תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

מודעות פרסומת

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

ביר בזאר – לא שוקטים על השמרים

זמן: יום חמישי בערב, נובמבר 2016

מיקום: ישכון 36, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) בישכון נפתח לפני כשנה וחצי, ע"י הבעלים של הבסטה של הביר בזאר ברחוב רמב"ם הסמוך, בה הם מציעים עשרות בירות בוטיק ישראליות למכירה. כשאלו חיפשו להתרחב למשהו דומה רק עם אופציה לישיבה. מאז התרחבה גם המבשלה (בקריית גת – במקום המבשלה של נגב שעברה), ונפתחו גם סניפים נוספים – בשוק מחנה יהודה ופופ אפ פחות מוצלח מול הבימה.

הסיפור: ביותר מ-8 וחצי שנות עכברוש העיר (וגם בשנים שלפני) יצא לי לבלות במאות מקומות שונים בעיר (אך עדיין יש מספיק מקומות חדשים יחסית, וגם ותיקים שלא יצא לי לבלות בהם).

בכל פעם לפני שאני יוצא לבלות, אם זה דייט עם העכברושית, חברים, או מפגשים אחרים, עולה ההתלבטות האם כדאי לצאת למקום מוכר וטוב ואז כנראה שלא יהיה משהו חדש עליו לכתוב, מקום חדש ומעניין, לתת צ'אנס נוסף למקום שכבר היינו וקצת אכזב או לסתם מקום אחר.

לא פשוט בכלל, בגלל זה אני מנסה לערבב ולגוון. הפעם קבעתי לבירה עם התעשיין, לכבוד התחלה בתעשיה חדשה (שיהיה בהצלחה), ואחרי שהתלבטנו קצת, החלטנו לקפוץ לביר בזאר הטוב והמוכר, בו גם חגגנו במסיברוש, כשעבר כבר זמן מאז ביליתי בו בפעם האחרונה (מופיע גם ברשימת המלצות העכברוש לאזור שוק הכרמל, אלנבי והנחלה).

הגענו אל השוק בסביבות השעה 9. הסמטאות היו עדיין רטובות מהנקיון של אחרי הסגירה והזבל כבר פונה. לאחרונה נפתחו בשוק כמה מקומות חדשים נוספים, עברנו ליד אחד מהם – M25, בו לי אין מה לחפש, ובלי קשר היה לדעתי יותר מדי רועש.

כשהגענו אל הביר בזאר, היה המקום די מלא, שולחן גדול של חוגגים ליד הגדר, ורוב השולחנות (כולל בקומה למעלה) היו תפוסים (חוץ מאלו שהיו שמורים). חשבנו לשבת על הבר, אך שם הקימו מחיצת זכוכית חלקית (בגלל בעיות של אישורים כך נאמר לנו בהמשך ע"י המלצרית) – פחות נעים.

20161117_211311

בעוד אנו עומדים ותוהים, ניגש אלינו אחד האחראים, והזמין אותנו לשבת בשולחן המאולתר שבנו לנו בפינה ממול מארגזים (כך גם יושבים מבלים אחרים), כשהמלצרית החביבה הגישה לנו תפריטים.

גולת הכותרת בתפריט היא כמובן 8 בירות בוטיק ישראליות מהחבית (3 מהן מהמבשלה של הביר בזאר), עשרות בירות נוספות בבקבוקים, מאכלים לא כבדים, כשהחידוש הוא שיש עכשיו גם מועדון חברים – טוענים כרטיס (מינימום 100 ש"ח) ונהנים מהנחה של 10 אחוזים.

img-20161117-wa0019

התעשיין לא התלבט בכלל והזמין ישר חצי בינדי (29 ש"ח) מהחבית – IPA כשותי של הביר בזאר. אני ביקשתי לטעום את הברז המתחלף – דיקטטור Irish Red, אך בסוף הזמנתי חצי דודהש'ך (29) עם הכריך הטבעוני (34), בתקווה שהוא לא יתעכב יותר מדי יחסית – כשהמלצרית אמרה לנו שבימי חמישי ושישי יש באמת תגבור בעמדת הכנת האוכל בעקבות העומס שיש.

הבירות הוגשו לנו די מהר, והיו קרירות וטובות כתמיד ואנו שתינו אותם בהנאה לאיטנו, אפילו שלי, שבאתי בקצר, היה קצת קריר (בעונה זו ובחורף כדאי לבוא עם ביגוד חמים).

מסביבנו היה נראה שכולם נהנים ומרוצים, השירות עמד בעומס, וגם הכריך הטבעוני שלי הגיע בזמן סביר יחסית לפעמים קודמות, אך היה שונה קצת כשהסלק לא היה ממש מאודה אלא חי.

עם הכריך הזמנו סיבוב נוסף של בירות, הפעם שליש לכל אחד (23). התעשיין נשאר עם הבינדי, ואני הלכתי על האלכסנדר בלאק, שהיתה באמת חלקה ולא יותר מדי מרירה, כשבין לבין קיבלנו גם זיתים ע"ח הבית ופינוק צ'ייסר עראק פסיפלורה (זו דווקא לא ממש הורגשה).

20161117_220339

כשסיימנו לשתות את השליש, ביקשנו להצטרף למועדון החברים ולשלם את החשבון. אך בגלל בעיה של תשתיות זה לא התאפשר, אז המלצרית פשוט עשתה לנו 10% הנחה – מה שיצא 14 ש"ח חיסכון.

img-20161117-wa0020

לסיכום: טוב לראות שהביר בזאר לא שוקטים על השמרים (תרתי משמע) אלא שומרים על זמינות וגיוון הבירות מהחבית שזה הכי חשוב, המחירים נשארים די קבועים, השירות (בעיקר המטבח) מתוגבר כשצריך, ויש אפילו מועדון חברים ללקוחות הקבועים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (רק לא בין 5 ל-8 בערב אז השוק מתרוקן מאנשים ועדיין בלכלוך מלא)

מיוחד לחג – סיכום חגיגות המסיברוש בביר בזאר

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2016

מיקום: ישכון 36, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הוותיק בתל אביב, חוגג יום הולדת 8 בביר בזאר (Beer Bazaar) בשוק הכרמל.

הסיפור: לרגל החגיגות שריינתי מקום ל-10 עד 15 איש בביר בזאר. העכברושית ואני הגענו קצת אחרי 21:00, כאשר כבר חיכה לנו שם המלומד.

באנו להתיישב ב"שולחן" הארוך, שהרכיבו ממלא ארגזים הפוכים בשתי קומות עם מפה, שהכינו לנו על הפינה בסימטא, כשלפתע ניגש אליי בחור נחמד שעדיין לא הכרתי – הסתבר שזה בקר (טבעוני הולך לאכול), שהגיע לחגוג איתי והביא איתו גם חברים.

בעוד אנו מתעניינים עם המלצרים לגבי הבירות מהחבית (בגלל שהן משתנות כל הזמן אין לצערי תפריט), הגיעו חברים וקוראים נוספים, בהם המורה (שהגיע גם לחגיגות לפני שלוש שנים, והפעם הגיע במיוחד מכפר סבא ברכבת) וחברים של התעשיין. בשלב זה הבנתי שכנראה המקום ששוריין לא יספיק לנו, אז הזמנתי חצי חתול שמן לשתות, וחיפשתי לנו עוד כסאות.

לא עברו כמה דקות ואלינו הצטרפו גם ניימן, תפוחי, באזז-וקה ג'ו, לפטי, נטול הכינוי, בן המושבה וחבר נוסף של התעשיין. כולם שתו ונהנו כך היה נראה, כשהמקום עצמו היה מלא, והמטבח לא עמד בקצב ההזמנות של האוכל (כדאי לשים שם עוד בן אדם). אלינו הצטרפו גם התעשיינים עצמם ואיתם פמפי כמובן, כך שכבר היינו חייבים לצרף עוד שולחן.

הזמנתי את הבירה השנייה – שפירא סטאוט הפעם, כשגם הסנדוויץ' הטבעוני שהזמנו עוד בהתחלה הצליח להגיע.

פתאום ראיתי שתי בחורות צעירות שנראו קצת אבודות. זיהיתי שמדובר בטל (The_Mark) וחברתה. מסתבר שהם הגיעו בהתחלה למקום יד הבסטה של הביר בזאר ברחוב רמב"ם הסמוך, ואמרו להם שהביר בזאר סגור (הכוונה היתה לבסטה ולא לבר). לשמחתי הן לא ויתרו ואותנו מצאו.

בסביבות 23:00 הגיע גם הג'ינג'י העצבני במיוחד. מה שכמובן "הכריח" אותי להזמין עוד חצי, הפעם נגב אמבר אייל, ולשתות איתו ועם השאר יחדיו.

החברים החלו אט אט לנטוש, ולקראת חצות החלטנו הגיע גם הזמן שלנו לעזוב, כשהחשבון הסופי של כולנו יצא בסביבות 1600 ש"ח, וכלל בסביבות 20 ליטר של אלכוהול (חתול שמן, דודהש'ך,נגב אמבר,שפירא PA וסטאוט ,ג'מס IPA ,באסטרס,הרצל,אלכסנדר גרין).

לסיכום: כמדי שנה גם הפעם שמחתי לחגוג את יום ההולדת של עכברוש העיר עם הרבה חברים וקוראים (אגב, כל הקוראים שהגיעו גם כתבו ביקורות אורח במהלך השנים) – יותר מ-25 אנשים. היה לנו בשולחן הארוך טווח גילאים מרשים – 23 עד 40, שני דוקטורים ועוד שניים שב"קרוב" מסיימים, ובכלל הרבה חברה מעניינים ומהנים. הבירות היו איכותיות כרגיל, האוכל הגיע בסוף למרות העיכובים, ואנו בילינו בנעימים.

תודה לכל מי שהגיע, מקווה שגם אתם נהנתם כמוני – להתראות בחגיגות הבאות!

 

מסיברוש – מחר (רביעי 20.4) זה קורה!

אז השנה נחגוג את המסיברוש לציון יום הולדת 8 לעכברוש העיר באחד המקומות האהובים עליי בימים אלו  – הביר בזאר בשוק הכרמל, מקום שנותן כבוד לבירות הישראליות.

אני אהיה שם בשעה 21:00 בערך. למגיעים ברכב מומלץ לחנות בתחתית השוק ליד הכרמלית (אפשר למצוא חניה באפור אדום) ולעלות דרך הסמטאות.

לאלו שמגיעים רגלית או מכיוון אחר ולא רוצים להסתבך יותר מדי בסמטאות, כדאי פשוט לבוא מכיוון המדרחוב של נחלת בנימין, דרך רמב"ם ולחצות את הרחוב המרכזי של השוק (ליד הבסטה של הביר בזאר) אל רחוב ישכון שנמצא ממול וללכת עוד 20 מטר אל הביר בזאר.

כולכם מוזמנים לבוא ולחגוג איתנו ביחד – זמן טוב לביעור חמץ ולשתות הרבה בירה לפני פסח למי ששומר.

אם אתם מתקשים למצוא אותי, פשוט חפשו את החולצה עם הלוגו המוכר.

מקווה לראותכם מחר,

עכברוש העיר

ברים מומלצים בתל אביב – שוק הכרמל, נחלת בנימין ואלנבי

פוסט רביעי בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי בשנתיים האחרונות) – והפעם אזור שוק הכרמל, כולל נחלת בנימין ואלנבי דרומה עד שדרות רוטשילד.

אזור זה שעמוס בימים בשלל מבקרים, מכיל גם מגוון מקומות בילוי ליליים. אבל איכשהו תמיד שאני מסתובב בו, אני מרגיש שיש בו פוטנציאל מבוזבז – במקום שאת הבסטות והחנויות במדרחוב ובסמטאות יחליפו ברים, פאבים וחמארות בלילות, מקומות הבילוי שכן קיימים מאוד מפוזרים והמדרחוב, הרחובות והסמטאות עצמם די שוממים (בניגוד לרחוב דיזנגוף ההומה, בו מקומות הבילוי משתלטים גם על רוב המדרכה עם אישורים, כאילו שם אין גם שכנים).

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים באזור?

המקומות המומלצים של עכברוש העיר (כולל קישורים לביקורות):

ביר בזאר (ישכון 36, שוק הכרמל) – המקום שנותן כבוד לבירות בוטיק ישראליות, עם 8 כאלו מהחבית, עוד עשרות בבקבוקים, אוכל טעים וטרי מהשוק, תמחור לא יקר, ואווירה קלילה וידידותית.

פורט סעיד (הר סיני 5) – הבר הטרנדי של אייל שני, שיודע לעשות את העבודה, עם אוכל פשוט יחסית וטרי, אווירה והייפ (מוגזם?), כדאי ללכת עם או כתיירים בשביל החוויה.

 

אפשר גם:

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין 29) – בר גינה במבנה לשימור עם אווירה נעימה, מתחת לעצים בחצר היפה. היה ברשימת המומלצים אך בביקור האחרון נראה שמשהו עובר על המקום כשהתפריט והשירות ירדו ברמה.

המנזר (גדרה 19) – המוסד התל אביבי הותיק שמציע אוכל מגוון ומבחר בירות זולות מהחבית, וכמעט תמיד מלא בשלל מבקרים מכל המינים והגילאים.

טיילור מייד (אלנבי 99) – בר תוסס ופופולרי בעיר, בו תמצאו קוקטיילים משובחים, אוכל טוב, הופעה כלשהי מדי פעם ומבלים למכביר.

שישקו (הר סיני 2) – פאב בסגנון בולגרי, בו כל אחד ימצא משהו מתאים, אלכוהול לא יקר, נשנושים ומאכלים טעימים.

הנסיך (נחלת בנימין 18) – אפילו שהפך להיות מקום די מיינסטרימי עם כל המשמעויות הנלוות, המרפסת השווה שצופה על הנחלה, במבנה היפה לשימור, בהחלט מצדיקים ביקור.

פרנץ' 57 (ברנר 2) – בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע בסגנון ניו אורלינס. לא תמצאו בו בירה, אבל מי שאוהב קוקטיילים איכותיים ומוכן לשלם על כך בהחלט את המקום יעריך.

נורמן (הלל הזקן 8) – בבר האינטימי והותיק תוכלו לשמוע מוזיקת רוק איכותית ולשתות בירה פרימיום מהחבית, חבל רק שזה עלול להיות מלווה גם בעשן מחניק.

בית העמודים (רמב"ם 14) – המקום לחובבי הג'אז, שנבחר לאחד ממועדוני הגאז' הטובים בעולם, עם אוכל טוב ואלכוהול כמובן.

נורמן – הגיע הזמן להתאוורר

ויש גם סקר בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בלילה, סוף מרץ 2016

מיקום:, הלל הזקן 8, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר הנורמן (Norman) נפתח כבר לפני יותר מ-10 שנים ע"י חבורת הנורמנים (נורמה ג'יןפורטר אנד סאנס, נורמן פרימיום), כשלפני כמה שנים הם מכרו את הבר הקטן למישהו אחר שאותו מפעיל מאז.

הסיפור: אחרי זמן רב שלא התראינו קבעתי לצאת עם הג'ינג'י העצבני שהגיע במיוחד מהפרבר המרוחק, לאזור שוק הכרמל ונחלת בנימין שם יש כמה ברים מעניינים.

השעה היתה כמעט 22:00 כשנפגשנו ליד הנורמן, לו תמיד היתה לי פינה חמה בלב, אך הג'ינג'י חיפש מקום עם קצת יותר אקשן, אז החלטנו קצת באזור להסתובב. הלכנו דרך הרחוב הקטן בו היו רוב המקומות (המנזר, ברלין ועוד) די מלאים, לכיוון הנחלה, כשבדרך חלפנו ליד החנות של אומנות הגלידה, שם היתה הופעה בחוץ – מה שרק הראה את הפוטנציאל המבוזבז של המדרחוב בלילות, עד שהגענו לבנין בו נמצא על הנסיך על הגג.

20160331_220414

20160331_220719

המקום דווקא מצא חן בעיני הג'ינג'י, אך היה עמוס במבלים (לא מפתיע כשמדובר בחמישי), כולל רשימת ממתינים, אז הלכנו אל עבר בית העמודים, שעקב הופעת הג'ז שהיתה בו היה אף הוא מלא במבלים בפנים.

בלית ברירה, חזרנו אל הנורמן, שם קיבלה את פנינו שוב המלצרית. חשבנו לשבת על הבר בהתחלה, אך נרתענו מהברמן שעישן סיגריה (מזל שלא עשו כך גם שאר המבלים), והתיישבנו באחד מהשולחנות הקטנים.

20160331_221559

חוץ מזה שלצערי הרב מאפשרים לעשן שם בפנים (כפי שדיווח גם הצבר), לא הרבה השתנה בנורמן מביקורים קודמים. מהחבית ניתן עדיין למצוא את אותן 6 בירות פרימיום, מבחר גדול של וויסקי ובקבוקים, ונישנושים.

הזמנו שנינו מרדסו מהחבית – הוא חצי (36 ש"ח ) ואני שליש (32 ש"ח), שהוגשו לנו בכוסות תקניות וממותגות. חוץ מזה הזמנו גם לנשנש אדממה, שהגיע בצלוחית קטנה עד מאוד ואולי לכן שכחה בסוף המלצרית גם לחייב אותנו עליו.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק משנות ה-80 וה-90 כמו שמתנגנת שם בד"כ, והבר התמלא כמעט לגמרי במבלים, חלקם תיירים כשרובם לא צעירים. אנו תכננו להמשיך הלאה למקום אחר, וכשעוד אחת מהמבלות הדליקה סיגריה, החלטנו לעשות זאת מהר.

משם לקחתי את הג'ינג'י אל הביר בזאר, אותו הוא לא הכיר. היה די מלא אך בכל זאת היה מקום על הבר שם התיישבנו. הוא הזמין חצי דודה'שך מהחבית (28) ואני שליש שפירא סטאוט (23), והסכים לזרום איתי גם עם הפיצה לחוח הטבעונית (29).

20160331_235332  20160331_232246

כשסיימנו החלטנו להמשיך הלאה במסלול שכבר עשיתי בעבר, והלכנו אל הפסאג' באלנבי. המאבטח בכניסה לקח את תפקידו ברצינות רבה, בדק לנו תעודות והבהיר שבפנים למטה לא מעשנים. ירדנו אל הבר, כשבניגוד לביקוריי הקודמים, הפעם היתה בו הופעה של מוסיקה בסגנון יווני והבר היה מלא במבלים. למרות האטרקטיביות של מכונות הוידאו הנוסטלגיות החלטנו לא להישאר, הסתובבנו עוד קצת ברחובות עד שנפרדנו לשלום איש איש לביתו.

20160401_000321

לסיכום: הנורמן אמנם שומר על יציבות מרשימה לאורך השנים, אך נראה שגם הוא צריך קצת להתאוורר, תרתי משמע. זה אומר להוסיף עוד בירה מתחלפת מהחבית, ולא לאפשר ולעודד את המנהג המגונה של עישון בפנים.

3 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, אם מעשנים בפנים אפשר למצוא בסביבה אופציות טובות יותר