שר המשקאות – הבר של השר

זמן: שלישי בערב, מרץ 2019

מיקום: דיזנגוף 268, תל אביב

רקע היסטורי: הבר (והחנות) שר המשקאות בדיזנגוף נפתח לפני יותר משנתיים וחצי כסניף נוסף ברשת שלה חנות משקאות בדרום העיר וכמו כן חנות/בר ברמת גן, היכן ששכנו לפני כן ברים רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

הסיפור: בשיטוטיי בתקופה האחרונה על גבי דיזנגוף, גיליתי שאיכשהו פספסתי עד עכשיו את החנות של שר המשקאות בפינה שלא האירה פנים לברים הגנרים הקודמים ששם שכנו. ראיתי גם שחוץ ממגוון האלכוהול שאפשר לקנות הביתה, יש במקום בר, שמציע בירות מעניינות מהחבית (ברודוג פאנק IPA, ארדינגר ובלו מון בין היתר) וגם הפי האוור של 1+1 עד 21:00 כולל הנחה על האוכל – בהחלט מצדיק בילוי.

פניתי אל חבריי חובבי בירות החיטה – לפטי ונטול הכינוי והצעתי להם שניפגש מוקדם יחסית על מנת שנוכל לנצל את ההפי האוור, כשהם באופן מפתיע זרמו.

נטול הכינוי ואני הגענו אל המקום בשמונה וחצי, כחצי שעה לפני תום ההפי האוור. בספסלים שבחוץ לא ישבו כמעט מבלים, אולי בגלל הערב הקריר, כשעל גבי מסך גדול הוקרן משחק כדורסל של מכבי תל אביב. אחד מהצוות של המקום ניגש אלינו עם התפריטים. לדאבונו של נטול הכינוי התברר שהתפריטים לא מעודכנים ושהברזים במקום בדיוק הוחלפו, כך שאין יותר ארדינגר וגם פרוני, כשבמקומם יש וויינשטפן וגינס , ובגלל ההחלפה חלק מהבירות אינן זמינות.

שר המשקאות – תפריט בירות (לא מעודכן)

שר המשקאות – תפריט אוכל

לשמחתי הברודוג פאנק IPA היתה זמינה אז הזמנתי ממנה חצי (37 ₪), כשנטול הכינוי החליט להזמין חצי מכבי 7.9 (27). רצינו גם לאכול משהו עם הבירות אז הזמנתי אני את הסלט האסייאתי (31 ₪ בהפי האוור אחרי 30% הנחה), והוא הזמין נקניקיות (27 בהפי האוור).

הבירה והאוכל הוגשו לנו די במהירות. הבירה הקרה היתה מצוינת כהרגלה וגם הסלט האסייאתי היה די גדול (במיוחד בהשוואה לאוכל של ברים אחרים בהפי האוור), טעים ומשביע.

קצת לפני 21:00 הצטרף אלינו גם לפטי והזמין במהירות שליש בלו מון (27) ופיצה קפרזה (31 בהפי האוור).

ברקע התנגנה לה בעיקר מוזיקת היפ הופ וראפ טובה, כשמשום מה התגנב גם שיר של מייקל ג'קסון לפלייליסט, שאחרי סרט הדוקו עליו (לעזוב את נוורלנד) אולי תהיה זו הפעם האחרונה שאותו נשמע.

למקום התווספו מספר מבלים, אך עדיין הוא נשאר ריק יחסית. המשכנו כולנו לסיבוב שני ומהנה של הבירות, כשאחריו בשעה 22:00 החלטנו לחתוך.

כששילמנו את החשבון (180 ₪ בלבד), שאלתי את המלצר לגבי הקומה הגדולה שלמעלה. התברר שיש שם גם אזור ישיבה של ספות עם מסך, שמתאים למפגש חברים או למאורע.

לסיכום: למרות שמדובר בחנות משקאות במקור, והמקום רחוק מהאזור העמוס במרכז דיזנגוף עם כמות מבלים דלילה יותר, הקונספט של הבר עובד כאן וכדאי אליו להגיע בשביל הבירות הטובות והמבצעים המשתלמים בהפי האוור.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור

מודעות פרסומת

יודה – יש גם נקודה חיובית

זמן: שני בלילה, ינואר 2019

מיקום: יהודה המכבי 1 (פינת אבן גבירול), כיכר מילאנו, תל אביב

רקע היסטורי: בר היודה (Yuda), ע"ש הרחוב בו הוא נמצא ולא על שם המאסטר ממלחמת הכוכבים, נפתח לפני יותר מ-7 שנים, בצפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

הסיפור: עבר זמן מאז שיצאתי עם נטול הכינוי ולפטי לבירה, כשהאיחוד המחודש שלהם היה סיבה מספיק טובה לקבוע.

התלבטתי בין האפשרויות השונות, כשלבסוף החלטתי לבדוק את היודה, בו לא הייתי מאז שנפתח כבר לפני כ-7 שנים .

לקראת 21:30, הגענו אל אזור צפון אבן גבירול (עליו אפרסם מתישהו בקרוב סקירה אזורית), שהינו די מנומנם בלילות. נכנסנו אל יודה דרך אזור העישון המקורה שבחוץ אל החלל הפנימי, שם יש בר קטן ועוד מקומות ישיבה בפנים ליד המסך הגדול עליו הוקרן משחק כדורגל מהליגה הישראלית (הדרבי של תל אביב).

התיישבנו על הבר, כשהברמן קיבל את פנינו בחיוך ובברכה, הציג את עצמו (דניאל אם אני זוכר נכון) ושאל לשמותינו גם, כשלפטי החליט להתחכם ולהיקרא דווקא ברוך.

תפריט השתייה לא מעודכן לגמרי, כשמהחבית אפשר להזמין מכבי, גולדסטאר ופאולנר וגם שני סוגי ג'מס, בגדלים של 200/400 מ"ל (לפחות הם מציינים זאת) או קנקן. חוץ מזה יש את שאר המשקאות הרגילים וגם קוקטיילים. תפריט האוכל כולל מגוון נשנושים ומאכלי בר, כשיש גם תפריט קומבינות שמכיל כל מיני שילובים.

יודה – תפריט אוכל

יודה – תפריט משקאות (לא מעודכן)

יודה – תפריט קוקטיילים

הזמנתי ג'מס אמבר אייל 400 מ"ל (31 ₪ = 39 ₪ לחצי) וקשיו תאילנדי לנשנש (13), כשהם הזמינו יחדיו קנקן פאולנר (72 = 36 לחצי!).

הברמן הגיש לנו את המשקאות, שבמקביל ביקשנו ממנו להחליש קצת את הסאונד החזק של משחק הכדורגל.

המקום לא היה עמוס, ואפילו די ריק יחסית. מזל, כי העשן מאזור המעשנים שבחוץ, זרם גם פנימה דרך הדלת הפתוחה בצורה די חופשית.

שתינו לאיטנו וכמעט נפלנו מהכסאות הגבוהים כשלפטי סיפר לנו שהוא שוקל מעבר לקריית אונו דווקא.

בינתיים הזמנתי לנשנש גם כרוב מוחמץ, כשהברמן הציע לנו גם כוסות מים (בלי שביקשנו) ובהמשך גם צ'ייסר עליו, כשרק אני נענתי בחיוב להצעה.

אחרי שסיימנו לשתות, החלטנו לחתוך, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהברמן הידידותי לשלום.

לסיכום: 7 שנים עברו, אבל היודה לא השתפר מאז ונשאר די סתמי (מזל שלו שאין יותר מדי תחרות באזור) – בירות יקרות, עשן שחודר מאזור העישון, משחק כדורגל לא מעניין שמשתלט על הסאונד, כשלפחות הנחמדות והשירותיות של הברמן נותנת למקום נקודה חיובית.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

מיידל'ה – אנחנו כבר לא צעירים

זמן: יום ראשון בלילה, דצמבר 2018

מיקום:, פלורנטין 40, תל אביב

רקע היסטורי: בר המיידל'ה Meydale נפתח לפני כ-5 שנים בפלורנטין, ובו פעלה בעבר גם תחנת הרדיו 109FM.

הסיפור: ההולנדי המעופף (לשעבר החולוני) הגיע לביקור מולדת בארץ אז דאגנו לתאם מפגש חברים בהתאם כשכולם אישרו הגעה – הירושלמי, המלומד וג'וני דילר. לא נסגרתי על יעד מסוים מראש אבל הכיוון היה פלורנטין שם יוכל הירושלמי לאכול לקינוח גלידה להנאתו באניטה כמו בפעם שעברה.

החלטתי שננסה את השאפל בר, בו ביליתי כבר כמה פעמים, אך עבר כבר זמן רב יחסית מאז ביליתי בו לאחרונה. ההולנדי והירושלמי הגיעו קצת לפני 21:00, אך מכיוון שלא הזמנו מראש והמקום היה מלא, היה מקום רק בחדר העישון שבאותו שלב לא היו בו כמעט אנשים אז הם התיישבו שם. הצטרפתי כעבור דקות מספר, ומכיוון שהם כבר הזמינו בירות, הזמנתי גם שליש גינס לבינתיים (28 ש"ח) כשביקשנו לעבור אם יתפנה בחדר השני מקום.

לא עבר זמן רב וגם חדר העישון התמלא במבלים ואיתם הריח המצחין. סיימנו את הבירות במהירות וכשהמלומד וג'וני דילר הצטרפו אלינו, החלטנו לוותר על הבירה השנייה של ההפי האוור ולעבור למקום אחר, כשהמלצרים התנצלו שלא נמצא לנו שולחן בחדר הנקי יחסית.

הצעתי שנעבור אל המיידל'ה, שם ביליתי לאחרונה לפני מספר חודשים כחלק מסבב ברים באזור פלורנטין. במיידל'ה ישבו בחוץ כמה מבלים צעירים (וגם זכינו לראות חצי מופע בסגנון אמסטרדם), כשבקומת הבר היה די ריק אבל לא לחלוטין (יש עוד קומה למטה עם מסכים ומשחקים).

הברמנית/מלצרית הצעירה, איתה התלוצצנו קצת, חיברה לנו שני שולחנות עגולים. צחוק צחוק, אבל הסתבר שהחברה היו רציניים ששאלו אם יש משקאות חמים. למזלם היה תה עם נענע (7), ממנו הזמינו המלומד, ההולנדי (שלפחות שתה בירה קודם), וג'וני דילר (היו ימים…).

לבקשתי היא הביאה לי שתי טעימות של הלופולוס (Lupulus) – בירת מנזרים בלגית חזקה, אך אני העדפתי חצי אלכסנדר גרין (32), כשלפחות הירושלמי שתה איתי שליש אלכסנדר בלונד (26) ולא בייש לגמרי את חבורת הזקנים.

מיידל'ה – תפריט אלכוהול

היינו רעבים, אז עיינו בתפריט האוכל המזמין (ומאוד ידידותי לטבעונים). הירושלמי, המלומד ואני הזמנו את ההמבורגר פלורנטין הטבעוני (42), הם עם טבעות בצל בהמלצת הברמנית. ג'וני דילר הזמין קרפצ'יו (35) וההולנדי הזמין כראוי לכינויו החדש את המיקס צ'יפס (24).

מיידל'ה – תפריט אוכל

ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק מעורבת ונעימה לאוזן, כשהמקום התמלא קצת במבלים וגם כלבים. הבורגרים ע"ב פטריות לא אכזבו והיו עסיסיים אך לא יותר מדי עיסתיים, כשגם התוספות שבאו איתם, הצ'יפס של ההולנדי והתה היו טובים.

בסביבות 22:30 ביקשנו את החשבון (אמרתי כבר זקנים?), אותו לא שילם הירושלמי לבדו למרות תקרת האשראי החדשה שלו, כשאת הנושא הבטיח לבדוק ג'וני דילר הבכיר.

משם המשכנו לגלידה משובחה באניטה, לשמחתם כולם, במיוחד הירושלמי.

לסיכום: המיידל'ה הוא בר שכונתי קלאסי וידידותי גם לצעירים וגם לזקנים (וגם לכלבים) עם כל המאפיינים הנדרשים – כמה בירות מעניינות, אוכל טעים ומגוון, ומוסיקה טובה, במחירים יחסית סבירים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, כדאי בהפי האוור (1+1 על המשקאות, שליש קרלסברג וטובורג ב-12 ₪)

מברוק – לא לפה לא לשם

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2018

מיקום: קינג ג'ורג' 79, תל אביב

רקע היסטורי: פאב/בר המברוק Mabrouk נפתח לפני כשנתיים על קינג ג'ורג' ליד הסנטר, היכן ששכi לפני כן ג'וני קריספי ובעבר היותר רחוק בר הפאבלה.

הסיפור: עברו כמעט חודשיים מהמפגש הקודם עם החבורה שאחרי העבודה, מה שאומר שהגיע הזמן לעוד מפגש.

קינג ג'ורג' הינו רחוב די ראשי ומרכזי בעיר, אבל קצת מבוזבז לטעמי מבחינת מקומות הבילוי שעליו. לכן לא חשבתי עליו כאופציה, עד ששמעתי לא מזמן על המברוק, בו לא יצא לי לבקר, ונראה מתאים למפגש בהפי האוור.

מפאת מזג האוויר החורפי ועשן הסיגריות שריינתי לחבורה מקום בפנים. הגעתי ראשון בשעה שקבענו (19:30), כשבדקות הראשונות הרגשתי קצת כמו בקיץ של אביה. מלצרית צעירה ונחמדה הפיגה את בדידותי והגישה לי את התפריט. תפריט המשקאות כולל 4 בירות מהחבית (מרדסו, מלכה בהירה, טובורג וסטלה), עוד כמה בבקבוק, כמה קוקטיילים וגם יינות ומבעבעים. תפריט האוכל כולל כריכים, סלטים ומאכלי בר אחרים.

המלצרית הסבירה לי גם על ההפי האוור – 1+1 על כל השתייה עד 21:00, כשאת הכוס השנייה אפשר להזמין עד 21:30 ואפשר שיהיה משקה אחר גם. על האוכל לעומת זו אין הנחה מכיוון שלדבריה המחירים גם ככה נמוכים יחסית כי זה תפריט הרצה.

מברוק – תפריט אוכל

מברוק – תפריט אלכוהול

עד שהחברים יצטרפו הזמנתי לי חצי מלכה (36) שהוגשה לי די מהר. אליי הצטרף איש הסלפי ומכיוון שלא ירד גשם, העשן משולחן שישב ליד החלון נכנס פנימה, והמוזיקה בפנים היתה חזקה למדי, החלטנו לעבור לשולחן מוגבה בחוץ שם העשן והמוזיקה פחות הפריעו.

בדיוק שעברנו החוצה אלינו הצטרפה גם הדאגנית, ומספר דקות מועט לאחר מכן גם שאר החברים, כולל דוגמן הבית של היוניקלו (לא ביבי), כשרק הבורגנית מהפרובניציה היתה חסרה (קיבלה פס הפעם). המלצרית ניגשה אלינו שוב והסבירה את כללי ההפי האוור וכולנו הזמנו שתייה ומאכלים שונים.

אני הזמנתי את הארטישוק בגרסה הטבעונית בלי הרוסטביף (41), ובמקביל הזמנתי חצי מלכה נוסף.

השתייה זרמה לשולחן, והאוכל הגיע גם בצורה מדורגת (מדי). מנת הארטישוק היתה טעימה אך גודלה לא הצדיק את מחירה, במיוחד אם זה עוד נחשב תפריט "הרצה".

כולם המשיכו גם לסביבו שתייה נוסף והיה שמח מאוד כך שהזמן חלף במהרה. השקנו גם צ'ייסרים מתוקים קצת אותם הביאה לנו המלצרית, ובלי ששמנו לב השעה היתה כבר לקראת 22:30, כשכולם היו כבר די מבושמים, אז החלטנו לסיים את הערב המוצלח.

החשבון ל-7 יצא 672 ₪ (אחרי שדוגמן היוניקלו כבר שילם), לפני שהמלצרית הורידה לנו את התוספת צ'יפס בטטה (9) שהבטיחה שלא תחייב בעת ההזמנה. לא כזה זול בהתחשב בכך שהשתייה היתה 1+1.

לסיכום: בדומה קצת לרחוב שבו הוא נמצא שהינו ציר בין רחובות ראשיים יותר, המברוק הוא אמנם בר חביב אבל לא ממש לפה או לשם. ההפי האוור קצת פחות משתלם ממקומות אחרים בגלל מחירי האלכוהול הלא כל כך זולים, והאוכל שהינו די פשוט בסה"כ גם כן לא זול ועוד עליו אין שום הנחה. מזל שמה שהכי חשוב הוא פשוט להיות בחברה טובה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בשעות ההפי האוור

גוגיס אנד ביונד – הפעם לא עושים בושות

זמן: יום רביעי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני כ-4 חודשים במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: האורח מחו"ל איתו היה לי עד לא מזמן קשר מקצועי הגיע לביקור בארץ והפעם הציע שניפגש באופן חברי. אחרי הבושות בארגז בפעם שעברה, הצעתי שניפגש בגוגיס בו עדיין לא ביקרתי אמנם, אך ממה שראיתי בתמונות ובפרסומים נראה די מעניין, ואם לא יש באזור שוק הכרמל-נחלת בנימין-אלנבי, אופציות אחרות וראויות גם כן.

הגעתי אל המקום כמה דקות אחרי 21:00 כשהוא כבר חיכה לי על הבר עם חצי אלכסנדר גרין ביד. המקום אכן מעניין לא רק בתמונות – מקום צבעוני עם בובות, רובוטים ועוד, והיצע בירות יפה מאוד מהחבית במחירים משתלמים ביותר (20 ₪ לחצי) ועוד בקבוקים שלא תמצאו בכל מקום אחר.

גוגיס – תפריט בירות

הצטרפתי אליו עם חצי אלכסנדר גרין גם כן (20) והזמנתי מהברמנית את הטורטיה ירקות עם טחינה (32) הטבעונית שיהיה משהו לנשנש.

מסביב המבלים נראו בחלקם תיירים וחלקם מקומיים, כשהבעלים גור הסתובב ביניהם בלבוש ססגוני ועושה שמח -מפריח בועות, מדביק מדבקות ועוד.

התעדכנו אחד עם השני, שתינו את הבירה הקרה והטעימה ונשנשנו מהאוכל הסביר. היה די נחמד, עד שלקראת 22:00 עם השמחה והאווירה הבנו שמאפשרים גם במקום לעשן חופשי בפנים, ולכן אחרי שהאורח סיים את הבירה הנוספת שהזמין, שילמנו את החשבון (יותר נכון הוא שילם) והמשכנו הלאה רגלית.

חלפנו ליד בית העמודים הסמוך, והראתי לו מלמטה גם את הנסיך, כשמשם עלינו במדרחוב לכיוון כיכר מגן דוד וסמטת הלל הזקן, שם בין המנזר לסלון ברלין נעלם לי פתאום בניין כשבמקומו הופיע לו חניון.

החלטתי שנבדוק את הנורמן, ממנו די ברחתי בפעם האחרונה בגלל סיבה דומה. חוץ מזה שנוספו עוד אורות וקצת מקומות בחוץ על הסימטה, לא הרבה השתנה בנורמן – עדיין אותו מקום אינטימי, עם מבחר וויסקי ובירות מרשים, כשמהחבית יש את הבלגיות הקבועות – מרדסו, לה שוף, צ'רי שוף, שימאי, סן ברנרדוס, בל פילס גם ישראלית אחת – מלכה אדמונית.

התיישבנו בפנים על הבר, שהיה ריק חוץ מאיתנו. האורח היה פחות בעניין של הבירות הבלגיות אך כן טעם ואהב את המלכה, שמשום מה מוגדרת על הברז וגם ע"י הברמנית כ Pale Ale, למרות שלדעתנו היא יותר Amber Ale. הזמנו שנינו חצי (36) ושתינו בלי שמישהו מסביבו הפעם יעשן. בהזדמנות זו הוא סיפר לי שהמשפחה של אישתו מפעילה את הבר הותיק בניו יורק (משנת 1854) – McSorley's Old Ale House, בר אירי ליד הוילג', בו מגישים רק שני סוגי בירות (כהה ובהירה), כשאפשר להזמין בירות רק בזוגות ולשלם רק במזומן, ואני אמרתי שאבדוק אותו בביקורי הבא שם.

משם המשכנו ליעד נוסף ואחרון בשוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד כמה מקומות שעדיין לא יצא לי לבלות בהם – איסטנבול, היום טוב קפה והליבר בר, עד שהגענו אל הביר בזאר, שם ישבנו על הבר. הוא שתה חצי בינדי (29) , בגלל שחוץ מהפרשר דרופ לא היו בירות אחרות מהחבית שהם לא של הביר בזאר, הזמנתי אני את ההולי פרוט של אלכסנדר ומיקלר בבקבוק (26), כשגם הוא אהב את הריח והטעם שלה.

הולי פרוט – אלכסנדר מיקלר

לסיכום: הגוגיס הוא מקום שונה, צבעוני ומעניין, כשמגוון הבירות הנאה ומחירים מהזולים בעיר רק מוסיפים. חבל רק שעשן הסיגריות נכפה על כל המבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר לבקר, אם מתחילים לעשן בפנים אפשר לעבור לשבת בחוץ או לחתוך למקום אחר

3 כוכבים גם לנורמן – אפשר לבקר, עשן אמנם אין, אבל את מחירי הבירות, בהתחשב בהיצע שבסביבה כדאי קצת למטה לעדכן

3.5 כוכבים לביר בזאר – כדאי לבקר, כשכדאי גם שההיצע מהחבית יכלול עוד בירות של מבשלות אחרות (כמו בסניף החדש בשוק הפשפשים) אחרת יש בסביבה עוד אופציות

ביר שופ – גם בנתניה זה עובד

זמן: יום חמישי בלילה, נובמבר 2018

מיקום: הבונים 2, אזור התעשיה נתניה

רקע היסטורי: ביר שופ Beer Shop – האח הגדול והסניף המקורי של הביר שופ, להם סניף נוסף ביהודה הלוי בתל אביב בו יצא לי לבלות רבות.

הסיפור: רגע לפני שהכוכב העולה יורד הוא קבע לבירה אחרונה בהחלט עם המכור המשותף שלנו בביר שופ. מכיוון ששניהם באו מאזור השרון הם החליטו לנסוע בסניף בנתניה, ולא הייתי בטוח שאצטרף עקב השעה המאוחרת וסידורים שהיו לי לפני (ובגלל שזה נתניה).

כשסיימתי את הסידורים בדיוק קיבלתי מהם הודעה שהם הגיעו אז דיברנו, ולמרות שזה נתניה החלטתי להצטרף (מה לא עושים בשביל הכוכב העולה).

הגעתי ממש ב-22:00 אל המקום, שהיה מלא בפנים ובחוץ. כמו בסניף בתל אביב יש בר לא גדול בפנים ושולחנות עץ עם ספסלים בחוץ. תפריט הבירות כולל 30 בירות שונות מהחבית במחירים זולים (בלי אלו השחוקות של טמפו/מב"י) ויש גם קצת אוכל ונשנושים. כשאפשר גם למלא ולקחת הביתה מהחבית בקבוקים.

הם ישבו כבר בחוץ בצד עם בירה ביד, כשהמכור חיכה לנקניקיה שהזמין וטרם הגיעה. בשולחן שלידם ישבה חבורת בחורים שעישנו משהו שנראה כמו נרגילה אלקטרונית שהעלתה לאוויר ענני עשן לבן, כאילו מישהו מכבה שריפה רק בלי הריח המסריח שנלווה אליה.

נכנסתי פנימה להזמין בירה גם כן, כשהתלבטתי טיפה בין הדובים לשפירא IPA והחלטתי הפעם ללכת על השניה מביניהם (23 ₪ לחצי).

ישבנו בחוץ ושתינו את הבירות בהנאה, כשהנקניקיה המובטחת עדיין לא הגיעה. זאת למרות שהמכור הזכיר זאת שוב ושוב בכל פעם שמישהו מעובדי המקום אלינו ניגש.

לבסוף הגיעה גם הנקניקיה, והמשכנו ללגום לאיטנו מהבירות באוויר הקריר של הסתיו, עד שבסביבות 23:30 שילמנו והלכנו משם.

לסיכום: הסניף בנתניה די דומה לסניף ביהודה הלוי, רק שהוא בנתניה. מבחר הבירות עדיין מרשים (למרות שכבר יש פחות בירות בוטיק ולצערי משום מה הפסיקו לעבוד עם מבשלת אלכסנדר שלה יש כמה בירות שאני אוהב), המחירים אטרקטיבים ביותר, וגם האווירה מתאימה לביר גארדן.

אם אתם מהסביבה או עוברים ליד בדרך לאנשהו בהחלט כדאי לבקר

ביר בזאר בשוק הפשפשים – האם דווקא הוא יצליח בניגוד לגלגולים הקודמים?

זמן: יום ראשון בלילה, נובמבר 2018

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר Beer Bazaar ממשיכים במגמת ההתרחבות בשווקים עם סניף שישי (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה) במספר של מבשלת הבוטיק הישראלית, הפעם בשוק הפשפשים היכן ששכן בשנה האחרונה המוטל (של קבוצת האימפריאל והפונדק דה לוקס הסמוך שגם נסגר) ועוד מקומות בהם גם הסניף השני של השטרן1 ז"ל שהיה מחלוצי ברי הבירות האיכותיות בעיר (ביחד עם הנורמן והנורמה ג'ין).

הסיפור: הפעם אני הצעתי ספונטנית לכוכב העולה (שעוד מעט יורד) לצאת לבירה, כשהחלטנו לבדוק את הסניף החדש של הביר בזאר בפשפשים שנפתח לפני כשבועיים שלושה.

הגענו אל אזור השוק, שלא היה מפוצץ כבימי חמישי, חגים וכדומה, בסביבות 21:00, וצעדנו אל הביר בזאר, שם כבר חיכו לנו שני חברים של הכוכב העולה שהיו לפני כן במיין בזאר בסמוך לשם.

המקום די מזמין – מספר שולחנות על הרחוב, כשבפנים יש בר מול מבחר ברזי הבירה (13), ודיספליי מרשים של בקבוקי בירות בוטיק ישראליות (כ-100) על הקיר השני.

מה שמשמח בביר בזאר החדש הוא שמעבר לבירות של המבשלה עצמה, יש גם 6 בירות אחרות (בסניפים האחרים זה פחות) – כשהכוכב ואני בחרנו להזמין את האלכסנדר מיקלר גרין גולד (הוא חצי – 29 ₪, ואני שליש -24 ₪).

חברינו לשולחן התעניינו לגבי הוויטני, אך זו משום מה אזלה, אז הם הזמינו שניהם חצי דודש'ך שאמורה להיות אמבר אייל בהגדרתה, אך לא בדיוק כזו בהוויתה.

מכיוון שלא אכלנו לפני עיינו גם בתפריט האוכל המגוון יחסית (וגם כשר). הוא הזמין כריך בשרי ואני הסתפקתי במנת צ"פס קטנה בתיבול בירה (18). ההזמנה אגב נרשמת בטאבלט ייעודי – יפה לראות שגם בישראל מתקדמים.

הבירה היתה טובה כרגיל. הכריך של הכוכב היה סביר, רק חבל שהוגש עם תפוצ'יפס משקית. גם הצ'יפס שלי נראה היה מהקפאה בשקית, ובנוסף נגמר גם הקטשופ זמנית.

אלינו הצטרף גם איש חשוב בהחלט, שהזמין גם הוא בירה וכריך. אני בינתיים הזמנתי שליש דארק מאטר של השכן לסיבוב שני (24), והכוכב לקח בקבוק הולי פרוט (26) של האלכסנדר מיקלר גם כן (תזכורת לעצמי – לא לטעום ממנה יחד עם הדארק מאטר).

נהנינו מהחברה ומהאוויר הנעים (מה עושים כשגשום וקר?), כשברקע ניגנו הביטלס ולידינו חלפו מדי כמה דקות חבורות של תיירות ותיירים.

החלטתי לנסות את הקינוח הטבעוני – פאי סמורס (28) שנראה מעניין – שכבות של שוקולד מריר, קרם לוטוס ופירורי ביסקוויט (בלי המרשמלו).

לקינוח לקח זמן להגיע. וכשהגיע לא היה ברור מה הוא בדיוק – מעין שכבת קרם ושוקולד צ'יפס שנאפו יותר מדי זמן בתוך מחבת בתנור.

את החשבון שילמנו גם ישירות דרך האייפד (הקידמה כבר כאן). כשלקחנו גם שישיית 6 מיקס טובה הביתה (79) – עם נגב IPA, הולי פרוט, דארק מאטר ובאסטרס לעכברושית (שימו לב שצריך לקנות לפני 23:00 לפי החוק).

בדרך הביתה חלפנו גם ליד קן הקוקייה, שם שוחחנו קצת עם המארחת הנחמדה, כשהמקום נרשם כאופציה לעתיד ברשימה.

לסיכום: הביר בזאר ממשיכים באותה הנוסחא שכנראה עובדת בהצלחה. בתוספת המבורכת בשוק הפשפשים מרווח נקי ונעים (יותר מהמקום שוק הכרמל כשמנקים), היצע הבירות מהחבית גדול יותר מהסניפים האחרים, לא חסרים בקבוקים (כמו בלוינסקי), רק האוכל אולי דורש שיפור אבל בשביל זה יש בסביבה גם מקומות אחרים.

מעניין יהיה לראות כיצד המקום ישרוד בחודשי החורף הקרים – האם המבנה של ההוצאות התפעוליות שמתבססות על הבירות של המבשלה יספיק גם כשיהיו פחות תיירים ומבלים, או שהוא ילך בדרכם של הגלגולים הקודמים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר