שאפל בר – מתערבבים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2017

מיקום: פלורנטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: השאפל בר (Shuffle bar) נפתח לפני כ-4 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט, כשהפעם בחרנו לצאת לשאפל בר, מקום שאנחנו אוהבים ועבר כבר זמן מאז שבילינו בו לאחרונה.

הגענו אל המקום קצת לפני 21:00, כשעשינו בחוכמה שהזמנו מקום מכיוון שהיה מלא. המתנו מספר דקות עד שהושבנו בשולחן עגול קטן ליד החלון.

למי שלא יצא לבלות בשאפל מדובר במקום אינטימי יחסית ובו בפנים שני חדרים, בגדול מביניהם יש בר שמאחוריו מוקרנים משחקים ושולחנות מוגבהים, כשבשני הפנימי יותר יש עוד שולחנות ומקומות ישיבה והוא מיועד למעשנים.

המלצרית הגישה לנו את התפריט, בו יש מגוון נאה יחסית של בירות מהחבית, מבחר רב של מנות טבעוניות וגם כאלו שלא, ומבצעים משתלמים – Happy Hour כל יום עד 21:00 על המשקאות (1+1) ועל האוכל (20% הנחה), ומבצעים יומיים משתנים כשיום שני הוא בשביל הטבעוניים עם 30% הנחה על המנות הטבעוניות.

העכברושית הזמינה לה טוסט (36 ש"ח) ואני התלבטתי בין שני הבורגרים ולבסוף בחרתי בבורגר ערמונים ובטטה (45). בנוסף הזמנו גם שתייה, כשאני לקחתי שליש אדלווייס בתור התחלה (28).

השתייה הגיעה יחסית במהירות אבל האוכל התעכב בגלל העומס במקום.

אחד הדברים הנחמדים בשאפל הוא המשחקים של פעם שאפשר לשחק במקום – 4 בשורה, ג'נגה, טאקי ועוד. חוץ מזה הוסיפו עוד משחקי קלפים חדשים, רק שאלו פחות מוכרים ולא ברור בדיוק איך משחקים אותם מכיוון שאין הוראות.

גם האוכל הגיע לבסוף, שהבורגר הטבעוני היה אחד הטובים, וגם העכברושית נהנתה לה מהטוסט. בעוד אנו אוכלים הקו המוזיקלי השתנה פתאום, ממוזיקת היפ הופ וראפ ישראלית למוזיקה אוריינטלית ודאנס. במקביל הזמנתי לי עוד בירה, הפעם שליש ג'מס 8.8 (33).

לקינוח הזמנו בעצת המלצרית את הבראוניז (35), שגם הוא כמו יתר הקינוחים והרטבים במקום טבעוני, שהיה נחמד ותו לא.

החשבון יצא 154.5 ש"ח בלבד אחרי כל ההנחות – טעים ומשתלם לכל הדעות. כשיצאנו אל הרחוב הבנו שלמרות שישבנו בחדר שבו לא מעשנים, תוך כדי הערב הגיע גם אלינו עשן הסיגריות מהחדר השני ונדבק לנו לשיער ולבגדים.

לסיכום: רוב הדברים מתערבבים טוב מאוד בשאפל – האוכל, השתייה, האווירה, המשחקים, המבצעים, אבל זה לא כל כך כיף ואפילו מבאס שגם עשן הסיגריות מתערבב לו בכל המקום ונשאר עם המבלים גם כשהביתה הם הולכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, עדיף להתמקם כמה שיותר רחוק מחדר העישון

מודעות פרסומת

מה-Nature Boys ללבונטין 7, בגלל הטבע

זמן: יום רביעי בערב, דצמבר 2017

מיקום: לבונטין 30 (Nature Boys), לבונטין 7, תל אביב

רקע היסטורי: ה-Nature Boys  (נייצ'ר בויס), הינה מסעדה/דיינר טבעוני חדש, שנפתח לפני קצת יותר מחודש מול עבודות הרכבת הקלה. לבונטין 7 הינו בר הופעות ומסיבות שפועל כבר למעלה מעשור.

הסיפור: לפני זמן לא רב הספרותן חזר לארץ ועבר לגור באזור רחוב העליה, אז קבענו לצאת ולבלות כדי שיכיר עוד אופציות בסביבה.

הצעתי שנצא לאכול משהו ואז לאיזה בר והוא נענה בשמחה, כשהיעד הראשון היה ה- Nature Boys החדש עליו שמעתי גם מהסטודנט הכוכב וגם בקר שם כבר בילה.

מכל הימים בחודש האחרון נפלנו זה שהיה הכי סוער וקר, למרות זאת הצלחנו להגיע אל היעד הראשון ברשימה. ה-Nature Boys, לא גדול במיוחד אבל נראה מזמין, וכשנכנסנו  היה לפנינו תור של מספר אנשים, כשעד שיגיע תורינו התבוננו בתפריט שעל הקיר והתלבטנו מה להזמין.

הקופאית חיזקה את דעתנו כשהמליצה לנו להזמין את הלאב בורגר (38 ש"ח כ"א), ובנוסף רצינו להזמין גם מיקס של צ'יפסים שונים, אך רק הרגיל היה זמין (13).

בזמן שהזמנו נתפסו כל השולחנות הפנויים, ואנו חיכינו לבורגרים, שתינו בינתיים סודה ומים, וקיווינו שעד שיתפנה משהו עד שהבורגרים יהיו מוכנים.

לשמחתנו בדיוק כשההזמנה היתה מוכנה אחד השולחנות התפנה. אכלנו את הלאב בורגר שהיה עסיסי ומוצלח ביותר והשתלב היטב גם עם הקוליסאו, הירקות והלחמניה, כשהצ'יפס (שאפוי בתנור) הגיע קצת שרוף אך היה לא רע.

התוכנית המקורית היתה להמשיך משם לאחד הברים דרום מערב ומשם, אך עקב הגשם והרוח חיפשנו משהו קרוב ליד. עברנו ליד עבודות הרכבת הקלה בדרך להוסטל 51 שהיה סגור ומסוגר, אז הלכנו לבר הכי קרוב לשם – לבונטין 7.

נכנסו אל קומת הבר (שהיא גם "חדר העישון" של קומת ההופעות שלמטה), שהיתה די די ריקה, שם קיבל את פנינו חתול שישן על הבר ליד הברזים כשאנו התיישבנו על שני כסאות במרכז.

מהאופציות שיש מהחבית (וויינשטפן, גינס, טובורג, סטלה), בחרנו שנינו להזמין גינס – אני חצי (35) והספרותן רק שליש (29). לגמנו לאיטנו את הבירה הקרה והמרירה, כשלשמחתנו אף אחד לא עישן בסביבה. בינתיים הגיעו כמה מבלים שהחליטו ללטף את החתול וזה העיר אותו מהתנומה, אחרי כמה דקות הוא החליט שמספיק לו וחצה את הבר מולנו למקום רגוע יותר וחזר למצב שינה.

סיימנו את הבירה בדיוק בזמן שמישהו שהתיישב לידינו הדליק סיגריה, אז שילמנו את החשבון ויצאנו בחזרה אל הרחוב כשבינתיים מזג האוויר קצת נרגע.

לסיכום: הבורגרים ב- Nature Boys הם מהטבעוניים הטובים בעיר, וגם למי שלא מומלץ לנסות. בלבונטין 7 אולי יש הופעות טובות, אבל עם מחירים לא זולים וחשש לעשן סיגריות זה לא מהמקומות המומלצים לבוא בהם סתם ככה לשתות (עדיף במקום לשבת לפיצה בחתול הירוק).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ל Nature Boys – כדאי לבקר

2.5 כוכבים ללבונטין 7 – אפשר לוותר

הנסיך – יתרון אסטרטגי

זמן: יום ראשון בערב, נובמבר 2017

מיקום: נחלת בנימין 18, תל אביב

רקע היסטורי: בר הנסיך נפתח במקור לפני כ-5 שנים במבנה לשימור במדרחוב נחלת בנימין, כגלגול של בית הקפה הנסיך הקטן מסמטה פלונית. הקונספט לא ממש תפס ולפני כמה שנים המקום החליף בעלים (מקבוצת המלכי, מולדת, ועוד).

הסיפור: עברו כבר חודשיים שלושה והגיע הזמן למפגש החבורה שאחרי העבודה. הפעם היינו רק ארבעה, והמיקום שבחרתי היה בר הנסיך בנחלת בנימין, בעיקר בגלל הגג הפתוח שלו שמשקיף על המדרחוב, בשילוב מזג האוויר הנעים בתקופת הסתיו.

הגענו אל הבר קצת לפני שמונה בערב. המקום היה עדיין די ריק יחסית ואנו התיישבנו באחד השולחנות שבחוץ (בפנים פחות נחמד לשבת כשהמוזיקה לרוב בווליום גבוה מדי).

אחת המלצריות הגישה לנו את התפריט. זה מכיל מגוון מצומצם למדי של בירות סטנדרטיות, מאכלי בר שנראים מעניינים (יש גם כמה אופציות טבעוניות) וגילינו שיש גם דיל של הפי האוור – 45 ש"ח לשליש בירה (או יין) ומנה של אוכל עד 20:00, כשאפשר לשדרג גם ל"פיינט" (קצת פחות מחצי לדברי המלצרית) בתוספת 5 ש"ח.

 

הלכנו כולנו על דיל של אוכל + שתייה, כשאני הזמנתי את המעורב אדמה – ירקות ושורשים על גבי טחינה.

קשקשנו כרגיל, כשהשתייה הגיעה יחסית מהר, וגם המנות לא התעכבו יותר מדי וטוב שכך כי היינו די רעבים.

באופן לא מפתיע משום מה, היו המנות די קטנות יחסית לתיאורן ומחירן בתפריט, כשפעם ראשונה נתקלתי בעגבניה שרופה אבל קרה, לפחות היו עוד ירקות אחרים יותר טעימים במנה (אפילו שלא היו חמים), וגם פלפל חריף ממנו נגסתי קמעא, לתדהמתה/הנאתה של הירושלמית בחבורה.

הגג אט אט התמלא, ומסביב עלו יותר ניחוחות ירוקים מאשר של סיגריות רגילות דווקא. החברים הזמינו בחלקם מנות נוספות ושתייה, אך גם מאלו לא נרשמה התלהבות יתרה.

קצת אחרי 22:00 החלטנו לסיים, כשהחשבון יצא 294 ש"ח, די יקר בהתחשב בתמורה ובכך שחצי הוזמן במסגרת ההפי האוור.

לסיכום: לנסיך יש יתרון אסטרטגי – המיקום והגג. השאר די סתמי ויקר, כנראה שהבעלים יודעים שלא צריך להשקיע יותר מזה כדי להרוויח (אולי ביחצנות רק).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף במזג אוויר נעים ולהגיע כבר בשעות ההפי האוור

אוגנדה – אלטרנטיבה מתאימה?

זמן: יום חמישי בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: סמטת בית הבד 5, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב אוגנדה (Uganda), האח הקטן של הפאב מירושלים, נפתח לפני כ-6 וחצי שנים בדרום העיר. אחרי 3 חודשים הוא נשרף, אך נפתח מחדש מספר חודשים לאחר מכן.

הסיפור: ניימן הגיע לביקור בארץ וקבענו להיפגש בדרך יפו פינת נחלת בנימין כשמשם כבר נמשיך לבר מתאים. מה זה בר מתאים? אתם ודאי שואלים, כשמדובר בניימן, אושיית ברים ופאבים בוורשה, ברלין ותל אביב, התשובה לא פשוטה כמו שחושבים.

בתור התחלה חשבתי שננסה את האוגנדה, בר אלטרנטיבי/היפסטרי בו לא יצא לי להיות עדיין אחרי שנשרף ונפתח מחדש. הגענו אל המקום קצת לפני 22:00, ניימן מצא בקושי חנייה לאופניים, ואנו ניגשנו אל הבר. לא הרבה השתנה בו מאז הפעם האחרונה שביליתי בו, בר קטן ואזור ישיבה לא גדול בפנים, כשרוב המבלים בחוץ יושבים.

נכנסנו פנימה להזמין בירה ישירות מהבר, שלפחות חוץ מהספאטן (האיכותית ביותר לדברי ניימן, שכנראה התלוצץ), והגולדסטאר הלא משהו הישראלית, הוסיפו לפחות גם שפירא מהחבית.

אני הלכתי על חצי שפירא (32 ש"ח) והוא על הגולדסטאר המקומית (28). חיפשנו מקום לשבת בחוץ אבל לא היה כזה, אז התיישבנו בשולחן קטן ליד הבר בפנים.

ברקע התנגנה לה מוסיקה אלקטרונית, כשבעוד אנו שותים, החל להתמלא במבלים גם החלק הפנימי.

כשסיימנו את הבירות לא ראינו סיבה מיוחד להמשיך ולהישאר שם, וניימן שמח להצעתי לעבור אל הביר שופ ברחוב המקביל, שם אפשר לשתות בירה טובה ובזול.

בביר שופ, כל הספסלים בחוץ היו מלאים, ואנו התמקמנו על הבר בפנים. המקום לא השתנה בהרבה מהביקור הקודם, אבל קצת התייקר כשמחירי הבירות עלו בכמה שקלים (עדיין זול מאוד) והזיתים, שחולקו בחינם, עכשיו 4 ש"ח עולים. נראה היה ששני אנשי הצוות לא עומדים בעומס המבלים כשאנשים חיכו לא מעט זמן לבירות והכוסות הריקות נערמו בערימות.

המתנו בסבלנות מספר דקות לפני שהזמנו שנינו חצי אלכסנדר מיקלר גרין גולד (21), ומכיוון שלא אכלתי קודם הזמנתי גם נקניקיה טבעונית, שנאמר לי שאצטרך לחכות עד שתתחמם כ-20 דקות.

שתינו לאיטנו את הבירה הטובה, כשהמקום נשאר מלא כשהיה. כעבור זמן מה הודיע לי הברמן שהלחמניות אזלו ולי לא היתה עם זה בעיה. הנקניקיה הוגשה לי חתוכה, עם כל התוספות, וקיבלנו גם צלוחית זיתים הפעם בחינם.

ישבנו שם יותר משעה, עד שאליי הצטרפו הטרמפיסטית לשעבר (למי שעוקב עוד מתפוז מההתחלה) ובן זוגה, כשאז ניימן נטש. נשארתי איתם עוד זמן מה, עד שהשארתי אותם ליהנות לבדם עם מאנצ'יס ובירה טובה.

לסיכום: כנראה שאוגנדה זו לא אלטרנטיבה מספיקה. אולי המוסיקה עוד יכולה להחשב טובה, אבל כל השאר סתמי ואפילו הבירה לא זולה. היום יש מקומות טובים יותר בסביבה, להיפסטרים ולאלו שלא, הביר שופ לדוגמא.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאוגנדה – אם אתם לא היפסטרים אפשר לוותר

Beer Shop – Take 2

זמן: יום שני בלילה, ספטמבר 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, מקום לבירות איכותיות שאפשר גם לקחת הביתה בבקבוקים היישר מהחבית, נפתח לפני כחודשיים ביהודה הלוי בתל אביב היכן ששכן לפני כן הבודהה בורגר ז"ל (ראו אזכור גם בהמשך).

הסיפור: סוף סוף התפנה לו הסטודנט העמוס, מעכשיו הכוכב העולה, ויצאנו לחגוג לראשונה בביר שופ יחדיו, בו כבר יצא לי לבלות לפני כן בלעדיו.

הגענו לאזור קצת אחרי 21:30. הכוכב העולה היה רעב (וגם אני), אז קפצנו קודם לרחוב לבונטין, שם לקחתי אני משולש פיצה טבעוני וטעים בחתול הירוק והוא לקח בוריטו בטאקריה טייקאווי (ליד פינת רחוב החשמל), שהיה רק סביר לטעמו.

משם עשינו פעמינו אל הביר שופ. בניגוד לדיווחים של חבר שהיה שם בחמישי בערב שבוע לפני כן, המקום לא היה ריק ואף די מלא יחסית לאמצע השבוע, כשאנו התיישבנו על הבר שבפנים.

חלק מהבעיות שנתקלתי בהן בעבר עם מקומות שמציעים מגוון רחב מאוד של בירות, היא שאחרי זמן מה חלק מהברזים מפסיקים פתאום להיות זמינים או שהבירות לא מתחלפות. לשמחתי זה לא המצב בביר שופ, כשהפעם בהיצע הנרחב היתה גם הבירה המיוחדת של מיקקלר ואלכסנדר – גרין גולד, ממנה הזמנו שנינו חצי במהירות (19 ש"ח בלבד!).

מאז הביקור הקודם הוסיפו לתפריט גם  מנה של נקניקיה טבעונית – של הבודהה בורגר, שאמנם כבר אין מקום שכזה בעיר, אך הוא עדיין מייצר חלק מהמוצרים ומוכר אותם לבתי עסק ואחרים. מכיוון שמשולש הפיצה לא השביע אותי, הזמנתי גם אותה.

כעבור כמה דקות הבירה נמזגה לנו בכוסות מתאימות, כשאיתה קיבלנו גם צלוחית זיתים. הבירה (IPA). זו לא איכזבה והיתה מצוינת מכל הבחינות. כשהנקניקיות סיימו להתחמם, קיבלתי את המנה שלי בלחמניה עם כל התוספות (קטשופ, חרדל, כרוב, חמוצים), כשזו היתה משביעה וטעימה.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק פחות מוכרת מהפעם הקודמת, אבל בהחלט נעימה לאוזן, כשנראה היה שקהל המבלים בחוץ ובפנים די מרוצים.

גם אנחנו היינו מרוצים אז החלטנו להזמין רבע נוסף כל אחד. אני הזמנתי רבע IPA עם חוצפה של באסטרס (13), שאת הסיידרים שלהם העכברושית מאוד אוהבת, והכוכב העולה הזמין רבע המכוערת של רונן (13).

ה-IPA של הבאסטרס די אכזב, במיוחד יחסית לאלכסנדר גרין גולד, כשהיה תוסס מדי, או כפי שהגדיר זאת הכוכב העולה – בירה שלא החליטה אם היא משקה מוגז או בירה, בפעם הבאה עדיף לטעום קודם.

ביחד עם סודה לדרך שהזמין הכוכב העולה, החשבון יצא 92 ש"ח בלבד, כשלקחנו גם כרטיסיה (של בקבוקים לקחת הביתה) לפעם הבאה.

לסיכום: גם בטייק 2, החוויה הכוללת (בירות, מחיר, מוזיקה, אוכל, אווירה) בביר שופ היתה מוצלחת מאוד, שרק ימשיכו כך ואנו נמשיך לחזור לעוד טייקים ובירות.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, שת"פ לגבי אוכל (החתול הירוק, טאקריה טייקאווי) יוסיף עוד יותר

ביר שופ (Beer Shop) – הבירה מרימה ראש!

עכברוש העיר ממליץ!

זמן: יום חמישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, נפתח לפני פחות מחודש ברחוב יהודה הלוי 21 (היכן ששכן בעבר הבודהה בורגר ז"ל).

הסיפור: על הביר שופ, בר שמציע 30 בירות מהחבית ואפשרות לקחת הביתה בקבוקים מהחבית, שמעתי לפני כמה חודשים, וחיכיתי רק שיפתח הסניף החדש שלהם בתל אביב.

לפני כ-3 שבועות זה קרה, ואני כבר רציתי ללכת, אבל חיכיתי לסטודנט הלא צעיר (לשעבר התעשיין הצעיר וכו') שיואיל ויפנה מזמנו לצורך כך.

אחרי שהבנתי שכנראה זה לא יקרה בקרוב, ואחרי שהייתי בביר סטיישן בפלורנטין יומיים קודם לכן, קבעתי עם הראשוני לצאת לבירה, כשהביר שופ נבחר כיעד.

הגענו אל הבר בסביבות 21:30, בחוץ יש כמה ספסלים ארוכים (מחציתם היו תפוסים), ובפנים קיר לבנים עליו מפורטים כל סוגי ומשפחות הבירה למיניהן, בר ארוך (ללא מקומות פנויים), ומאחוריו גולת הכותרת – קיר עם 30 ברזי בירה, מעליהם לוח עליו מפורטים כל הבירות (ייצוג יפה לכל הסוגים, כולל מבחר בירות בוטיק ישראליות), אחוזי האלכוהול, הגדלים (רבע, חצי וליטר) והמחירים (ממוצע של 20 ש"ח! לחצי) – התמונה מסבירה יותר טוב מהמילים.

  

בנוסף יש גם מנצ'יס, נקניקיה בלחמניה וטונה אדומה, לא משהו מספק אם באתם רעבים (עדכון – הוסיפו גם נקניקיה טבעונית!).

עם כזה מבחר, קשה להחליט מה להזמין. מכיוון שלא באנו מוכנים לערב שתייה ארוך, החלטנו לשתות ברבעים כדי לטעום כמה סוגים. לסיבוב ראשון הזמנתי רבע Rouge Hazelnut Brown אותה לא ראיתי עדיין בארץ מהחבית (17), כשהראשוני התלבט בין בירות החיטה השונות ובסוף הזמין רבע אדלווייס (12).

הבירות נמזגו לנו בכוסות ממותגות של המקום, כשאנו שתינו אותן בהנאה מרובה ליד החלון. עם הבירה קיבלנו בחינם גם זיתים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק בעיקר משנות ה-90, והמקום התמלא בינתיים כולו במבלים.

לסיבוב השני הזמנתי רבע פיניקס של הדובים (13), כשהראשוני נשאר באותו סגנון עם רבע אלכסנדר חיטה (12), כשטיולים מתוכננים לחו"ל היו שוב עיקר השיחה.

החלטנו להסתפק הפעם בזאת, יהיה עוד מספיק בפעמים הבאות. משם לקחתי את הראשוני לאכול פיצה טבעונית איכותית לא הרחק משם בחתול הירוק (לבונטין 7).

בדרך חלפנו ליד ARIA, שם היתה התקהלות בחוץ של פפראצי ומבלים, עוד אירוע של סלבריטאים, כשבאותו זמן הצטלמה עינת ארליך שלפחות מרחוק נראתה צעירה מאוד יחסית לגילה (שנה הבאה 50).

לסיכום: ככה נראה בר של בירות (גם בחו"ל) – מבחר של 30 בירות איכותיות ומגוונות מהחבית, במחירים משתלמים, עם טייק אווי מהחבית בבקבוקים, מועדון חברים ומבצעים, מוזיקה, ועוד עם אווירה בשביל המבלים.

אם עד לפני קצת יותר מחצי שנה נראה היה שמספר המקומות לבירה טובה בעיר רק הולך ומצטמצם, עם הפתיחה של הסניפים החדשים של הביר בזאר ואגנס באזור לוינסקי, והצטרפותם של סניפי הביר סטיישן והביר שופ, שהגיעו מחוץ לעיר, כשכולם עוד בטווח הליכה של עד כ-10 דקות אחד מהשני, אפשר בהחלט לקבוע שהבירה שוב מרימה ראש, ולצאת לסבב ברים באזור.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, חסר רק איזה שת"פ עם משהו ליד לגבי אוכל ושיביאו Freshly Squeezed IPA!

ביר סטיישן – תחנה חדשה בעיר

שימו לב בתחתית לסקר הברים של פלורנטין

זמן: יום שלישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: שטרן 1, פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: לפני כחודש וחצי נפתח הביר סטיישן (Beer Station), סניף חדש בפלורנטין של הרשת לה יש סניפים בחולון, ראשון ואשדוד, היכן ששכנה לפני כן מסעדה דרום אמריקאית שלא שרדה זמן רב, ולפניה השטרן1 – בר הבירות הזכור לטובה.

הסיפור: על הסניף החדש של הביר סטיישן שמעתי מפה ומשם – מקום עם מלא בירות מהחבית, שאפשר גם למלא ולקחת הביתה בבקבוקים, ועוד בפינה של השטרן1, נשמע מתכון מצוין.

לכן, בהזדמנות הראשונה שיצאה לי, קבעתי עם חבר הילדות שמתגורר בפלורנטין, אותו לא ראיתי זמן רב, כשכמובן שמחתי שהעכברושית הסכימה להצטרף גם.

הגענו אל האזור קצת לפני 9 בערב. המקום, שעיצובו לא ממש השתנה מאז ימי השטרן1 (בר ומאחוריו הברזים, בצדדים שולחן עגולים, ויש גם חדר פנימי למטה), היה די ריק ואנו נכנסנו פנימה שם קיבל את פנינו קיר עם 20 ברזים, להם מחוברים גם בקבוקים, וקיבלנו הסבר איך זה עובד מהבעלים, שאמר שבקרוב יתווספו עוד ברזים כך שמספרם יגיע לכ-40.

תפריט הבירות די מרשים – הרבה סוגים של בירות (אפילו שיש ייצוג גדול מדי בינתיים לדעתי ללאגר, פילזנר חיטה) במחירים מזמינים (20 עד 28 ש"ח לחצי, 30-49 ש"ח לליטר!). תפריט האוכל מורכב רק מנשנושים – צ'יפס, נאצ'וס, אדממה, ומאכלי ים מטוגנים בהם אנחנו לא ממש נוגעים.

טעמתי מהשושנע (בירת חיטה עם נגיעות נענע), אך בחרתי להזמין חצי ביטבורגר (20), כשאת הראשונה הזמין דווקא חבר הילדות. הזמנו גם קצת נשנושים – אדממה וצ'יפס, כשחבר הילדות הזמין קלאמרי מטוגנים.

הבירות הוגשו לנו במהירות ואנו התיישבנו בשולחן עגול קטן בפנים כשברקע התנגנה לה מוזיקה עם שירים (בעיקר להיטי רוק) מוכרים וטובים.

גם הנשנושים הגיעו בהמשך אך לא הרשימו מי יודע מה. חבר הילדות קיבל בכלל שרימפס מטוגנים עם תפוחי אדמה שהוגשו אמנם בצורה יפה, אבל זה לא מה שהוא רצה. הבעלים/ברמן הנחמד החליף לו את זה בלי בעיה, רק שעל הקלאמרי אמר חבר הילדות שזו מנה לא אכילה.

המשכתי לבדי לסיבוב נוסף, הפעם משהו קצת יותר לטעמי – חצי אלכסנדר גרין (24), כשהמקום נשאר די ריק למעט עוד שני זוגות חברים.

החשבון יצא זול למדי – 139 ש"ח בלבד, כשבנוסף קיבלתי גם כרטיס חבר שצובר 10% על כל קניה, שבו אוכל לצבור או לנצל בפעם הבאה.

לסיכום: בניגוד לרשתות (לרוב גנריות ומיינסטרימיות להחריד) שבד"כ מתחילות בעיר הגדולה ומתפשטות החוצה, הביר סטיישן דווקא עשה את התהליך ההפוך והגיע לתל אביב אחרי שהצליח בערים מחוצה לה. אמנם המיקום שלו בפלורנטין לא אידיאלי (מחוץ ל"סטריפ"), אך עם מגוון ומחירים כאלו של בירות מהחבית, שגם אפשר לקחת הביתה בבקבוקים, אפשר לסלוח לחולשתו בנשנושים (בשכונה יש מספיק מקומות אחרים שלזה מתאימים), ולהגיע אליו (או לקחת טייקאווי) לערב שתייה מוכנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אבל אולי לחכות שבועיים שלושה עד שיתווספו עוד בירות מהחבית והמקום טיפה עוד ישתפשף וישתפר.