ביר בזאר שוק הכרמל – לא חייבים עדלאידע

זמן: חמישי בלילה, פורים, מרץ 2019

מיקום: ישכון 36 פינת יום טוב, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הסניף הראשון שהוא גם בר של מבשלת הביר בזאר שהתחילו בדוכן סמוך בשוק הכרמל נפתח לפני כמעט 4 שנים. מאז המבשלה הדרומית, שמציעה שלל בירות בוטיק ישראליות, הרחיבה את רשת הברים שלה ופתחה סניפים נוספים, רובם בשווקים – לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ועוד אחד מול הבימה.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט זוגי. אחרי הסיבוב הקודם בשוק הכרמל עם הג'ינג'י העצבני בתחילת החודש, שמנו פעמנו לעבר השוק במטרה למצוא מקום נחמד לשבת באופן ספונטני.

השעה היתה סביבות 21:00, כשהשוק כבר היה אחרי השטיפה, ובסמטאות נראה היה שמהמקומות והמבלים מתכוננים למסיבות פורים.

אחרי שיטוט קל בסמטאות, מכיוון שלא היינו יותר מדי רעבים ולעכברושית התחשק סיידר תפוחים, החלטנו לשבת בביר בזאר – ברירת המחדל בדרך כלל, שדווקא לא יצא לנו לבלות בו יחדיו כבר זמן רב.

המקום היה די הומה במבלים, רובם מחופשים. כשלשמחתנו מצאנו שולחן קטן לזוג ליד הכניסה בו התיישבנו. התפריטים לא השתנו מפעמים קודמות, מהחבית יש בעיקר את הברזים של הביר בזאר (24 ₪ לשליש, 29 ₪ לחצי) ועוד שתיים שלוש בירות מתחלפות, כשתפריט האוכל מכיל כריכים, סלטים, פיצות ועוד (המחירים באתר לא מעודכנים).

העכברושית הלכה על הסיידר קינמון של באסטרס, ובאווירת פורים אפילו הזמינה ממנו בטעות חצי (29). אני הזמנתי חצי נגב פורטר מהחבית (29), כשליווינו את המשקאות עם סלט קרם ארטישוק טבעוני (32) לחלוק ותפו"א עם שמנת חמוצה בשבילה (19).

השתייה הגיע במהירות ואחרי מספר דקות הגיע גם האוכל, כשהסלט קרם ארטישוק היה פחות טעים ממה שחשבתי שיהיה.

בעוד אנו שותים ואוכלים לאיטנו, נהננו מתצוגת התחפושות המגוונות של המבלים שעברו וחלפו מולנו על הסמטא בדרכם לבילוי או למסיבה (סוג של עדלאידע), כשמדי פעם נרשמו גם תשואות של היושבים בביר בזאר, אם זה למשהו שהיה במרפסת, אותו לא הצלחנו לראות מהזווית שלנו, או לתחפושת מקורית/מוצלחת במיוחד – המסכה של ג'ים קארי למשל.

היה נראה שהלילה עוד צעיר וחגיגות פורים ימשכו עד השעות הקטנות בשוק, אך אנו החלטנו לפרוש עם שישיית בירות הביתה לפחות.

לסיכום: לא כל יום פורים ויש "עדלאידע" בשוק. אך גם בימים שאין הביר בזאר הוא מקום בילוי טוב עם שלל בירות מהחבית (אפילו שאין גיוון יחסית) ובבקבוקים, אווירה טובה (עדיף אחרי הנקיון של השוק) ואוכל לא רע.

יפה גם לראות שב-3 שנים שעברו מאז שהיינו בביר בזאר בפורים, השוק החל להתעורר בלילות וניתן למצוא בו הרבה יותר מקומות בילוי מגוונים בסמטאות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מודעות פרסומת

בסטה בר ברק – לגלות דברים חדשים בשוק זה תמיד נחמד

זמן: חמישי בלילה, מרץ 2019

מיקום: יום טוב 22, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הבסטה בר ברק (לא בטוח אם זה השם הרשמי בכלל) נפתח לפני קצת יותר משנה וחצי בבסטה בסמטה מקבילה לראשית בשוק הכרמל.

הסיפור: השעה היתה חצות לערך כשהג'ינג'י העצבני יצאנו מההופעה הטובה של ערן צור בקפה ביאליק, בה הוא התלהב לא פחות מערן צור עצמו.

מכיוון שהשתייה שם היתה די חלשה (שתיתי סנגריה לא משהו) והיינו עם האנדרלין של ההופעה עדיין, החלטנו להסתובב באזור ולחפש מקום לאיזו בירה אולי.

חצינו את אלנבי ונכנסנו אל הלל הזקן שם הנורמן היה מלא במבלים שישבו בחוץ (מדיניות הרעש של העירייה כנראה כבר לא נאכפת). המשכנו אל הסמטאות הקטנות של שוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד מקומות מוכרים וגם כאלו שלא.

בסמטת/רחוב יום טוב עברנו ליד בית הקפה באותו השם – יום טוב, אליו רציתי להגיע מתישהו לאכול בשעה מוקדמת יותר. ברירת המחדל היתה קצת יותר למטה – הביר בזאר, אך ממש כמה מטרים לפני עצרנו לרגע ליד דוכן, שאת שמו לא ידעתי, למרות שחלפתי לידו כבר בעבר. ראינו שיש בו כמה ברזים של בירת ברזל – בירת בוטיק ישראלית קיבוצית לא מופרטת מאזור עמק חפר  (לא רוצה לא צריך!) אותה לא יצא לי לטעום עדיין, בטח שלא מהחבית.

החלטנו לבדוק את העניין, התיישבנו על הבר (סוג של) וביקשנו מהברמנית החביבה כמה טעימות – לורי אדמונית (אייל ענברי בסגנון בלגי), רובי חיטה (בסגנון גרמני – כמו פאולנר לדברי הברמנית) ואפי IPA (כשיש גם גולדסטאר, עלמה והייניקן). אני אהבתי את ה- IPA ואילו הג'ינג'י את החיטה, אז הזמנו מהן חצי כל אחד (34 ₪).

הבירה הוגשה לנו בכוסות פלסטיק בצירוף צלוחית מנצ'יס קטנה (יש גם עוד נשנושים). לידנו ישבו מבלים נוספים (חלקם תיירים) בשולחנות מאולתרים (ארגזים), כשגם הביר בזאר הצמוד היה מלא לחלוטין.

בעוד אנו לוגמים לאיטנו, שמנו לב שיש משחק של 4 בשורה לידנו, אז פצחנו בסדרת משחקים סוערת, כשהג'ינג'י העצבני יצא וידו על העליונה (אני צריך להסיר את החלודה).

אחרי שסיימנו את הבירה, החלטנו שמספיק לערב זה, עלינו בסמטאות לכיוון אלנבי ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: הבסטה בר ברק הוא עוד הפתעה נעימה בשוק הכרמל שפורח גם בלילה, מקום נחמד לבירה קלילה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף כתחנה במסגרת סבב ברים בשוק הכרמל

גוגיס אנד ביונד – הפעם לא עושים בושות

זמן: יום רביעי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני כ-4 חודשים במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: האורח מחו"ל איתו היה לי עד לא מזמן קשר מקצועי הגיע לביקור בארץ והפעם הציע שניפגש באופן חברי. אחרי הבושות בארגז בפעם שעברה, הצעתי שניפגש בגוגיס בו עדיין לא ביקרתי אמנם, אך ממה שראיתי בתמונות ובפרסומים נראה די מעניין, ואם לא יש באזור שוק הכרמל-נחלת בנימין-אלנבי, אופציות אחרות וראויות גם כן.

הגעתי אל המקום כמה דקות אחרי 21:00 כשהוא כבר חיכה לי על הבר עם חצי אלכסנדר גרין ביד. המקום אכן מעניין לא רק בתמונות – מקום צבעוני עם בובות, רובוטים ועוד, והיצע בירות יפה מאוד מהחבית במחירים משתלמים ביותר (20 ₪ לחצי) ועוד בקבוקים שלא תמצאו בכל מקום אחר.

גוגיס – תפריט בירות

הצטרפתי אליו עם חצי אלכסנדר גרין גם כן (20) והזמנתי מהברמנית את הטורטיה ירקות עם טחינה (32) הטבעונית שיהיה משהו לנשנש.

מסביב המבלים נראו בחלקם תיירים וחלקם מקומיים, כשהבעלים גור הסתובב ביניהם בלבוש ססגוני ועושה שמח -מפריח בועות, מדביק מדבקות ועוד.

התעדכנו אחד עם השני, שתינו את הבירה הקרה והטעימה ונשנשנו מהאוכל הסביר. היה די נחמד, עד שלקראת 22:00 עם השמחה והאווירה הבנו שמאפשרים גם במקום לעשן חופשי בפנים, ולכן אחרי שהאורח סיים את הבירה הנוספת שהזמין, שילמנו את החשבון (יותר נכון הוא שילם) והמשכנו הלאה רגלית.

חלפנו ליד בית העמודים הסמוך, והראתי לו מלמטה גם את הנסיך, כשמשם עלינו במדרחוב לכיוון כיכר מגן דוד וסמטת הלל הזקן, שם בין המנזר לסלון ברלין נעלם לי פתאום בניין כשבמקומו הופיע לו חניון.

החלטתי שנבדוק את הנורמן, ממנו די ברחתי בפעם האחרונה בגלל סיבה דומה. חוץ מזה שנוספו עוד אורות וקצת מקומות בחוץ על הסימטה, לא הרבה השתנה בנורמן – עדיין אותו מקום אינטימי, עם מבחר וויסקי ובירות מרשים, כשמהחבית יש את הבלגיות הקבועות – מרדסו, לה שוף, צ'רי שוף, שימאי, סן ברנרדוס, בל פילס גם ישראלית אחת – מלכה אדמונית.

התיישבנו בפנים על הבר, שהיה ריק חוץ מאיתנו. האורח היה פחות בעניין של הבירות הבלגיות אך כן טעם ואהב את המלכה, שמשום מה מוגדרת על הברז וגם ע"י הברמנית כ Pale Ale, למרות שלדעתנו היא יותר Amber Ale. הזמנו שנינו חצי (36) ושתינו בלי שמישהו מסביבו הפעם יעשן. בהזדמנות זו הוא סיפר לי שהמשפחה של אישתו מפעילה את הבר הותיק בניו יורק (משנת 1854) – McSorley's Old Ale House, בר אירי ליד הוילג', בו מגישים רק שני סוגי בירות (כהה ובהירה), כשאפשר להזמין בירות רק בזוגות ולשלם רק במזומן, ואני אמרתי שאבדוק אותו בביקורי הבא שם.

משם המשכנו ליעד נוסף ואחרון בשוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד כמה מקומות שעדיין לא יצא לי לבלות בהם – איסטנבול, היום טוב קפה והליבר בר, עד שהגענו אל הביר בזאר, שם ישבנו על הבר. הוא שתה חצי בינדי (29) , בגלל שחוץ מהפרשר דרופ לא היו בירות אחרות מהחבית שהם לא של הביר בזאר, הזמנתי אני את ההולי פרוט של אלכסנדר ומיקלר בבקבוק (26), כשגם הוא אהב את הריח והטעם שלה.

הולי פרוט – אלכסנדר מיקלר

לסיכום: הגוגיס הוא מקום שונה, צבעוני ומעניין, כשמגוון הבירות הנאה ומחירים מהזולים בעיר רק מוסיפים. חבל רק שעשן הסיגריות נכפה על כל המבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר לבקר, אם מתחילים לעשן בפנים אפשר לעבור לשבת בחוץ או לחתוך למקום אחר

3 כוכבים גם לנורמן – אפשר לבקר, עשן אמנם אין, אבל את מחירי הבירות, בהתחשב בהיצע שבסביבה כדאי קצת למטה לעדכן

3.5 כוכבים לביר בזאר – כדאי לבקר, כשכדאי גם שההיצע מהחבית יכלול עוד בירות של מבשלות אחרות (כמו בסניף החדש בשוק הפשפשים) אחרת יש בסביבה עוד אופציות

תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

ביר בזאר – לא שוקטים על השמרים

זמן: יום חמישי בערב, נובמבר 2016

מיקום: ישכון 36, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) בישכון נפתח לפני כשנה וחצי, ע"י הבעלים של הבסטה של הביר בזאר ברחוב רמב"ם הסמוך, בה הם מציעים עשרות בירות בוטיק ישראליות למכירה. כשאלו חיפשו להתרחב למשהו דומה רק עם אופציה לישיבה. מאז התרחבה גם המבשלה (בקריית גת – במקום המבשלה של נגב שעברה), ונפתחו גם סניפים נוספים – בשוק מחנה יהודה ופופ אפ פחות מוצלח מול הבימה.

הסיפור: ביותר מ-8 וחצי שנות עכברוש העיר (וגם בשנים שלפני) יצא לי לבלות במאות מקומות שונים בעיר (אך עדיין יש מספיק מקומות חדשים יחסית, וגם ותיקים שלא יצא לי לבלות בהם).

בכל פעם לפני שאני יוצא לבלות, אם זה דייט עם העכברושית, חברים, או מפגשים אחרים, עולה ההתלבטות האם כדאי לצאת למקום מוכר וטוב ואז כנראה שלא יהיה משהו חדש עליו לכתוב, מקום חדש ומעניין, לתת צ'אנס נוסף למקום שכבר היינו וקצת אכזב או לסתם מקום אחר.

לא פשוט בכלל, בגלל זה אני מנסה לערבב ולגוון. הפעם קבעתי לבירה עם התעשיין, לכבוד התחלה בתעשיה חדשה (שיהיה בהצלחה), ואחרי שהתלבטנו קצת, החלטנו לקפוץ לביר בזאר הטוב והמוכר, בו גם חגגנו במסיברוש, כשעבר כבר זמן מאז ביליתי בו בפעם האחרונה (מופיע גם ברשימת המלצות העכברוש לאזור שוק הכרמל, אלנבי והנחלה).

הגענו אל השוק בסביבות השעה 9. הסמטאות היו עדיין רטובות מהנקיון של אחרי הסגירה והזבל כבר פונה. לאחרונה נפתחו בשוק כמה מקומות חדשים נוספים, עברנו ליד אחד מהם – M25, בו לי אין מה לחפש, ובלי קשר היה לדעתי יותר מדי רועש.

כשהגענו אל הביר בזאר, היה המקום די מלא, שולחן גדול של חוגגים ליד הגדר, ורוב השולחנות (כולל בקומה למעלה) היו תפוסים (חוץ מאלו שהיו שמורים). חשבנו לשבת על הבר, אך שם הקימו מחיצת זכוכית חלקית (בגלל בעיות של אישורים כך נאמר לנו בהמשך ע"י המלצרית) – פחות נעים.

20161117_211311

בעוד אנו עומדים ותוהים, ניגש אלינו אחד האחראים, והזמין אותנו לשבת בשולחן המאולתר שבנו לנו בפינה ממול מארגזים (כך גם יושבים מבלים אחרים), כשהמלצרית החביבה הגישה לנו תפריטים.

גולת הכותרת בתפריט היא כמובן 8 בירות בוטיק ישראליות מהחבית (3 מהן מהמבשלה של הביר בזאר), עשרות בירות נוספות בבקבוקים, מאכלים לא כבדים, כשהחידוש הוא שיש עכשיו גם מועדון חברים – טוענים כרטיס (מינימום 100 ש"ח) ונהנים מהנחה של 10 אחוזים.

img-20161117-wa0019

התעשיין לא התלבט בכלל והזמין ישר חצי בינדי (29 ש"ח) מהחבית – IPA כשותי של הביר בזאר. אני ביקשתי לטעום את הברז המתחלף – דיקטטור Irish Red, אך בסוף הזמנתי חצי דודהש'ך (29) עם הכריך הטבעוני (34), בתקווה שהוא לא יתעכב יותר מדי יחסית – כשהמלצרית אמרה לנו שבימי חמישי ושישי יש באמת תגבור בעמדת הכנת האוכל בעקבות העומס שיש.

הבירות הוגשו לנו די מהר, והיו קרירות וטובות כתמיד ואנו שתינו אותם בהנאה לאיטנו, אפילו שלי, שבאתי בקצר, היה קצת קריר (בעונה זו ובחורף כדאי לבוא עם ביגוד חמים).

מסביבנו היה נראה שכולם נהנים ומרוצים, השירות עמד בעומס, וגם הכריך הטבעוני שלי הגיע בזמן סביר יחסית לפעמים קודמות, אך היה שונה קצת כשהסלק לא היה ממש מאודה אלא חי.

עם הכריך הזמנו סיבוב נוסף של בירות, הפעם שליש לכל אחד (23). התעשיין נשאר עם הבינדי, ואני הלכתי על האלכסנדר בלאק, שהיתה באמת חלקה ולא יותר מדי מרירה, כשבין לבין קיבלנו גם זיתים ע"ח הבית ופינוק צ'ייסר עראק פסיפלורה (זו דווקא לא ממש הורגשה).

20161117_220339

כשסיימנו לשתות את השליש, ביקשנו להצטרף למועדון החברים ולשלם את החשבון. אך בגלל בעיה של תשתיות זה לא התאפשר, אז המלצרית פשוט עשתה לנו 10% הנחה – מה שיצא 14 ש"ח חיסכון.

img-20161117-wa0020

לסיכום: טוב לראות שהביר בזאר לא שוקטים על השמרים (תרתי משמע) אלא שומרים על זמינות וגיוון הבירות מהחבית שזה הכי חשוב, המחירים נשארים די קבועים, השירות (בעיקר המטבח) מתוגבר כשצריך, ויש אפילו מועדון חברים ללקוחות הקבועים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (רק לא בין 5 ל-8 בערב אז השוק מתרוקן מאנשים ועדיין בלכלוך מלא)

מיוחד לחג – סיכום חגיגות המסיברוש בביר בזאר

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2016

מיקום: ישכון 36, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הוותיק בתל אביב, חוגג יום הולדת 8 בביר בזאר (Beer Bazaar) בשוק הכרמל.

הסיפור: לרגל החגיגות שריינתי מקום ל-10 עד 15 איש בביר בזאר. העכברושית ואני הגענו קצת אחרי 21:00, כאשר כבר חיכה לנו שם המלומד.

באנו להתיישב ב"שולחן" הארוך, שהרכיבו ממלא ארגזים הפוכים בשתי קומות עם מפה, שהכינו לנו על הפינה בסימטא, כשלפתע ניגש אליי בחור נחמד שעדיין לא הכרתי – הסתבר שזה בקר (טבעוני הולך לאכול), שהגיע לחגוג איתי והביא איתו גם חברים.

בעוד אנו מתעניינים עם המלצרים לגבי הבירות מהחבית (בגלל שהן משתנות כל הזמן אין לצערי תפריט), הגיעו חברים וקוראים נוספים, בהם המורה (שהגיע גם לחגיגות לפני שלוש שנים, והפעם הגיע במיוחד מכפר סבא ברכבת) וחברים של התעשיין. בשלב זה הבנתי שכנראה המקום ששוריין לא יספיק לנו, אז הזמנתי חצי חתול שמן לשתות, וחיפשתי לנו עוד כסאות.

לא עברו כמה דקות ואלינו הצטרפו גם ניימן, תפוחי, באזז-וקה ג'ו, לפטי, נטול הכינוי, בן המושבה וחבר נוסף של התעשיין. כולם שתו ונהנו כך היה נראה, כשהמקום עצמו היה מלא, והמטבח לא עמד בקצב ההזמנות של האוכל (כדאי לשים שם עוד בן אדם). אלינו הצטרפו גם התעשיינים עצמם ואיתם פמפי כמובן, כך שכבר היינו חייבים לצרף עוד שולחן.

הזמנתי את הבירה השנייה – שפירא סטאוט הפעם, כשגם הסנדוויץ' הטבעוני שהזמנו עוד בהתחלה הצליח להגיע.

פתאום ראיתי שתי בחורות צעירות שנראו קצת אבודות. זיהיתי שמדובר בטל (The_Mark) וחברתה. מסתבר שהם הגיעו בהתחלה למקום יד הבסטה של הביר בזאר ברחוב רמב"ם הסמוך, ואמרו להם שהביר בזאר סגור (הכוונה היתה לבסטה ולא לבר). לשמחתי הן לא ויתרו ואותנו מצאו.

בסביבות 23:00 הגיע גם הג'ינג'י העצבני במיוחד. מה שכמובן "הכריח" אותי להזמין עוד חצי, הפעם נגב אמבר אייל, ולשתות איתו ועם השאר יחדיו.

החברים החלו אט אט לנטוש, ולקראת חצות החלטנו הגיע גם הזמן שלנו לעזוב, כשהחשבון הסופי של כולנו יצא בסביבות 1600 ש"ח, וכלל בסביבות 20 ליטר של אלכוהול (חתול שמן, דודהש'ך,נגב אמבר,שפירא PA וסטאוט ,ג'מס IPA ,באסטרס,הרצל,אלכסנדר גרין).

לסיכום: כמדי שנה גם הפעם שמחתי לחגוג את יום ההולדת של עכברוש העיר עם הרבה חברים וקוראים (אגב, כל הקוראים שהגיעו גם כתבו ביקורות אורח במהלך השנים) – יותר מ-25 אנשים. היה לנו בשולחן הארוך טווח גילאים מרשים – 23 עד 40, שני דוקטורים ועוד שניים שב"קרוב" מסיימים, ובכלל הרבה חברה מעניינים ומהנים. הבירות היו איכותיות כרגיל, האוכל הגיע בסוף למרות העיכובים, ואנו בילינו בנעימים.

תודה לכל מי שהגיע, מקווה שגם אתם נהנתם כמוני – להתראות בחגיגות הבאות!