מהגברת הזקנה למשרת הנודע – אין כמו יפו בלילות

אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
כשעוברות החתיכות
עם שפתיים צבע דם. ……

…..בוא נשתה חביבי בירה
כל אחד יגמור עשרים
ונראה אצל אלוירה
מה עושים החברים….

מתוך "אין כמו יפו בלילות" (חיים חפר)

זמן: יום שני בלילה, יולי 2018

מיקום: סמטת רבי חנינא, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הגברת הזקנה The Old Lady הינו בית אוכל / בר פיצה שנפתח לפני יותר מחצי שנה בפינת מרכזית בשוק הפשפשים היכן ששכן פעם בר הג'יבריש ואחרים. הפספטרו Paspartu (משרתו של פיליאס פוג מהספר "מסביב לעולם ב-80 יום") נמצא בהמשך אותה סמטה ולו יש כבר ותק של כ-5 שנים.

הסיפור: מפגש בירה עם החבורה מהעבודה הקודמת זו כבר מסורת. עם החברים מהעבודה הנוכחית זה היה יותר בעייתי לארגן מפגש שכזה, אבל בסוף זה הצליח. אחרי שחלק ניסו למשוך לראשון (?) התפשרנו על יפו, כשהבשלן העולה הציע את הגברת הזקנה שם הוא כבר בילה ונהנה.

הגענו אל המקום בטפטופים קצת אחרי 21:00, המקומות הרבים במתחם השוק היו מלאים בחלקם, כשהגברת הזקנה היתה יחסית די ריקה ולא היינו בטוחים אם נשב שם. בסופו של דבר כשהגיעו כולם החלטנו להישאר והתיישבנו בשולחן מוגבה בחוץ.

התפריט של המקום מכיל מבחר פיצות מעניינות, כשבגזרת השתייה יש מהחבית את נציגי טמפו הפשוטים – פאולנר, מכבי, גולדסטאר ו"לא מסוננת".

החברים הזמינו ביניהם כמה פיצות לחלוק, חוץ מ"שומר הכשרות והחדשנות המודרני" שלא הזמין מכיוון שיש שם פיצות שמערבבות בשר וחלב. הוא אפילו לא היה מוכן לאכול מהפיצה הטבעונית שהרכבתי לי (57 ש"ח כולל תוספת), כשבנוסף הזמנו גם כמה קנקני בירה לחלוק בהם מכבי (50) ופאולנר (70).

הפיצה הטבעונית היתה טעימה כשחיסלתי לבד את המגש הלא קטן, וגם החברים נהנו מהפיצות שלהם, כשהמקום והשוק מסביבנו המשיך להתמלא, אך לא הגיע למצב צבירה עמוס מדי.

הזמן חלף בלי ששמנו לב, כשהשעה היתה כבר 22:45 כשהחלטנו להמשיך ליעד אחר באזור ולכן שילמנו את החשבון.

עברנו בסמטה המקבילה להגיד לחבר אחר מזל טוב, כשחלפנו ליד האקבר והשאפה שהיו מפוצצים כפי שהם לרוב. הגענו אל הפספרטו שנמצא בקצהו של המתחם, זה לא היה מלא במיוחד ואנו התיישבנו שוב בחוץ בשולחן מוגבה.

שמחתי לגלות שתפריט הבירות מהחבית עבר שדרוג מאז הפעם האחרונה שהייתי במקום, כשחוץ מזה יש מגוון מרשים של בירות בוטיק שונות בבקבוקים, כולל ישראליות שעדיין לא יצא לי להכיר.

בעוד החברים הזמינו בירות יחסית סטנדרטיות בחרתי אני בירת שיטה סטאוט בבקבוק (32) של מבשלת שיטה מערד. זו היתה טובה =  מרירה כמו סטאוט, אך לא כמו גינס, עם טעמי קלייה.

תוך כדי ניגשה אלינו אשת מכירות צעירה וניסתה לעניין אותנו להתקין אפליקציה חדשה של Glassify – סורקים את תחתית כוס הבירה ומקבלים הטבות כלשהן בהמשך לפי כמויות השתיה. זה הסביר את המדבקות בתחתית הכוסות, אך לא את המודל העסקי של האפליקציה, שאותה להסביר לנו לא ידעה.

השוק מסביבנו נשאר די שוקק יחסית לאמצע השבוע ושעה שכזאת, ואנו שתינו לאיטנו בהנאה עד קצת לפני חצות.

לסיכום: לגברת הזקנה יש פיצה טובה, לפספרטו יש בירות – איכותיות ומגוון, כל אחד בפני עצמו נחמד אך שילוב ביניהם היה יכול להיות מצוין. מכיוון שהם אחד ליד השני (וליד מקומות רבים נוספים), כמה טוב שאפשר פשוט לעבור מכאן לשם.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתחם שוק הפשפשים – כדאי לבקר, רק לא בסופי שבוע (חמישי עד שבת) אז עמוס ביותר

מודעות פרסומת

אקבר – עונת התיירים

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2017

מיקום: נחמן 2, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: האקבר (Akbar Pub) הינו פאב/בר שפועל כבר כמה שנים באחת הסמטאות של שוק הפשפשים.

הסיפור: סוף דצמבר זוהי עונת החגים שבה בד"כ באים לביקור חברים ממקומות רחוקים. הפעם הגיעו הטנדר"ש (למי שעוד זוכר) ובת זוגו, והזמינו אותנו להיפגש איתם בסוף היום בשוק הפשפשים ביפו באקבר, בו כבר יצא לי לבלות בעבר.

אנו הגענו אל אזור השוק קצת לפני 21:00, האקבר אמנם נמצא בסמטה אבל בהחלט לא קטן ובו שולחנות מוגבהים בחוץ, בר ואזורי ישיבה שונים בפנים. החברים ישבו כבר בשולחן עגול בפנים, כשליד היו הכנות להופעה שהיתה אמורה להתחיל.

היינו רעבים אז עיינו בתפריט האוכל שמכיל מגוון מנות בר/שוק (יש מבצע של שתי מנות ב-69 ש"ח או ארבע ב-128) סטנדרטיות פחות או יותר. תפריט האלכוהול והבירות לא רע יחסית אבל לא זול (במיוחד כשהוא נמצא בשוק).

הזמנו מנת כרובית וסלט ירקות שוק (69 ביחד לשתיהן), כשאני הזמנתי גם שליש מק שוף (36), כשמשום מה קיבלתי את הצ'רי שוף. הטנדר"ש והאחרים היו בשלב הקינוח והוא התלהב מאוד מהמנה של הזיוה סטלה (29) – זיוה ממולאת בנוטלה עם שוקולד לבן בצד, אגסים מתוקים ועוד, ואותה הזמין לחלוק.

המנה של הזיוה סטלה הגיעה גם עם ביצת נוטלה, כשהטנדר"ש התלהב ממנה אף יותר אחרי שטעם ממנה. המנות שלנו גם הגיעו – הכרובית המטוגנת היתה מצוינת (ולכן הזמנו בהמשך עוד אחת), כשהסלט היה די סתמי.

אחרי שהלהקה סיימה לעשן בחוץ (כשהניחוחות הירוקים הגיעו גם לבפנים), החלה ההופעה של אתי גורי במופע פלמנקו טוב וסוחף – השירה, הנגינה והריקוד גם (במיוחד אחרי שהיינו במופע במדריד לא מזמן ויש לנו מקור להשוואה).

הטנדר"ש שכנע את העכברושית להזמין מנת זיוה סטלה נוספת (29), כשהבטיח שיעזור לה איתה, וכך עשה, כשגם היא אותה אהבה.

בסביבות 22:30 החלטנו להמשיך הלאה ואחרי ששילמנו את החשבון, הסתובבנו קצת בסמטאות של השוק ומשם הלכנו לעץ המואר בכיכר השעון ולמעלה לתצפית היפה על קו החוף של תל אביב-יפו מגן הפסגה.

לסיכום: האקבר הוא מקום די סטדרנטי, שמתוקף מיקומו מכוון בעיקר לתיירים – חוץ ופנים (מכאן גם המחירים), כשכמותו בשוק יש גם אחרים. אם אתם אכן נפגשים עם כאלו אז נחמד לשבת שם, במיוחד אם יש הופעה שלאווירה ולחוויית הבילוי רק מוסיפה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

רעמסס – למראית עין

זמן: יום שני בערב, נובמבר 2016

מיקום: הגימנסיה העברית 7 (ליד כיכר השעון), יפו – תל אביב

רקע היסטורי: מתחם הרעמסס (Ramesses), בר קוקטיילים / מסעדה, נפתח לפני כחמישה חודשים עם לא מעט יחסי ציבור, בסמטת השוק היווני שליד שוק הפשפשים ביפו, ע"י הבעלים של בר הבוקסא, אליהם חבר השף אלי שטיין (אדורה ביסטרו) שאחראי על המטבח.

הסיפור: חיפשנו מקום לחגוג למשתעבד (לשעבר הבחור הפעיל), עוד אבן דרך בחיים, כשאחת המשתתפות הציעה את הרעמסס עליו היא שמעה דברים טובים. מכיוון שמדובר במקום די מדובר, הזמנתי מקום ליתר ביטחון לשמונה אנשים.

היא ואני הגענו ראשונים אל המקום בשעה 21:00. המקום בהחלט עושה רושם ראשוני חיובי, עם הרבה מקומות ישיבה שפזורים בסמטה, גרפיטי מעוצב על הקירות, בר פתוח בו כל דבר אפשר לראות, כשמלמעלה נורות צבעוניות.

20161107_210209

המארח הוביל אותנו אל השולחן שלנו נשמר. בין השולחנות שמסביב, עמוד החימום, ואבן השפה הגבוהה של המדרכה בצד, לא ממש היה מקום לשבת כמו שצריך. בהמשך כשהצטרפו גם האחרים נאלצנו להנדס מחדש את אזור הישיבה והזזנו את השולחן אחרי שהמארחת הזיזה הצידה את שאר המכשולים ומבלים.

אחרי שהתמקמנו קצת יותר בנוח, והחלפנו בינינו דברים, יכולנו להתפנות לעיין קצת בתפריטים. תפריט הקוקטיילים מכיל מגוון מעניין, בלשון המעטה, של משקאות מתוחכמים (לי הם נראו קצת יותר מדי מורכבים) אך יחסית לא יקרים (46 ש"ח לקוקטייל), כשיש גם משקאות אחרים ומבחר נאה של בירות מהחבית, אם כי לא ברור מה הגדלים. תפריט האוכל מחולק למנות פתיחה, סלטים, גריל פחמים, תנור אבן וקינוחים.

20161107_212147 20161107_211831 20161107_210141

אחרי קצת התלבטות והתייעצות החלטנו להזמין משקאות ומאכלים שונים. אני החלטתי לנסות קוקטייל שנראה קצת מוזר אבל מעניין – ברנגריה, ג'ין חילבה וג'ינג'ר, וורמוט לבן, ג'ינג'ר אייל, למון גראס ואננס (46), ומכיוון שהייתי רעב הזמנתי גם בטטות ודלעת ערמונים בבישול ארוך בתנור האבן, ללא גבינת העיזים (42).

בעוד אנו נהנים מהחברה ומחכים, המקום סביבנו התמלא במבלים בכל הגילאים (דווקא פחות בצעירים), כשחלקם היו גם תיירים.

המנות והקוקטיילים הגיעו לשולחן באופן לא אחיד למדי כשחלקם התעכבו לא מעט. למרות שהזמנתי ראשון, הקוקטייל והמנה שלי התעכבו ולא הגיעו בכלל. אלו שקיבלו את הקוקטיילים השונים התרשמו באופן מעורב, כששכנתי לשולחן שהזמינה קליאופטרה על בסיס ג'ין מלפפונים ביתי אמרה שהוא פשוט לא טעים.

עבר כבר לא מעט זמן, והקוקטייל שהזמנתי עדיין לא הגיע כך שעדיין לא יכולנו להרים לחיים, לפחות מנת הבטטות והדלעת ערמונים הגיעה והיתה לא רעה בכלל, אם כי קצת שרופה בחלקים מסוימים.

20161107_215542

אחרי שביררנו עם המלצרית מספר פעמים, התברר שהקוקטייל שלי כבר הגיע אבל הוגש בטעות למישהו אחר בשולחן (אח של חתן השמחה) והיה לו מאוד טעים, זו הזמינה לי אותו שוב, כמו גם משהו אחר במקום הקליאופטרה לשכנתי.

עברה כבר כמעט שעה מאז שהגענו ומכיוון שלא כולנו היינו עם שתייה ביד עדיין לא הרמנו כוסית. למזלנו, מכיוון שחגגנו מאורע משמח, ואחת מאיתנו גם הכירה את אחת מהאחראיות, קיבלנו לשולחן סיבוב צ'ייסרים (גם הוא הגיע בחלקים), וסוף סוף שתינו לחיים.

סיימתי גם כבר לאכול, אך הקוקטייל המבוקש עדיין לא הוגש. המלצרית שוב התנצלה וצ'ייסר כפיצוי הציעה (?), אותו אמרתי שתביא כבר לבעל השמחה.

אחרי עוד זמן מה, גם אני קיבלתי את הברנגריה שהזמנתי. זה היה אכן מאוד טעים – חמצמץ ומתקתק במידה הנכונה, לא צריך להרתע מהחילבה (רק חבל שבגלל הציפייה הארוכה שכחתי בסוף לצלם תמונה).

בהמשך קיבלנו לשולחן עוד כמה סיבובים של צ'ייסרים, עד שהמשתעבד היה כבר עם ראש טוב – קצת שיכור אבל עדיין במצב סביר.

לקראת חצות החלטנו לסגור את הערב. ואחרי ששילמנו את החשבון, הלכנו בחזרה דרך הסמטה באוויר הקריר והנעים.

לסיכום: ברעמסס השקיעו לא מעט למראית עין כלפי חוץ על מנת למשוך את כל סוגי המבקרים, אך זה לא ממש עוזר או מצדיק חוסר אחידות שכזו בכל השאר, בעיקר בכל מה שקשור לנוחות הישיבה במקום, השירות והקוקטיילים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, או באופן חד פעמי לצורך אירוע כלשהו / עם תיירים לבקר

פספרטו – מסביב לשוק בשמונים דקות

זמן: יום ראשון בלילה, ספטמבר 2016

מיקום: רבי חנינא 7, שוק הפשפשים, יפו

רקע היסטורי:  בר הפספרטו (Paspartu), ע"ש משרתו של פיליאס פוג מהספר "מסביב לעולם ב-80 יום", נפתח לפני כ-3 שנים במתחם שוק הפשפשים ע"י ברמן לשעבר בקורדוברו ז"ל ושותפים נוספים, כמקום בילוי פחות המוני/מיינסטרימי בשוק שפונה בעיקר לתיירים עם מגוון בירות מרחבי העולם, ובו מוקרנים ומאורגנים גם כל מיני משחקים וטורנירים שונים.

הסיפור: העכברושית והתעשיינית נפגשו בבית, ואני והתעשיין יצאנו לבלות בחוץ. החלטנו הפעם להדרים עד לשוק הפשפשים, כשהיעד היה הפספרטו, בו לא ביליתי עדיין למרות שעברתי לידו מספר פעמים.

למרות שהיה זה יום ראשון (בסופי שבוע עדיף להימנע מהמתחם העמוס, כמו בפלורנטין), היו יחסית לא מעט מבלים בסמטאות המרכזיות של השוק. אנו שמנו פעמנו אל הפספרטו שדווקא לא נמצא במרכז המתחם.

לפספרטו שני חללים צמודים – באחד מהם נמצא הבר, כשגם בחוץ יש מקומות ישיבה עם ספות, כורסאות, ספסלים ועוד. במקום לא היו יותר מדי מבלים, ואנו החלטנו לשבת בחלל של הבר, ליד השולחן עליו היה לוח שחמט ועליו כלים מסודרים וממתינים (התמונה וחלק מהאחרות באדיבות התעשיין).

img_20160918_223328

20160918_214923

מלצר חביב הגיש לנו את התפריטים. בתפריט הבירות ניתן למצוא באמת מגוון בירות מגוונות מרחבי העולם, אך אלו זמינות בעיקר דווקא בבקבוקים, כשמהחבית יש רק את טמפו הפחות או יותר סטנדרטיות במחירים סבירים. בתפריט האוכל לא התמקדנו כי לא הגענו רעבים.

20160918_215033 20160918_215102 20160918_215215

התעשיין הזמין שליש גולדסטאר מקומי (23 ש"ח), ואני הלכתי על בירת החודש בבקבוק – Rogue. זו דווקא אינה מופיעה בתפריט וממנה יש כמה סוגים, כשאני הזמנתי את ה American Amber Ale בהמלצת התעשיין (31) וכדי שיהיה משהו לנשנש הזמנתי גם ירקות קראנצ'ים (18).

פצחנו במשחק שח לוהט, כשהטעויות המטופשות שלי התאזנו אח"כ עם טעויותיו של התעשיין, והמשחק נעשה מעניין. בינתיים הוגשו לנו הבירות והירקות (צלוחית גדולה של גזר, פלפל ומלפפון מתובלים בשמן זית עם צלוחית טחינה), כשהבירה שלי בהחלט עמדה בציפיות.

20160918_215845

ברקע התנגנה מוזיקת רוק/בלוז טובה בעיקר מהמאה הקודמת – ג'ניס ג'ופלין, ריי צ'ארלס ואחרים. בשלב מסוים ניגש אלינו אחד המבלים ורצה את המנצח למשחק להזמין, אך אנו נאצלנו לסרב מפני שלא תכננו להישאר אחרי שנסיים.

בסופו של דבר הטוב מבינינו ניצח, שילמנו את החשבון וחזרנו אל הסמטאות.

20160918_223052

החלטנו להמשיך לסיבוב נוסף, הפעם במקום מרכזי והומה יותר – בסמטת רבי נחמן. בשאפה בר הבירות נראו לנו פחות, אז בדקנו את האקבר (Akbar) שנמצא ליד, שם ראינו שיש נגב מהחבית אז ליד שולחן מוגבה בחוץ התיישבנו.

img_20160918_224342

קהל המבלים באכבר היה די מגוון, כשהמוזיקה היתה יותר מדי חזקה. התפריט מכיל מגוון סביר של בירות, ואוכל בשרי בעיקר (אבל לא רק). קטע מוזר/מעצבן במקום הוא שהבירות האיכותיות יותר מהחבית (מרדסו, נגב) מופלות לרעה (או שאלו המבלים שאותן אוהבים) ומוגשות משום מה רק בכוסות של שליש, בעוד שהבירות הסטנדרטיות זמינות גם בכוסות חצי.

הזמתי שני שליש נגב, שליש (שלושים וקצת ש"ח) לכל אחד הסברתי למלצרית שלא הבינה את הבדיחה. הבירה הוגשה לנו עם צלוחית תורמוסים. סיימנו יחסית מהר ושילמנו את החשבון, כשבדרך הביתה עוד עצרתי לגלידת סורבה (שוקולד ואננס, 16 ש"ח) בכפיתולניה – יצא לי לאכול טובות ממנה.

לסיכום: הפספרטו מקום נחמד לשבת בו בשולי השוק בלי יותר מדי המולה וליהנות מבירה טובה, חבל שהוא מתגאה בבירות מגוונות מכל העולם אך מהחבית הוא לא מספק את הסחורה. האקבר מנסה להיראות מגניב וזרוק אך הוא עוד מקום מיינסטרימי בשוק, כמותו יש גם אחרים טובים יותר או פחות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לפספרטו – אפשר לבקר

2.5-3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאקבר – אפשר לוותר אלא אם אתם באזור ולא מצאתם משהו אחר