עכברוש העיר מתמסחר?

אחרי יותר מ-11 שנים של בלוג הברים העצמאי הותיק בעיר, בהם ביקרתי וסיקרתי מאות ברים, בתי קפה, מסעדות ועוד, אולי הגיע הזמן?

לוותר ולהתמסחר?

המממ….

הגיע הזמן שגם אחרים יוכלו ליהנות מהידע והנסיון. ולכן עכברוש העיר משיק פעילות חדשה – סבב ברים אלטרנטיבי באזור שוק לוינסקי-פלורנטין שפורח בלילות.

במקום לצאת לבר המוני ומיינסטרימי בדיזנגוף או בשדרות רוטשילד, להידחק רק כדי לראות ולהראות, ולשלם יותר מדי על בירה סתמית ולא טעימה וגם במידה לא ראויה, בואו לגלות ברים אלטרנטיביים, איכותיים וייחודיים, בהם תוכלו לשתות בירות בוטיק באווירה טובה. כשתוך כדי תכירו עוד שלל אופציות מגניבות וטעימות לבילויים מכל הסוגים בשכונה, טרנדים, פיקנטריה ועוד.

מוזמנים להירשם לפעילות, לשתף ברשתות החברתיות ולהמליץ לחברים.

בתודה מראש

העכברוש

 

מודעות פרסומת

כמו צועני – מיקלר וחברים

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: חמישי בלילה סוף מרץ 2019

מיקום: נחלת יצחק עד פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: מבשלת מיקלר (Mikkeller) הינה אחת ממבשלות בירות הבוטיק המובילות בעולם, כשבמקור היא היתה מבשלה "צוענית", כלומר מבשלת את המתכונים שלה במבשלות אחרות, אך מאז פתחה גם שתי מבשלות בארה"ב. בנוסף מפעילה המבשלה ברים ייחודיים ברחבי העולם, מתוכם בבר בבנגקוק ובסן פרנסיסקו יצא לי לבלות. כמו כן יש למיקלר שיתופי פעולה עם מבשלות אחרות, אפילו בארץ הם הוציאו עם מבשלת אלכסנדר את ה Milk&Honey, Green Gold ו- Holy Fruit, כשמהשתיים האחרונות שתיתי לשמחתי כבר לא מעט גם מבקבוקים וגם מחביות (ניתן למצוא בעיקר בסניפים השונים של ביר בזאר).

הסיפור: הקורא האדוק והבלוגר המכובד בפני עצמו ניימן פרסם שמתחילים לשווק את הבירות של מיקלר בארץ, ואפילו יתקיים אירוע השקה חגיגי לכבוד כך בחנות של הביר אנד ביונד – Beer & Beyond.

למרות שהחנות נמצאת בנחלת יצחק, על גבול גבעתיים, אזור שלא יוצא לי לבלות בו כמעט בכלל, החלטתי ללכת בכל זאת והצעתי למספר חברים להצטרף, כאשר לשמחתי שניים מהם הסכימו – הלריס ומספר הסיפורים.

הגעתי אל שכונת השינה בסביבות 20:30 ונכנסתי למבנה המסחרי ביגאל אלון בו נמצאת החנות שם נערך אירוע ההשקה. במתחם היו בסביבות 30-40 ביר גיקס שבאו לטעום את הבירות של מיקלר – 6 חביות (IPA, PA, Berliner, Pilsner, Seisson ו- Chipotle Porter), כאשר כרטיסיה ל-3 טעימות של 200 מ"ל עלתה 50 ₪ (כולל כוס מתנה).

מכיוון שלא הייתי בטוח שאגיע, לא שילמתי על הכרטיסיה מראש ונאלצתי לעמוד בתור (יש רק קופה אחת, חבל שלא נערכו עם עוד מסופון) כדי לרכוש אחת, כשלשמחתי הצטרף אליי מספר הסיפורים כעבור מספר דקות.

כשהגיע תורנו רכשנו 3 כרטיסיות,  כשבדיוק אז הצטרף אלינו גם הלריס, ויכולנו להתחיל סוף סוף בטעימות. את הסיבוב הראשון שתינו בחוץ, כשמספר הסיפורים פינק אותנו בתפוצ'יפס מהסופר הסמוך של הקופיקס. אני התחלתי עם ה-IPA, שהיתה טובה אבל לא מיוחדת מדי.

לסיבוב השני לקחתי את הצ'יפוטלה פורטר – בירה כהה, כשהטוויסט החריף הורגש בה במידה ראויה, בירה מיוחדת וטעימה. לקינוח לקחתי את הברלינר – בירה חמוצה עם פסיפלורה, מרגישה יותר כמו יין/סיידר חמוץ מאשר בירה, מומלצת רק למי שאוהב/מכיר את הז'אנר. בין לבין דיברתי גם עם מנהל המותג של מיקלר בארץ, שסיפר שבינתיים, חוץ ממכירה בבקבוקים בחנויות, יהיו בירות מהחבית רק בפורטר אנד סאנס ובבר ידוע ששכחתי את שמו בירושלים, עד שיראו איך זה יתפוס, בכל זאת מדובר בבירות לא זולות.

הערב היה עוד צעיר, החלטנו לחצות את איילון מערבה ולנדוד לכיוון שוק הכרמל/דרום העיר, בלי יעד מוגדר עד שהגענו לפלורנטין בסופו של דבר.

החברה היו רעבים אז הלכנו לפיצה המפורסמת של ג'וזפה, שם התברר לי שיש גם אפשרות טבעונית כולל לפצל פיצה לרבעים. לקחנו מגש גדול ממנו רבע טבעוני (גבינה של משומשו) עם פטריות וברוקולי. אכלנו בחוץ על הרחוב כשהפיצה היתה נחמדה בלבד לטעמי – רוטב העגבניות פשוט לא הורגש מספיק.

המשכנו לנדוד כמו צוענים ברחובות פלורנטין, כשבדרך המספר מפליא בסיפורים, עד שהגענו לשדרות וושינגטון שם נכנסנו לחנות השוקולד הטבעונית – Coco. קנינו קצת לאכול במקום ממגוון השוקולדים המפתים, ולקחתי גם הביתה מארז טעים לעכברושית.

חיפשנו עוד מקום חי והומה לבירה, כשהשאפל היה בדיוק ליד. התיישבנו על הבר, שתינו בירות, שמענו עוד סיפורים מהמספר, שיחקנו באפליקציה Think Fast עם בנות שישבו על הבר לידינו, וגם קצת טאקי בינינו. השעה היתה מתישהו אחרי חצות כשסיימנו את הערב (ככה זה כשיש שעה פחות לישון בעקבות המעבר לשעון קיץ) והמשכנו את הנדודים בחזרה הביתה.

מיידל'ה – אנחנו כבר לא צעירים

זמן: יום ראשון בלילה, דצמבר 2018

מיקום:, פלורנטין 40, תל אביב

רקע היסטורי: בר המיידל'ה Meydale נפתח לפני כ-5 שנים בפלורנטין, ובו פעלה בעבר גם תחנת הרדיו 109FM.

הסיפור: ההולנדי המעופף (לשעבר החולוני) הגיע לביקור מולדת בארץ אז דאגנו לתאם מפגש חברים בהתאם כשכולם אישרו הגעה – הירושלמי, המלומד וג'וני דילר. לא נסגרתי על יעד מסוים מראש אבל הכיוון היה פלורנטין שם יוכל הירושלמי לאכול לקינוח גלידה להנאתו באניטה כמו בפעם שעברה.

החלטתי שננסה את השאפל בר, בו ביליתי כבר כמה פעמים, אך עבר כבר זמן רב יחסית מאז ביליתי בו לאחרונה. ההולנדי והירושלמי הגיעו קצת לפני 21:00, אך מכיוון שלא הזמנו מראש והמקום היה מלא, היה מקום רק בחדר העישון שבאותו שלב לא היו בו כמעט אנשים אז הם התיישבו שם. הצטרפתי כעבור דקות מספר, ומכיוון שהם כבר הזמינו בירות, הזמנתי גם שליש גינס לבינתיים (28 ש"ח) כשביקשנו לעבור אם יתפנה בחדר השני מקום.

לא עבר זמן רב וגם חדר העישון התמלא במבלים ואיתם הריח המצחין. סיימנו את הבירות במהירות וכשהמלומד וג'וני דילר הצטרפו אלינו, החלטנו לוותר על הבירה השנייה של ההפי האוור ולעבור למקום אחר, כשהמלצרים התנצלו שלא נמצא לנו שולחן בחדר הנקי יחסית.

הצעתי שנעבור אל המיידל'ה, שם ביליתי לאחרונה לפני מספר חודשים כחלק מסבב ברים באזור פלורנטין. במיידל'ה ישבו בחוץ כמה מבלים צעירים (וגם זכינו לראות חצי מופע בסגנון אמסטרדם), כשבקומת הבר היה די ריק אבל לא לחלוטין (יש עוד קומה למטה עם מסכים ומשחקים).

הברמנית/מלצרית הצעירה, איתה התלוצצנו קצת, חיברה לנו שני שולחנות עגולים. צחוק צחוק, אבל הסתבר שהחברה היו רציניים ששאלו אם יש משקאות חמים. למזלם היה תה עם נענע (7), ממנו הזמינו המלומד, ההולנדי (שלפחות שתה בירה קודם), וג'וני דילר (היו ימים…).

לבקשתי היא הביאה לי שתי טעימות של הלופולוס (Lupulus) – בירת מנזרים בלגית חזקה, אך אני העדפתי חצי אלכסנדר גרין (32), כשלפחות הירושלמי שתה איתי שליש אלכסנדר בלונד (26) ולא בייש לגמרי את חבורת הזקנים.

מיידל'ה – תפריט אלכוהול

היינו רעבים, אז עיינו בתפריט האוכל המזמין (ומאוד ידידותי לטבעונים). הירושלמי, המלומד ואני הזמנו את ההמבורגר פלורנטין הטבעוני (42), הם עם טבעות בצל בהמלצת הברמנית. ג'וני דילר הזמין קרפצ'יו (35) וההולנדי הזמין כראוי לכינויו החדש את המיקס צ'יפס (24).

מיידל'ה – תפריט אוכל

ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק מעורבת ונעימה לאוזן, כשהמקום התמלא קצת במבלים וגם כלבים. הבורגרים ע"ב פטריות לא אכזבו והיו עסיסיים אך לא יותר מדי עיסתיים, כשגם התוספות שבאו איתם, הצ'יפס של ההולנדי והתה היו טובים.

בסביבות 22:30 ביקשנו את החשבון (אמרתי כבר זקנים?), אותו לא שילם הירושלמי לבדו למרות תקרת האשראי החדשה שלו, כשאת הנושא הבטיח לבדוק ג'וני דילר הבכיר.

משם המשכנו לגלידה משובחה באניטה, לשמחתם כולם, במיוחד הירושלמי.

לסיכום: המיידל'ה הוא בר שכונתי קלאסי וידידותי גם לצעירים וגם לזקנים (וגם לכלבים) עם כל המאפיינים הנדרשים – כמה בירות מעניינות, אוכל טעים ומגוון, ומוסיקה טובה, במחירים יחסית סבירים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, כדאי בהפי האוור (1+1 על המשקאות, שליש קרלסברג וטובורג ב-12 ₪)

הטחינייה – ההבדלים הקטנים

זמן: יום חמישי בלילה, דצמבר 2018

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר מ-9 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: העכברושית ואני היינו בכלל מוזמנים לארוחת ערב אצל חבר שנאלץ לבטל, אך זה לא אומר שגם אנחנו צריכים לבטל, ולכן החלטנו בכל זאת לצאת לדייט.

החלטנו ללכת לטחינייה, שם כבר בילינו בהנאה יותר מפעם אחת ביחד וגם בנפרד, כשזו גם נבחרה כמקום החדש והמוצלח של עכברוש העיר בסיכום השנה שהיתה.

הצענו לפלפלית להצטרף אלינו, כשבצירוף מקרים גם בן זוגה הראשוני יצא לשם בלי קשר עם חברים (בשבילם הוא לא מתעצל).

הגענו למקום בסביבות 21:15. הבר היה די מלא. הראשוני כבר ישב בפינה אחת של הבר עם חבריו ואילו העכברושית והפלפלית, שהגיעו כמה דקות לפני התמקמו בפינה ליד – הבחירה היתה די ברורה.

משום מה, בניגוד לפעמיים הקודמות שהייתי שם, הצוות השתנה, כשיהונתן ברבי השף/בעלים לא היה נוכח, וכמו כן גם לא סופי המלצרית/ברמנית/מארחת הזכורה לטובה.

התפריט לא השתנה כך נראה. התלבטנו בינינו ועם הברמנית/מלצרית המקועקעת מה להזמין, כשהחלטנו בסוף להזמין כמה מנות ולחלוק – סטייק בטטה מתקתק בגרסה הטבעונית (38 ₪), מסיבה (36) עם הביצה בצד, טחינה בטטה כתומה (29) וסינייה דג (49) לפלפלית.

הטחינייה – תפריט אוכל

הטחינייה – תפריט שתייה

התחשק לי גם לשתות משהו, אך מכיוון שהבירות לא השתנו אף הן, הזמנתי גם הפעם קוקטייל – ירוק אסלי (38) על בסיס אוזו.

הווליום היה הפעם לא גבוה יחסית, ואנו פטפטנו בינינו כשתוך כדי צפינו בטבח והברמנית בקושי עומדים בצבר ההזמנות, כשמהתנור יצאו בטטות מרובות (חלקן קצת שרופות).

ראשונה הגיעה אלינו מנת הבטטה – רכה, מתוקה ונימוחה בשילוב טעמים מצוין עם הצ'ימיצו'ורי, טחינת וואסבי טיפונת חריפה והגבינה הטבעונית הרכה, כשזאת חוסלה במהרה.

שתי דקות לאחר מכן הגיעה הטחינה הכתומה (בטטה, דלעת) עם הפפריקה המעושנת, שמצריכה פיתה לניגוב איתה.

הפיתה המרובעת החמה והמיוחדת של המקום הגיעה עם מנת המסיבה, שהיתה אף היא טעימה, במיוחד הארטישוק שבתוכה.

גם מנת הסינייה דג של הפלפלית הגיעה, אך עליה איני יכול לחוות דעה.

העכברושית עדיין לא שבעה, ומכיוון שהתלהבה מהסטייק בטטה, החלטנו להזמין עוד מנה. עד שהמנה תגיע (לוקח זמן לצלות את הבטטה בתנור) קפצתי בינתיים לבדוק מה קורה עם הראשוני וחבורתו שכבר היו אחרי הקינוח וניכר היה שנהנו מערב מוצלח.

לבסוף כשהגיעה מנת הבטטה, התברר שהטבח טעה ולא הכין אותה בגרסה הטבעונית אלא הרגילה. אני כבר הייתי שבע אז העכברושית והפלפלית החליטו אותה להשאיר וחיסלו אותה במהרה.

לקינוח היה די ברור מה הן יזמינו – את הקראק פאי (42), אותו הן אהבו מאוד בפעם שעברה לפני חצי שנה, אני ויתרתי הפעם.

החשבון יצא 280 ₪, אך תוקן לאחר מכן ע"י הברמנית/מלצרית, שהבטיחה קודם לכן שמנת הבטטה הנוספת לא תחויב, ל-242 ₪ בלבד.

לסיכום: הבילוי בטחינייה עדיין מוצלח מבחינת האוכל והאווירה, אבל זוהי דוגמא טובה לכך שלפעמים ההבדלים הקטנים כמו הנוכחות ו/או השירות של הבעלים/שף (מפתיע שבחמישי הוא לא היה שם), מארחת/מלצרית (או מלצר) מוצלחת, משדרגים את החוויה.

מבירה לבירה – סיבוב בכיוון ההפוך

זמן: יום ראשון בלילה, ספטמבר 2018

מיקום: שוק לוינסקיפלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: ראו ברשומה על הסיבוב הקודם באזור לפני כחודשיים.

הסיפור: הכוכב העולה הציע להיפגש לבירה מאוחרת בדרום העיר, ומכיוון שהדבר קורה לעיתים די נדירות נענתי להצעתו.

קבענו להיפגש בביר בזאר בשוק לוינסקי, שם הוא שתה כמה ימים לפני כן את הבירה החדשה מסוג New England IPA של מיקלר ואלכסנדר – Holy Fruit. נפגשנו במקום ב-22:30, כשבו היו רק כמה מבלים שישבו בחוץ ובפנים היה ריק לגמרי.

התיישבנו על הבר והזמנו שנינו חצי הולי פרוט (29 ש"ח) . התפריטים השתנו מעט כשמחיר הבירות מהחבית עלה בשקל אחד, וגם תפריט האוכל הצטמצם (זמני עד למעבר לתפריט חדש נאמר לי מאוחר יותר).

בנוסף הזמנו לנשנש געלה פיצוחים (15), סלט עלים עם בוטנים קלויים ומלוחים.

הבירה החזקה (8%), שהינה דאבל IPA, הריחה היטב והיתה מצוינת – פירותית, כשותית ולא מרה מדי. לגמנו אותה לאיטנו בהנאה.

אחרי שסיימנו החלטנו להדרים קצת לפלורנטין, הגענו אל שדרות וושינגטון, שם עצרנו בברטון קרפרי, כשהכוכב רצה להשביע את רעבונו. אני חשבתי לקחת מלבי טבעוני מהמלביה, אבל כוס קפה שנפלה לרצפה בגלל גבר שיכור והתיזה עליי, הבריחה אותי בחזרה אל הברטון שם גם אני הזמנתי לי קרפ טבעוני.

משם המשכנו אל הביר סטיישן בשטרן פינת פרנקל. השעה היתה כבר כמעט חצות, ועוד יום ראשון, אז לא ציפינו שיהיו שם יותר מדי נפשות. מה שכן הפתיע זה שהתפריטים גם פה התחדשו – תפריט הבירות המלא הודפס סוף סוף, וגם תפריט האוכל התעדכן (למרות שהוא זמני), ומכיל עכשיו יותר אופציות טבעוניות ראויות.

הכוכב העולה הזמין חצי אלכסנדר גרין (26), כשאני החלטתי הפעם לוותר. ישבנו בחוץ כשלידינו ישב בחור קצת מסטול אבל עם שמיעה די טובה, כשבסוף עזרתי לכוכב עם לגימה או שתיים.

לסיכום: הקסם בביר בזאר פעם היה הבירות המתחלפות מהמבשלות השונות, היום מתוך 10 בירות מהחבית, 8 הן שלהם קבועות. עדיין בשביל בירה איכותית כמו ה Holy Fruit שווה לקפוץ במיוחד.

הביר סטיישן לא חידשו יותר מדי מאז שנפתחו, אולי עכשיו עם תפריט האוכל החדש שייצא בקרוב, יהיה כדאי לבוא שם לקצת יותר מבירה מזדמנת טובה מהמגוון הנרחב.

אין עדכון בסולם עכברוש העיר

מבירה לבירה עד למיידל'ה – צריך לדעת לאן, עם מי, ומתי לצאת

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2018

מיקום: פלורנטין והסביבה, תל אביב

רקע היסטורי: הביר סטיישן (Beer Station) בפלורנטין, נפתח לפני שנה וקצת, והינו הסניף התל אביבי של הרשת שמציעה מבחר בירות נרחב מהחבית עם אופציה לבקבק הביתה. המיידל'ה הינו בר שכונתי ותיק בפלורנטין, דווקא לא ממש קרוב ללב העניינים שברחוב ויטל.

הסיפור: אחרי המלומד, לפטי, הספרותן, הפלפלית ואחרים, הגיע תורו של נטול הכינוי לחגוג יום הולדת עגול. נטול הכינוי אינו מאלו שחוגגים בגדול, לכן חיפשנו מקום בו יוכל לשתות את האדלווייס שהוא אוהב מהחבית במחיר טוב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל הביר שופ קצת לפני 21:30. הפעם היו חסרות 6 בירות מתוך ה-30 (ועדיין המבחר מרשים), כשהאדלווייס שכבר שתינו שם פעם לא היתה בנמצא. גם נציגי אלכסנדר שהיו שם פעם, כבר אינם. אולי זה סתם במקרה אבל לי זה נראה שיש התכנסות לבירות/מבשלות/יבואנים מסוימים (באסטרס, ג'מס, עמק האלה למשל) ולכן המגוון קצת ירד.

מכיוון שנטול הכינוי די בררן, הוא לא היה מעוניין בבירות החיטה האחרות שמגישים בביר שופ, אז הלכנו אל האגנס שברחוב הקישון. אמנם ידענו שאין אדלווייס, אך בכל זאת בדקנו את התפריט בו מחירים גבוהים יחסית (לביר שופ ודומיו). נטול הכינוי לא רצה להתפשר גם על הבלו מון, ומה גם שמשום מה עישנו שם שני חברה בפנים, אז המשכנו הלאה ללב פלורנטין.

כעבור מספר דקות הגענו אל הביר סטיישן. תפריט הבירות העשיר לא השתנה בהרבה מפעמים קודמות, יש גם בירות שלא מופיעות בו אך עדיין קיימות (אולי הן פשוט מתחלפות, אחרת לא ברור למה לא להוציא תפריט מעודכן). יש בירות ויש מחירים טובים (האוכל סטנדרטי), רק כמו תמיד, אין כמעט מבלים, חוץ מהחתול שמצא לו מקום קבוע ומנמנם לו שם בנעימים.

אדלווייס היתה, אז התיישבנו שם. נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס כמובן (22 ש"ח), אני התלבטתי ובסוף הזמנתי שליש ערבה (פחות מ-20 ש"ח, שכחתי את המחיר המדויק) – בירת בוטיק ישראלית חדשה ולא רעה, ואילו לפטי, שהזדקן ב-30 עד 40 שנה הזמין רק סודה (כדי לא לערבב עם הכדורים).

במקום נוספו גם מסכים גדולים בצדדים (כנראה מימי המונדיאל), עליהם רץ מצעד להיטים כלשהו של MTV, ובו היו גם נציגים ישראלים (רוני דלומי ואחרים). במצעד הזקנים המקומי זכה הראשוני, שלמרות שהוא גר בטווח הליכה, החליט להישאר בבית בגלל השעה (22:00).

כשסיימנו את הבירה החלטנו לחפש מקום אחר בסביבה, כשבחשבון (40 ש"ח עד כמה שזכור לי) קיבלנו הנחת חבר על הצבירה מהפעם שעברה.

המשכנו אל המיידל'ה (פלורנטין 40), בצד השני של הרצל, שם ביליתי לאחרונה לפני כמה שנים טובות. במקום היו רק כמה מבלים בחוץ על הרחוב, כשבפנים, למרות העיצוב המזמין, היה ריק, אך בכל זאת בחרנו להישאר והתיישבנו על הבר.

מהחבית יש 6 בירות – 3 סטנדרטיות (קרלסברג, הוגארדן, טובורג) ו-3 מיוחדות (אלכסנדר, לופולוס בראון ובלונד). נטול הכינוי ואני טעמנו שנינו מהלופולוס בראון החזקה (הבלונד נגמרה), אך בחרנו להזמין דברים אחרים – הוא הוגארדן גדול (32) ואני אלכסנדר בלונד קטן (26). בניגוד אליהם אני לא אכלתי בבית לפני כן, אז שאלתי את הברמן איזו מנה כדאי להזמין מהמבחר הטבעוני העשיר מומלץ להזמין – טורטייה מהטבע (28) הוא אמר, וכך עשיתי.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק בריטי בעיקר בסאונד מצוין, ואנו לגמנו את הבירה באיטיות כשנטול הכינוי שוב סיפר לנו על תוכניותיו לפרוש בעוד 10 שנים.

הטורטייה, אותה הזמנתי עם צ'יפס, היתה טעימה ומשביעה, המלצה טובה.

לקינוח רציתי להזמין לכולנו טראפלס טבעוני (8), אך היה רק אחד, אז רק אני נהנתי משוקולד דחוס מתוק עם קצת מליחות. ממש לפני שסיימנו נכנסנו פנימה הטבח עם עוד כמה מבלות, ושאל אותנו אם יפריע לנו שיעשנו בפנים (לפחות פה הם שואלים בניגוד למקומות אחרים). אמרנו שכן, אבל בכל מקרה שאנחנו הולכים עוד מספר דקות.

אחרי ששילמנו את החשבון התחלנו ללכת בחזרה צפונה אל אזור שוק לוינסקי. בדרך חלפנו ליד מקום שנראה מעניין אותו לא יצא לי עדיין לראות לפני כן – וינטאג' (פלורנטין 55). הלכנו דרך הרחובות השקטים עד שהגענו אל הביר בזאר בזבולון. קניתי Six Mix הביתה, כשגם שם נראה שצמצמו את מבחר המבשלות/בירות שאותן הן מציעים.

לסיכום: כשיוצאים עם חברים לסבב ברים, צריך לדעת עם מי לצאת, לאן לצאת וגם באיזה יום לצאת. לכל המקומות שביקרנו בהם יש פוטנציאל טוב, חבל שחלקם קצת מזייפים או שפשוט אין מבלים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לביר סטיישן עדיין כדאי לבקר בגלל המבחר והמחירים

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למיידל'ה – אפשר לבקר, אולי עדיף כשמלא יותר

הטחינייה – כנראה שכולם אוהבים טחינה!

זמן: יום חמישי בלילה, יולי 2018

מיקום: לוינסקי 33 פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני כ-4 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי

הסיפור: הפעם עברו רק 4 חודשים מהמפגש הקודם עם החולוני, המלומד והירושלמי, כשגם הפעם שמנו פעמנו לכיוון אזור שוק לוינסקי ללא יעד מוגדר.

בעוד המלומד מתעכב, החולוני והירושלמי היו רעבים, אז הצעתי את הטחינייה, בה נהנינו מאוד בפעם שעברה, והם זרמו בשמחה.

נכנסנו אל הבר שהיה עדיין ריק יחסית, כשהפעם התיישבנו בפנים באחת הפינות של הבר. סופיה המלצרית/ברמנית/מארחת מהפעם שעברה, קיבלה את פנינו גם הפעם והגישה לנו את התפריט הקבוע. זה מחולק למנות ניגוב, מנות טבעוניות, צמחוניות, דגים, משקאות, וקינוחים.

התייעצנו בינינו וגם עם סופיה והזמנו כמה מנות לחלוק – מסיבה עם הביצה בצד (36 ש"ח), באבא גנוש (26), סטייק בטטה מתקתק עם הגבינה בצד (38), וסלט מלפפון עם קולורבי ועוד (36). בנוסף הם הזמינו לחלוק ביניהם את הקבב פטריות על טחינת עמבה (33) ואת המוסקה האיטלקית (44).

בגזרת השתייה הלכו שניהם על גולדסטאר (25 ש"ח ל-350 מ"ל), ואני שהעדפתי לא להזמין אותה או מכבי הזמנתי קוקטייל ורוד מגניב על בסיס אוזו (38) בלי הגבינה הבולגרית.

הקוקטייל היה מתוק ומגניב, ובעוד אנו מחכים לאוכל דאג הירושלמי לשטוף ידיים בכיור של הבר לידינו.

לא עבר זמן לפני שהמנות החלו לזרום אלינו אל הבר. מהמנות שאכלתי המוצלחת ביותר היתה הסטייק בטטה המתקתק בזכות השילוב עם הטחינת אבוקדו והווסאבי החריף.

סלט המלפפונים היה טרי ומרענן אבל לא ריגש במיוחד.

הבאבא גנוש היה נחמד.

והמסיבה בלי הביצה החליקה היטב עם הפיתה המרובעת המיוחדת של המקום.

עם הארוחה פינקה אותנו סופי בצ'ייסר עראק תוצרת הבית.

אחרי שכבר סיימנו לאכול הצטרף אלינו המלומד בכבודו ובעצמו והזמין אף הוא גולדסטאר (25), פיתה קומפלט (18), ובהמלצת הירושלמי והחולני את הקבב פטריות גם (33), והיה אף הוא מרוצה.

הבר היה כבר כמעט מלא לגמרי. כשאחרי עוד צ'ייסר ע"ח הבית בחרנו על הקינוח שם לוותר, ולהמשיך למקום אחר. אמנם הפעם לא היו שבאבניקים כמו בפעם שעברה, אבל כן היו כמה חובשי כיפה. ביציאה הבנו שזאת מכיוון שלמקום יש תעודת השגחה (לא כשרות חס וחלילה – במושג הזה אסור להשתמש).

החשבון יצא לארבעתנו – 399 ש"ח בלבד, אז עיגלנו אותו עם הטיפ על השירות המוצלח למעלה.

משם המשכנו רגלית לעבר פלורנטין לגלידה באניטה, כשבדרך כל המקומות היו עמוסים ומלאים, אפילו הביר סטיישן להפתעתי.

באניטה היו מלא אנשים, כשכל אחד מאיתנו לקח לו גלידה. הירושלמי שלקח 4 טעמים, התלהב במיוחד, כשבמשך שבוע אחרי לא הפסיק להזכיר לנו שהגלידה היתה לו ממש טעימה.

לסיכום: אחרי הביקור השני, הפעם עם חברים אחרים, אפשר לקבוע כנראה שכולם אוהבים טחינה. עם מנות יצירתיות, שירות ברמה ואווירה שמחה, בטחינייה מספקים את הסחורה. עוד שיפור בגזרת הבירה והשתייה וגיבורים יעופו גם בשבילה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר מומלץ לבקר