לילה ביום טוב – שוק הכרמל באוויר הפתוח

זמן: רביעי בלילה, אוגוסט 2020

מיקום: סמטת יום טוב והסביבה, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: שוק הכרמל עבר מהפכה לילית בשנתיים האחרונות, כשבנוסף לכמה מקומות ותיקים עוד ועוד מקומות חדשים נפתחים

הסיפורהעונה, הקורונה והזמנים מכוונים אותנו לצאת למקומות פתוחים. אחרי ששבוע לפני ביליתי עם חברים באזור שוק לוינסקי, הפעם יצאתי לדייט עם העכברושית בשוק הכרמל.

הגענו אל השוק מכיוון הכרמלית כשהשעה היתה לקראת 21:00. ברחוב דניאל, בו השוק גובל, שמחנו לראות את שביל האופניים הטקטי, והגגון החדש שעושה צל ביום מעל הרחוב שהעירייה בנתה בחודשים האחרונים.

עשינו את דרכינו דרך סמטאות השוק, שעדיין הסריחו קצת אחרי השטיפה הלילית, אל עבר סמטת יום טוב, כשבדרך חלפנו ליד שלל מקומות בילוי, שאת חלקם הכרתי ואת חלקם לא, ורובם היו די מלאים במבלים (ויויאן בר, M25, Lela, ביר בזאר, בסטה בר ברק, אלברט, יום טוב 33 ועוד).

יום טוב קפה (יום טוב 30), בית קפה / בר לילי, שהיה על הכוונת שלי זמן רב, היה היעד הראשון לערב זה. השולחנות שעל הסמטה מול המקום היו מלאים במבלים צעירים, לשמחתנו נמצא לנו מקום בחלל הגדול והמרווח שבפנים.

התפריט, שהוגש לנו ע"י מלצרית חביבה, מכיל מאכלים ברוח השוק. העכברושית הזמינה תפוח אדמה עם שמנת חמוצה חם מהטאבון (24 ש"ח), ובנוסף הזמנו גם בטטה עם רוטב מיסו וטוגראשי, מה שזה לא יהיה (28), וסלט בריאות לחלוק (52).

בגזרת האלכוהול ובהמלצת המלצרית הזמינה העכברושית קוקטייל El Patron עם פסיפולרה, טקילה, רוזטה וליים (47). תפריט הבירות לא נראה משהו עם מכבי וגולדסטאר מהחבית, אז אחרי התלבטות בין קוקטיילים שונים בחרתי את ה- Funanas על בסיס רום ואננס (46).

האוכל הגיע די במהרה. העכברושית אהבה את התפוח אדמה וגם את הבטטה עם הרוטב המתקתק. אני דווקא נהנתי יותר מהסלט העשיר (קינואה, בטטה, שעועית ירוקה, תפוח, גרעינים והרבה בצלים, עם טחינה גולמית).

המשקאות קצת התעכבו בגלל עומס על הבר. אך שני הקוקטיילים היו טובים, כשזה עם האננס דווקא היה יותר חמוץ ממתקתק.

אחרי ששילמנו את החשבון, חזרנו אל הסמטא בדרך אל המקום הבא, בשאיפה לקינוח ובירה טובה.

חשבתי לשתות משהו בבסטה בר ברק, שם מגישים גיבור מהחבית, אך ויתרתי בגלל שפחות התחשקה לי IPA בכוס פלסטיק.

התיישבנו בביר בזאר הותיק והטוב הסמוך. לרשת לה סניפים בשווקים בירושלים ותל אביב (כשבשוק לוינסקי נסגר כאמור הסניף), יש מבצע בו מגישים שליש בירה חינם לפי שם מתחלף כל שבוע. מכיוון שהשבוע היה זה גיא, גל או גלי, זכיתי. במקום יש מבחר בקבוקי בירות בוטיק ישראליות ממבשלות שונות, וכן כמה ברזים, רק שכולם חוץ מאחד הם של המבשלה הדרומית ששייכת לבעלים. החלטתי לנסות את בירת הקנאביס – קנאברו, ולראות אם מדובר בבירה מיוחדת או סתם בגימיק. לא היה נעים לנו לשבת רק על בירה חינם, אז העכברושית הזמינה לקינוח לחוח עם נוטלה, אך התאכזבה לשמוע כעבור כמה דקות שנגמר.

הבירת קנאביס, היתה קלילה ומתוקה יחסית ל Pale Ale, ומין הסתם (אין בה באמת את המרכיבים הפעילים) לא השפיעה במיוחד מעבר לרגיל. כשאחרי שסיימתי את השליש, איתו נשנשנו קצת מהפופקורן שמחלקים, חזרנו לשוטט בסמטאות, בחיפוש אחרי קינוח מתוק.

נכנסו אל ה Lela – בית מאפה ומעדניה גרוזינית/גאורגית, שנראתה די אותנטית עם כל המאכלים והתמונות שעל הקירות. אך העכברושית לא מצאה שם משהו מתוק שבו חפצה לאכול.

המשכנו לרדת חזרה למטה לכיוון הכרמלית עד שהגענו אל הויויאן, בר קוקטיילים, שנפתח במקור כפופ אפ בר לפני כשנה ונראה מעניין, אך לא היו בו קינוחים. המארחת הלבבית הציעה לנו לנסות את בית המאפה האיטלקי הסמוך – פיצה שוק (של הבוקה בוקה) וכך עשינו. המוכר האיטלקי היה ידידותי והעכברושית לקחה שני קינוחים קטנים (עם נוטלה כמובן), כשאחד היה טוב ואחד קצת סתמי, ובזה סגרנו את הבילוי הלילי.

לסיכום: אין כמו לילה בשוק (אחרי השטיפה), עם האווירה הלילית ומלא מקומות בילוי מגוונים (יש עוד הרבה שלא הגענו אליהם הפעם). היום טוב סוגר את הפינה עם אוכל טוב ואווירה קלילה וצעירה, כשנחוץ רק שדרוג בגזרת הבירה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ליום טוב – כדאי לבקר

עיר ללא הפסקה גם בימי קורונה? מסע לילי מדרום לרוטשילד בואכה שוק לוינסקי

זמן: שני בלילה, אוגוסט 2020

מיקום: יהודה הלוי – לוינסקי והסביבה

רקע היסטורי: אזור הבילויים האלטרנטיבי של תל אביב שפרח בשנים האחרונות לפני הקורונה

הסיפור: מאז תחילת הקורונה עכברוש העיר כבר לא יוצא כמו פעם. סיורים כבר אין, מקומות אהובים נסגרו, חברים חוששים בחלקם לצאת (או להיכנס לבידוד), אז שותים בירות טובות בבית במקום זאת (ומצייצים עליהן מדי פעם בטוויטר). מסע הברים האחרון היה לפני כחודשיים עם העכברושית, כשביולי יצאנו במקום לבר לדייט לילי על חוף הים. אך למרות הגל השני, החיים כן חוזרים למסלולם, כשגם גרף הכניסות לעכברוש העיר חזר לטפס (למעלה מ-1000 בשבוע).

בתחילת השבוע פנו אליי משתתפים מאחד הסיורים המיוחדים שערכתי לכריסטמס, שרצו לבדוק אופציה לסיור ברים ובירות לבנם שעומד להתגייס. במקביל הציע לי גם הראשוני לצאת לבירה, וגם דיברתי עם נטול הכינוי שנצא לשתות לכבוד יום הולדתו שחל לא מזמן, אז החלטתי לשלב יציאה משותפת עם סיור מכין חלופי למציאות הקורונה.

היעד הראשון היה האברהם הוסטל, שבימים אלו לא הומה מתיירים, אליו הגענו לקראת 21:00. כמו כן הבר הגדול שבתוכו סגור בגלל התקנות, אך במקום זאת הפכו את הזולה על הגג לבר חלופי. בכניסה להוסטל צריך למלא הצהרת בריאות, מה שהרתיע את נטול הכינוי והראשוני, שלא רצו לעלות ולבדוק. עליתי לבדי אל הגג, שהיה אמנם ריק, אך היה נראה מזמין לבילוי קיצי תחת כיפת השמיים, כשמהחבית יש עדיין שני שפירא לפחות.

אברהם הוסטל – הבר על הגג

המשכנו משם מערבה ביהודה הלוי אל מקווה ישראל, כשבדרך חלפנו ליד הכולי עלמא שעדיין סגור. חזרנו אל יהודה הלוי, חצינו את נחלת בנימין והרצל, והתיישבנו בביר שופ, שעובד כרגיל, והיה די מלא (עם מרווחים בהתאם לתקנות). הצוות הגברי במקום הפך להיות נשי, רבעים כבר אין, רק שלישים וחצאים (לפחות חזרו לכוסות הזכוכית), כשהמבחר והמחירים עדיין שווים (כ-20 ש"ח לבירת בוטיק, 25 לחצי).

הזמנתי חצי Blonde Ale של Good Stuff Brewery (מה שהיה Oak and Ash), כשנטול הכינוי הלך על בירת חיטה כהרגלו, והראשוני ניסה הפעם את השטיגל אשכוליות. התיישבנו בשולחן באחד הקצוות, כשלאחר מספר דקות הגיעו הבירות הטריות והקרות. לשם שינוי השיחה לא נסבה הפעם על פנסיות והשקעות, אלא על הרגלים וטעמים נרכשים (אוכלי בשר מול טבעונים), עונשים למפיצי קורונה ביודעין, ושאלונים לאבחון פסיכופטים (האם הייתם דורסים למוות איש אחד שנמצא מולכם או מסיתים את ההגה והורגים 5 אחרים? לתשובות נכונות, מוזמנים לפנות לנטול הכינוי, לו הפתרונים).

משם המשכנו לטייל רגלית לכיוון דרום. עבודות הרכבת הקלה עדיין נמשכות, סמטת בית הבד לא היתה עמוסה מאוד, ואילו התדר פעל כרגיל, רגוע יותר מבדרך כלל.

חצינו את דרך יפו לעבר מדרחוב שוק לוינסקי. עברנו ליד האונסיס, שהיה מפוצץ לפני חודשיים, ועכשיו היה סגור (מסתבר שהם פתוחים רק רביעי עד שבת), משם פנינו שמאלה ללוינסקי. העובדה שהשוק הפך למדרחוב, בשילוב ההתאמה לימי קורונה עם ישיבה בחוץ, בעזרת העירייה, שהציבה אף היא כסאות (ושמשיות בשעות היום) מחייה את האזור גם בלילות. כך ישבו מבלים בחוץ בצ'נטרו, ועוד רבים ליד קפה קאימאק הותיק והטוב.

צ'נטרו לוינסקי

פנינו שוב שמאלה הפעם לרחוב זבולון. שם גיליתי שבמקום הביר בזאר ז"ל, ועוד בתקופת הקורונה, נפתח בר יין/קוקטיילים אפלולי חדש, שלדברי הברמנית נקרא ג'ונז – JONZ. לא מצאתי שום פרסום אודותיו. זהו הבר החדש מבית היוצר של המלגו ומלבר מסתבר, מה גם רונית יודקביץ' ובעלה הנוכחי, בדיוק יצאו מבילוי שם.

הדלידה בכלל הפכה לאימפריה בימי הקורונה, עם שולחנות בחוץ על הרחוב, כשגם מגרש החניה ששימש להקרנות סרטים מדי פעם, הפך לחלק ממנה כך נראה עם שולחן גדול. הפיפיז הקטן, ששוכן אף הוא בזבולון, ותמיד היה סגור בימים ושעות שעברתי שם, היה הפעם פתוח אף הוא עם לא מעט מבלים יחסית בפנים ובחוץ.

רחוב זבולון – דלידה ופיפיז

חזרנו אל דרך יפו, כשה Fat Dog בפינת החלוצים היה סגור. משם הלכנו לרחוב לבונטין. לבונטין 7 נראה סגור, אך הפיצריה הטבעונית של החתול הירוק שלידו פתוחה, אז לא ויתרתי על סלייס לדרך. המשכנו למעלה ברחוב, שהיה די מנומנם. הראשוני עצר לפיצה אף הוא בסופר פיצה (לבונטין 19, מה שהיה לזמן מה מסעדת הראמן של אהרוני – הירו, ממנה לא התלהבתי ואכן היא לא שרדה).

עברנו גם ליד הטאקריה שעבדה כרגיל, וחזרנו אל יהודה הלוי דרך עבודות הרכבת הקלה, מעניין מה יסתיים קודם – הם או תקופת הקורונה.

לסיכום: גם בתקופת הקורונה תל אביב עדיין עיר ללא הפסקה (בניגוד לכתבה שהתפרסמה השבוע על מקומות הברנז'ה). אולי לא כמו פעם, אך עדיין, אם קצת ידע או עזרה, תוכלו למצוא לכם מקום טוב, לא המוני, עמוס ודחוס מדי, לבלות בו בשעות הלילה.

הסיור ברים ובירות המאורגן אמנם בסוף לא יצא, אך אם אתם מחפשים סיור קבוצתי אינטימי שכזה או המלצות, מוזמנים לפנות בשמחה (cityrat.telaviv@gmail.com).

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אין כמו סיור לילי בתל אביב 

אונסיס, שוק לוינסקי והסביבה – חוזרים לשגרה?

זמן: חמישי בלילה, יוני 2020

מיקום: המשביר 4, שוק לוינסקי והסביבה

רקע היסטורי: האונסיס Onassis, בר בסגנון יווני, נפתח כ-4 חודשים לפני תחילת הקורונה, היכן ששכן לפני כן הדייגו סאן

הסיפורהקורונה אולי לא מאחורינו כמו שהיינו רוצים לחשוב, אבל גם לא איתנו כמו שיש כאלו שמפחידים ורוצים שנחשוב. בינתיים הברים והמסעדות קיבלו אישור לפעול מחדש (אלו ששרדו לפחות), אז העכברושית הציעה שנצא לדייט אחרי תקופה ארוכה, ואני הסכמתי בשמחה.

התכנון היה להיות ספונטניים באזור שוק לוינסקי הפורח בלילות, שם הסתובבתי הרבה במסגרת סיורי הברים (שעד כה לא חזרו לפעול) וסתם כדי לבלות. הגענו אל האזור אחרי 21:00, כשדבר ראשון חלפנו ליד האגנס לוינסקי, מקום טוב שלא שרד לצערי את תקופה הקורונה.

משם עלינו לכיוון מדרחוב לוינסקי, שעבר הרחבה עד רחוב הרצל. בצ'נטרו ישבו לא מעט אנשים בחוץ, כך גם בטוני ואסתר שעברו שיפוץ והרחבה בתקופה הקורונה. הצעתי לעכברושית את סאלוף ובניו או את הבר החדש של פיצה LILA, היא היתה פחות בקטע של בצקים, אז הלכנו אל הקליפורניה. כשכבר התיישבנו התברר לנו שעדיין אין אפשרות להגיש אוכל במקום. השעה היתה כבר לקראת 22:00, ואתם לא רוצים להסתבך עם עכברושית רעבה. אז הובלתי אותנו אל האונאסיס שנמצא לא הרחק משם וקיוויתי לטובה.

את האונאסיס אי אפשר לפספס עם השלט המאיר למרחוק, המקום היה יחסית ריק, אז התיישבנו על הבר בין החלק הפנימי לרחוב, רק כדי לגלות שצריך להזמין מקום מראש. בכל זאת, למזלי, היה מקום שלא הוזמן על הבר בפנים, אז עברנו לשם, כשהברמן הגיש לנו את התפריטים.

אונסיס – תפריט

במקום אין בירות מהחבית, יש כמה קוקטיילים, יינות ועוד. בגזרת האוכל הלכו על שף מתחלף שמציע בכל פעם את התפריט שלו. הפעם היה זה יונתן תמיר, אותו אני לא מכיר.

בתפריט לא היה משהו טבעוני נטו, אז ביקשנו מהמלצר האם אפשר לטבען את הכרובית המטוגנת. זה בדק עם השף שאמר שאפשר להגיש ללא הלאבנה הפיקנטית אך רמת המנה לא תהיה אותו הדבר. נחמד שהוא מיידע מצד אחד, אך מצד שני משף אפשר לצפות שיוכל לאלתר (במיוחד שמדובר בכרובית מטוגנת) משהו אחר באותה הרמה (מוזר שלא היתה אופציה עם טחינה).

בכל זאת הזמנו את הכרובית עם הלאבנה בצד (44), מנת סלקים צמחונית לעכברושית (39), קוקטייל סלק ואוזו בשבילי (48), וכוס גוורץ' לעכברושית (39).

בשולחן בצד ישבו חברות שחגגות מסיבת רווקות, כשהמקום החל להתמלא. גם לידינו על הבר התיישבו מבלים נוספים אז הצטופפתי עם העכברושית כדי לשמור על מרווח בהתאם לנהלים.

הקוקטייל היה מתקתק אך לא חזק (אפילו העכברושית אמרה שהמשקה, שמבוסס על אוזו טעים לה), כשהיין הוגש בכוס לואובול דווקא.

האוכל הגיע כעבור זמן לא רב. המנות היו קטנות יחסית למחירן, אך היו טעימות – בכרובית מטוגנת וסלק צריך להתאמץ כדי לפספס.

בהמשך הברמן פינק אותנו גם בצ'ייסר של הקוקטייל השני (ליצ'י וטקילה). אנו נשארנו עוד כמה דקות, עד שהגיע הסימן שלנו לזוז בדמות שיר של אייל גולן, אפילו שזה עוד מלפני תקופת ה@#$מוביל והקטינות.

הלכנו לגלידה לקינוח באוטלו (לילינבלום פינת הרצל), שם הזמינה העכברושית גלידה טעימה ואפילו טבעונית. אני קינחתי בבירה של oak&ash בביר שופ, בו נאלצים להגיש עכשיו בכוסות פלסטיק, והיה די מלא. משם המשכנו לסמטת בית הבד שהפכה אף היא למדרחוב בלילות. שם, כמו גם בתדר בבית רומנו, אליו נכנסנו, היו לא מעט אנשים, אך לא מפוצץ כמו שאפשר היה לצפות ביוני בליל חמישי.

לסיכום: המיינסטרים הגיע לשוק לוינסקי בדמות האונסיס, שפונה לקהל הרחב. כשהמחירים, מגוון הבירות והמוסיקה, לא מותירים בכך ספק רב.

בכלליות נראה שיש התעוררות מחודשת של חיי הלילה בסביבה, אך זו עדיין לא חזרה מלאה לשגרה. אפשר רק לקוות שזו תחזור בקרוב, ואולי אפילו יפתחו מתישהו מקומות חדשים וטובים במקום האגנס והביר בזאר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם לא מצאתם בסביבה משהו טוב יותר ולא אכפת לכם להתפשר 

השופטים וחברים – כבר לא בבידוד (אפילו יש גם קוריאני ליד)

זמן: חמישי בלילה, מרץ 202

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד פחות משנתיים 40!

הסיפור: הימים ימי הקורונה, אך בינתיים בילויים כרגיל, כשהתוכנית המקורית היתה לצאת לדייט עם העכברושית בבר יין טבעוני חדש שנפתח על אבן גבירול – The Blue Cheesery. הזמנו מקום מראש, אבל איחרנו ב-15 דקות אז השולחן לא נשמר לנו. למרות שהעכברושית המתינה בסבלנות לשולחן שיתפנה, נתפס זה במהירות ע"י זוג שבא אחרי, כשהבעלים העדיף שהם יישבו שם כי טענו שיהיו שלושה, בעוד שאותנו שלח להצטרף לשולחן אחר. שלום ולא תודה, החלטנו לחפש משהו אחר בסביבה.

בשנה האחרונה נפתחו על המקטע המערבי של אבן גבירול בין כיכר רבין לקפלן כמה ברים חדשים. אחד מהם, לידו חלפתי לפני כן, הוא השולי לוצי, שנמצא קצת דרומי לשם והיה מפוצץ, ללא חששות מקורונה כך נראה. מכיוון שזה שייך לבעלים של סלון ברלין, לא מקום מועדף עליי, ויתרנו עליו.

שולי לוצי – מלא

גם על הטרביץ, לו עדיין לא מלאו שנה, מבית המוזנר, שהיה צמוד אלינו מול הלונדון מיניסטור, ויתרנו, והמשכנו לכיוון צפון. חלפנו ליד סניף חדש של המלביה, שנפתח בצמוד לשופטים, ועקב רעבונה של העכברושית, החלטנו לא להמשיך ולשוטט, אלא לפאב הקלאסי להיכנס, שם בטוח יימצא משהו שישביעה.

טרביץ בר

המלביה אבן גבירול

בחוץ היה מלא, אז נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר. התפריט לא השתנה מהפעם הקודמת שהייתי לפני 3 חודשים, כשהעכברושית התלבטה והזמינה בסוף טוסט צהובה (28) עם כוס גוורצטרמינר (32), ואני החלטתי להזמין הפעם חצי גינס (33), צי'פס משודרג (28) וכמובן ביקשתי מהברמן לא לשכוח את הארבעס.

הברמן מזג לעכברושית את כוס היין במהרה והתפנה למזיגת הבירה. הגינס לא נמזגה בדיוק על פי ההגדרה, כשהברמן הקפיד אמנם על הההמתנה בין מילוי שלושת רבעי הכוס להשלמתה (אולי קצת יותר מדי זמן), אך ויתר לחלוטין על זווית ההטייה בעת המזיגה, אולי זאת הסיבה שהפעם היא היתה לי קצת פחות טעימה (או סתם בגלל הפסיכולוגיה). הארבעס הרגיעו קצת את הרעב של העכברושית, עד שהגיעו גם הצ'יפס והטוסט צהובה עם ירקות בצד. שתי המנות היו די שומניות, כשמנת הצ'יפס היתה נדיבה וכללה גם בטטה וטבעות בצל, ולשמחתי אפילו עם מיונז טבעוני.

כשברקע מוזיקת ראפ והיפ הופ הפעם, אכלנו ושתינו לרוויה. שילמנו את החשבון שיצא 121 ש"ח, כשהעכברושית הציעה שנלך צפונה לכיוון הכיכר אל הסניף של הקינוח קוריאני So Bing לידו חלפנו מספר פעמים בעבר. בדרך עברנו ליד עוד בר אוכל חדש – מאנה, שכבר עשה לעצמו יחסי ציבור עם מישהי בשם שורטי ממשחקי השף, שהיתה שותפה ופרשה מיד עם הפתיחה.

מאנה בר

הדיספליי ב So Bing נראה מזמין אז ביקשנו מהמוכרן שיסביר לנו במה מדובר. הוא סיפר לנו שהקינוח הקוריאני ששמו בינג סו הוא לא גלידה וגם לא ברד, אלא בעצם מרקם שלג מבוסס על חלב/חלב קוקוס, לא כבד מדי מבחינה קלורית, שמגיע עם תוספות לבחירה (ובתקווה בלי קורונה) ועולה 28 ש"ח (לא זוכר את הסכום המדויק). אז הזמנו מנה על בסיס חלב קוקוס, עם תותים, רוטב שוקולד, אוריאו וקצפת צמחית.

מכירים את ה"שלג" שמצטבר במקפיא, כשהוא לא סגור היטב? בלי התוספות זה בערך הטעם. הכסף הלך, אבל לפחות לא בזבזנו יותר מדי קלוריות לשווא.

So Bing

לסיכום: טוב שיש השופטים בתל אביב, שם תמצאו מבחר בירות ואוכל מתאים, עם אווירה של פאב קלאסי, מוסיקה וכל הנלווים, כשעכשיו הוא כבר לא מבודד באיזור עם כל הברים ומקומות הבילוי החדשים שנפתחו מסביב. אולי בסוף (אחרי משבר הקורונה) עוד יהיה אפשר לערוך גם שם סיור ברים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר 

ביר בזאר שוק הפשפשים – מודל לחיקוי

רוצים גם אתם להכיר ולבלות במקומות בילוי חדשים ומיוחדים ולשתות בירות בוטיק איכותיות? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של מבשלת הבוטיק הישראלית – הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי שבשיפוצים כרגע, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), נפתח לפני שנה וכמה חודשים בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפוראמנם יוצא לי כמעט כל שבוע לבלות במקומות שמגישים מבחר בירות בוטיק איכותיות כחלק מסיורי הברים של עכברוש העיר. אבל אחרי החווייה הקצת מאכזבת ב Craft, חיפשתי מקום אחר לבירות טובות, סיבה טובה להדרים עד ליפו לסניף של הביר בזאר בו לא ביקרתי כבר זמן רב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל אזור השוק בסביבות 21:00. בסמטאות מסביב היו הרבה משאיות שלטים של הערכות לצילומים (סדרה של נטפליקס כנראה). בדרך לביר בזאר עברנו ליד היאפא כנאפה, זה היה מלא, ועוד היה גם תור, כשנטול הכינוי אמר שיזמין שם כנאפה בחזור.

גם הביר בזאר היה די הומה, בחוץ לפחות. אנו נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר – מלפנינו הברזים ומאחורינו קיר הבקבוקים הצבעוני. ברמנים ידידותיים קיבלו את פנינו והגישו לנו את תפריט הבירות והאוכל.

מהחבית ניתן למצוא 14 בירות בוטיק ישראליות, רובם של הביר בזאר אבל גם של אחרים במחירים מזמינים (24 ש"ח לשליש, 29 לחצי), כשיש גם כמה מסלולי טעימות – שוטים קטנים או כוסות. גם בתפריט האוכל יש אופציות מגוונות, אבל אנו לא באנו הפעם לאכול.

ביר בזאר שוק הפשפשים – תפריט אוכל ובירות

נטול הכינוי הזמין חצי וויטני במהרה (29), אני ולפטי טעמנו כמה בירות חדשות – הטריפל כשות החדש של נגב (קצת מתקתק וחזק), והתות מבסוט של הביר בזאר, אך לבסוף חזרנו למקורות – אני הזמנתי חצי דארק מאטר (29) והוא וויטני גם (29). כאמור לא היינו רעבים, אבל לשמחתנו בביר בזאר את המבלים בפופקורן מתובל בחינם מפנקים.

שתינו ונשנשנו מהפופקורן (שהתמלא כל פעם כשהתרוקן) כשהשיחה נסבה הפעם ברובה על וירוס הקורונה (כשגם את הבירה לא תמצאו בביר בזאר). ברקע התנגנה מוסיקת רוק מוכרת וטובה, קיבלנו גם צ'ייסר מהברמן, ונטול הכינוי הזמין לו חצי וויטני נוסף.

כשהיינו בשלבי סיום פניתי אל קיר הבקבוקים המרשים, בו ניתן למצוא בירות בסגנונות שונים כמעט של כל מבשלות הבוטיק הישראליות המסחריות – ביר בזאר, באסטרס, אלכסנדר, החלוץ, הרצל, נגב, שפירא, ברזל, הגליל, הגיבור, בזלת, רונן, דנסינג קאמל, מלכה, השכן ואולי עוד כמה שלא שמתי לב. אפילו בועה – בירה תל אביבית מתנשאת, אפשר שם למצוא. היה קשה לבחור בירות לשישייה הביתה לקנות (79 ש"ח ל six mix של מגוון מבשלות, 69 אם זה רק הבירות של הביר בזאר עצמו).

אחרי שסיימתי לבחור, שילמנו את החשבון (116 ש"ח), וחזרנו אל היאפא כנאפה, שלמרות אמצע השבוע והשעה, התור בו רק הלך וגדל והחוצה עבר – מעניין האם הכנאפה שם מצדיקה את הדבר.

yaffa knafeh – האם שווה לחכות בתור?

לסיכום: הביר בזאר בפשפשים מהווה מודל לחיקוי לסניפים האחרים של הרשת ובכלל – מגוון בירות בוטיק מהחבית, עוד יותר מגוון בבקבוקים (ובלי חוסרים), פינוקים, מוסיקה ושירות איכותי. נקווה שגם הסניף בלוינסקי יראה ככה כשיפתח מחדש אחרי השיפוצים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – לא מחוברים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני פחות מ-9 חודשים, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפורהספקתי לבקר בקראפט לפני שהתחילה שנת 2020. עם מבחר הבירות והמחירים למקום היה פוטנציאל חיובי, כשהדבר היה כרוך גם בשיפורים בתחומים אחרים. בקר, שהלך לשם בעקבות המלצתי, נתקל באותם דברים ודי התאכזב מהמקום. כך שחובתי היתה לבוא אליו שוב, לשתות ולדגום.

קבעתי עם נטול הכינוי ולפטי לצאת לבירה אחרי זמן רב, כשבדרך חלפנו ליד האריס בר בדיזנגוף, שם בילינו לפני כמעט שנתיים. זה היה מלא, כשנראה שלמרות מיקומו הצפוני יחסית על הרחוב, הוא די תפס.

בקראפט לעומתו, היה די ריק, כמו בפעם הקודמת שהיינו, לפחות היה פחות קר. את פנינו קיבלה ברמנית/מלצרית צעירה, ואנו התיישבנו על הבר.

החברים הסתכלו בתפריט הבירות שלא השתנה, כשמבט על הברזים שעל הקיר הבהיר שהוא לא ממש מעודכן. עם הרבה תגיות ומדבקות, עליהם רשומים היו כל מיני שמות, היה קשה להבין בדיוק מהן הבירות שזמינות ומחוברות. תפריט האוכל נשאר אף הוא כשהיה. כשלמקום התווסף גם תפריט בירות טוכר עם מבצעים.

Craft TLV – תפריט בירות לא ממש עדכני

 

התברר שהברמנית הצעירה לא בדיוק שולטת בעברית, ניחא. אבל כששאלנו אותה לגבי הבירות, היא ענתה שהיא לא שותה בירות וזה לא התחום שלה – זה כבר משהו קצת בעייתי במקום שמגדיר את עצמו בית בירה.

נטול הכינוי התאכזב שלא היתה אדלווייס, והזמין חצי וויינשטפן במקום (25 ש"ח), לפטי טעם איזו בירת חיטה ישראלית, רצה להזמין איזה אחת אחרת, אך בסוף הלך על הוגארדן חצי (25). אני ביקשתי לטעום מהברז עליו היה כתוב Green Mountain, בירה שאני לא מכיר ולא נתקלתי בה בארץ. הבירה היתה IPA לא רעה, אז במקום לנסות ולהבין את הפתקים על הברזים ביחד עם הברמנית הזמנתי חצי ממנה (25), עם מנת ירקות בגריל שהפעם היתה זמינה (25).

עם הבירות קיבלנו גם צלוחית בייגלה לנשנוש (יפה שעדיין יש מקומות שמגישים) כשנטול הכינוי סוף סוף גילה ש IPA אמנם מריחה טוב אבל היא די מרירה. מנת הירקות בגריל היתה סבירה, אם כי מתומחרת קצת מעבר לגודלה. כשברקע על המסך הגדול (4K עם מדבקה) רצו קליפים עכשוויים ללא סאונד, שלא התחברו למוזיקת הרוק שברקע התנגנה.

שתינו לאט ורגוע. כשסיימנו את הבירות לא ראינו צורך להישאר לסיבוב נוסף, אז שילמנו את החשבון שיצא בדיוק 100 ש"ח, והלכנו משם.

לסיכום: למרות היצע הברזים המרשים והמחירים, ב-Craft לא ממש מחוברים. התפריט לא מחובר לברזים, התגיות, והבירות הזמינות לא ממש ברורות, והברמנית גם לא ממש מחוברת למקום, שכנראה לא סתם ריק יחסית לברים אחרים באזור. בשביל לשתות מגוון בירות איכותיות עם אווירה ועוד, נמשיך בינתיים ללכת לסיורי הברים בדרום.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, בעיקר בשביל מבחר הבירות ומחיריהן

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – נכנס למצעד השנתי

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: מוצ"ש, סוף דצמבר 2019

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני כחצי שנה לערך, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפוררחוב בן יהודה כבר אינו תוסס כפי שהיה בתחילת העשור, ולכן לא יוצא לי לבלות בו יותר מדי. בכל זאת כשהלכתי בו לפני כשבועיים נתקלתי בבר חדש יחסית, בית בירה ישראלי – Craft TLV, שנפתח במקום האוסטריה דה פיורלה בה אכלנו פעמים רבות. המקום נראה מעניין, במיוחד תפריט הבירות האטרקטיבי הכולל כ-30 בירות מגוונות ואיכותיות מהחבית במחירים טובים (אפילו אחרי שעלו קצת לא מזמן) ומבצעים מעניינים, כשחיכיתי להזדמנות טובה לצאת אליו לשתות.

לכבוד ביקור המולדת של החולוני מאמסטרדם, קבענו מפגש חברים מספיק זמן מראש, כשאמרתי שהפעם ננסה את ה- Craft TLV.

קבענו למוצ"ש ב-21:00. היה זה ערב קר למדי, ועקב אילוצים שונים, הגענו בסוף החולוני, הירושלמי ואני אל הבר רק לקראת 22:00, שם כבר חיכו לנו המלומד וג'וני דילר. המקום, שנראה כמו פאב קלאסי, לא היה חם מספיק גם בפנים, כבשלב זה גם לא היו בו מבלים אחרים.

החלפנו ברכות ועדכונים, וניגשנו מהר להזמין. תפריט הבירות כאמור מאוד מגוון – מבחר בירות בוטיק ישראליות וגם מיובאות, שאותם לא תמצאו ברוב הברים בעיר, אך לא בהכרח תואם ומעודכן עם הברזים והחביות שכל הזמן מתחלפות או לא בהכרח זמינות. תפריט האוכל מכיל רמות שונות של מחירים למאכלי בר רבים (מ-15 ש"ח בקפיצות של 10), רובם בשריים, כשאין יותר מדי אופציות מעניינות לטבעוניים.

בית הבירה הישראלי Craft TLV תפריט בירות

החברים הזמינו בירות סטנדרטיות יחסית – וויינשטפן (25 ש"ח לחצי, 22 לשליש) ושתי נגב אואזיס (23 לחצי, 22 לשליש) עם 3 פיצות (25) ומקלוני מוצרלה (35). אני התלבטתי בין הבירות השונות, טעמתי קצת מהשבט (שדוחפים את עצמם חזק בסצינת בירות הבוטיק) ואחרות, ולבסוף הזמנתי חצי טייפון של הדובים (23).

דיברתי קצת עם הברמן/מלצר, שהיה לבדו בבר חוץ מעובד המטבח, אך זה לא ידע לתת לי יותר מדי פרטים על הבעלים, או על הבירת Craft שמיוצרת בשבילם, וגם אמר לי שאין ירקות בגריל אז הסתפקתי במנת החמוצים (15).

מכיוון שהיינו לבד בבר, הבירות הגיעו יחסית מהר. לאוכל לעומתן לקח קצת יותר זמן, כשהפיצות שנראו גדולות ממבט תחתי על הבסיס, עד שהונחו על השולחן והתבררו כככאלו כמו בחזרה לעתיד 2, רק שלא גדלו עד הסוף.

החלפנו חוויות, כשהתברר לנו שהחולוני שגר באמסטרדם כבר שנה וחצי, עדיין לא ניסה שום דבר ירוק. המלומד וג'וני דילר, המומחים בתחום, הסבירו לו על האופציות השונות (לעשן או לאכול), וההשפעות, כשהוא התעניין במשהו שיעזור לו פשוט להירגע מלחצי היום יום, אולי בקרוב עוד יצא לו להתנסות.

בינתיים הגיעו אל הבר עוד זוג מבלים וקבוצה קטנה שהתיישבה בחוץ, כך שכבר לא היינו לבד (הקומה השנייה נשארה ריקה). הברמן גם כן נשאר לבד, ורמת השירות בהתאם קצת ירדה. החברים, שלא שבעו הזמינו עוד שתי פיצות לשולחן.

השעה היתה לקראת לקראת 23:30, כשביקשנו את החשבון, זה יצא 290 ש"ח (אחרי שהברמן תיקן את הטעות במחיר החמוצים שאליה שמנו לב). לקח עוד קצת זמן עד שהתשלום בוצע כהלכה, יצאנו החוצה ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: ה-Craft מביא את בשורת בירות הבוטיק מדרום העיר גם אל צפונה. עם קצת יותר השקעה באוכל ובתפעול הוא יוכל להתחרות בהם בהצלחה, ולהפוך למוקד משיכה קבוע.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – בשביל מבחר הבירות ומחירן בהחלט כדאי לבקר, במיוחד כשיש בהפי האוור

השופטים – יש דברים שלא משתנים

זמן: מוצ"ש, נובמבר 2019

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד שנתיים 40!

הסיפורבד"כ איני אוהב לצאת במוצ"ש לבלות בעיר, עמוס מדי לטעמי. התוכנית היתה לצאת עם נטול הכינוי ולפטי באמצע השבוע, אך בגלל מחסור בערבים פנויים (גם בגלל הסיורים) נאלצתי להעביר למוצ"ש.

הרבה זמן לא הייתי בשופטים (כמעט 3 שנים), ככה זה שבתל אביב יש מגוון שכזה, וכל הזמן נפתחים מקומות חדשים ומעניינים. דיברתי עם נטול הכינוי והחלטנו שזה היעד, לפטי הבריז (זה מה שקורה כשגרים בבקעה מעבר להרי החושך), ובלי קשר הצעתי לראשוני, שחזר ממרתון ניו יורק, שיצטרף אלינו אף הוא.

הגענו אל האזור קצת לפני 21:00, הסילביה באמפר שנמצא די ממול היה מלא (כצפוי במוצ"ש), וגם בשופטים היו הרבה אנשים. בחוץ לא היו מקומות ישיבה, אז נכנסנו אל הבר בפנים, שם קיבלו את פנינו כראוי עם פרל ג'אם בהופעה ברמקולים.

התיישבנו על הבר ועיינו בתפריט שנשאר באותו פורמט. זה לא השתנה רבות מלפני 3 שנים – הבירות קצת התחלפו (מהחבית נוספו טוכר חיטה, טוכר לאגר ושיפיארד IPA במקום גוסר, אדלווייס ודאנסינג קאמל), והמחירים עלו בסביבות 10 עד 15 אחוזים.

נטול הכינוי הזמין בזריזות חצי טוכר חיטה (28 ש"ח), ואני ביקשתי לטעום את השיפיארד שהיתה לא רעה, והזמנתי חצי ממנה (32), כשעם הבירה ביקשתי גם את הארבעס שבחינם מגיעים (זוכרים שהיו פעם מגישים בברים בחינם ביגל'ה, זיתים, תורמוסים וכו' עם הבירה?).

הבירה נמזגה לנו במהרה, ויכולנו לשתות בניחותא, עם המוסיקה הטובה ברקע ועדיין לנהל שיחה.

כשהיינו כבר באמצע הבירה הצטרף אלינו הראשוני, שטעם משתי הבירות שהזמנו, והזמין חצי טוכר חיטה (28). הארבעס לא השביעו אותי, אז הזמנתי גם צלוחית ירקות קטנה עם טחינה (14).

נטול הכינוי הזמין בירה נוספת, מנת הירקות היתה נדיבה וטרייה, וגם הטחינה היתה טעימה, והשיחה קלחה עם מגוון נושאים. כשאיכשהו שוב הגענו בסוף לתוכניות הפרישה לפנסיה של נטול הכינוי בגיל 50.

ברבע ל-23:00 ביקשנו את החשבון (שימו לב לשם המלצר). רק אחרי ששילמנו שמנו לב שיצא לברמן (טל) יותר מ-40 ש"ח טיפ, כשבד"כ אנחנו לא כאלו נדיבים. לקח לנו כמה דקות עד ששמנו לב שהוא שכח להכניס טוכר אחת לחשבון, הרווח על חשבונו.

המקום היה עדיין מלא כשיצאנו החוצה. נפרדנו לשלום מהראשוני, שלמרות שהוא חזק במרתונים בא על אופניים חשמליות ממרחק הליכה של 15 דקות, ושמנו פעמינו בחזרה הביתה.

לסיכום: השופטים לא השתנו כמעט בכלל ועדיין מציעים מבחר בירות טוב מהחבית ובבקבוקים, תפריט מגוון ומשביע בלי יותר מדי דברים פלצניים (וגם ידידותי לטבעונים), מוזיקה טובה, ואווירה שהשתרשה עם השנים. פאב קלאסי ומקום מפגש מצוין לכל המינים והגילאים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר 

טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.
3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

מתי המקלל והתדר – מסע לילי בין דורות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: מתי המקלל – מטלון 41, התדר – בית רומנו (דרך יפו 9), תל אביב

רקע היסטורי: מתי המקלל הינה חמארה מיתולוגית באזור שוק לוינסקי, שנפתחה לפני יותר מ-80 שנה, ובבעלות מתי לנדשטיין ("מתי המקלל") ומשפחתו ב-46 השנים האחרונות, כשהוא עצמו נפטר לפני מספר חודשים, ממש לפני שמלאו לו 90.

בר/פאב/מתחם התדר TEDER.FM, התחיל את דרכו לפני 9 שנים כתחנת רדיו אינטרנטית / פופ אפ בר (שיתוף פעולה של טבק וחרגול) בסמטת הר סיני מול בית הכנסת הגדול. מאז עבר כמה לוקיישנים עד שהתמקם באופן קבוע בבית רומנו (קומפלקס טקסטיל תל אביבי מיתולוגי בפני עצמו), שם הוא ממשיך לשתף פעולה עם אייל שני (שמפעיל שם גם את הרומנו), ומהווה מתחם בילויים שמושך אליו קהלים מגוונים – היפסטרים, תיירים, סחים, צפונים ועוד בגילאים שונים.

הסיפור: עברה כבר חצי שנה מאז שיצאתי עם הג'ינג'י העצבני, עד שלבסוף בין לבין סיורי הברים של עכברוש העיר הצלחנו לתאם מפגש לילי.

הצעתי שנפתח את הבילוי עם הגולדסטאר שאמורה להיות הכי טובה בארץ, אצל מתי המקלל, החמארה שעדיין לא יצא לי לשתות בה במשך כל השנים למרות שאני כל הזמן שם בסביבה.
הג'ינג'י העצבני הגיע לאזור בסביבות 21:45 ודיווח שזה נראה מקום של זקנים ולא ממש פאב/בר. בכל זאת החלטנו להתחיל שם על הבר החיצוני עם שני גולדסטאר (שליש – 18 ש"ח, חצי – 20), וגרגירי חומוס חמים (5).
בתור אחד שלא מחבב יותר מדי גולדסטאר, אלא אם אין שום דבר אחר ראוי בנמצא. הבירה אצל מתי המקלל היתה באמת טובה, קרירה ותוססת במידה הראויה, כשאפילו אפשר להתבלבל ולחשוב שאולי זו  סטלה.
אחרי שסיימנו את הבירה, התחלנו להסתובב באזור בין כל המקומות המוכרים. עלינו גם למונדו 2000, שהיה נראה מואר מלמטה, אבל היה בשלבי סגירה מתקדמים (כנראה שהיה בו אירוע או משהו אחר).
משם הלכנו אל התדר, בו לא יצא לנו לבלות בפעם הקודמת שהיינו שם יחדיו (היה סגור ביום ראשון, כשבמקום זאת ישבנו אז ברומנו).
נכנסו אל החצר הפנימית המרשימה בסביבות 22:30. המקום היה די מלא אך לא מפוצץ כמו בערבים אחרים שהייתי בהם. כשמעבר לקהל שישב ברחבה המרכזית, היתה גם הופעה באחת מהחנויות הקטנות שליד הכניסה.
הלכנו אל הבר והזמנו לנו בירה מהמבחר המינימלי (מכבי ומכבי מחוזקת מהחבית, עוד כמה אופציות סטנדרטיות בבקבוקים) – שליש מכבי בכוס פלסטיק לג'ינג'י (24), בקבוק טייבה בשבילי (32).
מכיוון שהשולחנות היו כולם תפוסים, התיישבנו על הטריבונה שבאמצע הרחבה (לא חסרות אופציות אחרות לישיבה או עמידה במתחם).
לגמנו לאיטנו, כשמסביבנו ישב קהל מעורב, צעיר וגברי ברובו (יחס של 70-30 לטובת הגברים). האוויר תחת כיפת השמיים היה נעים, ברקע התנגנה מוסיקה טובה של תחנת הרדיו, והוייב היה חיובי, כשלדברי הג'ינג'י העצבני אפשר היה להתמסטל רק מהאוויר. הפיצות הגדולות שיצאו לחלק מהשולחנות היו נראות אטרקטיביות, אבל אנחנו לא היינו כל כך רעבים אז ויתרנו.
לפני שעזבנו בסביבות 23:00, עשינו עוד סיבוב במתחם, והתרשמנו מהפער הבין דורי בין חנויות ההלבשה הותיקות ואלו שעברו הסבה לחנות תקליטים למשל (Nuweiba), חללי הופעות והרצאות וכו'.

Nuweiba Records

משם הלכנו דרומה אל לב פלורנטין, כשבדרך עברנו ליד הרבה בתים שנראו נטושים. גילינו שהביר סטיישן אכן נסגר לבסוף, לא מפתיע לאור זה שהמקום נראה תמיד ריק כשעברנו לידו (במקומו תיפתח איזה מסעדת בשרים או משהו, מעניין מה יהיה עם כל הברזים של הבירות).
בשדרות וושינגטון חלפנו ליד המלביה שהיתה מלאה. אני קניתי לי קצת שוקולד טבעוני טעים ב- Coco,
שהיה בשלבי סגירה. הג'ינג'י העצבני הלך על קרפ עם גבינות ועוד בקרפרי ברטון ליד.

Coco Vegan Chocolate

משם חזרנו אל שוק לוינסקי, אל הביר בזאר, שם לקחתי הביתה 6 מיקס (79 ש"ח) מהמבחר הדי מדולל (הבירות של הביר בזאר בעיקר, בחיזוק שפירא, הרצל ובאסטרס) – איפה הימים שהיה אפשר לבחור מעשרות בירות ממבשלות שונות?
לסיכום:  המעבר ממתי המקלל אל התדר דרך שוק לוינסקי הוא מסע בין דורות (שניים לפחות). אצל מתי, אם אתם לא אולדסקול, חלק מהפרלמנט או בקטע של גולדסטאר איכותית, אין לכם יותר מדי מה לחפש. לעומת זאת בתדר, הבירה אולי סתמית, אבל בהחלט כדאי לבוא בשביל המקום עצמו, האווירה, המוסיקה או איזושהי הופעה טובה.
3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתי המקלל – אפשר לבקר רק אם אתם כבר באזור, בעיקר בגלל המיתולוגיה
4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לתדר – מומלץ לבקר (אפשר לשתות בירה איכותית קודם לכן במקום אחר)