד היה מלא לחלוטין.

בעוד אנו לוגמים לאיטנו, שמנו לב שיש משחק של 4 בשורה לידנו, אז פצחנו בסדרת משחקים סוערת, כשהג'ינג'י העצבני יצא וידו על העליונה (אני צריך להסיר את החלודה).

אחרי שסיימנו את הבירה, החלטנו שמספיק לערב זה, עלינו בסמטאות לכיוון אלנבי ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: הבסטה בר ברק הוא עוד הפתעה נעימה בשוק הכרמל שפורח גם בלילה, מקום נחמד לבירה קלילה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף כתחנה במסגרת סבב ברים בשוק הכרמל

שר המשקאות – הבר של השר

זמן: שלישי בערב, מרץ 2019

מיקום: דיזנגוף 268, תל אביב

רקע היסטורי: הבר (והחנות) שר המשקאות בדיזנגוף נפתח לפני יותר משנתיים וחצי כסניף נוסף ברשת שלה חנות משקאות בדרום העיר וכמו כן חנות/בר ברמת גן, היכן ששכנו לפני כן ברים רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

הסיפור: בשיטוטיי בתקופה האחרונה על גבי דיזנגוף, גיליתי שאיכשהו פספסתי עד עכשיו את החנות של שר המשקאות בפינה שלא האירה פנים לברים הגנרים הקודמים ששם שכנו. ראיתי גם שחוץ ממגוון האלכוהול שאפשר לקנות הביתה, יש במקום בר, שמציע בירות מעניינות מהחבית (ברודוג פאנק IPA, ארדינגר ובלו מון בין היתר) וגם הפי האוור של 1+1 עד 21:00 כולל הנחה על האוכל – בהחלט מצדיק בילוי.

פניתי אל חבריי חובבי בירות החיטה – לפטי ונטול הכינוי והצעתי להם שניפגש מוקדם יחסית על מנת שנוכל לנצל את ההפי האוור, כשהם באופן מפתיע זרמו.

נטול הכינוי ואני הגענו אל המקום בשמונה וחצי, כחצי שעה לפני תום ההפי האוור. בספסלים שבחוץ לא ישבו כמעט מבלים, אולי בגלל הערב הקריר, כשעל גבי מסך גדול הוקרן משחק כדורסל של מכבי תל אביב. אחד מהצוות של המקום ניגש אלינו עם התפריטים. לדאבונו של נטול הכינוי התברר שהתפריטים לא מעודכנים ושהברזים במקום בדיוק הוחלפו, כך שאין יותר ארדינגר וגם פרוני, כשבמקומם יש וויינשטפן וגינס , ובגלל ההחלפה חלק מהבירות אינן זמינות.

שר המשקאות – תפריט בירות (לא מעודכן)

שר המשקאות – תפריט אוכל

לשמחתי הברודוג פאנק IPA היתה זמינה אז הזמנתי ממנה חצי (37 ₪), כשנטול הכינוי החליט להזמין חצי מכבי 7.9 (27). רצינו גם לאכול משהו עם הבירות אז הזמנתי אני את הסלט האסייאתי (31 ₪ בהפי האוור אחרי 30% הנחה), והוא הזמין נקניקיות (27 בהפי האוור).

הבירה והאוכל הוגשו לנו די במהירות. הבירה הקרה היתה מצוינת כהרגלה וגם הסלט האסייאתי היה די גדול (במיוחד בהשוואה לאוכל של ברים אחרים בהפי האוור), טעים ומשביע.

קצת לפני 21:00 הצטרף אלינו גם לפטי והזמין במהירות שליש בלו מון (27) ופיצה קפרזה (31 בהפי האוור).

ברקע התנגנה לה בעיקר מוזיקת היפ הופ וראפ טובה, כשמשום מה התגנב גם שיר של מייקל ג'קסון לפלייליסט, שאחרי סרט הדוקו עליו (לעזוב את נוורלנד) אולי תהיה זו הפעם האחרונה שאותו נשמע.

למקום התווספו מספר מבלים, אך עדיין הוא נשאר ריק יחסית. המשכנו כולנו לסיבוב שני ומהנה של הבירות, כשאחריו בשעה 22:00 החלטנו לחתוך.

כששילמנו את החשבון (180 ₪ בלבד), שאלתי את המלצר לגבי הקומה הגדולה שלמעלה. התברר שיש שם גם אזור ישיבה של ספות עם מסך, שמתאים למפגש חברים או למאורע.

לסיכום: למרות שמדובר בחנות משקאות במקור, והמקום רחוק מהאזור העמוס במרכז דיזנגוף עם כמות מבלים דלילה יותר, הקונספט של הבר עובד כאן וכדאי אליו להגיע בשביל הבירות הטובות והמבצעים המשתלמים בהפי האוור.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור