עדכוני יום ולילה – מדרחוב שוק לוינסקי

שוב עבר זמן רב בלי פוסטים חדשים בגלל גשם, סיורי ברים ובירות ודברים אחרים

במקום זאת קבלו שוב פוסט עדכונים קצרצר ממתחם שוק לוינסקי שהפך למדרחוב מגניב לפני חודשיים:

VGF – בית קפה טבעוני ונטול גלוטן (Vegan Gluten Free), משהו שבהחלט היה חסר בשוק, שנפתח החודש על נחלת בנימין (86). עוגיות שוקולד צ'יפס, מוסים שונים, עוגות ועוד דברים מושחתים ומתוקים (וגם מלוחים ואוכל יותר רציני), טעמתי כמה דברים וכולם היו מוצלחים

פיצה LILA – המקום בסמטת השוק שעמוס כל ערב החליט שהגיע הזמן להתרחב ופתח השבוע חלל נוסף בסמוך שמסתמן יותר כמו בר לילי (מהחבית יש עדיין סן מיגל וגם סן מיגל סלקטה) – ננסה בקרוב

מעדני עופר – זוכרים שארומה לוינסקי נסגר? במקומו נפתח סניף של מעדני עופר משוק התקווה, עוד לא יצא לי לתהות על קנקנו

ביר בזאר לוינסקי – הסניף נסגר לשיפוצים בתחילת פברואר, אמור להיפתח מחדש בתחילת מרץ, נעקוב מקרוב ונדווח

פורים 2020 – חנויות הצעצועים ברחוב מטלון עמוסות בתחפושות ואביזרים לפורים. יכול להיות מגניב אם יהיה בזאר או עדלאידע במדרחוב, מה שבטוח עכברוש העיר יערוך סיורי ברים מיוחדים

מדרחוב שוק לוינסקי

עדכוני לילה (ויום) – שוק לוינסקי

אז אחרי שהתנצלתי על כמות הביקורות שירדה בגלל סיורי הברים של עכברוש העיר, החלטתי שכדאי לחלוק כמה עדכונים וחדשות מאזור שוק לוינסקי שם אני מסתובב רבות (ואמור להפוך מתישהו בקרוב גם למדרחוב):

  • אונסיס Onassis (המשביר 4) – בר חדש בסגנון יווני, שנפתח בשבוע שעבר (ביום שני עוד היו עבודות בחמישי כבר היה פתוח) על חורבות הדייגו סאן, כרגע בתקופת הרצה למוזמנים בלבד כך נאמר לי, עוד שבוע וחצי אמור להיפתח גם לקהל הרחב

  • צ'נטרו Chentro (לוינסקי 30) – סנדוויץ' בוטיק איטלקי ובר יין, שנפתח לפני כחודש במקום היום טוב. מגוון סנדוויצ'ים בסוג של פוקצ'ה רכה וטעימה שעוברת חימום בתנור. ניסיתי את הטבעוני (עם פסטו, ממרח ארטישוק ואנטיפסטי) שהיה משביע וטעים (32 ש"ח), כשהבעלים קשוב וידידותי ללקוחות, והמקום פתוח מהבוקר עד שעות מאוחרות (23:00)

  • השוקה (לוינסקי 33 פינת המשביר) – הטחינייה כאמור נסגרה טרם זמנה, אבל במקומה נפתח לפני חודשיים מקום אחר – השוקה, בר אוכל צמחוני-טבעוני וגם כשר. עם הרבה מנות שקשוקה (גם טבעונית), אבל לא רק. עוד לא ניסיתי אבל נראה מקום מעניין (פתוח כרגע רק עד שעות הערב)
  • קפריזה kapriza (לוינסקי 30 פינת סמטת השוק ליד טוני ואסתר) – גלריה – חלל לאומנות צעירה מקומית, שנפתחה בתחילת אוקטובר. מקום אלטרנטיבי ומעניין שמארח בלילות חמישי גם הופעות בהתאם

  • האוזן השלישית דרום (סמטת השוק 6) – הסניף כבר קיים כמה חודשים, מסתבר שעכשיו הוא גם מארח הופעות חיות לפעמים, שווה להיכנס לדף שלהם ולעקוב אחרי עדכונים
  • ביר בזאר לוינסקי (זבולון 13) – כבר רשמתי על המקום רבות, אוסיף רק לגבי לילות חמישי Open Mic אז יש וייב טוב עם הופעות מעניינות (בתנאי שהשכנים לא קוראים לרשויות)
  • ארומה לוינסקי נסגר (בלי קשר לטונה). לשוק הוא לא התאים זה בטוח, נראה מה (ומתי) יפתח במקומו

 

 

 

פיצה, שוקולד וקרפ – סגירת מעגל

זמן: יום חמישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: שוק לוינסקי / פלורנטין, תל אביב

הסיפור: בשבועות האחרונים יצא לי לבלות כמעט כל שבוע לפחות פעם אחת אם לא פעמיים באזור שוק לוינסקי והסביבה. בשעות הלילה בסיורי הברים ובירות הבוטיק, סקירה של מקומות חדשים שנפתחו, או מקומות שכבר נהפכו לשם דבר באם הם ותיקים או חדשים יחסית, וגם להסתובב בשעות היום ולקנות דברים הביתה.

תכננתי לסיים את הסבב האזורי בתחילת השבוע עם העכברושית ומיס מוואה, אך עקב אילוצי תפריט, הסתפקנו בסוף בטוני ואסתר שם לא ישבנו בערב כבר שנים.

לשמחתנו קבענו גם עם נערי הפרחים באותו השבוע, ולמרות שיום חמישי בד"כ עמוס מדי, החלטתי שננסה בכל זאת את התכנון המקורי – פיצה ב LILA בתור התחלה, ומשם להמשיך לבירה ומתוקים במקומות נוספים (קצת מזכיר את הסיבוב שעשיתי באבן גבירול לפני 3 שנים)

העכברושית ואני הגענו ככוח חלוץ אל ה LILA קצת אחרי 21:00, כשנערי הפרחים היו אמורים להצטרף בהמשך. יחסית לימי חמישי ולשעה, לא היה עומס רב מדי, ואנחנו נרשמנו ברשימת ההמתנה. אחת המלצריות שאלה אם כבר הייתי שם היום לפני כן, כנראה שזה בגלל שיצא לי להיות שם באזור הרבה לאחרונה.

תוך 10 דקות התפנה לנו שולחן בסמטא שבצד, בו התיישבנו. עיינו בתפריט הפיצות, והתחלנו בהתייעצות טלפוניות לגבי הרכבת קואליציית פיצות שתתאים לכולנו – לטבעונים ולאלו שלא.

LILA – תפריט אוכל

LILA – תפריט שתייה

נערת הפרחים ואני סיכמנו על בצלים וקונפי שום עם גבינת קשיו טבעונית (65 ש"ח). הלא טבעונים לא הגיעו להסכמה טלפונית והעכברושית החליטה בסוף להזמין את הפיצת ארטישוק (55) וללוות אותה בסיידר מאגנרס בבקבוק (28), כשאני החלטתי לוותר על הבירה שם בגלל היחס בין המחיר לכמות.

המאגנרס הגיע במהרה וגם נערי הפרחים הגיעו לבסוף, אך הפיצות בוששו מלבוא. נער הפרחים הזמין סן מיגל (22) מהחבית וגם הוא התפלא על הכמות הקטנה, כשנערת הפרחים חלקה בינתיים את הסיידר עם העכברושית.

הפיצה הטבעונית הגיעה ראשונה והיתה טובה מאוד עם בצק דק, פריך וחזק, שהחזיק היטב את רוטב העגבניות, הגבינת הטבעונית והתוספות. כשאיתה הגיעו בצד גם זיתים ורוטב הפסטו הטעים.

חלפו כ-10 דקות עד שגם הפיצת ארטישוק הגיעה. מרוב רעב נער הפרחים לא יכל היה לחכות שהפיצה תתקרר ושילם על כך. כשגם הם נהנו מהפיצה שלהם, שהשביעה אותם.

סיימנו את הפיצות, כשהשעה עדיין לא היתה 22:30. שילמנו את החשבון והמשכנו ליעד הבא.

מכיוון שהיינו בסה"כ לא מעט זמן ב-LILA, החלטתי שנוותר הפעם על הבירה ונמשיך היישר לסוף המסלול – שדרות וושינגטון בפלורנטין, שם נוכל לאכול משהו מתוק וטעים.

בדרכינו חלפנו ליד מה שהיה הביר סטיישן ועכשיו זה משהו של בשרים. מבחר ברזי הבירה עדיין שם על הקיר, מעניין מה מהן הם מציעים.

הגענו אל שדרות וושינגטון והחלטנו לוותר על המלבי וללכת על קרפ בברטון (Bretonne), הסניף הצעיר והפחות עמוס של זה מאבן גבירול. אני ונערת הפרחים הזמנו קרפ טבעוני עם שילוב של הברטונלה וקרם ערמונים, והם הזמינו קרפ עם נוטלה ובננות.

בזמן ההמתנה לקרפים, קפצנו אל ה-Coco במורד השדרה, שם זללנו כמה טראפלס טבעוניים, כשחזרנו בדיוק בזמן לקרפים שלא אכזבו.

החלטנו לסיים את הערב בזה הפעם, כשלפני שנפרדנו הסתובבנו עוד קצת ברחובות פלורנטין ושוק לוינסקי, שהיו רגועים יחסית לליל חמישי.

לסיכום: עם מבחר שכזה של מקומות באזור שוק לוינסקי ופלורנטין, כל אחד יכול למצוא וליהנות ממה שמתאים לו. ה-LILA מומלצת לחובבי הפיצה, אם כי כדאי להגיע בלילות אחרים בשבוע או בשעה מוקדמת יותר. כשהברטון הוא אופציה טובה לקינוח מתוק (אבל לא רק) אם אתם באזור.
מומלץ לבקר באזור שוק לוינסקי בלילות (כבר ציינתי את זה נדמה לי פעם או פעמיים). אם אתם לא מכירים את האזור מספיק טוב אתם מוזמנים להרשם לסיור הברים של עכברוש העיר, כשיש גם סיור מיוחד לכבוד החגים.

 

טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.
3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

קליפורניה – הנה אנחנו באים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום חמישי בלילה, אוגוסט 2019

מיקום: סמטת השוק 3, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הקליפורניה בר California Bar נפתח לפני שבועות מספר בסמטת השוק שהפכה למתחם בילויים בפני עצמה כבר. הפתיחה הרשמית ביום שישי הקרוב (16.8).

הסיפור: אחרי סיור הברים המוצלח ביום שני באזור, קבעתי עם החברים מהעבודה שלא הצליחו להגיע לבירה. חשבתי לבדוק הפעם את הקליפורניה, לידו חלפתי כבר מספר פעמים בביקורים קודמים.

הגעתי אל אזור דרך יפו, שעמוס לעייפה במבלים בלילות חמישי (במיוחד בקיץ), שם פגשתי את החברים ויחדיו הלכנו סמטת השוק, שהיתה כרגיל די מלאה במבלים (טוני ואסתר, LILA עם תור למונדו 2000 – אליו נגיע עוד בהמשך).

השעה היתה 21:30. הקליפורניה היה מלא בחציו. התיישבנו בשולחן בחוץ, רק שאחד הכסאות היה שבור, אז החלטנו לעבור אל הבר בפנים, שם ישבה חוץ מאיתנו בחורה אחת על הבר לבינתיים ושתתה קוקטייל לבדה.

הברמנית הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות, שלא מבטיחים רבות. מבחר מצומצם של בירות סטנדרטיות מהחבית (קרלסברג, טובורג, גינס), במחירים לא זולים יחסית לאזור, מאכלי בר ונשנושים וגם קוקטיילים.

קליפורניה תפריט שתיה

קליפורניה תפריט אוכל

קליפורניה תפריט קוקטיילים

הזמנתי חצי גינס (34) ופיצה מרינרה טבעונית (41), כשהחברים (להם אני צריך למצוא כינויים הולמים) הזמינו חצי גינס וחצי קרלסברג (28).

התרשמנו קצת מהמקום, כשה-DJ עם השפם המרשים תקלט מוסיקה אלקטרונית טובה. המלצרית והברמנית תיאמו לבוש – גופיה לא חושפנית מדי אבל ללא חזיה (אם זה לא קוד לבוש שנכפה עליהן, לי אין עם זה שום בעיה), כשהתברר שהמדרגות למעלה מובילות לשירותים וגם לבר עישון בקומה השנייה.

הבירה היתה סבבה, כשלידנו הצטרפו אל הבחורה הבודדה עוד חברות, והמקום החל להתמלא. הפיצה היתה סבירה. גבינה טבעונית כלשהי ואננס במקום התפו"א היו הופכים אותה ליותר טובה.

הרווק (הנה מצאתי לו כינוי) ביקש מהברמן סיבוב של הצ'ייסר וויסקי הכי לא טוב שיש לו (נהיה גם שתיין) וקיבלנו וויילד טרקי (19), שגם לא היה זול וגם לא היה משהו. אח"כ הוא השיק עם הברמן צ'ייסר נוסף, הפעם בלאק בוש (26) לפחות.

כמו בבילוי ב-LILA הסמוכה, גם הפעם החשמל קפץ. וכשזה חזר עליתי לקומה השנייה לשירותים ולהתרשם מהבר המעושן, ממנו יש תצפית יפה לפחות אל הסמטה.

באנו לשלם את החשבון וללכת, כשנתקלנו בחבר נוסף מהעבודה לשעבר, שמתגורר בפלורנטין הסמוכה ובא לבלות במקום עם חבורה.

קליפורניה בר סמטת השוק לוינסקי

חשבנו לאן להמשיך מכאן, והצעתי שנעלה אל המונדו 2000 (Mondo 2000), שנמצא על הגג בבניין ליד. הלבוש של האורחים שראינו שנכנסו קודם לכן, בתוספת המארחת והמאבטח למטה, קצת הרתיעו, אבל בכל זאת הצעתי שננסה. ואכן הצלחנו להיכנס אחרי שעברנו את השאלה המכשילה – אתם מוזמנים לאירוע של מישהו? התשובה היתה לא, כשקיבלנו אזהרה שצפוף ולא יהיו מקומות ישיבה, וכמובן גם חותמת מגניבה על היד.

עלינו אל הקומה העליונה (6) במעלית, שם קיבלנו את פנינו מאבטח נוסף שהפנה אותנו אל היציאה לגג. למקום, בו יש שני אזורי פתוחים וחדר אחד מקורה ביניהם, בהחלט יש פוטנציאל לא רע מבחינת הנוף. אבל בחום ובלחות של תל אביב, עם כמות המבלים שהיתה בו, הבירות הסתמיות, והחברה שרקדו בפנים בצורה מוגזמת, לא מצאנו סיבה מיוחדת להישאר שם.

הסתובבנו עוד קצת באזור השוק ופלורנטין, כשעברנו ליד הביר סטיישן, שעדיין פתוח כך נראה, עם הרבה ברזים אבל עדיין בלי מבלים.

לסיכום: הקליפורניה פונה כביכול להיפסטרים, אבל בתכלס הוא היה יכול להיות עוד בר ברחוב ויטל בפלורנטין. במיוחד בימי חמישי אז כולם אליו מגיעים. במונדו 2000 הגג מאבד את השיק כשצפוף מדי, בעיקר בטיפוסים מיוזעים, אולי בסתיו/חורף/אביב יותר נעים או באירועים סגורים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בקליפורניה, בשביל המוסיקה בעיקר, בשביל אוכל ושתייה יש מקומות טובים יותר באזור לרוויה

פיצה LILA – לי, לה וגם לכם

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, יולי 2019

מיקום: מרחביה 4, פינת סמטת השוק, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: פיצה LILA (לילה) נפתחה לפני כשנה וחצי ע"י שני שותפים מהתחום – בוגרי טוני וספה ואייל שני (פורט סעיד, רומנו) באזור שוק לוינסקי השוקק בימים ובלילות, שעדיין לא נכבש ע"י המיינסטרים כמו במרכז פלורנטין הסמוכה.

הסיפור: קבעתי עם לפטי והראשוני באזור שוק לוינסקי, כשנטול הכינוי לא יכל להצטרף הפעם.

הגעתי לנקודת המפגש ב-20:30 אז קבענו, ומכיוון שהם עדיין התעכבו נכנסתי לסמטת השוק בה עברתי לאחרונה כמה פעמים בסיבובי הברים שלי. בסמטא, בנוסף לטוני ואסתר הותיקים, נמצאים בה גם הפיצריה החמה LILA, סניף של האוזן השלישית ובר חדש שרק נפתח – California.

נכנסתי להתרשם מהבר ומהתפריט ולמרות שהמקום נראה מעניין (אפילו שאין מבחר בירות), החלטתי שהפעם ננסה את ה-LILA ונבדוק האם ההייפ מוצדק.

ניגשתי אל המקום כשברקע רעש חזק של אזעקה מאחד מבתי העסק הסמוכים. כשזה השתתק נותר רק הרעש של הביובית שעבדה בסמטה הקטנה ליד המקום שמקשרת לדרך יפו.

למרות כל זאת לא נרתעתי ונרשמתי ברשימת ההמתנה, שהיתה די קצרה באופן מפתיע – תוך שתי דקות התפנה שולחן בפנים ובו התיישבתי.

התפריט מכיל מגוון פיצות מעניינות כשאת גבינת המוצרלה אפשר להחליף בגבינה על בסיס קשיו בתוספת של 7 ש"ח (לא ברור למה).

חוץ מזה יש גם סלטים ועוד כמה מנות נוספות, כשבגזרת השתייה יש סן מיגל מהחבית (לא ברור הגודל), כמה בירות בבקבוקים, קוקטיילים בסיסיים, יינות ועוד.

LILA – תפריט אוכל

LILA – תפריט משקאות

מכיוון שלפטי כבר אכל קודם לכן (למרות שאמרתי לו שלא) וידעתי שהראשוני לא יחלוק איתי פיצה טבעונית, הזמנתי כבר את המרגריטה (44 ש"ח) עם גבינת קשיו (7) וכוס סן מיגל (22).

כעבור כמה דקות הצטרף אליי הראשוני והציע שנעבור אל הבר אז כך עשינו. בעקבותיו הצטרף לבסוף גם לפטי (שהצליח איכשהו למצוא את המקום). הראשוני ניסה לשכנע אותו לחלוק פיצה ואחרי שכנועים הצליח להוציא ממנו התחייבות לשני משולשים של הפיצה הירוקה (55), כששניהם הזמינו גם הם סן מיגל בלית ברירה.

בינתיים הבירה והפיצה שלי כבר הגיעו. הפיצה אמנם היתה שרופה קלות בקצוות של הבצק שהתנפח אך זה לא הפריע לי מכיוון שהשילוב של השאר היה מצוין – עובי הפיצה, הכמות והטעם של רוטב עגבניות, הגבינה הטבעונית, עלי הבזיליקום וגם רוטב הבזיליקום הטעים שהגיע בצד. כוס הבירה היתה די קטנה (250 מ"ל?) ולא הצדיקה את תמחורה, כשהראשוני ביקש מהברמן שהפיצה שלהם לא תצא שרופה.

ישבנו על הבר, לפטי היה עסוק ברכילות חברתית של העבודה בווטסאפ, ומולנו הפיצות יצאו מהתנור בקצב של פס נע. כעבור מספר רגעים הפיצה שלהם הגיעה, לא שרופה, ולדבריהם היתה נחמדה אך לא מדהימה, מה שאולי גרם להם לעבור לשיחה מרתקת על נדל"ן ברמת גן.

בשלב מסוים החשמל במקום קפץ, אך אנחנו לא ניצלנו את המצב וחיכינו שיחזור כדי לשלם את החשבון.

כשיצאנו המקום היה מלא, כשלא מעט המתינו בחוץ לפיצה טייקאווי או למקום שיתפנה. אם היו לנו קצת עגילים והיינו טיפה יותר צעירים/היפסטרים היינו משתלבים בהם היטב.

טיילנו קצת באזור של שוק לוינסקי, בביר בזאר היתה הופעה, כשהטחינייה, בה הייתי רק שבועיים לפני כן, היתה סגורה (בבדיקה שלאחר מכן בדף הפייסבוק של המקום התברר שהבעלים ויתרו על הלילות ועובדים רק בשעות היום מ-11 עד 18, חבל).

לסיכום: ה-LILA בהחלט מתאימה לי, לה ולכם. מקום שמשלב אווירה קלילה ומגניבה עם פיצה טובה, גם בירה טובה בצד היתה רק מוסיפה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר