אנסנטסיה – בסוף יהיה טוב

ביקורת אחרונה משנת 2018 שחלפה לה, מאחל לכולנו ששנת 2019 תהיה מוצלחת בכל התחומים

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2018

מיקום: פרישמן 54 פינת ריינס, תל אביב

רקע היסטורי: אנסטסיה נפתחה לפני יותר מ-4 וחצי שנים כבית הקפה הטבעוני הראשון בעיר ואחת מחלוצי המקומות הטבעונים בעיר באופן כללי.

הסיפור: כטבעוני זה כמעט 7 שנים יוצא לי לא מעט לאכול במקומות טבעוניים איכותיים ביניהם האנסטסיה, אלגריה, הרצוג, באנה, משק ברזילי ואחרים, אך לרוב אני לא רושם עליהם אלא אם הם חדשים, מחדשים או שזה כחלק מבילוי לילי.

כשהגיע הזמן לגבות את התשלום מהבורגנית מהפרובניציה על ההתערבות שלנו והיא הציעה שנלך לאנסטסיה, בה יצא לי כבר להיות מספר פעמים בשעות הבוקר והצהרים אך לא בערב, הסכמתי בשמחה.

הגענו אל המקום הפינתי בסביבות 20:00. למרות שהיו כמה שולחנות פנויים, התברר שאלו מוזמנים ושיש רשימת המתנה. מכיוון שלא הזמנו מקום מראש החלטנו לחכות בסבלנות. ההמתנה היתה לא קצרה, כשבינתיים השולחנות הפנויים פשוט חיכו ריקים לשעת ההזמנה ואליהם הצטרפו גם נוספים, אם תשאלו אותי מדובר בבעיה תכנונית/תפעולית. היה אפשר להציע איזה משקה קטן או משהו לממתינים.

לבסוף כעבור כמעט חצי שעה, הגיע תורנו כשהתפנה שולחן במרפסת העישון הפתוחה. המארח אמר שלא מעשנים שם ושכדאי לנו לקחת את ההצעה, וכך עשינו.

מכיוון שניצלנו את ההמתנה הממושכת לעיין בתפריט, לא התלבטנו יותר מדי והזמנו כמה מנות במהירות – שקית ירוקים (41 ש"ח), סלט לוביה מונבטת על בטטה צלויה (52), פאייה דלועים (64) ופאי חקלאים (62). על השייקים המשובחים של המקום ואלכוהול ויתרנו כדי להשאיר יותר מקום לאוכל.

אנסטסיה – תפריט אוכל

אנסטסיה – תפריט בוקר, כריכים וסלטים

למרות שבשולחן אחד התחילו לעשן, בגלל שהמרפסת פתוחה, האוויר נשאר נקי יחסית. אבל מכיוון שהיה לנו קר ביקשנו שיעבירו אותנו פנימה אם זה אפשרי. בינתיים חלק מהשולחנות המוזמנים סוף סוף אוישו, לשמחתנו נשאר שולחן אחד פנוי בשבילנו ואליו עברנו.

רק אחרי כחצי שעה התחילו המנות לזרום לשולחן. ראשונה הגיעה מנת הירוקים – ירקות טריים ועסיסיים צלויים ובהם ברוקוליני, קייל, אספרגוס, באקצ'וי, תירס (שהיה קצת מיותר דווקא) ועוד. מנה מצוינת, ירקות טובים קשה להרוס.

בעקבותיה הגיעה המנה של שעועית הלוביה – סלט ענקי של לוביה מונבטת, המון ירוקים והפתעות, בשילוב בטטה צלויה מתוקה (משהו שרץ חזק בעיר) – מנה נהדרת גם כן לכל הדעות.

בעוד אנו מנסים לסיים את המנות הראשונות הגיעו גם המנות העיקריות. הפאייה דלויים עם האורז והארטישוק היתה מנה ענקית וטעימה.

הפאי חקלאים – תבשיל עדשים שחורים עם גריסי פנינה ועוד, היה נחמד ותו לו (בדיעבד היה אפשר לוותר עליו בהתחשב בגודל המנות האחרות).

לא הצלחנו לסיים את הכל מהצלחות, אך לא ויתרנו על הקינוחים, כששמנו את עינינו על קינוחי ה- Raw. בעקבות המלצת המלצרית ויתרתי הפעם על הטירמיסו הטבעוני, כשהזמנו את השוקולד פיסטוק (38) והוניל אוכמניות כחולות (39) – שתי מנות מצוינות.

מפוצצים ובסופו של דבר מרוצים הזמנו את החשבון שאפילו יצא יחסית סביר (296 ₪) לכמות ואיכות האוכל שקיבלנו, אותו זכתה הבורגנית מהפרובניציה לשלם – היה שווה לנצח בהתערבות.

כשהלכנו משם על דיזנגוף עברנו ליד ה Cookeez שנראה היה סגור לצמיתות.

לסיכום: בשורה התחתונה באנסטסיה יש אוכל מצוין (אותו יאהבו גם הלא טבעונים לדעתי), כשמספיק אפילו להגיע רק בשביל הקינוחים. חבל רק שהתכנון והתפעול (שולחנות, זמן הגשה) לא מספיק תומכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשעות לא עמוסות מומלץ יותר

 

מודעות פרסומת

למה רוטינה?

לכבוד החג ורגע לפני שחוזרים לשגרה (רוטינה) עכברוש העיר מארח שוב בשמחה את טל The_mark הידועה

״הרוטינה״ מתחילה איתי ברגל ימין ומתמקמת  בלב ההתרחשות התל אביבית, משקיפה על התלכדות הרחובות פרישמן ודיזנגוף. כשמשקללים בעד ונגד מבינים שהרוטינה יכולה להיטמע די מהר בשגרתנו הצנועה.

את המרחב האישי שלי כנראה אף פעם לא אקבל בתל אביב, אבל לפחות מקום לחלץ את העצמות העייפות מחנייה ומדילוג בין ברים עמוסים לעילא, פלוס תפריט אטרקטיבי גם לחיך וגם לכיס.

(חוץ מחומוס-כמהין, הישמרו לנפשותיכם. שבעה חברים שונים שנכחו במקום העידו על טעם של סוליית נעליים שהומסה).

תשמעו, יוקר המחיה זו לא מילה גיסה, אבל בתל אביב לא החליטו על משנה סדורה: התל אביבים  זועקים לפרקים בסיסמאות שמבקשות להוזיל את יוקר המחירים ובו בעת מופצצים כל בר-מסעדה-ביסטרו-מטעמת-שף חיה ומצויה.

אז גם אני, עד לרגע בו נפלתי בחיק הרוטינה (שהיא לא אלא זמנית עד שתיסגר ואאלץ למצוא לי חדשה) מצאתי את עצמי יושבת על פרזול ממתכת או מעץ שנקרא כיסא, משלמת שלוש ספרות על כרובית בטחינה וקוקטייל יפה לסלפי אך חסר מעוף בטעם ובסטלה.

הרוטינה מבינה את הרצון הטבעי-ביולוגי שלנו לנשנש, בלי שיעמיקו לנו עוד החורים בכיסים. הדילים שלהם מוצגים בתפריט בבירור ולא בכוכביות מתחכמות ומציעים ארבע מנות ב109 שקלים, משמע 27₪ בממוצע לכל מנה. משהגיעו המנות והיו לשביעות רצוננו – כרובית מטוגנת (קשה לפשל) אנטיפסטי (נשמע בינוני, הביצוע משוגע), סלט ירוק עם פקאן ופטה (הגברים עפו, ובצדק) המבוגר באן (טרנדי ומוצלח) הזמנו עוד זוג מנות (שגם הן מקבלות מחיר מבצע, בעלות של ₪59) ואחריהן עוד זוג.

כמו ישראלים טובים ביקשנו להפוך את שני הזוגות לרביעייה, והנה שמונה אנשים התחלקו בחשבון של 350 ₪ בלבד (שמגלם בתוכו עוד 30-40₪ על שליש בירה מהחבית לאלה שחשקו).

כמובן שהכל מתקזז עם החנייה שעולה לנו כמו חצי סטייק פילה, אבל לפחות הרגשנו שלא עושקים אותנו בכל מקום.

לסיכום – המיקום מתאים, האוכל טעים, ושום תלונות על הבירות ושאר החריפים. מה גם שגילינו שהם מארחים הרצאות מעניינות ועושים מיני פעילויות לקראת החגים.

מנגד, החנייה בעייתית וסופה בחניונים (בקומה -4 בכבשן מהגיהינום) ומרחב המחייה גבולי; אם אתם לא רוצים בכל נשימה להרגיש את הגב של השכן שלכם, תבקשו שיושיבו אתכם בחוץ כמו בני אדם.

 

8.7 בסולם The_mark