המעוז – משחזר את ימי גדולתו?

זמן: יום שני בערב, יוני 2019

מיקום: רחוב המלך ג'ורג' 32 (פינת בורוכוב), תל אביב

רקע היסטורי: בר המעוז (Hamaoz) המקורי נפתח לפני כמעט עשור ברחוב קינג ג'ורג' והיה אחד מהברים החדשניים והלוהטים באותה התקופה (שווה קריאה) בו בילינו רבות. אחרי מספר שנים החליף בעלים, ירד מגדולתו, הפך לבית קפה (מאירה) ובסופו של דבר חזר להיות בר.

הסיפור: קבעתי עם לפטי ונטול הכינוי לבירה, כאשר בחרתי הפעם את אזור קינג ג'ורג', שם היה מקום שזכור לי לטובה – הפוסט קפה, בו לא הייתי כבר שנים רבות.

אחרי תקרית רב קו בדרך, הגענו אל הרחוב קצת לפני 21:00. בדרך לפוסט קפה ראינו מקום/דוכן בירה קטן, שם הציעו בירות מעניינות במחירים זולים למדי, אך בחרנו שלא להתעכב שם.

נכנסנו אל הפוסט קפה שלא היה נראה שהשתנה במשך השנים. על הקיר עדיין מופיעות כרזות לכל מיני סוגי בירות – קרלסברג, גינס ועוד, לכן התאכזבתי מאוד שבתפריט המבחר מצומצם מאוד. מהחבית יש רק גולדסטאר, הייניקן ופאולנר, ובבקבוק יש גם בירות "פרימיום" כמו קורונה, בקס, מכבי 7.9 וגולדסטאר אנפילטרד – או בקיצור נציגי טמפו הסטנדרטיים בלי אופציות אחרות -אז למה להשאיר את הכרזות המטעות?.

מכיוון שלא התחשק לי אף אחת מהבירות הנ"ל, בחרנו להמשיך ולחפש מקום אחר בסביבה. הצעתי לנטול הכינוי לשבת בדוכן אך הוא לא רצה לשתות את הבירה בכוס פלסטיק, לכן עלינו למעלה ברחוב אל אזור אלנבי שם יש כבר מבחר.

התלבטנו בין סלון ברלין למנזר, שהיו די מלאים, כשלפטי, שהתעצל ללכת אלינו מכיוון הסנטר, הציע שנחזור שוב למלך ג'ורג' אל המעוז, או בר אחר שנראה לו נחמד לידו, ואנו הסכמנו.

נכנסנו אל המעוז שלפחות חיצונית לא עבר שינויים משמעותיים, למעט החדר הפנימי המעוצב שעכשיו פתוח רק לאירועים פרטיים.

בחלל החיצוני התארגנו לקראת הקרנה של המשחק ישראל-פולין, ואנו נכנסנו אל הבר הממוזג בו גם לא מעשנים, וגם לא ממש היו בו מבלים.

ברמן צעיר שלא ידע את ימי המעוז הגדולים, הגיש לנו את התפריטים. באלכוהול אפשר למצוא מהחבית וויינשטפן, סן מיגל וטובורג, קוקטיילים ועוד, ובאוכל מאכלי ונשנושי בר טיפוסיים.

המעוז תפריט אוכל

המעוז – תפריט קוקטיילים ואלכוהול

לפטי ונטול הכינוי הזמינו קנקן וויינשטפן (61 ₪ לליטר), אני הזמנתי סן מיגל גדול (31 ל-470 מ"ל כביכול), ולקחנו גם אדממה לנשנש (23*).

הבירות הוגשו לנו במהירות (המים שביקשנו קצת פחות) והברמן פינק אותנו גם בצ'ייסרים ע"ח הבית.

למרות המשחק המקום לא התמלא או התרומם במיוחד ונשאר די ריק. אולי זה רק סימבולי, כשבמקביל הבנו מלפטי שהוא אכן עובר אל ערי השינה שמעבר לכביש 4, נקווה שלא נאבד אותו לגמרי.

החשבון יצא 116 ₪, כאשר הזיכרון שלי היה מדויק – האדממה בתפריט (ראו כוכבית למעלה) הופיע במחיר של 23 ₪, אך בחשבון יצא משום מה 24 – אמנם זה רק שקל, אבל לא ברור למה אנחנו צריכים לשלם אותו סתם. הערתי לברמן, "עידו הלא משהו" כך כתוב בחשבון, שדווקא היה בסדר, והביא לנו חשבון מתוקן.

בדרכנו חזרה עברנו ליד הבר השני שהציע לפטי – ראמה (Rama), שנפתח במקום השמסיה (וטוב שכך) במצודה. אולי נקפוץ לשם לביקור מתישהו, לפני שנוותר לגמרי על החלק הזה של רחוב קינג ג'ורג'.

לסיכום: המעוז במתכונתו הנוכחית לא מצליח לשחזר את ימי גדולתו (ואנחנו?), ונשאר עוד בר שכונתי תל אביבי סטנדרטי ולא מלהיב (איפה הימים שאי אפשר היה לזוז בפנים?), שאפשר רק לקוות שיש בו קצת יותר וייב בסופי שבוע.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם אתם באזור, לא כדאי להגיע במיוחד

מודעות פרסומת

דיזי פרישדון – הצעירים והחמוצים

דיזנגוף – מסע לאורך השנים (חלק א')

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2018

מיקום: דיזנגוף 121 (בין פרישמן לגורדון), תל אביב

רקע היסטורי: בר הדיזי פרישדון (Dizzy Frishdon) נפתח בתחילת שנת 2010, במתחם כיכר דיזנגוף ז"ל והסביבה שבדיוק בימים ההם החל לקום לתחייה, כשמאז נפתחו על הרחוב עוד ברים רבים שהצטרפו לחגיגה.

הסיפור: הפעם הגיע תורו של לפטי לחגוג יום הולדת עגול. אחרי התגובה של החייכן לגבי החגיגות של הזקנים בנורמה ג'ין, הצעתי (או יותר נכון החלטתי), שהפעם, נחזור כמה שנים אחורה בזמן ונצא לדיזנגוף לסבב ברים כמו בימים כשהיינו צעירים.

משום מה גם הפעם הגענו נטול הכינוי ואני בדיוק בזמן שקבענו (21:20) עם לפטי לדיזנגוף פינת פרישמן. הרחוב שקק חיים, כשלא ניכרה ההשפעה של פסח על אי אילו מהברים.

היעד הראשון היה הדיזי פרישדון. ההתחלה לא בישרה טובות – המקום היה די מלא / מוזמן מראש. כשאחד מבעלי התפקידים הציע לנו להיכנס בינתיים ולעמוד, דאג נטול הכינוי לעשות פדיחות ולספר לו בקול כמה אנחנו זקנים, ושבגילנו אנחנו רק יושבים.

המתנו למארחת, שאמרה לנו שיש הרבה חגיגות ימי הולדת וערב מוזיקה שחורה, אז יש מקום רק בפנים, לנו זה התאים. עברנו את השולחנות שבחוץ, הברזלים והנדנדות במפלס הביניים, אל המפלס הנמוך יותר שם יש בר מלבני גדול (שריד מימי הפיק אפ העליזים) ואזורי ישיבה כאלו ואחרים בצדדים.

התיישבנו ליד דרגש על הקיר במפלס התחתון שהיה עדיין די ריק. באופן מפתיע למרות שהעלנו את ממוצע הגילאים לא היינו הכי זקנים שם, כשעל הבר ישבו שני בחורים יותר מבוגרים (עם הג'קט של הארלי דיוווידסון וכו'), והיו בסביבה עוד כמה להם כבר האפירו/הלבינו השערות שעל הראש.

מלצרית צעירה ונחמדה בשם עונג הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות. הבירות היו יחסית מגוונות מהצפוי (וויינשטפן, ויטוס, נגב, סטלה, טובורג, קרלסברג, מרדסו), אך המחירים והגדלים של הכוסות ( 29-35 ש"ח ל-400 וקצת מ"ל, לפחות הגינס בגדלים תקניים) לא ממש הלהיבו. נטול הכינוי ולפטי הזמינו שניהם וויינשטפן (35) ואני הזמנתי נגב "אדומה" – כלומר אמבר אייל (35), וגם פלטת ירקות (35), הם כיאה לזקנים כבר אכלו בבית לפני, כשהמלצרית דאגה גם לקחת מאיתנו כרטיס אשראי לפיקדון.

אפשר לקרוא לנו חמוצים, אבל לפחות שהבירות לא יהיו חמוצות (ועם ריח מוזר) כמו הוויינשטפן שקיבלו נטול הכינוי ולפטי. פנינו למלצרית שבדקה עם האחראי, שאמר לה שזו חבית חדשה והציע למזוג להם מהחבית שלמעלה (חד גדיא חד גדיא). ליתר ביטחון הם ביקשו טעימה לפני, וכשגם זו לא היתה טובה משום מה (או אולי אלו בלוטות הטעם שלהם שהשתנו עם השנים?), הם טעמו את הויטוס, שהיתה בסדר והזמינו בסוף ממנה. גם הנגב שלי לא היתה בדיוק טרייה, אבל התפשרתי כבר במקום לעבור גם כן את אותה סאגה.

המקום התמלא די במהירות מסביבנו, בהרבה בנות צעירות בעיקר, להן לא היתה בעיה לעמוד וגם קצת לרקוד, כשהסתבר שהגזרה הגבוהה של הג'ינס עד הפופיק חזרה לאופנה. אני בינתיים הייתי תקוע עם פלטת ירקות גדולה ביד, כשלא היה לי ממש איפה להניח אותה.

הדי ג'יי שאייש את העמדה באמת תיקלט מוזיקה שחורה, שירים טובים ומוכרים משנות ה-90 (סנופ שעוד היה דוגי דוג, No Diggity ועוד), חבל שהוא שחט אותם לחלוטין עם המקצב המהיר.

לפני ששילמנו את החשבון והמשכנו ליעד הבא, החלטנו כבר מה יהיה המקצוע שלנו עוד 30 שנה בפנסיה – צלמי מבלים בבר, מעניין אם יש בזה גם שכר.

לסיכום: הדיזי פרישדון עדיין מהווה אטרקציה טובה לצעירים שיוצאים לדיזנגוף – מלא, אופנתי ורועש. אני באופן אישי, מוכן לעמוד ולשתות בברים, אבל כבר עברתי את הגיל שבו אני מוכן להתפשר על האיכות בשביל זה.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר, אם לא באתם לראות ולהיראות או להרגיש צעירים אפשר לוותר

שאטו שועל – חולש על הפינה

ויש גם סקר בסוף הפוסט

זמן: מוצ"ש, אוקטובר 2016

מיקום: מלכי ישראל 19 (פינת בן גוריון), כיכר רבין, תל אביב

רקע היסטורי: בר היין שאטו שועל (Chateoo Shual) נפתח לפני כ-4 וחצי שנים, בפינה ממנה הכל התחיל, ע"י קבוצת שותפים מכמה מקומות מוצלחים בעיר בהם הזוריק, המעוז ואל וסינו (שהיה פעם השכן לאלו מכם שעוד זוכרים).

הסיפור: עבר זמן מאז שהעכברושית היינו בדייט זוגי, אז קבענו לצאת לכבוד מאורע חגיגי. השאטו שועל, בו לא היינו כבר כשנה וחצי נראה לי מתאים, כשהזמנו מקום ליתר ביטחון לשעה 21:00 (לאחר מכן לא שומרים).

הגענו לפינה רק לקראת 21:20, ומרחוק היה נראה שיש בחוץ הרבה אנשים, אז כבר חשבנו שאיבדנו את המקום שהזמנו. לשמחתנו גילינו שהשולחן, אותו אחד בו ישבנו גם בפעם שעברה שהיינו, עדיין נשמר לנו.

המקום הנעים והירוק, בו יש מקומות ישיבה מגוונים עם רהיטים שונים, היה מלא במבלים בחוץ וגם בפנים. חיכינו מספר דקות עד שהמארחת שהושיבה אותנו נזכרה להביא לנו את התפריטים.

20161001_212558

התפריט נשאר פחות או יותר אותו הדבר (גם המחירים לא עלו כך נראה) ומחולק לקטגוריות של יינות ומשקאות שונים, מנות ירקות, דגים, גבינות, בשרים ועוד.

בגזרת השתייה הזמנו קרף יין הבית – קברנה פטיט סירה (75 ש"ח), בדיעבד לא בטוח שלא היה משתלם להזמין יותר פשוט שתי כוסות בלבד. בגזרת האוכל התמקדנו בגזרה הצמחונית ולאחר בדיקה עם המלצרית הנאה והנחמדה בחרנו להזמין לחם הבית (19), אגוזי מלך ושקדים קלויים (16), סלט רוקט ועדשים שחורות (32) וחגיגת עגבניות (36) עם הגבינה בצד.

20161001_212737

עם היין הוגש לנו גם שוקולד מריר של ולרונה. בד"כ המריר האיכותי שלהם הוא ללא חלב ולכן מתאים לטבעונים, אך המלצרית לא היתה בטוחה וגם לא הצליחה לברר בכמה אחוזים מדובר כשבדקה עם האחראים.

20161001_213736

נראה שהיה קצת בילבול עם מספרי השולחנות, אך בסוף קיבלנו את המנות. האגוזים/שקדים מאוד טעימים, אך מנה זו מתאימה לקבוצה קצת יותר גדולה משני מבלים. הלחם היה פריך וטעים, כך גם הסלטים המרעננים והלא כבדים.

20161001_215107

כשסיימנו המלצרית שאלה לגבי קינוח. היא המליצה לנו על הסופלה הטבעוני המוצלח, כשבדקתי בביקורת הקודמת על המקום וראיתי שבאמת נהנינו ממנו אז. למרות זאת החלטנו עליו לוותר ולאכול קינוח במקום אחר.

אחרי ששילמנו את החשבון, חצינו את כיכר רבין (ראו סקירה של מקומות הבילוי באזור)  והלכנו דרומה על אבן גבירול עד הברטון קרפרי מקומי, בו אכלתי עם התעשיין שבוע קודם.

20161001_222414

הפעם הזמנו את הקרפ עם ממרח השוקולד והחמאת בוטנים, בלי שברי הבייגלה כדי שיהיה קצת פחות מלוח. הקרפ היה טעים, אך עדיין קצת מלוח (כנראה שמדובר בחמאת בוטנים עם מלח), בפעם הבאה ננסה משהו קצת יותר מתוק.

20161001_225056

לסיכום: השאטו שועל שומר על יציבות מרשימה וחולש על הפינה – בר יין עירוני ולא פלצני שמתאים לכל מפגש או מאורע.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר