תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

מודעות פרסומת

ספיקאיזי – לא ממש בשקט

לכבוד פתיחת השנה עכברוש העיר מארח בפעם השנייה ברצף את טל The_mark

הספיקאיזי (Speakeasy) נמנה על קונספט ״ברי הגג״ של תל אביב (״הקאנטה״, ״סורא מארה״) והיותו נישא מעל לכל היא לא רק עובדה פיזית אלא גם חזונו, ונראה שהוא לא מתבייש בו בשום צורה.

שתי מארחות, אחת בכל קומה, הפרידו ביני ובין הצמוד ליעד הנכסף, כשהן העבירו אותנו רישא של תחקיר בטחוני – עם מי אתם, כמה אתם, למתי הזמנתם, שמכם המלא -ומזל שיש רק שתי קומות.

הספיקאיזי הוא לא מקום לחלץ עצמות, לשבת ביחידות או לקיים דייט אינטימי, אלא הוא קלחת חברתית מחייבת עם חיכוך תמידי במי שרצית לפגוש ובמי שלא.

נקודה חיובית לזקוף לזכותו היא היותו אידאלי לתיירים, ככזה שמיישר קו עם ברים מקבילים לו בעולם, בנראותו ובאוכלוסייתו, ושהוא לא נופל בגזרת השתייה, כמעט.

אל שולחן של ארבעה יושבים הוזרמו לא פחות מעשרה משקאות שונים – חצי פאולנר מהחבית (39), מוחיטו מרענן (48) וקוקטייל כתום עז “BEAT IT” (וודקה, מרווה, סלק, ליקר תפוז, היביסקוס וליים – 52₪), שהוכן שוב ושוב ללא רבב.

ולמה כמעט?

בתוך הסאגה התל אביבית המוחצנת, אולי כאקט מחתרתי, חשקה נפשי בלא פחות מכוס קפה. בתפריט המשקאות והטפאסים העצום (למה אתם עושים את זה?) לא היה זכר לשתייה חמה או לדבר דומה, שיפגע חלילה בתדמית הסקסית. אם לא די בכך, טרחה המלצרית ליידע אותי שאם אבחר להביא קפה ממקור חיצוני הוא יועבר לכוס יין מזכוכית, והדמיון שלי את התמונה המחרידה גרם לי לסגת מהרעיון וגם מהמקום הזה, הנואש לתדמית מהודקת מדי. נדמה לי, שיום שיער רע ושפתיים בלי אודם ישאירו אותי מחוץ למתחם, באותו האופן שבן 40, מזרחי, לא יכל להיכנס מפאת ״העומס״ במקום.

הספיקאיזי לפחות סיפק טאפסים ברמה גבוהה מאוד, ובכללם נמנו: שיפודי שרימפס חריפים על מצע פיתות עבודת יד (48), טרטר טונה בקונכיות חסה וגוואקמולי (54),  פיצטה מרגריטה (ולא פיצה, חלילה) ופיצטה ארטישוק וכמהין (48) כשצורת ההגשה לא נפלה מאיכות חומרי הגלם.

נוסף על כך, השירות היה טוב ואולי טוב מדי. חמישה מלצרים שונים תיזזו סביבנו כדבורים בכוורת, והרגשתי קצת רע כשבכל פעם שהם הגיחו לשולחן לא היה להם מה לפנות, וכשלא רצינו להזמין את הקוקטייל האחד עשר.

הספיקאיזי מיועד למי שחשקה נפשו לחוש את הסצנה התל אביבית על כל צדדיה- אלכוהול וקולינריה מבטיחים באווירה מעודכנת לצד מחיר של דייר באח הגדול שנצפה 24/7.

 7.8 בסולם The_mark

Φ (PHI) Bar – Symbol of the future?

זמן: יום שני בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: אחד העם 54, תל אביב

רקע היסטורי:. ה Φ, האות פי PHI ביוונית (ולא פאי), הינו בר מסעדה טבעוני חדש שנפתח ע"י הבעלים של האלפאבית הסמוך, במתחם אחד העם 54, היכן ששכן לפני כן האוטו רוטשילד (שאם אני לא טועה וגם הסניף באבן גבירול שלו כבר לא פעיל היה הסניף האחרון של רשת הברים המיינסטרימית המאוסה בתל אביב, עכשיו נשארו רק סניפים מחוץ לעיר).

הסיפור: על הפי בר שמעתי במקרה מהכוכב העולה. לא מצאתי עליו יותר מדי מידע ברשת, סיבה מצוינת לצאת אליו עם העכברושית לדייט.

הגענו אל המתחם של אחד העם 54, בו נמצאים כאמור האלפאבית, סושיאל קלאב, פי החדש וגם מקס ברנר (מהצד של רוטשילד), בסביבות 21:30.

הפי, לו חלל גדול ומרווח המכיל שולחנות עץ לבנים וספסלים לידם, כולל אזור גדול בחוץ ברחבה, היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליד אחד השולחנות שבפנים להתיישב כשמוזיקה אלקטרונית קצבית אותנו מלווה. חיכינו שמישהו יגש אלינו עד שכעבור שתיים שלוש דקות אמר לנו הברמן שמזמינים אצלו ומדובר בהגשה עצמית, אז ניגשתי אל הבר והבאתי לנו תפריט.

תפריט ההרצה מכיל מספר מנות טבעוניות מגוונות ובריאות (בעיקר אסיאתיות). כשבגזרת השתייה, מעבר לבירות הסטנדרטיות מהחבית (גולדסטאר, מכבי), הקונספט הוא של מיצים סחוטים בריאים מחוזקים או "אלכוהול סחוט", כשאת המיצים ניתן לשלב עם וויסקי, וודקה, רום, אניס, ג'ין או קמפרי, ובנוסף יש גם שייקים ועוד.

לאחר התלבטויות החלטנו מה להזמין – ירוק חמוץ (תפוח,ג'ינג'ר, ליים) עם אניס בשבילי (38 ש"ח), שייק מנגו ספירולינה לעכברושית (26), כשבגזרת האוכל הזמינה העכברושית מפגש אורזים (38) בלי הצ'ילי ואני את התבשיל האינדונזי החריף (38) אחרי שוידאתי שהכוסברה לא יותר מדי דומיננטית.

את המשקה שלי (כמו את שאר המשקאות האלכוהולים) ערבב הברמן במקום, כשהמיץ כבר היה מוכן בבקבוק מראש. השילוב עם האניס היה מרענן ונחמד.

לא עברו מספר דקות וקראו לי לקחת גם את השייק והמנות מהמטבח, כשהמנות הוגשו בכלים חד פעמיים (נראו אקולוגים לפחות). מפגש האורזים הכיל אורז בר, אדום, קצת טופו ועוד כל מיני והעכברושית היתה די מרוצה ממנה. התבשיל האינדונזי היה נחמד גם הוא אבל קצת דליל ולא ממש חריף (חוץ מכמה חתיכות צ'ילי) לטעמי, והשייק היה סמיך וטעים.

בסה"כ המנות השביעו והיו נחמדות אבל מהתיאור בתפריט ציפינו שיהיו קצת יותר גדולות ומרשימות.

לאט לאט החל המקום להתמלא במבלים, ואנחנו חשבנו האם להזמין שם גם קינוח – גלידה אמריקאית קוקוס עם ג'וגי ברי ופרי.

החלטנו לוותר על הקינוח שם ובמקום זאת עלינו בשדרות רוטשילד עד לנחמני שם נכנסנו אל הבאנה לקינוחים – שלגון קשיו וניל (20) בציפוי שוקולד שהיה מצוין, ועוגיית חמאת בוטנים עם גלידת קוקוס ופקאנים (35) שגם היה נחמד.

בדרכינו חזרה עברנו שוב דרך המתחם של אחד העם 54, כשעכשיו (קצת לפני 23:00) היה כבר הפי מלא בחציו.

לסיכום: הפי הוא מקום שונה מהרגיל שמנסה לשלב כמה זאנרים – אוכל טבעוני בריא ומזין, אלכוהול בשילוב מיצים ושייקים, ומוזיקה/אווירה שתמשוך גם את קהל הקלאברים והבליינים המקצועיים. כרגע זה נראה קצת יותר טוב על הנייר מאשר בפועל, אבל למקום, שעדיין בהרצה, בהחלט יש פוטנציאל.

זה בהחלט סימבולי שמקום בסגנון ובמיקום מרכזי שכזה, החליף מקום מיינסטרימי וסתמי. מקווה שזה סמל לעתיד ושהמגמה רק תמשך.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשביל הוייב כנראה עדיף להגיע בשעות מאוחרות יותר (22:00 וצפונה)

ביר בזאר – רוטשילד זה לא שוק הכרמל

זמן: יום ראשון בערב, יולי 2016

מיקום: שדרות רוטשילד 142 (מול כיכר הבימה), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות ההצלחה של הביר בזאר (Beer Bazaar) בשוק הכרמל ובמחנה יהודה, נפתחה לפני חודש שלוחה נוספת בקצה של שדרות רוטשילד מול הבימה. שלוחה זו מתוכננת להיות פופ אפ ולעבוד עד חודש דצמבר.

הסיפור: מכיוון שאני מאוד אוהב את הביר בזאר בשוק הכרמל, ומבקר שם באופן תדיר, שמחתי לשמוע שנפתח להם עוד מקום באותו קונספט גם בשדרות רוטשילד וקבעתי שם מפגש עם החברים.

שבוע לפני המפגש המתוכנן, הציעה העכברושית שנצא לדייט ספונטני, היתה זו הזדמנות טובה לביקור מכין בביר בזאר החדש.

הגענו לקראת 21:30 אל המקום שנמצא בדיוק על הפינה מול הקובימה. המקום לא גדול במיוחד ופתוח לגמרי. קיר עם מבחר בקבוקים, בר לא גדול ומספר שולחנות גבוהים ונמוכים.

לא היה שולחן פנוי או מקום על הבר, אז המלצר הצעיר צירף אותנו לשולחן מוגבה, בו היה מקום פנוי לשניים ואפילו לשלושה.

מהחבית יש רק 4 בירות שונות, כפי שבתמונה ניתן לראות. תפריט האוכל יחסית די מוגבל וכולל מספר מנות מהמלגו ומלבר, רובן מבוססות על דגים ולא ממש זולות.

20160717_214859

המלצר החביב ניגש אלינו לקחת את ההזמנה, חבל שעשה זאת כשבידו סיגריה. אני הזמנתי חצי דודש'ך מהחבית (29 ש"ח) והוא בצחוק נעלב. העכברושית רצתה את הבאטסרס קינמון, אך התברר שזו מהדורת חורף שאינה זמינה, ולכן בהמלצתו הזמינה בקבוק סיידר רגיל במקום (28).

רצינו גם משהו לנשנש, אבל לא היה משהו טבעוני או אחר שהתאים. הסתפקנו בצ'יפס (19) שהיה פריך וחמים.

בחוץ לא התנגנה מוזיקה (החלה רק בשלב מאוחר), והרוח המאוורר הביאה איתה מדי פעם עשן סיגריות מכיוון המרפסת של מלגו ומלבר, שם גם בילתה אגם רודברג עם חברות באיזושהי חגיגה.

20160717_222142

אחרי שסיימנו את הצ'יפס והשתייה, החלטנו לשלם את החשבון ולמלא את הבטן בפיצה מטוני וספה.

20160717_221557

את הפיצה (שלי היתה טבעונית כמובן) אכלנו מול מעגל שיח של המחאה החברתית בשדרה. טוב שזה עדיין כאן, אך לצערי לא היה נראה שמשם תבוא בקרוב הבשורה.

20160717_223311

לסיכום: רוטישלד זה לא שוק הכרמל, והביר בזאר פחות מתאים מול הבימה – המבחר של הבירות טיפה מצומצם, האוכל לא כזה שייך, וגם אין אווירה בחוץ של ממש.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר  – אפשר לבקר אם אתם באזור במקרה (אולי אפילו מומלץ בהתחשב בהיצע המקומות האחרים באזור)