ביר בזאר הפשפשים – עברנו את החורף

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום שני בערב, אפריל 2019

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), מבשלת הבוטיק הישראלית, נפתח לפני כמעט חצי שנה בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפור: לכבוד יום הולדתו של לפטי, שהצליח לשרוד עוד חורף, וערב לפני הבחירות (מי יודע אם נשרוד עוד חורף), קבענו לצאת לבירה עם נטול הכינוי. החלטנו להדרים עד יפו בשביל הבירות של הביר בזאר, וגם כדי לבדוק איך המקום, בו ביליתי לאחרונה בנובמבר, את החורף עבר.

נטול הכינוי ואני הגענו קצת אחרי 21:00 אל המקום, שהיה יחסית מנומנם – בחוץ ישבו כמה חבורות, משפחות ותיירים בשולחנות, ואילו הבר שבפנים היה ריק, ועליו התיישבנו.

לא נראה שמשהו השתנה במקום. מהחבית אפשר למצוא 15 ברזים שונים (8 של הביר בזאר, 7 של אחרים), עוד כ-100 בבקבוקים (למרות שהמדפים נראו חצי ריקים), כשתפריט האוכל הכשר לא השתנה מהפעם האחרונה ואינו מביא איתו בשורה גדולה.

הברמנית הנחמדה שאלה מה נרצה לשתות. נטול הכינוי הזמין חצי וויטני (29 ₪) ואילו אני טעמתי מהפורטר קוקוס אך הזמנתי חצי Dark Matter שאהובה עליי מאוד (29). בנוסף קיבלנו גם צלוחית פופקורן עם פפריקה לנשנש, והזמנתי גם צלוחית פיצוחים (17).

כעבור זמן מה הצטרף אלינו נטול הכינוי שהזמין גם הוא חצי וויטני ורצה לאכול את מנת החומוס עולי ציון. אך לצערו לא היה ממנה, אז הוא הסתפק בצ'יפס קטן (18), שאמור להיות עם תיבול מיוחד, אך כשטעמנו ממנו גם הפעם לא הצלחנו להבחין בו.

שתינו לאיטנו ושוחחנו על המצב, כשניסינו לשכנע את לפטי לא לנטוש את המרכז ולעבור לקרייה, כמו הבירה והחיים – זה מתחיל מתוק ונגמר מר.

מספר תיירים באו והלכו, וגם כאן ריחף ריח הגראס באוויר, כשלא ברור לי למה צריך ליגלזציה שמריחים את זה בכל פינה עיר.

ב-22:30 החלטנו לסיים ולקוות שלמחרת בערב אולי יהיה יותר טוב. נטול הכינוי בחר לוותר על גיחה לאבולעפיה לפני שאת האזור נעזוב.

לסיכום: היתרון של הביר בזאר בשוק הפשפשים על הסניפים האחרים הוא כמות ומגוון הברזים, החסרון כאמור הוא בתפריט האוכל הכשר, בו אין מנות "שוק" מעניינות וטעימות כמו בסניף בשוק הכרמל למשל. מעניין אם זה יספיק לו כדי שגם את החורף הבא ישרוד, ושום מילה על תוצאות הבחירות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (בשביל הבירות), כדאי לאכול לפני או אחרי, עד שהאוכל במקום ישתפר

מודעות פרסומת

ביר בזאר בשוק הפשפשים – האם דווקא הוא יצליח בניגוד לגלגולים הקודמים?

זמן: יום ראשון בלילה, נובמבר 2018

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר Beer Bazaar ממשיכים במגמת ההתרחבות בשווקים עם סניף שישי (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה) במספר של מבשלת הבוטיק הישראלית, הפעם בשוק הפשפשים היכן ששכן בשנה האחרונה המוטל (של קבוצת האימפריאל והפונדק דה לוקס הסמוך שגם נסגר) ועוד מקומות בהם גם הסניף השני של השטרן1 ז"ל שהיה מחלוצי ברי הבירות האיכותיות בעיר (ביחד עם הנורמן והנורמה ג'ין).

הסיפור: הפעם אני הצעתי ספונטנית לכוכב העולה (שעוד מעט יורד) לצאת לבירה, כשהחלטנו לבדוק את הסניף החדש של הביר בזאר בפשפשים שנפתח לפני כשבועיים שלושה.

הגענו אל אזור השוק, שלא היה מפוצץ כבימי חמישי, חגים וכדומה, בסביבות 21:00, וצעדנו אל הביר בזאר, שם כבר חיכו לנו שני חברים של הכוכב העולה שהיו לפני כן במיין בזאר בסמוך לשם.

המקום די מזמין – מספר שולחנות על הרחוב, כשבפנים יש בר מול מבחר ברזי הבירה (13), ודיספליי מרשים של בקבוקי בירות בוטיק ישראליות (כ-100) על הקיר השני.

מה שמשמח בביר בזאר החדש הוא שמעבר לבירות של המבשלה עצמה, יש גם 6 בירות אחרות (בסניפים האחרים זה פחות) – כשהכוכב ואני בחרנו להזמין את האלכסנדר מיקלר גרין גולד (הוא חצי – 29 ₪, ואני שליש -24 ₪).

חברינו לשולחן התעניינו לגבי הוויטני, אך זו משום מה אזלה, אז הם הזמינו שניהם חצי דודש'ך שאמורה להיות אמבר אייל בהגדרתה, אך לא בדיוק כזו בהוויתה.

מכיוון שלא אכלנו לפני עיינו גם בתפריט האוכל המגוון יחסית (וגם כשר). הוא הזמין כריך בשרי ואני הסתפקתי במנת צ"פס קטנה בתיבול בירה (18). ההזמנה אגב נרשמת בטאבלט ייעודי – יפה לראות שגם בישראל מתקדמים.

הבירה היתה טובה כרגיל. הכריך של הכוכב היה סביר, רק חבל שהוגש עם תפוצ'יפס משקית. גם הצ'יפס שלי נראה היה מהקפאה בשקית, ובנוסף נגמר גם הקטשופ זמנית.

אלינו הצטרף גם איש חשוב בהחלט, שהזמין גם הוא בירה וכריך. אני בינתיים הזמנתי שליש דארק מאטר של השכן לסיבוב שני (24), והכוכב לקח בקבוק הולי פרוט (26) של האלכסנדר מיקלר גם כן (תזכורת לעצמי – לא לטעום ממנה יחד עם הדארק מאטר).

נהנינו מהחברה ומהאוויר הנעים (מה עושים כשגשום וקר?), כשברקע ניגנו הביטלס ולידינו חלפו מדי כמה דקות חבורות של תיירות ותיירים.

החלטתי לנסות את הקינוח הטבעוני – פאי סמורס (28) שנראה מעניין – שכבות של שוקולד מריר, קרם לוטוס ופירורי ביסקוויט (בלי המרשמלו).

לקינוח לקח זמן להגיע. וכשהגיע לא היה ברור מה הוא בדיוק – מעין שכבת קרם ושוקולד צ'יפס שנאפו יותר מדי זמן בתוך מחבת בתנור.

את החשבון שילמנו גם ישירות דרך האייפד (הקידמה כבר כאן). כשלקחנו גם שישיית 6 מיקס טובה הביתה (79) – עם נגב IPA, הולי פרוט, דארק מאטר ובאסטרס לעכברושית (שימו לב שצריך לקנות לפני 23:00 לפי החוק).

בדרך הביתה חלפנו גם ליד קן הקוקייה, שם שוחחנו קצת עם המארחת הנחמדה, כשהמקום נרשם כאופציה לעתיד ברשימה.

לסיכום: הביר בזאר ממשיכים באותה הנוסחא שכנראה עובדת בהצלחה. בתוספת המבורכת בשוק הפשפשים מרווח נקי ונעים (יותר מהמקום שוק הכרמל כשמנקים), היצע הבירות מהחבית גדול יותר מהסניפים האחרים, לא חסרים בקבוקים (כמו בלוינסקי), רק האוכל אולי דורש שיפור אבל בשביל זה יש בסביבה גם מקומות אחרים.

מעניין יהיה לראות כיצד המקום ישרוד בחודשי החורף הקרים – האם המבנה של ההוצאות התפעוליות שמתבססות על הבירות של המבשלה יספיק גם כשיהיו פחות תיירים ומבלים, או שהוא ילך בדרכם של הגלגולים הקודמים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר