החוג הצפוני – חוזרים לאקדמיה?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: מוצ"ש, ספטמבר 2019

מיקום: כיכר אנטין, חיים לבנון פינת איינשטיין, רמת אביב

רקע היסטורי: החוג הצפוני, בית קפה ביום, בר בלילה, נפתח לפני קצת יותר מ-5 שנים, בכיכר המרכזית של אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב, ע"י חבורת המזג, טנג'יר, ביגי זי ועוד, שפונים לקהל הצעירים.

הסיפורלרוב לא יוצא לי לצאת לבלות במוצ"ש, תל אביב עמוסה מדי במבלים מחוץ לעיר בסופי שבוע, אין הפי האוור וגם צריך להתכונן לתחילת השבוע ושביזות יום א'.

בכל זאת קרה שהעכברושית קבעה עם חברותיה הכפר סבתאיות אצלנו, אז תכננתי לצאת מהבית לכמה סידורים והצעתי לנטול הכינוי שנלך לבירה מאוחרת אחרי.

נפגשנו קצת לפני 22:00. מפאת השעה המאוחרת ומכיוון שלא התחשק לי הבלגן בלב העיר, החלטנו לנסות הפעם יעד באזור אחר, רגוע יותר – רמת אביב, כשהתלבטנו בין החוג הצפוני לראש פינה, שנמצאים לא הרחק אחד מהשני.

הגענו אל כיכר אנטין בסביבות 22:00, החוג הצפוני ממוקם בקצה מעל הטריבונות הקטנות, עם הרבה שולחנות, אזורי ישיבה פזורים, ובר כמובן. התבוננו בתפריט שבכניסה, שם ראיתי שיש היצע בירות יחסית סביר של נציגי מב"י וגם נגב, ולמרות שהמחירים לא כאלו מפתים, החלטנו להיכנס ולשבת על הבר.

הברמן הגיש לנו את תפריטי האוכל והמשקאות. תפריט האלכוהול היה שונה מזה שראינו בכניסה – תפריט השעות השמחות כל הלילה עם מחירים נמוכים ואטרקטיבים יותר. הברמן הסביר לנו שמוצ"ש עד רביעי זה הפי האוור ותפריט מוזל כל הערב, נראה שעשינו בחירה לא רעה.

החוג הצפוני – תפריט בירות, קוקטיילים ואלכוהול

החוג הצפוני – תפריט אוכל

החוג הצפוני -תפריט מסלולים

לא באנו לשתות בכמויות אז בחרנו לא ללכת על תפריט המסלולים. נטול הכינוי הזמין חצי וויינשטפן (27 ש"ח) ואני הזמנתי חצי נגב (29) וצלחת ירקות וטחינה לארוחת ערב (32), כשהברמן אמר לנו שהכוסות הן אכן חצי ליטר, למרות שהן נראו קצת פחות לדעתי.

הבירה היתה צוננת וקרירה, כאשר הירקות היו טריים, הטחינה טעימה ובכלל המנה היתה נדיבה.

מסביבנו המקום, שהיה מלא בחציו כשהגענו, המשיך להתמלא לאיטו בקבוצות בעיקר (כנראה סטודנטים שגרים באזור ברובם), באופן מפתיע דווקא ואולי בגלל האווירה הישנונית של השכונות שמסביב.  כשאזור הישיבה מזכיר קצת אזור קבלת פנים בגן אירועים, עם הרבה ירוק וצמחים, בקטע חיובי.

כשהייתי כבר אחרי אמצע הבירה שלי, החליקה לפתע הכוס מידי (הלחות של תל אביב שגרמה לכוס הקרה להזיע), וכל הבירה נשפכה על הבר. אחרי שעזרנו קצת לברמן לנקות את הבר, הוא מזג לי כוס חדשה של נגב ביוזמתו – הפתעה נעימה (הפי האוור של חצי + 1).

נטול הכינוי לא שפך את הבירה שלו אבל הזמין חצי וויינשטפן נוסף, וכשסיימנו את הבירות, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהברמן הנחמד לשלום.

לסיכום: למרות מיקומו באזור נידח יחסית, החוג הצפוני מפתיע לטובה. תפריט ושירות מזמינים בלילות השמחים, לא מעט מבלים, ואווירה רגועה, שאולי אפילו הופכת לתוססת יותר בלילות חמישי ושישי או בתקופת שנת הלימודים. אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נחזור לאקדמיה ונרגיש שוב צעירים?

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, כשאם אתם גרים בסביבה אפילו כדאי (בהעדר אלטרנטיבות ראויות אחרות באזור לבילוי לילי, חוץ מהראש פינה)

הונולולו טיקי בר – עם כוונות טובות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: רביעי בערב, ספטמבר 2019

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: ההונולולו, טיקי בר בהגדרתו העצמית (Honolulu Tiki Bar), נפתח לפני יותר מחצי שנה בכיכר דיזנגוף המחודשת מול קולנוע רב חן (שעדיין איתנו) ע"י הבעלים של הסושיאל קלאב והדאבל סטאנדרט, כשלפני כן שכנו שם בר הדיזי וטראק דה לוקס.

הסיפורעבר זמן רב מאז היציאה האחרונה עם הנותרים מהעבודה הישנה ישנה, והאמת שאחרי כמה נסיונות כושלים לארגן מפגש שכזה כבר החלטתי לוותר. בסופו של דבר הם הרימו את הכפפה וארגנו את המפגש הם הפעם, כשהיעד שבחרתי אני היה ההונולולו טיקי בר בכיכר דיזנגוף, שם יש כמובן גם הפי האוור, בתקווה שהפעם יהיה יותר מוצלח מהבילוי בג'ניה שנמצאת שם ליד.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, שם כבר חיכו שתיים מהבלונדיניות בחבורה, כשהשאר היו אמורים להגיע בהמשך. מכיוון שהייתי רעב וצמא הסתערתי על התפריטים.

הונולולו – תפריט אוכל

הונולולו – תפריט קוקטיילים

תפריט הקוקטיילים כיאה לטיקי בר, מבוסס על הרבה רום ופירות אקזוטיים/טרופיים, כשההפי האוור של 1+1 הוא עד 20:00 (הזמנה של המשקה השני). תפריט האוכל מגוון אף הוא, ידידותי לטבעונים, עם 30% הנחה על המנות בהפי האוור.

הקוקטיילים נראו לי מעניינים והתלבטתי בין כמה אופציות עם המלצרית. לבסוף הזמנתי את זה שנראה לי מיוחד יותר מביניהם – Turmeric Colada, גרסה קצת שונה לפינה קולדה המוכרת, עם כורכום, כשאת הקרם קוקוס החליפו בחלב שיבולת שועל כך אמרה המלצרית (44 ש"ח).

הזמנתי לשולחן צלחת נאצ'וס טבעונית ללא גבינה (42 ש"ח לפני הנחת הפי האוור), ואחרי שהמלצרית חזרה אליי עם תשובות לשאלות גם את קערת הפוקי טופו (54 ש"ח לפני הנחה). גם חברותיי לשולחן הזמינו אוכל ושתייה.

הקוקטיילים הגיעו מהר. הכורכום לא השתלב כל כך בטעם או בצבע, רק כששקע החלק המוקצף והמתוק הקוקטייל שלי היה טעים יותר. זה נגמר מהר, ובעקבותיו הזמנתי את ה Pain Killer במסגרת ההפי האוור (48 במחיר מלא).

בינתיים הצטרפו אלינו נותרים נוספים והזמינו אף הם במהרה, כדי שיספיקו לנצל עד תום את השעה השמחה.

האוכל טפטף לשולחן בקצב לא אחיד. הפוקי טופו היתה מנה טובה ונדיבה יחסית, עם הרבה רכיבים ורוטב טעים. לנאצ'וס לקח משום מה די הרבה זמן להגיע, אך ההמתנה היתה שווה כשהתברר שאלו לא סתם דוריטוס משקית, אלא נאצ'וס איכותיים, בכמות נדיבה גם כן, עם מטבלים (אבוקדו, סלסה) טעימים.

ה- Painkiller הוגש בכוס טיקי הולמת (כמו חלק מהקוקטיילים האחרים שהוגשו לשולחן), והיה מתקתק וטעים. טוויסט מוצלח יותר לפינה קולדה הקלאסית מאשר הקוקטייל הקודם.

המקום מסביבנו היה די נינוח ולא עמוס מדי, אך טוב שהמלצרית שהיתה לבדה במערכה בהתחלה (ביחד עם הטאבלט), קיבלה בהמשך תגבורת ראויה. כשלפני תום השעה השמחה ב-20:00, היא באה לקחת הזמנות ממי שעדיין לא הספיק ורצה לנצל אותה (את השעה, סוטים!).

השעה היתה לקראת 21:00 כשהחלטנו לאחר דיונים רבים להמשיך לקינוח במקום אחר. הבורגנית מהפרובינציה בדיוק הגיעה לאזור ואנו אמרנו לה שכבר תפגוש אותנו באבן גבירול.

החשבון, שהוגש לנו עם צ'ייסרים ע"ח הבית (קוקטייל Dark and Stormy), עמד על 814 ש"ח, מה שנראה לי קצת מוזר בהתחשב בכך שרובנו הזמנו רק שתייה אחת + מאכל במסגרת השעה השמחה.

לאחר כמה בדיקות עם המארחת, שהתנצלה וניסתה לעזור (לדבריה ההנחות לא חושבו טוב במערכת מכיוון שההפי האוור של ה-1+1 הוא חדש), החשבון ירד ל-734 ש"ח – 10% פחות, כשאיתו קיבלנו עוד צ'ייסר כפיצוי על כל העיכוב והטעויות.

ההונולולו עדיין היה מלא רק בחציו, כשעזבנו אותו רגלית לכיוון הברטון באבן גבירול.

הבורגנית מהפרובינציה התייאשה בינתיים מהנהיגה וחיפושי החנייה ופרשה. כשאנו סגרנו את הערב עם קרפים וגלידה מהסיציליאנית הקרובה.

לסיכום: בהונלולו יש בהחלט כוונות טובות. אוכל וקוקטיילים טובים ברורים ומתאימים לטיקי בר, כשבהפי האוור הם גם במחירים משתלמים יחסית. אפשר להרחיב קצת את השעות השמחות (עד 21:00), ולשאוף לקצת יותר אחידות בשירות ופחות טעויות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור, אפשר לבקר גם סתם כך

סלון ברלין – לא אצלי בבית

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: נג`ארה 15 פינת הלל הזקן (בואכה אלנבי, שוק הכרמל), תל אביב

רקע היסטורי: סלון ברלין (Salon Berlin), הבר שלידו היתה גם חנות בגדים (שעברה בינתיים לקינג ג'ורג'), נפתח לפני יותר מעשור, כאשר לאחרונה פתחו הבעלים גם אח קטן – השולי לוצי באבן גבירול.

הסיפור: קבעתי עם מנהל הבכיר (לשעבר המכור) להיפגש לבירה. התברר שהוא עשה דאבל בוקינג וקבע עם הקבוצה מהעבודה במקביל, והציע שאגיע גם למפגש בסלון ברלין. מכיוון שאני מכיר את כולם ובקשרים טובים עם כמה מהם נענתי להצעה, וניצלתי את המפגש בשעה מוקדמת לקבוע בק טו בק משל עצמי (אפרסם פוסט נפרד בהמשך לחלק השני), כמו גם כמובן המנהל הבכיר.

תכננתי להגיע למפגש ב-19:45, והסתבר שהנווט של גוגל (גוגל מאפס) מדייק כשמדובר בתחבורה ציבורית (עזר גם הנהג שעבר בדרך על כמה חוקים ונתיבים).

מאז שנהרס האלנבי 58, האזור של המנזר וסלון ברלין פתוח ומזמין יותר (במיוחד לישיבה בחוץ). המנהל הבכיר וחבר נוסף מהעבודה לשעבר (שגר בבנימינה והגיע מהעבודה בחיפה עם הכלב שלו – מה לא עושים בשביל חבריםו) כבר התמקמו בתוך הבר ואני הצטרפתי אליהם.

לא הרבה השתנה במקום מאז הפעם האחרונה שביליתי בו לפני 9 שנים – מקום צר וארוך, די חשוך ועם חלל פנימי קטן ומקומות ישיבה לא ממש נוחים, כשגם בפנים מעשנים חופשי – כך דאגו להזכיר לי משולחן סמוך שני בחורים (מזל שהמקום היה עדיין די ריק).

התפריט מכיל מגוון יחסית רחב של בירות (רובן סטנדרטיות), קוקטיילים וגם מאכלי בר כאלו ואחרים. כשהערך המוסף הוא ההפי האוור הנרחב של 1+1 – עד 22:30 בכל יום (כשיש תאוריה ששמעתי לגבי איך הם מצליחים למכור כל כך בזול).

סלון ברלין – תפריט

אחרי שהצלחתי לתפוס את תשומת ליבו של אחד המלצרים הזמנתי חצי בזלת אדמונית (30), אותה קיבלתי כעבור כמה דקות. עם הבירות מוגשים גם כל מיני דברים קטנים לנשנש (זיתים, תורמוסים), ואני עם החברה יכולתי לקשקש. עלתה גם השאלה אם את התורמוסים אוכלים עם או בלי הקליפה – אכן סוגיה.

לאט לאט הצטרפו אלינו עוד חברים מהעבודה לשעבר, ואחרי שסיימתי את הבירה, והצלחתי לתפוס מישהו שנראה כמו מלצר, הזמנתי חצי נוסף – גינס הפעם (35).

לקראת 21:00, לפני שנהיה מלא וממש מעושן, נפרדתי לשלום מהחברים, בדרכי לפגישה הבאה במקום ידידותי יותר בשאיפה, תרתי משמע (החשבוון הסופי שלי יצא 35 ₪ בגלל ההפי האוור).

לסיכום: לא סתם נמענתי עד היום מלחזור לסלון ברלין. מקום שהמבלים מזלזלים באלו שלידם (מעניין אם גם אצלם בסלון הביתי שלהם הם כך מתנהגים), וגם המלצרים לא בדיוק תורמים. אפשר למצוא מקומות אחרים נעימים יותר שמציעים גם הם מחירים זולים, או פשוט להשקיע עוד כמה שקלים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם יושבים בחוץ ואז אולי אפשר לבקר

ג'ניה – כמה כדאי לחכות?

זמן: שלישי בערב, פברואר 2019

מיקום: בן עמי 11, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: בר הג'ניה (Jenia), הנקרא על שמה של ג'ניה אוורבוך האדריכלית, שעיצבה את הבתים שסובבים את כיכר דיזנגוף, נפתח לפני כ-3 חודשים ע"י חבורה שמפעילה בין היתר 2 ברים נוספים בכיכרות בעיר – לואי (כיכר רבין) והרובינא (כיכר הבימה) – בהם כבר יצא לנו לבלות.

הסיפור: הזמן חולף מהר, וכבר עברו חודשיים מאז המפגש הקודם עם החבורה מהעבודה הישנה, מה שאומר שצריך למצוא יעד מתאים בו יש שעה שמחה – הג'ניה נראה מתאים למאורע.

הבורגנית מהפרובינציה, איש הסלפי ואני הגענו אל הבר קצת לפני 19:00. המקום, בו יש מקומות ישיבה רבים בחוץ, היה עדיין ריק, כשהמארח הציע לנו להתיישב בשולחן עגול, גדול וגבוה בצד בו יהיה מקום לכולנו – שם התיישבנו.

לצערנו ההתחלה לא בישרה טובות, כשדווקא בשולחן שלידנו, מכל השולחנות הפנויים במקום, התיישבו אנשי צוות שאכלו, שתו ועישנו (כשהעשן עם הרוח עלינו) לפני שיתחילו במשמרת.

פיצתה על כך מלצרית שמחה וחייכנית (עם טאבלט) שהגישה לנו את התפריט, כשבהפי האוור יש 30% הנחה על האוכל ו-50% הנחה על השתייה, אבל לא על כולה הסתבר כמה דקות מאוחר יותר כשהבורגנית הזמינה לה סנגריה חמה (42 ₪) שמתאימה ליום סגרירי וקריר אבל עליה אין הנחה.

ג'ניה – תפריט

אני ואיש הסלפי הזמנו שנינו בירה – מרדסו גדול בשבילו (21 ₪ בהפי האוור ל-400 וקצת מ"ל, 42 ₪ מחיר מלא!) ומלכה אדמונית בשבילי (17 ₪ בהפי האוור, 35 מחיר מלא). הבורגנית היתה מורעבת אז החלטנו לא לחכות לשאר החבורה והזמנו יחד כמה מנות לחלוק – פוקצ'ה (13 ₪ בהפי האוור), חציל (29) ורביולי סלק טבעוני (28).

השתייה הוגשה ראשונה כמובן וגם האוכל הגיע די במהירות. המנות עצמן היו לא גדולות (אולי גם הם מגיעות ב"פיינט") ולא כאלו מלהיבות, כשהבורגנית התאכזבה שלא אכלנו בדוכן כריכים בכיכר עליו היא שמעה המלצות.

המתנו לנותרים שיצטרפו אלינו, אך אלו בוששו מלבוא, מכיוון שהם עצמם המתינו דקות ארוכות שיתפנה מקום בחניון הסמוך. בינתיים המקום התמלא בחציו, וממש כמה דקות לפני 20:00 הם הצטרפו אלינו בשמחה ומיד חיפשו את המלצר שיקח מהם הזמנה, לפני שתגמר השעה השמחה.

גם הם הזמינו כמה בירות, פיצה, סלטי עגבניות והמבורגרים, ואילו אנחנו הזמנו סיבוב נוסף של בירה. כשלמרות שהמקום היה מלא רק בחציו המלצר הזהיר שיש עומס ויכול לקחת בין 30 ל-40 דקות עד שהאוכל יגיע.

לפחות השתייה לא התעכבה יתר על המידה (לאלו מאיתנו שקיבלו כוסות נקיות), כך שיכולנו להשיק לחיים ולהחליף חוויות.

המלצר באמת לא התלוצץ, כשלאוכל לקח זמן רב למדי להגיע לשולחן, וגם אז הוא הגיע באופן מדורג – הפיצה ראשונה, סלט העגבניות לאחר מכן (כמה זמן לוקח להכין סלט?) ולבסוף ההמבורגרים, שלא היו מרשימים בגודל או בטעם (ואיש הסלפי דיווח מאוחר יותר שההמבורגר שלו יצא בדרך שנכנס).

הבורגנית פרשה, והשאר התלבטו לגבי הקינוחים, כשהחליטו להזמין מהם שניים שנשמעו מעניינים. כשראו שגם הקינוחים מתעכבים ומתעכבים, ביקשו מהמלצר לבטל אותם ופשוט להביא לנו את החשבון, ובינתיים המלצרית מההתחלה הזמינה את השולחן שלידינו (שהגיע הרבה אחרינו) לצ'ייסרים על חשבון הבית.

בסופו של דבר החשבון הגיע עם אחד הקינוחים שכבר היה מוכן במפתיע, כשהמלצר הצעיר התנצל בלשון רבים על העיכובים, סיפר לנו שכפיצוי הורידו לנו מהחשבון את סיבוב המשקאות הראשון ושגם הקינוח הזה, ואף השני שהגיע בעקבותיו, אליו לא נכנסו (כשגם הם לא הרשימו).

איכשהו למרות ההפי האוור ולמרות הפיצוי, החשבון יצא עדיין די יקר יחסית למה שקיבלנו (416 ₪). אחרי שאותו שילמנו נפרדנו לשלום בתקווה שלא נמתין זמן רב ל/במקום במפגש הבא (תרתי משמע).

לסיכום: בג'ניה השקיעו במקום גדול ואטרקטיבי מול הכיכר, אבל חבל שהזניחו את השאר. זמני המתנה לא הגיוניים (ועוד שהמקום לא מלא), אוכל לא כזה טעים ומחירים גבוהים. למרות שבערך התנצלו (היה ראוי לשלוח מישהו קצת יותר בכיר מהמלצר) ונתנו גם פיצוי כנראה שלשם אנחנו כבר לא חוזרים.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לוותר, גם בהפי האוור יש מספיק מקומות בסביבה משתלמים ומוצלחים יותר

2018 – סיכום השנה של עכברוש העיר

השנה עוד לא נגמרה, אך בכל זאת הנה סיכום קצר של מה שהיה לנו בעכברוש העיר במהלכה – רשומות נצפות, טרנדים, מקומות וברים נבחרים ומאכזבים, שעות שמחות ועוד.

השנה עכברוש העיר חגג עשור לפעילותו – בלוג הברים הותיק בעיר. סה"כ פורסמו עד כה קצת יותר מ-30 רשומות, כשהנצפות ביותר (גם כאלו שלא פורסמו השנה) היו:

פורט סעיד – שווה לחכות בתור?

בגזרת הבירות אמנם לא נפתחו יותר מדי ברי בירות חדשים חוץ מהלאגר אנד אייל והחדש של הביר בזאר בפשפשים (שזה עדיין יפה), אבל גם באלו והותיקים יותר עשינו כמה וכמה וכמה סיבובים (ועוד כמה נוספים).

ביר בזאר – שוק הפשפשים

האוכל הטבעוני הוא כבר מזמן לא טרנד. ננוצ'קה אמנם נסגרה אבל בילינו יפה בבאנה (כמו תמיד), Opa, טנאת ומקומות טובים נוספים שלא כתבתי עליהם (אנסטסיה, הרצוג, אלגריה), כשרק סולטנה לדעתי לא הצדיקה את ההייפ.

Opa

לא היינו יותר מדי בברי קוקטיילים השנה, אבל גם כאן זו לא רק מגמה. רוב הברים הותיקים והטובים שורדים כיש גם קצת תחלופה.

בילינו בשני מוסדות מהותיקים בעיר – עמירם והנורמה ג'ין, כשסקרנו גם כמה מקומות צעירים ופופולרים – דיזי פרישדון (שם הרגשנו פחות שייכים), והספיק איזי וסורה מארה (באדיבות טל The_mark), וניצלנו את השעות השמחות בין היתר בשם טוב ובאבני (למרות ששם הם כבר פחות).

גינס בעמירם למבוגרים

דיזי פרישדון – לצעירים

המקום החדש המוצלחהטחינייה. אווירה וקהל מעורב, אוכל טעים, שירות מזמין, כששדרוג קטן בגזרת הבירה היה יכול להיות מדהים.

קהל מעורב בטחינייה

הבר המאכזבהארגז. איך יכול להיות שהבירות נגמרות בתקופת המונדיאל?

הארגז – חם, ואין בירות להתקרר

המקום המענייןאברהם (הוסטל) בר.  5 סוגי שפירא מהחבית, תפריט אוכל מגוון והרבה אירועים ותיירים מכל העולם.

שפירא באברהם הוסטל בר

אין ספק שלתל אביב יש הרבה מה להציע (כשאפילו לנתניה יש)

 

 

 

אבני – מצמצמים?

זמן: שני בערב, אוקטובר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא מין הסתם על שם הרחוב (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה וקצת ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: בביקור הקודם באבני לפני כ-3 שבועות עם נטול הכינוי ראיתי שיש הפי האוור טוב עד 21:00, ולכן בחרתי בו כמקום מפגש לחבורה מהעבודה, כשדאגתי לשריין מראש גם שולחן.

הגעתי אל המקום בסביבות 19:40, זה היה כמעט מלא, כשבשולחן שלנו כבר חיכתה אחת מהחבורה, אליה הצטרפתי כשיחד איתי הגיעה בדיוק עוד חברה ואחרי שתי דקות גם הבורגנית מהפרובינציה עם שעון הג'יימס בונד החדש שלה.

היינו רעבים וצמאים כשמלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את התפריטים (רגיל וההפי האוור). משום מה תפריט ההפי האוור (שבדיוק יצא לדברי המלצרית) הוא לא מה שהיה לפני, כשמשום מה רק שתי הבירות הפחות איכותיות כלולות ב 1+1 (קרלסברג וטובורג) מכלל הבירות מהחבית, וגם מתפריט האוכל יש הנחה של 25% רק על מנות נבחרות.

מכיוון שלא רציתי לבזבז קלוריות מיותרות על בירות פחות לטעמי הזמנתי קוקטייל – האנגאובר (46 ש"ח). הבנות הזמינו שרדונה (39) ושליש קרלסברג (28), כשמתפריט האוכל לקחנו כל מיני לחלוק – סלט קראנצ'י שוק (39 ש"ח, 29 בהפי האוור), כרובית בתזונה (28 בהפי האוור), ירקות צלויים עם טחינה (33) ועראייס (34).

השתייה הגיעה די מהר והשקנו לחיים. הקוקטייל שלי היה חמוץ מתקתק, עם הרבה קרח ולא כזה חזק. המנות גם הגיעו בעקבות השתייה, מנות לא גדולות יתר על המידה (במיוחד הסלט שלפי התיאור היינו מצפים לקערה גדולה) אבל במחיר של ההפי האוור זה עוד סבבה. בשלב זה אלינו הצטרף גם איש הסלפי, שהזמין גם הוא קוקטייל.

למרות החום והלחות לפחות הרגשנו משבי רוח שקיררו קצת את האוויר. המלצרית פינקה אותנו בצ'ייסר, כשהמשכנו גם לסיבוב שני. אני הזמנתי קוקטייל אבן גבירול (42, חינם בהפי האוור 1+1) על בסיס ערק עם טוויסט של גבעול רוזמרין שלא השתלב כל כך בטעמים.

אל השולחן הצטרפו גם הסטודנט הנצחי והדאגנית (כינוי זמני), כך שהיינו בנוכחות מלאה של החבורה בפעם הראשונה מזה כשנה. גם הם הזמינו אוכל ושתייה כשפתאום נשמע בום חזק מהצומת הסמוכה. מכונית שפנתה מארלוזורוב לאבן גבירול לקחה פניה רחבה מדי משום מה, ונתקעה בעץ שעל האי תנועה. לא נראה שהיו נפגעים אך הדבר גרר הגעה של כוחות משטרה רבים יחסית.

רציתי גם להזמין את הקינוח הטבעוני אותו ראיתי לפני 3 שבועות בתפריט, אך זה כבר אינו זמין, כנראה כחלק מהצמצומים.

לקראת 22:00 הזמנו את החשבון שיצא 648 ש"ח (בשעות רגילות היה יוצא כנראה כ-300 ש"ח יותר), אז גם הבנו שלא קראנו נכון את הכרובית בתזונה. גם הפעם הופיעה בחשבון השורה על מס כחלון (הסבר ברשומה הקודמת על האבני) ללא חיוב.

כשנפרדנו לדרכינו חלפנו ליד המכונית ההרוסה, בעוד הנהג היה עסוק בהסברים לבוחן התנועה.

לסיכום: נראה שבאבני כבר ערוכים למס כחלון (למרות שזה עדיין בכלל בדיונים) באופן מעשי עם צמצום מבחר הבירות עליהן חל ההפי האוור (מי עושה כזה דבר?), גודל המנות, ומבחר הקינוחים. עדיין מדובר בבר עירוני טיפוסי וחביב על הרחוב, כשבשעה השמחה למרות הכל משתלם לרוב.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר בהפי האוור, אבל יש מקומות אחרים בסביבה עם שעות שמחות יותר

ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)