פיצה, שוקולד וקרפ – סגירת מעגל

זמן: יום חמישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: שוק לוינסקי / פלורנטין, תל אביב

הסיפור: בשבועות האחרונים יצא לי לבלות כמעט כל שבוע לפחות פעם אחת אם לא פעמיים באזור שוק לוינסקי והסביבה. בשעות הלילה בסיורי הברים ובירות הבוטיק, סקירה של מקומות חדשים שנפתחו, או מקומות שכבר נהפכו לשם דבר באם הם ותיקים או חדשים יחסית, וגם להסתובב בשעות היום ולקנות דברים הביתה.

תכננתי לסיים את הסבב האזורי בתחילת השבוע עם העכברושית ומיס מוואה, אך עקב אילוצי תפריט, הסתפקנו בסוף בטוני ואסתר שם לא ישבנו בערב כבר שנים.

לשמחתנו קבענו גם עם נערי הפרחים באותו השבוע, ולמרות שיום חמישי בד"כ עמוס מדי, החלטתי שננסה בכל זאת את התכנון המקורי – פיצה ב LILA בתור התחלה, ומשם להמשיך לבירה ומתוקים במקומות נוספים (קצת מזכיר את הסיבוב שעשיתי באבן גבירול לפני 3 שנים)

העכברושית ואני הגענו ככוח חלוץ אל ה LILA קצת אחרי 21:00, כשנערי הפרחים היו אמורים להצטרף בהמשך. יחסית לימי חמישי ולשעה, לא היה עומס רב מדי, ואנחנו נרשמנו ברשימת ההמתנה. אחת המלצריות שאלה אם כבר הייתי שם היום לפני כן, כנראה שזה בגלל שיצא לי להיות שם באזור הרבה לאחרונה.

תוך 10 דקות התפנה לנו שולחן בסמטא שבצד, בו התיישבנו. עיינו בתפריט הפיצות, והתחלנו בהתייעצות טלפוניות לגבי הרכבת קואליציית פיצות שתתאים לכולנו – לטבעונים ולאלו שלא.

LILA – תפריט אוכל

LILA – תפריט שתייה

נערת הפרחים ואני סיכמנו על בצלים וקונפי שום עם גבינת קשיו טבעונית (65 ש"ח). הלא טבעונים לא הגיעו להסכמה טלפונית והעכברושית החליטה בסוף להזמין את הפיצת ארטישוק (55) וללוות אותה בסיידר מאגנרס בבקבוק (28), כשאני החלטתי לוותר על הבירה שם בגלל היחס בין המחיר לכמות.

המאגנרס הגיע במהרה וגם נערי הפרחים הגיעו לבסוף, אך הפיצות בוששו מלבוא. נער הפרחים הזמין סן מיגל (22) מהחבית וגם הוא התפלא על הכמות הקטנה, כשנערת הפרחים חלקה בינתיים את הסיידר עם העכברושית.

הפיצה הטבעונית הגיעה ראשונה והיתה טובה מאוד עם בצק דק, פריך וחזק, שהחזיק היטב את רוטב העגבניות, הגבינת הטבעונית והתוספות. כשאיתה הגיעו בצד גם זיתים ורוטב הפסטו הטעים.

חלפו כ-10 דקות עד שגם הפיצת ארטישוק הגיעה. מרוב רעב נער הפרחים לא יכל היה לחכות שהפיצה תתקרר ושילם על כך. כשגם הם נהנו מהפיצה שלהם, שהשביעה אותם.

סיימנו את הפיצות, כשהשעה עדיין לא היתה 22:30. שילמנו את החשבון והמשכנו ליעד הבא.

מכיוון שהיינו בסה"כ לא מעט זמן ב-LILA, החלטתי שנוותר הפעם על הבירה ונמשיך היישר לסוף המסלול – שדרות וושינגטון בפלורנטין, שם נוכל לאכול משהו מתוק וטעים.

בדרכינו חלפנו ליד מה שהיה הביר סטיישן ועכשיו זה משהו של בשרים. מבחר ברזי הבירה עדיין שם על הקיר, מעניין מה מהן הם מציעים.

הגענו אל שדרות וושינגטון והחלטנו לוותר על המלבי וללכת על קרפ בברטון (Bretonne), הסניף הצעיר והפחות עמוס של זה מאבן גבירול. אני ונערת הפרחים הזמנו קרפ טבעוני עם שילוב של הברטונלה וקרם ערמונים, והם הזמינו קרפ עם נוטלה ובננות.

בזמן ההמתנה לקרפים, קפצנו אל ה-Coco במורד השדרה, שם זללנו כמה טראפלס טבעוניים, כשחזרנו בדיוק בזמן לקרפים שלא אכזבו.

החלטנו לסיים את הערב בזה הפעם, כשלפני שנפרדנו הסתובבנו עוד קצת ברחובות פלורנטין ושוק לוינסקי, שהיו רגועים יחסית לליל חמישי.

לסיכום: עם מבחר שכזה של מקומות באזור שוק לוינסקי ופלורנטין, כל אחד יכול למצוא וליהנות ממה שמתאים לו. ה-LILA מומלצת לחובבי הפיצה, אם כי כדאי להגיע בלילות אחרים בשבוע או בשעה מוקדמת יותר. כשהברטון הוא אופציה טובה לקינוח מתוק (אבל לא רק) אם אתם באזור.
מומלץ לבקר באזור שוק לוינסקי בלילות (כבר ציינתי את זה נדמה לי פעם או פעמיים). אם אתם לא מכירים את האזור מספיק טוב אתם מוזמנים להרשם לסיור הברים של עכברוש העיר, כשיש גם סיור מיוחד לכבוד החגים.

 

מודעות פרסומת

טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.
3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

מתי המקלל והתדר – מסע לילי בין דורות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: מתי המקלל – מטלון 41, התדר – בית רומנו (דרך יפו 9), תל אביב

רקע היסטורי: מתי המקלל הינה חמארה מיתולוגית באזור שוק לוינסקי, שנפתחה לפני יותר מ-80 שנה, ובבעלות מתי לנדשטיין ("מתי המקלל") ומשפחתו ב-46 השנים האחרונות, כשהוא עצמו נפטר לפני מספר חודשים, ממש לפני שמלאו לו 90.

בר/פאב/מתחם התדר TEDER.FM, התחיל את דרכו לפני 9 שנים כתחנת רדיו אינטרנטית / פופ אפ בר (שיתוף פעולה של טבק וחרגול) בסמטת הר סיני מול בית הכנסת הגדול. מאז עבר כמה לוקיישנים עד שהתמקם באופן קבוע בבית רומנו (קומפלקס טקסטיל תל אביבי מיתולוגי בפני עצמו), שם הוא ממשיך לשתף פעולה עם אייל שני (שמפעיל שם גם את הרומנו), ומהווה מתחם בילויים שמושך אליו קהלים מגוונים – היפסטרים, תיירים, סחים, צפונים ועוד בגילאים שונים.

הסיפור: עברה כבר חצי שנה מאז שיצאתי עם הג'ינג'י העצבני, עד שלבסוף בין לבין סיורי הברים של עכברוש העיר הצלחנו לתאם מפגש לילי.

הצעתי שנפתח את הבילוי עם הגולדסטאר שאמורה להיות הכי טובה בארץ, אצל מתי המקלל, החמארה שעדיין לא יצא לי לשתות בה במשך כל השנים למרות שאני כל הזמן שם בסביבה.
הג'ינג'י העצבני הגיע לאזור בסביבות 21:45 ודיווח שזה נראה מקום של זקנים ולא ממש פאב/בר. בכל זאת החלטנו להתחיל שם על הבר החיצוני עם שני גולדסטאר (שליש – 18 ש"ח, חצי – 20), וגרגירי חומוס חמים (5).
בתור אחד שלא מחבב יותר מדי גולדסטאר, אלא אם אין שום דבר אחר ראוי בנמצא. הבירה אצל מתי המקלל היתה באמת טובה, קרירה ותוססת במידה הראויה, כשאפילו אפשר להתבלבל ולחשוב שאולי זו  סטלה.
אחרי שסיימנו את הבירה, התחלנו להסתובב באזור בין כל המקומות המוכרים. עלינו גם למונדו 2000, שהיה נראה מואר מלמטה, אבל היה בשלבי סגירה מתקדמים (כנראה שהיה בו אירוע או משהו אחר).
משם הלכנו אל התדר, בו לא יצא לנו לבלות בפעם הקודמת שהיינו שם יחדיו (היה סגור ביום ראשון, כשבמקום זאת ישבנו אז ברומנו).
נכנסו אל החצר הפנימית המרשימה בסביבות 22:30. המקום היה די מלא אך לא מפוצץ כמו בערבים אחרים שהייתי בהם. כשמעבר לקהל שישב ברחבה המרכזית, היתה גם הופעה באחת מהחנויות הקטנות שליד הכניסה.
הלכנו אל הבר והזמנו לנו בירה מהמבחר המינימלי (מכבי ומכבי מחוזקת מהחבית, עוד כמה אופציות סטנדרטיות בבקבוקים) – שליש מכבי בכוס פלסטיק לג'ינג'י (24), בקבוק טייבה בשבילי (32).
מכיוון שהשולחנות היו כולם תפוסים, התיישבנו על הטריבונה שבאמצע הרחבה (לא חסרות אופציות אחרות לישיבה או עמידה במתחם).
לגמנו לאיטנו, כשמסביבנו ישב קהל מעורב, צעיר וגברי ברובו (יחס של 70-30 לטובת הגברים). האוויר תחת כיפת השמיים היה נעים, ברקע התנגנה מוסיקה טובה של תחנת הרדיו, והוייב היה חיובי, כשלדברי הג'ינג'י העצבני אפשר היה להתמסטל רק מהאוויר. הפיצות הגדולות שיצאו לחלק מהשולחנות היו נראות אטרקטיביות, אבל אנחנו לא היינו כל כך רעבים אז ויתרנו.
לפני שעזבנו בסביבות 23:00, עשינו עוד סיבוב במתחם, והתרשמנו מהפער הבין דורי בין חנויות ההלבשה הותיקות ואלו שעברו הסבה לחנות תקליטים למשל (Nuweiba), חללי הופעות והרצאות וכו'.

Nuweiba Records

משם הלכנו דרומה אל לב פלורנטין, כשבדרך עברנו ליד הרבה בתים שנראו נטושים. גילינו שהביר סטיישן אכן נסגר לבסוף, לא מפתיע לאור זה שהמקום נראה תמיד ריק כשעברנו לידו (במקומו תיפתח איזה מסעדת בשרים או משהו, מעניין מה יהיה עם כל הברזים של הבירות).
בשדרות וושינגטון חלפנו ליד המלביה שהיתה מלאה. אני קניתי לי קצת שוקולד טבעוני טעים ב- Coco,
שהיה בשלבי סגירה. הג'ינג'י העצבני הלך על קרפ עם גבינות ועוד בקרפרי ברטון ליד.

Coco Vegan Chocolate

משם חזרנו אל שוק לוינסקי, אל הביר בזאר, שם לקחתי הביתה 6 מיקס (79 ש"ח) מהמבחר הדי מדולל (הבירות של הביר בזאר בעיקר, בחיזוק שפירא, הרצל ובאסטרס) – איפה הימים שהיה אפשר לבחור מעשרות בירות ממבשלות שונות?
לסיכום:  המעבר ממתי המקלל אל התדר דרך שוק לוינסקי הוא מסע בין דורות (שניים לפחות). אצל מתי, אם אתם לא אולדסקול, חלק מהפרלמנט או בקטע של גולדסטאר איכותית, אין לכם יותר מדי מה לחפש. לעומת זאת בתדר, הבירה אולי סתמית, אבל בהחלט כדאי לבוא בשביל המקום עצמו, האווירה, המוסיקה או איזושהי הופעה טובה.
3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתי המקלל – אפשר לבקר רק אם אתם כבר באזור, בעיקר בגלל המיתולוגיה
4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לתדר – מומלץ לבקר (אפשר לשתות בירה איכותית קודם לכן במקום אחר)

 

קליפורניה – הנה אנחנו באים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום חמישי בלילה, אוגוסט 2019

מיקום: סמטת השוק 3, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הקליפורניה בר California Bar נפתח לפני שבועות מספר בסמטת השוק שהפכה למתחם בילויים בפני עצמה כבר. הפתיחה הרשמית ביום שישי הקרוב (16.8).

הסיפור: אחרי סיור הברים המוצלח ביום שני באזור, קבעתי עם החברים מהעבודה שלא הצליחו להגיע לבירה. חשבתי לבדוק הפעם את הקליפורניה, לידו חלפתי כבר מספר פעמים בביקורים קודמים.

הגעתי אל אזור דרך יפו, שעמוס לעייפה במבלים בלילות חמישי (במיוחד בקיץ), שם פגשתי את החברים ויחדיו הלכנו סמטת השוק, שהיתה כרגיל די מלאה במבלים (טוני ואסתר, LILA עם תור למונדו 2000 – אליו נגיע עוד בהמשך).

השעה היתה 21:30. הקליפורניה היה מלא בחציו. התיישבנו בשולחן בחוץ, רק שאחד הכסאות היה שבור, אז החלטנו לעבור אל הבר בפנים, שם ישבה חוץ מאיתנו בחורה אחת על הבר לבינתיים ושתתה קוקטייל לבדה.

הברמנית הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות, שלא מבטיחים רבות. מבחר מצומצם של בירות סטנדרטיות מהחבית (קרלסברג, טובורג, גינס), במחירים לא זולים יחסית לאזור, מאכלי בר ונשנושים וגם קוקטיילים.

קליפורניה תפריט שתיה

קליפורניה תפריט אוכל

קליפורניה תפריט קוקטיילים

הזמנתי חצי גינס (34) ופיצה מרינרה טבעונית (41), כשהחברים (להם אני צריך למצוא כינויים הולמים) הזמינו חצי גינס וחצי קרלסברג (28).

התרשמנו קצת מהמקום, כשה-DJ עם השפם המרשים תקלט מוסיקה אלקטרונית טובה. המלצרית והברמנית תיאמו לבוש – גופיה לא חושפנית מדי אבל ללא חזיה (אם זה לא קוד לבוש שנכפה עליהן, לי אין עם זה שום בעיה), כשהתברר שהמדרגות למעלה מובילות לשירותים וגם לבר עישון בקומה השנייה.

הבירה היתה סבבה, כשלידנו הצטרפו אל הבחורה הבודדה עוד חברות, והמקום החל להתמלא. הפיצה היתה סבירה. גבינה טבעונית כלשהי ואננס במקום התפו"א היו הופכים אותה ליותר טובה.

הרווק (הנה מצאתי לו כינוי) ביקש מהברמן סיבוב של הצ'ייסר וויסקי הכי לא טוב שיש לו (נהיה גם שתיין) וקיבלנו וויילד טרקי (19), שגם לא היה זול וגם לא היה משהו. אח"כ הוא השיק עם הברמן צ'ייסר נוסף, הפעם בלאק בוש (26) לפחות.

כמו בבילוי ב-LILA הסמוכה, גם הפעם החשמל קפץ. וכשזה חזר עליתי לקומה השנייה לשירותים ולהתרשם מהבר המעושן, ממנו יש תצפית יפה לפחות אל הסמטה.

באנו לשלם את החשבון וללכת, כשנתקלנו בחבר נוסף מהעבודה לשעבר, שמתגורר בפלורנטין הסמוכה ובא לבלות במקום עם חבורה.

קליפורניה בר סמטת השוק לוינסקי

חשבנו לאן להמשיך מכאן, והצעתי שנעלה אל המונדו 2000 (Mondo 2000), שנמצא על הגג בבניין ליד. הלבוש של האורחים שראינו שנכנסו קודם לכן, בתוספת המארחת והמאבטח למטה, קצת הרתיעו, אבל בכל זאת הצעתי שננסה. ואכן הצלחנו להיכנס אחרי שעברנו את השאלה המכשילה – אתם מוזמנים לאירוע של מישהו? התשובה היתה לא, כשקיבלנו אזהרה שצפוף ולא יהיו מקומות ישיבה, וכמובן גם חותמת מגניבה על היד.

עלינו אל הקומה העליונה (6) במעלית, שם קיבלנו את פנינו מאבטח נוסף שהפנה אותנו אל היציאה לגג. למקום, בו יש שני אזורי פתוחים וחדר אחד מקורה ביניהם, בהחלט יש פוטנציאל לא רע מבחינת הנוף. אבל בחום ובלחות של תל אביב, עם כמות המבלים שהיתה בו, הבירות הסתמיות, והחברה שרקדו בפנים בצורה מוגזמת, לא מצאנו סיבה מיוחדת להישאר שם.

הסתובבנו עוד קצת באזור השוק ופלורנטין, כשעברנו ליד הביר סטיישן, שעדיין פתוח כך נראה, עם הרבה ברזים אבל עדיין בלי מבלים.

לסיכום: הקליפורניה פונה כביכול להיפסטרים, אבל בתכלס הוא היה יכול להיות עוד בר ברחוב ויטל בפלורנטין. במיוחד בימי חמישי אז כולם אליו מגיעים. במונדו 2000 הגג מאבד את השיק כשצפוף מדי, בעיקר בטיפוסים מיוזעים, אולי בסתיו/חורף/אביב יותר נעים או באירועים סגורים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בקליפורניה, בשביל המוסיקה בעיקר, בשביל אוכל ושתייה יש מקומות טובים יותר באזור לרוויה

פיצה LILA – לי, לה וגם לכם

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, יולי 2019

מיקום: מרחביה 4, פינת סמטת השוק, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: פיצה LILA (לילה) נפתחה לפני כשנה וחצי ע"י שני שותפים מהתחום – בוגרי טוני וספה ואייל שני (פורט סעיד, רומנו) באזור שוק לוינסקי השוקק בימים ובלילות, שעדיין לא נכבש ע"י המיינסטרים כמו במרכז פלורנטין הסמוכה.

הסיפור: קבעתי עם לפטי והראשוני באזור שוק לוינסקי, כשנטול הכינוי לא יכל להצטרף הפעם.

הגעתי לנקודת המפגש ב-20:30 אז קבענו, ומכיוון שהם עדיין התעכבו נכנסתי לסמטת השוק בה עברתי לאחרונה כמה פעמים בסיבובי הברים שלי. בסמטא, בנוסף לטוני ואסתר הותיקים, נמצאים בה גם הפיצריה החמה LILA, סניף של האוזן השלישית ובר חדש שרק נפתח – California.

נכנסתי להתרשם מהבר ומהתפריט ולמרות שהמקום נראה מעניין (אפילו שאין מבחר בירות), החלטתי שהפעם ננסה את ה-LILA ונבדוק האם ההייפ מוצדק.

ניגשתי אל המקום כשברקע רעש חזק של אזעקה מאחד מבתי העסק הסמוכים. כשזה השתתק נותר רק הרעש של הביובית שעבדה בסמטה הקטנה ליד המקום שמקשרת לדרך יפו.

למרות כל זאת לא נרתעתי ונרשמתי ברשימת ההמתנה, שהיתה די קצרה באופן מפתיע – תוך שתי דקות התפנה שולחן בפנים ובו התיישבתי.

התפריט מכיל מגוון פיצות מעניינות כשאת גבינת המוצרלה אפשר להחליף בגבינה על בסיס קשיו בתוספת של 7 ש"ח (לא ברור למה).

חוץ מזה יש גם סלטים ועוד כמה מנות נוספות, כשבגזרת השתייה יש סן מיגל מהחבית (לא ברור הגודל), כמה בירות בבקבוקים, קוקטיילים בסיסיים, יינות ועוד.

LILA – תפריט אוכל

LILA – תפריט משקאות

מכיוון שלפטי כבר אכל קודם לכן (למרות שאמרתי לו שלא) וידעתי שהראשוני לא יחלוק איתי פיצה טבעונית, הזמנתי כבר את המרגריטה (44 ש"ח) עם גבינת קשיו (7) וכוס סן מיגל (22).

כעבור כמה דקות הצטרף אליי הראשוני והציע שנעבור אל הבר אז כך עשינו. בעקבותיו הצטרף לבסוף גם לפטי (שהצליח איכשהו למצוא את המקום). הראשוני ניסה לשכנע אותו לחלוק פיצה ואחרי שכנועים הצליח להוציא ממנו התחייבות לשני משולשים של הפיצה הירוקה (55), כששניהם הזמינו גם הם סן מיגל בלית ברירה.

בינתיים הבירה והפיצה שלי כבר הגיעו. הפיצה אמנם היתה שרופה קלות בקצוות של הבצק שהתנפח אך זה לא הפריע לי מכיוון שהשילוב של השאר היה מצוין – עובי הפיצה, הכמות והטעם של רוטב עגבניות, הגבינה הטבעונית, עלי הבזיליקום וגם רוטב הבזיליקום הטעים שהגיע בצד. כוס הבירה היתה די קטנה (250 מ"ל?) ולא הצדיקה את תמחורה, כשהראשוני ביקש מהברמן שהפיצה שלהם לא תצא שרופה.

ישבנו על הבר, לפטי היה עסוק ברכילות חברתית של העבודה בווטסאפ, ומולנו הפיצות יצאו מהתנור בקצב של פס נע. כעבור מספר רגעים הפיצה שלהם הגיעה, לא שרופה, ולדבריהם היתה נחמדה אך לא מדהימה, מה שאולי גרם להם לעבור לשיחה מרתקת על נדל"ן ברמת גן.

בשלב מסוים החשמל במקום קפץ, אך אנחנו לא ניצלנו את המצב וחיכינו שיחזור כדי לשלם את החשבון.

כשיצאנו המקום היה מלא, כשלא מעט המתינו בחוץ לפיצה טייקאווי או למקום שיתפנה. אם היו לנו קצת עגילים והיינו טיפה יותר צעירים/היפסטרים היינו משתלבים בהם היטב.

טיילנו קצת באזור של שוק לוינסקי, בביר בזאר היתה הופעה, כשהטחינייה, בה הייתי רק שבועיים לפני כן, היתה סגורה (בבדיקה שלאחר מכן בדף הפייסבוק של המקום התברר שהבעלים ויתרו על הלילות ועובדים רק בשעות היום מ-11 עד 18, חבל).

לסיכום: ה-LILA בהחלט מתאימה לי, לה ולכם. מקום שמשלב אווירה קלילה ומגניבה עם פיצה טובה, גם בירה טובה בצד היתה רק מוסיפה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

הטחינייה – צלחו את מחסום השנה (או שלא)

עדכון אוגוסט 2019 – המקום נסגר (בגלל סיכסוך שותפים כך נאמר לי)

זמן: יום חמישי בערב, יולי 2019

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר משנה ו-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: קבענו לצאת עם בת דודה צעירה מארה"ב שנמצאת בארץ כמה חודשים וחשבנו על אזור/מקום מגניב לקחת אותה אליו. הטחינייה, שם לא ביקרנו כבר למעלה מחצי שנה, נראה לנו מתאים – בגלל האוכל והאווירה.

הגענו לאזור השוק, שהיה יחסית רגוע לערב חמישי, בסביבות 21:00, וצעדנו לעבר הטחינייה. גם בטחינייה היה ריק יחסית לפעמים קודמות ואנו בחרנו לשבת בפינת הבר הרחוקה בפנים.

התפריטים טיפה השתנו מהפעם האחרונה שהיינו שם, כשהתלבטנו עם הברמנית המקועקעת (היא לא השתנתה) מה כדאי להזמין. גילינו שבמקום להתלבט יותר מדי לגבי הטחינות המיוחדות פשוט אפשר להזמין צלחת של בא לי הכל – 6 מאזטים של טחינה (45 ש"ח). הזמנו גם את הסטייק בטטה שאהבנו בפעמים קודמות (38) וסלט "הכי של בית" (30), שבתפריט באנגלית נכתב כסלט ישראלי או משהו בסגנון.

הטחיניה – תפריט

הטחינייה – תפריט

בגזרת השתייה ביקשתי טעימה של אוזו בשביל בת הדודה (שבארץ כבר מותר לה לשתות), ואחרי שוידאנו שהיא בסדר עם זה היא הזמינה את הקוקטייל ורוד ומגניב (44 ₪) ע"ב אוזו, אבטיח, קוקוס וליים, כך עשתה גם העכברושית, ומכיוון שהיצע הבירות שם די מצומצם זרמתי איתן גם אני.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה. שאלנו את הברמנית אם יש סיבה מיוחדת למה ריק כל כך. זו השיבה שכנראה זה בגלל המהומות/הפגנות שהחלו יום קודם לכן והיו אמורות להימשך גם באותו היום, ולכן אולי אנשים חוששים לצאת לבלות ולהיתקע.

הקוקטיילים הגיעו ראשונים, חזקים ומתוקים. אח"כ הגיע הסלט הישראלי – פשוט וטעים.

צלחת המאזטים של הטחינות השונות – כתומה, ירוקה, לבנה, סגולה, חריפה ובאבא גנוב, היתה נדיבה ומוצלחת ביותר, כאשר גם הלחם שמוגש עם המנות עבר שינוי ועכשיו הוא עגול, עם שום וטעים גם כן.

דווקא הסטייק בטטה היה פחות עסיסי מפעמים קודמות אך עדיין נחמד.

המקום עצמו נשאר כמעט ריק לחלוטין באופן מפתיע, כשחוץ מאיתנו ישבו רק עוד שלושה מהמגזר הדתי (המקום אינו כשר בהגדרה אלא בהשגחה פרטית – אינו מגיש בשר ואינו פתוח בשבת).

הבנות הזמינו גם קינוח, הפעם לא את הקראק פאי המושחת, אלא את השוקו קוקו (40) – עוגת שוקולד דחוסה כמו פאדג' עם קרמל מלוח שממנה הם מאוד נהנו.

אחרי ששילמנו את החשבון (285 ₪) המשכנו להסתובב קצת באזור, כשכמה עשרות מטרים משם בסמטת השוק היה מלא לגמרי בטוני ואסתר, כך גם בפיצה LILA (כמו בפעם שעברה שעברנו שם), כשגילינו גם מקום חדש שבדיוק נפתח להרצה בסמטא, והבטחנו למלצר/מארח החברותי שאיתו דיברנו שעוד נחזור לבקר.

לסיכום: הטחינייה צלחו את מחסום השנה, כשאפשר ליהנות שם גם רק מהאוכל כשיש קצת פחות אווירה. מקווה שימשיכו כך וישמרו על הרמה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

הטחינייה – ההבדלים הקטנים

זמן: יום חמישי בלילה, דצמבר 2018

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר מ-9 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: העכברושית ואני היינו בכלל מוזמנים לארוחת ערב אצל חבר שנאלץ לבטל, אך זה לא אומר שגם אנחנו צריכים לבטל, ולכן החלטנו בכל זאת לצאת לדייט.

החלטנו ללכת לטחינייה, שם כבר בילינו בהנאה יותר מפעם אחת ביחד וגם בנפרד, כשזו גם נבחרה כמקום החדש והמוצלח של עכברוש העיר בסיכום השנה שהיתה.

הצענו לפלפלית להצטרף אלינו, כשבצירוף מקרים גם בן זוגה הראשוני יצא לשם בלי קשר עם חברים (בשבילם הוא לא מתעצל).

הגענו למקום בסביבות 21:15. הבר היה די מלא. הראשוני כבר ישב בפינה אחת של הבר עם חבריו ואילו העכברושית והפלפלית, שהגיעו כמה דקות לפני התמקמו בפינה ליד – הבחירה היתה די ברורה.

משום מה, בניגוד לפעמיים הקודמות שהייתי שם, הצוות השתנה, כשיהונתן ברבי השף/בעלים לא היה נוכח, וכמו כן גם לא סופי המלצרית/ברמנית/מארחת הזכורה לטובה.

התפריט לא השתנה כך נראה. התלבטנו בינינו ועם הברמנית/מלצרית המקועקעת מה להזמין, כשהחלטנו בסוף להזמין כמה מנות ולחלוק – סטייק בטטה מתקתק בגרסה הטבעונית (38 ₪), מסיבה (36) עם הביצה בצד, טחינה בטטה כתומה (29) וסינייה דג (49) לפלפלית.

הטחינייה – תפריט אוכל

הטחינייה – תפריט שתייה

התחשק לי גם לשתות משהו, אך מכיוון שהבירות לא השתנו אף הן, הזמנתי גם הפעם קוקטייל – ירוק אסלי (38) על בסיס אוזו.

הווליום היה הפעם לא גבוה יחסית, ואנו פטפטנו בינינו כשתוך כדי צפינו בטבח והברמנית בקושי עומדים בצבר ההזמנות, כשמהתנור יצאו בטטות מרובות (חלקן קצת שרופות).

ראשונה הגיעה אלינו מנת הבטטה – רכה, מתוקה ונימוחה בשילוב טעמים מצוין עם הצ'ימיצו'ורי, טחינת וואסבי טיפונת חריפה והגבינה הטבעונית הרכה, כשזאת חוסלה במהרה.

שתי דקות לאחר מכן הגיעה הטחינה הכתומה (בטטה, דלעת) עם הפפריקה המעושנת, שמצריכה פיתה לניגוב איתה.

הפיתה המרובעת החמה והמיוחדת של המקום הגיעה עם מנת המסיבה, שהיתה אף היא טעימה, במיוחד הארטישוק שבתוכה.

גם מנת הסינייה דג של הפלפלית הגיעה, אך עליה איני יכול לחוות דעה.

העכברושית עדיין לא שבעה, ומכיוון שהתלהבה מהסטייק בטטה, החלטנו להזמין עוד מנה. עד שהמנה תגיע (לוקח זמן לצלות את הבטטה בתנור) קפצתי בינתיים לבדוק מה קורה עם הראשוני וחבורתו שכבר היו אחרי הקינוח וניכר היה שנהנו מערב מוצלח.

לבסוף כשהגיעה מנת הבטטה, התברר שהטבח טעה ולא הכין אותה בגרסה הטבעונית אלא הרגילה. אני כבר הייתי שבע אז העכברושית והפלפלית החליטו אותה להשאיר וחיסלו אותה במהרה.

לקינוח היה די ברור מה הן יזמינו – את הקראק פאי (42), אותו הן אהבו מאוד בפעם שעברה לפני חצי שנה, אני ויתרתי הפעם.

החשבון יצא 280 ₪, אך תוקן לאחר מכן ע"י הברמנית/מלצרית, שהבטיחה קודם לכן שמנת הבטטה הנוספת לא תחויב, ל-242 ₪ בלבד.

לסיכום: הבילוי בטחינייה עדיין מוצלח מבחינת האוכל והאווירה, אבל זוהי דוגמא טובה לכך שלפעמים ההבדלים הקטנים כמו הנוכחות ו/או השירות של הבעלים/שף (מפתיע שבחמישי הוא לא היה שם), מארחת/מלצרית (או מלצר) מוצלחת, משדרגים את החוויה.