מוניס בכרם – חצי הכוס המלאה

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: מל"ן 30, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר המוניס בכרם Moonis Bar נפתח לפני קצת יותר מ-3 חודשים, היכן ששכן קפה איינשטיין לפניו שלא החזיק מעמד זמן רב. כשעליו לא ראיתי שרשמו דבר במקומות אחרים.

הסיפור: אחרי המפגש המעושן בסלון ברלין עם המנהל הבכיר והחברים מהעבודה לשעבר, המשכתי לפגישת הבק טו בק שלי עם הראשוני בכיכר מגן דוד בשעה 21:00.

התחלנו להסתובב בסמטאות של כרם התימנים וחיפשנו מקום נחמד לשבת בו משלל האפשרויות לידן עברתי בפעמים קודמות.

הגענו אל רחוב מל"ן, שם על הסמטה גילינו את המוניס, שנראה נחמד ושוקק. ראיתי שיש שם גם נגב מהחבית ואוכל, אז החלטנו להתמקם שם.

ישבנו על הסמטה כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. בתפריט המשקאות הצבעוני יש כמה קוקטיילים מעניינים, 3 בירות טמפו מהחבית מחוזקות בנגב אואזיס במחירים סבירים (והפי האוור עד 20:30), עוד אופציות בבקבוקים, ומשקאות נוספים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות חביב שמתאים לכולם.

מוניס בר – תפריט אוכל

מוניס בר – תפריט משקאות

אחרי הליטר בירה בסלון ברלין הייתי חייב לאכול משהו רציני יותר אז הזמנתי את העשב של השכן (42 ש"ח), לא מה שזה נשמע, ולא ויתרתי על בירה נוספת – חצי נגב (34). הראשוני הזמין אף הוא לאכול – ברוסקטה בטאבון (36) אותה ליווה עם חצי פאולנר (32).

מסביבנו המקום המה, ואנשים אפילו חיכו שיתפנה שולחן. אנחנו רק חיכינו לאוכל ולשתייה שהגיעו די במהרה, כשהבירה נמזגה בנדיבות רבה – הרבה מעל הקו המסומן.

הסלט עצמו היה משביע ומרענן – הרבה עלים ועשבים, עם פיצוחים טריים ופרות חמצמצים מתוקים. גם הברוסקטה של הראשוני היתה גדולה ונראתה טוב למי שאוהב גבינות.

בעוד אנו אוכלים ושותים, סיפר לי הראשוני קצת חוויות מדרום אפריקה ואת תכנוניו למרתון הקרוב בחו"ל. כשניהלנו דיון גם על משמעות החיים כשכיר, רווח והפסד ומה שלימדו אותנו כל החיים לחשוב.

קצת אחרי 22:30 שילמנו את החשבון ופינינו את השולחן לבאים אחרינו. משם חזרנו דרך הסמטאות השוקקות אל המציאות האפורה ברחוב אלנבי.

לסיכום: בלי יחסי ציבור בכלל, במוניס יש אוויר וגם אווירה. מקום נחמד וכיפי בכרם לשבת לדרינק ואוכל בקטנה. לעומת הבילוי בסלון ברלין זוהי בהחלט חצי הכוס המלאה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר ואפילו כדאי אם אתם משוטטים כבר בסמטאות של הכרם

מודעות פרסומת

סלון ברלין – לא אצלי בבית

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: נג`ארה 15 פינת הלל הזקן (בואכה אלנבי, שוק הכרמל), תל אביב

רקע היסטורי: סלון ברלין (Salon Berlin), הבר שלידו היתה גם חנות בגדים (שעברה בינתיים לקינג ג'ורג'), נפתח לפני יותר מעשור, כאשר לאחרונה פתחו הבעלים גם אח קטן – השולי לוצי באבן גבירול.

הסיפור: קבעתי עם מנהל הבכיר (לשעבר המכור) להיפגש לבירה. התברר שהוא עשה דאבל בוקינג וקבע עם הקבוצה מהעבודה במקביל, והציע שאגיע גם למפגש בסלון ברלין. מכיוון שאני מכיר את כולם ובקשרים טובים עם כמה מהם נענתי להצעה, וניצלתי את המפגש בשעה מוקדמת לקבוע בק טו בק משל עצמי (אפרסם פוסט נפרד בהמשך לחלק השני), כמו גם כמובן המנהל הבכיר.

תכננתי להגיע למפגש ב-19:45, והסתבר שהנווט של גוגל (גוגל מאפס) מדייק כשמדובר בתחבורה ציבורית (עזר גם הנהג שעבר בדרך על כמה חוקים ונתיבים).

מאז שנהרס האלנבי 58, האזור של המנזר וסלון ברלין פתוח ומזמין יותר (במיוחד לישיבה בחוץ). המנהל הבכיר וחבר נוסף מהעבודה לשעבר (שגר בבנימינה והגיע מהעבודה בחיפה עם הכלב שלו – מה לא עושים בשביל חבריםו) כבר התמקמו בתוך הבר ואני הצטרפתי אליהם.

לא הרבה השתנה במקום מאז הפעם האחרונה שביליתי בו לפני 9 שנים – מקום צר וארוך, די חשוך ועם חלל פנימי קטן ומקומות ישיבה לא ממש נוחים, כשגם בפנים מעשנים חופשי – כך דאגו להזכיר לי משולחן סמוך שני בחורים (מזל שהמקום היה עדיין די ריק).

התפריט מכיל מגוון יחסית רחב של בירות (רובן סטנדרטיות), קוקטיילים וגם מאכלי בר כאלו ואחרים. כשהערך המוסף הוא ההפי האוור הנרחב של 1+1 – עד 22:30 בכל יום (כשיש תאוריה ששמעתי לגבי איך הם מצליחים למכור כל כך בזול).

סלון ברלין – תפריט

אחרי שהצלחתי לתפוס את תשומת ליבו של אחד המלצרים הזמנתי חצי בזלת אדמונית (30), אותה קיבלתי כעבור כמה דקות. עם הבירות מוגשים גם כל מיני דברים קטנים לנשנש (זיתים, תורמוסים), ואני עם החברה יכולתי לקשקש. עלתה גם השאלה אם את התורמוסים אוכלים עם או בלי הקליפה – אכן סוגיה.

לאט לאט הצטרפו אלינו עוד חברים מהעבודה לשעבר, ואחרי שסיימתי את הבירה, והצלחתי לתפוס מישהו שנראה כמו מלצר, הזמנתי חצי נוסף – גינס הפעם (35).

לקראת 21:00, לפני שנהיה מלא וממש מעושן, נפרדתי לשלום מהחברים, בדרכי לפגישה הבאה במקום ידידותי יותר בשאיפה, תרתי משמע (החשבוון הסופי שלי יצא 35 ₪ בגלל ההפי האוור).

לסיכום: לא סתם נמענתי עד היום מלחזור לסלון ברלין. מקום שהמבלים מזלזלים באלו שלידם (מעניין אם גם אצלם בסלון הביתי שלהם הם כך מתנהגים), וגם המלצרים לא בדיוק תורמים. אפשר למצוא מקומות אחרים נעימים יותר שמציעים גם הם מחירים זולים, או פשוט להשקיע עוד כמה שקלים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם יושבים בחוץ ואז אולי אפשר לבקר

ביר בזאר שוק הכרמל – לא חייבים עדלאידע

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: חמישי בלילה, פורים, מרץ 2019

מיקום: ישכון 36 פינת יום טוב, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הסניף הראשון שהוא גם בר של מבשלת הביר בזאר שהתחילו בדוכן סמוך בשוק הכרמל נפתח לפני כמעט 4 שנים. מאז המבשלה הדרומית, שמציעה שלל בירות בוטיק ישראליות, הרחיבה את רשת הברים שלה ופתחה סניפים נוספים, רובם בשווקים – לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ועוד אחד מול הבימה.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט זוגי. אחרי הסיבוב הקודם בשוק הכרמל עם הג'ינג'י העצבני בתחילת החודש, שמנו פעמנו לעבר השוק במטרה למצוא מקום נחמד לשבת באופן ספונטני.

השעה היתה סביבות 21:00, כשהשוק כבר היה אחרי השטיפה, ובסמטאות נראה היה שמהמקומות והמבלים מתכוננים למסיבות פורים.

אחרי שיטוט קל בסמטאות, מכיוון שלא היינו יותר מדי רעבים ולעכברושית התחשק סיידר תפוחים, החלטנו לשבת בביר בזאר – ברירת המחדל בדרך כלל, שדווקא לא יצא לנו לבלות בו יחדיו כבר זמן רב.

המקום היה די הומה במבלים, רובם מחופשים. כשלשמחתנו מצאנו שולחן קטן לזוג ליד הכניסה בו התיישבנו. התפריטים לא השתנו מפעמים קודמות, מהחבית יש בעיקר את הברזים של הביר בזאר (24 ₪ לשליש, 29 ₪ לחצי) ועוד שתיים שלוש בירות מתחלפות, כשתפריט האוכל מכיל כריכים, סלטים, פיצות ועוד (המחירים באתר לא מעודכנים).

העכברושית הלכה על הסיידר קינמון של באסטרס, ובאווירת פורים אפילו הזמינה ממנו בטעות חצי (29). אני הזמנתי חצי נגב פורטר מהחבית (29), כשליווינו את המשקאות עם סלט קרם ארטישוק טבעוני (32) לחלוק ותפו"א עם שמנת חמוצה בשבילה (19).

השתייה הגיע במהירות ואחרי מספר דקות הגיע גם האוכל, כשהסלט קרם ארטישוק היה פחות טעים ממה שחשבתי שיהיה.

בעוד אנו שותים ואוכלים לאיטנו, נהננו מתצוגת התחפושות המגוונות של המבלים שעברו וחלפו מולנו על הסמטא בדרכם לבילוי או למסיבה (סוג של עדלאידע), כשמדי פעם נרשמו גם תשואות של היושבים בביר בזאר, אם זה למשהו שהיה במרפסת, אותו לא הצלחנו לראות מהזווית שלנו, או לתחפושת מקורית/מוצלחת במיוחד – המסכה של ג'ים קארי למשל.

היה נראה שהלילה עוד צעיר וחגיגות פורים ימשכו עד השעות הקטנות בשוק, אך אנו החלטנו לפרוש עם שישיית בירות הביתה לפחות.

לסיכום: לא כל יום פורים ויש "עדלאידע" בשוק. אך גם בימים שאין הביר בזאר הוא מקום בילוי טוב עם שלל בירות מהחבית (אפילו שאין גיוון יחסית) ובבקבוקים, אווירה טובה (עדיף אחרי הנקיון של השוק) ואוכל לא רע.

יפה גם לראות שב-3 שנים שעברו מאז שהיינו בביר בזאר בפורים, השוק החל להתעורר בלילות וניתן למצוא בו הרבה יותר מקומות בילוי מגוונים בסמטאות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

בסטה בר ברק – לגלות דברים חדשים בשוק זה תמיד נחמד

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: חמישי בלילה, מרץ 2019

מיקום: יום טוב 22, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הבסטה בר ברק (לא בטוח אם זה השם הרשמי בכלל) נפתח לפני קצת יותר משנה וחצי בבסטה בסמטה מקבילה לראשית בשוק הכרמל.

הסיפור: השעה היתה חצות לערך כשהג'ינג'י העצבני יצאנו מההופעה הטובה של ערן צור בקפה ביאליק, בה הוא התלהב לא פחות מערן צור עצמו.

מכיוון שהשתייה שם היתה די חלשה (שתיתי סנגריה לא משהו) והיינו עם האנדרלין של ההופעה עדיין, החלטנו להסתובב באזור ולחפש מקום לאיזו בירה אולי.

חצינו את אלנבי ונכנסנו אל הלל הזקן שם הנורמן היה מלא במבלים שישבו בחוץ (מדיניות הרעש של העירייה כנראה כבר לא נאכפת). המשכנו אל הסמטאות הקטנות של שוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד מקומות מוכרים וגם כאלו שלא.

בסמטת/רחוב יום טוב עברנו ליד בית הקפה באותו השם – יום טוב, אליו רציתי להגיע מתישהו לאכול בשעה מוקדמת יותר. ברירת המחדל היתה קצת יותר למטה – הביר בזאר, אך ממש כמה מטרים לפני עצרנו לרגע ליד דוכן, שאת שמו לא ידעתי, למרות שחלפתי לידו כבר בעבר. ראינו שיש בו כמה ברזים של בירת ברזל – בירת בוטיק ישראלית קיבוצית לא מופרטת מאזור עמק חפר  (לא רוצה לא צריך!) אותה לא יצא לי לטעום עדיין, בטח שלא מהחבית.

החלטנו לבדוק את העניין, התיישבנו על הבר (סוג של) וביקשנו מהברמנית החביבה כמה טעימות – לורי אדמונית (אייל ענברי בסגנון בלגי), רובי חיטה (בסגנון גרמני – כמו פאולנר לדברי הברמנית) ואפי IPA (כשיש גם גולדסטאר, עלמה והייניקן). אני אהבתי את ה- IPA ואילו הג'ינג'י את החיטה, אז הזמנו מהן חצי כל אחד (34 ₪).

הבירה הוגשה לנו בכוסות פלסטיק בצירוף צלוחית מנצ'יס קטנה (יש גם עוד נשנושים). לידנו ישבו מבלים נוספים (חלקם תיירים) בשולחנות מאולתרים (ארגזים), כשגם הביר בזאר הצמוד היה מלא לחלוטין.

בעוד אנו לוגמים לאיטנו, שמנו לב שיש משחק של 4 בשורה לידנו, אז פצחנו בסדרת משחקים סוערת, כשהג'ינג'י העצבני יצא וידו על העליונה (אני צריך להסיר את החלודה).

אחרי שסיימנו את הבירה, החלטנו שמספיק לערב זה, עלינו בסמטאות לכיוון אלנבי ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: הבסטה בר ברק הוא עוד הפתעה נעימה בשוק הכרמל שפורח גם בלילה, מקום נחמד לבירה קלילה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף כתחנה במסגרת סבב ברים בשוק הכרמל

גוגיס אנד ביונד – הפעם לא עושים בושות

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני כ-4 חודשים במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: האורח מחו"ל איתו היה לי עד לא מזמן קשר מקצועי הגיע לביקור בארץ והפעם הציע שניפגש באופן חברי. אחרי הבושות בארגז בפעם שעברה, הצעתי שניפגש בגוגיס בו עדיין לא ביקרתי אמנם, אך ממה שראיתי בתמונות ובפרסומים נראה די מעניין, ואם לא יש באזור שוק הכרמל-נחלת בנימין-אלנבי, אופציות אחרות וראויות גם כן.

הגעתי אל המקום כמה דקות אחרי 21:00 כשהוא כבר חיכה לי על הבר עם חצי אלכסנדר גרין ביד. המקום אכן מעניין לא רק בתמונות – מקום צבעוני עם בובות, רובוטים ועוד, והיצע בירות יפה מאוד מהחבית במחירים משתלמים ביותר (20 ₪ לחצי) ועוד בקבוקים שלא תמצאו בכל מקום אחר.

גוגיס – תפריט בירות

הצטרפתי אליו עם חצי אלכסנדר גרין גם כן (20) והזמנתי מהברמנית את הטורטיה ירקות עם טחינה (32) הטבעונית שיהיה משהו לנשנש.

מסביב המבלים נראו בחלקם תיירים וחלקם מקומיים, כשהבעלים גור הסתובב ביניהם בלבוש ססגוני ועושה שמח -מפריח בועות, מדביק מדבקות ועוד.

התעדכנו אחד עם השני, שתינו את הבירה הקרה והטעימה ונשנשנו מהאוכל הסביר. היה די נחמד, עד שלקראת 22:00 עם השמחה והאווירה הבנו שמאפשרים גם במקום לעשן חופשי בפנים, ולכן אחרי שהאורח סיים את הבירה הנוספת שהזמין, שילמנו את החשבון (יותר נכון הוא שילם) והמשכנו הלאה רגלית.

חלפנו ליד בית העמודים הסמוך, והראתי לו מלמטה גם את הנסיך, כשמשם עלינו במדרחוב לכיוון כיכר מגן דוד וסמטת הלל הזקן, שם בין המנזר לסלון ברלין נעלם לי פתאום בניין כשבמקומו הופיע לו חניון.

החלטתי שנבדוק את הנורמן, ממנו די ברחתי בפעם האחרונה בגלל סיבה דומה. חוץ מזה שנוספו עוד אורות וקצת מקומות בחוץ על הסימטה, לא הרבה השתנה בנורמן – עדיין אותו מקום אינטימי, עם מבחר וויסקי ובירות מרשים, כשמהחבית יש את הבלגיות הקבועות – מרדסו, לה שוף, צ'רי שוף, שימאי, סן ברנרדוס, בל פילס גם ישראלית אחת – מלכה אדמונית.

התיישבנו בפנים על הבר, שהיה ריק חוץ מאיתנו. האורח היה פחות בעניין של הבירות הבלגיות אך כן טעם ואהב את המלכה, שמשום מה מוגדרת על הברז וגם ע"י הברמנית כ Pale Ale, למרות שלדעתנו היא יותר Amber Ale. הזמנו שנינו חצי (36) ושתינו בלי שמישהו מסביבו הפעם יעשן. בהזדמנות זו הוא סיפר לי שהמשפחה של אישתו מפעילה את הבר הותיק בניו יורק (משנת 1854) – McSorley's Old Ale House, בר אירי ליד הוילג', בו מגישים רק שני סוגי בירות (כהה ובהירה), כשאפשר להזמין בירות רק בזוגות ולשלם רק במזומן, ואני אמרתי שאבדוק אותו בביקורי הבא שם.

משם המשכנו ליעד נוסף ואחרון בשוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד כמה מקומות שעדיין לא יצא לי לבלות בהם – איסטנבול, היום טוב קפה והליבר בר, עד שהגענו אל הביר בזאר, שם ישבנו על הבר. הוא שתה חצי בינדי (29) , בגלל שחוץ מהפרשר דרופ לא היו בירות אחרות מהחבית שהם לא של הביר בזאר, הזמנתי אני את ההולי פרוט של אלכסנדר ומיקלר בבקבוק (26), כשגם הוא אהב את הריח והטעם שלה.

הולי פרוט – אלכסנדר מיקלר

לסיכום: הגוגיס הוא מקום שונה, צבעוני ומעניין, כשמגוון הבירות הנאה ומחירים מהזולים בעיר רק מוסיפים. חבל רק שעשן הסיגריות נכפה על כל המבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר לבקר, אם מתחילים לעשן בפנים אפשר לעבור לשבת בחוץ או לחתוך למקום אחר

3 כוכבים גם לנורמן – אפשר לבקר, עשן אמנם אין, אבל את מחירי הבירות, בהתחשב בהיצע שבסביבה כדאי קצת למטה לעדכן

3.5 כוכבים לביר בזאר – כדאי לבקר, כשכדאי גם שההיצע מהחבית יכלול עוד בירות של מבשלות אחרות (כמו בסניף החדש בשוק הפשפשים) אחרת יש בסביבה עוד אופציות

תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.