הטחינייה – צלחו את מחסום השנה

זמן: יום חמישי בערב, יולי 2019

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר משנה ו-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: קבענו לצאת עם בת דודה צעירה מארה"ב שנמצאת בארץ כמה חודשים וחשבנו על אזור/מקום מגניב לקחת אותה אליו. הטחינייה, שם לא ביקרנו כבר למעלה מחצי שנה, נראה לנו מתאים – בגלל האוכל והאווירה.

הגענו לאזור השוק, שהיה יחסית רגוע לערב חמישי, בסביבות 21:00, וצעדנו לעבר הטחינייה. גם בטחינייה היה ריק יחסית לפעמים קודמות ואנו בחרנו לשבת בפינת הבר הרחוקה בפנים.

התפריטים טיפה השתנו מהפעם האחרונה שהיינו שם, כשהתלבטנו עם הברמנית המקועקעת (היא לא השתנתה) מה כדאי להזמין. גילינו שבמקום להתלבט יותר מדי לגבי הטחינות המיוחדות פשוט אפשר להזמין צלחת של בא לי הכל – 6 מאזטים של טחינה (45 ש"ח). הזמנו גם את הסטייק בטטה שאהבנו בפעמים קודמות (38) וסלט "הכי של בית" (30), שבתפריט באנגלית נכתב כסלט ישראלי או משהו בסגנון.

הטחיניה – תפריט

הטחינייה – תפריט

בגזרת השתייה ביקשתי טעימה של אוזו בשביל בת הדודה (שבארץ כבר מותר לה לשתות), ואחרי שוידאנו שהיא בסדר עם זה היא הזמינה את הקוקטייל ורוד ומגניב (44 ₪) ע"ב אוזו, אבטיח, קוקוס וליים, כך עשתה גם העכברושית, ומכיוון שהיצע הבירות שם די מצומצם זרמתי איתן גם אני.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה. שאלנו את הברמנית אם יש סיבה מיוחדת למה ריק כל כך. זו השיבה שכנראה זה בגלל המהומות/הפגנות שהחלו יום קודם לכן והיו אמורות להימשך גם באותו היום, ולכן אולי אנשים חוששים לצאת לבלות ולהיתקע.

הקוקטיילים הגיעו ראשונים, חזקים ומתוקים. אח"כ הגיע הסלט הישראלי – פשוט וטעים.

צלחת המאזטים של הטחינות השונות – כתומה, ירוקה, לבנה, סגולה, חריפה ובאבא גנוב, היתה נדיבה ומוצלחת ביותר, כאשר גם הלחם שמוגש עם המנות עבר שינוי ועכשיו הוא עגול, עם שום וטעים גם כן.

דווקא הסטייק בטטה היה פחות עסיסי מפעמים קודמות אך עדיין נחמד.

המקום עצמו נשאר כמעט ריק לחלוטין באופן מפתיע, כשחוץ מאיתנו ישבו רק עוד שלושה מהמגזר הדתי (המקום אינו כשר בהגדרה אלא בהשגחה פרטית – אינו מגיש בשר ואינו פתוח בשבת).

הבנות הזמינו גם קינוח, הפעם לא את הקראק פאי המושחת, אלא את השוקו קוקו (40) – עוגת שוקולד דחוסה כמו פאדג' עם קרמל מלוח שממנה הם מאוד נהנו.

אחרי ששילמנו את החשבון (285 ₪) המשכנו להסתובב קצת באזור, כשכמה עשרות מטרים משם בסמטת השוק היה מלא לגמרי בטוני ואסתר, כך גם בפיצה LILA (כמו בפעם שעברה שעברנו שם), כשגילינו גם מקום חדש שבדיוק נפתח להרצה בסמטא, והבטחנו למלצר/מארח החברותי שאיתו דיברנו שעוד נחזור לבקר.

לסיכום: הטחינייה צלחו את מחסום השנה, כשאפשר ליהנות שם גם רק מהאוכל כשיש קצת פחות אווירה. מקווה שימשיכו כך וישמרו על הרמה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מודעות פרסומת

מוניס בכרם – חצי הכוס המלאה

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: מל"ן 30, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר המוניס בכרם Moonis Bar נפתח לפני קצת יותר מ-3 חודשים, היכן ששכן קפה איינשטיין לפניו שלא החזיק מעמד זמן רב. כשעליו לא ראיתי שרשמו דבר במקומות אחרים.

הסיפור: אחרי המפגש המעושן בסלון ברלין עם המנהל הבכיר והחברים מהעבודה לשעבר, המשכתי לפגישת הבק טו בק שלי עם הראשוני בכיכר מגן דוד בשעה 21:00.

התחלנו להסתובב בסמטאות של כרם התימנים וחיפשנו מקום נחמד לשבת בו משלל האפשרויות לידן עברתי בפעמים קודמות.

הגענו אל רחוב מל"ן, שם על הסמטה גילינו את המוניס, שנראה נחמד ושוקק. ראיתי שיש שם גם נגב מהחבית ואוכל, אז החלטנו להתמקם שם.

ישבנו על הסמטה כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. בתפריט המשקאות הצבעוני יש כמה קוקטיילים מעניינים, 3 בירות טמפו מהחבית מחוזקות בנגב אואזיס במחירים סבירים (והפי האוור עד 20:30), עוד אופציות בבקבוקים, ומשקאות נוספים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות חביב שמתאים לכולם.

מוניס בר – תפריט אוכל

מוניס בר – תפריט משקאות

אחרי הליטר בירה בסלון ברלין הייתי חייב לאכול משהו רציני יותר אז הזמנתי את העשב של השכן (42 ש"ח), לא מה שזה נשמע, ולא ויתרתי על בירה נוספת – חצי נגב (34). הראשוני הזמין אף הוא לאכול – ברוסקטה בטאבון (36) אותה ליווה עם חצי פאולנר (32).

מסביבנו המקום המה, ואנשים אפילו חיכו שיתפנה שולחן. אנחנו רק חיכינו לאוכל ולשתייה שהגיעו די במהרה, כשהבירה נמזגה בנדיבות רבה – הרבה מעל הקו המסומן.

הסלט עצמו היה משביע ומרענן – הרבה עלים ועשבים, עם פיצוחים טריים ופרות חמצמצים מתוקים. גם הברוסקטה של הראשוני היתה גדולה ונראתה טוב למי שאוהב גבינות.

בעוד אנו אוכלים ושותים, סיפר לי הראשוני קצת חוויות מדרום אפריקה ואת תכנוניו למרתון הקרוב בחו"ל. כשניהלנו דיון גם על משמעות החיים כשכיר, רווח והפסד ומה שלימדו אותנו כל החיים לחשוב.

קצת אחרי 22:30 שילמנו את החשבון ופינינו את השולחן לבאים אחרינו. משם חזרנו דרך הסמטאות השוקקות אל המציאות האפורה ברחוב אלנבי.

לסיכום: בלי יחסי ציבור בכלל, במוניס יש אוויר וגם אווירה. מקום נחמד וכיפי בכרם לשבת לדרינק ואוכל בקטנה. לעומת הבילוי בסלון ברלין זוהי בהחלט חצי הכוס המלאה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר ואפילו כדאי אם אתם משוטטים כבר בסמטאות של הכרם

הרצל16 – מעליה וקוץ בה?

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2019

מיקום: הרצל 16, תל אביב

רקע היסטורי: הרצל16 Herzl16בר, בית קפה, לאונג', ביסטרו וגם מסעדה בסגנון יפני (דיסקו טוקיו), נפתח לפני כשנה וחצי על ידי קבוצת R2M (רותי ומתי ברודו – בראסרי וכו') במקום רוטשילד 12 שנסגר עקב הריסת הבניין שבו שכן. בחצר הפנימית של הרצל 16, שהוא מבנה לשימור, יש גם את המעלית הראשונה בתל אביב, ושם פעל בעבר גם בר "המעליה".

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט בלי מקום מוגדר. התחלנו באזור לוינסקי, שם חלפנו ליד פיצה LILA בסמטה, שהיתה מפוצצת. לא התחשק לנו פיצה אז המשכנו ללכת לכיוון רחוב הרצל אל ההרצל16 שהיה ברשימה שלי.

למי שלא מכיר את ההרצל16, מדובר במקום גדול, עם חצר פנימית מקסימה בה הרבה צמחיה וגם המעליה, בר פנימי וכאמור חצר אחורית.

בגלל שהיה זה יום רביעי, לא היה תור מיוחד בכניסה. המארחת בהתחלה רצתה להושיב אותנו בשולחן בחצר האחורית, אך שם מעשנים, אז חיכינו בכניסה עוד מספר דקות עד שהתפנה לנו שולחן קטן בחלל של הבר.

כבר בהמתנה נהנינו מהוייב של המקום, הפלייליסט והסאונד המצוין. גם תפריט האוכל (היומי) והמשקאות נראו מעניינים – עם מבחר מנות, קוקטיילים, יינות ועוד.

הרצל16 – תפריט אוכל

הרצל16 – תפריט יינות

הרצל16 – בירות, קוקטיילים ומשקאות

לקח טיפה זמן עד שהצלחנו לקבל תשומת לב של אחד המלצרים. וכשזה הגיע הזמנו 3 מנות לנשנש – כבושים יפנים (13), תפוחי אדמה מטוגנים בלי הרוטב החריף (24), וכרובית על הרובטה במיסו אגוזי לוז וקרם קייל שרוף (58)

העכברושית התלבטה לגבי הקוקטיילים והזמינה Jasmin Niban בהמלצת המלצר (48). במקום יש בירה מיוחדת של מלכה (חיטה), אבל לי התחשק IPA אז הזמנתי את הברודוג דווקא (32).

קיבלנו לשולחן קודם כל את החמוצים היפנים (הסלק הדק היה נהדר) ותפוחי האדמה עם קטשופ במקום הרוטב. לא מנות מיוחדות אבל עשויות היטב וטעימות.

גם השתייה הגיעה, כשהעכברושית אהבה את הקוקטייל המתקתק חמצמץ שלה. התמחור של הבירה, אפילו שזאת ברודוג, היה קצת מוגזם, כשזו הוגשה בכוס של בערך שליש.

גם המנה של הכרובית שהגיעה היתה טעימה מאוד. הכרובית היתה רכה ופריכה במידה הנכונה, וגם המיסו השתלב איתה היטב. אך גם במקרה זה 58 ₪ לכרובית בסה"כ גם כן מוגזם.

המשכנו ליהנות מהמקום כשמסביבנו באו והלכו מבלים ללא פילוח אחיד. כשסיימנו לאכול ולשתות בנחת התלבטנו האם להישאר לקינוח או להמשיך למקום אחר. בסופו של דבר בחרנו לנסות את הקינוח הטבעוני של המקום – קרם קוקוס עם שקדים קלויים ומשמש צלוי, שבדיעבד לא הותיר רושם מיוחד.

השעה לא היתה מאוחרת מדי אך אנו נאלצנו לסיים ואחרי שהצלחנו לקבל שוב תשומת לב ממלצרית אחרת שילמנו את החשבון (הלא זול) ונפרדנו מההרצל16 לשלום.

לסיכום: כשמקצוענים כמו רותי ומתי ברודו פותחים מקום בלוקיישן שכזה, אין ספק שכזה הוא יהיה. עיצוב, אווירה, מוסיקה וסאונד משובחים, אוכל ומשקאות מושקעים ומדויקים, כשהקוץ היחיד הוא המחירים הגבוהים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, רק קחו בחשבון את העומס בסופי שבוע והמחירים

א-לה רמפה – עסקים כרגיל

זמן: חמישי בערב, מוצאי יום העצמאות, מאי 2019

מיקום: העמל 21, תל אביב

רקע היסטורי:  א-לה רמפה (Alla Rampa) בר-מסעדה חצי מחתרתי, נפתח במיקום לא שגרתי (באזור דרום רחוב שוקן) לפני יותר מ-6 שנים ע"י שני שותפים מתחום האומנות, להם גם רקע בתחום הקולינרי, כשמדי פעם נערכים במקום אירועי אומנות ומוזיקה שונים.

הסיפור: הא-לה רמפה הוא מסוג המקומות הלא מיינסטרימים והשגרתיים שאני אוהב לחזור אליהם מדי זמן מה (וגם להמליץ לאחרים). לאחרונה ביליתי שם לפני חצי שנה בחבורה (פוסט לא פורסם), וכשקבעתי לצאת עם העכברושית לדייט ולא מצאתי מקום מעניין אחר, שריינתי לנו שולחן שם.

הגענו אל המקום, שנמצא באזור קצת מפוקפק בלילות, בשעה 21:00. למרות שהיה זה מוצאי יום העצמאות, לא נרשמה תכונה מיוחדת במקום או בקהל. הובלנו לשולחן בחוץ על הרמפה מצד ימין, שם על השולחן היו מונחים מפתחות וטלפון נייד מהעידן שלפני הטלפונים החכמים, שכאילו נשכחו, גימיק נחמד שיכול לגרום לבלבול ולהעלות חיוך אצל המבלים.

בעוד אנו מעיינים בתפריטי האוכל והמשקאות, שלא השתנו בשנתיים וחצי האחרונות (חוץ מהמחירים שעלו בשקל, שניים לחלק מהמנות), התברר לנו שמסביבנו מעשנים. למרות שמדובר במקום פתוח, העשן הגיע אלינו עם הרוח, אז עברנו לחלק השני של הרמפה, שם מרווח ומאוורר יותר (אפשר גם לשבת בפנים שם בכלל לא מעשנים).

א-לה רמפה תפריט אוכל

בגזרת השתייה הזמנתי חצי נגב אמבר אייל (34 ₪) והעכברושית הזמינה שליש ווסטונס (27), בעוד שבגזרת האוכל התלבטנו כרגיל. העכברושית החליטה להזמין פסטה ארטישוק (56) ואני החלטתי לנסות את האינדונזיד (58) אותו לא יצא לי לנסות אף פעם. את המנות העיקריות החלטנו ללוות עם סלט באגס באני בזירת רצח (44) שהיה לנו טעים מאוד בפעמים קודמות.

השתייה הגיעה כעבור כמה דקות, כשאת הבירה חזרו להגיש בצנצנות.

הסלט הגיע 2 דקות לאחר מכן, והיה מרענן וטעים כמו בפעמים קודמות, עם הדם (הסלק) הנוטף מתחת לכל הירקות.

המנות העיקריות לא אכזבו אף הן, כשהעכברושית היתה מרוצה מהפסטה שלה, וגם אני שבעתי מהתבשיל העשיר (שהיה יכול להיות רק קצת יותר פיקנטי).

המקום מסביבנו לא היה מלא, כשלא היתה איזושהי הופעה או משהו מיוחד הפעם. בסביבות 22:00 כבר היינו אחרי האוכל כך שהחלטנו להזמין גם קינוח – היחידי שאפשר טבעוני – בננה מקורמלת עם השמנת בצד (38).

דווקא הקינוח השאיר לנו טעם חמוץ בפה (ולא בגלל השמנת אותה כמובן לא אכלתי), כשקיבלנו 3 חתיכות בננה לא הכי טעימות, עם סוכר שרוף עליהם, בתמחור מופרז יחסית לתמורה.

החשבון יצא 257 ש"ח, כשבדרך החוצה מין האזור, היה אפשר לצפות באלו שעובדים/ות שם שעות נוספות.

לסיכום: גם ביום העצמאות בא-לה רמפה העסקים כרגיל, כשלא ניכר שינוי משמעותי מבילויים קודמים. המיקום הנידח והקצת מפוקפק מבטיח שהוא לא יהפוך למקום מיינסטרימי בורגני, אבל גם מקום שכזה צריך מדי פעם לחדש ולרענן קצת את התפריטים (ולא רק להעלות את המחירים).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

קן הקוקייה – שאלה של זמן ומיקום

זמן: חמישי בלילה, אפריל 2019

מיקום: נועם 3, שוק הפשפשים, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: הבר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: אחרי הבילוי המוצלח שלנו בחודש פברואר בקן הקוקייה, קבעה שם העכברושית עם חברותיה הכפר סבתאיות למפגש של חבורת השבת. בסופו של דבר בגלל המיקום, השעה או הגיל הן ויתרו על המפגש, אך מכיוון שהעכברושית הזמינה שם כבר מקום, בדקנו עם חברינו, נערי הפרחים (דמויות חדשות בבלוג), אם ירצו להצטרף אלינו לדאבל דייט שם והם נענו בשמחה.

הגענו ארבעתנו אל הבר ב-21:15, בחוץ כבר שאפנו פסיבית ניחוח ירוק (לא לריאות), ואחת המארחות הובילה אותנו אל השולחן שנשמר לנו בחדר הפנימי בצד ליד הבר.

לא השתנה משהו מיוחד בתפריטים בחודשיים מאז שהיינו שם. בחרנו לחלוק כמה מנות לטבעוניים ולאלו שלא מבינינו – ירקות מהפלטה החמה (44 ₪), סלט כרובית (46), סלט קיץ עם הגבינה בצד (44), כדורי לאבנה (45) וכנאפה דג (59).

קן הקוקייה – תפריט אוכל

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

בגזרת השתיה דווקא התעוררו קצת בעיות, כשנערי הפרחים חששו קצת מרכיבי התבלינים בקוקטיילים ולכן הזמינה נערת הפרחים כוס גוורצטרמינר (44) וכמוה עשתה גם העכברושית. בהעדר בירות אחרות חוץ ממכבי מהחבית נער הפרחים הזמין בלית ברירה בקבוק גולדסטאר (25), כשאני החלטתי לנסות קוקטייל אחר הפעם – מיס אניס (47).

המקום התמלא שוב במהירות בשלל מבלים, כשהמוסיקה היתה אוריינטלית קצבית ורועשת. במיוחד כשישבנו מתחת לאחד הרמקולים ולא יכולנו לשמוע כמעט אחד את השני.

בקבוק הגולדסטאר וכוסות הגוורצט הגיעו יחסית מהר, אם כי 44 ₪ לכמות שנמזגה זו קצת שערוריה. הקוקטייל התעכב והתעכב (מזל שלא הזמנתי משהו יותר מורכב), והגיע רק אחרי דקות ארוכות כך שלא יכולנו להשיק לחיים לפני. הקוקטייל עצמו היה הפעם קצת אנמי, לא שילוב מעניין כמו בפעם שעברה, וגם נגמר ממש במהרה (קרח דווקא היה בשפע).

לאוכל גם לקח קצת זמן להגיע. המנות היו טובות כמו בפעם שעברה אם כי גם כאן היחס כמות למחיר הוא די רע.

מכיוון שהיה קשה לנו לשוחח בווליום החזק, וגם כאן אין משום מה קינוח טבעוני בהיצע (לא ברור למה במקומות שדווקא מגישים אופציות טבעוניות טובות מוותרים על כך בשלב הקינוחים), החלטנו לעבור למקום אחר שקט יותר בסביבה – קפה מיכלאנג'לו שנמצא לא הרחק משם והתקרב לשעת הסגירה.

ניסינו לתפוס את אחת המלצריות על מנת לקבל את החשבון. אך למרות שיש רבות כאלו הן לא שמו לב אלינו עד שנאצלנו לגשת אל הבר, מה שגם לא כל כך עזר. לבסוף הצלחנו לקבל את החשבון, אולי היה עדיף שלא, ולשלמו, כשהבנות יצאו בינתיים ככח חלוץ לקפה מיכלאנג'לו (בן תרדיון 2), שתי סמטאות ליד.

בקפה מיכלאנג'לו הטבעוני הזמנו שני קינוחים – מוס שוקולד (38), וכדורי טחינה בשוקולד (28) עם בננה מקורמלת מעל שהיו שניהם טעימים ומוצלחים, וגם יכולנו לדבר בינינו בנעימים.

לסיכום: גם אחרי ביקור שני קן הקוקייה הוא עדיין מקום שכדאי לבקר בו לפחות פעם אחת בזוג, דאבל דייט או חבורה בשביל האווירה. קחו בחשבון שהזמן שבו תגיעו והמיקום שבו תשבו עלול להשפיע לחיוב או לשלילה על החוויה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

בושוויק – פס ייצור

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר

ביר בזאר הפשפשים – עברנו את החורף

זמן: יום שני בערב, אפריל 2019

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), מבשלת הבוטיק הישראלית, נפתח לפני כמעט חצי שנה בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפור: לכבוד יום הולדתו של לפטי, שהצליח לשרוד עוד חורף, וערב לפני הבחירות (מי יודע אם נשרוד עוד חורף), קבענו לצאת לבירה עם נטול הכינוי. החלטנו להדרים עד יפו בשביל הבירות של הביר בזאר, וגם כדי לבדוק איך המקום, בו ביליתי לאחרונה בנובמבר, את החורף עבר.

נטול הכינוי ואני הגענו קצת אחרי 21:00 אל המקום, שהיה יחסית מנומנם – בחוץ ישבו כמה חבורות, משפחות ותיירים בשולחנות, ואילו הבר שבפנים היה ריק, ועליו התיישבנו.

לא נראה שמשהו השתנה במקום. מהחבית אפשר למצוא 15 ברזים שונים (8 של הביר בזאר, 7 של אחרים), עוד כ-100 בבקבוקים (למרות שהמדפים נראו חצי ריקים), כשתפריט האוכל הכשר לא השתנה מהפעם האחרונה ואינו מביא איתו בשורה גדולה.

הברמנית הנחמדה שאלה מה נרצה לשתות. נטול הכינוי הזמין חצי וויטני (29 ₪) ואילו אני טעמתי מהפורטר קוקוס אך הזמנתי חצי Dark Matter שאהובה עליי מאוד (29). בנוסף קיבלנו גם צלוחית פופקורן עם פפריקה לנשנש, והזמנתי גם צלוחית פיצוחים (17).

כעבור זמן מה הצטרף אלינו נטול הכינוי שהזמין גם הוא חצי וויטני ורצה לאכול את מנת החומוס עולי ציון. אך לצערו לא היה ממנה, אז הוא הסתפק בצ'יפס קטן (18), שאמור להיות עם תיבול מיוחד, אך כשטעמנו ממנו גם הפעם לא הצלחנו להבחין בו.

שתינו לאיטנו ושוחחנו על המצב, כשניסינו לשכנע את לפטי לא לנטוש את המרכז ולעבור לקרייה, כמו הבירה והחיים – זה מתחיל מתוק ונגמר מר.

מספר תיירים באו והלכו, וגם כאן ריחף ריח הגראס באוויר, כשלא ברור לי למה צריך ליגלזציה שמריחים את זה בכל פינה עיר.

ב-22:30 החלטנו לסיים ולקוות שלמחרת בערב אולי יהיה יותר טוב. נטול הכינוי בחר לוותר על גיחה לאבולעפיה לפני שאת האזור נעזוב.

לסיכום: היתרון של הביר בזאר בשוק הפשפשים על הסניפים האחרים הוא כמות ומגוון הברזים, החסרון כאמור הוא בתפריט האוכל הכשר, בו אין מנות "שוק" מעניינות וטעימות כמו בסניף בשוק הכרמל למשל. מעניין אם זה יספיק לו כדי שגם את החורף הבא ישרוד, ושום מילה על תוצאות הבחירות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (בשביל הבירות), כדאי לאכול לפני או אחרי, עד שהאוכל במקום ישתפר