טנאת – כמו ביבשת אחרת

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2018

מיקום: צ'לנוב 27, תל אביב

רקע היסטורי: טנאת (Tenat) הינה בית אוכל / מסעדה טבעונית, שנפתחה לפני כ-5 שנים ע"י יצחק חזקיהו, שבחר לקרוא למסעדה בשם זה שבאתיופית הוא שילוב של המילים בריאות ואמא.

הסיפור: בטח שמתם לב שבחודשים האחרונים התמעטו קצת הביקורות על ברים בעיר. אמנם יש נסיבות אישיות שמצדיקות זאת, אך סיבה נוספת היא החברים מסביב שמזדקנים ואיתם כבר קשה לתאם לעיתים קרובות.

והנה הגיע תורו של הספרותן להחליף קידומת, אז קבענו שנצא לחגוג אני הוא והעכברושית, אל טנאת, שנמצאת לידו, וכבר סיכמנו לפני חצי שנה כבר שנלך לשם אך עדיין לא עשינו זאת.

כאמור עדיין לא הייתי שם לפני כן, ומכיוון שהמסעדה ממוקמת גם סמוך לתחנה המרכזית (אך גם ממש קרוב לשוק לוינסקי), לא ידעתי למה לצפות, וליתר ביטחון הכנתי נפשית את העכברושית לאזור ולמקום אותנטי. כשהגענו למסעדה בסביבות  21:30, שם כבר חיכה לנו הספרותן, חששותיי התבדו, מדובר במקום לא גדול אבל אסתטי (עם מראות ליד השולחנות), בו נעים לשבת, כשחוץ מאיתנו כמעט ולא היו בו סועדים בשעה הזאת.

התפריט כולו בסימן שלוש – 3 מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים של מנות אתיופיות אותנטיות במחירים משתלמים. החלטנו לחלוק בינינו כמה מנות, וכשהגיע המלצר (שהתברר שהוא גם הבעלים, טבח וכו') הוא תמך באסטרטגיה שלנו.

מהמנות הראשונות הזמנו את הקיטה (28 ש"ח) והאדיס סלטה (32) – כשעל הגייתה הנכונה קיבלתי שבחים. מהמנות העיקריות הזמנו את הביינתו הזוגי (48) והאינגידי טיבס ליחיד (35). לאחר דיון קצר שכנעתי את העכברושית להזמין את הקוקטייל "ניפגש בג'מייקה", כשליתר ביטחון המארח אמר לה שיחזק אותו במייפל אורגני כדי שיהיה מספיק מתוק, בעוד אני והספרותן הזמנו שנינו את הבירה האתיופית המעלפת.

מכיוון שמדובר במקום קטן, ביתי ולא תעשייתי, בו המנות מוכנות במקום באופן מיידי, לחלקן לוקח יותר זמן מאשר לאחרות.

העכברושית קיבלה ראשונה את הקוקטייל שלה עם דובדבנים, שהיה לטעמה (וגם לטעמי) – תוסס ומתקתק.

קצת פחות מ-10 דקות לאחר מכן קיבלנו 3 מנות לשולחן:

קיטה – לחם אתיופי חתוך לקוביות, מתובל בחמאה טבעונית (גרעיני חמניות), טחינה גולמית וסלסת עגבניות. מנה מצוינת ששלושתינו אהבנו.

ביינתו – מגש גדול של אינג'ירה (לחם אתיופי טעים מקמח טף) ועליו 4 מטבלים מבוססי עלים, חומוס ועדשים, שהיו כולם טעימים ולשמחתנו גם לא חריפים. מנה מומלצת גם כן אותה בקושי סיימנו.

אינגידי טיבס – אינג'ירה מקופלת עם הרבה פטריות יער ורוטוב סלסה, גם כן מנה גדולה (למרות שזה היה ליחיד), מנה חביבה אך אחד התבלינים בה פחות התחבר לנו.

אכלנו לאיטנו בהנאה, כשבינתיים המארח הידידותי שלנו יצא החוצה ונעלם למספר דקות ואנו תהינו האם הוא שכח את המנה הנוספת שהזמנו ואת הבירות.

כעבור רבע שעה הוא חזר לשמחתנו עם ארגז בירות קרות, מהן קיבלנו שתיים במהרה, ובעקבותיהן גם האדיס סלטה – סלט בוקר אתיופי עם ירקות, בננה, מלון אבוקדו ותפוח אדמה מבושל, מרענן וטעים אך זה היה מתאים יותר בתחילת הארוחה ולא אחרי שהתמלאנו כבר מהמנות האחרות.

לקינוח החלטנו להתפנק בשתי מנות – פאנקייק טף מטורף (25), ומעדן טף (25), כשהעכברושית קצת התאכזבה מהפאנקייק (אולי בגלל הפירות יער למעלה, אולי בגלל הציפיות הגבוהות), כשלדעתי הן היו שתיהן נחמדות.

עם כל מה שהזמנו החשבון יצא 257 ש"ח בלבד – משתלם ביותר ביחס לכמות ואיכות התמורה.

לסיכום: החוויה בטנאת היא לא כמו במסעדות אחרות בעיר. יש הרגשה קצת כאילו עברנו ליבשת אחרת, גם מבחינת המיקום, האוכל האותנטי והטעים וגם מהקצב והאווירה ששונים מהרגיל.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר במיוחד לטבעונים וצמחונים, גם לאלו שלא

מודעות פרסומת

ביר בזאר לוינסקי – עומד בפני עצמו

זמן: יום חמישי בלילה, מאי 2018

מיקום: זבולון 13, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) בשוק לוינסקי נפתח לפני כשנה ורבע כחלק מהתרחבות מבשלת הבוטיק ורשת הברים הישראלית שלה סניפים בשוק הכרמל, מחנה יהודה ועוד.

הסיפור: בזמן האחרון לא יצא לי יותר מדי לצאת לבלות בלילות, כשגם עם החברה מהעבודה הישנה לא נפגשתי כבר זמן רב. אחרי תיאומי לו"ז מתישים, הצלחנו להוציא את המפגש לפועל, כשהפעם שכנעתי אותם לרדת לדרום העיר בלי חשש לחניה (הצעתי גם לשמש כוולה פרקינג אם לא תהיה ברירה) ולהיפגש שם בביר בזאר לתיקון החוויה שהיתה להם משוק הכרמל (פשוט באנו בשעה לא נכונה כשהאזור מטונף ומצחין אחרי שעות הפעילות של השוק ולפני הניקיון).

קבענו בשעה 20:00 לערך, ולשמחתם הם מצאו חנייה וכבר ישבו ארבעתם בשולחן בפנים כשאני הגעתי מספר דקות אחריהם. ה"אכלנית" בחבורה שעשתה שיעורי בית, שאלה אותי מה עם הכרובית, אך התפריט כבר השתנה מאז, כשגם תפריט הבירות מהחבית משתנה כל הזמן.

התלבטנו בין הבירות השונות, וגם לקחנו לפני כן מספר טעימות. בסופו של דבר בחרנו להזמין כל אחד משהו אחר – גאלגר, וויטני, שפירא שלאגר, דודהשך כשאני התחלתי עם בינדי דווקא (כל הבירות ב-29 ש"ח לחצי, 23 לשליש). הזמנו גם צ'ייסרים לכבוד המפגש, וכמובן גם אוכל רב.

הבירות והאוכל זרמו היטב ביחד והשיחה קלחה, כשברקע ה-DJ תקלט מוזיקת רוק טובה ולא שחוקה.

בשלב מסוים נפתח בפנים גם סוג של בזאר בגדים של מעצב או מעצבת אך לא בדקנו לעומק את העניין.

המשכנו לסיבוב שני וגם שלישי של משקאות ונהננו מהאווירה ומהחברה. החיסרון היחיד היה שמכיוון שהמקום פתוח לרחוב כל עשן הסיגריות מבחוץ (לפחות לא מעשנים בפנים) זרם עם הרוח פנימה.

בסביבות 22:30 החלטנו שמספיק לערב זה, שילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום אחרי ששלחתי את החבורה לגלידה משובחת לא הרחק משם בפלורנטין אצל אניטה.

לסיכום: הביר בזאר של שוק לוינסקי עומד כבר בפני עצמו כך נראה (יש גם הופעות חיות בערבים אחרים בשבוע ועוד הפתעות), ופועל היטב בגזרה. מצד אחד זה טוב שיש כזו רשת ברים למבשלת בוטיק ושהם מוציאים ומציעים עוד בירות חדשות משלהם מהחבית. אך מצד שני זה אומר שכבר כמעט ואין בירות איכותיות ומיוחדות מהחבית של מבשלות בוטיק ישראליות אחרות שפעם כן היו וזה קצת חבל.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

נורמה ג'ין – כמו בימים עברו?

לפני עשר שנים בדיוק עכברוש העיר עלה לאוויר, תודה לכל החברים, המבלים והקוראים!

החגיגות יתקיימו מתישהו בחודש אפריל…

זמן: יום שני בערב, מרץ 2018

מיקום: אליפלט 23, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הנורמה ג'ין (Norma Jean), פאב/ביסטרו בר ותיק, נפתח ע"י חבורת נורמנים אי שם בסביבות אמצע העשור הקודם בפלורנטין, כשעוד היינו צעירים ויפים.

הסיפור: את הירושלמי, החולוני, המלומד* (הכוכבית תוסר כשיסיים להתלמד) וג'וני דילר הכרתי לפני שני עשורים. מאז עברנו לא מעט בחיים בכל התחומים, אך עדיין אנו משתדלים להיפגש לבירה אחת לכמה חודשים, כשהפעם התכנסנו לחגוג יום הולדת עגול למלומד*.

הצעתי להם שתי חלופות – בר בדיזנגוף כדי שנרגיש צעירים כמו בימים הטובים, או הנורמה ג'ין בפלורנטין (בו ביליתי לאחרונה לפני יותר מ-3 שנים) שמתאים למפגש של קצת יותר מבוגרים, הבחירה באופציה השנייה לא ממש הפתיעה אותי.

באופן כן מפתיע הגענו חמישתנו בדיוק בשעה שקבענו – 21:00, והתיישבנו בשולחן עגול פינתי. לאלו מכם שלא מכירים משום מה את הנורמה ג'ין, אספר שזהו פאב קלאסי, חשוך במקצת, הרבה ריהוט עץ ושולחנות פזורים, בר עם דיספליי מרשים של משקאות ומבחר ברזים.

אחרי הברכות והאיחולים התפנינו להביט במבחר התפריטים שהמלצר הניח בפנינו – תפריט וויסקי ואלכוהול, תפריט בירות פרימיום/בוטיק כולל מסלול טעימות, בנוסף עוד תפריט בירות מיוחד וגם תפריט אוכל כמובן.

שמחתי לגלות שמבחר הבירות עדיין מרשים, ואפילו יש בירות מתחלפות בברזים. תפריט האוכל לעומת זו נשאר די מיושן וכולל בעיקר המבורגרים ונקניקיות בלי יותר מדי מבחר לטבעונים.

התחלנו מהבירות, כשאני הזמנתי חצי Docs Green Leaf של הדאנסינג קאמל התל אביבית (36 ש"ח), אותה עוד לא יצא לי לשתות. ג'וני הזמין חצי מלכה אדמונית (36) ושלושת האחרים הזמינו חצי לה שוף (38). הייתי רעב אז הזמנתי את שני הדברים היחידים בתפריט שהתאימו לי – צ'יפס (28) ואנטיפסטי עם המוצרלה בצד (54). לא יודע אם זה בגללי או בגלל הגיל, אבל כל החברים נמנעו הפעם מהבשרים והלכו בעיקר על מנות צמחוניות – אצבעות מוצרלה, כריך מוצרלה, סלט יווני (או סלט בצל עם קצת ירקות חתוכים גס) וחוץ מזה גם כריך פילה מטיאס יחיד.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק בעיקר גם היא מלפני שני עשורים, ואנו השקנו כוסית לחיים, כשהבירה שלי לא אכזבה והיתה בהחלט לטעמי. האוכל הגיע גם הוא בהמשך והיה די סביר.

בין סיפורים של ג'וני על שתייה בשום מקום עם גיאורגים שיכורים, השיחה עדיין הצליחה להתחמם כמו בימים עברו, כשהירושלמי והמלומד* התווכחו הפעם בלהט אם לשכור משרד דרך We Work זה משתלם (חוסך כאב ראש ותשלומים), או סתם בזבוז כסף, #ויכוחים של זקנים.

לקראת 23:00 היינו כבר עייפים, אז ביקשנו את החשבון מהמלצר (שלמרות ששמע שאנחנו חוגגים לא הציע לפנק אותנו באיזה צ'ייסר אפילו), שיצא 467 ש"ח, ונפרדנו לשלום עד החגיגות הבאות שיגיעו בקרוב.

לסיכום: הנורמה ג'ין נשאר כמו בימים עברו, מקום טוב למפגש עם בירות איכותיות וחברים, במיוחד אם הם כבר לא כאלו צעירים, חבל שהאוכל והמחירים קצת פחות אטרקטיביים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, רצוי להגיע כבר שבעים

Lenny's – ברירת מחדל

זמן: יום רביעי בערב, דצמבר 2017

מיקום: ויטל 7, פינת קורדוברו ,פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: בר הלני'ס – Lenny’s Bar עובד בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, עוד מהימים שפלורנטין היתה שכונה פחות עמוסה.

הסיפור: שוב אחרי זמן רב מדי קבענו להיפגש עם חבר הילדות בפלורנטין שם הוא גר. העכברושית רצתה ללכת למסקל בו לא בילינו כבר למעלה משנה, חבר הילדות קצת פחות התלהב אך הסכים להתפשר, למזלו היתה שם המתנה ארוכה אז חצינו את הכביש ללני'ס – הבר השכונתי המועדף עליו.

התיישבנו בשולחן מוגבה קטן בחלל השמאלי של המקום (זה שאינו מוגדר כחלל העישון) בו נמצא גם שולחן הסנוקר, והמלצרית הגישה לנו את התפריטים. תפריט האוכל מגוון למדי, כשיש גם תפריט טבעוני עשיר בנפרד. העכברושית ואני הזמנו כמה מנות לחלוק – סלט סלק ובטטה טבעוני (38 ש"ח), כרובית בתנור (27), צ'יפס בתנור (21) ופיצה טבעונית (39), כשחבר הילדות הזמין סלט חזה עוף (46) וג'ין עם טוניק (48).

אני התלבטתי בגזרה השתייה והזמנתי לטעום את הדלריום טרמנס, שהיתה אמורה להיות פירותית לדברי המלצרית אך דווקא לא היתה כזו ולכן הזמנתי ממנה שליש (33).

בניגוד לפעם שעברה שבילינו שם, הפעם התנגנה במקום דווקא מוזיקה פופ משנות ה-80 וה-90 – הרבה מייקל ג'קסון ואפילו למבדה לאלו מכם שאת הגרסה המקורית זוכרים. למרות שיש הפרדה חדר למקום דווקא מבחוץ קצת עשן סיגריות, לפחות חלקו היה גם מהסוגים היותר טובים, כשחבר הילדות הפליג כרגיל בסיפורים מיוחדים שרק לו קורים.

כעבור זמן מה החלו לזרום המנות לשולחן הקטן. הסלט היה מצוין, הכרובית היתה פחות טובה מזו שאכלנו ערב לפני כן, והפיצה היתה טעימה למרות שקצת התפרקה כשהגבינת קשיו והתוספות הרבות שעליה לא החזיקו מעמד.

החלטנו להתפנק בקינוח וחלקנו בינינו את זה הטבעוני – אצבעות שוקולד (29), מנה נחמדה.

לאחר מכן שילמנו את החשבון ונפרדנו מחבר הילדות לשלום, בתקווה שלא יעבור זמן רב מדי עד שניפגש בפעם הבאה.

לסיכום: הלני'ס שומר על הרמה באוכל, באווירה ובשתייה, ולכן תמיד מהווה ברירת מחדל טובה בשכונה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  כשיש הפי האוור כדאי יותר

שאפל בר – מתערבבים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2017

מיקום: פלורנטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: השאפל בר (Shuffle bar) נפתח לפני כ-4 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט, כשהפעם בחרנו לצאת לשאפל בר, מקום שאנחנו אוהבים ועבר כבר זמן מאז שבילינו בו לאחרונה.

הגענו אל המקום קצת לפני 21:00, כשעשינו בחוכמה שהזמנו מקום מכיוון שהיה מלא. המתנו מספר דקות עד שהושבנו בשולחן עגול קטן ליד החלון.

למי שלא יצא לבלות בשאפל מדובר במקום אינטימי יחסית ובו בפנים שני חדרים, בגדול מביניהם יש בר שמאחוריו מוקרנים משחקים ושולחנות מוגבהים, כשבשני הפנימי יותר יש עוד שולחנות ומקומות ישיבה והוא מיועד למעשנים.

המלצרית הגישה לנו את התפריט, בו יש מגוון נאה יחסית של בירות מהחבית, מבחר רב של מנות טבעוניות וגם כאלו שלא, ומבצעים משתלמים – Happy Hour כל יום עד 21:00 על המשקאות (1+1) ועל האוכל (20% הנחה), ומבצעים יומיים משתנים כשיום שני הוא בשביל הטבעוניים עם 30% הנחה על המנות הטבעוניות.

העכברושית הזמינה לה טוסט (36 ש"ח) ואני התלבטתי בין שני הבורגרים ולבסוף בחרתי בבורגר ערמונים ובטטה (45). בנוסף הזמנו גם שתייה, כשאני לקחתי שליש אדלווייס בתור התחלה (28).

השתייה הגיעה יחסית במהירות אבל האוכל התעכב בגלל העומס במקום.

אחד הדברים הנחמדים בשאפל הוא המשחקים של פעם שאפשר לשחק במקום – 4 בשורה, ג'נגה, טאקי ועוד. חוץ מזה הוסיפו עוד משחקי קלפים חדשים, רק שאלו פחות מוכרים ולא ברור בדיוק איך משחקים אותם מכיוון שאין הוראות.

גם האוכל הגיע לבסוף, שהבורגר הטבעוני היה אחד הטובים, וגם העכברושית נהנתה לה מהטוסט. בעוד אנו אוכלים הקו המוזיקלי השתנה פתאום, ממוזיקת היפ הופ וראפ ישראלית למוזיקה אוריינטלית ודאנס. במקביל הזמנתי לי עוד בירה, הפעם שליש ג'מס 8.8 (33).

לקינוח הזמנו בעצת המלצרית את הבראוניז (35), שגם הוא כמו יתר הקינוחים והרטבים במקום טבעוני, שהיה נחמד ותו לא.

החשבון יצא 154.5 ש"ח בלבד אחרי כל ההנחות – טעים ומשתלם לכל הדעות. כשיצאנו אל הרחוב הבנו שלמרות שישבנו בחדר שבו לא מעשנים, תוך כדי הערב הגיע גם אלינו עשן הסיגריות מהחדר השני ונדבק לנו לשיער ולבגדים.

לסיכום: רוב הדברים מתערבבים טוב מאוד בשאפל – האוכל, השתייה, האווירה, המשחקים, המבצעים, אבל זה לא כל כך כיף ואפילו מבאס שגם עשן הסיגריות מתערבב לו בכל המקום ונשאר עם המבלים גם כשהביתה הם הולכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, עדיף להתמקם כמה שיותר רחוק מחדר העישון

ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

  • היצע ומגוון בירותבביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
  • מחירבשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
  • אווירההביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
  • אוכלבשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
  • מבצעיםבביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
  • שירותבביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

ביר סטיישן – תחנה חדשה בעיר

שימו לב בתחתית לסקר הברים של פלורנטין

זמן: יום שלישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: שטרן 1, פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: לפני כחודש וחצי נפתח הביר סטיישן (Beer Station), סניף חדש בפלורנטין של הרשת לה יש סניפים בחולון, ראשון ואשדוד, היכן ששכנה לפני כן מסעדה דרום אמריקאית שלא שרדה זמן רב, ולפניה השטרן1 – בר הבירות הזכור לטובה.

הסיפור: על הסניף החדש של הביר סטיישן שמעתי מפה ומשם – מקום עם מלא בירות מהחבית, שאפשר גם למלא ולקחת הביתה בבקבוקים, ועוד בפינה של השטרן1, נשמע מתכון מצוין.

לכן, בהזדמנות הראשונה שיצאה לי, קבעתי עם חבר הילדות שמתגורר בפלורנטין, אותו לא ראיתי זמן רב, כשכמובן שמחתי שהעכברושית הסכימה להצטרף גם.

הגענו אל האזור קצת לפני 9 בערב. המקום, שעיצובו לא ממש השתנה מאז ימי השטרן1 (בר ומאחוריו הברזים, בצדדים שולחן עגולים, ויש גם חדר פנימי למטה), היה די ריק ואנו נכנסנו פנימה שם קיבל את פנינו קיר עם 20 ברזים, להם מחוברים גם בקבוקים, וקיבלנו הסבר איך זה עובד מהבעלים, שאמר שבקרוב יתווספו עוד ברזים כך שמספרם יגיע לכ-40.

תפריט הבירות די מרשים – הרבה סוגים של בירות (אפילו שיש ייצוג גדול מדי בינתיים לדעתי ללאגר, פילזנר חיטה) במחירים מזמינים (20 עד 28 ש"ח לחצי, 30-49 ש"ח לליטר!). תפריט האוכל מורכב רק מנשנושים – צ'יפס, נאצ'וס, אדממה, ומאכלי ים מטוגנים בהם אנחנו לא ממש נוגעים.

טעמתי מהשושנע (בירת חיטה עם נגיעות נענע), אך בחרתי להזמין חצי ביטבורגר (20), כשאת הראשונה הזמין דווקא חבר הילדות. הזמנו גם קצת נשנושים – אדממה וצ'יפס, כשחבר הילדות הזמין קלאמרי מטוגנים.

הבירות הוגשו לנו במהירות ואנו התיישבנו בשולחן עגול קטן בפנים כשברקע התנגנה לה מוזיקה עם שירים (בעיקר להיטי רוק) מוכרים וטובים.

גם הנשנושים הגיעו בהמשך אך לא הרשימו מי יודע מה. חבר הילדות קיבל בכלל שרימפס מטוגנים עם תפוחי אדמה שהוגשו אמנם בצורה יפה, אבל זה לא מה שהוא רצה. הבעלים/ברמן הנחמד החליף לו את זה בלי בעיה, רק שעל הקלאמרי אמר חבר הילדות שזו מנה לא אכילה.

המשכתי לבדי לסיבוב נוסף, הפעם משהו קצת יותר לטעמי – חצי אלכסנדר גרין (24), כשהמקום נשאר די ריק למעט עוד שני זוגות חברים.

החשבון יצא זול למדי – 139 ש"ח בלבד, כשבנוסף קיבלתי גם כרטיס חבר שצובר 10% על כל קניה, שבו אוכל לצבור או לנצל בפעם הבאה.

לסיכום: בניגוד לרשתות (לרוב גנריות ומיינסטרימיות להחריד) שבד"כ מתחילות בעיר הגדולה ומתפשטות החוצה, הביר סטיישן דווקא עשה את התהליך ההפוך והגיע לתל אביב אחרי שהצליח בערים מחוצה לה. אמנם המיקום שלו בפלורנטין לא אידיאלי (מחוץ ל"סטריפ"), אך עם מגוון ומחירים כאלו של בירות מהחבית, שגם אפשר לקחת הביתה בבקבוקים, אפשר לסלוח לחולשתו בנשנושים (בשכונה יש מספיק מקומות אחרים שלזה מתאימים), ולהגיע אליו (או לקחת טייקאווי) לערב שתייה מוכנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אבל אולי לחכות שבועיים שלושה עד שיתווספו עוד בירות מהחבית והמקום טיפה עוד ישתפשף וישתפר.