דאנסינג קאמל – גם בישראל

זמן: יום ראשון בערב, מאי 2019

מיקום: התעשייה 12 (ליד פינת רחוב המסגר), תל אביב

רקע היסטורי: הדאנסינג קאמל – The Dancing Camel, מבשלת בירת הבוטיק הראשונה בארץ (למעט אולי הברוהאוס שנסגרה כבר) נפתחה לפני כמעט 15 שנה ע"י יהודי אמריקאי חובב בירות בשם דיוויד כהן. למבשלה היה גם בר שפעל בפלורנטין במשך כמה שנים אך נסגר כבר.

הסיפור: שלא כמו בארה"ב (שם ביקרתי לאחרונה) כמות מבשלות הבוטיק בארץ לא גדולה באופן יחסי, רובן נמצאות במיקומים פחות אטרקטיביים, יש כאלו שמפעילות סוג של ביר גארדן, אך קשה למצוא כאלו להן יש פאבים במיקום עירוני מרכזי יחסית (למעט אולי הג'מס בערי השינה של גוש דן). יוצאת דופן היא המבשלה של הדאנסינג קאמל שנמצאת ממש בתוך תל אביב ולה גם פאב קלאסי צמוד.

ניימן, שהגיע לביקור בארץ, קבע בדאנסניג קאמל (בו הייתי לאחרונה לפני 3 שנים) מפגש של הבלוג שלו (כזה 2010 מצידו), אז אמרתי שאצטרף וקבעתי להיפגש שם גם עם הראשוני.

הגעתי למבשלה בסביבות 20:30 יחד עם הראשוני, נכנסנו פנימה אל הפאב, שם ישבנו כבר ניימן וחברים, כשאנו הגדלנו את כמות המשתתפים במפגש ב-25%. אחת מהמשתתפות היתה יעל (לא סוגרת ת'פה), אותה סוף סוף יצא לי לפגוש באופן אמיתי, אחרי כ-10 שנים של הכרות וירטואלית.

במקום אפשר למצוא את הבירות הידועות והקבועות של הדאנסינג מהחבית – Patriot, Old Papa, Eve, Hefe Whit, Leche Del Diablo, Chailander ו- Midnight Stout, וכמו כן תפריט מאכלי פאב ונשנושים.

הבאתי לראשוני לטעום מבירת החיטה ומזאת החריפה, כשהוא העדיף להזמין חצי מהראשונה (32). אני הזמנתי חצי APA – פטריוט (32) וגם פלורנטין טבעוני בטורטיה (27).

ישבנו עם החבורה ושוחחנו בהנאה עם הבירה הטובה, והטורטיה עם הסייטן שהפתיעה לטובה.

בשלב מסוים הבנו שהגענו לערב קריוקי קבוע של הפאב. למרות שהיו שם דווקא כמה זמרים מוצלחים, לא יכולנו לשמוע אחד את השני, אז יצאנו והמשכנו את המפגש בחוץ, כשלקחתי בינתיים עוד שליש מידנייט סטאוט (27).

בחוץ שוחחנו עם יעל לגבי מקומות מועדפים לאכול בעיר היום, והיסטוריה/פיקנטריה של תחום הבלוגים/פורומים ביקורות אוכל, כולל המנהג הנפשע של ארוחות מוזמנים שהיה נפוץ לפני כ-10 שנים. בסופו של דבר פרשנו (עם חולצת ניימן 3.0 מתנה) ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: הדאנסינג קאמל נשאר אותו פאב/מבשלה קלאסי בלי המולה (בד"כ) בו תוכלו ללגום בירת בוטיק תל אביבית איכותית מהחבית. אמנם למקום יש את הקהל הקבוע (והכוסות לשתיינים) אבל חבל שלא ממנפים את זה לקצת יותר מכך – כמו במבשלות הבוטיק בארצות הברית.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מודעות פרסומת

ניו יורק 2019 (חלק א') – טבע, מבשלות, בירות, אוכל טבעוני ועוד

יצא קצת ארוך, אבל שווה לקרוא….

כלפני שנתיים ושלוש יצא לי גם השנה לטוס (לרגל אירוע משפחתי) לארה"ב בחודש מאי.

כמו ב-2016 ו-2017, קבעתי עם הבעז"ב לצאת לטיול טבע/בירה (הפעם בלי פלייאוף), הפעם לפארק אדירונדק – הגדול ביותר בארה"ב, בצפון מזרח מדינת ניו יורק.

יצאנו לדרך צפונה מניו יורק במזג אוויר קריר וגשום. דאגנו מראש לסמן בדרך צפונה מבשלות בירה ונקודות עניין.

בשעות הצהרים המאוחרות הגענו אל הנקודה הראשונה באולבני, בירת מדינת ניו יורק – Druthers Brewing Company.

המבשלה זוכת הפרסים נוסדה בשנת 2010 ולה שלושה מקומות במדינת ניו יורק. זאת באולבני ממוקמת באזור תעשיה בעיר, וכשהגענו לא נראה מבחוץ שמתרחש שם יותר מדי, למעט אשה צעירה שיצאה החוצה הפילה שקית עם בקבוקי בירה שנשברו (כנראה מההתרגשות).

נכנסנו פנימה למבשלה/בר. המקום די גדול כשחציו הוא המבשלה וחציו שולחנות ישיבה ובר – שם התיישבנו.

מכיוון שהיתה עוד דרך ארוכה לפנינו החלטנו לחלוק ביחד מגש טעימות כשכל אחד בחר 3 בירות, כשהבעז"ב הלך על פילזנר, לאגר וחיטה, ואני הלכתי על איילים  – אחת זוכת פרסים בסגנון סקוטי, אמבר, ו- Northeast PA.

בגזרת האוכל לא בניתי על משהו טבעוני מיוחד בשבילי. אך שמחתי לגלות שהקדמה הגיעה גם לכאן ויש אפשרות להזמין את ה-Beyond Meat Burger וכך עשיתי.

הבירות היו מצוינות במיוחד אלו שזכו בפרסים. בעוד אנו יושבים שם המקום אפילו החל להתמלא במבלים ואנו המשכנו משם הלאה צפונה.

הגענו אל Lake George, עיירת נופש ידועה ליד האגם. מכיוון שעונת התיירות עוד לא התחילה שם רשמית, ועקב מזג האוויר החורפי, העיירה היתה די נטושה, כשרוב המקומות בה היו סגורים. החלטנו להמשיך הלאה צפונה אל Lake Placid (שם התקיימו משחקי אולימפידת החורף ב-1980 עם הנס על הקרח).

הגענו אל העיירה שממוקמת על שפת אגמים ובין ההרים בשעת ערב. היה קר מאוד (3 מעלות), התמקמנו באיזה מלון זול, והלכנו לבר ספורט שאין מה לרשום עליו יותר מדי (כמובן שיש בו מבחר בירות גדול) שם ראינו בשידור חי את גולדן סטייט נגד פורטלנד.

למחרת נאלצנו לוותר על תוכניותנו לכבוש את הפסגות של ההרים (עקב שלג, קרח ובוץ בשבילים). במקום זאת הספקנו בשני טרקים לא ארוכים אך יפים באזורים קצת יותר נמוכים.

Mount Jo – Adirondack

אחרי שסיימנו קפצנו אל מבשלה מקומית צעירה יחסית – Big Slide Brewery משנת 2016, גם היא זוכת פרסים.

הסתבר שיש הפי האוור של 1+1 על הבירות והקוקטיילים אבל רק אם יושבים על הבר, אז עברנו לשם מהשולחן.

הבעז"ב החליט לנצל את המבצע והזמין פינט (אמריקאי) פילזנר להתחלה, כשאני ויתרתי על ההפי האוור והזמנתי מגש טעימות של 6 בירות (195 מ"ל כל כוס) – APA עם פלפל חריף, סוגים שונים וייחודיים של IPA ו-UBU שמיושנת בחביות ברבן.

תפריט האוכל במקום הוא על בסיס Farm to Table (אפשר למצוא אותו באתר). הפיצה הטבעונית – עם גבינת קשיו ביתית ו Impossible Sausage – פשוט דרשה שאזמין אותה, כשהבעז"ב הזמין כריך בשרי.

גם כאן הבירות היו איכותיות ביותר, חזקות וייחודיות, כשבהחלט נהנתי מכולן. הפיצה לעומת זאת היתה מבטיחה יותר על הנייר, כשהגבינת קשיו הביתית היתה יותר פירורית, והנקניקיה הטבעונית די התייבשה בתנור, מה שגרם לכל הציפוי של הפיצה די להתפרק.

Big Slide Brewery

הבעז"ב הזמין פינט נוסף של פורטר הפעם, וממש התלהב מהכריך שאכל.

מבושמים ושבעים חזרנו לעיירה שם התמקמנו הפעם במלון מפנק יותר מול האגם, כשאת המשחק של מילווקי-טורונטו ראינו בחדר הפעם.

בבוקר שלאחר מכן ביקרנו במתחם של מפלים וגשרים תלוייה יפיפיים (Gorge Falls). ניסינו לעלות לתצפית לאחד ההרים אך הדרך היתה סגורה, כשבמקום זאת קפצנו לביקור במקלט לשיקום חיות בר שנפגעו – דובים (אותם דווקא לא ראינו), זאבים, נשרים, בובקאטס ועוד.

בדרך חזרה דרומה עצרנו בלייק ג'ורג', הפעם במזג אוויר יפה. ישבנו מול האגם ושתינו בירה ממבשלה מקומית, כשמסביבנו חגגו צעירים מקומיים.

הנסיעה משם חזרה לניו יורק היתה ארוכה, כשבסביבות 17:00 הגענו אל השיי סטאדיום – אצטדיון קבוצת הבייסבול של הניו יורק מטס. לאחר קטע אמריקאי משעשע עם החנייה, נכנסנו אל הפאב וגם המבשלה של מיקלר (Mikkeller).

מבחר הבירות הייחודיות מרשים ביותר (כ-60) – קשה לבחור. מכיוון שבמקום היה גם אירוע חברה כלשהו, החוויה הכוללת (שירות ואוכל) היתה פחות טובה, זאת לעומת ברים אחרים של מיקלר בעולם (סן פרנסיסקו, בנגקוק).

החזרנו את הרכב ונסענו לניו יורק (עם נהג אזרביג'אני שאשתו ישראלית עם משפחה בראשון כמובן) ל Lower East Side שם התמקמנו.

הלכנו לארוחת ערב במקום מקסיקני טבעוני (Jajaja), רק כדי לגלות שיש שעה וחצי המתנה. חיפשנו משהו אחר בסביבה ובסוף פשוט התיישבנו במקום ויטנאמי נחמד לארוחה טובה.

משם עלינו לבר בירות בוטיק באיסט וילאג' –  Alphabet City Beer Company.

הייחודיות של המקום היא בין היתר שכל חבית שנגמרת מוחלפת באחת שונה לחלוטין. שתינו שנינו בירות טובות מההיצע שהיה וצפינו ברבע השלישי של פורטלנד-גולדן סטייט (כשנראה היה שלפורטלנד עוד יש סיכוי).

חיפשנו בר נוסף עם קצת יותר אווירה לראות את הרבע האחרון של המשחק, אז חזרנו לאיזה מקום שכונתי שראינו בדרך. למרות שגם שם יש היצע של כ-30 בירות מהחבית, רובן היו די סטנדרטיות (הייניקן, סטלה וכדומה), וגם לא היתה אווירה מיוחדת מדי.

ובזאת הסתכם המסע המשותף שלנו הפעם (עד שנה הבאה?).

בקרוב יתפרסם חלק ב' ובו יופיע גם המתאמן הלוגם, יש למה לחכות…

אגנס פאב – דווקא כן*

זמן: חמישי בלילה, מאי 2019

מיקום: אבן גבירול 129 (ליד פינת ז'בוטינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: האגנס פאב (Agnes Pub) על אבן גבירול בתל אביב (אחיו הצעיר של האגנס בהוד השרון), עובד בהצלחה כבר עוד מעט 8 שנים, כשיש להם אח נוסף צעיר גם באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: קבעתי לבירה עם המכור אחרי זמן רב שלא נפגשנו. הוא הגיע מהדרום הקרוב וחיפש משהו נוח וטוב, והאגנס על צפון אבן גבירול נתן לכך מענה (סוג של ברירת מחדל באזור הצפוני).

הגעתי אל האגנס קצת אחרי 21:30, כשהמכור עדיין היה בדרך והיה צפוי להגיע יותר לקראת 22:00. בחוץ על הרחוב היה מלא, ואילו למטה בפרטר היה ריק, אז התיישבתי בפנים על הבר בקומת הרחוב.

עיינתי במהירות בתפריט שלא השתנה בתוכנו יותר מדי – מגוון בירות פרימיום מהחבית ובבקבוק, במחירים לא זולים כל כך (לפחות זה חצאים אמיתיים), ומבחר מנות מאכלי בר (בורגרים בעיקר) מאזור ה-50 ₪ ומעלה (אין נשנושים קלים – לדוגמא אי אפשר להזמין סתם מנה קטנה של צ'יפס). חוץ מזה שמחתי שהיה גם ברז אורח של ברודוג – אלביס ג'וס (IPA מיוחדת) ממנה ביקשתי טעימה.

אגנס – תפריט בירות

רציתי להזמין ממנה חצי עד שיגיע המכור, אך התברר שהחליפו חבית/ משהו היה בשטיפה ושיקח זמן עד שהבירה תהיה זמינה, אז החלטתי לחכות לו ולבירה יחדיו.

בינתיים "נהניתי" ממופע של בחור שישב ליד על הבר והיה עסוק בלהעיר הערות לברמנית והמלצרית, ששם עבדו, ולהוריד צ'ייסרים עד שהדייט שלו תצטרף אליו (התברר שהוא קבוע במקום ובנות הצוות רגילות ולא לוקחות אותו ברצינות רבה מדי, או לפחות כך הן אומרות).

קצת לפני 22:00 קיבלתי את הבירה שלי, שהיתה איכותית – קרה ומרירה עם מעט טעם של אשכולית. באותו שלב הצטרף אליי המכור, כשמכיוון ששוב היו בעיות עם הברודוג הזמין בינתיים חצי ג'מס 8.8 (34).

התעדכנו והחלפנו רשמים, גם מהשידור החוזר של ברצלונה-ליברפול ששודר על המסכים. ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק-בלוז טובה, הדייט של המטרידן שהיה לידינו כבר הגיעה, ויכולנו ליהנות מהבירה והאווירה.

כשסיימנו את הבירות המשכנו שנינו לחצי ברודוג נוסף כל אחד כשהבחור עם הדייט פרש (היא נשארה למזלה).

לקראת חצות היינו כבר קצת אפופים מהבירות החזקות אז החלטנו לסיים, כשבחשבון גילינו שהברודוג לא באה בזול – 40 ₪ לכוס.

האגנס היה עדיין די מלא כשעזבנו. כשהמזג, לידו חלפנו בדרך, היה מפוצץ בקהל צעיר מיינסטרימי.

לסיכום: דווקא כן – האגנס הוא פאב איכותי עם בירות איכותיות, שידורי ספורט, מוסיקה טובה ואווירה. אבל כל זה בא עם כוכבית קטנה בגלל המחירים והמחסור בנשנושים קלים (נכון שמחירי הבירות בעיר גבוהים, בעיקר בברים להמונים, אבל יש מקומות שמוכרים בירות איכותיות בפחות, גם באגנס אפשר ללכת קצת לקראת הלקוחות).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

שר המשקאות – הבר של השר

זמן: שלישי בערב, מרץ 2019

מיקום: דיזנגוף 268, תל אביב

רקע היסטורי: הבר (והחנות) שר המשקאות בדיזנגוף נפתח לפני יותר משנתיים וחצי כסניף נוסף ברשת שלה חנות משקאות בדרום העיר וכמו כן חנות/בר ברמת גן, היכן ששכנו לפני כן ברים רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

הסיפור: בשיטוטיי בתקופה האחרונה על גבי דיזנגוף, גיליתי שאיכשהו פספסתי עד עכשיו את החנות של שר המשקאות בפינה שלא האירה פנים לברים הגנרים הקודמים ששם שכנו. ראיתי גם שחוץ ממגוון האלכוהול שאפשר לקנות הביתה, יש במקום בר, שמציע בירות מעניינות מהחבית (ברודוג פאנק IPA, ארדינגר ובלו מון בין היתר) וגם הפי האוור של 1+1 עד 21:00 כולל הנחה על האוכל – בהחלט מצדיק בילוי.

פניתי אל חבריי חובבי בירות החיטה – לפטי ונטול הכינוי והצעתי להם שניפגש מוקדם יחסית על מנת שנוכל לנצל את ההפי האוור, כשהם באופן מפתיע זרמו.

נטול הכינוי ואני הגענו אל המקום בשמונה וחצי, כחצי שעה לפני תום ההפי האוור. בספסלים שבחוץ לא ישבו כמעט מבלים, אולי בגלל הערב הקריר, כשעל גבי מסך גדול הוקרן משחק כדורסל של מכבי תל אביב. אחד מהצוות של המקום ניגש אלינו עם התפריטים. לדאבונו של נטול הכינוי התברר שהתפריטים לא מעודכנים ושהברזים במקום בדיוק הוחלפו, כך שאין יותר ארדינגר וגם פרוני, כשבמקומם יש וויינשטפן וגינס , ובגלל ההחלפה חלק מהבירות אינן זמינות.

שר המשקאות – תפריט בירות (לא מעודכן)

שר המשקאות – תפריט אוכל

לשמחתי הברודוג פאנק IPA היתה זמינה אז הזמנתי ממנה חצי (37 ₪), כשנטול הכינוי החליט להזמין חצי מכבי 7.9 (27). רצינו גם לאכול משהו עם הבירות אז הזמנתי אני את הסלט האסייאתי (31 ₪ בהפי האוור אחרי 30% הנחה), והוא הזמין נקניקיות (27 בהפי האוור).

הבירה והאוכל הוגשו לנו די במהירות. הבירה הקרה היתה מצוינת כהרגלה וגם הסלט האסייאתי היה די גדול (במיוחד בהשוואה לאוכל של ברים אחרים בהפי האוור), טעים ומשביע.

קצת לפני 21:00 הצטרף אלינו גם לפטי והזמין במהירות שליש בלו מון (27) ופיצה קפרזה (31 בהפי האוור).

ברקע התנגנה לה בעיקר מוזיקת היפ הופ וראפ טובה, כשמשום מה התגנב גם שיר של מייקל ג'קסון לפלייליסט, שאחרי סרט הדוקו עליו (לעזוב את נוורלנד) אולי תהיה זו הפעם האחרונה שאותו נשמע.

למקום התווספו מספר מבלים, אך עדיין הוא נשאר ריק יחסית. המשכנו כולנו לסיבוב שני ומהנה של הבירות, כשאחריו בשעה 22:00 החלטנו לחתוך.

כששילמנו את החשבון (180 ₪ בלבד), שאלתי את המלצר לגבי הקומה הגדולה שלמעלה. התברר שיש שם גם אזור ישיבה של ספות עם מסך, שמתאים למפגש חברים או למאורע.

לסיכום: למרות שמדובר בחנות משקאות במקור, והמקום רחוק מהאזור העמוס במרכז דיזנגוף עם כמות מבלים דלילה יותר, הקונספט של הבר עובד כאן וכדאי אליו להגיע בשביל הבירות הטובות והמבצעים המשתלמים בהפי האוור.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור

יודה – יש גם נקודה חיובית

זמן: שני בלילה, ינואר 2019

מיקום: יהודה המכבי 1 (פינת אבן גבירול), כיכר מילאנו, תל אביב

רקע היסטורי: בר היודה (Yuda), ע"ש הרחוב בו הוא נמצא ולא על שם המאסטר ממלחמת הכוכבים, נפתח לפני יותר מ-7 שנים, בצפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

הסיפור: עבר זמן מאז שיצאתי עם נטול הכינוי ולפטי לבירה, כשהאיחוד המחודש שלהם היה סיבה מספיק טובה לקבוע.

התלבטתי בין האפשרויות השונות, כשלבסוף החלטתי לבדוק את היודה, בו לא הייתי מאז שנפתח כבר לפני כ-7 שנים .

לקראת 21:30, הגענו אל אזור צפון אבן גבירול (עליו אפרסם מתישהו בקרוב סקירה אזורית), שהינו די מנומנם בלילות. נכנסנו אל יודה דרך אזור העישון המקורה שבחוץ אל החלל הפנימי, שם יש בר קטן ועוד מקומות ישיבה בפנים ליד המסך הגדול עליו הוקרן משחק כדורגל מהליגה הישראלית (הדרבי של תל אביב).

התיישבנו על הבר, כשהברמן קיבל את פנינו בחיוך ובברכה, הציג את עצמו (דניאל אם אני זוכר נכון) ושאל לשמותינו גם, כשלפטי החליט להתחכם ולהיקרא דווקא ברוך.

תפריט השתייה לא מעודכן לגמרי, כשמהחבית אפשר להזמין מכבי, גולדסטאר ופאולנר וגם שני סוגי ג'מס, בגדלים של 200/400 מ"ל (לפחות הם מציינים זאת) או קנקן. חוץ מזה יש את שאר המשקאות הרגילים וגם קוקטיילים. תפריט האוכל כולל מגוון נשנושים ומאכלי בר, כשיש גם תפריט קומבינות שמכיל כל מיני שילובים.

יודה – תפריט אוכל

יודה – תפריט משקאות (לא מעודכן)

יודה – תפריט קוקטיילים

הזמנתי ג'מס אמבר אייל 400 מ"ל (31 ₪ = 39 ₪ לחצי) וקשיו תאילנדי לנשנש (13), כשהם הזמינו יחדיו קנקן פאולנר (72 = 36 לחצי!).

הברמן הגיש לנו את המשקאות, שבמקביל ביקשנו ממנו להחליש קצת את הסאונד החזק של משחק הכדורגל.

המקום לא היה עמוס, ואפילו די ריק יחסית. מזל, כי העשן מאזור המעשנים שבחוץ, זרם גם פנימה דרך הדלת הפתוחה בצורה די חופשית.

שתינו לאיטנו וכמעט נפלנו מהכסאות הגבוהים כשלפטי סיפר לנו שהוא שוקל מעבר לקריית אונו דווקא.

בינתיים הזמנתי לנשנש גם כרוב מוחמץ, כשהברמן הציע לנו גם כוסות מים (בלי שביקשנו) ובהמשך גם צ'ייסר עליו, כשרק אני נענתי בחיוב להצעה.

אחרי שסיימנו לשתות, החלטנו לחתוך, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהברמן הידידותי לשלום.

לסיכום: 7 שנים עברו, אבל היודה לא השתפר מאז ונשאר די סתמי (מזל שלו שאין יותר מדי תחרות באזור) – בירות יקרות, עשן שחודר מאזור העישון, משחק כדורגל לא מעניין שמשתלט על הסאונד, כשלפחות הנחמדות והשירותיות של הברמן נותנת למקום נקודה חיובית.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

מיידל'ה – אנחנו כבר לא צעירים

זמן: יום ראשון בלילה, דצמבר 2018

מיקום:, פלורנטין 40, תל אביב

רקע היסטורי: בר המיידל'ה Meydale נפתח לפני כ-5 שנים בפלורנטין, ובו פעלה בעבר גם תחנת הרדיו 109FM.

הסיפור: ההולנדי המעופף (לשעבר החולוני) הגיע לביקור מולדת בארץ אז דאגנו לתאם מפגש חברים בהתאם כשכולם אישרו הגעה – הירושלמי, המלומד וג'וני דילר. לא נסגרתי על יעד מסוים מראש אבל הכיוון היה פלורנטין שם יוכל הירושלמי לאכול לקינוח גלידה להנאתו באניטה כמו בפעם שעברה.

החלטתי שננסה את השאפל בר, בו ביליתי כבר כמה פעמים, אך עבר כבר זמן רב יחסית מאז ביליתי בו לאחרונה. ההולנדי והירושלמי הגיעו קצת לפני 21:00, אך מכיוון שלא הזמנו מראש והמקום היה מלא, היה מקום רק בחדר העישון שבאותו שלב לא היו בו כמעט אנשים אז הם התיישבו שם. הצטרפתי כעבור דקות מספר, ומכיוון שהם כבר הזמינו בירות, הזמנתי גם שליש גינס לבינתיים (28 ש"ח) כשביקשנו לעבור אם יתפנה בחדר השני מקום.

לא עבר זמן רב וגם חדר העישון התמלא במבלים ואיתם הריח המצחין. סיימנו את הבירות במהירות וכשהמלומד וג'וני דילר הצטרפו אלינו, החלטנו לוותר על הבירה השנייה של ההפי האוור ולעבור למקום אחר, כשהמלצרים התנצלו שלא נמצא לנו שולחן בחדר הנקי יחסית.

הצעתי שנעבור אל המיידל'ה, שם ביליתי לאחרונה לפני מספר חודשים כחלק מסבב ברים באזור פלורנטין. במיידל'ה ישבו בחוץ כמה מבלים צעירים (וגם זכינו לראות חצי מופע בסגנון אמסטרדם), כשבקומת הבר היה די ריק אבל לא לחלוטין (יש עוד קומה למטה עם מסכים ומשחקים).

הברמנית/מלצרית הצעירה, איתה התלוצצנו קצת, חיברה לנו שני שולחנות עגולים. צחוק צחוק, אבל הסתבר שהחברה היו רציניים ששאלו אם יש משקאות חמים. למזלם היה תה עם נענע (7), ממנו הזמינו המלומד, ההולנדי (שלפחות שתה בירה קודם), וג'וני דילר (היו ימים…).

לבקשתי היא הביאה לי שתי טעימות של הלופולוס (Lupulus) – בירת מנזרים בלגית חזקה, אך אני העדפתי חצי אלכסנדר גרין (32), כשלפחות הירושלמי שתה איתי שליש אלכסנדר בלונד (26) ולא בייש לגמרי את חבורת הזקנים.

מיידל'ה – תפריט אלכוהול

היינו רעבים, אז עיינו בתפריט האוכל המזמין (ומאוד ידידותי לטבעונים). הירושלמי, המלומד ואני הזמנו את ההמבורגר פלורנטין הטבעוני (42), הם עם טבעות בצל בהמלצת הברמנית. ג'וני דילר הזמין קרפצ'יו (35) וההולנדי הזמין כראוי לכינויו החדש את המיקס צ'יפס (24).

מיידל'ה – תפריט אוכל

ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק מעורבת ונעימה לאוזן, כשהמקום התמלא קצת במבלים וגם כלבים. הבורגרים ע"ב פטריות לא אכזבו והיו עסיסיים אך לא יותר מדי עיסתיים, כשגם התוספות שבאו איתם, הצ'יפס של ההולנדי והתה היו טובים.

בסביבות 22:30 ביקשנו את החשבון (אמרתי כבר זקנים?), אותו לא שילם הירושלמי לבדו למרות תקרת האשראי החדשה שלו, כשאת הנושא הבטיח לבדוק ג'וני דילר הבכיר.

משם המשכנו לגלידה משובחה באניטה, לשמחתם כולם, במיוחד הירושלמי.

לסיכום: המיידל'ה הוא בר שכונתי קלאסי וידידותי גם לצעירים וגם לזקנים (וגם לכלבים) עם כל המאפיינים הנדרשים – כמה בירות מעניינות, אוכל טעים ומגוון, ומוסיקה טובה, במחירים יחסית סבירים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, כדאי בהפי האוור (1+1 על המשקאות, שליש קרלסברג וטובורג ב-12 ₪)

מברוק – לא לפה לא לשם

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2018

מיקום: קינג ג'ורג' 79, תל אביב

רקע היסטורי: פאב/בר המברוק Mabrouk נפתח לפני כשנתיים על קינג ג'ורג' ליד הסנטר, היכן ששכi לפני כן ג'וני קריספי ובעבר היותר רחוק בר הפאבלה.

הסיפור: עברו כמעט חודשיים מהמפגש הקודם עם החבורה שאחרי העבודה, מה שאומר שהגיע הזמן לעוד מפגש.

קינג ג'ורג' הינו רחוב די ראשי ומרכזי בעיר, אבל קצת מבוזבז לטעמי מבחינת מקומות הבילוי שעליו. לכן לא חשבתי עליו כאופציה, עד ששמעתי לא מזמן על המברוק, בו לא יצא לי לבקר, ונראה מתאים למפגש בהפי האוור.

מפאת מזג האוויר החורפי ועשן הסיגריות שריינתי לחבורה מקום בפנים. הגעתי ראשון בשעה שקבענו (19:30), כשבדקות הראשונות הרגשתי קצת כמו בקיץ של אביה. מלצרית צעירה ונחמדה הפיגה את בדידותי והגישה לי את התפריט. תפריט המשקאות כולל 4 בירות מהחבית (מרדסו, מלכה בהירה, טובורג וסטלה), עוד כמה בבקבוק, כמה קוקטיילים וגם יינות ומבעבעים. תפריט האוכל כולל כריכים, סלטים ומאכלי בר אחרים.

המלצרית הסבירה לי גם על ההפי האוור – 1+1 על כל השתייה עד 21:00, כשאת הכוס השנייה אפשר להזמין עד 21:30 ואפשר שיהיה משקה אחר גם. על האוכל לעומת זו אין הנחה מכיוון שלדבריה המחירים גם ככה נמוכים יחסית כי זה תפריט הרצה.

מברוק – תפריט אוכל

מברוק – תפריט אלכוהול

עד שהחברים יצטרפו הזמנתי לי חצי מלכה (36) שהוגשה לי די מהר. אליי הצטרף איש הסלפי ומכיוון שלא ירד גשם, העשן משולחן שישב ליד החלון נכנס פנימה, והמוזיקה בפנים היתה חזקה למדי, החלטנו לעבור לשולחן מוגבה בחוץ שם העשן והמוזיקה פחות הפריעו.

בדיוק שעברנו החוצה אלינו הצטרפה גם הדאגנית, ומספר דקות מועט לאחר מכן גם שאר החברים, כולל דוגמן הבית של היוניקלו (לא ביבי), כשרק הבורגנית מהפרובניציה היתה חסרה (קיבלה פס הפעם). המלצרית ניגשה אלינו שוב והסבירה את כללי ההפי האוור וכולנו הזמנו שתייה ומאכלים שונים.

אני הזמנתי את הארטישוק בגרסה הטבעונית בלי הרוסטביף (41), ובמקביל הזמנתי חצי מלכה נוסף.

השתייה זרמה לשולחן, והאוכל הגיע גם בצורה מדורגת (מדי). מנת הארטישוק היתה טעימה אך גודלה לא הצדיק את מחירה, במיוחד אם זה עוד נחשב תפריט "הרצה".

כולם המשיכו גם לסביבו שתייה נוסף והיה שמח מאוד כך שהזמן חלף במהרה. השקנו גם צ'ייסרים מתוקים קצת אותם הביאה לנו המלצרית, ובלי ששמנו לב השעה היתה כבר לקראת 22:30, כשכולם היו כבר די מבושמים, אז החלטנו לסיים את הערב המוצלח.

החשבון ל-7 יצא 672 ₪ (אחרי שדוגמן היוניקלו כבר שילם), לפני שהמלצרית הורידה לנו את התוספת צ'יפס בטטה (9) שהבטיחה שלא תחייב בעת ההזמנה. לא כזה זול בהתחשב בכך שהשתייה היתה 1+1.

לסיכום: בדומה קצת לרחוב שבו הוא נמצא שהינו ציר בין רחובות ראשיים יותר, המברוק הוא אמנם בר חביב אבל לא ממש לפה או לשם. ההפי האוור קצת פחות משתלם ממקומות אחרים בגלל מחירי האלכוהול הלא כל כך זולים, והאוכל שהינו די פשוט בסה"כ גם כן לא זול ועוד עליו אין שום הנחה. מזל שמה שהכי חשוב הוא פשוט להיות בחברה טובה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בשעות ההפי האוור