ביר שופ (Beer Shop) – הבירה מרימה ראש!

עכברוש העיר ממליץ!

זמן: יום חמישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, נפתח לפני פחות מחודש ברחוב יהודה הלוי 21 (היכן ששכן בעבר הבודהה בורגר ז"ל).

הסיפור: על הביר שופ, בר שמציע 30 בירות מהחבית ואפשרות לקחת הביתה בקבוקים מהחבית, שמעתי לפני כמה חודשים, וחיכיתי רק שיפתח הסניף החדש שלהם בתל אביב.

לפני כ-3 שבועות זה קרה, ואני כבר רציתי ללכת, אבל חיכיתי לסטודנט הלא צעיר (לשעבר התעשיין הצעיר וכו') שיואיל ויפנה מזמנו לצורך כך.

אחרי שהבנתי שכנראה זה לא יקרה בקרוב, ואחרי שהייתי בביר סטיישן בפלורנטין יומיים קודם לכן, קבעתי עם הראשוני לצאת לבירה, כשהביר שופ נבחר כיעד.

הגענו אל הבר בסביבות 21:30, בחוץ יש כמה ספסלים ארוכים (מחציתם היו תפוסים), ובפנים קיר לבנים עליו מפורטים כל סוגי ומשפחות הבירה למיניהן, בר ארוך (ללא מקומות פנויים), ומאחוריו גולת הכותרת – קיר עם 30 ברזי בירה, מעליהם לוח עליו מפורטים כל הבירות (ייצוג יפה לכל הסוגים, כולל מבחר בירות בוטיק ישראליות), אחוזי האלכוהול, הגדלים (רבע, חצי וליטר) והמחירים (ממוצע של 20 ש"ח! לחצי) – התמונה מסבירה יותר טוב מהמילים.

  

בנוסף יש גם מנצ'יס, נקניקיה בלחמניה וטונה אדומה, לא משהו מספק אם באתם רעבים.

עם כזה מבחר, קשה להחליט מה להזמין. מכיוון שלא באנו מוכנים לערב שתייה ארוך, החלטנו לשתות ברבעים כדי לטעום כמה סוגים. לסיבוב ראשון הזמנתי רבע Rouge Hazelnut Brown אותה לא ראיתי עדיין בארץ מהחבית (17), כשהראשוני התלבט בין בירות החיטה השונות ובסוף הזמין רבע אדלווייס (12).

הבירות נמזגו לנו בכוסות ממותגות של המקום, כשאנו שתינו אותן בהנאה מרובה ליד החלון. עם הבירה קיבלנו בחינם גם זיתים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק בעיקר משנות ה-90, והמקום התמלא בינתיים כולו במבלים.

לסיבוב השני הזמנתי רבע פיניקס של הדובים (13), כשהראשוני נשאר באותו סגנון עם רבע אלכסנדר חיטה (12), כשטיולים מתוכננים לחו"ל היו שוב עיקר השיחה.

החלטנו להסתפק הפעם בזאת, יהיה עוד מספיק בפעמים הבאות. משם לקחתי את הראשוני לאכול פיצה טבעונית איכותית לא הרחק משם בחתול הירוק (לבונטין 7).

בדרך חלפנו ליד ARIA, שם היתה התקהלות בחוץ של פפראצי ומבלים, עוד אירוע של סלבריטאים, כשבאותו זמן הצטלמה עינת ארליך שלפחות מרחוק נראתה צעירה מאוד יחסית לגילה (שנה הבאה 50).

לסיכום: ככה נראה בר של בירות (גם בחו"ל) – מבחר של 30 בירות איכותיות ומגוונות מהחבית, במחירים משתלמים, עם טייק אווי מהחבית בבקבוקים, מועדון חברים ומבצעים, מוזיקה, ועוד עם אווירה בשביל המבלים.

אם עד לפני קצת יותר מחצי שנה נראה היה שמספר המקומות לבירה טובה בעיר רק הולך ומצטמצם, עם הפתיחה של הסניפים החדשים של הביר בזאר ואגנס באזור לוינסקי, והצטרפותם של סניפי הביר סטיישן והביר שופ, שהגיעו מחוץ לעיר, כשכולם עוד בטווח הליכה של עד כ-10 דקות אחד מהשני, אפשר בהחלט לקבוע שהבירה שוב מרימה ראש, ולצאת לסבב ברים באזור.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, חסר רק איזה שת"פ עם משהו ליד לגבי אוכל ושיביאו Freshly Squeezed IPA!

ביר סטיישן – תחנה חדשה בעיר

שימו לב בתחתית לסקר הברים של פלורנטין

זמן: יום שלישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: שטרן 1, פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: לפני כחודש וחצי נפתח הביר סטיישן (Beer Station), סניף חדש בפלורנטין של הרשת לה יש סניפים בחולון, ראשון ואשדוד, היכן ששכנה לפני כן מסעדה דרום אמריקאית שלא שרדה זמן רב, ולפניה השטרן1 – בר הבירות הזכור לטובה.

הסיפור: על הסניף החדש של הביר סטיישן שמעתי מפה ומשם – מקום עם מלא בירות מהחבית, שאפשר גם למלא ולקחת הביתה בבקבוקים, ועוד בפינה של השטרן1, נשמע מתכון מצוין.

לכן, בהזדמנות הראשונה שיצאה לי, קבעתי עם חבר הילדות שמתגורר בפלורנטין, אותו לא ראיתי זמן רב, כשכמובן שמחתי שהעכברושית הסכימה להצטרף גם.

הגענו אל האזור קצת לפני 9 בערב. המקום, שעיצובו לא ממש השתנה מאז ימי השטרן1 (בר ומאחוריו הברזים, בצדדים שולחן עגולים, ויש גם חדר פנימי למטה), היה די ריק ואנו נכנסנו פנימה שם קיבל את פנינו קיר עם 20 ברזים, להם מחוברים גם בקבוקים, וקיבלנו הסבר איך זה עובד מהבעלים, שאמר שבקרוב יתווספו עוד ברזים כך שמספרם יגיע לכ-40.

תפריט הבירות די מרשים – הרבה סוגים של בירות (אפילו שיש ייצוג גדול מדי בינתיים לדעתי ללאגר, פילזנר חיטה) במחירים מזמינים (20 עד 28 ש"ח לחצי, 30-49 ש"ח לליטר!). תפריט האוכל מורכב רק מנשנושים – צ'יפס, נאצ'וס, אדממה, ומאכלי ים מטוגנים בהם אנחנו לא ממש נוגעים.

טעמתי מהשושנע (בירת חיטה עם נגיעות נענע), אך בחרתי להזמין חצי ביטבורגר (20), כשאת הראשונה הזמין דווקא חבר הילדות. הזמנו גם קצת נשנושים – אדממה וצ'יפס, כשחבר הילדות הזמין קלאמרי מטוגנים.

הבירות הוגשו לנו במהירות ואנו התיישבנו בשולחן עגול קטן בפנים כשברקע התנגנה לה מוזיקה עם שירים (בעיקר להיטי רוק) מוכרים וטובים.

גם הנשנושים הגיעו בהמשך אך לא הרשימו מי יודע מה. חבר הילדות קיבל בכלל שרימפס מטוגנים עם תפוחי אדמה שהוגשו אמנם בצורה יפה, אבל זה לא מה שהוא רצה. הבעלים/ברמן הנחמד החליף לו את זה בלי בעיה, רק שעל הקלאמרי אמר חבר הילדות שזו מנה לא אכילה.

המשכתי לבדי לסיבוב נוסף, הפעם משהו קצת יותר לטעמי – חצי אלכסנדר גרין (24), כשהמקום נשאר די ריק למעט עוד שני זוגות חברים.

החשבון יצא זול למדי – 139 ש"ח בלבד, כשבנוסף קיבלתי גם כרטיס חבר שצובר 10% על כל קניה, שבו אוכל לצבור או לנצל בפעם הבאה.

לסיכום: בניגוד לרשתות (לרוב גנריות ומיינסטרימיות להחריד) שבד"כ מתחילות בעיר הגדולה ומתפשטות החוצה, הביר סטיישן דווקא עשה את התהליך ההפוך והגיע לתל אביב אחרי שהצליח בערים מחוצה לה. אמנם המיקום שלו בפלורנטין לא אידיאלי (מחוץ ל"סטריפ"), אך עם מגוון ומחירים כאלו של בירות מהחבית, שגם אפשר לקחת הביתה בבקבוקים, אפשר לסלוח לחולשתו בנשנושים (בשכונה יש מספיק מקומות אחרים שלזה מתאימים), ולהגיע אליו (או לקחת טייקאווי) לערב שתייה מוכנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אבל אולי לחכות שבועיים שלושה עד שיתווספו עוד בירות מהחבית והמקום טיפה עוד ישתפשף וישתפר.

 

 

מולי בלומס – גם כשעוברות השנים

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2017

מיקום: מנדלי מו"ס 2, פינת הירקון 100, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב האירי מולי בלומס (Molly Bloom’s), ע"ש הדמות מהספר "יוליסס", פועל בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, כשגם האח הקטן ליאו בלומס ברמת החי"ל פעיל כבר שנים רבות, ולמשפחה נוסף יחסית לא מזמן עוד סניף בשרונה.

הסיפור: נטול הכינוי חגג יום הולדת ולכבוד המאורע קבענו לצאת לבירה, כשבניגוד ליציאות אחרות בחודש יולי, חיפשתי מקום חדש או כזה שלא בילינו בו זמן רב, כשפתאום נזכרתי בערגה במולי בלומס, שעברו שנים מאז שביליתי בו לאחרונה.

לפטי, נטול הכינוי ואנוכי הגענו אל המקום קצת לפני השעה 22:00. אמנם היה זה יום ראשון, אך עדיין מדובר בחודש יולי, ולכן הופתענו כשהמקום היה כמעט ריק לגמרי ונטול תיירים.

זה לא הפריע לנו להתיישב בשולחן בפנים, כשמלצרית צעירה חביבה דוברת אנגלית הגישה לנו את התפריטים. כמו המקום, שמעוצב כבר אירי מסורתי,  גם התפריטים לא השתנו ממש בשנים האחרונות. תפריט האלכוהול מכיל את אותן 6 אופציות מהחבית (גינס כמובן, קילקני, וויינשטפן, קרלסברג, טובורג ומגנרס סיידר), 28 ש"ח לשליש ו-33 לחצי. יש גם מבחר יפה של בירות בבקבוקים, וכמו כן סוגי וויסקי שונים, בעוד שתפריט האוכל נרחב ומכיל בעיקר מאכלי פאבים טיפוסיים.

    

הזמנו את אותו דבר שהיינו מזמינים לפני 10 שנים – אני חצי גינס (אפשר לשתות אותה עכשיו כשהיא כבר טבעונית) והם חצאי וויינשטפן. בנוסף לפטי ואני הזמנו לחלוק את ההמבורגר עדשים הטבעוני (49 ש"ח).

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות הטעימות. וגם הבורגר עדשים (מטוגן) לא התעכב יותר מדי, והפתיע לטובה.

  

אלינו הצטרף בשלב זה הראשוני, שהגיע על אופניים חשמליות יוקרתיות, כשהוא הזמין חצי מגנרס.

שתינו ואכלנו לאיטנו, והתחלנו לתכנן טיולים משותפים לשנה הבאה בארה"ב וקנדה, כשבינתיים הכל נשאר בגדר חלום בלבד.

לסיכום: כמו הדמות בספר, גם הבר של המולי בלומס לא השתנה בכלל עם השנים (חוץ מהמחירים שעלו בעשור בכ-20 אחוזים), ושומר על סטנדרט אחיד וטוב, אם כי היה אפשר לגוון לפעמים (למשל ברזי בירה מתחלפים או אורחים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש שידורי ספורט והופעות וגם הפי האוור בשעות מוקדמות יותר

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

מבשלת שריגים – ככה נראה ביר גארדן ישראלי

עכברוש העיר יוצא לטיול.

כבר הרבה זמן שרציתי לשלב טיול באזור הרי ירושלים – עמק האלה עם ביקור במבשלת שריגים שם אפשר לשבת בביר גארדן ולטעום ממבחר הבירות של מבשלת הבוטיק – רונן ועמק האלה (ולהיזכר במבשלות בפורטלנד, מיין, בערגה).

לבסוף זה גם קרה בשבת לפני שבועיים כשהגענו לשם בשעת צהרים, ובניגוד לפעם הקודמת שניסינו (לפני כחודשיים), היו הפעם מקומות ישיבה.

המקום שממוקם בכניסה למושב, לא גדול מדי, ונראה מבחוץ באמת דומה לביר גארדן עם שולחנות ארוכים וספסלים תחת שמשיות, כשבפנים פזורים הרבה בקבוקים במארזים וחביות.

התפריט כולל 7 בירות של המבשלה, ברז אורח, ואוכל בהתאם (נקניקיות, פחמימות ומטוגנים), כשיש גם חומוסיה ליד ממנה אפשר להביא אוכל קצת יותר מגוון. הבירה מהחבית יחסית לא יקרה (20 ש"ח לשליש, 25 לחצי), יש גם מגש טעימות (7 בירות של 150 מ"ל ב-55), אך דווקא הבקבוקים יקרים יחסית – 15 ש"ח, כשבחנויות אלכוהול ובביר בזאר אפשר למצוא אותן במחיר זהה או אפילו פחות מזה, כשאפשר היה לצפות שיהיו זולים יותר במבשלה.

במקום עובדות מספר מלצריות צעירות מהסביבה, אך למרות שלא היו הרבה אנשים, היה קשה קצת לקבל מהם יחס, או לבצע הזמנה.

כשהצלחנו לעשות זאת, הזמנו מגש טעימות, כשבמקום אחת הבירות שהיתה חסרה, ביקשנו את הפושקין (ברז אורח). בנוסף הזמנו גם את הצ'יפס הרגיל והצ'יפס בטטה, והבאנו גם חומוס מליד.

הבירות הגיעו במגש עם שמות הבירות ליד כל כוס. אלו היו צוננות וטעימות אך לא עזרו מספיק עם החום שבמקום שרר. צ'יפס הבטטה היה מטוגן ומלוח מדי, כשהצ'יפס הרגיל פשוט לא הגיע ונאלצנו להזמין אותו שוב (וגם את הרטבים שלא הגיעו).

בשורה התחתונה: ככה נראה ביר גארדן ישראלי – שירות חובבני (בלי מנהלת או מנהל אחראי), חוסר ארגון (שלא נדבר על השירותים) ואבזור הולם (אפשר היה למקם כמה מאווררים). נראה באמת יותר כמו דוכן בירה בבריכה של המושב (שממוקמת ליד ואותה הוא משרת גם) ולא כמו מקום שאמור למשוך אליו חובבי בירה (אפשר לקוות שבאמצע השבוע התמונה אולי קצת שונה).

לילי רוז – עיקרון הפשטות

זמן: יום שלישי בלילה, יוני 2017

מיקום: אבן גבירול 146 (מול בזל), תל אביב

רקע היסטורי: לילי רוז (Lily Rose), הבר שנקרא באותו השם כמו של בתו של ג'וני דפ, שהפכה אף היא לשחקנית בינתיים, מותיקי הברים באזור צפון אבן גבירול, חגג לפני כחודש בת מצווה.

הסיפור: אחרי שבניו יורק לא יצאנו לחגוג למשועבד יום הולדת, קבענו במקום זאת לצאת לבירה, כשקבענו להיפגש באזור צפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

בזכות נפלאות התחבורה הציבורית לקח לי שעה להגיע לשם (שלושת רבעי שעה המתנה + רבע שעה נסיעה), כך שנפגשנו רק ב-22:00. הספקתי עוד לחטוף משהו קטן באלגריה – מקום טבעוני קטן מומלץ ליד שדרות נורדאו, כשמשם הלכנו אל הלילי רוז, בו ביליתי פעם אחרונה לפני 8 שנים, ומאז לא ראיתי צורך מיוחד לחזור אליו.

הלילי רוז הוא לא מקום גדול, עם שולחנות מוגבהים על הרחוב, ובר קטן בפנים. .בחוץ היה חם אז נכנסנו פנימה שם התיישבנו בצד ליד הקיר.

תפריט האלכוהול די פשוט – פאולנר וגולדסטאר מהחבית, לא הרבה יותר מזה בבקבוקים והמשקאות האלכוהוליים הרגילים הנוספים ועוד כמה קוקטיילים (יש גם הפי האוור כל המשקאות ב-20 ש"ח עד שמונה ושלושים).

תפריט האוכל גם לא מסובך יותר מדי. מה שיפה בו הוא שאפשר להזמין פיצה מהאוליברי שממול, או את האמפנדס של גלדיס – לא ברור לי למה ברים אחרים, להם אין מטבח מרשים, לא מנצלים מספיק את קרבתם של בתי אוכל מוצלחים.

הזמנתי חצי פאולנר (33 ש"ח), המשועבד הזמין וודקה טוניק (ארבעים ומשהו), וגם מנת אדממה לנשנש (22) בעיקר בשביל החלבון למשועבד (עכשיו גם לזה).

תוך כדי שמנו לב שהברמן במקום הוא לא אחר מאשר גילי מוסינזון, שעם רסטות בשיער, נראה רגוע יותר מהתדמית שלו נוצרה.

לגמנו באיטיות את המשקאות הצוננים, נשנשנו מהאדממה הטעימים, וניהלנו שיחה בנעימים.

לא המשכנו לסיבוב נוסף, שילמנו את החשבון, כשלפחות בדרך חזרה לא הייתי צריך להמתין יותר מדי לתחבורה הציבורית.

לסיכום: הלילי רוז הוא בר שכונתי תל אביבי טיפוסי ששומר על עקרון הפשטות בלי אובר תחכום – גם כאלו צריך שיהיו בעיר. מקום רגוע יחסית למפגש מצומצם עם חבר, חברה, דייט זוגי, הפי .

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, גם בהפי האוור או בסופי שבוע אז הומה יותר

אגנס פאב – מעכשיו גם בלוינסקי

ויש גם סקר בונוס בסוף הרשומה – מה המקומות האהובים עליכם בשוק לוינסקי והסביבה?  

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2017

מיקום: הקישון 7 (פלורנטין – שוק לוינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות האגנס פאב (Agnes Pub) המקורי בהוד השרון (אותו גם יצא לי לפקוד לפני כחודש וחצי), והבר הנוסף באבן גבירול (אותו יוצא לי לפקוד אחת לכמה חודשים), פתחו הבעלים סניף חדש לפני פחות משבועיים באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: עם מיעוט המקומות בעיר שמשקיעים בבירות איכותיות, שמחתי לראות שהאגנס עומדים לפתוח מקום חדש, ועוד באזור שוק לוינסקי שאהוב עליי במיוחד. הירושלמי, החולוני, ולאדי מרי, המלומד ואני קבענו להיפגש לבירה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, כשקבענו לעשות זאת באגנס שבדיוק נפתח (והמלומד הבריז לנו בסוף בדקה ה-90 כמובן).

הגענו אל המקום קצת לפני 21:30. השמועה כנראה עדיין לא עשתה לה כנפיים כי המקום היה כמעט ריק, ועוד ביום חמישי בערב. נכנסנו אל הבר, שנראה יחסית די קטן, כשאת פנינו קיבלו ברזי הבירה של המקום, ואנו התיישבנו בשולחן קטן לצד החלון.

המלצרית הגישה לנו את התפריטים, שנראים זהים לאלו שבסניפים האחרים עם 16 בירות איכותיות ברובן מהחבית, בהן של מבשלות בוטיק ישראליות מהנפוצות יחסית (נגב, שפירא, אלכסנדר, ג'מס, מלכה), כולל ברז אורח (חבל רק שאין יותר מברז אחד), בקבוקים ומשקאות נוספים במחירים יחסית סבירים (ובגדלים תקניים). בתפריט האוכל מככבים ההמבורגרים (יש גם אחד טבעוני), פיצות ועוד מאכלי בר טיפוסיים.

 

ולאדי מרי שכבר סיים קודם לכן כשהמתין לנו חצי וויינשטפן ויטוס (33 ש"ח) הזמין עוד אחת. אני טעמתי מברז האורח – שפירא IPA והזמנתי חצי (38), כשהירושלמי הזמין חצי נגב אואזיס (33), והחולוני שליש בלבד (29). אני כבר אכלתי לפני כן, אבל הם הזמינו המבורגרים שונים.

נהננו מהבירות הקרות והטעימות, מהחברה ומהמוזיקה (רוק-בלוז) שברקע התנגנה, כשבינתיים המקום במבלים טיפה התמלא.

  

בזמן שהם אכלו את ההמבורגרים שלהם, הזמנתי לי סיבוב נוסף – חצי אלכסנדר אמברה (32), גם בחירה טובה.

לקראת 23:00 החלטנו לסיים להפעם, שילמנו את החשבון, כשלפני שיצאנו גילינו שיש בפנים עוד חלל עם יותר מקום, אם אתם לא רוצים שיגיע אליכם עשן מעבר לחלון.

לסיכום: באגנס החדש משכפלים את הנוסחא שהצליחה להם עד כה – מבחר בירות מגוונות ואיכותיות עם אוכל ברים מתאים ואווירה שכונתית אינטימית ורגועה. תוספת טובה לסצינת חיי הלילה בסביבה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, כשאפשר גם לעשות סבב ברי בירות מגניב בשילוב הביר בזאר