אגנס פאב – דווקא כן*

זמן: חמישי בלילה, מאי 2019

מיקום: אבן גבירול 129 (ליד פינת ז'בוטינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: האגנס פאב (Agnes Pub) על אבן גבירול בתל אביב (אחיו הצעיר של האגנס בהוד השרון), עובד בהצלחה כבר עוד מעט 8 שנים, כשיש להם אח נוסף צעיר גם באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: קבעתי לבירה עם המכור אחרי זמן רב שלא נפגשנו. הוא הגיע מהדרום הקרוב וחיפש משהו נוח וטוב, והאגנס על צפון אבן גבירול נתן לכך מענה (סוג של ברירת מחדל באזור הצפוני).

הגעתי אל האגנס קצת אחרי 21:30, כשהמכור עדיין היה בדרך והיה צפוי להגיע יותר לקראת 22:00. בחוץ על הרחוב היה מלא, ואילו למטה בפרטר היה ריק, אז התיישבתי בפנים על הבר בקומת הרחוב.

עיינתי במהירות בתפריט שלא השתנה בתוכנו יותר מדי – מגוון בירות פרימיום מהחבית ובבקבוק, במחירים לא זולים כל כך (לפחות זה חצאים אמיתיים), ומבחר מנות מאכלי בר (בורגרים בעיקר) מאזור ה-50 ₪ ומעלה (אין נשנושים קלים – לדוגמא אי אפשר להזמין סתם מנה קטנה של צ'יפס). חוץ מזה שמחתי שהיה גם ברז אורח של ברודוג – אלביס ג'וס (IPA מיוחדת) ממנה ביקשתי טעימה.

אגנס – תפריט בירות

רציתי להזמין ממנה חצי עד שיגיע המכור, אך התברר שהחליפו חבית/ משהו היה בשטיפה ושיקח זמן עד שהבירה תהיה זמינה, אז החלטתי לחכות לו ולבירה יחדיו.

בינתיים "נהניתי" ממופע של בחור שישב ליד על הבר והיה עסוק בלהעיר הערות לברמנית והמלצרית, ששם עבדו, ולהוריד צ'ייסרים עד שהדייט שלו תצטרף אליו (התברר שהוא קבוע במקום ובנות הצוות רגילות ולא לוקחות אותו ברצינות רבה מדי, או לפחות כך הן אומרות).

קצת לפני 22:00 קיבלתי את הבירה שלי, שהיתה איכותית – קרה ומרירה עם מעט טעם של אשכולית. באותו שלב הצטרף אליי המכור, כשמכיוון ששוב היו בעיות עם הברודוג הזמין בינתיים חצי ג'מס 8.8 (34).

התעדכנו והחלפנו רשמים, גם מהשידור החוזר של ברצלונה-ליברפול ששודר על המסכים. ברקע התנגנה לה מוזיקת רוק-בלוז טובה, הדייט של המטרידן שהיה לידינו כבר הגיעה, ויכולנו ליהנות מהבירה והאווירה.

כשסיימנו את הבירות המשכנו שנינו לחצי ברודוג נוסף כל אחד כשהבחור עם הדייט פרש (היא נשארה למזלה).

לקראת חצות היינו כבר קצת אפופים מהבירות החזקות אז החלטנו לסיים, כשבחשבון גילינו שהברודוג לא באה בזול – 40 ₪ לכוס.

האגנס היה עדיין די מלא כשעזבנו. כשהמזג, לידו חלפנו בדרך, היה מפוצץ בקהל צעיר מיינסטרימי.

לסיכום: דווקא כן – האגנס הוא פאב איכותי עם בירות איכותיות, שידורי ספורט, מוסיקה טובה ואווירה. אבל כל זה בא עם כוכבית קטנה בגלל המחירים והמחסור בנשנושים קלים (נכון שמחירי הבירות בעיר גבוהים, בעיקר בברים להמונים, אבל יש מקומות שמוכרים בירות איכותיות בפחות, גם באגנס אפשר ללכת קצת לקראת הלקוחות).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מודעות פרסומת

קן הקוקייה – שאלה של זמן ומיקום

זמן: חמישי בלילה, אפריל 2019

מיקום: נועם 3, שוק הפשפשים, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: הבר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: אחרי הבילוי המוצלח שלנו בחודש פברואר בקן הקוקייה, קבעה שם העכברושית עם חברותיה הכפר סבתאיות למפגש של חבורת השבת. בסופו של דבר בגלל המיקום, השעה או הגיל הן ויתרו על המפגש, אך מכיוון שהעכברושית הזמינה שם כבר מקום, בדקנו עם חברינו, נערי הפרחים (דמויות חדשות בבלוג), אם ירצו להצטרף אלינו לדאבל דייט שם והם נענו בשמחה.

הגענו ארבעתנו אל הבר ב-21:15, בחוץ כבר שאפנו פסיבית ניחוח ירוק (לא לריאות), ואחת המארחות הובילה אותנו אל השולחן שנשמר לנו בחדר הפנימי בצד ליד הבר.

לא השתנה משהו מיוחד בתפריטים בחודשיים מאז שהיינו שם. בחרנו לחלוק כמה מנות לטבעוניים ולאלו שלא מבינינו – ירקות מהפלטה החמה (44 ₪), סלט כרובית (46), סלט קיץ עם הגבינה בצד (44), כדורי לאבנה (45) וכנאפה דג (59).

קן הקוקייה – תפריט אוכל

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

בגזרת השתיה דווקא התעוררו קצת בעיות, כשנערי הפרחים חששו קצת מרכיבי התבלינים בקוקטיילים ולכן הזמינה נערת הפרחים כוס גוורצטרמינר (44) וכמוה עשתה גם העכברושית. בהעדר בירות אחרות חוץ ממכבי מהחבית נער הפרחים הזמין בלית ברירה בקבוק גולדסטאר (25), כשאני החלטתי לנסות קוקטייל אחר הפעם – מיס אניס (47).

המקום התמלא שוב במהירות בשלל מבלים, כשהמוסיקה היתה אוריינטלית קצבית ורועשת. במיוחד כשישבנו מתחת לאחד הרמקולים ולא יכולנו לשמוע כמעט אחד את השני.

בקבוק הגולדסטאר וכוסות הגוורצט הגיעו יחסית מהר, אם כי 44 ₪ לכמות שנמזגה זו קצת שערוריה. הקוקטייל התעכב והתעכב (מזל שלא הזמנתי משהו יותר מורכב), והגיע רק אחרי דקות ארוכות כך שלא יכולנו להשיק לחיים לפני. הקוקטייל עצמו היה הפעם קצת אנמי, לא שילוב מעניין כמו בפעם שעברה, וגם נגמר ממש במהרה (קרח דווקא היה בשפע).

לאוכל גם לקח קצת זמן להגיע. המנות היו טובות כמו בפעם שעברה אם כי גם כאן היחס כמות למחיר הוא די רע.

מכיוון שהיה קשה לנו לשוחח בווליום החזק, וגם כאן אין משום מה קינוח טבעוני בהיצע (לא ברור למה במקומות שדווקא מגישים אופציות טבעוניות טובות מוותרים על כך בשלב הקינוחים), החלטנו לעבור למקום אחר שקט יותר בסביבה – קפה מיכלאנג'לו שנמצא לא הרחק משם והתקרב לשעת הסגירה.

ניסינו לתפוס את אחת המלצריות על מנת לקבל את החשבון. אך למרות שיש רבות כאלו הן לא שמו לב אלינו עד שנאצלנו לגשת אל הבר, מה שגם לא כל כך עזר. לבסוף הצלחנו לקבל את החשבון, אולי היה עדיף שלא, ולשלמו, כשהבנות יצאו בינתיים ככח חלוץ לקפה מיכלאנג'לו (בן תרדיון 2), שתי סמטאות ליד.

בקפה מיכלאנג'לו הטבעוני הזמנו שני קינוחים – מוס שוקולד (38), וכדורי טחינה בשוקולד (28) עם בננה מקורמלת מעל שהיו שניהם טעימים ומוצלחים, וגם יכולנו לדבר בינינו בנעימים.

לסיכום: גם אחרי ביקור שני קן הקוקייה הוא עדיין מקום שכדאי לבקר בו לפחות פעם אחת בזוג, דאבל דייט או חבורה בשביל האווירה. קחו בחשבון שהזמן שבו תגיעו והמיקום שבו תשבו עלול להשפיע לחיוב או לשלילה על החוויה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

כמו צועני – מיקלר וחברים

זמן: חמישי בלילה סוף מרץ 2019

מיקום: נחלת יצחק עד פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: מבשלת מיקלר (Mikkeller) הינה אחת ממבשלות בירות הבוטיק המובילות בעולם, כשבמקור היא היתה מבשלה "צוענית", כלומר מבשלת את המתכונים שלה במבשלות אחרות, אך מאז פתחה גם שתי מבשלות בארה"ב. בנוסף מפעילה המבשלה ברים ייחודיים ברחבי העולם, מתוכם בבר בבנגקוק ובסן פרנסיסקו יצא לי לבלות. כמו כן יש למיקלר שיתופי פעולה עם מבשלות אחרות, אפילו בארץ הם הוציאו עם מבשלת אלכסנדר את ה Milk&Honey, Green Gold ו- Holy Fruit, כשמהשתיים האחרונות שתיתי לשמחתי כבר לא מעט גם מבקבוקים וגם מחביות (ניתן למצוא בעיקר בסניפים השונים של ביר בזאר).

הסיפור: הקורא האדוק והבלוגר המכובד בפני עצמו ניימן פרסם שמתחילים לשווק את הבירות של מיקלר בארץ, ואפילו יתקיים אירוע השקה חגיגי לכבוד כך בחנות של הביר אנד ביונד – Beer & Beyond.

למרות שהחנות נמצאת בנחלת יצחק, על גבול גבעתיים, אזור שלא יוצא לי לבלות בו כמעט בכלל, החלטתי ללכת בכל זאת והצעתי למספר חברים להצטרף, כאשר לשמחתי שניים מהם הסכימו – הלריס ומספר הסיפורים.

הגעתי אל שכונת השינה בסביבות 20:30 ונכנסתי למבנה המסחרי ביגאל אלון בו נמצאת החנות שם נערך אירוע ההשקה. במתחם היו בסביבות 30-40 ביר גיקס שבאו לטעום את הבירות של מיקלר – 6 חביות (IPA, PA, Berliner, Pilsner, Seisson ו- Chipotle Porter), כאשר כרטיסיה ל-3 טעימות של 200 מ"ל עלתה 50 ₪ (כולל כוס מתנה).

מכיוון שלא הייתי בטוח שאגיע, לא שילמתי על הכרטיסיה מראש ונאלצתי לעמוד בתור (יש רק קופה אחת, חבל שלא נערכו עם עוד מסופון) כדי לרכוש אחת, כשלשמחתי הצטרף אליי מספר הסיפורים כעבור מספר דקות.

כשהגיע תורנו רכשנו 3 כרטיסיות,  כשבדיוק אז הצטרף אלינו גם הלריס, ויכולנו להתחיל סוף סוף בטעימות. את הסיבוב הראשון שתינו בחוץ, כשמספר הסיפורים פינק אותנו בתפוצ'יפס מהסופר הסמוך של הקופיקס. אני התחלתי עם ה-IPA, שהיתה טובה אבל לא מיוחדת מדי.

לסיבוב השני לקחתי את הצ'יפוטלה פורטר – בירה כהה, כשהטוויסט החריף הורגש בה במידה ראויה, בירה מיוחדת וטעימה. לקינוח לקחתי את הברלינר – בירה חמוצה עם פסיפלורה, מרגישה יותר כמו יין/סיידר חמוץ מאשר בירה, מומלצת רק למי שאוהב/מכיר את הז'אנר. בין לבין דיברתי גם עם מנהל המותג של מיקלר בארץ, שסיפר שבינתיים, חוץ ממכירה בבקבוקים בחנויות, יהיו בירות מהחבית רק בפורטר אנד סאנס ובבר ידוע ששכחתי את שמו בירושלים, עד שיראו איך זה יתפוס, בכל זאת מדובר בבירות לא זולות.

הערב היה עוד צעיר, החלטנו לחצות את איילון מערבה ולנדוד לכיוון שוק הכרמל/דרום העיר, בלי יעד מוגדר עד שהגענו לפלורנטין בסופו של דבר.

החברה היו רעבים אז הלכנו לפיצה המפורסמת של ג'וזפה, שם התברר לי שיש גם אפשרות טבעונית כולל לפצל פיצה לרבעים. לקחנו מגש גדול ממנו רבע טבעוני (גבינה של משומשו) עם פטריות וברוקולי. אכלנו בחוץ על הרחוב כשהפיצה היתה נחמדה בלבד לטעמי – רוטב העגבניות פשוט לא הורגש מספיק.

המשכנו לנדוד כמו צוענים ברחובות פלורנטין, כשבדרך המספר מפליא בסיפורים, עד שהגענו לשדרות וושינגטון שם נכנסנו לחנות השוקולד הטבעונית – Coco. קנינו קצת לאכול במקום ממגוון השוקולדים המפתים, ולקחתי גם הביתה מארז טעים לעכברושית.

חיפשנו עוד מקום חי והומה לבירה, כשהשאפל היה בדיוק ליד. התיישבנו על הבר, שתינו בירות, שמענו עוד סיפורים מהמספר, שיחקנו באפליקציה Think Fast עם בנות שישבו על הבר לידינו, וגם קצת טאקי בינינו. השעה היתה מתישהו אחרי חצות כשסיימנו את הערב (ככה זה כשיש שעה פחות לישון בעקבות המעבר לשעון קיץ) והמשכנו את הנדודים בחזרה הביתה.

ביר בזאר שוק הכרמל – לא חייבים עדלאידע

זמן: חמישי בלילה, פורים, מרץ 2019

מיקום: ישכון 36 פינת יום טוב, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הסניף הראשון שהוא גם בר של מבשלת הביר בזאר שהתחילו בדוכן סמוך בשוק הכרמל נפתח לפני כמעט 4 שנים. מאז המבשלה הדרומית, שמציעה שלל בירות בוטיק ישראליות, הרחיבה את רשת הברים שלה ופתחה סניפים נוספים, רובם בשווקים – לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ועוד אחד מול הבימה.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט זוגי. אחרי הסיבוב הקודם בשוק הכרמל עם הג'ינג'י העצבני בתחילת החודש, שמנו פעמנו לעבר השוק במטרה למצוא מקום נחמד לשבת באופן ספונטני.

השעה היתה סביבות 21:00, כשהשוק כבר היה אחרי השטיפה, ובסמטאות נראה היה שמהמקומות והמבלים מתכוננים למסיבות פורים.

אחרי שיטוט קל בסמטאות, מכיוון שלא היינו יותר מדי רעבים ולעכברושית התחשק סיידר תפוחים, החלטנו לשבת בביר בזאר – ברירת המחדל בדרך כלל, שדווקא לא יצא לנו לבלות בו יחדיו כבר זמן רב.

המקום היה די הומה במבלים, רובם מחופשים. כשלשמחתנו מצאנו שולחן קטן לזוג ליד הכניסה בו התיישבנו. התפריטים לא השתנו מפעמים קודמות, מהחבית יש בעיקר את הברזים של הביר בזאר (24 ₪ לשליש, 29 ₪ לחצי) ועוד שתיים שלוש בירות מתחלפות, כשתפריט האוכל מכיל כריכים, סלטים, פיצות ועוד (המחירים באתר לא מעודכנים).

העכברושית הלכה על הסיידר קינמון של באסטרס, ובאווירת פורים אפילו הזמינה ממנו בטעות חצי (29). אני הזמנתי חצי נגב פורטר מהחבית (29), כשליווינו את המשקאות עם סלט קרם ארטישוק טבעוני (32) לחלוק ותפו"א עם שמנת חמוצה בשבילה (19).

השתייה הגיע במהירות ואחרי מספר דקות הגיע גם האוכל, כשהסלט קרם ארטישוק היה פחות טעים ממה שחשבתי שיהיה.

בעוד אנו שותים ואוכלים לאיטנו, נהננו מתצוגת התחפושות המגוונות של המבלים שעברו וחלפו מולנו על הסמטא בדרכם לבילוי או למסיבה (סוג של עדלאידע), כשמדי פעם נרשמו גם תשואות של היושבים בביר בזאר, אם זה למשהו שהיה במרפסת, אותו לא הצלחנו לראות מהזווית שלנו, או לתחפושת מקורית/מוצלחת במיוחד – המסכה של ג'ים קארי למשל.

היה נראה שהלילה עוד צעיר וחגיגות פורים ימשכו עד השעות הקטנות בשוק, אך אנו החלטנו לפרוש עם שישיית בירות הביתה לפחות.

לסיכום: לא כל יום פורים ויש "עדלאידע" בשוק. אך גם בימים שאין הביר בזאר הוא מקום בילוי טוב עם שלל בירות מהחבית (אפילו שאין גיוון יחסית) ובבקבוקים, אווירה טובה (עדיף אחרי הנקיון של השוק) ואוכל לא רע.

יפה גם לראות שב-3 שנים שעברו מאז שהיינו בביר בזאר בפורים, השוק החל להתעורר בלילות וניתן למצוא בו הרבה יותר מקומות בילוי מגוונים בסמטאות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

בסטה בר ברק – לגלות דברים חדשים בשוק זה תמיד נחמד

זמן: חמישי בלילה, מרץ 2019

מיקום: יום טוב 22, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הבסטה בר ברק (לא בטוח אם זה השם הרשמי בכלל) נפתח לפני קצת יותר משנה וחצי בבסטה בסמטה מקבילה לראשית בשוק הכרמל.

הסיפור: השעה היתה חצות לערך כשהג'ינג'י העצבני יצאנו מההופעה הטובה של ערן צור בקפה ביאליק, בה הוא התלהב לא פחות מערן צור עצמו.

מכיוון שהשתייה שם היתה די חלשה (שתיתי סנגריה לא משהו) והיינו עם האנדרלין של ההופעה עדיין, החלטנו להסתובב באזור ולחפש מקום לאיזו בירה אולי.

חצינו את אלנבי ונכנסנו אל הלל הזקן שם הנורמן היה מלא במבלים שישבו בחוץ (מדיניות הרעש של העירייה כנראה כבר לא נאכפת). המשכנו אל הסמטאות הקטנות של שוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד מקומות מוכרים וגם כאלו שלא.

בסמטת/רחוב יום טוב עברנו ליד בית הקפה באותו השם – יום טוב, אליו רציתי להגיע מתישהו לאכול בשעה מוקדמת יותר. ברירת המחדל היתה קצת יותר למטה – הביר בזאר, אך ממש כמה מטרים לפני עצרנו לרגע ליד דוכן, שאת שמו לא ידעתי, למרות שחלפתי לידו כבר בעבר. ראינו שיש בו כמה ברזים של בירת ברזל – בירת בוטיק ישראלית קיבוצית לא מופרטת מאזור עמק חפר  (לא רוצה לא צריך!) אותה לא יצא לי לטעום עדיין, בטח שלא מהחבית.

החלטנו לבדוק את העניין, התיישבנו על הבר (סוג של) וביקשנו מהברמנית החביבה כמה טעימות – לורי אדמונית (אייל ענברי בסגנון בלגי), רובי חיטה (בסגנון גרמני – כמו פאולנר לדברי הברמנית) ואפי IPA (כשיש גם גולדסטאר, עלמה והייניקן). אני אהבתי את ה- IPA ואילו הג'ינג'י את החיטה, אז הזמנו מהן חצי כל אחד (34 ₪).

הבירה הוגשה לנו בכוסות פלסטיק בצירוף צלוחית מנצ'יס קטנה (יש גם עוד נשנושים). לידנו ישבו מבלים נוספים (חלקם תיירים) בשולחנות מאולתרים (ארגזים), כשגם הביר בזאר הצמוד היה מלא לחלוטין.

בעוד אנו לוגמים לאיטנו, שמנו לב שיש משחק של 4 בשורה לידנו, אז פצחנו בסדרת משחקים סוערת, כשהג'ינג'י העצבני יצא וידו על העליונה (אני צריך להסיר את החלודה).

אחרי שסיימנו את הבירה, החלטנו שמספיק לערב זה, עלינו בסמטאות לכיוון אלנבי ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: הבסטה בר ברק הוא עוד הפתעה נעימה בשוק הכרמל שפורח גם בלילה, מקום נחמד לבירה קלילה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף כתחנה במסגרת סבב ברים בשוק הכרמל

קן הקוקייה – לא בכפייה

זמן: חמישי בלילה, סוף פברואר 2019

מיקום: נועם 3, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: בר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest על שם הסרט הקלאסי, נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים, שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: לפני מספר חודשים אחרי בילוי ביפו חלפתי על פני קן הקוקייה, שלו רק דלת כניסת קטנה בחזית. המקום נראה מעניין ורשמתי אותו כפוטנציאל לביקור בעתיד. וכך שקבעתי לצאת דייט עם העכברושית, הזמנתי מקום בקן הקוקייה, בתקווה שלא אאושפז שם בכפייה.

הגענו אל המקום בסביבות 21:00, כשאחת המארחות קיבלה את פנינו וביקשה שנמתין למארחת השנייה שתוביל אותנו לשולחן ששמרו לנו. הלכנו עם המארחת השנייה דרך החלל הקטן יחסית שבחדר הכניסה ואז גילינו שיש גם חלל ישיבה נוסף וגדול בפנים וקומת הגלריה, עם ריהוט ומנורות מיוחדות מסביב, DJ בעמדה, כולל ווידאו ארט על גבי 2 מסכים. המקום היה עדיין יחסית לא מלא, לידינו היה שולחן של מפגש מרובה חברים, וה- DJ תקלט מוסיקה רגועה בסגנון צ'יל אאוט.

קיבלנו לידינו את התפריטים. בתפריט האלכוהול יש קוקטיילים מעניינים, את כל שאר המשקאות הרגילים, ומכבי, מכבי 7.9 מהחבית. בגזרת האוכל יש מגוון מנות, שחלקן כוללות חיות מתות ולכן אותי באופן אישי לא מעניינות, אך יש גם כמה מנות טבעוניות וגם צמחוניות (שאפשר להוציא מהן את הגבינות).

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

קן הקוקייה – תפריט אוכל

בהמלצת המלצר הצעיר וההיפסטרי העכברושית הזמינה את כדורי הלאבנה (45 ₪) והזמנו עוד שתי מנות לחלוק – ירקות מהפלטה החמה (44) וסלט כרובית (46). העכברושית רצתה להזמין לשתות את קוקטייל ה- PIMP MY PLUM שלדברי המלצר מכיל שילוב מוצלח של כל הטעמים (חמוץ, מתוק, מלוח, חריף) אך נרתעה מהחריף, אז הזמינה במקום את המוחיטו אל שבאז (53 ₪), אז אני הזמנתי אותו במקומה (51).

המקום הגדול החל להתמלא די במהירות, מבלים ומלצרים לידנו חלפו, וה-DJ החל להתאים את עצמו גם הוא – עם מוסיקה קצבית יותר, כשגם האורות התעמעמו.

האוכל והשתייה הגיעו לשולחן באופן מדורג.

הקוקטייל שלי על בסיס שזיף וטקילה הוגש כמו מרגריטה עם מלח על הכוס והיה מצוין, כשבו השתלבו אכן כל הטעמים ואפילו לא היה חריף מדי. גם הקוקטייל של העכברושית היה לטעמה, מתקתק ועם טוויסט מעניין של שערות חלבה מתוקות למעלה.

גם האוכל לא אכזב. העכברושית אהבה את כדורי הלאבנה שלה שהוגשו עם חציל ורסק עגבניות. הכרובית בסלט היתה קראנצית מאוד והוגשה עם טחינה ושקדים טעימים ושילוב מוצלח היו גם חתיכות האפרסמון. מנת הירקות מהפלטה לא היתה גדולה אך הירקות הצלויים היו טעימים עם קרם השקדים – אי אפשר לא לאהוב כזו מנה.

בשלב זה המקום היה כמעט מלא לחלוטין עם הרבה מבלים בכל הגילאים והמגדרים, והאווירה היתה טובה ואפילו די מגניבה.

אחרי שסיימנו העכברושית חשקה גם בקינוח ובהמלצת המלצר הזמינה את הפיסטוקולד (33 ₪) – מוס שוקולד עם קצפת פיסטוק בצד, אותו לא הצליחה לסיים לבד, כשאני הסתפקתי בשערות החלבה המתוקות מהקוקטייל שלה.

ביקשנו את החשבון בסביבות 22:30, זה יצא 272 ₪, לא זול אך עדיין יחסית בגדר הסביר, ואחרי ששילמנו עזבנו את קן הקוקייה, כשנראה שהלילה שם עדיין צעיר.

לסיכום: לקן הקוקייה הזה דווקא תרצו להגיע כשיש בו מקום לכולם (תרתי משמע). קוקטיילים טובים, אוכל טעים, שירות מקצועי, מוסיקה טובה ואווירה – מקום שמתאים לכל מאורע בו תהנו מהבילוי גם לא בכפייה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

ג'ניה – כמה כדאי לחכות?

זמן: שלישי בערב, פברואר 2019

מיקום: בן עמי 11, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: בר הג'ניה (Jenia), הנקרא על שמה של ג'ניה אוורבוך האדריכלית, שעיצבה את הבתים שסובבים את כיכר דיזנגוף, נפתח לפני כ-3 חודשים ע"י חבורה שמפעילה בין היתר 2 ברים נוספים בכיכרות בעיר – לואי (כיכר רבין) והרובינא (כיכר הבימה) – בהם כבר יצא לנו לבלות.

הסיפור: הזמן חולף מהר, וכבר עברו חודשיים מאז המפגש הקודם עם החבורה מהעבודה הישנה, מה שאומר שצריך למצוא יעד מתאים בו יש שעה שמחה – הג'ניה נראה מתאים למאורע.

הבורגנית מהפרובינציה, איש הסלפי ואני הגענו אל הבר קצת לפני 19:00. המקום, בו יש מקומות ישיבה רבים בחוץ, היה עדיין ריק, כשהמארח הציע לנו להתיישב בשולחן עגול, גדול וגבוה בצד בו יהיה מקום לכולנו – שם התיישבנו.

לצערנו ההתחלה לא בישרה טובות, כשדווקא בשולחן שלידנו, מכל השולחנות הפנויים במקום, התיישבו אנשי צוות שאכלו, שתו ועישנו (כשהעשן עם הרוח עלינו) לפני שיתחילו במשמרת.

פיצתה על כך מלצרית שמחה וחייכנית (עם טאבלט) שהגישה לנו את התפריט, כשבהפי האוור יש 30% הנחה על האוכל ו-50% הנחה על השתייה, אבל לא על כולה הסתבר כמה דקות מאוחר יותר כשהבורגנית הזמינה לה סנגריה חמה (42 ₪) שמתאימה ליום סגרירי וקריר אבל עליה אין הנחה.

ג'ניה – תפריט

אני ואיש הסלפי הזמנו שנינו בירה – מרדסו גדול בשבילו (21 ₪ בהפי האוור ל-400 וקצת מ"ל, 42 ₪ מחיר מלא!) ומלכה אדמונית בשבילי (17 ₪ בהפי האוור, 35 מחיר מלא). הבורגנית היתה מורעבת אז החלטנו לא לחכות לשאר החבורה והזמנו יחד כמה מנות לחלוק – פוקצ'ה (13 ₪ בהפי האוור), חציל (29) ורביולי סלק טבעוני (28).

השתייה הוגשה ראשונה כמובן וגם האוכל הגיע די במהירות. המנות עצמן היו לא גדולות (אולי גם הם מגיעות ב"פיינט") ולא כאלו מלהיבות, כשהבורגנית התאכזבה שלא אכלנו בדוכן כריכים בכיכר עליו היא שמעה המלצות.

המתנו לנותרים שיצטרפו אלינו, אך אלו בוששו מלבוא, מכיוון שהם עצמם המתינו דקות ארוכות שיתפנה מקום בחניון הסמוך. בינתיים המקום התמלא בחציו, וממש כמה דקות לפני 20:00 הם הצטרפו אלינו בשמחה ומיד חיפשו את המלצר שיקח מהם הזמנה, לפני שתגמר השעה השמחה.

גם הם הזמינו כמה בירות, פיצה, סלטי עגבניות והמבורגרים, ואילו אנחנו הזמנו סיבוב נוסף של בירה. כשלמרות שהמקום היה מלא רק בחציו המלצר הזהיר שיש עומס ויכול לקחת בין 30 ל-40 דקות עד שהאוכל יגיע.

לפחות השתייה לא התעכבה יתר על המידה (לאלו מאיתנו שקיבלו כוסות נקיות), כך שיכולנו להשיק לחיים ולהחליף חוויות.

המלצר באמת לא התלוצץ, כשלאוכל לקח זמן רב למדי להגיע לשולחן, וגם אז הוא הגיע באופן מדורג – הפיצה ראשונה, סלט העגבניות לאחר מכן (כמה זמן לוקח להכין סלט?) ולבסוף ההמבורגרים, שלא היו מרשימים בגודל או בטעם (ואיש הסלפי דיווח מאוחר יותר שההמבורגר שלו יצא בדרך שנכנס).

הבורגנית פרשה, והשאר התלבטו לגבי הקינוחים, כשהחליטו להזמין מהם שניים שנשמעו מעניינים. כשראו שגם הקינוחים מתעכבים ומתעכבים, ביקשו מהמלצר לבטל אותם ופשוט להביא לנו את החשבון, ובינתיים המלצרית מההתחלה הזמינה את השולחן שלידינו (שהגיע הרבה אחרינו) לצ'ייסרים על חשבון הבית.

בסופו של דבר החשבון הגיע עם אחד הקינוחים שכבר היה מוכן במפתיע, כשהמלצר הצעיר התנצל בלשון רבים על העיכובים, סיפר לנו שכפיצוי הורידו לנו מהחשבון את סיבוב המשקאות הראשון ושגם הקינוח הזה, ואף השני שהגיע בעקבותיו, אליו לא נכנסו (כשגם הם לא הרשימו).

איכשהו למרות ההפי האוור ולמרות הפיצוי, החשבון יצא עדיין די יקר יחסית למה שקיבלנו (416 ₪). אחרי שאותו שילמנו נפרדנו לשלום בתקווה שלא נמתין זמן רב ל/במקום במפגש הבא (תרתי משמע).

לסיכום: בג'ניה השקיעו במקום גדול ואטרקטיבי מול הכיכר, אבל חבל שהזניחו את השאר. זמני המתנה לא הגיוניים (ועוד שהמקום לא מלא), אוכל לא כזה טעים ומחירים גבוהים. למרות שבערך התנצלו (היה ראוי לשלוח מישהו קצת יותר בכיר מהמלצר) ונתנו גם פיצוי כנראה שלשם אנחנו כבר לא חוזרים.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לוותר, גם בהפי האוור יש מספיק מקומות בסביבה משתלמים ומוצלחים יותר