שאפל בר – מתערבבים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2017

מיקום: פלורנטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: השאפל בר (Shuffle bar) נפתח לפני כ-4 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט, כשהפעם בחרנו לצאת לשאפל בר, מקום שאנחנו אוהבים ועבר כבר זמן מאז שבילינו בו לאחרונה.

הגענו אל המקום קצת לפני 21:00, כשעשינו בחוכמה שהזמנו מקום מכיוון שהיה מלא. המתנו מספר דקות עד שהושבנו בשולחן עגול קטן ליד החלון.

למי שלא יצא לבלות בשאפל מדובר במקום אינטימי יחסית ובו בפנים שני חדרים, בגדול מביניהם יש בר שמאחוריו מוקרנים משחקים ושולחנות מוגבהים, כשבשני הפנימי יותר יש עוד שולחנות ומקומות ישיבה והוא מיועד למעשנים.

המלצרית הגישה לנו את התפריט, בו יש מגוון נאה יחסית של בירות מהחבית, מבחר רב של מנות טבעוניות וגם כאלו שלא, ומבצעים משתלמים – Happy Hour כל יום עד 21:00 על המשקאות (1+1) ועל האוכל (20% הנחה), ומבצעים יומיים משתנים כשיום שני הוא בשביל הטבעוניים עם 30% הנחה על המנות הטבעוניות.

העכברושית הזמינה לה טוסט (36 ש"ח) ואני התלבטתי בין שני הבורגרים ולבסוף בחרתי בבורגר ערמונים ובטטה (45). בנוסף הזמנו גם שתייה, כשאני לקחתי שליש אדלווייס בתור התחלה (28).

השתייה הגיעה יחסית במהירות אבל האוכל התעכב בגלל העומס במקום.

אחד הדברים הנחמדים בשאפל הוא המשחקים של פעם שאפשר לשחק במקום – 4 בשורה, ג'נגה, טאקי ועוד. חוץ מזה הוסיפו עוד משחקי קלפים חדשים, רק שאלו פחות מוכרים ולא ברור בדיוק איך משחקים אותם מכיוון שאין הוראות.

גם האוכל הגיע לבסוף, שהבורגר הטבעוני היה אחד הטובים, וגם העכברושית נהנתה לה מהטוסט. בעוד אנו אוכלים הקו המוזיקלי השתנה פתאום, ממוזיקת היפ הופ וראפ ישראלית למוזיקה אוריינטלית ודאנס. במקביל הזמנתי לי עוד בירה, הפעם שליש ג'מס 8.8 (33).

לקינוח הזמנו בעצת המלצרית את הבראוניז (35), שגם הוא כמו יתר הקינוחים והרטבים במקום טבעוני, שהיה נחמד ותו לא.

החשבון יצא 154.5 ש"ח בלבד אחרי כל ההנחות – טעים ומשתלם לכל הדעות. כשיצאנו אל הרחוב הבנו שלמרות שישבנו בחדר שבו לא מעשנים, תוך כדי הערב הגיע גם אלינו עשן הסיגריות מהחדר השני ונדבק לנו לשיער ולבגדים.

לסיכום: רוב הדברים מתערבבים טוב מאוד בשאפל – האוכל, השתייה, האווירה, המשחקים, המבצעים, אבל זה לא כל כך כיף ואפילו מבאס שגם עשן הסיגריות מתערבב לו בכל המקום ונשאר עם המבלים גם כשהביתה הם הולכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, עדיף להתמקם כמה שיותר רחוק מחדר העישון

מודעות פרסומת

ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

לילי רוז – עיקרון הפשטות

זמן: יום שלישי בלילה, יוני 2017

מיקום: אבן גבירול 146 (מול בזל), תל אביב

רקע היסטורי: לילי רוז (Lily Rose), הבר שנקרא באותו השם כמו של בתו של ג'וני דפ, שהפכה אף היא לשחקנית בינתיים, מותיקי הברים באזור צפון אבן גבירול, חגג לפני כחודש בת מצווה.

הסיפור: אחרי שבניו יורק לא יצאנו לחגוג למשועבד יום הולדת, קבענו במקום זאת לצאת לבירה, כשקבענו להיפגש באזור צפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

בזכות נפלאות התחבורה הציבורית לקח לי שעה להגיע לשם (שלושת רבעי שעה המתנה + רבע שעה נסיעה), כך שנפגשנו רק ב-22:00. הספקתי עוד לחטוף משהו קטן באלגריה – מקום טבעוני קטן מומלץ ליד שדרות נורדאו, כשמשם הלכנו אל הלילי רוז, בו ביליתי פעם אחרונה לפני 8 שנים, ומאז לא ראיתי צורך מיוחד לחזור אליו.

הלילי רוז הוא לא מקום גדול, עם שולחנות מוגבהים על הרחוב, ובר קטן בפנים. .בחוץ היה חם אז נכנסנו פנימה שם התיישבנו בצד ליד הקיר.

תפריט האלכוהול די פשוט – פאולנר וגולדסטאר מהחבית, לא הרבה יותר מזה בבקבוקים והמשקאות האלכוהוליים הרגילים הנוספים ועוד כמה קוקטיילים (יש גם הפי האוור כל המשקאות ב-20 ש"ח עד שמונה ושלושים).

תפריט האוכל גם לא מסובך יותר מדי. מה שיפה בו הוא שאפשר להזמין פיצה מהאוליברי שממול, או את האמפנדס של גלדיס – לא ברור לי למה ברים אחרים, להם אין מטבח מרשים, לא מנצלים מספיק את קרבתם של בתי אוכל מוצלחים.

הזמנתי חצי פאולנר (33 ש"ח), המשועבד הזמין וודקה טוניק (ארבעים ומשהו), וגם מנת אדממה לנשנש (22) בעיקר בשביל החלבון למשועבד (עכשיו גם לזה).

תוך כדי שמנו לב שהברמן במקום הוא לא אחר מאשר גילי מוסינזון, שעם רסטות בשיער, נראה רגוע יותר מהתדמית שלו נוצרה.

לגמנו באיטיות את המשקאות הצוננים, נשנשנו מהאדממה הטעימים, וניהלנו שיחה בנעימים.

לא המשכנו לסיבוב נוסף, שילמנו את החשבון, כשלפחות בדרך חזרה לא הייתי צריך להמתין יותר מדי לתחבורה הציבורית.

לסיכום: הלילי רוז הוא בר שכונתי תל אביבי טיפוסי ששומר על עקרון הפשטות בלי אובר תחכום – גם כאלו צריך שיהיו בעיר. מקום רגוע יחסית למפגש מצומצם עם חבר, חברה, דייט זוגי, הפי .

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, גם בהפי האוור או בסופי שבוע אז הומה יותר

אגנס פאב – מעכשיו גם בלוינסקי

ויש גם סקר בונוס בסוף הרשומה – מה המקומות האהובים עליכם בשוק לוינסקי והסביבה?  

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2017

מיקום: הקישון 7 (פלורנטין – שוק לוינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות האגנס פאב (Agnes Pub) המקורי בהוד השרון (אותו גם יצא לי לפקוד לפני כחודש וחצי), והבר הנוסף באבן גבירול (אותו יוצא לי לפקוד אחת לכמה חודשים), פתחו הבעלים סניף חדש לפני פחות משבועיים באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: עם מיעוט המקומות בעיר שמשקיעים בבירות איכותיות, שמחתי לראות שהאגנס עומדים לפתוח מקום חדש, ועוד באזור שוק לוינסקי שאהוב עליי במיוחד. הירושלמי, החולוני, ולאדי מרי, המלומד ואני קבענו להיפגש לבירה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, כשקבענו לעשות זאת באגנס שבדיוק נפתח (והמלומד הבריז לנו בסוף בדקה ה-90 כמובן).

הגענו אל המקום קצת לפני 21:30. השמועה כנראה עדיין לא עשתה לה כנפיים כי המקום היה כמעט ריק, ועוד ביום חמישי בערב. נכנסנו אל הבר, שנראה יחסית די קטן, כשאת פנינו קיבלו ברזי הבירה של המקום, ואנו התיישבנו בשולחן קטן לצד החלון.

המלצרית הגישה לנו את התפריטים, שנראים זהים לאלו שבסניפים האחרים עם 16 בירות איכותיות ברובן מהחבית, בהן של מבשלות בוטיק ישראליות מהנפוצות יחסית (נגב, שפירא, אלכסנדר, ג'מס, מלכה), כולל ברז אורח (חבל רק שאין יותר מברז אחד), בקבוקים ומשקאות נוספים במחירים יחסית סבירים (ובגדלים תקניים). בתפריט האוכל מככבים ההמבורגרים (יש גם אחד טבעוני), פיצות ועוד מאכלי בר טיפוסיים.

 

ולאדי מרי שכבר סיים קודם לכן כשהמתין לנו חצי וויינשטפן ויטוס (33 ש"ח) הזמין עוד אחת. אני טעמתי מברז האורח – שפירא IPA והזמנתי חצי (38), כשהירושלמי הזמין חצי נגב אואזיס (33), והחולוני שליש בלבד (29). אני כבר אכלתי לפני כן, אבל הם הזמינו המבורגרים שונים.

נהננו מהבירות הקרות והטעימות, מהחברה ומהמוזיקה (רוק-בלוז) שברקע התנגנה, כשבינתיים המקום במבלים טיפה התמלא.

  

בזמן שהם אכלו את ההמבורגרים שלהם, הזמנתי לי סיבוב נוסף – חצי אלכסנדר אמברה (32), גם בחירה טובה.

לקראת 23:00 החלטנו לסיים להפעם, שילמנו את החשבון, כשלפני שיצאנו גילינו שיש בפנים עוד חלל עם יותר מקום, אם אתם לא רוצים שיגיע אליכם עשן מעבר לחלון.

לסיכום: באגנס החדש משכפלים את הנוסחא שהצליחה להם עד כה – מבחר בירות מגוונות ואיכותיות עם אוכל ברים מתאים ואווירה שכונתית אינטימית ורגועה. תוספת טובה לסצינת חיי הלילה בסביבה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, כשאפשר גם לעשות סבב ברי בירות מגניב בשילוב הביר בזאר

 

באיחור קל – סיכום חגיגות המסיברוש בביר בזאר

זמן: יום שני בערב, אפריל 2017

מיקום:, זבולון 13, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הוותיק בתל אביב חוגג יום הולדת 9 בסניף החדש של הביר בזאר בלוינסקי – הבית של בירות הבוטיק הישראליות.

הסיפור: 9 שנים עברו וגם השנה הגיע הזמן לחגוג, כשהפעם שריינתי לנו מקום בביר בזאר החדש בו בילינו 3 שבועות לפני כן בהנאה.

הגענו אל הבר בסביבות השעה 9, כשלמרות שהיה זה יום שני, זה היה הפעם די מלא – כנראה שלכבוד המאורע…

התיישבנו בשולחן ששוריין לנו, ועיינו בתפריטים, מחכים שיצטרפו אלינו החברים. העכברושית בחרה להזמין חצי באסטרס מהחבית (29 ש"ח), ואני טעמתי מפה ומשם והחלטתי להזמין את הנצרת (29) – בירת מעורבת של חיטה ו-IPA עם 4.5% אלכוהול. היינו גם רעבים אז הזמנו את הסנדוויץ שוק (34), סלט ביג לוינסקי (28) וחצי כרובית (40).

בינתיים החלו להצטרף אלינו החברים – נטול הכינוי, הראשוני והפלפלית, לפטי ובת זוגו (או להיפך), כשגם בקר עם בת זוגו וחבר, שהיו בחוץ הצטרפו אלינו לשולחן. החברים הזמינו בירות גם להם, וחלקם הלכו על מסלול הטעימות שנראה די מעניין.

המלצר הצעיר הביא לנו כמה צ'ייסרים ואמר שכבר יביא לכולם, אך לא חזר אלינו עם זה. חיכינו וחיכינו אך בסוף החלטנו להסתפק במה שהגיע לשולחן.

עקב העומס במקום לקח טיפה זמן עד שקיבלנו את הבירות לשולחן. האוכל לעומת זו התעכב יחסית די הרבה, כשהכריך היה נחמד, הסלט היה קצת סתמי, והכרובית לא יצאה טוב כמו בפעם שעברה.

חברים נוספים הצטרפו אלינו לשולחן – הסטודנט והתכשיטנית ואורחי הכבוד – באזז-וקה ג'ו ותפוחי שהגיעו במיוחד.

נהנינו מהחברה מהאווירה במקום, ורובנו המשכנו לסיבוב נוסף של בירות (אני הזמנתי חצי דארק מאטר של מבשלת השכן).

לקראת 23:00 החלו החברים לעזוב לאיטם. העכברושית רצתה קינוח אז הזמנו שוב את מוס השוקולד הטבעוני. הפעם הוא לא היה כל כך טעים, כך גם אמרנו למלצרית ששאלה, אז זו לא עשתה משהו מיוחד עם המידע.

נשארנו רק עם באזז-וקה ג'ו ותפוחי וניסינו לחלק בינינו את מה שנשאר מהחשבון של כולם. אך משהו לא יצא שם בסדר בחישוב ולא הצלחנו להבין איך ולמה, אז כמו שהם אוהבים להגיד – "נו שוין".

לסיכום: לביר בזאר בלוינסקי יש קלף מנצח במגוון וסוגי בירות הבוטיק שהוא מציע, בשילוב אווירה טובה ומיקום שמבטיח שלא יהפוך למיינסטרימי מדי. אולי זה עדיין חבלי לידה, אך כמו אחיו הגדול בשוק הכרמל, גם אצלו ניכרות בעיות בשירות ובמטבח שהוא מלא במבלים.

3.5  כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אך הבעלים חייבים לשפר בימים ושעות כשעמוס יותר

למה רוטינה?

לכבוד החג ורגע לפני שחוזרים לשגרה (רוטינה) עכברוש העיר מארח שוב בשמחה את טל The_mark הידועה

״הרוטינה״ מתחילה איתי ברגל ימין ומתמקמת  בלב ההתרחשות התל אביבית, משקיפה על התלכדות הרחובות פרישמן ודיזנגוף. כשמשקללים בעד ונגד מבינים שהרוטינה יכולה להיטמע די מהר בשגרתנו הצנועה.

את המרחב האישי שלי כנראה אף פעם לא אקבל בתל אביב, אבל לפחות מקום לחלץ את העצמות העייפות מחנייה ומדילוג בין ברים עמוסים לעילא, פלוס תפריט אטרקטיבי גם לחיך וגם לכיס.

(חוץ מחומוס-כמהין, הישמרו לנפשותיכם. שבעה חברים שונים שנכחו במקום העידו על טעם של סוליית נעליים שהומסה).

תשמעו, יוקר המחיה זו לא מילה גיסה, אבל בתל אביב לא החליטו על משנה סדורה: התל אביבים  זועקים לפרקים בסיסמאות שמבקשות להוזיל את יוקר המחירים ובו בעת מופצצים כל בר-מסעדה-ביסטרו-מטעמת-שף חיה ומצויה.

אז גם אני, עד לרגע בו נפלתי בחיק הרוטינה (שהיא לא אלא זמנית עד שתיסגר ואאלץ למצוא לי חדשה) מצאתי את עצמי יושבת על פרזול ממתכת או מעץ שנקרא כיסא, משלמת שלוש ספרות על כרובית בטחינה וקוקטייל יפה לסלפי אך חסר מעוף בטעם ובסטלה.

הרוטינה מבינה את הרצון הטבעי-ביולוגי שלנו לנשנש, בלי שיעמיקו לנו עוד החורים בכיסים. הדילים שלהם מוצגים בתפריט בבירור ולא בכוכביות מתחכמות ומציעים ארבע מנות ב109 שקלים, משמע 27₪ בממוצע לכל מנה. משהגיעו המנות והיו לשביעות רצוננו – כרובית מטוגנת (קשה לפשל) אנטיפסטי (נשמע בינוני, הביצוע משוגע), סלט ירוק עם פקאן ופטה (הגברים עפו, ובצדק) המבוגר באן (טרנדי ומוצלח) הזמנו עוד זוג מנות (שגם הן מקבלות מחיר מבצע, בעלות של ₪59) ואחריהן עוד זוג.

כמו ישראלים טובים ביקשנו להפוך את שני הזוגות לרביעייה, והנה שמונה אנשים התחלקו בחשבון של 350 ₪ בלבד (שמגלם בתוכו עוד 30-40₪ על שליש בירה מהחבית לאלה שחשקו).

כמובן שהכל מתקזז עם החנייה שעולה לנו כמו חצי סטייק פילה, אבל לפחות הרגשנו שלא עושקים אותנו בכל מקום.

לסיכום – המיקום מתאים, האוכל טעים, ושום תלונות על הבירות ושאר החריפים. מה גם שגילינו שהם מארחים הרצאות מעניינות ועושים מיני פעילויות לקראת החגים.

מנגד, החנייה בעייתית וסופה בחניונים (בקומה -4 בכבשן מהגיהינום) ומרחב המחייה גבולי; אם אתם לא רוצים בכל נשימה להרגיש את הגב של השכן שלכם, תבקשו שיושיבו אתכם בחוץ כמו בני אדם.

 

8.7 בסולם The_mark

 

 

 

מרכז קהילתי Chouffe – כבר לא קטן כשהיה

זמן: יום שלישי בערב, מרץ 2017

מיקום:, יהודה מכבי  63, תל אביב

רקע היסטורי: מרכז קהילתי Chouffe (שוף) הידוע גם כשופלנד (Chouffelnad) ברחוב (או המקשופיה), נפתח לפני יותר מ-8 שנים, כבר קטן בצד המנומנם של אבן גבירול, על בסיס הבירות של המבשלה הבלגית א'שופ (Achouffe).

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש חברים מהעבודה בשעות הערב המוקדמות.

הפעם המארגן היה איש המערכות, שהתייעץ איתי לגבי מקום. כשיצאתי לבריו 66 לפני מספר שבועות עברתי ליד השופלנד שהיה מלא, ומכיוון שידעתי שיש בו בירות של שוף כמובן, המלצתי אותו לנסות, למרות שהסתבר שאין בו שעות שמחות.

אגב, יום קודם לכן יצאתי עם חברים מהעבודה החדשה לאגנס, שם גיליתי שהשעה השמחה עד 20:00, לא שמחה ממש כי צריך להזמין את שתי הבירות של ה-1+1 לפני תום השעה ולא רק את הראשונה – אכזבה.

החבורה הגיעה אל הבר קצת אחרי 18:00, שם חיכו להם ברכות ואיחולים אישיים על גבי השולחן בחוץ על הרחוב שמראש הוזמן. אני הגעתי רק בסביבות 19:00, כאשר הם היו כולם כבר עם משקה חצי ריק.

המקום בהחלט התפתח יפה מאז שהייתי בו לאחרונה, בתחילת ימיו יחסית. מכוך צר עם כמה מקומות ישיבה בודדים על הרחוב ללא אווירה, אליו באו בעיקר לצפות במשחקים, הוא גדל פי שתיים או שלוש, אליו באים מבלים מכל הסוגים, ועדיין אפשר לראות בו משחקים.

על מנת להשלים פערים במהירות, עיינתי בתפריט הבירות שמכיל אופציות די איכותיות (מלכה, וויינשטפן ויטוס, כמה סוגי שופים שונים ועוד) , אם כי לא זולות, והחלטתי להזמין שליש מקשוף (35 ש"ח) מהחבית.

הבירה הוגשה לי במהירות והיתה כפי שצריך – טעימה וחזקה, כך שיכולתי לשתות בכיף עם החבורה.

רציתי ללוות את השתייה עם איזה נשנוש בצד, אך תפריט האוכל לא מכיל יותר מדי אופציות טבעוניות או דברים מעניינים בכלל (לפחות יש פופקורן שבחינם מחולק). לשמחתי יש חומוס כספי ממש ליד. אז קפצתי לשם ולקחתי חצי מנה פלאפל, כשגם חלק מהחברים הלכו בעקבותיי והזמינו משם.

נהינו ממזג האוויר ומהאווירה במקום הפתוח שהחל להתמלא, כשבין היתר הגיעו אלינו כמובן ניחוחות ירוקים, אך מדי פעם לצערינו גם עשן סיגריות מהשולחנות הסמוכים.

מכיוון שהבירות במקום חזקות ולא ממש זולות, לא הזמנו סיבוב נוסף. אך בכל זאת שתינו במהלך הערב לא מעט, כשהצוות הידידותי של המקום פינק אותנו (כמו את שאר המבלים), בשני סיבובים של שוטים של בירות (שוף כמובן), עם אפשרות לאתגר ופרס, עליו ויתרנו.

לקראת 21:00, כשהמקום עוד לא היה מלא החלטנו לסיים, כשחלקנו בינינו את החשבון שיצא 251 ש"ח, ונפרדנו לשלום.

לסיכום: טוב לראות שהשופלנד, בו יש מבחר בירות איכותיות, שרד ואף התפתח יפה, ועוד בצד הזה של אבן גבירול. חבל רק שלא משקיעים בו עוד טיפה ומוסיפים לאווירה מחירים קצת יותר ידידותיים, הפי האוור ואוכל סביר, כדי שבאמת יהיה בו שווה לבלות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר