חגיגות בצל חששות – ממשיכים לצאת ולשתות?

פורים, מרץ 2020, עכברוש העיר חוגג 12 שנים עוד 9 ימים, מי היה מאמין?

בשנה האחרונה היו קצת פחות ביקורות, בעיקר בגלל סיורי הברים של עכברוש העיר. אז אמנם לא הייתי בהרבה ברים חדשים אבל כן יצא לי להכיר הרבה אנשים חדשים ומעניינים, ועדיין לשתות הרבה בירות בוטיק.

ומה עכשיו? הימים הם ימי הקורונה, אירועים ומסיבות מבוטלים, לא ברור לאן הולכים, מה עושים? אפשר לראות זאת בשבוע האחרון גם בירידה בכמות הצפיות והכניסות לפוסטים השונים, וזאת עוד למרות שעכשיו פורים

מצד אחד, החששות מפני הידבקות אישית, בידוד או הדבקה המונית, שתביא לקריסת מערכת הבריאות ומערכות נוספות די ברורים, מצד שני האם הצעדים שננקטים באמת אפקטיביים? מחמירים מדי או אולי דווקא מקלים?

אם חזרת ממדינות מסוימות באירופה בשבועיים האחרונים אתה בבידוד רטרואקטיבי, אבל אם התמזל מזלך לחזור מניו יורק למשל, בה התגלו גם כן לא מעט מקרים, את.ה עדיין אדם חופשי

האמת, חבל שלא מייחסים את אותה חשיבות למשבר האקלים, לו אי אפשר למצוא "חיסון", ועם ההשלכות שלו אנחנו כבר חיים, אך בעיקר יסבלו ממנו רבות הדורות הבאים

אז עכשיו מה עושים? יוצאים לבלות כרגיל? נשארים בבית? מתבודדים מרצון? נמנעים מההמון?

מכיוון שהמגע עם חולים ונשאים (שאפילו אולי לא יודעים שהם כאלו) די אקראי ואנחנו לא יודעים מה יוליד יום, במקום להשתגע בבית, צריך להמשיך ולחיות את היום יום, וגם בלילות

אז חגיגות "המוניות" ליום ההולדת ה-12 של עכברוש העיר כנראה שהשנה לא יהיו, אבל הסיורים ממשיכים (בקבוצות קטנות של עד 12 אנשים) ואתם מוזמנים להצטרף, להסתובב, להכיר, לחוות ולשתות – לא קורונה כמובן, רק בירות בוטיק איכותיות

שיהיו רק בשורות טובות!

בירה ובורגר טבעוני

השופטים וחברים – כבר לא בבידוד (אפילו יש גם קוריאני ליד)

זמן: חמישי בלילה, מרץ 202

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד פחות משנתיים 40!

הסיפור: הימים ימי הקורונה, אך בינתיים בילויים כרגיל, כשהתוכנית המקורית היתה לצאת לדייט עם העכברושית בבר יין טבעוני חדש שנפתח על אבן גבירול – The Blue Cheesery. הזמנו מקום מראש, אבל איחרנו ב-15 דקות אז השולחן לא נשמר לנו. למרות שהעכברושית המתינה בסבלנות לשולחן שיתפנה, נתפס זה במהירות ע"י זוג שבא אחרי, כשהבעלים העדיף שהם יישבו שם כי טענו שיהיו שלושה, בעוד שאותנו שלח להצטרף לשולחן אחר. שלום ולא תודה, החלטנו לחפש משהו אחר בסביבה.

בשנה האחרונה נפתחו על המקטע המערבי של אבן גבירול בין כיכר רבין לקפלן כמה ברים חדשים. אחד מהם, לידו חלפתי לפני כן, הוא השולי לוצי, שנמצא קצת דרומי לשם והיה מפוצץ, ללא חששות מקורונה כך נראה. מכיוון שזה שייך לבעלים של סלון ברלין, לא מקום מועדף עליי, ויתרנו עליו.

שולי לוצי – מלא

גם על הטרביץ, לו עדיין לא מלאו שנה, מבית המוזנר, שהיה צמוד אלינו מול הלונדון מיניסטור, ויתרנו, והמשכנו לכיוון צפון. חלפנו ליד סניף חדש של המלביה, שנפתח בצמוד לשופטים, ועקב רעבונה של העכברושית, החלטנו לא להמשיך ולשוטט, אלא לפאב הקלאסי להיכנס, שם בטוח יימצא משהו שישביעה.

טרביץ בר

המלביה אבן גבירול

בחוץ היה מלא, אז נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר. התפריט לא השתנה מהפעם הקודמת שהייתי לפני 3 חודשים, כשהעכברושית התלבטה והזמינה בסוף טוסט צהובה (28) עם כוס גוורצטרמינר (32), ואני החלטתי להזמין הפעם חצי גינס (33), צי'פס משודרג (28) וכמובן ביקשתי מהברמן לא לשכוח את הארבעס.

הברמן מזג לעכברושית את כוס היין במהרה והתפנה למזיגת הבירה. הגינס לא נמזגה בדיוק על פי ההגדרה, כשהברמן הקפיד אמנם על הההמתנה בין מילוי שלושת רבעי הכוס להשלמתה (אולי קצת יותר מדי זמן), אך ויתר לחלוטין על זווית ההטייה בעת המזיגה, אולי זאת הסיבה שהפעם היא היתה לי קצת פחות טעימה (או סתם בגלל הפסיכולוגיה). הארבעס הרגיעו קצת את הרעב של העכברושית, עד שהגיעו גם הצ'יפס והטוסט צהובה עם ירקות בצד. שתי המנות היו די שומניות, כשמנת הצ'יפס היתה נדיבה וכללה גם בטטה וטבעות בצל, ולשמחתי אפילו עם מיונז טבעוני.

כשברקע מוזיקת ראפ והיפ הופ הפעם, אכלנו ושתינו לרוויה. שילמנו את החשבון שיצא 121 ש"ח, כשהעכברושית הציעה שנלך צפונה לכיוון הכיכר אל הסניף של הקינוח קוריאני So Bing לידו חלפנו מספר פעמים בעבר. בדרך עברנו ליד עוד בר אוכל חדש – מאנה, שכבר עשה לעצמו יחסי ציבור עם מישהי בשם שורטי ממשחקי השף, שהיתה שותפה ופרשה מיד עם הפתיחה.

מאנה בר

הדיספליי ב So Bing נראה מזמין אז ביקשנו מהמוכרן שיסביר לנו במה מדובר. הוא סיפר לנו שהקינוח הקוריאני ששמו בינג סו הוא לא גלידה וגם לא ברד, אלא בעצם מרקם שלג מבוסס על חלב/חלב קוקוס, לא כבד מדי מבחינה קלורית, שמגיע עם תוספות לבחירה (ובתקווה בלי קורונה) ועולה 28 ש"ח (לא זוכר את הסכום המדויק). אז הזמנו מנה על בסיס חלב קוקוס, עם תותים, רוטב שוקולד, אוריאו וקצפת צמחית.

מכירים את ה"שלג" שמצטבר במקפיא, כשהוא לא סגור היטב? בלי התוספות זה בערך הטעם. הכסף הלך, אבל לפחות לא בזבזנו יותר מדי קלוריות לשווא.

So Bing

לסיכום: טוב שיש השופטים בתל אביב, שם תמצאו מבחר בירות ואוכל מתאים, עם אווירה של פאב קלאסי, מוסיקה וכל הנלווים, כשעכשיו הוא כבר לא מבודד באיזור עם כל הברים ומקומות הבילוי החדשים שנפתחו מסביב. אולי בסוף (אחרי משבר הקורונה) עוד יהיה אפשר לערוך גם שם סיור ברים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר 

ביר בזאר שוק הפשפשים – מודל לחיקוי

רוצים גם אתם להכיר ולבלות במקומות בילוי חדשים ומיוחדים ולשתות בירות בוטיק איכותיות? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של מבשלת הבוטיק הישראלית – הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי שבשיפוצים כרגע, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), נפתח לפני שנה וכמה חודשים בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפוראמנם יוצא לי כמעט כל שבוע לבלות במקומות שמגישים מבחר בירות בוטיק איכותיות כחלק מסיורי הברים של עכברוש העיר. אבל אחרי החווייה הקצת מאכזבת ב Craft, חיפשתי מקום אחר לבירות טובות, סיבה טובה להדרים עד ליפו לסניף של הביר בזאר בו לא ביקרתי כבר זמן רב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל אזור השוק בסביבות 21:00. בסמטאות מסביב היו הרבה משאיות שלטים של הערכות לצילומים (סדרה של נטפליקס כנראה). בדרך לביר בזאר עברנו ליד היאפא כנאפה, זה היה מלא, ועוד היה גם תור, כשנטול הכינוי אמר שיזמין שם כנאפה בחזור.

גם הביר בזאר היה די הומה, בחוץ לפחות. אנו נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר – מלפנינו הברזים ומאחורינו קיר הבקבוקים הצבעוני. ברמנים ידידותיים קיבלו את פנינו והגישו לנו את תפריט הבירות והאוכל.

מהחבית ניתן למצוא 14 בירות בוטיק ישראליות, רובם של הביר בזאר אבל גם של אחרים במחירים מזמינים (24 ש"ח לשליש, 29 לחצי), כשיש גם כמה מסלולי טעימות – שוטים קטנים או כוסות. גם בתפריט האוכל יש אופציות מגוונות, אבל אנו לא באנו הפעם לאכול.

ביר בזאר שוק הפשפשים – תפריט אוכל ובירות

נטול הכינוי הזמין חצי וויטני במהרה (29), אני ולפטי טעמנו כמה בירות חדשות – הטריפל כשות החדש של נגב (קצת מתקתק וחזק), והתות מבסוט של הביר בזאר, אך לבסוף חזרנו למקורות – אני הזמנתי חצי דארק מאטר (29) והוא וויטני גם (29). כאמור לא היינו רעבים, אבל לשמחתנו בביר בזאר את המבלים בפופקורן מתובל בחינם מפנקים.

שתינו ונשנשנו מהפופקורן (שהתמלא כל פעם כשהתרוקן) כשהשיחה נסבה הפעם ברובה על וירוס הקורונה (כשגם את הבירה לא תמצאו בביר בזאר). ברקע התנגנה מוסיקת רוק מוכרת וטובה, קיבלנו גם צ'ייסר מהברמן, ונטול הכינוי הזמין לו חצי וויטני נוסף.

כשהיינו בשלבי סיום פניתי אל קיר הבקבוקים המרשים, בו ניתן למצוא בירות בסגנונות שונים כמעט של כל מבשלות הבוטיק הישראליות המסחריות – ביר בזאר, באסטרס, אלכסנדר, החלוץ, הרצל, נגב, שפירא, ברזל, הגליל, הגיבור, בזלת, רונן, דנסינג קאמל, מלכה, השכן ואולי עוד כמה שלא שמתי לב. אפילו בועה – בירה תל אביבית מתנשאת, אפשר שם למצוא. היה קשה לבחור בירות לשישייה הביתה לקנות (79 ש"ח ל six mix של מגוון מבשלות, 69 אם זה רק הבירות של הביר בזאר עצמו).

אחרי שסיימתי לבחור, שילמנו את החשבון (116 ש"ח), וחזרנו אל היאפא כנאפה, שלמרות אמצע השבוע והשעה, התור בו רק הלך וגדל והחוצה עבר – מעניין האם הכנאפה שם מצדיקה את הדבר.

yaffa knafeh – האם שווה לחכות בתור?

לסיכום: הביר בזאר בפשפשים מהווה מודל לחיקוי לסניפים האחרים של הרשת ובכלל – מגוון בירות בוטיק מהחבית, עוד יותר מגוון בבקבוקים (ובלי חוסרים), פינוקים, מוסיקה ושירות איכותי. נקווה שגם הסניף בלוינסקי יראה ככה כשיפתח מחדש אחרי השיפוצים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – לא מחוברים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני פחות מ-9 חודשים, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפורהספקתי לבקר בקראפט לפני שהתחילה שנת 2020. עם מבחר הבירות והמחירים למקום היה פוטנציאל חיובי, כשהדבר היה כרוך גם בשיפורים בתחומים אחרים. בקר, שהלך לשם בעקבות המלצתי, נתקל באותם דברים ודי התאכזב מהמקום. כך שחובתי היתה לבוא אליו שוב, לשתות ולדגום.

קבעתי עם נטול הכינוי ולפטי לצאת לבירה אחרי זמן רב, כשבדרך חלפנו ליד האריס בר בדיזנגוף, שם בילינו לפני כמעט שנתיים. זה היה מלא, כשנראה שלמרות מיקומו הצפוני יחסית על הרחוב, הוא די תפס.

בקראפט לעומתו, היה די ריק, כמו בפעם הקודמת שהיינו, לפחות היה פחות קר. את פנינו קיבלה ברמנית/מלצרית צעירה, ואנו התיישבנו על הבר.

החברים הסתכלו בתפריט הבירות שלא השתנה, כשמבט על הברזים שעל הקיר הבהיר שהוא לא ממש מעודכן. עם הרבה תגיות ומדבקות, עליהם רשומים היו כל מיני שמות, היה קשה להבין בדיוק מהן הבירות שזמינות ומחוברות. תפריט האוכל נשאר אף הוא כשהיה. כשלמקום התווסף גם תפריט בירות טוכר עם מבצעים.

Craft TLV – תפריט בירות לא ממש עדכני

 

התברר שהברמנית הצעירה לא בדיוק שולטת בעברית, ניחא. אבל כששאלנו אותה לגבי הבירות, היא ענתה שהיא לא שותה בירות וזה לא התחום שלה – זה כבר משהו קצת בעייתי במקום שמגדיר את עצמו בית בירה.

נטול הכינוי התאכזב שלא היתה אדלווייס, והזמין חצי וויינשטפן במקום (25 ש"ח), לפטי טעם איזו בירת חיטה ישראלית, רצה להזמין איזה אחת אחרת, אך בסוף הלך על הוגארדן חצי (25). אני ביקשתי לטעום מהברז עליו היה כתוב Green Mountain, בירה שאני לא מכיר ולא נתקלתי בה בארץ. הבירה היתה IPA לא רעה, אז במקום לנסות ולהבין את הפתקים על הברזים ביחד עם הברמנית הזמנתי חצי ממנה (25), עם מנת ירקות בגריל שהפעם היתה זמינה (25).

עם הבירות קיבלנו גם צלוחית בייגלה לנשנוש (יפה שעדיין יש מקומות שמגישים) כשנטול הכינוי סוף סוף גילה ש IPA אמנם מריחה טוב אבל היא די מרירה. מנת הירקות בגריל היתה סבירה, אם כי מתומחרת קצת מעבר לגודלה. כשברקע על המסך הגדול (4K עם מדבקה) רצו קליפים עכשוויים ללא סאונד, שלא התחברו למוזיקת הרוק שברקע התנגנה.

שתינו לאט ורגוע. כשסיימנו את הבירות לא ראינו צורך להישאר לסיבוב נוסף, אז שילמנו את החשבון שיצא בדיוק 100 ש"ח, והלכנו משם.

לסיכום: למרות היצע הברזים המרשים והמחירים, ב-Craft לא ממש מחוברים. התפריט לא מחובר לברזים, התגיות, והבירות הזמינות לא ממש ברורות, והברמנית גם לא ממש מחוברת למקום, שכנראה לא סתם ריק יחסית לברים אחרים באזור. בשביל לשתות מגוון בירות איכותיות עם אווירה ועוד, נמשיך בינתיים ללכת לסיורי הברים בדרום.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, בעיקר בשביל מבחר הבירות ומחיריהן

אימפריאל – שלא ייגמר מהר

אוהבים בירות בוטיק ורוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

הביקורת הראשונה לשנת 2020 היתה אמור להיות על החוג הצפוני. אך עקב בעיות טכניות (תמונות שנמחקו), וחוויה מאכזבת, החלטתי פשוט להוסיף לפוסט הקודם עדכון

זמן: יום חמישי בלילה, ינואר 2020

מיקום: מלון אימפריאל (Imperial Hotel), הירקון 66, תל אביב

רקע היסטורי: האימפריאל קראפט קוקטייל בר (Imperial Craft Cocktail Bar), נפתח בתחילת שנת 2013, ע"י קבוצת ברמנים/מיקסולוגים בעלי רקע עשיר בתחום האלכוהול והקוקטיילים – בר שירה, גלעד לבנת ודרור אלתרוביץ', כשמאז הוא הפך לאימפריה, עם זכיות בתחרויות ודירוגים גבוהים ברשימות בינלאומיות, והתרחב עם ברים נוספים, בהם לה-אוטרה, פונטנה, בושוויק ואחרים (כשחלקם אף הם במלונות בוטיק).

הסיפורלכבוד יום הולדתה של העכברושית, החלטתי לקחת אותה לבילוי איכותי. עבר כבר זמן רב למדי מאז שביקרתי באימפריאל, בעוד שהיא עדיין לא היתה שם בכלל, כשבכל פעם שחשבתי ללכת איתה כבר לא היה מקום כשהתקשרתי להזמין.

הפעם התקשרתי כמה ימים מראש, ולהפתעתי למרות שהיה זה ערב יום חמישי היה מקום פנוי. לרגל האירוע אפילו הסכמתי בניגוד לעקרונותיי לתת פרטי אשראי לביטחון (הכרטיס מחויב ב-20 ש"ח או משהו כזה במקרה שלא מגיעים ולא מבטלים).

הגענו אל המלון בדיוק בזמן ונכנסנו לבניין. בדקה שחיכינו מחוץ לבר הקוקטיילים שיתפנה לנו המקום, הספקתי לראות שלאימפריאל יש הסמכה של התו העירוני הירוק לעסקים של עיריית תל אביב – כבר עשה לי טוב.

המארחת הובילה אותנו פנימה, אל המקום השמור לנו על הבר, כשאת פנינו קיבל הברמן בשם אסף, שהגיע מדרום אפריקה, לכן העדיף לדבר אנגלית אם אפשר, והגיש לנו את תפריט הקוקטיילים ותפריט האוכל.

בתפריט הקוקטיילים יש 11 קוקטיילים, כשכולם מוסברים היטב מבחינת המרכיבים והטעמים, וכל אחד מהם שואב השראה מחלק אחר בתל אביב.

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

מכיוון שכולם נראים טוב ועושים חשק, התלבטנו ביניהם לא מעט, עד שלבסוף העכברושית בחרה להזמין Dukes Of Hazzard – פירותי ומיוחד (58 ש"ח), ואני הלכתי על אקלטיק קולדה (56) בהשראת פלורנטין.

בגזרת האוכל לא היינו צריכים להתלבט יותר מדי והזמנו שתיים מתוך שלוש מהאופציות הטבעוניות בתפריט שנראה שהשתדרג מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. מהאטמה קארי (46) – חציל תאילנדי, ברוקולי ופטריות ברוטב בטטה קארי אדום, ומאוי תאי גרין (46) – ירוקים, פטריות ואדממה ברוטב פטריות ושום.

אחרי שסיימנו עם ההזמנה, יכולנו להתרשם יותר ממה שהולך מסביב. המקום המעוצב היה מלא, כשעל הבר ומאחוריו דיספליי יפה ומרשים של משקאות, ליקרים, תוספות וטעמים, כשהברמנים המקצוענים כל הזמן עסוקים – מודדים, מוזגים, משקשקים, מוסיפים, מקשטים עד שבסוף יוצאים הקוקטיילים.

הקוקטייל של העכברושית היה בהחלט פירותי ולטעמה. כשהקולדה שלי היתה מתקתקה עם טעם מעושן, והוגשה בכוס מיוחדת עליה סוג של פואמה ששווה קריאה. עם הקוקטיילים הוגשה לנו גם מנת הירוקים, שהיתה מדויקת, טעימה ויחסית גם לא קטנה (כשהעכברושית נפלה כמובן על הצ'ילי החריף הקטן).

כשסיימנו את המנה, הגישו לנו את השנייה (גם ככה אין יותר מדי מקום על הבר הקטן) – המהאטמה קארי, מנה עשירה וממלאת, מתקתקה (בגלל הבטטה), ולא חריפה, שהיתה אף היא בחירה טובה.

נהנינו מהקוקטיילים, מהאוכל ומהאווירה, כך שלא רצינו ללכת הביתה במהרה. החלטנו "להתפרע" ולהזמין קוקטייל נוסף יחדיו, כשהבחירה נפלה על ה-Old Fashioned Hipster, בהשראת כרם התימנים הסמוכה (56), כשהברמן אמר לנו שהוא חזק. אותו בחרנו ללוות עם הקינוח של הרול בננה מטוגן הטבעוני (42).

הקוקטייל, שהוגש עם קוביית קרח גדולה, היה אכן חזק וטעים. הקינוח שכלל 2 רולים מטוגנים של בננה עם גלידת סורבה קוקוס ועוד כל מיני לא איכזב וחוסל במהרה.

החשבון יצא 303 ש"ח, הוגן יחסית לחוויה ומה שקיבלנו בתמורה.

לסיכום: לא לחינם נבחר האימפריאל כאחד מברי הקוקטיילים המובילים בעולם שוב ושוב – הקוקטיילים האיכותיים, השירות המקצועי, האוכל הטעים והידידותי לטבעוניים, המחירים שבאופן מפתיע סבירים, ואפילו יש להם עירוני תו ירוק לעסקים. כאדם/עכברוש ביקורתי חיפשתי וחיפשתי מה אפשר לשפר, והדבר היחידי שהצלחתי למצוא זה שהקוקטיילים יגמרו פחות מהר, ושהברמנים יהיו קצת פחות עסוקים.

 4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ בחום לבקר, אם אתם יכולים להגיע בהפי האוור אז אין על מה לדבר

שנה חדשה – סדנת בירות חדשה

אז הנה התחילה לה עוד שנה, שנת העכברוש שנפתחת בסערה!
אוהבים בירה?
בא לכם לטעום מגוון בירות איכותיות שמאוחסנות ונמזגות לפי הספר?
ללמוד יותר על ההבדלים בין הבירות השונות ולהבין איך שיטות המזיגה והכוסות משפיעות על טעמן?
מוזמנים להגיע לסדנת הבירה הייחודית של עכברוש העיר בשיתוף עם פאב האגנס!
בסדנה, שתתקיים בפאב האגנס בלוינסקי ותמשך כשעתיים, תלמדו ממומחי האגנס על ההבדלים בין סוגי הבירות השונות, איך אמורים לאחסן בירה, איך מוזגים בירה בצורה הנכונה, איזה כוס מתאימה לאיזו בירה ולמה ועוד. כל זה בזמן שאתם טועמים ושותים מהבירות האיכותיות של האגנס, ונהנים מהאווירה בפאב השכונתי (גם אחרי שהסדנה נגמרת)
הסדנא מועברת ע"י מומחי הבירות ומערכות המזיגה של פאב האגנס, לו סניף בהוד השרון מאז שנת 2003 ושני סניפים נוספים בתל אביב, בהם מערכות קירור ומזיגת בירה מיוחדות
מה תקבלו?
  • טעימות של בירות איכותיות מהחבית בשיטות מזיגה וכוסות שונות
  • 5 כוסות בירות איכותיות לבחירתכם מהתפריט (150 מ"ל כל כוס)
  • 5 אחוז הנחה על תפריט האוכל המגוון והמשובח של פאב האגנס
  • תכירו בירות חדשות וחברים חדשים

בקיצור הרבה בירה, אוכל טוב וחוויה מעניינת וכיפית

שתהיה שנה מוצלחת

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – נכנס למצעד השנתי

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: מוצ"ש, סוף דצמבר 2019

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני כחצי שנה לערך, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפוררחוב בן יהודה כבר אינו תוסס כפי שהיה בתחילת העשור, ולכן לא יוצא לי לבלות בו יותר מדי. בכל זאת כשהלכתי בו לפני כשבועיים נתקלתי בבר חדש יחסית, בית בירה ישראלי – Craft TLV, שנפתח במקום האוסטריה דה פיורלה בה אכלנו פעמים רבות. המקום נראה מעניין, במיוחד תפריט הבירות האטרקטיבי הכולל כ-30 בירות מגוונות ואיכותיות מהחבית במחירים טובים (אפילו אחרי שעלו קצת לא מזמן) ומבצעים מעניינים, כשחיכיתי להזדמנות טובה לצאת אליו לשתות.

לכבוד ביקור המולדת של החולוני מאמסטרדם, קבענו מפגש חברים מספיק זמן מראש, כשאמרתי שהפעם ננסה את ה- Craft TLV.

קבענו למוצ"ש ב-21:00. היה זה ערב קר למדי, ועקב אילוצים שונים, הגענו בסוף החולוני, הירושלמי ואני אל הבר רק לקראת 22:00, שם כבר חיכו לנו המלומד וג'וני דילר. המקום, שנראה כמו פאב קלאסי, לא היה חם מספיק גם בפנים, כבשלב זה גם לא היו בו מבלים אחרים.

החלפנו ברכות ועדכונים, וניגשנו מהר להזמין. תפריט הבירות כאמור מאוד מגוון – מבחר בירות בוטיק ישראליות וגם מיובאות, שאותם לא תמצאו ברוב הברים בעיר, אך לא בהכרח תואם ומעודכן עם הברזים והחביות שכל הזמן מתחלפות או לא בהכרח זמינות. תפריט האוכל מכיל רמות שונות של מחירים למאכלי בר רבים (מ-15 ש"ח בקפיצות של 10), רובם בשריים, כשאין יותר מדי אופציות מעניינות לטבעוניים.

בית הבירה הישראלי Craft TLV תפריט בירות

החברים הזמינו בירות סטנדרטיות יחסית – וויינשטפן (25 ש"ח לחצי, 22 לשליש) ושתי נגב אואזיס (23 לחצי, 22 לשליש) עם 3 פיצות (25) ומקלוני מוצרלה (35). אני התלבטתי בין הבירות השונות, טעמתי קצת מהשבט (שדוחפים את עצמם חזק בסצינת בירות הבוטיק) ואחרות, ולבסוף הזמנתי חצי טייפון של הדובים (23).

דיברתי קצת עם הברמן/מלצר, שהיה לבדו בבר חוץ מעובד המטבח, אך זה לא ידע לתת לי יותר מדי פרטים על הבעלים, או על הבירת Craft שמיוצרת בשבילם, וגם אמר לי שאין ירקות בגריל אז הסתפקתי במנת החמוצים (15).

מכיוון שהיינו לבד בבר, הבירות הגיעו יחסית מהר. לאוכל לעומתן לקח קצת יותר זמן, כשהפיצות שנראו גדולות ממבט תחתי על הבסיס, עד שהונחו על השולחן והתבררו כככאלו כמו בחזרה לעתיד 2, רק שלא גדלו עד הסוף.

החלפנו חוויות, כשהתברר לנו שהחולוני שגר באמסטרדם כבר שנה וחצי, עדיין לא ניסה שום דבר ירוק. המלומד וג'וני דילר, המומחים בתחום, הסבירו לו על האופציות השונות (לעשן או לאכול), וההשפעות, כשהוא התעניין במשהו שיעזור לו פשוט להירגע מלחצי היום יום, אולי בקרוב עוד יצא לו להתנסות.

בינתיים הגיעו אל הבר עוד זוג מבלים וקבוצה קטנה שהתיישבה בחוץ, כך שכבר לא היינו לבד (הקומה השנייה נשארה ריקה). הברמן גם כן נשאר לבד, ורמת השירות בהתאם קצת ירדה. החברים, שלא שבעו הזמינו עוד שתי פיצות לשולחן.

השעה היתה לקראת לקראת 23:30, כשביקשנו את החשבון, זה יצא 290 ש"ח (אחרי שהברמן תיקן את הטעות במחיר החמוצים שאליה שמנו לב). לקח עוד קצת זמן עד שהתשלום בוצע כהלכה, יצאנו החוצה ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: ה-Craft מביא את בשורת בירות הבוטיק מדרום העיר גם אל צפונה. עם קצת יותר השקעה באוכל ובתפעול הוא יוכל להתחרות בהם בהצלחה, ולהפוך למוקד משיכה קבוע.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – בשביל מבחר הבירות ומחירן בהחלט כדאי לבקר, במיוחד כשיש בהפי האוור

אפילוג – הברים והפאבים האהובים של העשור

אפילוג לסיכום העשור של עכברוש העיר – רשימת הברים והפאבים בהם אהבתי במיוחד לשבת (או לעמוד) ולשתות פעמים רבות בעשור האחרון (מקווה שלא שכחתי מישהו) – מוזמנים להוסיף את הברים שלכם בתגובות

חלק מהברים אינם קיימים כבר, וחלקם אולי כבר לא כפי שהיו, אבל עדיין מופיעים בזכות ברשימה שלי (שלא כוללת מקומות אחרים שאינם ברים אך עדיין אהובים)

לה צ'מפה (קאסה דה קאווה) – הטאפאס בר הקטן בנחלת בנימין התחיל את הטרנד כבר בעשור שלפני כן. המקום היה עמוס, הקאווה הזולה נמזגה בכמויות, שני סניפים נוספים נפתחו עד שלקראת סוף 2012 המקום נסגר

קורדובירו – טאפאס בר מעולה בפלורנטין (ליד השטרן1 שאת שניהם פתחו אותם הבעלים). מקום בו היה אפשר למצוא קאווה טובה ולא יקרה, אוכל מצוין ואווירה, עד שנסגר גם הוא לקראת סוף 2012

שטרן1 – בר הבירות והוויסקי בפלורנטין נפתח ממש כמה ימים לפני תחילת העשור, והביא לחיינו מגוון ענק של וויסקי, בירות מהחבית ובקבוקים שקודם לכן היה קשה למצוא. עבד היטב כ-5 שנים, עד שניסה להתרחב גם לשוק הפשפשים מה שכנראה הביא עליו את סופו

השכן – הבר השכונתי בקצהו הצפוני של אבן גבירול, שכל אחד היה רוצה שיהיה לו אחד כזה לידו. בירה לא יקרה, נשנושים, משחקים ואווירה של דירת סטודנטים/צעירים בתל אביב. לקראת אמצע העשור נסגר, שופץ והפך לאל וסינו – בר יין לבורגנים

המעוז – נפתח גם הוא חודשיים לפני תחילת העשור והיה אחד המקומות המובילים בעיר במשך כמה שנים, עד שהתחיל לדעוך, החליף בעלים ועבר מאז כמה גלגולים. מקום גדול עם שלושה חלקים: החדר הפנימי, שהיה מושקע ומעוצב בסגנון דירה (כולל מקלחת) והיה מקום מצוין לקבוצות ואירועים. חלל הבר, שהיה עמוס תמיד, עם סצינת פיק אפ באוויר. והמרפסת בחוץ, שהמתה אף היא במבלים (בעיקר המעשנים)

הבר קיימא – קואופרטיב, בר ומסעדה טבעוני, שנפתח בעקבות המחאה החברתית של 2011, ופעל במשך יותר מ-3 שנים בשוק לוינסקי. אירועים והופעות אלטרנטיביות, אוכל טבעוני טעים וגם לא יקר, חבל שנסגר

223 – בר הקוקטיילים, שהתניע את הסצנה המקומית הפורחת לפני יותר מעשור. אווירה שכונתית ותוססת, קוקטיילים מקצועיים וטעימים, יותר מזה לא היינו צריכים

מסקל – התחיל את העשור בתור בר מקסיקני קטן בפלורנטין, עם משקאות ואוכל אותנטיים וטעימים. בעקבות ההצלחה עבר הרחבה די במהרה, כשהוא עדיין עובד עד היום בהצלחה, רק יותר מיינסטרימי וקצת פחות מיוחד מכפי שהיה בהתחלה

קוקטיילס אנד דרימס – בר קוקטיילים אינטימי בפלורנטין בו ישבנו ושתינו משקאות טעימים לא מעט פעמים. התמזג עם ה Benz הסמוך לפני מספר שנים

שאפל בר – נפתח לקראת אמצע העשור בפלורנטין. בר שמציע מגוון בירות ואוכל (כולל תפריט טבעוני עשיר), הפי האוור עד 21:00 ומבצעים משתלמים, וגם משחקים של פעם (טאקי וכדומה), מהם אפשר ליהנות עם החברים

א-לה רמפה – בר/מסעדה אלטרנטיבי במיקום לא שגרתי (רחוב העמל) עם אווירה בהתאם, אוכל טוב ומשקאות במחירים נורמליים

נורמן – הבר הקטן בהלל הזקן בצמוד לשוק הכרמל לא השתנה יותר מדי במשך העשור. ניתן למצוא בו עדיין את אותן בירות איכותיות מהחבית, מבחר וויסקי גדול ואווירה חו"לית ואינטימית. השאלה היחידה היא אם מעשנים או לא בפנים

ביר בזאר (ישכון, שוק הכרמל) – התחיל ליד מדוכן קטן ברחוב רמב"ם. שם את בירות הבוטיק הישראליות על המפה –  עם כ-7 בירות מתחלפות מהחבית ועוד כ-100 סוגים בבקבוקים, באווירה של שוק ועם אוכל טעים. בהמשך קנה גם מבשלה בקריית גת (מה שהיה נגב) ופתח סניפים נוספים (לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ומול הבימה), מחלוצי חיי הלילה בסמטאות השוק

ביר שופ – 30 בירות טובות ומגוונות מהחבית (ישראליות בוטיק ומיובאות) במחירים הוגנים ואופציה לבקבק הביתה מהחבית, בשבילי זה הרבה יותר ממספיק

אגנס  – הפאב שהחל את דרכו בהוד השרון לפני כמעט שני עשורים, התפשט בעשור החולף גם לתל אביב עם סניפים באבן גבירול ולוינסקי, בהם ניתן למצוא מגוון בירות איכותיות שנשמרות בחדרי קירור מיוחדים, אוכל ברים איכותי, מוזיקת בלוז מצוינת, באווירה של פאב שכונתי

השופטים – הפאב המיתולוגי הקלאסי כבר כאן כמעט 4 עשורים. כשבמהלך העשור האחרון התאים את עצמו לרוח התקופה, שדרג את התפריט, ותמיד כיף לשבת בו לבירה עם חברים

ביצ'יקלטה – בר-מסעדה בגינה בנחלה, עם אוכל טוב ואווירה קלילה, בו אהבתי לשבת עד שהתפריט השתנה ורמת השירות ירדה

 

 

ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק ב')

סיכום העשור של עכברוש העיר – חלק ב' (ראו חלק א' למי שפספס) 

נזכרתי במשהו ב-ח'

חו"ל – סצינת המבשלות ובירות הבוטיק פורחת גם שם, וגם המקומות הטבעוניים כמובן (בנגקוק, סן פרנסיסקו, ניו יורק, אזור ניו אינגלנדמדריד ועוד)

ונמשיך מאיפה שהפסקנו…

כיכרות – עדיין לא כמו בחו"ל, אבל בעשור האחרון התחזקו גם מקומות הבילוי סביב הכיכרות המרכזיים בעיר (הבימה, רבין, דיזנגוף)

לוינסקי – כבר בתחילת העשור היו לא מעט אופציות ליליות מעניינות בשוק לוינסקי (שהפך עכשיו למדרחוב). כשאל אלו מצטרפים כל הזמן עוד שלל מקומות בילוי מגוונים. אך בניגוד לשכונת פלורנטין, רובם לא מרוכזים בשטח מצומצם מדי, מה שלא מעמיס על האזור יותר מדי מבלים, ושומר עדיין על האזור מלהפוך למיינסטרים להמונים (אני באופן אישי מבלה שם אחת לשבוע שבועיים, בבוקר לקניות או בלילה בסיורים)

לילנבלום – בתחילת העשור היה אחד ממוקדי הלילה החמים של תל אביב עם שלל ברים באווירה סליזית (שסק, מישמיש, ננוצ'קה, אברקסס, צוזאמן, לילינבלום 19, לימה לימה ועוד), היום רובם כבר לא שם ומהרחוב נשארו בעיקר זכרונות ומסעדות

מסלולים – ברי המסלולים פרצו אל חיינו בסוף שנת 2011 עם המזג, שהציע דיל די פשוט – תשלום קבוע עבור שתייה ללא הגבלה של משקאות לפי מסלולים, קונספט שמשך אליו המון מבלים צעירים. מהר מאוד נפתחו עוד ברים רבים כאלו כפטריות אחרי הגשם (חלקם של אותם בעלים – ביגי זי, טנג'יר), כשאחרי שנרגעה ההתלהבות שרדו רק חלק. לבר זה בהחלט משתלם (והוא גם מרוויח על האוכל), כי תכלס אם אתם לא שתיינים כבדים, כנראה שזה לא באמת מוזיל את המחירים – בסופו של דבר תשלמו את ה-70 ש"ח בערך ותשתו מקסימום ליטר בירה סטנדרטי / 3 כוסות יין.

מגה ברים ומתחמי בילוי – זוכרים את הקלרה, גוסיפ, אפטאון, גלינה וכו' (ואיתם השאיפה של העירייה להעביר את חיי הלילה לנמל ולארבעה). מתישהו באמצע העשור הם די נעלמו מחיינו (או לפחות כך נראה לי בגלל שהתבגרנו) וטוב שכך. במקומם נכנסו סוג אחר של מתחמי בילוי מרוכזים בהם ניתן למצוא חוויות בילוי מגוונת – כשבית רומנו (התדר, רומנו ואירועי קונספט), סמטת הר סיני ובית הכנסת הגדול (פורט סעיד הפופולרי, התאילנדית בהר סיני, שישקו, סנטה קתרינה ועוד), והכולי עלמא הם הבולטים

נובורישים – מסעדות יוקרתיות ונובורישיות נפתחות ונסגרות. בעשור האחרון צצו להם גם לא מעט ברים לנובורישים/בורגניים (דלידה, צ'יקטי לדוגמא) -לא בדיוק מסעדה, כביכול עם אווירה של בר, כשמה שבטוח שהכל בהחלט די יקר

סיבוב ברים – ריבוי מקומות הבילוי בתל אביב, והעובדה שהעיר לא גדולה והם יחסית מרוכזים, מאפשר לצאת לערב של סיבוב ברים בשילוב אוכל, קונספט, בירות בוטיק, או סתם להראות לתיירים מקומות מעניינים

עישון – בתחילת העשור היתה מלחמה גדולה על העישון בברים, עם פקחים, דוחות, תלונות ועוד. הנושא ירד בינתיים מהכותרות, אבל היום במרבית הברים לא מעשנים בפנים (גם כחלק מתרבות הישיבה על הרחוב), ויש הפרדה כזו או אחרת עמה הרוב יכולים לחיות (תרתי משמע), מה שמאפשר לציבור הלא מעשן לצאת ובלי חשש לבלות

פיק אפ – עוד טרנד חזק שנעלם לאורך העשור עם ברים מוכרים רבים שנסגרו (בעיקר על בן יהודה) – אליעזר וה Friends לדוגמא שהיום יש שם חנות להדפסות (מי היה מאמין). כשעדיין ניתן למצוא בעיר ברי פיק אפ (בעיקר באזור אלנבי)

צ'ינגלה – לפני עשור זה לא היה, אבל היום את ריח הקנאביס אפשר להריח בלילות כמעט ליד כל מקום כשמסתובבים ברחובות

קוקטיילים – בתחילת העשור היה בעיר את ה-223 ששם את הקוקטיילים על המפה. השותפים שיצאו ממנו התפצלו ופתחו עוד ברי קוקטיילים מוצלחים ברחבי העיר (בל בוי, ספייסהאוס ואחרים), האימפריה של האימפריאל שהתפשטה (לה אוטרה, בושוויק, פונטנה), האחים אבידן (עם קונסיירז' ועוד) ואחרים (ג'אספר ג'ונס, דאבל סטנדרט) שנכנסנו לתחום. כשהיום אפשר למצוא בעיר ברי קוקטיילים למכביר, וכל הזמן נפתחים גם חדשים (בולטים בשנה האחרונה – קאנטרי קלאב, הונולולו ופנטסטיק)

רשתות – זוכרים את האוטו 76 על שלושת סניפיו בתל אביב? ה MASH שהפך לרשת אף הוא? דרינק פוינט? האירוניה היא שהיום ניתן למצוא עדיין סניפים של האוטו בפרברים אך בעיר כבר לא

שוק הכרמל והאזור – לצד המקומות הותיקים (המנזר, נורמן, פראג הקטנה, סלון ברלין), נפתחו עוד הרבה מקומות בילוי ליליים בכל האזור שמסביב – בכרם, בסמטאות השוק ובאזור מדרחוב נחלת בנימין (גוגיס, הנסיך, ביר בזאר, מוניס בכרם ורבים אחרים)

 

תל אביב – כי גם עם כל החסרונות והבעיות, אין על העיר הזאת! מקווה שהעשור הקרוב יביא איתו הרבה טוב

 

ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק א')

מסתבר שלא קל לסכם עשור שלם. לצורך הסקירה נברתי לא מעט ברשומות מהעבר בבלוג הישן בתפוז וגם כאן – בהחלט עשינו כברת דרך ארוכה. ב-2010 הבלוג פרח עם חגיגות יום הולדת שנתיים מוצלחות במיוחד, מאות כניסות יומיות, 150-200 מנויים קבועים לבלוג, וכמה מאות עוקבים בפייסבוק (שלא פעיל כבר כמה שנים) הכל ללא שיווק או פרסום בתשלום. החלטתי לסכם את העשור לפי אותיות הא-ב ומפאת האורך לחלק את הסיכום לכמה חלקים. בטוח שפספסתי גם דברים, מוזמנים להוסיף בתגובות

אוכל – לפני עשור במרבית הברים היה אפשר למצוא מאכלי בר ונשנושים (צ'יפס, אדממה, נאצ'וס, פיצה, ירקות וכו'). היום כמעט כל בר חדש שנפתח מתהדר באיזה שף, מגדיר את עצמו בר אוכל עם קונספט, ומציע מגוון מאכלים, חלקם מיוחדים, כולל התאמה גם לטבעונים (להם בכלל נפתחו שלל מקומות משובחים בעיר בעשור האחרון). חבל רק שבמרבית הברים כבר לא מגישים איזה נשנוש חינם עם הבירה (בייגל'ה, זיתים וכו').

בירות בוטיק – בתחילת העשור היה אפשר לספור על יד אחת פאבים/ברים בהם היה אפשר למצוא מבחר בירות פרימיום/בוטיק (נורמה ג'ין, נורמן, שטרן1 ז"ל) כשרובן היו מיובאות. כמו בעולם גם בישראל התחום התפתח, והיום מעבר לנציגי הנורמנים נוספו עוד מקומות (עדיין לא מספיק) בהם ניתן למצוא מבחר גדול של בירות כאלו (פורטר אנד סאנס, אגנס, ביר שופ, ביר בזאר, לאגר אנד אייל ואחרים), כשגם בברים "רגילים" יש בד"כ נציגות של ברז אחד או יותר מחוץ לסטנדרט הקבוע של מב"י וטמפו. גם תחום המבשלות ובירות הבוטיק המקומיות גדל משמעותית כשהיום ניתן למצוא אותן בהרבה מקומות וסוגים שונים בבקבוקים או מהחבית – אלכסנדר, ביר בזאר, ג'מס, דאנסינג קאמל, הדובים, מלכה, נגב, שפירא, גיבור, ברזל, הגליל, בזלת, אוק אנד אש, רונן, עמק האלה, באסטרס, שבט, מוסקו, השכן, הרצל, ליבירה, שיטה ועוד בטוח כמה ששכחתי.

גודל – אם פעם הכרנו כוסות של חצי ושליש, בתחילת העשור נכנסנו לחיינו אורחים חדשים – גדול, קטן, פיינט "ישראלי", שניט ועוד גדלים לא תקניים, מה שהקשה להבין עבור כמה אנחנו בדיוק משלמים. בחלק לא מבוטל של הברים עדיין מגישים ככה בירות לצערי. חלק מציינים את הגודל המדויק בתפריט, חלק לא, במקומות שכאלו כדאי לכם בהזדמנות לעשות חישוב כמה באמת עולה חצי במקום, פתאום תגלו שעובדים עליכם וזה לא באמת זול

דיזנגוף – הרחוב בהחלט חזר לעניינים בכל מה שקשור לסצינה הלילית, כשהיום יש בו שלל ברים (ברובם די דומים בקונספט), שעמוסים מדי ערב בקהל צעיר יחסית (25-30), שאוהב בעיקר לשבת על הרחוב ולהרגיש חלק מהעיר. תרמה לכך לא מעט מדיניות העירייה שהשתנתה והגדילה את שעות הפעילות בלילה, ואפשרה גם תפיסת שטח מדרכה נאה לכל בר על הרחוב.

 

הפי האוור – תוך כדי העשור הבינו הברים שכדי לא להפסיד בשעות המוקדמות הפחות חזקות, צריך מבצעים שיביאו לקוחות. היום בברים רבים ניתן למצוא הפי האוור (בחלקם אפילו עד 20:30-21:00) גם על השתייה וגם על האוכל, כשבחלקם זה באמת כדאי יחסית לשעות הרגילות בגלל הגדלים של הכוסות (ראו ג)

ויטל, פלורנטין – לפני עשור המקום היה עדיין סוג של אלטרנטיבי ולא הפך לחלק מהמיינסטרים הלילי בעיר לגמרי. היום הוא בהחלט כזה, כשבערבי סוף השבוע הרחוב והשכונה עמוסים יתר על המידה במבלים

אם יש למישהו רעיונות לגבי האותיות ז' וח' מוזמן לרשום בתגובות

טאפאס – הרבה קאווה זרמה עם טרנד ברי הטאפאס (לה צ'מפה, קורדובירו ואחרים) שפרח פה בתחילת העשור הקודם. היום כמעט ולא נותר זכר לטרנד, כשגם הקאווה כבר לא פופלרית כפי שהיתה.

יפו (שוק הפשפשים) – מצד אחד אין ספק שהתפתח בעשור האחרון רבות, אך בגזרת חיי הלילה ידע עליות ומורדות בעיקר כתלות בעונות. בסופו של דבר לעומת מתחמים אחרים (הנמל, שרונה, התחנה) הצליח להתבסס ולמשוך תיירים ואת קהל המיינסטרים בלילות כשלצד המקומות ותיקים, נפתחים גם מקומות חדשים, גם אם חלקם לא שורדים

סוף חלק א', בקרוב חלק ב'