פונטנה – אפריטיבו מהיר בשדרה

זמן: יום שני בערב, יולי 2019

מיקום: רוטשילד 65, תל אביב

רקע היסטורי: הפונטנה Fontana הוא בר/גינת אפריטיבו (הסבר בהמשך) חדש מבית היוצר של קבוצת האימפריאל בשיתוף מלונות אטלס (בהמשך לבושוויק בו כבר ביקרנו) – במלון רוטשילד 65.

הסיפור: העכברושית ואני היינו ביום של חגיגות. אחרי ארוחת צהרים טובה בקאב קאם, חיפשנו בערב משהו יותר קליל כשבר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל – הפונטנה ענה להגדרה (ובניגוד למקומות חדשים אחרים שם גם לא מבקשים כרטיס אשראי לביטחון למקרה שלא מגיעים).

הגענו אל המלון ב-20:40 וניגשנו אל הבר שנמצא במרפסת על הפינה. מארחת הובילה אותנו לשולחן קטן ליד המזרקה/עץ עם התאורה הכחולה כשמסביבנו המקום היה די מלא במבלים בחתך נרחב יחסית של גילאים.

עיינו בתפריטי ההרצה של המקום, כשכעבור כמה דקות ניגש אלינו מלצר חביב והסביר לנו על הקונספט. האפריטיבו מגיע מאיטליה ומציע בילוי קליל של משקאות אלכוהולים קלים יחסית עם נשנושים לפני הארוחה העיקרית. וכך תפריט המשקאות העיקרי של הפונטה מחולק ל-4: משקאות מבוססים ג'ין וטוניק, שפיריצים על בסיס מרטיני ויין, ורמוט וטוניק וקוקטיילים רגילים קצת יותר חזקים (רוב המשקאות בסביבות ה-40 ₪, חוץ מהמחוזקים). חוץ מזה יש גם תפריט יינות ותפריט אוכל בו אין יותר מדי אופציות טבעוניות.

פונטנה – תפריט קוקטיילים

פונטנה – תפריט אוכל

פונטנה – תפריט יינות

העכברושית ביקשה מהמלצר המקצועי המלצות ולבסוף בחרה להזמין שפריץ אננס (42), כשאני הלכתי על משהו חזק יותר – מנהטן הפוך (49), הקוקטייל הקלאסי רק עם יחס הפוך בין הוויסקי לוורמוט.

גם לגבי האוכל לא היינו סגורים. רצינו להזמין משהו טבעוני לחלוק, הסלט אבטיח עם הגבינת פטה בצד נראה מזמין, אז הזמנו ממנו. כמו כן הזמנו את הכרובית עם הקרם שורשים הלא טבעוני (למה?) בצד (38), לחם וזיתים (14), וגם מנת קלאמרי פריך לעכברושית לצערי (44).

התברר שהסלט אבטיח לא יכול לבוא עם הגבינה בצד אז נאלצנו לוותר עליו. בקושי הספקנו לסיים את ההזמנה וכבר הגיעו אלינו המשקאות לשולחן (ככה זה שעובדים עם טאבלטים).

השפריץ של העכברושית היה מתקתק וטעים עם חתיכת אננס ענקית בתוכו, אותו זללה העכברושית. לא ברור אם בגלל זה הורגש בו דווקא הטעם של האפרסק. גם המנהטן ההפוך שלי היה קליל וטעים לחיך. עם הקוקטיילים הגיעו גם הלחם והזיתים.

לא עבר זמן רב וקיבלנו גם את שתי המנות האחרות. הכרובית היתה די פשוטה וגם עם הקרם שורשים אותו ניסתה העכברושית לא הלהיבה. גם הקלאמרי היה סביר בלבד לדברי העכברושית שהשתמשה גם איתו בקרם שורשים של הכרובית.

לגמנו ונישנשנו לאיטנו, ועדיין כשסיימנו השעה היתה עוד לפני 21:30 (בקושי 50 דקות מאז שהגענו). שילמנו את החשבון שיצא 183 ₪, והמשכנו למקום אחר לקינוח טבעוני מתוק.

ירדנו במורד השדרה בואכה אלנבי והשתלבנו בעדר צעירים דוברי אנגלית עד שאלו עצרו לבירה זולה בקופיקס. המשכנו אל עבר הזכאים שם לא היינו מאז שהתחלפו הבעלים. מלצרית חמודה וצעירה במיוחד (ילדה של אחד העובדים) קיבלה את פנינו ואחרי שעיינו בתפריט המתוקים התיישבנו בשולחן צבעוני ויפה.

בהמלצת המלצר המבוגר הזמנו את הספיישל של עוגת השכבות (42), כאשר בעוד אנו ממתינים נשמעו מסביבנו בעיקר שפות זרות.

הקינוח היה מוצלח ביותר – טעים ומתוק במידה הנכונה, כשהתפריט והמקום נראו מזמינים (ופחות פלצניים), בפעם הבאה נחזור לארוחה מלאה.

לסיכום: האמת שהפונטנה די קולע להגדרה של קבוצת האימפריאל – בילוי קליל וזריז על הדרך לפני הארוחה. יכול להתאים לתיירים, מבקרים בשדרה בשעה יחסית מוקדמת, אך לא כבילוי/מנה העיקרית של הערב (בטח שלא לטבעונים שבינינו). אולי עם התפריט הקבוע זה עוד ישתנה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף רק למשקה או שניים בהפי האוור (עד 19:00 בלבד)

מודעות פרסומת

הטחינייה – צלחו את מחסום השנה

זמן: יום חמישי בערב, יולי 2019

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר משנה ו-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: קבענו לצאת עם בת דודה צעירה מארה"ב שנמצאת בארץ כמה חודשים וחשבנו על אזור/מקום מגניב לקחת אותה אליו. הטחינייה, שם לא ביקרנו כבר למעלה מחצי שנה, נראה לנו מתאים – בגלל האוכל והאווירה.

הגענו לאזור השוק, שהיה יחסית רגוע לערב חמישי, בסביבות 21:00, וצעדנו לעבר הטחינייה. גם בטחינייה היה ריק יחסית לפעמים קודמות ואנו בחרנו לשבת בפינת הבר הרחוקה בפנים.

התפריטים טיפה השתנו מהפעם האחרונה שהיינו שם, כשהתלבטנו עם הברמנית המקועקעת (היא לא השתנתה) מה כדאי להזמין. גילינו שבמקום להתלבט יותר מדי לגבי הטחינות המיוחדות פשוט אפשר להזמין צלחת של בא לי הכל – 6 מאזטים של טחינה (45 ש"ח). הזמנו גם את הסטייק בטטה שאהבנו בפעמים קודמות (38) וסלט "הכי של בית" (30), שבתפריט באנגלית נכתב כסלט ישראלי או משהו בסגנון.

הטחיניה – תפריט

הטחינייה – תפריט

בגזרת השתייה ביקשתי טעימה של אוזו בשביל בת הדודה (שבארץ כבר מותר לה לשתות), ואחרי שוידאנו שהיא בסדר עם זה היא הזמינה את הקוקטייל ורוד ומגניב (44 ₪) ע"ב אוזו, אבטיח, קוקוס וליים, כך עשתה גם העכברושית, ומכיוון שהיצע הבירות שם די מצומצם זרמתי איתן גם אני.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה. שאלנו את הברמנית אם יש סיבה מיוחדת למה ריק כל כך. זו השיבה שכנראה זה בגלל המהומות/הפגנות שהחלו יום קודם לכן והיו אמורות להימשך גם באותו היום, ולכן אולי אנשים חוששים לצאת לבלות ולהיתקע.

הקוקטיילים הגיעו ראשונים, חזקים ומתוקים. אח"כ הגיע הסלט הישראלי – פשוט וטעים.

צלחת המאזטים של הטחינות השונות – כתומה, ירוקה, לבנה, סגולה, חריפה ובאבא גנוב, היתה נדיבה ומוצלחת ביותר, כאשר גם הלחם שמוגש עם המנות עבר שינוי ועכשיו הוא עגול, עם שום וטעים גם כן.

דווקא הסטייק בטטה היה פחות עסיסי מפעמים קודמות אך עדיין נחמד.

המקום עצמו נשאר כמעט ריק לחלוטין באופן מפתיע, כשחוץ מאיתנו ישבו רק עוד שלושה מהמגזר הדתי (המקום אינו כשר בהגדרה אלא בהשגחה פרטית – אינו מגיש בשר ואינו פתוח בשבת).

הבנות הזמינו גם קינוח, הפעם לא את הקראק פאי המושחת, אלא את השוקו קוקו (40) – עוגת שוקולד דחוסה כמו פאדג' עם קרמל מלוח שממנה הם מאוד נהנו.

אחרי ששילמנו את החשבון (285 ₪) המשכנו להסתובב קצת באזור, כשכמה עשרות מטרים משם בסמטת השוק היה מלא לגמרי בטוני ואסתר, כך גם בפיצה LILA (כמו בפעם שעברה שעברנו שם), כשגילינו גם מקום חדש שבדיוק נפתח להרצה בסמטא, והבטחנו למלצר/מארח החברותי שאיתו דיברנו שעוד נחזור לבקר.

לסיכום: הטחינייה צלחו את מחסום השנה, כשאפשר ליהנות שם גם רק מהאוכל כשיש קצת פחות אווירה. מקווה שימשיכו כך וישמרו על הרמה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מוניס בכרם – חצי הכוס המלאה

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: מל"ן 30, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר המוניס בכרם Moonis Bar נפתח לפני קצת יותר מ-3 חודשים, היכן ששכן קפה איינשטיין לפניו שלא החזיק מעמד זמן רב. כשעליו לא ראיתי שרשמו דבר במקומות אחרים.

הסיפור: אחרי המפגש המעושן בסלון ברלין עם המנהל הבכיר והחברים מהעבודה לשעבר, המשכתי לפגישת הבק טו בק שלי עם הראשוני בכיכר מגן דוד בשעה 21:00.

התחלנו להסתובב בסמטאות של כרם התימנים וחיפשנו מקום נחמד לשבת בו משלל האפשרויות לידן עברתי בפעמים קודמות.

הגענו אל רחוב מל"ן, שם על הסמטה גילינו את המוניס, שנראה נחמד ושוקק. ראיתי שיש שם גם נגב מהחבית ואוכל, אז החלטנו להתמקם שם.

ישבנו על הסמטה כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. בתפריט המשקאות הצבעוני יש כמה קוקטיילים מעניינים, 3 בירות טמפו מהחבית מחוזקות בנגב אואזיס במחירים סבירים (והפי האוור עד 20:30), עוד אופציות בבקבוקים, ומשקאות נוספים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות חביב שמתאים לכולם.

מוניס בר – תפריט אוכל

מוניס בר – תפריט משקאות

אחרי הליטר בירה בסלון ברלין הייתי חייב לאכול משהו רציני יותר אז הזמנתי את העשב של השכן (42 ש"ח), לא מה שזה נשמע, ולא ויתרתי על בירה נוספת – חצי נגב (34). הראשוני הזמין אף הוא לאכול – ברוסקטה בטאבון (36) אותה ליווה עם חצי פאולנר (32).

מסביבנו המקום המה, ואנשים אפילו חיכו שיתפנה שולחן. אנחנו רק חיכינו לאוכל ולשתייה שהגיעו די במהרה, כשהבירה נמזגה בנדיבות רבה – הרבה מעל הקו המסומן.

הסלט עצמו היה משביע ומרענן – הרבה עלים ועשבים, עם פיצוחים טריים ופרות חמצמצים מתוקים. גם הברוסקטה של הראשוני היתה גדולה ונראתה טוב למי שאוהב גבינות.

בעוד אנו אוכלים ושותים, סיפר לי הראשוני קצת חוויות מדרום אפריקה ואת תכנוניו למרתון הקרוב בחו"ל. כשניהלנו דיון גם על משמעות החיים כשכיר, רווח והפסד ומה שלימדו אותנו כל החיים לחשוב.

קצת אחרי 22:30 שילמנו את החשבון ופינינו את השולחן לבאים אחרינו. משם חזרנו דרך הסמטאות השוקקות אל המציאות האפורה ברחוב אלנבי.

לסיכום: בלי יחסי ציבור בכלל, במוניס יש אוויר וגם אווירה. מקום נחמד וכיפי בכרם לשבת לדרינק ואוכל בקטנה. לעומת הבילוי בסלון ברלין זוהי בהחלט חצי הכוס המלאה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר ואפילו כדאי אם אתם משוטטים כבר בסמטאות של הכרם

סלון ברלין – לא אצלי בבית

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: נג`ארה 15 פינת הלל הזקן (בואכה אלנבי, שוק הכרמל), תל אביב

רקע היסטורי: סלון ברלין (Salon Berlin), הבר שלידו היתה גם חנות בגדים (שעברה בינתיים לקינג ג'ורג'), נפתח לפני יותר מעשור, כאשר לאחרונה פתחו הבעלים גם אח קטן – השולי לוצי באבן גבירול.

הסיפור: קבעתי עם מנהל הבכיר (לשעבר המכור) להיפגש לבירה. התברר שהוא עשה דאבל בוקינג וקבע עם הקבוצה מהעבודה במקביל, והציע שאגיע גם למפגש בסלון ברלין. מכיוון שאני מכיר את כולם ובקשרים טובים עם כמה מהם נענתי להצעה, וניצלתי את המפגש בשעה מוקדמת לקבוע בק טו בק משל עצמי (אפרסם פוסט נפרד בהמשך לחלק השני), כמו גם כמובן המנהל הבכיר.

תכננתי להגיע למפגש ב-19:45, והסתבר שהנווט של גוגל (גוגל מאפס) מדייק כשמדובר בתחבורה ציבורית (עזר גם הנהג שעבר בדרך על כמה חוקים ונתיבים).

מאז שנהרס האלנבי 58, האזור של המנזר וסלון ברלין פתוח ומזמין יותר (במיוחד לישיבה בחוץ). המנהל הבכיר וחבר נוסף מהעבודה לשעבר (שגר בבנימינה והגיע מהעבודה בחיפה עם הכלב שלו – מה לא עושים בשביל חבריםו) כבר התמקמו בתוך הבר ואני הצטרפתי אליהם.

לא הרבה השתנה במקום מאז הפעם האחרונה שביליתי בו לפני 9 שנים – מקום צר וארוך, די חשוך ועם חלל פנימי קטן ומקומות ישיבה לא ממש נוחים, כשגם בפנים מעשנים חופשי – כך דאגו להזכיר לי משולחן סמוך שני בחורים (מזל שהמקום היה עדיין די ריק).

התפריט מכיל מגוון יחסית רחב של בירות (רובן סטנדרטיות), קוקטיילים וגם מאכלי בר כאלו ואחרים. כשהערך המוסף הוא ההפי האוור הנרחב של 1+1 – עד 22:30 בכל יום (כשיש תאוריה ששמעתי לגבי איך הם מצליחים למכור כל כך בזול).

סלון ברלין – תפריט

אחרי שהצלחתי לתפוס את תשומת ליבו של אחד המלצרים הזמנתי חצי בזלת אדמונית (30), אותה קיבלתי כעבור כמה דקות. עם הבירות מוגשים גם כל מיני דברים קטנים לנשנש (זיתים, תורמוסים), ואני עם החברה יכולתי לקשקש. עלתה גם השאלה אם את התורמוסים אוכלים עם או בלי הקליפה – אכן סוגיה.

לאט לאט הצטרפו אלינו עוד חברים מהעבודה לשעבר, ואחרי שסיימתי את הבירה, והצלחתי לתפוס מישהו שנראה כמו מלצר, הזמנתי חצי נוסף – גינס הפעם (35).

לקראת 21:00, לפני שנהיה מלא וממש מעושן, נפרדתי לשלום מהחברים, בדרכי לפגישה הבאה במקום ידידותי יותר בשאיפה, תרתי משמע (החשבוון הסופי שלי יצא 35 ₪ בגלל ההפי האוור).

לסיכום: לא סתם נמענתי עד היום מלחזור לסלון ברלין. מקום שהמבלים מזלזלים באלו שלידם (מעניין אם גם אצלם בסלון הביתי שלהם הם כך מתנהגים), וגם המלצרים לא בדיוק תורמים. אפשר למצוא מקומות אחרים נעימים יותר שמציעים גם הם מחירים זולים, או פשוט להשקיע עוד כמה שקלים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם יושבים בחוץ ואז אולי אפשר לבקר

הרצל16 – מעליה וקוץ בה?

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2019

מיקום: הרצל 16, תל אביב

רקע היסטורי: הרצל16 Herzl16 – בר, בית קפה, לאונג', ביסטרו וגם מסעדה בסגנון יפני (דיסקו טוקיו), נפתח לפני כשנה וחצי על ידי קבוצת R2M (רותי ומתי ברודו – בראסרי וכו') במקום רוטשילד 12 שנסגר עקב הריסת הבניין שבו שכן. בחצר הפנימית של הרצל 16, שהוא מבנה לשימור, יש גם את המעלית הראשונה בתל אביב, ושם פעל בעבר גם בר "המעליה".

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט בלי מקום מוגדר. התחלנו באזור לוינסקי, שם חלפנו ליד פיצה LILA בסמטה, שהיתה מפוצצת. לא התחשק לנו פיצה אז המשכנו ללכת לכיוון רחוב הרצל אל ההרצל16 שהיה ברשימה שלי.

למי שלא מכיר את ההרצל16, מדובר במקום גדול, עם חצר פנימית מקסימה בה הרבה צמחיה וגם המעליה, בר פנימי וכאמור חצר אחורית.

בגלל שהיה זה יום רביעי, לא היה תור מיוחד בכניסה. המארחת בהתחלה רצתה להושיב אותנו בשולחן בחצר האחורית, אך שם מעשנים, אז חיכינו בכניסה עוד מספר דקות עד שהתפנה לנו שולחן קטן בחלל של הבר.

כבר בהמתנה נהנינו מהוייב של המקום, הפלייליסט והסאונד המצוין. גם תפריט האוכל (היומי) והמשקאות נראו מעניינים – עם מבחר מנות, קוקטיילים, יינות ועוד.

הרצל16 – תפריט אוכל

הרצל16 – תפריט יינות

הרצל16 – בירות, קוקטיילים ומשקאות

לקח טיפה זמן עד שהצלחנו לקבל תשומת לב של אחד המלצרים. וכשזה הגיע הזמנו 3 מנות לנשנש – כבושים יפנים (13), תפוחי אדמה מטוגנים בלי הרוטב החריף (24), וכרובית על הרובטה במיסו אגוזי לוז וקרם קייל שרוף (58)

העכברושית התלבטה לגבי הקוקטיילים והזמינה Jasmin Niban בהמלצת המלצר (48). במקום יש בירה מיוחדת של מלכה (חיטה), אבל לי התחשק IPA אז הזמנתי את הברודוג דווקא (32).

קיבלנו לשולחן קודם כל את החמוצים היפנים (הסלק הדק היה נהדר) ותפוחי האדמה עם קטשופ במקום הרוטב. לא מנות מיוחדות אבל עשויות היטב וטעימות.

גם השתייה הגיעה, כשהעכברושית אהבה את הקוקטייל המתקתק חמצמץ שלה. התמחור של הבירה, אפילו שזאת ברודוג, היה קצת מוגזם, כשזו הוגשה בכוס של בערך שליש.

גם המנה של הכרובית שהגיעה היתה טעימה מאוד. הכרובית היתה רכה ופריכה במידה הנכונה, וגם המיסו השתלב איתה היטב. אך גם במקרה זה 58 ₪ לכרובית בסה"כ גם כן מוגזם.

המשכנו ליהנות מהמקום כשמסביבנו באו והלכו מבלים ללא פילוח אחיד. כשסיימנו לאכול ולשתות בנחת התלבטנו האם להישאר לקינוח או להמשיך למקום אחר. בסופו של דבר בחרנו לנסות את הקינוח הטבעוני של המקום – קרם קוקוס עם שקדים קלויים ומשמש צלוי, שבדיעבד לא הותיר רושם מיוחד.

השעה לא היתה מאוחרת מדי אך אנו נאלצנו לסיים ואחרי שהצלחנו לקבל שוב תשומת לב ממלצרית אחרת שילמנו את החשבון (הלא זול) ונפרדנו מההרצל16 לשלום.

לסיכום: כשמקצוענים כמו רותי ומתי ברודו פותחים מקום בלוקיישן שכזה, אין ספק שכזה הוא יהיה. עיצוב, אווירה, מוסיקה וסאונד משובחים, אוכל ומשקאות מושקעים ומדויקים, כשהקוץ היחיד הוא המחירים הגבוהים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, רק קחו בחשבון את העומס בסופי שבוע והמחירים

המעוז – משחזר את ימי גדולתו?

זמן: יום שני בערב, יוני 2019

מיקום: רחוב המלך ג'ורג' 32 (פינת בורוכוב), תל אביב

רקע היסטורי: בר המעוז (Hamaoz) המקורי נפתח לפני כמעט עשור ברחוב קינג ג'ורג' והיה אחד מהברים החדשניים והלוהטים באותה התקופה (שווה קריאה) בו בילינו רבות. אחרי מספר שנים החליף בעלים, ירד מגדולתו, הפך לבית קפה (מאירה) ובסופו של דבר חזר להיות בר.

הסיפור: קבעתי עם לפטי ונטול הכינוי לבירה, כאשר בחרתי הפעם את אזור קינג ג'ורג', שם היה מקום שזכור לי לטובה – הפוסט קפה, בו לא הייתי כבר שנים רבות.

אחרי תקרית רב קו בדרך, הגענו אל הרחוב קצת לפני 21:00. בדרך לפוסט קפה ראינו מקום/דוכן בירה קטן, שם הציעו בירות מעניינות במחירים זולים למדי, אך בחרנו שלא להתעכב שם.

נכנסנו אל הפוסט קפה שלא היה נראה שהשתנה במשך השנים. על הקיר עדיין מופיעות כרזות לכל מיני סוגי בירות – קרלסברג, גינס ועוד, לכן התאכזבתי מאוד שבתפריט המבחר מצומצם מאוד. מהחבית יש רק גולדסטאר, הייניקן ופאולנר, ובבקבוק יש גם בירות "פרימיום" כמו קורונה, בקס, מכבי 7.9 וגולדסטאר אנפילטרד – או בקיצור נציגי טמפו הסטנדרטיים בלי אופציות אחרות -אז למה להשאיר את הכרזות המטעות?.

מכיוון שלא התחשק לי אף אחת מהבירות הנ"ל, בחרנו להמשיך ולחפש מקום אחר בסביבה. הצעתי לנטול הכינוי לשבת בדוכן אך הוא לא רצה לשתות את הבירה בכוס פלסטיק, לכן עלינו למעלה ברחוב אל אזור אלנבי שם יש כבר מבחר.

התלבטנו בין סלון ברלין למנזר, שהיו די מלאים, כשלפטי, שהתעצל ללכת אלינו מכיוון הסנטר, הציע שנחזור שוב למלך ג'ורג' אל המעוז, או בר אחר שנראה לו נחמד לידו, ואנו הסכמנו.

נכנסנו אל המעוז שלפחות חיצונית לא עבר שינויים משמעותיים, למעט החדר הפנימי המעוצב שעכשיו פתוח רק לאירועים פרטיים.

בחלל החיצוני התארגנו לקראת הקרנה של המשחק ישראל-פולין, ואנו נכנסנו אל הבר הממוזג בו גם לא מעשנים, וגם לא ממש היו בו מבלים.

ברמן צעיר שלא ידע את ימי המעוז הגדולים, הגיש לנו את התפריטים. באלכוהול אפשר למצוא מהחבית וויינשטפן, סן מיגל וטובורג, קוקטיילים ועוד, ובאוכל מאכלי ונשנושי בר טיפוסיים.

המעוז תפריט אוכל

המעוז – תפריט קוקטיילים ואלכוהול

לפטי ונטול הכינוי הזמינו קנקן וויינשטפן (61 ₪ לליטר), אני הזמנתי סן מיגל גדול (31 ל-470 מ"ל כביכול), ולקחנו גם אדממה לנשנש (23*).

הבירות הוגשו לנו במהירות (המים שביקשנו קצת פחות) והברמן פינק אותנו גם בצ'ייסרים ע"ח הבית.

למרות המשחק המקום לא התמלא או התרומם במיוחד ונשאר די ריק. אולי זה רק סימבולי, כשבמקביל הבנו מלפטי שהוא אכן עובר אל ערי השינה שמעבר לכביש 4, נקווה שלא נאבד אותו לגמרי.

החשבון יצא 116 ₪, כאשר הזיכרון שלי היה מדויק – האדממה בתפריט (ראו כוכבית למעלה) הופיע במחיר של 23 ₪, אך בחשבון יצא משום מה 24 – אמנם זה רק שקל, אבל לא ברור למה אנחנו צריכים לשלם אותו סתם. הערתי לברמן, "עידו הלא משהו" כך כתוב בחשבון, שדווקא היה בסדר, והביא לנו חשבון מתוקן.

בדרכנו חזרה עברנו ליד הבר השני שהציע לפטי – ראמה (Rama), שנפתח במקום השמסיה (וטוב שכך) במצודה. אולי נקפוץ לשם לביקור מתישהו, לפני שנוותר לגמרי על החלק הזה של רחוב קינג ג'ורג'.

לסיכום: המעוז במתכונתו הנוכחית לא מצליח לשחזר את ימי גדולתו (ואנחנו?), ונשאר עוד בר שכונתי תל אביבי סטנדרטי ולא מלהיב (איפה הימים שאי אפשר היה לזוז בפנים?), שאפשר רק לקוות שיש בו קצת יותר וייב בסופי שבוע.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם אתם באזור, לא כדאי להגיע במיוחד

ניו יורק 2019 (חלק ב') – משוטטים בעיר וברחבי הכפר

בהמשך לפוסט הקודם על הביקור בניו יורק מחודש מאי 2019 הנה חלק ב' והפעם חוויות ממנהטן. שוב יצא ארוך קצת אבל עדיין שווה (כולל ביקור באחד מברי הקוקטיילים הנחשבים בעיר ובעולם ובפאב הותיק בניו יורק).

אחרי המסע לצפון וגיחה נוספת לאירוע משפחתי בניו ג'רזי חזרתי לעיר וקבעתי עם המתאמן הלוגם במוצאי יום ראשון.

קבענו באזור האיסט וילאג' בסביבות 21:30. הייתי מורעב והמתאמן כבר חיכה לי במקום טבעוני שקראתי עליו אך לא התלהב מהתפריט שם. בעוד אני צועד לעברו נתקלתי במקום טבעוני אחר – VSpot, ב-St. Marks Place, שמבוסס על אוכל לטיני, ידידותי לנמנעים מגלוטן, סויה וכו', ואפילו גם כשר הסתבר בדיעבד. החלטתי להתיישב שם ולקרוא לו להצטרף אליי.

עד שהוא יגיע עיינתי בתפריט העשיר שמכיל מגוון מאכלים מפתים. הזמנתי במהירות (המקום נסגר ב-22:00) את הבוריטו וגם 3 אמפנדס. כעבור כמה דקות הוא הצטרף אליי ושכנעתי אותו להזמין את הסיידר האורגני של סמואל סמית' הבריטי (אותו העכברושית שתתה בלונדון).

עד שהאוכל יגיע השלמנו קצת פערים וצפינו בסלולרי בלייב באיכות מעולה בטורונטו מנצחים את מילווקי בשתי הארכות. הבוריטו והאמפנדס היו טעימים ומשביעים ולא ויתרתי גם על קינוח שהומלץ לי ע"י המלצרית והיה גם הוא נחמד.

חשבנו לאן להמשיך משם. בגלל הרעב שכחתי את המקומות שרציתי לבדוק שם באזור וחצינו רגלית את הוילאג' לצד המערבי. חשבנו ללכת ל Arts & Crafts אבל זה היה די ריק, אז הלכנו במקום זאת למה שהפך להיות ברירת המחדל שלנו באזור הווסט וילאג' ה-Blind Tiger, שם ישבנו על הבר ושתינו בירות טובות מהמבחר האיכותי בהנאה.

כשיצאנו התחיל לרדת גשם והמתאמן היה צריך לפרוש, אך סיכמנו שננסה להיפגש גם למחרת בערב.

בערב שלאחר מכן הייתי במסעדה איטלקית נחמדה באפר ווסט סייד עם קרובי משפחה, אך לא ויתרתי על המפגש עם המתאמן הלוגם. הפעם קבענו להיפגש בבר הקוקטיילים Death & Company באיסט וילאג', שנחשב אחד מהטובים בעולם בדירוגים מסוימים. אחרי מסע לא קצר בתחבורה הציבורית וברגל הגעתי אל הבר, אותו יהיה לכם קשה לזהות מהרחוב (Speakeasy), חוץ מדלת שחורה ושומר בכניסה.

המתאמן כבר שמר לנו מקום ברשימה וכעבור כמה דקות התפנה בפנים מקום לשניים. הבר לא גדול במיוחד, התאורה די עמומה, כשאותנו הושיבו בפינה הרחוקה בצד ליד המטבח והמדרגות לקומה התחתונה (שירותים ומחסן).

בר הקוקטיילים המפורסם, שמוציא גם ספר קוקטיילים שזוכה לשבחים, מציע תפריט עשיר בקוקטיילים מורכבים, כ-30 במספר (אחרי שצמצמו מ-50 שהיו פעם), Shaken or Stirred, ברמות שונות של מחירים די גבוהים (מ-17 עד 33 דולר), בירות בוטיק ייחודיות, יינות ומשקאות חריפים רבים נוספים. יש גם תפריט אוכל מצומצם בו אפילו יש מנות ידידיות לטבעונים.

הזמנו שנינו סיבוב ראשון של קוקטיילים, כשאני הלכתי על Tripwire, על בסיס סינגל מאלט 12 שנה ורום. המתאמן הזמין קוקטייל אחר וגם משהו לנשנש – באנס טבעוני שהיו ממש טעימים. מכיוון שהקוקטייל היה מעורבב הורגש בו בעיקר טעמו של הסינגל מאלט האיכותי והחזק.

המשכנו לסיבוב שני של קוקטיילים. הפעם בחרתי בקוקטייל מעורבב – Planet Caravan, על בסיס Scotch, שהורגש קצת פחות מהקוקטייל הקודם – גם כן מצוין.

בין לבין קפצתי גם לשירותים, שעליהם שווה לכתוב בגלל הקטורת, העץ והתאורה העמומה, שנותנים הרגשה כאילו באתם למסאג'.

המתאמן המשיך לבדו לקוקטייל שלישי, ולאחר מכן סיימנו והמשכנו אל היעד הבא בפרופיל שונה לחלוטין.

בדרך גיליתי סניף של VanLeeuwen, גלידריית בוטיק לה יש גם מבחר גלידות טבעוניות (10 טעמים שונים). אז עצרנו לגלידה, שאכן היתה טעימה מאוד.

הפעם נשארנו באזור האיסט וילאג' ונכנסו אל פאב אירי McSorley's Old Ale House, שהינו הפאב הותיק בניו יורק (משנת 1854), עליו שמעתי מהבוס האירי שלי לשעבר כשיצאנו יחדיו לשתות.

במקום מגישים רק בירה כהה או בהירה (וקצת נשנושי פאב), כשאת הבירה מגישים בשתי כוסות (ביחד אמור להיות פינט). אני הלכתי על הכהה, המתאמן על הבהירה, כשהבירה היתה לא רעה, אך חוץ מזה אין שם משהו מיוחד יתר על המידה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשסיימנו את הערב רווי האלכוהול (כולל שתי כוסות יין עוד במסעדה לפני כן) ונפרדנו לשלום ברחובות הריקים בלילה בניו יורק.

במהלך הימים יצא לי פחות להתמקד במסעדות טבעוניות חדשות הפעם. אכלתי כמה וכמה פעמים בשני הסניפים של Peacefood Cafe באפר ווסט סייד ובוילאג' בהם ניסיתי מגוון מנות כשלא נרשמה שום אכזבה. מומלצים במיוחד – הקיש הטבעוני המצוין, מרק ברוקולי מוקרם (אם יש), Green Power Smoothie, והמוס שוקולד על בסיס אבוקדו שהוא גם רואו.

וכמובן אם אתם כבר שם אל תוותרו על טיול או ריצה (עדיף לא אחרי יותר מדי אוכל ואלכוהול בלילה שלפני) בסנטרל פארק.